קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ציון היום לשימור והגנה על ים-המלח
היו"ר יעקב אדרי:
ברשותכם, נעבור לנושא הבא: ציון היום לשימור והגנה על ים-המלח – הצעות לסדר-היום מס' 6365, 6366, 6368, 6420, 6431, 6520 ו-6523. לפני שאתן את רשות הדיבור לראשון הדוברים, אשא דברים בנושא הזה.
חברי הכנסת, מאז עד היום, ועד אחרית הימים, מלווה וילווה ים-המלח את ההיסטוריה היהודית. יוצאי מצרים, מורדים יהודים, כתות קומראן ואנשי בר-כוכבא, כמו גם אלעזר בן יאיר ואנשי מצדה, כולם פעלו בסביבותיו של ים-המלח, שסביבתו הגיאוגרפית הייחודית העניקה להם מחסה ומסתור.
חברי הכנסת, ידענו להשתמש בים-המלח, והוא נתן לנו, מתוך אמונה, את עצמו. הסתתרנו במערותיו, כרינו בו, עבדנו אותו, ניצלנו אותו, חלקנו אותו ואף ייבשנו אותו. השתמשנו בים-המלח בכל דרך אפשרית, וכעת התאכזבנו שהוא לא עשה את כל הדרך להיות מיזם תיירותי מהמעלה הראשונה. ים-המלח ימשיך להיות אחד מפלאי תבל, גם אם מסיבות אלו או אחרות הוא לא זכה ברייטינג הדרוש.
אך אין להתעלם מכך שהוא נמצא בסכנה להפוך ל"ים המוות", פשוטו כמשמעו. אין לנו אלא להלין על עצמנו, ואולי להחליט ביום זה על בחינה מחדש של מכלול השאלות העומדות לנוכח פיתוחו ושיקומו מחדש של ים-המלח. הבה לא נמתין לאחרית הימים, וכבר היום נקצה את המשאבים הדרושים להצלתו. עדיין לא מאוחר.
אני מזמין את הדובר הראשון, חבר הכנסת ניצן הורוביץ; בבקשה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני שמח על ההזדמנות לדבר בנושא ים-המלח, גם כראש השדולה כאן בכנסת שעוסקת בהצלת ים-המלח וגם כמי שבאופן אישי הרבה שנים מבקר במקום הזה, אוהב אותו ועושה הכול כדי שהנכס המופלא הזה ילווה אותנו עוד הרבה שנים קדימה.
אדוני היושב-ראש, אתה אמרת שים-המלח יהיה אתנו עד אחרית הימים. אבל זו בדיוק הבעיה: החשש הגדול הוא שים-המלח לא רק שלא יהיה אתנו עד אחרית הימים אלא שהוא עומד בפני סכנה ממשית לקיומו מכל הבחינות שהן. ים-המלח, למרות שלא זכה באירוויזיון הבין-לאומי הזה, הוא נכס טבע בלתי רגיל, ועכשיו אנחנו, אחרי שעברנו את כל המהומה הגדולה, ניצבים בפרשת דרכים. אנחנו יכולים, אדוני, להמשיך ולהתנהל בים-המלח כפי שהתנהלנו עד עכשיו – לדחות עוד ועוד את ההחלטות ולא לגשת לביצוע של הדברים הגדולים והדחופים – או שאנחנו יכולים לנצל את המודעות לים-המלח בארץ ובעולם כדי ללכת בדרך חדשה.
ובדרך החדשה הזו – וצריך להגיד את הדברים האלה כאן במליאת הכנסת – צריך לעסוק גם באופן הפעילות של "מפעלי ים-המלח". באופן הפעילות הזה אני מתייחס גם למפעל בישראל וגם למפעל הירדני. שתי המדינות שמחזיקות בשתי הגדות של ים-המלח מייבשות אותו, מייבשות אותו, מזהמות אותו, מזרימות אליו שפכים ולא שומרות על החופים.
וכשאנחנו מדברים על הבעיה הגדולה מאוד של ירידת המפלס באגן הצפוני, משהו כמו 1.5 מטר בשנה של ירידת מפלס, זאת אומרת, נסיגה של קו החוף של עשרות מטרים בשנה – הרי היום, אדוני, כשאתה נוסע, אתה זוכר את התקופה שהיו נוסעים בכביש, והמים היו ממש קרובים. היום כשאתה נוסע בכביש, נגיד אתה עוצר את האוטו, אתה מנסה להגיע למים, אתה צריך ללכת. גם אי-אפשר ללכת. יש שמה בורות, בולענים מה שנקרא. זה בלתי עביר. הגישה לחוף עצמו היא כמעט בלתי אפשרית. החוף שהתיירים מכירים באגן הדרומי זה הרי בריכה תעשייתית, זה בריכת אידוי. זה לא ים-המלח.
והדבר הזה הוא, קודם כול, בידינו. אם אנחנו מתמודדים עם הנתון ש-40% מירידת המפלס באגן הצפוני – זאת אומרת, יותר מ-0.5 מטר – נגרמת מהשאיבה של המפעל הירדני והמפעל הישראלי, כבר בזה אנחנו יכולים לטפל. ואני יודע שזו סוגיה מסובכת, ואני יודע שזו סוגיה קשה. אבל אני רוצה להגיד לך, אדוני, שני המפעלים השונים התחילו לפעול במה שנקרא שנות ה-30 של המאה שעברה, וטכנולוגיות שהיו אז, היום כבר יש טכנולוגיות אחרות, ואפשר לבחון את הדברים האלה ברצינות, מה שעד עכשיו לא נעשה.
ואנחנו, בשדולת ים-המלח כאן בכנסת, מדברים, במסגרת הצעת חוק, גם, שעומדת עכשיו בפני ועדת השרים לחקיקה, על פיקוח על פעילות המפעלים, על שימור ים-המלח, על הקמת קרן מהתמלוגים.
חשוב להבין, אדוני וחברי הכנסת, שים-המלח היום מנוצל על-ידי חברה פרטית ששייכת למשפחה מסוימת, אבל הנכס הזה שייך לכולנו, ממש כמו בענייני ששינסקי והגז. ים-המלח זה ששינסקי ב'. וחשוב שנבין: רווחים זה יפה מאוד, ואף אחד לא – – –
משה מטלון (ישראל ביתנו):
אולי זה ששינסקי – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
יכול אפילו להיות. החברה תרוויח, העובדים ימשיכו לעבוד, אבל חלק הרבה יותר גדול מהתמלוגים, מהרווחים, מנכס טבע ששייך לכולנו, חייב לחזור אלינו. ובכסף הזה, שהוא כסף זמין, אמיתי, אפשר להשתמש, אדוני היושב-ראש, לשיקום ים-המלח, והים הזה דורש שיקום.
היום, במצב הדברים הנוכחי בים-המלח, מוציאים מהים הזה מאות מיליוני שקלים של רווחים מדי שנה, וזה בסדר גמור. אני טוען, אדוני היושב-ראש, שאם ננצל נכון, ונטפל נכון בים-המלח, אפשר יהיה להוציא פי – הרבה יותר. יש מחלות בעולם שעצם השהות בים-המלח מרפאה אותן. מיליוני אנשים היו באים לדבר הזה. זה לא קיים בשום מקום, בין היתר בגלל העובדה שזהו המקום הנמוך ביותר בעולם ואז יש סינון של קרינת השמש, למשל במחלות עור מסוימות. ואדוני, אני רק אומר לך שתיירות, תיירות מרפא, ושמירה על המקום הזה כנכס טבע לא רק יביאו לנו רווח בהנאה ובחוויה שלנו ובשמירת המקום על-פי הערכים הסביבתיים, אלא גם יביאו לנו משאבים עצומים הרבה יותר ממה שאנחנו מפיקים עכשיו מייבוש הים. תודה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. יש לך חמש דקות. והדובר אחריו – חבר הכנסת בוז'י הרצוג.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, מכובדי היקר, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ים-המלח הוא כפי הגדרתנו נכס הטבע החשוב ביותר שיש לנו. עובדה שהגענו להסכמה לאומית רחבה שכולנו מתגייסים על מנת שהוא יהיה אחד משבעת פלאי עולם. ואין ספק שבבחינה אובייקטיבית בוודאי הוא נכס טבע חשוב שאין לו אח ורע בעולם, גם במיקומו, גם במהותו.
