קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום דוח ממדי העוני והפערים החברתיים לשנת 2010 היו"ר ראובן ריבלין: אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. ההצעה הראשונה לסדר-היום היא הצעתם של חברי הכנסת בנושא: דוח ממדי העוני והפערים החברתיים לשנת 2010, מס' 6543, 6544, 6547, 6554, 6562, 6564, 6574, 6579, 6586, 6591, 6589 ו-6606. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת זבולון אורלב, לבוא ולשאת את דבריו. לכל חבר מחברי הכנסת אשר אושר לו הנושא לדיון עומדות שלוש דקות. בבקשה, חבר הכנסת אורלב. השר המשיב הוא השרה לימור לבנת, בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים. השרה המשיבה נוכחת באולם. שרת התרבות והספורט לימור לבנת: שר הרווחה לא נמצא בארץ. היו"ר ראובן ריבלין: לא נמצא בארץ. לא, מה זה, שרה ותיקה. אין שום ויכוח. זבולון אורלב (הבית היהודי): אם היו פונים אלי ומבקשים ממני לדחות את זה בשלושה ימים או משהו – לא שיש לי משהו, חס וחלילה. היו"ר ראובן ריבלין: השרה תשיב. זבולון אורלב (הבית היהודי): את, בכל תפקיד שאת מכהנת, את ממלאת את תפקידך נאמנה. אבל – – – שרת התרבות והספורט לימור לבנת: לא חשבתי – – – היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, התקנון מוקפד פה, ואין שום ויכוח. זבולון אורלב (הבית היהודי): אני יודע שהתקנון בסדר, אבל מה שכתוב בתקנון זה לא בסדר. הכול בסדר, אבל לקיים דיון בממדי העוני בלי שר הרווחה – זה קצת נראה לי דיון לשם הפרוטוקול, לשם התקנון. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: בבקשה, חבר הכנסת אורלב. זבולון אורלב (הבית היהודי): תודה רבה לך, אדוני. היו"ר גאלב מג'אדלה: תרגיש בבית. זבולון אורלב (הבית היהודי): אני מודה לך. אז אל תפעיל את השעון, בבית אין לי שעון. דוח ממדי העוני והפערים החברתיים של הביטוח הלאומי הוא דוח שמטריד מאוד ומדאיג מאוד, לא רק מפני שיעור העוני, ששוב אנחנו למדים שאנחנו מככבים בצמרת העולמית – בתחומים מסוימים סגני אלופים, בנתונים אחרים אולי אנחנו סגן רביעי או סגן חמישי. וגם, לא רק שיעורי העוני, אלא גם הפערים החברתיים וגם שיעור הפערים בקרב ילדים. ואני חושב שהנתונים, לפחות ברמת הכנסת והממשלה, ידועים. הם ידועים מפני שלצערנו, הם הפכו להיות מחלה כרונית של החברה הישראלית. מחלה כרונית. יותר מדי שנים אנחנו חיים בחברה מאוד מקוטבת, עם שיעורי עוני מאוד גבוהים. אנחנו באופן טכני אולי סגני אלופי העולם, אחרי מקסיקו, אבל כשאתה בודק את הנתונים יותר לעומקם, אז אתה רואה שהמדינות שבאמת אנחנו רוצים להשתוות אליהן נמצאות במקום אחר ושונה לחלוטין. אם כל משפחה חמישית וכל אדם רביעי וכל ילד שלישי חי מתחת קו העוני, ולא בשנה אחת, אלא כבר שנים רבות – אנחנו נמצאים במחלה כרונית, והפתרון צריך גם הוא להיות בהתאם. ואני מדי שנה חוזר ואומר: זאת פצצה חברתית. אינני יודע לנבא מתי היא תתפוצץ. אני חושב שמה שקרה בארץ זה איזה ביטוי – לא במלוא עוצמתו ולא במלוא חריפותו, אבל הוא מהווה איזו אינדיקציה, כי בקיץ טעמנו מנחת זרוע המעמד הבינוני, וכשהעשירונים התחתונים, אלה שאנחנו מדברים עליהם, כשהם יתפרצו, חס וחלילה, זו תהיה התפרצות שהיא לא בת-שליטה. עד כמה אנשים מוכנים לסבול את הפערים האלה ואת שיעורי העוני? כשבודקים יותר בעומק, רואים דבר עוד יותר מדאיג: שיעור העוני זה מלה שחוקה, אבל גם בשיעור העוני יש עומק: יש שיעור עוני שקרוב לקו העוני ויש עוני שהוא עמוק מאוד, ולצערנו, לא מפרסמים, או לא נותנים מספיק ביטוי, שעומק העוני בישראל אצל שכבות – הוא מאוד מדאיג. והיותר מדאיג זה, כמובן, התופעה המגונה והמדהימה של עובדים עניים. זה דבר בלתי נתפס, כי כל מי שנכנס למשרד הרווחה – ויושב פה גם שר הרווחה והשירותים החברתיים שהוסיף למשרד הזה, לומד מייד את העניין הזה, שהעצה הטובה ביותר להיחלץ מעוני זה עבודה, לצאת לשוק העבודה, כי שיעורי העוני בקרב אלה שלא עובדים תמיד גדולים יותר. לעבוד ולהיות עני זה כמעט לא מתקבל על הדעת. והנה מדינת ישראל, במובן הזה היא מובילה בעולם; אנחנו המדינה המובילה בעולם בשיעור העוני בקרב אנשים עובדים. וזה בידינו: הפיקוח על חוקי העבודה, ויש לנו מערכת חוקים מדהימה, ואני מקווה – אני לא יודע מה יצא מהדיון הזה, אני מאוד מעריך את שרת התרבות והספורט לימור לבנת, שהיתה שרת החינוך והתרבות, היתה שרת התקשורת, עכשיו שרת התרבות והספורט. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה לאדוני. זבולון אורלב (הבית היהודי): היא התבקשה לענות, שר הרווחה בחו"ל, ואולי – אני אומר למציעים – אולי כדאי לדחות את הדיון הזה. אני כבר אוותר על רשות הדיבור שלי, אבל לא מתקיים דיון רציני. אדוני היושב-ראש, זה לא דיון רציני. מי שבשם הממשלה צריך להתייחס לדברים וצריך לדון – ואיני יודע אם הוא יבוא לדיון שיהיה בוועדת העבודה והרווחה, כי בטח הדיון הזה יעבור לוועדת העבודה והרווחה. אז זה לא דבר רציני, ואני חושב שהגיע הזמן שנתייחס ברצינות לבעיית ממדי העוני. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה לאדוני. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה. מגלי והבה (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת הרצוג, אני דווקא מאלה שיושבים פה, וראיתי את ההערות שלך, והיה צריך ראש הממשלה לחכות, אולי יבין באיזו מציאות הוא נמצא, כשאנחנו מדברים על דוח העוני. היית שר רווחה, ולצערי הרב, מי שצריך לענות לנו לא נמצא כאן. כשאנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על 433,000 משפחות בישראל מתחת לקו העוני, 1.7 מיליון מתחת לקו העוני, מי ששומע את נאום ראש הממשלה, רואה כמה ראש הממשלה מנותק מהמציאות. וזו לא ססמה; זו הוכחה. רק לפני חצי שעה שמענו אותו פה. איזה תשובות יש לך, אדוני ראש הממשלה, למשפחות העוני? וכשאנחנו שומעים על משפחות העוני, אנחנו מזהים בכמה מתוך אותן משפחות שני בני-הזוג – או הזוג בבית – עובדים. שני האנשים בבית עובדים, והם לא מגיעים למשכורת שתזכה אותם להיות מעל קו העוני, אז איזו צביעות זו? איפה סדר העדיפויות? איך להזיז תקציבים? איך להעביר תקציבים? העיקר לומר: שינוי ויציבות, ושינוי סדר העדיפויות לא מתקיים. חבל מאוד, אבל אזרחי ישראל צופים בנו ורואים ושומעים, ויודעים שאי-אפשר לעבוד עליהם כל הזמן. כשאני רואה את ההתנהלות הזאת – ראינו, אגב, במסיבת העיתונאים, מי ששמע על השיפור – 0.7%, פחות מ-1%, השינוי בממדי העוני. עשו מזה מסיבת עיתונאים, הנה יש שינוי, יש ירידה בקו העוני, יש שינוי במצב הכלכלי. האנשים ומשפחות קשי היום, אדוני, צר לי להגיד שחלק מהאנשים כבר לא רואים כולם את התמונה, ודאי לא ראש הממשלה, את אלה שהולכים לפשפש בפחי האשפה ואלה שהולכים לאכול בבתי-התמחוי ואלה שלא מסיימים את החודש ואלה שלא שולחים ילדים לבית-הספר; ואם שולחים את הילד לבית-הספר, אין לו הצידה שהיינו רגילים לקחת כדי שיהיה לו מה לאכול ומה – להעביר את היום שלו. לאן רוצה להוביל ראש הממשלה את המדינה הזאת? ואדוני היושב-ראש, אני לא מגלה לך סוד: אין בעיה של כסף במדינה הזאת, השר מיקי איתן. אין בעיה של כסף. יש בעיה של סדר עדיפויות, וכשאנחנו מאשרים בתקציב דו-שנתי קרוב ל-534 מיליארד שקל, אי-אפשר להסיט 5 מיליארד לטובת אותן שכבות חלשות, לטובת אותה אוכלוסייה חלשה? אבל לדבר בססמאות, אדוני ראש הממשלה, זו המומחיות שלך; תמיד להטעות את אוכלוסיית ישראל ולהתגאות ביציבות. נכון, יש יציבות בקואליציה שלך, אבל העם ממשיך להיות עני. תודה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה לחבר הכנסת מגלי והבה. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת יצחק הרצוג. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות. אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מדי שנה יש לנו – ביידיש קוראים לזה יארצאייט – יום השנה למשהו. בדרך כלל יום השנה לעוני, אנחנו מציינים אותו כל שנה מחדש, הביטוח הלאומי מפרסם את דוח העוני, השנה זה דוח בכלל של בשורה, אני שומע; יש קיטון של כ-0.7%, ובסופו של דבר מדובר במספרים שכל מטרתם היא לומר: כזה לא יעלה על הדעת; ואני חושב שהגיע הזמן שנפסיק עם הנוהג הנפסד הזה, להתמודד עם דוח העוני. אנחנו צריכים להתמודד עם העוני, אדוני, כי כשאנחנו מדברים על מי נמצא מתחת לקו העוני, אנחנו צריכים להבין שאנחנו מדברים על משפחה שבה תשע נפשות והכנסתה היא 10,800 שקל – או נפש אחת, נניח, לחלופין, כדי לא להישמע פופוליסט מדי, שההכנסה המינימלית שלה צריכה להיות 2,400 שקלים בחודש. מי יכול לחיות מזה? ומי שחי על דבר גבוה מזה, הוא נמצא מחוץ לקו העוני, אז מה זה אומר? ולכן אולי הגיע הזמן לבנות, אדוני השר לשעבר, מדד אחר, כי העובדה החמורה ביותר היא שלמרות הקיטון בעוני השנה, 50% מהמשפחות העניות – שים לב שאני לא אומר: מעל שליש ילדים, כי אני מכיר את הדרמה הזאת, זה פתוס של דיבור – אבל 50% מהמשפחות העניות הן משפחות עובדות. זה הדבר החמור מאוד. אולי צריך ללכת למדד של מי לא יכול לגמור את החודש? אולי זה מדד יותר עדכני, יותר נכון לומר אותו כך, או מהי הרצפה שאנשים בתוכה חיים? היו"ר גאלב מג'אדלה: לא לגמור את החודש או לא להתחיל את החודש? אילן גילאון (מרצ): אני אומר: לא לגמור את החודש, כדי לתת ממד אחר לגמרי. לא להתחיל את החודש – ודאי. אם אתה חושב שאפשר להתחיל את החודש, משפחה – בוא ניקח את האמצעי: חמש נפשות עם הכנסה של 7,040 שקל, כאשר אנחנו יודעים כמה עולה דירה בשכירות, ומים וחשמל, ואני לא רוצה להיכנס לפרטים נוספים כדי לא לערוך פה רשימת מכולת. הנתונים האלה הם בסופו של דבר נתונים טכניים לחלוטין. אז אנחנו יכולים, אתה יודע, בתוספת קטנטנה לעלות מעל קו העוני, ובהורדה מסוימת לרדת מתחת לקו העוני, ולכן כל נושא דוח העוני הוא נושא מופרך, הוא נתון שהוא נתון ביורוקרטי, טכני, ואין לו כל קשר עם אותם אנשים ברצפה לגמרי, שבאמת עושים את הבחירה אם הם ממשיכים לקנות תרופה או לאכול – זה המציאות. העובדה ש-50% מן האנשים במדינת ישראל העניים הם אנשים עובדים אומרת דורשני. כנראה המציאות הזאת היא המציאות שצריכה להשתנות מן הרצפה. לכן אני שומע כל שנה את דוח העוני, הפסקתי להתרגש ממנו. אני יכול להגיד לאדוני מה יהיה דוח העוני בשנה הבאה, יהיה בערך 1.8 מיליון וכו', גם אז אנחנו נצליח להקטין, לפי הגידול הטבעי, אולי בכמה אחוזים, והיא לא הנותן, אין לזה כל משמעות. לכן ההצלחה המאוד-מסוימת והחלקית הזאת של דוח העוני הטכני, אין לה כל קשר עם המציאות. המציאות הנוכחית שונה לגמרי. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה לאדוני. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. שלוש דקות לאדוני. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הדבר הצורם ביותר בהתייחסויות לדוח העוני האחרון היה הברכות ההדדיות שנשמעו על איזה שבר אחוז של ירידה בשיעור הסטטיסטי של העוני. אני חושב שאין דבר שמשקף יותר את הניתוק של מקבלי ההחלטות מהמצב בשטח, מאותן ברכות הדדיות. אני רוצה להתמקד בחמישה דברים, ואני לא מדבר על שברי אחוזים. הדבר הראשון הוא שמדינת ישראל מבחינת שיעור העוני לנפש נמצאת במקום הגבוה ביותר ב-OECD. מדד ג'יני לאי-שוויון – אנחנו מובילים בארצות המפותחות. אנחנו אפילו פחות שוויוניים מאשר ארצות-הברית, תראו עד לאיזה שפל הגענו. נקודה שנייה, במבט לטווח ארוך, אם אנחנו מסתכלים על הכנסה פנויה לאחר תשלומי מסים, שזה המדד האמיתי למצבם של בני-אדם, אי-השוויון עלה בעשור האחרון, מ-1999, בכמעט 7%, וזו עלייה מאוד גדולה באי-שוויון. אם בעבר רבע מהמשפחות בישראל היו עניות, היום שליש מהמשפחות בישראל הן עניות. זו התמונה במבט בטווח רחב. נקודה שלישית, והיא חמורה ומדאיגה במיוחד. יותר מהעניים הם עובדים; חלק גדול, והולך וגדל, אגב, גם בטווח קצר וגם בטווח ארוך. שיעורם של העובדים בקרב העניים גדל באופן שיטתי, אפילו בשנה האחרונה, 50.6% ב-2010, לעומת 49% ב-2009. רוב העניים הם אנשים עובדים, אנשים שהולכים בבוקר לעבודה, מנסים להתפרנס. ראיתי אותם השבוע בהפגנה של עובדי "פרי הגליל" מחוץ לכנסת, מתפרנסים קשה, נאבקים על מקום העבודה, על הזכות לקבל משהו שהוא מתחת לשכר מינימום. נקודה רביעית והיא חמורה ומדאיגה במיוחד: יותר צעירים הם עניים. אם אנחנו מנתחים את מצבם של הצעירים בישראל בעשור האחרון אנחנו רואים הידרדרות. 26.8% ממשפחות הצעירים, משפחות שבהן המפרנס הוא מתחת לגיל 35, נמצאות מתחת לקו העוני. אם אתם רוצים לראות, לשים את האצבע על הסיבה למחאה החברתית ועל הסיבה לכך שדווקא צעירים הובילו את המחאה החברתית, אתם צריכים לראות את הנתונים האלה על שיעורם ההולך וגדל של אנשים צעירים בקרב העניים. נקודה חמישית, וזה, אני מצטער, אבל זה חוזר, זה מוחמר מדוח לדוח. אדוני היושב-ראש, יותר ערבים, עוד יותר ממה שבעבר, עניים. אני כבר בכל דוח חושב – הגענו לשיא. עכשיו כבר הגענו למצב שחלקם של הערבים בקרב העניים עלה ל-37.8%. יצחק הרצוג (העבודה): – – – דב חנין (חד"ש): אבל עלייה, עלייה ב-1.5%. יצחק הרצוג (העבודה): – – – דב חנין (חד"ש): אני מסתכל על הנתונים של הלמ"ס – עלייה ב-1.5%, 37.8%. יצחק הרצוג (העבודה): – – – בביטוח הלאומי – – – דב חנין (חד"ש): אלה הם נתוני הדוח, אדוני השר לשעבר. אני רוצה לסכם ולומר כך: כל הנתונים האלה הם לא גזירה משמים; זו לא טעות, זו מדיניות. יש מה לעשות, וצריך לעשות: להעלות את שכר המינימום בצורה אמיתית, להפסיק סוף-סוף את עבדות עובדי הקבלן, לסייע לצעירים ולסטודנטים, לגבש ולקדם סוף-סוף תוכנית אמיתית לשוויון ולפתרון בעיות בפריפריה, בקרב האוכלוסייה הערבית, בקרב האוכלוסייה החרדית, שגם בה שיעורי העוני מאוד גדולים וצריך לטפל בהם. תודה רבה, אדוני. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת יצחק הרצוג, ואחריו – חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני. יצחק הרצוג (העבודה): אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני אתחיל בעובדה של מה שהתרחש כאן בכנסת בחצי השנה האחרונה של 2010. בחצי שנה האחרונה של 2010 היו ארבעה דיונים במליאה הזו על מצב העוני והאתגרים החברתיים של מדינת ישראל. אני עמדתי כאן בכל הדיונים הללו, ואני יכול לומר לכם, שלמעט היושב-ראש או שר תורן, לא היה אף חבר כנסת מהליכוד בישיבה הזאת, בדיונים הללו – ארבעה דיונים באופן רציף. וגם היום, אדוני היושב ראש, עוסקים בדוח העוני של 2010 – – – השר מיכאל איתן: – – – יצחק הרצוג (העבודה): אמרתי בלי שר תורן, אדוני חבר הכנסת איתן – – שרת התרבות והספורט לימור לבנת: – – – יצחק הרצוג (העבודה): – – והשרה לבנת. אף חבר כנסת מהמפלגה שלכם לא נושא בדגל הזה ובנושא הזה. כבר שנים, אתם שכחתם מה זה לדבר על העוני, שנים. מילא, אם זה היה פעם אחת, אבל זה לא פעם אחת, תסתכלי מה היה בחצי האחרון של 2010, כולל הדוח הקודם, שאגב, 120,000 נוספו לו בגלל הלחץ הכלכלי של 2009. אני יכול לומר שזו עובדה מאוד מצערת שמפלגת השלטון לא מוצאת לנכון להרים את הנושא הזה בצורה משמעותית, וזה אומר הרבה מאוד. זה אומר גם על הגישה