קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ההתייקרות הצפויה ב-1 בינואר 2012 בתעריפי התחבורה הציבורית
היו"ר יעקב אדרי:
אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 6988, 6989, 6998, 7019, 7024, 7044, 7046 ו-7048 בנושא: ההתייקרות הצפויה ב-1 בינואר 2012 בתעריפי התחבורה הציבורית.
קריאה:
אבישי פה.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
הצעת חוק שירות ביטחון.
היו"ר יעקב אדרי:
לא, לא. זה בוטל. ביטלו את זה. עכשיו אנחנו ניגשים להצעות לסדר-היום. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
מה עכשיו?
היו"ר יעקב אדרי:
אמרתי. הנושא: ההתייקרות בתחבורה הציבורית. ישיב שר התחבורה ישראל כץ. בבקשה.
אבישי ברוורמן (העבודה):
כמה יש לי? שלוש דקות?
היו"ר יעקב אדרי:
שלוש דקות. בבקשה.
אבישי ברוורמן (העבודה):
כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לשוחח על העלייה במחירי התחבורה הציבורית כאילו לא היתה מחאה חברתית, אבל לפני שאני מעלה את הטרוניה ומבקר את מדיניות משרד התחבורה אני רוצה להתחיל בדבר שבח. בתור אדם שנאבק שנים, בזמן כהונתי, 16 שנה, כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון, להקמת שדה-תעופה בין-לאומי בנבטים, אני מאוד שמח ששר התחבורה קיבל את ההחלטה, ואני מקווה שראש הממשלה ייתן את כל הגיבוי. אנחנו דורשים היום בכל מקום, גם ברשויות בצפון וגם בדרום, שדה-תעופה בין-לאומי בנבטים. הוא נכון לכלכלה, הוא נכון לנגב, הוא נכון לגליל, הוא נכון לאיכות הסביבה, ואני חושב שהוא גם נכון למשרד הביטחון. אז אני מאוד מקווה שראש הממשלה ושר הביטחון ייתנו לך את הגיבוי. בהצלחה.
אבל מצד שני, רבותי, אני מאוד מוטרד. אנחנו כבר יודעים היטב שאנחנו מדינה מהאי-שוויוניות ביותר בעולם המערבי, והאי-שוויון הולך וגדל. גם כשמדברים על הצלחה גדולה בתעסוקה, הבעיה היא בסופו של דבר שחלק גדול זה עובדים זמניים, יש פערי שכר, והנה שמענו על העלייה הגבוהה במחירי הנסיעות בתחבורה הציבורית.
אני רוצה להזכיר לחברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, שוועדת-טרכטנברג המליצה להפחית את מחירי התחבורה הציבורית, אבל בינואר צפויים המחירים לעלות שוב, הפעם בשיעור כ-3%. כך למשל כרטיס נסיעה רגיל יעלה 6.60 ש"ח במקום 6.40 ש"ח, כרטיס פרברי יעלה 10.40 ש"ח במקום 10 ש"ח. מחירי כרטיסי "חופשי חודשי" יעלו בהתאם. "חופשי חודשי" בקוד 1, כלומר בתחומה של עיר אחת או ערים סמוכות, יעלה 256 ש"ח במקום 248 ש"ח. בשנה האחרונה, כולל עלייה זו, יעלו התעריפים בשיעור מצטבר של 14%.
מדובר בעדכון שגרתי, שמתרחש פעם בחצי שנה, ובו המחירים מוצמדים למדד תשומות התחבורה. במשרד התחבורה מציינים כי לפני כחצי שנה לא בוצעה אותה עלייה תקופתית, אולם בחודש יולי בוצעה הרפורמה בתחבורה הציבורית באזור המרכז, ובמסגרתה עלו המחירים לנסיעות קצרות, כך שנסיעה פנים-עירונית במרכז הארץ עלתה מאז חודש יולי ב-10%, מ-6 ש"ח ל-6.60 ש"ח, בעוד מדד המחירים לצרכן ירד מיולי ב-0.3%.
איפה המחאה החברתית שהיתה בקיץ האחרון? האם היא עברה ליד אוזניהם של חברינו בממשלה? כמה נוכל להמשיך בעליות התעריפים – דלק, חשמל, מים והתחבורה הציבורית? כשיודע את זה טוב ידידי השר – הפגיעה באוכלוסיות החלשות בפריפריה היא שם מכרעת – הנושא הזה הוא רגרסיבי – היא אנושה.
בזמן, אדוני היושב-ראש, שהוויכוח הציבורי מתנהל על הדרת נשים, משרד התחבורה נוקט מדיניות כלכלית דורסנית שבפועל עושה הדרת אנשים מלהשתמש בתחבורה הציבורית. בקצב הזה, עם עליות התעריפים המצטברות, הדיון על איפה הנשים יושבות באוטובוס יהיה עקר, כי חלקן לא תוכלנה להרשות לעצמן לנסוע בו ממילא.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה.
אבישי ברוורמן (העבודה):
אני מודה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת אבישי ברוורמן. הדובר הבא – חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה. גם לרשותך עומדות שלוש דקות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה – – –
יואל חסון (קדימה):
מתי אני?
מוחמד ברכה (חד"ש):
מה, אתה בשוק? אתה משם – "מתי אני" ו"מתי מה"? מה זה? אומנם אני לא יושב כיושב-ראש, אבל – – –
יואל חסון (קדימה):
עשיתי משהו לא בסדר?
מוחמד ברכה (חד"ש):
כן, אתה מתפרץ ככה.
יואל חסון (קדימה):
סליחה אם הפרעתי.
מוחמד ברכה (חד"ש):
תעבור בשקט.
