קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
השבתת המשק בדרישה להעסקה ישירה של עובדי הקבלן
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: השבתת המשק בדרישה להעסקה ישירה של עובדי הקבלן, מס' 6373, 6376, 6397, 6398, 6404, 6412, 6415, 6417 ו-6437. אנחנו נתחיל, ובשעה 13:30 או בסמוך לה – אם יהיה עד 13:40. סגנית יושב-ראש הכנסת, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, תבוא, תעלה ותנהל את הישיבה. ישיב על ההצעות לסדר-היום בנושא השבתת המשק בדרישה להעסקה ישירה של עובדי הקבלן, השר יצחק כהן, סגן שר האוצר. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני.
דב חנין (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, מכת עבדות הקבלן הכתה בישראל במלוא העוצמה. יותר מ-10% מהעובדים במשק עובדים בהעסקה לא ישירה – עובדות ניקיון, עובדי שמירה, אחיות, מורים, רופאים, אפילו עובדי היי-טק. במקרים רבים העובדים האלה עושים בדיוק את אותה עבודה – אבל תמיד הם משתכרים פחות, תמיד התנאים שלהם חלקיים וחסרים, וזו, עמיתי חברי הכנסת, בדיוק הסיבה לכך שהמנגנון הזה כל כך מתפשט. זה חוסך עלויות, זה חוסך עלויות למעסיקים, משחרר אותם מאחריות, משחרר אותם מחובות, ולכן המנגנון הזה כל כך פופולרי.
עמיתי חברי הכנסת, חצי מעובדי הקבלן עובדים במערכות הציבוריות – במדינה, ברשויות המקומיות. דרך המלך להתמודדות היא בדיוק התמודדות עם המנגנון הזה, המנגנון של הרווחיות מההעסקה הלא-ישירה. לכן יזמנו עוד בקדנציה הקודמת את חוק אחריות המזמין, שמטיל על מזמין השירות, אדוני שר התמ"ת, את מלוא האחריות לזכויות עובדי הקבלן – מלוא האחריות לזכויות עובדי הקבלן, במקביל לאחריותו של הקבלן. במקביל לאחריותו של הקבלן. זו היתה יוזמה משותפת של כמה חברי כנסת בבית הזה. היתה לי הזכות להיות אחד מהם, יחד עם חברת הכנסת ליה שמטוב ועם חברת הכנסת שלי יחימוביץ, והחוק הזה אכן עבר קריאה ראשונה בקדנציה הקודמת.
קיימנו בוועדת העבודה והרווחה, אדוני סגן האוצר, עבודה מאוד רצינית, והשלמנו את הכנת החוק. החוק מוכן להצבעה במליאת הכנסת, אדוני שר התמ"ת, אדוני סגן שר האוצר, אבל הממשלה הנוכחית, עד עצם הרגע הזה, לא קיבלה החלטה לתמוך בהחלת דין רציפות על החוק הזה.
אדוני שר התמ"ת, ישנה הצעת חוק ממשלתית. אני שמח שהחקיקה הפרטית האיצה את הממשלה להגיש הצעת חוק ממשלתית, אבל החוק הממשלתי מאוד רחוק מלספק. אנחנו לא מסתפקים בכותרת, אנחנו רוצים תוכן. ובתוכן, הצעת החוק הממשלתית יוצרת יותר מדי החרגות וחריגים; בתוכן, הצעת החוק הממשלתית חסרה ולקויה במנגנוני האכיפה. אנחנו מציעים, חוץ מהאכיפה הממשלתית, שאין כל כך פקחים למשרד התמ"ת, אנחנו מציעים גם אכיפה אזרחית, שהאנשים יוכלו לתבוע בעצמם. אנחנו מציעים גם אכיפה אזרחית באמצעות ארגונים של עובדים, ארגונים שעניינם זכויות עובדים.
לכן, אדוני שר התמ"ת, אני מנצל את העובדה שאתה כאן, אף-על-פי שאתה לא מקשיב, ובכל זאת אני מנצל את העובדה שהוא כאן. אדוני שר התמ"ת.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אדוני שר התמ"ת, שלום שמחון.
דב חנין (חד"ש):
אדוני שר התמ"ת, הוא כל כך מרוכז בשיחה שזה לא נעים להפריע.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אדוני שר התמ"ת, אין שר במליאה.
דב חנין (חד"ש):
אני מנצל את ההזדמנות שאדוני נמצא פה כשר תורן כדי לפנות אליך – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
במשפט אחד.
דב חנין (חד"ש):
– – ולפנות לסגן שר האוצר: אנא, הביאו להחלטת הממשלה את ההחלטה לתמוך בהחלת דין רציפות על חוק אחריות המזמין. אני פונה להסתדרות, אני פונה למעסיקים: נכון וצודק לתמוך בתיקון החברתי החשוב והראוי הזה. זוהי דרך המלך: להתמודד עם המנגנון וכך לחסל גם את המחלה. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת דב חנין. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, חבר הכנסת חסון, לרשותך שלוש דקות.
יואל חסון (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, צריך לבדוק אם החתולים הם לא חתולים של הקבלן שמחזיק פה את הבניין.
אורי אורבך (הבית היהודי):
מי שלא רוצה אותו במזנון – יקבל אותו במליאה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
מה, יש פה חתול?
יואל חסון (קדימה):
כן, את לא שמת לב שיש כאן חתול?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
לא.
יואל חסון (קדימה):
הוא התרוצץ כאן בין הכיסאות עכשיו, ניסה למצוא איזה כיסא נעים להתכרבל בו. אבל אתה יודע את הסיפור הידוע שבסין היו מודאגים מאוד מתופעה של כמות חתולים מוגזמת בבייג'ין, והסינים, ביעילות הידועה שלהם, החליטו לטפל בבעיה ופשוט העלימו את החתולים, ובתוך כמה חודשים הם קיבלו מכת עכברים, והם היו צריכים לייבא חתולים. אז בוא לא נזיק לכוחות הטבעיים של הטבע. אבל עדיין זה לא טבעי, גברתי היושבת-ראש, שיהיה חתול במליאה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני אוסיף לך דקה מפני שהחתול – אני רוצה להגיד לך: לי יש עשרה בבית, הייתי שמחה לאמץ עוד אחד – –
יואל חסון (קדימה):
אז הנה, תמצאי אותו פה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
– – רק שכנראה לא יקבלו אותו נכון.
