קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
סקר הביטוח הלאומי מראה שכ-10% מהאוכלוסייה סובלים מחוסר ביטחון תזונתי
היו"ר דני דנון:
הנושא הבא על סדר-היום של הכנסת: סקר הביטוח הלאומי מראה שכ-10% מהאוכלוסייה סובלים מחוסר ביטחון תזונתי, הצעות מס' 6725, 6747, 6783, 6784, 6792, 6796 ו-6814. ישיב על ההצעות לסדר-היום שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר משה כחלון. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
היא הראשונה שהעלתה את הנושא הזה לחקיקה.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
נכון, אנחנו העברנו את חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי במושב האחרון.
אדוני היושב-ראש, אדוני שר הרווחה, חברי חברי הכנסת, אדוני שר המשפטים, דוח הביטוח הלאומי שהתפרסם לפני שבוע קבע ש-23% מתושבי מדינת ישראל סובלים מדרגה כלשהי של חוסר ביטחון תזונתי. הדוח הזה, לצערי הרב, הצליח להישאר במרכזו של השיח הציבורי כמעט 24 שעות, ולא יותר. אבל למה אנחנו מתפלאים? בדוח שפרסם משרד הרווחה בחודש מרס 2008, אותו דוח-איצקוביץ, נמצא שמספר הישראלים שסובלים מחוסר ביטחון תזונתי עומר על 22%.
בשלוש השנים האחרונות עלה מספר הישראלים הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי באחוז אחד, אבל הוא אחוז משמעותי. דוח הביטוח הלאומי מלפני שבוע קבע ש-10% מהישראלים סובלים מחוסר ביטחון תזונתי חמור. לפני שלוש שנים, אדוני השר, עמד המספר על 8%.
חברי חברי הכנסת, שימו לב, שלוש שנים שהמשק צומח, אבל מספר הישראלים שסובלים מחוסר ביטחון תזונתי קשה – או במלים אחרות, רעב – עלה ב-2%.
שלוש שנים וחצי עברו מאז פרסם משרד הרווחה והשירותים החברתיים את הדוח שלו, שאמור להסדיר את פתרונות הביטחון התזונתי של אזרחי המדינה הזאת, דוח שקבע שעל הממשלה להשקיע כל שנה כ-50 מיליון שקלים כדי לסייע בפתרון הבעיה הזאת.
ואיפה הממשלה? אני מחריגה את שר הרווחה, כי אני יודעת שבאופן אישי הוא מטפל בכל האוכלוסייה הזאת, הוא מטפל בכל הקשישים, הוא מטפל בכל מחוסרי הדיור, הוא מטפל בכל מי שצריך, והוא משתדל לתת מענה. אבל אני שואלת את הממשלה כולה: בכמה הוגדלו בשנים האחרונות התקציבים לחלוקה? איך מתקדם לו מיזם הביטחון התזונתי, שאמור לתת פתרון לחלק מהבעיות עד אשר תתחיל עבודתה של המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, אשר סוף-סוף אחרי מאמצים רבים וסיוע מהשר כחלון הצלחנו להסדיר את מעמדה בחקיקה בסוף המושב הקודם של הכנסת?
הכתובת המזעזעת המודיעה שמספר הישראלים הרעבים הולך וגדל נמצאת על הקיר כבר כמה שנים. הממשלה שלנו מודעת לכתובת הזאת. היא רואה אותה, כותבת עליה, קובעת שצריך להקדיש את התקציבים הנדרשים כדי לטפל בה ולהסירה מקיר הבושה שלנו. אבל בפועל לא נעשה די. לא נעשה המינימום ההכרחי כדי לעמוד נכוחה אל מול הכתובת שעל הקיר ולהתחיל לפעול כדי להסירה.
בסוף החודש אמור להכריז שר הרווחה והשירותים החברתיים על תחילת עבודתה של המועצה לביטחון תזונתי. בחודש הבא בכוונתי לקיים כאן בכנסת את יום המודעות לבעיית הביטחון התזונתי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, החובה שלנו כמחוקקים היא להגיע לפסח הקרוב עם שינוי תפיסה מהותי, שבו מפעל ההזנה יורחב, שתהיה הוספת ארוחות חמות לילדים נזקקים בחופשת הקיץ, כפי שאתה החלטת ביוזמתי, אדוני שר הרווחה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נתנו לך דקה נוספת, גברתי.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אני כבר מסיימת.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
משום שהנושא חשוב, נתנו לך דקה נוספת.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
תודה רבה. השקת את אותו פיילוט שהאכיל כ-2,500 תלמידים בחופש הגדול. אני סבורה שהפיילוט הזה מבורך, ואנחנו צריכים לבדוק את התוצאות שלו על מנת להכין אותו לחופש הגדול להרבה יותר תלמידים.
