קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום נשים במרחב הציבורי היו"ר שלמה מולה: אנחנו נחזור להצעות לסדר-היום. הצעה לסדר-היום מס' 6334 – אני מבקש להזמין את חברת הכנסת עינת וילף להעלות את הנושא של נשים במרחב הציבורי. אני חושב שהנושא הזה הוא נושא חשוב, שיש בו הרבה מאוד שאלות – – נחמן שי (קדימה): היא לבד? היו"ר שלמה מולה: – – ואני מודה לך על שהעלית את הנושא על סדר-היום. בבקשה. עינת וילף (העצמאות): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אנחנו ננהל את זה כשיחה שלנו, וצר לי על כך. היו"ר שלמה מולה: אין שר שעונה, נכון? נחמן שי (קדימה): לעולם לא תצעדי לבד. היו"ר שלמה מולה: אין שר שעונה. זה חבל, אבל – – – עינת וילף (העצמאות): אני רוצה לספר כאן – יש כאן מקרה מעניין, והנושא הזה בעצם אינו נמצא בסמכות אף שר, ואף שר לא רצה לטפל בנושא המאוד לא נעים הזה. הופעל עלי לחץ אולי לוותר – – – נחמן שי (קדימה): מה זה הדבר הזה – – – היו"ר שלמה מולה: השר ארדן לא יכול היה לענות? עינת וילף (העצמאות): לא, לא, אבל אני התעקשתי. אני אמרתי שאני רוצה בכל זאת. היו"ר שלמה מולה: לא לא, אני אומר שבדרך כלל, כשאין בעל-בית לאיזו הצעה לסדר-היום, השר המקשר בין הממשלה לכנסת חייב להשיב. עינת וילף (העצמאות): כן, אבל נראה לי שאף אחד לא רוצה את תפוח-האדמה הלוהט הזה אצלו. היו"ר שלמה מולה: דרך אגב, אני מתקן את עצמי. מגיע לך עשר דקות, ולא – – – עינת וילף (העצמאות): כן, זו הצעה לסדר-היום. היו"ר שלמה מולה: נכון. רגילה. נחמן שי (קדימה): תן לה 13. עינת וילף (העצמאות): אתה אומר, על הדרך כבר. נחמן שי (קדימה): תחזיר לה את מה שאקוניס לקח מאתנו היום. היו"ר שלמה מולה: בבקשה. עינת וילף (העצמאות): אז בעיני היה חשוב להעלות את זה כהצעה לסדר-היום גם ללא תשובת שר, כי אני באמת חושבת שאין כאן עניין ספציפי לממשלה שתענה על איך היא מטפלת בנושא הזה. יש כאן נושא הרבה יותר דרמטי והרבה יותר חשוב – הוא אגב לא רק במדינת ישראל; הרבה מאוד מדינות בעולם הפתוח, בעולם המערבי, מתמודדות עם זה – וזו שאלת גבולות הסובלנות לחברה שהיא לא סובלנית. לכאורה, הרעיון הפתוח, הליברלי, מזה זמן מה אומר שבשם הרב-תרבותיות – והוא לכאורה רעיון מתקדם וליברלי – חברה פתוחה צריכה ללמוד להכיל בתוכה חברות-משנה, על המסורות שלהן, על הרקע שלהן, גם אם המסורות והערכים האלה הם לא תמיד בהתאם לערכים של החברה הרחבה, של הרוב. ואז, כתוצאה מזה, נאמר לנו שכיוון שחברה דתית-חרדית יש לה מנהגים מסוימים ביחס לנשים, החברה הפתוחה, חברת הרוב, החברה הליברלית, צריכה לקבל את זה, צריכה להכיל את זה, צריכה לתת לזה מקום בשם אותם ערכים מתקדמים וליברליים. גם נשים מתלבטות בשאלה הזאת. להיות בעד נשים זו עמדה מתקדמת, אבל אנחנו גם רוצות להכיר