והנה, דווקא נכס הטבע החשוב ביותר שלנו, דווקא הוא מוזנח ואיננו מקבל את הטיפול הראוי. כשאני אומר "נכס טבע", אני מתכוון לכל המובנים, גם המובנים שדיבר עליהם חברי חבר הכנסת ניצן הורוביץ, אבל גם כמקור תעסוקה חשוב מאוד, שמעסיק אלפי-אלפי אנשים, בין בתעשיית "מפעלי ים-המלח", בין בתעשיית המלונאות ובין בתעשיות אחרות. והנה, דווקא נכס הטבע הזה סופג את המכות הקשות, המכות הקשות ביותר דווקא מידי אדם. זהו, אם אינני טועה, אחד המקומות, אולי המקום היחיד בעולם, שקיבל את מחלת הבולענים. בגלל נסיגת מי ים-המלח וירידת מפלס המים החלה להתפתח תופעת בולענים, כשאיש איננו יכול לדעת ולצפות היכן הבולען הבא יכול חס וחלילה להפיל כביש, בית, או חס וחלילה מקום שעומדים בו אנשים רבים.
כלומר, תופעת הבולענים, בעיני, היא אחד הסימפטומים להבנה מדוע אנחנו פוגעים בים-המלח באופן כה אנוש. עד היום אני זוכר, בהיותי חניך ב"בני עקיבא", במסעות, כשהיינו מגיעים ועומדים על רכס המצדה וצופים מזרחה, היינו רואים את ים-המלח כולו בתפארתו, מדרום ועד צפון, והלשון המפורסמת שבאה ממזרח הגיעה בקושי עד מחצית רוחבו של ים-המלח, ותו לא. היום אתה עומד על הר המצדה וצופה ואומר: תשמע, חצי מים-המלח לא קיים. רק החצי הצפוני קיים, החצי הדרומי הוא כבר לא ים. הוא בריכת אידוי אחת גדולה, תעשייתית. ואני לא יודע אם זאת בעיה תרבותית שלנו, אני לא יודע אם זה כשל ניהולי. אבל זאת עובדה שאנחנו, במו ידינו, לא מידי שמים אלא בידי אדם, לקחנו את נכס הטבע, כמו שאמרתי, החשוב ביותר, ובעצם גרמנו לנזקים שייקח שנים, עם השקעות של הרבה מאוד כספים, לשקם אותו מפגיעתם.
בהיותי יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה בקדנציה הקודמת טיפלנו רבות והבענו מחאות רבות על כך שהממשלה מתרשלת בקבלת החלטה איך להתמודד עם הקשיים של החלק הדרומי: האם לקצור את המלח או להזיז את המלונות. אני מבין, אדוני השר, שהתקבלה החלטה שהאופציה של קצירת המלח היא האופציה הנכונה. אגב, אני מברך אותך, קודם כול, על עצם קבלת ההחלטה, כי זכית לקבל החלטה אחרי, כמדומני, כעשר שנים שהבעיה הזאת התגלגלה לפתחם של שרים בממשלה והחלטה לא התקבלה. אבל המבחן עכשיו הוא בביצוע. המבחן הוא בביצוע. אני הבנתי את תנועת ראשך, אדוני היושב-ראש. אני מייד מסיים, משפט אחרון.
המבחן, בסופו של דבר, הוא המבחן של הביצוע. תשמע, מדינת ישראל העניקה לך את הטיפול בנכס החשוב ביותר של העם היהודי היושב בציון, ואנחנו בוודאי נתגייס כולנו לעזור לך כדי שתוכל לחדש ימינו כקדם. ימינו – גם במובן של ים, לא רק במובן של ימים. אז חדש את ים-המלח כקדם. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. יישא דברים חבר הכנסת בוז'י הרצוג. בבקשה. יצחק הרצוג, יש לך חמש דקות.
יצחק הרצוג (העבודה):
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, מכובדי שר התיירות, אני מצטרף לדבריו של קודמי, זבולון אורלב. אני רוצה לומר לך, אדוני שר התיירות, שאני חושב שהקמפיין שהובלת בתקופה האחרונה בנושא ים-המלח היה מאוד מוצלח, מאוד ראוי, ונתן איזשהו מיתוג יפה לים-המלח בתודעה הלאומית.
גם אני כמוך, כשר התיירות לשעבר, ראיתי מקרוב את המתקנים ואת התשתיות, וגם אני סבור שהמתקנים והתשתיות התיירותיים באזור הזה הם לא מהמשובחים. זו בעצם טרגדיה. כלומר, המדינה החליטה בשנות ה-70 להקים אתר מלונות דווקא בדרום, כשהאזור היותר מוצלח אולי להקמת המלונות היה בצפון, צפון ים-המלח. שם עד עכשיו, כמו שאתה יודע, הגאות קיימת, ואין נסיגה של החוף בצורה – – – הבעיה היא – – –
שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:
– – –
יצחק הרצוג (העבודה):
לא. דאז, אני מסכים. קליה – במקור המלון בקליה הוקם היסטורית עוד לפני מלחמת העצמאות, וכמובן שהנושא של הצפון הוא נושא של אזור שנוי במחלוקת, בהיותו מעבר ל"קו הירוק". על כך אין עוררין.
אני, אגב, סבור שהמועצות האזוריות באזור הזה הן מועצות אזוריות מצוינות – גם תמר, גם מגילות וגם בקעת-הירדן. ובכל זאת, כשאתה מסתכל על כל המכלול כולו, יש לך כאן גם אתגר מדיני עם שכנה בהסכם שלום, שפיתחה בצורה מרהיבה ומרשימה את החוף הזה בצד שלה; יש הסוגיות הגיאולוגיות המורכבות של הבולענים ונסיגת המים מקו החוף; ויש, כמובן, הסוגיה של קציר המלח, שהיא חלק מהפתרון וחלק מהבעיה, ועובר לסוגיית המלונות והחרבתם ובנייתם מחדש – סוגיה מורכבת, שכולם יודעים לדבר עליה אבל לא יודעים לתת עליה את המענה הפיננסי והכלכלי.
הייתי גם אומר שהעסקים והמלונות מרגישים שהם ייקחו סיכון, ומי יודע אם מדינת ישראל אי-פעם תעמוד בהתחייבויות שלה. כלומר, הבעיה היא בעיה של מי יעמוד בהתחייבויות. גם אם אדוני השר יגיד מאה פעם: אנחנו נממן את קציר המלח ואת הפתרון המועדף – עדיין אתה רואה שכבר כמעט שנה מאז הדוח שלך ושל השר ארדן, או קצת פחות, וכלום לא קרה, כי האוצר לא נותן לך את המימון.
שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:
ממאי.
יצחק הרצוג (העבודה):
ממאי. מבחינתי, זה כמעט שנה. אז חצי שנה. עדיין, אתה יודע גם שאין לך פתרון באופק. יש לך החלטת ממשלה? יש לך החלטת ראש ממשלה? שר האוצר נותן לך את הכסף? כלומר, יש פה בעיה אמיתית, שעם ישראל זנח את ים-המלח, שהוא באמת מתת אל, אזור ייחודי ונדיר מסוגו, אזור מופלא מכל בחינה, מבחינת הטבע והנוף. יש ספר נהדר של תמונות של צלמים, שאתה רואה את יפי הבריאה כשאתה רואה את ים-המלח, את ההיסטוריה שסביבו, את אזור מצדה, עין-גדי וכל כיוצא בזה. וכמובן, הפוטנציאל האדיר שגנוז בו, החל ממינרלים ועובר לסוגיה של בריאות, טבע ותיירות. אני סבור שהאתגר הזה הוא אתגר שלצערי אף ממשלה לא הסכינה לבוא ולומר: עד כאן, אנחנו לוקחים אותו כאתגר לאומי.