אני בטוחה שעם מועצה לביטחון תזונתי, שמניחה על השולחן דוח שמקבע את מדיניותה של הממשלה ואחריותה, ויותר מזה – היא גם מתקצבת באופן מיידי, תקצוב שיאפשר הוצאת המדיניות מן הכוח אל הפועל, כך שבשנה הבאה נוכל להתחיל ולדווח על ירידה במספר הישראלים הרעבים; כך שבשנה הבאה ואולי בפסח הקרוב אנחנו לא נראה את אותם תורים של אותם קשישים שנוברים בדרך כלל בפחי האשפה כמו חתולי רחוב; אנחנו לא נראה את אותם תורים של ילדים – ילדים, אדוני השר – שעומדים בתור על מנת לקבל את אותו קרטון של פרודוקטים, שלא תמיד הם צריכים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה לגברתי.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
ישראל של השנים האחרונות צריכה לטפל בתופעה של ישראל השנייה, כי אז לא תהיה שום זכות לישראל הראשונה להתקיים. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בבקשה. חבר הכנסת דניאל בן-סימון, בבקשה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חשבתי בדרך לדוכן שאילו הבחירות בישראל היו מתקיימות על-פי אותם קריטריונים שמקיימים באירופה – זאת אומרת, העניים מצביעים על-פי האינטרס שלהם והעשירים מצביעים על-פי האינטרס שלהם – אני חייב לומר לך, השר כחלון ידידי, שאתם לא הייתם בשלטון. אם האדם העני, תושב חדרה או גבעת-אולגה, היה מצביע על-פי האינטרס שלו, נתניהו לא היה יושב כאן – כי הוא סמל החזירות הקפיטליסטית.
ולמה בכל זאת העני מבית-שאן, אורלי, והעני מאופקים או נתיבות או מאום-אל-פחם או מטייבה – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
או מדרום תל-אביב.
דניאל בן-סימון (העבודה):
– – מצביעים נגד האינטרס שלהם, אלוהים אדירים, שהדי במרומים, איך זה יכול להיות? הרי באירופה אדם מצביע על-פי המעמד. תפיסה מעמדית – אני הולך למפלגה סוציאליסטית, כי הם עוזרים לעניים, כי הם בעד מדינת רווחה. והנה פה, רוב המצביעים שלכם, השר כחלון, ואתה יוצא דופן בחבורה החזירית הזאת, רוב האנשים מצביעים נגד עצמם. הוא חותך להם את הקצבאות והם חוזרים אליו. הוא חותך להם כל מיני דברים.
אני הייתי בקריית-מלאכי בשנה הכי גרועה שלה, בשנת 2003, כשהוא הפך אותה לעיר של העולם השביעי; אני לא מדבר על העולם השלישי. כעבור כמה זמן, טובי קריית-מלאכי, עמדו כל אחד בשני צדי הכביש ונתנו אזרחות כבוד לשר האוצר בנימין נתניהו. אמרתי: תגיד, באנו מארץ מפגרת? אין פה קשר בין סיבה לתוצאה? גם הוא מעמיק את עונייכם ואתם מעניקים לו אזרחות כבוד? מה הוא, היילה סלאסי? מה אנחנו פה?
לכן, אני רואה דוח, השר כחלון, ואני פונה אליך, כי אתה פה, כי אתה בתפקיד כפוי הטובה הזה של ממשלה שאימצה כללים – ישבתי עכשיו עם כמה אמריקנים ששאלו אותי: על מה אתה הולך לדבר? אמרתי: about inequality , אי-שוויון. אמרו לי: אבל איזה inequality? אתם בקושי בני 60. אמרתי: אנחנו יצרנו אי-שוויון שקרוב אליכם. אנחנו בעלי-ברית שלכם בכל תחום, כולל באי-שוויון הכלכלי. אמרו לי: מתי הספקתם? וזו שאלה מצוינת, כי לאמריקנים לקח 300 שנה ליצור את הפערים האלה. אנחנו בארבעה, חמישה עשורים יצרנו מקום, שאני אומר לך, זו תעודת בושה. ושוב, זה לא מוצדק. זה לא מצדיק את העובדה שדור שלישי בסך הכול, הילדים שהזכירה רוחמה, ואין להם תקווה. זה פשע.
ולכן, אילו אנשים היו מצביעים על-פי טובתם, טובת משפחתם והילדים שלהם, אני אומר לך: הם היו זורקים אתכם ממש למדבר צחיח. כי אתם פועלים על-פי תפיסה של האליטה, המאיון העליון; בוא נאמר, לא האלפיון העליון – המאיון העליון. אבל אתם מקבלים את הקולות. זה מפעל הונאה יוצא דופן. אתם מקבלים את הקולות של העניים ובסוף התהליך דופקים אותם.
אתה אומר: זה לא הוגן. זה לא הוגן. אז מה הם עושים? בגאונותם ממנים אותך לשר הרווחה. וזה, אגב, מראה על הגאונות השטנית של ראש הממשלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נא לסיים.
דניאל בן-סימון (העבודה):
חשבתי שהוא מהמפלגה ולכן אני אקבל קצת קרדיט בעניין.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
מי שיושב כאן, אדוני – – –
דניאל בן-סימון (העבודה):
ולכן חשבתי, כבוד השר, שלמנות אותך כשר הרווחה – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
מי שיושב כאן, אין לו כל שיקולים מפלגתיים.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אני יודע, אני רק צחקתי.
