קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ציון יום הסביבה הבין-לאומי
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 5573, 5793, 5815, 5875, 5881 ו-5891 בנושא: יום הסביבה הבין-לאומי. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת וסגן יושב-ראש הכנסת גאלב מג'אדלה. בבקשה, לרשותך חמש דקות.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, עמיתי חברי הכנסת, אנו חוגגים היום את יום איכות הסביבה העולמי, אשר נופל ב-21 בחודש – יום מבורך, יום חשוב בחיינו ובחיי הסביבה. הכנסת התברכה גם היום באירועים רבים בתחום ובנושא. נטלו פה חלק רבים מפעילי הסביבה בארץ, וזה הזמן לברך אותם ולומר להם יישר כוח על כל העשייה שלהם. חשוב מזה, שגם ישראלים, גם ירדנים וגם פלסטינים היו כאן מאוחדים בערכים האוניברסליים של חשיבות הסביבה.
נכון שזו פעולה ברוכה, נכון שכולנו נהנינו מזה, ונכון ששמנו דגש על התודעה היום, אבל אנחנו מתבקשים, מתחייבים ונדרשים לתת יותר מזמננו לנושא חשוב זה. אני חושב שבהזדמנות זו ראוי גם לומר לשר מלה טובה – לא לממשלה, לשר – שעושה רבות – –
עינת וילף (העצמאות):
שלא יהיה – – – חס וחלילה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – ועושה מתוך אמונה את עבודתו, את תפיסתו ואת שליחותו בתחום הזה ובאופן מעורר כבוד.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
תודה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לומר: כשאנחנו מאוחדים – תראי, נושא זה, תמיד היינו מאוחדים בו, יהודים, ערבים, פלסטינים וירדנים. אני זוכר את ימי בראשות ועדת הפנים ואיכות הסביבה בזמנו, לפני שהיא עברה להיות "והגנת הסביבה", כאשר באו ירדנים, ישראלים ופלסטינים והסבירו שכל מפגע סביבתי פוגע בכולם יחד, ולא חשוב איפה הוא מתחיל, כי אין גבולות למפגעים סביבתיים באוויר וכדומה – מהביוב שזורם בשכם עד שמגיע אלינו לאזור חדרה. לכן, זה אחד הנושאים שאנחנו מתברכים בו גם בשילוב ידיים, בשיתוף פעולה, כאשר האדם הוא המטרה – לשמור על סביבתו, על איכות חייו, ולתת לו את כל הכלים ואת כל האפשרויות שעומדים לרשותנו, למענו.
אני אומר: אני שמח היום. אם אני עושה השוואה ביושר בין התודעה כיום בקרב האוכלוסייה הישראלית לבין התודעה שהיתה ב-2005, כשעמדתי בראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, אני אומר לך שהיום אני מרוצה, אבל לא מסתפק בזה. זה עדיין טעון שיפור רב. עדיין ממשלות ישראל לא רואות במשרד לאיכות הסביבה משרד חשוב בחיינו. אני אגיד לךְ גם למה, ואני לא מבין את האבסורד הזה. אני לא מצליח להבין. ככל שאנחנו משקיעים בסביבה במניעת מפגעים, בטיפול במפגעים, אנחנו חוסכים למדינה תקציבי עתק אחר כך לטפל בבריאות שלנו. דִרְהַם וִקַאיַה חַ'יר מִן קִנְטַאר עֵלַאג'.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
מה זה?
גאלב מג'אדלה (העבודה):
כבוד השר, הטיפול המונע הוא הרבה יותר חשוב מכל התרופות. אני אומר את זה ככה על רגל אחת. זאת אומרת, אם היינו מקדישים את התקציבים הדרושים כדי שהמשרד לאיכות הסביבה יעשה מלאכתו נאמנה, מהחינוך הסביבתי ועד לטיפול בבעיות שורש של הסביבה והמפגעים בה, היינו חוסכים לעצמנו תקציבי ענק. את זה אני לא מבין. מדוע לא משקיעים 100 מיליון כדי לחסוך מיליארד?
אני לא התבקשתי על-ידי השר לסייע לו – אני מקווה שאני לא מזיק לו – בהגברת תקציבו. דבר אחד תרמתי לך לתקציבך – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
רוב התקציב – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – כאשר כל הקנסות, מקיר לקיר, הלכו לאיכות הסביבה. זו תרומה קבועה, שמסייעת לך בדרך במילוי משימתך ותפקידך כשר להגנת הסביבה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אני שמח שעשיתי זאת. עשיתי זאת ביושר, בידיעה, במחשבה תחילה וכתפיסת עולם.
אני מאמין שכולנו נתאחד סביב הנושא הזה, כדי שנעשה יחד למען סביבה נקייה, טובה, בריאה, לאזרחי ישראל. תודה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. כעת לבא בתור ברשימת הדוברים, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
איתן כבל (העבודה):
לא ידעתי שאתה יודע לפרגן – – – לא ראיתי – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
פרגנתי לך הרבה שנים.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה. לרשותך חמש דקות.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, נושא איכות הסביבה הוא נושא באמת מהותי בחיים של האנושות. פגיעה באיכות הסביבה – והדברים נאמרו כאן למכביר, ואין צורך להוסיף עליהם לא כהנה ולא כהנה – יש לזה משמעויות, כמו שהסביר חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בפגיעה בבריאות. במקום להשקיע בטיפולים, ניתן להשקיע במניעה.
אדוני השר, אני רוצה להתייחס להיבט אחד נוסף בנושא הזה של איכות הסביבה. כשאנחנו מדברים על איכות סביבה, אנחנו מדברים על סביבה. סביבה – אנחנו מדברים על תוואי שטח, אנחנו מדברים על אזור מחיה, אנחנו מדברים יחסי גומלין בין מקומות למקומות אחרים. מי שמכיר את מפת ארץ-ישראל, שמעולם לא היתה פה – משהו שמנסים לכנות פלסטין – בלבה של ארץ-ישראל יש את אזור ההר הדרומי, שנקרא אזור יהודה, ואת האזור הצפוני יותר, שנקרא השומרון. מבחינת תוואי השטח, הם חלק בלתי נפרד משפלת החוף, חלק בלתי נפרד, אם תרצו, אפילו במשמעויות מסוימות, מהנגב, וכמובן כמובן מהגליל. אבל הכי-הכי משמעותי – אני מדבר על מישור החוף.
לא מזמן יצא ראש הממשלה ואמר, ואני לא יודע אם אדוני זוכר: למה אני צריך לטפל בביוב של ג'נין? ואז אני אמרתי במענה שמי שלא יטפל בביוב בג'נין, יריח את זה בנתניה או צפונית יותר בחדרה. הוא לא יוכל להימלט מהטיפול בביוב של ג'נין.
