קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום מחאת שוכרי הדירות בתל-אביב היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום: מחאת שוכרי הדירות בתל-אביב, מס' 6114, 6115, 6125, 6128, 6134, 6141, 6148, 6151, 6152, 6154, 6159 ו-6169. איך נושא כזה, והכנסת מתרוקנת? מעניין. חבר הכנסת דב חנין, ראשון הדוברים. מגלי והבה (קדימה): אדוני היושב-ראש, מי השר שצריך לענות? היו"ר אחמד טיבי: שר השיכון. קריאות: – – – דב חנין (חד"ש): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, יש שר עונה? היו"ר אחמד טיבי: רבותי, יש שר באולם? קריאות: – – – היו"ר אחמד טיבי: יש שר. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, עמיתי חברי הכנסת, משהו טוב קורה בארץ הזאת. ציבור רחב, גדול, מגוון, מתעורר, מסתכל סביבו ואומר: בעצם, די – – יריב לוין (הליכוד): – – – דב חנין (חד"ש): – – אי-אפשר להמשיך כך, אי-אפשר להמשיך במצב שבו אי-אפשר לשכור דירה ואי-אפשר להתפרנס ממשכורת, ומערכת הבריאות קורסת, ומצד שני, תהליכים של הפרטה ממשיכים להעשיר טייקונים שממשיכים לחגוג על חשבון הציבור בצורה יותר ויותר קיצונית. משבר הדיור, עמיתי חברי הכנסת, לא נגרם מסיבות של טבע, הוא תוצאה של מדיניות ממשלתית. כדי להתמודד עם המשבר הזה המדינה צריכה לחזור לזירה, המדינה צריכה לבנות בהיקף גדול, בנייה ציבורית, בנייה של דיור בר-השגה, לזוגות צעירים, לצעירים, למבוגרים. מדינת ישראל ידעה לבנות בנייה ציבורית בעבר. היום אין בנייה ציבורית בכלל. הממשלה לא מוכנה לבנות בנייה ציבורית מכיוון שהיא מאמינה באידיאולוגיה של שוק חופשי, אבל שוק חופשי נכשל פעם אחר פעם כשמדובר בבעיות של דיור. במקום פתרונות אמיתיים, הממשלה ממציאה סופר-ספינים. האחרון בהם, חוק הווד"לים, חוק מסוכן ובעייתי, שמאיץ מאוד את תהליכי התכנון אבל מאט את תהליכי הבנייה. אחרי שאותן תוכניות מאושרות בקצב רצחני של שבעה ימים ועוד 14 ימים ועוד תשעה ימים, ובידי הקבלנים יש תוכנית מאושרת, יש להם שנים ארוכות שבהן הם לא מחויבים לעשות שום דבר. הממשלה גם התנגדה למנגנוני דיור בר-השגה בחוק הזה, מה שמבטיח שלא ייבנו דירות זולות, קטנות, כאלה שציבור כל כך רחב בארץ הזאת צריך ומבקש. מחאת האוהלים שהתחילה בתל-אביב, מתפשטת למקומות רבים נוספים בארץ. זו איננה מחאה של מפונקים. הדמגוגיה שמפנה את האנשים האלה לגור בפריפריה היא דמגוגיה שקרית, כי גם בפריפריה אין דירות. עמיר פרץ (העבודה): אדוני היושב-ראש – – – דב חנין (חד"ש): המהלך של המחאה הזו צובר תאוצה – – היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. דב חנין (חד"ש): – – ואני שמח לשמוע שמתוכננת הפגנה במוצאי-שבת מטעם יוזמי מאהל המחאה בתל-אביב. לפני ההפגנה הזאת תהיה הפגנה גדולה של תמיכה בדמוקרטיה – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. דב חנין (חד"ש): – – תמיכה בצדק חברתי, ואני מקווה שאנחנו נוכל להשמיע במוצאי-שבת הזה קול ברור שאומר לממשלה הזו: מספיק ודי. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חבר הכנסת חנין. אני אעמוד על הזמנים כי אנחנו בשעה מאוחרת. חבר הכנסת עמיר פרץ. עמיר פרץ (העבודה): צודק במאה אחוז. היו"ר אחמד טיבי: בבקשה, אדוני. עמיר פרץ (העבודה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, אנחנו בהחלט נמצאים בתקופה שאיש לא יודע לאן זה יתפתח. לעתים נוטים לזלזל בהפגנות קטנות, במחאות קטנות. גם במדינות אחרות זלזלו במחאות קטנות, התעלמו מהן. בסופו של דבר, מחאות כאלה יכולות להפוך לתהליך של מהפכה חברתית של ממש, ואני מאוד מקווה שזה יקרה, מכיוון שלצערנו הרב במשך שנים רבות אנחנו מזהירים את הממשלות שלא ייתכן – תפיסת העולם החדשה בעצם נמצאת בכל מקום. אמרתי, זה לא ייגמר ב"קוטג'". הנה, הגיע לקוטג', אבל קוטג' אחר – דירה. זה יגיע גם למקומות אחרים, כי הרי מה העניין שבאים ואומרים – בצדק עומד שר השיכון ואומר: תעברו לפריפריה. אבל, אדוני שר השיכון, זה דברים בעלמא, זה דברים חסרי ערך. גם אני רוצה שיעברו לפריפריה, אבל אדם הולך אחרי פרנסתו, אדם לא הולך רק כדי לגור. ומה הוא יעשה בבוקר, לאן הוא ילך? אין דבר כזה להעביר אוכלוסיות מבלי שיש גם פרנסה וגם דירה, זה כרוך האחד בשני, אתה חייב לייצר את שני המהלכים ביחד. לא תאמר: בוא נעביר אוכלוסיות, אחריהן יגיעו היזמים. צריך יזמות בתעסוקה בפריפריה, צריך יזמות בבנייה בפריפריה. והדבר המרכזי, הממשלה צריכה להודות שהמדיניות שלה נכשלה, וכדאי לה להודות בכך מהר ולומר: אנחנו חוזרים לבנייה תקציבית. אין דרך אחרת. צריכים לבנות מייד 100,000–150,000 דירות, כדי להפיג את הלחץ הקיים – לשכירות, כי דירות להשכרה הן המפתח להורדת המחיר, גם בדירות למכירה. ברגע שיהיו דירות להשכרה שהן שוות לכל נפש, יהיה גם דיור זמין לקנייה, כי האחד משפיע על השני. אבל אני יודע, הממשלה הזאת לא תודה; לא יבוא ביבי ויגיד: המדיניות הקפיטליסטית שלי נכשלה, כל מה שאמרתי לכם שהשוק יתקן, השוק יבנה, השוק יעשה – יש רגעים שהמדינה צריכה להתערב, ישיר, לא באמצעות מתווכים. אני יודע, יגידו: סופר-טנקר כזה, וימציאו לנו ועדה כזאת וועדה אחרת. זה טוב אולי לעוד חמש שנים, שש שנים. עכשיו זו שעת חירום. אני מאוד מקווה שהממשלה תתעשת, תתעורר מהתרדמת שאוחזת בה ותעשה את מה שנדרש. כולם יודעים מה צריך, אבל צריך לעשות. תודה רבה, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך מאוד. חברת הכנסת פניה קירשנבאום בנושא החשוב של מחאת שוכרי הדירות בתל-אביב – אני מודה לה שהיא הגישה בקשה. איפה חברת הכנסת פניה קירשנבאום? קריאה: לא פה. היו"ר אחמד טיבי: היא לא פה? קריאה: היא חוקרת – – – קריאה: – – – ועדת חקירה – – – היו"ר אחמד טיבי: היא לא פה? קריאות: – – – מגלי והבה (קדימה): היא עצובה. היו"ר אחמד טיבי: לא, כי לפי התקנון צריך לקרוא את השמות של המגישים פעמיים. חברת הכנסת פניה קירשנבאום לא פה. חברת הכנסת ציפי חוטובלי, פה? בבקשה. אם פה, למה לא. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אני יכול להחליף אותה? – – – היו"ר אחמד טיבי: מה להחליף אותה, את לא רוצה? טלב אלסאנע. ציפי חוטובלי (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: אה, הסכמתם ביניכם. בבקשה, אדוני. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, תודה, אדוני היושב-ראש, גם על הגמישות. היו"ר אחמד טיבי: גמישות זה דבר חשוב – לפלסטיקאים, מי כמוך יודע. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אנחנו מדברים על מצוקת דיור, שכוללת גם את תל-אביב, גם את המרכז, ונכון, בניגוד לססמאות הממשלה, גם את הפריפריה. יש מצוקת דיור אמיתית גם בפריפריה. אני מתכוון להצביע על מוקד אחד של בעיה שניתן לפתרון קל ועל עוד הצעה לפתרון, שלדעתי לא דיברו בה מספיק. את האוכלוסייה ביהודה ושומרון ובירושלים חונקים בממשלה הזאת כבר שנתיים, דווקא את האוכלוסיות עם שיעור הגידול הגדול ביותר בארץ, ומטבע הדברים עם הביקוש הגדול יותר לדירות בנויות. ההתיישבות ביהודה ושומרון יכולה לאפשר בבת אחת 10,000 יחידות מוכנות לשיווק, מגרשים בנויים, בלי כל השדים – הדמונים הענקיים האלה שראש הממשלה מסביר בהם את הקושי בפתרון הבעיה הלאומית הזאת, בלי הביורוקרטיה. רק ששם לא צריך "סופר-טנקר", אדוני השר לביטחון העורף, מספיק עט כדורי אחד. חותם, ויש בתים. אבל לו היה רוצה לחתום לא היו לו תירוצים. כך גם בירושלים. כבר לא צריך ואי-אפשר להתחבא מאחורי גבו של שר הביטחון, שאיננו מאשר בנייה ביהודה ושומרון. בירושלים ראש הממשלה מאשר פחות מ-5% מקצב הדרישה או הגידול הטבעי של העיר הזאת, ואחר כך מספרים לנו על מפלצות ביורוקרטיות וסופר-טנקרים וכל מיני סיפורים הנלקחים מהקומיקס או מעולם האגדות במקום מהעולם המציאותי. אבל מעבר לבנייה ביהודה ושומרון ובירושלים, שתתרחש אם תרצה הממשלה או לא תרצה, הפתרון שיושם בארץ בהצלחה רבה כשהגיעו גלי עלייה גדולים מברית-המועצות היה ייבוא של אלפי בתים מוכנים, באיכות לא טובה, מגורונים למיניהם, קרוונים למיניהם, אבל הם מנעו את המשבר העצום שהיה יכול לקרות כשהגיעו בתוך שנים מספר כמעט מיליון יהודים מברית-המועצות. ממשלת ישראל יכולה היום להביא 10,000 בתים מוכנים ולהציב אותם, בשאיפה, על מגרשים מתוכננים לבנייה, ואם לא, אז על מגרשים זמניים – מתוך זה שאם מציבים אותם על מגרשים שמתוכננים לבנייה אנשים יוכלו במשך הזמן להחליף אותם בבניית קבע קשיחה, טובה יותר, ראויה יותר. זה לא פותר את כל המחסור, אבל 10,000 בתים שמוטלים לשוק הדירות מורידים את המחירים בבת אחת. הדבר הזה נמצא בידיה של הממשלה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת טלב אלסאנע, תפאדל. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכישלון הוא תמיד יתום; אף אחד לא מוכן לקחת אחריות לכישלון. מיהו הטיפש שיגיד: אני אחראי? אבל אם יש הצלחה, כולם טוענים להצלחה הזאת ולאחריותם ולחלקם באחריות. מי אחראי לכישלון ולמציאות העגומה שבה אנו נתונים? מי אחראי לכך שזוגות צעירים לא יכולים לרכוש דירה ולא יכולים לקבל משכנתה, לא יכולים לשכור, כי גם דמי השכירות מרקיעים שחקים, והמחירים גבוהים שאי-אפשר להתמודד אתם, כאשר מי שמחזיק היום את התחום הזה של הבנייה, של הנדל"ן, של הקרקעות, הם אילי ההון, חברות חזקות; שכל פעם שמדברים על הפרטה, בסופו של דבר הם מקבלים את הקרקעות, הם יכולים להתמודד עם המכרזים, הם יכולים לבנות את הבתים והם קובעים את המחירים. כאשר מדברים על שוק חופשי ועל תחרות, יודעים מי יכול להתחרות, מי יכול לעמוד בתנאי התחרות, מי ירוויח מהמדיניות הזאת, ומי יישא בנטל הקשה של העלייה במחירים. כאשר ב"עמידר" או ברמלה זורקים משפחות לרחוב, נשאלת השאלה איפה אחריות המדינה כלפי אזרחיה. איך יכול להיות שממשלה לא נותנת את האחריות ולא מקיימת את התחייבותה – יש מחויבות של המדינה, ושל הממשלה, ושל השלטון המרכזי, כלפי האזרח, לספק לו את הזכות הבסיסית. וכאשר יוצאים במחאה – כולם, של האוהלים, שאני מברך עליה, שמראה על איזשהו משב רוח רענן של צעירים שהחליטו לקבל אחריות לגורלם, ולא לחכות ולסבול – כנראה הם נדבקו מהאווירה שמתרחשת בעולם הערבי, כשרואים את העמים יוצאים לרחוב ואומרים: העם רוצה, העם תובע, העם יש לו הרצון, והוא מבטא את רצונו במחאה הקולקטיבית היפה הזאת. אבל הסולידריות שאנו עדים לה ממש מעלה הרבה תהיות. כאשר