קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
ריכוזיות בענף התקשורת
היו"ר שלמה מולה:
נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: ריכוזיות בענף התקשורת, מס' 6514. המציעה היא חברת הכנסת עינת וילף. אני מבקש שתעלי לשאת את דברייך. אני מבין שאדוני השר, אתה התורן וגם העונה על ההצעה לסדר-היום, אדוני השר לנדאו. בבקשה.
עינת וילף (העצמאות):
כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, השר, אחת לשבוע אני מגישה הצעה לסדר-היום, זה תמיד ביום רביעי בסוף היום, אז אנחנו נעשה את זה כשיחה בינינו ויחד עם כל הצופים בערוץ-99 וגם מי שב-YouTube.
אז קצת רקע על למה בכלל העליתי את הנושא הזה. כמו שאתם יודעים, אני עוסקת בנושא הריכוזיות כבר זמן מה, פחות או יותר מאז כניסתי לכנסת, ובמהלך הדיונים עם ועדת הריכוזיות, במהלך הכנת החומר, הפגישות שלי, העדויות שלי שם, עלה הנושא שצריך גם להסתכל על הבעלות על התקשורת. אנחנו עוסקים הרבה בשאלה של האחזקה של בעלי הפירמידות במשק בנכסים ריאליים – כלומר מפעלים; ונכסים פיננסיים – בנקים, חברות ביטוח, והבעיות שזה יוצר למשק. ככל שהתקדמנו בדיון בנושאים האלה בהחלט עלה יותר ויותר הנושא של הבעלות על אמצעי תקשורת בהקשר הזה.
אני לא אוהבת לרוץ לדברים ולא ממהרת לחוקק, ולכן אמרתי, בואו קודם כול נבדוק מה הסיפור ובמה מדובר. מרכז המחקר והמידע של הכנסת עשה עבודה מצוינת; מי שעבדו על זה הם עמי צדיק ותמיר אגמון, ואני רוצה כאן בסוגריים לומר שזה באמת בלתי רגיל, כלומר מרכז המחקר והמידע, שאני חושבת שעם השנים – אין לי כל ההיסטוריה, אבל התחושה היא שעם השנים הוא צבר יותר ויותר עוצמה ורלוונטיות, ואני יודעת שגם היושב-ראש הנוכחי מאוד תומך בהם ומגן עליהם, וזה מאפשר לנו לעשות את העבודה שלנו לא רק הרבה יותר טוב; הוא כבר צבר מעמד כגוף מחקר שאין לו אינטרס חיצוני, הוא לא מנסה לקדם משהו, ולכן כשהוא מביא דברים והוא עושה מחקרים, אני חושבת שסדר-היום הציבורי נוטה להיות הרבה יותר מבוסס עובדות וענייני מאשר כשמנסים לומר: פרסם את זה ההוא, עשה את המחקר הזה ההוא, ולכן זה לא רלוונטי. אז קודם כול אני רוצה להודות להם ולמרכז על העבודה המצוינת, ובאמת על התרומה לשיח בנושא מאוד רגיש, כי ברור שברגע שעוסקים בתקשורת הדברים נעשים הרבה יותר רגישים, לכן מאוד חשוב שיש נתונים אובייקטיביים ומחקר רציני.
במחקר הזה יש הרבה מאוד נתונים. מי שרוצה, כמובן, מוזמן לקחת את זה מאתר הכנסת. אבל הם מעלים נושא אחד מרכזי. הם בעצם מציגים בעיה שהיא לא ייחודית רק לישראל; בישראל יש דברים שמחריפים אותה: בהרבה כלי תקשורת המניע הכלכלי הולך ונעלם. מה זאת אומרת? באחזקת הרבה מאוד כלי תקשורת בעצם מפסידים כסף, ומפסידים הרבה מאוד כסף. חלק מהדברים האלה לא תלויים במדינת ישראל. הכניסה של האינטרנט בעצם יצרה מצב שהרבה מעוגת הפרסום הולכת למקום הזה, עיתונים מפסידים, ועיתונים מפסידים את הכסף שפעם הגיע מהמודעות הקטנות, ונעשים יותר תלויים במפרסמים גדולים. אז יש דברים שהם טכנולוגיות כלל-עולמיות, ובכל העולם יש סימני שאלה לגבי הדרך להרוויח כסף מעיתונות ואמצעי תקשורת.
