קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום התעלמות המועצה הארצית מהמלצות החוקרת תלמה דוכן בעניין ההכרה ביישובים הבדואיים היו"ר מוחמד ברכה: אנחנו עוברים לסעיף הבא והוא הצעה רגילה לסדר-היום: התעלמות המועצה הארצית מהמלצות החוקרת תלמה דוכן בעניין ההכרה ביישובים הבדואיים, מס' 6702, של חבר הכנסת טלב אלסאנע. בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות. ישיב שר הפנים אלי ישי. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ממשלת ישראל החליטה בשנת 2007 להקים ועדה שנקראת "ועדה להסדרת ההתיישבות", שהמטרה שלה כשמה – הסדרת ההתיישבות הבדואית, כאשר אנחנו מתייחסים ליישובים שהם בפועל יישובים קיימים. היא מינתה את השופט גולדברג לעמוד בראש הוועדה. למיטב זיכרוני, מאיר שטרית היה שר השיכון אז, וכל המגמה היתה למנות סמכות שיש לה מעמד ואוטוריטה משפטית, לא פקיד ממשלתי, לא עסקן פוליטי. אומנם הוא לא בדואי, אבל הוא שופט בית-המשפט העליון ומבקר המדינה לשעבר. מאיר שטרית (קדימה): היה בדואי בוועדה שלו. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): היה הגון וקיבל את תפקודו ולכן – תחילתו של מהלך – – – מאיר שטרית (קדימה): היה חבר בדואי בוועדה שלו. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): היו שני חברים בדואים בוועדה שלו, שמנתה שמונה חברים. את ששת החברים האחרים הממשלה מינתה, גם את שני הנציגים הבדואים הממשלה מינתה. ואמרו להם: הנה, יש לכם שופט, אתם תעלו את הטענות שלכם, הממשלה תעלה את הטענה – נציגיה – והוועדה תמליץ. הוועדה השלימה את מלאכתה. אנחנו, היו לנו השגות, הסתייגויות, אבל ראוי לציין שהשופט גולדברג בוועדתו העלה כמה נושאים: א. אין דבר כזה שהבדואים, כביכול, פולשים, כפי שרבים מנסים כאן ומדי פעם עטים על הססמה הזו, שפלשו או כאילו נחתו. הוא אמר שהאוכלוסייה הבדואית יש לה זכויות היסטוריות, והוא ציין שצריך להכיר באחריות לניוד הכפוי שהיה ב-1948 – אזרחים ערבים שגורשו בטענה של שטחי אש או מלחמה או כל מיני נימוקים אחרים. ובקשר לסוגיה של היישובים הלא-מוכרים, הוא המליץ לפתור את הבעיה על בסיס של הכרה. לאחר מכן הקימו ועדה, כביכול ליישם, אבל הוועדה הזו באה לחסל את ועדת-גולדברג, ומכאן גם הטענות שלנו, אבל זה לא נושא הדיון שלנו. נושא הדיון שלנו הוא שבמקביל להקמת הוועדה, מונתה ועדת משנה לנושאים לאומיים, בראשותה של המתכננת תלמה דוכן, ובמסגרת התוכנית המטרופולינית 4/14/23, שמתייחסת למטרופולין באר-שבע כביכול, כל האזור, להסדיר אותו כאזור מטרופוליני. במסגרת התוכנית המטרופולינית היו הסתייגויות. המתכננת תלמה דוכן ישבה על המדוכה במשך שנים, קיימה סיורים, השלימה את המלאכה והגישה המלצות; הגישה המלצות ביחס ליישובים שהם קיימים. לפעמים באים לתכנן ליישוב לא-קיים, מקימים חוות של מתיישבים בודדים, לאחרונה בתוך החלטה של דקות הממשלה החליטה על הקמת עשרה יישובים חדשים – – קריאה: – – – טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): בוודאי יהודיים. – – בנגב, כאשר היישובים לא קיימים, מתכננים אותם לעתיד. היישובים הבדואיים קיימים, ויש כאן רבים כאלה שאומרים: אנחנו לא רוצים על כל הר או גבעה להכיר ביישובים. אנחנו אומרים להם: רבותי, על-פי הפרמטרים התכנוניים במדינת ישראל, כל 40-30 בתי-אב, מכירים בהם בתור יישוב. בנגב יש יותר מ-113 יישובים יהודיים, חבר כנסת מאיר שטרית, שהאוכלוסייה הממוצעת שלהם – 300 נפשות. האוכלוסייה הממוצעת של היישובים הלא-מוכרים הבדואיים היא של 1,700 נפשות. 