קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ציון תרומתם של הארגונים הנוצריים האוונגליסטיים למען פליטי וניצולי השואה
היו"ר ראובן ריבלין:
נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ציון תרומתם של הארגונים הנוצריים האוונגליסטיים למען פליטי וניצולי השואה, מס' 6421, 6570, 6597 ו-6598. אני מזמין את ראשונת הדוברים, חברת הכנסת ליה שמטוב, לשאת דברים, ואחריה – את חבר הכנסת אריה אלדד, את חבר הכנסת זאב בילסקי ואת חברת הכנסת עינת וילף. תשיב סגנית השר חברת הכנסת לאה נס.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, סגנית השר, חברי חברי הכנסת, אורחים יקרים, היום ערכתי בכנסת כנס ראשון מסוגו לכבוד הארגונים הנוצריים-אוונגליסטיים, שפועלים למען ניצולי ופליטי השואה בישראל. נושא השואה קרוב ללבי בשל הצלקות שהיא השאירה במשפחתי. עם זאת, הצורך בתקומה תמיד ליווה אותי, ואין לי ספק כי לארגונים הנוכחים כאן היום חלק חשוב באותו תהליך.
האמירה הידועה כי "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו" מתארת את חסידי אומות העולם שסיכנו את חייהם ואת חיי משפחתם והצילו יהודים במלחמת העולם השנייה. כיום חברי הארגונים הנוצריים האוונגליסטיים לקחו על עצמם את המשימה וממשיכים לתמוך ביהודים ששרדו את השואה גם 70 שנה אחרי אותה תקופה אפלה בהיסטוריה של המין האנושי, ועל כך מגיעה להם תודה מעומק הלב.
כפי שאמרתי קודם, השואה ותוצאותיה מלוות אותי מילדותי – אז נחשפתי לסיפור חטיפתו של דודי יחיאל גרלניק, שהיה רק בן 14 כשנלקח על-ידי חיילי האס.אס. מול עיניה של סבתי, עיניים שמאז אותו יום התלווה אליהן עצב שקשה לתאר במלים. גורלו של יחיאל לוט בערפל, ואף-על-פי שנראה כי אפסו הסיכויים, דודתי, שריד אחרון משבעת אחיה, מאמינה בכל זאת כי יום אחד הוא עוד יחזור.
בכנס שנערך היום, אדוני היושב-ראש, השתתפו אורחים בני הדור השלישי והרביעי לפושעי מלחמת העולם השנייה, והיום הם אלה שעומדים לצד הניצולים, תומכים בהם ועוזרים להם, גם בשל הרצון לכפר על מעשי העבר וגם בשל הציווי התנ"כי, שבו הם מאמינים בכל לבם.
חשוב לי לציין כי בסוף שנות ה-80, עם נפילתו של מסך הברזל, עזרו הארגונים האוונגליסטיים לממש את העלייה הגדולה.
תרומת הארגונים לא באה לידי ביטוי רק בסיוע לניצולי השואה, אלא גם בתמיכה במדינת ישראל בזירה הבין-לאומית. אתם שגרירי שלום שלנו ברחבי העולם.
במשך שנים רבות אני עובדת בשיתוף פעולה עם הארגונים הנוצריים-אוונגליסטיים למען פליטי וניצולי השואה. לאורך השנים למדתי כי במרבית המקרים לא תשמעו על התרומה הרבה שלהם, שבאה לידי ביטוי בהפקת אירועי תרבות, הגעת מתנדבים לבתי הניצולים, תרומת ציוד הומניטרי ואירוח בבתים חמים ובנופשים. הסיבה לכך היא הצניעות והענווה של אותם צדיקים. כאן, במעמד זה, אני רוצה להגיד לכם כי אני נדהמת בכל פעם מחדש מיכולת הנתינה שלכם, הרצון לעזור לקשישים, נזקקים וחולים. במקרים רבים אתם קרן האור שלהם, ועל כך תבוא עליכם הברכה.
אדוני היושב-ראש, האירוע שיזמתי לא היה יכול להתקיים ללא תמיכתך. אתה באמת עזרת לי, ואני רוצה להודות לך.