– – לענות על מה שאין תשובה לו, על האי-צדק הבסיסי הזה, זה גאוני המינוי שלך. לכן אני חסר אונים, אני רק מעלה את הדברים. אני יודע את תחושותיך. אני יודע מה אתה מרגיש. ואני גם מבין את חוסר האונים שלך מול ממשלה שמעשירה את העשירים ומעמיקה את מצבם של האחרים. והלוואי שלא תהיה כאן כדי לכסות על ערוותם של האנשים שיושבים מסביבך בממשלה הזאת. ואולי יהיה לי קל יותר לתקוף. זו המצוקה שלי. תודה רבה, כבוד השר.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה. שלוש דקות לזכותך, אדוני.
עפו אגבאריה (חד"ש):
טוב.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, סקר הביטוח הלאומי: כל ישראלי עשירי מרגיש רעב. דבר כזה – זה באמת תעודת עניות למדיניות של הממשלה הזו וכנראה גם של הממשלות שקדמו לה. אבל כנראה גם לממשלה הזו היה – הדבר הכי קשה זה שהם הצליחו להגדיל את הפער הזה בעוד 2%, למרות שהממשלה מתפארת כל הזמן שיש לה הישגים ויש המראה של הכלכלה הישראלית ויש כל כך הרבה תרומות וכל כך הרבה עידוד וחיזוק של הכלכלה הישראלית מארצות-הברית, ולמרות זאת אנחנו רואים שיש אנשים רעבים.
זה פשוט לא יאומן: בשנים שהמדינה היתה יותר ענייה אולי לא היו כאלה פערים חברתיים, ואנחנו זוכרים את זה. אני אפילו זוכר את השנים שהיינו הולכים עם כרטיסים לקבל את המנה החודשית של הסוכר והאורז והשמן, נכון? אפילו אז אני זוכר, ואז לפחות זה היה שוויוני. אבל מה קרה? באמת הקפיטליזם החזירי הזה שכולנו – אני חושב שכל אלה שנשארו באולם זה כל אלה שסבלו וסובלים עדיין מהשיטה הזו – יצר כאלו פערים חברתיים, שזה בלתי יאומן שבתחילת המאה ה-21, במדינה דמוקרטית מפותחת כלכלית וחברתית והיי-טק ומה שאתה רוצה, אתה מוצא ילדים רעבים. זו לא בושה?
למה אפשר היה לחלק את העוגה, כשהיא היתה יותר קטנה, בצורה יותר שוויונית, וכאשר העוגה עכשיו היא הרבה יותר גדולה יש אנשים שלוקחים את הנתח הכי גדול ואנשים אפילו לא מגיעים לפת לחם? אני מסתכל על זה גם מהצד השני, שהאנשים האלה, לא רק שלא מגיעים לפת לחם, אתה יודע כמה תחלואה יש אצלם בגלל העוני? הם לא יכולים אפילו לקנות תרופות בגלל העוני. אם הם חוסכים ולא הולכים לקנות אוכל, אז תאר לעצמך כמה הם יחסכו על זה שלא לתת חינוך או משהו נוסף לילדים או אפילו ביגוד. כולנו ראינו את הסרטון הזה בטלוויזיה על העוני של הילדים, לא רק אלה שנוברים באשפה, גם איך שהם – – –, אבל גם על זה שאין להם, לא רק לא לקנות צעצועים, גם לא לקנות להם תרופות, ואז המדינה משלמת כפליים על הדברים האלה.
אני לא מבין. המוסד לביטוח לאומי זה אולי אחד המוסדות העשירים ביותר במדינה, יש לו רזרבות של כסף מצד אחד. מצד שני – וזה רק מזכיר לי עכשיו את השאילתא שענית עליה, על הביטוח הלאומי, לא מזמן – איך הביטוח הלאומי מחלק את הכספים האלה? אתה יודע מה, לפעמים אני רואה אנשים חולים, נכים, שבאים לוועדות האלה שדיברנו עליהן, פתאום מורידים להם את הנכות – כאילו שהם נהיו יותר בריאים, וזה לא נכון. תסביר לי איך בן-אדם עם שיתוק מוחין שהיה כל הזמן בנכות של 100%, פתאום אחרי תקופה מסוימת, אחרי חמש או עשר שנים שהוא מקבל קצבה, פתאום הוא נהיה ב-80% או ב-70% נכות, הוא הבריא?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני. תודה רבה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
הרי מזה לא מבריאים. זו תעודת העניות של הממשלה וזה באמת כתם שחור על מדיניות הממשלה הזו, שיש מקום לשפר אותה, וזה ביכולתך, ואנחנו יודעים את המצע החברתי שלך, כבוד השר, שאתה באמת יכול לעשות את הדבר הזה, ואני מסכים עם חברי דניאל בן-סימון.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. נא לעלות לדוכן ולממש את זכותך. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לזכותך, בבקשה.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בהחלט התחרות קשה – אני לא אוכל להסיח את דעתך מחברת הכנסת רוחמה אברהם. גם אם אני הייתי שם הייתי מתרכז לא בנושא.