היו"ר יעקב אדרי:
בבקשה, חבר הכנסת ברכה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה ההצדקה להעלאת המחירים של התחבורה הציבורית? עליית המחירים לצרכן, נכון? מדד המחירים. לפחות כך טוענים. וההעלאה של מחירי התחבורה הציבורית באה בגין האינפלציה שהיתה בין ינואר ליולי בשנה שעברה. אז מעלים בגלל זה את תעריפי התחבורה הציבורית – באוטובוסים ב-3%, ברכבת ב-2.5%, בזמן שהמדד עלה באותה תקופה, שבגללה מעלים את המחירים, ב-2.2%. אבל מאז יולי עד סוף השנה היתה המחאה חברתית, שאחד המוקדים שלה היה הנושא של התחבורה הציבורית, כפי שאמר חברי חבר הכנסת פרופסור אבישי ברוורמן לפני. ואם מסתכלים על האינפלציה בין יולי לדצמבר שנה זו, מדובר על אפס, על אינפלציה של אפס, והממשלה באה ומתגאה בעניין הזה, אז למה מעלים את המחירים של התחבורה הציבורית?
לא צריך להעלות מהטעם שבגללו מדברים, והוא האינפלציה או מדד המחירים, ולא צריך להעלות בגלל העניין של המחאה החברתית, כי בסופו של דבר אנחנו מדברים הרי בקול רם על רגישות חברתית ועל נגישות התחבורה הציבורית וכו' וכו'. אין שום הצדקה, לא עניינית, לגופו של התירוץ הממשלתי, ולא חברתית, לגופה של המחאה החברתית, לעניין הזה.
דבר נוסף, אדוני חבר הכנסת ברוורמן, מי משתמש בתחבורה הציבורית? שמעתי אותך אומר שזה הדרת האנשים מלהשתמש בתחבורה הציבורית. מי שמשתמש בתחבורה – – –
אבישי ברוורמן (העבודה):
אנשים. אנשים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
הדרת האנשים מלהשתמש בתחבורה הציבורית. מי משתמש בתחבורה הציבורית?
אבישי ברוורמן (העבודה):
החלשים יותר.
מוחמד ברכה (חד"ש):
החלשים יותר, שאין להם תחליף. לאן ילכו? יתחילו ללכת ברגל? אז אומנם זה יותר בריא, אבל ככה אי-אפשר לנהל חברה.
אדוני השר, אני חושב שההחלטה הזאת היא החלטה שפשוט באה לעקוף את הדיבורים שהיו בוועדת-טרכטנברג על הורדת המחירים בתחבורה הציבורית.
אגב, אתמול שמתי לב שראש הממשלה בזמן ההצבעה על הקפאת גיל הפרישה לא נשאר להצביע, ובמקום זה שלח את שר האוצר כדי לתקוף את ההחלטה של הכנסת, שהתקבלה – –
היו"ר יעקב אדרי:
פה-אחד.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – פה-אחד. פה-אחד. מה פשר הדברים האלה פה? מדברים בטרכטנברג על הורדת המחירים בתחבורה הציבורית כדי שהממשלה תבוא אחר כך ותעלה את המחירים. אומרים: מקפיאים את גיל הפרישה, וראש הממשלה לא בא להצביע כדי ששר האוצר יעשה את מה שהוא אמר אתמול מעל הדוכן הזה, שהוא יבוא בעוד כמה חודשים עם הצעת חוק להעלות את גיל הפרישה. זה משחקים בנדמה לי. ככה לא מנהלים מדינה, בקושי אפשר לנהל מכולת בצורה כזאת. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת ברכה. הדובר הבא – חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה. יש לך שלוש דקות.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גם כשבאים ומדברים על זה שיש כאן עלייה שהיא עלייה נדרשת בגלל התייקרויות במשק, בגלל כל מיני משמעויות כלכליות – ראינו יותר מפעם אחת שהכנסת הזאת, גם כשהיו התייקרויות אוטומטיות, או גם כשהיו התייקרויות על בסיס יוקר המחיה, או כל מיני סיבות אחרות – הכנסת ידעה יפה מאוד והממשלה ידעה יפה מאוד להתמודד ולעצור את ההתייקרות הזאת.
אדוני השר, אני מכיר אותך וגם מוקיר אותך, אני חושב שהמסר הזה הוא מסר בעייתי מאוד. הוא קודם כול מסר בעייתי עבורכם, עבור ממשלה שדיברה, גם דרך טרכטנברג, אבל גם במשמעויות אחרות; גם, אגב, התבטאויות שלך – לא רציתי להטריח את עצמי וגם אותך ולהביא קטעים עכשיו של התבטאויות שלך באמצעי התקשורת בנושא חשיבות התחבורה הציבורית.
אתה צריך, ואתה עדיין יכול לעשות את זה, אדוני השר, באופן חד-משמעי וברור, להודיע שאתם תספגו את ההתייקרויות האלה, שאתם לא תיתנו לטייס האוטומטי הזה לקרות ולהתקיים. אי-אפשר, אי-אפשר, אחרי הקיץ האחרון, אחרי כל מה שעשיתם – אגב, גם באתם בהצעה שאני עדיין לא יודע אם היא מיושמת, אני מקווה מאוד שכן, של הורדה של 50% – הנחות לסטודנטים בתחבורה הציבורית. מבורך מאוד. אני באמת מברך אותך, אדוני השר.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
– – –
יואל חסון (קדימה):
אז אני מברך אותך, אדוני השר, על היישום של הדבר הזה, אבל זה 50% מיותר כסף. זה 50% מיותר כסף. בסופו של דבר זה 50% מיותר כסף, אדוני. בסוף – הנחה, אז מחר תעלה עוד ועוד, ההטבה הגדולה הזאת, של ה-50%, יכול להיות שהשנה תהיה לא משמעותית.
יש כאן מסר גרוע מאוד, מכמה בחינות. קודם כול, מהבחינה החברתית ומהבחינה שאמר חבר הכנסת ברכה, והוא צודק, המעטים שמשתמשים – באמת, זה הולך למעטים, כי זה לא כזה אטרקטיבי, אז אנשים כבר לא נוסעים; זה באמת מי שאין להם ברירה, וזאת האופציה היחידה שיש להם, אדוני השר, וגם בהיבט הזה, כמו שאמרנו, שהצעירים, הסטודנטים, כל מי שאין להם ברירה אחרת.