היו"ר ראובן ריבלין:
האירוע מתקיים לכבודם, לא לכבודי.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
רציתי להודות גם לאגף האירועים והטקסים של הכנסת, ולעומדת בראשו, הגברת מירי יכין, ולסגניתה, הגברת יעל ריצ'רדס, וליעל קסלר. אני מודה גם למר יהודה שפירא, עוזר מנכ"ל הכנסת, על חלקו בהפקת האירוע; למחלקת הדפוס של הכנסת, על הכנת ההזמנות ותעודות ההוקרה, ובמיוחד למר צבי ישראלי; לגברת שרון סופר, מנהלת מחלקת האמנות בכנסת, על עזרתה בארגון התערוכה. אני רוצה להודות לברוך בוזגלו על עזרתו הטכנית בהפקת האירוע, למשמר הכנסת, לסדרנים ולכל מי שתרם מזמנו וסייע לנו.
אני רוצה לציין במיוחד את תרומתו האדירה של מר אנג'י גשירובסקי, נשיא עמותת "יד עזרה לישראל", ולצוות שלו. ולבסוף, תודה מיוחדת לעוזרים שלי, שמוליק גרוסמן ואנה מקדונסקי, על ארגון הכנס הזה. תודה רבה לכולכם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת ליה שמטוב, יושבת-ראש ועדת העלייה והקליטה. אני מבקש מחבר הכנסת אריה אלדד לומר דברים, ואחריו – חבר הכנסת זאב בילסקי.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אנו מכירים היטב, גם מוקירים מאוד, את תמיכתם של עשרות מיליוני נוצרים אוונגליסטים בעולם במדינת ישראל. לעתים קרובות, כשאני נפגש אתם, מדבר בפניהם, אני זוכה מחדש לחוות את המסר העיקרי שהם רוצים להעביר לנו, שאנחנו לא לבד, שיש לנו חברים אמיתיים, ידידים אמיתיים, שותפים אמיתיים לנו בעולם. לעתים זה מעורר קנאה ממש, התום והפשטות שהם יכולים לקרוא בהם בתנ"ך שלנו, ולהאמין לכל שורה הכתובה בו ולתרגם אותה למציאות פוליטית עכשווית, למסרים פוליטיים עכשוויים; שהם יכולים לקרוא, כמוני, מה שכתוב בתנ"ך, ולהבין שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל על-פי תורת ישראל, לא לשום אחר בעולם. כך כתוב בתנ"ך.
וגם הם היו רוצים לראות עמנו בבניין בית-המקדש בירושלים, בהתיישבותו של עם ישראל בכל חבלי מולדתו ההיסטורית, התנ"כית, והם מתקשים, כמוני, להבין איך יש יהודים שמוכנים לוותר על חלק ונחלה בארץ-ישראל.
אז קל לי להבין, קל לנו להבין, איך מגיעים ידידינו האוונגליסטים ממה שכתוב בתנ"ך לתמיכה ברעיון שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל, אבל איך נוצר הקשר הזה בינם ובין מפעלי החסד שהם יצרו, לבין ניצולי השואה? וכאן הדברים פחות מחויכים, פחות קלים, פחות נחמדים. משום שפה מדובר באמת בהכרה עמוקה שצלב הקרס לא נולד בחלל הריק של ההיסטוריה. צלב הקרס צמח מן הצלב, צמח משנאת ישראל עמוקה מאוד, בסיסית מאוד, שאפיינה את הנצרות הקתולית, הפרבוסלבית, המזרחית, מימי הביניים ועד לאחרונה. הרצון לכפר על רדיפת היהודים הזאת שהיתה מושרשת בכנסייה ולהפוך אותה לשותפות אמיתית היא שעומדת מאחורי מפעלי החסד למען ניצולי השואה.
ראוי היה שמדינת ישראל תעשה את כל הדברים שהאורחים שלנו ביציע עושים. ראוי היה שמדינת ישראל תקים במו-ידיה את מפעלי החסד הללו. אבל במקום שמדינת ישראל, קצרה ידה מלעשות את כל הדברים הללו, תבורכו על מה שאתם עושים. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. חבר הכנסת זאב בילסקי, ואחריו – חברת הכנסת עינת וילף, אחרונת הדוברים, לפני שהשרה תשיב לכל הדוברים ותוסיף דברים משלה.
