קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום שביתת האסירים הביטחוניים בבתי-הכלא היו"ר אורי מקלב: אנחנו עוברים לנושא האחרון בסדר-היום, שהוא הצעות דחופות לסדר-היום בנושא: שביתת האסירים הביטחוניים בבתי-הכלא, הצעות מס' 5928, 5933, 5935, 5938, 5939, 5943 ו-5946. ראשון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היתה אמורה להיות שביתה של האסירים הביטחוניים בבתי-הכלא, ומשום מה הם כנראה חזרו בהם. אבל גם ראש הממשלה התקפל. אני לא מבין, מדוע כל ההכרזות המיותרות האלה? מדוע כל דבר שהולכים או חושבים או מהרהרים צריך להקים קול זעקה, צריך שכל העולם ישמע מה אני מתכוון לעשות, ואז כאשר אני מותקף אני חוזר בי? אדוני היושב-ראש, צריך להבין. אם ממשלת ישראל לא תשנה את המדיניות שלה בכל מה שקשור לאסירים הביטחוניים, אנחנו נראה עוד פעם את חנין זועבי נוסעת במשט מכיוון טורקיה או מכיוון עזה, או מכיוון – לא יודע מאיפה תגיע לנו – ותזדהה עם אויבי ישראל בלי שום דבר שיעצור בעדה. צריך להבהיר, אדוני היושב-ראש, שכל עוד גלעד שליט בכלא ונמצא במצב שאי-אפשר לקבל אינפורמציה, אסור לנו לתת שום לוקסוס לאותם מנוולים, לאותם רוצחים, שהם רוצחים כבדים. כל רוצח מהסוג הזה – כשמדברים על אסירים ביטחוניים כבדים עם דם על הידיים, מדובר ברוצחים שרצחו כמה וכמה מעם ישראל. אז אני כבר לא מדבר על כך שהם נמצאים בעולם שכולו טוב. צריך רק לפתוח להם כל ערב שמפניה, אולי, כדי להשלים להם את החגיגה. מי מדבר כבר על מכשיר סלולרי, שהם יכולים לשמור עם העולם החיצון – ערוצי טלוויזיה פתוחים בפניהם, אין שום מגבלה. ולכן, אם הממשלה מחליטה לשנות מדיניות – וצריכים לשנות את המדיניות, וחייבים לשנות, כי אם אנחנו לא נשנה, אם אנחנו לא נעביר מסר ואם נמשיך לגלות חולשה, אז באמת אנחנו נמצאים בבעיה. שישבתו רעב. איך אומרים בערבית? אַמְרֻהֻם, מה שיהיה יהיה. אבל אי-אפשר לבוא ולזעוק ולהפגין במאות ובאלפים כל יום למען גלעד שליט, ולא לעשות שום צעד מינימלי שמתבקש. מילא יש ויכוח על מספר האסירים, איזה סוג אסירים, לאיזה קיבינימט לשלוח אותם – זה ויכוח במשא-ומתן. אבל אי-אפשר לבוא ולקחת איזושהי החלטה מינימלית שמתבקשת, לא לתת להם את הלוקסוס? את הדבר הזה רק. אני לא אומר, צריכים לעמוד בסטנדרטים בין-לאומיים – – היו"ר אורי מקלב: משפט סיום. נסים זאב (ש"ס): – – אני מסכים עם זה, אבל לא מעבר. כל מה שמעבר, צריך להפסיק את זה, בלי פטפטת ובלי הכרזות ובלי לגרום לכך שרק יבואו עלינו לחצים. היו"ר אורי מקלב: תודה. נסים זאב (ש"ס): משפט לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר. ישנם עצורי בת-עין – דיברתי על זה בשבוע שעבר בדיון אחר – גמליאל והשני, דביר, שנמצאים בכלא כבר שבע, שמונה שנים. אין להם דם על הידיים. הם לא מקבלים את התנאים שהרוצחים האלה, עם דם על הידיים, שרצחו עשרה ושמונה, מקבלים – את החופשות