קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום נערים נשלחים לכלא בשל חוסר במוסדות לנוער בסיכון היו"ר אופיר אקוניס: הצעות לסדר-היום בנושא: נערים נשלחים לכלא בשל חוסר במוסדות לנוער בסיכון, מס' 6023, 6046 ו-6051, של חברי הכנסת דוד אזולאי, אילן גילאון ואורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת אזולאי, בבקשה, ראשון הדוברים. אחריו - חבר הכנסת גילאון, ולאחר מכן - חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, וישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים; החלפתם? שר הדתות, השר מרגי. הצעות לסדר-היום נערים נשלחים לכלא בשל חוסר במוסדות לנוער בסיכון היו"ר אופיר אקוניס: בבקשה, חבר הכנסת אזולאי, שלוש דקות. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, הכותרת זועקת לשמים. שופט שפרש מודיע: נאלצתי לשלוח נערים לכלא בשל חוסר במוסדות סגורים. רבותי, הכותרת הזאת צריכה להדיר שינה מעיני כל אזרח במדינת ישראל. אם שופט אומר דבר כזה, הרי שיש לנו כולנו סיבה לדאגה. אני אישית טיפלתי, בהיותי יושב-ראש ועדת הפנים, במקרה של נער שהוכה בצורה קשה ביותר. הוא נשלח למעצר. הוכה קשה, בצורה אכזרית, הייתי אומר. היו"ר אופיר אקוניס: במתקן המעצר "קישון". דוד אזולאי (ש"ס): ב"קישון". היו"ר אופיר אקוניס: נכון. דוד אזולאי (ש"ס): ועד היום הנושא הזה לא נסגר, כי אותם שוטרים שהיו אמורים לשמור עליו לא עשו את זה. זו רק דוגמה קטנה של התוצאות הקשות, כששולחים. וכאן אני רוצה להגיד לחברי, ואני מצר על כך שהשר כחלון, שבאמת, מסיבות מובנות – הוא פנה אלי, הוא ביקש התנצלות והלך ואני מקבל את זה, אין לי בעיה ואין לי טענה. אבל יש ויכוח, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אם את הרשות לשיקום האסיר צריך להעביר למשרד הרווחה. אני אומר לכם שאם היה לי ספק בעניין הזה, הרי שהיום אני מקבל את התשובה למה לא צריך להעביר את הרשות לשיקום האסיר לרווחה. פשוט זה מחדל, זה כישלון. כי מה שיקרה, אם האסיר עד היום היתה לו איזו פינה ששם הוא ידע – הנה, סוף כל סוף אני מגיע כאן לשיקום, הרי שגם את הפתח הזה אנחנו הולכים לסגור בפניו. לכן, כאשר נער נתפס והוא צריך להמתין למעלה מחצי שנה כדי להגיע למוסד סגור, ואני שואל – לא הייתי רוצה להיות במקום אותו שופט. לאן ישלח אותו השופט? יש מקרים שאפילו אל הבית הוא לא יכול לשלוח את הנער הזה כי המצב שלו יותר חמור, ויש מקרים – לשלוח אותו לאן? לרחוב? מה הוא יעשה? מה הוא יעשה? רבותי, זוהי פשיטת רגל, ואם לא נעצור את זה מייד, אנחנו כולנו בצרות. אני חושב, אדוני היושב-ראש, אני מאוד מקווה שהנושא הזה יעבור בסופו של יום לוועדה ראויה. ועדת העבודה והרווחה, לדעתי, היא המקום שצריך לטפל בנושא הזה. אחרת, אם נער שנמצא שהוא צריך ללכת למוסד סגור, נשלח בסופו של יום לכלא, והוא נשלח לא פעם אחת גם לא למקומות שבהם הוא נמצא עם נוער; חברי חברי הכנסת, אני מכיר מקרים, סיירתי בבתי-סוהר והזדעזעתי לראות איך ילד, שצריך להיות באגף הנוער, נמצא עם מבוגרים. מה אתם מצפים שילד כזה יעשה אחרי – הוא יוצא עבריין עם דיפלומה. אם עד היום הוא היה עבריין קטן - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): יש שם אוניברסיטה לפשע. דוד אזולאי (ש"ס): זה מה שאני