אני לא אדבר על השר, משום שהשר הפך כבר למזוזה של הממשלה, לקולט הברקים. אמרו כאן קודם: בגאונות מינו אותו. אני רוצה לדבר על ראש הממשלה. זה לא חוכמה לדבר אל מי שיושב כאן לידנו. תראה, מבלי להתייחס לאחוזים, אדוני השר, אתה יודע, אנחנו חברה שבנויה על אתוס. השבוע היה יום השנה לעלי מוהר, לעלי מוהר המשורר יש לו שיר מאוד יפה שנקרא "שיעור מולדת", ושם יש בשיר הזה משפט פנטסטי, שאומר – זה הטלפון שלי, ניצן, כרגיל. אני לא יודע לכבות אותו, זאת טכנולוגיה בעייתית.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תנטרל אותו, חבר הכנסת – – –
אילן גילאון (מרצ):
תפרק אותו, תזרוק אותו לקיר, אני יודע מה תעשה?
אומר: "אז בבית הספר, על הקיר תמונה/ והאיכר חורש בה את האדמה/ – – – האיכר יצמיח לנו לחם", למה? ואז יש תשובה פנטסטית: "כדי שנהיה גדולים". זה באמת דבר פנטסטי, כי היתה פעם תפיסת עולם כזאת.
אני, שגדלתי בעיר פיתוח, אמי היתה בטוחה שמי שמביא לי את האוכל לבית-הספר בארוחת הצהריים זה אדון לוי אשכול בכבודו ובעצמו. ככה אמא שלי היתה אומרת: אדון לוי אשכול נותן לך את הארוחה. באותה שכונה שאני גדלתי, זאת כנראה היתה הארוחה החמה היחידה באותו יום לילדים שהיו בשכונה, אולי היחידה בכלל באותו שבוע.
הבעיה היא חמורה במיוחד לגבי הנושא של הסמל. מה פירוש: מכל עשרה ישראלים, אחד סובל מחוסר ביטחון תזונתי? חשבתי לעצמי: כלומר, הוא מפחד שלא יהיה לו אוכל אולי מחר בבוקר?
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
לא מפחד, אין.
אילן גילאון (מרצ):
אחד מתוך עשרה ישראלים, אין לו בדיוק – אין לו אולי איך לארוז את הסנדוויצ'ים בבוקר. הסנדוויץ' בבוקר, שאורזים לילד, הוא בדרך כלל קובע את מעמדו של הילד בכיתה, כאשר פותחים בארוחת העשר את התיק כדי להוציא את הסנדוויץ' הזה.
אני מסתכל ואני אומר לעצמי: ואללה, לאן אנחנו מגיעים? אנחנו ישבנו, לא אחד מאתנו, על הדוכן הזה. אני למשל זוכר, לפני חודשיים הפילה ממשלת ישראל, מיניה וביה, בוועדת השרים לענייני חקיקה, הצעת חוק שהבאתי כאן להוריד את המע"מ על תרופות. לא על מוצרי יסוד, אגב. מדובר פה בהתלבטות בין פרוסה לתרופה, ואנחנו יודעים שכל כך הרבה אנשים צריכים לעשות את ההתלבטות הזאת, שישנה.
הנה באה ועדת-טרכטנברג ופוטרת בכל זאת ממס רכישות אינטרנט עד 1,200 שקלים. אני לא אומר, זה מבורך מאוד. אבל אם אנחנו צריכים לקבוע איזשהו סדר עדיפויות, אנחנו חשבנו, מי המשתמשים בדיוק באינטרנט? האם האוכלוסייה שהם תופסים בתוך אותם 10% שהם סובלים מחוסר ביטחון תזונתי, הם המשתמשים באינטרנט? או אולי זה רכישות ומוצרים אחרים?
לכן אני אומר, בסדר העדיפויות הזה אין מנוס אלא לעשות צעדים כלכליים: אחד, זה הטיפול בנושא של המצרך ולא הנצרך, זה דבר ראשון. דבר שני, הפרדה מוחלטת בין קצבה שמתקבלת – הן אם זאת קצבת נכות או חד-הוריות או השלמת הכנסה – לעומת – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נא לסיים, אדוני. בבקשה.
אילן גילאון (מרצ):
אני מסיים, אני מסיים. – – – לעומת ההכנסה, ולשחרר את האנשים לצאת לשוק העבודה. והדבר השלישי, שכאן טורחים רבים, זה להחזיר את ההזנה לבתי-הספר, בדיוק כפי שהיא היתה פעם, פרוגרסיבית. לא על חשבון נדבנים ולא על חשבון מיליונרים, אלא משרד החינוך של מדינת ישראל חייב להחזיר את הארוחה, ושהתשלום לגביה יהיה תשלום דיפרנציאלי כמו שהיה. זה הבסיס.