בשונות התרבותית של גורמים אחרים. אבל אני חושבת שהגיע הזמן להגיד די. הדברים הלכו רחוק מדי, ואי-אפשר לקבל שיש חברות שטוענות שבשם המסורת הן לא רוצות לראות נשים בשום מקום במרחב הציבורי. והתהליך הזה הוא תהליך שכל פעם קורה בדברים קטנים. התפיסה היא גם שהגורמים הפתוחים והמתקדמים יותר הם אלה שצריכים להתחשב ברגשות החברה הסגורה יותר. כידוע, לנשים אין רגשות והן עשויות מברזל, ולכן עליהן להתחשב ברגשותיהם של אחרים. יש גם תפיסה – ביחסים, כמובן, של חילונים ודתיים – שכיוון שאצל מי שהוא חרדי או דתי מאוד האיסור בא מאלוקים, אז ההתחשבות היא תמיד בכיוון אחד. כי אנחנו, שאין לנו אלוקים, אז אין צורך באמת, ואנחנו יכולים להתחשב עד אין קץ. אז גם לזה אני רוצה להגיד שצריך סוף-סוף להגיד די, ושאנשים שמאמינים בערכים מתקדמים ובשוויון בין נשים לגברים לא ירגישו לא נוח בפני חברות סגורות ולא ירגישו צורך להתנצל ולהתחשב. ולכן, בעיני אין שום תירוץ ושום הסבר, לא אלוקים ולא מסורת, כי כולנו ראינו שגם אלוקים וגם מסורת הם מאוד מאוד גמישים כשיש מטרות אחרות. ולכן אין שום הצדקה למצב שבו נשים ייסעו בחלק האחורי של אוטובוס, בוודאי שלא במימון המדינה ובמרחב הציבורי. זו בושה. וגם אם, אגב, זה לא היה במימון המדינה, אני חושבת שלא צריך לאפשר את זה. ואני גם לא מאמינה – ושיגידו לי שהנשים אומרות שזה טוב להן וזה חלק מהמסורת שלהן. לחלוטין לא מקובל שחברה מתקדמת תקבל דבר כזה. כל השטות הזאת עם שירת נשים בצה"ל – אני בעד שילוב חרדים בצה"ל. לא ייתכן שזה יבוא במקביל לדרישה שלא תיראה אשה במרחב שבו גברים חרדים נמצאים בצה"ל. יש לנו שתי מפלגות חרדיות גדולות בכנסת. הן לא מביאות נשים לכנסת, וזה לא בסדר. יום אחד אתם תשנו את זה. אברהם מיכאלי (ש"ס): אני חושב שיש לך סיכוי להצטרף אלינו. עינת וילף (העצמאות): אני בעד. הרי יום אחד גם אתם תביאו נשים לכנסת. זה לא יכול להימשך לנצח, ואתם גם יודעים את זה. וכולנו גם עובדים מצוין בכנסת פה. אז אם אפשר לעבוד יחד בכנסת, לקדם מטרות משותפות ולשבת האחד ליד השני, ואין שום בעיה, ואם אני אפצח פה בשירה אני בטוחה שאתה תקשיב, גם אם לא תיהנה. אברהם מיכאלי (ש"ס): השר כחלון היום – הוא שר הדתות עכשיו. עינת וילף (העצמאות): כן. אני לא בטוחה שלו תהיה כאן הנאה גדולה מזה. שר התקשורת משה כחלון: אם את שרה אני יושב. עינת וילף (העצמאות): הרי זו פשוט שטות אחת גדולה. ולכן צריך שיהיה ברור שכן יכול להיות כבוד למסורת, ויש כבוד למנהגים, וקבוצות מיעוט יכולות לחיות על-פי דרכן. הגבול חד-משמעית צריך לעבור בכל מה שקשור לטיפול בנשים. ונשים יש להן מקום במרחב הציבורי, באוטובוסים, בפרסומת, בכבישים, בכל דבר, ובשירה ובצה"ל, וצריך להבהיר שיש גבול, חד-משמעית, וגם מן הצד הדתי והחרדי תצטרך להיות התחשבות בערכים