מעבר לזה, ישראל – שוק קטן, עוגת פרסום קטנה. גם כל שיטת הרשיונות ביחס לטלוויזיה ולרדיו לא תמיד עוזרת ומטילה מגבלות קשות. לכן אנחנו יותר ויותר מגיעים למצב שבו או שכבר היום מפסידים כסף על בעלות על אמצעי תקשורת, והרבה מאוד כסף, או שמתקרבים לזה, באמצעי תקשורת אחרים.
ברגע שאנחנו נמצאים במצב שבו מפסידים בבעלות על אמצעי תקשורת, ואנשים בכל זאת רוצים להיות בעלים של אמצעי תקשורת ולקנות אותם, צריך לשאול מה מניע אותם, כי במובן מסוים הם, אפשר לומר, הופכים לפילנתרופים, כי אם הם יודעים שהם נכנסים לתחום שהם מפסידים בו כסף, אז למה הם עושים את זה, מה המניעים שלהם?
ויש שלל מניעים לבעלות על כלי תקשורת. קודם כול, ברור שיש מניעים פוליטיים. פעם היה לנו שוק תקשורת מאוד ברור: המפלגות שלטו על העיתונים השונים, היה שוק תקשורת מגוון, אבל לפחות כשקראת עיתון, זה היה די שקוף; ידעת שאם אתה לוקח עיתון מסוים – ידעת מה העמדות, איזו מפלגה עומדת מאחוריו. אז זה סוג מסוים של שוק. אז ברור שיש אינטרסים פוליטיים, וגם כיום יש אינטרסים פוליטיים בבעלות על אמצעי תקשורת. לפחות אפשר לומר בנושא הזה, שזה לפחות שקוף – אנשים יודעים מה המניעים הפוליטיים; הם קוראים עיתון מסוים, הם אומרים: טוב, זו הזווית הזו, זו הזווית האחרת.
ואחרי זה מסתבר, וזה מה שהמחקר כאן מראה, שיותר ויותר גוברים המניעים הכלכליים, והמניעים הכלכליים נמצאים מחוץ לבעלות על אמצעי התקשורת, כי בבעלות על אמצעי התקשורת בעצם מפסידים כסף. ואז מה שאנחנו רואים זה שיש אינטרסים שהם מחוץ לבעלות אמצעי התקשורת, והבעלות על אמצעי התקשורת, השימוש בה נועד להגן על אותם אינטרסים האחרים.
אחת הטבלאות מאירות העיניים שיש במחקר הזה בעצם מראה כמה מכלי התקשורת העיקריים והבעלות עליהם ביחס לקבוצות עסקים עיקריות, או מה שאנחנו קוראים הפירמידות או במקרים מסוימים המונופולים הגדולים במשק. חשוב לי להדגיש: לא מדובר כאן בנושא אישי. אני מציינת את זה כי מדובר פה בבעיה מערכתית: "גלובס" ו"ידיעות אחרונות" – פישמן; מעריב – דנקנר; "רשת" – עופר; "קשת" – ורטהיים; ערוץ 10 – מימן; yes – אלוביץ; "קשת" – תשובה, ו"רשת" – שטראוס. כלומר, אנחנו רואים שאותם שמות שמופיעים בדיון על הריכוזיות של בעלות על נכסים ריאליים ופיננסיים נוטים באופן לא פרופורציונלי גם להיות הבעלים של אמצעי התקשורת. כיוון שרווח גדול באמצעי התקשורת האלה לא תמיד יש, בעצם יש פה חיבור שנועד לעשות שימוש באמצעי התקשורת האלה, לפחות אפשרי, כדי להבטיח שהאינטרסים הכלכליים האחרים – הבעלות על המונופולים, השליטה בפירמידות – לא נפגעים.
