קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו ממשיכים בסדר הרצאות הנושאים. השר ישיב מקשה אחת, כי הנושאים הם מעורבים. אני מזמין את חברת הכנסת אברהם-בלילא – הצעות לסדר-היום מס' 6276 ו-6280 בנושא: כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול אמר ראש הממשלה שאחרי החגים ושחרורו של החייל גלעד שליט ישראל חוזרת לשגרה. כן, חברי חברי הכנסת, ישראל חוזרת לשגרה – שגרה אומללה, שגרה חסרת מעוף ומנהיגות, שגרה רעה לישראל.
אדוני היושב-ראש, בקיץ האחרון נשברה השגרה הממכרת והשקרית של ראש הממשלה. בקיץ האחרון הפכה השגרה לזעקה שנשמעת מרחובה של עיר, מכל בית בקרב מעמד הביניים הנחנק, ממחלקות בתי-החולים, מחדרי המרצים והסטודנטים ומחדרי המורים; בקיץ הזה נשברה השגרה והוצבה מראת אמת אל מול זחיחותו וחיוכו של ראש הממשלה.
חברי חברי הכנסת, גם הכותרות המשמחות של השבוע החולף לא יעלימו את דפני ליף וחבריה. הן לא יעלימו את המחלקות הקורסות בבתי-החולים, הן לא יעלימו את המקררים הריקים, הן לא יעלימו את הכיתות הדחוסות והן לא יעלימו גם את חשבונות החובה ההולכים ומעמיקים של המעמד הבינוני – זה שמשרת, זה שעובד וזה שמשלם מסים. תמונות יחסי הציבור לא יכסו את הזעם, הן לא יכסו את המצוקה והן לא יכסו את אובדן הערבות ההדדית בחברה שמרחיבה את פעריה.
אחרי החגים – כן, כן – הציבור בישראל, כנסת ישראל, אנחנו חוזרים לשגרה. שגרה רעה ומזיקה לישראל.
אבל, אדוני היושב-ראש, העם הזה אינו מטומטם, העם הזה יודע להעריך את מה שנכון, העם הזה יודע לבקר את מה שראוי ואת מה שאינו ראוי. העם הזה אינו מטומטם. ועדת-טרכטנברג הוקמה כתרגיל הונאה, אדוני השר, תרגיל הונאה תקשורתי שמטרתו להדחיק מסדר-היום את המחאה החברתית המתעוררת. המהלך הזה נכשל, כי המלצות הוועדה היו ונשארו חסרות תוכן וחסרות היתכנות. העם הזה אינו מטומטם. כולנו שמענו וראינו איך ראש הממשלה מוכר את מסקנות הוועדה לשרים, ואתה היית שם, השר איתן, וגם ראית איך הוא מתחייב. אבל למרות שההמלצות אושרו הן חסרות תוקף, כי כל המלצה תובא לתקצוב ולאישור נפרד של הממשלה.
העם הזה אינו מטומטם, כי אם ראש הממשלה דובר אמת ואם כוונותיו טהורות ואם הוא נאמן לתפקידו, למשרדו ולמילתו, הוא צריך להודיע לכנסת ולממשלה על תקצוב אמיתי של ועדת-טרכטנברג. הוא צריך להביא את זה כתיקון מיידי לחוק התקציב 2012, או להביא תקציב חדש, והוא צריך לארגן את השינויים המבניים בחקיקה ייעודית ופרטנית.
העם הזה אינו מטומטם כדי להבין שאין די במסקנות טרכטנברג, שהן חסרות, שהן חלקיות ושהן נעדרות הכרעות ערכיות בשאלות יסוד של אופיה של המדינה הזאת.
אבל, חברי חברי הכנסת, הדיון היום הוא בין היתר גם דיון על מנהיגות, אדוני היושב-ראש; מנהיגות במשבר. אדוני היושב-ראש, מנהיגות אינה נמדדת בחיבוקים בפתח בטנו של מסוק, מנהיגות היא להבין שבקיץ האחרון התרחש כאן משהו, משהו טוב, משהו חשוב, משהו שמחייב שינוי, והשינוי הנדרש צריך להיות עמוק וממשי. הוא לא יכול להישען על תחילתם של רעיונות המגובים בדוח ועדה אשר המנדט אשר ניתן לה מראש קבע את התוצאות שלה.
