קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
הסירוב האמריקני לאפשר ליונתן פולארד להשתתף בהלוויית אביו
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום – הצעות דחופות לסדר-היום מס' 5880, 5882, 5884 ו-5896, בנושא: הסירוב האמריקני לאפשר ליונתן פולארד להשתתף בהלוויית אביו. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת אלדד. לרשותך שלוש דקות.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
תודה.
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, 26 שנה יושב יונתן פולארד, סוכן ישראל, היום גם אזרח ישראלי, בכלא האמריקני, לאחר שהורשע בריגול לטובת ישראל. מרגלים אחרים שנתפסו בארצות-הברית בעבירות דומות – יש אומרים גם חמורות ממנה – ישבו בכלא שש-שבע שנים ושוחררו. פולארד נמק בכלאו.
בשבוע האחרון שוב התעוררה ישראל, התעורר עם ישראל, לזכור את יונתן. אביו היה על ערש דווי. חברי כנסת ואישי ציבור, גם בארץ וגם בארצות-הברית, פנו אל הנשיא אובמה לאפשר לו להיפרד פרידה אחרונה מאביו. למיטב ידיעתי הם לא זכו לתשובה. לפני ימים אחדים, כששמענו שאביו של פולארד נפטר, פנינו שוב – חברי כנסת, אישי ציבור, הפעם גם לשכת ראש הממשלה פנתה ללשכתו של נשיא ארצות הברית אובמה. לא זכינו לתשובה.
הרבה נאמר ונכתב בשאלה מדוע שונה היחס ליונתן פולארד מהיחס למרגלים אחרים בארצות-הברית. דיברו על כך שדווקא משום שישראל היא מדינה ידידותית והיא ריגלה בארצות-הברית; דיברו על כך שפולארד הסגיר לכאורה לרוסים סוכנים אמריקנים – האשמה חסרת כל ביסוס, שהופרכה מכול וכול; אמרו גם – ופולארד אמר לי זאת אישית כשביקרתי אותו בכלאו – שממשלת ארצות-הברית תובעת מישראל מידע נוסף שישראל מסרבת למסור לה, ולכן פולארד יישאר בכלא עד מותו או עד שממשלת ישראל תתרצה.
אמרו שישראל בגדה בפולארד וזרקה אותו לכלבים, ולא נתנה לו מקלט בשגרירות, ולא הכירה בו ולא תמכה בו. הכול נכון, אבל כל אלה נחלת העבר. היום פולארד אזרח ישראלי, השגריר ביקר אותו, השר אדלשטיין, היושב עמנו כאן, כמדומני ביקר אותו בכלאו. ישראל הכירה בו רשמית, פנתה רשמית וביקשה את שחרורו. אישי ציבור שונים בארצות-הברית באו והכו על חטא על כך שהוא יושב כל כך הרבה שנים בכלא, באמת באפליה לרעה. הכול כמדומה מתנפץ על אוזניים ערלות ולבבות אטומים. גם כשהנשיא קלינטון הבטיח לראש הממשלה נתניהו לשחרר אותו במסגרת עסקה, נסוג וחזר בו הנשיא קלינטון מהבטחתו זו תחת איומו של שר ההגנה באותה עת להתפטר.
מה עוד נותר לנו? נותר לנו להמשיך בלחץ רצוף, לתבוע מאובמה שוב ושוב ושוב, להתנות כל צעד שארצות-הברית רוצה בו גם בשחרורו של פולארד.
והשנה, חברי חברי הכנסת – כולנו קיבלנו הזמנות לשגרירות האמריקנית, ליום העצמאות שלהם – מדי שנה – במעונו של השגריר. אני מפציר בכם: קחו מרקר, עט שחור או אדום, תכתבו באלכסון על ההזמנה: לא נשתתף בחגכם עד שלא ישוחרר יונתן פולארד. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת אריה אלדד. הבאה בתור ברשימת הדוברים, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה. בבקשה, חברת הכנסת חוטובלי. לרשותך שלוש דקות.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אין מנוס מלהזכיר את שני האזרחים החשובים האלה, גם את גלעד שליט וגם את יונתן פולארד, בשבוע הזה. חשוב לזכור, לפעמים מתבלבלים: יונתן פולארד לא שבוי בידי ה"חמאס", אלא בידי ממשל אמריקני, בידי ממשל שאמור להיות ידידותי. גלעד שליט לא שבוי בידי ממשלת ישראל, אלא שבוי בידי ארגון טרור. לפעמים מתבלבלים. לפעמים, כשבאים בטענות כלפי ממשלת ישראל, שוכחים שממשלת ישראל היא לא זו שמחזיקה בגלעד שליט ולא משחררת אותו. לכן, חשוב, כשאנחנו באים בטענות, לדעת מי הכתובת שלנו כשאנחנו באים באותן טענות.
