קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ממשלת המסים של נתניהו מזלזלת במחאה הציבורית ובדרישה לצדק חברתי בישראל
היו"ר ראובן ריבלין:
נעבור לנושא: ממשלת המסים של נתניהו מזלזלת במחאה הציבורית ובדרישה לצדק חברתי בישראל, הצעות לסדר-היום מס' 6266 ו-6267. חבר הכנסת שלמה מולה, נא לעלות ולנמק את הצעותיך לסדר-היום בנושא: ממשלת המסים של נתניהו מזלזלת במחאה הציבורית ובדרישה לצדק חברתי בישראל. בבקשה, אדוני.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, איפה מוחמד ברכה? הוא היה כאן, והוא התייחס ורמז שיושבת-ראש האופוזיציה לא התייחסה למחאה הציבורית. אני רוצה דווקא להפנות את תשומת לבו של חבר הכנסת ברכה לנאומים של יושבת-ראש האופוזיציה פעמים רבות בתקופה האחרונה, כולל בדיונים שהיו במליאת הכנסת. לבוא ולהגיד: אין התייחסות, אני חושב, אין זה הדבר הנכון.
אדוני היושב-ראש, התקיים דיון בנושא המדיני. ההתייחסות של הממשלה הזאת לתחום החברתי לא רחוקה בדמיון – כמו התחום המדיני. גם התחום החברתי, הזלזול של הממשלה הזאת במחאה הציבורית, ביותר מחצי מיליון אזרחי ישראל שיצאו לרחובות ישראל במוצאי-שבת מדי שבוע בשבוע. באו ואמרו: נקעה נפשנו מהממשלה הזאת, מהמדיניות הכלכלית שלה. ואני חושב, כל אזרח שישב, ראה, היה צמוד למקלט טלוויזיה או רדיו, יודע לומר: לממשלה הזאת אין בשורה.
יש רק דבר אחד לראש הממשלה בכל תחום, גם בתחום המדיני, גם בתחום הכלכלי. המדיניות של ראש הממשלה: שב ואל תעשה. כדי שיצלח לו יותר, הוא יודע להקים ועדות. מקים ועדות כדי שיוכל למשוך זמן, מקים ועדות כדי שיוכל לסדר את הכיסאות מול החברים בקואליציה הזאת לימינו של ראש הממשלה, לשמאלו של ראש הממשלה, בכל תחום. גם בתחום הכלכלי, אדוני סגן שר האוצר. אתה יודע שהציבור הישראלי לא יצא סתם דווקא במשמרת של ראש הממשלה, במשמרת שלכם.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
שלמה מולה (קדימה):
אתה רוצה שאני אגיד לך? אני הייתי בכל מקום. אתה רק לא מגיע, לדעתי פחדת אולי להגיע. דווקא ש"ס, אתם מפחדים להגיע למחאות הציבוריות.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני הייתי, אתה לא היית.
שלמה מולה (קדימה):
אני רוצה לומר לך, אני רוצה לומר לך – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה תשיב, אני מבטיח לך להגן על זכותך להשיב.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הוא לא היה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני סגן שר האוצר, מאחר שאני מקבל אותך, אני מציע, אל תתערב אתי. אני מציע לך, לך תבדוק בקריית-שמונה ובתל-אביב, בלווינסקי, בדרום. אז אני מציע לך לא לומר דברים לא נכונים. אני אומר את זה בלשון המעטה.
אדוני היושב-ראש, ובכל זאת, אומרים לנו שהממשלה הזאת – ראש הממשלה מתגאה בזה שאנחנו חברים ב-OECD, שהכלכלה הישראלית פורחת. האמת היא שצריך להגיד ביושר: אם יש פריחה כלכלית היום, היא לאו דווקא בגלל המדיניות של הממשלה הזאת. הממשלה הזאת – את הפריחה הכלכלית אולי היא עוצרת, גוזרת את המדיניות של הממשלה הקודמת. אבל שיהיה. אבל כשאנחנו שואלים, בסופו של דבר, פירות הצמיחה לאן הם הולכים? למה הציבור הישראלי שעובד קשה מרגיש שהוא הולך הביתה ולא מסיים את החודש? למה אשה שעובדת, שמגדלת ילדים, מרגישה שהיא משלמת מסים ארבע-חמש פעמים בחודש – משלמת מעונות, משלמת מס הכנסה, עובדת קשה, ובסופו של דבר היא יודעת שהיא לא מסיימת את החודש; גם כשבן-זוגה עובד, הוא כך. למה כך? היא נוסעת ברכב, משלמת יותר בלו, משלמת מים, משלמת מע"מ. ובסופו של דבר תמצית הסיפור של הממשלה הזאת – להטיל גזירות עקיפות, גזירות ישירות על הציבור הישראלי. ואז ראש הממשלה יבוא ויאמר לנו: יש לנו כלכלה טובה.
אדוני, הדבר הוא פשוט. הגזירות הכלכליות של הממשלה הזאת ממיטות אסון בעיקר על מעמד הביניים. מעמד הביניים נשחק, הכלכלה קורסת. אין חיבור, אין דבק בציבור הישראלי, בחברה הישראלית. לכן גם אם ראש הממשלה יקים כל ועדה, זה לא יעזור לו. 500,000 אזרחי ישראל שיצאו לרחובות לא ישכחו. אני יודע שהיועצים של ראש הממשלה אומרים לו: אדוני ראש הממשלה, תבנה על הזיכרון הקצר של הציבור. ואני אומר לך, אנחנו נזכיר לראש הממשלה בשם אותם אלה שישבו באוהלים, אנחנו נזכיר לו, אנחנו נאמר לו.
אדוני, מאחר שיש כאלה שאומרים: לקדימה אין הצעות – אני רוצה לפרט לך, אדוני היושב-ראש, וגם לציבור, מה אנחנו מציעים לממשלה הזאת, מה אנחנו נעשה כשאנחנו נחליף את הממשלה הזאת. ואני אומר לך, יושבת-ראש האופוזיציה, ציפי לבני, חוזרת על זה ואומרת בכל פורום – אבל אני מציע לחזור עליו גם היום: אנחנו מציעים לממשלה הזאת חינוך ציבורי איכותי חינם, אדוני היושב-ראש. החינוך היום הוא רק לכאלה שיש להם יכולת לממן יותר. אנחנו מציעים לממשלה הזאת, במקום לתת כספים מיותרים לשותפים קואליציוניים, שכמעט לא תורמים לחברה הישראלית, אנחנו מציעים במקום זה להסיט את התקציב לחינוך איכותי יותר.