במגזר היהודי, שמאז 1948 עד היום נבנו מאות כפרים, יישובים, קיבוצים, מושבים, עיירות, ערים, יש מצוקה אמיתית, שאנחנו מזדהים אתה, מהו מצבו של המגזר הערבי, שמאז 1948 לא נבנה אפילו כפר חדש אחד – להיפך, נהרסו כפרים ב-1948? מה עם הזוגות הצעירים? מה עם הריבוי הטבעי? או שיש ריבוי טבעי רק בהתנחלויות ואצל מתנחלים? המצוקה בקרב האוכלוסייה הערבית היא קשה פי כמה וכמה. והמצוקה של היישובים הערביים בנגב היא אות קין ואחריות של הממשלה. שם לא מדובר רק על זוגות צעירים, מדובר על כל התושבים, על יישובים שקיימים מאז קום המדינה ולפני כן, וגם אז הם לא מוכרים. הגיע הזמן שהממשלה תקבל אחריות. לא יכול להיות אזרח ללא פתרון או קורת גג, ולא יהיה זוג צעיר שלא תהיה לו הזכות להקים את ביתו ולאפשרות להתקיים בכבוד. לא יכול להיות שנפתור את הבעיה באופן חלקי על-ידי החוק, שיכול להיות שיעזור ויסייע בידי חברות נדל"ן כאלה ואחרות, אבל אלה ירוויחו, ומי שיישא בנטל המחאה הוא בסופו של דבר ישלם את המחיר. מי שירוויח מהמחאה, אלה שהרוויחו עד היום מכל המדיניות הממשלתית, שגם מקדמת שוק חופשי, הפרטה ומדיניות קפיטליסטית חזירית, כפי שנאמר, שאין בה שום סימפתיה, אין בה שום אמפתיה, אין בה שום התייחסות או רגש חברתי, רגע של רווחה, רגש של חמלה, על אותם צעירים חסרי יכולת. לכן יש צורך, אדוני היושב-ראש, בהקמת ועדה – אולי לא רוצים לדבר בעידן הזה על ועדת חקירה, אבל ועדה שתכלול מרכיבים חברתיים אמיתיים, כולל נציגים מאלה שמובילים את המחאה, לעשות מיפוי של הצרכים וליישם מדיניות עם צורך בשינוי בחקיקה, אבל בוודאי לא דרך הפרטה. כל הססמאות של הפרטה, המינהל – לא יקדם בכלום. זה רק יחזק את החזקים, יעשיר את העשירים, ואלה העניים ימשיכו לסבול. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון. אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, קורה משהו זעיר וקטן, אור ממש ממש זעיר בסוף המנהרה, אולי נובטים – בפעם הראשונה בתולדות המדינה הזאת, אגב – נבטים ראשונים ליכולת לשנות את סדר-היום הלאומי על-ידי כך שאזרחיה של מדינת ישראל, עדיין לא כולם, מיעוטם, מעטים ומעטים, מתחילים לשאול את עצמם את השאלות האמיתיות ומבחינים במהי באמת הפוליטיקה, במה היא עוסקת. אותה פוליטיקה שעוסקת במי מקבל כמה ומי משלם כמה. אותם ישראלים שיודעים לשאול את עצמם מה הם נותנים למדינה שלהם אבל סוף-סוף התחילו לפרוע, אדוני, את השטר בשאלה שהם יודעים לשאול אותה עכשיו, אולי, גם מה מגיע להם. הדיור הוא הנתח הכבד ביותר מתוך הקיום של האנשים, אבל הבריאות, החינוך, התעסוקה והדיור, זה הכול אותו סיפור. זה גם חרוז. אתה רואה? יצאה לי ססמה כזאת... הפחד הגדול ביותר, אדוני היושב-ראש, זה שהפוטנציאל הזה, שקיים היום כדי לשנות את סדר-היום הלאומי, יתפוגג מתוך מגמות שממשלות כבר 40 שנה, ארבעה עשורים, מנהלות מדיניות לעומתית – אגב, זה לא הליכוד המציא את זה, זו שטות – מול האוכלוסייה, מול הציבור במדינת ישראל, ומפרק אותו, מה שפעם קראנו לזה "יא ברעכן", שובר אותו. מפרק את אלה בפריפריה שבדרום, ואת אלה שבכפרים הערביים; אותו מעמד לא זכיין כולו, כפי שהוא עושה בכל מחאה חברתית אמיתית ואותנטית שצומחת. לכן הדאגה המרכזית היום צריכה להיות לשמור על הנבטים הללו, על אותם אנשים צעירים אותנטיים שאומרים: enough is enough, עכשיו הגיע גם תורנו. אנחנו רוצים ללכת לפרצלציה גדולה, לחלוקה של הארץ מצד אחד אבל גם לכיבוש המדינה