חשוב לי כאן לדבר על שתי הדמויות האלה ולומר מה נעשה ומה לא נעשה.
היום התבטאה גאולה כהן בפומבי. גאולה כהן, שבמשך שנים יוחס לה המשפט: אם יחטפו את בני, בני צחי, צריך לעשות הכול – אני אלחם על כך שיעשו הכול כדי לשחרר אותו – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – – קדימה חטפו אותו.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
מחטף אידיאולוגי.
– – אבל באותה מידה אלחם ואיאבק ציבורית על כך שהמדינה לא צריכה לשחרר אותו בעסקת שבויים. אותה גאולה אומרת היום שצריך לשחרר את גלעד שליט בעסקת חילופי שבויים, חילופי אסירים, ואומרת שהגיע הזמן לשים לדבר סוף. אנשים משנים את עמדותיהם, אבל – – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
היא אמרה באיזה מחיר?
ציפי חוטובלי (הליכוד):
במחיר שיחזיר אותו הביתה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
בסוף צחי חטף אותה, במקום – – –
ציפי חוטובלי (הליכוד):
נראה לי שכאן, עם הרבה כבוד והערכה לגאולה כהן, צריך לזכור שהרבה מאוד פעולות בעניין גלעד שליט עדיין לא נעשו ולא התבצעו. ממשלת ישראל מעבירה מדי חודש כספים ל"חמאס", והממשלה צריכה להפסיק להעביר כספים ל"חמאס". ממשלת ישראל יכולה להחמיר את תנאי הכליאה של האסירים. דיברו על זה חברי: אנחנו נמצאים במציאות אבסורדית שבה אסירים ביטחוניים, עם דם על הידיים, נהנים מתנאי קייטנה, שלא לומר בית-מלון, בעוד גלעד שליט לא זוכה לביקור של הצלב-האדום. יש עדיין הרבה מה לעשות עוד לפני שהגענו לעסקת החילופים. אני חושבת שבהקשר הזה לא עשינו מספיק כדי לדרוש וכדי להפציר וכדי לבקש. אנחנו צריכים להרע את תנאי האסירים. לא יכול להיות שאנחנו נמשיך לנהוג בהם כאילו גלעד שליט לא מצוי בשבי של ארגון טרור, ולא יכול להיות שאנחנו נמשיך להזרים כספים לישות טרור.
בעניין הזה יש הצעת חוק שעומדת על שולחן הכנסת, שלי ושל חבר הכנסת אריה אלדד, לאיסור העברת כספים לישויות טרור, ובהקשר הזה אני מקווה שהממשלה תקבל גם את נוסח הצעת החוק הזאת.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
לגבי יונתן פולארד, מלה אחרונה. אתמול דיברתי על כך באריכות, ואני אומר בתמצית. ממשל ידידותי – ארצות-הברית מתיימרת להיות ידידתנו הגדולה – לא נוהג באכזריות כל כך נבזית כלפי אדם שמרצה בכלא עונש חמור, כאילו מדובר לפחות באדם שנאשם בעבירה החמורה מכול. יונתן פולארד, בסופו של יום, העביר מידע שהגיע לישראל כדין. יונתן פולארד עשה את שירותו במסגרת היותו אדם שעובד למען מדינת ישראל, ולכן אנחנו חייבים לא להרפות, לדרוש פעם אחר פעם מממשלת ארצות-הברית לשחרר את יונתן פולארד – לא רק לצרכים הומניטריים, לא לצורכי הלוויה; לשחרר אותו לאלתר, לשחרר אותו לצמיתות. זאת החובה המוסרית שלנו כמדינה, וזאת חובתה של מי שמתיימרת להיות ידידתה של מדינת ישראל כלפי מדינת ישראל. תודה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חברת הכנסת ציפי חוטובלי. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת אורי אורבך. בבקשה, חבר הכנסת אורבך. לרשותך שלוש דקות.
אורי אורבך (הבית היהודי):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, מוריס פולארד השיב נשמתו לבוראו, ובנו ג'ונתן פולארד לא היה שם בהלוויה לומר קדיש, להניח אבן על תלולית העפר.
