קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
מינוי היועץ לביטחון לאומי יעקב עמידרור לבחון מחדש
את דוח רפורמת קרקעות הבדואים בנגב
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: מינוי היועץ לביטחון לאומי יעקב עמידרור לבחון מחדש את דוח רפורמת קרקעות הבדואים בנגב, מס' 5957 ו-5969; הצעות רגילות של חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וטלב אלסאנע. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. על שתי ההצעות ישיב בשמו של ראש הממשלה השר ארדן – השר שמחון ישיב, נכון? אתה מתחלף. בבקשה, אדוני, לרשותך שתי דקות.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
שתי דקות זה מספיק? לא, עשר דקות מגיע לך, אבל זה בסדר, סתם בחנתי את – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אם הממשלה תסכים אתי, אני מוכן לפחות מעשר דקות.
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, לפני כמה שנים היתה החלטה לתת למועצה לביטחון לאומי לטפל בעניין הקרקעות של האזרחים הערבים בנגב. קמה מחאה ציבורית גדולה אז, והרעיון נגנז. היום אנחנו מתבשרים, שלאחר הטיפול האזרחי על-ידי ועדת-גולדברג ועל-ידי ועדת-פראוור חוזרת המועצה לביטחון לאומי לטפל בנושא, וכמובן, הפעם בראשותו של יעקב עמידרור.
ועדת-גולדברג, השופט גולדברג, בחנה את הנושא והציגה המלצות. ההמלצות האלה, חלקן חיוביות אבל על-פי רוב הן לא היו לרוחנו; הן היו גרועות. אבל נראה שבממשלה חשבו שהן לא מספיק גרועות ורעות, והקימו ועדה בראשותו של אייל גבאי ומר פראוור, שבחנה את המלצות ועדת-גולדברג והגישה המלצות אופרטיביות שכוללות עקירה של עשרות אלפי אנשים מהיישובים שלהם והפקעה של מאות אלפי דונמים. בכל זאת היה מי שחשב שההמלצות הן יותר מדי נדיבות. ואז עלה הרעיון להעביר את הנושא שוב למועצה לביטחון לאומי, והממונה הראשי והישיר על העניין של ההמלצות, של יישומן, של עריכתן מחדש – כך זה נקרא – הוא יעקב עמידרור.
מר עמידרור ידוע בדעותיו הקיצוניות. ידוע שהוא אדם מעורר מחלוקת. הוא כמעט לא אומר דעה אחת שלא מעוררת סערה בארץ. ולכן, המינוי נראה – אני לא רוצה להגיד תמוה, כי לגבי הממשלה הזאת, המלה הזאת שחוקה. היא עושה הרבה דברים תמוהים, ואם מישהו עושה כל יום דבר תמוה, זה כבר לא תמוה. כלומר, ריבוי התמיהה מבטל את התמיהה. התמיהה היא על דבר חריג שקורה, אבל מבחינת הממשלה הזאת זה לא דבר חריג. איך אומרים? זו, הממשלה הזאת – יעקב עמידרור מייצג נאמנה את דרכה.
בעיתונות פורסם שמר אייל גבאי הגיש את התפטרותו בעקבות מינוי מר עמידרור. הוא נפגע מזה, וב-1 באוגוסט ההתפטרות שלו תיכנס לתוקף.
זה מראה עד כמה הכוונות של הממשלה בקשר לאזרחים הערבים בנגב הן רעות. לאורך כל התהליך הזה ולאורך כל הוועדות האלה לא הובא בחשבון מה אומרים התושבים הערבים בנגב, מה אומרים נציגיהם, מה אומרים המומחים מטעמם. לא נערך אתם משא-ומתן, לא שמעו את דעתם, הם לא היו שותפים בעריכת הדוחות, בקבלת ההחלטות. בעצם, יש כאן כפייה מצד אחד. יש כאן ניסיון לכפות את העניינים בכוח מצד אחד.
אנחנו, אני ועמיתי חברי הכנסת הערבים, וגם ראשי הציבור הערבי בנגב, לאורך שנים רבות, ואולי עשרות פעמים מעל הבמה הזאת בכנסת ובוועדות של הכנסת ובמפגשים ציבוריים, וגם במפגשים סגורים עם שרים ועם ראשי ממשלה ועם נשיאים ועם אחראים למיניהם – אנחנו חזרנו על ההצעה שוב ושוב: בבקשה, בואו נעשה הידברות כדי לפתור את הבעיה בנגב, והיא ניתנת לפתרון.