לכן אני חושב שהממשלה חייבת לספוג את ההתייקרויות האלה, לא לתת ולא לאפשר שהתחבורה הציבורית תעלה יותר. להיפך, אני הייתי היום – אתה יודע, אתמול שידרו כתבה באחד מערוצי הטלוויזיה על הרפורמה, הרפורמה בגוש-דן בנושא של התחבורה ציבורית. וראו שעם כל הכוונות הטובות אנשים היום משלמים יותר כסף ונוסעים יותר זמן. מה התועלת? מה התועלת?
ואני לא מדבר, אגב, על מה שקורה ברכבת, שזה בכלל תופעה מאוד מאוד מוזרה. זה מעניין, פשוט מדהים. הבריטים הלכו, השאירו פה כל כך הרבה. דבר אחד לא השאירו לנו, וזה ללמד אותנו איך לתפעל רכבת. גם לא השאירו מסילות מי-יודע-מה. אבל איך לתפעל רכבת. אנחנו לא מסוגלים לתפעל רכבת, לא היה כדבר הזה. בושה, באמת. פשוט בושה.
לכן, בשורה התחתונה, אדוני השר – תראה, אתה ודאי תציג לנו תשובות והסברים מקצועיים וראויים. אבל אני חושב שפה לא צריך הסברים מקצועיים. פה צריך אומץ שיש לך, ובולדוזר כמו שאני מעריך שאתה. ואני כן מכבד אותך, ויודע שאתה כזה. אתה צריך פשוט לדפוק על השולחן ולהגיד שאתם סופגים את ההתייקרויות האלה, שאתם לא תיתנו לתחבורה הציבורית בישראל להתייקר, שאתם לא תאפשרו שהתחבורה הציבורית תמשיך להיות, מצד אחד, לא אטרקטיבית, ומצד שני, גם לא נגישה למי שאין ברירה אחרת.
אז אני הייתי מציע, אדוני, שבמקום לייקר את התחבורה הציבורית תפנו לשם משאבים, תהפכו אותה ליותר אטרקטיבית, תעשו מצב שאנשים באמת יסמכו על התחבורה הציבורית. כשאתה שומע היום מאנשים – אני, אני כילד, כשנסעתי בתחבורה ציבורית, אני זוכר שהייתי צריך לסמוך על האוטובוס כדי להגיע לבית-הספר, הייתי יודע שב-07:20 הוא שם. והוא היה שם, והיתה פחות טכנולוגיה והיו פחות מחשבים, ולא היה GPS, ולא היה את כל זה כשאני הייתי תלמיד בבית-ספר. אבל ב-07:20 האוטובוס היה בתחנה, לא היה ספק. היום אתה שומע אנשים שצריכים להגיע לעבודה, עומדים בתחנה. כתוב בלוח זמנים שהוא אמור להגיע ב-07:20, ב-08:50, ב-09:05 – אין דיוק. הוא לא מגיע, הוא פשוט לא מגיע.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה.
יואל חסון (קדימה):
לכן, אדוני, יש כאן עניין של מכלול. גם רפורמה מקיפה, אמיתית בהפיכת התחבורה הציבורית לאטרקטיבית. ואי-אפשר להתחמק מהעניין שהיא עולה יותר מדי, וההתייקרויות האלה לא מקובלות. ואתה צריך, אדוני השר, אתה וממשלתך, לספוג את העלויות של ההתייקרויות הקרובות. תודה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת יואל חסון. הדובר הבא – חבר הכנסת סעיד נפאע, בבקשה. יש לך שלוש דקות.
סעיד נפאע (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, תודה, כבוד השר, אני, לאמיתו של דבר, כשהצטרפתי להצעה הזו התכוונתי לדבר לא על ההתייקרות בתחבורה הציבורית, אלא על היעדר תחבורה ציבורית דווקא לכפרים. אבל כנראה שממשלת ישראל, שמתפארת מדי יום, ובמיוחד שר התחבורה, בבניית גשרים וצמתים, אתמול החליטה משום מה להרוס גשר שהיה קיים עוד לפני 1948, גשר של מפגשים בין אנשים, בין קרובי משפחה, משפחות המפוצלות מזה דורות בין ישראל, סוריה ולבנון, והחליטה משום מה להערים מתחת לגשר הזה טונות של דינמיט על-ידי הגשת כתבי אישום כנגד 16 אנשי דת דרוזים על זה שרצו להחיות את הגשר הזה של קיום מצוותיהם הדתיות ופולחנם הדתי במקומות הקדושים בסוריה ובלבנון, ועל זה שמצאו לנכון, אחרי 70 שנה או 60 שנה, אמהות רבות לראות את בניהן, אחים לראות את אחיהם. וזו למעשה הפעולה העצומה של המעצמה הגדולה – להרוס את הגשר הזה.
כאמור, יטען מי שיטען שאתה הובלת את העניין הזה, אתה עשית מעשים פליליים, מקומם בבית-המשפט. אנחנו נתמודד בבוא היום. אבל מה שרציתי להגיד, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, אם אני הצלחתי למתוח גשר כדי שאמו של סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת מגלי והבה, תראה את ההורים שלה, אחרי 70 שנה שלא ראתה אותם, את האחים שלה, את המשפחה שלה, אז אני מוכן לשאת גם את מחיר בניית הגשר הזה. כנ"ל – אני לא בכדי מזכיר את חברי חברי הכנסת הדרוזים – אם אני גם אפשרתי לדודיו של חבר הכנסת עמאר ולקרוביו של חבר הכנסת איוב קרא וליתר האנשים – ובטוח אלו לא הצביעו בעדי – אז אני חושב שמה שנעשה אתמול הוא אות קלון למערכת, למדינה הזו. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
טוב, תודה לחבר הכנסת נפאע. לא הבנתי מה קשור להתייקרויות. אבל בסדר. הדובר הבא – חבר הכנסת יצחק וקנין; לא נמצא כאן. אחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת ישראל אייכלר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני חושב שיש פה הסכמה מקיר לקיר בבית הזה שאם יש מקום שבו רואים עשייה של הממשלה, זה בתחום של התחבורה. אנחנו רואים איך נמשכים פסי הרכבת לכל מיני פינות – מחמם את הלב לראות. זה דבר שמניע את הכלכלה, זה דבר שמחזק את החברה. כל מי שלמד היסטוריה יודע שהדרכים והיכולת לנוע מצד לצד, זה בעצם הכוח המניע לכל חברה. לא לחינם האימפריה הרומית שלטה בעולם כמעט אלף שנים – בזכות זה שהלגיונות שלה ידעו גם כן לסלול דרכים. אז על כך אני חושב יש הסכמה מקיר לקיר.