יואל חסון (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ההשבתה הנוכחית, הרצון לשבות בעניין של עובדי קבלן – היתה כוונה טובה וחיובית בהעלאת הנושא לסדר-היום. עדיין לא ברור אם זה יביא את הפתרון, עדיין לא ברור אם נצליח להגיע לסיטואציה שבה אין במדינת ישראל עובדים סוג ב'. עצם העובדה שהדבר הועלה לסדר-היום, אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת: כל אחד מאתנו, בכל מקום שהוא מסתובב, בכל מקום שהוא מגיע מסתובבים לידו עובדים סוג א' ועובדים סוג ב'.
גם פה, גם כאן בכנסת, יש עובדים שהם סוג א' ויש עובדים שהם סוג ב', וזה דבר שמדינת ישראל אינה יכולה לקבל. לא יכול להיות שגם אם צורת ההזמנה של השירות שונה, עובד א' יקבל זכויות מסוימות, ועובד ב', הזכויות האלה לא תהיינה לו, וזה בעיני דבר שצריך לתקן.
אני חושב שהדרך לתקן את זה היא – הייתי אומר, הכי קל להגיד: ניזום חקיקה, נביא חקיקה. הממשלה צריכה להיות אמיצה, כי היא המעסיק הגדול ביותר, לקבל החלטה אמיצה של הסדרת מעמדם של עובדי הקבלן, בין השאר בנושא של אחריות אישית, אחריות המזמין – שזה הדבר החשוב – לוודא את התנאים שהם מקבלים. כי אחת הבעיות המרכזיות, כשחברות כוח-אדם מתמודדות על מכרז, הבסיס המרכזי לזכייה או אי-זכייה במכרז זה העלות הכוללת של העסקת העובדים. ולכן באופן אוטומטי, כל קבלן רוצה לזכות במכרז הגדול, ומה הוא עושה? הוא מדלל את המחיר, הוא נותן מחיר שלפעמים הוא לא הגיוני ולא רווחי, ואחר כך מי שמשלם את המחיר זה אותם עובדים סוג ב', שנאלצים לעבוד בתנאים-לא-תנאים. בתנאים שאנחנו כבר מזמן, לעובדים – אני קורא להם סוג א' – מהשורה כבר דאגנו לזכויות האלו מזמן: זכויות פנסיוניות, זכויות אחרות, קרנות, כל הדברים הבסיסיים שאתה צריך לתת לעובד כדי להצליח.
לכן אני חושב שהממשלה חייבת ליזום את המהפכה והשינוי בתפיסה המכרזית של העסקת עובדים או שירותים חוץ-ממשלתיים. זה ישפיע גם על המגזר הפרטי. ועוד משפט אחד, אדוני, ברשותך.
היו"ר אורי מקלב:
יש לך כמה משפטים.
יואל חסון (קדימה):
אה, לא שמתי לב, אוקיי.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
– – –
יואל חסון (קדימה):
זכות הדקה, זכות הדקה. אז דבר נוסף – אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חלק מהבעיה, ולמה נולדו בכלל עובדי הקבלן, אגב גם ברשויות המקומיות וגם בממשלה? הם נולדו כי המדינה, בגלל השיטה הנוכחית, לא רצתה להעניק, סליחה שאני אומר את זה בבוטות עכשיו, לכל איזה עובד ניקיון או לכל איזה גנן תנאים של עובד מדינה. היא לא רצתה לתת את התנאים האלה, לכן הדרך היתה – כמו שעכשיו ראינו את סיפור העובדים בהוסטלים, שאחרי מאבק הסכימו לקבל את זה שהם יהיו עובדי מדינה. למה? כי רוצים להפחית את כמות עובדי המדינה. למה? כי מדינת ישראל מזמן איבדה שליטה על עובדי המדינה ועל הזכויות שלהם. המערכות בבסיס, המרכזיות, של הקביעות האוטומטית, של כל הדברים האלה שקרו – המדינה לא עומדת בזה ולא יכולה להגדיל את מצבת עובדי המדינה, כי יש לזה השלכות תקציביות ארוכות טווח.
יש צורך לעשות במקביל, אחת ולתמיד, רפורמה מקיפה בשירות הציבורי במדינת ישראל: לעשות את השירות הציבורי במדינת ישראל קטן יותר ויעיל יותר, שבו אנשים גם מרוויחים יותר כי הם גם שווים יותר. כי אני אומר לך, וזה המשפט האחרון באמת עכשיו: כשאני עבדתי כיועץ ראש הממשלה לפניות הציבור, ועבדתי באגף לפניות הציבור עם עובדי מדינה רבים, הופתעתי לראות שרבות – ואני לא סתם אומר שזה רבות – מעובדות המדינה מקבלות השלמת הכנסה בכלל; הן מקבלות השלמת הכנסה. יש המון עובדים בתנאים נמוכים, מה שמביא בסוף לשירות ציבורי לא יעיל, ומה שמביא לצערי להרחבת התופעה של עובדי קבלן, שעובדים ולצערי הם למעשה עובדים סוג ב'. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה, ולאחריה – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בבקשה, גברתי.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, אני באמת לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו פה. כל סוגיית עובדי הקבלן, אני חושבת שהיא גורמת לאי-שוויון במשק, אי-שוויון בין עובד לעובד. אבל אני רוצה לשים כמה נתונים שאולי עוד לא שמו אותם על השולחן, ומעטים האנשים שיודעים, כי עשיתי איזה סקר מסוים.
במדינת ישראל, נכון, גם לפני הכנסת הנוכחית הבינו שישנה בעייתיות, ובעייתיות רבה, בכל מה שקשור לעובדי הקבלן. אז ניסו לעשות, במקום לבטל את התופעה, ניסו לעשות חוקים שאמורים בעצם להקל ולתקן אותה, כמו החוק שאחרי תשעה חודשים עובדי קבלן ייכנסו כעובדים מן המניין, עם כל הזכויות וכל מה שזה אומר.
מה שזה יצר בפועל, זה יצר שתי תופעות, ושתי תופעות נוראיות. אחת – שהחוקים האלו, שבאים לעגן או לשפר במעט את מצבם של עובדי הקבלן, גרמו לפיטורים מחזוריים – אתה לא מגיע לתשעה חודשים, אתה מפוטר. ועובדי הקבלן, קבלן כוח-אדם, נמצאים עם איזה סוג של סטופר ושל פחד אמיתי שאו-טו-טו – וגם אפילו כל סיבה קטנה יכולה להיות עילה לפיטורים. אבל הם מפוטרים והם חוזרים לעבודה אחרי שלושה חודשים.
