קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
הגזענות בספרי הלימוד במערכת החינוך הישראלית
היו"ר דני דנון:
נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הגזענות בספרי הלימוד במערכת החינוך הישראלית, מס' 6611. אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה. ישיב על ההצעה שר החינוך גדעון סער.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, לא היינו זקוקים למחקר כדי לדעת מה הלכי הרוח בקרב הנוער והתלמידים במדינת ישראל, אבל אין ספק שמחקרה של הפרופסור נורית פלד-אלחנן, תחת הכותרת: "ייצוגם של פלסטינים בספרי הלימוד – דוגמאות מספרי לימוד בגיאוגרפיה ובהיסטוריה", שופך אור – בעצם הביטוי "שופך אור" לא מוצלח – בעצם מעצים את החושך שניבט מספרי הלימוד.
מדובר במחקר שנעשה על ספרי לימוד שהיו בשימוש בבתי-הספר בישראל בין 1996 ל-2009, וכללו, בין השאר, שבעה ספרים בגיאוגרפיה ועשרה ספרים בהיסטוריה. החוקרת מגיעה למסקנה – לדעתי נכונה אבל גם קשה – שספרי הלימוד מחנכים לאפרטהייד בישראל. זו אמירה קשה, אבל מי שבקי ברזי ההתנהלות וההתנהגות יודע שזו אמת.
האפרטהייד הישראלי, כפי שהיא אומרת, הוא לא רק סדרת חוקי גזע אלא דרך חשיבה על ערבים. היא נותנת דוגמאות, וכמובן סוקרת את הספרים האמורים וכותבת שעל הערבים הם קוראים – ערבים, הערבים על הגמל בלבוש עלי בבא. הם מתוארים כשפלים, סוטים ופושעים, אנשים שלא משלמים מסים, שלא רוצים להתפתח. הייצוג היחיד שלהם הוא של פליטים, חקלאים פרימיטיביים וטרוריסטים. היא מוסיפה שהיחס אל ערביי ישראל הוא כאל בעיה דמוגרפית שיכולה להתרחב לכדי איום דמוגרפי – אני חושב שהדברים האלה מדברים בעד עצמם – ומציינת שהפלסטינים, בדרך כלל, אינם מוצגים במפות, לא הם ולא יישוביהם. הם, הפלסטינים, אינם מוצגים כאנשים מודרניים, עירוניים, העוסקים בעבודות יצרניות או יוקרתיות או בפעילויות אתניות חיוביות.
יש הרבה דברים שאפשר לסקור אותם, רבותי חברי הכנסת, בעניין הזה, אבל צדו את עיני שני משפטים. אחד בספר שנקרא "יישובים במרחב" משנת 2003, עמוד 66, שם נכתב: "ביישוב קהילתי כמו רקפת, זוכים באיכות חיים גבוהה הבאה לידי ביטוי באווירה כפרית שלווה, באוויר צח ובבתים צמודי קרקע". זאת אומרת, יש התייחסות חיובית ונחמדה ליישוב הקהילתי כגון רקפת. בספר שנקרא "גיאוגרפיה של ארץ-ישראל" מאותה שנה, 2003, בעמוד 303, נכתב: "היישוב הערבי מסרב להתגורר בבנייה רוויה לגובה ומתעקש לגור בבתים צמודי קרקע, אי לכך, מלאי הקרקעות למגורים הולך ופוחת". זאת אומרת, אותו מושג, כביכול אובייקטיבי, נייטרלי, של בתים צמודי קרקע, כשהם מיוחסים ליהודים – הם מקום של אווירה כפרית שלווה ואוויר צח; כשזה מיוחס לערבים – זה התעקשות על מנת להפחית את מלאי הקרקעות וכו' וכו'.
אני, אדוני היושב-ראש, חושב שזה מחקר שכדאי שיילמד במשרד החינוך – –
היו"ר דני דנון:
זו גזענות, אבל, חבר הכנסת ברכה?
מוחמד ברכה (חד"ש):
סליחה?
היו"ר דני דנון:
הכותרת שבחרת אומרת: "גזענות בספרי הלימוד".
מוחמד ברכה (חד"ש):
כן, כן. אני מדבר על ספרי לימוד.
היו"ר דני דנון:
אבל הדוגמה שנתת, אתה חושב שזאת דוגמה לגזענות?
