קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום ציון יום הפג הבין-לאומי היו"ר שלמה מולה: אנחנו נעבור, כדי לא לבזבז את זמננו, להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום הפג הבין-לאומי, הצעות מס' 6332, 6354, 6357, 6384, 6422 ו-6436, במסגרת ציון יום הפג הבין-לאומי. כפי שסגן השר אמר, בעצם חברת הכנסת אורלי לוי היא היוזמת של הנושא הזה, זה דבר מאוד חשוב. אני מזמין את חברת הכנסת רחל אדטו – סליחה, סליחה, סליחה, את אורלי אבקסיס קודם. אורלי – כיוזמת היום, ומייד אחרי זה חברת הכנסת רחל אדטו. אחריה – עפו אגבאריה, ואחרי זה – איתן כבל, אם הוא יהיה, אם הוא נמצא. איתן כבל (העבודה): נמצא, נמצא. אל תעליב אותי שאתה לא רואה אותי. היו"ר שלמה מולה: בבקשה, אורלי. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אני חושבת שהטעות שבה אנחנו נתקלנו עכשיו רק מעידה על העבודה המאוד-קשה ועל הצורך שלנו בתיאומים, ומזכירת הכנסת יודעת לנסות לתקן ומבחינה פרוצדורלית להספיק להעביר את זה כבר היום. כנראה לא הספיקו לעדכן את השר המשיב. אני מקווה מאוד שזה ייפתר ונוכל להצביע כבר היום על הצעת החוק הזאת. זה מה שהובטח לי. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): בהחלט. זה מה שהובטח על-ידי מזכירות הממשלה. מאחר שהגענו לתיאומים גם עם משרד הרווחה וגם עם משרד האוצר וגם עם מזכירות הממשלה, אז זה משהו פרוצדורלי שנסגר, בסופו של דבר, עוד היום. אני מקווה מאוד שלא יהיו עיכובים נוספים, אבל גם אם יהיו אנחנו נתגבר עליהם, כי יש הסכמת הממשלה בנושא הזה, גם את נצטרך לדחות את זה ביום או יומיים, מה שאני לא מאמינה שיקרה. אז אנחנו נתחיל. היו"ר שלמה מולה: מעכשיו יש לך חמש דקות. בבקשה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, סגן שר הבריאות מר יעקב ליצמן, השרה, כבוד השרה לימור לבנת, אדון, פרופסור שאול דולברג, יושב-ראש ארגון הנאונטולוגים – לקח לי קצת זמן ככה לתרגל את זה על השפה, אבל אחרי שלוש שנים אני חושבת שאני יכולה להגיד את זה טוב – במדינת ישראל, ועל עבודת הקודש שכולכם עושים לאורך הימים, לאורך השנים, כל הזמן, במחלקות, סביב השעון; אדוני מנשה דלל, יושב-ראש ארגון לה"ב, וחברים נוספים שנמצאים פה, ובעבודה משותפת אנחנו מציינים היום בכנסת ישראל את יום הפג הבין-לאומי. אני רוצה להודות ליושב-ראש רובי ריבלין שאישר גם השנה, בפעם השלישית, כמו בכל שנה מאז שנכנסתי לתפקיד, את ייחודו של היום הזה כדי שנעשה סקירה, כדי שנוכל להציע וכדי שנוכל לדעת מה צריך לתקן ומה מצריך את התערבותנו. אז זהו באמת יום לחשבון נפש ולבחינה מדוקדקת ואחראית של הנושא, הן מאחר שמדובר בהצלת חיים והן משום שלפעילותנו בתחום יש השלכה ישירה גם על איכות חייו של הרך הנולד. לא בכדי מצוין היום המיוחד הזה ברחבי העולם. ישנה חשיבות רבה לעניין הבין-לאומי, שכן לא אחת אנחנו ניזונים מהקורה בתחום זה בעולם, מהתפתחות המחקר בתחום, מהיכולת להיחשף לטיפולים שונים וחדשניים, אשר יכולים להוביל לשיפור ניכר בנעשה אצלנו, ולפעמים אנחנו בעצמנו תורמים לעוסקים במלאכה בכל העולם. בשנה האחרונה נולדו בישראל כ-160,000 תינוקות, 10% מתוכם הם פגים שנולדו לפני השבוע ה-37 להיריון. עקב הגידול בילודה, השיפורים הטכנולוגיים והגידול בטיפולי ההפריה המוצלחים בעשור האחרון, קפץ מספר הפגים בישראל ביותר מ-45%, מגמה שרק הולכת וגוברת ולצערנו אינה עולה בקנה אחד עם צורכי הפגים, הן מבחינת כוח-האדם הרפואי, הן מבחינת תקנים והן מבחינת ציוד. הפועל היוצא מכל הנתונים הללו הוא עלייה מדאיגה של כ-18% בשיעור תמותת הפגים. מתוך סקירת מצב הפגים בישראל 2011 – נתונים מתוך דוח מבקר המדינה, מארגון הנאונטולוגים בישראל, מארגון לה"ב וממחלקת המחקר של הכנסת – עולה תמונת מצב קשה ומדאיגה. מצבה של ישראל בתחום, וביחס למדינות המערב, הוא בכי רע. שיעור התמותה בקרב פגים בישראל גדול פי שניים מבארצות-הברית. מספר הפגים הסובלים מזיהומים בישראל גדול ב-50% מאשר בקרב מקבילותינו במערב. כמו כן, בשל ההבחנה בין קבוצות פגים, רבים מן הפגים בישראל אינם זוכים לטיפול ראוי ומלא, אף בתקופת המעקב שלאחר השחרור מבתי-החולים. כך, למשל, חיסון מפני נגיף ה-RSV, המהווה סכנת חיים של ממש לפגים הללו, ניתן רק לפגים הקטנים, עד השבוע ה-32 פלוס שישה ימים. צריך להזכיר שגם פה חלה התקדמות: בשנים האחרונות הוסיפו שבוע, בשנה האחרונה הוסיפו עוד שבוע, ואני מקווה שבוועדת הסל, שעכשיו מתכנסת, עוד נוכל להוסיף שבוע נוסף. כך אני מקווה ובאמת לבי תפילה, כי אדוני היושב-ראש לא יודע, אבל בחלק מהמקרים הורים משתחררים הביתה עם המלצה של הרופאים המטפלים לחסן נגד נגיף ה-RSV, כי זה מאוד חשוב לבריאות של הילדים האלה, כדי שלא יפתחו כל מיני מחלות – שאחר כך, בסוף הדרך או באמצע הדרך, בצורה כזו או אחרת אנחנו גם משלמים על זה הרבה יותר כסף ממה שהיה עולה החיסון עצמו. הם ממליצים והרבה פעמים אין לזה כיסוי מבחינת הסל. כי אם הפג נולד אחרי השבוע ה-33, הוא מגיע הביתה, ולהורה יש המלצה לחסן, אבל העלות של החיסונים, וזה חמישה חיסונים, וכל מנה עולה בסביבות 1,000 דולר – אז ההורה מתבקש להוציא מהכיס שלו עוד 20,000 שקל כדי לחסן את הילד שלו מפני מחלות שיכולות לגרום לו סכנת חיים. אבל כבר היום יש התקדמות, ואנחנו מודים גם על זה. אנחנו מקווים שזה יורחב והורים לא יצטרכו להוציא מכיסם ויוכלו להבטיח את בריאות ילדם רק אם יש להם כסף. עכשיו נסקור קצת את המצב בתחום אנשי המקצוע. בישראל עובדים היום כ-100 נאונטולוגים. כמחציתם אמורים לצאת לגמלאות בשנים הקרובות, בעשור הקרוב, אולם נכון ליום