דיבר פה קודם חבר הכנסת אבישי ברוורמן, וגם חבר הכנסת ברכה, על אלה שלא יהיו באוטובוס ולא ייסעו באוטובוס. ואני רוצה לומר לכם שזו מציאות שלי היא מציאות מוכרת. אני גרתי בכפר-שלם כילד, ואנשים בכפר-שלם, כשרצו לעשות שוק מה שנקרא – "לעשות שוק" זה ביטוי, כן? – היו הולכים לשוק התקווה. היה אוטובוס, זה היה מס' 15, קו 15. אבל אני זוכר רבים רבים מתושבי כפר-שלם שאת הדרך אל השוק, שזה מרחק של משהו כמו חצי שעה הליכה, היו עושים עם הסלים הריקים ברגל, ובדרך חזרה עם הסלים הכבדים והמלאים הם כבר היו מחכים לאוטובוס המקרטע של אותם ימים. וגם סיפור – לא מזמן פגשתי אצלי בלשכה יהודי שנזקק הרבה לביטוח לאומי. הוא גר בשכונת-התקווה – הביטוח הלאומי ביפו. מספר לי: באחד הימים החמים – הוא אומר – אני כל הזמן הולך לשם ברגל, והוא אומר: אני לוקח אתי בקבוק מים, ובדרך נגמרו לי המים. אז נכנסתי לאיזה חנות, והוא נתן לי מים.
אז מה שאמר חבר הכנסת ברוורמן, וחבר הכנסת ברכה, זה לא דמיונות. האנשים שנזקקים לתחבורה הציבורית זו אוכלוסייה חלשה. לא צריך להיות קומוניסט, צריך להיות הגון. צריך להיות חברה מתחשבת כדי להבין שעליית תעריפים של מחירי האוטובוסים מכאיבה במקום שבו אנחנו לא רוצים להכאיב. היא פוגעת באוכלוסייה שאנחנו רוצים לחזק אותה.
לכן, בלי להשתמש בסופרלטיבים של מחאה חברתית, לא מחאה חברתית. השר כץ, אני חושב שהמחמאות שנותנים לך פה, הן לא בגלל שיש לנו משהו ואנחנו מרוויחים משהו. המחמאות מגיעות לך באמת מקיר לקיר בבית הזה, על יכולת ההקשבה שלך, ויכולת העשייה שלך. ואני חושב שגם בנדון דידן של העלאת תעריפי הנסיעה, יש צורך לעשות חשיבה מחדש כדי לחזק את האוכלוסייה. אני חושב שבסופו של דבר זה יחזק גם את התחבורה הציבורית.
ומשפט אחרון – הסיבה שהאוטובוס לא מגיע בזמן, ופעם הוא הגיע בזמן, היא שפעם לא היו כל כך הרבה מכוניות על הכביש. היום יש כל כך הרבה מכוניות על הכביש, ולכן האוטובוס לא יכול להגיע בזמן. אז אני חושב שאם אנחנו נהפוך את התחבורה הציבורית לא לעממית אלא לרצויה, לזמינה, לזולה, אנחנו נחזק את החברה הישראלית מאוד. ושוב, הברכות על העשייה, ואני מקווה שגם הדברים האלה ייפלו על אוזניים קשובות. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אחרון הדוברים – הרב ישראל אייכלר, בבקשה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כבוד השרים, חברי הכנסת, בימי החנוכה היינו רוצים לעסוק באור, בהדלקת הנר ודברים כאלה. אנחנו כבר בנר אחרון של חנוכה, ולפי הספרים הקדושים זה סיום הימים הנוראים והשלמה של כל הברכות של שמחת תורה והושענא רבה.
אבל, כבוד שר התחבורה, כיושב-ראש הוועדה לתחבורה ציבורית, ועדת המשנה של ועדת הכלכלה, אני רוצה לומר שאני מקבל את המשפט של חבר הכנסת ברוורמן במלואו: יש הדרת אנשים מן התחבורה הציבורית, הן בעניין ההתייקרויות ובעיקר בעניין הצפיפות והארגון הלקוי של מערכת התחבורה הציבורית. אנשים מחכים שעות לאוטובוסים ואחר כך מצטופפים. כל פרשת "מהדרין", מי שיודע, התחילה בגלל הצפיפות באוטובוסים. כשלא היתה צפיפות באוטובוסים – כולם שואלים: מה היה פעם? – כשלא היתה כזאת צפיפות וגברים ונשים לא נדחסו, ובלי עין הרע בהמוניהם, אל תוך האוטובוס, לא היתה בעיה. אבל אנשים חשים שלא בנוח מההצטופפות המשותפת הזאת, וההתייקרויות האלה רק מרחיקות אנשים מן האוטובוס.
אבל הסערה הגדולה שהחלה עם קווי המהדרין מנוצלת על-ידי גורמים אנטי-דתיים לעשות סלט גדול, מאנשים אלימים שיורקים על ילדה בבית-שמש עד הליבה ועד מקומות עבודה. ישנם גורמים שמנהלים מסע הסתה נוראי, והייתי מצפה מהממשלה – לא רק בגלל הממשלה הזאת, בגלל שהיא ממשלה יהודית; גם במדינות העולם הדמוקרטי הנוכרי לא יעזו ראשי ממשלה ונשיאים להצטרף לגינויים ציבוריים כלשהם, גם אם בתוך הציבורים האלה יראו מעשים שלא ייעשו. אני רוצה לראות את אובמה או מישהו מהם, שיגנה תופעות אלימות בקרב האוכלוסייה השחורה בארצות-הברית; הוא ייסקל באותו היום בתקשורת. אני רוצה לראות כלי תקשורת אחד שיצא נגד המאפיה בקרב הפורטוריקנים, או כל מיני דברים כאלה של דמי חסות בשכונות מסוימות. יודעים לבדל את הפושע, שהמשטרה צריכה לטפל בו, משאר האוכלוסייה. גם במדינות ערב, שאצלם חיינו כבני חסות, השליטים לא הצטרפו ל"עליהום" של המסיתים, האימאמים במסגדים, נגד היהודים. תמיד המלך אמר: הם בני חסותנו, צריך לטפל בפושע ולא. רק במקומות מסוימים כמו ברוסיה הצארית, הוא היה מלבה את ההמונים ואומר: הכה ביהודים והצל את רוסיה, כדי לפתור לו את הבעיות.
