קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
כישלון ממשלת נתניהו במתן מענה למצוקת הדיור
היו"ר ראובן ריבלין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא האחרון, הצעות לסדר-היום בנושא: כישלון ממשלת נתניהו במתן מענה למצוקת הדיור, מס' 6248 ו-6249. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יעקב כץ, ואחריו – חבר הכנסת מאיר שטרית, אשר ביקשו יחד להעלות את הנושא: כישלון ממשלת נתניהו במתן מענה למצוקת הדיור. לאחר סיום דבריהם של חבר הכנסת כץ, הלוא הוא כצל'ה, וחבר הכנסת מאיר שטרית, ישיב השר בני בגין.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, אהובי מחמד לבי, קודם כול אני רוצה להתחיל אתך, חבר הכנסת שלמה מולה, ידידי ורעי. אני רוצה לומר לך, אתה קראת בקריאת ביניים "חזרתם הביתה", כשהעיר לך מיכאל בן-ארי. אתה עם משפחתך חזרתם הביתה, מסרתם את הנפש, הלכתם אלפי קילומטרים, אתם חזרתם הביתה.
היו"ר ראובן ריבלין:
מולה ומשפחתו חזרו הביתה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
מולה ומשפחתו, מולה וידידיו ורעיו, ואנחנו באמת זוכים לראות מנהיג. ואתה, כדי שתוכל עוד לעלות מעלה-מעלה, הרבה יותר מסגן היושב-ראש, לדברים נוספים, אני רק רוצה לומר לך שאתה חייב לדבר עם העקורים מגוש-קטיף ולשאול אותם אם זאת תחושתם, אם הם חזרו הביתה. כששואלים אותך ואת חבריך – –
שלמה מולה (קדימה):
אני אעשה זאת.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – אתה אומר שהם חזרו הביתה. אני יכול להגיד לך מה תשובתם תהיה, וכדאי לפגוש אותם וכדאי לראות שש שנים אחרי העקירה – אני אומר פה בכנסת: זה פשע.
היו"ר ראובן ריבלין:
הם חושבים שאת ביתם הרסו.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
הפשע – הפשע – על כל פנים לדידם, וגם לדידי, הפשע הנורא של עקירת יהודים בארץ-ישראל, גירושם, שרפת בתי-כנסיותיהם, מקוואותיהם, הריסת חייהם. וכדאי לפגוש אותם ולראות, כ-10,000 אנשים, עד רגע זה, הרוסים. הם בבית, הם כולם טייסים, וחיילים, וקצינים, ונגדים, וחקלאים, והם עושים את הכול, אבל הם הרוסים. ואת השאלה אם הם חזרו הביתה, את זה תצטרך לשאול אותם, ואחרי שתשאל אותם, אז נדבר עוד פעם. על כל פנים, גם אני מאחל לך הצלחה גדולה, ומעלה-מעלה. גם לזה שיושב לשמאלך.
קריאה:
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, אני ביקשתי את הכינוס של הכנסת הזאת – הייתי הראשון שפניתי אליך, והצטרפו אלינו. אין לנו עדיין 25 חברי כנסת, אבל אולי בעתיד, כשנחבור לידידנו השר בגין, כי אנחנו כל כך דומים ברצונות ובשאיפות – היינו צריכים להיות באמת חלק מהקואליציה, אבל לא עלתה בידנו, כי ראש הממשלה העדיף את מפלגת העבודה, על הגלגולים שלה, יחד עם דניאל בן-סימון, עם המצע שלה, שלא בדיוק תאם את הרצונות של העם, ואנחנו נשארנו באופוזיציה. אבל אנחנו לא רודפי כיסאות ולא רודפי תפקידים, ואנחנו עושים את מלאכתנו נאמנה.
כבודו שמע אותי, אני חושב, עשרות פעמים, מעיר על דבר אחד, שאני חושב שבדידו קמה צעקת האוהלים, ועל זה אני חושב שאין מחלוקת; הציבור ברבבותיו יצא החוצה על בעיה אחת, שבעצם לא ניתנת לפתרון, אדוני השר, ברגע אחד, או בחדא מחתא, וזה בעיית הדיור. כי בעיית ה"קוטג'", הממשלה מתכנסת ומורידה ברגע אחד את המחיר, אז המחיר של ה"קוטג'" למחרת משתנה. וגם אני כתבתי את השם על היד, כמו שהיינו רגילים בצבא: טרכטנברג – קשה להגיד את השם – גם ועדת הפרופסור טרכטנברג, שתתכנס, אין לי ספק שהיא תבוא עם המלצות. אדוני, חבר הכנסת מולה – –
נסים זאב (ש"ס):
– – – זה השם הפרטי שלו.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – תשמע אותי. שב עוד שנייה. כל ההצעות שנוגעות בהחלטות שאפשר לבצע אותן מהיום למחר, הוא יקבל אותן. יש בעיה אחת שאין אפשרות לבצע אותה מהיום למחר, אדוני השר, וזה בנייה. בתים לא בונים ברגע אחד. אפילו אם אתה לוקח קרוונים, בדברים שאנחנו התמחינו, או בקרווילות, זה גם לקח – אחרי זעקותיו של אריק שרון, לבנות לחבר'ה שגורשו מגוש-קטיף – לקח בערך חצי שנה, שנה, עד שהבתים הגיעו.
שלמה מולה (קדימה):
50,000 יחידות להביא אותן – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
חבר הכנסת מולה, כשאני הייתי העוזר של אריק שרון, בשנים 1990–1992 – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – – המגורשים.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – – בשנים 1990–1992 בנינו בארץ-ישראל במשך שנה וחצי, שנתיים, כ-120,000 יחידות דיור. אבל עבדנו סביב השעון, אבל עם מיטות שדה בחדר – זמביש, אורי אריאל ומשה מרחביה ואני הקטן – ועבדנו סביב השעון, כאשר לא קיבלנו משכורות ומסרנו את הנפש, והקמנו בארץ-ישראל – הכול ממערב לירדן – הקמנו 120,000 יחידות דיור בארץ-ישראל הקטנה. וברוך השם, זכינו לעשות את זה. אני אמרתי הרבה פעמים לראש הממשלה – – –
אברהם דיכטר (קדימה):
אפשר להגיד שהקמתם גם ממזרח לירדן.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
ממזרח לירדן זה רק ציפי לבני במהדורה הקודמת שלה. היא היתה צועקת "זו שלנו, זו גם כן". אני לא הייתי, לא גדלתי על ברכי ז'בוטינסקי, אז לא הפגנתי. אבל היא העירה לי כמה פעמים בכל מיני הפגנות, רק לפני 12 שנה: כצל'ה, אתה ימני? אתה על עבר הירדן המזרחי ויתרת, אני לא ויתרתי. אז תיזהר עם ציפי לבני. היא עוד יכולה לחזור בה.
על כל פנים, בעניין הבנייה אנחנו טענו וצעקנו ושאגנו שיש דבר אחד שוודאי יגרום לבעיה גדולה, אדוני השר. כשראש הממשלה מודיע, מצהיר, מבצע ופועל, גם בנגלה וגם בנסתר, ומקפיא בנייה בחמישית משטחה של ארץ-ישראל, לפחות מאוכלוסי מדינת ישראל, המחירים יעלו לשמים.
ירושלים, עד היום – עכשיו אנחנו רואים ניצנים, השר ישי הודיע על פה 900 יחידות, ופה 1,600 יחידות דיור – עד שהן יצאו לפועל זה לוקח זמן. אבל במשך שלוש שנים כמעט, ואני יודע שגם אתה מחית והצרת על כך, וכאב לבך ודאב לבך, גם על הבנייה ביהודה ושומרון, ובאמת צריך להגיד לך גם תודה, אדוני השר, שאתה פעלת רבות שלא תחודש ההקפאה, אבל קודם כול, כשמקפיאים בצורה – לא נותנים לכוחות השוק לעבוד, אלא אומרים בפועל: אני מתערב בכוחות השוק, ואני אומר שאסור לבנות, אז קודם כול יש בעיות של דיור.
אני רק רוצה לבשר לכם, אגב, שביהודה ושומרון, מאז 26 בספטמבר – אתם זוכרים עוד את התאריך הזה? לפני שנה בזמן הזה, כבוד השר, אמרו שאם אנחנו לא נמשיך את ההקפאה מצבנו יהיה עגום בין המדינות. אז הנה, לא הקפיאו. אני רוצה לבשר לכם, שהמקום היחידי בארץ שבונים בו – ולא הממשלה בונה, ולא הממשלה מעורבת, היא רק עושה דבר אחד, היא לא מפריעה – קרוב ל-5,000 יחידות דיור עומדות; עומדות היו רגלינו. עומדים הבתים. ברוך השם, יש מקום יחיד בארץ שבונים, זה מקום שנתניהו לא מפריע. במקום שנתניהו נמצא – אם בירושלים, אם באפרת, אם בביתר, אם במעלה-אדומים, אם בקרני-שומרון, אם בבית-שמש – יש שיווקים, שיווקים, שיווקים, שיווקים. אבל אנשים לא גרים בשיווקים, אנשים צריכים לגור בבתים. ואם אין להם היכולת ואין להם הכוח ואין להם סייעתא דשמיא, זה לא הולך.
אני רוצה לומר פה, מעל בימת הכנסת – דווקא זה מאוד מוצא חן בעיני, המליאה הזאת, היא יפה, ואני מודה לך שלקחת אותנו קצת ושינית; משנה מקום משנה מזל, אולי גם המזל של קדימה.