שלהם ואת הביקורים שלהם. כמה אנחנו אכזריים לעצמנו. כמה אנחנו יכולים להיות מנוולים עם עצמנו. היו"ר אורי מקלב: תודה. נסים זאב (ש"ס): אז לכן, כשבאים לשנות תפיסה, בהסתכלות וראייה באמת מפוקחת, צריך להסתכל לא רק על האויב אלא צריך להסתכל גם על אחינו מבשרנו, אלה שאומרים: טעינו, ואין להם דם על הידיים. הם לא רצחו בסופו של דבר. תן להם את התנאים שלהם, שמתבקשים. יש להם תינוקות בבית, יש להם ילדים קטנים בבית. הסכים אתי שר הביטחון, אבל "הן, הן, הן", רק ראשו מתנענע, אבל שום דבר. גם שר המשפטים בשבוע שעבר אמר: צריך לבחון את הסוגיה הזאת. אבל להפסיק לבחון, צריך לעשות, ב"קום עשה". היו"ר אורי מקלב: תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – חבר הכנסת עפו אגבאריה. חנין זועבי (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הקונספציה מאחורי ההרעה – כאילו הרעה – בתנאי האסירים היא שמצבו של האסיר הפוליטי בישראל הוא טוב, והוא זוכה בכל הזכויות שלו. הממשלה רק עכשיו מחליטה על הרעה בתנאי האסירים, ומה שנשלל מהאסירים הן רק פריווילגיות. משום מה הממשלה מאמינה ומתייחסת לנושא מתוך קונספציה. היא מאמינה בעצמה כישות שמעניקה זכויות ליברליות, בעוד שמדובר בקונספציה, כמו שאמרתי, פוליטית. היחס הקיים אינו של מדינה מול אסיר, מדינה שמחויבת לזכויותיו של האסיר, אלא יחס של ממסד שתפס אויב, והוא מעוניין להעניש את האויב. רק לאחרונה היינו עדים לשתי הצעות חוק, הצעה שאושרה בקריאה טרומית, שבה יהיה קל להשיב לכלא ללא משפט כל אסיר ביטחוני שישוחרר בהסכם, וההצעה האחרת המבקשת להרחיב את סמכות שב"ס למנוע מאסיר ביטחוני להיפגש עם עורך-דין מסוים. ואם גם לעשות סקירה קצרה, אפשר להתייחס לתנאי הכליאה של האסירים, לעדויות שנמסרו מארגוני זכויות אדם, שבהן מתוארות תבניות של עינויים ושל יחס משפיל ואכזרי. אבל, לא, בכל פעם משכתבים את המציאות הפוליטית מסביבנו. מה זה הרעה בתנאים של אסירים? אין הרעה. קודם כול, יש הפרה מתמדת של זכויות האסירים. אבל לא מדובר בסיפור חדש, שכאילו נוצר היום. הכול כבר התחיל לפני שנה ולפני ארבע וחמש שנים, וזה כאילו פיצוי על חוסר המעש של נתניהו לגבי עסקת שליט, פוליטיקה של נקמנות. נקמנות במקום מדיניות, זה אחד מכללי המשחק הפוליטיים בממשלה הזאת, ולא רק ביחס לעסקת שליט. מדיניות הפרת זכויות האסירים היא מדיניות ישנה. גם שללו את הלימודים האקדמיים – כבר נשללו לפני שנה, שיחות טלפון נשללו, ביקורי בני-זוג נשללו לפני שלוש שנים, ביקורים של קרובי משפחה נשללו לפני ארבע שנים. וכל אלה הם עונשים לא לגיטימיים. אלה לא פריווילגיות, אלה חלק מזכויות האסירים, ושלילת הזכויות האלה מהווה הפרה של זכויות האסיר. אבל צריכים להגיד שהמדיניות הזו התחילה הרבה הרבה – חלק ממנה אפילו לפני הסיפור של גלעד שליט. אז למה עכשיו לדבר על התנאים של האסירים ועל הרעת תנאים, בטענה שהאסירים כאילו