קחו למשל דוגמה, כל נושא האבטחה בבתי-הספר. קחו את כל הנושא של השירותים שהם זמניים – כי כאשר בית-הספר יוצא לחופשה הגדולה הם מפוטרים, כי לא יחזיקו אותם וישלמו להם בזמן הזה. תסתכלו פה על עובדי מזנון הכנסת, תסתכלו פה על חלק מהאנשים שאנחנו פוגשים בהם יום-יום, למשל שירה – הבחורה המקסימה הזאת שאנחנו פוגשים, ואומרים לה שלום ומכירים אותה כמו אחת מן המניין – כל פגרה הבחורה הזאת מפוטרת.
חוץ מהפיטורים המחזוריים האלו יש הנושא הזה שהקימו לנו חיה חדשה, שהחוקים שעובדים על קבלן כוח-אדם לא עובדים עליה ולא מחילים אותם, ואנשים לא יודעים: קבלן שירות לא כפוף לחוקים שבאו להגן על עובדים שהם תחת קבלן כוח-אדם. במה שונה קבלן שמספק שירות מקבלן כוח-אדם? אז הוא אומר: טוב, אני מספק את שירותי הניקיון, שירותי ההסעדה, שירותי השמירה, לא משנה מה, אבל בעצם החריגו את העובדים האלה שוב הפעם מהחוקים שבאו, כביכול, להגן עליהם כדי להבטיח את הזכויות שלהם. אז גם עובדי הקבלן – בכוח-אדם מתחמקים מהחוק כי הם עושים פיטורים מחזוריים, והאחרים מראש מגדירים את עצמם כקבלן שירותים.
יש לי הצעת חוק, לי ולחבר הכנסת חיים כץ, שנמצאת על שולחן הממשלה, והיא מדברת על כך שהמדינה צריכה לקחת אחריות, כי האבסורד הזה הולך ומחמיר. תקשיבו: כאשר הבן-אדם מפוטר, לפי החוק הוא עדיין לא זכאי לדמי אבטלה. זה לא אנשים פרזיטים, זה לא אנשים שלא רוצים לעבוד, אלה אנשים שרוצים לעבוד, רק שאין להם אפשרות, כי הקבלן לא מעוניין לשלם להם חודשים מסוימים בשנה, וגם לא רוצה להפוך אותם לעובדים מן המניין.
אני ביקשתי, ביחד עם חבר הכנסת חיים כץ, לפחות שהמדינה תיקח אחריות על הנושא הזה ותקצר את תקופת האכשרה לצורך הזכאות לדמי אבטלה. קודם כול זה צודק מכל בחינה שלא תהיה, וזה אנושי, כי אם אנחנו ביוזמתנו גרמנו להאצה של התופעה הזו, המדינה צריכה להבין שהיא צריכה לשלם. והמחיר הזה הוא כלכלי. אם אנחנו גורמים לכך שהם לא יכולים לעבוד באופן רציף, לפחות שניתן להם את זכות הקיום המינימלית, ובמקרים האלה הם יהיו זכאים לדמי אבטלה הרבה לפני 360 הימים שהם צריכים לצבור על מנת לזכות בדמי אבטלה, מתוך 560 יום.
אני אומרת, זה נמצא על שולחן הממשלה, חלק מהשרים רוצים לתמוך. ביקשו ממני – למשל, השר כחלון ביקש ממני שבוע, כדי לגייס אתו עוד שרים נוספים. מובן שהשרים של ישראל ביתנו לוחמים על הזכות הזאת. אני חושבת שזה צריך להיות אינטרס של כל אחד ואחת מאתנו. בינתיים, עד שהתופעה הנלוזה הזאת תיעלם מהעולם, ויפה שעה אחת קודם, לפחות נדאג שיהיה להם מה לאכול בתקופה שבה הם מפוטרים, בין העסקה להעסקה. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי את שר האוצר יובל שטייניץ מזהיר שאם עובדי הקבלן ייקלטו בשירות המדינה אנחנו נחזור 30 שנה לאחור. הוא חזר על זה שוב ושוב ושוב. 30 שנה לאחור. ואני אומרת לכם שאם עובדי הקבלן לא ייקלטו בשירות המדינה אנחנו חוזרים 150 שנים לאחור, אל עולם של עבדות, של שעבוד, של ניצול פיזי ונפשי, של אדם שרצוע לרגלו של אדונו ולא יכול להימלט, כי הוא עלה נידף ברוח, והוא אינו מאוגד, ואין לו זכויות, והמעסיק האמיתי שלו לא מכיר אותו, לא יודע מי הוא, לא מכיר את פניו, לא יודע מתי הוא חולה, לא יודע מתי הוא מת, כי במקומו יגיע עובד אחר במסגרת חבילת שירותים.
צדקה חברתי חברת הכנסת אורלי לוי – השם משתנה כל הזמן; קראו לזה "עובדי חברות כוח-אדם", או "עובדי חברות קבלן", או "עובדי קבלני כוח-אדם"; אחר כך, כשהתחילו לרסן את ההעסקה באמצעות קבלני כוח-אדם, המציאו דרכים לתכמן ולקרוא להם אחרת. עכשיו הם אפילו לא עובדים של קבלני כוח-אדם, הם חלק מחבילות שירות, מנותני שירותים, ולכאורה החוק לא חל עליהם. כמה החוק גמיש וטולרנטי כשמדובר על הפרת הזכויות של האנשים החלשים האלה, שהם בתחתית שרשרת המזון של עולם העבודה.
יש שיח מאוד צבוע עכשיו סביב עובדי הקבלן, אני חייבת לומר. כולם מצקצקים בלשונם ואומרים: אוי אוי אוי, איזה מסכנים עובדי הקבלן, הבה ונעזור להם. אני רוצה שתבינו שעובדי הקבלן, שלהערכתי הם קרוב למיליון – ואין מי שיסתור אותי, פשוט כי המעסיקים לא רוצים לדעת את הנתונים האמיתיים, לפיכך הם לא יכולים לבוא אלי עם נתונים נגדיים, ואני מעריכה שמדובר בקרוב למיליון – איך הם נולדו? מאיפה הם נוצרו? הם נוצרו כתוצאה מחשיבה ניאו-ליברלית, שמרנית מאוד, שגורסת צמצום והקטנת חובות המדינה למינימום שבמינימום והפקרתה לכוחות השוק.