1,700 נפשות. ולכן, כל היישובים עונים על הקריטריונים התכנוניים. לאחר שתלמה דוכן השלימה את המלאכה, כמו שעשו עם גולדברג מנסים לעשות גם במישור התכנוני. תחילתו של תהליך הנסיגה היה על-ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי, שבאופן פתאומי, לאחר שנים של דיונים, אומר: קיבלתי מידע חדש, ולכן הוא מבטל הכרה בשני יישובים. היישוב תל-ערד, חבר הכנסת ברכה, שהוא יישוב גדול. יש בו אפילו בית-ספר יסודי, יותר מ-500 תלמידים לומדים באותו בית-ספר יסודי; יש אלפי נפשות שמתגוררות ביישוב. ביום בהיר אחד, עשו את זה יום-יומיים לפני חג הקורבן, במחטף, אנשים לא ידעו, אנשים כל הזמן אמרו: יש המלצה של המתכננת להכיר ביישוב שלנו. במקום היישוב תל-ערד מה הולכים לעשות? הולכים להקים יישוב חרדי שנקרא כסיף. וגם יישוב נוסף, שנקרא אום-אל-חיראן – המנכ"ל של משרד הפנים ומנכ"ל משרד ראש הממשלה קיבלו במחטף את ההחלטה. אבל במסגרת הדיונים עכשיו, כאשר דנים בפראוור, בתוכנית של פראוור, הכרה ביישובים – לא רק שאין הכרה אלא שיש חזרה, יש נסיגה מהדברים שנעשו, כאשר במועצה הארצית לתכנון ובנייה, בישיבה שהיתה רק לאחרונה, מבטלים את האזכור השמי של היישובים ומתייחסים למרחב תכנוני ואזור חיפוש. שם צריכים לאתר ולחפש ולמצוא, כאשר האנשים נמצאים, היישובים קיימים. אלא שצריך לשנות מגמה, לשנות תפיסה, להתייחס לאזרחים הבדואים כאל אזרחי המדינה. הגיע הזמן לפתור את הבעיה על-ידי אישור תוכניות מיתאר ליישובים. האוכלוסייה הזו היא לא נאשמת, היא מאשימה. היא מאשימה את גורמי התכנון וממשלת ישראל בהזנחה והפקרה במשך שנים רבות. היא מאשימה את הממשלה שבמרוצת עשרות שנים לא דאגה לאשר תוכניות מיתאר, לא דאגה לספק שירותים בסיסיים, חינוך ורווחה, למען אותם אזרחים. לא דאגה לספק להם את זכותם לקורת-גג. לכן הם קורבן של מדיניות. הם לא בעיה, הם סובלים מהבעיה. והבעיה הזאת נקראת אפליה, הבעיה נקראת מדיניות פסולה, הבעיה נקראת מדיניות גזענית שמתייחסת לאזרחים באופן שונה מפני שצבע העור שלהם שונה או מפני שהשייכות הלאומית שלהם שונה. ולכן, כאשר משמיעים טענות שכאילו הם הבעיה או כאילו הם העבריינים, עברייני בנייה, מי שעבריין זה מי שלא מנסה היום לקדם פתרון מוסכם שייתן להם את האפשרות לחיות כשאר אזרחי המדינה, לקבל היתרי בנייה, לקדם תוכניות מיתאר. ולדעתי, ההמלצות של תלמה דוכן יכולות לתת באופן חלקי מענה, כאשר המענה הכללי, המענה המקיף, המענה שאנחנו מבקשים אותו, הוא הכרה בכל היישובים. כי כל היישובים, רבותי, עונים על הדרישות, עונים על הקריטריונים. נוצרה בהם קהילה, במרוצת השנים התעצבה צורה של יישוב שמבקשים להכיר בו ולתת לאנשים את הוודאות שסוף-סוף יש להם הפתרון, סוף-סוף יש להם יציבות בחיי היום-יום שלהם. הם לא צריכים להיות נתונים תחת מצב של חוסר ודאות. אדוני שר הפנים, רק לאחרונה אנשים שהקימו מבנים – הרי קמה ועדה, של גולדברג ואחר כך פראוור, כדי לפתור את בעיית הסדרת ההתיישבות. עד היום אין תוכנית של התיישבות. אבל יש דבר