קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
זכייתו של פרופסור דן שכטמן בפרס נובל לכימיה – ההצדעה והאזהרה
היו"ר אופיר אקוניס:
ובכן, על ההצעה של חברי הכנסת שי, ברוורמן ווילף לגבי פרס נובל לכימיה, ההצדעה והאזהרה, מס' 6859, 6863, 6865, גם כן יענה השר יַעַלון. עכשיו אמרתי בסדר. חבר הכנסת נחמן שי, ראשון הדוברים. אחריו – חבר הכנסת בוורמן, ואם חברת הכנסת עינת וילף לא תהיה פה, השר יענה מייד. בבקשה. שלוש דקות.
נחמן שי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני סגן ראש הממשלה, ביקשתי היום לדבר על הצדעה ועל אזהרה. שני הדברים האלה, בהקשר של פרס נובל, כרוכים זה בזה. כולנו צפינו בהתרגשות – אני מאמין, גדולה – בפרופסור שכטמן שקיבל פרס נובל בסוף השבוע, בשבת. וגם שאלנו את עצמנו, אני לפחות, אם נזכה לראות גם בעתיד זוכים בפרס נובל. אני רוצה להזכיר בהקשר הזה שישראל מחזיקה באמתחתה עשרה זוכים בפרסי נובל, שזה הישג בלתי רגיל – אדוני רוצה להעיר?
אבישי ברוורמן (העבודה):
– – –
נחמן שי (קדימה):
אחד לאחר.
אבישי ברוורמן (העבודה):
שבעה בנושא המדע ושלושה בנושא פוליטי – – –
נחמן שי (קדימה):
נכון, נכון, אמת. קודם כול, בסוף זה פרס נובל. אני יודע, הם ניתנים במקומות שונים, בטקסים אחרים – – –
אבישי ברוורמן (העבודה):
– – – אם אתה מדבר על ההשקעה של – – – החינוך, אז זה רק שבעה.
נחמן שי (קדימה):
עדיין, אתה יודע מה, אני מוכן לומר לך שהחינוך יתרום גם לשלום ויסייע בידנו להגיע להישגים בתחום הזה.
אני רוצה להזכיר את שמותיהם: את ש"י עגנון, את מנחם בגין, את שמעון פרס, יצחק רבין, דניאל כהנמן, אברהם הרשקו, אהרן צ'חנובר, ישראל אומן, עדה יונת ודן שכטמן. נכון, הם שונים, אבל הייתי אומר שבסופו של דבר, כשאנחנו סופרים, לישראל יש בהחלט במה להתגאות בהישג המשותף הזה. אבל דן שכטמן הפך את הזכייה שלו גם לדגל, שאני חושב שצריך להזכיר אותו בבית הזה, כאשר הוא אומר, חוזר ואומר, שהחינוך הוא לב העניין. ללא חינוך לא רק שלא נתקדם כמדינה, כאומה וכאנשים, כמובן גם לא יהיו לנו פרסי נובל.
אבל עם כל הכבוד, אני לא חושב שזו המטרה, רק לייצר פרסי נובל. העיקר הוא לבנות פה מדינה של אנשים חכמים, שמקבלים את החינוך הנכון והראוי. הוא הדגיש, למשל, ואני חושב שזה רלוונטי, כי זה עלה גם קודם בכנסת, את עניין לימודי הליבה. הלוא מי שלא לומד את אותם לימודי ליבה, כרגע לא חשוב המניעים, הוא מגיע לעולם הגדול והפתוח נכה מבחינה מסוימת. הוא לא יכול לתפקד אם הוא אינו יודע או היא אינה יודעת שפות; אם הוא או היא אינם יודעים לספור. הם אינם יכולים להשתלב בעולם ולתרום – אני אגיד, קודם כול לעצמם, לעולמם שלהם, ואחר כך לחברה שהם חיים בה, ואחר כך למדינה שהם חיים בה. אני רוצה לצטט אותו. הוא אומר: התחום החשוב ביותר לכולנו הוא תחום החינוך, וכל התשתית של ההשכלה הבסיסית והתיכונית צריכה שיפור.