אני זוכר את חבר הכנסת לשעבר ג'ומס, שאמר מעל הבמה הזאת שלפי הערכתו – והוא מכיר את העניין מקרוב – הוא אמר שהוא מעריך ש-95%–98% מהבעיות ניתנות לפתרון בהסכמה. הוא העריך שיישארו אולי 2%–5% מהבעיות, ואפשר להקים מתווה לפתרונן. ככה שניתן להגיע להסכמה, זה לא בלתי אפשרי. זה לא יביא לפגיעה בביטחון המדינה, שצריך להזעיק את המועצה לביטחון לאומי ואת ראשה, היושב בראשה, מר יעקב עמידרור, כדי להציל את הממלכה מהאיום הגדול שמא יכירו בכמה יישובים. כמובן, הרוב לא יכירו בהם, אבל גם זה, רואים בזה דבר שהוא יותר מדי.
אני, לא היו לי אשליות, אבל חשבתי שאולי השפיות תנצח, אולי מישהו יחשוב, אולי מישהו ירצה למנוע עימות. אבל איך אומרים? דברינו היו בבחינת זריקת מלים לריק. קולנו לא נשמע, הצעותינו לא נענו ובקשותינו לא נתמלאו. רצינו הידברות. אנחנו לא ששים לעימות, לא רוצים עימות – לא הציבור הערבי בכלל, לא ראשי הציבור הערבי ולא הציבור הערבי בנגב.
אנחנו מעוניינים בהידברות, ויש לנו הצעות רבות שניתן בדרכי נועם לגשר בינן לבין ההצעות של הממשלה. ניתן בעצות מומחים לפתור את רוב הבעיות. ניתן אפילו לקבל את ההצעות שהוצעו מטעם גורמים חיצוניים, כמו האו"ם. ועדות של האו"ם שבאו לנגב – הדבר הראשון שהן הציעו, חבר הכנסת טלב אלסאנע, נקרא גיוון בהתיישבות, כלומר, לא לתת לאזרחים הערבים בנגב אותה צורה של התיישבות כמו לקיה וכמו אותם יישובים, בלי קרקע, בלי תעשייה. יש אפשרות לגוון, לתת לאנשים אפשרויות: כפרים חקלאיים, כפרים קהילתיים, יישובים של חוות חקלאיות, כמו שיש – אם יש מינימום אמפתיה, מינימום אכפתיות, מינימום רצון לבוא לקראת, אפשר לפתור את הבעיה לרווחתם של התושבים, שכולם ייהנו מהעניין הזה.
אני לא יודע איזה תועלת עולה מכך שיש יישובים היום בארץ, במאה ה-21, שלא מחוברים לחשמל, שלא מחוברים לרשת מסודרת של מים, של ביוב, שאין בהם בתי-ספר, שאין שירותים בסיסיים מינימליים. איזה דור יגדל שם? כשישאלו אותו, את דעתו, מה המצב שלו ומי גורם למצב שלו, הרי ברור מה תהיה התשובה שלו. אפשר את העניינים האלה לפתור. מדינת ישראל היא לא מדינה ענייה, יש לה כסף. כל הזמן שאלנו, ואמרו: אין כסף. פתאום ליישם את התוכנית להפקיע קרקע וכו' יש 6 מיליארד ו-8 מיליארד. תנו את הכסף הזה, את אותו כסף, לפתח את היישובים הקיימים. אפשר לבנות גן-עדן בנגב לרווחת כולם. זה מה שדרוש.
אבל אני מזכיר לכולם שעניין האדמות ועניין התכנון והבנייה הוא עניין חם, מעורר רגשות עזים. אנחנו זוכרים את יום האדמה, ולשם השוואה, בתוכנית הזאת מפקיעים פי-40 קרקע מאשר באותו יום אדמה ב-1976.
אני מבקש מהשר לא בקשה דיפלומטית, אלא בקשה מלב אל לב, לפעול כדי שלא יהיה עימות, לפעול כדי שתהיה הידברות אמיתית – לא הידברות שאתה קובע עובדות ובוא נעבוד איך ליישם אותן. זה לא יעבוד.
