קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
השינויים המתוכננים ב"קול ישראל"
היו"ר אחמד טיבי:
רבותי, אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: השינויים המתוכננים ב"קול ישראל", הצעות לסדר-היום מס' 6139, 6146, 6149, 6153, 6157, 6156, 6161, 6162 ו-6167. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה.
רבותי, תירגעו. אנחנו כמעט 22:45. יאללה, תפאדל.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר הרב-תכליתי – –
היו"ר אחמד טיבי:
אדוני, אני מעריך מאוד את זה שאתה נשאר עד שעה כזאת.
איתן כבל (העבודה):
– – אנחנו מאוד מעריכים את השליטה שלך במגוון רחב של נושאים. אני מניח שאתה גם תשיב לנו על ההצעה לסדר בעניין רשות השידור. זה באמת מאכזב מאוד, אבל אני לא בא אליך בשום טענה. הטענה היחידה: למה אתה מסכים להיות כזה פראייר? אבל זה עניינך.
לגופו של עניין, חברי חברי הכנסת, נכון, מדובר בשעה מאוחרת, כנסת ריקה, אפילו קצת מנומנמת, כל אחד בא לעשות את מה שהוא עוד חייב לעשות, אבל אני אומר לכם את זה כך: הנושא הוא רשות השידור. הייתי, יחד עם מספר חברים מצומצם בבית הזה, במשך כמה שנים ממובילי הדגל למען שמירת השידור הציבורי. הייתי בין אלה שנלחמו בכל כוחם, העמידו את עצמם יחד עם מספר חברים מצומצם מול החלטות מאוד לא פופולריות, כולל העלאת האגרה, כולל מול כל אותן פעולות שכל או רוב חברי הכנסת פעם אחר פעם עמדו ופעלו להוריד את האגרה, להוריד את אגרת הטלוויזיה, את אגרת הרדיו; זה אף פעם לא היה פופולרי. הייתי השר הממונה, פעלתי למען חקיקה חדשה, למען ביצוע רפורמה, ולאורך כל הדרך קיוויתי לראות אור בקצה המנהרה.
חברים יקרים, כיוון שאין לי הרבה זמן לפרוס כאן את כל היריעה, אני רק אומר את זה כך: אני, באופן אישי, נשברתי. אין אור, אין מנהרה, אדוני השר. העסק נגמר. הפוליטיזציה חוזרת לרשות השידור בצורה הגסה ביותר. אחרי שביבי קיבל "ביביתון" הוא רוצה טלוויזיה והוא רוצה רדיו. וכשהיו הימים, אחרי הימים הקשים של בראל, היתה תחושה לרגע שאולי הנה, יש התעוררות, אולי יש משהו אחר. ועתה, מה קורה? התקווה, מעט התקווה שעוד אולי היתה, נמוגה.
יש ועדת איתור – אתם יודעים מה שמעתי היום? מישהו סימס לי, איזה עיתונאי, שוועדת האיתור החליטה להמליץ על יוני בן-מנחם למנכ"ל רשות השידור. אבל איך אני כבר יודע את זה שבועיים? איך אני יודע את זה שבועיים? איך כולם ידעו – אין אחד שלא דיברתי אתו – שמיקי מירו הולך להיות מנהל הרדיו? איך כולם ידעו את זה? מה, כולם נהיו קוראי מחשבות ברשות השידור?
אני אומר את זה כאן. קודם כול – ידבר גם חבר הכנסת נחמן שי, וכל מי שירצה – אנחנו פונים ליועץ המשפטי לממשלה כדי לנסות לעצור את התהליך. יחד עם זה, אם התהליך הזה לא יצליח לקרום עור וגידים – כן, אני אעמוד כאן ואומר: נכשלתי באמונה שלי במאבק לשמירה על השידור הציבורי.
והמשמעות היא אחת, היא משמעות כואבת, קשה, שלאדם כמוני קשה להגיד אותה, אבל: אין זכות לשידור הציבורי במתכונת הזאת. זה יותר גרוע מהימים שהיה קומיסר טדי קולק אחראי על רשות השידור. זה פשוט מטורף, מה שקורה שם. עדיף לקחת את 800 המיליון האלה, כפי שהציע בזמנו מי שהוא מזכיר הממשלה דהיום, להקים ועדה, שהיא תחליט – היא תהיה ועדת הפקה. ישבו אנשים ויחליטו איזה סרטים לערוך, לבצע, למען כלל הציבור. זה בוודאי יותר טוב ממה שקורה היום, אנשים שמסתובבים בפחד.