אומר. אם עד עכשיו הוא היה עבריין קטן, עכשיו הוא יהיה עבריין גדול. ולכן, אני מאוד מקווה, אדוני שר הדתות, ידידי ומכובדי, אני מאוד מקווה שהדברים הללו – ואני מאמין שחברי הבאים אחרי גם הם יאמרו דברים לא פחות קשים. הדברים האלה צריכים לעבור לשר הרווחה, להביא את הדברים האלה לידיעתו, והוא, כאיש עם לב רגיש לנושא הזה, חייב לקחת את הנושא הזה לידיים. בני-נוער, יש להם טיפול מיוחד. אסור לנו לטפח ולעודד נוער עבריין שהוא יהיה עבריין יותר מדופלם בגלל חוסר מקום. היו"ר אופיר אקוניס: תודה רבה, אדוני. דוד אזולאי (ש"ס): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אופיר אקוניס: תודה לך. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה, ואחריו - חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה. אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, כבוד השר לענייני דתות, חברי חברי הכנסת, בהמשך לדבריו של קודמי, חבר הכנסת דוד אזולאי, אני רוצה גם כן להדגיש את חומרת המצב בעקבות עדותו של שופט לשעבר במדינת ישראל, שאומר: לא פעם שלחתי לבית-הסוהר בני-נוער רק משום שלא נמצא להם מקום במוסד מתאים; רציתי בכך להגן עליהם מפני הרחוב ועל הרחוב מפניהם. יש שיר כזה, אדוני, נדמה לי הלחן הוא עממי; אנחנו קראנו לזה פעם עממי, של: "בין שלוש ובין ארבע בוערים פנסים / אין מקום שנוכל בו את ראשינו לשים / - - - ילדים שכאלה צריכים כבר להיות / בין כותלי בית-הכלא או בבית-הקברות". חברה, ככל שגיל האסירות בה יותר מבוגר, כך היא חברה יותר טובה ויותר מתקדמת. אני שייך לקבוצה אידיאולוגית שמאמינה ש"בכול אשמה החבריה" או בזכותה. בתפיסה הסוציאלית שלי רוב האנשים האלה, או כולם, רובם ככולם הם בעצם קורבנות של נסיבות, של חברה, של חינוך קודם יותר. אני רוצה להגיד לאדוני שפעם אחת בחיים שלי ניתנה לי הזכות להצביע אמון בממשלה באמצעות הצבעת תקציב. זה היה בשנה הראשונה לממשלתו של אהוד ברק. בסופו של דבר, גם אני וגם דודה, זיכרונו לברכה, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, הצבענו נגד, ואז שנינו היינו שייכים לקואליציה, מפאת סיבה אחת, מפאת התקציב לכפרי-הנוער. כפרי-הנוער אינם מקומות סגורים, הם מקומות פתוחים, אבל אי-מציאת מקום בכפרי-הנוער ומשלא נמצא תקציב לכך, גרמו לנו להצביע אי-אמון באותה הזדמנות. עד כדי כך הדברים היו חמורים. הדבר הזה הוא חמור, אדוני, עד כדי כך שהוא משול לכך שיכולים לכרות רגליים בבית-חולים משום שיש מחסור במיטות. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): או בפלסטרים. היו"ר מגלי והבה: אדוני, כשאני רואה באמת את דוד אזולאי ואני רואה אותך, ומדברים, וגם אורלי תיכף תדבר על סוגיה שהיא בנפשנו, ואנשים שכבר עשו, הספיקו לעשות משהו, גם השר מרגי פה. אנחנו באמת לא יודעים לשים את האצבע על סדר העדיפויות, עד שיקרו, חס וחלילה, אסונות ודברים, שאנחנו כבר שומעים עליהם ורואים אותם. ואני שומע אותך, דוד, בכל הזדמנות, אתה מעלה את הסוגיות האלה של מה שעובר, וגם אותך. אנחנו צריכים גם, כרשות מפקחת, אדוני השר, לשים את חותמנו, שהדברים האלה – למה מחכים? ואני מפריע לך פה, לקחתי לך את הזמן. אילן גילאון (מרצ): בהחלט תודה, זה בסדר גמור. אני בדיוק דיברתי בפעם הקודמת שלא חייבים לנצל את