על כל פנים, אני רוצה לומר לכם שהבעיה היתה ונשארה בעיית הדיור, אדוני השר, ובזה צריך להתמקד, כי הבעיות האחרות הן בעיות שניתנות לפתרון. הוא יבוא עם פתרונות, וכשיהיו כאלה שלא יסכימו להם אז יגידו שזה פוליטי. בסופו של דבר הבעיות האחרות – להוריד את המסים העקיפים, להגביל את המיסוי על מי שאיננו יכול – זה דבר שייעשה, אבל את הדיור אי-אפשר להמציא ברגע אחד, ואי-אפשר לפתור אותו.
ואני על זה, כיוון שכל כך הרבה פעמים אמרנו לראש הממשלה, ואתם שמעתם אותי כל כך הרבה פעמים אומר, שהנושא של הדיור, אם אנחנו לא נפתור אותו, יחד עם הבעיה שמשום מה אף אחד לא מדבר עליה, הס מלדבר, הס מלהזכיר במאהלים – איפה דב חנין, ידידי, אהובי, חברי, הוא נמצא פה? אני לא יודע איפה דב. אבל איפה גברת גלאון, זו שאמרה קודם את הפסוק – הישנה כושי עורו ונמר חברבורותיו? אני רוצה לומר לך, גברת זהבה גלאון, ש-50,000 מסתננים מאפריקה כבשו את דרום תל-אביב, ואף אחד מכם לא אומר על זה מלה.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אותם את מקבלת באהבה, אותם את מקבלת בחיבה, ואת זו שנותנת יד להפוך את תל-אביב לעיר של פליטים יהודים – –
זהבה גלאון (מרצ):
מאה אחוז.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – כשאנחנו ביהודה ושומרון לא בנינו מספיק בתים בשביל לקלוט אותם. אם את תרצי מחר, זהבה, לבוא לבית-אל, אני עוד לא הכנתי בית לקלוט אותך. אבל לפי קצב הנכנסים כרגע מאפריקה, עכשיו 50,000 ובעוד שנתיים 80,000, ואחר כך 200,000, אז מהעיר העברית הראשונה, שחגגנו עליה לפני שלוש שנים, היא תהפוך לאחת מהערים האפריקניות האחרונות, וזהבה גלאון תבוא לחפש אצלנו מקום ומחסה, ואנחנו נקבל אותך באהבה ובחיבה. אני בטוח שאז יהיה ראש ממשלה שיעזור לקבל – – –
דליה איציק (קדימה):
זאת חדשה מסעירה, אתה תקבל את זהבה גלאון?
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
מה, זהבה גלאון היא – כתוב: ימין ושמאל תפרוצי – גברת דליה, כתוב: ימין ושמאל תפרוצי ואת ה' תעריצי. זה גם ימין וגם שמאל. ואני אמרתי הרבה פעמים, שאני נפצעתי במלחמה ברגל שמאל, ואני נכה – אי-אפשר בלי שמאל; צריך גם שמאל וגם ימין. ולכן אנחנו את זהבה גלאון, למרות האהבה הגדולה לאנשים שמסתננים מאפריקה – ואין לי שום דבר נגדם, יש לי רק בעיה – – –
זהבה גלאון (מרצ):
לא, יש לך.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – – יש לי רק בעיה אתנו, שמדינת ישראל פרוצה, שמדינת ישראל מאפשרת לאנשים להיכנס ללא רשות. וכשמגיעים כל יום לתל-אביב שני אוטובוסים – אני רוצה להגיד לכם, חבר הכנסת מולה – כל יום לתל-אביב שני אוטובוסים, עם בין 100 ל-150 סודנים, לא מדרום-סודן, אתה יודע למה אני מתכוון – מצפון סודן, והם באים ולוקחים בתים, זהבה, של בוגרי צבא, של סטודנטים, של זוגות צעירים, ותל-אביב הולכת ומתמלאת, והיא עוד מעט תגיע לדיזנגוף, אז על זה צריך גם לזעוק זעקה גדולה ומרה, וגם על זה צריך לשאוג, ועל זה צריך לדרוש. ואם אנחנו לא נדרוש – ולכן על הנקודה הזאת, אדוני היושב-ראש – ואני מסיים – אנחנו מבקשים מראש הממשלה קודם כול שיכריז: אני מפסיק להקפיא ומפסיק לגרום לכך שיהודים לא יוכלו לבנות בירושלים, ביהודה ושומרון, ואז תראו שחלק מהבעיה ייפתר. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת יעקב כץ, הלוא הוא כצל'ה. חבר הכנסת מאיר שטרית, אחרון הדוברים מעל הדוכן, הצעה מס' 6249. ועוד שניים ידברו מהצד, כל אחד דקה וחצי, ונעבור לתשובתו הכוללת של השר בגין. בבקשה.
מאיר שטרית (קדימה):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מוכרח לומר שאני קצת תמה על ההתייחסות של הממשלה למחאה. אני בהחלט מבין את הרצון להקים ועדה ציבורית, אבל נראה לי שהוועדה הזאת – אני קורא לה ועדה לחיסול המאהל, במקום ועדה לפתרון הבעיות. לא מקימים ועדה של 40 איש. זה בלתי רציני לצפות שוועדה כזאת תוכל לקיים דיון ענייני עם נציגי המוחים. אני חושב שאם ראש הממשלה רוצה לפתור את הבעיה, אין צורך בוועדות האלה. זה מיותר לגמרי, זה לא הולך לשום מקום. מול הוועדה הזאת של הפרופסור טרכטנברג קמה ועדה של פרופסורים אחרים, כולל אביה ספיבק, שהיה המשנה לנגיד בנק ישראל, שמתנגדים טוטלית וחושבים שהממשלה מרמה את הציבור. אני מצטט מן העיתונות, כמובן. אני חושב שבתחום הזה הגישה היא לא נכונה. זה בזבוז זמן.
יכול להיות שיש מי שחושב שאפשר להתיש את המתמחים, את המוחים, על-ידי זה שהדבר ייסחב עד ספטמבר, תתחיל שנת לימודים, הילדים צריכים לחזור לבית-ספר, יתחילו גשמים ויהיה קשה לשבת במאהל. אני לא בטוח שזה יקרה, אגב. יכול להיות שהמוחים הפעם מאוד נחרצים, ואני אומר את זה גם במלוא הרצינות. אני לא חושב שאפשר לתת תשובות לכל מה שהמוחים מבקשים. יש יותר מדי בקשות. כל מי שכואב לו משהו בא לבכות עליו ברוטשילד. אי-אפשר לתת תשובות על כל הבעיות שעולות, אבל אפשר וצריך לתת תשובות על חלק מהבעיות, ובמקום שהממשלה תגרור רגליים ותקים ועדות מיותרות, היא צריכה לשבת על המדוכה ולקבל החלטות.
אדוני היושב-ראש, מעל במת הכנסת – הדברים כתובים, הרי, ב"דברי הכנסת" – מיום הבאת התקציב הראשון של הממשלה הזאת עמדנו על הבמה. אני באופן אישי, בתקציב הראשון ניהלתי את המאבק בתקציב, והצעקה שלי היתה אז לממשלה: איך אתם הולכים למדיניות עקומה והפוכה? איך ראש הממשלה הולך להפחתת מסים ישירים, כאשר ישראל בין המקומות הנמוכים בעולם ברמת המיסוי הישיר? ואתה ממשיך לתת הפחתות מס הכנסה לעשירים ולחזקים. במקום זה, אמרתי, תורידו את המסים העקיפים, שהם במקום ראשון. ישראל במקום הראשון ב-OECD עם רמת המיסוי העקיף הגבוהה ביותר. יש פה חוסר איזון, ואתם יודעים שמיסוי עקיף דופק את החלשים. הוא מס רגרסיבי, בעוד שמיסוי ישיר נותן הטבה בעיקר כשמפחיתים אותו לעשירים.
ציינתי מעל הבמה, אדוני. זה לא חוכמה להגיד את זה היום ברטרוספקט. החוכמה היא להגיד את זה אז. ציינתי אז, שלפי תוכניתו של ראש הממשלה, ולפי החלטות הממשלה, הממשלה מוותרת על הכנסות של 70 מיליארד שקל בחמש שנים בהפחתות מס הכנסה לחברות וליחידים. ואמרנו: יש לזה הצדקה? מה ההצדקה, להעשיר את החברות עוד יותר?
אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, בשביל להפחית מס ערך מוסף לא צריך חוכמה גדולה. אני יכול לנחש עם איזה הצעות יבוא טרכטנברג. אז למה לסחוב זמן? נגיד אותן עכשיו. הוא יבוא עם הצעה להפחית את מס ערך מוסף ב-2%. אני מציע לעשות את זה עכשיו, זו החלטה של חמש דקות. חבל שראש הממשלה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
2% זה 5 מיליארד. זה דבר סביר.
מאיר שטרית (קדימה):
זה לא 5 מיליארד. 2%, אדוני, זה בערך 10 מיליארד שקל.
השר זאב בנימין בגין:
7.
היו"ר ראובן ריבלין:
7 מיליארד.
מאיר שטרית (קדימה):
7, בסדר. אתה יודע מה, ניחא.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אבל – – – למעונות-היום.
מאיר שטרית (קדימה):
7 מיליארד.
היו"ר ראובן ריבלין:
זה אומר – – – אבל זה 2.5.
