קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ציון יום כחול-לבן
היו"ר ראובן ריבלין:
אם כך, אנחנו נתחיל, ברשותך, אדוני השר בהצעות בנושא ציון יום כחול-לבן, הצעות לסדר-היום מס' 5732, 5762, 5889, 5956 ו-5964, ונוכל לשחרר את אורחינו היקרים הנמצאים בזמן, ואחר כך אדוני יתפנה. אני אפתח את הנושא הרשום כשלישי בסדר-היום, והוא דברים בפתח דיון על "יום כחול-לבן".
כבוד השר, אדוני נשיא התאחדות התעשיינים, אורחים נכבדים, חברותי וחברי חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום את יום כחול-לבן בהובלת משרד התמ"ת ובשיתוף השדולה הפרלמנטרית הפועלת לשם כך בראשותו של חבר הכנסת נחמן שי.
בעבר הלא-רחוק המוטיבציה של רובנו להעדיף כחול-לבן היתה כמעט מובנת מאליה. הצורך בביצור התעשייה המקומית הורגש היטב ברבים ממשקי הבית, וגם בקרב הצרכן הבודד. אבל המשק הישראלי עבר בינתיים מתיחת פנים, ומגוון המוצרים התרחב משמעותית, תוך דחיקת התוצרת המקומית על-ידי יבוא נרחב, ולעתים גם זול יותר. המשמעויות הרחבות של תהליכים אלו מובנות מאליהן, ובראשן פגיעה במקורות הפרנסה ובצמיחת המשק. במהלך היום הזה, שצוין בכנסת מוקדם יותר גם בשדולה וגם בוועדות וגם באירוע חגיגי, אנחנו מבקשים להפנות זרקור לתוצרת הישראלית.
העדפת מוצר ישראלי תורמת בכמה מעגלים: היא מגבירה את הביקוש, מגדילה את התוצר הלאומי, מוסיפה מקורות פרנסה ותורמת להכנסות המדינה. עצומת הצרכנים האחרונה הוכיחה שגם מחאה צרכנית המגיעה מלמטה, מהציבור, יש לה השפעה לא מבוטלת. כך, גם חיזוק הכלכלה הישראלית מוטל בחלקו על הצרכן הבודד, ובוודאי על הגופים המוסדיים והממשלתיים, כולל הכנסת, שבידם לבחור תוצרת מקומית.
על-פי רוב תוצרת זו אינה נופלת באיכותה מזאת המיוצרת מעבר לים, ולעתים אף עולה עליה. הצריכה כחול-לבן היא מעשה ציוני ממדרגה ראשונה, ומי שזקוק להוכחה לכך ימצא אותה באותן קריאות לחרם על מוצרים ישראליים משני צדי "הקו הירוק".
אני מבקש להודות למי שסייעו בקיומו של יום זה בכנסת, ומשוכנע כי הוא יהווה מנוף להעלאת המודעות לנושא חשוב זה.
אני מזמין את החברים המבקשים להעלות נושא זה על סדר-היום – ציון יום כחול-לבן. ראשון הדוברים, יושב-ראש השדולה, חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אחריה – חברת הכנסת זהבה גלאון, ואם לא תהיה, היא תהיה אחרונה, אז יעקב כץ וזבולון אורלב, והיא תהיה אחרונה. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
נחמן שי (קדימה):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת והאורחים ביציע, שכולם היו שותפים לאירועים שקיימנו היום בכנסת, אני מקווה – היה בעבר יום כזה, יהיו בעתיד ימים רבים כאלה, ונוכל ליצור את העניין הציבורי החשוב כל כך כדי שהנושא של כחול-לבן באמת יקבל את המקום הראוי והמתאים לו בציבור הישראלי.
במשך הבוקר ואחר-הצהריים – אני רוצה לסכם – שתיים מישיבות הוועדות הוקדשו לנושא כחול-לבן. בצהריים היה מפגש של כל השותפים לנושא הזה, שהם התאחדות התעשיינים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ההסתדרות החדשה וחברי כנסת. עכשיו אנחנו מקיימים את הישיבה הזאת. היתה גם תצוגה יפה של הישגים שונים שהושגו בתוכניות חינוכיות. אני חושב שהבאנו, במידה מסוימת, את הנושא הזה – לפחות היום בכנסת – לידי ביטוי, וטוב הדבר.
הייתי רוצה קודם כול להגדיר "מוצר ישראלי". אני נעזר פה בהגדרה של משרד התמ"ת, כדי שנדע על מה אנחנו מדברים וכדי שמוצר יעמוד בהגדרה של "מיוצר בישראל". זוהי הססמה של הקמפיין שאתם רואים לעתים קרובות – וטוב הדבר – בכלי התקשורת, וגם אותו לוגו של כובע טמבל שמתחתיו כתוב "מיוצר בישראל", אבל לא רק טמבלים חובשים את הכובע הזה, אז זה בסדר.
יש שלושה מרכיבים: הערך המוסף – המרכיב הישראלי בשער המפעל הוא לפחות 35%; נעשה שינוי מהותי במוצר שכתוצאה ממנו התקבלו מוצרים חדשים או שונים; הוא מיוצר בישראל בידי יצרן שהוא אזרח ישראל או תושב קבע בישראל או תאגיד הרשום בישראל, ומזהים אותו, כאמור, באמצעות התו שתיארתי, ומצוין על גבי המוצר או אריזתו כי ארץ הייצור היא ישראל. צריך לזכור שאם במקום ארץ הייצור מופיע שם של עיר בישראל, המוצר הוא ישראלי.
מכאן ואילך, כמובן שישנן עבודות רבות ומגוונות שנעשו במשרד התמ"ת. אני לא אתאר אותן. אני מקווה שהשר יעסוק בכך, ויעסוק בכך גם קודמו, השר בן-אליעזר, שהשקיע הרבה מאוד עבודה בעניין הזה.
אני רוצה לומר כמה דברים על מה שאני חושב שהוא הרעיון של כחול-לבן ומה הכנסת יכולה לעשות. צריך לומר שכחול-לבן הוא ערך. הוא ערך שסביבו נכרכים ערכים נוספים, חלקם פנימיים וחלקם חיצוניים; הוא ערך של הזדהות שלנו עם דברים שאנחנו עושים פה בבית, הם שייכים לנו ושעליהם גאוותנו; הוא ערך של עבודה. בעיני עבודה היא חשובה מאוד, מפני שלפי הנתונים שידועים, מיליארד שקל של תוצר מקומי הם 2,750 עובדים. תחשבו על זה: מיליארד שקל זה 2,750 משפחות, בודדים, שקמים בבוקר ויש להם לאן ללכת, יש להם מה לעשות, יש להם סיפוק, והם מרגישים שהם תורמים והם לא חיים על חשבון מישהו אחר. אז זו תרומה. זו הישגיות, זו מצוינות, וכאמור, זו עצמאות. מדינה שמייצרת, ומייצרת הרבה, היא בהחלט מתפתחת כמדינה עצמאית, אם כי אנחנו יודעים שבעולמנו כבר לא כל מדינה עושה את כל המוצרים, מפני שישנה תנועה וישנה גלובליזציה, והתמונה הרבה יותר מגוונת.
אבל מוצרים ישראליים וכחול-לבן הם גם כלי שבו המדינה משתמשת כדי לקדם את מעמדה הבין-לאומי. הם כלי שבו המדינה משכנעת מדינות אחרות, ממשלות אחרות, קהלים אחרים, שהיא בעלת ערך, שהיא תורמת. אני לא אמנה פה את כל אותם מוצרים ישראליים, החל בפירות וירקות וכלה במוצרי היי-טק, שמתרוצצים בשוקי העולם ויש עליהם את החותמת כחול-לבן, והם מדברים ישראל, וכשאתה משתמש בהם אתה יודע שאתה משתמש בישראל.