יש לנו דרישה מתמשכת, שמתגברת בשנים האחרונות, ככל שעוברות השנים, וגם כשבנימין נתניהו בראשות הממשלה: לשחרר את ג'ונתן פולארד. האמריקנים לא נעתרים ולא נענים לבקשה הזאת, לדרישה. ונדמה שבאירוע האחרון, של אי-שחרורו לצורך ההלוויה, או בכלל אי-מתן תשובה – ההתנהגות בדבר הקטן הזה, יחסית לבקשה הגדולה לשחרורו באופן מוחלט, ההתנהגות האמריקנית מעידה בעצם על כלל היחס לפולארד במשך 25–26 השנים שחלפו. כי זה כבר מריח מנקמנות, מדווקא, מפרינציפ; כאילו כל רשויות הביון והביטחון האמריקניות רואות בעניין של פולארד הדבר החמור ביותר שנעשה נגד ארצות-הברית של אמריקה. אתם רוצים? דווקא לא נשחרר. אתם מבקשים? פרינציפ לא; לא להלוויה ולא לאזכרה, ולשום דבר. ימות בכלאו. למרות שבשנה-שנתיים האחרונות אנחנו רואים שגם באמריקה מתחילים להישמע קולות אחרים.
אבל זה לגבי אמריקה. אין לנו יכולת לאיים על אמריקה. הוא אזרח אמריקני. כשהוא עשה מה שעשה בשליחותנו והורשע כחוק, כדין האמריקני, אנחנו לא יכולים לאיים עליהם: אם לא תשחררו את פולארד, נפסיק לקחת מכם מטוסים. זאת אומרת, כמובן שאין סיטואציה כזאת בין ידידים, ובעיקר כשמדובר בידידה כל כך גדולה וחזקה.
אבל אני חושב שראוי להקדיש גם מקום לנו, הישראלים, ובעיקר היהודים הישראלים, ביחס שלנו במשך השנים לפולארד. הוא פחות מעניין אותנו מגלעד שליט. הוא איזה אמריקני, הוא במדינה ידידותית. זה קצת עסק של – לא נעים להגיד, אומר הישראלי הממוצע, אם יש כזה דבר – של דתיים, מתנחלים, על גבול האמריקנים, שמתעסקים בזה כל הזמן. וגם אני חושב שלא נעים להתעסק עם זה, כי זה מזכיר לנו מול הידידה הגדולה את חטאנו. כך הרי לא מתנהגים בין חברים, ובכל פעם שאנחנו מעלים את זה, אז רואים לנו. למרות שעברו כבר 25 שנים, וישראל הודתה בחצי פה ובפה מלא שזה לא בסדר בכל מיני דרכים, לא נעים לנו, כי – אני אומר לכם את זה לגבי עניינים רבים, כולל הנושא המדיני – יותר משאנחנו רוצים שלום עם הערבים, ויותר משאנחנו רוצים שלום עם עצמנו, אנחנו רוצים שלום עם האמריקנים. לא, לא, לא נעים לנו. דרכנו לכם על השטיח, לכלכנו.
את האמירה הזאת אנחנו אומרים על חשבון שליח שלנו, חייל שלנו, וזה חטא מאוד גדול. אנחנו כל כך אוהבים את השלום עם אמריקה, שאנחנו לא אוהבים את השלום והמחויבות לשליח שלנו, שריגל, שהעביר מידע – תקראו לזה איך שאתם רוצים – למעננו. ואנחנו צריכים להתקרב ולהמשיך להכרעה נפשית מבחינתנו, שגם אם היינו לא בסדר, גם אם חטאנו מול האמריקנים ביחסי החוץ שלנו, המחויבות העליונה שלנו היא קודם כול לשליח שלנו.