זה רק חמישה מתמחים מיועדים לתחום. גם בכוח-האדם הסיעודי, העוטף את אותם ילדים, ולפעמים חשוב לא פחות מאותם רופאים מומחים ומתמחים, יש מחסור גדול. היום התברר לנו שהמחסור של האחיות בפגיות הוא כ-700 תקנים, שגם זה קטסטרופה בפני עצמה, וגם זה צריך לשפר. זה פשוט קצת קשה. אם תחשוב על זה, בישראל יש היום רופא אחד לרשות 16,000 תינוקות, ובתוכם גם פגים. אז מה הפלא, אני שואלת, שנתוני תמותת הפגים בישראל בעלייה? חשוב לציין כי הבעיה התקציבית איננה הבעיה העיקרית בתחום רפואת הפג והיילוד. הבעיה העיקרית נוגעת לדרך שבה מנותבים הכספים. לאחר מאמצים רבים והתערבות ממשלתית הוגדל המענק לבתי-החולים, והם מקבלים היום כ-170,000 שקלים עבור פג זעיר, וזאת דרך הביטוח הלאומי. הכספים המיועדים לפגים הללו אינם מגיעים ליעדם. המצוקה הקשה בכוח-האדם המקצועי, בציוד ובמיטות רק הולכת וגוברת. יש לנו פה כשל חמור של מערכת הבריאות בפיקוח, בקרה ושמירה על כללי מינהל תקין של בתי-החולים במדינה. ואני שואלת: לאן הולכים הכספים? אני בטוחה שלמטרה טובה אחרת, אבל לא למטרה שלשמה התכנסנו, ובטח שלא למטרה שלשמה הוקצה הכסף הזה. ויבואו פה אנשים אחרי ויגידו שאסור לצבוע את הכסף, כי לא יהיה אפשר לנייד אותו. אנחנו צריכים לתת איזה ניהול חופשי למנהלי בתי-החולים. אנחנו החלטנו לתת את הכסף, ואז יוכלו לפתור – רגע, היו כאן גם שאמרו היום בוועדה שאם זה מתוקצב עד 1.750 ק"ג, התקצוב הזה של ה-170,000 שקל, אז מי שמשקלו 1.760 ק"ג לא יקבל? היו"ר שלמה מולה: – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): הפוך – אם נצבע את הכסף הזה, גם הפגים היותר גדולים יוכלו ליהנות מהכסף של הקטנים יותר ולקבל את הטיפול שהם דורשים. אבל יש לנו גם בשורות היום. משרד הבריאות הבטיח היום בוועדת הבריאות כי חוסר השוויון בין פגים לגדולים יוסר. ייקבעו קריטריונים – ואת זה אמר מנכ"ל משרד הבריאות, פרופסור – – – היו"ר שלמה מולה: נא לסכם. בבקשה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): בדרך כלל, ביום כזה, לפחות למציע הראשון לא מודדים זמן. היו"ר שלמה מולה: לא, יש רשימת דוברים. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): תקשיב. יש לי כל כך נתונים שאי-אפשר לפספס אותם. אם נפספס אותם פספסנו את היום הזה, וזה חשוב לי. עפו אגבאריה (חד"ש): יש מרחב. אין הרבה נושאים – – – רחל אדטו (קדימה): – – – איתן כבל (העבודה): תן לה קרדיט. במשפט אחד היא אומרת שלושה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): נכון, אז, אני קצת רצה. היו"ר שלמה מולה: כן, כן. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש – – – נסים זאב (ש"ס): הזמן שלנו יקר, אדוני היושב-ראש. תן לה – – – היו"ר שלמה מולה: אדוני, בסדר גמור. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): הצלת חיים, כבוד נסים זאב. היו"ר שלמה מולה: אורלי לא צריכה, זקוקה, לשום עזרה, אני חושב. היא מסתדרת יפה. נסים זאב (ש"ס): לא יושבים פה פגים, יושבים פה – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אם תפסיקו להפריע, אם תפסיק להפריע, אני גם אוכל להזדרז מבחינת הזמן. אני יודעת שכולם ממהרים, אבל יש פה גם רופאים ויש פה גם הורים לפגים, שתאמינו לי שהם ממהרים, אבל הנושא חשוב. תקשיבו, יש פה כמה בשורות. אחת – באמת לעשות איזו השוואה בין פג שהוא מתחת ל-1.750 ק"ג לבין אלה שהם מעל אבל זקוקים לטיפול. הבטיח משרד הבריאות, על-ידי המנכ"ל שלו, שיטפלו בזה. היתה לנו גם הבטחה מהמנכ"ל שינסו לצבוע את הכסף הזה, ושאף אחד לא יגיד שזה לא קיים, כי זה קיים בבדיקת שמיעה ליילודים. שם הכסף צבוע ואי-אפשר לנייד אותו לשום מקום אחר. אז אני מאמינה שגם כאן אפשר יהיה לעשות את זה. אני מקווה שאנחנו נתקדם עם הצעת החוק הזאת. רחל אדטו (קדימה): אין איזו הגבלה של הזמן? אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אני רוצה לסיים באמת גם בתודה לחבר הכנסת, סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, שהתחייב להעביר מיטות מתוקננות לפגיות בכל רחבי הארץ. מחצית מכ-1,000 מיטות שהיו אמורות להגיע בחמש השנים הקרובות, יגיעו לפגיות וליולדות. כך הובהר לנו, וכך אני מקווה שנצליח לגייס כמה שיותר מתמחים לזה. אני אסיים את דברי בהשאלה. כבר בשיר השירים נאמר: ניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו; התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח. כשם שהפרי המתחדש מתפתח מהיותו פג לפרי בשל, כך גם אנחנו נמשיך ונפעל למעל הפגים ובני משפחותיהם, במטרה לתת להם את הטיפול הרפואי האולטימטיבי ולאפשר את הבשלתם בתנאים הטובים ביותר. אמן. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת רחל אדטו, במסגרת הדיון. רחל אדטו (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי הרופאים, יום ארוך היה היום בנושא הפגים. שמענו על מצוקת בתי-חולים, מצוקת מיטות, מצוקת רופאים. עלה לדיון נושא כוח-האדם הסיעודי, שבלעדיו לא ניתן לקדם שום דבר. מובן שצריכה להיות התייחסות מאוד משמעותית, מאוד יצירתית, וחשיבה מחוץ לקופסה איך אפשר יהיה למשוך יותר כוח-אדם סיעודי לנושא הזה, כי בלי האחיות ובלי הסיעוד לא ניתן יהיה לקיים את הפגיות, לא ניתן יהיה להרחיב, ולא משנה תקנים ולא משנה מיטות. צריך יהיה לשים דגש, וזו אחת המטרות הגדולות יותר והחשובות יותר שצריך יהיה לעשות ולקדם בשנה הבאה. שמענו גם היום למה יש יותר פגים ולמה בעקבות טיפולי הפוריות אנחנו עדים לתאומים, ובעבר היו רביעיות וחמישיות שהעמיסו על הפגיות. אחד הדברים הטובים שקרו בשנים האחרונות