כל שלוש הדקות, אפשר לבטא את זה גם בפחות זמן. אבל אני אומר, אדוני, הדברים הם עד כדי כך חמורים, שצריך להחליט על סדר עדיפויות אחר. אני מבחין בין דברים דחופים לחשובים. זה דבר דחוף, לא רק חשוב. זה בעיה ממארת. אני אומר לך פה: אני מסכים לקנות מטוס אחד פחות ולמצוא פתרון לאנשים הללו, וצריך לומר את הדברים באומץ לב. היו"ר מגלי והבה: אני לא רוצה לקחת לך את ההצגה, אבל, חברי, אנחנו בוועדת הכספים יודעים: אין בעיה של כסף במדינה הזאת; יש בעיה של סדר עדיפויות. ולכן אנחנו כולנו נתאחד, וחבר הכנסת, השר מרגי, אני זוכר את המלחמות שלך. אילן גילאון (מרצ): תראה, אם הייתי אומר לך דברים אחרים הייתי עושה לעצמי עבודה קלה. קל וחומר. אבל אני בכוונה רוצה ללכת לקצה, לקצות הקצוות, כדי להבין עד כמה המקרה הזה, שילד הולך לבית-סוהר במקום ללכת למוסד מתאים, הוא חמור; איזה נזק בעתיד אנחנו יוצרים, שיכולנו למנוע אותו בהשקעה, מה שנקרא השקעה מניעתית. אני מניח שחברת הכנסת אורלי לוי תמשיך את העניין הזה, כי היא פתחה עם העניין של אוניברסיטה לעבריינות בבתי-הכלא. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת אילן גילאון, שמדבר מנהמת לבו על הבעיה. חברת הכנסת, סגנית יושב-ראש הכנסת, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. וישיב לנו השר מרגי, שר הדתות. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי, באמת קצת מפריע לי, כי לא אמרו מה הסיבה החשובה שבגינה שר הרווחה איננו כאן, ואני מאמינה שיש לו סיבה חשובה, אבל סיבה לא פחות חשובה היא שליחתם במודע וגזירת גורלם של ילדים שכל חטאם שנולדו למשפחה הלא-נכונה; למשפחה שאולי היא חסרת מסוגלות הורית או לסביבה שיש שם איזה כשל חברתי-סוציאלי. ואנחנו, במקום לנסות לתקן, לתת להם את הכלים כדי להציל אותם, ומדובר פה בהצלת נפשות, מה אנחנו עושים? אנחנו גוזרים עליהם גזר-דין מוות. למה זה מוות? כי הרי ברור וידוע מראש: עזבו מה יכולים לעבור נערים בתוך כותלי בית-הסוהר, במיוחד אם אנחנו שומעים מקרים, כפי שציטט פה חבר הכנסת קודם, שבהם הוא רואה נערים, ילדים, באותו תא עם מבוגרים. יכול להיות שאני מוזנת יותר מסרטים, מסרטים שמספרים את הסיפורים של בית-הכלא, אבל אני מזדעזעת, אני מפחדת, לא רוצה לחשוב מה עובר עליו באותם דברים, לא רוצה לחשוב מה הוא צריך למכור כדי לזכות באיזה "פרוטקשן" של מבוגר כלשהו. אבל דבר אחד פה ראוי לשבח, והוא שנשיא בתי-המשפט לנוער, השופט לשעבר אברהם שיינפלד, יוצא בכל כלי תקשורת ואומר, ואני בכוונה רוצה לצטט: בתי-המשפט לנוער שולחים בני-נוער בסיכון למעצר או לכלא, כי המסגרות הטיפוליות מלאות עד אפס מקום. אלה דבריו החמורים של מי שנושא בתפקיד כזה ונאלץ בעצמו לכתוב החלטות ולשלוח נערים למעצר או לכלא, פשוט כי למדינת ישראל לא מתאים עכשיו להוציא כמה שקלים כדי לבנות עוד מוסד מתאים, טיפולי ושיקומי. אתה יודע מה הבעיה פה? הבעיה היא, מעבר לסדרי עדיפויות, חלוקה לא נכונה של האחריות בין המשרדים השונים, ולמה זה? כי אם אנחנו עושים, אפילו מבחינה כלכלית – ואני שונאת לדבר על עתידם של ילדים מבחינה כלכלית, אבל גם מבחינה כלכלית, כמה עולה בית-סוהר? כמה עולה אחר כך לטפל באותם נפגעים של אותו ילד, שבמקום להשתקם הפך להיות עבריין ופגע בסביבה? דוד אזולאי (ש"ס): בית-סוהר יותר יקר. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): בית-סוהר יותר יקר. כמה עולה לבנות בתי-סוהר? כמה עלה לנו לבנות עכשיו את בתי-הסוהר הפרטיים? אדוני השר, אתה יודע, מאות מיליונים. כמה עולה לבנות מוסד טיפולי לנערים? קטסטרופה. אבל מה, זה לא שאין לנו יכולת ביקורת, כי מבקר המדינה חוזר על זה פעם אחרי פעם אחרי פעם. בממצאים חמורים שעולים משני דוחות שלו הוא מדבר על כך שלפעמים נערים ונערות צריכים להמתין שישה עד שמונה חודשים להשמה במעונות הממשלתיים, שלא לדבר על מחסור במטפלים מקצועיים, מחסור במכסות. לאן הגענו? במקום להתאים את הטיפול לילד, אנחנו מתאימים את הילד למה שיש לנו. ומה שיש לנו, חברים, זה ממש לא מספיק. זה כביש חד-סטרי, שאנחנו יודעים לאן הוא מוביל. מי שנכנס לסירה הזו לא יכול לצאת ממנה, לא יכול, כמעט, ואנחנו יודעים מה הסיכויים של אותו נער. אמרתי קודם: אוניברסיטה לעבריינות. זו אוניברסיטה לעבריינות, כי אם הוא בהתחלה - התחיל באיזה מעשה קונדס, נפתח לו תיק פה, תיק שם, יכול להיות שזאת אפילו איזו מצוקה, ויכול להיות שבטיפול כזה או אחר אפשר היה לטפל בכך. אבל השופט הזה מדבר כנראה מדם לבו, כי שמעתי אותו מדבר ברדיו, ושאלה אותו אחת המראיינות – אני לא זוכרת אם זו היתה יעל דן או קרן נויבך – והיא אומרת לו: אתה זוכר את הפרצופים? אתה זוכר איזה פרצוף של ילד כזה, שנאלצת לשלוח, כשאתה יודע שזה לא הטיפול המתאים לו? כשאתה יודע שאתה גוזר את גורלו? הוא אומר: אני זוכר לא אחד, הפרצופים שלהם עולים לנגד עיני. השופט הזה לא יכול לישון בלילה, ואני רציתי לפנות פה לשר הרווחה, שאומרים לו: תעשה מעשה כחלון. עשה מהפכות במשרד התקשורת. המהפכה האמיתית שתשאיר חותם זה רק במשרד הרווחה. רק אם נציל את אותם ילדים - כמה כוח כלכלי טמון בהם. הם יהיו פרודוקטיביים, הם לא יבזבזו כספים לא על כלא ולא על בתי-חולים שנצטרך לטפל בהם או במי שהם פגעו בו, ונוכל להציל נפש ונוכל להציל את הדורות הבאים. איך היה עם קין והבל? "דמי אחיך צועקים אלי"; לא "דם", "דמי". למה? זה הילדים של הילדים של הילדים, עד סוף הדורות. אותה מידה גם פה. לא טיפלנו בילד הזה, כאילו לא טיפלנו בתינוק שלו ובתינוק של התינוק שלו, וכן הלאה וכן הלאה, וזו חובתנו. אני לא רוצה לקחת יותר זמן, אבל האם יוכל שר הרווחה, ביודעין שזה מה שקורה, לישון טוב בלילה? אולי צריך לשלוח לו את הפרצופים של כל אותם ילדים שגזרנו את גורלם לחיות בשולי החברה? להתפרנס, אולי מגנבות, מפגיעה באחרים? אבל קודם כול הם ילדים. יש לי הצעת חוק שנמצאת עכשיו בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, שקובעת שם באופן ברור וחד-משמעי: כל ילד ונער, קטין, שהוחלט בעניינו על-ידי בית-משפט או על-ידי ועדת החלטה שהוא זקוק למסגרת חוץ-ביתית – כי אומר השופט: הרבה פעמים אין לי האופציה בכלל לשלוח אותו הביתה, כי הבית יותר מסוכן לו – על המדינה לפעול באופן מהיר למצוא לו את הסידור החוץ-ביתי הזה. ולא שישה עד שמונה חודשים, שזה כבר הופך להיות אבוד, ובגלל זה השופטים בסוף מכניסים אותם לכלא במקום למצוא להם טיפול. משרד הרווחה מתנגד לזה או מעכב את זה, וזה לא השר, זה הפקידים שם, כי יש להם איזו אג'נדה מסוימת. שייכנסו לבתי-הכלא, שיסתכלו לנערים האלה בפרצוף, ואז נראה אותם ישנים טוב בלילה. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. כמובן, ישיב לנו השר מרגי. נקווה שלפחות בשולחן הממשלה תגיד את הדברים ששמעת כאן. השר לשירותי דת יעקב מרגי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב בשמו של שר הרווחה. אני רוצה בפתיח לומר, ואני מודיע גם במעמד זה, שאני מזדהה ומתחבר לכל מלה שנאמרה כאן. בכנסת השש-עשרה הייתי חבר הוועדה לזכויות הילד, וכבר אז – ואני מאמין שגם כמה כנסות לפני כן עוד דנו בחוסר הזה של המקומות, ונערים נשלחו לבתי-כלא. בזמנו, באחד הדיונים ישב שופט לנוער בדימוס שאני לא זוכר את שמו, אני לא רוצה לטעות, והציג את הבעיה בצורה מאוד מזעזעת. כחבר ועדת הפנים לדורותיה, כל מי שמסייר בבתי-הכלא, גם בבתי-הכלא לנוער, יודע שכלא זה לא מקום, קודם כול, לאף אחד. היו"ר מגלי והבה: אין ספק. השר לשירותי דת יעקב מרגי: זה לא מקום אידיאלי לאף בן-אדם, לילדים לא כל שכן. אני רוצה לקרוא את תגובת שר הרווחה ולהוסיף משלנו: מדי שנה נעצרים אלפי נערים על-ידי המשטרה בחשד שעברו עבירות על החוק. אדוני חבר הכנסת גילאון, אני מסכים אתך. אני בדקתי בחדרי הלידה עם כל המיילדים, שאלתי אותם אם ילד נולד עבריין. הם אמרו לי: אף ילד לא נולד עבריין. לכן אני מזדהה ומסכים כשאתה אומר לי שזו האג'נדה, זו השקפת העולם, שתמיד זה בגלל מחדל או של החברה או מסיבות אחרות, בוודאי ילדים לא נולדים עבריינים. רשות חסות הנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים היא זו שאחראית לטיפול חוץ-ביתי סמכותי-כופה במתבגרים המצויים במצבים של עבריינות וסטייה חברתית. היא מטפלת בבני-נוער המצויים בקצה הרצף הטיפולי-חינוכי במדינת ישראל, לאחר שכל ניסיונות הטיפול הקודמים בהם לא נשאו פרי. מתבגרים אלו נמצאים במצבי סיכון וסכנה, ומופנים על-ידי בתי-המשפט לנוער לטיפול במעונות רשות חסות הנוער. חסות הנוער מפתחת ומפעילה רשת מגוונת של מסגרות פתוחות ונעולות עם מומחיות בחינוך, בשיקום ובטיפול חוץ-ביתי סמכותי למתבגרים במצבי סיכון וסכנה בקצה הרצף, המופנים על-פי החוק או בצל החוק. חשוב לומר גם, כשאומרים "נוער בסיכון", "נוער בסיכון", נוטים לחשוב שהחברה בסיכון, רק החברה בסכנה ממנו. לעתים הנער גם מסוכן לעצמו וצריך להציל אותו, לא רק להציל את החברה; גם להציל אותו מעצמו. כ-1,700 בני-נוער מטופלים מדי שנה בחסות הנוער. למעלה מ-800 מקומות קיימים במסגרות הפתוחות – שימו לב לפרופורציות – וכ-120 מקומות במסגרות הנעולות לנערים ולנערות. מראש, זו דעתי, ברגע שהמכסה היא 120, אנחנו מראש חורצים דין של חלק גדול מאותם נערים, שנאלצים או שנגזר עליהם להגיע לסיטואציות כאלה. בארץ ובעולם מתנהלת דילמה מקצועית באשר לדרך המיטבית לטפל בנוער עבריין. יותר ויותר נשמעים קולות בכיוון של טיפול במסגרות פתוחות ומיצוי הפתרונות הקיימים בהן לפני מתן צווים להשמה במסגרות הנעולות. המשרד פועל לפיתוח של מגוון מענים על הרצף שבין מסגרות פתוחות לנעולות. דרך אגב - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): כמה זמן לוקח לפתח את המקומות האלה, וכמה ישלמו - - - השר לשירותי דת יעקב מרגי: אמרתי לך, התגובה הזו נאמרה לנו בכנסת השישה-עשר. אני מאמין שהיו עוד כמה כנסות שלפנייך. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אני בטוחה שהם עושים cut and paste. הם אפילו לא כותבים אותם מחדש, הם פשוט מעתיקים אותם. היו"ר מגלי והבה: בכנסת השש-עשרה, נכון. השר לשירותי דת יעקב מרגי: שש-עשרה, סליחה, אני מתקן. אז אני אומר: הדילמה המקצועית הזו קיימת. לצערי הרב, במשרד לשירותי רווחה, כחבר כנסת פעיל אני יכול לומר לכם: היא לא קיימת. בכל הדיונים בוועדות, והן בוועדות שרים שאני משתתף בהן היום, יש להם אג'נדה ברורה. הם מציגים אג'נדה ברורה של אך ורק מסגרות ביתיות, טיפול בתוך הקהילה בנושאים האלה. ליוויתי את המאבק הזה, ולכן אני חושב, שכפי שאמרה חברת הכנסת לוי אבקסיס: לי אין ספק שאם היה תלוי – והיו לו יכולות, לשר, לממש את השקפת עולמו ואת המדיניות שלו, הוא היה עושה זאת בצורה נחרצת. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): תפקידו לדרוש, תפקידו לדרוש. זה - - - השר לשירותי דת יעקב מרגי: נכון. אני רק אומר: הצוותים המקצועיים הולכים בכיוון מסוים. המשרד מודיע: בימים אלה ישנו פיתוח מואץ של מסגרות נעולות נוספות, ומספר המקומות הנעולים לנערים עשוי להכפיל את עצמו כבר במהלך 2011–2012. אנחנו מדברים על להכפיל את עצמו, אז מקסימום יהיו 240. שנית, ישנה היערכות לפתיחת מסגרות נוספות בחסות הנוער במהלך 2011, שייתנו מענה לנערים ונערות עם מאפיינים ייחודיים – כמו בעיות נפשיות, פיגור קל. שלישית, המשרד נוקט מדיניות מתמדת לשיפור השירות וההתמקצעות במכלול המסגרות שהוא מפעיל, וכן לשדרוג התשתיות והפן התקציבי המיועד למסגרות אלו. אנו תקווה שמכלול הצעדים שאנו נוקטים בימים אלו להגברת איכותם וזמינותם של המענים הניתנים במעונות החסות לבני-הנוער יסייע לנו ולבתי-המשפט לתת טיפול מקצועי, מותאם וראוי לכל אותם נערים הנמצאים בקצה הרצף, ויקדם את סיכוייהם להשתקם. עד כאן הודעתו של שר הרווחה. אני חושב שהנושא הזה צריך להמשיך להיות על סדר-היום, אם אתם תרצו בוועדת - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): העבודה, הרווחה והבריאות. אילן גילאון (מרצ): - - - השר לשירותי דת יעקב מרגי: בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בשמחה אני אתמוך בכך. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לאדוני השר. אברהם מיכאלי (ש"ס): אפשר הצעה אחרת? היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גילאון, מתאים לך בוועדה? אילן גילאון (מרצ): - - - היו"ר מגלי והבה: שנייה אחת, חבר הכנסת מיכאלי. חברת הכנסת אורלי לוי וחבר כנסת דוד אזולאי, מסכימים לוועדה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): כן. דוד אזולאי (ש"ס): כן. היו"ר מגלי והבה: מה רצית, חבר הכנסת מיכאלי? אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): הוא גם רצה ועדה. אברהם מיכאלי (ש"ס): רציתי ועדה. היו"ר מגלי והבה: בסדר, אז הצטרפת לדעת הרוב. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד, זה בעד הדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות; מי שנגד, זה להוריד מסדר-היום. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד – 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא: נערים נשלחים לכלא בשל חוסר במוסדות לנוער בסיכון, תידון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.