אני פונה אליכם – אני פונה אליך, אדוני השר, כי מה שעשו גם בחוק רשות השידור זה סירוס מוחלט, חבר הכנסת נחמן שי. ואמרתי, למרות כל הקרב שעשינו, ושינינו, והצלחנו למנוע, השורה התחתונה היא: השידור הציבורי, במתכונת הנוכחית שלו, וקל וחומר בדרך שהוא הולך בה עכשיו – אין לו זכות קיום. ערוץ-1 צריך להיסגר, "קול ישראל", שהוא עוד בסך הכול – אני מסיים – איזה סוג של פנינה בתוך כל העסק הזה – גם את זה הכריעו. ולכן, השלב הבא יהיה המאבק לסגירת רשות השידור, לפחות מנקודת המבט שלי. אני אומר את זה בכאב גדול, אני מכיר את העובדים המצוינים שם, יש שם אנשים שעושים עבודת קודש, נותנים מעצמם יום וליל, וההנהלות, פעם אחר פעם, הורגות – הרגו את הבית הזה. והימין, והליכוד, פעם אחר פעם, מחסל וחיסל את הבית.
יריב לוין (הליכוד):
קראת לי?
איתן כבל (העבודה):
אתה לא ליכוד, אתה ימינה ממנו.
יריב לוין (הליכוד):
אמרת: הימין, הליכוד. היית בסדר.
איתן כבל (העבודה):
חברים יקרים, זה יותר מדי רציני. ואין ברירה, זה אחד הקרבות היותר-קשים, שכנראה נכשלנו בו, ושוב הם ניצחו אותנו. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך.
זהבה גלאון (מרצ):
קודם ניצחנו אותם, אל תזלזל.
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת נחמן שי.
איתן כבל (העבודה):
אני לא בטוח.
זהבה גלאון (מרצ):
נכון, חבל שזה היה עם ביבי, שביבי הצביע אתנו.
איתן כבל (העבודה):
אני לא בטוח.
זהבה גלאון (מרצ):
אני מסכימה אתך. באמת עוד ניצחון כזה ואבדנו.
נחמן שי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני עשר שנים, באמצע שנת 2001, כפו עלי להתפטר מתפקידי כיושב-ראש רשות השידור, באמצעים ש – הייתי אומר – גובלים בלחץ פיזי מתון – בלתי סביר; באמצעות פניות לבג"ץ, ופניות בהשמצות בשידור, ובעוד אמצעים מאוד לא נקיים. הלכתי לדרכי באמונה שאחרי יבואו אנשים טובים יותר, שאולי הם יעשו את השידור הציבורי במדינת ישראל נקי. אם הכריחו אותי ללכת, בטח חטאתי במשהו.
בעשר השנים האלה רשות השידור הלכה והידרדרה, ומה שאנחנו רואים היום זה את הסחרחורת הזאת חוזרת ומתרחשת בענייני רשות השידור, כמו שהיתה לפני עשר שנים, ואלה היו עשר השנים הרעות של השידור הציבורי במדינת ישראל. מבקר המדינה הגיש דוח לפני שבועות אחדים, והוא כותב, בין היתר – אני רוצה לצטט, זה משפט שכל מלה בו שקולה ומדודה: ככלל, הוא אומר, יש ליצור תנאים שירחיקו שיקולים פוליטיים מן ההחלטות המתקבלות בעניין הרשות, ויבטיחו את קיומה כערוץ שידור ציבורי עצמאי, המקבל את החלטותיו לפי שיקולים מקצועיים ציבוריים בלבד.