אדוני היושב-ראש, אנחנו מציעים לסבסד מעונות חינם. היה בג"ץ על העניין הזה בממשלה הקודמת. אני יודע, יושבת כאן גם אורלי לוי, שהיא שותפה באיזושהי ועדה. אנחנו עובדים קשה כדי לשכנע את האוצר לסבסד מלא, סבסוד מלא למעונות. אדוני, זה בדיוק סיוע למעמד הביניים. מעמד הביניים, האשה העובדת, מצפים מאתנו שאנחנו נממן מלא, לא רק נקודות זיכוי כאן, איזושהי תחפושת לסיוע. לא, מימון מלא.
אדוני, אנחנו מציעים ביטול המע"מ על מים, מוצרים בסיסיים, מזון. זה יסייע לאוכלוסיות החלשות, יחזק את מעמד הביניים. זאת החלוקה הצודקת ביותר, לא לתת תקציבים ייחודיים למגזרים שלמים. הם גם לא מייצרים, גם לא תורמים.
אדוני היושב-ראש, אנחנו מציעים גם חלוקה הוגנת של משאבים, של פירות הצמיחה, בצורה הוגנת, בצורה נכונה. במתן מס הכנסה דיפרנציאלי למי שיכולתם איננה מספיק בחודש.
אדוני היושב-ראש, אנחנו מציעים יצירת שוויון בנטל הביטחוני והחברתי. שכולם יתגייסו לצבא, כולם ילכו לעבוד. אין לשבת בישיבות ולבוא ולהגיד: אנחנו נקבל קצבאות בעקיפין, במישרין, דרך משרד החינוך, דרך משרד הדתות, דרך משרד האוצר, דרך הביטוח הלאומי. זה לא יעבוד. המחאה הציבורית בדיוק באה ומצביעה לנו – הנטל צריך להיות שוויוני גם במסים, גם בנושאים ביטחוניים.
אדוני היושב-ראש, אנחנו מבקשים הקטנה משמעותית של מסים עקיפים. בשביל מה צריך להעלות את הבלו? מה, לתת עוד כסף לשותפים הקואליציוניים, עוד לתת כספים למי שרוצה לגזור מהקופה הציבורית? זה לא ילך.
אדוני היושב-ראש, אנחנו מציעים בהזדמנות, אולי, שראש הממשלה הזה יתעורר, יחשוב אם הוא לא רק חפץ בשרידותו הפוליטית. אולי נתכנן לו את הקואליציה העתידית. אנחנו מציעים לעשות שינוי בשיטת הממשל, משמעותי מאוד. אני אומר לך, קדימה מוכנה ותהיה מוכנה ללכת לשינוי שיטת הממשל – שלא יסחטו את ראש הממשלה; להקטין את מספר המפלגות, להגדיל את המפלגות הגדולות. הציבור הישראלי, ה"מיינסטרים", יוכל ליהנות. המחאה הציבורית אומרת לנו: די לסחטנות של מפלגות סקטוריאליות. אתה רוצה שינוי, אדוני ראש הממשלה? הנה לך, קח את הכפפה הזאת, לך אתנו לדרך הארוכה. אנחנו נהיה מוכנים. האמת, אין לי ציפיות מישראל ביתנו. הם דיברו על שינוי שיטת הממשל, אבל שכחו. שכחו פשוט.
אדוני היושב-ראש, בסך הכול, מה הציבור מצפה מאתנו? הציבור הזה, שיצא למחאות, מצפה מאתנו לא רק להשאיר אותה בקומבינה פוליטית, את המחאה הזאת. הציבור מבקש מאתנו – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מסית ומדיח.
שלמה מולה (קדימה):
– – מבקש מאתנו לעשות שינוי בסדר העדיפויות האמיתי.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הוא מסית ומדיח.
היו"ר ראובן ריבלין:
השר, אתה עוד מעט עולה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
ממנו אני לא מצפה. הוא מסית ומדיח.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת כהן, אתה לא יכול, אתה עוד מעט עולה ומשיב לו.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
נאום הסתה זה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני, שיהיה הסתה, אני – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה הסתה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא. הוא אומר את דעתו, והציבור – – –
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני אומר לו – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
חבל שהיושבת-ראש שלך לא מעירה לך.
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר. בבקשה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני יודע – לנציגי ש"ס, לא מתאים לכם ולא טוב לכם מה שאנחנו אומרים לכם. אתם שכחתם מזמן לייצג את האוכלוסיות החלשות.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה מסית.
שלמה מולה (קדימה):
אתם חוברים לכל ממשלה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
היושבת-ראש עושה טעות שהיא לא מורידה אותך.
שלמה מולה (קדימה):
כל מה שמעניין אתכם – לקחת עוד כסף לקבוצה מסוימת.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא מדבר נגד מפלגה, וכמובן הציבור שופט.
שלמה מולה (קדימה):
אתם לא מייצגים את הפריפריה. אתם לא מייצגים את האוכלוסיות החלשות.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה שמעת אותו.
היו"ר ראובן ריבלין:
מה זה, הוא לא יכול לדבר?
שלמה מולה (קדימה):
פעם אחת לומר לך את האמת.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הוא דיבר נגד הציבור החרדי.
היו"ר ראובן ריבלין:
נו, אבל אתה תענה לו. אתה תענה לו.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בוודאי שאני אענה לו. ועוד איך אני אענה לו.
היו"ר ראובן ריבלין:
אם אדוני יאפשר לי רק לאפשר לו לסיים, כי הוא סיים את עשר הדקות ועכשיו אני נותן לו על ההפרעות שלוש דקות נוספות.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אנחנו רוצים לדבר, ועוד נדבר, על הנושא של הדיור, ואנחנו מדברים עליו.