מן הצד השני. זה פשוט קורה במקביל. אם מצד אחד החוסן הלאומי שלנו והמשאב העיקרי הוא ההסדר המדיני – זאת הכלכלה, על כך היא מבוססת – ברמה השנייה יש להפגין מיליטנטיות בכיבוש מדינת ישראל על-ידי אזרחיה מחדש ושחרורה מאלה שחטפו אותה עד עכשיו. לכן ההכרעה שמבקשים עכשיו האנשים הצעירים האלה זה לקבוע הכרעה ערכית, מהם תפקידיה של המדינה? ממש דיון שמתחיל מהתחלה. האם מדינה צריכה לספק קורת גג? לפי דעתי כן. האם המדינה צריכה לספק עבודה? כן. האם היא צריכה לספק בריאות? כן. האם היא צריכה לספק תעסוקה? כן. האם היא חברת ביטוח? כן, היא חברת ביטוח שבה אני משלם פוליסה ואני רוצה גם לקבל את השירותים. היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. אילן גילאון (מרצ): זה החצי השני של האגרה הדמוקרטית. כאשר לא יודעים לשאול את הדבר הזה, כל הדמוקרטיה מתמוטטת, אדוני. אנחנו צריכים לקוות ולהיזהר, להיזהר מאוד מאוד וללכת על בהונות כדי שהדבר הזה יצמח, הנבט הזה יצמח לצמח מאוד גדול, שיחזיר את המעמד האזרחי למדינה ויחזיר את המדינה לאזרחיה. תודה. היו"ר אחמד טיבי: חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה. ציפי חוטובלי (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כל הארץ אוהלים אוהלים. האמת היא שמעולם לא חשבתי שבעיה כל כך חברתית תהיה כרוכה באופן ברור גם בסוגיה המדינית. דיבר כאן לפני חבר הכנסת אלדד ואני רוצה לחזק את הדברים. מי שרוצה לחלק את המדינה הזאת, מי שרוצה להותיר לשטח המחיה של המדינה הזאת שטח קטן יותר מהשטח שבכל מקרה הוא קטן, מוותר אולי על לב הארץ הזאת, על האזור שבו ניתן לבנות עשרות אלפי יחידות דיור לכל הציבור שרוצה לחיות קרוב למרכז הארץ ולא רוצה להיפטר מחלקי אדמה, שהם בהחלט אולי שנויים כאן במחלוקת, אבל בהחלט יכולים לתת פתרון אמיתי. אני רוצה לדבר על שני דברים בנוגע למאבק הציבורי הזה. המאבק הציבורי הזה קיבל איזה דימוי של מאבק ציבורי מפונק, כי כביכול עומדים הצעירים האלה ואומרים: אנחנו רוצים לגור בתל-אביב. אבל אומרים ה"מרי אנטואנטים": אם אין לחם, תאכלו עוגות, לכן תגורו בפריפריה. מי שבדק לאחרונה את המחירים בפריפריה חייב להודות שזוג צעיר לא יכול לקנות דירה לא בשדרות, לא באופקים ולא בקריית-שמונה. המחיר, לדוגמה: דירת שלושה חדרים באופקים – 900,000 שקלים. זה לא סכום זניח, זה לא סכום שזוג צעיר, היא סטודנטית, הוא חייל משוחרר, זה לא סכום שבא ברגל. כשאני חושבת על מרחבי הארץ שלנו, הארץ הקטנה שלנו, כשאני חושבת על הנגב והגליל שמיושבים ברגל גסה על-ידי ציבור שהוא פורע חוק ומשתלט על אדמות המדינה שלנו, אני אומרת שהמדינה תיתן קרקעות בחינם בנגב ובגליל. לא כמו אותה הבטחה שבאה לידי ביטוי בכך שדמי הפיתוח עולים כל כך הרבה, שאותם אנשים שאומרים: טוב, היינו רוצים ללכת להתיישב בפריפריה אבל דמי הפיתוח הם כל כך יקרים שאני לא יכול באמת לקבוע שם את ביתי. חלקו קרקעות בחינם לאנשים שרוצים להתיישב בנגב ובגליל. התנו זאת בהיותם של האנשים האלה משרתים נאמנים של המדינה הזאת: חיילים משוחררים, אנשים שעושים שירות לאומי. תנו להם את הזכות להיות בעלי חלקת קרקע בארץ הזאת. אומרים שלכל יהודי צריכה להיות חלקת אדמה בארץ הזאת. כל חלוקת הארץ בנויה על הרעיון והעיקרון שלכל יהודי צריכה להיות חלקת קרקע בארץ הזאת. תנו לכולם. אילן גילאון (מרצ): לערבים לא? ציפי חוטובלי (הליכוד): אני בעד שלכולם יהיה, אבל לפחות בוא נתחיל מזה שלכל