ישראל צריכה מנהיג שיוכל להוביל רפורמות אמיתיות, כאלה שפועלות לצמצום פערים חברתיים והגדלת השוויון, ולא רפורמות שבאות להעשיר מעטים על חשבונם של רבים. בואו נודה על האמת, שמה שחסר כאן זו באמת מנהיגות, זו ממשלה שתקבל החלטות – – –
השר מיכאל איתן:
מנהיג או מנהיגה? העם צריך מנהיג או מנהיגה?
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
מנהיג, מנהיגה, לא משנה. מה שחשוב, שראש הממשלה הזה יוחלף.
השר מיכאל איתן:
– – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אתה יודע למה – – –
רוני בר-און (קדימה):
– – – יש לכם מנהיגה.
ציפי לבני (קדימה):
מנהיג, לרבות מנהיגה. מנהיגה לא כולל בתוכו מנהיג, אבל מנהיג כולל בתוכו מנהיגה.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אתה יודע למה, אדוני השר? גם ממשלה זו מנהיגות – – –
השר מיכאל איתן:
– – –
רונית תירוש (קדימה):
למה מפריעים לה?
נסים זאב (ש"ס):
מאחורי כל אדם גדול עומדת אשה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת תירוש. כבוד השר. כבוד השר, אני מבקש ממך לא להפריע.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
כבוד השר – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר, אני מבקש ממך לא להפריע לנאום.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
– – בינך לביני, אף אחד לא שומע – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא מפריע לה.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
– – שנינו יודעים. ראינו את כל מה שהיה בערב שאושרו המלצות ועדת-טרכטנברג. ראינו את הפעם הראשונה, ראינו את הפעם השנייה, ראינו איך ראש הממשלה משלם לישראל ביתנו, אבל עוד לא ראינו איך הוא ישלם לש"ס, עוד לא ראינו איך הוא ישלם לאגודת ישראל, עוד לא ראינו איך הוא ישלם למירי רגב – –
נסים זאב (ש"ס):
זה לא אומר מה – – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
– – ולא ראינו איך הוא ישלם לאופיר ולא ראינו איך הוא ישלם לדני דנון בעבור השתיקה או בעבור – –
היו"ר ראובן ריבלין:
גם הכנסת תראה.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
– – ההצבעות. ואתה יודע מה, גם אתה תראה. בוא נודה על האמת, חבר הכנסת נסים זאב, שגם זמנכם יגיע, ואתם יושבים בפתח. לא סתם ראש הממשלה הלך אתמול והשקיע שעות אצל הרב עובדיה יוסף. שום דבר הוא לא למראית עין, והוא לא באמת עם כוונות טהורות – שראש הממשלה הלך לאחל רק חג שמח ושנה טובה לרב עובדיה יוסף.
נסים זאב (ש"ס):
זה הדדי.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אבל באמת, אתה יודע, אנחנו צריכים מנהיגות כזו שתקשיב, שתשמע, שתאזין, שהגיעו מים עד נפש. הציבור ברחובות זועק את זה. חסרה מנהיגות אמיתית, כזו שנדרשת מראש הממשלה בדמוקרטיה היחידה באזור; מנהיגות כזו שמסוגלת לפעול במהירות כדי לייצר פתרונות חברתיים גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך. ואת זה לא ראינו בדוח-טרכטנברג.
חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה מאוד מאוד מאוד רוצה לחזור לשגרה. ואותה שגרה, ואני אזכיר אותה, והיינו בה עד לא מזמן – שגרה של היעדר הכרעות, שגרה של קיפאון מדיני, שגרה של בידוד בקרב הקהילה הבין-לאומית, שגרה של דחיית המתחייב, שגרה של מחדל מתמשך, שגרה של פוליטיקה קטנה, של כניעה ושל חולשה.