וכאן עולה שאלת המים. אני מודע להצעת החוק של חברי דב חנין. ובכל זאת, אני סבור שבהינתן היובש והייבוש של הירדן, שאיבת המים המוגברת בכינרת וכל הפתרונות בתחום משק המים, שהלכו וייבשו את ים-המלח – לרבות, דרך אגב, האגירה של מי מעיינות עין-גדי, והצד הירדני גם כן, הארנון והיבוק המפורסם וכו' – לא נותר לנו אלא לחשוב ברצינות על תעלת הימים. אני חושב שתעלת הימים, לא מים-סוף – זה לא יעזור, זה לא ילך – אלא תעלת הימים מהים התיכון, בגלל הבדלי הגבהים, בגלל היכולת לייצר חשמל ובגלל שלדעתי יש לכך היתכנות הרבה יותר גדולה. אני קורא לך, אדוני השר, אולי ליזום מהלך של ועדת שרים מיוחדת להכרעה אם לעשות את זה מהים האדום או מהים התיכון. אני מאמין שהפתרון יבוא בסופו של דבר מן הים התיכון.
נשיא המדינה חלם על הפתרון מהים האדום, אבל הפתרון הזה מחייב – א. תשתיות הרבה יותר רחבות; ב. עדיין האינטראקציה עם הירדנים היא מורכבת ומסובכת. לא הצליחו להעביר חקיקה, לא אצלנו ולא אצלם. סוגיית הגבהים והשיפועים היא מורכבת, ואני עדיין חושב שבסופו של דבר, אם הפתרון יבוא מכיוון מדינת ישראל, הוא יהיה הפתרון הנכון. אני מצפה שבדברי הסיכום שלך – האם תוכל להתייחס לאפשרות שהצלת ים-המלח תבוא באמצעות תעלת הימים מן הים התיכון.
כאן אני רק אסכם בהערה שאמרה שתמהיל המים מהים התיכון, בגלל מליחותו השונה, עלול ליצור תרחיפים וגושי מלח שיצופו על ים-המלח. כל הדברים האלה צריכים להיבדק אחת ולתמיד. העולם עבר דור שלם מאז הרעיון המקורי, ואולי הגיעה העת לעשות בדיקת היתכנות אקדמית-מדעית סופית, ולהחליט על המסלול הנכון מים אל ים. זו הדרך היחידה למלא את ים-המלח מחדש, להציל אותו ולשמר את מורשתו ותכונותיו הנפלאות. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
תודה.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אכן, אדוני שר התיירות, הקמפיין שהובלתם לים-המלח היה קמפיין מצוין, להבנתי. יש לי רק הסבר אחד למה בסופו של דבר ים-המלח לא נבחר להיות פלא עולמי, וזה – אנטישמיות. כלומר, הרי ברור שהוא פלא: הוא הכי נמוך, ההחלטות הכי מטומטמות במדינה קשורות אליו, אולי ההחלטות הכי מושחתות במדינה קשורות אליו; איך הוא לא פלא עולמי? ממש קשה להבין.
ביקרתי במקום כאורח "כימיקלים לישראל" ולמדתי שההכנסות השנתיות הן בשיעור של 4 מיליארד שקל. נתון מרשים מאוד. כשבאים ומבקשים מהמפעלים – לא על-פי תנאי המכרז ולא על-פי תנאי הזיכיון שלהם – לשים את היד בכיס ולהציל את המלונות, אנחנו שומעים איומים שאם ההוצאות הללו יושתו עליהם – 6 מיליארד שקל בעשר שנים, כמדומני – אז 30,000 איש יפוטרו בנגב ובדרום. חברה שזה מתח ההכנסות השנתי שלה, שמאיימת, עם אקדח מול הרקה של מדינת ישראל, שאם יאלצו אותם להקטין את הרווחים – לא הפסדים, חלילה, להקטין את הרווחים – אז 30,000 יפוטרו בדרום, צריכה לדעת: א. לא מדברים ככה עם מדינה; ב. אין סיכוי שמדינה שפויה תרצה לחדש את הזיכיון, וגם 2030 יגיע יום אחד, על-פי הניסיון ההיסטורי.
אבל כיוון שכבר הוכחנו שמאבק ציבורי יודע לשנות תנאים של זיכיונות בנושא תמלוגים על אוצרות טבע לאומיים, אז אולי צריך שהמדינה תכוון אקדח נגדי ותבוא ותאמר: אם לא תתנדבו לקצור את המלח על חשבונכם, אז הכנסת תלך למהלך של חקיקה שתשנה את תנאי הזיכיון ותגבה יותר תמלוגים. חבר הכנסת הורוביץ דיבר על זה – שאם נגבה יותר תמלוגים לא נצטרך טובות מאף אחד, המדינה באמת תממן את הקציר בעצמה.
אני מציע להניח את האקדחים בצד, להבין שחברה כמו "כימיקלים לישראל" לא יכולה לאיים על המדינה ולא רצוי שהמדינה תאיים עליהם. אבל רצוי שחברה שקיבלה באיזה מין הסכם חסר תקדים חלק עצום משטח מדינת ישראל כאיזה מין לטיפונדיה עם זכויות שאין להן מקבילה בשום תחום אחר במדינת ישראל, תבין שיש לה גם אחריות ציונית ואחריות חברתית ואחריות כלפי אוצרות הטבע של המדינה, ותיקח עליה את הצלת מפעלי התיירות של ים-המלח. זה לא סותר, כמובן, את העניין שחלק גדול מהמלונות האלה ראויים להקמה מחדש ולשיפור דרמטי. מי שביקר במלונות ים-המלח בצד הירדני יכול רק לקנא. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. יש לך חמש דקות.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו ביום חשוב. יש לנו אחריות גדולה מאוד. ים-המלח הוא אכן אחד מפלאי העולם, גם אם הוא לא זכה בארוויזיון. ים-המלח הוא נכס נפלא, מיוחד, שנמצא בידינו ובאחריותנו, והוא יכול להיות משאב נפלא לתעשייה, לתיירות, לבילוי, לנופש, לנו ולילדינו, אם נדע לשמור עליו, אם נדע להגן עליו, ויש הרבה מה לעשות.
עמיתי חברי הכנסת, חברי הכנסת שהקדימו אותי בדיון דיברו בהרחבה על הבעיות. אני מסכים עם הניתוחים, המצב קשה. המפלס הצפוני הולך ושוקע, המפלס הדרומי הולך ועולה ומאיים על המלונות, תופעה של בולענים בחופים, שורה של בעיות מורכבות וקשות. מקור הבעיה הוא פעילות אנושית. העובדה שאנחנו משתמשים במים גורמת לזה שמגיעים פחות מים לים, מגיעים פחות מים לירדן, מגיעים פחות מים לנחלים אחרים, ומשתמשים במים בצורה מאוד מסיבית.
"מפעלי ים-המלח" פועלים, אדוני שר התיירות, בשיטה שהיא השיטה הכי זולה מבחינה כלכלית, בשיטת הייבוש. אגב, היא לא האופציה היחידה. קראתי מאמר מרתק שהתפרסם לאחרונה בכתב עת מדעי על שיטות אחרות של הפקת אשלג, לא חייבים לייבש. לייבש זה ההליך הזול ביותר, ולכן "מפעלי ים-המלח" בוחרים בו.
אפשר לדבר רבות על ההיסטוריה של "מפעלי ים-המלח" ועל איך ניתן הזיכיון ואיך מדינת ישראל, אדוני שר התיירות, קבעה שעל עשר השנים הראשונות של הזיכיון ישולמו לה 10 לירות. 10 לירות עבור חכירה של כל השטח לעשר שנים. אבל יש כוכבית בשולי ההוראה של 10 הלירות, וכתוב ש-10 הלירות ייגבו עבור כל השטח רק אם מדינת ישראל תדרוש אותן בכתב. אני שאלתי את שר האוצר בכנסת הזאת: האם מדינת ישראל זכרה לדרוש בכתב את 10 הלירות, אולי עוד חייבים לנו 10 לירות עם ריבית קצת והצמדה? מסתבר ששר האוצר לא יודע. הוא הפנה את השאילתא למינהל מקרקעי ישראל. אני מציע שאולי נברר מה קרה עם 10 הלירות, אולי יסתבר שיש לנו איזו קרן קטנה באיזה מקום.