ולכן אנחנו כל כך כועסים כשראש ממשלה, כשהוא רוצה להדיר מעליו את ה"עליהום" התקשורתי בעניין החרדים, אז אם הוא היה חכם ואם היו לו יועצים חכמים, הוא היה אומר: אני נגד האלימות, אני נגד כפייה, נגד ביזיון האשה, אבל אני נגד זה שיסיתו נגד ציבורים שלמים בשם אותם פושעים. תארו לעצמכם שראש הממשלה יפתח דיון ממשלתי על זה שאיזה נער במועדון ירק על בחורה או על אשה בתל-אביב; הוא יעשה פתיחה: הוריתי למשטרה לטפל בעבריינות במועדונים בלי הרף. הוא לא יעשה את זה, כי הוא יודע שאי-אפשר לפגוע כך באנשים.
ולכן, אני רוצה לומר לכם, רבותי, אנשים חוששים היום לצאת לרחוב. אתמול היו באחד הערוצים כתבים שהלכו לשאול באשדוד אנשים: מה אתם עושים עם החרדים? מישהו אמר: אני לוקח "עוזי" והורג עשרה מהם. וזה שודר בלי צנזורה. הם רוצים לעשות פה את סוריה. כמה אנחנו רחוקים מסוריה, אתם חושבים? כמה אנחנו רחוקים מקהיר? אם אנשים יתחילו באמת לקבל את מה שהתקשורת אומרת, הם יצאו לרחובות. ונשיא המדינה קורא לבוא היום לבית-שמש – אנחנו פעם קראנו לבוא להפגנה נגד פרס כשקראו לו "בוגד"? אנחנו פעם הסכמנו לזה שזרקו עליו ביצים בשנות ה-80? איזה מין התנהגות זאת?
יש פה ציבור שמותר – ואני חוזר ואומר, למרות שאני לא צריך, שהיהדות החרדית כולה מגנה את האלימים האלה, שאנחנו סובלים מהם יותר מאחרים. אבל לבוא ולעשות מזה "עליהום" – אני אמרתי היום מלה קשה על ראש הממשלה על העניין של הבוגדנות, ואני מוכן לחזור מהמלה הזאת, אבל אני רוצה שראש הממשלה יעמוד ויאמר: אני נגד מסע ההסתה התקשורתי שנמשך שבועות. וזה לא רק התקשורת, יש גורמים שעומדים מאחוריהם. פה זה ליבה, ופה זה מקומות עבודה. לקחו את הציבור החרדי כאובייקט, ויש אנשים שמתפללים שיהיו אירועים ביטחוניים או פוליטיים שיעסיקו את תודעת הקהל ויעזבו אותנו, שייתנו לנו לחיות.
היו"ר יעקב אדרי:
אייכלר, הוספתי לך שתי דקות.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני ממש מודה לך, אדוני. רק לסיום, אני רוצה לסיים באופן אופטימי. אני כן מאמין שהחברה הישראלית, ברובה הגדול, לא תיסחף בלהט הזה, וידעו שאומנם ישנם אנשים אלימים בכל חברה והמשטרה צריכה לטפל בהם. ורוב רובו של הציבור החרדי, כולל זה שרוצה לנסוע בהפרדה, לא בעד כפייה, ובעד לחיות בשלום עם כל האזרחים. ואור החנוכה של הימים האלה יאיר על כל עמו ישראל בארץ-ישראל, ונוכל לחיות בשלום, לפחות בתוכנו. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לרב אייכלר. ישיב לכולם השר מיכאל איתן, בבקשה.
קריאה:
– – – השר – – – היה כאן, איפה הוא?
היו"ר יעקב אדרי:
נבצר – הוא חייב לנסוע לאילת, הוא ביקש, כבר היה באיחור. אבל השר הקשיב לכולם.
קריאה:
השר הקשיב?
היו"ר יעקב אדרי:
כן, כן.
קריאה:
והקול קול איתן.
היו"ר יעקב אדרי:
כן.
השר מיכאל איתן:
האמת היא שאני משמש כאן רק אמצעי טכנולוגי. אני קורא מה שהכין השר. אז אתה יכול לראות – – –
אבישי ברוורמן (העבודה):
השר איתן, תפקידך שירות לאזרח, אז שרים שקשה להם לענות מעבירים אותך בתור שירות לאזרח.
השר מיכאל איתן:
אתה יכול לראות, הקול קולו של כץ, והמראה מראהו של איתן.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-1 בינואר 2012 צפויה התייקרות של תעריפי התחבורה הציבורית בשיעור של כ-3%, למעט באזורי הפריפריה, ואני אדבר על זה בהמשך. ההתייקרות הזאת הינה במסגרת מנגנון הצמדת התעריפים בתיקון לצו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקווי השירות באוטובוסים). על-פי הצו, תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית יעודכנו פעמיים בשנה, ב-1 בינואר וב-1 ביולי, בהתאם לעליית המדד. עדכון זה מבוצע בכל שנה החל משנת 1997.
פרט להעלאת התעריפים החל מ-1 בינואר 2012, בשנת 2011 ניתנו למשתמשי התחבורה הציבורית הנחות בתעריפים בהיקף של כ-300 מיליון שקלים, המהווים הפחתה של כ-7%.
כלומר, המסר המרכזי בכל מה שאמרתי עד עכשיו, שבעצם, למרות ההעלאה של 3% ב-1 בינואר, אם מביאים בחשבון את ההפחתות שניתנו, והנחות בתעריפים שונים בשיעור של כ-300 מיליון שקלים, עדיין המחירים בעצם לא עלו.