זאב בילסקי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, ברכות לחברת הכנסת ליה שמטוב על שארגנה, טרחה ועשתה למען אנשים נפלאים שנמצאים כאן.
Ladies and gentlemen, it's my privilege to say a few words in English to you. We welcome you here, we love you, we are very glad to see you here in Israel.
הארגונים הנוצריים האוונגליסטיים עוזרים למדינת ישראל בצורה בלתי רגילה, וללא תנאי. בתפקידי הקודם, אדוני היושב-ראש, כיושב-ראש הסוכנות היהודית, לא היה חודש שלא נסעתי לכל קצווי תבל וראיתי בפועל את האנשים האלה, את האהבה שלהם, את הנתינה שלהם. הרבה מניצולי השואה שחיים בינינו היום חיים ברווחה כתוצאה מהלב החם של האנשים האלה.
ודיבר יפה חברי, חבר הכנסת אלדד, כאשר תיאר את השורשים שמהם הם יונקים את האהבה לארץ, והלוואי שאנחנו היינו לפעמים – חלק מאתנו – מגיעים לאותה רמה של הזדהות, של אהבה ללא תנאי למדינת היהודים שנוסדה כאן אחרי אלפיים שנות גלות.
בשבילנו אולי זה כבר מתחיל להיות איזשהו ריטואל – יש מדינת ישראל, הכול בסדר. לאנשים האלה מדינת ישראל זה פלא, זה נס כל יום. האנשים האלה קמים בבוקר וחושבים איך לעזור למדינת ישראל, היא מדינתו של העם היהודי, והם באים ומבקרים פה בימים קשים, בימים טובים, ללא תנאי, תורמים ואוספים. והלוואי שיכולתי היום לתאר לכל עם ישראל איך הכספים האלה נאספים. אנשים שהכסף לא מצוי בכיסם, לא אנשים מיליונרים, לא אנשים שתורמים בחלק מההכנסה הענקית שלהם, אלא אנשים שאוספים דרך הכנסייה דולר לדולר, ועוד דולר, ומכוונים בכסף הזה את כל האהבה שלהם וההערכה שלהם לעם ישראל.
ואני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני כל כך גאה לפגוש את האנשים האלה שבאו היום לכאן, לירושלים, לכנסת ישראל, שמסמלת אולי יותר מכול את תקומתו של עם ישראל כאן במולדתו ההיסטורית.
בשבילנו זה לא דבר מובן מאליו. אנחנו עדיין זוכרים – אני, כילד שנולדתי פה בירושלים, אני זוכר את אמא שלי, זיכרונה לברכה, כשהלכתי אתה ברחוב בגיל שש וראיתי כל כך הרבה אנשים שיש להם מספר על היד, ושאלתי את אמא שלי: אמא, למה האנשים האלה שמו מספר על היד? ואמא שלי לא יכלה להסביר לי, המלים לא מצאו את עצמן, והיא עברה לנושאים אחרים.
לימים הבנתי שלי, זאב בילסקי, אין לי סבא ואין לי סבתא, לא מצד אמא שלי ולא מצד אבא שלי. וכאן אני חי עדיין היום באותה תחושה של הילד מירושלים שמבין שפה נוסדה מדינתו של העם היהודי לאחר כל כך הרבה שנים, וההיסטוריה רק תעתעה בנו, מכיוון שאם היתה מדינת ישראל בשנת 1939, לא היו הולכים 6 מיליון יהודים, כשהיום נשיא אירן מנסה להכחיש את העובדה הזאת. שיבוא אתי לירושלים לראות את האנשים עם המספר על היד לפני שהוא מדבר.
זאת תקומתו של עם ישראל פה במדינת ישראל. ולכן, אני רוצה להביע את כל הערכתי על כך שאתם באתם לפה, על התמיכה הבלתי-מסויגת שלכם, ואני מקווה שאנחנו כאן נהיה ראויים לאותה אהבה, לאותה תמיכה שאנחנו מקבלים מכם. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת זאב בילסקי. אני מזמין את חברת הכנסת עינת וילף לומר דברים, ואחריה – את סגנית השר לאה נס.
עינת וילף (העצמאות):
תודה רבה.