לא מזמן עשה משרד ההסברה קמפיין יפה. הוא אמר: בסדר, אז תחרימו את המוצרים הישראליים. תחרימו אותם, ואז תראו מה יהיה חסר בעולם שלכם: פה זה מצלמה רפואית עדינה שנכנסת לגוף, פה זה מחשב או מרכיב במחשב, פה זה המצאה בעולם הבידור או בעולם התרבות, וכן הלאה. אלה דברים שהמדינה מייצאת ועל-ידי זה היא בונה את מעמדה הבין-לאומי וגם את ההתייחסות אליה.
אני אומר שגם המוצרים הם שגרירים וגם האנשים שמייצרים, התעשיינים והגורמים שעוסקים בכך, הם שגרירים של מדינת ישראל. הם מוציאים את שמה של מדינת ישראל לטובה, ובעולם של דה-לגיטימציה אנחנו מבינים את המשמעות שכשמסתכלים על המוצר מבינים שזה לא משהו שמרחף באוויר. את זה עושים במדינת ישראל.
אני חושב, אדוני היושב-ראש, בלי להאריך יתר על המידה, שיש לנו תפקיד מאוד חשוב בבית הזה. אנחנו יכולים לסייע בחקיקה. ישנם כמה חוקים על סדר-היום, ואני אשמח מאוד אם שר התמ"ת יתגייס לעניין הזה, כפי שהוא ידע להגן כל כך טוב על התוצרת החקלאית בעבר. עכשיו המשימה שלך זה לעשות הסבה מקצועית חלקית, כי גם פה אנחנו יודעים שזה לא חד, יש מעברים מתחום לתחום. אנחנו יודעים מה עובר עליך בימים האלה. את הרצון הטוב והאנרגיה והדחיפה תעביר עכשיו גם לעניין של התעשייה הישראלית, ואתה יודע בהחלט איך לעשות את זה ולסייע בחקיקה. צריך לגייס גם את משרד האוצר, כי הוא מסתכל לפעמים רק על המטבע ועל החור שבמטבע, והוא לא רואה את אותם מוצרים נוספים שבאים עם כחול-לבן. אני חושב שנצטרך מפה גם לפקח שהחקיקה הזאת מתבצעת ולהקפיד, כי אנחנו יודעים שלא תמיד גופים ציבוריים, החל בממשלה וכלה בעיריות או אחרים, מקיימים את החוקים, במיוחד בנושא הזה.
אנחנו צריכים להמשיך ולקיים בתוך הבית הזה אירועים שידגישו את חשיבותו של כחול-לבן ושל מוצרים שמייצרים בבית ושעליהם גאוותנו.
אני רוצה עוד פעם להודות לכל השותפים שלנו ביום הזה, וביחד, אני מבטיח, להמשיך. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תרשה לי, בשם הכנסת, להודות לך על ארגון מאוד מוצלח ועל יום חשוב ביותר. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה – חברת הכנסת זהבה גלאון, אלא אם כן את רוצה להיות אחרונה, כי כך הכרזנו. אחריה – חבר הכנסת כץ, חבר הכנסת אורלב וחברת הכנסת זהבה גלאון.
זהבה גלאון (מרצ):
אין בעיה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי התעשיינים, בעלי ברית, שותפים, מאושיות המשק והחברה הישראלית, אני שמחה על היום הזה, יום כחול-לבן.
בראשית דברי אעשה הבחנה בין כלכלת אמת לכלכלת שקר. כלכלת אמת היא כלכלה יצרנית שיש בה יזמות, מעוף, סיכון מסוים. תעשיין בא, מקים מפעל, שם בו מכונות, נותן מקומות עבודה לאזרחי מדינת ישראל. זה כרוך בעבודה קשה וסיזיפית, ובסופו של יום יש מוצר, בין אם המוצר הזה הוא נעל, בין אם המוצר הזה הוא מוצר פלסטיק, ובין אם המוצר הזה הוא מוצרי היי-טק, חומרה ותוכנה כאחד. מדובר בתעשייה יצרנית שהיא נשמת אפה של חברה בריאה, משגשגת, שיש בה צמיחה, שיש בה תעסוקה, שיש בה שגשוג.
אני מבדילה אלף אלפי הבדלות את הכלכלה האמיתית הזאת, כלכלת האמת, מכלכלת שקר, שכל כולה נסמכת על מכשירים פיננסיים מוזרים, תרגילים פיננסיים, אקזיטים מתוך מפעלים קיימים אל שוק ההון, בעלות מוזרה של חברות בנות, נכדות ונינות, שמאפשרת לבעלי שליטה – גם אם השליטה שלהם היא נמוכה – לבצע כל מיני תרגילים על חשבונו של הציבור, אם ציבור המשקיעים ואם ציבור העובדים.
את כלכלת האמת אני מחזקת, אוהבת ועומדת לימינה כמחוקקת כל הזמן, כי בלעדיה אין לנו מדינה בעצם. אלה יסודות המדינה.
לצערי הרב, אנחנו עדים לכפל לשון. מצד אחד כולם מדברים על כחול-לבן, יש קמפיינים. הכול מן השפה ולחוץ. בפועל, הגוף שמעודד צריכת מוצרי יבוא ומעדיף אותם באופן קונסיסטנטי על צריכת מוצרים שיוצרו במדינת ישראל כחול-לבן, לצערי הרב, הוא המדינה. המדינה, בכל העדפה שלה, בגלל המכרוז של כל סוגי ההתקשרויות, הולכת למכרז הזול. ומה לעשות שעם סין אנחנו לא יכולים להתמודד, ואנחנו צריכים להחליט בינינו לבין עצמנו מי אנחנו רוצים שנהיה – האם נהיה סין, שבה משלמים 2 דולר ליום לעובד, או נהיה מדינה ממדינות ה-OECD, ומעל הממוצע של ה-OECD? האם נהיה מדינה נאורה, שאפשר גם להתפרנס בה בכבוד וגם לייצר בה, או נהיה כמדינות העולם השלישי? התשובה אצלי ברורה: אנחנו לא יכולים להתחרות בסין בעלות כוח-האדם. על כן ההעדפה של תוצרת הארץ צריכה להיות מובנית, מכוונת, ובעת יציאה למכרז יש להעדיף את תוצרת הארץ. נקודה. באופן מובנה, בלי להתבייש, בגאון.
הדבר הזה הוא נכון לכלכלת ישראל, הוא נכון לחברה הישראלית, הוא נכון לצמיחה, הוא נכון להכנסות ממסים, הוא נכון להקטנת פערים. הרי יש למדינת ישראל מטרות. למדינת ישראל יש יעד של צמצום עוני, יש לה יעד של יצירת מקומות תעסוקה, יש לה יעד של צמיחה, יש לה יעד של גביית מסים. יש לה יעדים רבים מאוד. אז איך זה, איך זה שכשמשרד ממשלתי יוצא למכרז הוא מפסיק להיות חלק מיעדי המדינה והופך להיות פירמה עסקית שמעדיפה את המכרז הזול?
המגבלות ברורות לי. יש הסכמי סחר בין-לאומיים, ויש אמנות בין-לאומיות, ואנחנו רוצים קשרי סחר עם העולם, ואנחנו בעד שווקים פתוחים, ומגבלות קשות חלות עלינו בעניין הזה. וכפי שאנחנו רוצים יצוא, אנחנו חייבים גם לאפשר יבוא. הדבר הזה הוא ברור לחלוטין. אבל יש איזשהו מינון, ונדמה שאנחנו חצינו את המינון הזה באופן מוגזם ופרוע. אנחנו לא מנצלים את הסדקים שמדינות אחרות מנצלות כדי לגונן על התעשייה המקומית שלהן. יש לנו עוד מקומות רבים שבהם אנחנו יכולים לחצוב ולהגדיל את צריכת הכחול-לבן, הן על-ידי המדינה והן על-ידי יחידים. דוגמה לכך – יש לי עוד זמן, אדוני היושב-ראש?