זה בעצם הדבר שצריך להדאיג אותנו. השאלה היא, איך אנחנו מתמודדים עם זה? ההתמודדות כאן היא לא טריוויאלית. כמו שאמרתי, אני לא רצה לחוקק ולהגיד דברים חד-משמעיים. למה זה לא טריוויאלי? כי לצורך העניין – אנחנו נוכחנו בזה רק לאחרונה – "מעריב" היה בקשיים; כמו שאמרנו, אמצעי התקשורת נמצאים בקשיים כתוצאה משלל התפתחויות. מי שהציל את "מעריב" היה דנקנר. בעצם זאת דילמה. יש כאן כמה שיקולים: מצד אחד, אנחנו רוצים ש"מעריב" יוצל ויצליח, שיהיה עיתון יותר טוב ושבאמת יהיה מגוון של עיתונים ושל דעות בשוק התקשורת הישראלית. מצד שני, אנחנו רוצים לוודא שאין שימוש בפלטפורמה הזאת כדי לחנוק את התחרות במשק. השאלה היא, איך בעצם מוצאים את האיזונים האלה? כי אנחנו לא רוצים להגיע למצב שבו יהיה רק עיתון ורבע ואיזו תחנת טלוויזיה. מצד שני, אנחנו רוצים לוודא שאין כאן שימוש לרעה במנגנוני התקשורת כדי לחנוק תחרות שהיא חשובה לכל אזרחי ישראל. לכן העליתי את הדבר הזה על סדר-היום.
אני אבקש גם שיהיה דיון המשך בוועדת הכלכלה של הכנסת, מתוך ציפייה באמת לבחון לעומק את האפשרויות השונות ואת הדברים שאפשר לעשות כדי להתמודד עם הבעיה הזאת. ברור שבקצה הכי קיצוני תמיד עומדת האפשרות להגיד: מפרידים לגמרי, לא תהיה בעלות על זה ועל זה ועל זה במקביל. אבל זה אמצעי מאוד קיצוני וצריך תמיד לאזן אותו עם כך שאנחנו רוצים שכלי התקשורת יחזיקו מעמד ויצליחו ויוכלו באמת לתרום לשיח הדמוקרטי.
אז צריך גם לבחון דברים מהצד השני. האם יש דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי להבטיח שאמצעי התקשורת יהיו רווחיים? כי אם מישהו קונה עיתון או משקיע בתחנת טלוויזיה כי הוא עושה מזה כסף, אז אפשר גם להגיד לו גם שבמקביל אנחנו לא מוכנים שהוא יחזיק באינטרסים כלכליים רבי-עוצמה אחרים במשק, כי לפחות אנחנו יודעים שכאן הוא מרוויח כסף והעיתון או תחנת הטלוויזיה ימשיכו לתפקד.
אז צריך בעצם להסתכל כאן בראייה כוללת. יש דברים שיכולים להיות רלוונטיים שנוכל לעשות בחקיקה כדי להבטיח שיהיה רווח באמצעים האלה, אבל המטרה היא בסך הכול להעלות את הנושא הזה על סדר-היום, לעשות את זה על בסיס מחקר ועובדות, ומכאן ואילך לבחון מהן הדרכים הנכונות לטפל בזה גם כדי שנשיג את המטרה של תקשורת חיה, בועטת ומגוונת, אבל גם כדי להבטיח שהיא לא מנוצלת כדי לקדם אינטרסים שנוגדים את מה שטוב לכלל אזרחי ישראל. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, עינת. אני חושב שזה נושא מאוד רציני וחשוב. כבוד השר, בבקשה, רשות הדיבור לך לענות. אני לא יודע אם זה בשם שר התקשורת או הממשלה, מה שבטוח – אנחנו ניהנה מתשובתך.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני קורא את תשובתו של השר כחלון על ההצעה שהועלתה לסדר-היום, כדלקמן: בישראל קיימת בעיית ריכוזיות. אכן, ראש הממשלה הקים את ועדת הריכוזיות, שפרסמה המלצות ביניים ומקיימת שימוע בימים אלה. הריכוזיות קיימת כמעט בכל הענפים המרכזיים במשק. תחום התקשורת הוא לא חריג, אבל הוא יוצא דופן.