כבוד היושב-ראש, השרים וחברי חברי הכנסת, טוב לדעת שאנחנו מתכנסים כאן מדי פעם כדי להגיד תודה. כמו שאתם ודאי יודעים, אנחנו מתכנסים כאן כדי לכעוס, להתלונן, לבקר, אז מדי פעם חשוב שאנחנו לוקחים את פסק הזמן כדי להגיד תודה. ואני מודה גם לך, חברת הכנסת שמטוב, על כך שארגנת את המפגש החשוב הזה ואת הדיון בכנסת.
התודה היא כמובן לא רק על העזרה שכל אחד מכם נותן לקבוצה, שהיא במובן מסוים הקבוצה החשובה ביותר במדינת ישראל – ניצולי השואה, ושאתם מסייעים להם יחד עם גורמים רבים נוספים לחיות ברווחה הראויה להם. התודה היא גם על כך שאתם רואים בזה חלק מתמיכה רחבה שלכם במדינת ישראל, במה שאנחנו עושים כאן. זה טוב לפעמים לקחת צעד אחורה ולהיזכר שנעשים כאן גם הרבה דברים טובים. דווקא פה, בבית הזה, כשאנחנו עוסקים כל כך הרבה בביקורת, לפעמים אנחנו שוכחים עד כמה הסיפור שלנו כאן הוא סיפור מופלא, עד כמה הסיפור של התקומה הוא סיפור מופלא, וטוב שאתם כאן כדי מדי פעם להראות לנו מבחוץ כמה זה נכון ולהזכיר לנו את זה.
ואני רוצה גם להגיד משהו על ההיסטוריה שלנו, כי אני יודעת שלפעמים, מדי פעם, יש כאלה שמרגישים שאולי לא תמיד נוח, ושיתוף הפעולה עם ארגונים נוצריים – אתה מסתכל על ההיסטוריה של העולם היהודי והנצרות, ומה נעשה עם זה. אבל חשוב שכולנו נזכור שהמדינה הזאת קמה במידה רבה כתוצאה מגל אדיר של פילושמיות, של תמיכה בעם היהודי, ששטף את בריטניה ושהביא במידה לא קטנה גם להצהרת בלפור.
אז חשוב שהתמיכה שלכם היא תמיכה לאורך זמן, לאורך שנים. תודה לכם. אנחנו רואים בכם בעלי-ברית, ותודה לכם על התמיכה לאורך השנים ועל מה שאתם עושים גם למען ניצולי השואה. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת עינת וילף. אני מזמין את כבוד השרה לאה נס לעלות ולבוא ולומר את דבריה.
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי השרים, השר פלד, חברי הכנסת, וחברת הכנסת ליה שמטוב, ברכות על האירוע המכובד שהתקיים היום בכנסת, ואתם, אורחים נכבדים, נציגי הארגונים, ניצולי השואה נושאים עמם יום-יום, שעה-שעה, זיכרונות וחוויות כבדים מנשוא. זוועות השואה הנוראה, כאב האובדן האיום של בני המשפחה, הקהילה, הגעגועים העזים לחיים שלמים שהלכו ללא שוב – זהו משא נפשי קשה מאוד.
אך למרות המשא הכבד, הבלתי-אפשרי הזה, הפליטים, הניצולים שהגיעו לכאן לאחר התופת היו ועודם שותפים בבניית ההיסטוריה שלנו מחדש כאן בארץ-ישראל. ניצולי השואה השתלבו בכל אבני היסוד של המדינה הצעירה, בהקמתה. מעפילים, גיבורי המחתרות וגיבורי צה"ל, מייסדי החינוך והתרבות בישראל, אנשי הכלכלה, המשפט, המסחר והתעשייה – כל אחד בעשייה לביתו, לקהילה ולחברה, רקם במו ידיו את מדינת ישראל שאנו חיים בה היום.
מלבד הכרת התודה ומתן כבוד והערכה רבה, מוטלת עלינו, אזרחי ישראל, חובה מוסרית שהיא זכות גדולה בעיני לדאוג להם; לדאוג שהיום, לעת זיקנה, יזכו לחיות באיכות חיים טובה. לאחר כל מה שעברו, לאחר כל הסבל, לאחר מסע ההקמה מחדש של חייהם ושל הבית כאן, הדרישה הבסיסית היא לוודא כי יזכו לחיות בכבוד ובאיכות חיים טובה.