אני חושב שזו אמירה שהיה ראוי מאוד שממשלת ישראל תאמץ אותה. נכון שחל שיפור בנושא ההקצבות להשכלה גבוהה – בוודאי ירחיב על כך עמיתי חברי פרופסור ברוורמן, שהיה נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב כל כך הרבה שנים – בנושא ההשכלה הגבוהה באמת הוקצו תקציבים חדשים, ויש שיפור מסוים, והדבר הזה מבורך, והוא חוצה כל גבולות או מחלוקות פוליטיות, אבל אני חושב שגם בחינוך לגילאים היותר-צעירים, בסופו של דבר אנחנו יודעים שגם איתור הכשרונות, אבל גם התחלת החינוך היא מגיל אפס אולי. מדינת ישראל מדלגת על כמה שנים קריטיות, וגם כשהיא מתחילה עם חינוך חובה, ואחר כך עם התיכון, אנחנו כבר נמצאים בעמדת פיגור. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, אדוני, היא באמת אם אנחנו מוכנים, כמדינה, להשקיע את המשאבים הנכונים, לאמץ את האמירה – ואת האמירה החשובה כל כך של פרופסור שכטמן – ולתת לישראל את ההזדמנות לראות את עצמה נכנסת לעשרות השנים הבאות כמדינה מובילה בתחום החינוך והמדע. תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת עינת וילף.
אתה הזכרת את זוכה פרס נובל לשלום מנחם בגין, חבר הכנסת שי, אתה יודע שנזכרתי, תוך כדי אמירתך, שהיום, היום, בדיוק לפני 30 שנה, באולם הזה, הביא מנחם בגין את חוק החלת המשפט והחוק הישראלי על רמת-הגולן. ממש ב-14 בדצמבר 1981. אני חושב שזה בוודאי דבר חשוב שכדאי לאזכר אותו במקום הזה שבו זה קרה. בוודאי היה דיון ארוך ומרתק, אבל אפילו לא הזכרנו את זה עד לרגע זה, ועכשיו הזכרנו את הדבר החשוב הזה.
נחמן שי (קדימה):
אתה בגיניסט, אז אתה צריך לזכור.
היו"ר אופיר אקוניס:
נכון, ואכן זכרתי וגם ציינתי. בבקשה, אדוני. שלוש דקות.
אבישי ברוורמן (העבודה):
אדוני היושב-ראש, ידידי סגן ראש הממשלה בוגי יעלון, חברות הכנסת, חברי הכנסת, יש לי שלוש הערות בהמשך לדבריו של ידידי חבר הכנסת נחמן שי. אני באמת זכיתי להכיר בגדולתו של פרופסור שכטמן, ובהוקרה רק מלה אחת: הנושא המיוחד פה, בפרס נובל הזה, זה הנחישות המיוחדת.
אספר לכם גם סיפור אישי: בתחילת שנות ה-80, בזמן שירותי בבנק העולמי בוושינגטון, שכר על-ידי מישהו חדר, אחרי שאשתו נסעה ארצה, ושמו פרופסור דני שכטמן. התחלנו ללכת בערבים יחד והוא סיפר לי על ההמצאה שלו. בדיוק הוא גילה אותה אז בוושינגטון. אני לא מבין בזה הרבה, צלצלתי לחברים שלי בסטנפורד. אמרו: תשמע, הדבר הזה הזוי, אין שום קשר לדבר הזה. הבחור הזה – בסדר, מדבר. כל הקהילה המדעית פסלה אותו בהתחלה. הוא הלך בדרכו, באמונתו, ובמקרה הזה – כי בהרבה מפרסי נובל אתה עושה מפעל חיים, אתה מקבל את הגיבוי ואתה מקבל הוקרה. כאן הלך אדם באמונתו, בדרך שלו, נגד הזרם שלא קיבל אותו, ובסופו של דבר זוהי הדרך הקשה. זו גם הדרך בהרבה דברים בנושא הפוליטי, שלא "קול המון כקול שדי", כי קול המון זה לחם ושעשועים בהרבה מאוד מהמקרים, ואדם צריך ללכת במה שהוא מאמין ובשליחותו.
