קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
עליית מחירי הדלק והחשמל
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: עליית מחירי הדלק והחשמל, הצעות לסדר-היום מס' 6185, 6203, 6206 ו-6211. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. אני אזמין את חברי דני דנון להחליף אותי.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני לא יודע מי השר המשיב לי. אני לא חושב שגם יש שר.
היו"ר דני דנון:
השר סילבן שלום פה. אנחנו נבקש לקרוא לו, אני ראיתי אותו יוצא הרגע מהמליאה. אתה יכול לדבר בינתיים, חבר הכנסת מולה, ואנחנו נפעיל את השעון רק ברגע שהשר ייכנס.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, בימים אלה, כאשר רחובות ישראל גועשים ורועשים, וכשהרבה מאוד אזרחים מוחים על המדיניות הכלכלית של הממשלה – ופעמים רבות מעל השולחן הזה, הדוכן הזה, אדוני היושב-ראש, דיברנו על הקשיים של אזרחי מדינת ישראל, על חיי היום-יום שלהם, על המסים העקיפים שהממשלה מטילה על האזרחים, ופעמים רבות אמרנו שמעמד הביניים הולך ונפגע. נטל המסים העקיף מהגבוהים בין המדינות החברות ב-OECD. משרד האוצר בדרך כלל, ושר האוצר במיוחד, מתגאים שאנחנו חברים ב-OECD, אבל מה שקורה בשנים האחרונות, במיוחד בשנה האחרונה, אדוני היושב-ראש – אנחנו מתבשרים על מוצרים בסיסיים שהולכים ומתייקרים, לפעמים כי השוק בעולם מכתיב את התוצאה, אבל בעיקר בגלל המדיניות של הממשלה.
אדוני היושב-ראש, הדלק. דיברנו רבות על התייקרות הדלק. דיברנו על התייקרויות של הבלו, על מסים שהממשלה מטילה.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
אני פה.
שלמה מולה (קדימה):
דיברנו הרבה, אדוני היושב-ראש, על כך שהנטל על מעמד הביניים במיוחד, הוא בגלל מסי הדלק. הוא פוגע במעמד הביניים. ראש הממשלה הואיל, בגלל מחאה ציבורית, בא ואמר: אני מוריד סכום מסוים של התייקרויות בדלק. הנה לך, מסיבת העיתונאים היתה לפני שלושה חודשים. אנחנו מתבשרים בימים אלה שמחיר הדלק הולך לעלות בעוד 30 אגורות, אדוני היושב-ראש. המשמעות של זה – מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה כאילו לא היתה. אני יכול להגיד לך, זה אפילו על גבול הונאת הציבור.
כשהדלק מתייקר, אדוני, הוא גורר אחריו התייקרויות של מוצרים בסיסיים רבים מאוד – לחם ועוד, בעיקר מזון, אדוני היושב-ראש. זה לא מספיק שהדלק מתייקר, באופן אוטומטי גם החשמל מתייקר.
עפו אגבאריה (חד"ש):
תחבורה ציבורית.
שלמה מולה (קדימה):
תחבורה ציבורית. הנה לך, רק לפני שבועות אחדים, לפני שבוע נדמה לי, קראנו בעיתונים: החשמל הולך להתייקר ב-20%. זאת אומרת, המים שהתייקרו ב-40%, ב-90%, זה לא מספיק. הנה עכשיו המכה הבאה היא החשמל. שמענו שהתחילו לתת תירוצים – מפני שהגז לא מגיע יותר ממצרים, היו תחבולות, היו בעיות, ואני שואל את עצמי: איך יכול להיות שמדינה סומכת רק על ציר אחד של קבלת גז? לא היו רזרבות? אין פתרונות אחרים? למה להעמיס את העול על אזרחי ישראל? מה האזרח הפשוט עשה? האמת היא – אלה שיש להם, ממילא ישלמו. ייתנו את כרטיס האשראי שלהם, זה ירד בסוף חודש, ולא מרגישים שהם שילמו.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא ירד, יש להם החזר הוצאות, מה אתה מדבר.
שלמה מולה (קדימה):
רק שנייה. לא מרגישים שהם שילמו. גם כשזה מגיע בסוף חודש, היתה להם הוראת קבע. אבל אזרח פשוט, שחי – נכה, חד-הורית, אדם מבוגר, קשיש, משפחות ברוכות ילדים, זוג שעובד ולא מתפרנס בכבוד – להם 20% או 12% של התייקרות בחשמל זה עולם ומלואו, אדוני היושב-ראש. אינני מבין איזו אטימות לב.
אני מציע, אדוני היושב-ראש, מאחר שזמני מתקצר, לראש הממשלה, שיעשה עוד פעם מסיבת עיתונאים, אולי שיבשר לנו שגם את התייקרות החשמל וגם את התייקרות הדלק הוא מבטל. אולי כך יעשה חסד להרבה מאוד אנשים מעוטי יכולת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר דני דנון:
אני מודה לחבר הכנסת שלמה מולה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה.
עינת וילף (העצמאות):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס למחירי החשמל. מחירי החשמל – יצוין שבהשוואה בין-לאומית הם מחירים נמוכים יחסית, ויש לזה הרבה סיבות, שחלקן בעייתיות ומונעות התקדמות, השקעה והתייעלות לעתיד. אבל הטענה שהצורך להעלות את המחירים הוא בלתי נמנע כיוון שישראל מתקרבת לבעיות של אספקה היא כמובן נכונה מבחינת תיאור המצב, אבל זה לחלוטין לא היה מוכרח להיות כך. ישראל היום בדרך כלל בשיא צורכת כ-11,000 מגוואט, והאספקה היא כ-12,000. הפער הזה הוא פער מאוד קטן בהשוואה בין-לאומית, ומחייב בשעות השיא ובתקופת השיא, בקיץ, לפעמים לסגור היבטים מסוימים או למתן אותם.
יש תחום אחד שיכול לפתור את זה, והוא הנושא של האנרגיה הסולרית. אם היו משקיעים בתחום הסולרי בשנים האחרונות, היום לא היינו נמצאים בבעיה הזאת. ואגב, גם לא היינו צריכים להקים תחנת-כוח נוספת באשקלון, וגם תחנת הכוח הזאת, ודאי וודאי שלא היה צריך להסכים שהיא תופעל לא רק בגז נקי אלא גם במקורות אנרגיה הרבה יותר מזהמים.
אף שהיתה הזדמנות בשבועות האחרונים לשחרר את השוק, את התחום של האנרגיה הסולרית – יש היום הרבה יזמים, אנשים שמוכנים לצאת לדרך במחירים נמוכים, שבוודאי משקפים את המחירים בשעת השיא. אם היו נותנים להם לפרוס, בלי מכסות, בלי להגביל, פשוט לתת להם מחיר מטרה סביר, במקום להעלות את מחירי החשמל, במקום להשקיע בתחנת-כוח נוספת באשקלון, שיוצרת גם בעיות ביטחוניות ובעיות של ביטחון פנים; במקום לעשות את כל הדברים האלה, אפשר היה להשקיע בזמן באנרגיה סולרית. יש לזה גם יתרונות אדירים לפריפריה, להתיישבות העובדת, לבדואים בנגב. זה באמת תחום שיכול לפרוץ.
לכן, במקום ששוב נעמוד כאן בעוד כמה שנים ונגיד – לו השקענו באנרגיה סולרית בזמן, היינו יכולים לא להעלות את מחירי החשמל, אני מבקשת מהממשלה: תשקלו מחדש את תפיסת המכסות, תשחררו את השוק, תנו ליזמים לפעול, אפילו יותר מהמטרה של 10%, שהיא מטרת הממשלה, ואז לא נידרש להשקעות מיותרות וגם לא נידרש להעלות את מחירי החשמל. תודה רבה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה לחברת הכנסת עינת וילף. הדובר הבא, חבר הכנסת דוד אזולאי – אינו נמצא. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. אחריו ישיב השר.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, השר, שנמצא פה איפשהו, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, האמת, קצת קשה לדבר מול מליאה ריקה בנושאים מהסוג הזה. אבל יחד עם זאת, ברשותכם, אדוני ראש הממשלה, זה מתחיל להיראות כאילו אתה עושה תחרות עם עצמך מאיזה צד תצליח להדק יותר את טבעת החנק שהנחת סביב צווארו של הציבור בישראל. בשבוע אחד, חבר הכנסת מולה, ראש הממשלה חונק אותו עם מחירי מוצרי החלב, בשבוע אחר – עם מחירי הדלק, ועכשיו הוא מותח את החבל עם עוד קצת עלייה במחירי החשמל.
אדוני ראש הממשלה, זה מדהים לראות כל פעם מחדש איך אתה מצליח לחזור על אותו דפוס פעולה מגוחך. קודם מעלים את המחירים, מסבירים שאין ברירה, שזה לטובת הציבור, ואז מתחילות הכותרות השליליות בעיתונים, קצת מחאה, והופ – מסיבת עיתונאים, שקפים, הצהרות, והגזירות מבוטלות. ממש כמו כרית המתעצבת על-פי צורת הישבן האחרון שהתיישב עליה. אנטי-מנהיגות במירעה.
אדוני, אם אחרי שתי קדנציות עוד לא הבנת, אז הרשה לי להסביר לך: תפקידו של ראש הממשלה הוא להנהיג, להתוות דרך וללכת בה. מי שמנסה לרצות את כולם, סופו שאינו מרצה איש. ראש הממשלה שמנסה לרצות את הטייקונים, ואותם בלבד, סופו לקבל תושבים זועמים ברחובות.
טבעת החנק שהידקת היטב סביב צווארו של הציבור בישראל מונחת כעת על צווארך וצוואר הממשלה שלך. במשך 15 שנים הצלחת לעבוד על כולנו ולשכנע אותנו שהשוק החופשי ייטיב עם כולנו. שכחת לציין, אדוני ראש הממשלה, שהשוק הזה חופשי למאיון העליון בלבד. כל השאר הם בסך הכול ברגים בחגיגה הגדולה שלהם.