היו"ר ראובן ריבלין:
שלוש דקות, בבקשה.
שלמה מולה (קדימה):
אנחנו יודעים לומר, צריך להגיד גם ביושר, בעיית הדיור איננה בעיית הממשלה הנוכחית הזאת בלבד. מדיניות הדיור ב-20 השנים האחרונות לא היתה טובה. אבל בממשלה הזאת שברו את השיאים, פשוט שברו את השיאים. היתה החלטה, למשל, לאפשר את מדיניות הדיור הציבורי. הממשלה הזאת דחתה את יישום רכישת דירות ציבוריות, או את האפשרות לקחת את הכסף מהדיור הציבורי שנחסך, להוסיף עוד כסף, והיה צריך להפשיר ולקנות מלא דירות, וזה לא קרה. מה שאנחנו מציעים, אדוני היושב-ראש, שהממשלה הזאת, אם היא רוצה להיטיב – צריך לקנות הרבה דירות ציבוריות, צריך לאפשר לאלפי אנשים שאין להם קורת גג לקנות. דבר נוסף, מה שצריך לעשות, לא רק להעביר את חוק הווד"לים, צריך פשוט להפשיר קרקעות לדיור בר-השגה.
ציפי לבני (קדימה):
ליישם את חוק הדיור הציבורי – – –
שלמה מולה (קדימה):
נכון. אנחנו באים ואומרים: כל מה שהקפאתם, תפשירו עכשיו.
עוד משפט אחד אני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש – תולים הרבה תקוות באותה ועדת-טרכטנברג. אומרים לנו: היא רוצה להביא בשורות. אבל מה שאנחנו כבר יודעים, אדוני היושב-ראש, שהדוברים של ראש הממשלה, של שר האוצר, כבר עושים דה-לגיטימציה, כנראה למסקנות שיבואו: לא ניתן לפתוח את מסגרת התקציב, אנחנו לא נוכל לצמצם, בסוף הוויכוח יהיה רק על 9 מיליארד שקל. כבר שר הביטחון ושר האוצר רבים, אפילו בישיבת הממשלה. אז מה אתם עובדים עוד פעם על הציבור?
מה שאנחנו רוצים לומר, אדוני היושב-ראש: אם זאת הממשלה ואלה שותפיה כולם, הציבור לא ימחל להם אם הם לא יעשו שינוי משמעותי עמוק בתפיסת העולם הכלכלית שלהם. ראש הממשלה, לזכותו ייאמר, הוא לא ישתנה; אני לא מאמין שאדם בגילו יכול לשנות את תפיסתו הכלכלית. אנחנו בעד משק חופשי, אבל בשום פנים ואופן לא יכול להיות שבגלל התחרות הציבור יירמס, בגלל התחרות בעיקר מעמד הביניים יישחק. מעמד הביניים, שנושא את הנטל, מצפה מאתנו, אדוני היושב-ראש, בלי קומבינה פוליטית, שהמפלגות היושבות כאן, הרכיבים של המפלגות, יציגו תוכנית כלכלית ראויה, שוויונית, שנותנת מענה בדיוק לאותו ציבור שנמצא במצוקה. ולכן, גם ההצטרפות שלנו ל-OECD: נעשה מה שלא נעשה, כל עוד חלוקת המשאבים לא תהיה שוויונית, חלוקת הנטל לא תהיה שוויונית, המסים העקיפים לא ירדו, ראש הממשלה והשרים שלו לא יכולים לשבת בשקט, לומר: היתה מחאה ציבורית, אנחנו עברנו אותה, הצונאמי הזה עבר, לכן אנחנו נמשיך את חיינו – זה לא יצלח. לכן, אדוני סגן השר, אין לכם ברירה: או לשנות את המדיניות או ללכת הביתה, ותנו לנו את השלטון.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת דורון אביטל, בבקשה, ואחריו יעלה השר כהן על מנת להשיב. בבקשה.
דורון אביטל (קדימה):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, זהו אינו סוד שמדינת ישראל נמצאת כיום בצומת דרכים מרכזי, מקום המפגש של שלושה צירים מרכזיים: החזית המדינית-ביטחונית, הזירה הכלכלית-חברתית – את כובדה ועוצמתה חשנו בגלי המחאה החברתית האדירים של הקיץ – וכמובן, המאבק והדיון הפנימי על אופיה וזהותה של המדינה ושל החברה הישראלית בפתחו של העידן הגלובלי החדש הזה.
השבוע, כמובן, זו דווקא המציאות המדינית-ביטחונית שאליה נקלענו – תחת הנהגתה של הממשלה הנוכחית, חייבים לומר – שמידפקת בעוצמה על דלתנו, ולכן תרשו לי להתייחס לזה בתחילה, אף-על-פי שההקשר הוא חברתי – כבוד השר, סלח לי.
בנאומי הראשון בכנסת אמרתי, אני מצטט – כמו כל פוליטיקאי מתחיל, אני מצטט את עצמי: "מהר מכפי שאנו עשויים להעריך היום, עשויים אנו למצוא עצמנו בצד הלא-נכון של ההיסטוריה" – שמחתי לראות את כבוד השר יולי אדלשטיין מדבר על הצד הלא-נכון של ההיסטוריה; הם מתחילים לחוש שהם בצד הלא-נכון של ההיסטוריה – "הצד של אלו שההיסטוריה תרשום לא כמובילי ומעצבי הדרך – – – אלא כמשבשים, המעכבים של נתיב תנועתה ההכרחי של ההיסטוריה". היום אני חושש שאנו בספו של הרגע הזה, אם לא כבר עמוק, עמוק בתוכו.
כעת סיפור: לפני שבועיים שבתי מדיוני הוועדה הפוליטית של מועצת אירופה. במרכז הדיון עמדה ההצבעה או ההמלצה שמועצת אירופה תעניק לפלסטינים את המעמד המיוחד של שותפה לדמוקרטיה של מועצת אירופה. זו פעם שנייה שנותנים את המעמד הזה: מרוקו קיבלה את זה לפני כמה חודשים. באופן מוזר בארץ הכתירו את הדיון הזה במועצת אירופה כסוג של חזרה גנרלית לדיון שיתקיים השבוע באו"ם. המדיניות של ישראל לקראת החזרה הגנרלית היא, כמובן, המדיניות של משרד החוץ – בקשה מהאירופים לעכב, לדחות, להמתין עם ההחלטה. התירוץ: ממילא יש דיון חשוב באו"ם; המתינו.
