קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
מודעות בין-לאומית לבעיית האובדנות ולצורך במניעתה
היו"ר אורי מקלב:
אנחנו נעבור להצעה הבאה שעל סדר-היום, בנושא: מודעות בין-לאומית לבעיית האובדנות ולצורך במניעתה, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. ישיב על ההצעה סגן שר הבריאות, חבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה, חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, מי שנמצא פה עדיין, במסגרת היום הבין-לאומי למניעת אובדנות, אדוני היושב-ראש, קיימנו היום בכנסת דיונים בכמה ועדות הכנסת: ועדת העבודה והרווחה, ועדת החינוך, ועדת הכספים, ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות; דיונים בנושא מאוד-מאוד כאוב, נושא שלצערי החברה הישראלית השתיקה את הדיון בו במשך הרבה מאוד שנים, עד שהסוגיה עלתה לסדר-היום לפני כמה שנים.
מדובר פה, אדוני היושב-ראש, בתופעה של התאבדויות. מדובר על מספר של בין 400 ל-500 מתאבדים בשנה בישראל. המספר איננו מדויק, וזה כי בגלל סטיגמה חלק מההתאבדויות מדווחות כמוות מסיבות אחרות. המספר האמיתי – כנראה, לפחות תוספת של עוד 20%.
אין פה כל ספק, אדוני היושב-ראש, שמדובר במספר גבוה יותר מזה של הנספים, לצערנו, בתאונות דרכים. גם על תאונות דרכים אנחנו רועשים וצועקים ומנסים כל מה שניתן לעשות כדי לעצור את תופעת תאונות הדרכים. יחד עם זאת, תאונות דרכים, אולי לא בתקציב מספיק, אבל המלחמה בתאונות דרכים מתוקצבת. המלחמה בתאונות הדרכים מתוקצבת על-ידי המדינה בסכומים, לא מספיקים, אבל עדיין סכומים נכבדים, לעומת התופעה של ההתאבדויות. התקצוב שם הוא דל מאוד, אפשר לומר אפילו כמעט אפסי ביחס לתקציב המלחמה בתאונות הדרכים.
אדוני היושב-ראש, מדובר בתופעה, ובעולם מקובל להכין תוכניות למניעת התאבדות. כאשר באותה מדינה הכריזו על התאבדות כתופעה, או כמשימה לאומית לטפל בה, הגיעו לתוצאות מאוד-מאוד חיוביות בהפחתת השיעורים, אפילו בעשרות אחוזים. זה קרה בבריטניה, זה קרה באוסטרליה ובעוד כמה מדינות.
אפילו בארץ, אפשר לומר שבעקבות המלחמה שהכריזו בצה"ל נגד התופעה כבר אפשר לדווח על ירידה דרסטית של מספר המתאבדים בצה"ל, ועל כך יבורך צה"ל, וכל מי שעסק בזה. יחד עם זאת, לצערנו, במגזר האזרחי זה עדיין נותר גבוה.
אני עוד מעט אפרט מה כן נעשה עד עכשיו מבחינת משרד הבריאות, ויש לשבח על כך את יושב-ראש ועדת הכספים דאז, לפני כמה שנים, חבר הכנסת הרב ליצמן, שהוא היום סגן שר הבריאות ושר הבריאות בפועל, ובעצם משרדו היום מטפל בסוגיה הזו באופן מאורגן ומסודר, כאשר ישנה ועדה בין-משרדית שבראשה עומד משרד הבריאות על-ידי נציגיו, וכל משרדי הממשלה וכל הגופים הממשלתיים כמעט שותפים באותה ועדה.
והם, בתקציב דל, שבזמנו ועדת הכספים בראשותו של הרב ליצמן הקצתה, ובנוסף לכך הצטרפו עוד מספר ארגונים, ביניהם ארגון ה"ג'וינט" – התקציב הזה משמש לפעילות של מניעה. וכבר הפיילוט שבזמנו הופעל, לפני כשנתיים וחצי, שלוש שנים בערך, הפיילוט הזה כבר מביא תוצאות חיוביות, ואנחנו רואים שבמלחמה שכבר הוכרזה כנגד התופעה, כבר מתחילים לראות תוצאות.
אבל לצערנו הפיילוט הזה מופעל רק בשלושה יישובים בארץ: ברחובות, ברמלה ובכפר-כנא. הציבור הכללי עדיין לא זוכה באותם כלים שהפיילוט, שהוועדה הבין-משרדית מפעילה, אזרחים אחרים ביישובים אחרים לא זוכים לכך. לכן, עדיין הסיכון ממשיך להיות סיכון כלפי אזרחי ישראל, והתופעה של אוכלוסיות בסיכון גבוה – לצערנו זה עדיין קיים.