ראשי הציבור הערבי אמרו שהם מוכנים לסייע בהידברות. בואו עם לב פתוח, עם – איך אומרים? עם כוונות ללא תנאים מוקדמים. עם כוונות טובות אפשר לפתור את הבעיה. אבל לפעמים, גברתי היושבת-ראש, לא תמיד הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות, לפעמים היא רצופה כוונות רעות. תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה. הדובר הבא – חבר הכנסת טלב אלסאנע, ולאחר מכן ישיב השר שמחון. הצעה רגילה. אדוני, לרשותך עשר דקות.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
תודה רבה.
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, האוכלוסייה הערבית בנגב זה שנים קוראת לממשלה לעזור לסייע בפתרון הבעיה של היישובים. התושבים רואים שצצים יישובים מגוונים לידם – יישובים קהילתיים, יישובים חקלאיים, קיבוצים, מושבים, עיירות פיתוח, ערים, ורק הם מתגוררים ביישובים לא-מוכרים.
התושבים הבדואים, כבוד השר, אינם מעוניינים להמשיך ולחיות ביישובים לא-מוכרים. התושבים הבדואים אינם מעוניינים לבנות את בתיהם ללא היתר. המדינה – והמדיניות – שלא מעניקה להם את האפשרות לבנות כדין היא אשר יוצרת את המציאות הקשה והעגומה הזאת.
לא היתה שום סיבה שלא לאשר תוכניות מיתאר ליישובים האלה. אם המדינה הגיעה למסקנה שיש מספר תושבים המצדיק הקמת בתי-הספר, אין שום סיבה, כאשר מקימים בית-ספר יסודי, שיש בו מאות תלמידים, שלא להכיר בהורים ובאותם תלמידים וביישוב שלהם.
אלא שיש האטימות הזאת, כאילו הבעיה תיפתר מאליה, ולאחרונה מתחילים עם מסע ההסתה – שהבדואים פלשו, הבדואים הסיגו גבול, הבדואים נחתו מהירח. אז אני רוצה להגיד לכם: הבדואים לא הגיעו משום מקום אחר, הם היו כאן מאז ומתמיד, ולכן הם לא פלשו והם לא מסיגי גבול. הם תושבים, הם אזרחים, שדורשים פתרון. הם לא הבעיה, הם סובלים מבעיה.
אני חייב להודות שהממשלה הקודמת, בראשותו של ראש הממשלה אולמרט וביוזמתו של השר מאיר שטרית, בפעם הראשונה הובילה גישה או מגמה שיש בה תחילת שינוי מדיניות, להגיע לפתרון בהסכמה על-ידי הידברות, ומינו שופט בדימוס, השופט גולדברג. השר שמחון, אתה יודע שגולדברג איננו בדואי מהנגב. גולדברג הוא יהודי ציוני, הוא שופט בית-המשפט העליון, והוא היה מבקר המדינה, ומינו אותו לוועדה, הוא עמד בראשה, ובתוך חברי הוועדה היו גם נציגי משרדי ממשלה, כולל משרד ראש הממשלה.
הם ישבו על המדוכה חודשים, שמעו מאות עדים, והגיעו להמלצות – דוח מאוד מפורט, פרוטוקולים שמשתרעים על פני אלפי דפים. ובמקום להגיד: הנה, יש לנו בסיס להידברות עם האוכלוסייה – כי יש לנו טענות, יש לנו הסתייגויות, גם להמלצות של ועדת-גולדברג, אבל אנחנו ראינו בזה בסיס להידברות. אז במקום ועדה שהממשלה הקימה, איך הם מתמודדים עם הבעיה? הם מקימים ועדה לבחון את הוועדה, ועוד ועדה שתבחן את ההמלצות של ועדת-גולדברג.