אני רוצה להתייחס לכמה מפגעים מאוד מאוד משמעותיים ביחסי הגומלין בין ממשלת ישראל לבין מה שמכונה הרשות הפלסטינית, בכמה נקודות, ואני אשמח אם תהיה קשוב וגם תשיב לאחר מכן. הנושא הראשון הוא נחל אלכסנדר. זה אחד הנחלים היפים שהיו בארץ, ובמשך שנים גם אנחנו היינו פושעים לא קטנים ביחס אליו – אנחנו מדברים על המושבים החקלאיים והקיבוצים ואחרים. המודעות של סביבה לא היתה קיימת באותם ימים, וערוץ נחל שזרם ליד הבית היה בהחלט ערוץ וצינור פסולת אל הים הגדול, ומישהו חשב שאם הוא שולח את זה אל הים הגדול אז הוא נפטר מהפסולת וזה לא יגיע לאף אחד בחזרה. אבל למדנו משהו, ומשנת 1995 ישנה התייחסות אחרת לחלוטין לנחל אלכסנדר. ישנו שיקום מאוד מאוד משמעותי של הנחל. אפילו הצבים הרכים שמאפיינים כל כך את נחל אלכסנדר חזרו אל המקום, והצמחייה, והדגים.
אלא, אדוני השר, שמאז לא הופסק – או אולי ביתר שאת – הביוב של העיר שכם. פעמיים בשנה משוחרר איזה מאגר, בפברואר וביולי, לנחל אלכסנדר, וההשקעה האדירה שנעשית במשך חצי שנה יורדת לטמיון. בעלי-החיים מתים, הצמחייה גוועת שוב, וחוזר חלילה. אחד המפגעים החמורים ביותר הוא מייד אחר פעולות המסיק – התוצאות של פסולת המסיק שזורמות אל הנחל ויוצרות קצף בנחל ופוגעות בו באופן אנוש.
אני רוצה לדבר על מפגע נוסף, שכל מי שגר באזור של העוטף של אום-אל-פחם, ואני מדבר על באקה-אל-ע'רביה, באקה-אל-שרקיה ומעט מזרחה בואכה ג'נין מצד אחד ובואכה אום-אל-פחם מצד שני. לא לחינם אום-אל-פחם זה שמה. זה המקום שבו מייצרים פחם. מי שמכיר את האזור היטב יודע שאי-אפשר לנסוע שם בכביש ללא מסכת אב"כ.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
בעבר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
עדיין המפחמות – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
היום היא מייצרת דברים טכנולוגיים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
כן, אבל המפחמות, ידידי, לא נעלמו מהמקום לחלוטין.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
נעלמו לחלוטין.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
נעלמו לחלוטין? אני שמח שאתה מתקן אותי. אני חוזר בי.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
זה עבר לאל-פחמה בשטחים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לְפחמה בשטחים. זה אומר שזה משפיע. כמו שאמרתי, תוואי השטח הוא אחד. הגדר המלאכותית שמישהו ניסה ליצור בלבה של הארץ לא מונעת מהחלקיקים שמזהמים את האוויר לפגוע בכולנו.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
במנחמיה יש העניין של המגרסה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
האבן?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
כן.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
גריסת האבן? שמה?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
כן. ומה גם שהיא נסגרה פעם מטעמים של איכות הסביבה; אני אשמח אם השר יגיב על כך. היה שם העמק הנעלם והיה שם האגם הנעלם, אבל תקשיב: רוקנו אותו מהמים. סליחה שאני לוקחת, אני אוסיף לך כמובן את הזמן.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לא. אני שומע. אני שמח לשמוע.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
זה נושא נורא נורא כואב. והוקמה שם שכונה ליד, אבל מה? מישהו החליט להחזיר חזרה את אותה בעייתיות שהיתה קודם: גם את אותה המגרסה של האבן, אבל כמובן להחזיר את המחצבה לחיים. התושבים שנמצאים סמוך לזה מדברים על כך שזו פשוט תהיה סכנה גם לילדים – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
החלקיקים של – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
בוודאי. אבל מה? הכסף הולך לתושבים אחרים, בקיבוץ אחר, כי השטח הזה שייך להם. בקיצור, זה קצת בלגן כזה שהתערבב, ומי שסובל זה התושבים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
בוודאי, כל הנושא הזה של איכות הסביבה הוא מתח – אני חושב שקודם חבר הכנסת חנין הציג את זה, ואני חושב שיותר נכון השר גלעד ארדן הציג את זה – זה המתח בין הרצון להתפתח לבין הרצון לשמור על המציאות. מי שרוצה, אז בבריאת העולם – יש שני תיאורים של הבריאה, בפרק א' ובפרק ב'. בפרק א' כתוב "ורדו בדגת הים ובעוף השמים", "וכבשוה" – כסחו, תעשו. בפרק ב' כתוב "לעבדה ולשמרה". צריך לשמור על המתח הזה שבין הרצון והצורך שלנו להתפתח – איפה היינו היום אם היו שומעים לארגוני הסביבה וכביש 6 לא היה קיים? איפה היינו היום? לכן, צריך לדעת שהמתח – – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
היינו עם רכבת מפותחת ותחבורה ציבורית יעילה. זה תלוי איפה שמים את המשאבים, בזה או בזה. שמה היינו.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אתה יודע מה? אם יש לך פתרון, אני כמובן שמח שישנו פתרון אחר. היום, כמי שמשתמש בכביש 6 מדי יום ומדי פעם כשאני צריך לנסוע צפונה – – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
לא כולם חברי כנסת שמשלמים להם את האגרה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לא. אני לא רוצה לעשות פרסומת – – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
למי שבא משם זה עולה 50 שקל – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
קודם כול, בדרום – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אם אתה לא משלם בזמן, הקנסות הם אלפי שקלים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
קודם כול, בדרום זה לא עולה, וזה יתרון עצום. דבר שני, כמי שהשתמש בכביש 6 – – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
קשור אלי גם – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יישר כוח. כמי שהשתמש בכביש 6 קודם ועד היום – אני מחזיק רכב משפחתי. הרכב של הכנסת, בחסדי השם יתברך, רחוק מלהשביע את הצורך שלנו בכל נסיעה שלנו. יש לנו מינוי לכביש 6 כמו שהיה לנו קודם, ולא בגלל שאנחנו אנשים אמידים אלא בגלל שזה יותר בטיחותי. אני לא רוצה לעשות פרסום. זה שומר יותר על הרכב, זה מקצר זמנים. מי שנוסע עם ילדים, יודע מה זה לנסוע עם ילדים – כמה שיותר רגוע אתה נוסע בכביש.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
זה מקרב את הפריפריה למרכז ואת המרכז לפריפריה. השאלה היא אם באמת אפשר היה לעשות את זה בתוכנית אחרת, שתחסוך כסף וגם תשמור על איכות הסביבה. זה מעניין.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני השר, אתה יודע מה? אתה השר הממונה. מן הסתם יש לך פתרונות יותר טובים. קדימה, תריץ.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אני לא נגד כביש 6. אתה לא הבנת.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני רק רוצה לומר – – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
מדינת ישראל לא יודעת לעשות שני דברים גדולים יחד, אז אחד בא על חשבון השני.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אל תעליב את המדינה שלנו. היא עשתה כמה דברים גדולים ב-60 שנה. לא ראינו מדינות אחרות שעשו את זה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת בן-ארי, לסיכום.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
נמשיך. לא, ברשותךְ, שני דברים נוספים. אולי על אחד אני אדלג ואלך לנושא האחרון. אדוני השר, רוואבי. ישנה הבטחה שלך שעד שלא יהיה תזכיר של היזם, של שמירה על איכות הסביבה – אתה הבטחת, בשאילתא, לחבר הכנסת אורי אריאל, על הקפאת הבנייה ברוואבי. מיותר לציין שעד עכשיו לא הוגש התזכיר הזה, והעיר רוואבי ממשיכה להתפתח בלי פתרונות לפגיעה באיכות הסביבה, וכמו שאמרתי קודם: אי-אפשר לשים גדר. הגדר לא עוצרת לא את זרימת המים מלמטה ולא את חלקיקי האוויר מלמעלה, אם מישהו משלה את עצמו. זו יחידת שטח אחת. זה תוואי אחד. הארץ הזאת היא ארץ אחת. החלוקה המלאכותית שמנסים לעשות כאן היא טובה בשביל דיונים פילוסופיים כאלה ואחרים, ואולי בשביל דמיונות כאלה ואחרים, ובפועל, כשמדברים על איכות הסביבה, אי-אפשר להתעלם.