בנוסף לתופעה של מניעה, יותר נכון המלחמה על-ידי מניעה, ישנה בעיה של בני משפחות, שנמצאים גם כן בסיכון גבוה יותר להתאבדות מאשר במשפחות שזה לא קרה בהן. המשפחות האלה, לצערנו, אחרי המקרים הנוראיים שקרו אצלן, נכנסות למשברים מאוד קשים, והן נאלצות להתמודד מול האובדן, מול הנזקים שהאובדן הזה גרם להן ולבני-משפחותיהן. במשפחות האלה מתמודדים בכוחות עצמאיים, בלי שום סיוע ממשלתי, אדוני היושב-ראש, בלי שום תקציב ממשלתי שאמור לעזור להם כדי להתמודד עם הסכנה שחלילה התופעה הזו עלולה לחזור אצלן, אצל בני-משפחה אחרים.
בנוסף למשפחות, אנחנו, בתוך הקבוצות השונות בקרב האזרחים, רואים קבוצות שהן בסיכון מאוד גבוה – קבוצות של מבוגרים, קבוצות של עולים. היום בוועדות השונות שמענו נתונים מאוד-מאוד ממוקדים בסוגיה הזאת בקרב עולים, גם עולים מברית-המועצות לשעבר וגם עולים מאתיופיה, והאחוזים אצלם הם פי כמה וכמה יותר מאשר אצל אזרחים ותיקים אחרים בישראל. ולכן התופעה חייבת ודורשת טיפול מיידי.
בדיונים של היום שמנו כמטרה – אני כיושב-ראש השדולה למלחמה בתופעה הזאת של אובדנות וטיפול במשפחות – שמנו למטרה גם להביא את זה לתודעה וגם למצוא תקציבים נוספים למלחמה הזאת. בוועדת הכספים היום העלינו את זה בצורה מאוד-מאוד ברורה. הוועדה הבין-משרדית אמורה לסיים את הפיילוט במהלך 2012, ואנחנו מבקשים להפוך את הפיילוט הזה לתוכנית לאומית, וכל אזרחי ישראל יקבלו את הכלים המתאימים למלחמה בתופעה הזאת. ולמלחמה הזאת צריך כלים הרבה יותר מוגברים. כל יום שדוחים את הטיפול בכלל האזרחים, וכל שבוע שעובר, לצערנו עלול להיות עוד מקרה של התאבדות ועוד אסון, ואנחנו מבחינתנו, כיהודים שמאמינים – כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם מלא. בדבר הזה אנחנו יכולים בהחלט לחטוא, ואסור לנו לעשות זאת.
אני שמעתי היום בוועדות השונות מחקרים שהמומחים הציגו, שכאשר מונעים פעם אחת מקרה של התאבדות, הסיכויים שהבן-אדם הזה יחזור על ההתאבדות פעם נוספת – אצל 80% מהם זה לא קורה. כלומר, אם פעם אחת מצילים אדם, אנחנו יכולים לגרום לכך שהוא יישאר בחיים. אז הכלים שאנחנו מנסים להקנות לאותה ועדה בין-משרדית ולאותם גורמי מקצוע שיכולים לטפל בתופעה – אני קורא לזה מחלה שניתן לבער אותה. אנחנו יכולים להציל עוד אנשים ועוד אנשים, ולצערנו, כרגע איפה שלא מצליחים להגיע, הדבר נמנע.
ישנם גם דברים טכניים, שבעצם יכולים, אם נתקין אותם, להוות חסמים כנגד המנסים לבצע את האקט הזה של ההתאבדות, ואני כמובן לא אפרט פה בפומבי את הדרכים השונות שהמתאבדים מנסים לבצע בהן את ההתאבדות. ולכן, אותם גורמי מקצוע שממליצים על אמצעים טכניים לחסימה, צריך לתת להם גם את הכלים ואת התקציבים הנאותים כדי שיוכלו לבצע את החסימות האלה.
אנחנו שמענו היום, במסגרת הדיונים בוועדה, את המצוקה שיש במגזרים שונים באוכלוסייה, וכל אחד מהם זוכה לטיפול מיוחד ולכלים מיוחדים. אנחנו שמענו שבמסגרת הטיפול בוועדה הבין-משרדית, ה"ג'וינט" נותן סיוע מיוחד, יחד עם המשרד לגמלאים, בנושא של מבוגרים. המבוגרים, לצערנו, האחוז שלהם באוכלוסייה בנושא של ניסיונות התאבדות והתאבדויות – האחוז הוא מאוד גבוה. בקרב בני-נוער – שמענו היום נתונים על כמעט 150 ילדים או בני-נוער בגיל 14–24; מתוך מספר של 400–500 מתאבדים, החלק שלהם זה כמעט שליש. זה נתון מפחיד ומדאיג, שבני-הנוער האלה לא מטופלים ולכן יכולים חלילה להגיע לאותה החלטה נוראית.
אני חושב שאנחנו ככנסת – אולי לא נעים לדבר על זה, ואני רוצה לצטט את חברי, חבר הכנסת לשעבר רן כהן, שהוא שיזם את הטיפול בנושא הזה בכנסת, ואני עקבתי אחריו כל יום שלישי בדקת הנאום שאנחנו מקבלים ביום שלישי בערב. רן היה עולה באופן עקבי והיה מצטט את הנתון שהוא קיבל באותו שבוע או באותה תקופה לגבי עוד מתאבדים ועוד מתאבדים. ובסוף הגענו למצב שבזכות העיקשות של רן כהן, בצה"ל התחילו לטפל בתופעה הזאת. ואמרתי: ברוך השם, כבר יש הישגים בצה"ל. וגם הבקשה שהגשנו לוועדת הכספים בזמנו, וביקשנו את הסיוע, והרב ליצמן התגייס כדי לסייע בעניין הזה, זה היה בזכות רן, ואני משבח אותו על כך, והיום הוא אפילו היה באחת הוועדות.