יש כאן פירוט של סעיפים שונים, שאני אמנה אותם אחד לאחד. תעריף הנסיעה בין ערי גוש-דן: ב-1 ביולי 2011, במסגרת הרפורמה בגוש-דן, עלה תעריף הנסיעה העירוני מ-5.8 שקלים ל-6.4 שקלים, אולם המחיר החדש כולל נסיעה חופשית במשך 90 דקות בכל ערי גוש-דן, בהן תל-אביב, חולון, בת-ים, אזור, רמת-גן, גבעתיים, בני-ברק, פתח-תקווה, ראשון-לציון, גבעת-שמואל, ראש-העין וסביבותיה.
כך, למשל, בזכות הרפורמה יכול תושב פתח-תקווה להגיע לראשון-לציון במחיר של 6.4 שקלים במקום 19.6 שקלים, כפי שהיה נדרש לשלם לפני ביצוע הרפורמה. ההנחה היא בשיעור של 67% לאותו משתמש היפותטי. נסיעה מראשון-לציון לתל-אביב הוזלה מ-13.5 שקלים ל-6.4 שקלים – הנחה של כ-50%. נסיעה מפתח-תקווה או מחולון לתל-אביב הוזלה מ-9.9 שקלים ל-6.4 שקלים בלבד – עוד פעם, הנחה של כ-35%. נסיעה, לדוגמה, מכפר-סבא לתל-אביב הוזלה מ-13.5 שקלים ל-10 שקלים בלבד, כשאנחנו מביאים בחשבון שכפר-סבא נמצאת מחוץ לערים שמניתי קודם לכן כערי גוש-דן, אבל גם כאן יש הנחה של 26%.
הסעיף הבא – מנוי "חופשי חודשי" בגוש-דן. כרטיס נסיעה חדש מאפשר מעבר בין חברות האוטובוסים השונות ללא תוספת תשלום, דבר שלא היה קיים בעבר. כמו כן, כרטיסי המנוי החודשיים אוחדו לכרטיס "חופשי חודשי" אחד שיכולים להפיק ממנו הנחה של עשרות אחוזים לנוסעי התחבורה הציבורית, לעומת התעריפים שהיו קודם לפני הכנסת הכרטיס ה"חופשי חודשי" לתוקף.
הנושא הבא – מנוי משותף לרכבת ולאוטובוסים. ב-1 ביולי הונהג כרטיס מנוי משותף לרכבת ישראל ולחברות האוטובוסים, שמאפשר נסיעה ברכבת ובאוטובוסים בכל אזור גוש-דן בתוספת של 50 שקלים בלבד מעבר לעלות מנוי הרכבת. כתוצאה מכך, לאלה שמרבים בנסיעות ומשתמשים בשירות המשולב, ניתנת הנחה של אחוזים רבים.
הפריט הבא – כרטיס "חופשי יומי" מוזל בכל גוש-דן. אני מרגיש את עצמי כמו – –
אבישי ברוורמן (העבודה):
מיקי, אתה יודע – –
השר מיכאל איתן:
– – סוכן מכירות.
אבישי ברוורמן (העבודה):
– – אתה בעצמך קורא את זה אולי פעם ראשונה – ואתה יודע, לא נתווכח על זה – אבל – – –
השר מיכאל איתן:
אני אגיד לך, אני קורא את זה פעם ראשונה, אבל נדמה לי שאני קורא את זה כבר בפעם האלף.
אבישי ברוורמן (העבודה):
המשך.
השר מיכאל איתן:
כרטיס "חופשי יומי" מוזל בכל גוש-דן – אני מרגיש כמו סוכן מכירות שמשווק עכשיו את שירותי התחבורה, אבל אני עושה את זה – – –
אבישי ברוורמן (העבודה):
אבל אתה, בתור אדם שתמיד כל כך מומחה לתורת האינפורמציה, הדבר הזה שאתה נותן הרבה מאוד נתונים ולא פונה לדבר הכללי, יוצר בלבול בציבור, אבל זאת פקודתך עכשיו – – –
השר מיכאל איתן:
זה – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא, זה למעט המשפט הראשון.
השר מיכאל איתן:
בהקשר לאינפורמציה, אני הייתי עם גורמים שונים, עם אנשי משרד התחבורה, שמעוניינים לקחת את כל האינפורמציה הזאת ולעבד אותה לשירותים יותר נוחים גם למשתמשים – גם כצרכנים וגם כמי שעומדים בתחנות אוטובוס ומצפים לאוטובוס או מצפים לקו תחבורה ורוצים לקבל את כל ההקשרים, ואני מקווה שמשיתוף הפעולה הזה יצמחו יישומים לטלפונים ניידים שבאמת יוכלו להקל על ציבור המשתמשים. עוד לא נאמרה המלה האחרונה בתחום הזה גם מבחינת הטכנולוגיה וגם מבחינת הפצת המידע, ואני מקווה שזה יקרה.
אבל אני רוצה להשלים, כי ב-16:00 אנחנו ממילא מסיימים את הישיבה, ואני לא – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
היושב-ראש, לא צריך למשוך את זה עד הדקה האחרונה.
השר מיכאל איתן:
ויש לי כאן עוד בערך – –
היו"ר יעקב אדרי:
– – –
השר מיכאל איתן:
– – כמו ההגדה לפסח, את כל התעריפים אני צריך לקרוא.
אבישי ברוורמן (העבודה):
אחד הדברים – – – אתה לא יודע, אין טעם בקריאה הזאת.
השר מיכאל איתן:
הנה, אני אנסה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
תמסור לפרוטוקול, וזהו.
אבישי ברוורמן (העבודה):
תמסור לפרוטוקול.
השר מיכאל איתן:
אני אקרא את זה יותר מהר. אם אתם מוכנים לשתף אתי פעולה אני אקרא את זה יותר מהר. אני קראתי את זה, כי אני גם מתעמק במחשבה על מה שאני אומר, אבל אם אתם רוצים שאני אקרא את זה כמו שאני קורא את ההגדה בפסח, אז נגמור יותר מהר.