הוא שצמצמו את מספר ההחזרות של עוברים לרחם, ולכן גם נולדים פחות פגים, ולכן אחד הדברים החשובים יותר שקרו הוא הקטנת מספר הפגים. אני רוצה לשנות קצת כיוון ולדבר על המשפחות של הפגים, שהן חלק בלתי נפרד מהסיפור הזה. זה מתחיל בשלב מאוד מוקדם, אם האשה שוכבת בשמירת היריון – החרדה מלידת פג כאשר היא בשמירת היריון, וכאשר נולד תינוק פג. אני מדברת פה גם קצת בנימה אישית. הבאתי לכאן היום, הזמנתי, אחיינית שלי, דניאל, שנולדה פגה במשקל 650 גרם, והיום היא ילדה בת 13 ואחת הילדות הכי מבריקות בבית-ספר והכי מצטיינות בבית-ספר. תמיד כשמדברים על פגים צריכים להסתכל על הכיוון הטוב מאוד – איך הרפואה המצטיינת שלנו במדינת ישראל יכולה לקחת ילד של 650 גרם ולהוביל אותו להיות ילד מבריק בבית-הספר. אבל כאשר אנחנו מדברים על המשפחות – המשפחות הן חלק בלתי נפרד מכל הסיפור הזה. המשפחה שיושבת ליד הפגייה ולא יודעת איך יצא הילד מהפגייה: האם הילד הזה יצא פגום? עם הפרעות קשב? עם הפרעות ראייה? עם הפרעות בשמיעה? הוא יגיע לטיפול במוסד? איך הילדים האלה יהיו? החרדה הבלתי-פוסקת שמלווה את כל הטיפול הזה כמובן משפיעה על כולם – משפיעה על היחס של ההורים, על החרדות ביום-יום, הרצון לשמוע כל דקה מה אומר הרופא, מה אומרת האחות, מהם הסימנים הראשונים שהיו, האם יש שינוי כלשהו. זה מתח שמלווה תקופה ארוכה, ולא רק בתקופה הקצרה מאוד של השבועות בבית-החולים אלא גם אחר כך – גם הילד שהולך לגן והילד שהולך לבית-הספר: איך הוא ייראה? האם הוא יהיה ילד ככל הילדים? כשאנחנו מדברים על פגים ועל הטיפול בפגים, זה דבר שמשליך, למעשה, על שנים ארוכות בחיים של הפגים האלה, שהפכו להיות ילדים בבגרותם. לכן, כשאנחנו מדגישים היום עוד פעם ועוד פעם את נושא כוח-האדם, את נושא המצוקה, את נושא הצפיפות ואת נושא ההתייחסות למקצוע הזה – למקצוע למעשה הלא-נדרש הזה, כי אנשים פוחדים להיות שם. אנשים לא פוחדים אלא הם יודעים מהן המטלות שתהיינה מוטלות עליהם כרופאים: ימים ולילות ושעות שעות חריגות. מלאכת הקודש שקשורה בכל הנושא של הבאת הילד הזה לבגרות מתוך בריאות שלמה עומדת בראש סדר-היום. לכן, זה היום שבו חובה להגיד תודה לצוותים הרפואיים, ולכן אני פונה אליכם – לרופאים, לאנשי הסיעוד, לבתי-החולים שמחזיקים את הפגיות ולמשפחות שמתמודדות ביום-יום עם נושא הפגות. תודה רבה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה. אני מבקש להזמין את ד"ר עפו אגבאריה, ואני מאוד מודה לך שבאת. אני יודע שזה חג הקורבן, ואני מבין שהנושא מאוד חשוב לך, ואכן באת. כל הכבוד. חג שמח לך ולבני עדתך. עפו אגבאריה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, תודה לך. אם כבר הזכרת את זה, ברשותך, קודם כול אני אברך אותך. זו הפעם הראשונה שאני נואם כשאתה יושב-ראש. אני מקווה שמזה יצא גם מסר חיובי להמשך החקיקה שאנחנו יחד נלחמים עליה במושב הזה. דבר שני, ברשותך, אני רוצה לברך את האוכלוסייה שחוגגת את חג הקורבן, ולהגיד להם: כול עאם ואנתום בח'יר. קודם כול אני רוצה להודות לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס שמעלה את הנושא באופן עקבי כל שנה, ואני כל שנה משתתף בזה, היות שבאמת הנושא הזה, ובכלל כל נושאי הרפואה יקרים לי, כי אלה נושאים חברתיים ממדרגה ראשונה לטובת כל האוכלוסייה, וטוב שככה היא הרפואה, שהיא לטובת כל האוכלוסייה ללא הבדל דת, גזע ומין, וככה הרפואה במדינת ישראל. אני גם רוצה להודות – אני לא רוצה להיכנס, קודם כול, לסטטיסטיקות שעשו קודמי, אבל אני רוצה לדבר על העניין הזה באופן מעשי. לפני שאני אתחיל לדבר על הנושא של הפגים, אני יודע שדברים גם התקדמו, ובפעם הראשונה שיש במדינת ישראל משרד בריאות שבאמת לוקח את העניין הזה בשיא הרצינות; לא רק את עניין הפגים, גם את עניין הפריפריה וגם את עניין האוכלוסיות החלשות. ואני רוצה להודות לסגן השר, שר הבריאות, יעקב ליצמן, על זה שהוא באמת נתן תנופה די טובה לפריפריה ולשכבות החלשות בעניין הבריאות, אם זה בשיקום מערכת הבריאות בפריפריה והכרזה על חדרי מיון קדמיים, ואם זה אפילו בהכרזה על יחידות הפריה חוץ-גופית בבתי-חולים פריפריים במדינת ישראל; וגם לשותף לעניין פרופסור רוני גמזו, שהוא גם רופא נשים, מנכ"ל משרד הבריאות. ומכאן אני רוצה לציין את החיוניות של העניין הזה. הרי לגידול מספר הפגים במדינת ישראל יש כנראה איזשהן סיבות. אנחנו יודעים שלידת פגים במדינות לא מתקדמות בדרך כלל נגמרת במוות של הפגים האלה. אבל ככל שהרפואה מתקדמת יותר, ככל שהרפואה היא באמת על רמה מאוד גבוהה, ככה מספר הפגים נהיה גדול יותר. הרי הפריה חוץ-גופית, אנחנו יודעים שאחוז התינוקות שנולדים, או אחוז הפגים שנולדים מהפריה חוץ-גופית, הוא גדול, ולא רבות מדינות העולם שעושות את ההפריה הזו בצורה שהיא באמת ברמה שמוכרת במדינת ישראל או באירופה. וזה דבר מאוד חשוב לאוכלוסייה. תארו לעצמכם כמה משפחות חשוכות ילדים היו, שאין להם ילדים, לא היו חולמות שיהיו להן ילדים, ופתאום אפשר היה לעשות את ההפריה, ולתת את שמחת החיים לאנשים האלה, וכמה המוצר הזה יקר, מאז ההפריה עד שנולד פג, למשפחה שאין לה האפשרות לגדל ילדים בצורה תקינה. עניין הפגים – ברגע שנולד הפג, כמה הוא היה יקר גם בגלגול הראשון, כאשר היה צריך לעשות את ההפריה, וכמה הוא יקר למשפחה כאשר הוא נולד בצורת פג. בגלל זה צריך באמת לחזק את ידי האנשים, הרופאים הדגולים שהולכים למקצוע הזה, שזה מקצוע של שליחות. והם יודעים, ואתם כולכם יודעים, שזה לא מקצוע שאפשר לעשות בו מרפאה פרטית בבית ולגזור קופונים. להיפך, זה אחד המקצועות – יש עוד כמה מקצועות, אבל זה אחד