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא מגביל אתכם בזמן מפאת כבודם של האורחים.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אה, מצוין.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
עד ספטמבר.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא. אבל, את צריכה רק שלא יקרה מצב שבו אדם ידבר זמן רב, שהאורחים ילכו באמצע דבריו – זה אני לא רוצה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
חס וחלילה. אני בטוחה שהאורחים לא יעזבו אותנו באמצע הדיון.
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו כמובן משאירים לשיקול דעתכם. אבל ביום חג אינני מגביל את הנואמים.
שלי יחימוביץ (העבודה):
הדרך, המגמה הזאת של לראות את המדינה כפירמה עסקית ברגע שהיא יוצאת למכרז, היא דרך שאולי יש בה רווח מיידי, כי ההוצאות של אותו משרד קטנות, אבל לטווח הארוך מדובר כאן בסוג של התאבדות. ואז אנחנו מתחילים לייצר מקומות תעסוקה בכל מיני דרכים לא דרכים, במקום ללכת לדבר הפשוט והמובן מאליו, שמונח לנו ממש מתחת לפנס. דוגמה לזה היא חוק הטקסטיל הביטחוני, שחוקקתי יחד עם חברים רבים בבית הזה. נדמה לי שאחד המחוקקים יושב כאן, מגלי והבה, שהיה אתי ממש מתחילת הדרך ועד סופה בכל ארבע השנים האלה. היו לנו עוד שותפים רבים. זה היה חוצה מפלגות, צריך לומר. זכה לסיוע של שרים רבים, גם של השר שלום שמחון, שיושב כאן, שאחראי באופן אישי להעברת החוק בקריאה ראשונה ברוב גדול מאוד, ובהמשך של השר בנימין בן-אליעזר, שנתן תמיכה מאוד מסיבית למהלך הזה. וכאן מדובר על לקחת אפשרות שהיא מעוגנת בהסכמי הסחר הבין-לאומיים ולחוקק חוק שמחייב את הצבא, המשטרה, שירות בתי-הסוהר, להעדיף טקסטיל תוצרת הארץ על פני טקסטיל תוצרת חוץ. זה אחד החוקים המספקים ביותר, כי ביום שהוא חוקק נוצרו 1,000 מקומות עבודה חדשים.
מגלי והבה (קדימה):
– – – 250 עובדות – – – בזכות החקיקה הזאת ממשיכות לעבוד – – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
ברוך השם.
שלי יחימוביץ (העבודה):
נכון.
מגלי והבה (קדימה):
– – – הזמנה לחמש שנים.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אני כבר ביקרתי בכמה מפעלים כאלה, ויש בזה משהו מאוד מרומם לב לראות חקיקה מתבצעת באופן מיידי, ומייצרת מקומות עבודה לבני-אדם. אין סיפוק גדול מזה. אבל זה עדיין טיפה בים. צריך לציין בהקשר הזה שכל מה שקשור בביטחון לא כפוף להסכמי הסחר הבין-לאומיים, ולכן אפשר להמשיך ולחוקק בכיוון הזה. חקיקה כזאת קיימת אפילו בארצות-הברית הקפיטליסטית, שמנחה בתקנות את כל כוחות הביטחון שלה, את הצבא, את משמר החופים, כל רכיב אפשרי של כוחות הביטחון, לרכוש תוצרת ארצות-הברית. אז אם ארצות-הברית יכולה, גם אנחנו, שעוד יש לנו שאריות סוציאל-דמוקרטיות – ואני אעשה הכול כדי שהן כמובן לא יהיו שאריות, אלא יגדלו ויתעצמו – –
אורית זוארץ (קדימה):
– – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
– – אנחנו בוודאי, אנחנו, מדינה קטנה שזקוקה לסולידריות ולערבות הדדית יותר מכל מדינה אחרת, אנחנו זקוקים לזה עוד יותר מהם. ולכן, יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות. והדבר הזה אמור גם לגבי הלואו-טק, גם לגבי ההיי-טק. זה לא יכול להיות, למשל, שמשרדי ממשלה יעדיפו על בסיס קבוע חומרה ותוכנה מתוצרת חוץ על פני תוצרת הארץ, כשבארץ אנחנו מייצרים את הטוב ביותר, ויש גם נגישות של ספקי השירותים. יש כאן דברים שהם בלתי נתפסים. אנחנו חייבים להעדיף כחול-לבן. זה חשוב לתעשייה, זה חשוב למשק, זה חשוב לכלכלה, זה חשוב לחברה, וזה גם – ואולי בעיקר – ערך ציוני. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת כץ – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת מגלי והבה, סגן יושב-ראש הכנסת, יואיל להחליף אותי. אני הושבתי אותך שם כי ידעתי שנגיע למפעל בית-ג'ן.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה, אדוני.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, מכובדי, מכובדנו השר שמחון, חברי חברי הכנסת, יושב-ראש השדולה נחמן שי, חבר הכנסת נחמן שי, וידידינו התעשיינים, אני רציתי לסיים עם הדבר שחברתנו, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, סיימה. וברוך השם שמקצה לקצה של הבית כולנו ציונים, וזה טוב להתחיל בציונות.
שלי יחימוביץ (העבודה):
לא כולם.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
כולנו ציונים.
שלי יחימוביץ (העבודה):
רובנו.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אני מדבר על מי ששייך לכולנו. וכולנו אוהבים את המדינה, ותחת הצבעים של כחול-לבן אפשר לאחד את הכנסת כולה, מקצה לקצה. אנחנו, אין לנו מתנגדים. וזה צבעים כל כך יפים. אני חייב להגיד לתעשיינים, לפני שאני מדבר לגופו של עניין, כיוון שזה ללא הגבלה, ואני לא אנצל את – לא אנצל, לא עד ספטמבר, חברת הכנסת – – –
היו"ר מגלי והבה:
בנושא הזה אנחנו ניתן לך. בנושאים האחרים נשמור עליך.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
כן. אני רק רוצה לומר לכם, תעשיינינו האהובים והנחמדים, שאתם כל כך, כל כך הרבה עוזרים לנו ותורמים, וצריכים להיות חזקים, ומי ייתן שהשם ייתן לכם כוח לעמוד בכל הלחצים. שמה זה מופיע, במקורותינו, שתכלת – תכלת זה כמעט כמו כחול – שתכלת שבציצית, שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכיסא הכבוד. אז חברת הכנסת יחימוביץ סיימה בציונות, ואני מתחיל מכיסא הכבוד, בשביל לדעת שתחת הכותרת של כחול-לבן אפשר לעשות הרבה דברים.
אני רציתי להדגיש נקודה חשובה, מעבר לדברים שדיבר עליהם ראש השדולה והזכירה חברת הכנסת יחימוביץ, דברים שסייע לנו בהם מפקדי בסיירת פואד, והיום בעזרת השם כבוד השר שמחון בתפקיד שר התמ"ת – שלא רק מוצרים של כחול-לבן אלא גם יצרנים של כחול-לבן, עובדים כחול-לבן. אנחנו הצלחנו לייצר, בשנתיים האחרונות, מאז שנכנסתי לתפקיד של יושב-ראש הוועדה לבעיית העובדים הזרים, פתחנו קורסים לעבודה עברית, לעבודה רטובה של פועלים ישראלים בבנייה. בלי עין הרע, בוגרי צבא, תושבי ישראל כולם. וכבר נפתחו 12 קורסים, בלי עין הרע. והפועלים העברים הישראלים שיוצאים מהקורסים עובדים בשילדאות, עובדים בטייחות ועובדים ברצפות.
פעם היה פה בכנסת דיון עם חברי, עם בוגרי תיכון, שהגיעו לפה לכנסת וביקשו מאתנו שנהיה חונכים שלהם. והיה פה הנשיא פרס ירום הודו, וראש הממשלה שיאריך ימים. אז הם אמרו לבחורים, לתלמידים: תדעו לכם, תלמידינו היקרים, שגם אתם יכולים להגיע לפה. כשאני הייתי צריך לומר, אני אמרתי: מחילה מהנשיא ומחילה מראש הממשלה, לפה אל תגיעו. תלכו להיות פועלים, תלכו להיות חקלאים, תלכו להיות שילדאים, תלכו להיות טייסים. תהיו אנשי מודיעין, תהיו תעשיינים. לפה תגיעו רק אם יכריחו אתכם. זה לא המקום האולטימטיבי, כנסת ישראל.