אני אומר לכם, הקבוצה החדשה, שלקחה על עצמה את רשות השידור, השלד הניהולי החדש, שמתחיל בראש הממשלה כשר ממונה, כי אין לו כבר שום דבר לעסוק בו בימים האלה, אלא רק ברשות השידור, ואחריו הוועד המנהל, שרובו ככולו מורכב מנאמניו של ראש הממשלה, שעבדו אתו, מכירים אותו ומבצעים את רצונו, וכנ"ל גם המליאה החדשה, ועכשיו הם כבר בוחרים יחד את המנהלים החדשים של רשות השידור – התחילו ברדיו ויעברו למנכ"ל, שכבר אנחנו יודעים מי הוא, ואחר כך יהיה גם מנהל הטלוויזיה, ואחר כך עוד 60 מינויים של מנהלים ברשות השידור, שיעשו כולם ברוח החדשה הזאת, ואז תיפרץ הדרך, שכבר הולכת ונסללת, אל המגישים, והעורכים והמפיקים, האנשים שמופקדים על השיח הציבורי במדינת ישראל, השיח הציבורי שצריך להיות נקי מכל אינטרסים, נקי מכל שיקולים זרים.
על השיח הזה עומד ראש הממשלה ועומדים האנשים האלה להשתלט, והם ינהלו אותו כמו שהם רוצים. הם אומרים לעצמם כך: אנחנו הלוא לא יכולים לטפל בבעיות עצמן, לא בדיור, ולא בדלק, ולא ב"קוטג'", ולא בשום דבר, כי זה גדול עלינו, אבל אנחנו יכולים להשפיע על הדיון. אנחנו לא יכולים לשנות את עצמנו, אבל אולי אנחנו יכולים להסתכל במראה ולראות משהו אחר, אז נשנה את המראה. וזה מה שהם עושים היום במדינת ישראל.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
נחמן שי (קדימה):
ואני מסתכל אחורה על עשר השנים האלה, ואני אומר: עשר השנים המבוזבזות של רשות השידור.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך. חבר הכנסת מוחמד ברכה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה שנים אני מביא בפני הכנסת הצעת חוק לביטול האגרה, ומדי פעם אני גם נשאל אם פירוש הדבר שאני נגד השידור הציבורי. מובן שזה לא עולה על דעתי, לא מקרוב ולא מרחוק, להיות נגד השידור הציבורי, אלא חשבתי שיש לממן את רשות השידור דרך הממשלה, דרך התקציב המרכזי, ולא על גבם של האזרחים ולהפוך את זה לסוג של סנקציה ושל רדיפת אזרחים על לא עוול בכפם.
מה שיוצא היום, בעקבות הידיעות על פוליטיזציה מאוד מאוד חריפה ברשות השידור, שראש הממשלה רוצה לקיים שופר אישי ושהאזרחים ימשיכו לשלם בשבילו. ב"ישראל היום", העיתון, הוא מצא פתרון, פתרון של מימון. אם הוא רוצה שופר אישי, בבקשה שיממן ושיפנה לחבריו שישבו ביציע הזה ביום השבעת הממשלה ואלה שהביאו אותו לכס ראש הממשלה.
השידור הציבורי, ואני מכיר את זה על בשרי, ואני חושב שחברי כנסת שיש להם עמדות אופוזיציוניות לממשלה הזאת מכירים את זה על בשרם – הם לא נכללים בקטגוריה של הציבורי, ויש הדרה של הדעה האחרת. על אף זאת אני חושב שיש מקום שמבקר המדינה יתערב, כפי שהתערב בזמנו, או חיווה את דעתו בזמנו, כשהשר אדלשטיין, הממונה על רשות השידור, ניסה למנות מישהו וראש הממשלה התנגד, ואז הוא פרש מהאחריות הזאת, ומבקר המדינה העיר על העניין הזה שזה פשוט מצביע על פוליטיזציה של רשות השידור.