הדברים, שמישהו חושב שלא נעים להעלות בכנסת נושאים שהם לא כל כך פופולריים, הם לא כל כך נאים למשמע אוזניים – לדבר על התאבדויות – גם במחקרים הוכח שאין דבר שמסכן כביכול תופעות נוספות, או מחלה מידבקת, כפי שמישהו קרא לזה, בהעלאת הנושא לדיון ציבורי. ולכן, אנחנו ככנסת, כמו שאנחנו נלחמים בתחומים אחרים, בתאונות דרכים או בנפגעי עבירה או בתופעה, אני יודע מה? שימוש בסמים – אין ספק שבמלחמה הזאת של מניעת התאבדות אנחנו מבצעים את תפקידנו, ואנחנו חייבים לעשות את זה ביתר שאת, בהגברת כלים נאותים, בהגברת התקציבים שדרושים לכך.
אני חושב שמהיום הזה אנחנו צריכים לצאת מפה מחוזקים או מחזקים את אותה ועדה בין-משרדית, שתמשיך לפעול, תמשיך לפעול באמת בצורה קבועה, בצורה רוחבית, בכל הארץ. וגם אותו פיצוי שאני חושב שצריך לתת למשפחות שיקיריהן התאבדו והיום לא מקבלים כלום – צריך לתקצב גם כן במסגרת אותו תקציב.
היום נציגי משרד הבריאות הציגו לנו תקציב חומש, אותו סכום שהציגו לנו בוועדת הכספים, שהם מבקשים כדי להמשיך את הפרויקט הזה לחמש השנים הבאות, בפריסה של חמש שנים. זה לא סכום שיינתן בבת-אחת, חד-פעמי, והוא לא בשמים. אם אני משווה אותו שוב לתקציבים אחרים, כשאנחנו שמים אותו מול מלחמה בתופעות אחרות, גם כאובות, אני חושב שהוא בר-השגה. ואני מאמין שגם האוצר יעזור בעניין הזה וגם משרד הבריאות יתגייס לעניין הזה, כדי ששוב נוכל להיות עם הכרזה חשובה, שאנחנו כמדינה ממשיכים לטפל בזה.
אני חושב שאם יש צורך, כמו שאישרנו חוק לפיצויים של נפגעי עבירה – ואישרנו את זה לא מזמן פה בכנסת – אותו דבר צריך לעשות גם למשפחות שנפגעו כתוצאה מהתאבדויות. אנחנו בסוף מגיעים למצב שנוכל למנוע עוד התאבדות, ואפילו אמרנו שאם נמנע התאבדות אחת, עשינו כבר את תפקידנו נאמנה. אני חושב שצריך לעשות הכול בשביל שנגיע למצב הזה.
אני רוצה להוקיר בהכנה של הדיונים האלה היום את מנהלת הממ"מ בכנסת, ד"ר שירלי אברמי, שדחפה את העניין הזה, גם בנגיעה אישית שיש לה בסוגיה הזאת, והיא פרסמה ספר מאוד-מאוד חשוב בתחום של מניעת התאבדויות, או טיפול במשפחות של נפגעי התאבדות. העמותות שפועלות, עמותות התנדבות, וביניהן "בשביל החיים" ער"ן ו"סהר", שמסייעות בסוגיה הזאת של מניעת התאבדות, גם עליהן תבוא ברכה, כי הן גם שותפות באותה ועדה בין-משרדית.
בסוף אני קורא לכנסת שנמשיך לעקוב אחרי העניין הזה, ואפילו לא לדחות את זה לזמן קצר, כי העמותות האלה כבר קורסות מחוסר תקציבים – אין להן. ואם הן לא פועלות, לצערנו אין הרבה כלים שיוכלו לסייע גם לוועדה הבין-משרדית. תודה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי, יושב-ראש השדולה לטיפול בבעיית האובדנות ובצורך במניעתה. אנחנו גם מודים לך על כל הפעילות, על היום המיוחד, על הדיונים בוועדות השונות בנושא החשוב הזה. זה שהוא נמצא בסוף סדר-היום לא מוריד שום דבר מהחשיבות, מהערך, של הטיפול בבעיית האובדנות והצורך במניעתה.
