קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום בית-החולים באשקלון: הקברים פונו ודבר לא נבנה היו"ר מגלי והבה: חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: בית-החולים באשקלון: הקברים פונו ודבר לא נבנה, הצעות לסדר-היום מס' 5757, 5763 ו-5764. ישיב על ההצעות כמובן סגן שר הבריאות, חבר הכנסת ליצמן. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים – בבקשה, אדוני. השר ארדן וחברי חברי הכנסת, תודה לכם. חבר הכנסת, סגן יושב-ראש הכנסת. בבקשה, אדוני. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, לפני למעלה משנה רעשה הארץ על זה שמצאו קברים במתחם בית-החולים "ברזילי" באשקלון, וכתוצאה מכך, על-פי החלטת ממשלת קדימה, לא בונים שם את חדר המיון הממוגן, כאשר מדובר בבית-חולים שנמצא בחזית הדרומית, סמוך לרצועת-עזה, ונופלים שם טילים, "קסאמים" ו"גראדים", והחרדים לא נותנים לבנות. החרדים, לא אכפת להם פיקוח נפש, לא אכפת להם מכלום. התכנסה הוועדה לביקורת המדינה בראשותו של חבר הכנסת יואל חסון, עם התקפה – הייתי שם כמעט בודד, היה שם גם אורי מקלב – התקפה נגד הציבור החרדי. איפה אורלב? המציאות היתה שלא בונים בגלל החרדים בית-חולים באשקלון. אני צעקתי בגרון ניחר, גם בוועדה וגם בתקשורת: לא בונים בית-חולים באשקלון, לא בגלל קברים ולא בגלל שום דבר, לא בונים מפני שמשרד האוצר לא נותן לבנות. רחל אדטו (קדימה): כי ליצמן התנגד לזה. משה גפני (יהדות התורה): היתה העברה, סיפרתי לחברים, יכולתי לדבר לקיר. סיפרתי שהיתה העברה עשר שנים קודם, שש שנים קודם, של משרד האוצר, ותורם שהסכים לתת "מצ'ינג" כדי לבנות את חדר המיון הממוגן, ומשרד האוצר משך את הכסף בחזרה, הוא בכלל לא רוצה את בית-החולים הזה. אמרתי, דיברתי לקיר. והתקשורת – אספתי, העוזר שלי הביא לי מה שנכתב ומה ששודר בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונים, נגד החרדים. הבאתי, לא רציתי, כי אני לא רוצה להאריך בעניין הזה: כותרת ראשית בידיעות אחרונות: "כך ניצחה הפוליטיקה את השכל הישר"; "המתים חשובים להם יותר". בא סגן שר, שהוא שר הבריאות, הגיש תוכנית לבנות את בית-החולים באותו מקום, לא על הקברים. נדחה, הותקף. אגב, הוא שר הבריאות הראשון שמנער את המערכת הזאת, מערכת רדומה שהיתה כל השנים במשרד הבריאות; שרים שלא עשו דבר וחצי דבר לבניית בית-החולים הזה, כלום. רחל אדטו (קדימה): תוספת 200 מיליון ש"ח. משה גפני (יהדות התורה): ואז בא סגן השר ליצמן ואמר: אני הולך לבנות. התקפה פרועה נגדו ונגד כל הציבור החרדי – המתים ניצחו את השכל הישר. רחל אדטו (קדימה): ועוד 200 מיליון ש"ח. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – הבחירות. משה גפני (יהדות התורה): הלכו עוד ועוד, המציאות היתה שפינו בתוך ארבעה ימים את הקברים. זה רק הליכוד יכול, אגב, קדימה לא עשתה את זה. קדימה החליטה שהיא לא מפנה, תיכף אני אסביר לכם גם למה. רחל אדטו (קדימה): זו לא קדימה, זו היתה ממשלת נתניהו, הוא מטעה. משה גפני (יהדות התורה): המציאות היתה שבממשלת קדימה לא פינו את הקברים. ממשלת הליכוד פינתה בתוך ארבעה ימים את הקברים. עכשיו אני רוצה להגיד לכם, אני אמרתי את מה שאני יודע, ואת האמת – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): מה זה "ממשלת נתניהו"? היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת רותם, תקשיב ואחר כך – – – משה גפני (יהדות התורה): עד שהגעתי למסקנה ניסיתי בהיגיון לראות, לאחר שפינו את הקברים – לצערי הרב אפשר היה לבנות גם בלי לפנות את הקברים, היתה תוכנית מסודרת. בסדר, פינו את הקברים. למחרת, מה אמר חבר הכנסת אורלב בוועדה לביקורת המדינה, בלהט, בצעקות? פיקוח נפש, אנשים יכולים למות, ייפלו שם טילים, "גראדים", יפנו פצועים לבית-חולים ובגללכם לא יהיה חדר מיון ממוגן. פינו את הקברים. חבר הכנסת אמסלם, בוועדה לביקורת המדינה, דיון הלכתי – כן מותר לפנות את הקברים, אסור לפנות את הקברים, כשיש פיקוח נפש. פינו את הקברים. ואז הייתי בטוח, התרשמתי שבאמת, החילונים האלה והדתיים-לאומיים באמת מתכוונים לפיקוח נפש. צבועים שכמותם. מאז חודש ניסן שנה שעברה, מרס 2010, הקברים פונו. לא נבנה גרגר אחד של בית-חולים. לא נורא, פיקוח נפש אצל החרדים זה לא נורא. דוד רותם (ישראל ביתנו): איזו ממשלה זו? היו"ר מגלי והבה: הממשלה שלך, הוא אומר לך. משה גפני (יהדות התורה): ואז חיכיתי, חיכיתי, יואל חסון, יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה, שבמאי הוא ייכנס לוועדה ויצעק: פיקוח נפש. רחל אדטו: פיקוח נפש, לא בונים. מה קרה? מה קרה? רחל אדטו (קדימה): יש דיון בוועדת ביקורת המדינה, הזמנתי דיון. משה גפני (יהדות התורה): גם אני הזמנתי, חתונה. מה קרה? צבועים, מה קרה? מה? אין יותר החזית הדרומית? אז לצערי הרב, התפקיד שלי היום, אני יודע ואני מתפלל ומקווה שזה באמת לא יתפתח. אבל הסכנות מהחזית הדרומית פחתו, או גברו? רחל אדטו (קדימה): הממשלה שלך – – – משה גפני (יהדות התורה): אף אחד לא מתכוון בכלל לבנות את בית-החולים, לא מתכוון לבנות חדר מיון קדמי, אבל זה לא נורא. לא מתכוונים. כל הממשלות לא בנו שם כלום. אבל איפה התקשורת? איפה הכותרות הראשיות ב"דה-מרקר", ב"הארץ", ב"מעריב", ב"ידיעות"? "המתים חשובים יותר". היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גפני, תסגור, אתה עומד בניגוד לתקנון. משה גפני (יהדות התורה): למה? היו"ר מגלי והבה: אסור להציג. משה גפני (יהדות התורה): אז אני לא מציג, לא מציג שום דבר. אני רוצה לדעת, אדוני היושב-ראש, תשובה. יש לי פתרון, אני מתכוון להציע, סגן השר משיב לי. מתברר שמה שנותן את המרץ והיוזמה והכוח לחילונים ולציונים הדתיים שנמצאים בכנסת, זה אם אפשר לתקוף את החרדים. לא פיקוח נפש מעניין אתכם. לא שלא בונים חדר מיון ממוגן באשקלון מעניין אתכם. לא מה שסגן שר הבריאות עושה לטובת הבריאות מעניין אתכם. היו"ר מגלי והבה: תודה. משה גפני (יהדות התורה): מעניין אתכם לתקוף את החרדים. מלה וחצי מלה לא רואים בתקשורת, כשאנחנו כבר שנה ושלושה חודשים לאחר שפינו את הקברים. לא מתכוונים לבנות. לא עשו דבר וחצי דבר. לא היתה לי אפשרות ללכת ברחוב או להופיע