החצים אצלי אינם מכוונים נגד איש זה או אחר ברשות השידור. אני חושב שהקונספציה היא לא נכונה, אבל יצרו בתוך רשות השידור מנגנון של פחד ושל הפחדה, שהעובדים עובדים אצל בוס מסוים ולא עובדים בשירות ציבורי ממלכתי. ואני חושב שיש פה חציית קווים נוספת בכל מה שקשור לכרסום בדמוקרטיה, שדיברנו עליו כל היום, ומדברים על זה כל השבועות. זה חלק מהתמונה הכוללת של ממשלה שפשוט מנסה לחסל כל פיסת מרחב דמוקרטי, אם על-ידי חקיקה ואם על-ידי רדיפה ואם על-ידי לחצים. והעובדה שהשמות של האנשים שאמורים לעמוד בראש הפירמידה של השידור הציבורי כבר ידועה מראש, זה פשוט אומר דבר מאוד מאוד מסוכן – זה לא שידור ציבורי, זה שידור מטעם ראש הממשלה. תודה רבה, לך.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – איננו. חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו. חבר הכנסת דני דנון – חוקר. חברת הכנסת זהבה גלאון, תפדאלי. חברת הכנסת זהבה גלאון, שלוש דקות בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, תודה, הבוקר נכנסתי לאוטו והדלקתי את הרדיו, הקשבתי ליומן הבוקר המצוין ושמעתי דיון על ועדות החקירה, על הדיון שהיה כאן בכנסת, והקשבתי למרואיינים. המרואיין הראשון היה השר בוגי יעלון ולאיזון הביאו את סגן השר דני אילון, ואחר כך ראיינו את חבר הכנסת מאיר שטרית על הדיור, ואז גם שאלו אותו שאלה בענייני ועדות החקירה. איך זה יכול להיות, חברי חברי הכנסת, שלא חלפו ימים מועטים מאז שנבחרו אנשים חדשים לרשות השידור וכבר השתלט שלטון הפחד, כבר אנחנו רואים את ההשפעה של הפוליטיזציה ואת הכרסום שלה במה שקורה ברשות השידור?
אני רוצה להצטרף לחברי שדיברו כאן על הדוכן. יש ברשות השידור אנשים מצוינים. עורכים ושדרים ומגישים – אנשים מצוינים, אבל ראש הממשלה, באמצעות שלוחיו, מבקש לשעבד את רשות השידור, להשתיק כל ביקורת. עוד לא הספיקו להיכנס לתפקיד, כבר הודיעו למגישים שהם לא יכולים להביע עמדות פובליציסטיות, הזיזו אנשים מתפקידם – עורכים לא עורכים, אנשים לא מגישים בשעות קבועות, בימים קבועים – תוהו ובוהו.
כנסת שרוצה לשמור על השידור הציבורי, והשידור הציבורי, חבר הכנסת טיבי, הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה – הכנסת הזאת צריכה לומר "לא" לראש הממשלה, שהופך את רשות השידור כאילו היא היתה מחלקה במשרד ראש הממשלה, כמו בשנות ה-50, כמו בימיו של בן-גוריון – מחלקה מטעם, שופר מטעם.
אמרו כאן חברי: כולם ידעו, כולם דיברו מי יהיו הממונים. זה לא רק שהמנהלים, ידענו מי הם יהיו. ראש הוועד המנהל, המנהל – כולם הפכו להיות שלוחיהם של ראש הממשלה, של לשכת ראש הממשלה. הדבר הזה מביא לאווירה של טרור, של פחד.
מה התפקיד שלנו בעניין הזה, חברי חברי הכנסת? אנחנו חייבים להרים קול זעקה. אני לא יודעת, חבר הכנסת כבל, אם פנייה ליועץ המשפטי לממשלה; אני יודעת שאגודת העיתונאים פנתה לבית-הדין לעבודה. זה לא יכול להיות שלפני שהתפרסם המכרז כבר ידעו מי ייבחר במכרז. באיזה מדינה מתוקנת זה היה עובר, או באיזה חברה או בגוף מסודר זה היה עובר? הרי מייד כולם היו מזדעקים. אבל כשמדובר בשידור הציבורי, אפשר להפעיל אותו באופן הזה.
חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני חושבת שאתה צריך להעלות בממשלה, לא רק לתת לנו כאן תשובה פורמלית ורשמית. אתה – כיוון שאתה נמצא כאן באולם אני מפילה את זה עליך – אתה צריך להעלות בממשלה את המחאה שלנו, של חברי הכנסת, של אלה שנשארו כאן בשעת הלילה המאוחרת כי הדבר הזה הוא בנפשם, את המחאה שלנו על כך שלוקחים גוף כזה ומנסים לסמרטט אותו, וזה מה שהממשלה הזאת מנסה לעשות. תודה רבה, אדוני.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה – אחרון הדוברים, ואחר כך ישיב השר התורן, מתן וילנאי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, יש הבדל בין תקשורת, הסברה ותעמולה. מדיה היא כלי להעביר מסרים, אבל כאשר היא הופכת להיות תעמולה, זה הופך להיות משטר של עולם שלישי, של דיקטטורות. אני מכיר כזה למשל, הטלוויזיות הרשמיות במדינות ערב מדברות על המנהיג – – –
קריאה:
אתה מדבר על זה – היו.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
עדיין יש כאלה. עדיין יש כמה איים. אני מקווה שהם ייעלמו מהמפה, הם והמשטרים שלהם.