כי אחרת, אדוני השר, המדינה הזאת לא שווה גרוש. אם יש ילד אחד שאין לו סנדוויץ' לבית הספר, המדינה לא שווה גרוש, זאת הבעיה. לא 10% – אחד. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. בבקשה, חברת הכנסת אולי לוי אבקסיס, תבוא ותעלה. לרשותך, גברתי, שלוש דקות.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני אשתדל לא לחזור יותר מדי על הדברים שנאמרו כאן. אתמול ציינה הכנסת את יום זכויות האדם, יום המוקדש כולו להנצחה והוקרה אוניברסלית, בדבר עקרון היסוד הבסיסי של זכויות האדם. עיקרון בסיסי ומהותי, ולפיו לכל אדם, מרגע לידתו ועד רגע מותו – הזכות לחיים, לביטחון, לחירות ולשוויון.
במסגרת היום הזה זכיתי, והייתי עדה לרגע נדיר: רגע שבו שסעים ומחלוקות נדחקו הצדה; רגע שבו שמאל, מרכז וימין הפכו לאחד; רגע שבו ערבים, יהודים, דתיים וחילונים פעלו יחד למען אינטרס משותף, למען צורך אלמנטרי של קיום בכבוד. ועדיין, נכון שיש לנו כאן קונסנזוס, ואנחנו מתאחדים ומשתפים פעולה, וחשוב וראוי שנמשיך להרים את הדגל הזה ולשתף פעולה. אבל כשאני רואה את הנתונים המדאיגים שחושף בפנינו מי אם לא הביטוח הלאומי, אני חשה שהדגל הזה, שאנחנו כל כך מתגאים בו ורוצים להרים אותו, נשאר תקוע בחצי התורן.
עשירית מאזרחי המדינה רעבים ללחם, או כך לפחות הם מרגישים – לפי הנתונים האחרונים של הדוח. רק בחודש שעבר דיברנו פה על הנתונים המדאיגים שהעלה דוח ממדי העוני והפערים החברתיים, והדמיון, חברים, הוא לא מקרי. כש-20% מהמשפחות בישראל נמצאות מתחת לקו העוני, לא כל כך מפתיע ש-10% מהאוכלוסייה סובלים מחוסר ביטחון תזונתי.
אני חייבת לצטט משהו ששמעתי הבוקר בתוכניתה של קרן נויבך ברשת ב'. שמעתי את דבריו של פרופסור אבי בן-בסט, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, והוא אומר כך: ביטוח האבטלה בישראל הוא הגרוע ביותר מבין כל הביטוחים הקיימים במדינות ה-OECD. אדם שעבד כל חייו וכעת הוא מובטל – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
סליחה, אני מפריע לסיעת ש"ס? חבר'ה, הנושא מאוד חשוב. הציבור שלכם הכי זקוק לזה.
קריאה:
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הבטחת לי לא להפריע לי, אתה זוכר? ובדרך כלל כשאתה מבטיח אתה מקיים. בבקשה, גברתי.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
תודה רבה לך. אז אני אחזור על דבריו של אבי בן-בסט, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר. הוא אומר באלה המלים: ביטוח האבטלה בישראל הוא הגרוע ביותר מבין כל מדינות ה-OECD. אדם שעובד כל חייו – הוא אומר – ומוצא את עצמו מובטל ברגע כזה או אחר, מצפה כי בעת הקשה ביותר יסייע לו ביטוח האבטלה לשרוד את התקופה. אבל הוא מוצא את עצמו בקושי רב שורד. בכך רק מתעצם אי-השוויון. זה מנכ"ל משרד האוצר לשעבר.
אבל בימים שבהם משרד האוצר מזהיר אותנו מהמיתון באירופה, שמגיע אלינו, מזהיר אותנו שנתוני האבטלה הולכים, עלולים לגדול, אנחנו חייבים להיערך בהתאם – להיערך בהתאם שאותם המובטלים האלה לא יתווספו גם הם לאותן משפחות רעבות. אז אני שוב חוזרת לכנס של אתמול, או נכון יותר, להצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות שנדונה אתמול בכנס. הצעת חוק של חברים מהקואליציה ומהאופוזיציה, הצעת – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נא לסיים. בבקשה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אבל לקחתם לי זמן, אז אני אשמח לעוד דקה.
– – – הצעת חוק המצהירה על חשיבותן של הזכויות החברתיות הבסיסיות ביותר של האדם ומבקשת לוודא שהן ייכללו בסדר העדיפויות הלאומי של מדינת ישראל. עקרון כבוד האדם, אחד מערכי הליבה שבהם דוגלת ישראל, דורש מאתנו לא רק שלא להתערב בחייו של אדם בדרך שיש בה פגיעה בכבודו, אלא מחייב אותנו, את הבית הזה, לדאוג ליצור את התנאים ולאפשר לאזרחינו קיום בכבוד.
אדוני השר, עוד בבראשית נאמר: "בזעת אפיך תאכל לחם", אך המציאות מלמדת כי גם עבודה קשה אינה מבטיחה כי ילדי ארצנו יישנו הלילה בבטן מלאה. אוי לנו, למדינה שבה הורים נאלצים לוותר על הארוחה שלהם כדי להאכיל את ילדיהם; למדינה שבה ילדים הולכים לישון רעבים; למדינה שאינה דואגת לצורך הקיומי של אזרחיה. אז לא מספיק לצאת בהצהרות. הגיע הזמן שנפעל למען הבסיס של הבסיס. אנחנו לא מדברים על מותרות אלא על הצורך המינימלי ביותר להישרדות: ביטחון תזונתי. תודה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה. בבקשה, כבוד השר.
שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת המציעים, טוב, אין טעם לחזור על הנתונים, הנתונים קיימים. היטיב לבטא את זה חבר הכנסת גילאון בדבריו שגם אחד זה יותר מדי, ואני לא חושב שיש טעם להתעסק עם 19 או 18 או אפילו גם איך מודדים את זה ומה זה עוני, מה זה רעב, מה זה ביטחון תזונתי. ילד שבע לא בהכרח יש לו ביטחון תזונתי. אם אין לו התזונה הנכונה, אז לא יעזרו לו הלחם ושוקולד. אז הנושא הזה הוא הרבה יותר עמוק, הרבה יותר מורכב, אבל הנתונים הם נתונים קשים. אי-אפשר לטשטש אותם.
אין שום ניסיון לייפות אותם. הנתונים הם נתונים קשים ולא נעים להיות שר בממשלה כשאתה מקבל את זה, בטח לא שר רווחה; אני מניח שגם חברי כנסת לא מרגישים בנוח עם הנתונים האלה, אף אחד לא רוצה אותם. כשאני אומר "שר בממשלה", אז זה הרי ברור לכולם שלא ממשלת נתניהו המציאה את העוני, ודאי לא ממשלת אולמרט, ולא שרון, ולא ברק, ולא נתניהו הקודמת ולא רבין. לצערי תמיד היו עניים במדינה ותמיד היו ילדים רעבים ותמיד זה היה חמור. אנחנו פה כדי להתמודד או לנסות להתמודד.
על כל פנים, לעצם העניין, אנחנו מקדמים את הנושא הזה של ביטחון תזונתי. אני זוכר ב-2003, כשחברת הכנסת רוחמה אברהם ואני היינו באותה מפלגה, איך היא קידמה, אני זוכר, אצל ראש הממשלה דאז שרון, את נושא ההזנה בבתי-ספר. כמובן, עזרנו לה, וזה היה ממש ראש החץ בלהתחיל להחזיר את הימים שאתה – חבר הכנסת גילאון דיבר עליהם ומתגעגע אליהם, ואני גם, מן הסתם, נהניתי מארוחה חמה בבית-ספר. אני יודע כמה זה היה חשוב וכמה זה שחרר את ההורים מדאגה לסנדוויץ' לילד, או מה להכין להם מחר. זה דבר נכון, מבורך – – –
אילן גילאון (מרצ):
כבוד השר, עד היום יש לי בבית מה שנקרא "פסטה בית-ספר", זה הפסטה שהיינו אוכלים במסעדה. אתה זוכר?
שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
אני זוכר את המסעדה, כן. נותנים את התלוש הזה. על כל פנים, רוחמה באמת קידמה את זה וזו היתה איזו פריצת דרך. לצערי בשנים האחרונות זה נתקע. אומנם, נדמה לי על 145,000, נכון?
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אבל יש הצעת חוק שמרחיבה את זה לכלל תלמידי בתי-הספר.
שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
תיכף נגיע, תיכף נגיע. יש לי פריווילגיה קטנה שהיושב-ראש לא יצעק עלי מייד. יצעק עלי עוד מעט.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
היושב-ראש לא צועק. בדרך כלל, מעיר. כאשר השר על הדוכן, היושב-ראש בדרך כלל מכבד את זה ואפילו לא מעיר.
שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
אז אני אומר, יהיו לי עוד דקות באמת לפרט, כי הנושא, כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש, הוא נושא חשוב, נושא כואב, ואני חושב שזו גם הזדמנות, לפחות שאני אגיד איך אני מרגיש עם זה, מה אנחנו חושבים לעשות ומה קורה.
על כל פנים, במסגרת הביטחון התזונתי, חברת הכנסת אברהם דיברה על זה – אנחנו מקדמים את זה וזה הולך, לדעתי, להסתיים, כפי שאמרנו, בסוף החודש. אני חייב לומר לכם עם יד על הלב: חברת הכנסת אברהם פנתה אלי לפני כמה חודשים ודיברנו על כך שגם בקיץ, היא דיברה אתי על זה שגם בקיץ ילדים אוכלים. גם כשבבית-ספר הם לא מקבלים מזון. מסתבר שבאוגוסט ילדים גם אוכלים, מה לעשות? אחרי הקייטנה של יולי. וקידמנו במשרד הרווחה פרויקט או פיילוט, קצת יותר מפיילוט, בעשרות יישובים, כדי לתת ארוחה חמה לילדים האלה, לילדי הרווחה, כי משרד הרווחה יכול להתעסק רק עם ילדי רווחה, לתת להם, למרות שאני חושב שצריך לתת לכולם, ואני תומך בזה שצריך לתת לכל ילדי בית-הספר, לא חשוב מי ההורים שלך וכמה הם משתכרים. כל ילד צריך לקבל. אתה רוצה? אתה אחר כך עושה חשבון עם ההורים שלו: כן תשלם, לא תשלם. אבל כולם צריכים לקבל את הארוחה החמה הזו, וזה טוב גם לחינוך וזה טוב גם להתפתחות של הילד, בסוף בסוף זה גם טוב למדינה שיגיעו ילדים בריאים ויכולים לתרום לחברה ולא ילדים חולים או ילדים חלשים, שלא קיבלו תזונה נכונה בילדות או בנערות.