אחד שרץ בשטח – הריסת בתים. אז אם הגעתם למצב שצריך פתרון והקמתם ועדה כדי לפתור את הבעיה והגעתם למסקנה להקים ועדה והוועדה דנה, אז אתם מודעים לעובדה שיש בעיה שהיא טעונה פתרון. כל עוד אין פתרון לאנשים, למה אתם רצים להרוס? מדוע אתם רצים להרוס? הרי כאשר הממשלה הזו נתבקשה להקפיא את הבנייה בהתנחלויות למשך חודשים, נשמעה כאן צעקה: איך אפשר, צריך לפצות אותם על הסבל ולפצות אותם על הטרחה. כאילו החלטה שהשמים נפלו, וחודשים זו גזירה שאי-אפשר לעמוד בה. ומצד שני רוצים להקפיא התפתחות תושבים וקהילה שקיימת 60 שנה. אז אם כבר הגעתם למסקנה, אדוני שר הפנים, שצריך להסדיר את בעיית היישובים הלא-מוכרים, ואנחנו מברכים, אנחנו שותפים לפתרון צודק, על בסיס עקרון של השוויון – אנחנו לא נגד פתרונות, להיפך, אנחנו מושיטים יד לפתרון. אנחנו סובלים מבעיה וצועקים: רבותי בואו נפתור את הבעיה על בסיס של הכרה ונאפשר לאנשים לבנות כחוק. מדוע, עד שיהיה פתרון מוסכם, לא לאפשר לאנשים לבנות בריכוזי האוכלוסייה? למה לא לאפשר לאנשים להמשיך לחיות עד שהממשלה תעניק את הפתרון שכולנו מצפים לו וכולנו רוצים, אבל אנחנו רוצים גם – שותפים. אנחנו לא מוכנים לקבל שינחיתו עלינו החלטות או שייתנו לנו פתרונות שאנחנו לא שותפים להם. לא פשע להיות ערבי במדינת ישראל או להיות בדואי. זה חלק מאורח החיים, מהמורשת, מאופן החיים. זה לא נגד הכרה או פיתוח או קדמה, להיפך, זה חלק מזה. לכן אני אומר, האוכלוסייה הערבית בנגב היא לא הנאשמת, היא המאשימה, ומי שלא מאפשר לאנשים לחיות כחוק ולבנות כחוק, נושא באחריות. בדיון שהיה במועצה הארצית, אדוני היושב-ראש, במקום שנתקדם קדימה היתה רגרסיה. אין שום סיבה, אדוני שר הפנים, שבמועצה הארצית יחזרו מההמלצות של המתכננת גברת תלמה דוכן. אין שום סיבה שלא יריצו הכרה ביישובים, אין שום סיבה שלא ייתנו מענה לצרכים של האוכלוסייה, וכל תושב בנגב ידע איפה העתיד שלו, איפה הוא הולך לחיות, איפה הוא יבנה את הבית שלו ואיפה הוא יקבל את הזכות היסודית לקורת-גג. תודה רבה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה, אדוני, חבר הכנסת טלב אלסאנע. אדוני שר הפנים, חבר הכנסת אלי ישי – בבקשה, אדוני. היתה הערה שלא היית בדיון הקודם. שר הפנים אליהו ישי: אתייחס. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להתנצל על האיחור – הייתי בברית מילה ונתקענו בפקקים. ההצעות לסדר-היום הן, בעיני, חשובות מאוד, גם של חבר הכנסת יעקב אדרי וגם של הרב מקלב. היו"ר מוחמד ברכה: הנושא הועבר לוועדה. שר הפנים אליהו ישי: אני שמח שזה עבר לוועדה, ואני מבקש להעביר את התנצלותי. יחד עם זאת, כמה מלים אני רוצה לייחד להצעות הללו, שהן הצעות חשובות. לא סוד שתהליך כניסת מסתננים לישראל החל לפני כחמש-שש שנים, עוד בממשלה הקודמת. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): בשלוש השנים האחרונות זו המאסה העיקרית. שר הפנים אליהו ישי: הרבה אנשים מתוך הבית הזה, גם חברי כנסת וגם שרים, בפרט בממשלה הקודמת, כשאני קמתי ואמרתי שזה איום קיומי על מדינת ישראל, כמו שאני חוזר ואומר, איום קיומי על מדינת ישראל: זה התחיל בעשרות, במאות, באלפים, וזה ברבבות, וזה יגיע לפה. בקצב של מה שקורה באפריקה או במצרים, זה עוד יגיע למאות אלפים ויותר, וזה איום קיומי. כשאז אמרתי את זה, אמרו שאני גזען, שאני מגזים, ואיפה הרגש, מה עבר העם היהודי וכדומה. כולנו מכירים את ההתייפייפות הזאת. איך שנכנסתי לממשלה הנוכחית ובתפקידי כשר הפנים, וזה בדיוק התפקיד שלי, בין היתר, באכיפה הזאת, התחלתי להוביל דיונים בממשלה. ואני שמח לומר שראש הממשלה לקח את זה בצורה מאוד רצינית, ואכן קיים דיונים רבים, והתקבלו החלטות, וגדר הולכת ונבנית. בניית גדר זה למעלה ממיליארד שקל. לא קבלן אחד עושה את זה ולא שניים ולא שלושה ולא עשרה ולא 20 ולא 30 אלא 60 קבלנים, על מנת להספיק לגמור את זה בקצב הכי מהיר שיכול להיות, ואני מקווה שגם הקטע הנוסף ליד אילת ייגמר במהלך 2012. אבל גדר לבד לא תספיק כדי להצליח במשימה הזאת; גדר זה, מבחינתי, "סור מרע", ו"עשה טוב" זה מתקני שהייה. גם פה יהיו כאלה שיגידו: הנה, אלי ישי מקים פה מתקנים וכדומה, וידברו ויסגננו את זה בכל סגנון שהם רק רוצים. מתקני שהייה, ובמקביל יהיה תיקון לחוק, שאפשר יהיה להחזיק במסתנן לא רק 60 יום במעצר אלא שלוש שנים, ואז הפעולה הבאה תהיה כזאת – אכיפה, כשיש מתקני שהייה, כי אי-אפשר לאכוף כשאין להם לכאורה מה לאכול וממה להתקיים – זו דרישה של משרד המשפטים, על-פי החוק הבין-לאומי. לכן תהיה אכיפה ברגע שיהיו מתקני שהייה. יש גדר, יהיו מתקני שהייה, תהיה אכיפה. אני מעריך שקודם כול הכניסה תיפסק, לפחות תצטמצם באופן מאוד משמעותי. מי שייכנס, יועבר למתקני שהייה או למעצר של עד שלוש שנים, ובאותה תקופה האנשים האלה כבר יחזרו מרצון, כי מי שבא לפה, בא לפה כדי לעבוד, אבל אם הוא ידע שאין פה מקומות עבודה, הוא לא יבוא, ומי שיימצא פה כבר, יעדיף לחזור, אם אין לו מקומות עבודה. זה שילוב של כל הפעולות. חבל שנזכרו מאוד מאוחר. דווקא הממשלה הנוכחית עשתה כמה פעולות, כולל בניית גדר, מה שעד היום לא היה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): הממשלה הזאת לא עשתה כלום. שר הפנים אליהו ישי: גדר, כנראה, לא בונים ביום אחד אלא בכמה שנים. לצערי הרב, בהתחלה זה התחיל עם קבלן, שניים, שלושה. היינו בביקור, נלחמתי ונאבקתי, וברוך השם, גם פה הצלחנו, אז הגדר כבר נבנית, ובעוד שנה היא תיגמר. כל הגדר תיבנה. במקביל, במהלך השנה יהיו מתקני שהייה, יהיה תיקון חקיקה, אנשים שנכנסים שלא כחוק יהיו מוחזקים יותר מחודשיים, דהיינו עד שלוש שנים. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): יש לוח זמנים למתקני השהייה? שר הפנים אליהו ישי: אני מקווה שבעזרת השם הבעיה תיפתר. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): יש לוח זמנים למתקני השהייה, אדוני השר? אתה מוליך שולל את הציבור. יש לוח זמנים? אמר ראש הממשלה שיש תמחור, אין תקציב, זאת אומרת אין מתקני שהייה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. זה קריאת ביניים, לא נאום ביניים. בבקשה, אדוני. שר הפנים אליהו ישי: אתה יודע שלא אתייחס לאמירות שלך – מוליך שולל. אז או שתחזור בך או שלא אענה לך בכלל. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): למה שאני אחזור בי? שר הפנים אליהו ישי: או שתחזור בך מהמלה "מוליך שולל", או שאני לא אענה לך בכלל. תחליט מה שאתה רוצה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): תענה תשובה, ואגיד – – – שר הפנים אליהו ישי: אם תחזור בך – אענה תשובה, ואם לא, אני לא עונה לך. היו"ר מוחמד ברכה: אדוני. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – שר הפנים אליהו ישי: אוקיי, אני לא עונה לך. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): כי אין מה לענות – – – היו"ר מוחמד ברכה: אדוני, זהו. שר הפנים אליהו ישי: קל מאוד לדבר. אומנם אתה אוהב את הממשלה הזאת, אבל אני מוכרח לומר לך, תרצה או לא תרצה, הממשלה הזאת עושה, ובנתה את הגדר, ומתקני שהייה – הרי זה המאבק שלי, מכובדי חברי הכנסת, בניית מתקני שהייה, ואכן התקבלה החלטה לבנות מתקני שהייה, וייבנו מתקני שהייה, ונאכוף ונגרש ונוציא את כל מי שמסתנן שלא כחוק. היחיד שמוביל את המאבק ולא חשש לרגע, גם על הדימוי שלו, בשונה מאחרים, זה היה עבדכם. ברוך השם, אני כשר הפנים, ברוך השם, נצליח לבלום – הצלחנו לפעול ולעשות הרבה דברים – הגדר, ועכשיו גם מתקני שהייה, וזה בא כתוצאה מהמאבק והמלחמה שאני מוביל, ואני שמח לומר פה שראש הממשלה פועל באופן מאוד נמרץ כדי להוציא לפועל את בניית הגדר, שהיא לקראת סיום, ואת מתקני השהייה, ואני מעריך שבימים הקרובים יהיה גם לוח זמנים ברור לבנייה שלהם. אני גם מציע לך להתבטא קצת אחרת. זה לא מוסיף לך הרבה כבוד. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אני מתנצל, אבל מראש הממשלה שמעתי בשבוע שעבר – – – היו"ר מוחמד ברכה: חבר הכנסת בן-ארי, זה לא יהיה פינג-פונג. השר השיב, והוא גם משיב על הצעה קודמת, ועוד לא התחיל בתשובה. שר הפנים אליהו ישי: לגבי ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת טלב אלסאנע, תראה, אני חושב שאנחנו, ממשלת ישראל האחרונה, עושים מאמצים אדירים כדי להכשיר ולפעול להכיר ביישובים במסגרת הכללים, והליכה מאוד גדולה לפנים משורת הדין, גם לגבי הוועדות שאתה דיברת עליהן, ההמלצות של החוקרת שבדקה ובחנה. המועצה הארצית אכן אימצה את ההמלצות של החוקרת, והרחיבה את השטח המיועד למענה להתיישבות באזור נוף כפרי חקלאי משולב. מכל מקום, אתה מכיר את כל התהליך של דוח-גולדברג וכל מה שקשור למגזר הבדואי. עושים ונעשים מאמצים אדירים, גדולים ורבים מאוד. יש דברים שאני רוצה ואי-אפשר. חבר הכנסת, גם אני מאוד רוצה. אני הרבה דברים רוצה: שבתהליכי בנייה בארץ ובהכרה של בנייה – סיפרתי פעם: בית-הכנסת במטה יהודה, הלכו להרוס אותו. אני, כשר הפנים, מבקש מהיועץ המשפטי לממשלה, משר המשפטים, מממונה על מחוז אצלי במשרד, כשראש המועצה האזורית אומר שיש היתכנות להוצאת רשיון, ובסוף הוציא צו הריסה לבית-הכנסת. אז יש דברים, ואתה יודע היטב שגם אם אני רוצה אני לא יכול. זה מדינת חוק. לא כל מה ששר רוצה, יכול לעשות. אם זה סוד, אז גיליתי אותו, אבל אני מניח שזה לא סוד, והפעולות שהממשלה עושה באמת ובתמים הן גדולות מאוד כדי לסייע ולהביא לפתרון טוב ומקיף מאוד במגזר הבדואי. אני חושב שיש באמת להעריך את הפעולות האלה. תודה רבה. היו"ר מוחמד ברכה: חבר הכנסת שטרית מבקש עמדה אחרת, בבקשה. מאיר שטרית (קדימה): אדוני היושב-ראש, כמי שיזם את התוכנית לטיפול במגזר הבדואי בנגב בהיותי שר השיכון – אני יזמתי את כל התוכנית לטיפול בסוגיה הזו ופתרון, לדעתי טוב, של הסוגיה, וגם את ההחלטה להקים את ועדת-גולדברג. אני רוצה לומר לחבר הכנסת