אז זה אני רוצה לומר לכם, שאנחנו מברכים אתכם ביום חגכם, חגנו, שברוך השם כולם מבינים שאפשר להיות כחול-לבן, ולהיות כחול-לבן זה לא גזענות. כחול-לבן זה בריאות, זה טבעי, כפי שכתוב: עניי עירך קודמים. ואם עם ישראל, על כל חלקיו, בכל מקום שהוא נמצא, תעשיות שנמצאות בגליל, בנגב, ביהודה ושומרון, בירושלים, מייצרות, וכתוצאה מכך יש פועלים עבריים שעובדים, וכתוצאה מכך יש פרנסה, וכלכלת ישראל פורחת, אז צריך לראות את זה בעין טובה. ואיזוהי דרך טובה שידבק בה האדם? עין טובה, ולראות את הכול בעיניים כחול-לבן.
לכבוד היום הזה אני באתי עם כיפה כחולה-לבנה, חולצה כחולה-לבנה, ומברך אתכם שתצליחו.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת יעקב כץ. אנחנו גם מצטרפים לברכות שלך שיצליחו. אני מזמין את חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. ואחרונת הדוברים – חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי שר התמ"ת, ראשי התעשיינים ובראשם מר שרגא ברוש, מורי ורבותי, התעשייה הישראלית בעיני היא מעמודי התווך של מדינת ישראל. עמוד תווך שתורם לחוסנה של המדינה, לרווחתה ולכלכלתה. כפי שיש למדינה סמלים לאומיים פורמליים וגם לא פורמליים – כמו אופנה ישראלית, מזון ישראלי, תרבות ישראלית – כך צריך שיהיו גם לאזרחי המדינה מוצרי תעשייה ישראלית שהם חלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית. ואני שמח לומר שאני יודע שיש הרבה מאוד מוצרים שהם כאלה.
ולכן זאת ההזדמנות לקרוא לחברה הישראלית להעדיף תוצרת ישראלית כחול-לבן, גם אם לעתים התוצרת הזאת או המוצרים האלה לא עומדים בדיוק בתחרות המחירים. כי כפי שאנחנו מעדיפים את הדברים הישראליים האחרים משיקולי תרבות, משיקולי אחוות אחים, משיקולים לאומיים, כך גם בעניין הזה יש להעדיף במפורש את התוצרת הישראלית. גם מפני שהיא מבטיחה יותר מקומות עבודה, גם מפני שהיא מבטיחה מקומות עבודה הוגנים עם שכר הוגן, וגם מפני שזה מבטיח את החוסן הכלכלי של המדינה. לא הכול זה שאלה של מחיר. לא הכול זה שאלה של רווח צר.
תעשייה, בעיני, תעשייה ישראלית, היא יותר ממקצוע, היא יותר מענף, היא יותר מעיסוק. התעשייה היא ערך.
נחמן שי (קדימה):
שליחות.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
ערך של עבודה, ערך של – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת נחמן שי אומר "שליחות". גם בסדר.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
שליחות.
נחמן שי (קדימה):
אני מאוד אוהב את – – –
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אני מודה לך על עבודתך כיושב-ראש השדולה.
ערך של תעסוקה, ערך של פרנסה בכבוד, ערך של: צאו והתפרנסו זה מזה. לצערי, מדיניות ניאו-ליברלית, שלעתים נראית לי קיצונית מדי, פוגעת בתעשייה. למדינה צריך שתהיה אחריות לפיתוחה ושגשוגה של התעשייה, ולעתים נדמה כאילו הממשלה לא סופרת את התעשייה ומשאירה אותה לנפשה, לבעיותיה. ראו את ההתמודדות עם ערך הדולר, ראו את סוגיית המיסוי ועוד כגון אלה.
האחריות של הממשלה לקיומה של תעשייה מפותחת, משגשגת, היא בראש ובראשונה בתחום החינוך, ההשכלה וההכשרה המקצועית. אין זה סוד שחסר כוח-אדם מיומן, איכותי לתעשייה, ולעתים אני גם מוצא את עצמי, מרצון, משבח את אותם תעשיינים שלוקחים יוזמה במקום המדינה ומשקיעים כספים בפיתוח תוכניות בתוך מוסדות החינוך על מנת להבטיח טכנאים, הנדסאים ועוד בעלי מקצוע. זה לא תפקידה של התעשייה, זהו תפקיד מובהק של המדינה לטפל בכוח-האדם, והגיע הזמן לסייע לתעשייה ולקרוא לחדש את החינוך המקצועי במוסדות החינוך, ואני אומר זאת כאיש חינוך ותיק. לא כולם צריכים לגשת לבחינות הבגרות. ממילא כ-50% מתלמידי ישראל לא מגיעים לתעודת הבגרות, ויש צורך לנצל את זמן לימודיהם על מנת שיכשירו את עצמם לכל מגוון המקצועות שהמשק זקוק להם.
לכן אני מאוד מקווה שביום הנכבד הזה, שחבר הכנסת נחמן שי ידידי ארגן, וגם בדיון במליאה – ואני מאמין שגם מתוך סיכום הדיון על-ידי שר התמ"ת – נוכל לחזק את הקשר של הציבור הישראלי לתעשייה, שיבוא גם לידי ביטוי ברכישת מוצרים כחול-לבן. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב על הדברים המאלפים. אנחנו מזמינים את חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, גברתי.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, האורחים ביציע, ברכות לחבר הכנסת נחמן שי על היוזמה. אין ספק שמטרת קיומו של יום כחול-לבן היא להעלות למודעות ציבורית את החשיבות של קניית תוצרת ישראלית, דיברו על זה כאן קודם חברי, ובעיקר למנוע את ההעדפה של התוצרת הישראלית – למנוע את ההעדפה שלה לרעה במכרזים של גופים ממשלתיים וציבוריים. זוהי מטרה ראויה, חשובה, צודקת. המדינה צריכה לסייע למפעלים וליצרנים ישראלים, וזאת האחריות שלנו, חברי חברי הכנסת, לוודא שהמדיניות של הממשלה תואמת את המטרה הזו.
והזרוע השנייה של המהלך לעידוד הייצור הישראלי זו באמת קריאה – כמו שקראו כאן מעל הדוכן, אמר את זה קודם חבר הכנסת אורלב – קריאה לציבור הישראלי לרכוש תוצרת כחול-לבן. זו קריאה מוסרית, והקנייה הזו של מוצרים ישראליים תקדם את הכלכלה בישראל, בוודאי הרבה יותר מאשר כל סוג אחר של צריכה. היא תורמת לייצור מקומות עבודה בארץ, היא מחזקת את העובדים בישראל, היא מבססת את ההתעניינות הכלכלית של המעסיקים והיא מעודדת חדשנות וגיוון במשק הישראלי, ובוודאי מתמרצת את ההתפתחות הטכנולוגית של מפעלים.
מדובר כאן גם בשילוב של העדפה עקרונית וערכית של ייצור מקומי ורצון להפיק תועלת כלכלית לתושבי המדינה, ולכן התעשייה הישראלית צריכה ומסוגלת להתחרות ביבוא מחו"ל, הן באיכות מוצריה והן ברמת המחירים העקרונית שהיא מציעה.
ובהזדמנות הזו – היינו עדים לאחרונה לכל הוויכוח האם לייבא את מוצרי החלב, בעקבות כל הסוגיה של הוצאת ה"קוטג'" מפיקוח. אני רוצה לומר לכם, אמרתי את זה גם בהזדמנויות אחרות, אני מתנגדת למתן היתרים לייבוא של מוצרי חלב מחו"ל לישראל. זה לא פתרון לעליית מחירי המוצרים שאינם בפיקוח, ואנחנו בעד כחול-לבן.