תהיתי, כשנסעתי לדיון, על התבונה המדינית העמוקה שבבקשה הישראלית. וכי איזה אינטרס ישראלי מובהק ישורת טוב יותר אם יימנע מהפלסטינים המעמד המיוחד? האם אין לנו – בהנחה, כמובן, שלבנו ופינו שווים – אלא אינטרס מובהק לראות, ובמהרה, חיזוק, נדרש ביותר, כמובן, של היסודות הדמוקרטיים של החברה הפלסטינית? ודאי יקל עלינו לנהל הסדרים עתידיים עם ישות דמוקרטית אמיתית על גבולנו.
אם החברה הפלסטינית מוכנה לקחת על עצמה התחייבות כל כך כבדה – התחייבות שמתחדשת – אגב, אם הם לא עומדים בהתחייבות הזאת, אפשר להסיר מהם את המעמד הזה – מדוע שנתנגד? יצטרכו הפלסטינים, למשל, כחלק מההתחייבויות, לבטל את עונש המוות, שאצלם הוא עדיין חוקי.
אנחנו איננו – ופה אני אומר את זה לקואליציה וגם לחברינו, וכדאי שניפטר מתחושת העליונות הזו כאילו אנו מחלקי הציונים של המזרח התיכון. כמובן, לא כך סבור היה משרד החוץ, שהחליט שהפלסטינים אינם ראויים, עדיין לא בשלים, ועדיף היה שלא יוזמנו למועדון הנבחר הזה של שותפות לדמוקרטיה של האירופים.
אבל יתירה מזאת, כשנסעתי לדיון תהיתי מה התבונה המדינית העמוקה בלבקש דחייה, כאשר ברור היה מראש שההצבעה היא חד-משמעית בעד? ובכן, זה מה שרץ בראשי בדרך לוועדה. בדרך ראיתי, אגב, מי שמכיר את איטליה, את המבצר של מונטה קסינו, המבצר המפורסם הזה, שבעלות-הברית נתקעו בו בדרך במלחמת העולם השנייה. המורה שלי למתמטיקה תמיד היתה אומרת: כל הדרכים מובילות לרומא, חוץ ממונטה קסינו, והכוונה שלה היתה שיש פתרונות רבים לבעיה מתמטית, כמו הבעיה של היחסים עם הפלסטינים, חוץ מלבחור במסלול שהוא הפתרון השגוי, או בלשון החבר'ה, לשבור את הראש בקיר, אם תרצו, מול מונטה קסינו. כמובן, לי לא היתה שום כוונה לשבור את הראש בקיר, וכנציג היחידי של הפרלמנט במועצת אירופה, לבד מהשגריר המאוד מוכשר שלנו בארגון, ביקשתי וקיבלתי את הזכות לדבר. זה היה חריג – משקיף לא מדבר.
ודיברתי, ובדברי, שצוטטו בהרחבה באתרי האינטרנט הערביים, אמרתי, ואני מצטט: "אני מבקש לברך את שכנינו הפלסטינים על ההמלצה שהתקבלה. מחויבות לדמוקרטיה ולערכיה היא מחויבות תובענית, והיא מחייבת צעדים מתמשכים לאורך זמן. אני שמח על כך שהחברה הפלסטינית מבטאת את הרצון לקחת על עצמה מחויבות זו, ואני מאחל להם הצלחה מקרב לב במשימה חשובה זו. אין לי ספק שחיזוק היסודות הדמוקרטיים בחברה הפלסטינית הוא צעד חיובי ומועיל לתהליך השלום ולפתרון היסטורי של הסכסוך".
לא במקרה אתרי חדשות אינטרנט ערביים כה רבים, לצד הדיווח על ההחלטה, בחרו להביא דווקא את דברי, ואילו אנו, הישראלים, או מי שראה בדיון והחלטה זו חזרה גנרלית לדיון באו"ם – סיכמו או סיכמנו כי החזרה הגנרלית נכשלה. ואני שאלתי את עצמי, כשהייתי שם: נכשלה במה? אם רצוננו אכן בשלום, הרי זו הצלחה ורגע חשוב של רצון טוב ושותפות אינטרסים אמיתית. עכשיו אני שואל את עצמנו, את כולנו פה: אם התבונה המדינית מחייבת גישה כה פשוטה או בריאה בעיצוב המדיניות שלנו, מדוע שוגה כל כך הממשלה? מדוע היא מתעקשת להינגף מול מונטה קסינו המדיני הזה פעם אחרי פעם?
נצטרך להכריע: או שמדובר פה בהיעדר תבונה מדינית ותבונה ככלל, או – אם הממשלה הנוכחית מובלת על-ידי אנשים נבונים – הרי ממשלת ישראל הנוכחית פשוט אינה רוצה לקדם פתרון ישים; כך, על-פי הבנתי, דרך אגב, תופסים את העניין ידידינו האירופים והאמריקנים, שממשלת ישראל אינה מוכנה להפגין רצון טוב אמיתי, נדיבות ואומץ לב, כמו גם נכונות אמת לשלם את המחירים הנדרשים – מחירים שכולנו מודעים להם ויודעים את משמעותם.
כעת, אם כוונתנו לחפש תירוץ להימנע מפעולה, ודאי נמצא אותו גם בתוצאות הדיון שיתקיים השבוע באו"ם. אנו שומעים כבר את הדי האיום. נוכל להתנער מהתחייבויות קודמות. אולי נוכל סוף-סוף – אני שומע את המיית הלב של אלו האומרים: הנה ההזדמנות לנער מאתנו, סוף-סוף, את העולם של הסכמי אוסלו והתהליך כולו.