אבל, עד כאן. הציבור כבר מבין את גודל האסון שהמטת עליו, והוא יילחם עד שממשלתך הרעה תעבור מן הארץ, כך אני מקווה. אתה יכול לכנס עוד 100 מסיבות עיתונאים, אדוני סגן היושב-ראש, סגן שר האוצר, ולהכריז על 200 רפורמות. אף אחד כבר לא קונה את הבלוף הזה. מנהיג שלא הראה חמלה ולו לרגע במשך כל כך הרבה שנים, לא יוכל לשכנע לעולם שהאיש הפשוט באמת מעניין אותו. כל ניסיון מלאכותי כזה נראה פתטי.
אדוני, קראת לחברי ממשלתך להיכנס מתחת לאלונקה ולעזור במסע הזה. אבל לציבור הישראלי ששוכב מדמם על האלונקה הזאת אין זמן לחכות, כי המסע הזה הולך לשומקום, ועד שתחליט מה הכיוון, הוא יתרסק.
ועד שממשלתך תיפול – ואני מקווה שזה יקרה בקרוב – אשתמש בשפה שאתה מבין ואומר לכולם: אדוני ראש הממשלה, אולי אתה תהיה כחלון, תמצא פתרונות. עליית מחירי הדלק והחשמל היא שתי גזירות יותר מדי עבור הציבור, שבמקום לחיות עסוק בלשרוד.
ואני פונה אלייך, חברתי חברת הכנסת עינת וילף, אני באמת פונה אלייך כחברה בכירה בעצמאות. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולפנות אל הציבור בבקשה – גם אלייך – לעזור בחיפושים אחרי אהוד ברק, שר בכיר ומנהיג מפלגה חברתית בדימוס; נראה לאחרונה לפני יותר מחודשיים ומאז לא נשמע קולו.
היו"ר דני דנון:
אתה לא מציע פרס, כי אסור להציע פה פרסים.
איתן כבל (העבודה):
– – – קולו לא נשמע בשום נושא מהנושאים הרבים החורכים את החברה הישראלית.
ולסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר ליושב-ראש ההסתדרות, בוקר טוב לעופר עיני. באמת, בוקר טוב לעופר עיני, שפתאום התעורר הבוקר, אחרי שנתיים שהוא היה המוציא והמביא של הממשלה כמעט בכל דבר, ופתאום התעורר הבוקר ונזכר שהציבור במדינת ישראל כורע תחת העומס. אז אני שמח שהוא התעורר. השעון צלצל כנראה חזק, וזה מה שגרם לו להתעורר. אני באמת מקווה, באמת באמת, שההתערבות שלו תיתן כוח לצאת מן השבר הגדול הזה. תודה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. כל עוד לא הוצע פה פרס למוצא הישר, אין לנו שום בעיה עם ההצעה.
עינת וילף (העצמאות):
אם אתה באמת רוצה לדעת, הוא כרגע בדרכו לארצות-הברית, בשליחות בשם הממשלה.
היו"ר דני דנון:
אני מזמין את השר סילבן שלום, השר לפיתוח הנגב והגליל, להשיב על ההצעה לסדר-היום בשם שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שפעם ראשונה ב-20 שנה, מאז אני חבר כנסת, שאני עולה לדוכן הזה בלי ז'קט ועניבה. מאחר שלא הייתי מתוכנן, ושר התשתיות, שלא יכול היה לחכות, ביקש ממני לתת את התשובה בשמו, אז התשובה היא כמובן טכנית. אני מקריא את התשובה הזאת בשמו.
חוק משק החשמל, התשנ"ו–1996, קובע כי תעריפי החשמל שגובה חברת החשמל, בהיותה ספק שירות חיוני, נקבעים על-ידי הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל. הרשות הינה גוף עצמאי שאינו כפוף, בהקשר זה, למשרד התשתיות הלאומיות.
יצוין בהקשר זה כי ניתן להקל את העלאת תעריפי החשמל ותעריפי הדלק על-ידי הפחתת המיסוי והבלו על המזוט והבנזין, והסולר כמובן. היבט זה מצוי כולו בסמכות משרד האוצר. זאת התשובה.
היו"ר דני דנון:
אני מודה לשר על תשובתו. אני פונה אל המציעים שנמצאים – האם רוצים להעביר את הנושא לדיון בוועדת הכלכלה? להסתפק בתשובת השר? חבר הכנסת מולה.
שלמה מולה (קדימה):
ועדת הכספים.
היו"ר דני דנון:
חבר הכנסת כבל, אתה מסכים להצעה של חבר הכנסת מולה?
איתן כבל (העבודה):
כן.
היו"ר דני דנון:
חברת הכנסת וילף?
אם כך, אנחנו מצביעים על העברת הנושא לדיון בוועדת הכספים של הכנסת.
הצבעה מס' 29
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר דני דנון:
שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יעבור לדיון בוועדת הכספים של הכנסת.