ואחרי שאמרתי את כל הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי נחמן שי, אני רוצה להבחין בין מה שנקרא "תוצרת ישראל" לבין מה שמנסים בתקופה האחרונה לשווק לנו כתוצרת ישראל. אני מדברת על אותם מוצרים המיוצרים בהתנחלויות, על אותם מוצרים המיוצרים בשטחים.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
למה את מביאה את זה? למה? למה? למה?
זהבה גלאון (מרצ):
צריך, חבר הכנסת כץ – קפצת קצת מוקדם, חכה. צריך, חבר הכנסת כץ, לומר בקול ברור: כחול-לבן זה לא בשטחים.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
הם לא ישראלים? הם לא יהודים?
זהבה גלאון (מרצ):
זה כאן, במדינת ישראל.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
הם לא ישראלים? הם לא יהודים?
זבולון אורלב (הבית היהודי):
חברת הכנסת גלאון, הם לא יהודים? הם לא ישראלים? אני לא מבין אותך.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
מה את מסבכת את הכול?
היו"ר מגלי והבה:
תודה. תודה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
כחול-לבן, לא אדום. אנחנו לא ברוסיה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, המפעלים – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
יום כחול-לבן, לא יום אדום.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת כץ, היתה לך פה במה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אבל למה היא עושה – – –
היו"ר מגלי והבה:
בהחלט. בסדר. שמענו את קריאת הביניים היפה, הראשונה והשנייה. תודה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
מה זה, גויים? הם נוכרים? מה זה?
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, המפעלים הנמצאים בשטחים מסייעים, מעודדים את תעשיית הכיבוש. הם שותפים מלאים למערכת המשומנת שמדינת ישראל מפעילה כדי להנציח את השליטה בשטחים. ומדינת ישראל לא רק מנסה לטשטש את ההבחנה בין ישראל שבגבולות "הקו הירוק" לבין השטחים שכבשה ב-67', אלא שבתקופה האחרונה – ושימו לב, חברי חברי הכנסת – היא מנסה להפוך את מי שבוחר לנקוט עמדה מוסרית ולסרב לצרוך תוצרת התנחלויות לעבריין.
אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הכנסת, אתמול עבר בוועדת החוקה אחד החוקים האנטי-דמוקרטיים, חוק החרם, שמטרתו להגן על ההתנחלויות ועל תעשיית הכיבוש, והוא מנסה ליצור זהות מוחלטת של ההתנחלויות עם מדינת ישראל. וזו עמדה – ולכן אני מזהירה. והעובדה שיושבים כאן התעשיינים – אני מזהירה שזו עמדה שמסייעת לכל אלה שקוראים לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל.
אני רוצה להבהיר: אני מתנגדת לקריאות לחרם על מדינת ישראל – לחרם כלכלי, לחרם אקדמי – –
זבולון אורלב (הבית היהודי):
זה מה שאת עושה.
זהבה גלאון (מרצ):
אל תיכנס בדברי. – – לחרם פוליטי. אבל אני תומכת בעמדה המוסרית של לסרב לקנות מוצרים שמיוצרים בהתנחלויות. כשאני נכנסת לסופר, חבר הכנסת אורלב, אני רוצה לספר לך – –
זבולון אורלב (הבית היהודי):
מה שאת עושה, את עושה חרם, זה בדיוק. את אומרת – – – וזה בדיוק מה שאתה עושה.
זהבה גלאון (מרצ):
כשאני נכנסת לסופר, חבר הכנסת אורלב, אני משתדלת לשים לב מה אני קונה, ואני משתדלת לא לקנות מוצרים שמיוצרים בהתנחלויות. וזו עמדה – – –
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
– – – לכי למקום שלך.
זהבה גלאון (מרצ):
וזו עמדה לגיטימית מוסרית. ומה שהכנסת עושה – – –
זבולון אורלב (הבית היהודי):
– – – של הקיבוץ הארצי.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
זהבה גלאון (מרצ):
ומה שהכנסת עושה באמצעות חוק החרם האווילי, מה שהיא עושה באמצעות חוק החרם האווילי יביא לכך שהתעשייה הישראלית החשובה, התעשייה כחול-לבן, עלולה להיות בבעיה.
אני רוצה להזכיר לחברי חברי הכנסת – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
התעשייה האדומה.
זהבה גלאון (מרצ):
– – שבית-המשפט האירופי פסק שמוצרים המיוצרים בהתנחלויות לא ייכללו בהסכם המכס בין ישראל לאיחוד האירופי, והיום כל מוצר ישראלי המיוצא לחוץ-לארץ חייב להכיל סימון המזהה את עצמו, אם הוא יוצר בהתנחלויות, אם לא. זה אינטרס ישראלי, חברי חברי הכנסת, שהצרכנים באירופה יוכלו להבדיל – –
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
את לא מייצגת את ישראל.
זהבה גלאון (מרצ):
– – בבירור בין מוצרים שמיוצרים בישראל, שאני מציעה לעודד אותם – –
מרינה סולודקין (קדימה):
זהבה – – – מה אתה מדברת?
זהבה גלאון (מרצ):
– – לבין מוצרים שמיוצרים בהתנחלויות.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
די, די, זהבה, מספיק. מה את מדברת?
זהבה גלאון (מרצ):
תארו לכם, חברי חברי הכנסת – – –
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, תודה. בסדר, היא על הבמה, והבמה שלה, וזכותה להגיד מה שהיא חושבת. אבל תשמע, תאמין לי – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
יש פה תעשיינים – – –
זבולון אורלב (הבית היהודי):
זכותנו גם לקרוא – – –
היו"ר מגלי והבה:
נכון, בהחלט. לכן לא אמרתי לך כשזה פעם אחת, פעם שנייה, אבל ברגע שזה הופך להיות – – –
זבולון אורלב (הבית היהודי):
צברתי את כל קריאות הביניים שלי לחודש האחרון.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
גם אני.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לכם. אני מודה לכם.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אל תיפגעו.
זהבה גלאון (מרצ):
חבר הכנסת אורלב, חבר הכנסת אורלב, תאר לעצמך מה יקרה לאחר שחוק החרם ייכנס לתוקפו ויאסור על שיתוף פעולה עם מדיניות סימון כזאת. כל תוצרת ישראל – לא במקרה משרד החוץ – זה לא מה שאני אומרת כאן על הדוכן; משרד החוץ הזהיר אתמול, נציגי משרד התמ"ת שישבו בוועדה, שלא נתנו להם אפילו אפשרות לדבר, הנציגים של השר שלום שמחון, הם הזהירו – הם הזהירו שתוצרת ישראל, אותה תוצרת כחול-לבן שאנחנו קוראים לעידודה, עלולה להיות מוחרמת אוטומטית בידי מדינות אירופה. שים לב – משרד החוץ, משרד התמ"ת.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אוי, איזה דמגוגיה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
רוב תושבי ירושלים גרים בשטח – – –
זהבה גלאון (מרצ):
חברי חברי הכנסת – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – – והתעשייה שם.
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני היושב-ראש.
היו"ר מגלי והבה:
כן, היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני למשל תומך מאוד בהתיישבות בכל ארץ-ישראל כנגד חוק החרם, כי אני מפחד מאוד שלאחר מכן יחרימו גם סטודנטים שבאוניברסיטת תל-אביב, כאשר הם יושבים בשטחה – – – של שיח'-מוניס.
זהבה גלאון (מרצ):
בסדר – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
שיח'-מוניס, שיח'-מוניס. זהבה, תחזרי לרוסיה.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת כץ, חבר הכנסת כץ. אני נתתי ליושב-ראש להגיד, כי בדרך כלל הוא לא קורא קריאות ביניים.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, יש לי הרבה הערכה, אדוני יושב-ראש הכנסת, לעמדות הדמוקרטיות שאתה מציג, ואתה מגן על כבודה של הכנסת.