הכללית החברתית של ראש הממשלה וכל מי שמקיף אותו, ושר האוצר. עכשיו לגופו של עניין, הדוח הזה עוסק גם בתקופה שאני הייתי שר רווחה, ואני לפחות לא יכול להגיד, חבר הכנסת חנין, שירידה של 1% בעוני אצל קשישים זה לא משהו משמעותי, זה אלפי בני-אדם. וירידה משמעותית גם בעוני אצל הערבים, על-פי הדוח – למעט, יש מגזר מסוים בדוח שעוסק בכך שאצל החד-הוריות, לדוגמה, יש גידול בעוני, הוא נהיה יותר חמור מהטעם הפשוט שהאוצר מתנגד שנים, ואני מקווה שעמיתי השר דהיום כחלון יצליח להעביר את הנושא של הטבה לחד-הוריות, כפי שעולה מהנדרש בדוח. אבל זה לא טעם ולא זמן לריקודים ולא למחולות, אדוני היושב-ראש, לא לריקודים ולא למחולות. הנושא הזה של העוני, כפי שנאמר על-ידי כל קודמי, הוא איום אסטרטגי משמעותי על מדינת ישראל והחברה שלה, ושאף אחד לא יגיד לי שזה ערבים וחרדים, שלא יגידו שזה ערבים וחרדים. זה נוגע לכל עם ישראל, זה נוגע לאנשים עובדים, וזה נוגע לעולים חדשים, וזה נוגע לוותיקים וזה נוגע לכולם, מכל הזרמים וכל הקבוצות של החברה הישראלית. זה נכון שבציבור הערבי ובציבור החרדי יש יותר עוני, וזה מחייב צעדים הרבה יותר משמעותיים הן בעידוד התעסוקה והן בהשתלבות מלאה ביצירת מקורות הכנסה. אני חושב שבתמהיל נכון של מדיניות – קצבאות מצד אחד ומדיניות עידוד ההכנסה והתעסוקה מצד שני, על פני עשר שנים, בתוכנית מקיפה ומלאה – שהצגתי אותה לראש הממשלה ולא נעניתי, עוד כשהייתי שר הרווחה, ואחר כך גם בספר שהקדשתי לנושא הזה – על פני עשר שנים אנחנו יכולים לרדת בחצי מרמת העוני שיש לנו היום. אבל היום עדיין השיטה השלטת היא אותה שיטה שהיתה לפני המחאה ותהיה אחרי המחאה. דרך אגב, המחאה לא התעוררה בגלל העוני, בואו לא נכחד. המחאה התעוררה בגלל הלחץ שחרך את רגליהם של בני המעמד הבינוני בישראל, ואז המחאה נזכרה גם בעוני. אני חושב לגבי העוני, כמו גם לגבי המעמד הבינוני, שאלה שני האתגרים החברתיים והכלכליים המשמעותיים ביותר של מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. חבר הכנסת גפני איננו? חבר הכנסת אברהם מיכאלי בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת סעיד נפאע, ואם לא מגיעים – חבר הכנסת אברהים צרצור. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, לפי הדוח, משפחות בארץ עובדות. מביאים משכורת הביתה, ובכל זאת לא מצליחים להרים את הראש מעל לקו העוני. לפי הנתונים, אדוני היושב-ראש, 931,000 משפחות בישראל יש להן מפרנס אבל אין להן כמעט מה לאכול בבית. לכן הדוח הזה, נכון שבמספרים אולי יש כביכול שיפור קל, אבל לפי הנתונים שאנחנו קוראים, רואים שזה מחזיר אותנו, גם במספרים, למצב של סוף 2007. אז אנחנו מתקדמים וכנראה גם חוזרים אחורה. אדוני, אנחנו מדברים בדוח העוני על פערים חברתיים, שהם בעצם בלתי נסבלים כבר. מדובר פה במשפחות שכל בוקר כשהם קמים כנראה צריכים לחשוב איך לכלכל את יומם. כבר לא מדברים באמת על גמר החודש, אלא איך להתחיל את החודש. אנחנו מדברים פה על שיעור ילדים עניים במספרים מבהילים, מעל 837,000 ילדים ובני-נוער שהם ברשימת העוני. אם אנחנו באמת נסתכל על מאמצים, בוודאי, השר הרצוג באמת היה אחד מהשרים המוצלחים בשנים האחרונות, שאכן הוביל כמה וכמה מהפכים בנושא של שיפור המצב. אבל, אדוני היושב-ראש, כנראה המאמצים האלה לא מספיקים. אנחנו לא יכולים לומר שאנחנו כקואליציה עשינו הכול, יותר נכון מספיק, כדי להילחם בדבר הזה, אם אנחנו רואים שהמספרים לא רק נשארים אלא אפילו חוזרים לאחור, אם אנחנו מסתכלים גם על המדדים השונים שהביטוח הלאומי מפרסם על-פיהם מי זה עני, המספרים הם מולנו. לפי הנתונים: אדם בודד, עד 2,143 שקל, הוא נחשב עני. זוג, עד 3,861 שקל, נחשבים עניים. זוג פלוס ילד – 5,116 שקל נחשבים עניים. זוג פלוס שני ילדים – 6,178 שקל נחשבים עניים, וזוג פלוס שלושה ילדים – 7,240. נסתכל על המספרים האלה ונחשוב באופן ריאלי, איך משפחות יכולות להתקיים בתנאים האלה? מדובר פה באנשים שעובדים. לצערנו מדובר באנשים שיש להם כביכול הכנסה כזו או אחרת ועדיין הם נחשבים עניים. אני קורא לשר כחלון, ויש לנו פה שני שרים מכובדים מהממשלה, הוא חייב לקחת על עצמו את המאמץ הזה, כפי שהוא לקח כמה פרויקטים חשובים במשק והוביל מהפך בתחומים שהוא עסק בהם. גם בתחום העוני. אנחנו, לא שייך כרגע אופוזיציה–קואליציה, כולם צריכים להתגייס ולשים את הדברים על סדר-היום בצורה הכי דחופה, כדי שנוכל להסתכל על הפנים של עצמנו במראה ולומר שאנחנו ישנים בלילה, אבל יש משפחות, כנראה, שלא מצליחות אפילו לחיות יום-יום. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה לאדוני. חבר הכנסת השיח' אברהים צרצור. ואחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות תמימות. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, לפני כחמש שעות בערך קיבלתי הודעה ממזכ"ל המפלגה שלנו, שהוא תושב הנגב, ובה הוא מודיע שהבולדוזרים של משרד הפנים הורסים בית בכפר שנקרא ביר-הדאג'. הבית הזה שייך למשפחה ענייה מאוד, שלא רק חיה מתחת לקו העוני, אין מלים שיכולות להסביר את מצבה של המשפחה הזו. אי-אפשר להסביר את המצב. ולא רק זה, אחד מילדי המשפחה הזו משותק וזקוק לעזרה שתלויה ברשת החשמל, וכו' וכו'. המשפחה הזו, פשוט מאוד לפני חמש שעות נזרקה לחיק הטבע, במירכאות כפולות ומכופלות. אתם יכולים לדמיין לעצמכם באיזה מצב המשפחה הזו נמצאת עכשיו. על זה נאמר, אתה יכול לשקר ולשקר עוד ולשקר עוד, עד שתאמין שמה שאתה אומר זו האמת לאמיתה. ישראל יכולה להמשיך ולזרות חול בעיני כולם, בעיני הקהילה הבין-לאומית, ולטעון שהיא עושה, היא מיטיבה עם האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. ראש הממשלה יכול גם להמשיך ולטעון בפני הקונגרס ובכל המדינות שהוא מבקר בהן שאין מיעוט בעולם, אין מיעוט בעולם מלבד המיעוט הערבי בישראל, שנהנה ממלוא הזכויות שאפשר לחשוב עליהן. מכובדי השרים, כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, המציאות טופחת על הפנים והיא אומרת דברים אחרים לגמרי. הדוגמה שהבאתי היא רק דוגמה קטנה מאוד. אף שדוח העוני 2010 מעלה כי חלה ירידה בממדי תופעת העוני לעומת השנה הקודמת, עדיין כ-20% מהאוכלוסייה ולמעלה משליש מקרב הילדים נחשבים לעניים. אני צריך באמת להפנות את תשומת לבכם לכך שאם מדברים על אוכלוסייה כל כך ענקית שחיה מתחת לקו העוני – כ-1.8 מיליון אזרחים חיים מתחת לקו העוני – זה לא אומר שאלה שנמצאים מעל קו העוני, או קרובים לקו העוני אבל מלמעלה, הם לא פחות מבחינה מספרית מאשר אלה שחיים מתחת לקו העוני. אם נוסיף עוד 2 מיליון שחיים מעל לקו העוני אבל קרובים מאוד לאותו קו, יש לנו כ-4 מיליון אזרחים במדינת ישראל שחיים במצב קטסטרופלי. עדיין, שיעור העוני בישראל הוא פי-שניים לעומת העוני במדינות ה-OECD, זה דבר מעניין מאוד. אפילו שר הרווחה, כבוד היושב-ראש, סירב להתרשם, ובצדק יש להגיד, מהירידה, ואמר כי "למרות הירידה בעוני, התמונה הכללית די עגומה. ברור שהמצב הזה בלתי נסלח וחייב להשתנות ואסור לנו להשלים אתו". זו הודעה מטעמו של שר הרווחה, בשם ממשלת ישראל, שההישג הזה הוא לא הישג שאפשר להתפאר בו. צמצום הפערים, ואני מסיים עכשיו, צמצום הפערים, מאבק בעוני, חלוקה צודקת של המשאבים, שינוי מדיניות המיסוי, שינוי בהסכמי העבודה בצורה שתשים קץ לניצול ולשעבוד בעולם העבודה; השקעה באוכלוסיות החלשות ובראשן האוכלוסייה הערבית, הכרה בכפרים ערבים לא-מוכרים, פיתוח כפרים אלה, אישור תב"ע ביישובים ערביים – כל אלה שהזכרתי הם אמצעים שמחייבים השקעה במחשבה ובתקציבים ובאמצעים. השקעה זו יכולה לשנות את התמונה במגזר הערבי בצורה מכרעת. זהו, אדוני היושב-ראש, זהו צו השעה. תודה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה, חבר הכנסת השיח' אברהים צרצור. חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. שלוש דקות. בבקשה. עינת וילף (העצמאות): כבוד היושב-ראש, תודה לך, השרים, חברי חברי הכנסת, אין עוררין כמובן על הבעיות. השאלה היא מה עושים מבחינת הפתרונות. בכל מה שנוגע לעוני, ישראל בעצם מתמודדת עם הבעיה של עוני לפני קצבאות. המקום הגבוה שישראל נמצאת בו בשיעור העוני הוא בעצם העוני לפני שישראל מתחילה להפעיל את מנגנוני הרווחה שלה. כלומר, יש משהו שהוא בכלל בעייתי בעצם העובדה שהחברה מתנהלת ביחס לשוק העבודה, ביחס לחינוך, ביחס למיומנויות שיש לאנשים כדי לצאת משוק העבודה. ישראל משקיעה הרבה מאוד כסף בקצבאות כדי למתן את זה, ואכן, אחרי קצבאות – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – עינת וילף (העצמאות): אורלי, אני אתך בדברים האלה. אני רק אומרת, מבחינת הנתונים – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: חברת הכנסת אבקסיס – – – עינת וילף (העצמאות): כולם מדברים על ה-OECD. אני אומרת, ב-OECD אנחנו אכן במצב חמור לפני קצבאות. אחרי קצבאות מצבנו באמצע. הבעיה של מדינת ישראל זה הפער הזה. כי אם מצבנו לפני קצבאות הוא גרוע ואנחנו רק מצליחים לכסות עליו חלקית באמצעות קצבאות, זה אומר שהמענה לא יימצא בכך שניתן יותר ויותר קצבאות. זה מענה בדברים נקודתיים, אבל לאורך זמן זה לא פתרון, כי החברה בישראל לא תוכל לשאת פער הולך וגדל בין מה שקורה לפני לבין מה שקורה אחרי. כלומר, אנחנו נראה קבוצה הולכת וקטנה של אנשים שצריכה בעצם לשאת על עצמה את כל מנגנון הרווחה של מדינת ישראל, וזה משהו שלא יכול להימשך. לכן השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא איך אנחנו דואגים מראש שהמספר לפני קצבאות הוא מספר שיקטן. כאן, אין ברירה, צריך להתייחס לדברים שהם ארוכי טווח ותשתיתיים. בראש ובראשונה – חינוך. העובדה שמדינת ישראל ממשיכה לממן בכספה מערכות חינוך שבוגריהן אינם יכולים להשתתף בשוק העבודה, זה דבר שמנציח את העוני, וכך אנחנו משלמים שלוש פעמים: גם על מערכות החינוך האלה, גם על רווחה וגם באובדן מסים. זה דבר מרכזי אחד. דבר שני, תחרות במשק. המשק שלנו, בגלל היותו משק לא תחרותי, שאין בו תחרות אמיתית, בעצם חונק את הישראלים ומייצר עוני