כרטיס "חופשי יומי" מוזל בכל גוש-דן. הונהג כרטיס "חופשי יומי" מוזל המאפשר נסיעה חופשית בכל שעות היום – מהשעה 09:00 ועד סוף השירות – בכל ערי המטרופולין, במחיר מוזל של 14 שקלים בלבד.
הוזלה של 10% בכל כרטיסי המנוי בארץ – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
זה לא הנושא.
השר מיכאל איתן:
– – ב-1 באפריל הוזלו כל כרטיסי המנוי "חופשי חודשי" – –
אבישי ברוורמן (העבודה):
1 באפריל – – –
השר מיכאל איתן:
– – בכל קווי האוטובוסים בארץ, בשיעור של 10%.
הפחתה של התעריפים הבין-עירוניים בארץ ב-30%. ב-17 באפריל 2011 – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
אתה רושם תקדים נוסף היום לתקדים הקודם של – – –
השר מיכאל איתן:
הופחתו מחירי הנסיעה הבין-עירוניים של התחבורה הציבורית בין יישובי הפריפריה למטרופולינים בכל רחבי הארץ, בשיעור חד של עד 30%. במסגרת זו נקבע מחיר מקסימלי של נסיעה בקווים הבין-עירוניים בכל הארץ על 45 שקלים, לעומת 66 שקלים קודם לכן – למעט קווי אילת, שעליהם זה לא חל. כל תעריפי הנסיעה בקווים הבין-עירוניים בישראל שנעו בין 51 ל-56 שקלים הופחתו ל-42 שקלים בלבד. תעריפי הנסיעה שעמדו קודם לכן על 42–48 שקלים, הופחתו ל-40 שקלים בלבד, ותעריפי הנסיעה הבין-עירוניים שנעו בין 37 ל-42 שקלים, הופחתו ל-36 שקלים בלבד.
הפחתה של 20% בדרום. ב-17 באפריל, במסגרת אותה הפחתה, היתה הפחתת תעריפים של כ-20% בפריפריה בדרום הארץ, שעיקרה הוזלה של מחירים בקווים שבין עוטף באר-שבע לעיר באר-שבע, תוך מתן דגש על יישובים כמו ירוחם וערד ויישובי הבדואים שבסביבה.
הפחתת תעריפים של 30% ביישובי עוטף-ירושלים – אנחנו מתקרבים לסיום. עוד שני עמודים.
אבישי ברוורמן (העבודה):
מיקי, אנחנו סומכים עליך.
השר מיכאל איתן:
הפחתת תעריפים של 30% ביישובי עוטף-ירושלים. ב-1 בדצמבר הורחב תעריף הנסיעה העירוני בירושלים לכל מטרופולין ירושלים. בהתאם לכך הופחתו תעריפי הנסיעה מירושלים ליישובים הסמוכים לירושלים, בהם מבשרת-ציון, מעלה-אדומים וגבעת-זאב, בשיעור של 30% – מ-8.8 שקלים ל-6.4 שקלים בלבד. כרטיס "חופשי חודשי" במטרופולין ירושלים אוחד עם כרטיס "חופשי חודשי" עירוני ומחירו הוזל מ-292 שקלים ל-227 שקלים בלבד.
הסעיף הבא – החל ב-1 בינואר 2012 הוזלות בעשרות קווים בפריפריה. ההתייקרות הצפויה ב-1 בינואר 2012 – שעליה הכרזתי בפתח דברי – לא תחול על עשרות קווים בין-עירוניים המקשרים בין יישובי הפריפריה והמטרופולינים הסמוכות להם. תעריפי הנסיעה בקווים אלה, לא רק שלא ייוקרו באותם 3%, אלא יוזלו ביותר מ-10%. כך, למשל, נסיעה מקריית-שמונה לצפת תעלה מ-1 בינואר 18 שקל, במקום 20.7 שקל כיום; נסיעה מירוחם לדימונה תעלה 9.8 שקל, לעומת 11.3 שקל כיום; נסיעה מאשקלון לתל-אביב תעלה 18 שקלים, לעומת 20 שקלים כיום; נסיעה מאשדוד לירושלים תעלה 18 שקלים במקום 20 שקלים; נסיעה מחיפה לטבריה ומחיפה לתל-אביב תעלה 24 שקלים, לעומת 26.5 שקלים; ונסיעה מצפת ליוקנעם תעלה 30 שקלים במקום 32.5 שקלים כיום. יש כאן עוד פירוט של נסיעות מקריית-שמונה לכרמיאל שתוזל, מנצרת – – –
אבישי ברוורמן (העבודה):
יש נסיעה לאור-עקיבא?
השר מיכאל איתן:
למשל, מנצרת לנתניה תעלה 30 במקום 34; מבאר-שבע לירושלים 30 במקום 32; מתל-אביב לירושלים 18 שקלים במקום 20 שקלים כיום; מאשדוד לרמלה 18 שקלים במקום 19 כיום, ותעריף הנסיעה בין בית-שמש לתל-אביב יוזל ל-18 שקלים במקום 19.1 – ללא הדרת נשים.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה.
השר מיכאל איתן:
רגע. עוד – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
השר איתן, יש לי בקשה – – –
אבישי ברוורמן (העבודה):
מיקי, אני מניח שזה היה דברי איתן ולא דברי כץ – – –
השר מיכאל איתן:
לא, אני חושב שבעניין הזה – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
ברשות היושב-ראש, אתה מדבר, נותן את לוח המחירים של התחבורה הציבורית ושל שר התחבורה, וכבוד השר מופקד על טיב השירות לציבור, אני מקווה שלא יעלה בדעתך לבוא ולקרוא את "דפי זהב" – – –
השר מיכאל איתן:
אנחנו מטפלים רק בשירות דיגיטלי. המנדט שלי זה רק שירות באמצעות מחשבים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא, אתה קורא – – –
השר מיכאל איתן:
ביום שאפשר יהיה לשלוח אנשים דרך המחשב ממקום למקום אני אוכל לטפל גם בנושאים האלה. עד אז אני חייב למלא רק את מקומו של השר כץ.
היו"ר יעקב אדרי:
השר איתן, אנחנו כבר התקרבנו לשעה 16:00.