בוועדה החדשה אין שום ייצוג – למי? לאנשים הרלוונטיים, לאנשים שדנים בעניינם, לאוכלוסייה הבדואית. בוועדה שעמד בראשה אודי פראוור לא היה אף נציג לאוכלוסייה הערבית בנגב. יש נציגים למשרד לביטחון פנים, יש נציגים למשרד הביטחון, למי לא? רק לאלה שדנים בגורלם, דנים בעתידם, אין ייצוג. הם נוכחים-נפקדים, אין להם דעה, אין להם עמדה איך יגורו, איפה יחיו, איך יתפרנסו. זה לא חשוב. הכול מתחיל ומסתיים בעוד דונם, עוד שטח, איך לגזול, איך לנשל, איך לרכז. זו היתה הגישה.
אומנם אנחנו – יש לנו גם מחאות והסתייגויות על ההמלצות של ועדת-פראוור, שקיימה את כל הדיון בהיעדרנו, לא שיתפה. אפילו את ההמלצות לא קיבלנו עד שסיימו את הדיונים. אבל אנחנו אמרנו: אנחנו מוכנים להידברות על בסיס ענייני ומקצועי, כי אנחנו לא רוצים שכאשר יקימו יישובים יחזרו טעויות העבר מבחינה תכנונית. רק קמו היישובים וכבר התושבים תופסים מקום ראשון מבחינת אבטלה ועוני, כי לא תכננו ולא חשבו איך יתפרנסו ואיך יתקיימו תושבי אותם יישובים.
אבל גם אחרי שוועדת-פראוור סיימה את המלאכה, מקימים עוד ועדה לבחון את המלצת הוועדה שקמה לבחון המלצת ועדה קודמת. איזה גישה זו? מה המדיניות הזאת? ואת מי ממנים, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה? בסוגיה שהיא אזרחית – לא שמעתי שאלוף בצה"ל הוא המומחה לעניין תכנוני – ממנים את ראש המועצה לביטחון לאומי. כל הזמן חשבתי: המועצה לביטחון לאומי צריכה לדון בסוגיות קיומיות, בסכנה האירנית, אחמדינג'אד מנהל איזה תוכניות שמאיימות על קיומה של המדינה, לדון בסכנות הקיומיות. אבל שמועצה לביטחון לאומי תדון בסוגיה האזרחית איך לפתור את בעיית מגוריו של אזרח זה או אחר?
ולא רק המועצה לביטחון – יעקב עמידרור. ומיהו יעקב עמידרור? בבחירות האחרונות, רבותי, הוא היה אמור להימנות עם חברי הרשימה של מפלגת הבית היהודי. ומיהי מפלגת הבית היהודי? המפלגה הכי כהניסטית בכנסת. האדם הזה, עם הדעות האלה, עם הרקע הצבאי, עם הרקע הביטחוני, עם המועצה לביטחון לאומי – אמור לתת פתרון לאזרח המתגורר זה שנים באוהל, בתנאים שהם תת-תנאים, שמהווים בושה וחרפה לכל מדינה שמכבדת את עצמה.
ואומרים: הבדואים לא רוצים, האזרחים לא רוצים. בכלל, הם מתייחסים אליהם כאל אזרחים? הדבר הזה מצביע על גישה פסולה. יש לנו פתגם בערבית, שאומרים: אל-מכּתובּ בּינקרי מן אל-ענוואן. אתה יכול לקרוא את המכתב – מהכותרת הראשית שלו אתה כבר יודע מה תוכנו. ועם השליח ששולחים אנחנו יודעים מה המסר: אין לממשלה כוונה לפתור את הבעיה. הממשלה ממשיכה להתייחס לאוכלוסייה הערבית לא כאזרחים ולא כאזרחים שיש להתייחס אליהם בצורה שוויונית ולתת פתרון ענייני. לדעתי ולצערי היא מתייחסת אליהם כאל אויבים: מועצה לביטחון לאומי, אלוף בצה"ל, גישה ימנית. הגישה הזאת לא תקדם אותנו לשום פתרון.
אנחנו חוזרים ואומרים: ידנו מושטת להידברות. אנחנו מבקשים לפתור את הבעיה על בסיס של הכרה ולא על בסיס של עקירה; לפתור את הבעיה, ראשית במתן היתרי בנייה ולא בהריסה; לפתור את הבעיה על-ידי טיפול של הממשלה, ולא על-ידי יעקב עמידרור ולא על-ידי המשטרה אלא על-ידי גורמים אזרחיים.