אדוני סגן שר הבריאות, בבקשה, דברי תשובה להצעה לסדר-היום בנושא מודעות בין-לאומית לבעיית האובדנות ולצורך במניעתה. בבקשה.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, אדוני חבר הכנסת מיכאלי, וזה כל הכנסת כרגע, נכון שאם זה בסוף סדר-היום זה לא מוריד מהחשיבות, אבל מיעוט המשתתפים כן מראה שלא רואים חשיבות. הנתונים שאני הולך להביא הם שיותר אנשים מתים מהתאבדויות מאשר מתאונות דרכים, וזה מראה לך שבתאונות דרכים אנשים היו כאן צועקים שצריך יותר כסף, ועוד מעט נגיע למה שבאמת עשו בוועדת הכספים היום, אבל בנושא הזה עובדה שריק כאן.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה קודם כול להודות לחבר הכנסת מיכאלי שהביא את זה כהצעה לסדר-היום: מודעות בין-לאומית לבעיית האובדנות ולצורך במניעתה. קודם כול, נתונים: בשנת 2009, 404 אזרחים מצאו את מותם בנסיבות שהוגדרו כהתאבדות: שישה היו מתחת לגיל 14, 60 מתאבדים היו בני 15–24 – סליחה, אני מצונן קצת, אז תסלחו לי.
היו"ר אורי מקלב:
שר הבריאות לא יכול להיות חולה.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אולי נדבקתי בביקורי פתע.
היו"ר אורי מקלב:
אבל הרופאים כבר חזרו.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
לא. טוב, נדבר על זה אולי עוד מעט.
280 מתאבדים היו בני 25–64 ו-58 היו בני 65 ומעלה. לשם השוואה, במדינת ישראל נהרגו ב-2009 בתאונות דרכים 310 אזרחים מגיל אפס, חלקם עובדים זרים, תיירים ופלסטינים, וזה לפי הדוח של הלמ"ס.
בעוד שמספר ההרוגים בתאונות דרכים מוגדר במדויק, הרי שבחינה מעמיקה של תיקי נפטרים מראה שמספר המתאבדים גבוה בכ-20% מהדיווח – מה שצוין קודם – בגלל סיבות סטיגמטיות, תרבותיות, כלכליות, משפטיות, דתיות וכו', המונעות דיווח מלא. כלומר, בפועל היו בשנת 2009 כ-480 מתאבדים.
התאבדות יוצרת אדמה חרוכה גם בקרב מעגלי ההדף של המשפחה, החברים ומסגרות חינוך וקהילה. בעקבות ההתאבדות עולה רמת הסיכון בסביבתו של מתאבד פי-שישה.
במדינות בעולם המערבי מופעלות תוכניות לאומיות למניעת אובדנות ומוקצים תקציבים ייעודיים לנושא. בישראל אין תקציב ייעודי להתמודדות עם תופעת האובדנות, בהשוואה לתקציבים למניעת תאונות דרכים ולמניעת שימוש בסמים.
בשנת 2007 ועדת הכספים של הכנסת, בראשותי, הכירה בחשיבותו של הנושא והנחתה את משרד הבריאות לפעול בהתאם. לאור זאת, יזם משרד הבריאות, בשיתוף עם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר וה"ג'וינט", תוכנית פיילוט לבחינת הנושא ודרכי היישום שלו. הפיילוט החל בשנת 2008/9, והוא מלווה בהערכה מחקרית.
לטובת הפיילוט הקצו משרד הבריאות – 4 מיליוני שקלים, וה"ג'וינט" – 1.6 מיליוני שקלים. כמו כן, הוקצו 300,000 שקל מהמשרד לאזרחים ותיקים, ומשרדי ממשלה נוספים כמו חינוך, רווחה, קליטת עלייה ותמ"ת הקצו בשווה ערך, משהו כזה.
הפיילוט נערך בקרב שלוש אוכלוסיות, נוער, עולים וקשישים, בשלושה יישובים, כפי שצוין קודם: רמלה, רחובות וכפר-כנא, ומטרתו היתה איתור יזום של נוער, עולים וזקנים המצויים בסכנת אובדנות והפנייתם לאבחון רב-מערכתי, ויצירת רצף טיפולי במטרה למנוע ניסיון התאבדות. כמו כן, שיפור מערך הרצף הטיפולי בין המערכות לאחר ניסיון התאבדות של נוער, עולים וזקנים, במטרה למנוע ניסיון חוזר.
הפיילוט הופעל בתוך מסגרות בתי-ספר, חינוך ותמ"ת, במסגרת פנימיות של משרד הרווחה, בשירותי בריאות נפש, במרפאות קופות-חולים, בבתי-חולים כלליים ופסיכיאטריים ובמוקדי קליטת עולים.
מה נעשה בפיילוט? מניעה ראשונית – הסברה בארבע שפות, הצגה באמהרית, תוכניות לבניית חוסן, איתור אוכלוסיות בסיכון על-ידי הכשרת "שומרי סף", שימוש בשאלונים ישירים והצעת סיוע בקווים חמים ואינטרנט. מניעה שניונית – מתן טיפול מיידי למי שאותר ועלה לגביו חשש לסכנת התאבדות. מניעה שלישונית – מעקב, וליווי של מי שאותר וטופל על בסיס אינטגרציה בין כל המערכות השותפות.
במהלך הפיילוט הוכשרו כ-600 מורים, רופאים ראשוניים, מתנדבים בעמותות, מנהיגות של עולים. כמו כן, הוכשרו כ-300 פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. הוכשרו כ-500 מתנדבים של עמותות "סהר" וער"ן, וכן השתתפו כ-400 איש בתוכניות חוסן עולים במעבר ובני-נוער.