אין המיית לב מסוכנת מזו. במקום להתנגד לצעד, שבואו נודה על האמת, דחפנו את הפלסטינים אליו – הממשלה דחפה, לא אנחנו; לא השארנו להם כמעט ברירה אחרת – במקום להתנגד במשנה צדקנות, שהעולם כבר עייף ממנה זמן כה רב, בואו נחשוב על היום שאחרי. כמו באמנויות הלחימה של המזרח, בואו נשכיל להשתמש בכוחו של היריב כדי להניע את המציאות לכיוון היחידי שהוא אפשרי, לכיוון היחידי שכל מבט אחראי על המצב מבין שהוא הכרחי. בואו נרתום את מהלכי יריבינו, שכנינו של המחר, לטובת הנעת גלגלי ההיסטוריה שנית, כמו שעשינו בעבר, בדרך להתרה היסטורית או הסדר.
כעת, היעדרם של תבונת אמת – של הקואליציה – של שכל ישר וגם של סגנון ודרך ארץ בהתנהלותנו בעולם ועם העולם, הם כבר לא עניין לחוש הומור קליל; הם מסכנים את עצם קיומנו, כמו גם את דמותנו ותעודת הזהות שלנו כפי שהיא נשקפת מולנו במראה של העולם המדיני והחזית הדיפלומטית. לא נשקפת שם אומה המובלת על-ידי מנהיגי אמת חדורי כיוון ותחושת ייעוד, אלא מנהיגים מתרצים, מהססים, מחבלים ומונעים, מניחי מקלות בגלגליה של ההיסטוריה.
דרך אגב, כששוחחתי עם האירופים בוועדה, לא מצאתי שם שנאת ישראל. להיפך, הוותיקים ביניהם, גם הפלסטינים, דרך אגב, דיברו בכבוד, הערכה, אפילו הערצה, על מנהיגי עבר ישראלים – על יצחק רבין, מנחם בגין, משה דיין; מנהיגי אמת שסרטטו באומץ כיוון לאומה והיו מוכנים לקחת את הסיכונים הנדרשים גם לעצמם. ובאותה נשימה – ופה אני עובר למחאה החברתית – מצאתי גם אצל חברי מועצת אירופה, תתפלאו, גם כבוד והערכה רבה לעוצמתה, יופיה, סגנונה וכיוונה של המחאה הישראלית של הקיץ האחרון. דמוקרטיה במיטבה.
אך מי שחושב שהמחאה של הקיץ האחרון, בצורתה ובמטרתה, היא רק זו של חרם צרכני כזה או אחר שמטרתו הורדת מחירים, טועה טעות חמורה בהבנת עוצמתה וכיוונה. "צדק חברתי" איננו מוצר צריכה; זו מחאה וזעקה נגד תפיסה ותמונת עולם שלמה; תמונה ומודל שבו התרסקה ההבחנה בין ערך לרווח, שיקולי רווח של הטווח קצר האפילו על שיקולי ערך ארוכי הטווח; שורת רווח של רבעון קרוב על פני הערך שעשויה מורה בבית-הספר היסודי – כמו המורה למתמטיקה שהזכרתי – לייצר, ושטווח הנראות שלו הוא באופן טבעי שנים רבות קדימה.
"אנשים, לא רווחים", צעקו הצעירים ברחובות, וראש הממשלה באולם זה חייך בזחיחות ואמר "אבל אין רווחה ללא רווחים". מה שהזכיר לי – איש עסקים שעושה רווחים ללא שיקולי ערך ומוסר, ואחר כך, עם התעשרותו, מתפנה, איך הם קוראים לזה, לפעילות למען הקהילה, ומייד הוא חסיד אומות עולם. מה שהצעירים האלו רוצים זו חברה צודקת מהיום הראשון, ולא רווחים קודם, צדק אחר כך. הם רוצים צדק, כמו שאומרים באנגלית מ-day one.
ובאותה זחיחות דעת גם ציין ראש הממשלה באולם הזה מבלי משים, שחייבים אנו להודות שהמגזר הפרטי הרי הוא המפרנס – הוא מפרנס את הביטחון, את החינוך את הרפואה. כאילו הלוחמים, המפקדים, המורים והרופאים הם נותני שירותים או עובדים בשביל או אצל אנשי המגזר הפרטי, במקום כמובן שותפי אמת שווים. השוויתי את זה באיזה מקום לבעל האומר לאשתו שהוא המפרנס. לא במקרה רותחת האשה מזעם. זה שהבעל יכול להראות שיש מספר בתלוש המשכורת לא הופך אותו למפרנס במובן שאשתו כאילו עובדת אצלו. מה יכולים אנו לעשות שאהבת אֵם או אומץ לב בקרב, הזכרתי את זה פעם, אין להם מידה, ולכן לא יוכלו להתחרות בעולם המספרים עם טורי ההכנסות וההוצאות שיכול המגזר הפרטי להציג.
צדק חברתי, אמרתי, אינו מוצר צריכה, ולכן נידרש פה למודל ומחשבה חדשים הנזהרים בו בזמן, מחד, מההיגיון של הקולחוז של פעם, ומאידך – מהטירוף של השנים האחרונות של מה שקרוי כבר על-ידי המומחים "פיננסיליזציה" – הכול כסף, בלשון העם. קרי, תרגום כל ערך אפשרי למטבע מדידה עוברת לסוחר. כל דבר הופך תחשיב. כך מתרסק כל מושג של ערך אמיתי וכך, בקפיצה למקום אחר, המנהיגות הזאת, של הקואליציה הזאת, מרוב שהיא מחשבת סיכויים וסיכונים אינה מוצאת הצדקה לעשות מה שנכון – לשלם את המחירים הקשים. אם מדובר בהשלמת עסקה – כן, מסוכנת ועתירת מחירים – לשחרור גלעד שליט, או שאם באותה נשימה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מוסיף לך שתי דקות, אבל תצטרך להסתפק בזה. בבקשה.
דורון אביטל (קדימה):
תודה רבה. ואם באותה נשימה הנכונות לסרטט ביושר ואומץ לב כיוון ברור על מחיריו הקשים בחזית המדינית, כמו בחיפוש ובבנייה מחדש של מודל כלכלי-חברתי חדש.