כשאנחנו מדברים על "האיש השמן" בשירות הציבורי, כשאנחנו מדברים על "ייעול", כשאנחנו מדברים על "הבראה", על "הרזיה", על "היפטרות משומנים", כשכולם מוחאים כפיים לרטוריקה הזאת, כן? וכולם מסתכלים בחרדה על דוח הממונה על השכר בשירות המדינה, עם המשכורות הגבוהות לכאורה, מה המשמעות של הדבר הזה? המשמעות היא outsourcing, מיקור חוץ, הפרטה, השלכה לרחוב של עובדים בני מעמד הביניים שלא מרוויחים הרבה אבל יש להם ביטחון תעסוקתי, ובמקומם לוקחים עבדים. לכן, כל מי שלא רוצה להרחיב את מסגרת התקציב, שיבין שהוא מוביל ל-outsourcing ולהעסקת עובדי קבלן. שזה יהיה ברור. עובדי הקבלן הם לא איזה חוליה תלושה ממה שקורה, הם חלק מתופעה כלכלית, הם חלק מגישה ימנית כלכלית קיצונית שהופכת אותם לעבדים.
ולסיום אני רוצה לומר עוד דבר, יש גם ההפרדה הזאת בין עובדי הקבלן המסכנים, שצריך לרחם עליהם, ובין הוועדים השמנים, לכאורה, המאורגנים. המאבק הוא אותו מאבק. העובדה שיש עוד עובדים מאוגדים במשק לא פוגעת בעובדי הקבלן, כפי שמנסים להסית. בדיוק ההיפך; זה החסם היחיד מפני המציאות המרה שבה כולנו נהיה עובדי קבלן ב-22 שקלים ו-4 אגורות לשעה. אז כל מי שמסית ומדיח עכשיו נגד ההסתדרות, נגד הוועדים הגדולים, שידע: בלי ועדים ובלי הסתדרות, כולנו כולנו נהיה עובדי קבלן. ובצד ההגנה על עובדי הקבלן צריך לשמר את כוחה של העבודה המאורגנת. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת אמנון כהן. בבקשה, חבר הכנסת אמנון כהן. אני חששתי שאני אצטרך לדלג עליו, אבל בדיוק ראיתי אותו בא בשערי המליאה. בבקשה, חבר הכנסת אמנון כהן. לרשותך שלוש דקות.
אמנון כהן (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, תודה, כבוד סגן השר, חברי חברי הכנסת, כן, הנושא של עובדי קבלן – אחד הנושאים שעולה היום לכותרות, אבל למעשה הנושא הזה מלכתחילה נולד בחטא, כל הנושא של הפרטה של שירותים, וכל הנושא שאנחנו מקבלים כביכול שירותים מאותם הגופים, ואנחנו לא רואים בסופו של דבר שמישהו שנותן את השירות הוא גם בן-אדם. השכילו לעשות את זה גם משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, כאשר אמרו להם: תקצצו בתקנים, אבל את השירות לאזרח צריכים לתת, ואז הם נאלצו, בתקציב – תקציבי פעולה, להכניס את הקבלנים, והקבלנים רוצים להרוויח, למקסם את הרווח. איך מרוויחים? בפגיעה בעובדים.
המצבים הגיעו לאבסורד כזה שהתחילו לחתוך לעובדים האלה, שגם כך מרוויחים פרוטות, גם לגנוב להם את השעות, גם לגנוב להם את הימים וגם לא לתת להם את כל ההטבות שנדרשות על-פי החוק; לא מדברים על הבראה, לא מדברים על קרנות השתלמות, על שום תנאים בסיסיים, וגם גונבים שעות – לא פעם התלוננו, גם בפני, ואני נאלץ, פרטנית, לטפל בכל נושא ונושא.
מהצד השני, אנחנו רואים שיש אנשים שמקבלים קביעות בעבודה מסוימת, ולאחר שהוא קיבל קביעות, גמרנו, הוא מפסיק לעבוד. הוא נכנס לברנז'ה של החזקים, לקבוצה של ועדים חזקים, ואף אחד לא יכול לנגוע בו. ומהצד הזה אנחנו רואים שיש סתירה אמיתית בין הדברים – בין הצד הזה שאתה רוצה לייעל את המערכת, לפעמים לנייד עובד ממקום למקום, ואי-אפשר, כי יש הסכמים, והשירות לציבור הוא לקוי, והביורוקרטיה חוגגת, והצד הזה, שאתה רואה שאם אתה מפריט את השירות הזה, כשאתה רוצה להיטיב עם הציבור, שאם עובד לא טוב, דרך חברת הקבלן, שתוכל להחליף אותו, ואז זה שוק עבדים, כל אחד בא ועובד בשכר מינימום, או שכר – שגם מינימום, וגם חותכים לו עוד בשעות.
ופה יש סתירה אמיתית, גברתי היושבת-ראש, וצריך למצוא את האיזון המתאים. אין פה פיקוח אמיתי, והחברות הקבלניות עושות הון תועפות על הציבור – על הציבור הכי חלש, החוליות הכי חלשות בחברה הישראלית, שאין להם שום קשרים, לפעמים אין להם השכלה מתאימה, הרבה מהם עולים חדשים, והרבה מהם עם השכלה גבוהה – עולים חדשים שהגיעו ולא השתלבו בתעסוקה במקצוע שבו עבדו באותה ארץ שהם הגיעו ממנה; אתה רואה אנשים בגיל 45, 50, 55, רופאים לפעמים, מהנדסים, שלא יכולים להשתלב בתעסוקה ונאלצים לעבוד דרך קבלן.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה. פשוט הזמן עובר, אז אני רק מסמנת לך.
אמנון כהן (ש"ס):
אוקיי, תודה, גברתי, אני חושב שהנושא הוא חשוב.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
בהחלט.