קריאה:
כמו סעודיה?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
סעודיה זה תקשורת מגויסת, בהחלט.
קריאה:
שהנשיא של המשטר הסעודי ייעלם?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני מקווה שתהיה שם דמוקרטיזציה, אני מקווה שנשים, באופן מאתגר, שהולכות ולוקחות את הילדים שלהם ואת המשפחה, נכנסות לאוטו ונוהגות, אף-על-פי שהן יודעות שהן נאסרות – אני מקווה שהן ינצחו. בכל פעם שאני רואה מופע כזה, אני נפעם. אני רוצה שהן ינצחו את המשטר הזה, בהחלט.
קריאה:
חבר הכנסת טיבי, בפעם הבאה שאתה בבחריין, תיזהר לא – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לא נכון. זו דעתי. אני אומר את דעתי.
קריאות:
– – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
על כל פנים, כשאתה שומע דוברים רשמיים בארץ, הם מדברים על ההסברה הישראלית והתעמולה הערבית. הבנת? כיפ האי וכיפ האי?
נחמן שי (קדימה):
תאמר את ההבדל בין תעמולה והסברה. הסברה זה מה שאנחנו עושים – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תעמולה זה מה שהצד השני עושה. מכבסת המלים כבר אמרנו, חברת הכנסת זהבה גלאון? אמרנו. והדוגמאות: ראה הבדל בין "טרוריסט" ל"לוחם חופש". כבר ב-1948 דיברו על הכנופיות הערביות, ומהצד השני דיברו על לוחמים וכדומה.
אגב, יש עיתונים, יש אתרים, שאני מלא הערכה אליהם, למרות העובדה שהם ביקורתיים, ובגלל העובדה שהם ביקורתיים, שהם לא נגררים אחרי המשטר, אלא ביקורתיים, כלב שמירה של הדמוקרטיה – של חשיפות, של ביקורת, של התקפות כשצריך, כאן בארץ, גם עיתונים, גם אתרים וגם אתרי חדשות. אבל מה לעשות, כאשר מדובר לפעמים בשידור הציבורי, השידור הציבורי חוטא, למרות חשיבות קיומו של שידור ציבורי, עדיף שהשידור הציבורי בארץ יהיה BBC like, ולא דומה למשדרים במדינות אחרות, אדוני היושב-ראש.
משפט אחרון, שמת לב שכמעט אין כתבים ערבים – כמעט אין; יש פה אחד, שם אחד – בשידור הציבורי? תת-ייצוג מביך של עיתונאים ערבים, הן בשירות הציבורי והן בתקשורת המסחרית הישראלית, שהיא המיינסטרימית.
יריב לוין (הליכוד):
יש יותר מאשר בצבא.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה זה קשור?
יריב לוין (הליכוד):
קשור מאוד.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
זה שאתה קושר מדיה וצבא זה בעייתי. מה הקשר?
יריב לוין (הליכוד):
מי שתורם למדינה צריך לקבל העדפה בתעסוקה. זה הכול. זה הכול – זה הקשר, הוא מאוד פשוט.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה אתה קושר שירות צבאי לעבודה עיתונאית? יש כמה עיתונאים שהם דובר צה"ל, שכשאתה שומע אותם מנתחים, הם מביכים את דובר צה"ל, הם יותר צה"ל מהדובר. אתה גם רוצה לקשור – אבל האמת היא שזאת השקפת העולם שלך, תמיד היתה, והאמת היא שהחודשים האלה זה התקופה של אנשים כמוך, תקופה של שלוש השורות האחרונות כאן; זו תקופה שאתם שולטים, אתם מכתיבים דברים, כל אחד והצעת החוק שלו, כל אחד והבייבי הגזעני שלו, המיליטריסטי, המדכא, הכופה. חבל. אני אומר לך, חבל, כי אתם מכרסמים במה שנשאר מהפרקטיקה הדמוקרטית; והשוליים, שהיו צרים, בגללכם הם צרים יותר. אני מודה לך, אדוני.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. ישיב השר מתן וילנאי. בבקשה.