אני בא לנקודה השנייה, גם כנשיא אוניברסיטה, וגם לחשש שלי כי הפירות של אותם שבעה פרסי נובל במדע הם כולם – ברובם – פונקציה של העבר. אין ספק שבישראל, גם היום, יש בלי סוף פוטנציאל לחתני פרס נובל. הכשרונות כמו שהיו בעבר, אותו דבר. וגם האינדיקציה, היא לא מספיקה להיות בפרס נובל. השאלה היא אם ישראל הולכת בדרכם של דוד בן-גוריון ולידו פרופסור ארנסט דוד ברגמן, אשר אמרו בצורה הברורה ביותר, שגם בתקופות הקשות, אדוני היושב-ראש, כשהיינו במצוקה גדולה, ההשקעה במדע, בחינוך ובהשכלה – פה לא רק תקומתו של העם היהודי בארצו, אלא גם התשואה הגבוהה ביותר, גם לכלכלה, גם לתרבות, וגם בסופו של דבר לכל התעשיות שהתפתחו.
ולכן, אם אני מסכם, אני רואה שני דברים: התקציב להשכלה הגבוהה התחיל להיות משופר, ואני מודה לשר החינוך ולשר האוצר. לחמנו על זה, גם בעבר, כשהייתי יושב-ראש ועדת הכספים וכו'. זה לא מספיק, כי התחרות היא כל כך קשה היום. כאשר גם בארצות המזרח, בסין, כולם מתחרים על אותם דברים, פה צריך לעשות דברים יותר משמעותיים.
הדבר השני זה החינוך. אם נהפוך להיות חברה שקבוצה קטנה בלבד בתוכה מחוברת להשכלה, וחלק גדול מהחברה – אנחנו מדברים על אוכלוסייה חרדית שאיננה לומדת לימודי ליבה, חלק גדול מהאוכלוסייה מודר – אנחנו נמצא את עצמנו במדינה שמתפרקת לשבטים, וגם אם תוציא מפעם לפעם פרס נובל, פרס נובל הזה יהיה זיקוק באפלה.
ולכן אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, השאלות האלה לגבי דרכה של מדינת ישראל, מעבר לוויכוחים הפוליטיים – ויש פרס נובל, וכולנו מצדיעים לדני, אבל אם לא היה מקבל מישהו פרס נובל, מישהו היה כותב על הדברים? פתאום זה פרס נובל. פרס נובל זה לא "כוכב נולד". פרס נובל זה המשך של דרך, של השקעה, של דם, יזע ודמעות. ובדרך הזאת, דרכו של דוד בן-גוריון, שהוביל בדברים האלה, אני חושב שגם הממשלה הזאת צריכה לדון, ובדיונים על תקציב ביטחון מול תקציב חינוך ודברים אחרים, הדברים האלה צריכים להיות בראש סדר העדיפויות. תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך. תודה לך, אדוני. חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה, ולאחר מכן ישיב השר משה יעלון בשם שר החינוך.
עינת וילף (העצמאות):
כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, השר, חברי חברי הכנסת וחברי גם להצעה לסדר-היום המבורכת הזאת, אכן, אנחנו עוסקים כאן בנושא שהוא בליבת עתידה של מדינת ישראל, ואני מברכת על כך שפרופסור דן שכטמן בחר להתייחס לזה באופן שהוא חד-משמעי וברור.
הוא אמר משפטים שהם משפטים מאוד קשים. הוא אומר: הורה שמונע מילדיו לימודי ליבה גורם להם עוול. הוא הופך אותם לפושטי יד, מקבצי נדבות, ולכן – מתעלל בהם. הורה שמתעלל בילדיו צריך להיענש על-פי חוק. אלה אמירות מאוד חריפות, אך נכונות. כשאנחנו מונעים מילדים את החינוך שמאפשר להם בבוא העת להשתלב בחברה, להשתלב בעולם העבודה, מדובר בהתעללות. נכון שהחינוך חשוב גם להמשכיות אורח החיים, וה-DNA החברתי והתרבותי, אבל הוא לא פחות חשוב כדי לאפשר לכל ילד למצות את היכולת שלו.