בפני סטודנטים או בפני בני-נוער, כל הזמן צעקו לי: לא אכפת לכם מפיקוח נפש. ואני אומר להם: הממשלה, כל הממשלות, לא בונים, לא בנו, לא מתכוונים לבנות. תאמינו לי – – – רחל אדטו (קדימה): היית שם? משה גפני (יהדות התורה): ועוד איך הייתי. היו"ר מגלי והבה: תודה. משה גפני (יהדות התורה): ועוד איך הייתי. אני מציע, אדוני כבוד השר, אני אומר לך את זה בארבע עיניים – הרי אתה רוצה לבנות, בוא נעשה דבר שהוא יוזמה כזאת שלא ידעו. נאלתר שם קבר שלא היה ולא נברא ונבוא שנינו לשם, ונגיד: אסור לבנות, כי יש פה קבר. זה לא יהיה אמת, נגיד, הצגה. ואז תראה את "ידיעות אחרונות" ואת "כלכליסט" ואת "הארץ" ועל כולם את "ישראל היום" ואת קדימה ואת המפד"ל ואת כולם צועקים נגדנו. וצריך לבנות. צבועים ושקרנים, נמאסתם. החרדים הם לא כל כך גרועים כמו שאתם חושבים. היחיד שיבנה את בית-החולים "ברזילי" זה סגן שר הבריאות ליצמן, אף שר בריאות חילוני לא עשה כלום שם. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת גפני הנסער. אנחנו ממשיכים. הדובר הבא – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, לא נמצאת כאן. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): חבר הכנסת רותם, אתה מפריע. אדוני היושב-ראש, הקשבתי קשב רב לדבריו המלומדים של חבר הכנסת גפני. רחל אדטו (קדימה): והלא-מדויקים כמובן. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): חברת הכנסת אדטו, כדאי להקשיב לחבר הכנסת גפני. רחל אדטו (קדימה): זה רק כסף, כשהוא – – – את זה על ממשלת קדימה אז הוא שכח שזה ממשלת נתניהו – – – היו"ר מגלי והבה: תודה רבה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני מסכים אתך וגם אתו שיש צביעות, גם בממשלה הקודמת וגם בזאת. עכשיו אנחנו היינו, חבר הכנסת ליצמן, אנחנו, בזמננו, כאשר הציעו להקים למשל בית-חולים באשדוד, בזמנה באה חברת הכנסת סופה לנדבר, אז היתה בסיעת העבודה, והציעה לתמוך. תמכנו. נדמה לי שהתוצאה היתה אז 64 נגד ארבעה. אנחנו, חברי הכנסת הערבים, תמכנו. אחר כך, מה עשיתי, חבר הכנסת גפני, הבאתי את הצעת החוק של סופה לנדבר, עצמה, אתה זוכר? ובמקום בית-חולים באשדוד, כתבתי: בית-חולים או בטייבה או בסח'נין. בדקתי ויש – לפי הנתונים מגיע. הגעתי אל חברת הכנסת סופה לנדבר, אחרי שתמכנו בה וההצעה שלה עברה, ביקשתי ממנה לחתום. היא אמרה: חבר הכנסת טיבי, למה להביך אותי? והיא לא חתמה, ובהצבעה נמנעה. אגב, בהצבעה זה נפל ברוב של כמעט 60 נגד שמונה; אני חושב שהנתונים האלה אומרים הכול. כאשר יש מיעוט, יש קבוצה מסוימת הזקוקה לסיוע להקמת בית-חולים, זה נושא אזרחי. הרי כל הזמן מטיפים לנו מוסר: אתם לא עוסקים – רק בעניינים ברומו של עולם, מדיניות חוץ וכדומה. נושא בתי-החולים ביישובים הערביים, אתה יכול להסביר לי, אדוני סגן שר הבריאות, זה לא בתקופתך, אבל במשך 60 שנה אין בית-חולים ממשלתי אחד ביישובים הערביים, ממשלתי. יש בתי-חולים פרטיים בנצרת, אבל ממשלתי. למה? זו מדיניות. אני מגלה אמפתיה לדברים שאמר חבר הכנסת גפני, כי אני יודע כמה אותנטית היא הזעקה שלו. אני מגלה – אני יודע שהוא מגלה אמפתיה לזעקה שלי נגד החוק שחוסם דרכם של אלה שלא שירתו בצבא, חוק ישראל ביתנו לקליטה בשירות הציבורי. זה פוגע, החוק הזה, במוסלמים, בנוצרים, בנשים דרוזיות, בדרוזים שלא משרתים וביהודים חרדים. הצעת חוק נוראה, מפלה, ולכן נכון, אפשר להיפגש באמצע בדברים שהם חשובים לקהילה זו או אחרת, למגזר זה או אחר. לכן אני מגלה אמפתיה לזעקה שלך, חבר הכנסת גפני. תודה רבה לך, אדוני. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. רחל אדטו (קדימה): הוא יושב-ראש ועדת הכספים – – – רוצה להעביר כסף. היו"ר מגלי והבה: חברת הכנסת אדטו, מה קרה? רחל אדטו (קדימה): לא, הוא יושב-ראש ועדת הכספים – – – הוא יכול לעשות את זה. היו"ר מגלי והבה: אל תצעקי, פה זה פרלמנט, כנסת. את לא ברשות דיבור ואת צועקת. רחל אדטו (קדימה): נכון, אבל אי-אפשר – – – כשהכוח אצלו בתור יושב-ראש ועדת הכספים. היו"ר מגלי והבה: – – – בבקשה, אדוני סגן שר הבריאות. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, תודה, חבר הכנסת גפני, לפני שהולכים להסביר את כל העיכובים, צריך גם להתחיל עם היסטוריה. ההיסטוריה אומרת ככה: התמניתי לתפקיד, מצאתי פרוטוקול הקלטה של ממשלת קדימה; שמעת פעם על ממשלת קדימה? היה ראש ממשלה, קראו לו אולמרט, הוא, ביחד עם המנכ"ל שלו, רענן דינור, ביחד עם המנכ"ל של רשות העתיקות דורפמן, החליט אותה החלטה שאני אימצתי, שמצאתי במשרד הבריאות: לא לעשות את זה במקום אחר, להעביר את זה לחנייה. סך הכול עשיתי מה שממשלת קדימה החליטה, לא אף אחד. ביום בהיר, כשהתחיל הנושא להיות על סדר-היום, מי הפגין נגדי? ממשלת קדימה. מי היה באשקלון? סיעת קדימה. סך הכול זה החלטה שלהם, בכתובים יש לי את זה. 2008; לפני שהיינו בכלל בבריאות, לפני שהיינו בכלל בקואליציה הנוכחית. אז מה הטענה? אחר כך החלטתי לאמץ את אותה החלטה, והעברתי את זה בממשלה; על קול אחד, אבל העברתי את זה. אחרי החלטת הממשלה היו שרים וחברי כנסת שנלחצו מההחלטה, בגלל כלי התקשורת, והאשימו אותי בהפקרת חיי אדם. שפכו את דמי, האשימו את החרדים בזילות חיי בני-אדם, מה לא עשו שם. כאילו בתוכנית הקודמת, המקורית שלהם, אפשר להתחיל מחר לעבוד. אני התריתי אז, אמרתי שני דברים: א. זה לא משנה, בזמן, התוכנית הראשונה או השנייה, ושתיהן יתחילו באותו זמן; ב. אמרתי: לפי התוכנית שלי זה יהיה יותר זול, ואני אתחיל להביא את הכסף; ג. אמרתי שאני רוצה למגן זמנית את בית-החולים, בחלק, מקטעים מסוימים, בית-החולים הקיים. לא רוצים פתאום מיגון זמני, לא מעניין אותם, לא רוצים. בית-החולים לא רוצה למגן את בית-החולים זמנית. ידעתי שזה ייקח חמש שנים, שמונה שנים, לא יודע כמה זה ייקח. ידעתי שיחסר כסף. עכשיו אני רוצה להבין, התחילו לעבוד – אדוני השר, אתה דווקא תמכת בי בממשלה, הסיעה שלך. התחילו לעבוד. אתה יודע, דבר מוזר ביותר, אמרתי זאת בכנסת, ואני אחזור על כך בכנסת היום: על-פי חוק, חבר הכנסת גפני, על-פי חוק, אם מוצאים קבר באיזה מקום, רשות העתיקות – צריך לדווח לרשות העתיקות. רשות העתיקות נכנסת למקום; אתה יודע, לפעמים