אמנון כהן (ש"ס):
אני קורא לממשלה ולהסתדרות, שסוף-סוף השכילה לטפל בנושא של עובדי קבלן – אנחנו צריכים לצמצם עד כמה שאפשר את העבודה של עובדי קבלן, ומהצד השני, לגבי מי שכבר נמצא שם, צריכה להיות מגמה: שלושה-ארבעה חודשים עובדים, בודקים את העובד, וברגע שהוא מתאים למערכת קולטים אותו מיידית לתוך השורות של אותו גוף, של אותה ממשלה, או אותה רשות מקומית, או כל גוף אחר. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת אמנון כהן. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת אורי אורבך. בבקשה, חבר הכנסת אורבך. לרשותך שלוש דקות.
אורי אורבך (הבית היהודי):
תודה.
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לשבח את שר האוצר על כך ש-220 עובדי קבלן בהוסטלים לניצולי השואה הפכו להיות עובדים קבועים. כמעט שאני לא מצליח לשכוח, מזה כמה חודשים, את הביטוי ששמענו מפקידי האוצר. מדוע הם מתנגדים שהם לא יהיו עובדי קבלן? כי מדובר במיזם זמני. הזמזום הזה של המלים "מיזם זמני" – – –
אברהם מיכאלי (ש"ס):
הם מכחישים את זה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הם מכחישים את זה – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
בוא נגיד ככה, היתה – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה כלי ראשון? אתה כלי ראשון?
אורי אורבך (הבית היהודי):
לא, אני לא כלי ראשון. היתה התנגדות – נו מה לעשות, אני אלך עכשיו פקיד-פקיד?
שלי יחימוביץ (העבודה):
– – – זה נאמר. זה נאמר שוב ושוב על-ידי פקידי האוצר – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
אני מבטיח לך – – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
– – שהם ממילא עובדים זמניים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
את שמעת את זה?
שלי יחימוביץ (העבודה):
כן, אני שמעתי את זה. זה היה הטיעון, טיעון מנומק, אני כתבתי על זה לראש הממשלה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
שלי, שלי – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
מיזם זמני. אני גם יכול להבין שיש מקום לחשוב שזאת הסיבה למה עד עכשיו הם לא היו עובדים מן המניין אלא מיזם זמני.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
אבל עזוב רגע, זה לא נושא העניין, מה אמרו על מיזם זמני. אני חושב שהיחס לעובדי הקבלן, המהותי, הוא כמו היחס שהיה לאותם עובדים שעכשיו, בשעה טובה, נהיו עובדים מן המניין – של מיזם זמני.
כי אני שומע את האמירות האלה כבר שנים בציבוריות: עובד קבוע זה בעיה, אתה לא יכול להיפטר ממנו, אתה לא יכול לפטר אותו, הוא תקוע כמו מסמר בלי ראש. זאת אומרת, המעסיקים, הם לא חושבים על העבודה כמו שהם חושבים על הגמישות הניהולית, על הניוד, על הייעול, איך אפשר להעיף את זה שעושה את העבודה. זכויות סוציאליות זה כאב ראש, כאב ראש גדול, כי כסף, אנחנו יודעים כמה אנחנו נותנים, אבל להתחיל לשמור לו בצד איזה כסף ולקחת ממנו ולקחת מאתנו, זה צרות וועדי עובדים.
יש פה שיטה של עשרות שנים של, כמעט הייתי אומר: איבה לעובד, בעיקר לעובד הזוטר – זה שאין לו מצנח זהב כשהוא פורש מהעבודה וגם לא מצנח מנייר, והדבר הציבורי היחידי שהוא מתקבל אליו זה הרחוב כשהוא נזרק מהעבודה, אז הוא מצטרף לציבוריות.
יש מקומות שבהסעות, אפילו, העובדים הקבועים – הם יכולים לשבת בהסעה באוטובוס, ואילו עובדי קבלן זה על בסיס מקום פנוי – כן, יש גם דברים כאלה – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
ואיך הוא מתנייד? צריך לתפוס טרמפים? כי בטח – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
לא, בדרך כלל יש מקום, אבל אם אין, אז יש עדיפות לעובדים הקבועים, זה חלק מהסכמי העבודה שיש אתם, והוא טרמפיסט. ועובדים – כן, הם תקועים, לא נוח להעסיק כי זה מעמיס על המדינה ועל קופתה.
יש שיר של אלתרמן משנות ה-30 שקשור יותר ליחסי העדות, זו שורה שנחרתה בזיכרוני אבל עכשיו הסתכלתי שוב כדי להיות בטוח שאני מצטט נכון, שאמא תימנייה אומרת לבתה כך: "ילדתי מחמל עיני,/ בסמרטוט אחוזי,/ הסמרטוט הוא תימני,/ והבוץ שכנוזי". בהשלכה אני אומר את זה, לא חלילה על עדות אלא על מעמדות – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
מעמדות, שיש מעמדות – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
– – – אין בבית-המשפט העליון נציג.
אורי אורבך (הבית היהודי):
זה נכון גם – כן, זה נכון גם לבית-המשפט העליון.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
תקשיב, אתה מש"ס, רק על מזרחים מעזים לומר – כשאומרים: צריך שופט מזרחי, אז אומרים: קודם כול, הוא צריך להיות מקצועי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
זה לא יכול להתקיים ביחד. אתה מבין את האבסורד?
אורי אורבך (הבית היהודי):
לא יכול להיות למשל שיגידו – ממנים חמישה, עשרה, 200 שופטים אשכנזים: קודם כול הוא צריך להיות מקצועי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
בית-המשפט העליון בצרפת, הנשיא שלו הוא יהודי ממוצא מרוקני. הם אלה שפשוט לא המשיכו את כל התהליך עד לישראל, ושם אין תקרת זכוכית – סליחה – – – נגעת בנקודה כואבת.
אורי אורבך (הבית היהודי):
פעם אמרו את זה גם על נשים. כשהתחיל העניין של שריון לנשים בפוליטיקה ובמקומות אחרים, אני זוכר את המלים האלה בדיוק: מה, אתה בוחר בה רק מפני שהיא אשה? קודם כול שהיא תהיה מתאימה, שהציבור ירצה לבחור בה, שהיא תהיה מקצועית – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
היא יכולה להיות – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
– – אנחנו לא מתנגדים לנשים מוכשרות, אבל לבחור בה רק מפני שהיא אשה? גברים יכולים להיות עצלים, גרועים, בינוניים, אבל אשה צריכה להיות מצוינת.