המקצועות שהוא באמת שליחות. יש מקום לא רק להתחשב בכך אלא גם לציין את זה ואת עבודתם המאוד-מבורכת של האנשים שעוסקים בזה, אם זה רופאים ואם זה אחיות ואם זה פרסונל פארה-רפואי. אז המקצוע הזה באמת דורש את תשומת הלב. אני מבין שזה אולי כבר בסדר העדיפויות של משרד הפנים – סליחה, משרד הבריאות, שבאמת אפשר ללכת על זה ולתת את העדיפות לאנשים שעובדים במקצוע הזה, ובמקצועות המצוקה האחרים של הרפואה; ואנחנו היום מציינים רק את המקצוע הזה. זוהי פנייה לאוצר שייתן יד. אנחנו יודעים שאם משרד הבריאות והסתדרות הרופאים, המתמחים, דורשים את ההטבות האלה, זאת אומרת שיש מקום לאוצר באמת להיכנס בעובי הקורה ולתת ולהישמע לדרישת האנשים, לדרישה האנושית הזו, לאוכלוסייה הזו, כפי שתיארתי כמה האנשים האלה באמת חשוב להם וטוב להם וכמה פתרנו להם את הבעיה שיהיה להם הילד הזה. אז אם במדינת ישראל אפשר לעשות את המנגנון הזה בצורה כל כך מכובדת ובצורה כל כך מתקדמת מבחינה מדעית ורפואית, מה נשאר? הצד הכספי. אז אני מקווה מהממשלה שתפסיק כבר להסתכל על העניין הכספי כעניין הראשון, אלא תדע שיש צד שני של המטבע, שזה הצד האנושי, החברתי, שבאמת כולנו זקוקים לו. והאנשים האלה, כשאנחנו נותנים להם את התינוק הזה שלהם, אז כמה המצווה, השמחה גדולה אצלם. יבורכו אנשי המקצוע שעוסקים במקצוע הזה. אני מאוד מקווה שנוכל לפתור, ולהתקדם לשיפור התנאים, למשוך יותר מתמחים, להרחיב את הפגיות ולתת את הציוד ואת האפשרויות הטובות ביותר שקיימות בעולם. תודה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. אני מזמין את ידידי הטוב חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני. איתן כבל (העבודה): אדוני היושב-ראש, גם לי זו הפעם הראשונה שאני עומד כאן – ואני רוצה לנצל את ההזדמנות לברך אותך. אתה חבר שלי, מעבר לעובדה שאנחנו גם חברי כנסת, ואני מאחל לך הצלחה בתפקיד. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה. איתן כבל (העבודה): שוב, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אדוני סגן השר, חברת הכנסת אורלי לוי – ואני באמת רוצה להחמיא לך מעומק הלב, לא רק על היום הזה, אלא בכלל על פעילותך כאן בכנסת ישראל בקדנציה הראשונה שלך; חברת כנסת טובה, חרוצה, מסורה, וזה לא עניין של מה בכך, וגם דברים כאלה ראוי שייאמרו. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): תודה רבה. איתן כבל (העבודה): ראשית ארצה להודות לחברת הכנסת, כפי שאמרתי, על שלקחה על עצמה את הטיפול בנושא החשוב והעלתה אותו לסדר-היום הציבורי. אני, קודם כול, רוצה להעיר שאני עצמי לא נולדתי פג. הגובה שלי אינו בגלל שהייתי פג. זאת אומרת, ככה נולדתי. אז קודם כול אני רוצה – – קריאה: לכבוד הגילוי הנאות. איתן כבל (העבודה): – – להבהיר לשם הגילוי הנאות, אדוני סגן השר, אם לרגע היית מודאג. אבל אחרי שדיברנו ככה בנימה קצת מבודחת אני רוצה לומר, ובזה התעדכנתי בעיקר מחברת הכנסת אורלי לוי, והשתדלנו לקבל עד כמה שאפשר את הנתונים המקסימליים – כי לפחות אני כאן עומד כדי לנסות באמת לקחת את הנושא ולתת לו את הדחיפה האפשרית בתוך עולם הבריאות, אדוני סגן השר, שאתה, ייאמר לזכותך, עשית הרבה דברים בזמן קצר, באמת בזמן קצר, במשברים מאוד לא פשוטים. וגם אם אינני מסכים עם כל אשר אתה עושה וכל אשר אתה פועל בנושא, בסך הכול הכללי אתה דוחף את נושא הבריאות כפי ששנים רבות לא נעשה, ואני מרשה לעצמי לומר לך את זה. יחד עם זאת, בתוך עולם הבעיות הכל-כך גדול שבו אנחנו מתחבטים בעולם הבריאות, אתה אומר "פגים"? כלי התקשורת מלאים בכל כך הרבה עניינים ונושאים. למרות זאת, ואף-על-פי-כן, אני אומר: מצב הטיפול בפגים בישראל הוא בכי רע. לא אגזים אם אומר כי ללדת היום פג במדינת ישראל זה דבר מסוכן. העובדות מדברות בעד עצמן. תמותת הפגים הקטנים בישראל גבוהה פי שניים בהשוואה למערב. זאת ועוד, על כל פג שמת 15 פגים סובלים מבעיות בריאותיות שילוו אותם כל חייהם. כשנכנסים בעובי הקורה, התמונה שעולה פשוט מקוממת. המחוקק הישראלי נתן דעתו לנושא והקצה לבתי-החולים 170,000 שקלים על כל פג – פי-15 מלתינוק רגיל. מה שקורה בפועל הוא שמנהלי בתי-החולים לוקחים את התקציב הזה ומפנים אותו למקומות אחרים שנראים להם יותר אטרקטיביים. כך הכוונות הטובות של המחוקק הפכו את הפגים במדינת ישראל לעסק משתלם לבתי-החולים. החסכים שנוצרו עצומים. מספר הלידות גדֵל מדי שנה, אך מספר המיטות לפגים נשאר כשהיה. מי שמשלם את המחיר אלה אותם פגים חסרי ישע, המקבלים טיפול לא ראוי, שבמקרים רבים מביא למותם או גורם לנזק מתמשך. המצב הזה, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, חייב להיפסק. אסור לנו, כחברי כנסת, להסתפק במה שעשינו עד כה, ועלינו לדאוג שהכסף המוקצה בעבור טיפול בפגים יהיה צבוע ויגיע ישירות אל הפגיות. אחרת – זה כאילו לא עשינו כלום. כי אדוני סגן השר יודע שכל דבר דחוף – יש יותר דחוף, וליותר דחוף יש יותר דחוף, וכך אנחנו לא מצליחים באמת למצוא את עצמנו עוסקים בעניינים בצורה מסודרת. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. את הפעולות הנדרשות על מנת לתקן את העיוות הזה עלינו להתחיל לעשות עוד היום. מדובר בחיים של בני-אדם, ואסור שנחכה, כי בכל יום נפגעים עוד ועוד פגים. להיוולד פג זה לא פשע. עם טיפול נכון, ציוד מתאים וצוות מסור כל פג יכול להדביק את הפער ולגדול בצורה נורמטיבית, כמו כל תינוק בריא. אדוני היושב-ראש, אני מודה לך. אני מודה לָך, ואני נענה לאתגר להצטרף ולסייע לך לקדם את הנושא. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): תודה, אני חלק מהפורום – – – היו"ר שלמה מולה: תודה רבה, חבר הכנסת איתן כבל. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת נסים זאב, שהתחלף עם רחל אדטו. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב, סגן יושב-ראש הכנסת. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני באמת מעריך ומוקיר את הדיון הזה, חברת הכנסת אורלי לוי, ואני חושב שאני מתמצא בסוגיה הזאת, כי מבשרי אחזה. בני בכורי נולד פג, מתחת ל-1.750 ק"ג. אני זוכר את החודשים של המתח והחרדה, כמעט שלושה חודשים עליות ומורדות. בערב שבת שלחו שליח מיוחד אלי הביתה ואמרו לי: דחוף, צריכים לעשות עירוי דם רק מהדם שלך. בדקו. זה פשוט, אם לא ייקחו מנת דם עכשיו – זה הצלת חיים. הלכתי לבית-החולים תיכף ומייד ונתתי מנת דם, וזה באמת הציל אותו. ברוך השם, עשינו פדיון הבן, הייתי המוהל, הכול היה בסדר. אספר לכם סיפור יותר מאוחר. נולדה לי שלישייה, וכולם מתחת למשקל הזה. הגדול שבהם היה 1.300 ק"ג, 1.100–1.200 ק"ג – משהו כזה. שניים נפטרו. אבל אני רוצה לומר לכם את הגיהינום שעברנו במהלך החודשים. ברוך השם, אחת נשארה בחיים, בריאה ושלמה, אבל השניים שנשארו במשך חודשים – ואני רוצה לומר לכם את הסיוטים שעברנו – אחד אחרי שישה חודשים נפטר. ותבינו, התינוק הזה כבר הגיע למצב שהיה אוכל, הוא לא היה צריך את הזונדה. הסיכוי שלו היה גבוה, ובסוף הוא נפטר מזיהומים. וכשאנחנו מדברים על תמותה – שניהם, אגב, נפטרו מזיהומים. היה להם סיכוי טוב, אבל מה לעשות? הפטירה שלהם היתה כתוצאה מזיהום. אני אומר לכם, גם נכון להיום הצפיפות היא רבה. לא מזמן הייתי צריך לקחת את הנכד שלי לעשות זונדה דחופה כי הוא כמעט התייבש. הלכתי לבית-החולים "ביקור חולים", הרב ליצמן. הרופא היחיד שיכול היה לעשות את הזונדה היה רופא במחלקת הפגים, כי לא היה רופא שמסוגל לעשות זונדה, בגלל שהעורקים שלו היו דקים. רק רופא לפגים. הרופא לפגים לא יכול היה לעשות. הוא אמר לי: פיקוח נפש, אני לא יכול לעזוב דקה את המחלקה. תראה את העומס, אני לא יכול לצאת ארבע אמות מהחדר הזה. אני פוחד לצאת. זה המצב, הוא קטסטרופלי. תסלחו לי שאני נותן לכם את הדוגמאות מעצמי, אבל אלה סיפורים שהיו, סיפורים שאני חי אותם, אני מכיר אותם, ואני מכיר את המחדל הנורא של מחסור באחיות, הצפיפות בתוך המחלקה, שאחד יכול לזהם את השני. אתה מכניס תינוק בריא ופתאום נמצא בסכנת חיים, רק בגלל הזיהום, לא בגלל משהו אחר. ככל שהצפיפות רבה יותר כך הסיכון הוא רב. לכן, אדוני היושב-ראש ואדוני סגן השר – שאני יודע שפועל רבות בעניין – צריך לעשות הכול כדי שיהיו אחיות יותר מקצועיות ויותר אחיות, כי מי שעובדת היום בטיפול נמרץ בפגייה היא לא אותה אחות שמטפלת שאתה יכול להביא ממחלקה רגילה של תינוקות. אנשים חושבים שזה אותו דבר. המומחיות, המקצועיות, היא שונה לחלוטין. וגם רופאים רבים חסרים, אדוני היושב-ראש. אני יודע את זה. אומר לך – יתירה מזו, כשכבר יודעים מראש שהאשה עלולה ללדת לפני הזמן, כבר מפנים אותה לאיזה בית-חולים מסוים, כי יודעים שבבית-החולים – למרות שהיתה אמורה ללדת בבית-חולים מסוים, בגלל הבעיה של הצפיפות בפגייה מעבירים אותה כבר או לעיר אחרת או לבית-חולים אחר. אסור שזה יקרה, לפחות בבתי-החולים המרכזיים שלנו. אני חושב שהנושא הזה חשוב, ואני מקווה שבעזרת השם ייעשה המיטב והמירב בעניין הזה. ודאי שיש פה עניין של קדושת החיים, הצלת נפשות. תינוק בן יומו נחשב תינוק, בן-אדם לכל דבר, וחייבים לתת את הדעת איך להציל את אותם תינוקות, שיגדלו בבריאות איתנה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. באמת מה שסיפרת לנו, הסיפור שלך, מאוד מרגש. תודה ששיתפת אותנו ואת עם ישראל. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה. אורי מקלב (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אני מנצל את ההזדמנות ומברך אותך. זו פעם ראשונה שאני מדבר ואתה מכהן כיושב-ראש, אז ברכה מיוחדת להצלחה. מכובדי השר, יום הפג אצלך הוא לא רק ביום הזה. אתה במשך כל השנה ודאי – ידוע שאתה מטפל בנושאים האלה והם קרובים ללבך. חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת אורלי לוי, גם תודה מיוחדת על הדחיפה ועל הדיון כאן בכנסת, שמתקיים בדחיפתך וביוזמתך. במשך כל השנה אצלך יום הפג, אבל אמרנו בוועדה שאת אם הפג של הכנסת. הנושא קרוב ללבך ואת פועלת בו כפי שאת יודעת, בנמרצות, בנחרצות ובכל הלהט, מתוך הזדהות מוחלטת. אנחנו באמת חושבים שהכנסת ראויה לציין את יום הפג, מכיוון שהיא לא רק דנה פעם אחת בשנה. מי שדן פעם אחת בשנה בנושא הפג, לא צריך לציין את יום הפג, הוא מדבר ביום הפג. אבל מי שכל השנה מטפל ופועל, אז יש לו יום מיוחד שבו הוא מנסה להעצים את הנושא, מכיוון שבוועדות הכנסת דנים, לפעמים באופן עקיף ולפעמים גם באופן ישיר. אני זוכר דיון בפרט אחד קטן שקשור לפגים שהוועדה לפניות הציבור דנה בו לפני כמה חודשים. זה היה הטסת פגים – במקרים שהמדינה, שקופת-החולים, מטיסה, שאי-אפשר לטפל בהם בארץ – לחוץ-לארץ. הבעיה היא שאין נהלים מסודרים – בעיות שעלו בעקבות פניות הציבור. המתאם לאינקובטור לא היה ועיכב את הטיסה, ובסופו של דבר הוא לא היה והאינקובטור פעל על מצבר, והגיע לחוץ-לארץ עם מצבר מתרוקן; וכך הבעיה התגלגלה סביב הבעיה הזאת. ציון יום הפג הוא לא רק ציון יום הפג; יש בו משהו ערכי מאוד מאוד חשוב. יש בו ערך שבו מציינים גם את ערך החיים – ערך החיים שמרגע שאדם נולד אנחנו יודעים להילחם על חייו, להשקיע כספים רבים. אין שום דבר כספי שאמור למנוע מאתנו טיפול ראוי ונכון. המאמץ שאנחנו עושים לשמר את הפג וכדי שהוא יוכל להיות