כשהם נכנסים, אתה אף פעם לא יודע מתי הם יוצאים. זה לוקח שלוש שנים, ארבע שנים, בינתיים הקבלן יכול לפשוט רגל, בינתיים עלות הדירה גדלה פי-ארבעה, לך תדע מה שיקרה בארבע שנים. עד שמפנים את הקבר, עד שמוצאים בדיוק מה שיקרה שם בשטח הזה – אדוני השר לנדאו, אתה יודע, כאן למדתי שרשות העתיקות יודעת לפנות בלילה אחד הכול. זה לא לקח שלוש שנים – לילה אחד. אז למה שלא יעשו את זה לכל הקבלנים בארץ? למה ברמת-בית-שמש, במקומות אחרים, יקבעו 20 שנה? לילה אחד יודעים לחפור את כל הקברים, לגמור את הכול. יותר גרוע מזה, אדוני: אחרי חצי שנה שלא עשו כלום, רק את הקברים – רבותי השרים, כדאי לשמוע. אחרי חצי שנה מצאו במקום איזה עציץ – – – משה גפני (יהדות התורה): עץ. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: שמעתי, אני יודע עברית. אני יודע עברית – עץ. עץ, עציץ, מה זה משנה? פיקוח נפש, איפה הלך? איפה הלך כל זילות חיי אדם? חצי שנה התעכבו רק בגלל העציץ הזה, העץ הזה. מה עשו? בגלל הבלגן והמהומה שהחרדים כביכול מפקירים את חיי האדם, לקחו את זה מידי, העבירו את זה לראש הממשלה. אמרתי אז: רבותי, אם זה לא אצלי, לא במגרש שלי, גם התקציבים יצטרכו ללכת לראש הממשלה, שהוא יביא את התקציבים אם יהיה חסר. אני מבין שחסר, לא יודע, כי אני, אסור לי לנגוע באשקלון. על אשקלון אני לא שר הבריאות כביכול. לתרופות, לרפואה, הכול, אני אחראי; אבל הבנייה הזאת – הממשלה החליטה להעביר את זה לאייל גבאי ולראש הממשלה. אז מה רוצים שאני אעשה? מאיפה אני אשיג כסף? במשרד הבריאות אין לי כסף. יש לי שביתה, יש לי עוד דברים, יש לי דברים, לנהל משרד. אז חצי שנה לעכב בשביל עציץ – זה לא זילות המת; בשביל קברים – לילה אחד. שמישהו יסביר לי: למה לא לקחו בלילה אחד את העציץ הזה, את העץ הזה מהמקום? בלילה אחד, כפי שעשו עם הקברים? כי איפה שאפשר לנגח את החרדים זו מצווה לעשות את זה. זה לא משנה איזו ממשלה ולא משנה מי, וזה בדיוק מה שהיה. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לסגן שר הבריאות. מה אדוני מציע, שר הבריאות? סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: ועדת הכספים. היו"ר מגלי והבה: ועדת הכספים, בסדר גמור, אין ספק שזה – – – משה גפני (יהדות התורה): נזמין גם את התקשורת – – – היו"ר מגלי והבה: בסדר גמור, תודה. עמדות אחרות – יש לנו חבר הכנסת אייכלר, יש לנו חברת הכנסת אדטו; וחבר הכנסת דודו רותם נמצא פה? אם הוא יהיה פה ניתן לו לפנים משורת הדין, שלא ירגיש מקופח. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, שמעתי את חברי, המציע משה גפני, סגן השר ליצמן, ובדברי כולם עברה נימה, וגם בדיון הקודם שהיה פה, של צביעות, של דו-פרצופיות. אני מנסה לחשוב על עמדה אחרת, אולי יש פה עוד משהו חוץ מן הצביעות. יש כאן גילוי של מצב שבו מדינת ישראל נשלטת על-ידי אנשים שפוחדים מכמה עיתונאים, מכמה כלי תקשורת, ממה תאמר התקשורת. זה היסוד, וכל הצרות של המדינה נגרמות על-ידי שרים וראשי ממשלה שפוחדים מהתקשורת. למה ראש הממשלה לקח את הסמכויות של סגן שר הבריאות בשעתו, בגלל כמה קברים? הוא פחד מהתקשורת. זאת אומרת שיש פה שלטון קבוע, שזה אנשי התקשורת, שאני נמנה עליהם, ויש שלטון מתחלף – שזה חברי הכנסת, שעכשיו אני גם נמנה גם עליהם. אבל למעשה, יש פה, בכל המערכות האלה – ההרס של המדינה, האווירה הרעה שיש בין האזרחים זה בגלל כמה אנשים שלא נושאים באחריות לתוצאות מעשיהם, לא נבחרים על-ידי הציבור, והם קובעים את הדברים. וזו לא אשמתם, כי אין להם הרי כלים שלטוניים. האשמה היא באותם מנהיגים פחדנים, שמסתכלים כל יום בבוקר מה כתוב בעיתונים. ולכן, ראש הממשלה פחד שאם הרב ליצמן לא יפנה את הקברים יקרה לו משהו רע, והוא הלך, לקח לו את הסמכויות, מעשה בלתי חברי, נגד ההסכם הקואליציוני, וגם מעשה של מוגות-לב. ולכן אני מאשים גם את ראש הממשלה, גם את השרים וגם את הפקידים, שמפחדים ממה תאמר התקשורת. היו"ר מגלי והבה: תודה, אדוני. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אני מבקש להציע – אני צריך להציע עמדה – לאסור על שרים, חברי כנסת ופקידים לקחת שיקולים של רייטינג ופחד מתקשורת בשיקולים השלטוניים שלהם. היו"ר מגלי והבה: תודה. חברת הכנסת רחל אדטו. אחריה – חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה, גברתי. יש לך דקה. רחל אדטו (קדימה): תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת גפני, באמת ובתמים אני מעריכה אותך מאוד. משה גפני (יהדות התורה): לא שומעים. רחל אדטו (קדימה): אמרתי, באמת ובתמים אתה אחד האנשים היותר מוערכים על-ידי. באמת. אבל מה שניסית לעשות כאן לא היה הוגן, כי ניסית ללבות מאבק ולהכניס את הנושא של חרדים הלוך ושוב, הלוך ושוב, לדבר שהוא הרבה יותר ענייני, תוך כדי כך שכמה עובדות התעלמת מהן או גם לא אמרת אותן בצורה נכונה. בוא נראה. אמרת: ממשלת קדימה החליטה על הנושא של הקברים. הדיון היה בממשלה האחרונה, בממשלת נתניהו, ששינתה את דעתה פעמיים בגלל הלחץ התקשורתי. הרי ממשלת נתניהו בהצבעה הראשונה אמרה: לא נעתיק את הקברים, ואחר כך, בגלל לחץ ציבורי, הוחלט כן להעתיק. אז בוא נזכור שזה היה ממשלת נתניהו מלכתחילה. הדבר השני הוא – – – משה גפני (יהדות התורה): למה ממשלת קדימה לא בנתה ולמה היום לא בונים? רחל אדטו (קדימה): כי ממשלת קדימה, מה שקרה בממשלת קדימה – אני לא הייתי אז, אבל אני אומרת – בזמנה, החליטו לקדם את הנושא ועצרו אותו בגלל לחץ של הקברים, ואז נתנו לוועדה של משרד ראש הממשלה לבדוק ואז התחלפה הממשלה וזה נשאר שם. ומאותו רגע התגלגלו הדברים לממשלה הנוכחית. היו"ר מגלי והבה: תודה. רחל אדטו (קדימה): עכשיו – – – משה גפני (יהדות התורה): למה לא בונים עכשיו? רחל אדטו (קדימה): למה לא בונים עכשיו? כי חסר הכסף. כי אם אתה היית רוצה, אתה, בכוחך הרב, היית אתה בוועדת הכספים מורה, כמו בדברים אחרים שאתה מצליח להורות. ולמה לא בונים עכשיו? כן, נכון, אני גם טוענת – למה לא בונים עכשיו? למה שיקולי הכבוד האלה של הממשלה, מי קבע ומי החליט? למה לא מעבירים את הכסף של משרד האוצר? כי יש פה משחק על כבוד, שהוחלט להמשיך בבניין בית-החולים – – – משה גפני (יהדות התורה): פיקוח