איתן כבל (העבודה):
אפשר לוותר על התשובה, אדוני השר.
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
אני באמת רק יכול להצטער שעל נושאים עקרוניים וחשובים כל כך, כמו מצוקת הדיור, וכמו רשות השידור, שזה כבר שנים ארוכות נמצאת במקום שהיא נמצאת ורק הולכת ומידרדרת, וחשיבותה רבה לאין שיעור, בתקופה של כל התחנות המסחריות, כרשות שידור ממלכתית, הדיון נעשה בפורום צנוע כזה, ואני עונה בשם השר ולא בשמי שלי, שזאת בהחלט מגבלה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
המספר צנוע.
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
כל מה שאני יכול להקריא זה מה שכתב לי השר חבר הכנסת גלעד ארדן.
לאחר שהרשות פעלה במשך זמן רב ללא מוסדות, המוסדות החדשים, ובראשם הוועד המנהל, החליטו כי נושא המינויים ייעשה על-פי הכללים והנהלים של מינהל תקין – זה דבר מרענן בפני עצמו, שצריך להחליט על מינהל תקין.
המכרזים שפורסמו ודרך בחירת המנהלים מתבצעים תוך פיקוח ובקרה הדוקים ומחמירים כדי שימונה המועמד המתאים ביותר, בעל הכישורים והניסיון הטובים ביותר והרלוונטיים לתפקיד. המנהל הנבחר הוא איש ראוי, עיתונאי מקצועי, שגבר על מתמודדים אחרים בצורה שקופה ועניינית, ואין ממש בטענות כאילו נבחר בשל קרבה זו או אחרת לאנשי ציבור.
מנהל בכיר חדש, שאך נכנס לתפקיד, כמו בכל ארגון, מכניס תזזית מסוימת למערכת. יש לתת למנהל לפחות מאה ימי חסד כדי שיוכיח שהוא פועל מתוך ניסיונו ועושה שימוש בכישוריו כדי להצעיד את הרשות לחוף מבטחים. השפיטה המהירה של החלטות המנהל מגיעה ממניעים זרים ולא ענייניים.
הרשות פעלה ופועלת תוך שמירה הדוקה על נושא האיזון בין דעות, השקפות עולם פוליטיות וכדומה. הנושא אף הועלה ביוזמת יושב-ראש הרשות במליאה, והוחלט כי יש להסתמך על קודים אתיים הנהוגים בגופי תקשורת בארץ ובעולם וכי האיזון צריך להיות מיידי, תוך חתירה לכך שלכל אחד תישמר הזכות להגיב ולהשמיע את דעתו.
אנו פתוחים תמיד לקבל היזון חוזר, אם הדברים לא קוימו כפי שהתכוונו לקיימם – קיים נציב קבילות הציבור ברשות – אני לפחות מכיר את הנציב הקודם, הוא בהחלט איש ראוי, אני לא יודע אם הוא עדיין בתפקידו – אשר דואג לעדכן בכל פעם שאזרח רואה את עצמו כנפגע מתוכן ששודר.
אין ולא תהיה התערבות תוכנית בין המשרד של השר הממונה לבין רשות השידור, ואנו דוחים את הניסיונות לחבר בין התוכן שהרשות משדרת ומייצרת לבין שיקולים שאינם עיתונאיים מקצועיים. עד כאן.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה. אדוני השר, מה אתה מציע?
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
להעביר לוועדת החינוך.
היו"ר אורי מקלב:
אם כך, מי שבעד – בעד ועדת החינוך. מי שנגד הוא בעד הסרה. רבותי, הכול ברור.
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
בעד – 9, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שההצעות לסדר-היום בנושא השינויים המתוכננים ב"קול ישראל" תועברנה לוועדת הפנים – לוועדת החינוך, כפי שסוכם.