כמובן, שאלת התמלוגים – – –
שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:
אולי זה בכתב חרטומים.
דב חנין (חד"ש):
מאה אחוז. וכמובן, שאלת התמלוגים ומי משלם ועל מה משלמים – שאלות גדולות נוגעות ל"מפעלי ים-המלח", ואני אומר את הדברים כמישהו שמעוניין בהמשך קיומם של המפעלים. אני מעוניין בהמשך קיומם של המפעלים, אני מעוניין שיהיו להם רווחים, אבל אני חושב שברווחים האלה יש חלק לציבור והחלק הזה צריך להינתן ולהינתן בצורה רצינית.
אבל אני, עמיתי חברי הכנסת, באתי להתמקד בעיקר בהצעת החוק, אדוני השר, שעומדת להחלטתה של ועדת השרים לענייני חקיקה ביום ראשון הקרוב. זאת הצעה מקיפה ומרשימה במיוחד, שנעשתה בה עבודה מקצועית גדולה על-ידי צוות מקצועי של אנשי "אדם, טבע ודין". אנחנו שורה ארוכה של יוזמים בכנסת של הצעת החוק הזאת. אני, חברי משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת אמנון כהן, יושב-ראש ועדת הפנים, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, יושב-ראש השדולה להגנת ים-המלח, חבר הכנסת איתן כבל, חבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, חבר הכנסת זבולון אורלב, שדיבר לפני, חברת הכנסת זהבה גלאון, חברת הכנסת אורית זוארץ, חבר הכנסת אברהים צרצור, חבר הכנסת אורי מקלב. שורה ארוכה של יוזמים. כולנו התאחדנו סביב ההבנה שזה הרגע לקבל את ההחלטות. ההחלטה הזאת היום נמצאת על שולחנכם. קל לבקש מהציבור לסמס, הרבה יותר קשה לקבל את ההחלטות שצריך לקבל. אני מקווה שביום ראשון הקרוב אכן תקבלו אותן.
אני אסקור את הדברים העקרוניים העיקריים שאנחנו עוסקים בהם בהצעת החוק הזאת. ראשית, הגנה על האגן הצפוני של ים-המלח ושיקומו, תוכנית להשבת מים לאגן הצפוני של ים-המלח. אגב, אדוני השר, אנחנו הורדנו את המספרים כדי להשאיר גמישות לגורמי המקצוע לקבוע כמה אפשר וכמה לא אפשר. יש גורמי מקצוע, לא אנחנו בחקיקה צריכים לקבוע את הכמות. לכן, בהבדל מהנוסח הראשוני, אנחנו הודענו לממשלה שאנחנו מורידים את הכמויות, כדי באמת לאפשר לגורמי המקצוע לעשות את זה. בנושא ההגנה על האגן הצפוני של ים-המלח אנחנו גם מציעים מנגנון של שיתוף פעולה אזורי, שיקודם, כמובן, בהובלת השר לשיתוף פעולה אזורי. אנחנו מציעים לקבוע מסגרת להיקף שאיבת המים מהאגן הצפוני של ים-המלח – שתיקבע, שוב, על-ידי גורמים מקצועיים, משרדי ממשלה, גורמי המקצוע, שישקלו גם את הצרכים של המפעלים אבל גם את הצרכים הסביבתיים.
אנחנו מציעים לקבוע מנגנונים שיבחנו איזה תשתיות מותר ואיזה תשתיות אסור להקים על-ידי בעל הזיכיון. אנחנו מציעים מנגנונים של הגנה על הלב השמור של ים-המלח. אנחנו מציעים איסור על כרייה וחציבה באזורים רגישים במיוחד. אנחנו מציעים מנגנוני הגנה על האגן הדרומי של ים-המלח, ובמרכזם, כמובן, הרעיון של קציר מלח. אנחנו מציעים רעיון של היטל שנתי בגין פגיעה בים-המלח, שישולם לטובת הקרן לשיקום ים-המלח. אנחנו מציעים לקבוע תנאים לחידוש הרשיון והזיכיון, תנאים סביבתיים, ואנחנו מציעים מנגנונים של שקיפות, מידע לציבור וכדומה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני שר התיירות, אני יודע שאתה לקחת עליך את הובלת נושא ים-המלח. אני מקווה ומצפה ממך להמשיך את העבודה הגדולה והרבה שנעשתה כאן בבית הזה בנושא ים-המלח ולהביא אותה להשלמה בחקיקה.
אני רק רוצה לסיים בהזכרת שמו של ידידי, חבר הכנסת לשעבר ואיש מפלגתך, חבר הכנסת יורי שטרן, שכחבר כנסת פעל פה בכנסת למען ים-המלח. לא היתה לו אז הזכות לגבש הצעת חוק כל כך רחבה ומקיפה, אבל אני זוכר את השיחות שהיו לנו בדיוק בנושא של הצורך בחקיקה כזאת.
אני מקווה שהמפעל הזה של הגנה חוקית, משפטית, ראויה על ים-המלח, יושלם בימינו, ולך תהיה, אדוני השר, הזכות לתרום לתהליך הזה. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, שר התיירות, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך על הדיון הזה ביום הזה, ואין לי כוונה, היושב-ראש, לחזור על דברי חברי. אבל אני רוצה להתחבר לנושא הזה בפן אחר שהייתי שותף לו, עת התוודעתי לפרויקט הזה שנקרא ים-המלח, או יותר נכון, הפרויקט שנקרא Dead-Red, או תעלת הימים, ים-סוף לים-המלח, כשהייתי עוזרו של אריק שרון, שר התשתיות הלאומיות, ולאחר מכן כמנכ"ל המשרד לשיתוף פעולה אזורי.
למה אני מברך על היום הזה, בנוסף לחשיבותו ולפסטיבל שדיברו עליו? כיוון שאני חושב שיום כזה צריך לאחד את כל אלה שיש להם את המידע הדרוש כיצד לפעול יחדיו כדי להציל את ים-המלח. על הפרויקט הזה של תעלת הימים, מים-סוף לים-המלח, בהתחלה כשהתחלנו לדבר – וכאן הביורוקרטיה שיחקה תפקיד חשוב – כל אחד התחיל להגיד מאיפה התקציב יגיע. הגענו למצב שאמרנו, כמובן בהסכמה של מדינות, במיוחד ארצות-הברית ומדינות אירופה, שהמימון יתחיל מהבנק העולמי. אני יכול להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שמוניתי מטעם מדינת ישראל להיות חבר הצוות הזה. מהצד הירדני היה זאפר אל-עאלם, שהוא היה שר המים גם כן, והתחלנו לפעול יחד על מנת שנשיג תקציב ל-feasibility study של האפשרות לחבר בין ים-סוף לים-המלח, כולל כל הפרויקטים. כשאנחנו מדברים על פרויקט תעלת הימים להצלת ים-המלח ישנם הרבה פרויקטים בדרך, כולל ניצול הגבהים לייצור חשמל. לשמחתנו, באותה תקופה, בשנות האלפיים, השגנו, אדוני היושב-ראש, 10 מיליון שקל ל-feasibility study, כאשר מדענים משני הצדדים התחילו לערבב מי ים-סוף עם מי ים-המלח ולראות את התוצאות.