מוחמד ברכה (חד"ש):
כן, כן, כמובן. בית צמוד קרקע זה מושג שהוא כביכול נייטרלי – בית צמוד קרקע. כשהוא מיוחס ליהודים אז זה ביטוי חיובי, נאצל, של שלווה ושל אוויר צח; כשהוא מיוחס לערבים זה הופך לקנוניה – להפחית את מלאי הקרקעות ביישוב הערבי, בלי להביא בחשבון – – –
השר מיכאל איתן:
המדיניות של משרד הפנים של הכנת תוכניות המיתאר היא מדיניות מוצהרת של צמצום בניית בתים פרטיים של יהודים ושל ערבים – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני עכשיו, השר איתן, אני לא מדבר על התכנון האופטימלי ועל הניצול האופטימלי של קרקעות. פעם היה דיון בעניין הזה, וגם ראש הממשלה היה כאן ואמר: ואם נבנה בנייה ציבורית רוויה, אתם תקבלו? אמרתי: תבנה, תעשה משהו – אתה אומר. זאת לא השאלה. אני מדבר על מערכת הערכים: איך ביטוי מסוים כשהוא צמוד ליהודי הוא "אוויר צח ושלו", וכשהוא צמוד לערבי זו קנוניה של להפחית. אני מדבר על העניין הזה, אני לא מדבר בעניין של תכנון ובנייה. כבר דיברתי היום על הנושא הזה בהקשר של הצעת החוק מהבוקר.
השר מיכאל איתן:
אני מבין את הטיעון שלך. הלוואי שנגיע בכל האזור שלנו לבעיות האלה; שאלה יהיו הבעיות. יש ביטויים פי-אלף יותר גרועים – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
הדברים לא כל כך מלבבים, כפי שזה יכול – אבל לא, אני לקחתי את אותו ביטוי בשני ספרים, איך הוא משתמע כשהוא מיוחס ליהודים וכשהוא מיוחס לערבים.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ספרי הלימוד בישראל, כמו השיח החברתי והפוליטי, מחלקים את האוכלוסייה, את החקלאות, את הערים ואת הכפרים, וכן את מדדי ההתפתחות השונים במפות, בגרפים, בתצלומים ובטקסט המילולי על-פי יהודים ולא-יהודים.
אני חושב שהגיע הזמן שמדינת ישראל תפנים שיש פה מיעוט לאומי ערבי. אני לא לא-יהודי, ואתה לא לא-ערבי. אתה יהודי, אני ערבי, הוא מה שהוא; יש בלגים, יש צרפתים. מה הביטוי הפטרנליסטי הזה, שיש מרכז שהוא של היהודים ומי שנכנס לתוך המרכז, ויש מי שמוקצה מחוץ למרכז הזה? זה סוג של אמירה שהיא שגורה לא רק בספרי לימוד וכו'.
הדברים מגיעים למצב שכשמדובר למשל על העניין הפלסטיני, אדוני היושב-ראש, לא מדובר על עם למשל שהוגלה או שהפך לפליטים, שאין לו הגדרה עצמית, שאין לו ביטוי לאומי וכו' וכו', אלא באחד הספרים כתוב: הבעיה הפלסטינית, העתידה להרעיל את יחסיה של ישראל עם העולם במשך שנות דור ויותר. אם כך, במקום לבוא ולהגיד שיש בעיה של בני-אדם, פה מנסים להראות שהסבל של האדם הפלסטיני הוא מקור לאי-נוחות של ישראל בעולם.
אני לא רוצה באמת לסקור, אני חושב שהדברים יכולים להגיע לכל אחד שרוצה, אבל אני רוצה להפנות לדברים אחרים. בדוח של ועדת-אור שהיה לאחר אירועי אוקטובר 2000 נכתב: המשטרה חייבת להטמיע בקרב שוטריה את התובנה, כי הציבור הערבי אינו אויב שלהם, וכי אין לנהוג בו כאויב. אני אומר שיש מגמה ממלכתית, לא פחות ולא יותר, שמסתכלת או שמתייחסת לאזרח הערבי כבעיה, כאויב, ולכן זה גם כן מושלך על הדור הצעיר. אם 53% מהציבור הבוגר היהודי בישראל תומכים בעידוד הגירת ערבים, כל אחד יכול לדעת מה אותם בוגרים אומרים לילדים בבתים על אודות הערבים ועל זכויותיהם. אם 38% מהבוגרים אומרים שמגיעות זכויות רבות יותר לאזרח היהודי, יותר מאשר לאזרח הערבי, זה יכול להשליך על איך אנחנו מחנכים – לא אני, איך מחנכים את הדור הצעיר.
