קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
מפעל "ניסן" בשדרות שוב בסכנת סגירה
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו ממשיכים בהצעות לסדר-היום בנושא: מפעל "ניסן" בשדרות שוב בסכנת סגירה, מס' 5712, 5726 ו-5727. נרשמו לדיון שלושה חברי כנסת, וישיב השר שלום שמחון, שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. ראשון המתדיינים – חבר הכנסת אורי אורבך. באת בזמן וישר למטרה. אחריו – חבר הכנסת אלי אפללו, ויסגור – חבר הכנסת אילן גילאון.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אחת לשבוע-שבועיים אנחנו שומעים על עוד מפעל שנמצא בסכנת סגירה, הפעם זה מפעל "ניסן" בשדרות, "ניסן תעשיות רפואיות", שמייצר תחבושות וציוד רפואי לבתי-חולים. הוא בעצם הספק העיקרי של המוצרים האלה.
אבל מה שקורה שם קורה כל פעם במפעל פריפריה אחר. הרי זה לא שפעם ראשונה שאנחנו שומעים על סכנת סגירה וממילא סכנת פיטורים. המשמעות של פיטורים במקומות כמו שדרות, או בערי השדה, ערי הפריפריה, היא משמעות מעבר לסגירתו של מפעל ופיטוריהם של 100 אנשים, כי האפשרויות האחרות שלהם להתפרנס, לעתים קרובות בכלל לא קיימות.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
האבטלה בפריפריה היא 2% יותר מהממוצע.
אורי אורבך (הבית היהודי):
כן, אבל האבטלה היא יותר גדולה לא רק משום שמפעלים אולי נסגרים יותר בקלות, אלא משום שהאפשרות למצוא עבודה חלופית קטנה יותר. ברור שהקושי והמצוקה והצרה של אדם שפוטר מעבודתו בשל סגירת מפעל גם ברמת-גן או בפתח-תקווה, גם זאת בעיה במובן האישי, אבל האופציות הן אופציות אחרות לגמרי.
מעבר למצוקה היותר קשה של המפוטר עצמו, יש השפעה דרמטית ומיידית על עיר, על עיירה. זאת מין תגובת שרשרת, שאומרת כך: בתחילה אתה סוגר את המפעל מסיבות כלכליות "מוצדקות": הם לא הרוויחו מספיק כסף; במקרה הזה זה, אגב, לא נכון, זה גם מפעל שמרוויח. אחר כך יש לך 100 מפוטרים. 100 המפוטרים משפיעים על עיר שלמה. עיר שלמה שמדורדרת זה גם אזור שמדורדר. כשזאת עיר שדה, ובמקרה הזה גם תחת אש, לעתים קרובות, ההזנחה מורגשת בכל מקום. זה משפיע גם על המסחר בעיר, כי אם יש יותר אנשים עניים אז יש פחות כוח קנייה ואז גם המכולת נסגרת והקולנוע לא פועל. כל הדברים, תגובת שרשרת מאוד מיידית.
הדבר הזה זועק לשמים כשבמקביל לאי-השקעה ואי-השפעה של המדינה ברכישת הציוד הרלוונטי במקרה הזה וההשקעה במפעלים האלה בצורות שונות של השקעה, יש פה קמפיינים שלמים, מושקעים היטב, של: קנו כחול-לבן, קנו כחול-לבן, מי לא רוצה לקנות כחול-לבן? זה קמפיין בסדר גמור, זה חשוב מאוד שאנחנו נקנה תוצרת הארץ, אבל אנחנו לא נוכל לקנות תוצרת הארץ אם המפעלים לתוצרת הארץ לא יוכלו לייצר לנו את תוצרת הארץ.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אורי אורבך, זה על חשבוני, לא על חשבונך: היה לנו המקרה של מפעלי טקסטיל בנושא המדים, גם בבית-ג'ן. אני גם יכול להגיד לכל חברי הכנסת שהפעילות שלנו כאן בכנסת מנעה סגירת שני מפעלים, ויש להם עבודה לחמש שנים קדימה. אז אפשר להציל, אם אנחנו, ככנסת וכאחראים, נוכל לשנות את הגזירה.
אורי אורבך (הבית היהודי):
לכן אני אומר, זה נכון בבית-ג'ן, ב"פניציה" בירוחם בזמנו ו"אקרשטיין", גם בדרום, אני לא זוכר, היו כמה מפעלים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
חצור-הגלילית.
אורי אורבך (הבית היהודי):
בחצור-הגלילית, נכון, אחד הסניפים, נדמה לי.
אני אומר את זה כך, בקליפת אגוז: אנחנו משקיעים הרבה פעמים יותר בייצור קמפיינים, שנותנים פרנסה מצוינת לקופירייטרים ולארט-דירקטורים בתל-אביב וברמת-גן במגדלים שם, לקנות כחול-לבן – הרבה פעמים, אגב, אלה משרדי פרסום בשותפויות בין-לאומיות – כדי שנקנה כחול-לבן ממפעלים בשדרות ובירוחם וכמובן גם במקומות אחרים. המפעלים האלה לא תמיד, מכל מיני סיבות, מצליחים לשרוד, אבל הקמפיין נשאר ולקופירייטרים ולארט-דירקטורים ולבעלים של משרדי הפרסום יש קמפיין אחד ואחר כך יש קמפיין אחר, שמציל מישהו אחר, שקורא לדבר כלכלי אחר. את החובה הבסיסית של – א. לקנות תוצרת הארץ, שהממשלה מחויבת – הרי פה בכנסת, חברי כנסת, שלי יחימוביץ ואחרים, לחמו כדי שאת המדים המיוצרים לשירות בתי-הסוהר יקנו כאן בארץ. כמה דם היה צריך לירוק על הדבר הזה.