אבל אנחנו בכנסת ישראל, חברי הבית הזה, אנחנו, וגם הצעירות והצעירים שיצאו אל הרחובות, שהם מיטב הנוער היצרני, המשכיל והציוני – כל אלה יזכירו לראש הממשלה שאין שגרה, שהשקט הוא רפש, ושהשתיקה המדומה היא לא יותר מטיוח; ושמנהיגות, אדוני היושב-ראש, מנהיגות, חברי חברי הכנסת, היא שם המשחק. ותתפלאו לדעת שאנחנו בבית הזה – גם ביחד אתך, חבר הכנסת נסים זאב, כי אתה קשוב ואתה רואה את המצוקה של האנשים הרעבים, את המקררים הריקים; וגם אתה, חבר הכנסת אחמד טיבי. ונדרשת כאן שותפות – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – – רוחמה – – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
– – של כל אחד מאתנו, חברי הבית הזה. קואליציה ואופוזיציה כאחת, כדי להביא את השינוי האמיתי – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אין אף אחד. מה חדש?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – – מכבד את הכנסת ביום מיוחד, ישיבה שלא מן המניין בנושא ועדת-טרכטנברג – אף אחד מסיעת הליכוד.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אתה יודע, מה חדש?
היו"ר ראובן ריבלין:
כל חבר כנסת חופשי לעשות מה שהוא רוצה, גם כאשר הדבר לא מכבד את הכנסת.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
מה חדש, חבר הכנסת טיבי? הרי ממילא הם לא מקשיבים. כאן, זה מתחיל מכאן, מהבית הזה. ההקשבה, היכולת של קבלת הערות, באל"ף ובעי"ן. יכול להיות שאנחנו טועים עם ההערות שלנו וגם יכול להיות שלא. אבל לפסול מראש גם את השמיעה של הטענות – זה אומר דבר אחד: שהם שמים פס על הכנסת, והם שמים פס על אותם אנשים שיוצאים לרחובות. אבל, אדוני השר, גם אתה כאן בהפתעה, כי כתוב בסדר-היום שמי שאמור להשיב זה השר גלעד ארדן. אז איפה ראש הממשלה? איפה השר ארדן? מזל שיש אותך.
אבל, חברי חברי הכנסת, תתפלאו לראות שבמושב הקרוב, בבית הזה, אנחנו מסוגלים נהיה לגלות מנהיגות. וזה יהיה תפקידנו, וזה יהיה המבחן של כל אחד ואחת מאתנו – לגלות מנהיגות שתעשה את הצדק החברתי הנדרש, שתשנה את ישראל ותהפוך אותה לדמוקרטיה יחידה במזרח התיכון שכדאי לחיות בה.
ואדוני השר, מלה אחת לסיום. אתה יודע, שמעתי תשובות רבות של שרים שעלו לכאן זה אחר זה והשיבו: קדימה אשמה, קדימה זו שניהלה את המדיניות, כזו או אחרת. אני אומרת לך את הדבר הבא: כשר שאמור לקצר את כל תהליכי הביורוקרטיה בקרב המשרדים השונים, אתה יודע ששלוש שנים, כדי להפוך כל שעל ורגב, זה המון המון זמן. והגיע הזמן לעשות את זה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא – בדיוק על השנייה. אני מזמין את חברת הכנסת רונית תירוש – בבקשה, גברתי – גם היא לדון בנושא: כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי. בבקשה. גם לרשותך עשר דקות תמימות.
השר מיכאל איתן:
– – – הצעה לסדר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
זאת ההצעה השנייה לסדר-היום, של רוחמה אברהם וחברת הכנסת רונית תירוש. לאחר מכן זהבה גלאון ואחמד טיבי, ויסיימו גאלב מג'אדלה וג'מאל זחאלקה.
השר מיכאל איתן:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני ישיב. יש תיקון בסדר-היום? סדר-היום שמופיע אצל השר איתן אינו דומה. אדוני יתכבד ויקבל את ההצעה, הנה, סדר-היום שלי. אני אקבל אחר. הניחו אולי לגבי השבוע ההבא.
השר מיכאל איתן:
לא.