באמת ילד רגיל ולחיות בצורה ראויה וטובה ובריאה – אנחנו עושים את זה, ודאי שזה בגלל ערך החיים, שאנחנו נלחמים על כל אחד שרוצה לחיות. זה מאוד מתאים לתקופה האחרונה שאנחנו נמצאים בה, לחודש האחרון, ששם באמת זה הוצף. התלכדנו כאן במדינת ישראל כששוחרר גלעד שליט, ודיברו על כך שבשביל להציל נפש אחת בישראל מוכנים להשקיע הרבה, גם כשיש סכנות עתידיות, ושאנחנו יודעים את ערך החיים. זה נכון לגבי כל חברה מתוקנת, אבל ודאי וודאי זה נכון לעם היהודי, שמצווה והערך הכי חשוב שלו זה הצלת חיים. לכן, כשאנחנו מצד אחד משקיעים כל כך הרבה ויודעים להעריך את ערך החיים ולעשות הכול, אנחנו יודעים שיש אצלנו קידמה מאוד חשובה, ואנחנו נמצאים בקרב המדינות המתקדמות ביותר בהצלת חיים. והשאלה שנשאלת – כאן הבן שואל, אולי הפג שואל: מה הלאה? הצלחנו לשמר אותו, הצלחנו ללדת אותו, ועכשיו – איך הטיפול בו? אנחנו היום יודעים שבבתי-החולים יש כמה בעיות. הבעיה הראשונה זה המחסור במיטות, ולאחר מכן – המחסור ברופאים. אנחנו יודעים גם שהיום יש רופאים מעטים על הרבה פגים. יש עכשיו מחסור מיידי ברופאים לפגים. ולא זו אף זו, אם אנחנו רוצים לצפות פני עתיד, אנחנו יודעים שאין היום רופאים צעירים שמתמחים בנושא. יכול להיות שזה בגלל שזה לא מקצוע נדרש כל כך, יכול להיות שהפרקטיקה הפרטית שם פחות נפוצה ופחות משגשגת – הרפואה הפרטית בפגים לא קיימת, ודאי לא באופן רחב. בכל אופן, אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים בבעיה כזאת ברופאים, ואנחנו במחסור בכוח-אדם, באחיות, בכוח-אדם מקצועי, בכוח-אדם נלווה, פארה-רפואי. אנחנו יודעים שהיום מתמודדים רבות במחלקות של פגים – אנחנו שומעים לא פעם שפגייה שלמה נסגרת עקב זיהומים. אנחנו יודעים שלזיהומים האלה יש מחיר, מחיר לא קל. הזכיר את זה חבר הכנסת נסים זאב מתוך ניסיון אישי, מה ההשלכה של זיהום. מצד אחד משקיעים כל כך הרבה, ומצד שני אנחנו יודעים שעקב המחסור בכוח-אדם ועוד דברים כאלה, הפגים האלה סובלים מזיהומים ומהשלכות של זיהומים. אנחנו גם יודעים שיש שחרור מוקדם. בעקבות המחסור במיטות יש שחרור מוקדם מדי של פגים לבתים, ואז ההורים, מעבר להתמודדות הרגילה, הקשה שלהם, יש להם התמודדות עם פג שבעצם היה צריך להיות בבית-חולים והוא נמצא בבית. אנחנו צריכים לציין ביום הזה – ואנחנו באמת צריכים לראות, אם אנחנו רוצים להגיע למסקנות ולקידום של דברים. זה נושא שצד אחד שלו הוא החלק הרפואי המקצועי, והצד השני זה גם העזרה להורים בבית. ההורים, זה נופל עליהם כרעם ביום בהיר. יש להם את השמחה הגדולה עם לידת הילד הפג – בכלל לידת הילד, התינוק. מצד שני, ההתמודדויות מאוד מאוד קשות. ההתמודדויות בנושא הפגים הן התמודדויות ארוכות. בחודשים הראשונים יש התמודדות מאוד מאוד קשה – אנשים לא יכולים ללכת לעבודה, אבל גם בהמשך – ההידבקות במחלות, הקשיים שיש, לפעמים מחלות כרוניות שמלוות את הפג. הבעיות הן גם קשיי הלימוד שיש לפגים לאורך שנים, קשיי לימוד שמתגברים בגלל שהילד נולד פג, ואחרי זה – מחלות הרבה יותר מורכבות ומסובכות. אנחנו צריכים לדעת שבכל אלה יש הרבה מה לעשות – גם בהפשרת הביורוקרטיה הקשה שיש להם מול קופות-החולים ומול שירותי הבריאות שצריכים לתת להם מענה, והמענה הוא קשה. על כל טיפול פיזיותרפי שהם צריכים לעשות – ומעבר לכך יש להם מאבק שלם שהם צריכים להיאבק. אנחנו יודעים שהם צריכים להיאבק. אנחנו צריכים לתת קדימות לילד שנולד פג. אנחנו באמת רוצים לציין את עמותת לה"ב, של ההורים, שעושים רבות וקידמו את הנושא הזה כאן במסדרונות הכנסת באופן רצוף כל השנה. אנחנו רוצים לדעת, אנחנו מבקשים, שהיום הזה שאנחנו מציינים ייתן לנו גם התקדמות, ולקראת יום הפג הבא אנחנו נבוא עם דברים שהתקדמו הרבה הרבה יותר בנושאים האלה. תודה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. אני מבקש להזמין את סגן שר הבריאות יעקב ליצמן להשיב על ההצעה לסדר. לאחר מכן נראה מה נעשה עם הצעת החוק של אורלי. נראה לי שאנחנו נצביע על הצעת החוק. כל עוד אין הודעה אחרת אנחנו נצביע. בבקשה, אדוני סגן השר. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): זה עניין טכני, אני יודעת. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אני רק מבקש, נראה מה לעשות עם זה אחר כך. עושים בדיקה כרגע בין השרים. היו"ר שלמה מולה: מאה אחוז. אנחנו נמשיך בסדר-היום ואנחנו נחזור. כרגע אדוני משיב אך ורק על ההצעות לסדר-היום. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דבר ראשון אני רוצה לברך אותך, אדוני היושב-ראש. זאת ישיבה ראשונה – אני מאחל לך הצלחה וברכה בכל מה שתעשה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: חברת הכנסת אורלי יצאה – – – היו"ר שלמה מולה: היא יושבת שם. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: לא, אני לא מאשים אותה. אורלי, ברשותך, מלה, רק הצעה – בוא נתקדם, ואחר כך אני אגיד לה מה שרציתי להגיד לה. הנושא של פגים ופגיות הוא בעיה קשה, וכל מלה שנאמרת כאן צודקת וצריכה טיפול, והתחלנו בטיפול. לא שיש לי טיפול לכל דבר; אין לי מענה לכל דבר. אבל אני חושב שגם לפני ההסכם עם הר"י, וגם בו יש סעיף שנוגע לפגיות – כשהגעתי להסכמה עם האוצר על 1,000 מיטות, התנאי הראשון היה שאנחנו נקציב, נייעד מיטות לפגיות ולטיפול נמרץ, לשני הדברים, כיוון שהם במצוקה. לדעתי יכול להיות שזה עדיין לא מספיק, אבל בהחלט קידמנו את הנושא הזה. קודם כול אני רוצה לענות. אני אתייחס לכמה דברים. אורלי, מה שרציתי להגיד לך: יום הפג הבין-לאומי זה פעם בשנה. את יודעת שאני בדרך כלל צוחק כשאומרים יום, אם זה פעם בשנה – אבל כיבוד אב ואם זה כל דקה וכל רגע, זה לא פעם בשנה. אני בהחלט רוצה לאתגר את משרד הבריאות ומשרד האוצר, אני אומר במפורש. בואי נסכם עכשיו שבעוד ארבעה חודשים נקיים דיון נוסף – אני לא יודע, נקרא לזה "יום פג לאומי". למה זה בין-לאומי? אני לא יודע בדיוק איך נקרא לזה. בואי נתעדכן בדיוק מה עשינו בינתיים. אני גם לעצמי, אני רוצה – זה בשבילי אתגר שאני יודע שיש זמן שאנחנו צריכים לתת דין-וחשבון. אני בעד, כי אני חושב שהנושא סופר-חשוב. ברשותך, נכנסנו רק לקראת סוף המושב. בואי נראה איפה אנחנו עומדים בכל הדברים שגם עכשיו אנחנו מדברים. ברשותך, זאת הקדמה – – היו"ר שלמה מולה: מאה אחוז. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: – – עכשיו אני רוצה להגיד כמה דברים. טיפול מיוחד, אדוני היושב-ראש, ביילוד, הינו טיפול שניתן לתינוקות שמשקל הלידה שלהם נמוך מ-2,500 גרם, או במקרי קיצון נמוך אף מ-1,500 גרם, קילו וחצי. בישראל יש עלייה מתמדת במספר לידות הפגים. מספר הלידות בארץ הוא בין 150,000 ל-160,000 לידות, ומהן 10% הן לידות פגים; דיברנו על 9% ומשהו וזה נכון. הסיבה לעלייה במספר הפגים אך לא בשיעור לידות הפגים היא המספר הגבוה של הפריות חוץ-גופיות והעלייה במספר הלידות מרובות הוולדות, תאומים או שלישיות, ואלו נוטים להיוולד בלידה מוקדמת. תקינת מיטות האשפוז לפגים ויילודים במדינת ישראל לא רק שאינה תואמת את הגידול באוכלוסיית הפגים, אלא גם לא את מצבם הרפואי. בפועל יש בתי-חולים שיש בהם מיטות לאשפוז לטיפול נמרץ, קרי יחידות לטיפול נמרץ ביילוד, שאינן יחידות מוכרות לכך ואינן מתוקננות בהתאם, וזה חמור. תקינת כוח-האדם והמיטות נקבעה לפני שנים רבות. ברור לנו שיש צורך לעדכנה לפי המספרים המשתנים. בשנת 2009 תפוסת המיטות בתקן ביחידות הטיפול נמרץ ביילוד היתה 159.4%, והתפוסה בפועל היתה 125.3%. מחקרים בין-לאומיים מצביעים על כך שחוסר בתשתיות ובכוח-אדם מתאים מוביל לעלייה בתחלואה ובתמותה של פגים ויילודים. גם מבקר המדינה, בדוח על שנת 2003, מציין כי המחסור בכוח-אדם בפגיות בארץ עלול להיות גורם סיכון לזיהומים ויכול להסביר את השכיחות הגבוהה של הלוקים בזיהומים נרכשים בקרב תינוקות שמשקלם בלידה היה נמוך מ-1,500 גרם, שכיחות העומדת על 30%. נסים זאב קודם אמר מה זה זיהום, מה זה יכול לעשות. המבקר ציין כי גם מחקרים שפורסמו באנגליה ובארצות-הברית מעידים כי היחס שבין מספר האחיות והרופאים למספר הפגים המטופלים קשור לשכיחות הזיהומים ולתמותה בפגיות. יש לציין שעל-פי נתוני משרד הבריאות ואיגוד הנאונטולוגים, בשנתיים האחרונות יש עלייה במספר מקרי הזיהום בפגים, ואנו פועלים להקטין את הצפיפות ולהעלות את מספר המטפלים. בשל הבעיות שהעליתי בתחום הפגיות במדינת ישראל – צפיפות, מחסור בכוח-אדם סיעודי ורפואי – החליט שר הבריאות להקים ועדה שתבחן את מצב הפגיות במדינה ואת הצורך בשינוי התקינה והתשתיות. הוועדה מיפתה את מצב הפגיות במדינה. כיום פועלות במדינה פגיות ב-26 בתי-חולים. קיימות 177 מיטות טיפול נמרץ ביילוד ו-517 מיטות לטיפול מיוחד ביילוד. מה משרד הבריאות עושה? א. שינוי בתקינת המיטות ותוספת מיטות טיפול נמרץ ביילוד, מה שאמרתי קודם. תוספת מיטות פגים בטיפול נמרץ ביילוד: במסגרת החלטת הממשלה מפברואר 2011 ובפעילות מקצועית של משרד הבריאות נקבעה תוספת של 240 מיטות פגים במהלך חמש השנים הבאות. מספר זה עונה על חלק גדול מהמחסור במיטות שישנו היום. תוספת רופאים נאונטולוגים: במסגרת הסכם השכר של הרופאים מאוגוסט 2011 עם הר"י נקבע שמקצוע הנאונטולוגיה הינו מקצוע במצוקה. מקצוע במצוקה – אנחנו הוספנו הרבה דברים: מתמחים שיפנו למקצוע זה יזכו למענקים של עד 500,000 שקל, לרבות התמחות בפריפריה; אני חושב שבמרכז המקצוע הזה זכה ל-300,000 שקל, אם אני זוכר נכון. לא רק זאת כי אם נוספו תקנים רבים – 1,000 תקנים שמרביתם מיועדים למתמחים, בעיקר בפריפריה, ואשר יהוו מקור לתוספת רופאים נאונטולוגים. זאת, בנוסף לתוספת הרופאים הצפויה עם עליית מספר לומדי הרפואה במדינת ישראל. כידוע לכם, לפני עשרה ימים חנכנו בצפת בית-ספר נוסף לרפואה. תוספת אחיות וקיום מסלול להכשרת אחיות מומחיות בטיפול בפג – על חשבון משרד הבריאות. תוספת תשתיות בינוי בבתי-חולים במהלך רב-שנתי בשנים הקרובות על מנת לייצר תשתית שתוכל לקלוט את תוספת המיטות. משרד הבריאות פעל למנוע את האפליה בטיפול בין פגים הקטנים במשקלם מ-1.750 ק"ג ואשר המענק הניתן בגינם לבית החולים הינו כ-170,000 שקל, ובין פגים גדולים יותר. אנו סבורים שלא נכון לקבוע את התשלום והטיפול רק על סמך משקל היילוד. אנו נקבע זאת על סמך קריטריונים אחרים ונשווה את הטיפול ביילודים אלה. לסיכום, משרד הבריאות ער לצפיפות ולמחסור בכוח-האדם הרפואי והסיעודי והמחסור במיטות ותשתיות. המשרד פועל ללא לאות להתגבר על מצב זה ולמנוע את הנזק לבריאות הפגים – ומה שאמרתי לכם על כל הדברים שהוספנו. אנו גם פועלים כאמור יד ביד עם ארגון הנאונטולוגים להתאים תשתיות, להביא ציוד חדש ומתקדם. התהליך הינו מדורג ורב-שנתי אבל אנחנו רואים כבר היום שינויים בזה. אני רוצה להוסיף כאן כמה דברים: אנחנו ראינו את הנושא הזה לפני ההסכם האחרון. ההסכם האחרון נותן דחף שגם יכירו במקצוע כמקצוע במצוקה. אני חושב שנכון לעשות את זה, ואני קורא לרופאים להצטרף לזה, זה הכי חשוב. התמותה, מה שנקרא, מזיהומים, זה דבר שצריך לטפל בו מעבר לטיפול הסטנדרטי; זה לדעתי. נכון שנוסיף מיטות, נרחיב את המקומות – אני בעצמי פניתי לכמה בתי-חולים שירחיבו את מחלקת היולדות. יש צפיפות נוראה בירושלים, אני לא מדבר על מקומות