החקיקה בתחום התקשורת קובעת מגבלות על בעלויות צולבות מאוד מפורטות, גם כאלה שכמעט אוסרות אחזקה במקביל במשדר broadcast – הכוונה כאן לערוץ-2 ולערוץ-10, בטלוויזיה רב-ערוצית – הכוונה כאן ל"הוט" ול-yes ובעיתון. ההוראות האלה הן תוצר של העשור האחרון, הן חייבו גורמים חזקים בישראל למכור אחזקות שלהם בגופי תקשורת וזה שינוי מבורך.
בנוסף, יש כללים גם בחוק הרשות השנייה וגם בחוק התקשורת שמחייבים כל אחד מהגופים שמשדרים היום לבצע את ההנפקות שלהם על-ידי גורמים חיצוניים, מפיקים עצמאים. כלומר, רוב ההפקות הן לא in house, בתוך הבית. הכללים האלה מאפשרים קיומם של מגוון תכנים על המסך ולא רק כאלה שהגיעו מבית-יוצר אחד. הלוואי שעל כל השווקים היו חלות הוראות כה מפורטות כמו אלה שקיימות בחוקי התקשורת.
נכון הוא שההסדרה היום אינה קובעת מגבלות על בעלויות אלכסוניות, כמו שנייר המחקר של הכנסת מכנה אותן – דהיינו, אחזקה של גוף תקשורת ועסקים אחרים באותה עת.
אני מסכים שאחזקה בגוף תקשורת יכולה להיות מכפיל כוח לאחזקה בעסקים אחרים. אני מאמין שצריך לבחון את זה. ההתייחסות המיוחדת לאחזקה בגוף תקשורת ובעסקים אחרים, זה בדיוק התפקיד של ועדות בין-משרדיות או ציבוריות שרואות את כל התמונה. אני אוסיף שחברת הכנסת וילף עסקה בדיוק בסוגיה הזאת.
אני מבקש להעיר בהקשר זה הערה: בתחום השידורים התחרות חשובה מאוד, אין חולק על כך. אבל יש עוד ערכים שלנו כממשלה חשוב ליישם, וגם הבית הזה דאג להם במהלך השנים. למשל, הפקת תוכניות בעברית. לפני 20 שנה בפריים-טיים ראו "אלי מקביל". לא "עובדה", לא "סרוגים" ואפילו לא "הישרדות". להפיק תוכניות בישראל זה סיפור יקר – שוק קטן ומעט צופים באופן יחסי. על תחום השידורים מוטלות מגבלות ומעמסות כבדות, בעיקר בגלל המחויבות של המשדרים לשדר הפקות ישראליות. שוק השידורים בישראל, אף שהוא מהאיכותיים שקיימים בעולם, ומכירת הפורמטים בחו"ל מעידה על כך, הוא יקר והוא לא מצליח להרוויח.
גם תחום העיתונות, שאני לא מופקד עליו, לא מפרנס כבר שנים את בעליו בכבוד. חברת הכנסת וילף נכנסה לעומק הסוגיה הזאת. כשזה מצב הדברים, מי יכול להשקיע בשידורים ובעיתונות אם לא מי שיש לו כסף? ומי יש לו כסף אם לא אנשים שמחזיקים גם עסקים אחרים?
קראתי את המלצות הנייר שנכתבו כאן בכנסת. הן חשובות וחלקן ראויות בעיני ליישום, אבל צריך לחשוב על עוד מנגנונים שיביאו בחשבון את כל השיקולים שהזכרתי, שיתמכו בשידורים שנוצרו כאן בישראל ובעיתונות כאן בישראל, שיעודדו שקיפות וגילוי של כל האינטרסים, ועל פתרונות נוספים שיחד יפחיתו את הריכוזיות בתחום השידורים ובעיתונות. זאת התשובה של השר כחלון.