היו"ר ראובן ריבלין:
אז מישהו הניח דבר לא נכון. אז לא כדאי להניח דברים שאינם רלוונטיים. גברתי, מה שהניחו לו זה רלוונטי? הבנתי. אם השר לא הבין סימן שאנחנו אשמים. בבקשה, חברת הכנסת רונית תירוש. גברתי, הבמה לרשותך.
רונית תירוש (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גברתי מזכירת הכנסת, שהיה לנו העונג להיות ביחד בוועידת ה-IPU, ואשר עשתה עבודה מצוינת שם. אני רוצה לברך את באי הכנסת בשנה טובה ולאחל לנו באמת מושב פורה; מושב שנגלה בו מנהיגות ואחדות וקדמה וקידום במהלכים החברתיים, הכלכליים, המדיניים לעם ישראל.
אני רוצה גם לברך את ראש הממשלה על שקיבל את ההחלטה האמיצה לשחרר את גלעד שליט. אדוני היושב-ראש, אתה זוכר שמדי יום ג', בשעה שהיו לנו נאומים בני דקה, נהגתי לציין את מספר ימי שביו, ואני שמחה שהנוהג הזה נחסך ממני לקראת המושב הקרוב.
אני רוצה לייחד את דברי בעיקר לוועדת-טרכטנברג ולהמלצות שלה, ולתקוף אותה בתחומים שאני מבינה ובקיאה בהם, בתחומי החינוך. אני לא אתיימר לעשות את זה לגבי התחומים האחרים אף שיש לי גם כמה רעיונות לתת שם, אבל בנושא החינוך אני חושבת שהכישלון הוא כישלון חרוץ של ועדה שהיתה לה הזדמנות היסטורית, הייתי אומרת, לעשות מהלכים ולשנות סדרי עולם בנושא החינוך.
הציעו לנו חינוך חינם לגילאי שלוש. כל כך פופולרי, כל כך פופוליסטי, יש לומר, משום שבעצם יש לנו כבר חוק כזה במדינת ישראל, חוק שמדי שנה במסגרת חוק ההסדרים דוחים את המשך יישומו. החוק הזה חל היום על העשירון הראשון והשני וחלקית על העשירון השלישי, כלומר על שכבות האוכלוסייה הנמוכות. אבל הוא נעצר במסגרת חוק ההסדרים ולא ממומש בהמשך. ומה עשתה ועדת-טרכטנברג? מיחזרה את החוק, הציעה ליישם אותו, אבל שוב, באותה שיטה שהיתה נהוגה קודם לכן, דהיינו בהדרגה. לא אמרו: כאן, עכשיו ומייד ניישם את מלוא החוק על כל העשירונים עד העשירון העשירי; אלא אמרו: נעשה את זה שוב בהדרגה. זו בדיוק אותה מכשלה, זו בדיוק אותה שיטה, אדוני השר, שהיתה נהוגה, כשהחוק קיים, ואפשרה למעשה בכל שנה להביא את זה על-ידי האוצר במסגרת חוק ההסדרים ולהפסיק את היישום.
מה יקרה השנה? יביאו את זה על עשירון נוסף, ובשנה הבאה, במקרה הטוב – ה"טוב" – יאמרו: נעצור, יש לנו בעיות אחרות בתקציב, נפסיק את היישום. לכן הם לא באו בידיים נקיות.
השר מיכאל איתן:
– – – את יודעת שגם אם כל הכסף היה בידייך יכולת הביצוע – – –
רונית תירוש (קדימה):
אתה טועה, הייתי עושה את זה.
השר מיכאל איתן:
– – –
רונית תירוש (קדימה):
אתה טועה.
היו"ר ראובן ריבלין:
מייחסים למאו דזה-דונג את האמירה שגם מסע של 1,000 קילומטר מתחיל בצעד הראשון.
רונית תירוש (קדימה):
אבל הצעד הראשון החל בשיטה – – –
השר מיכאל איתן:
יכולות הביצוע – – –
רונית תירוש (קדימה):
אני אומר לך: יכולות הביצוע תלויות בתקציב, וכשמאשרים את זה, וועדת-טרכטנברג מאשרת את זה כהמלצה, וראש הממשלה יאשר, הוא צריך להביא תקציב.