אזרח במדינה הזאת תהיה חלקת קרקע. נתחיל מזה. אני חושבת שיש כאן הזדמנות אמיתית ליישב את הפריפריה, אבל בתנאי שהפריפריה תהיה נגישה, והנגישות הזאת לא קיימת היום מבחינת תנאי ההעסקה. היו"ר אחמד טיבי: וכל חברת כנסת יהודייה שזמנה תם, חייבת לסיים. ציפי חוטובלי (הליכוד): לכן אני רוצה לומר, כיהודייה, אבל בעיקר כמי שחושבת שהמחאה הזאת היא מוצדקת ונכונה: הפתרון נמצא בבנייה מסיבית ביהודה ושומרון. הארץ הזאת זקוקה ל-350,000 יחידות דיור בחמש השנים הקרובות – רק מתוך החישוב הפשוט שיש 50,000 משקי-בית חדשים שקמים כאן מדי שנה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. ציפי חוטובלי (הליכוד): לכן חייבים לנצל את האזורים הנפלאים האלה. היו"ר אחמד טיבי: השעה מאוחרת, ציפי. ציפי חוטובלי (הליכוד): הם כולם יישארו כאן, כבר. היו"ר אחמד טיבי: תודה, תודה, תודה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא. חבר הכנסת מגלי והבה, תפאדל. מגלי והבה (קדימה): אדוני היושב-ראש, השר מתן וילנאי, חברי חברי הכנסת, מכאן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך את כל שוכני, או אלה שלנים במאהלים בבאר-שבע, בקריית-שמונה, בתל-אביב ובכל המקומות שהחליטו להצטרף ולהביע את מחאתם נגד מדיניות הממשלה. דומני, אדוני היושב-ראש, שרוב מי שנמצא כאן, בבית הזה – – – היו"ר אחמד טיבי: גם לברך את חברי הכנסת שנשארו עד שעה זאת כדי לדון על הנושא הזה בשעה מאוחרת. מגלי והבה (קדימה): בהחלט. אתה לקחת לי את המלים. ודאי שצריך לברך. אני גם מסתכל על השר מתן וילנאי שהוא תורן לפחות ארבע או חמש שעות. השר להגנת העורף מתן וילנאי: שש שעות, אבל מי סופר. מגלי והבה (קדימה): שש שעות. אני יודע שיש לך כושר. אני מכיר אותו היטב. הבעיה שהממשלה כל כך גדולה ולא מצאה לנכון באמת להיות פה ולשמוע את הבעיה. אנחנו רוצים להציף את הבעיה הזאת, כאשר הרבה מאלה שנמצאים כאן יודעים את מהות הבעיה של המחסור בדיור ואת הבעיה ששנתיים וחצי הממשלה הזאת רק דיברה, לא עשתה מאומה. התרענו יותר מפעם אחת. אדוני היושב-ראש, אתה זוכר את הדיונים בוועדת הכספים. אמרנו שהמשבר הזה עלול להתפוצץ ויתפוצץ לממשלה בפרצוף. הבעיה שלנו היום היא אותם זוגות צעירים שהגיעו לייאוש. חברת הכנסת חוטובלי, זה שהממשלה עסוקה בדברים אחרים, מאוחר מדי מה שהיא מנסה לעשות ומעט מדי. שלא לדבר על כך ששכחו חלק מאוכלוסיית מדינת ישראל, גם בהתייחסות ובפתרון. בהצעת החוק של הווד"לים, והשתתפתי בדיונים של הוועדה המשותפת, בכלל, אמרו שיש אוכלוסייה יהודית ולא היתה התייחסות לאוכלוסייה הלא-יהודית, לאוכלוסייה הערבית. כמובן, אפילו החוק הזה יוגש ויוצבע בכנסת, הוא ייתן פתרון – נתחיל לראות את הפירות שלו רק בעוד שנתיים. הממשלה הזאת, ואנחנו יודעים את המצב התקציבי של מדינת ישראל, יכולה לתת סיוע מיידי לאותם זוגות צעירים, לאותם אנשים שזאת הדירה הראשונה שלהם. אף אחד לא מונע מראש הממשלה ומשר האוצר, חבר הכנסת גילאון, להוריד, למשל, את המע"מ על דירה ראשונה לזוג צעיר שצריך לקנות, וזה יוריד את המחיר. במקום 1.5 מיליון או 2 מיליון לדירה מצומקת בתל-אביב – אפשר לתת להם את המתנה. זה סיוע מבורך שאפשר לקבל החלטה עליו. זה לא ישפיע על תקציב המדינה ולא על תקציב משרד השיכון. אפשר לתת מענקי – אני לא מדבר על משכנתאות, כי רבים מהזוגות הצעירים לא יוכלו לעמוד באף משכנתה, אבל אפשר לתת להם מענקים. זה שהממשלה הזאת מדברת ולא עושה ומקפחת אוכלוסיות שלמות – חלק מהממשלה עדיין לא מבין באיזו סיטואציה הוא נמצא, כשאותם זוגות צעירים שנמצאים במאהלים ומנסים, חלק מהאנשים, לצערי הרב, וחלק מהממשלה, לתת להם צביון פוליטי. לא, האנשים האלה נמצאים שם מכל המפלגות, מכל האוכלוסייה, כדי למחות על מצוקת הדיור, ואם הממשלה לא תתעשת ותיתן פתרון מיידי – לא בעוד שנתיים ושלוש – המחאה החברתית הזאת עוד תפיל את הממשלה הזאת, ואנחנו אתם. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, אדוני. אדוני השר, מי עונה בשם הממשלה? בבקשה. איתן כבל (העבודה): אתה מרחיב אופקים, אדוני השר. השר להגנת העורף מתן וילנאי: איתן, אני רגיל ששולחים אותי לשכב על הגדרות. אני מורגל בזה תמיד, לא רק פה. נחמן שי (קדימה): וגם אתה לבד. השר להגנת העורף מתן וילנאי: פה זה לפחות זה לא מול אש, זה מקסימום מולך. זה לא מפחיד כל כך. נחמן שי (קדימה): כשאתה מסתכל אחורה הם כבר לא שם. השר להגנת העורף מתן וילנאי: אני עונה בשם שר השיכון, ואני יכול רק להקריא את מה שהוא כתב. אני מזדהה עם המצוקה הזאת כאזרח המדינה בכל מקרה. בישראל צריכים כ-40,000 יחידות דיור בשנה לגידול טבעי. בפועל, עד הקמת הממשלה הנוכחית שווקו רק 30,000 יחידות דיור בשנה, כאשר היה מחסור בהיצע הקרקעות, ריבית נמוכה היסטורית, שהיתה 0.5%, וכל זה גרם לעליית מחירים. הממשלה מטפלת בשלל כלים – להקל על מצוקת הדיור. זה לוקח זמן, אבל נראה שאנחנו בדרך הנכונה. בעקבות הגדלת שיווק הקרקעות על-ידי משרד הבינוי והשיכון הגענו להיקף התחלות בנייה של 45,000 יחידות דיור בשנה, המספר הגבוה ביותר בעשור האחרון. ברור שצריך לעשות עוד מאמצים, והממשלה מקדמת שתי רפורמות חשובות: רפורמה אחת במינהל מקרקעי ישראל ורפורמה במינהל התכנון, כדי לשחרר חסמים ביורוקרטיים ולזרז הליכים שיגרמו להגדלת היצע הקרקעות הנוסף. בנוסף, הממשלה קיבלה החלטה, אשר מתחילה להתבצע, להעניק מענקי מקום וסבסוד בהיקף של 100,000 שקל לזוג צעיר שקונה דירה ראשונה בפריפריה, ב-28 יישובים – מזכיר קצת את ההערה שאתה הערת, חבר הכנסת מגלי. מדובר בתהליכים שמבוצעים ומשפיעים על השוק. אנו מבינים את המצוקה ופועלים בעקביות לשנות את המצב לטובת הזוגות הצעירים בישראל. היו"ר אחמד טיבי: עמדה אחרת – חבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה להביע הזדהות עם המאבק של שוכרי הדירות, מאבק האוהלים, ולקרוא להצטרף למאבק הזה ולשתי ההפגנות בשבת. אבל באיזשהו מקום, אדוני השר, אני מקנא במאבק הזה. אני מקנא בעצם העובדה שיש משבר דיור. בקרב הציבור הערבי אין משבר דיור, כי אין דיור. כשמדברים, נותנים כאן מספרים על הצורך ב-40,000 דירות כל שנה והממשלה בנתה 30,000, שמתוכן – מה-40,000 ומה-30,000 – יש אפס במגזר הערבי. לא רק זאת, השפה היחידה שהממשלה משתמשת בה בקרב הציבור הערבי היא שפת הדחפור. רק אתמול נהרס בית של מר פאיז חלאילה ממג'ד-אל-כרום, נעקר עד היסוד. זאת אומרת, גם כשהאנשים על אדמתם הפרטית מנסים להרים ראש כדי לחיות ושתהיה להם קורת גג, הם נתקלים גם בביורוקרטיה, גם באי-מתן אישורי בנייה. והחיים הם יותר גדולים מהאישורים, אז הם צריכים לבנות, ומה שיוצא, שהם נתקלים בהריסה. זה כנ"ל בנגב, כנ"ל בכל מיני אזורים. אני מקווה שמשרד השיכון והממשלה, ואני מבקש ודורש, יביאו לתוכנית שתביא פתרון כולל לכלל הציבור ולכלל הזוגות הצעירים בכל אזורי הארץ: גם פריפריה, גם ערבים, גם חרדים. כמובן, אני לא מרחיב את היריעה, כפי