ולכן, בשבוע האחרון אנחנו העלינו לוועדת השרים לענייני חקיקה הצעה לחוק לימודי ליבה לכול. ההצעה נפלה – לטעמי, אני חושבת – מפני שהיא לא הובנה כראוי, ולכן אנחנו מגישים ערר בנושא הזה. אבל כחלק מהתגובות, יצאה התגובה ממשרד החינוך, שמלבד הישיבות הקטנות, יש לימודי ליבה מלאים בכל מדינת ישראל.
אם אכן אנחנו מדברים רק על 20,000 תלמידים אל מול מיליון וחצי אחרים, אנחנו נמצאים בבעיה בסדרי-גודל הרבה יותר קטנים ממה שנדמה היה. ואם זה אכן נכון, אני חושבת שמאוד חשוב ששר החינוך יציג את הנתונים האלה בפני הכנסת, בפני ועדת החינוך, וגם יסביר מה האופן שבו הוא מפקח על כך שכל ילדי ישראל, מלבד הישיבות הקטנות, לומדים לימודי ליבה. האם כולם נבחנים? האם כולם נבחנים במבחני מיצ"ב, "פיזה"? האם אנחנו יודעים איך נעשה הפיקוח? האם אכן אנחנו יודעים שהם מקבלים את הלימודים שיאפשרו להם בבוא העת להיות חלק מהחברה הישראלית בכלל, ובמיוחד חלק מעולם העבודה? כי אם אכן זה המצב, זו הודעה משמחת מאוד ודרמטית.
לא שאני חושבת – למיטב ידיעתי אין שום מניעה הלכתית ללמוד מתמטיקה וללמוד אנגלית וללמוד מדעים, אבל איכשהו יצא שדווקא פה, במדינת ישראל הציונית – ואני רואה חשיבות לכך שמתי מעט מהעילויים, וזה היה גם חזון בן-גוריון, שמתי מעט אכן יקדישו את עצמם ללימודי תורה ומהם תצא המנהיגות הרוחנית של עם ישראל ומדינת ישראל. אבל מלבדם אינני רואה שום סיבה שלא כל ישראלי במדינת ישראל ייחשף וילמד באופן רציני לימודים כלליים ויגדל ויהיה כפי שהוא רוצה – דתי או חילוני, חרדי, מאמין, לא מאמין, אבל שכולם כולם כולם יישאו בעול העבודה, ישלמו מסים ויהיו חלק מהחברה.
ועל כן אני מברכת את פרופסור דן שכטמן, שאמר את דבריו וניצל את הבמה שניתנה לו עכשיו כדי לומר את הדברים בצורה ברורה, חד-משמעית וכזאת שלא מתירה מקום לספק לגבי הסכנה שעומדת בפני מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, גברתי. אדוני השר, בבקשה. בבקשה, אדוני, אתה לא מוגבל בזמן.
השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, זו עוד הזדמנות לברך את פרופסור דן שכטמן, את משפחתו, את הטכניון, את הקהילה המדעית-טכנולוגית בישראל, על ההישג שפרופסור דן שכטמן הביא ועל הכבוד הרב למדינת ישראל.
דבריו של פרופסור שכטמן באשר לחיזוק החינוך המדעי-טכנולוגי וחיזוק לימודי הליבה נכונים וצודקים ומוצאים ביטוי בפועלה של מערכת החינוך בקדנציה הנוכחית, לאחר שנים שידעו שחיקה.