מאיר שטרית (קדימה):
אדוני היושב-ראש, 2% זה 7 מיליארד שקל. אתה עדיין מפחית – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
מעונות-היום – – –
מאיר שטרית (קדימה):
אני עוד לא נגעתי במעונות-היום. אני מדבר כרגע על מסים. 7 מיליארד פחות למס ערך מוסף זה עזרה ישירה לא רק לשכבות הביניים, אלא גם לאוכלוסיות החלשות. הרי הם, כאילו, אין להם כוח למחות אפילו. אבל גם אצלם – הם קונים אוכל. כל אדם חלש שחי מקצבה משלם 16% מהקצבה שלו על כל דבר שהוא קונה, כי הכול – יש עליו מס ערך מוסף. ואם רוצים להפחית את מס ערך מוסף, מה הבעיה לשבת ולהחליט שמורידים את מס ערך מוסף ב-8% על כל מוצרי היסוד? מה הבעיה? אפשר לשבת ולקבל החלטה. לחצי, כן, 8%. יש מדינות רבות בעולם, אני אביא לך דוגמאות, אדוני, שעל מוצרי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
על כל המוצרים?
מאיר שטרית (קדימה):
מוצרי יסוד, אמרתי. יש מקומות בעולם שבהם מוצרי מזון – אצלנו בארץ פירות וירקות פטורים ממע"מ. לא קרה שום אסון. יש מקומות בעולם שיש 5% מע"מ על מוצרי מזון ו-20% על היתר. אפשר לעשות שינויים בדיפרנציאציה. לא צריך בשביל זה להקים ועדות על ועדות שיטחנו מים. לא יקרה מזה כלום.
אדוני, דבר נוסף הוא – ואני מגיע למעונות-יום, חברת הכנסת אבקסיס – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אתה יודע, מע"מ אפשר לשנות אחרי שנה; מעונות-היום יישאר קבוע בחוק.
מאיר שטרית (קדימה):
אני מגיע למעונות-יום, אני מגיע לשם עכשיו. אני אגיד לך מה צריך לעשות במעונות-היום. אדוני היושב-ראש, לצערי – ואני אומר את זה בצער, כמי שעומד ומאמין במשק חופשי ובכלכלה חופשית ותחרותית, ועם כל הכבוד לכל הפרופסורים שמדברים עכשיו, אני שואל: איפה הם היו כשאנחנו עמדנו מעל הבמה וצעקנו את מה שהם צועקים עכשיו – שמדיניות המסים עקומה, שדופקים את החלשים ונותנים הטבות לעשירים? הרי צעקנו מעל במת הכנסת. להזכיר לך, אדוני היושב-ראש, מעל במת הכנסת אני הצעתי ליושב-ראש ועדת הכספים – הלכתי לוועדה במיוחד, כנציג האופוזיציה שניהל את המאבק על התקציב הראשון. אם גפני היה פה הוא היה מעיד. אמרתי לו: אדוני, תעשה שינוי אחד בתקציב, תוריד את המסים העקיפים ותפסיק את ההפחתות של הישירים. אנחנו כולנו, קדימה, נתמוך בתקציב. הוא אמר: אני מסכים אתך, אבל אני לא יכול לעשות את זה. אז איפה היו הפרופסורים כולם כשצעקנו? איפה הם היו עד היום? למה עד היום אף אחד מהם לא צעק, לא דיבר, לא אמר? אנחנו צועקים לפחות.
אדוני היושב-ראש, הרי מה הבעיה עם הסיוע לאוכלוסיות משכבות הביניים? מדינת ישראל – כמי שמאמין בכלכלה חופשית אני אומר לך את זה – מדינת ישראל, לצערי, מעודדת אי-עבודה. המדינה נותנת הטבות רק למי שלא עובד. מי שעובד, לא מקבל הטבות, זה האסון הגדול, ואז אנשים לא הולכים לעבודה. למה לעבוד אם אפשר לחיות בלי לעבוד?
שלמה מולה (קדימה):
מקבלים קצבאות חינם.
מאיר שטרית (קדימה):
אני אתן דוגמה מספרית, אדוני היושב-ראש. אדם שחי מקצבת הבטחת הכנסה, זה לא הרבה כסף. הוא מקבל 2,500 שקל, משפחה של זוג עם שני ילדים. 2,500 שקל לחודש זה לא הרבה כסף. אבל מי שחי מקצבת הבטחת הכנסה, הוא אוטומטית זכאי ל-70% הנחה בארנונה, והוא זכאי להשתתפות משרד השיכון בשכר דירה עד 1,200 שקל לחודש, והוא זכאי לפטור מאגרת טלוויזיה ופטור מתשלומי לימודים בבית-ספר, והוא מקבל מענק לימודים לכל ילד כל שנה. לעומת זאת, אדם שעובד "פול טיים ג'וב", גם עם שני ילדים, מקבל 5,000 שקל – יותר משכר המינימום – ונגיד הוא צריך לשלם שכר-דירה או משכנתה, ארנונה בוודאי, אגרת טלוויזיה בוודאי, תשלומי בית-ספר בוודאי. נגיד שכל התשלומים האלה משני הצדדים הם רק 1,500 שקל – סך הכול ההטבות למקבל הבטחת הכנסה והתשלומים למי שעובד. אז זה שלא עובד מקבל 2,500 שקל ביד, ועוד הטבות 1,500, יחד זה 4,000 נטו. זה שעובד משלם 1,500 שקל למשכנתה, ארנונה או שכר דירה, נשאר עם 3,500 נטו מתוך ה-5,000 שהוא מרוויח, ומזה הוא משלם מס ערך מוסף עוד 18%.
הרי זה אבסורדום. אם ראש הממשלה רוצה לפתור את הבעיה מחר לשכבות הביניים, הוא צריך לעשות דבר אחד – להפוך את הקערה, לתת הטבות מס למי שכן עובד. לפחות אלה שעוברים את סף המס ייהנו מזה. למשל, הכרה בריבית על המשכנתה לדירת יחיד עד גובה מסוים, לקבוע מיליון שקל. אדם לא יכול לקבל ריבית אם הוא קונה דירת יוקרה או דירה שנייה ושלישית, רק על הדירה היחידה עד סכום מסוים – מיליון, מיליון וחצי שקל; הכרה בהוצאות למטפלת לאשה עובדת, או לעוזרת, 50% מההוצאה, או למעון-יום, 50% מההוצאה, לפי בחירתה. כדאי לממשלה לעשות את זה. למה? כי אם אני נותן הטבה כזאת לא תהיה אשה שלא תדווח למס הכנסה שהיא מעסיקה עוזרת או מטפלת, ואז אותה עוזרת או מטפלת לא תוכל ליהנות משני העולמות. היא לא תוכל לקבל הבטחת הכנסה מצד אחד ולעבוד כעוזרת מצד שני. היום זה קל מאוד. היום אף אחד – אני אומר לך, אדוני היושב-ראש – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אף אחד לא רוצה להיות – – –
מאיר שטרית (קדימה):
– – אף אחד לא מדווח למס הכנסה. אף אחד. הם מדווחים רק לביטוח לאומי, לשמור על הזכויות.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אז רגע, אתה רוצה להוריד לאוכלוסייה הכי חלשה, לזאת שנזקקת, לזאת שלילדים שלה אין – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. חברת הכנסת אבקסיס, הוא לא זה שצריך לתת תשובות.
מאיר שטרית (קדימה):
מה זה קשור?
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא זה ששואל שאלות כרגע.
מאיר שטרית (קדימה):
אני לא רוצה להוריד.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אבל המדיניות הזאת הכניסה אנשים אל מתחת לקו העוני.
מאיר שטרית (קדימה):
אני לא רוצה להוריד, אני רוצה להוסיף. אני לא מבין על מה הוויכוח. אני רוצה להוסיף, לא להוריד. אם ייתנו הטבות מס למי שעובד, מי שעובד יקבל בנטו יותר. אם אשה יודעת שאם היא עובדת היא תקבל 50% החזר על הוצאות המעון, יהיה כדאי לה ללכת לעבודה. למה אני מוריד? להיפך. ואני חושב שבדבר הזה הממשלה יכולה לתת תשובה אמיתית לשכבות הביניים, אבל ראש הממשלה לא שם, והממשלה לא שם. ועם כל הכבוד לוועדת-טרכטנברג ולכל הוועדות האחרות, אני אומר לך, הסחבת הזאת, מטרתה רק אחת בעיני: לחסל את המאהלים, לא לפתור את הבעיות.
ואני? אני אומר בצער – תראה, ספטמבר עומד לפתחנו והאיומים גדולים. ואני אומר בצער שהממשלה, לצערי, לא מתקדמת בתחום המדיני, ויש לזה השפעה מיידית על הכלכלה, והיא יכולה להרע את מצבנו עוד יותר בעקבות ספטמבר. הרי אילו היינו במצב של משא-ומתן לשלום, היינו גם מבחינה זו נרגעים מול הדה-לגיטימציה בעולם, וגם מול ספטמבר, וגם היינו נאלצים פחות להשקיע היום – ואני רואה, צופה פני עתיד, את האיומים לפתחה של מדינת ישראל שיחייבו הקצאה, אדוני היושב-ראש; אני אומר לך כחבר ועדת החוץ והביטחון, עכשיו – הקצאה של עשרות מיליארדים נוספים כדי להתמודד עם האיומים שלפתחנו. מאיפה ייקחו את הכסף? מישהו חושב שבאמת אפשר לתת תשובה גם לאלה וגם לאלה וגם לביטחון? אי-אפשר. אי-אפשר. אם להיות אחראיים, צריך לומר: אי-אפשר. ואני לא מציע להשלות את האנשים. צריך לתת מה שאפשר.
למה אני מציע הטבות מס? כי הטבות מס יש להן יתרון אחד: זה לא הוצאת כסף מהקופה. זה פחות הכנסת כסף לקופה, אבל אם ממשלה עושה את זה במס הכנסה, ומוכנה לוותר על 70 מיליארד שקל, הוויתורים שאני מציע הם הרבה יותר קטנים; שיבטלו את הפחתות מס הכנסה, ואפילו ירימו את מס הכנסה, לא יקרה שום אסון – אם ירימו את המסים למדרגה אחת גבוהה יותר לאלה שמרוויחים הרבה כסף לא יקרה שום אסון.