אומר רק לסיום: פדיון שבויים והלוויית המת אלו שני ערכים. הם ערכים בכל אומה, אבל יש מוטיבים יהודיים מובהקים שמקדשים והופכים את שתי המצוות החשובות האלה למשהו שהוא נעלה מעבר לשיקולים. הם ביטויים לסולידריות, גם לחי וגם למת. וכשאמריקה הגדולה, ידידתנו, בועטת או מתעלמת, או נלחמת אפילו, בשני הערכים היהודיים החשובים כל כך, ודאי שזה מחייב אותנו לא להרכין ראש, אלא להמשיך לומר ולהציק – אף אם מדובר בידידה, אף אם מדובר במעצמה, אף אם מדובר בחברים הטובים ביותר שלנו – להתווכח עם החברים הטובים כדי להביא לשחרורו של ג'ונתן-יונתן פולארד.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת אורי אורבך. וכעת, לאחרון הדוברים, או המציעים, חבר הכנסת אחמד טיבי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, האמת היא שאני ער לצורך של כל אסיר להיות שותף בהלוויית אמו, אביו. אני חושב שזה צורך אנושי – כל אסיר, יהיה אשר יהיה. אם הוא אסיר בכלא בארצות-הברית, אם הוא אסיר בכלא בקונגו-ברזוויל, אם הוא אסיר בכלא בישראל. ערך הלוויית המת הוא ערך חשוב, חבר הכנסת אורבך, גם ליהודים, אבל גם למוסלמים; גם למוסלמים, אבל גם ליהודים. כי אבא הוא אבא, מה לעשות. הוא אבא של אסיר יהודי, והוא אבא גם כאשר מדובר באסיר פלסטיני. ולכן, אני לא יכול שלא להסתייג או להביע תמיהה מההתנפלות על ארצות-הברית – אני יכול להבין את הזעם, מאיפה זה בא, בכל זאת מדובר בערך אנושי, למה לא מאפשרים – דווקא מצד אנשים שמעולם לא השמיעו קול כאשר פלסטינים, אסירים, סורבה בקשתם להשתתף בהלוויה של האב; אסירים שנמצאים בבתי-כלא בישראל. אני חושב שזו צביעות.
אני בא בידיים נקיות, כי אני תומך ורוצה שכל שלטונות כלא, או כל מדינה, יאפשרו לכל אסיר, בעיקר אם הוא מבלה שנים רבות בכלא, או אמור לבלות עוד כמה שנים טובות בכלא, לחלוק כבוד אחרון לאביו או לאמו. אבל זה ערך שהוא לא ערך סלקטיבי.
אורי אורבך (הבית היהודי):
זה לא אותו דבר. אם פולארד היה רוצח 20 אמריקנים, לא היינו תומכים בשחרורו.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ידעתי שתגיד את זה, כי זה התגובה האוטומטית. אסירים פלסטינים במעצר מינהלי, שלא פגעו בזבוב, סורבה בקשתם.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
זה ערך אוניברסלי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
בהחלט, ערך אוניברסלי. ולכן יכולים האמריקנים – אני לא יודע אם שמו לב – יכולים האמריקנים לקפוץ ולהגיד – אני חושש שיגידו לך את זה – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
דין אחד לכולם.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – תשמע, גם אתם עושים אותו דבר. אז גם אתם לא בסדר וגם הם לא בסדר. הבנת את זה, ברוך? סליחה, הבנת את זה, אורבך? תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני לא מכירה אסיר מינהלי שמבלה 25 שנים בכלא.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לא 25 שנים. יש אסירים מינהליים שמבלים כמה שנים – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
גם אין אסירים – – – 25 שנה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
כל חצי שנה – יש אסירים שלא פגעו בזבוב, הם מבלים כמה שנים בבתי-כלא בישראל, ובכל זאת לא מרשים להם. חוץ מזה, גם אסיר שפגע במישהו, אסיר – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – – מצוקה לזבובים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – בגלל זה הוא נמצא בכלא.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אבל זה אבא שלו. וכשהוא מת, אבא שלו מת. וכשאמא שלו מתה – אז הערך הזה הוא מוחלט. אם הוא נכון כאן, הוא נכון שם. אם הוא נכון שם, הוא נכון כאן.
אורי אורבך (הבית היהודי):
הוא לא מוחלט.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אם הוא נכון שם, הוא נכון כאן. אז אנא, בואו כולנו נפעל כדי שאסירים יוכלו לחלוק כבוד להורים שלהם, אם הם מתים, תוך כדי כך שהם בבתי-כלא.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת אחמד טיבי.
אורי אורבך (הבית היהודי):
זה לא ערך מוחלט.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה רע בקריאה האנושית שלי?