בשמו של שר החינוך אני אומר, ששר החינוך, עם כניסתו לתפקיד, הגדיר יעדים מדידים לחיזוק לימודי הליבה, ובכלל זה חיזוק החינוך המדעי-טכנולוגי, ובהתאם הוקצו משאבים ויצאו אל הפועל תוכניות רבות. אומנם תוצאות המבחנים הבין-לאומיים יתקבלו – רק חלקם – בסוף השנה הבאה, וחלקם בעוד שנתיים, כמו מבחן "פיזה", אך כבר בשלב זה ניתן להצביע על מגמה חיובית. תוצאות מבחני המיצ"ב תשע"א הן עדות ראשונה להתקדמות בהישגים ולצמצום בפערים. התוצאות מלמדות על מגמה חזקה של שיפור בכל ארבעת מקצועות הליבה – מדע וטכנולוגיה, אנגלית, מתמטיקה ושפת אם – בכל שכבות הגיל, בכל המגזרים ובכל הרקעים החברתיים-כלכליים השונים.
זוהי מגמה שנמשכת כמה שנים ומעידה על שיפור ביעילות ובאפקטיביות של המערכת. תפיסת העולם של שר החינוך אומרת, שהצבת יעדים מדידים בכל התחומים היא מהלך המביא לתוצאות איכותיות בחינוך.
בתחום החינוך המדעי-טכנולוגי משרד החינוך פועל על מנת לחזק את התחום בפניו אל העתיד, במטרה להפוך את ישראל כמובילה בתחום. בתוך כך החלה לפעול עוד בשנת הלימודים תש"ע תוכנית אסטרטגית, מקיפה, שנבנתה לאחר עבודת תכנון מעמיקה. התוכנית נותנת מענה לנושא בכמה היבטים. קצרה היריעה מלהציג את התוכנית המלאה, ולכן אציג שלושה מרכיבים מרכזיים.
משרד החינוך החל בהפעלת תוכנית מערכתית לשיפור הידע והמיומנויות של כל התלמידים בתחומי המדע והטכנולוגיה. במסגרת זו נעשתה עבודת חריש מקיפה על מנת להגדיר באופן ברור מה יש ללמד, מתי ללמד, וכן ניתן סיוע למורים במסגרת השתלמויות והדרכות. יש שימת דגש על הידע הדיסציפלינרי הנדרש בכימיה, פיזיקה וביולוגיה, תוך התאמת הדרישות לסטנדרטים בין-לאומיים. ניתן דגש גם על חקר מדעי וביצוע עבודות מחקר על-ידי תלמידים, אכיפה של שעות הלימוד הניתנות בבסיס, וכן ניתנה תוספת של כ-10,000 שעות בשנה ללימוד התחום.
התוצאות, לשמחתנו, לא איחרו לבוא. לאחר שנתיים שבהן הופעלה התוכנית ניתן לראות שיפור גדול מאוד בכיתות ח'. במבחני המיצ"ב של תשע"א נרשמה עלייה של 34 נקודות בהשוואה למצב טרם הפעלת התוכנית. יש לציין כי ההישג הזה הוא לא רק בשיפור בהישגים, אלא גם במטען הידע שאתו יוצא התלמיד, מכיוון שנוספו גם נושאי לימוד.
בקרב תלמידי כיתות ח' דוברי הערבית נרשמה גם כן עלייה גדולה מאוד של 59 נקודות, ובכיתות ה' נרשמה עלייה גדולה מאוד של 65 נקודות, במבט משווה על פני ארבע שנים.
כמו כן, במסלול לתלמידים מצטיינים מכיתה ז' ועד כיתה י"ב, שמטרתו להגדיל את שיעור התלמידים שמסיימים עם תעודת בגרות מדעית-טכנולוגית איכותית – חמש יחידות במתמטיקה, חמש יחידות בפיזיקה, חמש יחידות במדעים וטכנולוגיה – במסגרת זו ניתנה תוספת ללימודי מדעים, בדגש על פיזיקה, מדעי המחשבה ומתמטיקה כבר מכיתה ז', ונערכה הפעילות לאיתור התלמידים בעלי פוטנציאל שלא ממומש ומתן כלים לבתי-הספר כדי להביא למימוש פוטנציאל זה, בדגש על פריפריה ובנות. בתוכנית משולבים כיום כבר כ-200 בתי-ספר שש-שנתיים, אשר מפעילים את התוכנית בכיתות ז' ובכיתות י'. המטרה היא שבתוך שלוש שנים יהיו לפחות 200 בתי-ספר נוספים שיפעילו את המסלול המלא מכיתה ז' ועד י"ב.