אבל אם קוראים, אדוני השר, גם סקרים בקרב תלמידים – 46% מהתלמידים סבורים שלא צריך שיהיה שוויון זכויות בין יהודים לערבים. 56% סבורים שלא צריך לאפשר לערבים להיבחר לכנסת. בבקשה, תקבלו החלטה כזאת, זה יהיה מצוין, זאת אומרת אפרטהייד במיטבו. 45% מהתלמידים הדתיים ו-16% מהתלמידים החילונים – אני חושב שאפילו דני דנון יכול להתרעם על כך – סבורים ש"מוות לערבים" היא ססמה לגיטימית. 45% מהתלמידים הדתיים ו-16% מהתלמידים החילונים – אלה פירות – – –
היו"ר דני דנון:
אם היינו שואלים את השאלות האלה במגזר הערבי ובקרב בני הנוער, אני חושש שהיינו – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא תמצא. אני לא אגיד שהאחוז יהיה אפס – – –
השר מיכאל איתן:
יש ממצאים – – –
היו"ר דני דנון:
זה לא טוב. אני מסכים אתך, זה לא טוב.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אבל אל תחפש לעצמך נתיב מילוט, או בעצם הקלות או הנחות על מנת לפטור את עצמך מלהתייחס לנתונים המדאיגים, לא אתה, לא אני, לא הוא ולא אף אחד אחר כאן.
נסים זאב (ש"ס):
הם לא חיים מסקרים, הם חיים – – – הסקרים זה רק כלפינו.
השר מיכאל איתן:
הבעיה המשותפת שלנו, שהנוער בחצר היותר קרובה אליך ובחצר היותר קרובה אלי חי עם מושגים די דומים ועם – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני לא בטוח. לא רק שאני לא בטוח – אני בטוח שאלה לא דפוסי המחשבה בקרב הנוער הערבי, ויש מחקרים, אנחנו יכולים להביא.
השר מיכאל איתן:
אתה טועה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אבל אני אגיד לך, אני יכול להכיר בעובדה, למשל, שיש אזורים מסוימים שהתופעה הזאת היא קשה יותר, לכן לא מקרה ש-45% מהתלמידים הדתיים שחיים – – –
השר מיכאל איתן:
וגם תלמידים של התנועה האסלאמית, אתה רואה הבדלים גם שם.
מוחמד ברכה (חד"ש):
יכול להיות, אבל תשמע, המיעוט בדרך כלל, גם כסוג של הגנה עצמית, לא הולך – –
נסים זאב (ש"ס):
שם זה 100%, אצל האחים המוסלמים זה 100%.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – למקום אחר.
היו"ר דני דנון:
תודה. נא לסיים, בבקשה.
השר מיכאל איתן:
אני חשבתי שאתה תגיד: אתה יודע מה? אם יש בעיה כזאת במגזר הערבי, גם אז משרד החינוך צריך – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
כמובן, כמובן, אני אגיד את זה – שהדברים יופנו אלי ושאני אצדיק? אבל פה הסוגיה היא שיש דברים מדאיגים, מקוממים, וזה פרי הבאושים של מערכת החינוך הממלכתית, וזה פרי הבאושים של השידורים שמשדרת החברה, כולל הבית הזה, ושכל שבוע יש לנו חוק. פשוט יש אמנות עכשיו, שצריך ללמוד אותה בכל העולם, איך לייצר חוקים אנטי-דמוקרטיים מדי שבוע במקום הזה.
אגב, אדוני השר, זה לא נעצר אצל הערבים, זה גם מושלך על היחס לאנשים כהי עור בתוך היהודים, למשל היחס לאתיופים. יש לי מספר, גם הוא לא פחות מקומם: 16% מהתלמידים החילונים לא רוצים ילד אתיופי בכיתתם, ו-23% מהדתיים לא רוצים ילד אתיופי – – –
היו"ר דני דנון:
נא לסיים. בבקשה, חבר הכנסת ברכה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני מסיים, היו כמה קריאות ביניים. אדוני היושב-ראש, במערכת החינוך לא פוגשים בעולם המושגים האזרחי שקיים בעולם הנאור, והערכים הדמוקרטיים המכוננים את הפלורליזם התרבותי, החינוכי והפוליטי לא קיימים. אני חושב שגם הנתונים של המחקר של פרופסור פלד-אלחנן וגם הסקרים שנעשים בקרב בני הנוער צריכים לקומם כל אחד.