הצלחה בבית-המשפט העליון ובכנסת ובמקומות עבודה שעליהם אנחנו מדברים צריכה להיות שגם בינוניים וגם חלשים יכולים להשתלב באופן שווה. ועובדי קבלן, מה שנקרא, ועובדי כוח-אדם – כל המלים האלה: קבלן, כוח-אדם. מה, זה כוח סוס? עובדים, בני-אדם – האנשים האלה צריכים לקבל, ככל הניתן, תנאים שווים. יש מקרים חריגים מסוימים מאוד שקשורים לאופי מסוים של עבודה שהיא זמנית במהותה, בהגדרתה – יש על מה לדבר. אבל במהות, עובדים הם בני-אדם, ולבני-אדם יש זכויות, ואנחנו צריכים להיות גאים שאנחנו מאפשרים לתת להם זכויות.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת אורבך. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת אילן גילאון.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
נדמה לי שהיה ציטוט מאחד שהיה שופט בית-המשפט העליון, שאמר בקשר לשופט בבית-המשפט העליון: מה אתם רוצים, שנהפוך את זה לשוק מחנה-יהודה, את היכל המשפט?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
עצוב ביותר. עצוב ביותר.
אורי אורבך (הבית היהודי):
רוצים לשריין אשכנזי אחד לשוק מחנה-יהודה – – –
רונית תירוש (קדימה):
רק אחרי שיהיה שופט העליון – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אם זה לא היה כל כך עצוב זה היה כל כך מצחיק. ועכשיו לענייננו. חבר הכנסת אילן גילאון, לרשותך שלוש דקות.
אילן גילאון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני לא יודע אם נאמרו המלים "מיזם זמני" באוצר, יכול להיות שלא נאמרו. מה שאין לי ספק, שהתופעה הזאת הופכת את המיזם שלנו למיזם מאוד זמני במקום הזה, ושוב שומטת בכלל את התוקף של היותנו חברה כפי שביקשנו בקווי המיתאר להיות, חברה ברוח נביאי ישראל.
דמי תיווך עבודה, גברתי, מלבד המושג המעורר בחילה הזה שאנחנו עוסקים בו בכל כך הרבה נורמטיביות – אפילו אתמול בבוקר היה דיון בוועדת העבודה והרווחה, ובו חברות מייבאות כוח-אדם, מחוץ-לארץ במקרה הזה, זה לא עובדי קבלן בדיוק, דורשות להעלות את דמי תיווך העבודה – הוא בפני עצמו מושג שהוא בלתי מתקבל על הדעת, לפחות על-פי טעמי. אני בקושי מוכן להסתגל לעניין של עבודה בתיווך אבל ודאי לא דמי תיווך עבודה.
ולכן אומר כאן מייד שבעיני קבלני כוח-אדם – אני מכבד אותם כפי שאני בערך מכבד סרסורים, אני רוצה לומר את הדברים בצורה הכי בוטה, הכי ישרה. אני מכבד אותם בדיוק כפי שאני מכבד סרסורים, או סרסורי עבודה, ואת המשתמשים בשירותי הסרסורים אני עוד מכבד פחות מאשר את המשתמשים בשירותי הסרסורים המקוריים. וכאשר מדובר במשרדים ממשלתיים שמשתמשים בשירותי הסרסורים האלה, אני לגמרי לא מכבד אותם משום שאני מבין שכאן מתחילה הפקרות.
חוק אחריות המזמין, גברתי, באופן בלעדי ומוחלט הוא החוק שצריך להכריח תעסוקה ישירה ואין בלתה. אין לעסוק בתיווך בכוח-אדם, ותפקידה של מדינה – אולי זה דבר מיושן – זה לספק עבודה בכבוד לאזרחים שלה, זו אחת החובות המתבקשות.
ולכן, כל ההתפתלויות האלה והמשחקים האלה וההפקרות הזאת – בעיקר כמו שהיא קורית היום – מדינת ישראל, על משרדיה השונים, מעסיקה היום ומקבלת למכרזים חברות מופקרות, עברייניות, בשבעה-שמונה סעיפי עבירות. אני יכול לתת כדוגמה את מי שהיום מאבטח – אבטחת אישים, מי החברה שקיבלה את המכרז לדבר הזה. אתה יודע טוב מאוד, סגן השר, על מה שאני מדבר. ופעם אחרי פעם, בארזים נופלת השלהבת הגרועה ביותר, משום שמה אתם מצפים מאזובי הקיר כאשר אתם עושים את כל העבירות הללו?
לכן, זאת תופעה שבתהליך של עשר שנים חייבת להיעלם מן העולם. לו היה הדבר בידי היא היתה נעלמת הרבה יותר מהר, אבל אני יכול להבין מה מתרחש כאן, כי יש הרבה אשמים בעניין.
משפט אחרון. היו הרבה מאוד ויכוחים סביב השביתה הזאת – למה זה לא קרה קודם ולמה זה קרה אחר כך. בנושא הזה, בכל יום ובכל שעה ראוי להשבית את מדינת ישראל, גם אם מישהו נזכר מאוחר, ואני לא אבוא אתו חשבון. כי אם הרעה החולה הזאת לא תעבור מן העולם זה אומר שמדינת ישראל תמשיך להתנהג בהפקרות כלפי אזרחיה ולא תגן עליהם, ואז כל דאלים גבר. והשלב הבא הוא באמת שאולי האוצר במדינת ישראל יוציא ליסטים וגנבים לרחוב וייתן להם פשוט לגנוב לאנשים את הארנקים ואת השרשראות, וכן הלאה.
לכן, גברתי – וגברתי ראתה מהי האיכות שיכולים לספק עובדי הקבלן בכמה ביקורים שהיינו בהם יחד – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
המעמסה עליהם גדולה מדי.