הנושא האחרון – ממש משפט אחד – הוא נושא של כל מכוני טיהור השפכים, המט"שים ביהודה ושומרון אצל האוכלוסייה הערבית. בקושי 3% מהמים שם מנוצלים, מטוהרים. אנו יודעים שלטיהור יש שתי משמעויות: הן פחות זיהום והן שימוש ממוחזר במים. מה עושה ממשלת ישראל כדי להגיע למציאות שהמים האלה ינוצלו, כי אנחנו חיים באותו תוואי שטח? כשחסר מים בחברון, חסר מים גם לתושבי הר-חברון היהודים וגם לתושבים הערבים. זה נושא שצריך להיות אינטרס. קודם דיברו על אינטרסים משותפים. אבל זה לא נעשה, כי זה שיתוף פעולה עם ישראל. מה אתם עושים כדי לגרום לכך שאנחנו נגיע למצב שמה שנקרא באינטרסים המשותפים תאנסו בכוח שיש לנו, כדי לשמור על איכות הסביבה גם בעניינים שהם קצת בעייתיים וצריך לדלג בהם על משוכות? תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. הבאה ברשימת הדוברים היא חברת הכנסת עינת וילף. חברת הכנסת וילף, בבקשה. לרשותך חמש דקות.
עינת וילף (העצמאות):
כבוד היושבת-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, ברגעים אלה ממש, במרחק קטן מכאן, נפתחת ועידת הנשיא השלישית במספר, יוזמה נפלאה של נשיא המדינה שמעון פרס לקחת פסק זמן בהווה ולחשוב על המחר – על המחר של מדינת ישראל, של העם היהודי ושל העולם כולו.
בוועידת הנשיא האחרונה, לפני שנה וחצי, יצא לי לשמוע עתידן בשם ריי קורצווייל, שחושב על העתיד בצורה מקורית ומעניינת ביותר. הוא אמר משהו מאוד מעניין על אנרגיה סולרית. הוא סיפר – וזו היתה גם האפשרות שלו, זה מה שאפשר לו בעבר לחזות את הפריצה של האינטרנט בשנות ה-90 – שלמוח האנושי יש מגבלה: אנחנו נוטים לחשוב באופן ליניארי, עושים אקסטרפולציה של המצב הקיים. הרבה פעמים התפתחויות נעשות באופן אקספוננציאלי, כלומר הן מכפילות את עצמן כל תקופה מסוימת. הוא סיפר מה קורה: הרבה פעמים נראה לנו שמשהו לא מתפתח.
נגיד שאנחנו לוקחים את התחום הסולרי, שעליו הוא דיבר. הוא אומר שאנשים אמרו: עזבו. היה לנו כל כך הרבה אמון בתחום הזה, וכלום לא קרה אתו. אבל מה הבעיה? הוא אומר: אנשים לא מבינים שהתחום הזה מתחיל מקטן מאוד, מכפיל את עצמו כל כמה שנים, אבל בגלל שהוא התחיל מדבר כל כך קטן, זה מתחת לרדאר שלנו. באיזשהו שלב, כמו שקרה לאינטרנט, זה מגיע ל-1%. ברגע שזה הגיע ל-1%, הוא אמר, האנרגיה הסולרית, התחום הסולרי הכפיל את עצמו כל שנתיים. אם כך, מרגע שזה מגיע ל-1%, אז 1% תוך שנתיים הופך ל-2%, ל-4%, ל-8%, ל-16%, ל-32% ול-100%, בעצם. הוא טען שזה מה שקרה לאנרגיה הסולרית. במשך עשרות שנים היא הכפילה את עצמה, אבל זה היה כל כך קטן שלא שמנו לב, והגענו ל-1%, ולכן הוא צופה שתוך 16 שנים 100% האנרגיה העולמית תבוא מהשמש.
זה דבר מטורף. כשאני שמעתי את זה, אמרתי: טוב. מודה שזה מקורי, מעניין, וכמו שאומרים, מעיף לך את המוח, ומאז נעשיתי די פריקית של התחום. אמרתי שאם זה באמת נכון – והוא צפה בעבור התפתחויות טכנולוגיות על-פי המודל הזה – אנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי. אנחנו עדיין חושבים בכלים ישנים, ותוך שני עשורים העולם עומד להשתנות לנו לגמרי.
ולכן, אחרי שלוקחים את פסק הזמן הזה לחשוב על המחר, צריך לחזור להווה ולראות מה עושים עם ההווה כדי להגיע למחר, וישראל, סוף סוף, בקושי, עם "קרעכצן", נכנסה לתחום הסולרי.
למרבה הצער, הרבה "קרעכצן", בעקבות זה שנמצא גז, וזה יפה, וזה חשוב, ויש לזה היבטים סביבתיים מאוד חיוביים, פתאום החליטו במשרד האוצר לעצור את כל מה שנעשה עם האנרגיה הסולרית, להקפיא את התהליכים, כי יש לנו נס חדש.
אז זה חשוב, וזה יפה וטוב שיש לנו גז, אבל צריך להבין שהתחום הסולרי עומד לפרוץ, ואנחנו לא יכולים לקחת את המטוטלת ופתאום להקפיא את הכול ולהשאיר את מדינת ישראל מאחור בתחום שיש לו לא רק היבטים סביבתיים; יש לו היבטים ביטחוניים, היבטים של ביטחון העורף, היבטים של פיתוח הפריפריה. מדברים על נושא הבדואים, זו הזדמנות אדירה לפיתוח כלכלי במגזר הבדואי, במושבים, בקיבוצים בדרום, ששם החקלאות בחלק מהמקרים כבר לא מתאימה. זה תחום חדש לחלוטין, יש בו הזדמנויות אדירות, ודווקא עכשיו עוצרים אותו; כשכל כך הרבה אנשים התחילו לדהור קדימה, עצרו אותם, הקפיאו אותם. וראינו מה קורה ביפן, וראינו מה קורה עם הגז המצרי, שיש לנו כל מיני תכנונים מאוד אופטימיים, והם נופלים לנו.