טלב אלסאנע שהפתרון הוא לא בדיוק כל מה שכל אחד רוצה בנגב. הרעיון הוא לסדר מצב שבו כל הבדואים בנגב, שחיים היום בפזורה, יגורו ביישובי קבע מסודרים, עם תשתיות, עם חשמל, עם מים, עם ביוב, עם בתי-ספר – כל הצדדים. זה הרעיון הכללי של התוכנית. פירוש הדבר הוא, אגב, שלא כל יישוב שקיים יוכר כיישוב. יש יישובים שיוכרו, יש יישובים שלא יוכרו, שיעבירו אותם ליישובי קבע. ואני רוצה לומר לך שאת כל המשא-ומתן, את כל הדיון הזה, אני עשיתי בזמני עם הבדואים עצמם ועם ראשי השבטים, ונפגשתי אתם הרבה מאוד פעמים, וביקרתי בכל השבטים. אני מוכרח להגיד שהיתה אז הבנה מאוד טובה ביני לביניהם על אופי התוכנית. היה ברור לכולם שהמדינה צריכה להציע לכל משפחה בדואית קרקע כדי לבנות את בית הקבע שלה. היה ברור לכולם שהמדינה אמורה להציע הקמה של יישובים חקלאיים, שגם בדואים שרוצים להישאר חקלאים יקבלו משק, כמו במושבים ובקיבוצים. אבל יחד עם זאת, היה ברור לכולם שאותם אלה שיסרבו לפנות, אחרי שמקימים יישובי קבע ומציעים קרקעות, מי שיישאר בלי לפנות, אכן יהרסו את הבית הלא-חוקי שלו. זה היה הדבר שלי, ואפילו ניסיתי, אני זוכר – פניתי ליועץ המשפטי לממשלה והצעתי לו אז להקפיא את כל הריסות הבנייה במגזר הבדואי לתקופה של שנתיים-שלוש, עד שנגמור את כל ההסדר, ואז, מי שלא ירצה ללכת עם ההסדר – נוכל להרוס את הבית. ואגב, ראשי הבדואים אמרו לי אז שהם מסכימים לקו הזה. אז אני אומר את כל הדברים האלה כדי להסביר שיש תוכנית שאם ילכו לפיה, זה באמת יביא לפתרון. מדובר על עשרות אלפי בדואים, והיום זה לא מוסדר, ויש להם זכויות, וצריך לתת להם אפשרות לגור כבני-אדם בכל מקום, ולפתח את החינוך ואת הקהילה. אני מקווה, באמת, שהממשלה תוביל את זה קדימה, כי אני חושב שהפתרון הזה הוא חשוב. אגב, זו היתה הפעם הראשונה, אני מוכרח לומר, לצערי הרב, באמת, שהנושא טופל ביסודיות, ולא ניסיון להשתיק את הבדואים – לפתור איזה בעיה פה ובעיה שם. אני לקחתי את השור בקרניו ואמרתי: בואו נראה את כל הסוגיה, נטפל בה מההתחלה – – היו"ר מוחמד ברכה: תודה, חבר הכנסת שטרית. הנקודה ברורה. מאיר שטרית (קדימה): – – יחד עם הבדואים. אני מקווה שהממשלה באמת תביא את זה לפתרון. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. אני מעריך שהסוגיה העיקרית היא סוגיית ההכרה, כפי שהעלה חבר הכנסת טלב אלסאנע, וזה נגזר מהדוח של החוקרת תלמה דוכן וגם מדוח-גולדברג. הבעיה היא שיש ניסיון להטות את המסקנות האלה לכיוונים אחרים, ואני חושב שזה דבר שהוא בלתי סביר. הדבר העיקרי לנסות – שהמדינה תחיה עם המציאות והמציאות תחיה עם המדינה. אבל בכל אופן, אני שואל את חבר הכנסת טלב אלסאנע: מה אתה מציע? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): דיון בוועדת הפנים. היו"ר מוחמד ברכה: דיון בוועדת הפנים. אנחנו נערוך הצבעה, רבותי, על העברת הנושא לדיון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. ההצבעה החלה. בבקשה, רבותי. השר, אגב, הסכים. קריאות: – – – היו"ר מוחמד ברכה: השר הסכים להעברה לוועדה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר מוחמד ברכה: ברוב של שישה חברי כנסת, ללא מתנגדים וללא נמנעים, הנושא יועבר להמשך דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה.