קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום ריכוזיות במשק הישראלי היו"ר דני דנון: נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: ריכוזיות במשק הישראלי, מס' 6202. חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. ישיב על ההצעה סגן שר האוצר יצחק כהן. עינת וילף (העצמאות): כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, השרים, חברי חברי הכנסת, טוב, אני חייבת להגיד שאף-על-פי שיש נטייה בתקשורת, בהתייחסות לפעילות הפרלמנטרית, תמיד להתייחס אך ורק לחקיקה, וכמה הצעות חוק מגישים, הרי לכנסת יש תפקיד לא פחות חשוב ולטעמי יותר חשוב, שהוא תפקיד הפיקוח והבקרה על עבודת הממשלה. ההצעה לסדר-היום היא אחד הכלים הנפלאים שיש כדי לבצע את התפקיד הזה, במיוחד לאור העובדה שהוא מחייב את הממשלה, את השר הרלוונטי, לבוא, להקשיב ולהשיב. אני גם מאוד ביקשתי, כמובן, גם משר האוצר שיצטרף אליך היום, אני יודעת שהנושא חשוב לי. צר לי שזה לא התאפשר ואני מקווה שהוא יעשה את זה בעתיד, כי אני חושבת שהציבור היה רוצה לשמוע את מה שיש לו להגיד ביחס למאבק בריכוזיות. לפני קצת יותר משנה הנחתי על שולחן הכנסת הצעת חוק שמטרתה היתה להיאבק בריכוזיות במשק, בפירמידות, ולשמחתי, הצטרפו אלי 36 חברי כנסת, ביניהם ראשי ועדות הכספים והכלכלה, ומכל סיעות הבית. הם עשו זאת מתוך תחושה שהנושא באמת חשוב, שעל הכנסת להשמיע את קולה. מדובר בכמחצית מחברי הכנסת שיכולים לחתום על הצעת חוק פרטית, ואני חושבת שהיתה בכך אמירה חשובה. הצעת החוק הזאת, יחד עם תרומתם של גורמים נוספים רבים, הביאה להקמתה של ועדה לקידום התחרותיות, שהיא ידועה בשם הלא-רשמי שלה כ"וועדת הריכוזיות", כדי לבחון מה אפשר לעשות. אני רוצה להתייחס לכמה דברים, כי אני חושבת שהיום יש תחושה רווחת שבסך הכול הריכוזיות היא דבר מסוכן, בעייתי, אבל לא תמיד יודעים בדיוק במה מדובר. אני רוצה להתחיל בכך שאני אקריא את הפתיחה של דוח שהגשתי לוועדה לקידום התחרותיות. הדוח הזה, אגב, לכל מי שירצה, אפשר לשלוח לי אימייל לכנסת, ל[email protected], או באתר האינטרנט שלי – כדי באמת לראות איך עובדת הריכוזיות. יש שם גם מקרה מבחן של חברת "איי.די.בי" כדוגמה, איך הנושא הזה משפיע על המשק, אבל אני אקרא את הפתיחה: "בשנת 2009 פרסם בנק ישראל דוח שקבע כי מדינת ישראל היא מבין המדינות הריכוזיות בעולם המערבי. בנק ישראל חזר על כך בדוח של שנת 2010. בחינת קביעה זו מאמתת את העובדה כי במדינת ישראל קיימות כ-20 קבוצות עסקיות מובילות, ברובן משפחתיות, שלהן מבנה פירמידלי מובהק. קבוצות אלו שולטות בכרבע מהחברות הציבוריות בישראל, השוות כמחצית מנתח השוק הבורסאי, ובכ-50% מגופי הבנקאות והביטוח של המדינה. "בהתייחסות הנכסים הציבוריים בפיננסים הפנויים למגזר העסקי בישראל, 20 קבוצות עסקיות אלו שולטות בלמעלה ממחציתו. מבנה הפירמידה העסקית הוא הבסיס לריכוזיות ולצבירת הכוח של הקבוצות המובילות במשק. בעלי שליטה בחברות קונים ומקימים חברות-בנות-אחיות-נכדות וכן הלאה, כאשר על-ידי אחזקת אחוזים בודדים בלבד בחברות אלה הם הופכים לבעלי השליטה בהן באופן מלא; אם זה על-ידי הזכות למינוי דירקטוריונים, ניהול מדיניות החברה, עסקאות בעלי עניין, אפשרות להטלת וטו על מהלכים" – ואני אגיד גם תשלום מאוד גבוה למנהלים, כדי, במובן מסוים, לשחד אותם. "בפועל, למרות שבחברות רבות מחזיק כלל הציבור ברוב המניות, בעלי השליטה למעשה הם אותו מיעוט שמנהל את החברה באמצעות שרשור ועושה בה כרצונו. מציאות זאת מוחמרת נוכח יחסי הגומלין בין הפירמידות העסקיות למגזר הבנקאי בישראל, המביאים לכך שהקבוצות העסקיות המדוברות מקבלות לידיהן את מרבית ההון של המשק במחיר מסובסד, ולעתים בצורה חסרת אחריות, המשפיעה על הכלכלה כולה. התנהלות זו לא רק שאינה עומדת בקנה אחד עם טובת הציבור, שלו שייך הכסף, ובנוסף, טומנת בחובה ניגוד אינטרסים, אלא גם עלולה להביא לכישלון צעדי מדיניות שונים או עיוות מטרות ותוצאותיהן. בסופו של דבר, מדובר בפגיעה במערכות הפיננסיות הישראליות בכללותן. "נכון להיום, הריכוזיות במשק הישראלי יוצאת מכלל שליטה. קבוצות ומשפחות בודדות מנהלות משק שלם ללא פיקוח הולם ומאזן של פעולותיהן. מרבית מקבוצות אלה משתמשות בהון הלאומי לשרת את מטרותיהן האישיות, זאת, בעוד הונם הפרטי של חברי הקבוצה מוגן, ומביאות לחוסר מיצוי רבתי של הון זה. הקטנת החיסכון הפנסיוני של הציבור, הגדלת הסיכון המערכתי, האצת האינפלציה, הגברת העוני בהעלאת המחירים על-ידי המונופולים" – נוסיף גם כמובן הגברת הלחץ על מעמד הביניים – "שימור שכר מינימום נמוך, דיכוי התחרותיות. ויש להוסיף כי הריכוזיות משליכה גם על הפוליטיקה הישראלית והדיון הציבורי, שכן לאנשי הממון השפעה ואף שליטה בגופי התקשורת השונים, והם אינם מהססים להשתמש בכוח זה כראות עיניהם. "השלכות הריכוזיות מתפרסות על פני אספקטים רבים הנוגעים לחיי אזרחי מדינת ישראל, כאשר אלו לאו דווקא מודעים לכך ולבטח שלא מוטבים מכך." עכשיו אני רוצה להביא דוגמה, למשל, איך נראית פירמידה ומה משמעות השרשור, כי המשמעות היא שבעצם אדם מקבל באמצעות מעט מאוד כסף, יכולת לשלוט על הון אדיר וחלקים גדולים מהמשק הישראלי. ניקח את משפחה דנקנר ו"איי.די.בי". נוחי דנקנר ובני ביתו מחזיקים בכ-60% ב"גנדן אחזקות". "גנדן" מחזיקה בכ-54% מ"איי.די.בי", בשאר מחזיק הציבור. "איי.די.בי" מחזיקה 74% ב"דיסקונט השקעות". "דיסקונט השקעות" מחזיקה למשל 63% ב"כור", ו"כור" מחזיקה או החזיקה 45% ב"מכתשים אגן". כשמשרשרים את המכפלות האלה, מגיעים בכך, למעשה, שנוחי דנקנר ובני ביתו מחזיקים או החזיקו ב"מכתשים אגן" 7%. ב-7% האלה בעצם התקבלה החלטה למכור את החברות לסין. יכול להיות שזו החלטה נכונה, אבל אנחנו קיבלנו את הרושם שמדובר באדם שרוב הונו מושקע בחברה הזאת, הסיכון עליו, ולכן כשהוא מקבל את ההחלטה הוא לוקח אותה מתוך הסיכון שלו. אבל בפועל יש לו רק 7%, וב-7% האלה, בגלל המבנה של הפירמידות, הציבור שמחזיק ברוב המכריע של החברה, קולו לא נשמע. או למשל ב"סלקום". ב"סלקום", "איי.די.בי"–דסק"ש מחזיקים 49%. בשרשור אנחנו מגיעים ל-12%. בסך הכול 12%, ועדיין יש כאן שליטה. אני רוצה לספר לכם שבדיון שהתקיים על הריכוזיות היה רם כספי בפאנל, והוא דיבר על זה שסתם משמיצים, כי יש שליטה רצינית בחברות האלה. הוא אמר, למשל, שבשרשור ב"סלקום", השליטה היא שליש. אני מחיתי ואמרתי: פחות מ-12%. הוא כל כך התרגז וכל כך נבהל שמא באמת ייחשף הסוד שהאנשים האלה מחזיקים רק בחלק קטן מהחברות, שהוא מיהר לשלוח לי רשימה ארוכה שבה הוא טוען שהם מחזיקים בהרבה יותר. אבל הוא בעצם ביקש להתעלם מכך שנוחי דנקנר ובני ביתו מחזיקים רק חלק ב"גנדן השקעות". ובסוגריים נגיד שמשפחת לבנת, ששולטת בתעבורה שקשורה למונופול המלט שמוחזק על-ידי "איי.די.בי" היא השותפה שלו ב"גנדן", אז יש פה גם הרבה חיבורים אחרים, אבל הוא ביקש שנתעלם מזה, מהאחזקה ב"איי.די.בי", ורק לבחון מכאן והלאה. עד כדי כך הם מבוהלים מהמחשבה שמדובר כאן באחזקות מועטות. חשוב לי לציין שלא מדובר בנושא אישי. זה יכול להיות כל אדם אחר. תמיד מזכירים לנו שהשליטה בפירמידות לפעמים משתנה ולפעמים יש אנשים אחרים. הבעיה היא אינה שזה משתנה. הבעיה שהמבנה של המשק, גם אם האנשים משתנים, פעם זה דנקנר ופעם זה בן-דב, זה לא אישי. המבנה נשאר מבנה בעייתי. בואו נחשוב על התחומים שבהם שולטות הפירמידות: מזון, משאבי טבע של המדינה, מונופולים כגון "נשר", סלולר, תקשורת, שוק ההון. מה למשל אין? אין היי-טק. האם אתם זוכרים אם לאחרונה חוויית הסלולר או הסופרמרקט שלכם מאוד השתפרה? האם היה כאן באמת משהו שגרם לכם להניח שהשליטה בחברות האלה משפרת את חייכם? לדעתי, כמובן לא. בעצם החברות האלה הן גם לא יצואנים גדולים. מכיוון שהם לא תחרותיים והם גם מפרסמים גדולים בתקשורת, ויש לזה השפעה – אז מי נפגע? נפגעים עסקים קטנים שאינם מניעים די את הכלכלה הישראלית ואחוזם בכלכלה הישראלית נמוך מאוד מבעולם, חוץ מבתחום ההיי-טק; כל מי שאינם מקורבים – פריפריה, חרדים, ערבים, נשים – מי שאינם מיוצגים על-ידי הוועדים הגדולים. בקרב המקורבים יש תחרות עזה, אבל לכל האחרים – רק סוחטים אותם. הפירמידות הן בעצם בנק אישי בלי שום פיקוח. לוקחים דיווידנדים מחברות כמו "נשר", שהיא מונופול, מקבלים הלוואות ללא ערבויות אישית במחירים מסובסדים והרגולציה לא מספיק חזקה. אז מה צריך לעשות? קודם כול צריך להתחיל לבחון את העיקרון המקודש שחברה בע"מ – שאדם מסתתר מאחורי חברה בע"מ והוא והונו האישי לא נמצאים בסיכון. צריך לבחון את הרעיון של הרמת מסך, אם ניכר שאדם לא פועל בתום לב, פועל ברשלנות, באופן שאינו באמת מקדם את האינטרס הכלכלי. דברים נוספים: צריך שמינוי הדירקטורים יהיה בידי הציבור שלו יש החלק האמיתי והשליטה בחברות האלה; להפריד אחזקות ריאליות מפיננסיות כמו שצריך להפריד בשר מחלב; פיקוח בנקאי על פירמידות, כי אלה בעצם גופים פיננסיים, ומקל וגזר בדמות דיווידנדים ואמצעים אחרים שיביאו לפירוקן של הפירמידות. אבל המסרים שלי כאן היום הם לא רק בתחום הכלכלי אלא גם בתחום הדמוקרטי. כשיש אינטרסים כל כך חזקים, בסוף יש אנשים שמנסים לעוות את התהליך הדמוקרטי כדי להגן על האינטרסים האלה. לכן המאבק כאן הוא לא רק מאבק על תחרות ועל כך שמי שאינם מחוברים יזכו לנתח ההוגן בעוגה, אלא שגם הדמוקרטיה הישראלית תשקף באמת את רצון הציבור ולא תעוות. היו"ר דני דנון: נא לסיים. בבקשה. עינת וילף (העצמאות): לכן, בסופו של דבר, המאבק בריכוזיות הוא חלק מהקידום של תפיסה כלכלית שכולנו היום מכירים שאנחנו זקוקים לה: שוק חופשי ותחרותי בכל תחום שבו התחרות מוציאה מאנשים וחברות חדשנות, קדמה ושיפור מתמיד, ומאבק פעיל להבטיח שהתחרות הזאת תהיה הוגנת. בתחומים שהתחרות אינה מיטיבה, על המדינה לקחת את האחריות – חינוך, בריאות, תחבורה והגנה על נכסי ציבור ומשאבי טבע. מדינת ישראל היא מדינה שיש בה כשרון רב. מניסיוני, אין עוד מקום שיש בו ריכוז כה רב של כשרון וחדשנות לקילומטר רבוע. חייבים לאפשר לכשרון הזה לפרוץ ולבוא לידי ביטוי. אבל אנחנו גם מדינה שזקוקה לסולידריות בדברים בסיסיים. לכן אני פה היום, לא בשם כלכלה קפיטליסטית ולא בשם כלכלה סוציאליסטית, אלא כלכלה ציונית, שכולה מכוונת לבניית העם והמדינה, וזה המאבק שבפנינו. תודה רבה. היו"ר דני דנון: תודה רבה לחברת הכנסת עינת וילף. ישיב על ההצעה לסדר-היום סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, א. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להודות לחברת הכנסת ד"ר עינת וילף על ההצעה לסדר-היום. באמת, הגיע כבר הזמן שיתקיים דיון ציבורי גם בתוך הבית הזה על הנושא החשוב הזה. אנחנו עדים היום לתופעה של עליות מחירים, זה מגיע גם לשם. המשק הישראלי, כפי שאת יודעת וכפי שאת ציינת, מאופיין בריכוזיות גבוהה. חלק ניכר מהחברות במשק מוחזק על-ידי מספר קטן יחסית של קבוצות עסקיות. מרבית הקבוצות העסקיות בישראל הן משפחתיות ומתאפיינות במבנה אחזקות פירמידלי, פירמידות. העדויות בעולם מלמדות כי מבנה בעלות כזה עלול להשפיע לרעה על רמת התחרותיות בענפי המשק ועל היציבות הכלכלית – כשיש בעיה בתחרותיות יש עלייה במחירים – על יעילות הקצאת המקורות, על הצמיחה במשק ועל השוויון בחלוקת ההכנסות. יתירה מכך, מבנה אחזקות זה, המקנה כוח בידי קומץ מקבלי החלטות, עלול לעודד קשרים פסולים בין הסקטור העסקי לגורמי השלטון. הוועדה להגברת התחרותיות, בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה ומנכ"ל משרד האוצר, מונתה בחודש אוקטובר 2010 על-ידי ראש הממשלה, שר האוצר ונגיד בנק ישראל. על הוועדה הוטל לבחון את המבנה הנוכחי של המשק הישראלי ואת מידת השפעתו על רמת התחרותיות בענפי המשק, היציבות הכלכלית, צמיחת המשק והשוויון בחלוקת ההכנסות. לאור בחינה זו תמליץ הוועדה על צעדי המדיניות הרצויים, לרבות תיקוני חקיקה וצעדים אופרטיביים. בין היתר, נשקלים ההיבטים הבאים: 1. הגברת התחרותיות והיעילות בפעילות המשקית; 2. הבטחת הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור והגנה על כספי המשקיעים בחברות ציבוריות; 3. שמירה על יציבות המערכת הפיננסית בכלל והמערכת הבנקאית בפרט. לאור השינויים המבניים במשק ובמסגרת ההסדרה והפיקוח הקיימים, הוטל על הוועדה לבחון צעדי מדיניות אפשריים, ובכלל זה: 1. צעדים לחיזוק הממשל התאגידי בחברות ציבוריות; 2. סוגיית השליטה של חברות ריאליות בחברות פיננסיות, את ציינת את זה, בהתחשב בהמלצות הוועדה לבחינת ההיבטים של אחזקות בתאגידים ריאליים – ועדת-ברודט – משנת 1995 ובהתחשב גם בסטנדרטים המקובלים בעולם, את הארכת בעניין הזה; 3. תחולת מדיניות ההגבלים העסקיים; 4. סוגיית הגבלת השליטה בחברה ציבורית באמצעות מבנה אחזקות פירמידלי, לרבות באמצעות מיסוי של פעילות הנעשית בתוך הקבוצה העסקית והגברת הזיקה הישירה בין השליטה לאחזקה בחברות המסונפות ושימוש באחזקות צולבות ובכלים נוספים; 5. בחינת הקשחת התנאים עבור קבוצות עסקיות לרכישת נכסים ממשלתיים וקבלת רשיונות וזיכיונות. הוועדה שמעה גורמים רלוונטיים לנושא שהופיעו לפניה, נציגים מהזירה העסקית, חברות, אנשים פרטיים שרצו להעיר את הערותיהם. הוועדה תסתמך במהלך עבודתה על מידע וחומרי מחקר שנצברו בממשלה ובאקדמיה. הוועדה תזמן לפי הצורך מומחים וגורמים אחרים הנוגעים לדבר ותבחן את הנושאים לעיל תוך התייחסות לנעשה במדינות אחרות בעולם. עם פרסום הטיוטה ובה עיקרי המלצות הדוח, תשוב הוועדה ותזמין גורמים שונים שירצו להופיע בפני הוועדה. זאת תשובתי. אפשר להמשיך את הדיון בוועדת הכספים או בוועדת הכלכלה. עינת וילף (העצמאות): כספים. היו"ר דני דנון: אני מודה לסגן השר. אנחנו מצביעים על ההצעה להעביר את הנושא לדיון בוועדת הכספים של הכנסת. הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר דני דנון: שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו נוסיף את הצבעתך לפרוטוקול, אדוני סגן השר. הנושא יעבור לדיון בוועדת הכספים של הכנסת.