אז השר, אני יודעת שאתה בצד הנכון של הדיון הזה, ואנחנו גם נגייס את השרים שלנו, של הסיעה ושל המפלגה, לטובת הנושא הזה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
כדאי מאוד.
עינת וילף (העצמאות):
כן כן, לא לא, הם מחויבים, ואני מחויבת לגייס את שרי סיעת העצמאות, אני מקווה שהם יצטרפו לזה, כדי לעמוד כחומה בצורה להגן על הדבר הזה.
יש לנו כאן הזדמנות נהדרת, יש לה היבטים אדירים. מאוד יכול להיות שמה שריי קורצווייל אמר אכן יקרה, ומאוד חשוב שבתחום הסולרי, מי שקובעים את המדיניות, כמו שקורה בהרבה מקרים אחרים, לא יסתכלו רק דרך החור הקטן של הגרוש – גם אם כנראה גם דרך החור הקטן של הגרוש זה יהיה מאוד כדאי בתוך זמן קצר, אבל יסתכלו על ההיבטים הרחבים – יש כאן יתרונות אדירים למדינת ישראל.
אני גם אומרת, נפסיק עם המשחק הזה של המכסות. הסירו את המכסות, תנו תעריפים שהם סבירים, גם אם הם נמוכים ממה שיש כרגע, תנו ליזמים לרוץ. לא רק – דובר על יעד של 5%, 10%; אין שום סיבה שבמדינת ישראל האנרגיה לא תבוא באופן ניכר מהתחום הסולרי, 50%, ומי יודע, בבוא היום 100%. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
מי יודע, הלוואי. תודה רבה לך, חברת הכנסת עינת וילף. אחרונת הדוברים בנושא זה, חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ, בבקשה. לרשותך חמש דקות.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, לפני שאני עוברת לנושאים רציניים, אני חייבת לומר שכן, בלי עין הרע, אבל אני לא חושבת שיש פרלמנטים בעולם שיש להם יושבת-ראש כמוך. הסתכלתי עלייך בטלוויזיה – את יכולה להוסיף לי אחרי זה את הזמן שאני עכשיו מבזבזת על המחמאות, אבל חשוב לי להגיד שהסתכלתי עלייך מהחדר ואמרתי, תראו, באיזה פרלמנט יש יושבת-ראש כמוך?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
עכשיו את מביכה אותי.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
מה לעשות, אני הייתי חייבת להגיד את זה. לא יכולתי שלא לפרגן לך.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני אתך.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
תודה. דרך אגב, דיברנו גם בצד אתו, זה נכון.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, הרשו לי לפתוח בציטוט מקהלת רבה: "כל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן". יש אין-ספור דוגמאות שבהן אנו, בני-אדם, מקלקלים ומחריבים את עולמנו שניתן לנו מבורא העולם; בין היתר, שרפת יערות, כריתת עצים, זיהום חופים, פגיעה בשכבת האוזון על-ידי מכוניות, תעשייה ועוד.
אולם ברצוני לדבר כעת על הדרך שבה אנו ביודעין פוגעים בצלמו ודמותו של בורא עולם, הלוא הוא האדם. בכל יום אנו מבשלים ומקרינים עצמנו לדעת, וגרוע מכך, מבשלים את ילדינו לדעת. אני מדברת על הקרינה הסלולרית – לא סולרית, סלולרית.
יש אווירה ציבורית שלפיה מוטב לטמון ראשנו בחול כבת יענה, עד חלוף סופת החול, כשלמעשה חסרה ההבנה הממשית שמדובר בגל צונאמי ענק, המאיים לשטוף את החברה כולה. אני מדברת, גברתי היושבת-ראש, על השימוש הבלתי-פוסק בטלפונים סלולריים, אשר הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו, הכול בגלל שטיפת מוח בלתי פוסקת, המציגה את המכשיר הנייד כצורך קיומי וסמל סטטוס, בעוד שמטרתו – אני רוצה להזכיר – הראשונית היתה שונה לחלוטין.
כפי שאמרתי לא פעם, הרבה יותר קל להתגרש בישראל מלהתנתק ממכשיר הסלולר. השאלה המרכזית שאני רוצה להפנות אל הציבור ונבחריו, וגם אליך, אדוני השר, דווקא ביום זה, היא איפה אנו מוצאים את נקודת האיזון שעליו אתה דיברת, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – את נקודת האיזון הראויה בין הרצון שלנו להדביק את הקדמה לבין הרצון שלנו לשמור על בריאותנו, וחשוב מכך, נושא שגם קרוב ללבך, גברתי היושבת-ראש, על בריאות ילדינו.
יש ויכוח בין בעלי אינטרסים שונים, אם ריבוי אנטנות מוריד את רמת החשיפה של המשתמש לקרינה, או שריבוי האנטנות דווקא מגביר את החשיפה של כלל הציבור, שלא בהכרח משתמש במכשירי הסלולר. למעשה, בדומה לעישון פסיבי – אנו חושפים את כלל הציבור לקרינה בלתי פוסקת ובלתי תלויה בכך שהוא משתמש בטלפון נייד או שאינו משתמש בטלפון נייד.
אני קוראת מעל במה זו היום, ביום מיוחד זה, לקיים דיון ציבורי מקיף ונוקב על מעבר לדור רביעי, אדוני השר. האם זהו האינטרס הציבורי, או שמא יש לבלום מעט את הקדמה הטכנולוגית, הכוללת שידורי טלוויזיה ועדכוני אינטרנט שוטפים, כדי לשמור על בריאותו של כלל הציבור בישראל?
במציאות כיום אין גוף הלוקח על עצמו אחריות אמיתית לפיקוח על הצבת אנטנות סלולריות. כיום אפשר למקם כמעט בכל מקום אנטנה סלולרית – ליד בתי-ספר, ליד גני-ילדים, ליד בתי-חולים, בתוך דירות מגורים, תמורת אלפי שקלים בחודש, דבר שדרך אגב פוגע מאוד קשה בהיצע של הדירות, כי היום הרבה יותר טוב להשכיר את הדירה לחברת סלולר תמורת אלפי דולרים, והשכן אפילו לא יודע שהדבר הזה קורה.
יש צורך אמיתי בגיוסם של רופאים סביבתיים, אדוני השר, למשרד לאיכות הסביבה, שיבחנו את השפעת הקרינה, ולא להסתמך על דעתו של פקיד אחד במשרד לאיכות הסביבה, שלא רכש כל השכלה רפואית בעניין. אני חושבת שהמבין מבין למי אני מתכוונת. כל מדינת ישראל, בנושא הקרינה, מסתמכת רק על פקיד אחד, שעובד באיכות הסביבה.
אדוני השר, אני רוצה לחזק את ידיך, כי אני יודעת עד כמה הנושא הזה מטריד אותך ועד כמה הנושא של הקרינה, ובכלל איכות הסביבה, קרוב ללבך.