ושוב הביורוקרטיה, או התחלפות הממשלות, ואז נכנס העניין הפוליטי והמשך הרצון של שני הצדדים, גם של ירדן גם של ישראל, לעסוק בפרויקט הזה. דרך אגב, אנחנו, מדינת ישראל, אדוני שר התיירות, מבחינתנו היתה דאגה שאין לנו מימון לפרויקט מסוג זה שיכול להציל את ים-המלח, ואמרנו שנסייע בידי ממשלת ירדן להשיג את המימון הזה. ואז, כמובן, דובר על 700 מיליון דולר, שיתרמו הבנק העולמי ועוד מדינות אחרות. לאחר מכן התחילו המלחמות גם בצד שלנו, כשהתחלפו שרי תשתיות, וכל אחד היתה לו מדיניות אחרת. גם הנשיא פרס היה מעורב בזמנו בסוגיה הזו, וכאן אני טוען: יש רצון לשר התיירות לשווק ולהציל את ים-המלח ואת כל המפעל התיירותי שמסביבו. לא צריך לשכוח את התוכניות שקיימות. ה-feasibility study – אני מדבר בזמנו על 10 מיליון דולר, כשהתחילו לפעול בין שתי הממשלות ולראות כיצד להניע את התהליך, כאשר אנחנו, מבחינתנו, באמת, הלכנו לקראת הצד השני. כמובן, היו עיכובים, וצריך להגיד זאת על השולחן, כאן, במסגרת המשא-ומתן – כי הרי הרשות הפלסטינית טוענת שבחלק הצפוני של ים-המלח יש לה זכויות. ובכל זאת התגברנו על כל הקשיים האלה, שיהיה שיתוף פעולה בין ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית להצלת ים-המלח. אנחנו מדברים על פרויקט שהשקעתו ועלותו כ-1.5 מיליארד דולר, כאשר המדינות התורמות – כשהיה תהליך שלום החיים היו יותר קלים. היום אנחנו רואים באיזה מצב אנחנו נמצאים, אז הכול נעצר.
ולכן, אדוני שר התיירות, אני מקווה שהחומר נמצא כרגע במשרד התשתיות הלאומיות, והוא שר מהמפלגה שלך, אפשר לראות את הפרויקטים האלה, אפשר לראות כיצד בשיתוף פעולה שלנו ושל ירדן אפשר להציל את ים-המלח. בפרויקט שדיבר עליו יצחק הרצוג, השר לשעבר, תעלת הימים – גם כן היו כל מיני תוכניות, שחלקן נפסלו עוד באבן, אבל התוכנית הזו, ה-feasibility study שלה במימון הבנק העולמי, צריך לנצל אותה, ולנצל – כיצד אפשר, בשיתופי פעולה וחזרה לתהליך השלום, להציל את ים-המלח. תודה, אדוני.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת מגלי והבה, אני מזמין את אחרון הדוברים, חבר הכנסת משה מטלון. בבקשה.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, נכבדי שר התיירות, חברי חברי הכנסת, יום מיוחד היום, שבו מייחדת הכנסת את עבודתה לדיון בפיתוחו של ים-המלח, של אזור ים-המלח, שלצערי, צערם של כולנו, לא נבחר להיות אחד משבעת פלאי עולם. לטעמי הוא אחד משבעת פלאי עולם. אני אגלה לך, אדוני השר, כמי ששירת באזור הזה, וקצת עשינו מרדפים ומארבים באזור הזה, אהבתנו לים-המלח היא גדולה. והוא השתנה ברבות השנים, הוא באמת השתנה, לצערי הרב. כולנו מדברים על הצורך ההכרחי והדחוף לטפל בבעיות הסביבתיות שנוצרו סביב ים-המלח, בין היתר עליית מפלס המים באגן הדרומי שלו, המשמש ברובו להפקת מינרלים על-ידי "מפעלי ים-המלח".
אך מעבר לדיבורים הללו, אדוני השר, אני חושב שצריך להתעסק באופן הפעולה של הממשלה בעניין. אני יודע שאתה והשר להגנת הסביבה הובלתם הצעת מחליטים לניצול פרויקט ההגנות על ים-המלח, ובינתיים, כפי שאני מבין, ההצעה הזו צוברת אבק ולא מתקדמת, ויש פה התמהמהות, לצערי הרב, של מדינת ישראל באימוצה של ההצעה הזו והיישום המלא שלה.
הפרויקט הזה, שנעשה תוך שיתוף פעולה שלך, אדוני השר, ושל השר ארדן, הוא מנוע וקטר שעשויים באמת להוביל את הטיפול באזור ים-המלח, וכך גם להחזירו להיות פנינה תיירותית, סביבתית, תעשייתית, של כולנו, והוא נכס של כולנו. צדק בנתונים חבר הכנסת אלדד, על הרווחים הגדולים מאוד שמפיקים שם הזכיינים, ואני מבין שכל נושא ההתדיינות מולם ואקדחים, ואקדחים מעשנים, לא אמורים ולא צריכים להפחיד מדינה. וכבר הוכחנו את זה גם במקרים אחרים רק לאחרונה. בכלל, בכל האווירה הזו שהנכסים האלה הם נכסים של עם ישראל, של מדינת ישראל, הגיע הזמן שבאמת הם יהיו על סדר-היום, אדוני היושב-ראש, ובאמת העם יאמר את דברו ולאו דווקא באוהלים בשדרות-רוטשילד, אלא דווקא מכאן, בכנסת ישראל, שאנחנו בעצם הריבון ונציגי העם.
גם אסור לחפש פה אשמים ביום הזה. אני פשוט חושב שצריכים בהחלט לקבל החלטות שמן הראוי אולי ש"מפעלי ים-המלח", המפיקים את המינרלים וכך הלאה מן האגם, הם אלו אשר יישאו בעלויות של מניעת עליית המפלס, מצב אשר ייצב את האזור כולו.
אני לא רוצה להאריך, אדוני השר, אבל אני רוצה לומר: גרירת הרגליים מצד משרד האוצר וכי"ל, חברת הכימיקלים, תחלץ אותנו, את חברי הכנסת, לעזרתכם, לעזרת הממשלה ולעזרתו של ים-המלח, ונסייע לכם לקדם את האג'נדה הלאומית של שימור ים-המלח ופיתוח הנכס הלאומי הזה. אני גיבשתי שתי הצעות חוק, אדוני השר, בנושא תגמולים ובנושא הקציר, ובמידה שהממשלה לא תזדרז לקדם ולקבל החלטות אני אניח את ההצעות לפתחה של ועדת שרים לחקיקה, בתקווה שהן תעבורנה, וכך נוכל לקדם את הצלתו של ים-המלח. אני מודה לך, אדוני השר, ולשר להגנת הסביבה על היוזמה הברוכה שלכם. תודה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת משה מטלון. ישיב ויסכם שר התיירות, חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, שעושה עבודה מצוינת בנושא ים-המלח ובכלל, וזו הזדמנות לברך אותך.
שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני באמת שמח שנושא כל כך חשוב, הכנסת ייעדה לו פרק זמן נכבד – להצעות לסדר-היום, וגם להצעות חוק שאני מניח שחלקן יועלו בשבוע הבא.
אנחנו במשרד התיירות ניסינו וגם הצלחנו לעשות קמפיין חובק עולם במשך שנתיים ימים על מנת למנף את הגימיק התקשורתי של קרן פרטית שמסונפת לאו"ם, שכבר פעם שנייה הכריזה על תחרות פלאי עולם. לפני שלוש שנים זו היתה תחרות שבעת פלאי עולם מעשה ידי אדם, ואז שכנתנו פטרה זכתה באחד משבעת המקומות, ואנחנו ראינו איזה פלא קרה לאותה פטרה שהוכרזה כפלא עולם. רק בעקבות ההכרזה המיידית על כך שהיא נכללת בין שבעת פלאי עולם, הדלתא התיירותית המיידית הסתכמה ב-400,000 תיירים – שזה כולל כמובן הכנסות למדינה, יצירת מקומות תעסוקה, וכך הלאה וכך הלאה.
לפני כשנתיים הוכרזה התחרות הזאת, שבעת פלאי עולם מעשה ידי הטבע, ואנחנו הצלחנו יותר מאשר לפני שנתיים להכליל את ים-המלח שלנו בין 440 האתרים שהגישו את מועמדותם, וזה לא היה קל. אצלנו תמיד הכול קשה. גם כשיש לנו באמת פלא שנמצא במדינת ישראל, עדיין מאוד מאוד קשה אפילו להירשם לתחרות. יודע חברי שר התיירות לשעבר, חבר הכנסת יצחק הרצוג, שלצורך רישום של ים-המלח לתחרות נדרשו עוד שתי חתימות – של הירדנים ושל הפלסטינים.