הפיילוט עומד להסתיים בדצמבר 2012, בעוד שנה, ואנו נמצאים בשלב מעבר מפיילוט לתוכנית לאומית. אנו מבקשים להציג מתווה לתוכנית לאומית לצמצום מספר המתאבדים בישראל. יעדי התוכנית: 1. ירידה במספר מקרי ההתאבדות ב-10% בטווח של חמש שנים; 2. טיפול ושמירה על רצף טיפולי בין המערכות של 12,000 מקרים בשנה של אנשים שעשו ניסיון התאבדות, אותרו ואובחנו ונמצא לגביהם חשש אובדני.
האוכלוסיות שנבחרו בשלב זה להיות במוקד התוכנית הלאומית למניעת אובדנות: 1. מי שביצע ניסיון אובדני – מדובר על כ-4,500 בני-אדם בשנה; 2. צעירים במערכות החינוך; 3. הסובלים מהפרעה פסיכיאטרית בכלל ומדיכאון קליני בפרט, בכל גיל, ובמיוחד אם הם סובלים מחרדה ואי-שקט; 4. עולים חדשים בכלל ויוצאי אתיופיה בפרט; 5. מי שאותר על-ידי רופאים ראשוניים; 6. מי שאותר במערכות הרווחה.
האסטרטגיות שייבחרו לתוכנית נבחנו במהלך הפיילוט והן: הסברה ומודעות לציבור – דהיינו מתן לגיטימציה לנושא, הפחתת הסטיגמה והנגשת שירות לכלל האוכלוסייה; גם הכשרת "שומרי סף", כפי שציינתי קודם; איתור ותמיכה באמצעות קווים חמים ואינטרנט – פותח קו יזום לזקנים בדיכאון. זהו שירות חדש שהוכיח את עצמו במהלך פיילוט התוכנית: זקנים בדיכאון או בחשש לאובדנות שאינם נגישים לטיפול זוכים לשיחת טלפון שבועית ממתנדב בער"ן; איתור וטיפול במרפאות ראשוניות על-ידי רופאי משפחה שהוכשרו לנושא; הערכת מסוכנות וטיפול לבני-נוער אובדניים; אבחון וטיפול במרפאות לבריאות הנפש; טיפול במשפחות שיקיריהן התאבדו – זה יהיה באחריות משרד הרווחה.
עלות התוכנית המיועדת עומדת על סך של 37 מיליון שקל, ובכוונתי לפעול, בשיתוף המשרדים המקצועיים השותפים, להשגת התקציב הנדרש במתווה הדרגתי. אני מקווה ששר האוצר, שיושב כאן, גם ייענה לבקשתנו, וכל אובדנות שאנחנו מונעים, חוץ מעצם הדבר, זו גם הצלת נפשות וזה גם חיסכון למשפחות – זה יכול להביא להרבה טראומות.
לסיכום, המשרד שם לו כיעד את הובלת התוכנית הלאומית להפחתת התאבדויות, תוכנית חשובה ביותר אשר בעבר לא קיבלה את המענה הראוי לה. אני מאמין ומקווה שהתוכנית הלאומית תשיג את התוצאות המיוחלות הן בהגברת המודעות הציבורית לנושא והן בירידה של מספר המתאבדים.
מה, לוועדה? אני לא יודע.
היו"ר אורי מקלב:
האם הוא מסתפק?
אברהם מיכאלי (ש"ס):
ועדה.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
ועדה. אוקיי. איזו ועדה?
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אולי כספים – – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
מה שאתה רוצה.
היו"ר אורי מקלב:
הנושא הוא תקציב יותר.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
כספים.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
כספים? כספים. מה שאתה רוצה.
אדוני השר, ברשותך, אני רק רוצה לציין ולהגיד כמה מלים על ההסכם. קודם כול, אני מברך את שר האוצר ואת משרד האוצר, וכמובן את המגשרים ובית-המשפט שעשו את העבודה. אני מברך את המתמחים שהגיעו, שאישרו. אני הבנתי שגם בית-החולים "מאיר" כבר אישר את זה. אנחנו מתקדמים. אני קורא לכל רופאי בית-החולים "איכילוב", שעדיין לא אישרו סופית את ההסכם, שלא יעמדו מנגד ושיצטרפו לכל המתמחים בארץ שהצטרפו להסכם.
אני חייב להגיד לכם, רבותי, אני לא כזה "יס-מן". אני חושב שמכירים אותי כאן. אם היה לי חשש מההסכם, הייתי אומר את זה בפה מלא בכל כלי התקשורת. אני לא חושש להגיד את זה. אני אומר לכם, רבותי, הסכם מצוין, הסכם שמציל את הפריפריה פעם ראשונה. אנחנו נראה בשנים הקרובות שיפור דרמטי בבריאות, ברפואה בבתי-חולים. וזה מצטרף לכל מיני פעילות שעשיתי במשרד – זה מעבר לתוספת של רופאים. אני יכול להגיד לך, אדוני השר, אני מניח שאתה יודע שהיתה כבר פנייה מאחד מבתי-החולים שרוצים לעבור מהמרכז לפריפריה – שאנחנו נעצור את זה חלילה וחס, לא חולמים אפילו. אבל זה מראה שיש היענות ויש בקשות ודרישות והסכמות.