ארגון הבריאות העולמי קבע כי השימוש בטלפון נייד עלול לגרום לסרטן. הפרסומות היום מעודדות ילדים לרכוש מכשירים מתקדמים כחלק מסמל סטטוס, ויש מלחמה בין ההורים, גברתי היושבת-ראש, מי יקנה לילדיו מכשיר מתקדם יותר, ובכך הוא יראה את אהבתו הגדולה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני חייבת, יוליה, את יודעת, כמה הדברים האלו – לפעמים זה הקשר שיכול להרגיע אותנו, גם מצפונית, על כך שאנחנו הרבה שעות מחוץ לבית ובמנותק מהילדים.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אני מאוד מסכימה אתך, גברתי היושבת-ראש, אבל אני חושבת שאפשר לקחת את המכשיר, הדור הכי פשוט, ולא – אמרתי שהם מתווכחים מי קנה את ה"אייפון" לילד שלו ולילד של מי יש "בלקברי".
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
השאלה היא אם במכשירים הישנים הקרינה פחותה או גוברת.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
עצם העובדה שהמכשיר הזה לא מגרה כמו המכשירים המתקדמים, זה כבר – יש פחות שימוש.
ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני חושבת שיש לתת על זה את הדעת. אני אפמפם מהבוקר עד הלילה להורים את הנושא הזה, כי אני פשוט לא יכולה לשאת זאת כשאני רואה ילד בן שמונה מסתובב עם מכשיר "בלקברי", ואני שואלת: ילד, אתה יתום? יש לך אמא? יש לך אבא? איך קורה שבמדינה כשלנו אין פועלים לפי עקרון הזהירות המונעת, לנוכח הכרזתו החד-משמעית של ארגון הבריאות העולמי? ואני חוזרת שוב על המשפט: "ארגון הבריאות העולמי קובע כי השימוש בטלפון נייד עלול לגרום לסרטן". יש לחייב את חברות הסלולר להקצות חלק מתקציב הפרסום שלהן לפרסום המחנך את הציבור לשימוש מדוד, שקול ואחראי במכשיר הנייד.
בכוונתי להגיש עוד היום הצעת חוק המסדירה את חובתן של מפעילות הסלולר ליידע בדרכים שונות, שתפורטנה בהצעת החוק – כיצד יש ליידע את הצרכן בדבר הסכנות הטמונות בשימוש בנייד, וכן להסדיר את חיובן בפרסום המחנך לשימוש נכון ואחראי, כפי שציינתי לעיל.
הגיעה העת שניקח אחריות על עתיד ילדינו.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ. ישיב השר להגנת הסביבה גלעד ארדן.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
כל הזמן השתמשתי בפלאפון כשדיברת על הפלאפון.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אתה לא מצמיד את זה לאוזן, נכון? השאלה מה המרחק שצריך להזיז את זה. אולי השר ישיב לנו מה המרחק הבטוח מהטלפון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מלא ייסורי מצפון היא עשתה לי. מה יהיה?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
גם לי. בבקשה, כבוד השר גלעד ארדן.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, כפי שאמרתי, אי-אפשר להפריז בחשיבותו של יום הסביבה. אני בהחלט רוצה להודות גם לחברי הכנסת שבהירשמם לדבר על הנושא מוכיחים שיש להם הבנה מתקדמת, מודרנית, נכונה, של סדר עדיפות לאומי נכון עבור מדינת ישראל. ככל שירבו חברי כנסת כמותכם, אין לי ספק שמדינת ישראל תהיה מקום טוב יותר, שנעים לחיות בו, שהוא בריא יותר לנו ולילדינו.
אני כמובן רוצה להודות לראשי השדולה בכנסת, לחבר הכנסת דב חנין ולחבר הכנסת ניצן הורוביץ. ולא אוכל בלי להזכיר את תרומתם – לא שלכם; את שלכם אני כבר מזכיר יותר מדי, ומגיע לכם. אבל אני חושב שמה שקרה לי קורה כמעט לכל מי שעוסק בנושא הסביבתי לעומק, ואני מתכוון דווקא ליושבי-ראש של ועדת הפנים והגנת הסביבה. כל מי שמתחיל להתעסק לעומק בנושא הסביבתי – כי הוא נושא מאוד מאוד מורכב, שהודבקו לו הרבה מאוד דימויים שקריים, שלא קשורים בכלל למהות הנושא.
ציינה בצדק חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ, שכשאתה מתמודד עם גופים עתירי ממון שמוכרים לציבור מוצר לצריכה, כמו חברות הסלולר – זה לא רק הן, אבל זו דוגמה מצוינת – והן מעודדות את הצריכה על-ידי זה שהן נותנות תקציבי פרסום לכלי התקשורת. הן מעודדות את הציבור לצרוך יותר ויותר, בין אם זה סלולר או מוצרי מזון או רכבים, או להחליף מוצרים שלא בהכרח אנחנו צריכים להחליף אותם, אלא כי מעודדים אותנו לתרבות שהיא לא תרבות, היא חוסר תרבות, אבל גם המיתוג שלה – תרבות הצריכה, שזה נועד לשכנע אותנו כאילו שאם נצרוך מה שבא לנו, איפה שבא לנו, כמה שבא לנו, זה יחליף את המחסור שלנו בערכים, במשפחתיות, בכל מיני דברים אחרים שהם באמת העולם האמיתי של התוכן וקשרים בין-אישיים בכלל.
כל הדברים הללו, החומרנות הזאת, שהיא מין מעגל שוטה שמזין את עצמו, בעצם יצרו גם לנושא הסביבתי דימוי שהוא לא מוצדק, כי כל מי שרצה פעם לשמור על הסביבה, שמשפיעה בסוף על איכות חיינו ועל בריאותנו – מי שרצו לשמור על זה, אותם בעלי ממון שמניעים את גלגלי הפרסום וכלי התקשורת הצליחו להדביק לזה דימוי מעוות כאילו הם עוצרים את הפיתוח, עוצרים את הקדמה, עוצרים את הכלכלה, והם דואגים לאיזה בעלי-חיים נדירים, או, אני יודע? זוחלים שעוד מעט ייכחדו.
התהליך שעבר עלי, דרך אגב, הוא תהליך שבו ככל שאתה מעמיק בנושא ומבין באיזה עולם שקרי אתה נמצא בתחום הזה, אתה מתאהב יותר ויותר בנושא ומחויב לו. אני חושב שזה גם התהליך שעבר כמעט על כל ראשי ועדת הפנים והגנת הסביבה, בלי קשר להשתייכות פוליטית, שכשהם התחילו לעסוק בנושא לעומק, הם פשוט ניסו לעשות הכול כדי לקדם אותו, בין אם זה היה חבר הכנסת אופיר פינס, או ידידי חבר הכנסת, אדוני היושב-ראש גאלב מג'אדלה, שבזכות החלטה מאוד אמיצה שלו מול משרד האוצר, למשרד להגנת הסביבה היום ועוד הרבה שנים קדימה יש כסף בלי טובות מהאוצר לעודד את תחום המיחזור במדינת ישראל. ורק היום אישרנו בוועדת הכספים 350 מיליון שקל שיחולקו לרשויות המקומיות כדי לעודד את המיחזור; אלה סכומים חסרי תקדים במונחים של הגנת הסביבה. כמובן, גם חבר הכנסת דוד אזולאי מש"ס, שהוחלף לאחרונה על-ידי חבר הכנסת אמנון כהן, שכבר היום הוכיח באמת את מחויבותו והבנתו לחשיבות הנושא. אני באמת מנצל שוב את הבמה כדי להודות לכם.