יום אחד, אדוני שר החינוך, אנחנו נגיד: לא שמענו, לא ראינו, לא ידענו. שלא נגיע לאותו רגע. יש חברות שאמרו את זה, אבל זה היה מאוחר מדי, והן חיות בייסורי מצפון מפה עד סוף ההיסטוריה. אני חושב שאין מקום לדבר כזה. ומה שיוצא מהבית הזה, מה שיוצא מסדר העדיפויות החברתי, מה שיוצא מהאפליה, מה שיוצא מהחוקים הגזעניים, מה שיוצא מהתנהגות המשטרה, מה שיוצא מהחיפושים בנתב"ג, מה שיוצא ממערכת החינוך, הוא דבר שצריך לצלצל בפעמונים חזקים – שהגיע הזמן שתהיה התנהגות אזרחית וחינוך אזרחי ממלכתי, ולא חינוך לגזענות ולהדרה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה. אני מודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. ישיב על ההצעה לסדר-היום שר החינוך, חבר הכנסת גדעון סער.
שר החינוך גדעון סער:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הליך כתיבת תוכניות הלימוד ואישור ספרי הלימוד נעשה באופן מאוזן במטרה לשמור על ערכים של כבוד, סובלנות ושוויון. ספרי הלימוד במדינת ישראל נכתבים על-פי תוכניות לימוד המאושרות על-ידי ועדות המקצוע, על-ידי המזכירות הפדגוגית. ועדות המקצוע של תחומי הדעת השונים הנלמדים על-ידי כלל המגזרים כוללות בתוכן נציגים של המגזרים שהתוכניות מיועדות עבורם, לרבות של המגזרים הלא-יהודיים.
ספרי הלימוד המאושרים על-ידי משרד החינוך עוברים בדיקה קפדנית על-ידי מומחים כדי לוודא שאינם נגועים באפליה גזעית, אתנית, מגדרית או דתית ואינם לוקים בסטריאוטיפים. בין המומחים הבודקים את ספרי הלימוד נמצאים אנשי אקדמיה, המייצגים קשת רחבה של החברה הישראלית, לרבות נציגים מהמגזרים הלא-יהודיים.
חבר הכנסת ברכה מבקש להתבסס על ספרה של פרופסור נורית פלד-אלחנן "הפלסטינים בספרי הלימוד הישראליים: אידיאולוגיה ותעמולה בחינוך". הכותבת של הספר הזה, אדוני היושב-ראש, היא חברה, למיטב ידיעתי, בארגון רדיקלי ישראלי בשם "חרם מבפנים", Boycott from Within, אחת ממייסדי ועידת Russell Tribunal on Palestine, שמקיימת הסתה נגד מדינת ישראל, פועלת לבידודה של ישראל, להצגת מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד ולקידום חרמות נגד ישראל. אני מתקשה לראות בפרופסור פלד-אלחנן חוקרת אובייקטיבית ונטולת פניות. בהתאם, אני מתקשה לראות בספרה מקור שממנו ראוי או נכון להסיק מסקנה כלשהי על ספרי הלימוד הישראליים.
אני קורא לכנסת להסיר את ההצעה מסדר-היום.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – – היא חוקרת.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה. אני מודה לשר גדעון סער. אנחנו נצביע על הצעתו להסיר את הנושא מסדר-היום של הכנסת.
שר החינוך גדעון סער:
נגד זה להסיר?
היו"ר דני דנון:
מי שמצביע בעד, מצביע בעד להסיר מסדר-היום.
שר החינוך גדעון סער:
בעד זה להסיר.
היו"ר דני דנון:
בעד זה להסיר את זה מסדר-יומה של הכנסת.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא, לא, אתה מצביע על ההצעה שלי, לא על תשובת השר.
היו"ר דני דנון:
אין שום בעיה, חבר הכנסת ברכה.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
למה – – –
היו"ר דני דנון:
מי שמצביע נגד – – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אבל מה השר ממליץ?
ניצן הורוביץ (מרצ):
בעד זה בעד ברכה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
בעד זה בעד – – –
היו"ר דני דנון:
מי שרוצה שההצעה תישאר על סדר-יומה של הכנסת, יצביע בעד. מי שרוצה שהיא תוסר מסדר-יומה של הכנסת, יצביע נגד.
אנחנו מצביעים.
הצבעה מס' 13
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 5
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 6
נמנעים – אין
ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר דני דנון:
חמישה בעד, שישה נגד. ההצעה הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. אני מודה לשר גדעון סער.