הנושא הזה מצטרף לכל מיני נושאים חברתיים שיש לי הסכמה רחבה לגביהם עם שר האוצר, אני חייב לציין את זה. למשל, פעם ראשונה שכל בתי-החולים בפריפריה יש להם MRI – מה שלא היה; אנשים היו צריכים לנסוע מהפריפריה שעות ולחכות חודשים. אנחנו במשך החודשים הקרובים – לפתוח MRI נדרש קצת משאבים. אנחנו במשרד הבריאות משתתפים קצת, אבל חלק צריך – הם צריכים לגייס. בעיקר צריך מומחים ל-MRI, וגם צריך לבנות את זה טכנית. לוקח לפחות חצי שנה לבנות חדר MRI עם כל ה-facilities.
יש עוד הרבה דברים שאנחנו עשינו בפריפריה. זה מראה שהיום הממשלה – זה חברתי. אבל החידוש – מה שאני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, מעבר לזה שהממשלה חברתית, שר האוצר הוא חברתי. אני לא זוכר שהיה כזה שיתוף פעולה ביני לבין משרד האוצר, וזה בהסכמה, בהנחיית שר האוצר – שהוא יגיד את האמת – לגבי כמעט כל מה שמבקשים. אני די צנוע, אבל בכל אופן זה עולה הרבה כסף, עם הצניעות שלי, ויש היענות. אנחנו גם בודקים כרגע עם האוצר נושא של טיפולי שיניים לקשישים מגיל מסוים, מה שעשינו עם ילדים. מה שעשינו – כל שנה, שנתיים, אנחנו בודקים כרגע. אני במשא-ומתן עם אגף התקציבים במשרד הגמלאים לעשות את זה. זה לא מי יודע כמה כסף צריך. צריך להתחיל לרדת כל שנה. יש עוד כל מיני תוכניות שהן חברתיות, אבל הכול בהסכמת משרד האוצר. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לך, אדוני סגן השר.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – –
היו"ר אורי מקלב:
בבקשה, בבקשה. מחמאה כזאת משר הבריאות שווה איזה 100 מיליון, או שהוא שר, שר האוצר, שעולה הרבה כסף למשרד, אבל תפתיע אותנו, תפתיע אותנו בעניין.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
– – – להצעה לסדר-היום, שהוא תומך, שהוא תומך בהמשך הפרויקט בתקצוב.
היו"ר אורי מקלב:
יכול להיות שבאמתחתו איזה הסכמה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, סגן השר ליצמן, אנחנו עומדים לסיים באופן רשמי מחר שביתה ותקופה מאוד לא פשוטה, לא קלה, במערכת הבריאות במדינת ישראל.
אני רוצה, ראשית – אמרת שצריך לומר את האמת, אז אני רוצה לומר את האמת, קודם כול, אדוני היושב-ראש, לגבי סגן השר ליצמן. סגן השר ליצמן בעיני ראוי היה שיהיה שר – אני מקווה שכך יהיה בעתיד – שר הבריאות. הוא עושה עבודת קודש, מקדיש ימים ולילות ואת הנשמה למערכת הבריאות הציבורית בארץ. הוא בא בגישה נועזת ומקורית, ושכנע אותנו לאשר מהלכים שהאוצר מעולם לא חלם עליהם אפילו, כמו למשל רפואת שיניים חינם לילדים עד גיל עשר – דבר שבעבר נפסל על הסף, ובזכות סגן השר ליצמן, הדבקות שלו והשכנוע שלו, קם ונהיה.
הוא תפקד בצורה בלתי רגילה, והכול בתיאום ושיתוף פעולה, במהלך המשבר במערכת הבריאות, בצורה יוצאת מן הכלל. תמיד ברוגע, ביישוב דעת, באומץ לב. לפעמים גם עמד במתקפות לא קלות, והתוצאה הסופית היא טובה מאוד. זה לא סתם הסכם שכר; זה הסכם כפול ומכופל. יש בו מצד אחד תרומה משמעותית וחיזוק משמעותי לשכר הרופאים, כולל המתמחים, לתנאי עבודתם, כולל בנספח להסכם, שבצד ההסכם, שלא משנה את ההסכם, אבל מוסיף כל מיני הבהרות וכל מיני דברים נוסף על ההסכם שעומד להיחתם בקרוב. זה מצד אחד – חיזוק הרופאים, חיזוק שכרם, שיפור תנאי עבודתם. ומצד שני, הוא תורם תרומה בלתי רגילה לרפואה הציבורית במדינת ישראל, גם על-ידי הכנסת השעון, שזה מהלך היסטורי, כי עמדנו עליו מהיום הראשון, וגם חשוב מאוד – על-ידי חיזוק הרפואה בפריפריה.