היו חוגגים בבית המאסר, וראש הממשלה פתאום החליט לשים סוף לחגיגה? זה שראש הממשלה לא יודע לעשות שום צעד פוליטי, לא בעניין השלום ולא בעניין שחרורו של שליט, אז הוא מחליט לשלוף ספין תקשורתי מהכובע שלו ולהודיע על הרעה בתנאיהם של האסירים הפוליטיים בצעד של פוליטיקה, באמת פוליטיקה זולה, של נקמנות, זה כבר סיפור אחר. מהלך זה אינו משקף רק פוליטיקה של נקמנות אלא חושף התבטאות שקרית, כי אין חדש בתחום מלבד עצם ההכרזה של נתניהו. תוכן ההכרזה בכלל איננו חדש. בנימין נתניהו יכול להמשיך לצאת בהצהרות שישלול מאסירים רק את מה שמותר על-פי החוק הבין-לאומי. אך בין אם יהיה מוכן להודות בכך או לא, מדובר בהצהרה חדשה של נקמנות ישנה. מדובר בהפרה של זכויות בין-לאומיות, של זכויות האסיר, שקו ההפרה הזאת נחצה מזמן. עכשיו זה רק עניין של טיוח הכישלון שלו; טיוח הכישלון בעניין שחרורו של גלעד שליט. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחברת הכנסת חנין זועבי. נסים זאב (ש"ס): – – – היו"ר אורי מקלב: כן, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אני לא חוזר על המלה, אבל לא ידעתי שזה קללה גסה ברוסית. פשוט, חשבתי שהמשמעות: שילך לעזאזל. לכן אמרתי מה שאמרתי. אני מבקש למחוק מהפרוטוקול את המלה שאמרתי ברוסית. אני מתנצל על כך. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לך. מוטב שיהיו שוגגין משיהיו מזידין. יותר טוב לא לדעת מאשר לדעת. בבקשה, חבר הכנסת עפו אגבאריה. עפו אגבאריה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עוד פעם אני רוצה להדגיש כמה שראש הממשלה הוא כזה לחיץ. ברגע שמשפחת שליט עשתה איזושהי החרפה במאבק שלה, אז פתאום הוא רוצה לעשות הרעת תנאים. כאילו האסירים הביטחוניים הפלסטינים – ואני מדגיש את זה שהם ביטחוניים – כאילו הם נמצאים באיזשהו בית-מלון של חמישה כוכבים. והוא שואל מדוע גלעד שליט באיזשהו בידוד והאסירים הפלסטינים במדינת ישראל הם לא בבידוד. וראיתם כולם שהם כן בבידוד. למשל, יש אסירים שכבר הרבה שנים בבידוד. למשל, עבאס א-סייד, משנת 2002 הוא בבידוד מוחלט. עבדאללה ברגותי, מ-2003 בבידוד מוחלט. אברהים חאמד, מ-2006 בבידוד מוחלט. אחמד סעדאת, מ-2009 בבידוד מוחלט. ויש עוד שישה או שבעה אסירים שהם גם כן בבידוד מוחלט, וזה במדינת ישראל. ולא להשוות את המצב עם שליט. אנחנו רוצים ששליט יחזור, וזה המאבק של משפחתו. גם אני רוצה ששליט יחזור. אז למה הוא לא רוצה לשבת? למה ראש הממשלה מתכחש ולא רוצה להשלים את העסקה? הוא אומר שלפני שנה וחצי היה לו סיכום עם השליח הגרמני. ה"חמאס" אומר שלא נכון, אנחנו מחכים לתשובה. אז מי משקר? סביר להניח שראש הממשלה, כפי שהוא שיקר בהרבה דברים, גם בזה הוא משקר, והגיע הזמן – כי ה"חמאס", מה הוא רוצה? השר מיכאל איתן: ה"חמאס" צדיקים גדולים. עפו אגבאריה (חד"ש): הם לא צדיקים, הם רוצים לשחרר את האסירים שלהם. אם היו