שנית, אדוני, אפשר לבטל – אני אומר לך, אדוני, שהממשלה נותנת היום הטבות מס בהיקף של יותר מ-80 מיליארד שקל לכל מיני סקטורים: לחברות, בנושא של עידוד השקעות הון, אנשים משלמים 8% מס הכנסה, חברות, רק מי שמייצא – תגיד, זה נורמלי? אין דבר כזה בעולם. המס על ההון הוא הרבה יותר נמוך. המדינה גורמת בכך שבאים אנשים ונותנים להם פטור מלא ל-20 שנה ממסים. תגיד לי, זה צודק? ומה עם אנשים שעובדים בארץ, להם לא מגיעה הנחה במסים?
לכן, אדוני היושב-ראש, לא צריך ועדות. צריך החלטות, והחלטות אפשר לעשות מייד, לא צריך לסחוב רגליים, לא צריך להקים ועדות ארוכות שלא יביאו לשום דבר. תראה, האנשים שם מחכים, האנשים במחאה מחכים, אדוני היושב-ראש, לתשובה.
אותו הדבר, אגב, הרופאים, וצריך להגיד מלה על זה. אני מסיים, אדוני. אני שמח שהמשא-ומתן עם הרופאים התקדם וכמעט נגמר. המתמחים מחכים לתשובה. הוויכוח, הבנתי, הוא על 5%-4%. אז שישבו אתם, יחתכו בחצי ונגמר העניין. אני לא מבין את הסחבת הזאת, היא לא במקומה. אני למדתי, אדוני היושב-ראש, מניסיוני, שכאשר מתחילה הפגנה אתה יכול, בשלבים הראשונים שלה, לסגור את המחיר הנמוך ביותר. אם אתה מחכה שבוע-שבועיים, הפסדת את המערכה; יעלה לך הרבה יותר ביוקר. מי שלא מאמין לי שיבדוק את ההפגנות בעבר. תמיד עלה יותר ביוקר כשחיכו, ואני מציע לא להמשיך לחכות.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת מאיר שטרית. חברת הכנסת עינת וילף – דקה וחצי, ואחריה – חבר הכנסת אייכלר, ואז יעלה השר בגין וישיב.
עינת וילף (העצמאות):
תודה רבה לך. בטרם אתחיל אני רק רוצה להגיד משהו על שינוי שיטת הממשל, כי כל מי שמכיר אותי יודע שאני עוסקת בזה בכל הקשר פוליטי. חשוב לזכור: יש אך ורק 22 מדינות בעולם שהן דמוקרטיות מ-1948 ללא שום הפרעה. מדינת ישראל היא אחת מהן, וזה הישג שאסור לזלזל בו. ולכן אני ממליצה לקדימה להפסיק להתבכיין, ללמוד להקים קואליציות בשיטה הקיימת, כי זאת תהיה השיטה שלנו עוד שנים רבות.
רוברט טיבייב (קדימה):
– – – למכור?
עינת וילף (העצמאות):
אני רוצה גם להעיר על האירוניה, שמי שקרא כאן לצעירים לבוא לפוליטיקה הוא אחד האנשים שהשפה שלו, הסגנון והטון מבזים וזולים, והכי דוחים אנשים מלבוא ולרצות ולהיות חלק מהמקום הזה.
שלמה מולה (קדימה):
נו, באמת.
עינת וילף (העצמאות):
ולכן, אם אנחנו באמת רוצים שאנשים ירצו לבוא לפוליטיקה חשוב לדעת גם להתנהג, לדבר, ושהטון יהיה כלפי כולם מכבד ומכובד.
לנושא עצמו – – –
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא לא לא לא, יש לה חצי דקה.
עינת וילף (העצמאות):
בסדר, לנושא עצמו, בזמן שנותר. כן כן, אני סופרת. לנושא עצמו. מהדיון כאן בעיקר עולה חשש שהממשלה עוד עשויה לעשות משהו ולתת פתרונות, ולכן עוד מנסים, כבר על ההתחלה, להגיד על הוועדה שהיא מיותרת, וכבר להגיד כמו שעושים בנושאים אחרים: לא מאמינים לו, כי חס וחלילה הממשלה הזאת עוד עלולה להיאבק בריכוזיות, ושתהיה תחרות, ולהגן על בריאות וחינוך ציבוריים. אפילו שר הביטחון הודה בצורך לשנות סדרי עדיפויות ולתת את חלקו לנושא הזה. וכולנו רואים במחאה הזאת הזדמנות נהדרת לעשות, ולבחירות נלך במועדן, על בסיס עשייה – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה, תודה רבה.
עינת וילף (העצמאות):
– – ובאמת מאמינים ביכולתו לשנות סדרי עדיפויות. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. רבותי, תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, כבקי וותיק אתה תעשה את זה בדיוק בתמציתיות הראויה. דקה וחצי מהרגע. בבקשה, אדוני.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, דובר על הסכנה שבמחאה, שההכרעות יעברו לרחובות במקום לכנסת הנבחרת, ויש חשש שאנשים ינסו לשנות את תוצאות הבחירות על-ידי הפגנות רחוב. אני רוצה לומר שהמחאה על הצדק החברתי, ולא משנה לי מי מארגן את זה, ואנחנו יודעים את כל הסודות, הזעקה הזאת היא בעצם הזעקה של – רובה על-ידי האנשים שבחרו בקואליציה הקיימת. זאת אומרת שאם אני הייתי מדמיין מי יצא לרחובות בעניין יוקר הדיור, יוקר המחיה וחוסר הצדק בחלוקת התקציבים והמסים, כפי ששמענו מחבר הכנסת שטרית, ש-80 מיליארד שקל הורידו מהחברות והעשירים, ועוד לקחו את זה הרי מהעניים, אז אני הייתי מצפה שהרחובות יהיו מלאים בבוחרי הליכוד, בוחרי ש"ס, בוחרי יהדות התורה ובוחרי העולים החדשים של ליברמן. למעשה, מה שעשו האנשים ברחובות – הם עשו את המלאכה של הקואליציה. ואילו נתניהו – כאשר נתניהו וממשלתו באו ויסדו את הקפיטליזם האכזרי, הם פעלו בניגוד לרצון הבוחר, כך שהרחוב אומר את האמת עכשיו, מה שהבוחר רצה להגיד בקלפי, ומישהו במשרד האוצר, ובמיליה של העשירון העליון, סגרו עם ה-OECD שמטרת מדינת ישראל להיות מדינת רווחים ולא מדינת רווחה.
זה ממש כמו שאריק שרון הלך לבחירות על בסיס ימני ועשה את ההתנתקות, כך ממשלת נתניהו לקחה את הקולות של הציבור שבחרו בהם כדי שתהיה מדינת רווחה עם צדק סוציאלי, והפכה את זה למדינה קפיטליסטית.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. תודה לחבר הכנסת – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
לא, אני רוצה לסיים במשפט. זה הזמן שנתניהו יכול להתעשת, לבוא ולשנות, טרנספורמציה. ומלה אחת לגבי הסקטורים התורמים – אני חושב – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא לא, זה כבר סיפור חדש. יש לך דקה וחצי.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אז רק מזל טוב לראש הממשלה, מותר להגיד? מזל טוב לראש הממשלה, שנולד לו נכד חרדי שני – –
היו"ר ראובן ריבלין:
ברוך השם.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – שבעיני התקשורת הוא ילד מיותר. אז אני מקווה מאוד שיהיה לו הרבה נחת, ושמי שמדבר על להחזיר את המדינה לעם יפסיק להסית נגד חלקים אחרים בעם. תודה לאדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת אייכלר, למרות חיבתי האישית אני לא יכול לאפשר לך. רבותי, אני מזמין את כבוד השר זאב בנימין בגין לעלות ולהשיב בשם הממשלה על כל ההצעות לסדר-היום.
שלמה מולה (קדימה):
לגבי הנכד אנחנו מצטרפים לאיחולים.
דליה איציק (קדימה):
איפה שר האוצר?
שלמה מולה (קדימה):
כל היתר – העיקר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה. בבקשה, אדוני.
השר זאב בנימין בגין:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנותרים, תודה לכם שהואלתם לבוא לדיון באמצע הפגרה.
שלמה מולה (קדימה):
מה זה, אנחנו זימנו את הדיון.
השר זאב בנימין בגין:
שאלה אותי חברתי חברת הכנסת איציק, בעלותי אל הבמה, היכן שר האוצר. שר האוצר עוסק עכשיו בפתרונות הדרושים כדי לפתור בעיות – רובן ככולן אינן חדשות.
דני דנון (הליכוד):
איפה כל החותמים – – –
דליה איציק (קדימה):
הם היו פה לפניכם והם ישבו פה. למרות – – –
קריאות:
– – –
השר זאב בנימין בגין:
אשיב, אדוני היושב-ראש, קודם כול לעניין הרופאים; אינני רוצה להרחיב בשעה מאוחרת זאת ולהכביד על החברים. למעשה, הושגו הבנות המשתרעות על סעיפים רבים כבר לפני שבועות אחדים. אמנה מכל ההבנות שתיים חשובות מאוד: האחת, הפחתת מספר תורנויות רופאים מתמחים, ולשם כך יש הסכמה על הוספת כ-1,000 תקנים בשנתיים, ותוספת שכר ומענקים לרופאים בפריפריה, אותה פריפריה שלגביה אנשים שהיום באופוזיציה, והיו בממשלה הקודמת – עוד אוסיף על זה דבר או שניים – מטיפים לנו מוסר, תוספת שכר ומענקים לרופאים בפריפריה, וכמובן תוספת שכר לרופאים במקצועות שיש בהם חסר כבר שנים אחדות. הנושא הזה הוזנח לא מאתמול.