אחרים גם כן. צריך לבנות מיטות ובניינים חדשים ליולדות. חסר וצריך להרחיב. עצם הצפיפות גורמת לזיהומים, חלילה וחס לתמותה ולכל מה שיקרה. אז אנחנו בודקים את האפשרות גם לטפל ולשנות. אבל בעיקר, וזה מה שאני רוצה להגיד לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – ודיברת אתי על כך: הכסף שבתי-החולים מקבלים עבור פגיות, קרי, 170,000 שקל, אני לא יכול להתחייב לך בעניין של לצבוע, אני לא יודע, אבל בהחלט אנחנו ניכנס לזה ונבדוק, אני מוכן להיכנס ולבדוק שהכסף הזה שבתי-החולים מקבלים עבור הפגיות, שיועד עבור הפגיות, שילך למטרה שהוא יועד לה. לצבוע? אני יודע שיש דבר כזה, אני לא אכחיש, אבל לא בטוח שאני יכול, עכשיו, כשתהיה בזה קצת מלחמה – אני לא אשקר לך – עם מנהלי בתי-החולים, ואני לא בטוח שכרגע זה המצב לזה. אבל אני בהחלט מבטיח, בלי נדר, לתת עדכון גם – צריך להזכיר לי, אבל לתת עדכון שבביקור הפתע הבא שנעשה, ונעשה, בעזרת השם, בבתי-החולים, נבדוק גם את הקטע הזה, שנראה חשוב לפתרון. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): וכשנגלה שהכסף לא הגיע לפגיות, מה תוכל לעשות? סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: לא, אני חושב שיש לנו דרך. אני אגיד לכם, זה תלוי בכמה דברים. קודם כול, אם המצב של בית-חולים x לא טוב, אז הוא לא יכול להתחמק לי, להגיד שאין לו כסף. כי עובדה שיש לו כסף, רק הוא לא מייעד את זה. אם המצב באמת טוב, רק יש סיבות אחרות שאני לא יודע – אני אבדוק מה העניין. לצבוע קצת קשה לי כרגע, אני לא אוהב להבטיח דברים שאני לא יכול לקיים, שלא נראה לי שאני יכול לקיים, אבל בהחלט אני יכול להיכנס, להתערב. משרד הבריאות – לא אני, אני לא מומחה לדברים. המנכ"ל גם כגינקולוג וגם כמנכ"ל, יודע, מכיר את הדברים האלה. נדבר אתו, ובהחלט אני אבקש שהוא ייכנס לעניין, יבדוק איפה הכסף שמיועד לפגיות, לשיפור הפגיות ולמניעת זיהומים, שהכסף יבוא רק למטרה שהוא יועד לה, ולא לדבר אחר. אני מציע, אדוני היושב-ראש – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אדוני סגן השר, לגבי האחיות – – – למשל נתנו תמריצים לרופאים ולא לאחיות, ואם אנחנו לא נצליח לקלוט אחיות – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: האמת היא שאין לי מענקים למצוקות באחיות, כרגע אין לי. ואת יודעת שבגלל – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): שכר – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: – – חלק גדול בגלל הפעילות שלך, אני צריך עכשיו לייעד המון אחיות לדרום – לבדואים ולכל הבעיות שם. יש שם תת-טיפול ותת-רמה בבתי-ספר, בטיפות-חלב, כל הדברים. אני מדבר על כל הדרום. ציינתי במיוחד את הבדואיות, אבל הכוונה היא לכל הדרום. ולכן, זה לא קל. את זה את יודעת – לפי ההצעה שלי זה חזר למשרד הבריאות. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – אני מקווה שבקרוב בפריסה ארצית. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: קודם כול נראה איך אנחנו נצליח. זה גם אתגר של משרד הבריאות. אם אני אראה שמשרד הבריאות מצליח בדרום יותר מאשר אחרים במרכז, אני לא אהסס. אם לא – אז אנחנו צריכים לתת טיפול בכיוון אחר לגמרי. היו"ר שלמה מולה: מה מבקש אדוני? סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אני מוכן לדון על זה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. היו"ר שלמה מולה: מאה אחוז. תודה רבה, אדוני סגן השר. יש עמדה אחרת, של חבר הכנסת הרב אייכלר; הוא יתכבד להציג את עמדתו האחרת. אם אין מישהו שיבקש עוד עמדה אחרת אנחנו נעבור להצבעה, או שאני אפנה למציעים הנמצאים לשאול אם הם מסתפקים בהצעתו של סגן השר. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר. ישראל אייכלר (יהדות התורה): זאת עמדה אחרת, אבל לא שונה. אני רוצה לברך את אדוני היושב-ראש על מינויך לסגן יושב-ראש הכנסת. יהי רצון שתצליח. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אנחנו כולנו דואגים לפגים, וההשקעה הנדרשת למען ישרדו ויגדלו ויצמחו – וזה קורה בשעה שאומרים לנו שיש יותר מדי ילדים בארץ. יש איזו סתירה הגיונית בדאגה לפגים. במדינה יהודית שמאמינה שאדם הוא נפש, רוח ונשמה שחצובה מצלם אלוקים ברא את האדם, אין שאלה למה צריך להציל כל פג וכל ילד, כי האדם הוא לא רק גוף שמורכב מערימה של מולקולות שמתכלה תוך 80 שנה וחבל להשקיע בחלשים. אבל לפי שיטת דרווין, עבודת הרופאים להציל את החולים והתשושים והחלשים פוגעת בברירה הטבעית, שבה החזקים טורפים את החלשים ואסור לתת לחלשים להחליש את החזקים. לשיטת המאמינים בדרוויניזם אני שואל: למה משקיעים בפגים ובתשושים כשיש יותר מדי ילדים הגורמים לפיצוץ אוכלוסין בארץ ובעולם? אני אומר את זה כמובן בסרקזם. תודה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה. יש מישהו שיש לו עמדה אחרת? אם לא, אנחנו נעבור – אני רוצה לשאול את המציעים. סגן השר ביקש שיהיה דיון, אני מניח, בוועדת העבודה והרווחה, אלא אם כן מישהו רוצה אחרת. אתם מסכימים? עפו אגבאריה (חד"ש): אני מסתפק בתשובת השר. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): מה שהשר מציע, אנחנו מקבלים. אורי מקלב (יהדות התורה): – – – בעוד ארבעה חודשים. היו"ר שלמה מולה: איתן, מה אתך? קריאה: – – – ועדה – – – היו"ר שלמה מולה: מאה אחוז, אז ועדה. אני מפעיל את מערכת ההצבעה. מי שבעד – בעד ועדה; מי שנגד – נגד. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר שלמה מולה: בעד – 12, נגד – אין. אכן, הנושא עבר לוועדת העבודה והרווחה להמשך דיון.