קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום תופעת ההצתות היו"ר אורי מקלב: נעבור להצעות לסדר-היום; הצעות לסדר-היום בנושא: תופעת ההצתות, מס' 6129, 6142, 6160 ו-6166. טוב, גם כאן יש תופעה, שהמציעים כולם לא נמצאים, חוץ ממני, שאני מציע. השר שאמור להשיב גם לא נמצא. אז – זאת באמת תופעה מיוחדת, לאחר תופעת ההצתות. אם כך, ברשותכם, נקיים הצבעה על דיון בוועדה. הוועדה המתאימה היא ועדת הפנים. הגיע חבר הכנסת מיכאלי. השר לא נמצא, עכשיו השאלה היא אם אני מוכן לאפשר לך. אברהם מיכאלי (ש"ס): אי-אפשר להפוך את השר וילנאי לכל השרים הלילה. היו"ר אורי מקלב: אין לו תשובה בעניין, על זה הוא לא לקח אחריות. נכון? אני הבנתי – – – איתן כבל (העבודה): אני יכול להשיב לך אם אתה רוצה. אברהם מיכאלי (ש"ס): יש שר תורן. היו"ר אורי מקלב: חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה, אתה רוצה לדבר בעניין? אברהם מיכאלי (ש"ס): ולא תהיה תשובה? היו"ר אורי מקלב: לא תהיה תשובה. אנחנו כנראה נציע לדון בוועדה, בוועדת הפנים. בבקשה, חבר הכנסת מיכאלי. יריב לוין (הליכוד): הייתי מציע שהנושא יועלה לנשיאות – שאנשים יישארו כאן עד 11:00 ויגלו שאין שר להשיב. היו"ר אורי מקלב: אם השר לא היה בהצבעה, אני מניח שאולי יש סיבות מיוחדות. יריב לוין (הליכוד): צריך להודיע. יודיעו לך, השר איננו, יודיעו למציעים, יבקשו להעביר את הדיון לשבוע הבא, יש פתרונות. היו"ר אורי מקלב: אתה צודק, סגן מזכיר הכנסת יריב לוין. נחמן שי (קדימה): אתה, בתור יושב-ראש ועדת הכנסת, תזיז את זה. היו"ר אורי מקלב: לא קיבלנו פנייה שהשר לא אמור להשיב, אבל אמר לי סגן מזכיר הכנסת שהממשלה לא חייבת להשיב. לכן – אין חובת דיווח, אגב. בבקשה, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. יריב לוין (הליכוד): השר לא הצטיין בכך – לקח אחריות. עמדת הממשלה היא שאין לה מה להשיב, זאת אמירה בפני עצמה. היו"ר אורי מקלב: זו אמירה נפרדת. כאן, במקרה הזה, הוא לא נמצא. בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב בראש, אדוני השר – יש לנו שר, מכבד אותנו, והוא עושה את כל המאמצים מצדו, אבל כנראה הוא לא יכול להיות שר של כל השרים. שר של כל השרים, יש כזה דבר? היו"ר אורי מקלב: יש שיר השירים, אבל אין שר השרים. אברהם מיכאלי (ש"ס): הנושא כאוב, הנושא חשוב, לכן – אפשר לומר: אנחנו נוותר על הדיבור, אבל אנחנו לא מדברים בשביל דיבור, הרי; מדברים פה בשביל לשים את הנושא על סדר-היום של הכנסת. מדובר פה, אדוני היושב-ראש, בתופעת ההצתות, שהיא תופעה כאובה, תופעה שנמשכת ביתר שאת, כנראה, בימי הקיץ, אבל לצערנו השרפה הגדולה שהיתה לפני כחצי שנה בכרמל, גם אז – אני עדיין לא יודע אם יש מסקנות סופיות אם היתה שם הצתה או שהשרפה נגרמה עקב רשלנות כזאת או אחרת, אבל בשורה התחתונה, כל הצתה שנגרמת – או ברשלנות או בזדון – זאת הצתה עדיין, ואנחנו צריכים לנתח כיצד אפשר למנוע את התופעות האלה, כי הנזקים שנגרמים על-ידי הצתות, אדוני היושב-ראש, הם נזקים בלתי הפיכים, נזקים גדולים מאוד. לא