ורבותי – אתה טועה בי. אני הראשונה לומר שההשקעה הנכונה בחינוך היא בגיל הרך, לא עוד – בגיל המתקדם מנסים לצמצם פערים בעוד 1%, 0.5% בזכאות לבגרות. רבותי, זה לא יביא ישועה לא לחברה בישראל, לא לסטודנטים, לא לתלמידים. צריך להתחיל מן היסוד – בהשקעה בגיל הרך. לכן אני מבכה על ההזדמנות ההיסטורית שנגוזה, משום שהם יכלו להפוך את הפירמידה ולומר: סוף-סוף – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מתי חוקק החוק? הוא רק נדחה – – –
רונית תירוש (קדימה):
לפני 12 שנה, אני חושבת.
היו"ר ראובן ריבלין:
אז גם גברתי היתה מנכ"לית כשלא מומש החוק.
רונית תירוש (קדימה):
לא, החוק שלי מומש – –
היו"ר ראובן ריבלין:
על חלק.
רונית תירוש (קדימה):
– – בחלקו לעשירון הראשון, השני וחלקו, בשלישי. זהו. והוא עוד חוקק קודם לכן. ומייד, תוך כדי, במסגרת הקיצוצים שחבר הכנסת בר-און הזכיר אותם, מ-2003, של שר האוצר דאז בנימין נתניהו – במסגרת כל הקיצוצים – גם, אז החליטו שמפסיקים את יישום החוק, ומאז כל שנה בחוק ההסדרים זה אינו מיושם.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, רוב השנים – – –
רונית תירוש (קדימה):
אני מבכה על השיטה. זה נכון. מרבית השנים ממשלת הליכוד, אבל זו לא הנקודה. אני מבכה על השיטה, כי אם הם היו באים בידיים נקיות, היו אומרים: כאן ועכשיו מיישמים את מלוא החוק. והם לא אומרים זאת. הם אומרים: בהדרגה. זו אותה הדרגה שמאפשרת לחוק ההסדרים לדחות את היישום. אני אומרת לכם, זה פשוט בכייה לדורות מה שהם עשו שם.
עכשיו, באותה שיטה פופוליסטית מכרו לציבור יום חינוך ארוך. נהדר. ההורים מאושרים, יוכלו לעבוד עד 16:00 בשקט, הילדים יהיו בבתי-הספר. רבותי, אם אתה מדבר אתי, השר איתן, על אפשרויות יישום, אין אפשרות ליישם את יום חינוך ארוך. זה חוק של חבר הכנסת שטרית, הוא לא יושם כפי שהחוק התכוון, ובתנאים הקיימים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
דרך אגב, התירוץ לא ליישם את הגיל הרך – כדי לאפשר לחוק של שטרית לקבל קדימות. אבל כמובן – – –
קריאה:
– – –
רונית תירוש (קדימה):
לא מיניה ולא מקצתיה.
היו"ר ראובן ריבלין:
זה אשמים כולם. כולנו.
רונית תירוש (קדימה):
לא מיניה ולא מקצתיה, חינוך חינם לגילאי שלוש לא יינתן. יום חינוך ארוך לא יינתן – ובעיני טוב שכך, משום שבתשתיות הקיימות של מערכת החינוך, כשאין אפשרות להושיב תלמיד מול מורה באופן דיסקרטי, לסייע לו, לשוחח אתו; אין חדרי אוכל בבתי-הספר, אין קפיטריות לארוחת צהריים; אין התנאים הנדרשים להאריך את יום הלימודים, אז חבל בכלל לתת המלצה כזו. אם היה בצד ההמלצה הזו איזה תקציב – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
זה התירוץ.
רונית תירוש (קדימה):
קחו את התקציב, תנו אותו לגילאי שלוש ונסתפק בזה, ותאמינו לי, ובא לציון גואל. עם קצת סבלנות נגדל פה דורות של תלמידים באופן בריא ומושלם, בלי יצירת פערים, בלי שנידרש ברבות הימים לצמצם את אותם פערים, שאנחנו ממילא לא מצליחים לצמצם.