היו"ר ראובן ריבלין:
את רשאית לחשוב מה שאת רוצה.
זהבה גלאון (מרצ):
ואני רוצה לסיים ולומר שיום כחול-לבן מוקדש, בצדק, לעידוד רכישה תוצרת ישראל. בצדק. אני קוראת לרכוש כחול-לבן, אבל הגיע הזמן שנקדיש את תשומת הלב שלנו לעידוד הכלכלה הישראלית, לתמיכה בה ולחיזוק החברה הישראלית, ולא לעידוד ההתנחלויות והשטחים. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אני מזמין את השר, שר המסחר והתעשייה. לאחר מכן יהיו עוד הצעות אחרות, לפנים משורת הדין, למי שהיה שותף לכל התהליכים האלה. אנחנו זוכרים מה עשה השר בנימין בן-אליעזר באותן תקופות שהיו מפעלים בדרך לסגירה, במיוחד במגזר שלנו, וכל העשייה שלך לשמור את המפעלים האלה. ועובדה, בזכות החקיקה ובזכות פועלך הצלחנו לשמור את המפעלים האלה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, שר התמ"ת הוא שר התמ"ת של כלל התעשייה הישראלית, גם ביהודה ושומרון או רק של – – –?
היו"ר מגלי והבה:
שר במדינת ישראל הוא שר לכל אזרחי ישראל. בבקשה.
אורית זוארץ (קדימה):
עד שנקבל החלטות אחרות.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
למה אתה דואג? אני אתייחס לזה בסוף. לא צריך לקלקל את החגיגה, נמצאים פה התעשיינים – –
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
– – נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, שבאמת עושה מאמץ גדול לשתף פעולה עם כל המערכות כדי לחזק את התעשייה הישראלית. אני חושב שאם יש לנו הזדמנות לנסות ולייצר מכנה משותף סביב הדבר הכי ישראלי שיש, שהוא כחול-לבן, אין סיבה לקלקל את החגיגה.
בהזדמנות הזאת אני בהחלט רוצה לברך על עצם קיום היום הזה בכנסת, אדוני יושב-ראש הכנסת, אמרתי את זה גם בהזדמנות אחרת, יום שמעודד את תוצרת הארץ. יש בכך משום העברת מסר לציבור בדבר חשיבות רכישת תוצרת הארץ.
לעידוד רכישת תוצרת הארץ יש השלכות כלכליות, חברתיות ולאומיות. הגברת המודעות לרכישת תוצרת הארץ תשפר את מצב התעסוקה ותחזק את התעשייה הישראלית. לקנות תוצרת הארץ – זוהי סולידריות אמיתית ופטריוטית. כחול-לבן זה אנחנו.
משרד התמ"ת, בראשותו של קודמי, השר בן-אליעזר, החל בפעילות לעידוד תוצרת הארץ במאי 2009, כשהמשבר הכלכלי היה בשיאו; בכל יום הודיעו על פיטורי עובדים. הפעילות היוותה כלי נוסף לכלי המשרד האחרים שנועדו ליצירת מקומות תעסוקה.
האמת היא שזאת לא הפעם הראשונה שהמשרד פועל לקידום תוצרת הארץ, אך בניגוד לפעמים קודמות הפעילות מתפרסת על מגוון תחומים במקביל, ולראשונה היא מתוכננת לארבע שנים. ובהזדמנות הזאת אני באמת רוצה לומר רק מלים טובות על החזון ועל העובדה שקודמי החליט ללכת על מהלך של ארבע שנים, דבר שיאפשר יציבות יותר ארוכה בנושא כחול-לבן.
המטרה היא לפעול באפקטיביות המרבית האפשרית ולהטמיע שינויים בדפוסי החשיבה לטווח ארוך. זה נושא שגובה בהחלטת ממשלה מסוף שנת 2009, מאוגוסט 2009, והוא יימשך גם בשנים הבאות.
אני אומר את הדברים האלה דווקא על רקע העובדה שאנחנו עוברים, חברת הכנסת גלאון, שני תהליכים מקבילים בעצם הימים האלו. אם אני קורא נכון את התקשורת, אם אני מספיק, את כנראה שותפה לשניהם. גם בנושא של ה"קוטג'" ראיתי את עקבותייך באיזה כתבה אתמול בערוץ-2 וגם בנושא שהזכרת פה עכשיו, בנושא החרמת תוצרת שטחים.
אני רוצה לומר שני דברים בעניין הזה: התאחדות התעשיינים עשתה סקר מה יותר מוצר ישראלי מכל דבר אחר, ולשמחתי על אף העובדה שענף החלב עובר עכשיו את אחד המשברים היותר קשים שלו, ה"קוטג'" יצא במקום הראשון. זאת אומרת, נכון לסקר, שהתפרסם הבוקר גם בעיתונות, אין מוצר יותר ישראלי מה"קוטג'". הוא מספר אחת.
אני שמח על העובדה הזאת, אבל אני רוצה לומר משהו גם על העניין השני. אני לא בטוח שכל דבר אפשר לעשות בחקיקה. הזדמן לי להיות שר החקלאות בשנת 2001. באותה תקופה היה חרם – חבר הכנסת אורלב, אני רוצה שתקשיב למה שאני אומר עכשיו – היה חרם על מוצרים ישראליים במדינות אירופה השונות. ואני מצאתי את עצמי, חברת הכנסת זהבה, מכתת את רגלי בסופרים באירופה שהחרימו תוצרת ישראלית כחול-לבן. זה היה ב-2001. יש מחזוריות. הכול חוזר פעם ב-. שלא נטעה, רק הממשלות מתחלפות, וראשה היה ראש אחר.
למה אני אומר את מה שאני אומר? חלק ממה שנדמה לנו שאנחנו עושים פה, מתוך כוונה לעשות טוב יותר – אנחנו מזיקים בסופו של דבר לעצמנו, כי את מה שאת אומרת אפשר לפתח גם למקומות אחרים.
אני חושב שבהזדמנות הזאת שאנחנו נמצאים כאן עכשיו, ביכולת שלנו להצדיע לתעשייה הישראלית – שנבנתה פה בהרבה מאוד עמל – לתעשייה הישראלית כחול-לבן, שאותה מייצרים אזרחי מדינת ישראל. אזרחי מדינת ישראל הם אלו שעומדים מאחורי התעשייה, בין הטובות בעולם. הציפייה שלי היתה שדווקא ביום החג הזה לא נעלה דברים שהם לא במכנה המשותף של כולנו.
אני באופן אישי לא יודע מה אנשי אמרו אתמול בוועדה בכנסת, אבל אני רוצה לומר לך באחריות רבה, שאני באופן אישי מתנגד להחרמת תוצרת שמיוצרת בשטחים. אני חושב שאנחנו גורמים לעצמנו עוול גדול בטווחים הארוכים. בסופו של דבר זה מחלחל למקומות שאף אחד מאתנו לא היה רוצה שנגיע אליהם, כי היכולת להבחין בין מיזם טכנולוגי שפותח באיזה בית בתל-אביב ויוצר אחר כך בשטחים או להיפך היא די קשה, בסופו של יום. היכולת להבדיל בין אותו אדם שגר כרגע מעבר ל"קו הירוק" – ולא משנה כרגע הוויכוח אם הוא שם כי הוא בא לשם מתוך תחושת שליחות או כי מישהו שלח אותו לשם; לא משנה הוויכוח. העובדה שהוא יוצא מדי בוקר לסייע לכלכלה של תל-אביב, פתח-תקווה או ראשון-לציון – היא לא מבדילה הרבה. ההבדל הזה בסופו של דבר הוא לא דבר שאנחנו יכולים – אלא מה אנחנו עושים בעצם הימים האלה.