דליה איציק (קדימה):
מה אתם עשיתם? מה אנחנו עשינו אנחנו יודעים.
השר זאב בנימין בגין:
אני תיכף אסביר.
דליה איציק (קדימה):
אולי תספר לנו מה אתם עשיתם.
השר זאב בנימין בגין:
חברתי היקרה, אם תמתיני בסבלנות מסוימת אני אתן דוגמאות אחדות.
רוברט טיבייב (קדימה):
בזמן של שנתיים וחצי .
השר זאב בנימין בגין:
יש הסכמה מבורכת על תהליך של גישור, זה אמור לקחת ימים אחדים. אביע את דעתי, אדוני היושב-ראש – זה נעשה באיחור מסוים. זכור לך בוודאי שאצלנו, בבית-הספר שלנו, הציעו לפני שנים רבות מאוד, עשרות שנים: בשירותים חיוניים – בוררות חובה, כדי שלא ניגרר חלילה לשביתות מעין אלה שאנחנו לעתים עדים להן.
העניין הזה של הרפואה הציבורית העלה במוחי רגע מסוים בתחילת הדיון, כשבין שלל הססמאות שהשמיעה כאן מעל הדוכן יושבת-ראש האופוזיציה, ובין מגוון ההמלצות שהיא העלתה כאן, באחת מהן הייתי מוכן בהחלט להתחשב. היא אמרה, אם אני זוכר נכון, שלאזרחים מגיע – אני מצטט לא בדייקנות, לא רשמתי: שירות אחיות בתי-ספר שאיננו מופרט. ואני אינני מומחה בתחום, ויכול להיות שיש יתרון לשיטה זו, או יכול להיות יתרון – – –
עינת וילף (העצמאות):
אין. אין יתרון.
השר זאב בנימין בגין:
נניח. אני אומר לרגע, לרגע.
אופיר אקוניס (הליכוד):
– – –
השר זאב בנימין בגין:
אני רוצה להיות אדיב. אופיר, תן לי בבקשה. תן לי להמשיך.
דליה איציק (קדימה):
– – –
השר זאב בנימין בגין:
אני רוצה להיות אדיב כלפי החברים היושבים כאן לימיני. זה היה רגע בדברי חברת הכנסת לבני, שחשתי בו המיית לב אמיתית, עמוקה, לשיפור המצב החברתי. אני זכרתי משהו, וביררתי אצל חברים שיודעים את הדבר, כדי שחלילה לא אכשל בטעות, וההחלטה על הצעד הזה, שאתם היום אומרים שהוא אנטי-חברתי, נפלה לא בזמן שאני חבר הממשלה, כלומר לא מאז אפריל 2009. הסבירו לי שזה היה ב-2007, ותהיתי מי היה חבר הממשלה ב-2007? איפה הייתם? איפה היתה ראש האופוזיציה?
דליה איציק (קדימה):
וואי, וואי, תדבר – –
השר זאב בנימין בגין:
היא היתה בממשלת זנזיבר?
דליה איציק (קדימה):
– – תדבר – –
השר זאב בנימין בגין:
היא היתה באיי מרשל?
דליה איציק (קדימה):
כן.
השר זאב בנימין בגין:
איפה היא היתה? איפה היתה ראש האופוזיציה ב-2007 ועכשיו – –
דליה איציק (קדימה):
היא עשתה הרבה דברים חשובים.
השר זאב בנימין בגין:
– – ערגה כזאת לשינוי חברתי.
שלמה מולה (קדימה):
הנה אנחנו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מולה.
שלמה מולה (קדימה):
הנה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מולה, הוא משיב על ההצעות.
שלמה מולה (קדימה):
לא לא. אני רק אומר.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מולה, אתה לא אומר כי אמרת כבר. הוא עונה לך עכשיו.
שלמה מולה (קדימה):
הוא שאל איפה היינו.
השר זאב בנימין בגין:
האמינו לי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא עונה לך עכשיו.
השר זאב בנימין בגין:
האמינו לי, ישבתי כאן בסבלנות זמן ארוך.
שלמה מולה (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא עונה לך עכשיו, חבר הכנסת מולה.
שלמה מולה (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מולה, אתה רוצה שאקרא אותך לסדר?
השר זאב בנימין בגין:
הממשלה הקימה – – –
קריאה:
לא הצליחה.
שלמה מולה (קדימה):
אתם באתם – – –
נסים זאב (ש"ס):
בואו ונעבור את הפגרה בשלום.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מולה, אני – אתה אל תשמע לו. רק לי תשמע.
השר זאב בנימין בגין:
הממשלה הקימה ועדת מומחים בראשותו של אדם שאין איש החולק על כישוריו, על ידיעותיו, על חוכמתו ועל שיעור קומתו – תרתי משמע, אם אפשר לומר הפעם "תרתי משמע", בהקשר זה – והוועדה הזאת כבר החלה בשמיעת הצעות מן הציבור, תגיב עליהן, תכלול אולי את חלקן.
רוברט טיבייב (קדימה):
שאלת הבהרה.
השר זאב בנימין בגין:
היא תעסוק בחמישה נושאים: 1. שינוי סדרי העדיפויות כדי להקל את הנטל הכלכלי; 2. שינוי בתמהיל תשלומי המסים; 3. הרחבת נגישות השירותים החברתיים; 4. הגברת התחרותיות והיעילות בשוק. ועדה לבדיקת הריכוזיות יושבת על המדוכה חודשים אחדים כבר, מאז אוקטובר 2010 – כנראה אין הדברים לחלוטין פשוטים – במטרה להפחית במחירים של מוצרים ושירותים; הנושא החמישי הוא: צעדי יישום לתוכנית הדיור, זאת שכבר הושקה. כל זאת, כמובן, במסגרת התקציב ובמסגרת של אחריות הממשלה ליציבות המשק.
אני שומע את התלונות על כך שאזרחים רבים, משפחות רבות, משקי-בית רבים, מה שנקרא "אינם גומרים את החודש", משמע מוציאים בממוצע יותר מהכנסותיהם. לשם שינוי, אולי, אם תרשו לי, אני חיפשתי את הנתונים, ומצאתי נתונים. ועל-פי הנתונים שבידי, התופעה הזאת, שבממוצע משקי-בית רבים מוציאים יותר מהכנסותיהם, גם היא לא החלה ב-1 באפריל 2009, המועד שבו כוננה הממשלה שאני מתכבד להיות חבר בה.
דליה איציק (קדימה):
נכון, אבל הידרדרה.
השר זאב בנימין בגין:
הנתונים שבידי מראים תופעה כזאת לפחות מ-2004, ואני מניח שעוד הרבה אחורנית. אני מבקש לציין, אם אנחנו חוזרים לאותו תאריך מוזר, חברת הכנסת איציק, בין 2004 ל-2007 חל צמצום מסוים באותו גירעון ממוצע של משק-בית בישראל; משנת 2007 ועד 2009 חלה הרחבה של הגירעון הזה. כאשר אנחנו נכנסנו לממשלה, לכל משק-בית ממוצע, כמובן, תקני, ההפרש הזה היה בערך 1,500 שקל. כל זה לפנינו. הזעקה שלכם כאילו הדבר הזה הומצא בשבוע שעבר, לפני חודשיים – איפה הייתם? שוב אני שואל, בזנזיבר?
יעקב אדרי (קדימה):
אתם נבחרתם כדי לתקן.
השר זאב בנימין בגין:
אני מבקש. הכול בסדר. אני מבקש – – –
דליה איציק (קדימה):
מזמן כנראה לא – – –
השר זאב בנימין בגין:
אני לא שומע, דליה. סליחה?
דליה איציק (קדימה):
מזמן כנראה לא דיברת עם ילדיך. אם תשאל אותם הם יסתרו את מה שאתה אומר. בשלוש השנים האחרונות אין ספק שהמשכורות שלנו לא עלו ביחס ליוקר. השאלה למה במשמרת שלכם – התשובה מורכבת; וממנה אני מצפה לתשובה.
השר זאב בנימין בגין:
אני לא רוצה לומר מלים חריפות; אני מדבר על הפער בין הלהט של הנימוקים שלכם לבין העובדה הנחרצת, המוחצת, שכל זה היה תחת שלטונכם.
עכשיו אני רוצה לומר משהו על אלה שלא גומרים את החודש.
שלמה מולה (קדימה):
הרבה שנים גם בשלטון הליכוד.
השר זאב בנימין בגין:
בסדר, בסדר.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת – – –
השר זאב בנימין בגין:
אתה רוצה, אז נדבר עכשיו על הדיור. זו בעיה שנולדה היום? הממשלה שלנו החליטה, בהחלטה הקרויה חברתית, לא לבנות דירות חדשות באזור המרכז? המצאה שלכם. המצאה של ממשלתכם.
מאיר שטרית (קדימה):
אתה חושב שצריך לבנות רק בתל-אביב?
השר זאב בנימין בגין:
עשר שנים – – –
מאיר שטרית (קדימה):
זה לא נכון.
השר זאב בנימין בגין:
במשך עשר שנים, באופן שנתי, יש גירעון במספר הדירות הנבנות לעומת הדירות הדרושות. גם זה לא התחיל – – –
מאיר שטרית (קדימה):
לא נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי. רבותי.
השר זאב בנימין בגין:
בסדר.
היו"ר ראובן ריבלין:
השר משיב. חבר הכנסת שטרית, השר משיב לך.
מאיר שטרית (קדימה):
השר בני בגין בדרך כלל מדייק. הוא לא דייק – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר, אבל זה לא דיון פה. זו לא ועדה. הוא משיב לך עכשיו.