הייתי מבקש מחברי הכנסת, כיוון שזה יום חגיגי, דווקא לא להתייחס היום בהרחבה. אני במקרה כן מכיר את הפרטים, גם לגבי נחל אלכסנדר וגם לגבי נושא הקרינה מהסלולר, אבל אם תרשו לי לדבר היום בהיבט הכללי של הנושא – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
רוואבי, רוואבי.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
גם בנושא של רוואבי, ידידי, גם את הנושא של רוואבי אני מכיר היטב, אבל כנראה שכחת שהסמכויות – לא היתה התחייבות שלי, כי אני לא יכול להתחייב על מה שהוא לא בסמכותי. אני אחשוף ואציג את כל המפגעים הסביבתיים שקיימים או עלולים להתקיים כתוצאה מהקידום של רוואבי. לצערי הרב, כל הסמכויות בתחום הזה הן או אצל שר הביטחון או אצל הפלסטינים. הוגש לאחרונה, דרך אגב, מסמך סביבתי; מבדיקה ראשונית – אין בו תשובות מספקות, לא בתחום הפסולת ולא בתחום השפכים, ובקרוב אנחנו נפרסם את עמדתנו המקצועית, ונמשיך את המאבק בעניין הזה גם מול משרד הביטחון והמינהל האזרחי, שמקבל פקודות ממשרד הביטחון.
תרשו לי קצת לדבר בהיבט הכללי, ואם זה לא יהיה ארוך מדי, אני אתייחס עניינית. יום הסביבה בכנסת חל בסמיכות ליום הסביבה הבין-לאומי. המועד צוין לראשונה ברחבי העולם בשנת 1972. היום, כמעט 40 שנה לאחר שהחלה ההתעוררות הבין-לאומית בנושא הסביבה, ניתן לומר בוודאות שגם במדינת ישראל סוף-סוף מתבצעים צעדים משמעותיים שמקרבים אותנו אל התפיסות, דפוסי הפעולה והפתרונות הקיימים בעולם המפותח. יחד עם זאת, כולנו צריכים לזכור שהדרך שעומדת בפנינו עד להשלמת המהפכה הסביבתית והעלאת הנושא באמת למקום הראוי לו בסדר העדיפויות הלאומי – הדרך עדיין ארוכה ומפרכת, ויש לנו עוד הרבה מאוד אתגרים סביבתיים.
מה צריך לקרות כדי שהמהפכה הזאת תושלם? קודם כול, צריך ששיתוף הפעולה שהתחיל להתקיים – לא ברמה מספקת – בין משרדי הממשלה השונים והרשויות המקומיות, ילך ויתגבר. בנוסף, המגזר העסקי, שהוא היום נושא אולי באחריות המרכזית לאיום הסביבתי – פעם נהגתי לומר, ואני חושב שזה בצדק, שהמזהמת העיקרית היתה מדינת ישראל. ראינו את עצמנו כמדינה צעירה; 63 זה כבר גיל לא כל כך צעיר, אבל אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כצעירים. וכשקמה המדינה היה מאוד דחוף להקים צבא, תעשיות ביטחוניות, מפעלים שיספקו תעסוקה, ובדרך עשו טעויות, עשו פשרות, כי החיפזון כידוע הוא מהשטן. במקרה הזה הוא אולי היה מחויב המציאות מול אויבינו, אבל זיהמנו; זיהמנו את הנחלים, זיהמנו את מקורות המים, זיהמנו את הקרקע, זיהמנו את האוויר, והמדינה היא שהיתה האחראית העיקרית, והיום צריך לתקן את כל העיוותים הללו.
ואנחנו מנסים כמיטב יכולתנו בהחלט לתקן, בין אם זה בחקיקה של חובה לשקם קרקעות מזוהמות, שברובה תחול על המדינה או על גורמים של המדינה, ובין אם זה בחוקים ותקנות רבות אחרות, או החלטות, כמו ההחלטה להשקיע חצי מיליארד שקל בחיבור בסיסי צה"ל למערכת הביוב, כי איך נדרוש מהתושבים לא לזהם את המים כשצה"ל הגדול והחזק עדיין מזהם את המים ב-150 מבסיסיו.
אבל כפי שאמרתי, המערכת הכלכלית או המשטר הכלכלי שבו אנחנו חיים – ואני לא בא לצדד כרגע בסוציאליזם או בשום מערכת כלכלית אלטרנטיבית, אני בהחלט חושב שהקפיטליזם הוא המשטר הכלכלי הנכון כדי להעלות את רמת החיים, אבל אנחנו קצת התבלבלנו; אם פעם כששמעתי את המינוח קפיטליזם חזירי מאוד התרגזתי, היום אני חושב שאני מבין אותו הרבה יותר טוב. כי כשגורמים כלכליים – שוב, בין אם זו המדינה עצמה ובין אם זה גורמים כלכליים פרטיים – מסתכלים אך ורק על סך ההכנסות ועל שורת הרווח, פה בדיוק טמונה הסכנה הסביבתית.
אנחנו התאהבנו במספרים הפרימיטיביים, שלא מייצגים שום דבר אלא מספרים פרימיטיביים. קרי, כשזוכה פרס נובל, שאינני זוכר את שמו, פיתח את המונח שנקרא "צמיחה כלכלית", אנחנו מפחיתים את התוצר הלאומי הגולמי של השנה שעברה, ואומרים: זאת הצמיחה הכלכלית של מדינת ישראל. ואם הצמיחה שלנו גדולה משל מדינות אחרות, אנחנו חושבים שניהלנו נכון את הכלכלה הישראלית. ואין שטות גדולה מזו, חברי חברי הכנסת, אין שטות גדולה מזו, כי כלכלה היא לא ערך בפני עצמו; כלכלה נועדה לשפר את רווחת האדם ולהעלות את רמת החיים של האוכלוסייה.
וכשאנחנו מסתכלים על צמיחה כלכלית שמושגת באמצעות הרס של משאבי הטבע, כמו שאומרת חברת הכנסת שמאלוב, שימוש גורף בפלאפונים בכל מקום, בכל אתר, בלי קשר לבחינות ארוכות טווח של ההשלכות הבריאותיות, העיקר שיהיו פה עוד ועוד פלאפונים, ועוד ועוד אנשים שידברו בהם, לא משנה אם זה באופן תרבותי או לא תרבותי, אם זה הורס את המפגשים הבין-אישיים והקשר הישיר בין בני-אדם, כן או לא, ובלי להתייחס כמובן גם לקרינה הפסיבית שמקבלים יותר ויותר אזרחים מאזרחי מדינת ישראל, הכול בשם הגידול בתל"ג.
אז אני רוצה להזכיר, הגידול בתל"ג, הכול נספר בו. כשיש מלחמה בלבנון, זה טוב לתל"ג שסופרים באוצר, כי צה"ל מבזבז תחמושת, אחרי זה הוא צריך להשלים את הפערים, למלא את הימ"חים. כשהשרפה בכרמל מכלה 30,000 דונם ואנשים מאבדים את בתיהם, זה – ואני אומר כמובן במירכאות כפולות – זה טוב לתל"ג, כי זה מגדיל את ההוצאות של המשק, חברות הביטוח צריכות לפצות, אנחנו צריכים לשקם את היער. האם זה תרם לאיכות החיים של אזרחי מדינת ישראל? מובן שבדיוק להיפך.