נפש. רחל אדטו (קדימה): נכון, ולכן צריך לעשות את זה. היו"ר מגלי והבה: חברת הכנסת אדטו, תודה. הבעת עמדה אחרת. תודה, שמענו אותך. חבר הכנסת דודו רותם – בבקשה, אדוני. דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת גפני צודק. ממשלת הליכוד, בתוך ארבעה ימים העבירה את הקברים. חבר הכנסת גפני, משום מה, כנראה שוכח שהוא יושב-ראש ועדת הכספים מטעם הקואליציה של נתניהו. אז אם הוא באמת מתכוון, למה לא מעבירים כספים? חבר הכנסת גפני, אם אתה לא יודע, ליושב-ראש ועדת הכספים יש סמכויות לקבוע את סדר-היום של ועדת הכספים. הוא יכול לדאוג להעברת הכספים. משה גפני (יהדות התורה): למה אתם לא עושים הפגנה נגד יושב-ראש ועדת הכספים? זה פיקוח נפש. אז דיברתם, היום אתם שותקים. דוד רותם (ישראל ביתנו): אנחנו לא שותקים. אנחנו חושבים שיושב-ראש ועדת הכספים מתרשל בתפקידו. משה גפני (יהדות התורה): תעשו הפגנה, למה אתם שותקים? דוד רותם (ישראל ביתנו): לא רוצה לעשות הפגנה. אני חושב שצריך להדיח אותך. משה גפני (יהדות התורה): נכון, נכון. היו"ר מגלי והבה: תודה, חבר – – – משה גפני (יהדות התורה): הצעה לסדר – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): צריך להדיח אותך, כי אתה היית צריך להתפטר כי – – – היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת רותם, זו הצעה אחרת. חבר הכנסת גפני, תודה. דוד רותם (ישראל ביתנו): אני גם מבין דבר נוסף – – – היו"ר מגלי והבה: ובזה אתה מסיים. דוד רותם (ישראל ביתנו): כן. אני גם מבין למה חבר הכנסת טיבי נהיה פתאום משתף פעולה עם חבר הכנסת גפני – כי יש הצעת חוק של ישראל ביתנו על שירות צבאי או שירות לאומי והעדפה של משרתים כאלה, ובנושא הזה הם זהים. לכן אני מציע להסיר את ההצעה מסדר-היום. היו"ר מגלי והבה: טוב, תודה. יש לנו כאן הצבעה – – – רחל אדטו (קדימה): אני – הוועדה לביקורת המדינה. היו"ר מגלי והבה: בסדר. יש כאן שתי הצעות. הצעה אחת, והיא של סגן השר, שזה יהיה בוועדת הכספים. משה גפני (יהדות התורה): כן, הרי חסר כסף. דוד רותם (ישראל ביתנו): אתה רוצה ועדת הכספים? משה גפני (יהדות התורה): כן, אתה מאשים אותי שאני מוציא כסף. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת רותם, נתתי לך לדבר, בכל הכבוד הראוי. נא לא להפריע. אנחנו מצביעים. מי שבעד יהיה בעד ועדה – ועדת הכספים. אבל יש גם הצעה של חברת הכנסת אדטו, שזה ועדת ביקורת המדינה. אז ועדת הכנסת תכריע. משה גפני (יהדות התורה): למה? אבל את רוצה כסף, הרי חסר כסף. רחל אדטו (קדימה): טוב, בסדר. היו"ר מגלי והבה: נו, חברת הכנסת אדטו. ועדת הכספים? מי שבעד זה יהיה בעד ועדת הכספים, מי שנגד זה הסרה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד – 11, נגד – 1. אם כך, אני קובע שההצעה התקבלה ותעבור לדיון בוועדת הכספים. זאב אלקין (הליכוד): אפשר להציע ועדת עבודה ורווחה? היו"ר מגלי והבה: כבר מאוחר, אדוני. זאב אלקין (הליכוד): למה? היו"ר מגלי והבה: ככה. כי לפני ההצבעה שאלנו והחלטנו, ואני חוסך לך שהחבר'ה שם יטפלו בקואליציה יותר טוב בוועדת הכספים.