מבקשים והיו נותנים את ההסכמה, אז אסירי ה"חמאס" היו כבר יוצאים, ואנחנו יודעים – – – השר מיכאל איתן: אם הם היו דואגים לאסירים שלהם, העסקה היתה מזמן נגמרת. עפו אגבאריה (חד"ש): לא, הם דואגים, אבל מי שלא דואג – אתה שמעת גם – – – השר מיכאל איתן: הם לא דואגים. אין להם שום דאגה לאסירים שלהם. עפו אגבאריה (חד"ש): יש להם דאגה, ואם לא היתה להם דאגה – היתה כבר מתקיימת מזמן, כי ישראל לא רוצה. אתה שמעת גם את השר וילנאי, מה הוא אמר. הוא אמר שאנחנו יודעים מה קרה כשהיו "תאונות" עם אלה שהיו מעורבים בהחזקת שליט. זאת אומרת שישראל רוצה לנטרל את האנשים האלה, לחסל אותם, עוד לפני שיגיעו לאיזה הסכם. באמת, למה לשקר לעם? למה לשקר למשפחת שליט? למה לשקר כל פעם לאנשים האלה שמפגינים למען שליט? אף אחד אפילו לא ממצמץ כשהוא משקר, מאלה שמשקרים לאנשים האלה, כשאפשר היה מזמן לגמור את הפרשה הזאת. היו"ר אורי מקלב: תודה. עפו אגבאריה (חד"ש): דבר שני, כשהולכים להרע, אז האנשים האלה – אני ביקרתי אותם. אני ביקרתי כמה מהם, והם נמצאים במצב גרוע מאוד מהרבה בחינות, אפילו מבחינה בריאותית. ואם אנשים באים ומדברים אחרת, זה לא נכון. מונעים מהם אפילו ביקורים, אפילו בחגים מונעים מהם – אני מבין שלא מכולם, אבל מרבים מהם. מפה ועד לבוא ולהשוות את ההתנהגות של מדינת ישראל, שאומרת שהיא מדינה דמוקרטית ומדינת חוק, עם תנאי המעצר של חייל אחד בודד בעזה, אני חושב שזו רק תעודת עניות למדינת ישראל ולאנשים שעומדים היום בראש המדינה הזאת. תודה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת אריה אלדד. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אברהים צרצור. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן התפרסם כי אסירי ה"חמאס" ואסירים ביטחוניים אחרים איימו לפתוח בשביתת רעב בתחילת השבוע, ולאחר מכן נמסר כי הם לא שבתו רעב וגם אכלו יפה, אפילו עלו במשקל. כשראיתי לפני כעשרה ימים תמונות שהעלה אחד מהאסירים האלה ב"פייסבוק" שלו, באמצעות הטלפון שנמצא בידו בכלא, שם הוא מתאר את ארוחות השחיתות שהוא וחבריו עורכים לעצמם – עופות ממולאים באורז שהוא צילם – אני מבין למה הם לא מזדרזים לשבות רעב. מילא אם זה היה לחם צר ומים לחץ, היה קל לוותר, אבל בכל זאת, עופות באורז, אין אדם מוותר עליהם בקלות כזאת בכל יום. קייטנת ה"חמאס" המתקיימת בכלא ישראל היא בלתי נסבלת. היא בלתי נסבלת באופן מוחלט, לא רק בהשוואה למה שקורה לגלעד שליט, אלא גם בכל קנה מידה שהוא, כאשר זוכרים על מה האנשים האלה נידונו ועל מה הם יושבים. יושבים שם אנשים שהרגו עשרה ו-20 ו-30 ו-50 ו-80 יהודים. ולצרכים מאוד פרקטיים, מאוד מעשיים, שלטונות בתי-הסוהר קונים שקט תעשייתי על-ידי זכויות יתר, והגיעו לרמות באמת בלתי נסבלות לחלוטין, כשאסירים לא מהססים להשתמש במאות הטלפונים שנמצאים בידיהם, שהוברחו, ואי-אפשר להשתלט על ההברחות האלה. הלוא מי שיודע להבריח טלפון היה יכול להבריח גם נשק. אינני מאמין ששלטונות הכלא לא מסוגלים באמת להתמודד עם הברחות של טלפונים, גם אם יש ילדים שמבריחים אותם. עפו אגבאריה (חד"ש): גם סמים מבריחים. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): גם סמים מבריחים, כסף מבריחים, טלפונים מבריחים. שקט תעשייתי קונים בהברחות האלה כדי שלא ישבתו, כדי שלא יחוללו מהומות. זה בלתי נסבל. לאור התמונות המדהימות הללו ראש הממשלה בא ואמר בטון משכנע שהחגיגה נגמרה ועכשיו יפסיקו את הלימודים האקדמיים, ולא יהיו מסטרנטים ולא יהיו דוקטורנטים לטרור. באמת דיבורים ריקים, משום שכאשר לפני ארבע שנים העליתי את הצעת החוק למנוע ביקורים אצל אסירי ה"חמאס" כל עוד גלעד שליט אינו זוכה לביקורים, אז ממשלת אולמרט הפילה את החוק. וכאשר לפני שנתיים וחצי באה ממשלת נתניהו, שבתי והעליתי את הצעת החוק הזאת, וקראו לנו והסבירו לנו שנלחמים בלי חוק. לא צריך חוק. מקשיחים את היחס אליהם. ושאלתי: למשל איך? ואמרו לי: צמצמו – אני מצטט – את מספר ערוצי הטלוויזיה שהם יכולים לראות לחמישה. שככה יהיה לי טוב. באמת אחרי שנשבר לי הלב ועברתי שיקום קל, בכל זאת הצעתי לזרז את הצעת החוק, ואחרי לחץ, ודני דנון ועוד חברים העלו הצעות חוק דומות, הסכימה הממשלה להעביר בקריאה טרומית את הצעת החוק למנוע ביקורים, ובלבד שנסכים שלא לקדם את החוק עד שהממשלה תסכים, והכניסה את החוק למקפיא ושם הוא תקוע עד היום. הכול בשם הרגישות, הכול בשם החשש שמא אם נקשיח את היחס לאסירי ה"חמאס", ירעו את מצבו של שליט. היו"ר אורי מקלב: תודה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, הקייטנה הזאת צריכה להיפסק, לא רק בדיבורים – גם במעשים. וזה עוד אחד ממנופי הלחץ החשובים שיש לנו כדי להתחיל לשחרר את גלעד שליט, להביא לביקורים אצלו. כל עוד הם מתפארים בתנאי הכליאה המשופרים אצלנו, אין שום סיכוי להתקדם עם גלעד. תודה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה. לאחר מכן ישיב השר מיכאל איתן. בבקשה, אדוני. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, אני אתמקד בשתי סוגיות. הסוגיה הראשונה נובעת מנאומו המתלהם של חבר הכנסת נסים זאב, שדיבר על הרוצחים הפלסטינים בבתי-הכלא הישראליים, והוא קרא בצורה חד-משמעית לייבש את אלפי הרוצחים, כהגדרתו, שיושבים בבתי-הכלא הישראליים. אבל מה? בסתר עד כמה שאפשר. והוא בא בטענות כנגד ראש הממשלה שמדבר בריש גלי על התוכניות שלו כלפי האסירים הביטחוניים הפלסטינים בתוך בתי-הכלא הישראליים. הוא דווקא בחר בדרך אחרת, שלעניות דעתי היא מאוד יצירתית: לבצע את הפשע כנגד האסירים האלה, אבל בסתר עד כמה שאפשר. הנקודה השנייה הקשורה לקטע הזה היא, שגם חבר הכנסת נסים זאב וגם אחרים מתעלמים באופן מוחלט מהעובדה שעשרות יהודים רוצחים רצחו פלסטינים חפים מפשע, החל מהמחתרת היהודית שרצחה סטודנטים חפים מפשע, שבאו לתומם למכללה האסלאמית בחברון, דרך מחתרת אחרת שרצחה ופצעה קשה ראשי ערים בגדה המערבית, וכלה בעמי פופר, שפתח באש כנגד פועלים שעמדו לתומם בתחנת אוטובוס. רצח שבעה פועלים ופצע עשרות. השר מיכאל איתן: כולם ישבו בבתי-סוהר. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אז אני אסביר לך עכשיו – למה אני מזכיר את העובדות האלה? כל הרוצחים היהודים שנגזרו עליהם פסקי-דין ומאסרי עולם, כולם יצאו מבתי-הכלא לאחר תקופה קצרה מאוד. השר מיכאל איתן: לא נכון. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אז אני אומר לך. אלה עובדות שמדברות בעד עצמן, כבוד השר. ואני, דרך אגב, חקרתי את הנושא הזה והבאתי את הסוגיה הזאת לדיון, גם במליאת הכנסת וגם בוועדת הפנים. דהיינו, הנתונים שאני עכשיו מציג בפניך הם פשוט חד-משמעיים. היחיד שנשאר בבית-הכלא היום – דרך אגב, האסירים היהודים האלה, הרוצחים, מוגדרים גם כאסירים ביטחוניים, בדיוק כהגדרתם של הרוצחים ההם הפלסטינים שנמצאים בבתי-הכלא כיום. היחידי שנשאר בכלא הישראלי זה עמי פופר, שרצח שבעה פועלים. נגזרו עליו שבעה מאסרי עולם, נקצב עונשו ל-40 שנה, הוא יוצא לחופשות כל שני וחמישי, הקים משפחה, יוצא מהכלא לעבודתו יום-יום וחוזר חזרה לכלא, הוא מנהל את ענייניו ואת חייו בצורה הנורמלית ביותר, בזמן שאחרים, אסירים ביטחוניים, אזרחי מדינת ישראל, אני מתכוון לערבים אזרחי מדינת ישראל, שלא פצעו, לא רצחו, היו מעורבים בתאונות כאלה ואחרות, הם זרקו רימונים, הם קיבלו גזרי-דין של מאסרי עולם ועדיין לא קצבת עונש. יתירה מכך, הם לא מקבלים חופשות לצאת למשפחות, אפילו באירועים טרגיים, כבוד השר. ולכן אני מסכם במשפט אחד, אם ישראל רוצה – גם אנחנו רוצים – שעסקת החליפין שנקראת "עסקת החליפין של שליט", תצא לפועל, עסקה כזאת יכולה לצאת לפועל תוך 24 שעות. יש תנאי אחד לביצוע העסקה הזאת: שממשלת ישראל תקבל החלטה נועזת להיענות לדרישות של שוביו של גלעד שליט. השר מיכאל איתן: למה ש"החמאס" לא יקבל? אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): תשמע דבר אחד פשוט מאוד. הרי ישראל אומרת, זה החייל שלה, גלעד שליט. הפלסטינים רוצים לשחרר את החיילים שלהם. בוא ננסח את המשוואה בצורה כזאת: לשני הצדדים יש חיילים בתוך הכלא, הן בכלא הפלסטיני והן בכלא הישראלי. כל הצדדים רוצים לשחרר את החיילים שלהם. כל צד עומד על דרישותיו. דרך אגב, כבוד השר, יהודים ופלסטינים דומים בקטע הזה, אתה יודע באיזה דבר הם דומים? הם קשי עורף. מה אני יכול לעשות? שני העמים האלה הם קשי עורף, כל אחד עומד על דעתו. לכן ישראל, ממשלת ישראל, המדינה המתוקנת – שלא לדבר על פלסטין, שהיא עדיין לא ממשלה ולא מדינה ואפילו לא ישות – מדינת ישראל, המתיימרת להיות המדינה המתוקנת במזרח התיכון, חייבת, אם היא רוצה באמת לסיים את הפרשה הזאת, שהיא הומנית במהותה, צריכה לקבל החלטה נועזת ולהביא לסיומה, שכל