לכן, עד שממשלת ישראל, עד ששר האוצר – ואני לא מדבר על שר אוצר ספציפי – עד ששרי האוצר יבינו שהמדד הנכון לבחון אם הכלכלה הישראלית מנוהלת נכון זה לא המדד הפרימיטיבי של תל"ג וצמיחה; אנחנו צריכים לעשות מדד שסופרים בו כמה וכמה אינדיקטורים חברתיים, בריאותיים, סביבתיים – כמה משאבי טבע נותרו לנו, כמה משקיעים כאן בחינוך, כמה משקיעים כאן בבריאות, במערכות בריאות ציבוריות, ואלה המדדים שיחד עם התל"ג וממה אנחנו משיגים אותו, אם מהוצאות שליליות או מהוצאות חיוביות, שלפיהם יהיה אפשר להבין באמת איפה מדינת ישראל עומדת ואם אנחנו באמת מצליחים כלכלית לטווח ארוך או מבססים את כלכלתנו על תהליכים ארוכי טווח, מה שנהוג לקרוא תהליכים בני-קיימא.
אני יכול לתת עוד דוגמה שהעליתי בתקופה האחרונה. כשאנחנו שואלים את עצמנו למה יש זעקה – הנה, יש צמיחה כלכלית, המשק צומח, והאזרחים מרגישים שיש להם פחות ופחות כסף פנוי. זו בדיוק הבעיה שדיברתי עליה. כשאנחנו מסתכלים בפרימיטיביות, האוצר מסתכל באופן פרימיטיבי על סך ההוצאות במשק, ואם הן גדלות הוא חושב שקרה כאן דבר טוב, זה פשוט לא נכון. הדוגמה שרציתי לדבר עליה – המים המינרליים.
עד לפני שנים לא רבות כולכם כאן שתיתם בכיף מים כמעט בחינם מברזי השתייה שנמצאים בבתים וברחובות. התעריף, דרך אגב, של מי הברז לשתייה, הוא בין 1 חלקי 500 ל-1 חלקי 1,000 מהתעריף שאתם משלמים לחברות המים המינרליים. מה עשתה המדינה? לאורך השנים הזניחה את תחזוקת הצנרת של הולכת המים, גם ברמה העירונית, גם ברמה של בנייני המגורים. והיום רוב אזרחי מדינת ישראל גם לא מקבלים את המידע על איכות המים בעיר שלהם מהבחינה הבריאותית; אך אני אומר לכם באחריות, הרבה יותר בטוח לשתות מי ברז מאשר מים מינרליים שאתה לא יודע כמה זמן הם עמדו בשמש – והריאקציה עם הפלסטיק החדירה רעלים למי השתייה, והם גם לא מקבלים שום טיפול ממשלתי לשיפור הטעם של מי השתייה. ולכן, האזרחים הולכים ומשקיעים בממוצע בין 100 ל-200 שקלים כל חודש – משפחה מוציאה היום על שתיית מים 100–200 שקל יותר ממה שהיא השקיעה בעבר. הנה דוגמה להוצאה שהגדילה את התוצר הלאומי הגולמי ואת הצמיחה – הפלנו על כל משפחה עוד הוצאה של 100–200 שקל על משאב טבע שבעבר היינו נהנים ממנו כמעט חינם אין כסף.
זאת אולי דוגמה קלאסית, יחד עם הנושא של הסלולר ודוגמאות נוספות, שאנחנו חיים כאן במערכת כלכלית – אנחנו שבויים של מערכת כלכלית שפשוט מרמה אותנו ומובילה אותנו לתרבות של צריכה ללא גבולות, שהיא בסופו של דבר על חשבון הרוב, על חשבון הבריאות שלנו, על חשבון הבריאות של ילדינו. הרי האיום הסביבתי הוא כבר לא איום – גם זה, דרך אגב, אין הרבה טעויות שעשו בתנועה הסביבתית, אבל לדעתי, אם יש טעות שעשינו, זה לקרוא לנושא הסביבתי נושא שהוא לדורות הבאים. כי כשיש לך כל כך הרבה קשיים ביום-יום, מי יש לו פנאי, בטח לא לרוב הציבור, להתעסק בנושאים שהם בעיה של הדורות הבאים?
אבל זה פשוט לא נכון. כשאתה רואה היום, שלא רק מיליארד בני-אדם על כדור-הארץ, מתוך 7 מיליארד, חיים כמונו – כשהיו רק מיליארד, לא נורא, כדור-הארץ סבל אבל הוא עוד היה יכול לסבול בשקט, כי 6 מיליארד חיו בקושי, בלי חשמל, בלי מים, לא קנו פלאפונים כל יומיים, לא החליפו לילדים בגדים לפי האופנה, ולכן הם לא כילו את משאבי הטבע כמו שאנחנו בעולם המערבי התרגלנו לעשות.
היום גם להם מגיע; גם הם צומחים – סין, הודו, ברזיל, רוסיה, כולן צומחות בקצב אדיר, ואנחנו נחיה – לא בדורות הבאים, בתוך פחות מעשור – נחיה כבר בעולם שבו 2–3 מיליארד בני-אדם יחיו כמעט כמונו. מה זה כמונו? עד היום סיני ממוצע, אדוני היושב-ראש, צורך חשמל 1 חלקי 32 מאמריקני ממוצע. 3%. כשאנחנו מבינים שגם הם יצטרפו לתרבות – או לחוסר תרבות – שאנחנו חיים בה, אנחנו צריכים להבין שאם לא נשכיל לשנות את ההתנהגות שלנו ולהבין גם את המחירים הסביבתיים הבריאותיים שכרוכים בכך, אנחנו כאן – לא בדורות הבאים, בעוד שנים בודדות – נחיה עם איומים בריאותיים, וגם על איכות החיים שלנו, שהם בסדרי גודל אחרים לגמרי. כי כשעוד מיליארד סינים ירצו רכבים וחשמל, ויצטרכו לבנות להם תחנות כוח ורכבים, אם גם הם יעשו את זה כמונו, וגם אנחנו נמשיך להתנהל כמו שהתנהלנו עד היום, האיומים הסביבתיים של זיהום אוויר, של זיהום מים, של דלקים מזהמים, של קרינה, כל האיומים הסביבתיים כבר יהיו בסדר גודל אחר לחלוטין.
בוודאי כשאנחנו מדברים על מדינה שפיזית היא אחת המדינות המערביות הקטנות ביותר בעולם, שמשאבי הטבע שלה הם בין המצומצמים ביותר שקיימים והגידול הטבעי באוכלוסייה שלה הוא הכי גבוה בעולם המערבי; אנחנו צומחים היום באוכלוסייה יותר מסין והודו. מיום העצמאות הקודם עד יום העצמאות האחרון – 2% צמיחה באוכלוסייה. בחלק ממדינות אירופה הגידול הוא שלילי, כל שנה יש פחות בני-אדם. בישראל כל שנה בערך עוד 160,000–170,000 נפש, שגם להם צריך לספק תחבורה, מים, חשמל, מוצרי צריכה – ושוב, כמובן, הכול על חשבון חומרי הגלם שמבוססים על משאבי הטבע.