אילן גילאון (מרצ):
אנחנו מפקירים גם את העובדים הללו אבל גם את מי שהם אמורים לטפל בו. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, ידידי חבר הכנסת אילן גילאון. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת ישראל אייכלר.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
מי אחריו?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אם חבר הכנסת מיכאל בן-ארי לא יגיע – –
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
הוא לא יכול.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
– – סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן יעלה וישיב. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר, לרשותך שלוש דקות.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הנושא הזה, של עובדי קבלן, והעובדה שהתפרסמה היום, ש-50% מעובדי הרשויות המקומיות הם עובדי קבלן, אומרת דורשני. איך קרה שמדינת ישראל לא יכולה או לא רוצה – ומה הסיבות שלה – להכניס אנשים לעבודה? יכול להיות שיש פה חוק כלים שלובים: כאשר ההסתדרות היתה חלשה ולעובד לא היו בכלל זכויות, היה קל מאוד להביא אנשים להיות עובדי מדינה, פקידי מדינה, פקידי עירייה. יכול להיות שהוועדים החזקים מדי הצליחו, והתנאים שהם אפשרו לאנשים, גם לאנשים שאינם עובדים, כפי שאמר שר האוצר לשעבר וראש הממשלה דהיום, ש-50% מהמגזר הציבורי אינם עובדים, או העובד במגזר הציבורי נותן 50% מהתפוקה לעומת המגזר הפרטי – אולי זה מה שגרם לאנשים ללכת לחפש פתרונות מאוד מאוד לא צודקים, של העסקת חברות קבלן והעסקת אנשים בלי זכויות.
אז יש לנו פה אבסורד כפול, החברה לקתה כפליים: מצד אחד אנשים שאינם עובדים ורק עולים למדינה מזגן, הסעה, טלפונים ומשכורות, מצד שני אנשים שעובדים קשה ואין להם שום זכויות, לא פנסיה – וכפי שהזכירה היושבת-ראש, עובדות שמפוטרות מדי פגרה פה. שמעתי את זה, אחת העובדות אמרה שהיא יוצאת עכשיו לפגרה בלי תשלום. אנחנו יצאנו לפגרה עם תשלום – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נכון.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – אמרתי, זה זוועת עולם, דבר כזה, כנראה יש עוד מקומות עבודה – מדובר פה במאות אלפי אנשים. זה עוול מרושע ונורא שצריך לתקן אותו.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
הם גם לא יכולים לחתום אבטלה, כי הם לא צברו מספיק ימים. הם גם לא יכולים לצבור מספיק ימים במהלך 560 הימים שקדמו לדרישה, אז גם עם דמי אבטלה הם לא נשארים, שזה האבסורד הכי גדול.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
כי זה רק שלושה חודשים, וגם אין להם זכויות פנסיה, דברים נוראים נעשים בשם העניין הזה של עובדי הקבלן.
אבל כאשר באו אלי חבר הכנסת אברהם מיכאלי וסיעת ש"ס, שהם רוצים לעשות חוק שאסור בכלל לממשלה להעסיק חברות קבלן, שאלתי את הרב מיכאלי, ואני שואל גם פה: מה יהיה על ציבור גדול מאוד, שאני מייצג אותו כאן, שלא יכול, על-פי נציבות שירות המדינה, לקבל שום משרה במגזר הציבורי? הדרך היחידה שיש לו להגיע לעבוד, אם במשרד ממשלתי, אם בעירייה ואם בבנקים וקופות-חולים, זה דרך חברות כוח-אדם, כי אין להם תעודות בגרות מוכרות על-ידי המדינה. אז לפני שהולכים לעשות חוק כזה, שהמדינה תוכל להעסיק רק עובדים משלה, צריך לשנות את הנוהל הנורא של נציבות שירות המדינה, שדורשת מאנשים תעודות שאינן רלוונטיות לתפקיד. אמרתי את זה, והצעתי הצעת חוק כזאת, וכל זמן שלא מתקנים את העוול הזה, שישנם ציבורים גדולים – לא רק חרדים, אנשים שאין להם תעודות BA, MA, אין להם תואר ראשון, או אין להם תעודת בגרות, הם מנועים מלעבוד בשום מקום, רק דרך חברת כוח-אדם; אז מה יהיה עם האנשים האלה? לא יהיה להם בכלל מה לאכול. היום בחברות כוח-האדם יש להם 25 שקלים – משהו נורא – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
22.40.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – אבל אני יודע על אלפי נשים חרדיות שרצות למצוא איזה מקום – גם בחברות היי-טק, גם בקופות-חולים, גם בבנקים – אני יודע על עובדת בנק שהיתה מסורה ומוצלחת, ויש לה תעודת הוראה, שלוש שנים וחצי היא עבדה, רצו לקדם אותה, אבל בבנק יש הוראת משאבי אנוש שאם אין לה תואר ראשון היא לא יכולה להתקדם. אז היא היתה צריכה לעזוב את העבודה, והיא עם משפחה, עם ילדים, אין לה מה לאכול, והתעודה של בית-ספר "בית יעקב", תעודת הוראה וחינוך מיוחד, לא עזרה לה לקבל את המשרה בבנק.
כך יש כל כך הרבה עוולות בעניין הסוציאלי הזה, של עבודה, שצריך לתקן את כולו במכלול, אבל אני לא רוצה להגיד מלה אחת של זכות על מי שמקפח את העובדים, אני רק רוצה לומר מלה של ביקורת על מי שמעסיק עובדים שאינם עובדים, איך אמר אורי אורבך – מסמר בלי ראש, ויש רבים כאלה, שמקבלים תנאים וכל היום יש להם לעשות דבר אחד: לטרטר את האזרח – לך פה, תבוא, תלך, רק שהוא לא יצטרך לעבוד, ולהעביר נייר ממקום למקום יכול לקחת חודש.
אז יש לנו עיוות מצד אחד, יש לנו עוול מצד שני, צריך לאזן בין הדברים, לתקן. אולי במסורת אבותייך, אביך, שיהיה בריא, השר דוד לוי, שנשא את הדגל החברתי – הזכרת את משרד השיכון, אני זוכר שכשהוא היה שר השיכון אלפי אנשים קיבלו – לא מתנות, קיבלו דירות, גם ב"עמידר", גם ב"עמיגור" וגם דירות להשכרה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
משכנתאות גדולות.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
הדירה שלי בירושלים היתה 50% בהלוואה ממשלתית בלי הצמדה, בלי ריבית, בלירות, ולא הייתי מיוחס. לא היה דבר כזה – כל האפליות.