חברה שיש לה כיוון או מנהיגות שמסרטטת כיוון ואופק וחותרת אליו באומץ היא גם חברה שתהיה מוכנה לקחת סיכונים ולשלם מחירים. זוהי חברה ומדינה שיודעת מה היא, מה דמותה ומהי זהותה על דרך שהיא פועלת ביחד, בשיתוף, ומתוך כבוד אמיתי לתרומתו של כל יחיד בה לכיוון הכולל הנלקח. אך לכך נדרשת מנהיגות אמיצה שיש לה כיוון, המבינה למה היא חותרת, הרואה נכוחה את המציאות, המנסה ביושר ואומץ לרתום את גלגלי המציאות לכיוון הנכון.
לא אלו הם פניה של המנהיגות הנוכחית של מדינת ישראל. המנהיגות הנוכחית רואה בכל תמורה במציאות סביבה תירוץ לאי-פעולה; בכל שינוי או תזוזה אצל האחר הזדמנות הסברתית – הם טובים בהסברה, הם חושבים שהם טובים – המצדיקה אי-פעולה. זוהי מנהיגות החוסמת עתיד ואופק אפשרי המתחדש לצעיריה של החברה הישראלית ולחברה ככלל. מכיוון שכך, מן הדין שהיא תפנה את מקומה למנהיגות שתהא מוכנה לסרטט כיוון ולהוביל קדימה באומץ. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אני מודה לחבר הכנסת אביטל. יעלה ויבוא השר יצחק כהן על מנת להשיב לשתי ההצעות.
משה גפני (יהדות התורה):
חבר הכנסת אביטל, האמינות שלך היה המסר, כל הכבוד. תאמין לי, בניגוד לשלמה מולה שלא היה לו מה להגיד, אז הוא דיבר על החרדים.
קריאות:
– – –
משה גפני (יהדות התורה):
– – – הנה, הוא גם אמר – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – – מלה לא הסית.
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר, האם אדוני רוצה הזמנה נוספת?
יוחנן פלסנר (קדימה):
– – – פה צריך להיזהר.
שלמה מולה (קדימה):
– – –
יואל חסון (קדימה):
אצלנו יש גם כך וגם כך.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מולה, עכשיו אני אומר לך. שמרתי עליך ואני מודיע לך שלא אסבול שום אי-סובלנות כלפי השר אחרי מה שאמרת לו. אני שמרתי עליך, עכשיו השר יאמר מה שהוא רוצה בתשובה.
שלמה מולה (קדימה):
מאה אחוז.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני, אדוני היושב-ראש, פחות מתפלא על שלמה מולה, אני יותר מתפלא על יושבת-ראש קדימה שישבה ושמעה את כל מה שהוא אמר ולא העירה לו הערה אחת. איך אפשר דבר כזה, אני לא מבין? בזה תהיה תפארתך, שתסית ציבור נגד ציבור? זה אתה חושב שיעשה לך את העתיד הפוליטי שלך? תרד מזה כבר, רד, לך לדורון, תלמד ממנו לנאום – איך לא מסיתים ואיך נותנים נאום כמו שצריך. נאום אופוזיציוני אבל מכובד, מאוד מכובד. אל תסית, תרד מהסתה. ערב ראש השנה, אני מוחל לך, כן, מאחל שנה טובה, אבל אל תסית ציבור נגד ציבור. זה לא יפה.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תודה, אדוני היושב-ראש. על כל פנים, שמעתי את שני הנאומים ואני רוצה לומר לך שהממשלה חייבת להקשיב לעם ולמצוקותיו. אחרי ששמעתי את הנאומים האלה אני מבין גם כן למה מנהיגי המחאה לא רצו שאף פוליטיקאי יתקרב אליהם, בצדק.
על כל פנים, הממשלה חייבת להקשיב לעם ולמצוקות, אבל היא גם חייבת למשול, אדוני היושב-ראש. הממשלה לא יכולה להשתחרר מאחריות. זה מחאות של זכויות, זה גם חובות. המחאות מעניקות אינדיקציה, אבל אסור לנהוג בחוסר אחריות.
כבר בתחילת החודש, חודש אוגוסט, בעקבות המחאה, יזם ראש הממשלה את הקמתה של הוועדה לשינוי חברתי-כלכלי בראשותו של פרופסור מנואל טרכטנברג. הוועדה מורכבת ממיטב המומחים, אנשי אקדמיה מן המעלה הראשונה והגורמים המקצועיים והבכירים ביותר במשרד האוצר ובמשרדי הממשלה הנוגעים בדבר. צוות מיסוי של הוועדה בראשותו של פרופסור יוג'ין קנדל, עם יושב-ראש משותף, יושב-ראש רשות המסים, מר יהודה נסרדישי. יוג'ין קנדל, אדוני היושב-ראש, הוא ראש המועצה הכלכלית במשרד ראש הממשלה. הממונה על הכנסות המדינה משתתף בוועדה הזאת; המשנה לנגיד בנק ישראל, ראש אגף התקציבים ועוד מומחים מן האקדמיה. הם יושבים בימים אלה על המדוכה במטרה לתת פתרונות מומלצים לסוגיות שהועלו במסגרת המחאה החברתית הכלכלית ומטרידות את הציבור בישראל והקשורות למערכת המס. הוועדה תפרסם בעזרת השם בקרוב את מסקנותיה.
אין תקדים לוועדה המאגדת את הגורמים המקצועיים הבכירים ביותר ואת המומחים המובילים מן האקדמיה, ואשר מקיימת, אדוני היושב-ראש, הידברות שוטפת עם הציבור, שבמסגרתה מוזמנים נציגים מכל מעמדות ושכבות האוכלוסייה להופיע בפני הוועדה ולהשמיע את הצעותיהם ואת טענותיהם ואת השגותיהם.
אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים בוועדה, ועדת-טרכטנברג, הזדמנות אמיתית וחשובה לטפל בהפחתת יוקר המחיה בישראל, למצוא דרכים לצמצום פערים בחברה. חברי, שלמה מולה, יחד עם זאת, אנו מדגישים את הצורך בשמירה על מסגרת התקציב ועל עקרונות המדיניות הכלכלית שהובילו ליציאה מהמשבר הכלכלי. צמיחה גדולה ואבטלה נמוכה – דברים בעיתויים היסטוריים – מאחר שכל סטייה מעקרונות אלה בתקופה זו של התחדשות, לצערי, המשבר הכלכלי באירופה ובארצות-הברית, עלולה חלילה להוביל להידרדרות כלכלית שאת מחירה נשלם כולנו.