אני לא זוכר בשנים האחרונות, לצערי, הרבה מאוד מיזמים משותפים בינינו לבין הפלסטינים. גם כשזה הוביל לתועלת כלכלית של הפלסטינים, הם עדיין סירבו לשתף אתנו פעולה. אני חייב להגיד שבסיורים הרבים שאני עושה ברחבי העולם אני מציין את הרישום המשותף של ים-המלח לתחרות כהצלחה אדירה בתחום של שיתוף פעולה בינינו לבין הפלסטינים. אני לא אומר את זה בציניות, למרות שבציניות אפשר להגיד שחבל שזה אחד המקרים הבודדים בשנים האחרונות, אבל עדיין זאת היתה הצלחה.
ככה הצלחנו להיכנס ל-440 האתרים שהתמודדו בתחרות שבעת פלאי עולם, ובהדרגה במהלך השנתיים האלה אנחנו נכללנו בין 28 המקומות הסופיים שהתמודדו במשך השנתיים האלה בתחרות שבעת פלאי עולם.
הקמפיין שהובלנו במשרד התיירות, עם כל הצניעות, באמת היה יפהפה, ואני מאוד מאוד מודה על התשבחות ששמעתי פה מחברי הכנסת, וגם מהציבור הרחב. הקמפיין היה ממצה, הקמפיין היה רחב. אנחנו השתמשנו בכל הפלטפורמה השיווקית שלנו ברחבי העולם כדי למנף את העניין של ים-המלח – בכל התערוכות הבין-לאומיות, בכל הפרסומות שלנו, גם בפרינט, גם במדיה אלקטרונית, בכל ההזדמנויות של הסיורים שלי, במסיבות עיתונאים, בכך שהזמנו אלפי אנשים שיגיעו ויצטלמו בים-המלח – ה-VIP, האח"מים, בכל התחומים: מכוכבי רוק ועד כוכבי ספורט, מסנטורים ועד מושלים של המחוזות, פוליטיקאים מובילים, זמרים. בקיצור, כל מי שיכול היה לעזור בכך שאנחנו נשווק את הפלא שלנו, עשינו זאת. אנחנו גרמנו לכך שיותר ממיליארד איש במהלך השנתיים האלה ברחבי העולם נכנסו לאתר של הקרן הזאת, נחשפו לים-המלח, ובמישרין נחשפו למדינת ישראל. אנחנו זכינו, כמו שאני אומר, מהגימיק התקשורתי הזה של קרן פרטית לחשיפה פוזיטיבית שלא זכור לי בשנתיים האחרונות או בשנים האחרונות שמדינת ישראל זכתה לה בכלל, בגרוש וחצי של כסף. אני באמת אומר לכם, גרוש וחצי של כסף.
שר החינוך גדעון סער:
צריך לברך את משרד התיירות.
יצחק הרצוג (העבודה):
– – –
שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:
בסדר, פה בירכו, אדוני שר החינוך. פה בירכו, ואני גם הודיתי לחברי הכנסת על הברכות. גם האזרחים בירכו. הקמפיין מאוד הצליח. בחצי השנה האחרונה אנחנו הצלחנו לעשות איגום משאבים יחד עם משרד ראש הממשלה, וראש הממשלה התגייס בכל כוחו לקמפיין הזה, ומשרדי הממשלה התגייסו גם כן. אני יודע שמשרד החינוך עשה יום הצבעות מיוחד לתלמידי בתי-הספר, ואני מודה לך, אדוני שר החינוך, אם אני כבר רואה אותך ויכול להודות לך באופן אישי, למרות שים-המלח זה לא עניין אישי שלי, זה עניין לאומי של כולנו. אבל באמת, רק בשבועיים האחרונים – אני מדבר על התוצאות שהגיעו אלי – רק בשבועיים האחרונים היו יותר ממיליון הצבעות של מדינת ישראל.
לא זכינו באחד משבעת המקומות, ואני אומר לכם, כאדם מאוד תחרותי וכמישהו שעסק הרבה שנים בספורט, אותי לימדו שבסופו של דבר מה שחשוב זה התוצאה הסופית ומבחן התוצאה, ולא התהליך, ובמבחן התוצאה לא הצלחנו. ובגלל שזה לא אירוויזיון, למרות שכמה מכם הגדירו את זה כאירוויזיון – בגלל שזה לא אירוויזיון אז אני פה לא מתבכיין ולא אומר שלא הצלחנו בגלל ש–; לא הצלחנו כי היו חסרים לנו קולות. זהו, נקודה. לא אגרנו מספיק קולות.
אגב, בניגוד לאירוויזיון, ששם האזרחים של אותה מדינה שמשתתפת לא יכולים להצביע לה, וככה משווים את התנאים – פה אנחנו התמודדנו עם סין, ששם על האתר שלהם יכלו להצביע מיליארד איש, ואצלנו רק 7.5 מיליון בפוטנציאל, מה שנקרא. ועדיין, נכנסנו ל-14 פלאי העולם הראשונים, ולכן באמת זו גאווה לאומית של כולנו. יחד עם התהודה העולמית אנחנו יצרנו גם "באז" ציבורי בתוך מדינת ישראל, וזה מאוד חשוב. תיכף אני גם אסביר, ואתם מבינים למה זה מאוד חשוב.
ים-המלח לא ירד מהכותרות במשך חודשים, גם על-ידי קמפיין מסיבי שעשינו עם ראש הממשלה במדינת ישראל, והציבור גם מצפה לראות עכשיו אם זה היה גימיק עבורנו, או שיש המשכיות לכך שמינפנו את ים-המלח, שמינפנו את השם הזה "שבעת פלאי עולם" בהקשר של ים-המלח, ואם אנחנו באמת מתכוונים לעשות משהו באזור המופלא הזה.
אני מזכיר לכם שלפני שש, שבע שנים, לצורך התמודדות עם פתרון, לפחות בחלק הדרומי של ים-המלח, נוצרה החברה להגנת ים-המלח, שסונפה למשרד התיירות, ועל שר התיירות הונחת – או אתם יודעים מה, אם תרצו – שר התיירות של אז, וגם בהמשך, קיבל זכות להציע פתרון לבעיה של עליית המפלס בחלק הדרומי של ים-המלח. אני רואה בזה זכות גדולה שנפלה דווקא במשמרת שלי – הזכות לטפל בבעיה הזאת אחת ולתמיד. לצערי, בשש השנים האחרונות, למרות שהבעיה של המפלס היתה כבר obvious, כל כך רשומה על הקיר, עדיין ממשלות ישראל גלגלו עיניים, גלגלו אחריות אחד לשני, עד שזה הגיע לפתחנו, וכבר אין למי להעביר את זה, כי זה כבר פה. זה כבר פה.
האגן הדרומי של ים-המלח מוצף, הוא מציף לא רק בתי-מלון בעין-בוקק ובחמי-זוהר, אלא גם תשתיות קבועות של כביש-90, תשתיות של חשמל. בגלל שהחלק הדרומי גם הציף והחלק הצפוני – שם הים נסוג, אז נוצרו גם בולענים. בקיצור, הבעיה סבוכה.
המנדט שלי הוא לטפל בחלק הדרומי, למרות שאני מסכים עם חברי כנסת שאומרים שהבעיה היא כוללנית וצריך לחפש פתרונות כוללניים לדבר הזה.
אני רוצה להגיד לכם שזו החלטה כבדת משקל, כי יש פה עניין תקציבי, יש פה עניין גיאולוגי, יש פה עניין סביבתי, יש פה עניין תיירותי-כלכלי. לכן, אחרי שהחברה להגנת ים-המלח סיימה את עבודתה, אני לקחתי לעצמי פרק זמן של חצי שנה על מנת לדון ולהתדיין שוב ושוב גם עם כל הגורמים שפועלים בשטח של ים-המלח, גם עם הגורמים שיש להם say – עם כל הגורמים הירוקים, עם המשרדים הרלוונטיים, עם בתי-המלון, עם "מפעלי ים-המלח", עם משרד האוצר כמובן – עם כל הגורמים שיש להם יד ורגל בעניין הזה. ולקח לי, ואפילו האשימו אותי חלק מהאנשים – לא בבית הזה אבל חלק מהארגונים – שלוקח לי יותר מדי זמן; עיתונאים בעיקר, עיתונאים. אבל בסופו של דבר, כשהבינו את הרציונל למה אני לוקח את הזמן כדי למצות את הדיונים ולמצות את המשאים-ומתנים, אז הבינו למה ההחלטה הזאת לא יכולה להתקבל ב"שלוף".