אנחנו מנסים להניע תהליכים שהמשמעות שלהם היא בסופו של דבר, היכולת לפגוע בתוצרת הישראלית כחול-לבן שמשווקת בארצות אירופה, וזה לא משנה אם זה מכונת ייצור, אם זה היי-טק או כל דבר אחר. כי כשמגיעה עקרת הבית או כשמגיע כל צרכן אחר לאותו מקום שהוא רוצה לקנות את המוצר הישראלי, הסיכוי שלו להתעמק – אם מישהו לא מוביל אותו לשם – להתעמק במספר הקטלוגי, הוא מאוד מאוד נמוך.
אני חושב שהדברים בסופו של דבר צריכים להיעשות בשיקול דעת, מה עוד שהבנתי בשבועות האחרונים שנוצר קונסנזוס בתוך מדינת ישראל על גושי ההתיישבות. לצערי ולשמחתי, זה לא משנה את העובדה שהתעשייה מעבר ל"קו הירוק" אינה מפותחת דיה. ואם בסופו של יום יוחלט שגושי ההתיישבות הם חלק ממדינת ישראל, נצטרך ממילא להשקיע יותר בקיומה של תעשייה שתפרנס את תושביה, את אלו שחיים במה שנקרא היום מעבר ל"קו הירוק".
אני לא חושב שזה נכון להבין שאם בשבוע החולף החממה הטכנולוגית באריאל הוכתרה כחממה הטכנולוגית המובילה במדינת ישראל, וממנה יוצאות הטכנולוגיות הכי מתקדמות של מדינת ישראל בשנים האחרונות – זה נכון שבדיוק מאותן סיבות שאת מדברת עליהן כרגע, זו טכנולוגיה שעברה להיות מיוצרת ביבנה – ואני לא רוצה להזכיר את השמות כדי לא לייצר פה משהו שהוא אחר. אני חושב שאנחנו שוגים בעניין הזה, גם אם את מייצגת רעיונות שהם צודקים מבחינת חלק לא קטן של האוכלוסייה במדינת ישראל, ואני לא רוצה להגדיר אותה.
אני חושב שהיתה לנו הזדמנות היום לחוג את חגה של התעשייה הישראלית, שבאמת נחשבת מהמובילות בעולם, שעוברת מעת לעת משברים לא פשוטים. בסופו של דבר היכולת שלה לייצר כוח תחרות יהיה נעוץ בשאלה אם נצליח לייצא את החלק שהוא מעבר לצריכה המקומית לחוץ-לארץ. כי בסופו של יום, השאלה המרכזית היא האם תעשיין במדינת ישראל ירצה להרחיב פס ייצור כאן כדי להוביל אותו לייצא לחוץ-לארץ, או שהוא יעדיף, את אותו פס ייצור לעשות בלונדון או בכל מקום אחר. אני לא הייתי רוצה שתעשייה מצליחה במקומות האלה – והיא לא רק במקומות האלה – תמצא את דרכה החוצה, כשהמועסקים הישראלים אזרחי מדינת ישראל ימצאו את עצמם במקום אחר.
אחרי שהתייחסתי לדבר הזה באריכות – ואני מקווה שלא ממש שברתי את הקונסנזוס במדינת ישראל בנושא הזה – אני רוצה לחזור ולומר מה עשה משרד התמ"ת בתחומים המדוברים של כחול-לבן.
יצאנו בקמפיין בכל אמצעי התקשורת להסברת חשיבות הנושא. אנחנו משתפים פעולה עם כל הגופים המעוניינים לקדם את הנושא. קיים שיתוף פעולה מלא, לאורך כל הדרך, עם התאחדות התעשיינים ועם ההסתדרות, שראשיה נמצאים כאן. בנוסף, אנחנו משתפים פעולה עם גופים פרטיים וציבוריים, עיתונים, ארגונים מקצועיים, עיריות, רשתות שיווק, תערוכות, ירידים ועוד. יום כחול-לבן הנערך היום בכנסת הוא דוגמה מצוינת לשיתוף פעולה כזה.
אנחנו פועלים לתיקון תקנות חובת המכרזים במטרה להעדיף תוצרת הארץ, בשיתוף עם משרד האוצר והתאחדות התעשיינים. הקמנו אתר כחול-לבן במסגרת אתר האינטרנט של המשרד. האתר כולל את כל המידע הקשור לכחול-לבן, פינה לילדים ונוער, פורומים, צ'טים ועוד. מנהל האתר יוזם שיתופי פעולה עם רשתות חברתיות ועם אתרי מכירות.
יזמנו והפצנו את התו "מיוצר בישראל", שמסייע לצרכנים לזהות מהו מוצר ישראלי. אתה יודע, שרגא, היתה לי הזדמנות – אם תרשה לי לעשות משהו שאסור לעשות – לארח בחדרי את יושב-ראש ההסתדרות, והראיתי לו את אותה כרזה שדיברתי עליה, שההסתדרות הפיצה כאחת מני רבות, לצרוך מוצר ישראלי כחול-לבן. היה כתוב שם למטה: תו ישראלי. זאת אומרת, הקדימו אותנו עשרות שנים קודם בהסתדרות הכללית, שראתה בדבר הזה דבר חשוב כבר אז. בשיתוף התאחדות התעשיינים, קבלת התו פתוחה לכל יצרן. אנו ממנפים את הנושא באתר ממשל זמין ובכל אתרי משרדי הממשלה, ומטפלים בפניות הציבור בכל הקשור לפרויקט.
גולת הכותרת של פעילותנו היא הפעלת תוכנית ללימוד הנושא בבתי-הספר, יחד עם עמותת "ידע". במסגרת התוכנית מתקיימות השנה פעילויות המקיפות כ-120,000 תלמידים בבתי-ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכון. בשנה הבאה אנחנו מתכוונים להגיע ליותר מ-200,000 תלמידים. זאת פעולה שנעשית עם עמותת "ידע" של התאחדות התעשיינים ובשיתוף פעולה מלא עם ההתאחדות. הכוונה שלנו היא להנחיל לדור העתיד את החשיבות ואת הגאווה בקניית תוצרת הארץ, מתוך תקווה שכאשר דור זה יגדל, לא נקבל עוד תלונות על אפליית תוצרת הארץ, ומתוך תקווה להשפיע על ההורים באמצעות הילדים.
ביום חגיגי זה אני קורא לכל חברי הכנסת ולכל הנוכחים להירתם, יחד עם משרד התמ"ת, למאמץ לקדם את הנושא. יש לנו תעשייה מפוארת, מתקדמת, שאינה נופלת באיכותה ובמחיריה מכל מתחרה ברחבי העולם. גם בעצם הימים האלה, כאשר אנחנו עושים את הוויכוח האמיתי באמת כתוצאה ממהלך צרכני רחב ומאוד משמעותי, נכון ובונה, שעוסק במוצרי החלב למיניהם, אנחנו תמיד צריכים לזכור שאנחנו צריכים לעשות אותו ברגישות נכונה ומתאימה, כי זאת התוצרת שלנו, זה כחול-לבן. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשר המסחר והתעסוקה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
מה אתה רוצה שאציע? ועדה, מליאה?
היו"ר מגלי והבה:
נקבל מה שתציע, אבל נשאל את חברי הכנסת. אני מבקש להזמין את השר בנימין בן-אליעזר. אומנם אומרים השר לשעבר – בשבילי היית שר ותישאר שר. אנחנו רוצים לשמוע ואנחנו יודעים על פועלך ארוך השנים למען התעשייה ולמען כל אלה שקשורים אליה. בבקשה.
בנימין בן-אליעזר (העבודה):
אדוני היושב-ראש, מכובדי שר המסחר, התעשייה והתעסוקה שלום שמחון, יושב-ראש השדולה נחמן שי, שעושה עבודה נפלאה – לא מהיום – לקחת את הנושא והרמת אותו, ואני רוצה לברך אותך. שרגא ברוש, שיושב שם למעלה. אני יודע שבדמו הדבר ואני יודע כמה הוא השקיע ומשקיע בנושא הזה, כמה לילות וכמה ימים עשה על מנת לשכנע את חברי הממשלה שיסורו מהחלטות היסוד שלהם לחסוך פה עוד גרוש ועוד גרוש ולהביא אותם לכך שירכשו תוצרת כחול-לבן. באותה הזדמנות אני רוצה גם לברך את כל הנציגות המכובדת של משרד המסחר והתעשייה על העבודה הנפלאה ועל מסירות הנפש שמשקיעים בנושא הזה.