הדבר האחרון בהמלצות של טרכטנברג, ההמלצה השלישית היתה על פיקוח על שכר לימוד במעונות פרטיים, במעונות-יום כאלה ואחרים. רבותי, אין סיכוי. המשרדים, משרדי הממשלה לדורותיהם, אינם מצליחים – כל משרדי הממשלה, לא רק החינוך – אינם מצליחים לפקח על יישום של תקנות וחוקים שהם עצמם מביאים. באין יכולת לפקח, למה נתיימר לפקח על מוסדות פרטיים? אני יכולה לומר למוסד פרטי: שכר הלימוד שלך לא יעלה על סך מסוים? ומה נעשה אם הוא כן יעלה? הרי הגננת הפרטית תאמר: במעון הזה אני נותנת לימודי אנגלית לגילאי שנתיים, אני נותנת אוכל צמחוני, אני נותנת אוכל בריא, ובגין זה אני דורשת שכר כזה וכזה. מישהו יוכל לומר לה? זה הרי שוק חופשי, לא נוכל לעשות מאומה, אלא אם כן נחליט – – –
רוני בר-און (קדימה):
– – –
רונית תירוש (קדימה):
לא, לא, אז תקשיב לסיפא. תקשיב לסיפא.
רוני בר-און (קדימה):
את יכולה לנסוע ב-150 קמ"ש – – –
רונית תירוש (קדימה):
אלא אם כן – חבר הכנסת בר-און, האמן לי שאני בקיאה בנושא, ואני, תשמע את הסיפא של הדברים שלי. אם רוצים לפקח על מחירים ועל תשלומים, צריך להודיע שלא יקום מעון בישראל, פרטי, ללא אישור משרד החינוך. ברגע שאתה נותן אישור, דהיינו רשיון, אתה יכול בתנאי הרשיון שאתה נותן לומר: זה שכר הלימוד המקסימלי שאני מאפשר לגבות. אבל זה לא מה שאמרה ועדת-טרכטנברג, זה גם לא מה שהיא מתכוונת לעשות, זה גם לא מה שמשרד החינוך יסכים לעשות – לפקח ולתת רשיונות למעונות פרטיים, שהם, כפטריות אחרי הגשם, קמים וצצים מדי יום.
אז אני טוענת כנגד היומרנות של ועדת-טרכטנברג, כנגד אחיזת העיניים. לקחו שלושה נושאים שהציבור יאהב, אבל הציבור לא ירד לעומק הדברים ולא ירד לעומק יכולת היישום, ולכן הציבור לא מבין שבעצם שום דבר מההמלצות הללו לא ייושם. לכן, זה לשקר במצח נחושה את הציבור. זוהי אחיזת עיניים. אני פשוט תמהה איך אדם כל כך מכובד כפרופסור טרכטנברג, וכל מי שישב בוועדה הזו, העזו להביא המלצות כאלה, שאין להן סיכוי להתיישם.
ציפיתי שהוועדה תציע, למשל, פטור מתשלומי הורים. דבר – אפשר היה לעשות את זה, יש גם המלצות והצעות חוק כאלה ואחרות; לגבות עוד עשירון, עוד עשירית, פרומיל, בביטוח לאומי, מכלל תושבי ישראל, וזה יהווה את התקציב עבור הפטור הזה שיינתן לתשלומי הורים.