חשוב לי גם להגיד לכם פה, יכול להיות שזאת הפעם הראשונה שנתתי גם זמן למשרד האוצר, כבר אז, תוך כדי הדיונים שלי עם כל הגורמים, למצות את כל המשאים-ומתנים שהם ניהלו – כביכול – עם "מפעלי ים-המלח" על הפיצויים על אותה פסולת תעשייתית שהצטברה על הקרקעית של הבריכה התעשייתית בחלק הדרומי של ים-המלח. מה שהסתבר לי, שלא היה שום משא-ומתן, אלא כמו תמיד זה גרירת רגליים. אבל נתתי לראש אגף התקציבים דאז את הזמן למצות – מה שהוא ביקש ממני – למצות את התהליך של משא-ומתן.
ולכן ההכרזה על הפתרון היחידי שמתקבל על הדעת ופותר את כל הבעיה הכוללנית של האזור הזה, שזה קציר מלח, נעשתה על-ידי ועל-ידי ידידי ושותפי למהלך הזה, השר להגנת הסביבה, רק במאי, במסיבת עיתונאים שכולכם זוכרים אותה. אנחנו הכרזנו שהפתרון היחיד זה קציר מלח מהקרקעית של הבריכה התעשייתית. ובצד השני של המשוואה – הקמת קרן מתוקצבת לפיתוח כלכלי ותיירותי של האזור הזה. כי בלי זה, זה שאנחנו נשקם את האזור הזה, בזה שאנחנו נמנע מהמפלס לעלות כל שנה ב-20 ס"מ ונציל את התשתיות ונציל את בתי-המלון, עדיין לא פתרנו את הבעיה של האזור שמבוזבז.
בשני משפטים, אדוני היושב-ראש, אסקור בפניך למה האזור הזה מבוזבז. מי מגיע היום לים-המלח? הרי מתגאים שבתי-המלון בתפוסה מלאה. למה בתי-המלון בים-המלח בתפוסה מלאה? כי מה לעשות, שנת 2010 היתה שנת שיא למדינת ישראל מבחינה תיירותית. הגיעו 3.5 מיליון תיירים, לא היה לזה אח ורע מאז ומעולם. היו צריכים להשתכן איפשהו. אנשים שרצו לגור בירושלים נשלחו לאשקלון רק כי בירושלים היה מחסור בחדרי מלון. אז מה הפלא שהיתה תפוסה כל כך מלאה גם בבתי-המלון מסביב לים-המלח? מה הפלא, אם אפילו במקומות מרוחקים יותר מירושלים היתה תפוסה כל כך מלאה? אבל בדרך כלל, ב"פּארֶטוֹ", מי שמגיע לים-המלח זה או תיירים שמחפשים תיירות מרפא, למחלות עור, מחלות נשימה, ברונכיטיס, אסתמה, פסוריאזיס וכן הלאה; או אחרי המשבר עם טורקיה שקרה בשנה שעברה, בקיץ של השנה שעברה, הוועדים הגדולים של מדינת ישראל – ופה באמת צריך להוריד את הכובע בפני עופר עיני – החליטו לא להטיס את הוועדים לנופש בבורגס או בכרתים או בקפריסין, אלא להעדיף כחול-לבן, למרות שלפעמים זה יקר יותר, אבל להעדיף כחול-לבן.
דרך אגב, משרד התיירות אז, בקיץ 2010, יצא בקריאה: דווקא עכשיו כחול-לבן, בגלל המשבר שלנו עם טורקיה, בגלל שיש לנו גם גאווה לאומית. חוץ מארבע ארוחות ביום, הכול כלול, יש לנו גם גאווה לאומית. והוועדים הגדולים הרימו את הכפפה ומילאו בהמוניהם את בתי-המלון בים-המלח.
אבל מה לעשות, מה לעשות שבאזור המופלא הזה, שופע טבע, שופע היסטוריה, תרבות, מינרלים, אוויר, אין אטרקציות, אין מה לעשות. אין מה לעשות למשל כשאתה מגיע לשם. זה יפה לצוף על המים, אבל כמה אתה יכול לצוף? אתה מחפש גם משהו אחר, אתה מחפש אטרקציות, כבר היית במפל בעין-גדי – בלי לזלזל, מקום מקסים, ואני הייתי שם מאות פעמים – צפת, אתה רוצה עוד משהו. והאטרקציות היחידות שהציעו לנו בערב זה "ארומה", שנסגר ב-21:00, ו"מקדונלד'ס", שנסגר ב-21:30 או 21:15, אל תתפסו אותי במלה. בזכותי, דרך אגב, בזכות האמירות החוזרות והנשנות בתקשורת על "מקדונל'ס" וכן הלאה, נודע שיש "מקדונלד'ס" ו"ארומה" בים-המלח. אני יכול להיות פרזנטור של המסעדות האלה.
ב-1985 – הפעם האחרונה שהיה פיתוח מואץ של אזור ים-המלח מבחינה כלכלית ומבחינה תיירותית. ראש הממשלה דאז שמעון פרס, ושר האוצר, לדעתי מודעי, הם אלה שהחליטו לתת מענקים, להגדיר את האזור הזה כאזור עדיפות לאומית, לתת מענקים מוגדלים של 38% למלונאים, ליזמים, ואז התחילו לבנות שם בתי-מלון ואז האזור באמת קיבל תנופה גדולה מאוד. ראש העיר של ערד היה אז בייגה שוחט, הוא גם השתתף בזה. מאז שום דבר לא נעשה כדי לפתח את האזור הזה. גם היום, תארו לעצמכם שהאזור הזה לא מקבל הגדרה של אזור עדיפות לאומית מבחינה תיירותית, ואני, במשרד שלי, לא יכול לתת קרן להקמה של בתי-מלון, להקמה של אטרקציות תיירותיות, לא יכול לתגמל את היזמים שיבואו לשם. לא יכול. מה האינסנטיב של היזמים לבוא לשם אם משרד התיירות לא יכול לתת להם 20%, מה שאני נותן במקומות אחרים שמוגדרים כאזורי עדיפות לאומית? אם אין שם מסחר, אם אין שם קניונים, אם אין שם אטרקציות, מה האינסנטיב?
ואז זה המעגל הסגור הזה, שגורם לאזור מופלא, לפלא הלאומי שלנו, להישאר שומם. שומם. וכואב הלב, כי זה בדיוק מה שאנחנו מורישים לדורות הבאים.
אני חושב שבדיוק ברגע הזה, זו ההזדמנות שלנו, שנקרית פעם בדור ואולי אפילו פעם בכמה דורות, להרים את האזור, לפתח את האזור הזה, לפרוץ את המעגל הקסום הזה – הקסום מבחינה שלילית.
לכן, הצעת מחליטים, שאני ניסחתי יחד עם השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, מדברת בשני הכובעים: א. שיקום האזור, קרי, קציר מלח; ב. הקמת קרן לעידוד תשתיות תיירותיות, להגדרת האזור הזה כאזור עדיפות לאומית, למתן מענקים ליזמים שיבואו, ועל-ידי כך למשוך את היזמים בתחום המסחר, בתחום הקניונים וכך הלאה וכך הלאה. זה יפתור את הבעיה. זה יפתור את הבעיה, לא מיידית, זה ייקח שנה, שנתיים, אבל צריך להתחיל ממשהו.