אני רוצה לומר שמאז שסגן השר ליצמן נכנס לתפקידו כשר בריאות – בפועל, אפשר להגיד – העניין הזה של השוואת הרפואה שמקבלים אזרחי הפריפריה בגליל ובנגב לאזרחי המרכז עמד בראש מעייניו. הוא ביצע כמה מהלכים בעניין הזה. הוא קודם כול פרס מכשירי MRI עם עדיפות לפריפריה. כמובן שאנחנו היינו גם צריכים לממן את זה, אבל זה היה כל כך צודק, וכל כך נכון, וכל כך משכנע, ועוד אמצעי. והוא תמך, והיה כוח מרכזי מאחורי הקמת בית-ספר לרפואה בצפת, עם השדרוג של בתי-החולים בגליל, וכל מה שזה עושה לבתי-החולים בצפת, בטבריה, בנהרייה, בעפולה. וכמובן, הסכם השכר הזה, שנותן תוספת מאוד יפה לרופאים כולם, אבל תוספת מיוחדת לרופאים ולמתמחים שמוכנים ללכת לפריפריה, מה שהופך את השירות בפריפריה לאטרקטיבי לא פחות מהשירות במרכז הארץ. בפריפריה יש פחות הזדמנויות להשתכרות נוספת כרופא, ולכן ראינו לנכון, ביחד, בשיתוף פעולה, בתיאום בלתי רגיל, למרות הלחצים הכבדים מאוד ששני המשרדים עמדו בהם – משרד הבריאות עם סגן השר ליצמן בראשו, ומשרד האוצר עם אגף השכר ואגף התקציבים – למהלך הזה לחיזוק הפריפריה.
אז יש פה הסכם כפול: חיזוק הרופאים, חיזוק הרפואה הציבורית והפריפריה, ובסופו של דבר, הנשכרים העיקריים הם אזרחי מדינת ישראל החולים ובני משפחותיהם במרכז, ועל אחת כמה וכמה בפריפריה.
לכן, אני רוצה לברך את כולם – קודם כול, את הרופאים שעושים מלאכת קודש. כולנו יודעים שהרופאים באמת הם האנשים המעולים ביותר, המקצועיים ביותר, המוכשרים ביותר, המשכילים ביותר בחברה, שמקדישים את חייהם לעזרת הזולת. עבודת קודש. וקודם כול, צריך לברך את הרופאים ואת המתמחים הצעירים, מיטב הנוער של מדינת ישראל, וצריך לברך את מערכת הבריאות בכלל.
אני חושב שההסכם הזה ייזכר כהסכם היסטורי, שהוא לא רק הסכם שכר יפה ונדיב, אלא שהוא גם הסכם שטובתה של הרפואה הציבורית, של מערכת הבריאות הציבורית ושל השירות שהחולה הישראלי, שהאזרח הישראלי – לא רק חולים, גם בשמחות, כן, לידות וכו'. גם זה מתבצע בעיקר בבתי-חולים. שירותי הבריאות שהאזרח הישראלי יקבל מגיל אפס ועד 120, מתל-אביב ועד באר-שבע ואילת, ועד צפת וטבריה, ישופרו בשנים הקרובות בזכות ההסכם ההיסטורי הזה. זה לא סתם הסכם שכר; זה הסכם לקפיצת מדרגה ולשדרוג מערכת הבריאות הציבורית במדינת ישראל.
ולכן, אני קודם כול מודה לשר ליצמן. אני מודה לאנשי משרד האוצר: אילן לוין מאגף השכר, שגם הוא עמד בלחצים לא קלים וביצע את עבודתו בצורה יוצאת מן כלל, ומשה בר סימן טוב מאגף התקציבים; לכל אנשי האוצר; לסגן השר איציק כהן, שניווט חלק גדול מכל המהלך הזה במו ידיו, בשכלו הטוב ורוחו הטובה; אני מודה לרופאים, לד"ר אידלמן, קודם כול, ליושב-ראש הר"י, לרופאים בהר"י ולמתמחים שהתווספו אליו.
אתה יודע מה? אפשר גם להגיד מלה טובה למערכת המשפט הישראלית, ואפילו לבית-המשפט העליון. מצד אחד בתי-הדין קבעו באופן מאוד מפורש, בלי קשר למה שהופיע בתקשורת ובציבור, כי חוק זה חוק וסדר זה סדר; קבעו באופן מאוד מפורש וברור שצריך לכבד את החוק ואת הנורמות המקובלות במדינת ישראל, שכולנו צריכים לכבד את החוק. ומצד שני, בתי-המשפט, במיוחד בית-המשפט העליון, סייעו כאן, ביחד עם שמירה על החוק ועל המסגרות ועל הסכם שנחתם ולא יכורסם – סייעו כאן לשני הצדדים לשבת באווירה טובה, ולהביא את המשבר לכלל סיום בדיאלוג ובדרכי שלום, וטוב שכך, וטוב שכך יהיה.
אני מקווה שגם המתמחים האחרונים ב"איכילוב" יאשרו את הדבר הזה. אין אף פעם הסכם שכולם מרוצים ממנו עד הסוף, ולא קיוו ליותר או לדברים שונים. אבל בסוף, אחרי תשעה חודשים, ואחרי שהדברים הגיעו גם, פעמיים, לבית-המשפט העליון, וירדו חזרה למטה, עם המגשרים המצוינים, פרופסור זמיר ופרופסור מירוני – –
היו"ר אורי מקלב:
הם מבינים שאחרי תשעה חודשים אומרים מזל טוב.