משני הצדדים: גם מפני שהחברות הן לא חברות מתקדמות ונהנות ממשק לא תחרותי, וגם הפריון של העובד הישראלי נמוך, ולכן גם שכרו נמוך יחסית. לכן צריך חברות שפועלות במשק תחרותי כדי שהפריון יהיה גבוה והעובד ירוויח יותר. הדבר השני, בגלל חוסר התחרות גם המחירים גבוהים יותר. אז יש פה תנועת מספריים, גם הפריון נמוך והשכר כתוצאה מזה נמוך יותר, וגם העלות של המוצרים הרבה יותר גבוהה, ואז גם בצד הזה משלמים יותר. לכן, לאורך זמן, ישראל כיום מתמודדת עם העוני באמצעות קצבאות. זה לא פתרון ארוך-טווח. פתרון ארוך-טווח מצוי בחינוך לחיי עבודה ובשוק תחרותי שמעלה את הפריון של העובד הישראלי ומוריד את יוקר המחיה. תודה רבה. היו"ר גאלב מג'אדלה: החינוך הוא חשוב, אבל יש עשרות אלפי אזרחים שרוצים לעבוד ולא נותנים להם לעבוד. עינת וילף (העצמאות): זה קשור להיותו של המשק הישראלי משק סגור, אתה צודק. היו"ר גאלב מג'אדלה: חברת הכנסת וילף, החינוך הוא חשוב אבל אי-אפשר לזרוק את זה לחלל. יש 13,000 אזרחים ואזרחיות ערבים המחזיקים ביד בתואר .B.Ed, מורים ומורות, ומחכים לעבודה. יש עוד 21,742 אקדמאים ערבים, רוצים לעבוד. לא צריך לחנך אותם לעבוד, הם מוכנים לעבוד ולא נותנים להם לעבוד. עינת וילף (העצמאות): אתה צודק לחלוטין, וזה קשור להיותו של המשק הישראלי משק חסום וסגור בפני הרבה מאוד גורמים שאינם מחוברים למוקדי הכוח. היו"ר גאלב מג'אדלה: זה מדיניות ממשלה, זה לא חינוך. עינת וילף (העצמאות): לא, אני מפרידה את הנושא. זה דברים ארוכי-טווח, מבניים תשתיתיים. היו"ר גאלב מג'אדלה: זאת מדיניות ממשלה. עינת וילף (העצמאות): זה לא מדיניות ממשלה. אדרבה – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: אבל זה לא חינוך, זה בטוח. עינת וילף (העצמאות): אני אומרת, שני הדברים צריכים להיעשות במקביל. תודה רבה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה לגברתי. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אחרונת הדוברים, בבקשה. עכשיו תוכלי לענות לחברת הכנסת עינת וילף, חברת הקואליציה שלך, בתורך ובזכות. בבקשה. שלוש דקות. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, ראשית אני חייבת להגיד שכאשר הדוח מתפרסם, אנחנו מסתכלים עליו ואנחנו רואים תוצאה אמיתית. אם אנחנו שמים לב, לאורך שנים, כבר משנת 2003 קוצצו הקצבאות בצורה מאוד משמעותית. אני חייבת לציין פה מחקר די מקיף שעשו שני פרופסורים. אחד מהם – ד"ר דלאל, ואת השם השני אינני זוכרת בדיוק, אני מאמינה שבסוף אני אזכור. הם מעירים שם על כך שלפעמים הקצבאות עוזרות לאנשים להחזיק את הראש טיפה מעל המים. מצד שני, עשו בדיקה בציבור הרחב – האם הם חושבים שאנשים הם עניים באשמתם. רוב הציבור אומר: לא, האנשים הם לא עניים מפני שיש להם אשם תורם; לא, מפני שהמציאות היא כזאת. בעיקר אם אנחנו מסתכלים על דוח העוני האחרון: שני ההורים עובדים והם והילדים שלהם מתחת לקו העוני. פעם עבודה היתה בעצם סממן, או תרופה לצאת מהעוני. אבל העבודה היום היא לא עבודה עם אופק תעסוקתי, היא לא עבודה שבאמת מתגמלת את העובד כמו שצריך. כאשר אנחנו מדברים על עובדי קבלן ועל המשרות החלשות ועל העובדים המוחלשים במשק, אנחנו רואים הרבה פעמים שאותם אנשים הם אלה שעושים את העבודה הקשה ביותר עם התגמול הנמוך ביותר. כשאת דיברת על התוצר ועל היכולת באמת לשווק אותו, ניסיתי לחשוב ואמרתי: אין פה ביטחון שהכסף יגיע לאותם עובדים, בטח לא החלשים שביניהם, כי כשאתה מסתכל על השכר של הבכירים באותן חברות אתה מסתכל על פערים מדהימים, שקשה לתפוס. אז המנכ"ל, במקום להרוויח – היו פה היום ציטוטים כמה מרוויחים מנכ"לים של כל מיני חברות. אנחנו מדברים על מיליונים בחודש, מיליונים בחודש, כאשר רוב העובדים מקבלים שכר מינימום, וגם לא כל התנאים הסוציאליים שלהם נמצאים. לכן גם כאשר, נגיד, החברה מאוד תצליח, מי שישופה פה בעיקר זה אותם מנכ"לים. העובדים החלשים ימשיכו לקבל את 24 השקלים לשעה במקרה הטוב. הדוח כיום בא על רקע המחאה החברתית שפקדה את מדינת ישראל. שם באמת היה איחוד של כוחות בין מרכז ופריפריה, וכולם באו בדרישה לתקן את המצב החברתי. אני חייבת להגיד שעברנו דרך ארוכה בשנה האחרונה, וישראל אומרת: אנחנו מצליחים להינצל מהמיתון, להחזיק את הראש מעל המים, חלה התאוששות מסוימת במשק. היום שמעתי שמחירי הדירות יורדים. רמת החיים, הם אומרים, עולה, ואף ניכרת ירידה באבטלה. אבל עדיין, על אף כל הצמיחה, ההתאוששות, המצב הסוציו-אקונומי בישראל נתון במשבר קשה. לצד אותה התאוששות, דוח ממדי העוני שפורסם בשבוע שעבר חושף בפנינו תמונת מצב קשה ביותר: כל ילד שלישי בישראל הוא ילד עני. כאשר אנחנו נכנסים לכיתות – ציינת בצדק את העניין של החינוך. נגיד, כיתה היום היא 30 תלמידים בערך. היו"ר גאלב מג'אדלה: איזה 30? יש היום כיתות של 40 תלמידים. שרת התרבות והספורט לימור לבנת: הממוצע הוא 24–25. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): רוב הכיתות היום, אני כך חושבת. הממוצע – בסדר. תחשבו על כך ש-30% הם עניים. החברים של הילדים שלכם לספסל הלימודים, יכול להיות שכשהם מגיעים הביתה אין להם ארוחה חמה. יכול שאין להם כסף לקנות תלבושת, יכול להיות שהם ממחזרים בגדים של האחים שלהם גם אם הם קצרים, ולפעמים נעליים וכדומה. זה בסדר, עם זה עוד אפשר להסתדר. אבל כאשר הילדים שלכם מגיעים, גם עם הארוחה השווה, עם הבגד עם המותג וכדומה, החברים שלהם – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: מה את מציעה לממשלה? אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אני מציעה דבר כזה. היו"ר גאלב מג'אדלה: מה את מציעה לממשלה לעשות? אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אני לא באתי רק לייצג את ממדי העוני. אני חושבת, כמו שאמר פה שר הרווחה לשעבר יצחק הרצוג, אני חושבת שבכל אחד מאותם דיונים שהיו פה מהרגע שאני נכנסתי, אני הייתי כאן. גם אתה היית כאן בכל הדיונים. כל הזמן אנחנו באנו והצגנו, וגם חבר הכנסת אילן גילאון, אני חייבת להגיד שגם חבר הכנסת אברהם מיכאלי, אבל אלה פחות או יותר אותם פרצופים שהיו פה קודם. תראה, אני לא מכירה דרך אחרת לפתור ולצמצם פערים פרט לאפליה מתקנת. כשאני מדברת על אפליה מתקנת, מדינת ישראל יודעת לעשות את זה ויודעת לעשות את זה טוב. כאשר שמו לב במשרד הבריאות שאנחנו בקטסטרופה מאוד גדולה, כאשר הפריפריה התרוקנה בשנים האחרונות שלה מכל הנכסים – כשאני אומרת "נכסים" אני מדברת גם על נכסים אנושיים וגם על נכסים אחרים – ידעו לעשות בהסכם השכר האחרון, שיש עליו – אני חייבת להגיד שרוב אלה שמוחים הם באמת מהמרכז. אבל כאשר היא פתחה את העניין הזה של ההסכם נתנו העדפות ותמריצים לפריפריה. בפעם הראשונה מזה כמה עשורים פתאום יש ביקוש של מתמחים לעבור לפריפריה. אומר מנכ"ל "שירותי בריאות כללית": חבר'ה, תעצרו את זה, אנשים מבקשים לעבור מהמרכז לפריפריה. זה מבורך, זה נכון וכך צריך להיות. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): צריך לפתוח ולבדוק איפה הן נקודות החולשה של מדינת ישראל. לעשות מסים דיפרנציאליים. דיברתי על כך היום גם בשאילתא לשר התשתיות הלאומיות, השר לנדאו, והוא הבטיח שגם בחשמל ההמלצה שלו תהיה שזה יהיה דיפרנציאלי לפי מדרגות. כי כשאתה עני אין לך היכולת לשלם, לא על החשמל, כמו כל אחד אחר. בעיקר כשאנחנו מדברים על התנאים המינימליים לחיות. אפשר לעשות את זה בחשמל, אפשר לעשות את זה במים. עשינו את זה ברפואה, אנחנו יכולים לעשות את זה בחינוך ובתחומים אחרים – להפנות את המשאבים שיש למדינה למי שזקוק להם ביותר. כן, וקצבאות לפעמים זאת גם דרך לעלות מעל לקו העוני, כי אם למעלה מ-50% מכלל העובדים במשק הם עניים צריך להשלים את זה באיזו צורה. תודה רבה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה. השרה תשיב למציעי ההצעות לסדר-היום. בבקשה. לתומי חשבתי שחברת כנסת מהאופוזיציה מדברת. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אני עקבית. אילן גילאון (מרצ): – – – יש לה אישור מיוחד. יצחק הרצוג (העבודה): צירפתי אותה – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: כן, צירפת אותה? בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): בעניין הזה כולנו ענייניים. שרת התרבות והספורט לימור לבנת: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שניים ממפלגת העבודה – אחד בתפקיד יושב-ראש הכנסת, אז אני רושמת לפני, חבר הכנסת הרצוג, לשעבר שר הרווחה, שכשיש שניים מחברי הכנסת של העבודה זה לא סיבה למסיבה, חגיגה מי יודע מה, בטח לא סיבה מי יודע מה טובה לתקוף את הליכוד, מפלגת השלטון – שעד זה לא מכבר היית חבר מכובד, ישבת אפילו לשמאלי, במשך כשנתיים. יצחק הרצוג (העבודה): זה היה נחמד. שרת התרבות והספורט לימור לבנת: היה נחמד מאוד, אני מודה, אבל ההתקפה הזאת קצת זייפה לי באוזן. אז טוב, אחרי שיושבת-ראש האופוזיציה קודם מנעה מאתנו את המבוכה בכך שהיא כמעט איימה עלינו לשיר כאן – אז אני רגישה לזיופים. אוקיי, בכל אופן, אדוני היושב-ראש, אני משיבה בשמו של שר הרווחה משה כחלון, שלא נמצא בארץ, ואני כשרה תורנית קוראת למעשה את תגובתו של שר הרווחה כפי שהוא ביקש ממני להשיב בשמו. לכן, זו תשובתו, שכמובן מקובלת עלי, אבל צריך להבין שזו תשובתו של שר הרווחה, כי יש פה נקודות שהוא ביקש ממני ממש להעביר לכנסת בשמו, ואני חושבת שהן נקודות מאוד חשובות. ראשית, כפי שנאמר כאן קודם – אמרה כאן קודם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – השיפור שנרשם בדוח ממדי העוני של הביטוח הלאומי השנה הוא אומנם לכאורה שיפור קטן, אבל הוא בכל זאת שיפור. אנחנו, שמודדים כל דבר וכל הרעה או כל איזה אחוז או רבע אחוז של ירידה בכל דבר, תמיד בעיניים ביקורתיות, צריכים גם להגיד מלה טובה, וגם לחבר הכנסת הרצוג, שהיה שר הרווחה בתקופה שבה נמדדו הנתונים לדוח הזה, על עבודה חשובה שנעשתה על-ידו. צריך לברך על אותו תיקון קטן מדי, אבל בכל זאת תיקון שנעשה, ושיפור שאנחנו רואים בנתונים. בוא נאמר שזה מעורר תקווה להמשך ירידה