הצעת המחליטים הזאת נוסחה כבר ביוני, מאז היא לא הונחה על שולחן הממשלה, כי לא מניחים. עכשיו, ראש הממשלה התגייס גם בקטע הזה, ואני הצלחתי להביא אותו לים-המלח, יחד עם חמישה שרים. שם ראש הממשלה אימץ את הצעתנו לעשות קציר מלח, זאת אומרת, חלופה של קציר מלח, והטיל על משרד האוצר, על ראש אגף התקציבים דאז, 21 יום, בתחילת יוני, לסיים את כל הסאגה הזאת של משא-ומתן מול "מפעלי ים-המלח", את העניין הכספי. נכון, קציר מלח זה לא עניין זול, זה 6 מיליארד שקל לפי חישובים ממוצעים, יש שאומרים פחות, יש אומרים יותר, אבל: א. זה מתפרס על הרבה מאוד שנים, לפחות 15 שנה; ב. מתישהו צריך לעשות את זה, כי אם אנחנו אוספים אצלנו זבל בדירה, אם אנחנו לא מורידים אותו, אז מתישהו הדירה שלנו – א. מתחילה להסריח; ב. אנחנו כבר טובעים בתוך הזבל. זה בדיוק מה שקורה בים-המלח, אוגרים, אוגרים, אוגרים את הפסולת התעשייתית, זהו, זה מה שקרה.
אנחנו מטילים – יחד עם השר להגנת הסביבה, אני חושב שגם כל הבית הזה מתחבר לכך – את רוב האחריות לפסולת התעשייתית, קרי, מלח, על המפעלים שיצרו את רוב הרווח מהפקת האשלג.
אני אומר לכם, הצעת החוק של חבר הכנסת דב חנין, של ניצן הורוביץ ואחרים, היא קצת קיצונית; קצת, בלשון המעטה. כי "מפעלי ים-המלח" באזור הזה, בכלל, "מפעלי ים-המלח" ממלאים תפקיד חיוני ביותר בכלכלת מדינת ישראל, בתעסוקה, בצמיחה, בפיתוח האזור. אין ספק. אבל מצד שני של המשוואה הם הנהנים העיקריים מהפקת האשלג לאורך שנים, אחרי שקיבלו בלירה, או ב-10 לירות, כמו שאמר פה אני כבר לא זוכר מי – –
היו"ר יעקב אדרי:
דב חנין.
שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:
דב חנין. – – את הזיכיון בשנות ה-50. לפי החישוב שלי, לפי מה שאני יודע, יש להם רווח נקי של מיליארד ו-200 מיליון שקל כל שנה מהפקת האשלג. אני מניח שהמשא-ומתן, אם היה מתנהל אתם בצורה מואצת ורצינית – הם היו מבינים שעדיף להם להמשיך ולהפיק את הרווחים הגדולים האלה, לשלם על קציר המלח ולסיים את הסאגה הזאת, כמו שדרך אגב עשה הצד הירדני.
עצם זה שהם לא עשו את זה רק אומר שהמשא-ומתן אתם התנהל בעצלתיים. גם היום הוא מתנהל בעצלתיים. אני רואה כל מיני ספינים שמפריח משרד האוצר על כך שאולי יש כלי אחר מאשר קציר מלח. יכול להיות שצריך להמציא עוד איזה כלי, אחרי שהומצאה החברה להגנת ים-המלח.
יצחק הרצוג (העבודה):
רק כשהים יהיה יבש הם ייזכרו.
שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:
בסדר. אבל פתאום, אחרי שהאופניים כבר הומצאו, מתחילים להמציא את הגלגל לאותם אופניים. אז בשביל מה המצאנו את החברה להגנת ים-המלח לפני שש, שבע שנים? בשביל מה עשינו את העבודה הגיאולוגית, הסביבתית, ההנדסית והתיירותית וכך הלאה? מה, לזרוק עכשיו את כל הכסף הזה לים, כמו שזרקנו את מה שאמר פה חבר הכנסת מגלי על עבודה אחרת עם הירדנים? ככה אנחנו מתייחסים לעבודות? עכשיו פתאום נזכרים שאולי יש אלטרנטיבות אחרות. אין אלטרנטיבות אחרות. נעשתה עבודה, יש פתרון, תאמצו אותו, תתחילו לעבוד.
יצחק הרצוג (העבודה):
אם לא, בוא נלך לחקיקה.
שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:
בסדר, שמענו פה כמה יוזמות פרטיות של חברי כנסת. אני, כחבר ממשלה וכשר אחראי, חושב שזה קלוקל שהכנסת תוביל את ההצלה של אזור שהוא נכס לאומי שלנו. אני חושב שאם יש הצעת מחליטים שכבר גיבשו השרים האחרים, גם אני וגם שותפי, השר ארדן, אנחנו חייבים לפחות לדון על זה בממשלה, ולא להקפיא את זה למשך זמן לא סביר. משרד האוצר קיבל 21 יום; מאז עברו לפחות חמישה חודשים. אני חושב שהגיע הזמן שההצעה הזו תידון. כל מה שאני אומר – – –
משה מטלון (ישראל ביתנו):
– – – אולי ההצעה הזאת גם לא תידון, זה אמצעי לחץ.
שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:
אני, מעל הבמה הזאת, אדוני היושב-ראש, קורא לראש ממשלה, שגם הוא אימץ את ההצעה שלנו כבר ביוני, בסיור שהוא עשה בים-המלח; אני קורא לו לשים את הצעת המחליטים על סדר-היום של הממשלה כבר ביום ראשון הקרוב. אנחנו יכולים לקבל את זה דווקא עכשיו, אחרי שהשתתפנו בתחרות, אחרי שהשם של ים-המלח שגור בפי כולם, גם בעולם וגם במדינת ישראל. זה הזמן להתחיל לטפל בים-המלח בצורה רצינית; לפתח את האזור הזה למען הדורות הבאים, למען זה שלא נתעורר אחר כך ונגיד: איזה פספוס של המקום, שיכול היה להיות פלא אדיר, לא רק בפוטנציאל אלא גם במעשה.
אני מקווה מאוד שלא נזדקק לכנסת, שרוב רובה בעד הצלת ים-המלח, פיתוח כלכלי, תיירותי וסביבתי של האזור הזה. אני מקווה מאוד שלא נצטרך להתמודד עם הצעות חוק פרטיות, כי אני בטוח שהן יעברו, אבל אני בטוח שלא נצטרך אותן ונעמיד את הצעת המחליטים על סדר-היום ונקבל אותה. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לשר התיירות, וכמובן אנו מצטרפים לקריאה שלך. אנחנו מקווים שהנושא הזה יובא במהרה בימינו, כבר ביום ראשון הקרוב, על-ידי ראש הממשלה. לפני שנעבור לנושא הבא – הודעות לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי – – –
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, לא החלטנו מה עושים בנושא. אנחנו מוכנים גם לוועדה, אבל אם לא, אז שיהיה במליאה.
יצחק הרצוג (העבודה):
במליאה זה אף פעם לא יהיה.
היו"ר יעקב אדרי:
חבר הכנסת דב חנין, אנחנו רשמנו בפנינו את דבריו של שר התיירות.
דב חנין (חד"ש):
– – – אנחנו חושבים שחשוב להמשיך לעקוב אחרי זה.
היו"ר יעקב אדרי:
אתה לא מסתפק בדברי השר, שאני חושב שהיו – – –
דב חנין (חד"ש):
דברי השר חשובים מאוד ואני בהחלט מעריך אותם, ואני חושב שחשוב שהכנסת תמשיך לעקוב.
היו"ר יעקב אדרי:
מה אדוני מציע?
דב חנין (חד"ש):
הדבר הכי הגיוני יהיה להמשיך לעקוב בוועדה.
היו"ר יעקב אדרי:
בבקשה. חבר הכנסת דב חנין, איזו ועדה אתה מציע?
דב חנין (חד"ש):
ועדת הפנים והגנת הסביבה.
היו"ר יעקב אדרי:
זה מקובל על כולם? השר, מקובל עליך? אין בעיה, על דעת כולם. תודה לחבר הכנסת, לא צריך הצבעה.
קריאה:
צריך להצביע. תצביע.
היו"ר יעקב אדרי:
בבקשה. הצבעה ידנית. מי בעד הצעתו של חבר הכנסת חנין להעביר לוועדת הפנים?
הצבעה
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר יעקב אדרי:
פה אחד. תודה לכולם.