צד יחזור לביתו. ואולי, מי יודע, אולי עסקה כזאת יכולה ליצור אווירה מתאימה גם לפריצת דרך בנושא של שלום, על-ידי כך שביצוע העסקה ייצור אווירה נוחה ומתאימה. מי ייתן וזה יתבצע. תודה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה. ישיב כבוד השר מיכאל איתן, בבקשה. השר מיכאל איתן: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לעניין המשוואה. איזה מין משוואה זאת? אני רוצה להבין, על איזה משוואה אתה מדבר? מצד אחד עומדים אסירים בכלא ישראלי, מקבלים את כל הזכויות החוקיות שמגיעות להם. וחבר הכנסת נסים זאב, עם כל הזעם המוצדק שהיה לו, טרח להדגיש מה שאמר גם ראש הממשלה, שאנחנו לא ננהג בניגוד להתחייבויות הבין-לאומיות ולאמנות הבין-לאומיות ונקיים את המינימום הנדרש, אבל לא יותר מכך. הם לא זכאים לכלום יותר מכך. אין להם זכות לשום דבר, כלום. אתה דיברת על משוואה. אני הייתי מצפה ממך, שמפה היית אומר: בואו נתחיל במשוואה הראשונה, זכות ביקור לגלעד שליט. זכות ביקור, זו המשוואה הכי פשוטה, הראשונה. דבר פשוט. מה שהם מקבלים למאות רבות של אנשים שלהם – – – עפו אגבאריה (חד"ש): אלפים. השר מיכאל איתן: לאלפים. אבל הם מקבלים. המשוואה, בוא נתחיל בראשון, ביקור. מה קרה, איפה הלב שלך? אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אדוני השר, באופן אישי, תאמין לי, אני בעד זה. השר מיכאל איתן: נו, הייתי אומר את זה. מה זה באופן אישי? מה, זה עניין אישי? זה לא עניין אישי, זה עניין אנושי. עומדים כאן ואומרים, לפני שמציעים הצעות גדולות, פונים מכאן ואומרים ל"חמאס": תאפשרו ביקור בתור צעד ראשון, מינימלי. אני חושב שההחלטה, גם קצת לא היה ברור מדברי הנואמים כאן: מצד אחד הם אומרים שלא קורה שום דבר, מצד שני הם אומרים למה הם מוחים. אז אם לא קורה שום דבר ולא עשו שום דבר ולא שינו שום תנאי, למה מוחים? אבל אני יכול לומר כאן: אם לא עשו, צריך לעשות. ואי-אפשר, בשום פנים ואופן – אני יודע שיש כאן עניין של שיקול ושל נוחות ואני חושב שחבר הכנסת אריה אלדד צדק כשהוא אמר שיש שיקולים שהם חלק מהסמכויות שניתנות לשלטונות הכלא על מנת לנהל, וזה הידרדר. השיקולים האלה הם שיקולים פרקטיים, שנובעים בין השאר מכמות המשאבים שצריך להשקיע בתהליך הזה. אז אם צריך להשקיע יותר כדי להחמיר בתנאים, עד לאותו מינימום שאנחנו מחויבים בו, נשקיע מאמצים כבדים על מנת להוכיח לחבר הכנסת עפו ג'אבריה – – – עפו אגבאריה (חד"ש): אגבאריה. השר מיכאל איתן: אגבאריה. סליחה, אני מצטער. עפו אגבאריה. אגבאריה זו משפחה נפוצה, גדולה, עם הרבה מאוד אנשים במקומות שונים במשולש, אולי גם בגליל, אני לא יודע, אבל במשולש אני יודע. והוא אמר, הוא דיבר פה, אז מה הוא אומר? הוא אומר: צריך להיכנע, צריך לקבל את התכתיב. גם אתה וגם הוא. אני אומר – – – אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): זה הפתרון. השר מיכאל