על כל פנים, אנחנו קידמנו את הפיילוט הזה, והפיילוט הזה עבד יפה, אפילו יפה מאוד. אנחנו מתכוונים להגדיל אותו. אני אשאף לעשות את זה בכל הארץ, שכל ילדי הרווחה שמקבלים במהלך השנה את המנה החמה יקבלו את זה גם באוגוסט. בסך הכול השנה, כפי שאמרתי, 20 ומשהו יישובים קיבלו וזה עבד טוב, אבל זה עדיין לא מספיק.
ואני חייב לומר לכם ביושר, אני לא אוהב את הפטנטים של חלוקת המזון הזאת – לא הזאת; הסנדוויצ'ים והמגשיות זה בסדר, אבל לפני החגים עם הקופסאות הביתה, כשהעוף מפשיר על האורז והאורז על הסוכר והקונסרבים פג תוקף. וחוק שרוצה להכשיר, ולפטור אנשים שנותנים מזון, חוק השומרוני הטוב, לפטור אותם מעונש אם חלילה יש הרעלה. אולם אירועים, אחרי שאנשים אכלו ונעצו את המזלגות שלהם, אורזים ונותנים את זה לאנשים העניים, אני לא אוהב את זה. אני לא חושב שזה נכון. זה לא מכבד וזה לא מכובד.
במשרד שלנו אנחנו דוחפים חזק מאוד, והתחלנו עם זה, נקווה שבעזרת השם נמשיך ונצליח בזה, לתת לאנשים את הכבוד. יש תלושי מזון, יש לשכות רווחה, יש ביטוח לאומי שיודע ומכיר פרטים ונתונים של כל אדם, ערב פסח, ערב ראש השנה, ערב חגים מוסלמיים, ערב חגים נוצריים, שהאנשים האלה שבערב החג צריכים לקבל את החבילה הזאת יקבלו את זה בכבוד, יקבלו את זה לחשבון הבנק, בדואר, את כמה מאות השקלים. ולא את חבילת המזון הזאת, שממרקת מצפון של כמה אנשים אבל מראה לילד שהנה עוד מעט מגיעים אלינו אנשים טובים – לוי אשכול – ונותנים לנו קצת מזון.
אלה דברים שאני לא אוהב. זה יישמע קצת מפתיע שאני, שכל הזמן מנסה כמה שיותר לסייע למסכנים וכמה שיותר לסייע לחלשים – משם אני בא, ופה אני רואה את הייעוד בכנסת הזאת. אני יכול להתחייב לכם מעל הבמה הזאת: אני לא אהיה שר ביטחון אף פעם, זה לא מעניין אותי, אני אשאר רק בתחומים האלה, בתחומי הרווחה והכלכלה, ולכן אני אעשה כל מאמץ – ותסלחו לי על המלה החריפה – כדי למגר את התופעה הזאת של ההשפלה של האנשים האלה. ויש קבוצות ויש עמותות שדואגות להשפיל אותם, שידעו מאיפה האוכל הזה הגיע, שידעו איזה יד נתנה להם את זה וידעו גם למי להצביע אחר כך בבחירות. וזה לא בא מרצון טוב, זה בא מהרבה מאוד פוליטיקה.
אני לא אומר כולם, חלילה, יש אנשים טובים. ואני רוצה ממש לעשות הבחנה בין עמותה שמסייעת לבין גמילות חסדים. יש גמילות חסדים, כולנו גדלנו על גמילות חסדים. ידענו שכשמגיעים חגים, אז האמא או הדודה – שולחים אותך לאיזה מישהי שגרה בקצה הרחוב, שהמדינה לא מגיעה אליה, ונותנים לה איזה חבילה לחג, בלי שתדע הבן של מי אני ובלי שתדע מי שלח אותי. וזה בסדר וזה מתאים לדת היהודית ומתאים לכל הדתות לתת סיוע ועזרה בסתר, אבל זאת גמילות חסדים מסוג אחר, לא המערכות האלה.
אני לא רואה שום ערך בכך שעמותה כזאת או אחרת מביאה את ערוץ-2 לצלם את המסכנים האלה. לכל אחד יש איזה מסכן תורן, רק תזמין מה שאתה רוצה. הערוץ אומר: אני רוצה עכשיו ניצול שואה, מביאים לו את ניצול השואה התורן. השני רוצה עני ללא שיניים, מביאים לו אותו. ואני גם קורא לתקשורת לא לשתף פעולה עם זה. צריך ליצור פה – – –
אילן גילאון (מרצ):
אני דווקא זוכר איזה ראש ממשלה שהלך לאכול בבתי-תמחוי, דווקא לא זה.
שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
כן, אני לא חושב שזה היה דבר – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
לא, לא זה.
אילן גילאון (מרצ):
לא הנוכחי.
שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
אני יודע, אני יודע מיהו, תאמינו לי, אני יודע מיהו. אני יכול לספר לכם על שרים שהלכו לאכול בבתי-תמחוי, רק הלכו עם "ורסצ'ה" לבתי-תמחוי לאכול. אבל באמת אנחנו לא שם. צריך להגיד את הדברים האמיתיים. לא צריכים להשפיל אנשים ולא צריכים לבזות אותם. צריך לסייע להם, צריך לתת להם את הכלים. יש לשכות רווחה במדינת ישראל, יש מדינה, אנחנו יודעים פרטים של כל אחד, יודעים איך להגיע אליו. אם הוא חייב כסף, מגיעים אליו בקלות, וגם אם צריכים לתת לו כסף, צריכים לתת לו סיוע לחגים, שייגש – יש עובדת סוציאלית, לשכות רווחה, ביטוח לאומי, ואם יש כאלה שלא מגיעים אליהם, אז אפשר באמת באמצעים נוספים.
על כל פנים, אלה הדברים, ואני חושב שצריכה להיות התערבות ממשלתית יותר גדולה. התערבות ממשלתית יותר גדולה. אני מברך שוב את חברת הכנסת רוחמה אברהם, אבל לא העמותות צריכות לעשות את זה, אנחנו צריכים לעשות את זה. אנחנו ממשלה, אנחנו יודעים לייצר כסף, לייצר מקורות הכנסה. אם חלילה קורה פה עכשיו איזה אירוע, ואני לא רוצה להגיד איזה אירוע, תראו תוך דקה ישר בא מיליארד. תוך דקה. פרצה מלחמת לבנון השנייה, נפגעו העסקים בחיפה ובצפון, אתם זוכרים? 4.1 מיליארד שקל בהחלטת ממשלה אחת, החלטת ועדת הכספים. את זוכרת, רוחמה? היית שרה. הביאו את הכסף, יודעים להביא את הכסף כשצריך. אני לא מקבל את זה. אני לא מקבל את זה: אין כסף לזה ואין כסף לזה ואין כסף לזה. אז אני אומר: אתה לא יכול לתת שלוש ארוחות? תן ארוחה. וצריכה להיות התערבות ממשלתית.
ומשפט אחרון, אדוני היושב-ראש, ברשותך, על דוח העוני. דוח העוני הוכיח שהשנה העוני לא גדל, אפילו ירד, אבל ירד במספר מזערי. אני הקפדתי לא לחגוג ולא לעשות מזה כותרות גדולות, כי זה לא נכון שהעוני לא עלה, או ירד במספר ממש זעום. ניסינו לבדוק איך זה קרה, ומעניין איך זה קרה. התערבות ממשלתית הורידה את העוני. התערבות ממשלתית בקצבאות זיקנה ושאירים הוציאה אנשים ממעגל העוני. התערבות ממשלתית ביצירת מקורות תעסוקה במגזר הערבי ובמגזר החרדי – סייעו להם, נתנו כלים: חבר'ה תתמודדו, אנשים יצאו לעבודה ויצאו ממעגל העוני. זאת אומרת, אני אומר לכם כאיש ליכוד: התערבות ממשלתית היא לא מלה גסה, לטעמי היא גם מלה מבורכת. צריך להתערב וצריך לסייע, והאנשים האלה באמצעות זה יצאו מתחת לקו העוני ויוכלו לחיות בכבוד, כמו שכל אחד מאתנו רוצה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני השר. האם המציעים מסתפקים בתשובת השר?
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
– – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
ועדה, ועדה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אמרנו שיש לנו בעיה אתו.
אילן גילאון (מרצ):
אנחנו רוצים את השר, לא את תשובת השר – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני אשאל את המציעים, כי אני רואה שיש מחלוקת ביניכם.
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
– – – בדוח הזה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חברת הכנסת רוחמה אברהם, את מסתפקת בתשובת השר?
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
כן.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת בן-סימון?
דניאל בן-סימון (העבודה):
כן.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת עפו אגבאריה?
עפו אגבאריה (חד"ש):
אם לא רוצים, לא צריך.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון?
אילן גילאון (מרצ):
מה אגבאריה אמר? אני כמוהו.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
כן, מסתפק בתשובת השר.
אילן גילאון (מרצ):
אם כולם אמרו כן, בסדר.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חברת הכנסת אבקסיס, מסתפקת בתשובת השר?
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
– – – אני אכבד את המציעים ואת השר.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. תודה רבה, אנחנו מסתפקים בתשובת השר. אנחנו עוברים לנושא של עמדה נוספת – – –
קריאה:
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
צודקת, תודה רבה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חברי הכנסת דב חנין ובן-ארי, אתם תוותרו הפעם על העמדה הנוספת, בהזדמנות אחרת.