אני גם רוצה להוסיף, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת: כאן, כאשר נותן שר התקשורת את התשובה לריכוזיות, הוא מתבונן על כך בתחום הריכוזיות של רבי-משק, גדולי משק, כיצד אחזקותיהם בתחום מסוים ויחד עם זה האחזקה שלהם בתחום התקשורת יביאו להם יתרונות רבים בעסקים אחרים שלהם. חברת הכנסת וילף, צריך גם לראות את הריכוזיות, את הטייקונים בתקשורת, לא בתחום הכלכלי אלא בתחום האידיאולוגי והפוליטי. הסכנה הגדולה היום לדמוקרטיה במדינת ישראל היא שבתחום התקשורת, היושבים ב"קוק פיט" בתחום הפיקוד, רובם המכריע באים מהשמאל האידיאולוגי, מן השמאלנות, השמאלנות שבשמאל. הם קובעים את סדר-היום התקשורתי והם שוטפים לציבור את המוח, וזאת הריכוזיות המסכנת באמת את הדמוקרטיה במדינת ישראל.
עינת וילף (העצמאות):
שר התקשורת הוא מהימין, אז תאחל לו בהצלחה.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
חברת הכנסת וילף, מדברים על טייקונים בכלכלה? הטייקונים המסוכנים לעם ישראל הם טייקוני השמאל בתקשורת, אלה שעם האצבע מצביעים על כל האחרים, והם הסכנה האמיתית. יש כבר מי שדיברו על כך שהטייקונים בתקשורת – – –
היו"ר שלמה מולה:
אני מניח, לא כל שמאל הוא סכנה.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
ודאי שלא, אני לא חושב ששמאל הוא סכנה, אבל כאשר יש ריכוזיות מופרזת, מוגזמת, לעתים באופן פרוע, זאת סכנה לתקשורת, זאת סכנה לדמוקרטיה.
אני אתן דוגמה, אדוני היושב-ראש. כאשר יש לנו אותו שילוש לא קדוש של מערכת המשפט או בית-המשפט, של האקדמיה, של העיתון, אנחנו רואים את התופעה הבאה: מה שלא מוצא חן בעיני האליטה – שפעם השלטון במדינה היה כולו בידה, היא לא נבחרה בבחירות ומפלגות אחרות מנהלות את הדברים – העיתונות או האליטה השמאלנית בעיתונות מובילה את סדר-היום שלה ומתחילה לתקוף את מה שעושה הממשלה, והיא מזמינה לראיונות את אותם אנשים מהאקדמיה שגם הם לא מעט מן השמאל. הם יודעים עם פינצטה לבחור בדיוק את מי.
עינת וילף (העצמאות):
אני רוצה להבהיר – – –
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
בסוף, כאשר לא מצליחים להעביר את החוק או כשמעבירים בסוף חוק בכנסת, יודעים פתאום ליצור את התחושה שהוא בלתי חוקתי ופונים לבית-המשפט העליון, שגם הוא פוליטי.
היו"ר שלמה מולה:
אוה.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
זו הסכנה לדמוקרטיה, חברת הכנסת וילף.
עינת וילף (העצמאות):
אני מבקשת למחות. זה, כמובן גם לא – – – נושא שאני העליתי.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
למחות על מה?
עינת וילף (העצמאות):
אני גם מוחה על המהות, אני חושבת שיש כאן נטייה לראות צל הרים כהרים, אבל גם חבל לי שאתה מנצל במה ופלטפורמה של נושא חשוב להעלאת מסרים שאני חושבת שהיתה לך מספיק הזדמנות בשבוע האחרון להעביר. חבל לי שאתה מנצל את הדיון הזה לטובת – – –
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
חברת הכנסת וילף, אני יכול להבין שיש לך דעה אחרת – –
היו"ר שלמה מולה:
האמת היא שהשר יכול להגיד כל מה שהוא חושב כל עוד – – –
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
– – אבל על מה את מוחה?
עינת וילף (העצמאות):
– – – מביעה את עמדתי.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
חברת הכנסת וילף, אינני מבין על מה את מוחה. את יכולה להתנגד לדעתי, את יכולה לדחות אותה, את יכולה למתוח עליה ביקורת, אבל זכותו של כל אדם להביע את דעתו – –
עינת וילף (העצמאות):
ודאי.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
– – ובמיוחד מול, כמעט הייתי אומר: זעקה של קוזק נגזל. לעתים, אומרים הרבה פעמים: קוזק נגזל, קוזק נגזל. יש לו זעקה. מי שרוצה לשמוע באמת מהי הזעקה, יבוא לשמוע כאן את נאומי אנשי השמאל בכנסת שתוקפים את כל האחרים, כשהם בעצם הסכנה האמיתית לדמוקרטיה.