אנחנו, במשרד לאזרחים ותיקים, פועלים במישורים רבים לטיוב ולשיפור זכויות האזרחים הוותיקים בכלל, ובפרט עבור ניצולי השואה בישראל, אשר כיום כולם אזרחים ותיקים. זהו תפקידנו וחובתנו, ואנו מברכים על התפקיד החשוב הזה.
הארגונים שאנו מוקירים להם היום תודה בכנסת ישראל פועלים אף הם ללא לאות עבור ניצולי השואה, שלא מתוך תפקיד, אלא מתוך אותה חובה מוסרית שהזכרתי, אותו צו פנימי, שאותם פליטי המלחמה, ניצולי השואה היקרים, ראויים לזכות בחיים טובים בזיקנה, בבריאות מכובדת. התמיכה הרבה שאתם מעניקים זה עשרות שנים למען המטרה הנעלה הזאת, התמיכה לקניית תרופות או לרכישת אביזרים, מלמדת על רגישות רבה לקושי האמיתי של חלק מהניצולים.
המשרד לאזרחים ותיקים מפעיל מערך מתנדבים גדול של בני נוער מתנועות הנוער השונות ושל סטודנטים מרחבי הארץ, אשר מגיעים לבתי הניצולים, לסעוד אותם נפשית ופיזית ולתאר ולתעד את סיפור חייהם לזיכרון עולם. זו מלאכת קודש, ואני שמחה לשמוע ולדעת כי אתם, הארגונים, מפעילים גם מתנדבים שמגיעים לבקר את הניצולים ולשוחח אתם. אני מברכת אתכם על כל פעילותכם זו.
אני עומדת כאן כבת לניצולי שואה, כיהודייה וכאזרחית של מדינת ישראל הדמוקרטית, החופשית והריבונית, ומייצגת עם עתיק יומין, שאיננו רב במספרו, אך תרומתו לתרבות האנושית ולערכי המוסר, הצדק והאמונה חובקת עולם והיסטוריה.
העם היהודי ניחן בזיכרון ארוך – הזיכרון שאיחד את פזורי ישראל לאורך אלפי שנים; הזיכרון שראשיתו בצו האל לאברהם אבינו באומרו "לך לך" והמשכו בהנהגתו של משה רבנו את בני ישראל בדרכם אל הארץ המובטחת, ארץ-ישראל. ארץ-ישראל יקרה לי, יקרה לנו, היהודים, מכול. כל שעל אדמה, כל הר וגיא, כל נחל וסלע, רוויים בהיסטוריה היהודית, אוצרים זיכרונות.
תודה לכם על תמיכתכם בנו, כעם וכמדינה, אל מול כל הגורמים העוינים. לצערי, אלו ימים לא פשוטים, שאנטי-ציונות ואנטי-ישראליות הפכו לאופנה במקומות רבים.
לאחר שנים של רדיפה, עם ישראל שב לארצו בזכות ולא בחסד. מדינת ישראל מהווה אי של דמוקרטיה, של חופש הפרט, של שלטון החוק, ואי של מודרניזציה בלב ים של משטרי עריצות, דיכוי חירויות הפרט וקנאות דתית.
תמיכה אוהדת כמו שלכם בכלי התקשורת, ברשת האינטרנט ועוד, חשובה ומשמעותית מאוד, וזאת הזדמנות נוספת להודות לכם על כך.
אנו ואתם שואבים את אמונותינו מאותם מקורות אשר יסודם בפסוק "ואהבת לרעך כמוך". הדאגה ההדדית, האנושיות, הרגישות החברתית, לחוש במצוקת הזולת ולהעניק לו את מחסורו – זהו ערך יסוד במסורת שלנו ובתרבות שלנו.
תודה רבה לכם על תרומתכם לציבור הוותיקים, לפליטי המלחמה, לניצולי השואה היקרים לנו מכול ועל התמיכה במדינת ישראל. אמרתי לכם היום, אתם ידידים ואנחנו חברים. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לסגנית השר.
Dear guests, this item on the agenda of the Knesset for today was to express our gratitude and appreciation to all of you and to whom you represent. Welcome, once again, to Jerusalem, to the state of Israel, to our shrine to democracy, the Knesset of Israel. God bless all of you.
תודה רבה. אנחנו יכולים למחוא כפיים.
(מחיאות כפיים)
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.