איתן: זה לא הפתרון, זאת הבעיה, כי כשאני מדבר על אנושיות, אני שואל את עצמי איפה האנושיות של אנשי ה"חמאס", שבידיהם היתה האפשרות שמאות רבות של אנשי "חמאס", ולא רק אנשי "חמאס", היו כבר יושבים בבית מזמן. איפה האנושיות שלהם לאנשים שלהם? עפו אגבאריה (חד"ש): אותו הדבר כלפיכם: איפה האנושיות שלכם לאנשים שלכם? השר מיכאל איתן: איפה האנושיות שלהם, איפה היא? איפה היא? בזה שהם אומרים: שהידים, בזה שהם אומרים לאנשים: תתפוצצו ותהיו שהידים, זאת האנושיות? זאת שיטת ההנהגה שלהם? בזה אתם תומכים? אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): לא תומכים בשום פנים ואופן. השר מיכאל איתן: אז אם מדברים, צריך להיות ברור: ישראל רגישה מאוד לחיים ולתנאים שבהם נמצא גלעד שליט. ישראל רגישה יותר מהרבה מדינות בעולם, ואנחנו גאים בכך. תגיד המשפחה מה שתגיד, ואנחנו ננהל את העניינים ונביא אותו הביתה. אבל אל תחשבו שהדרך לעשות את זה היא על-ידי קביעת עסקאות חסרות שחר. עפו אגבאריה (חד"ש): – – – השר מיכאל איתן: תסלח לי, חבר הכנסת אגבאריה, תסלח לי, עם כל הכבוד. יש גם כמה אנשים ב"חמאס" שאמרו שכבר היה צריך לגמור את העניין הזה מזמן. שמעת את זה? תשמע את זה עוד פעם. קריאה: – – – השר מיכאל איתן: אז תשמע את זה עוד פעם. אני חושב שזו לא זכותה של מדינת ישראל; חובתה לא לאפשר שום תנאי, הקטן ביותר, מעבר למה שאנחנו מחויבים, כאשר מולנו ניצב ארגון שחייב לעשות על-פי כל נורמה בין-לאומית, ושנקרא לעשות את זה על-ידי כל ישראלי ועל-ידי מנהיגים בכירים בעולם – ואני ציפיתי שגם אתם תקראו היום לארגון הזה למלא את החובה האנושית המינימלית לקיים את התנאים המינימליים שלהם זכאי כל אדם על-פי כל אמנה ועל-פי כל דין בין-לאומי. עפו אגבאריה (חד"ש): – – – היו"ר אורי מקלב: חבר הכנסת אגבאריה, לא להפריע לשר, בבקשה. השר מיכאל איתן: הסירוב הזה לא יקדם פתרון. לא יקדם פתרון. אני רוצה לומר שאנחנו בהחלט ממשיכים בכל מאמץ, וממשלת ישראל עושה מתוך רגישות כל צעד אפשרי, במסגרת היכולות והחובות שלה, על מנת להביא לשחרור של גלעד שליט, ואני מאמין שאנחנו נזכה לראות אותו כאן אתנו. היו"ר אורי מקלב: אדוני השר, מה אתה מציע לגבי ההצעה הזאת? להסתפק בתשובתך? השר מיכאל איתן: אני מציע שהחברים יסתפקו בדברי. הנושא הזה הוא לא נושא שאנחנו יכולים לקדם אותו לא במסגרת דיון כאן וגם לא בדיון באחת מהוועדות כרגע. אני מציע שנסתפק בדברים האלה. היו"ר אורי מקלב: המציעים – נתחיל באחרון. חבר הכנסת אברהים צרצור? אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד השר, אני מסתפק במה שנאמר. היו"ר אורי מקלב: חברים אחרים – כולם מסתפקים? קריאה: כן. היו"ר אורי מקלב: אם כך, הגענו לעת הסיום. סיימנו. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ז בסיוון התשע"א, 29 ביוני 2011, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.