נושא נוסף הוא חיזוק החינוך המקצועי-טכנולוגי. במסגרת זו נעשו הפעולות הבאות: פתיחת כיתות טכנולוגיות שנסגרו, הקמת מרכזי טכנולוגיה אזוריים בצפון ובדרום, שילוב בנים חרדים בחינוך הטכנולוגי, הרחבת תוכנית טו"ב והגדלת מספר הטכנאים וההנדסאים. גם כאן התוצאות לא מאחרות לבוא, ואנו רואים גידול במספר התלמידים מ-112,000 תלמידים בתשס"ט ל-122,000 בתשע"ב – גידול של 10,000 תלמידים בתוך שנתיים. באחוזים מכלל הלומדים, בשנת הלימודים תשס"ט – 34.7%, בתשע"ב – 36.9%. בסך הכול מדובר בגידול של 2% מעבר לגידול הטבעי.
נושא נוסף הוא חיזוק לימודי הליבה במערכת החינוך. לשם חיזוק לימודי הליבה ושיפור ההישגים נוספו למערכת כ-80,000 שעות לימוד בבתי-הספר, בכיתות ובגילים הקריטיים לצורך השיפור. הוצמדו מדריכים למורים, קוימו השתלמויות מורים מקצועיות, נעשתה התאמה לתוכניות הלימודים באופן שתתאים למציאות החדשה ונעשית עבודת חריש עמוקה בתחום הזה. המגמה חיובית, וכך גם התוצאות.
מבחני המיצ"ב תשע"א הם עדות ראשונה להתקדמות בהישגים ולצמצום בפערים. זוהי מגמה שנמשכת כמה שנים ומעידה על שיפור ביעילות ובאפקטיביות של המערכת.
כמה נתונים במבט משווה בהישגים בלימודי הליבה על פני ארבע השנים האחרונות: בקרב דוברי העברית בארבע השנים האחרונות חלה עלייה כוללת ניכרת בהישגי התלמידים בכיתות ח' בשני מקצועות: בשפת אם עברית – 51 נקודות, ובמדע וטכנולוגיה – 34 נקודות. במתמטיקה ובאנגלית נרשמה עלייה כוללת מתונה של יותר מ-20 נקודות. בקרב התלמידים במגזר דובר העברית בכיתות ה', השינויים בהישגים שנרשמו בין תשס"ז לתשע"א הובילו לעלייה כוללת ניכרת בשלושה מקצועות: במתמטיקה – 50 נקודות, בשפת אם עברית – 36 נקודות, ובאנגלית – 33 נקודות. במקצוע מדע וטכנולוגיה העלייה הכוללת בהישגים מתונה יותר – 16 נקודות.
במגזר הערבי, בקרב התלמידים בכיתות ח' נרשמה בארבע השנים האחרונות עלייה כוללת מתונה של 27 נקודות בסולם הרב-שנתי במקצועות שפת אם ערבית ומתמטיקה. לעומת זאת, בהישגי התלמידים באנגלית נרשמה עלייה כוללת ניכרת של 39 נקודות, ובמדע וטכנולוגיה נרשמה עלייה גדולה מאוד של 59 נקודות. השינויים בהישגים שנרשמו בין תשס"ז לתשע"א בקרב התלמידים במגזר דובר הערבית בכיתות ה' הובילו לעלייה כוללת גדולה מאוד בשלושה מקצועות: במתמטיקה ובשפת אם ערבית נרשמה עלייה כוללת של 75 נקודות, ובמדע וטכנולוגיה – 65 נקודות, ועלייה כוללת מדודה גם באנגלית, של כ-40 נקודות.