השר מיכאל איתן:
אז אני מייד אסיים. החל ב-1 בינואר – הוזלות של 25% בכרטיסי מנוי בפריפריה. בנוסף לכך, מ-1 בינואר 2012 צפויות הוזלות במספר כרטיסי מנוי "חופשי חודשי" בפריפריה בשיעור של עד 25%. אני לא אמנה כאן את כל הרשימה, יש כאן רשימה של ערים שבהן זה חל.
50% הנחה לסטודנטים – זה חשוב – בכל קווי האוטובוסים. מחודש נובמבר 2011 זכאים כל הסטודנטים בישראל לנסוע בכל קווי התחבורה הציבורית בארץ בהנחה של 50%, באמצעות כרטיס מנוי סטודנטיאלי. סטודנטים שאין ברשותם כרטיס מנוי סטודנטיאלי זכאים להנחה של 33% בכל קווי התחבורה הציבורית בישראל. ובנוסף לזה, יש גם 50% הנחה לסטודנטים בכל קווי הרכבת.
והנחה אחרונה שאני אזכיר נוגעת לקבוצת הוותיקים, שאני נמנה עליה – הנחה של 50% כבר מגיל 60. החל מ-1 בדצמבר 2011, אזרחים ותיקים זכאים לקבל הנחה של 50% ברכבת ישראל כבר מגיל 60 עבור נשים, במקום מה שהיה קודם, במקום גיל 62, ומגיל 65 עבור גברים, במקום 67 בעבר. זאת בדומה לנהוג כיום בקווי האוטובוסים של התחבורה הציבורית.
לסיכום כל המלל שאמרתי, יש אומנם העלאה תקופתית, כמתבקש בשנים מ-1997, של 3% בחודש ינואר, אבל לעומת זאת יש שיעורים רבים של הנחות, ואנחנו מקווים מאוד שהציבור בישראל ישתמש יותר ויותר בתחבורה הציבורית. זה טוב לכיס, זה טוב לגוף, לאווירת הסביבה, ואנחנו מקווים שגם הבעיות שעולות על הפרק בתחבורה הציבורית תיפתרנה במהרה בימינו, אמן.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לשר מיכאל איתן על ההסבר המפורט.
אבישי ברוורמן (העבודה):
מכיוון שאדוני היושב-ראש – כבוד השר, ידידי היקר, מיכאל איתן, אני חושב שהאינפורמציה שהציגו כאן חבר הכנסת ברכה ואנוכי ואחרים לא מתיישבת עם כל הדברים, אני מציע שמקובל על השר איתן, שנביא את זה לדיון בוועדת הכספים או לוועדת הפנים – – –
היו"ר יעקב אדרי:
אנחנו עוד לא סיימנו. יש עמדה נוספת – –
אבישי ברוורמן (העבודה):
אוקיי.
היו"ר יעקב אדרי:
– – לחבר הכנסת דב חנין, ואחרי זה, השר כבר אמר, לאן שאתם רוצים, בבקשה, יתקיים דיון באחת הוועדות. בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, הדברים הארוכים שלך בשמו של שר התחבורה הזכירו את הבדיחה המפורסמת על אותו נואם – והטענה איננה אליך – שהטקסט שלו לא היה משכנע במיוחד, ואז היה כתוב שם, בהוראות הבימוי, שצריך להעלות את הקול. במקרה הזה – – –
קריאה:
על הרצפלד.
אבישי ברוורמן (העבודה):
על משה סנה.
דב חנין (חד"ש):
לא, לא, יש ויכוח, האם זה הרצפלד או סנה, לא משנה. כל אחד משניהם יש לו כנראה הזכויות בדבר הזה.
בכל מקרה, אדוני השר, בשם שר התחבורה, אתה הבאת כמות אדירה של נתונים, אבל הציבור יודע את תמונת הדברים הרגילה והפשוטה. ואזרחי תל-אביב יודעים שבתוך תל-אביב המחירים עלו, ותושבי רמת-גן יודעים שבתוך רמת-גן המחירים עלו, וגם מי שרוצה לנסוע מרמת-גן לתל-אביב המחירים שלו עלו.
כשבממשלה – אפילו מתוך דוח-טרכטנברג, שמציע להוריד מחירים של תחבורה ציבורית – הדבר היחידי שמגיע לדיון על התחבורה זה להקים תחנות דלק חדשות, כדי שאיכשהו המחירים ירדו – אני עוד מעולם לא ראיתי ששתי תחנות דלק, אחת ליד השנייה, גורמות להורדת מחירים, אבל כנראה שלמר נתניהו יש מודלים אחרים – אנחנו בבעיה, אנחנו בבעיה רצינית. לא מספיק לדבר על העדפת תחבורה ציבורית. המחירים עולים, השירות יורד. הדרך היחידה להתמודד עם זה, זה לתת סובסידיות כדי להוריד את המחירים בצורה דרמטית, ולתת סובסידיות כדי לקנות עוד הרבה אוטובוסים חדשים, כדי שגם יהיו יותר אוטובוסים ואנשים לא יצטרכו להמתין שעות ולעמוד באוטובוס כאשר הוא מגיע.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה.
דב חנין (חד"ש):
תחבורה ציבורית זה עניין קריטי – גם כלכלית, גם חברתית, גם סביבתית, גם בריאותית; הגיע הזמן להתחיל לטפל בזה באמת.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. השר אמר שאין שום בעיה להעביר את זה לוועדת הכספים. יש – – –
קריאה:
– – –
היו"ר יעקב אדרי:
מקובל על כולם?
מוחמד ברכה (חד"ש):
הכספים או הכלכלה? זו השאלה.
אבישי ברוורמן (העבודה):
כספים.
היו"ר יעקב אדרי:
כספים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
כספים.
היו"ר יעקב אדרי:
בבקשה, יש הצעות אחרות? אז, רבותי, זה עובר, בהסכמת כולם – – –
הצבעה, בבקשה – נעשה הצבעה על ועדת הכספים. מי שבעד יצביע, בבקשה.
הצבעה מס' 17
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר יעקב אדרי:
שישה בעד להעביר לוועדת הכספים. בבקשה.
רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ב' בטבת התשע"ב, 28 בדצמבר 2011, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.