אורי אורבך (הבית היהודי):
זה לא ערך מוחלט, אבל.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה רע בקריאה האוניברסלית הזאת?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת טיבי, הבנו את הדברים, אני חושבת, וירדנו לסוף דעתך. וכעת ישיב השר גלעד ארדן בשם ראש הממשלה. בבקשה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
גברתי היושבת-ראש, תודה, כנסת נכבדה, אני קודם כול רוצה לחלוק על ההשוואה הנלוזה שעשה כאן חבר הכנסת טיבי. קודם כול, אני לא יודע מה זה ערך אוניברסלי. אני חשבתי שאנחנו לא רוצים להשתלט ולשלוט באף אחד ולהכתיב לו מה זה ערכים אוניברסליים. אני חושב שאפשר לדבר על ערכים אנושיים. אבל בדרך כלל, אם אדם מתנהג באנושיות, והוא שייך לארגון אנושי, הוא יכול גם לצפות שיתייחסו אליו בצורה אנושית. וגם ככה, אפילו ביהדות יש לנו הרבה התייחסויות להדדיות בעניין הזה. כשמישהו משתייך לארגון טרור שלא בוחל בפגיעה בנשים וילדים, יכול להיות שהוא מוכן לשחרר אותם להלוויות שלהם, אבל קודם הוא רוצה לוודא שיהיו הלוויות, ואחרי זה אין לו בעיה גם שישחררו אסירים בעולם להלוויות.
קצת מוזר לי שהוא מצפה שמכיוון שהוא תומך בזה אצל מדינה שמקדמת ועומדת על שוויון זכויות ועל ערכים הומניים – אני לא בטוח שהוא זכאי באותה מידה כאסיר, ואני גם לא מקבל את האמירה הזאת שאנשים שלא פגעו בזבוב יושבים במעצר מינהלי. יש בתי-משפט במדינת ישראל, ובשונה ממקומות אחרים הם גם מאוזנים, והם בוחנים את הסיבות שבגללן מערכת הביטחון רוצה לשים אדם במעצר מינהלי. נכון שיש טעויות, ונכון שיש לפעמים גם דברים לא מוצדקים, כמו שקורה בכל מערכת, אבל ככלל – לא שמים אדם במעצר מינהלי סתם ככה. אז תרשה לי לחלוק עליך רק הפעם, חבר הכנסת טיבי, כי אני בטוח שהרבה פעמים אחרות אנחנו יכולים להגיע להסכמות.
במקרה הספציפי – שוב, גם במקרה הזה, אני, כנציג הממשלה, אומר שחשוב מאוד שהכנסת יוזמת דיון בנושא הזה, ולטעמי חשוב שגם האמריקנים וגם השגרירות האמריקנית תראה ותעביר את המסר שהנושא הזה כל הזמן לא יורד מסדר-היום של כנסת ישראל, וגם, כפי שאמר חבר הכנסת אורבך, עם כל האי-נעימות, אני מבטיח לכולכם שאם המצב היה הפוך לא היתה שום אי-נעימות.
אם ישראל היתה מחזיקה בכלא 26 שנה מרגל אמריקני – אני לא יודע אם היה לה אומץ לעצור אותו בכלל, אבל בהנחה שהיה לה – אני מדבר על מקרים דמיוניים כמובן, כי אני שר בממשלה ואני לא יכול לדבר, אבל אם היה מרגל אמריקני יושב 26 שנים בכלא הישראלי בלי שממשלת ישראל מסוגלת להוכיח מה הפגיעה שלו בביטחון המדינה, והיו קמים כאן כל הגנרלים וראשי הביון – דרך אגב, לא כאלה שמוצאים אחר כך אכסניה פוליטית בשמאל הפוליטי, לא משנה אם כאן או בארצות-הברית; גדולי הפטריוטים בארצות-הברית היום, מג'ון מקיין, וולסי, והממסד הביטחוני והמערכת הפוליטית, על כל קצותיה, מאוחדת היום בעמדה שצריך על הבסיס ההומני – ואני לא מתכוון להתווכח אחורה עכשיו אם זאת היתה טעות, לא היתה טעות – לדעתי זו היתה טעות, אבל אני לא בטוח שאני כשיר לשפוט 26 שנה או 30 שנה אחורה את הצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל ובמצב שהיא היתה נתונה בו, אבל בוודאי ש-26 שנים אחרי, מדינה כמו ארצות-הברית, שמחויבת לדעתי קצת הרבה יותר מההשוואות שעשה חבר הכנסת טיבי לערכים הומניים של זכויות אדם, והנשיא אובמה, שדיבר, כשהוא נכנס, על גואנטנמו, ועל מניעת התעללויות, אני חושב שבקשה – ואני בדקתי את זה לעומק עוד פעם לפני הדיון – הוגשה בקשה רשמית על-ידי משרד ראש הממשלה לבית הלבן, ואני לא יודע לענות כאן אם הבקשה הזאת פשוט סורבה, או שלא התייחסו אליה, אבל בכל אחת משתי האלטרנטיבות זה מצב באמת עצוב, עגום, שלא לומר מעבר לכך.