חברי חברי הכנסת, תעשיינים ועובדים יקרים, אני כמובן שמח מאוד לקחת חלק ביום כחול-לבן בכנסת, שמקדם מטרה חשובה מאין כמותה, בעיקר בימים אלו – עידוד התוצרת והתעשייה הישראלית. כאשר כיהנתי בתפקיד שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שמתי דגש רב בנושא עידוד רכישת כחול-לבן. כניסתי לתפקיד, להזכיר נשכחות, היתה בתחילת 2009, בתקופה שבה המשבר הכלכלי והפיננסי היה בשיאו, וכבר אז הצבתי לעצמי ולהנהלת המשרד מטרה אחת: הגדלת התעסוקה והקטנת האבטלה.
לשם כך הקמנו את מטה כחול-לבן במשרד התמ"ת, שכל תפקידו קידום תוצרת כחול-לבן תוך יוזמה ארוכה ומגוונת של תוכניות, הכוללות הן יוזמות חדשות והן שדרוג של תוכניות קיימות. חלק מרכזי במתווה הפעילות הינו עידוד רכישות מתוצרת הארץ, כחול-לבן, שמטרתו להעלות את המודעות לחשיבות שבהעדפת מוצרים מתוצרת מקומית, תוך פנייה הן לצרכנים, על מנת שיבחרו מוצרי כחול-לבן, והן לתעשיינים במיתוג התוצר המקומי.
בין הפעילות והפעילויות שקידמנו – השקת קמפיינים בכל אמצעי התקשורת, כפי שהשר שמחון ציין, טיפול בתלונות יצרנים על אפליה במכרזים, עידוד פעילות חינוך בבתי-ספר, שממנה נהנים בכל שנה עשרות אלפי תלמידים. אני חש גאווה וסיפוק רב כאשר אני רואה את ההמשכיות וקידום הפרויקטים הללו במרץ על-ידי שר התמ"ת הנוכחי שלום שמחון.
בנוסף, במטרה לרתום לנושא את משרדי הממשלה ולהעביר מסר לציבור הרחב, יזמתי בזמנו החלטת ממשלה, שהתקבלה באוגוסט 2009, ואשר קובעת כי קידום התעשייה המקומית וצמצום האבטלה הם אתגר לאומי, אשר ימומש בין השאר באמצעות עידוד העדפת רכישות מתוצרת הארץ.
אני זוכר בזמנו, בשנת 2001, כאשר כיהנתי כשר הביטחון, בא אלי עמוס ירון, אז מנכ"ל המשרד, והציג בעיה מעניינת. אמר: תשמע, אנחנו חייבים ללכת ולסגור את מפעל הדגמ"ח, את בגדי הצבא, במצפה-רמון. שאלתי אותו מדוע צריך לעשות את הדבר הזה, והוא הסביר לי שאפשר לרכוש בדיוק את אותם בגדים, באותו טיב, אבל בשליש מחיר. אמרתי לו: אנחנו נמשיך לשלם פי-שלושה אבל נרכוש את הביגוד המקומי, כדי להבטיח שהמשפחות האלו, שחיות במצפה-רמון, ימשיכו לחיות.
אני אומר את זה לפרוטוקול כדי לסבר את האוזן שבעצם, כשרוצים, ולא מדובר כרגע בתקופה שהמבצע הזה התחיל, אבל כאשר שרים רוצים ללכת ולקיים משהו, יוכלו כן לעשות את הדבר הזה. אני משוכנע שבידי הממשלה מרחב תמרון גדול מאוד.
אני רוצה לציין בחום את השותפים המרכזיים לפרויקטים האלה: התאחדות התעשיינים, כפי שאמרתי, ההסתדרות החדשה – על התמיכה הרבה, היוזמה, הסיוע בקידום הפרויקטים החשובים האלה.
רבותי, הבחירה בכחול-לבן אינה רק סמל או ביטוי לגאווה לאומית, אלא היא מגלמת בתוכה גם ממד מעשי ותרומה ממשית למשק הישראלי. על-פי מחקרים שנעשו, כל תוספת של מיליארד שקל בקניית תוצרת ישראלית מוסיפה מעל ל-2,500 מקומות עבודה למשק הישראלי.
בנוסף, הקפדה על קניית מוצרים ושירותים מקומיים תורמת לגאווה הלאומית ומגבירה את ההזדהות עם התעשייה והשירותים המקומיים. אני מאמין אמונה שלמה בתעשייה הישראלית. אני מאמין כי לאיכות ולחדשנות הישראלית אין תחליף. הבחירה בכחול-לבן לא מיועדת רק לשם הושטת יד לתעשייה ולפריפריה הישראלית, או הינה מעשה ציוני גרידא, זוהי למעשה הצבעת אמון באיכות המוצרים המצוינים המיוצרים במדינת ישראל, בחדשנות, ביתרונות שיש לתעשייה המקומית להציע.
בכל רחבי העולם, מכובדי, משבחים ללא סוף את ההון האנושי בישראל ואת איכות וטיב התעשייה הישראלית, שנחשבת כמובילה ואף חלוצה בתחומים רבים ומגוונים. חשוב כי גם אנחנו פה, בישראל, נדע להעריך את מה שיש לנו בבית, לחוש גאווה ולרכוש כחול-לבן.
אני רוצה מכאן ללחוץ את ידי שר המסחר והתעשייה ולעודד אותו להמשיך בתנופה רבה מאוד. אני יודע שלא כל מה שהוא רוצה הוא יכול להשיג, אבל לפי מיטב הערכתי, זה נושא שעליו כדאי להילחם, לנהל מלחמה גם בתוך הממשלה עצמה, כי עדיין מרחב התמרון הוא גדול. אני מודה לך, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשר בנימין בן-אליעזר. חברי חברי הכנסת, כיוון שאנחנו רושמים את ההודעה של שר המסחר והתעסוקה, חבר הכנסת שלום שמחון, ואנחנו מסתפקים בדברים שלך לפרוטוקול, לפנים משורת הדין אני אתן מהצד לחברת הכנסת זוארץ דקה, שתוכל להביע עמדה אחרת, אבל את ההודעה של השר רשמנו לפנינו.
אורית זוארץ (קדימה):
נוספת, לא אחרת.
כבוד היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, כבוד השר, כבוד השר פואד, השר לשעבר – תישאר תמיד שר בשבילי; ברכות ליוזם יום הכחול-לבן, חבר הכנסת נחמן שי. תעשיינים, נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש, אתם פניה של הציונות בעידן הגלובלי, למרות הקשיים. פיתוחים ישראליים ותוצרת ישראלית חובקת עולם.
אנחנו בוחרים לחיות במדינת ישראל, לגדל כאן את ילדינו, לעבוד, לייצר, לקנות כחול-לבן, אבל ביום הזה אנחנו חייבים לזכור שכחול-לבן הם לא רק מוצרים. מדובר בבני-אדם, תעשיינים, יזמים, עובדים. ביום הזה אנחנו צריכים לתת מקום גם להון האנושי, לגלות אחריות חברתית לקבוצות ולמגזרים בחברה הישראלית, בעולם התעסוקה בפרט: נשים, עולים, אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, מיעוטים, ובקיץ – גם בני-נוער. לך, שרגא, אני חייבת לומר, אתה שותף אמיתי בדרך – לחזק אתכם גם בהמשך. באחריות המדינה לתת מענה גם לאותן אוכלוסיות ולא לגלגל את האחריות רק על התעשיינים.
לסיום דברי, כחול-לבן וירוק: פיתוח תעשייה ותעסוקה תוך שמירה והגנה על הסביבה. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחברת הכנסת זוארץ.