של החברה המודרנית. גם לנו יש רגשות, גם לנו הדברים חשובים, ופוגעת בנו המחשבה שיש משהו לא בסדר בנשים במרחב הציבורי. ואין ספק שמדינת ישראל במאה ה-21 – במאה ה-20 לא, אבל בוודאי במאה ה-21 – לא יכולה לקבל, בשום עיקרון פרוגרסיבי או ליברלי, את זה שלנשים אין מקום במרחב הציבורי. במיוחד עכשיו, כשאנחנו מסתכלים על האזור, על המהפכות בעולם הערבי – הדבר שכל העולם מסתכל עליו כדי לדעת אם המהפכות האלה ילכו לכיוון חיובי או שלילי זה הנשים; הנשים יהיו האינדיקציה אם באמת בעולם הערבי יש כוונה ללכת למקום מתקדם. מצבן של נשים הוא תמיד האינדיקציה הטובה ביותר לעד כמה מדינה היא מדינה מתקדמת. ולכן, לא מדובר כאן בנושא של שר אחד, בנושא של טיפול בבעיה בשירת נשים בצה"ל, בכותל המערבי, באוטובוסים, בפרסומות בירושלים. מדובר במהפך תפיסתי, שדווקא הגורמים הפתוחים, הליברלים בחברה, צריכים להבין שבשם הרעיונות המתקדמים אי-אפשר להראות סובלנות לקבוצות קטנות, מסוגרות, שטוענות שבשם האל או המסורת או הכללים הן מתייחסות לנשים באופן שאינו שווה. ולכן אני רוצה שמפה, מהכנסת, תצא קריאה חד-משמעית: יש סובלנות, יש הבנה, יש התחשבות. הגבול עובר בכל מה שקשור לנשים ולמעמדן. תודה רבה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה לך. האמת היא שיש הרבה דברים שהם מובן מאליו, אבל לא תמיד אנחנו יודעים להתמודד דווקא עם עוולות חברתיות מסוג זה. קשה לנו להתעמת אתן. אז אני מודה לך שהעלית את העניין. חבל שאף שר לא מצא לנכון להתייחס לעניין. דווקא יש הרבה שרים, סגני שרים. אם אני לא טועה, אפילו אחת הסגניות עוסקות בענייני קידום נשים. יכול להיות שהיא יכלה לענות לנו. על כל פנים, חברי הכנסת, אני חושב שתם סדר-היום. את רוצה את הנושא – – – עינת וילף (העצמאות): בוא נעביר את זה למליאה. לא שזה יקרה בדורנו, אבל כן. נחמן שי (קדימה): את לא רוצה ועדה? היו"ר שלמה מולה: את רוצה להעביר את הנושא לאחת מוועדות הכנסת, או שאת רוצה להמשיך לקיים דיון? עינת וילף (העצמאות): כן. נחמן שי (קדימה): למעמד האשה. עינת וילף (העצמאות): נקווה שזה באמת יקרה. בוא ניקח את זה לוועדה למעמד האשה. היו"ר שלמה מולה: לוועדה למעמד האשה? עינת וילף (העצמאות): כן. היו"ר שלמה מולה: מאה אחוז. נחמן שי (קדימה): קודם צריכים להצביע מליאה, כן או לא, ואחר כך לוועדה. היו"ר שלמה מולה: ועדה. הצבעה, בבקשה. מי שבעד – בעד ועדה. נגד – הסרה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לקידום מעמד האשה נתקבלה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה. בעד – 4, נגד – אין. הנושא עובר לוועדה למעמד האשה להמשך דיון. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י' בחשוון התשע"ב, 7 בנובמבר 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.