אתה יודע, חבר הכנסת מולה, שפריצת תקרת ההוצאה התקציבית תסכן את כל הישגי המשק הישראלי בשנים האחרונות, תדרדר את האמינות ואת דירוג האשראי, תבריח משקיעי חוץ ותגרום לעליית הריבית על החוב הממשלתי, עלייה שתנטרל את התוספת החברתית כביכול.
שר האוצר ידרוש לקצץ את תקציב הביטחון לשנה הבאה ולהשתמש בכסף למטרות חברתיות. ההסטות התקציביות יממנו את ההאצה וההגברה של התוכניות החברתיות הקיימות של הממשלה. ניתן יותר למס הכנסה שלילי ולסיוע ממוקד למשפחות עם ילדים בגיל הרך, וגם אתה עמדת על זה.
המאבק שניהל שר האוצר אשתקד לקיצוץ של 3 מיליארד שקל בתקציב הביטחון – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
האם אדוני מרמז שתקציב הביטחון יקוצץ ב-9 מיליארד, כי אדוני – – – 9 מיליארד את היעד ההוצאתי לצורך תיקון – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אולי לא שמעתי טוב.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – יהיו עוד מקורות. אחד המקורות יהיה גם – יהיו עוד מקורות, אמרתי זאת.
היו"ר ראובן ריבלין:
אם אי-אפשר לפרוץ את תקרת ההוצאה, אז צריך לקצץ מעבודת הממשלה. אם רוצים לדאוג לרווחה, לא יקצצו מהרווחה. אם רוצים להגביר את החינוך, לא – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אדוני, אני אמרתי, יהיו עוד מקורות.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
מס החברות, אפשר – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
נעשה ניסוי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מס החברות אינו מאפשר את פריצת תקרת ההוצאה, חבר הכנסת אייכלר, כבר הגיע הזמן בתור ותיק – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – – זה דבר חשוב, תקרת ההוצאה היא קבועה. ואם לא נשנה את החוק שאפשר לפרוץ את תקרת ההוצאה, למשל, כדי ההכנסות שיתקבלו, דבר שמקובל על סגן השר ברמה האישית אבל לא ברמה הממסדית, אנחנו לא נוכל לבוא ולהבטיח הבטחות. לכן צריך להיזהר גם – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אדוני, אני הצבעתי על חלק מהמקורות. הוועדה תפרסם את מסקנותיה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
יושב-ראש ועדת הכספים לא פה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני הצבעתי על חלק מהמקורות ואני אמשיך להצביע. אמרתי על אגף המיסוי, אמרתי על תקציב הביטחון. תרשה לי, אני אמשיך, אז אני אוכל גם – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
ודאי, ודאי.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הזכרתי את המאבק שניהל שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, לקיצוץ 3 מיליארד שקל בביטחון בשנה שעברה. זה אפשר לממן רפורמות בהשכלה הגבוהה, בחינוך, בבריאות, ברווחה. אם יהיו משאבים נוספים, אדוני היושב-ראש, לא נהסס להפנותם לחינוך ולהשכלה. נמשיך ברפורמה לעידוד להיי-טק, ביישום החוק החדש לעידוד השקעות הון, המביא תעסוקה לפריפריה, ועוד הרבה תוכניות.
ציינו פה הנואמים הקודמים שיש בעיה בישראל שהיא יוקר המחיה, ויש מה לפעול בנושא. הנושא הזה לא טופל על-ידי ממשלות קודמות. הממשלה הזאת הקימה את הוועדה להגברת התחרותיות במשק, שאמורה לסייע לכלכלה ולשפר את מבנה המשק, להקטין את הריכוזיות ולהוריד את יוקר המחיה. הוועדה להגברת התחרותיות בדקה לעומק את מצב התחרות והריכוזיות במבנה המשק הישראלי ממבט מקרו-כלכלי. היום, בעזרת השם, יציג יושב-ראש הוועדה המשותף, מר חיים שני – היה עוד יושב-ראש, אייל גבאי.
קריאה:
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
כן, כן, נכון, לפני עשר דקות.
היו"ר אורי מקלב:
יכינו את זה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הוצגו לפני עשר דקות המלצות הביניים לציבור. השלב הבא הוא עריכת שימוע. בסופו של תהליך תתקבלנה המסקנות הסופיות. מסקנותיה של הוועדה להגברת התחרותיות יהיו נקודות ציון היסטוריות בכלכלת ישראל, ובכוחן לגרום לשינוי אמיתי ויסודי במערכת הכלכלה הישראלית.
מעבר להקמת הוועדה להגברת התחרותיות נפעל בתחום הרגולציה. נוכל לעשות יותר לעידוד התחרות בהסרת חסמים ביבוא, הורדת מכסים ופתיחת השוק ליבוא מתחרה.
בעניין מצוקת הדיור, הממשלה טיפלה בנושא באינטנסיביות רבה מתחילתה, ובעיקר בהסרת חסמים. התוצאה היתה שמספר התחלות הבנייה קפץ מ-30,000 ל-45,000 בתוך שנתיים. עשינו פעולות נוספות של דחיקת המשקיעים משוק הדיור כדי להשאיר יותר דירות לזוגות צעירים וחסרי דיור, לעודד בעלי משרדים ובעלי דירות ריקות למכור אותן, על-ידי תמריצים גבוהים. במקביל בוצעו עוד כמה מהלכים, כמו המענקים בפריפריה, רפורמה מקיפה מאוד במינהל מקרקעי ישראל, הווד"לים, כולל ועדות התכנון.
אדוני היושב-ראש, עוד ועוד ועוד. אי-אפשר לומר שסיימנו, עוד רבה הדרך, עוד ארוכה הדרך. אבל לומר שהממשלה לא עושה צעדים? די לראות את הישגים של השנה האחרונה ולראות את ההישגים הכל-כך טובים. אני רק יכול לאחל לכם שנה טובה. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. תודה רבה לכם.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה. מה אדוני מציע?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מה מציעים המציעים?