הממשלה נבחרה לשרת את כלל אזרחיה. וגברתי היושבת-ראש, כידוע לך, כאשר הכנסת הזאת אישרה את החוק של 51 חוות מתיישבים בודדים, לא העבירו את ההכרה בחוות מתיישבים בודדים למועצה לביטחון לאומי. לא העבירו את זה לגורמי ביטחון שידונו בעניין הזה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
יותר גרוע, הביאו את זה ישר לבג"ץ.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
מי?
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
זה מה שעשו, תקעו את זה בבג"ץ.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
יש חוק שעבר, אושר, לגבי חוות מתיישבים בודדים. לא המקרה של ועדות הקבלה, אנו מדבר על חוות של מתיישבים בודדים.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
זה חוק על הנייר, כמו ועדות הקבלה. הכול על הנייר.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
לא, זה חוק שנחקק עכשיו, בתי-המשפט ביטלו את תביעות הפינוי נגדם. אבל ראה, כבוד השר, 51 חוות מתיישבים בודדים – הכנסת אישרה חוק שאומר: אנחנו מכשירים את החוות האלה, למרות כל חוק, ופתרו את הבעיה. אנחנו מדברים על 35 יישובים שיש בהם 100,000 תושבים.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
החוק עבר, אבל אין מה לעשות אתו.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אז אנחנו רוצים לפתור את הבעיה הזאת, ולפתור את הבעיה הזאת על בסיס אזרחי, ולא על בסיס ביטחוני.
בהמלצות של ועדת-אור, כבוד השר – ואני רוצה שתעביר את הדברים גם לכבוד ראש הממשלה – השופט אור, שדן בעניין של מהומות אוקטובר 2000, אומר שאחד הגורמים הוא אפליה וקיפוח מתמשכים של האוכלוסייה הערבית, שנים על שנים, במיוחד בסוגיית הקרקעות, בסוגיית הבנייה, וכאשר הורסים לאנשים בלי לתת מענה או פתרון אלטרנטיבי. הגיע הזמן, א. להכיר ביישובים; ב. להפסיק את הריסת הבתים ללא פתרון אם אין פתרון; ג. אני מודיע: לא תהיה שום הידברות עם האלוף יעקב עמידרור – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אתה מקבל את ההמלצות של ועדת-גולדברג?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
המלצות ועדת-גולדברג מהוות בסיס חיובי – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
– – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
לגבי המלצות ועדת-גולדברג, כמו שאתה לא יכול לקבל "ראה וקדש", אנחנו אומרים: זה בסיס טוב להידברות, לביצוע, לפתרון. בסיס טוב. עצם העובדה שאני אומר בסיס טוב להידברות, לפתרון – אמרתי בתחילת דברי שהמגמה הזאת של מינוי גולדברג היא החלטה נכונה. הגישה היא גישה נכונה וגישה חיובית. זה שיש לנו מחלוקות – לגיטימי. בינך לבין בת-הזוג יש לפעמים מחלוקות. במינוי של יעקב עמידרור, המסר הוא שלילי. אנחנו מתנגדים, ואנחנו קוראים לראש הממשלה לחזור בו מהמינוי האומלל, המזיק והמסוכן הזה. תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך, חבר הכנסת טלב אלסאנע. יעלה ויבוא כבוד שר התמ"ת, וישיב במקום השר ארדן, בשמו של ראש הממשלה, כמובן.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, אני מקריא את התשובה בשם השר ארדן, שהוא השר המקשר. זאת לא התשובה שלו, הוא רק מעביר אותה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
כבוד השר, אתה יודע, אני באופן אישי מאוד מעריכה את הסכמתך להקריא את התגובה שניתנה ממשרד ראש הממשלה, בשם ראש הממשלה, שהיתה אמורה להינתן על-ידי השר המקשר, השר לאיכות הסביבה. אבל הנושא פה ארוך ולא פתיר הרבה מאוד זמן, והגיע הזמן שבאמת הממשלה תיתן את הדעת לעניין הזה – כיצד ניגשים לפתרון הבעיה הזאת. יחד עם זה, לא שאני מזלזלת חלילה בכבודך, אבל אני חושבת שמן הראוי היה שיגיע לכאן באמת השר המקשר וייתן תגובה מלאה על העניין הזה, ולא הקראה שלה. זו הערה לפרוטוקול.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אני שמח לקבל את ההערה שלך. מאחר שגם את, כשהיית שרה, היית מבקשת מעת לעת – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אף פעם. אצלי, כשרה המקשרת, וגם כשרת התיירות, לא ויתרתי לכם. כל שר – אתה לא זוכר. שכחת. כל שר עלה להשיב בשמו, ואם הוא לא עלה להשיב בשמו, ההצעה לסדר-היום נדחתה לתאריך אחר. אבל זה לא היה – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אוקיי.