אנחנו נשיג כמה וכמה דברים: ראשית, לא נחזה בסצנות כל כך מביכות של תלמיד שלא עולה לאוטובוס בטיול השנתי כי לא היתה להורים יכולת לשלם; או תלמיד שלא מקבל הזנה, או תלמיד שאינו מקבל תעודה בסוף שנה כי ההורים לא נתנו את מלוא התשלומים. יתירה מכך, אנחנו נגיע לסטטוס של צניעות. ברגע שהמדינה תתקצב את תשלומי ההורים, אני בטוחה שאנחנו כבר לא נחזה בכל מיני מסיבות בברלי-הילס למיניהן, תלבושות בברלי-הילס, טיולים שיש בצדם כל מיני תענוגות, שיט על האגם הזה או בים-סוף, או אינני יודעת. רבותי, כאשר המדינה מתקצבת – כמו גם, אגב, יש להוסיף את הנושא של ספרי לימוד, שגם אותו הייתי רוצה לראות בהמלצות – גם תחזור הצניעות למדינת ישראל; גם יחזור שיקול הדעת מדי כמה שנים מחליפים את ספר הלימוד, ולא בכל פעם שצבע הכריכה משתנה. בנתונים הללו אפשר ליישם ועם ישראל היה מברך על כך.
הייתי מצפה לראות איזו נוסחה שמשווה בין לימודי יסוד – מה שבמגזר החרדי אומרים "ליבה", לימודי הליבה – לבין מידת התקצוב. רבותי, אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל, בארצות-הברית אנחנו מוצאים שמגזר חרדי חי בשלום, גם לומד לימודי יסוד וגם לימודי קודש, ולא קרה שום דבר, והמדינה מתקצבת. גם כאן נכון לעשות את המשוואה הזאת, ולא להיות חרדים מהחרדים.
אם אני כבר מדברת על כך, אז מי שכן מלמד לימודי ליבה זה המגזר הערבי, או המגזר הלא-יהודי. דווקא המגזר הזה, שכן לומד, לא ראיתי שום המלצה שתיטיב את מצבו ותצמצם את הפערים.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – –
רונית תירוש (קדימה):
אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. אז גם שם הייתי מצפה לראות איזושהי סגירת פערים.
הדבר האחרון, או הדברים האחרונים, שאני רוצה להזכיר אותם בנשימה אחת, זה הנושא של מחאת האוהלים ודיור בר-השגה, שלא ראיתי פתרונות הולמים להם.
אני רוצה לדבר על הביטוח הלאומי, שאנשים לא נוגעים בו. אבל, רבותי, כשאני צריכה לשלם לבן הסטודנט שלי, שהוא רק לומד ולא עובד ואין לו הכנסה, ואני משלמת בשבילו ביטוח לאומי, אני משלמת את זה. זה מס להורים. למה לשקר ולמה לאחז עיניים ולומר שהסטודנט משלם את זה? אז או שתפטרו את הסטודנטים מתשלומי ביטוח לאומי, אלה שאין להם הכנסה, אלה שאינם עובדים, אלה שמקדישים את כל זמנם רק ללימודים. זה פרק זמן מאוד מוגבל. אחר כך, כשהם יעבדו, שישלמו ביטוח לאומי. אבל אל תפילו את זה על ההורים ותאמרו שזה ביטוח לאומי לסטודנטים, כמשל.
הנושא של משרת מורה, שלא מכירים במשרה של המורות לצורך סבסוד מעונות. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, שמרבית המורות במדינת ישראל לא מסוגלות להכניס את הילדים שלהן למעונות כי הממשלה לא מסבסדת את המעונות בגינן, משום שמשרת מורה לא נחשבת 41 שעות. אז אם זו לא משרה מלאה השווה ל-41 שעות, לא נותנים להן סבסוד.
אורית זוארץ (קדימה):
גם האחיות.
רונית תירוש (קדימה):
והאחיות אותו דבר, ואולי גם עובדות סוציאליות.
אני רוצה בנשימה אחת להוסיף את הנושא שכבר דובר עליו קודם לכן: מחירי הדלק והמס על הדלק במדינת ישראל מרקיעי שחקים. רבותי, צריך לעשות מעשה בנושא הזה. כמו המע"מ על המים.
הדבר האחרון באמת: הייתי מצפה שראש הממשלה, שאחרי חצי שנה הוא הואיל לשבת עם המתמחים, ייקח את המנהיגות ויאמר שהוא זה שמסיים את הסאגה המביכה הזו של הרופאים המתמחים; ויפנה את זמנו למשא-ומתן, למחוות לאבו מאזן, על מנת לשבת אתו למשא-ומתן מתקדם לקידום השלום, לטובת מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת תירוש.