מדובר רק בנזק ברכוש, שהוא גם כן נזק חשוב ונזק שמדינת ישראל, קשה לה אפילו להתגבר על אותם נזקים במשך שנים רבות – יערות שהם כבר קיימים שם עשרות שנים, היערות נשרפים, ומעבר ליערות יש גם נזקים במוסדות, בדברים שקשורים לאזור של היער בצורה כזאת או אחרת. ואם רק נתייחס אפילו להצתה האחרונה שהיתה ביערות ירושלים לפני כיומיים, שלושה, שבוע – אנחנו, מצד אחד, שמענו על השרפה באותו יום, וכל האזור נכנס בעצם לחרדה; אפילו את יושב-ראש הכנסת שלנו – פינו אותו מהבית לשם הזהירות, כדי שהאש חלילה לא תגיע לבתים הסמוכים בשכונת המגורים של יושב-ראש הכנסת, וגם כל התושבים באזור נכנסו לחרדה, וזה דבר שהוא טבעי, אבל אותה הצתה שכרגע מדברים עליה, ואני עוד לא יודע כרגע מה המסקנות של הגורמים החוקרים בדבר, אם זה נגרם בגלל רשלנות של אזרח ישראלי או פלסטיני, ואני לא יודע כרגע מי בדיוק הכתובת, צריך לבדוק כיצד אפשר את הדברים האלה למנוע, או להרתיע את האנשים שמדליקים אש, או מציתים אש, בלי כוונה, גם, כיצד אפשר לעשות את זה. גם רשלנות – יש רשלנות פושעת, ויש רשלנות תורמת, ויש רשלנות תמימה. הרבה מאוד מקרים של הצתות, שקורות אחר כך כהצתות גדולות, ויערות נשרפים ועצים נשרפים, הם בגלל חוסר תשומת לב. אני כרגע לא אומר – בלי שזה הוכח ובלי שזה נחקר – שיש פה מצית בזדון שמנסה לגרום נזק למדינה, לרכוש של המדינה, וההצתה מסכנת גם את תושבי המדינה, אבל פה מדובר במפורש בחוסר זהירות של הרבה מאוד אנשים, הרבה מאוד מטיילים, או הרבה מאוד אנשים שהם לא דווקא מטיילים, שמציתים אש, והאש יוצאת ושורפת אחר כך רכוש כזה או אחר, ואחר כך יש גם סכנה לאנשים, סכנת נפשות, אנחנו לא יכולים לעבור על זה לסדר-היום ולא לבצע – לא רק חקירה, אלא גם נקיטת אמצעים נגד כל אלה שגרמו לכך. ופה התחושה היא שעוד שרפה נגרמת, ועוד שרפה נגרמת, ואנשים שגרמו לכך, והיו צריכים להיענש על כך, לא נענשים, ואז האזרחים שבאים לאחר מכן, במקומות אחרים, או באותם מקומות, עדיין ממשיכים להצית אש, ולצערנו התופעה הזאת חוזרת. לכן – זאת בעיה שאנחנו, המדינה, צריכים הרבה להיערך למניעה, ולאו דווקא לענישה, אבל אם כבר נגרמה הצתה, ואם כבר היתה שרפה, גם להעניש את מי שצריך להעניש. אדוני היושב-ראש, יש תופעה אחת שקרתה בשרפה האחרונה, ובמקרה שמעתי את זה דווקא מחברנו חבר הכנסת ישראל אייכלר, שהיתה בהתחלה האשמה שמי שגרם לאש, כביכול, זה תושבי הר-נוף. היו"ר אורי מקלב: האשמה מגורם רשמי. אברהם מיכאלי (ש"ס): כן, גורם רשמי מטעם כיבוי אש. היו"ר אורי מקלב: גורם בישראל האשים שכונה. אברהם מיכאלי (ש"ס): כיבוי אש או קרן קיימת – קרן קיימת לישראל, וזאת האשמה כל כך חסרת בסיס, שהיתה לפחות מפי אדם רשמי, שבא ומאשים תושבים או תושב מהר-נוף, ולהגיד אחר כך – הרי אתם יודעים מי גר בשכונה הזאת, או מי האנשים שגרים, כאילו, כביכול, באו פה להטיל כתם על שכונה שלמה, על תושבי הר-נוף. ברוך השם, גרים שם אנשים טובים, ואנשים מפורסמים, ואנשים שהם מהתושבים הכי חשובים בירושלים, אפשר לומר אפילו. ולהאשים את תושבי שכונת הר-נוף שהם מציתים את האש, בלי לבדוק, בלי להוכיח את זה – לדעתי, מי שגרם לזה, צריך לקרוא אותו לסדר, וצריך לבקש ממנו לא רק התנצלות, אלא גם שיהיה אחראי לדברים החמורים שהוציא מפיו. אני חושב שתפקידה של המערכת כולה – גם כיבוי אש, גם המשטרה, לבוא ובמקרים כאלה להוציא גם הודעות מוסמכות, ולא להטיל רפש ואשמה באנשים שלא אחראים לכך, ומצד שני גם – כן להעניש את האנשים שכן היו הגורמים לכך. תודה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לך, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אני גם באמת רוצה להצטרף לדבריך בנושא הזה של – קודם כול, השרפה הזאת גרמה לנו כמה שעות של אימה, שהחזירה אותנו לשרפה בכרמל והתוצאות החמורות והקשות שהיו שם, וזה שזה הסתיים אחרת, זה – ברוך השם, צריך להודות על כך, וגם להודות לאנשים – אם נכון שטייסת הכיבוי היא שעשתה את השינוי בשרפה הזאת, והיא מנעה, על אף החשש הגדול ופינוי התושבים והכמה-מוקדים והקרבה לבתי מגורים ולמתקני גז וכו' – אם באמת היה השינוי, אז – מי שקיבל את ההחלטה, אם בפעם הקודמת היתה על זה ביקורת, אז הנה הזמן להודות על הדברים האלה. אבל התופעה הזאת, של הטחת האשמות וחיפוש אשמים, זה לא התחיל בתושבי הר-נוף, זה התחיל קודם – שזה פיגוע. גם המציעים בהצעה לסדר-היום הזאת, חלקם, הכותרת היתה: פיגוע; דבר ראשון כבר קבעו שזה פיגוע, ומתברר שזה לא פיגוע, וגם לא אשמה של שכונה שלמה, שהיא במקרה זה גם שכונה חרדית. מה היה קורה אם היו מאשימים את שכונת בית-זית? הרי בסוף זה גם קרה בגלל תושב של בית-זית, ואני יוצא מנקודת הנחה שלא היה זדון אלא היתה רשלנות. אבל גם לגבי רשלנות, בסופו של דבר, אנחנו צריכים להגביר את ההסברה, במיוחד באזורים שצמודים ליערות, במקומות שבהם יכולות להיות שרפות, ולעשות גם מעשים. אין לי ספק שצריך – יש מה לעשות בנושא הזה, למנוע – מחסומי אש כאלה ואחרים, וצריך לעשות אותם, אבל במיוחד שבקרבה ל"יד ושם", למתקני גז, מצבורי גז. אבל הדבר העיקרי – אנחנו רואים שבשנתיים האחרונות יש איתותים בוערים על שרפות שחוזרות ונשנות, גם מהשרפה בכרמל ועד היום היו כמה וכמה שרפות מאוד מאוד גדולות; אנחנו יודעים שמאות דונמים נשרפו בשנתיים האחרונות, ובתקופה האחרונה זה נמשך, וההרגשה היא שאולי אנחנו שוב נכנסים לשאננות – מקימים חפ"ק, מתראיינים לעיתונים, בכל מקום יש שידורים, יש צילומים, ולאחר מכן שקט. לכן אני חושב שאת שני הדברים האלה צריך באמת לקחת לתשומת הלב, השרים שבאמת אמונים על כך והמשרדים שאמונים על כך, ואני חושב שגם אם אין תשובת השר, המקום לדון הוא בוועדה – היא מקום – האם שר מציע את זה, השר מתן וילנאי? השר להגנת העורף מתן וילנאי: דיון בוועדת הפנים. היו"ר אורי מקלב: אם כך, אנחנו מציעים גם כן, ואנחנו נעבור להצבעה. מי שבעד הוא בעד דיון בוועדת הפנים, ומי שנגד מבקש להסיר את ההצעה מסדר-היום. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר אורי מקלב: בעד – 8, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך ההצעה לסדר-היום בנושא תופעת ההצתות תידון בוועדת הפנים והגנת הסביבה.