מאיר שטרית (קדימה):
סתם הערת ביניים.
היו"ר ראובן ריבלין:
הערה זו הערה, אבל זה לא. זו הרצאה.
השר זאב בנימין בגין:
אני רוצה ללמוד, חבר הכנסת שטרית, במה לא דייקתי. אבל בסדר.
שי חרמש (קדימה):
השר, השר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא לא לא, רגע, אני לא מאפשר.
שי חרמש (קדימה):
הערה, הערה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא צריך הערה.
שי חרמש (קדימה):
למה?
היו"ר ראובן ריבלין:
תמצא את ההזדמנות לקריאת ביניים.
שי חרמש (קדימה):
ב-600,000 שקל לחצי דונם בנגב איש לא יכול לבנות. מה אתה רוצה?
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חרמש, היינו יחד בוועדת הכספים כשהיה הדיון הזה.
שי חרמש (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני שמעתי את חנין אומר – – –
נסים זאב (ש"ס):
השר בגין לא – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת זאב. חבר הכנסת זאב. חבר הכנסת זאב. אפשר לחשוב.
שלמה מולה (קדימה):
– – –
שי חרמש (קדימה):
– – – דירות. בספסרות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אפשר לחשוב – – –
השר זאב בנימין בגין:
ברשות היושב-ראש, אני באמת חושב שאנחנו פה כולנו כבר גורמים במידה רבה לטורח הציבור. אז אני מבקש להמשיך. התופעה הזאת, אמרתי, של משקי-בית שמוציאים כמובן על חשבון החיסכון, בממוצע, יותר ממה שהם מכניסים, איננה חדשה. אני רוצה רק לאפיין את השאלה החברתית, כי מדובר על צדק חברתי. היום, כרטיס כניסה, אם כך אפשר לומר, לאותו מועדון, אם אפשר כך לומר, של העשירון השמיני בחלוקת ההכנסות, על-פי תיקון שאני עורך על-פי המספרים מ-2009 – אני חוזר על מה שאמרתי ביומיים האחרונים: אנחנו מרבים להתווכח בלהט על יסוד נתונים מ-2009. אין נתונים בינתיים ל-2010. אנחנו שנתיים אחרי הנתונים ההם, אבל להט הוויכוח כנראה איננו מצריך נתונים – אני לוקח על עצמי אחריות מסוימת לתיקון קל, והכול הוא כמובן במספרים עגולים. משק-בית שהכנסתו ברוטו ממפרנס אחד או משניים 17,000 שקלים לפחות הוא כבר בעשירון השמיני. משק-בית שהכנסתו ברוטו משתי משכורות לא גדולות היא 22,000 שקלים הוא כבר בעשירון התשיעי. עכשיו, התופעה הזאת, שהעשירונים התשיעי, השמיני והשביעי מוציאים יותר מהכנסתם – שוב אני אומר – איננה חדשה. אבל כאשר מדברים אתנו על צדק חברתי, באתי מבית-ספר אחר: צדק חברתי מתחיל בעשירונים התחתונים, ולא בשמיני ובתשיעי, עם כל הקשיים הנכונים, הידועים, הדורשים תיקון. ואחד – – –
דליה איציק (קדימה):
– – –
קריאה:
זה לא – – –
השר זאב בנימין בגין:
מייד. מייד. אחד – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא זה ולא זה.
השר זאב בנימין בגין:
ואחד המכשירים החשובים ביותר לעשיית צדק חברתי עם אלה שיש להם הרבה פחות במשכורת ברוטו, אולי חמישית מהעשירון השמיני או התשיעי, הוא המכשיר של הקטנת האבטלה.
אנחנו, חברתי חברת הכנסת איציק, קיבלנו מכם ירושה – אינני מאשים אתכם בכול, אחרי משבר כלכלי. אני אומר דבר אולי לא שגרתי – משבר כלכלי שבו משרד האוצר, בראשותו של חבר הכנסת בר-און, והממשלה, גם את זאת צריך לומר, נהגו בשנת 2008 ותחילת 2009 ברצינות ובאחריות. עוד לא שמעתי שום דבר חיובי מכם על פעולה דומה של הממשלה.
התחלנו את כהונת הממשלה עם שיעור אבטלה של 7.5%. בחודש שעבר, על-פי המספרים, שיעור האבטלה הוא 5.7%. ההפרש, על-פי חשבוני – 1.8%. זה לא רק אחוזים, חברים. זה לא מקרו-כלכלה – זה מיקרו – מיקרו, כמעט ננו-כלכלה לגבי כל אחד מ-50,000 האנשים שהיו מובטלים באפריל 2009 והיום אינם מובטלים ומשתכרים; אולי משכורת נמוכה, אבל משתכרים. ובין אדם משתכר לבן-אדם שאיננו משתכר – עולם ומלואו. זה צדק חברתי, זה מרכיב חשוב בצדק חברתי, לא הכול. אתם מתעלמים מזה.
ירידת האבטלה תלויה במידה רבה מאוד בצמיחה הכלכלית. אני יודע שהיום – אני שומע, גם פה שמעתי, שמתיזים את השם, את הכינוי, את התואר, ניאו-ליברל, כאילו מדובר בגידוף.
קריאה:
במקרה הזה כן.
השר זאב בנימין בגין:
אני חושב שליברליות, כלכלת שוק, חופש של השוק, השתחררות מקרטלים ומונופולים אינם גידוף. תרשו לי לומר שלדעתי גם סוציאליזם איננו מלה גסה, אבל היא תלושה מן המציאות. איש לא חושב לחזור ברצינות למשטר כזה. אני אביא – – –
דב חנין (חד"ש):
טוב שהממשלה הזאת מדברת על תלישות מהמציאות.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חנין.
השר זאב בנימין בגין:
תן לי. בהקשר זה אני שומע כבר יומיים-שלושה מומחים גדולים ואפילו פרופסורים שמצפים לשינוי מבני עמוק, לשינוי דרמטי. אני חושב שאני יודע למה הם מתכוונים. אני שומע וקורא אותם שנים לא מעטות. אני מפנה אותם לספרד – ממשלה סוציאליסטית, ודאי רצתה ורוצה שיהיה טוב לכל האזרחים, מכל השכבות. שיעור האבטלה שהיא הגיעה אליו – 21% בממוצע, כפול מזה לגבי אנשים צעירים עד גיל 30, והם צפויים עכשיו, בממשלה המכהנת או זו שתחליף אותה, לצעדים חריפים של צנע. לא, חברים, לשם איננו מתגעגעים.
אומרת חברתי זהבה גלאון: יש הצעה – אני אינני פוסל אותה מלכתחילה בתור שכזאת, אבל בכל זאת צריך להבין את הממדים – שהגדרת מדרגת מס נוספת מעל הכנסה של 60,000 שקל חודש, של 55%, תניב על-פי החישוב ששמעתי ממך כרבע מיליארד שקלים.
זהבה גלאון (מרצ):
זה רק צעד אחד.
היו"ר ראובן ריבלין:
היא אומרת שזה רק צעד אחד.
השר זאב בנימין בגין:
לא אמרתי. צעד אחד, אבל בכל זאת כדאי עוד פעם להביא בחשבון את המספרים. רבע מיליארד שקל, סכום גבוה מאוד. אבל לשם השוואה, כדי לקדם את הרעיון – שהוא מסובך, אני לא בטוח שהוא ישים – חינוך חינם, יש כאלה שאומרים חינוך חובה חינם. אני לא מאמין שהם מתכוונים לכך שילד בן ארבעה חודשים יצטרף לגדודים של המדינה תחת הכותרת של חינוך חובה.
אורית זוארץ (קדימה):
למה לא?
השר זאב בנימין בגין:
אני מקווה, בסדר?
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא התייחס רק למלה "חובה", לא לרעיון.
השר זאב בנימין בגין:
למה לא? בסדר, אני מקווה, אני מקווה שזוג אנשים שיש להם תינוק, תהיה להם גם אפשרות להשאיר אותו בבית, אם לא עם מטפלת – עם הסבתא או עם אחד מבני-הזוג. אני לא רואה בעין יוצאת מהכלל טובה את הרעיון הזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
השר, הם מתכוונים לחינוך חינם ולא חובה.
השר זאב בנימין בגין:
זו דעתי, אבל חברת הכנסת זוארץ, בסדר, יש לך מחשבות אחרות מה לעשות עם ילדים בני שלושה חודשים. בסדר גמור.
נסים זאב (ש"ס):
יש כאלה שחושבים שבזמן שהאשה מעוברת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת נסים זאב, השר בא ואמר, הוא דיבר על המונח חובה.
נסים זאב (ש"ס):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת זאב, אי-אפשר, זה בלתי אפשרי.
השר זאב בנימין בגין:
חברת הכנסת זוארץ, אני יכול לומר בעניין זה, לא בעניינים אחרים. יש לי ניסיון מסוים. אני בדרך כלל לא מערב את בני משפחתי, וחברת הכנסת איציק ביקשה ממני לבדוק אצל הילדים שלי. הילדים שלי לחוד ועבודתי הציבורית לחוד. אבל בכל זאת, אם מדברים על המספרים, רעייתי ואני גידלנו שישה ילדים וילדינו מגדלים היום 16 נכדים. אז אני יודע משהו על חינוך ילדים בבית. יש דעות כאלה ויש דעות אחרות. חלק מילדינו נוהגים כך וחלק מילדינו נוהגים אחרת.
הבעתי את דעתי, אבל אני חוזר אל המספרים. נניח שהרעיון הזה מתקבל. כדי לממש אותו מגיל שלושה חודשים עד גיל חמש, ההוצאה היא בערך 8 מיליארד שקלים; שמעתי 6 מיליארד, שמעתי אולי גם עד 10 מיליארד. רבע מיליארד שקלים שאפשר לקבל ממדרגת מס על הכנסות מעל 60,000 שקל זה בסדר גמור, יכול להיות שיזדקקו לכך, אבל רבע מיליארד שקל, למשל ביחס לסעיף המכובד הזה בין ההצעות, איננו סכום גדול.