ולכן, אדוני היושב-ראש, ביום הסביבה הזה רצוי שנזכור כולנו שבכל התהליכים הנושא הסביבתי הוא לא עסק פרטי של השר להגנת הסביבה או המשרד להגנת הסביבה או ארגון כזה או ארגון אחר. ברוב מדינות המערב – וזה אולי מבטא את המרחק בינינו לבינן – כל שר כלכלי שתעיר אותו בלילה יודע להסביר איך הנושא הסביבתי – והוא לא צריך להתייעץ עם עתידנים לשם כך; הוא מבין את זה כבר בהווה – איך הנושא הסביבתי קשור אליו, למשרד שלו, בלי שהמשרד להגנת הסביבה ירדוף אחריו, בין אם זה התחבורה, בין אם זה התמ"ת ובין אם זה הבינוי והשיכון.
כי אין מה לעשות, כל החלטה שאתה מקבל ביום-יום משפיעה על הסביבה. אם אתה בוחר ברכב פרטי כי המדינה לא מקדמת את התחבורה הציבורית כדי שתיתן שירות טוב ותהיה זמינה, אז אנחנו נמשיך להתבסס על רכב פרטי ועל דלקים מזהמים, וניצור זיהום אוויר ופקקים ותאונות דרכים, והמדינה תמשיך ותהיה צפופה עוד יותר ועוד יותר. אז הנושא הסביבתי שייך למשרד התחבורה לא פחות משהוא שייך למשרד שלי.
כשאתה מסתכל על בנייה, אז אם האוכלוסייה גדלה הרבה, אנחנו גם בונים הכי הרבה יחידות. לא מספיק בונים, אבל בונים באופן יחסי יותר מכל מדינה מערבית אחרת, בגלל הגידול באוכלוסייה. אז אם נמשיך ונבנה מבנים לא טובים, לא מבודדים, שמי שגר בהם צריך להשקיע הרבה מאוד במיזוג או בקירור, ואין לו תשתיות להפריד פסולת ולמחזר בבית, אז המצב ימשיך ויידרדר. לעומת זאת, אם משרד הבינוי והשיכון ומשרד הפנים יבינו שזה גם מוטמע במדיניות שלהם, שהיא גם צריכה להיות מדיניות בת-קיימא, ולא שנרדוף אחריהם, אז אנחנו נהיה במדינה אחרת לגמרי.
זה גם משליך על האזרחים, כי כפי שאמרתי, כל החלטה שאתה לוקח ביום-יום – במדינות מתקדמות כבר יש על כל מוצר על המדף ציונים: כמה משתכרים העובדים אצלו; אם יש להם זכויות סוציאליות – ויש ציון לזה; כמה טביעת רגל סביבתית – כמה נזק לסביבה – אם הוא עשה באמת כל מה שהוא יכול כדי להשתמש בחומרים ממוחזרים ולא להרוס עוד משאבי טבע, אם הוא צמצם שרפת דלקים מזהמים. היום רשתות השיווק הגדולות בעולם – "טסקו", "וולמארט" – מבינות את זה. הן מוכנות לעבוד רק עם ספקים שפועלים בסטנדרטים סביבתיים מובילים. מה עושות רשתות השיווק בישראל, "שופרסל", "מגה" ואחרות? שמות לך פרסומות עם עגלה מפוצצת ואומרות: בואו אלינו, כי אצלנו תפוצצו את העגלה. לא משנה צריך לא צריך, רק לעודד אותך כמובן לקנות כמה שיותר בשם תרבות הצריכה. לא משנה שכל סקר שבדקנו מראה שכל משפחה בישראל זורקת כל חודש 300 שקל של מזון, כי היא קנתה דברים שהיא לא באמת היתה זקוקה להם, אבל זה הכול בשם העידוד למלא את העגלות, לפוצץ את העגלות. בואו לא נתעסק בתכנים, נתעסק רק במטריאליזם וברכש של – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
לנצל את המבצעים.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
כן, גם המבצעים. דרך אגב, נגעת בנקודה נכונה. היום בעולם המגמה היא לעודד מבצעים ותחרות אמיתיים. אתה רוצה להתחרות? תעשה מבצע על המחיר. אל תדחוף לי אחד ועוד אחד, אחד ועוד שניים, שניים ועוד שניים, כי כנראה אני אפילו לא אספיק להשתמש ב"קוטג'" הזה. דרך אגב, ל"קוטג'" יש תפוגה מאוד מהירה. מי שייקח אחד ועוד אחד, אם אין לו כמה ילדים, רוב הסיכויים שאת השני הוא כבר יזרוק באמצע, אולי אפילו בהתחלה. אתם רוצים שקיפות? אתם רוצים תחרות? תתמודדו על המחיר. תגידו לנו כמה יעלה גביע "קוטג'" אחד, ולא תדחפו לנו עוד ועוד, תייצרו פסולת מיותרת וגם תבזבזו כסף של האזרחים.
אנחנו שבויים באיזושהי קונספציה שזה דבר טוב: הציבור צורך יותר, סופרים את זה בתל"ג, הצמיחה גדלה, וכל הכבוד לנו, יש לנו צמיחה יותר גדולה ממדינות אחרות. שוב אני אומר: זו אשליה, ולאשליה הזאת יהיה מחיר. האם המחיר יהיה בעוד שנים בודדות או בעוד 15–20 שנה? אני לא יודע להגיד בוודאות. זה לא קל לכמת את זה. אבל כמו שלא ידעו לפני כמה עשרות שנים שאזבסט בוודאות מסרטן והיום אנחנו יודעים, והמדינה משקיעה היום מאות מיליונים להוציא את האזבסט מאדמות הגליל המערבי – ולצערי גם מטפלים באזור הגליל המערבי באחוז הכי גבוה בעולם של סרטן בגלל נשימה של סיבי אזבסט פריך – אנחנו עלולים למצוא את עצמנו עם עוד הרבה מפגעים סביבתיים בדיוק באותה סיטואציה.
לכן אני רוצה לציין שוב את חשיבותו של היום הזה. מי ייתן, אדוני היושב-ראש, שכל יתר חברי הכנסת היו מתייחסים ברצינות ומבינים את חשיבות הנושא כמו מי שנמצא כאן כרגע במליאה וגם מי שדיבר והעלה אותו מבין אותו. אני מודה לכנסת על כל הסיוע ושיתוף הפעולה. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני השר. הדברים נרשמו.
עינת וילף (העצמאות):
אגב, גם הרוסים – – – אסור להשתמש בו כמדד לאיכות הסביבה. סיימון קוזניץ.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הדברים נרשמו. בטרם נמשיך בסדר-היום, הודעה – – –
עינת וילף (העצמאות):
אין הצבעה, נכון?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
לא, אין הצבעה. את משוחררת. הדברים כפי שהובאו נרשמו.