ראש הממשלה מינה את היועץ לביטחון לאומי יעקב עמידרור לחוות את דעתו באשר לכמה היבטים בעלי נגיעה לתחום הביטחון הלאומי המופיעים בדוח צוות היישום של המלצות ועדת-גולדברג. יודגש כי אין בכוונת היועץ לביטחון לאומי להכין תוכנית חדשה או לחזור ולעשות שוב את העבודה שנעשתה בשנים האחרונות, בעמל רב ובשום שכל, על-ידי הצוות המקצועי במשרד ראש הממשלה, ובראשו מנכ"ל המשרד, אלא לתקף את התוכנית המוצעת ולאתר חולשות, אם ישנן, כדי לחזק את התוכנית.
עכשיו אתה רוצה שאני אתן לך עצה אישית, מעבר לפרוטוקול? עכשיו מותר לי לתת לכם עצה?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
מאחר שניהלתי הרבה שנים בשם החקלאים את מאבקי הקרקעות הכי סוערים – מאמצע שנות ה-90, ואנחנו מתקרבים לאמצע שנות האלפיים; מתחילת שנות ה-90. כבר עברנו את העשור של ה-90, עברנו את העשור הראשון ואנחנו מתחילים את השני – אז יש לי עצה בשבילך. יש משפט אחד שאל תגיד אותו אף פעם: יש המלצות? אתה בעד או נגד. אם אתה נגד – תהיה נגד. אם אתה בעד – שמע לי, תגיד: אני בעד ההמלצות. לא בסיס ולא בסיסים ולא נעליים. זאת הדרך היחידה.
למה אני אומר לך? לפני כמה שבועות ניתנה החלטה בבית-המשפט העליון, של השופטת עדנה ארבל, בהרכב של שבעה שופטים, על החלטה שמובלת כבר עשר שנים בווריאציות שונות, שקשורה לבנייה בחלקת המגורים של החקלאים. זה יכול להימשך עוד הרבה שנים. אני כבר אמרתי לפני עשר שנים: צריך לקבל את ההחלטה של הממשלה והמינהל כפי שהיא; לא להתווכח אתה. לקחת אותה כמו שהיא. היו אחרים שאמרו אחרת. זה הגיע לבתי-משפט. זה נמשך למעלה מעשר שנים – כל העניין נמשך עשרות שנים, אבל העניין הזה נמשך עשר שנים.
זה מאוד נוח שאתה תגיד שהן "בסיס". על הבסיס הזה אתם תתווכחו עוד 30 שנה. ואתה כנראה אוהב את הכנסת, אז אתה תהיה פה גם בעוד 30 שנה. לכן אני מציע לך, תגיד: אני רוצה את ההמלצות כמו שהן. אל תשנו כלום. אל תוסיפו ואל תורידו. שמע לי, זה ילך הרבה יותר מהר. אומר לך את זה אדם בעל ניסיון.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה, כבוד שר התמ"ת. עצה טובה. מה כבוד השר מציע?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
ועדת הפנים.
קריאה:
אנחנו נבקש להעביר לוועדת הפנים.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
השר מסכים? אוקיי. אם כך, חברי חברי הכנסת, אנחנו נצביע על העברת הנושא, שתי הצעות לסדר-היום, לדיון בוועדת הפנים של הכנסת. בעד זה יהיה להעביר את זה, נגד זה יהיה להסיר את זה מסדר-היום.
אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בעד הצביעו חמישה, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת ששתי ההצעות לסדר-היום, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה ושל חבר הכנסת טלב אלסאנע – בנושא מינוי היועץ לביטחון לאומי יעקב עמידרור לבחון מחדש את דוח רפורמת קרקעות הבדואים בנגב – יועברו לדיון בוועדת הפנים של הכנסת.