אני רוצה להמשיך לדבר על צדק חברתי ועל הקשר בינו לבין אבטלה וצמיחה. אמרתי קודם שאין בידינו נתונים על התפלגות ההכנסות ב-2010, והעובדה הזאת צריכה לשכך מעט את להט הוויכוח. אבל בכל זאת, בחודש מרס בשנה זו חיברו במוסד לביטוח לאומי סיכום חצי-שנתי. אני חושב שלא היה דבר כזה קודם – "מגמות בהתפתחות העוני ברמת החיים במחצית הראשונה של 2010". אני אביא שני משפטים מתוך הדוח הזה: "התחדשות הצמיחה בסוף 2009 ותחילת 2010 מצביעה על סיכוי לתפנית בתחולת העוני, שכן ניתן להבחין בירידה קלה במחצית הראשונה של 2010. המשך הירידה בשיעור האבטלה מגדיל את הסיכוי להמשך ירידה בתחולת העוני גם במחצית השנייה של 2010".
כן, לצמיחה כלכלית ולתנאים כלכליים שיאפשרו אותה יש משמעות חברתית חשובה. לא הכול, יש הרבה דברים שאפשר, שצריך לשנות, את כל זאת שמענו. שמעתי את חברי חבר הכנסת שטרית, ובוודאי אם תגיש לוועדה חלק מהצעותיך – היית שר אוצר, היית שר אוצר טוב, יש לך ניסיון בתחום זה – ישמעו. אני חושב שזה לא יכול להיות בתוך יומיים. לו יהיו החלטות בתוך יומיים יאמרו שהממשלה הזאת קלת דעת.
סולידריות חברתית מתחילה בעשירונים הנמוכים ובאמת בפריפריה. אני רוצה לומר דברים אחדים לגבי עשיית הממשלה. חברת הכנסת איציק, את המתנת בסבלנות מופת עד הרגע הזה, ואני אביא דוגמאות אחדות. הנה, הממשלה שאני חבר בה, ובניגוד לממשלות קודמות, בתחילת כהונתנו החליטה על שינוי במפת אזורי העדיפות הלאומית. כתוצאה מכך מיליון ערבים, מיליון אזרחים ערבים במדינת ישראל, נכללים – או ייכללו כשתסתיים הכנת התקנות לעניין זה – באזורי עדיפות לאומית. זה לא היה קודם. אני שואל: איפה הייתם, חברי מקדימה?
דב חנין (חד"ש):
– – –
השר זאב בנימין בגין:
800 מיליון שקל הוקצו לעשר או תריסר רשויות מקומיות ערביות בכוונה לנסות להביא מתוכן, להציג מתוכן מודל של הצלחה כדי שאפשר יהיה לקדם רשויות מקומיות אחרות. ישנם גם – – –
מרינה סולודקין (קדימה):
איפה – – –
השר זאב בנימין בגין:
בסדר. יש גם הקצבות אחרות לעניין תעסוקה. תוכניות מיתאר – ודאי שחבר הכנסת ברכה צדק בעניין זה. חסרות תוכניות מיתאר. אבל הממשלה מסייעת – בוודאי ידוע לך – להכנת תוכניות מיתאר ביישובים הערביים.
שלמה מולה (קדימה):
ככה לא חושבים המנהיגים הערבים, אדוני השר.
השר זאב בנימין בגין:
בסדר, טוב. פריפריה – ביוזמתו של חברנו השר סילבן שלום, בית-ספר לרפואה בצפת. הקמתם?
שלמה מולה (קדימה):
את זה הממשלה הקודמת החליטה.
יואל חסון (קדימה):
זו החלטה של אולמרט, החלטה של ממשלת אולמרט.
השר זאב בנימין בגין:
המליצה.
יואל חסון (קדימה):
– – – לתת קרדיט.
השר זאב בנימין בגין:
הממשלה הזאת מיישמת.
יואל חסון (קדימה):
אתה איש הגון, ותגיד את הדברים בצורה הגונה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. מספיק כבר.
רוברט טיבייב (קדימה):
החלטה של ממשלה קודמת.
השר זאב בנימין בגין:
תוכנית אב לתחבורה, לקיצור מרחק הנסיעה בין הפריפריה לבין המרכז – 27 מיליארד שקלים. הכנתם? חשבתם על זה? הקציתם את זאת? איפה הייתם?
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. קראתם קריאות ביניים. אתם רוצים למנוע ממנו לדבר?
אורית זוארץ (קדימה):
את החומה הסינית הם הפילו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אולי יהיה פה שקט כבר סוף-סוף? הקול הזה שכל הזמן נשמע באולם המליאה.
השר זאב בנימין בגין:
העברת יחידות צבא, וביניהן יחידות עילית, לנגב, לאזור באר-שבע – – –
אורית זוארץ (קדימה):
הבלוף הזה נחשף.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת זוארץ.
אורית זוארץ (קדימה):
תחזור לביקורת.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת זוארץ, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
אורית זוארץ (קדימה):
יש גבול – – – וגמגמו שם.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברי הכנסת, חבר הכנסת יואל חסון, מה הבריונות הזאת? מה אתה חושב? אתה דיברת, הוא עונה לך עכשיו. מספיק, מספיק כבר.
השר זאב בנימין בגין:
17 מיליארד שקל מוקצים לשנים אחדות לצורך העברת היחידות האלה, פינוי הקרקעות באזור המרכז והבאת ברכה רבה לנגב, עוד לפני שתושלם התוכנית, עוד לפי שתושלם התוכנית, על-ידי עצם הבנייה של הבסיסים האלה. יכול להיות שהיו לכם כוונות טובות. הממשלה הזאת מיישמת את הסעיף החברתי החשוב הזה בתוכניתה בהשקעה – – –
שלמה מולה (קדימה):
החלטה של הממשלה הקודמת.
רוברט טיבייב (קדימה):
אדוני השר, מתי היית בפריפריה? אני מזמין אותך לאופקים.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
יואל חסון (קדימה):
התהליך התחיל עוד קודם.
היו"ר ראובן ריבלין:
התהליך. תלך לעיתונים אחר כך. הוא עונה לך עכשיו. אתה שואל כל הזמן, אבל הממשלה הוחלפה. הוא עונה לך, זה הכול.
השר זאב בנימין בגין:
יכול להיות שהתהליך התחיל, יכול להיות שאת זאת התחלתם לבשל. אין לכם רגל מסיימת. ככה מבקיעים גולים, נכון, עם רגל מסיימת.
יואל חסון (קדימה):
תבצעו את מדיניות קדימה בכל התחומים.
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, האם אתם רוצים שאנחנו לא נקיים ישיבות עם הממשלה? אני מסכים.
השר זאב בנימין בגין:
ההשכלה הגבוהה המשיכה לדעוך תחת ממשלתכם. אני לא מאשים רק אתכם, גם זה תהליך ארוך. לראשונה, בממשלה הזאת הוחלט על תוכנית יוצאת מן הכלל לשיפור המצב בהשכלה הגבוהה – 7 מיליארד שקלים. כחלק מן התוכנית – שתי תוכניות משנה חשובות להנגשת ההשכלה הגבוהה לחרדים, להנגשת ההשכלה הגבוהה לערבים. כל התוכניות האלה יבשילו בעוד שנים אחדות.
רפואת שיניים לילדים.
שלמה מולה (קדימה):
כן, זה נכון.
השר זאב בנימין בגין:
זה נכון. תודה. אני מבקש לרשום שחבר הכנסת מולה, בהגינותו, כך שמעתי, אמר: רפואת שיניים לילדים – הממשלה המכהנת. הוא אמר שזה נכון. אני מאוד מקווה שאם אני מגביר את מה שאמרת ברמקול לא יבולע לך בפריימריס שלכם בבחירות הבאות.
יואל חסון (קדימה):
אל חשש.
זהבה גלאון (מרצ):
השר בגין, אם הכול טוב – – –
השר זאב בנימין בגין:
את שמעת ממני שהכול טוב? את שמעת מחברת הכנסת דליה איציק שאנחנו לא עושים כלום. זה מה ששמעת.
דליה איציק (קדימה):
הכול טוב.
השר זאב בנימין בגין:
אמרתי שהכול טוב?
דליה איציק (קדימה):
כן, זה מה שאתה אומר.
השר זאב בנימין בגין:
טוב. נחתם לפני ימים אחדים הסכם "עוז לתמורה" עם ארגון המורים התיכוניים. גם בזאת אני לא אוכל לומר שהממשלה שלכם אולי לא רצתה. הבעיות אינן פשוטות, אבל הממשלה הזאת מוכיחה יכולת ביצוע, ויש לה – מה שבמקרים רבים לא היה אצלכם – אותה רגל מסיימת.
רוברט טיבייב (קדימה):
אבל הציבור חושב אחרת.
השר זאב בנימין בגין:
יכול להיות, יכול להיות. אני מייד מגיע לזה. אני מייד מסיים, אדוני היושב-ראש.
אורית זוארץ (קדימה):
יום העצמאות היום.
השר זאב בנימין בגין:
תרשו לי, חברי. אני מבקש לסיים.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני רוצה לנסות לשכנע אתכם שעכשיו תורו של השר לענות.
השר זאב בנימין בגין:
אני מבקש לסיים, אז לכן, אם תרשו לי, באמת. כדאי שכולנו כבר נלך לסעוד את לבנו באיזה מקום.