יצוין כי בשנת תשע"א, לראשונה מזה שנתיים, השתתפו תלמידי רשת "מעיין החינוך התורני" במבחני המיצ"ב. כ-110 בתי-ספר מרשת זו השתתפו בבחינות בעברית ובמתמטיקה בכיתה ה', וכן בבחינה בעברית בכיתה ב'. בנוסף, נבחנו כמדי שנה 45 בתי-ספר חרדיים שאינם משתייכים לרשתות. נתוני התלמידים החרדים שנבחנו בתשע"א במבחני המיצ"ב לא פורסמו, שכן מדובר במדגם חלקי ולא מייצג של אוכלוסייה זו.
אין ספק כי יש עוד הרבה עבודה. יש פערים חברתיים-כלכליים המשפיעים על הישגי התלמידים, ומשרד החינוך ממשיך לפעול על מנת לשפר וכדי להמשיך מגמה חיובית זו.
אשר להצעת החוק שהזכירה כאן חברת הכנסת עינת וילף לגבי לימודי היסוד במערכת החינוך – הצעת החוק הנ"ל נדונה בוועדת שרים לחקיקה בישיבתה האחרונה, ב-11 בדצמבר השנה, ונדחתה פה-אחד. הצעת החוק כפי שהובאה בפני ועדת השרים לענייני חקיקה – – –
עינת וילף (העצמאות):
זה לא נכון – – –
השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:
הצעת החוק, כפי שהובאה בפני ועדת השרים לענייני חקיקה, מעלה קשיים רבים, ובהם: 1. הצעת החוק בנוסחה זה משווה בין החינוך הפרטי לציבורי. ההצעה מבקשת לתקצב תקצוב מלא מוסדות אשר מקיימים 75% לימודי ליבה בלבד, בניגוד למצב הקיים כיום, שבו תקצוב ניתן בעצם לאחוז ביצוע הליבה בפועל, למעט הישיבות הקטנות, כפי שהזכירה חברת הכנסת וילף; 2. הצעת החוק מבקשת לבטל את חוק הישיבות הקטנות – חוק מוסדות חינוך תרבותיים-ייחודיים משנת 2008. יש לכך היבט פוליטי, והדבר מנוגד להסכמים קואליציוניים; 3. הצעת החוק לאישור תוכניות לימודים על-ידי ועדה של הכנסת עלולה להביא לפוליטיזציה של תוכניות הלימודים.
בהצעת החוק כפי שהוצגה פגמים רבים, לדעת שר החינוך. כותרת ההצעה מטעה, שכן החוק בעיקרו מרע את המצב הקיים בכך שהוא פוגע בחינוך הציבורי ולא מחזקו או משפרו במאומה. יש בהצעת החוק משום פגיעה בלימודי הליבה בכל מוסדות החינוך. על כן היא לא קודמה. משרד החינוך כיום אוכף את החובה לקיים לימודי ליבה. תוגברה האכיפה בנושא וניתן על כך דגש. אחוז התקצוב כאמור ניתן בהתאם לאחוז לימודי הליבה.
אני מציע להסיר את ההצעה מסדר-היום, ואם יש התעקשות אז נעביר אותה לדיון בוועדת החינוך.
היו"ר שלמה מולה:
אוקיי. מה המציעים מבקשים?
עינת וילף (העצמאות):
ועדת החינוך.
אבישי ברוורמן (העבודה):
ועדת החינוך.
היו"ר שלמה מולה:
ועדת החינוך? אוקיי. אז אנחנו – אדוני מסכים על ועדת החינוך?
השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:
מקובל, כן.
היו"ר שלמה מולה:
אז אנחנו נלך להצבעה. תודה רבה, אדוני השר. האמת היא שכל הנושא הזה מתומצת בעצם במשפט האחרון, מה שאמרת: אילולא היו הסכמים קואליציוניים, יכול להיות שהצעת החוק של חברת הכנסת עינת וילף היתה עוברת. אבל לא נדון כאן.
עינת וילף (העצמאות):
– – – גם לא הופנה – – –
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, מאה אחוז.
נא להצביע. בבקשה.
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר שלמה מולה:
אכן, בעד – 9, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום בנושא זכייתו של פרופסור דן שכטמן בפרס נובל לכימיה – ההצדעה והאזהרה, תועבר להמשך דיון בוועדת החינוך של הכנסת.