צריך לחזור לעשות חוקים חברתיים ולתקן את חוקי העבודה, ואת כל הדברים האלה, כדי להביא צדק חברתי. וזה הצדק החברתי שמדינת ישראל דורשת. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת ישראל אייכלר. יענה בשם הממשלה סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, סגן שר האוצר יצחק כהן.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן יש בעיה, והמדינה, הממשלה מכירה שיש בעיה. משרד האוצר מאמין שחשוב שהמגזר הציבורי הרחב והמגזר הפרטי ישפרו את תנאי העסקתם של עובדי חברות נותנות שירותים, בדגש על עובדי אחזקה וניקיון, ותומך – כפי שאתם כולכם הצעתם – בהגברת האכיפה והענישה נגד עבריינים המלינים שכר ועוברים על חוקי העבודה במדינת ישראל.
הגברת האכיפה תיעשה באמצעות הקמת מנגנון זהה לזה הקיים בשירות המדינה גם במגזר הציבורי הרחב, כמו השלטון המקומי, אוניברסיטאות – מנגנון האכיפה של החשב הכללי בשירות המדינה, כולל השתת סנקציות על מעסיקים, ובעבר זה הביא להשבת מיליוני שקלים שנגזלו מהעובדים. שלי.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אני מקשיבה. נשים יכולות לעשות שני דברים במקביל.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
במיוחד אם היא יושבת-ראש מפלגת העבודה.
אילן גילאון (מרצ):
אשתי אומרת שאני לא יכול לעשות דבר אחד במקביל.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני לא יודע אם שמעת אותי, אבל בעבר הביקורת של החשב הכללי הביאה להשבת מיליוני שקלים מקבלנים שגזלו עובדים, והשיבה להם את הכסף.
אכן, הממשלה היתה הראשונה שקבעה הוראות המגינות על זכויות עובדים המועסקים על-ידי קבלני שירותים. החשב הכללי פרסם ב-2007 הוראה שקבעה לראשונה הנחיות להתקשרות עם קבלני שירותים, שמטרתן להגן על זכויות עובדי קבלן. ההוראה מתעדכנת מעת לעת על-ידי ועדה בין-משרדית משותפת למשרד האוצר ומשרד התמ"ת ואומצה על-ידי רשות החברות – – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
את ההוראות האלה לא מקיימים בכלל.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
איך הושבו מיליונים? ההוראה אומצה על-ידי רשות החברות הממשלתיות והשלטון המקומי, מלבד מנגנון הביקורת, שאינו מתקיים בגופים אלה. ההוראה כוללת פסילת קבלני שירותים עבריינים, למשל חברה שהורשעה בעבירה פלילית אחת, או נקנסה בגין הפרת חוקי עבודה, בשלוש השנים האחרונות, אינה רשאית להתמודד במכרזי הממשלה.
משרד האוצר מוכן לגבש יחד עם משרד התמ"ת, האמון על אכיפת חוקי העבודה, המעסיקים וההסתדרות מנגנוני אכיפה עדכניים הנוקטים יד קשה עם עבריינים הפוגעים בזכויות העובדים.
אתמול התקיימה פגישה של שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ ויושב-ראש ההסתדרות ידידי עופר עיני. שר האוצר הודיע ליושב-ראש ההסתדרות על החלטתו, מתוך מחווה של רצון טוב, לקלוט את עובדי ההוסטלים המטפלים בניצולי השואה כעובדי המדינה.
כמו כן הסכימו שר האוצר ויושב-ראש ההסתדרות על הצורך באכיפה משמעותית בכל הקשור לשמירה על זכויות העובדים בישראל. השניים הסכימו על הצורך במיגור תופעת הפרת זכויותיהם של עובדים חלשים, מתוך כוונה להפוך את ישראל למדינה נאורה ומתקדמת המגינה על העובדים החלשים.
הוסכם כי הדרגים המקצועיים של ההסתדרות והאוצר, יחד עם נציגי לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים ומרכז השלטון המקומי, יקיימו בימים הקרובים פגישות אינטנסיביות במטרה אחת: לגבש פתרונות מוסכמים. ואכן, גם ברגעים אלה, גברתי, מתקיימת פגישה רבת משתתפים עם כל הגופים שציינתי, אז בואו נצפה שיגיעו לגמר טוב.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
מה מציע אדוני?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מה שהחברים רוצים. מה החברים רוצים, ועדת כספים?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
עבודה ורווחה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
ועדת כספים.
אורי אורבך (הבית היהודי):
מיקור חוץ בבנק ישראל.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מיקור חוץ בבנק ישראל, כספים?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני רוצה ועדת העבודה והרווחה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אז אולי ועדת הכנסת תחליט. תודה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה. יש לנו בקשה לעמדה או הצעה אחרת – הבעת עמדה – התקנון שונה, ומעכשיו יש "הבעת עמדה נוספת". חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, שמעתי השבוע פעמיים את הנושא של מאזן האימה, פעם על-ידי עופר עיני, שאמר שחייבים לעשות שביתה כדי לגרום למאזן אימה, ופעם על-ידי שאול מופז שהתייחס לנשק הגרעיני. אני כבר לא יודע איפה האימה גדולה יותר – הנה חשכה אימה גדולה נופלת עלינו.
אני רוצה לומר משהו מאוד פשוט; יש קונסנזוס, צריך לתקן את העוולות, וכל הנושא של עובדי קבלן צריך לקבל באמת תשומת לב על-ידי האוצר, ולתקן עוולות, אבל לא מתקנים עוול בעוול; אי-אפשר להשבית משק כשעובדי הקבלן כבר עשרות שנים נמצאים, ואנחנו גורמים להפרטה ברחבי המשק במדינת ישראל, ואנחנו רוצים שגם לא יהיו עובדי קבלן. לכן לא נוכל להיות צבועים עם עצמנו, יש מקום לתקן, צריך לתקן, לדעתי זה ייקח עוד חודשים רבים, ואסור להשבית את המשק.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה. מאחר שמציעים ביקשו ועדה והיו הצעות שונות לוועדות, ראשית נצביע – מי שבעד הוא בעד להעביר את הנושא לוועדה, מי שנגד – הוא רוצה להסיר את הנושא מסדר-היום.
אנחנו עוברים להצבעה. בעד – זה לוועדה.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
בעד ועדה – 13 מצביעים, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהנושא יעבור לוועדת הכנסת שתחליט לאיזו ועדה הוא יעבור.
זהו, תם סדר-היום. הישיבה הבאה, ישיבה מיוחדת לזכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, תתקיים היום, יום רביעי, י"ב בחשוון תשע"ב, 9 בנובמבר 2011, בשעה 17:00. ישיבה זו נעולה. תודה.