היו"ר שלמה מולה:
אדוני השר, אני מניח שבטוח שאתה, כדמוקרט, היית רוצה לראות גם מימין וגם משמאל, גם תקשורת פתוחה – –
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
נכון.
היו"ר שלמה מולה:
– – שזה יהיה שיח אמיתי. אני חושב שלא היית רוצה לראות תקשורת שרק משבחת את הממשלה, אלא גם מבקרת.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
בוודאי. אדוני היושב-ראש, אני, בכל לב, סבור שצריכה העיתונות להיות חופשית והיא צריכה למתוח ביקורת על ממשלה, על כל הממשלות. אבל כאשר אתה רואה שענפי התקשורת העיקריים – ואני מדבר בעיקר על ערוץ-2, על עיתון כ"ידיעות אחרונות", כ"הארץ" – קובעים את סדר-היום, ולא משנה כמעט מה תעשה הממשלה, יקרעו אותה לגזרים, כשמדובר בעיקר בממשלת ימין, אז אתה שואל את עצמך איזה מין דמוקרטיה היא זו.
עינת וילף (העצמאות):
– – –
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
בבקשה?
עינת וילף (העצמאות):
אני אומרת: התמיכה בציבור, אתם רק עולים במנדטים. התמיכה של הציבור בממשלה היא גדולה. אז כנראה – – –
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
את יכולה טיפה להרים את הקול, כדי שאדע מה להשיב?
עינת וילף (העצמאות):
לא שומעים מפה?
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
אני לא שומע.
עינת וילף (העצמאות):
סליחה. אמרתי שאתם רק עולים במנדטים, הממשלה זוכה לתמיכה רחבה, והליכוד הולך ונבחר שוב. אז כנראה האיום הוא לא כל כך דרמטי כמו שאתה מתאר אותו.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
ללמדך באיזו מעמסה קשה עומד עם ישראל. איך כתוב בתנ"ך: ויזעקו ותעל שוועת בני ישראל השמימה מן העבודה. "מן העבודה" כתוב שם, לא "מן הליכוד". שם מדובר על בני ישראל במצרים שסבלו. גם בני ישראל פה סובלים לא מעט, מן השמאל בארץ הזאת, מן העיתונות, מבית-המשפט העליון בשבתו בבג"ץ בנושאים פוליטיים, ומן האקדמאים שמוצאים את דרכם לכל הפינות, תמיד לשמוע את דעתם השמאלנית בכיפה. ועם ישראל מצליח לעמוד בכבוד, אני מוכרח לומר, בהתקפות האלה. אבל, שוב, כשהוא בוחר את הממשלה משלו, יודעים בדרכים עקלקלות איך לחסום אותה מכל הכיוונים. אדוני היושב-ראש, תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני השר. האמת היא שאני מוכרח להגיד שכשהיתה פה ממשלה, אולי לא ממשלת הליכוד בקדנציה הקודמת, העיתונות לא עשתה שום הנחה. אני לא חושב שהעיתונות עושה חיים קלים לאף ממשלה, וטוב שכך.
על כל פנים, אנחנו מגיעים לסוף הדיון. השר, אני מניח שאתה מסכים שהדיון יהיה בוועדה, בוועדת הכלכלה?
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
כן.
עינת וילף (העצמאות):
כן.
היו"ר שלמה מולה:
אכן, אנחנו הולכים להצבעה. בבקשה להצביע.
עינת וילף (העצמאות):
איזה מתח.
הצבעה מס' 13
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר שלמה מולה:
בעד – 4, אין מתנגדים. ריכוזיות בענף התקשורת – ההצעה תידון בוועדת הכלכלה. תודה רבה.
רבותי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ד בחשוון התשע"ב, 21 בנובמבר 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.