שעשו אלדד וחוטובלי, לשטחים הכבושים. היו"ר אחמד טיבי: תודה. מוחמד ברכה (חד"ש): משפט אחרון, אדוני. אם חוסכים את הכסף ששופכים בשטחים הכבושים, שהנוכחות שם היא ארעית, ומפנים את זה לפתרון בעיית הדיור בתוך הארץ, אני חושב אנחנו רק נזכה לפתרון מהיר יותר. אני מציע להעביר את זה לוועדת הכספים, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אני מעריך, מול המחזה הלא-מכובד הזה של מליאה שהתרוקנה בנושא כל כך חשוב, שמעניין את הציבור, היה ראוי ששר האוצר יהיה פה ויקשיב לטענות, היה ראוי ששר השיכון יהיה פה. נחמן שי (קדימה): הוא היה פה. דב חנין (חד"ש): ראש הממשלה. איפה ראש הממשלה? היו"ר אחמד טיבי: וראש הממשלה, וכולם היו פה רק לפני כמה דקות כך שהם לא צריכים להגיע, כמוכם וכמוני, ולהישאר פה. הם היו פה, ולכן אני לא מצליח להבין למה הם לא נשארו כאן לדיון החשוב הזה, שמעניין את כל הציבור. אברהם מיכאלי (ש"ס): ראש הממשלה ושר השיכון כעת יושבים למטה בדיוק בסוגיה הזאת. היו"ר אחמד טיבי: למה שלא יבואו לכאן וישמעו את חברי הכנסת? המליאה זה דבר חשוב. מה שהציעו 12 חברי כנסת זה לא דבר חשוב בעיניך, אדוני יושב-ראש סיעת ש"ס? אל תעשה הנחות. נחמן שי (קדימה): אולי, אדוני היושב-ראש, הם מתכננים את התשובה, השפן. מחפשים את השפן. נסים זאב (ש"ס): אפשר – – – לדבר על מה ההצעה האחרת. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, אנחנו עוברים להצבעות. יש לך הרבה זכויות, חבר הכנסת נסים זאב, אבל לא עד כדי כך. תודה רבה. אדוני השר, מה הצעת? לא הצעת. אז תציע, אדוני השר. קודם השר, אחר כך אני שואל את האנשים. השר להגנת העורף מתן וילנאי: דיון בוועדה שעוסקת בזה. היו"ר אחמד טיבי: זו החלטה אמיצה של הממשלה, אגב. תודה רבה. דב? דב חנין (חד"ש): ועדת הכספים. קריאה: כלכלה. היו"ר אחמד טיבי: כלכלה, כספים. אוקיי, אנחנו נצביע. מי שבעד הוא בעד כלכלה, מי שנגד הוא בעד הסרה. קריאה: יש מחלוקת. היו"ר אחמד טיבי: לא כלכלה – בעד ועדה, וועדת הכנסת תכריע. לכן אנחנו הולכים להצבעה, מכובדי השר. יפה שאתה נשאר. אף-על-פי שאתה תורן, ובכל זאת יפה שאתה נשאר. אבל תצביע. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 10, נגד – אפס, נמנעים – אפס, כלומר אין. נסים זאב (ש"ס): לא היתה הצבעה. יש תוצאות בלי הצבעה. היו"ר אחמד טיבי: מה זאת אומרת? איך יש תוצאות בלי הצבעה? איך עשרה אנשים, מלבד שלושה חברי הסיעות החרדיות? איך, תסביר לי. למה דווקא שלושה אנשי הסיעות החרדיות, ההצבעה שלהם לא נקלטה. יש איזה הסבר? זאב בילסקי (קדימה): לא, זו ההצבעה הקודמת. אברהם מיכאלי (ש"ס): מישהו הצביע פה בלעדינו. קריאה: זה ועדות חקירה. היו"ר אחמד טיבי: עשרה בעד, ואני רושם שחבר הכנסת אורי מקלב רצה להצביע, חבר הכנסת נסים זאב רצה להצביע, חבר הכנסת מיכאלי רצה להצביע – – נסים זאב (ש"ס): לא נקלט. היו"ר אחמד טיבי: – – ולא נקלט, והצבעתם לא תשנה את ההצבעה. נסים זאב (ש"ס): לא, תשנה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך. זה עובר לוועדת הכנסת. נחמן שי (קדימה): זו היד הנעלמת. מגלי והבה (קדימה): אדוני היושב-ראש, מכיוון שמיכאלי לא אחד המציעים, הוא לא יכול להציע שום ועדה. היו"ר אחמד טיבי: אדוני, הוא יכול, כחבר כנסת מן המניין. הוא יכול, הוא יכול. חבר כנסת מן המניין, אחרי הצבעה, לפני הצבעה יכול להגיד לכל ועדה. כל חבר כנסת. מגלי והבה (קדימה): מיכאלי, למה אתה עושה ככה?