נסים זאב (ש"ס):
אולי אדוני יסיים במזמור תהילים?
השר זאב בנימין בגין:
אני שאלתי לגבי כל סעיף כזה בעשייה שהבאתי בפניכם, למורת רוחם של רובכם – לא החברים שנהגו קצת אחרת. שאלתי איפה הייתם כשכל התופעות האלה, הכלכליות והחברתיות, היו מנת חלקנו, מנת חלקה של כל החברה הישראלית. התשובות, הפתרונות, שאנחנו משקיעים בהם מחשבה רבה, ארוכת טווח, ותקציבים גדולים, לא יבואו לידי ביטוי לפני חלוף שנים אחדות – לא במערכת הכבישים, לא בהשכלה הגבוהה, לא בחינוך התיכוני ולא בהעברת יחידות הצבא לנגב. כל זה לוקח זמן. אבל כאשר אני שואל אתכם איפה הייתם כשלא ביצעתם, אני אשאל עכשיו, בחשדנות מסוימת ובספקנות רבה: איפה תהיו כאשר תראו בעצמכם, לנגד עיניכם, את התוצאות הברוכות של הצעדים האלה? האם יהיו בכם אז ההגינות, העוז, האומץ לומר: זו היתה ממשלה שעשתה דברים חשובים?
אורית זוארץ (קדימה):
אנחנו בינתיים מחכים בסבלנות.
השר זאב בנימין בגין:
אסיים עכשיו, אדוני היושב-ראש – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
השר זאב בנימין בגין:
– – בהערה האחרונה. אני רוצה לומר לגבי נאומה של ראש האופוזיציה.
דליה איציק (קדימה):
אני רואה שהיא הרשימה אותך מאוד.
השר זאב בנימין בגין:
כן, כן, בהחלט.
נסים זאב (ש"ס):
זה לא משנה מה היא אומרת, תמיד היא מרשימה.
השר זאב בנימין בגין:
קודם כול, חברתי חברת הכנסת איציק, קודם כול, ככה אני רגיל – גם הפעם הקשבתי בתשומת לב וחיפשתי בכל זאת, בין המשפטים, חיפשתי ערך מוסף. ואני רוצה לומר שמליצות על חזון אינן פתרונות כלכליים. ססמאות נאות, כל אחת נאה כשלעצמה, המתעלמות מתרומת הממשלה, שראש האופוזיציה היתה חברה חשובה בה, גם הן אינן תחליף לתוכנית כלכלית. אבל הבנתי, כי הקשבתי קשב רב, הבנתי מהי התוכנית. היא כמעט לא מוסווית כבר. אמרה חברת הכנסת לבני, ראש האופוזיציה: הרי הדבר יסתיים בלא-כלום, בהעברה מסעיף לסעיף. זו תוכניתכם וזו תוכניתה – אתם לא תקשיבו לתוצאות. מלכתחילה אתם יודעים שלא יהיה כמעט שום דבר בזאת; רק העברה מסעיף לסעיף. ככל שהתוכנית תהיה טובה, ככל שהפתרונות יהיו מעולים, ככל שהתקווה תינתן לציבור, אתם תאמרו: וזה הכול? זה כל מה שאתם מסוגלים לו? מפני שאתם רוצים להיות בעמדה שממנה תוכלו לומר: אין פתרון אחר, רק בחירות מייד. רק הבוחר יחליט, לא ועדת-טרכטנברג, לא ועדת מומחים. רק אתם.
יואל חסון (קדימה):
נכון, נכון.
אורית זוארץ (קדימה):
העם אומר את דברו. מיליון אזרחים ישנים באוהלים. שהעם יחליט.
שלמה מולה (קדימה):
השר בגין, אנחנו רוצים להחליף אתכם.
השר זאב בנימין בגין:
נכון, נכון, העם יחליט.
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר גמור, אתה רוצה שנצביע עכשיו אם להחליף אתכם? יש לכם רוב פה. אתה רוצה? נצביע על זה. רבותי, השר עונה, זה הכול. אבל העם צריך להחליט, חברים, וקודם כול, המפלגות צריכות להחליט מי יהיה פה בפעם הבאה. תזכרו את כל הדברים האלה. לאט-לאט.
אורית זוארץ (קדימה):
לא המפלגות, העם. שומעים את ההתנשאות הזאת, את הבלופים האלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
העם, העם, זה ברור. המפלגות – זה כשנעשה את הרפורמה, חברת הכנסת זוארץ.
השר זאב בנימין בגין:
אני מציע, חברים, שאנחנו עכשיו ננקוט את השיטה הפשוטה: גומרים – הולכים. אז תנו לי לגמור. אני כבר קראתי מודעה שחתומה על-ידי גוף שוודאי קיים שנים רבות, אבל עד לקריאת המודעה לא שמעתי עליו, אינני יודע מי מממן אותו. במודעה הזאת הכתיבו – הכתיבו – לפרופסור טרכטנברג את מכתב ההתפטרות לראש הממשלה. העברית היתה טובה, הנוסח היה נאה, אבל זה הרעיון המרכזי: לא יצא כלום מהוועדה שלך, ולכן, מראש – מראש – כבר קובעים, שופטים, שאין דרך אלא מייד, לאלתר, אולי בנובמבר, אולי במרס, ללכת לבחירות, כדי שאתם תמשיכו להשמיע בפני הציבור את ססמאות השווא שלכם, את המליצות החזוניות שלכם. אני מניח שלא כדבר הזה יקרה, וביום הנאות, ביום שנקבע מראש, מתישהו בעוד שנתיים, שנתיים וחצי, חלק מן הצעדים שהבאתי עכשיו בפניכם יתממשו, אחרים עוד יבואו – –
אורית זוארץ (קדימה):
– – –
השר זאב בנימין בגין:
– – ויביאונו, תחת הממשלה הזאת, לימים טובים מאלה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש.
אורית זוארץ (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רק רגע, כבוד השר – – –
השר זאב בנימין בגין:
אני מציע להעביר את כל ההצעות המכובדות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה מקבל את הבקשה שלהם לסדר-יום – – –
השר זאב בנימין בגין:
בוודאי.
היו"ר ראובן ריבלין:
הנושאים חשובים, נעלה את זה על סדר-היום.
אוקיי, רבותי, רבותי, השר סיים את דבריו. חבר הכנסת חנין, אתה רוצה להציע לוועדה או להסיר מסדר-היום?
דב חנין (חד"ש):
לא.
היו"ר ראובן ריבלין:
מי עוד פה? חברת הכנסת עינת וילף, את מסכימה שזה יהיה על סדר-היום? כן. מי עוד דיבר?
דב חנין (חד"ש):
אם הדיון במליאה יהיה עוד במהלך – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בהתאם לתקנון, בלי כל ספק. בהתאם לתקנון, בלי כל ספק. בלי כל ספק.
יש לנו עוד מציעים – שלמה מולה, אתה היית מציע – – –
שלמה מולה (קדימה):
מליאה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברכה דיבר מעל הבמה וביקש להעלות את זה לסדר-היום. מי עוד היתה לו הצעה אחרת? חבר הכנסת חסון?
יואל חסון (קדימה):
מליאה.
היו"ר ראובן ריבלין:
זאת אומרת, אתם לא מציעים הצעה אחרת. בבקשה, חבר הכנסת ברכה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני חושב שיש מקום אחת להעביר לוועדה, גם של חבר הכנסת מולה. אני חושב שחשוב שבמהלך הפגרה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל אדוני היה אחד המציעים – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני ביקשתי למליאה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לכן שאלתי את חנין, אני מצטער שהוא לא ביקש את זה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אחת ההצעות בוועדה ואחת במליאה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני מציע לוועדה.
היו"ר ראובן ריבלין:
את מה אתה מציע לוועדה? תזכיר לי, חבר הכנסת זחאלקה, את הראשונה? את השנייה? את השלישית?
מוחמד ברכה (חד"ש):
את ההצעה שהוא דיבר עליה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אוקיי, ההצעה של גאלב מג'אדלה ושל אחמד טיבי. לאיזו ועדה אתה מבקש?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
עבודה ורווחה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אוקיי, עבודה ורווחה. מצוין.
אנחנו מצביעים על סעיפים 1, 2, 4 ו-5, להעבירם לסדר-היום. מי בעד – ירים את ידו. תודה רבה. נא להוריד. אני רואה רוב מוחלט. מי נגד? אין מתנגדים. מי נמנע? אין נמנעים. תודה רבה.
הצבעה
בעד ההצעה לכלול את הנושאים בסדר-היום – רוב
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושאים בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אשר להצעתו של חבר הכנסת זחאלקה להעביר את ההצעה – רק את ההצעה – של גאלב מג'אדלה ושל אחמד טיבי לדיון בוועדת העבודה והרווחה, אני אומר כך: מי שבעד – הוא בעד העברה לוועדה; מי שנגד – בעד להסיר. מי בעד להעביר לוועדה – ירים את ידו. תודה רבה. נא להוריד. מי נגד? מי נמנע?
נסים זאב (ש"ס):
אני נגד.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה נגד? בהחלט. אחד נגד.
הצבעה
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – רוב
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חכה רגע, בזמן הצבעה לא מפריעים. לא מפריעים, חבר הכנסת זאב.
אין נמנעים. אני קובע שהצעותיהם של חברי הכנסת גאלב מג'אדלה ואחמד טיבי בנושא: ממשלת נתניהו מתעלמת ממצוקת הרופאים והמתמחים, תועבר לוועדת העבודה והרווחה. דרך אגב, הדבר הזה נמצא על שולחן הוועדה כמעקב קבוע – מי שפה בוועדת העבודה והרווחה – במעקב קבוע אחר שביתת הרופאים. עד כאן.