שר האוצר יובל שטייניץ:
כן. – – בסוף בסוף הגיע הזמן להבריא את מערכת הבריאות, להצעיד אותה קדימה, לחזור לשגרה בריאה של טיפול בחולים ובציבור הישראלי. ואני בטוח, מאחר שלמדינת ישראל, בסופו של דבר, יש רופאים מצוינים, מהטובים בעולם – מהטובים בעולם – אני בטוח שרגש האחריות והמסירות יגבר, והמערכת תחזור לעבודה סדירה, לטובת הבריאות הציבורית ולטובת עם ישראל.
ואני שוב רוצה להודות לך, הרב וסגן השר ליצמן, על שיתוף פעולה בלתי רגיל. עמדת בצורה יוצאת מן הכלל בלחצים בלתי רגילים, ואני מוכרח לומר לך: אני מצדיע לך. אני חושב שאתה עושה עבודת קודש, וכולך מסירות. אני מוכרח להגיד – אמרו פעם: אם זו היתה ישיבה, אם זה זה, הבעיות היו נפתרות. אני מוכרח לומר: אני כמעט שלוש שנים שר אוצר, ומעולם לא דיברת אתי על ישיבות. לא זכור לי גם שדיברת אתי על איזה סקטור מסוים, על חרדים. דיברת אתי – – –
היו"ר אורי מקלב:
בשביל זה יש לו יושב-ראש.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
זה גפני.
שר האוצר יובל שטייניץ:
כולך קודש בשנתיים וחצי האחרונות לדבר אחד: לבריאות, למערכת הבריאות. כולך קודש ומסירות לתפקידך ולנושא החשוב שאתה מופקד עליו. אני מעריך את זה מאוד. אני מצדיע לך. תודה רבה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני השר, אני מבקש, בנושא של מניעת אובדנות, גם כן לסייע לו. זה באחריותו של המשרד.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אנחנו נעשה מה שאפשר.
היו"ר אורי מקלב:
אחרי הדיבורים אחד לשני, אני מניח ששר האוצר ושר הבריאות יצליחו להגיע גם להבנות בעניין הזה. באמת אתם – זכינו שהדיון ביום הזה, ביום הארוך הזה, יחסית ליום שלישי, מסתיים באווירה חגיגית ואווירה טובה. זה בהחלט מלבב לראות ששר בישראל מודה לשר האוצר. זה ודאי גם מחזק אותך בימים לא קלים כאלה, כשלא תמיד זה דבר מובן מאליו ששרים משבחים ומעודדים, באמת תומכים ומודים על טיפול, במיוחד בטיפול במשבר לא פשוט. משבר רפואה ומשבר שביתת רופאים זה תמיד משבר קשה מאוד.
ואני חושב שהמשבר הזה, יש אפשרות ללמוד אותו, ללמד אותו, איך מטפלים במשברים. הוא התחיל בקול סערה, והיינו בטוחים שאנחנו הולכים לדרך מאוד-מאוד קשה, ובסופו של דבר זה מסתיים באווירה טובה, ובהבנה אחד של השני, ובאמת בהערכה של משרד אחד לשני, ואפשר להגיד אולי שכמעט בלי נזקים. כמעט בלי נזקים. בסופו של דבר, זה בלי נזקים.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אני רוצה להגיד לך, קודם כול אמרת דברים יפים כדרבונות. אני משוכנע שיבוא יום ולא רק שר הבריאות, אלא אפילו שר הביטחון ומשרד הביטחון יכירו בערך ובעבודת הקודש של משרד האוצר.
היו"ר אורי מקלב:
יכול להיות ששר הבריאות יכול לרפא לא רק אנשים אלא גם משרדים, אדוני שר האוצר. יכול להיות ששר הבריאות, לפי היכולות שהוא מגלה, יוכל גם אולי לרפא גם משרדים וגם שרים, ושבסוף כולם יהיו סרים למרותנו, למרותך, למרות של מי שצריך, במיוחד בנושא הזה, בנושא התקציבים.
אנחנו בעצם מסיימים את סדר-היום.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
– – – להצבעה.
היו"ר אורי מקלב:
אני מבקש שלפני זה ניגש להצבעה על ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת אברהם מיכאלי, שהיא מודעות בין-לאומית לבעיית האובדנות ולצורך במניעתה, לפי עצתך ולפי הסכמת השר, שהיא תעבור לדיון בוועדת הכספים. אנחנו מצביעים. מי שבעד – הוא בעד דיון בוועדת הכספים; מי שנגד – מבקש להוריד מסדר-היום.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
בעד – 4, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שההצעה לסדר-היום תידון בוועדת הכספים.
סעיף 8 בסדר-היום, שאילתות לשר הביטחון – הדברים הסתדרו בין השואלים לבין המשיב.
אם כך, אנחנו מגיעים לסוף סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום רביעי, י"א בכסלו התשע"ב, 7 בדצמבר 2011, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.