בממדי העוני והאי-שוויון. כמובן, כדי שהירידה הזאת לא תהיה בת-חלוף וכדי שהיא תבטא התחלה של מגמה חיובית, שר הרווחה משה כחלון יבקש מראש הממשלה לקיים דיון נוסף בתוך פרק זמן סביר, שבו השר עומד להציג תוכנית למיגור העוני ולצמצום האי-שוויון במדינת ישראל. הדיון הזה יהווה המשך טבעי לדיון במסקנות ועדת-טרכטנברג בעקבות המחאה החברתית. שר הרווחה חוזר ומדגיש שהמלצות דוח-טרכטנברג מהוות התחלה של תהליך שנועד לצמצם פערים חברתיים וכלכליים שהגיעו לממדים גבוהים, הן מבחינה היסטורית והן בהשוואה בין-לאומית. אין חולק על כך שממדי העוני והפערים הכלכליים והחברתיים הם באמת בממדים גדולים, ולא כך אנחנו רוצים לראות את פניה של מדינת ישראל. שר הרווחה יציע לממשלה לגבות את ההמלצות של ועדת-טרכטנברג בצעדים נוספים אשר יחזקו את האוכלוסיות במצוקה. הוא יציע להציב יעדים אופרטיביים לצמצום המצוקה הכלכלית, ושהיעדים הללו ילוו באמצעים ובמשאבים, שאחד המרכזיים בהם יהיה לחזק ולשקם את רשת הביטחון הסוציאלי, תוך חיזוק סיכויי התעסוקה של מי שמתקשה להשתלב בעבודה. שר הרווחה יציע גם כי היעדים יוגדרו במונחים של סוגי ההכנסות: הכנסות כספיות וגם הטבות שוות-ערך לכסף – הכנסות בעין – כך שצעדי מדיניות שניתנו כהטבות בעין יתבטאו במדדים החברתיים של הממשלה. מערכת היעדים תכלול הן יעד מפורש לצמצום תחולת העוני וחומרתו וגם יעד לצמצום האי-שוויון על-פי הממדים המקובלים. השר ימליץ לממשלה לאמץ גם יעד להגבלת פערי שכר במגזר הציבורי וכן בארגונים הנתמכים על-ידי תקציב המדינה, כך שיופסק המצב שבו השכר הגבוה ביותר בארגון עומד ביחס מאוד לא הולם לשכר הנמוך ביותר בארגון; כאמור, בארגונים שנתמכים על-ידי המדינה, כמובן גם בשירות המדינה. השר רשם לפניו את הנתונים הקשים במיוחד לגבי קבוצות אוכלוסייה שונות, כגון משפחות גדולות, משפחות ערביות, משפחות חד-הוריות, וכן את הרעת מצבן של משפחות צעירות. השר יורה לצוות המקצועי בביטוח הלאומי, במשרד הרווחה ובקרב גורמים נוספים להציע פתרונות הולמים לתיקון המצב. כן למד השר מדוח העוני של הביטוח הלאומי שיהיה צורך להפנות תשומת לב מיוחדת למצב הכלכלי-חברתי בירושלים, בצפון ובדרום, אזורים שבהם המצוקה הכלכלית הגיעה לממדים מדאיגים ביותר. שר הרווחה הנחה את הצוותים המקצועיים של הביטוח הלאומי ושל משרד הרווחה לשקול הצעות נוספות על אלה שהוצעו על-ידי ועדת-טרכטנברג, תוך שימוש במגוון כלים במטרה להגדיל את המקורות לתיעול ולחיזוק יכולת ההשתכרות של אוכלוסיות מודרות משוק העבודה – קודם הזכרתם את הדברים כאן, חברת הכנסת וילף – ולחיזוק מערכת הביטחון הסוציאלית. הממשלה תוודא שהחלטות שהיא כבר קיבלה בנוגע להרחבת תוכנית מענק הכנסה – מס הכנסה שלילי, כמובן, מה שנקרא בלשון הפופולרית יותר מס הכנסה שלילי – יבוצעו במהלך 2012 במלואן ובכל הארץ. שר הרווחה מודע לגידול המתמשך של אוכלוסיית העניים העובדים ויציע לממשלה דרכים נוספות על אלה שכבר ננקטות שמותאמות לאוכלוסיות האלה, כגון שיפור תנאי העסקתם, הגברת האכיפה של חוקי העבודה וכדומה. כמובן, זו תהיה אשליה לחשוב שניתן לפתור את בעיית העוני אך ורק בהעצמת יכולת ההשתכרות בשוק העבודה של מי שאינו משולב בשוק עבודה. נדמה לי שגם על זה דיברת קודם, חברת הכנסת לוי אבקסיס. תמיד תיוותר קבוצה של אנשים ומשפחות שזקוקים לתמיכה של רשת הביטחון האחרונה, זמנית או קבועה. דוח העוני מלמד אותנו על תחולת עוני של כ-70% וחומרת עוני בהיקפים עצומים של הקבוצה הזאת. לכן אחת המשימות של התוכנית למאבק בעוני תהיה לבדוק את מצב רשת הביטחון הסוציאלי, בייחוד זו של הבטחת הכנסה. ניתוח מצב הקצבאות להבטחת הכנסה למשפחות שראשן בגיל העבודה מגלה שמאז תחילת שנות האלפיים המערכת הזאת אינה מתפקדת עוד ברמה סבירה כרשת ביטחון אחרונה של משפחות נזקקות. מסקנות דוח העוני מצביעות על הצורך בהגדלה ניכרת בקצבאות למשפחות גדולות שבהן הפער בין הוצאות המחיה המינימליות לבין הקצבאות הגיע לרמה נמוכה מדי. כאמור, קראתי את הדברים בשם שר הרווחה. אדוני היושב-ראש, אני מציעה מה שחברי הכנסת מציעים. רוצים לקיים דיון בוועדת הרווחה – בהחלט מקובל עלי. תודה רבה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה. ובכן, נשאל את המציעים: חבר הכנסת מגלי והבה, מה אתה מציע? מגלי והבה (קדימה): ועדת הכספים. היו"ר גאלב מג'אדלה: ועדת הכספים. חבר הכנסת גילאון? אילן גילאון (מרצ): ועדת העבודה והרווחה. היו"ר גאלב מג'אדלה: רווחה. אז כבר יש לנו דרישה מוועדת הכנסת שתכריע. כמובן, אתם מקבלים את ההצעה ללכת לוועדה. קריאות: כן. היו"ר גאלב מג'אדלה: אז מי שמצביע, מצביע בעד ועדה. אילן גילאון (מרצ): הוא יכול ללכת לוועדת-טרכטנברג ישר. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): ועדת-ששינסקי. היו"ר גאלב מג'אדלה: בבקשה. בעד – זה לוועדה. אחרי זה ועדת הכנסת תכריע איזו ועדה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תשעה בעד, נגד ונמנעים – אין. הנושא עובר לדיון בוועדה שתקבע ועדת הכנסת. תודה רבה.