אני חושב שאנחנו צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי לעלות מדרגה בקמפיין שצריך להתנהל. הוא צריך להתנהל גם על-ידי ממשלת ישראל, גם על-ידי כנסת ישראל, גם על-ידי יהדות ארצות-הברית, שבעבר הרגישה אולי לא נוח עם הנושא הזה, ואם היית מעלה את זה בפניהם כחבר כנסת ישראלי היו מנסים ככה, מגמגמים ומנסים לברוח, והיום זה לא כך; אני פוגש מנהיגות יהודית, גם הם אולי שאבו עידוד קודם כול מהסבל האנושי ומהעובדה שחלפו כבר 26 שנה, שתיים – מהעובדה שגם אנשים שהיו מעורבים בתביעה ובכותרות שיוצרו סביב מעצרו ומשפטו של פולארד, ואף אחת מהן לא מחזיקה מים ולא הוכחה כמשהו שבאמת פגע או סיכן איזשהו סוכן אמריקני. ההיפך, כבר הוכחו דברים אחרים לחלוטין. ולא רק זאת, אלא שמרגלים שכן פגעו בביטחונה של ארצות-הברית, ומשתייכים למדינות שאינן בעלות ברית של ארצות-הברית בשום מובן, שוחררו אחרי פרקי זמן קצרים יותר.
אז בהחלט אני מקווה שהעלאת הנושא בכל דרך אפשרית תימשך, ואני באמת מציע לכולנו, גם לממשלתי שלי, שכל אחד מאתנו יקבל על עצמו, כהחלטה, שבכל מפגש עם חבר קונגרס, עם חבר סנאט, עם איש ממשל אמריקני, לא לעשות לעצמנו את הוויתור הזה, כפי שחבר הכנסת אורבך אמר – זה לא נעים, לכלכנו את השטיח אז צריך עכשיו לא להתייחס לזה. לא. גם אם השטיח התלכלך, אנחנו לא נלך בלי שטיח לעולמי עד, ויש לנו הזכות שאדם שייצג אותנו, שליח שלנו, לא יתייחסו אליו כמו מישהו שהוא לא בצלם אנוש; וזאת התחושה – היא תחושה עצובה, בטח כשהיא באה כלפי בעלת ברית שמחזיקה במרגל ישראלי.
ועוד פעם, לא צריך לפחד מלהגיד את זה, וכל אחד מאתנו צריך להחליט עם עצמו שבכל מגע עם איש ממשל אמריקני, בכל דרג שהוא, בכל השתייכות שהיא, הנושא הזה צריך לעלות, ולא לחכות עם זה לסוף הפגישה, אלא להתחיל בזה את הפגישה, כדי שבארצות-הברית יבינו יותר ויותר את החשיבות של הנושא וכיצד מדינת ישראל רואה אותו.
אני מציע, שוב, כדי שהנושא יהיה על סדר-היום, להעביר אותו לוועדת החוץ והביטחון.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אוקיי. אפשר גם להציע להעביר לדיון במליאה, כמו שמן הסתם – – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אם היושב-ראש יאמר לי שהוא ישים את זה בחודש הקרוב לדיון במליאה, אז בהחלט כן. מה ההסתברות היותר-גדולה, שהיושב-ראש ישים את זה או שמופז ישים את זה?
אורי אורבך (הבית היהודי):
שניהם לא ישימו. לא בחצי השנה הקרובה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אז מה אתה מציע, חבר הכנסת אורי אורבך?
אורי אורבך (הבית היהודי):
אני רק אומר – ועדת החוץ והביטחון – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
רגע, המציעים – ייקח לזה הרבה זמן להגיע לדיון במליאה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אני מקבל את הצעתם. כן.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד הוא בעד דיון במליאה, ומי שנגד רוצה להסיר את הנושא מסדר-היום. בבקשה.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 7
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
קריאות:
– – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה. שבעה חברי כנסת בעד, מתנגד אחד. אני קובעת שהנושא יידון פה במליאה.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
– – – קריקטורה ב"ישראל היום"?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חברת הכנסת חוטובלי, אני בטוחה שזה דבר מעניין. אם היית יכולה להגיד את זה במיקרופון גם אנחנו יכולנו לצחוק.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
– – – בציניות אמרו שהאמריקנים ישחררו את כל – – – להלוויה שלו.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נקווה שזה יקרה הרבה קודם.