היו"ר אורי מקלב:
מליאה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מליאה? שתהיה מליאה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לך, אדוני סגן שר האוצר יצחק כהן. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה, עמדה אחרת. דקה מן הצד, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר, גם כן עמדה אחרת מן הצד.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הממשלה הזאת היא ממשלת כישלון, ואת זה אנחנו יודעים. הממשלה הזאת מקדמת אסון באזור הזה ברמה המדינית, אבל גם יכול להיות ברמה הביטחונית. אני לא מומחה גדול, אבל כל אדם סביר רואה מה שמתרחש ואיך היא מתנהלת במנותק מכל ההתרחשויות באזורנו, תוך התעלמות ממה שמתרחש בעולם הערבי. אבל היא מנותקת לא רק ממה שמתרחש בעולם הערבי, היא מנותקת מרצונו של העם בישראל. היא מנותקת מהמחאה הציבורית הצודקת, מהזעקה האמיתית. בזמן שישנן הצעקה והמצוקה של הדיור בקרב אזרחי המדינה, היא מקדמת, לא בנייה, אלא תוכנית הריסה לאוכלוסייה הערבית, ובמיוחד לאוכלוסייה הערבית בנגב.
זאת ממשלה שהיא מסוכנת לאזרחיה, זאת ממשלה מסוכנת למדינת ישראל, זאת ממשלה שצריך לפעול כמה שיותר לקץ שלה, לפני שתביא לקץ המדינה. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני מברך על הוועדה לביטול הריכוזיות, כי יש תהליך שנמשך 20 שנה, שאנשים בעלי הון התחברו לפקידי השלטון ושכנעו אותם שאם הם יתעשרו, אז הם יהיו הקטר והם יסחבו אחריהם את כל הרכבת. מה שקרה, שהם התעשרו וכל הקרונות נשארו ברציף. לכן המהפכה הזאת, המחאה החברתית, היא מאוד מאוד חשובה.
אבל יש לי חשד גדול. אני אשליך את זה על משהו שקרה היום: כולנו מזועזעים מהסיפור שנקרא "תג מחיר". כל הרבנים יצאו נגד אלה שפוגעים באנשים חפים מפשע בגלל "תג מחיר". אף אחד לא מדבר על זה שאתמול נשרף בית-כנסת בירושלים במסגרת פעולות "תג מחיר" של אנשים קיצונים אנטי-חרדים, שהם מוסתים על-ידי התקשורת, חלק מהתקשורת וחלק מהדברים שנאמרו כאן ונאמרים כאן בכנסת, כאילו הציבור החרדי הוא האויב מספר אחת.
פרסם אחד מהפרופסורים מאמר אתמול, שהמחאה נכשלה כי לא מיקדו מיהו האויב, והאויב הוא הציבור החרדי. מדברת הגברת ציפי לבני על העניין של הסקטורים. רבותי, מדינת ישראל מורכבת אך ורק מסקטורים. אין חברה ישראלית. החברה הישראלית מורכבת מסקטורים: הסקטור של העשירים, הסקטור של האשכנזים, הסקטור של המזרחים, הסקטור העירוני, הסקטור החרדי והסקטור הדתי. בכל הסקטורים יש עוד סקטורים. כך שמי שבא לומר שצריך לבטל מפלגות סקטוריאליות – צריך לבטל את קדימה והליכוד, שגם הן סקטור. אם אנחנו נגיע למצב שכל אחד ישלול את הסקטור השני, הדמוקרטיה עלולה ליהרס ואז השיח הציבורי יעבור לרחובות. כבר היה עיתונאי שפרסם השבוע שמחאה בלי דם לא שווה כלום, ולכן המחאה נכשלה.
הכנסת הזאת חייבת לחזק את אלה שלא רוצים מחאה עם דם אלא מחאה לגיטימית, כמו שעשו אנשי המחאה החברתית. לזכותם ייאמר שהם לא דיברו, לא נגד החרדים ולא נגד קבוצות אחרות. לא ניתן ולא נרשה שאנשים יסיתו נגד הציבור החרדי והדתי ובסוף ישרפו בתי-כנסת, וכלי-התקשורת ישתקו על זה. אני רוצה שכולם ידעו שאתמול נשרף בית-כנסת בירושלים בגלל ההסתה, והאש והדם הרע שיש בשרפת בית-כנסת הם על ראשם של המסיתים. אסור לאפשר את הדבר הזה.
במשפט אחרון, הממשלה חייבת להוריד מסים עקיפים. בזה אנחנו מסכימים עם כל העם, כדי להפנות כספים לא רק לטייקונים אלא לכל צורכי העם, בלי הבדל; העם, על כל הסקטורים ועל כל המפלגות. מי ששולל את המפלגות שמייצגות בכנסת את הסקטורים, ימצא את עצמו בקרבות רחוב. זה הדבר שאנחנו צריכים במזרח התיכון, כאשר בלוב יש מלחמת סקטורים, בסוריה יש מלחמת סקטורים, במצרים יש מלחמת סקטורים. אנחנו רוצים פה שכל הסקטורים יוכלו לחיות ביחד במדינה אחת, יהודים וערבים, אשכנזים וספרדים, חרדים וחילונים. חייבים לחזק את הדמוקרטיה ולעשות צדק חברתי אמיתי. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר.
אנחנו, אם כך, נעבור להצבעה על ההצעה לסדר-היום. מי שבעד הוא בעד דיון במליאה. מי שנגד, מבקש להוריד את ההצעה לסדר מסדר-היום. רבותי, בבקשה, הצבעה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, בפעם הקודמת – – –
היו"ר אורי מקלב:
זה טעות, אנחנו נתקן את זה לפרוטוקול.
בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא: ממשלת המסים של נתניהו מזלזלת במחאה הציבורית ובדרישה לצדק חברתי בישראל, אושרה ותידון במליאה.
אנחנו עוברים לנושא השלישי שעל סדר-היום. חברת הכנסת לוי אבקסיס גם כן תומכת בהצעה הזאת לסדר-היום. אנחנו נצרף גם את שמה לתומכים.