היו"ר מגלי והבה:
נכון.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אז המחויבות הראשונה היא שהארץ תקנה תוצרת הארץ. כלומר, המדינה, הממשלה תקנה תוצרת הארץ. המחויבות הוולונטרית של האזרחים היא להעדיף תוצרת הארץ ככל הניתן. המחויבות השלישית היא לחזק את המפעלים בפריפריה, בין בקנייה ובין בתמריצים, מענקים, השקעה, השפעה, הצלה, בגלל המשמעות של קיומם של המפעלים האלה. ואז, כבונוס ירוויחו גם משרדי הפרסום בתל-אביב וברמת-גן. ולא לעבוד בפירמידה ההפוכה, שקודם כול קמפיין ואחר כך יהיה בסדר. לא יהיה בסדר – נשקיע, נשפיע ונציל גם את מפעל "ניסן" בשדרות.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. אני מזמין את חבר הכנסת אלי אפללו, ואחריו, כפי שאמרתי קודם, חבר הכנסת אילן גילאון, וישיב לנו השר שלום שמחון.
אלי אפללו (קדימה):
אדוני היושב-ראש, מכובדי, אדוני השר, אני קודם כול מתפלא למה אתה נמצא פה, שר התמ"ת? עם כל הכבוד וההערכה שיש לי אליך, מי שצריך להיות פה היום זה שר הבריאות והוא לא פה, ראש הממשלה. על מה אנחנו מדברים? על מה אתה תענה לי? עם כל הרצון שיש לך, אתה לא הכתובת. אז מי שולחים? אני רוצה בכל זאת, לצערי אתה – גם לשמחתי וגם לצערי אתה לא הכתובת, ולא נמצא האיש שאמור לתת לי – כתובת פה – תשובות אמיתיות ונחוצות ולא ססמאות ריקות.
מפעל "ניסן" עובד בשדרות מ-1990. הוא מעסיק כ-100 עובדים, מתוכם 85% נשים, גברתי. 90% עולות מחבר המדינות. המפעל מייצר מוצרי חבישה לבתי-חולים בארץ. אף-על-פי שמדובר במוצרים חיוניים לשעת-חירום, ואף-על-פי שהממשלה מדברת בססמאות, כמו שחברי אמר, גבוהה-גבוהה: עדיף לקנות כחול-לבן; אנחנו מעודדים – אני רואה בפרסומות בטלוויזיה, מראים לנו שאנחנו צריכים לקנות כחול-לבן. השאלה היא מי מיישם את זה. אבל במקום זה הם קונים את המוצרים האלו בסין. אז הכול דרך חור המטבע, דרך חור הגרוש, זה מה שאתם בממשלה הזאת.
אני דיברתי היום עם ראש העיר, דוד בוסקילה ידידי, הוא חרד מסגירת המפעל הזה כי הוא יודע שאין פתרונות, כי רוב האנשים שם בגיל 40 פלוס. באזור שדרות, כמו שאמר חברי לפני כן, אין פתרונות. דיברתי עם יושבת-ראש הוועד, הגברת דינה, נמסר לי על-ידה שהיום מנהלת משרד התעסוקה בדרום נפגשה אתה ואמרה: אין לה פתרונות תעסוקה באופן ברור. העובדים לא רוצים לקבל דמי אבטלה, אדוני, לא רוצים להיות שוב אנשים שזקוקים לדמי האבטלה האלו לפת לחם.
היו"ר מגלי והבה:
הם רוצים לעבוד.
אלי אפללו (קדימה):
הם רוצים בסך הכול לעבוד. זה מפעל חיוני. הפתרון, אדוני השר, הפתרון לא נכון, אף-על-פי שאני מדבר לקיר, כי אתה לא הכתובת. הפתרון הנכון הוא רכישת המפעל על-ידי "שראל", החברה של בתי-החולים הממשלתיים, שרוכשת את המוצרים לבתי-החולים. אם אתם לא עושים את הפתרון הזה, הממשלה נותנת כסף, דרך מפעלים ממשלתיים, ורוכשת מוצרים סיניים. ולעובדים בשדרות, תחת "קסאמים", תחת המצב הסוציו-אקונומי הנמוך ביותר שיש לנו, עם האבטלה הגבוהה ביותר – אתם רוצים לסגור אותו. זה בושה וחרפה, אדוני היושב-ראש. וצר לי שלא נמצא ראש הממשלה כאן כדי שיגיד לנו מה המדיניות שלו, כחול-לבן, או צבע אדום עם כוכב צהוב באמצע? תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אלי אפללו. חבר הכנסת דב חנין, מה הבעיה?
דב חנין (חד"ש):
– – – קצת צבע אדום.
היו"ר מגלי והבה:
אתה מגן על הדגל עדיין? בסדר. אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון, אחרון הדוברים.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אמשיך את הקו של עוזרי, ורק אומר כהבהרה: חבר הכנסת אפללו התכוון לרכישה מסין, לא לדגל האדום, שהלוואי שהוא היה קצת – – –
אלי אפללו (קדימה):
אפילו הדגל של סין – – –
אילן גילאון (מרצ):
הלוואי שלצד הדגל הכחול-לבן היה גם קצת דגל אדום, ואז מדינת ישראל, כמו שאתה אומר – – –
אלי אפללו (קדימה):
מה צבע דגל סין?
אילן גילאון (מרצ):
סין, סין. אני – – – חבר הכנסת אפללו. שחס וחליל לא יחשוב חבר הכנסת חנין שאתה מתנגד לסוציאליזם, חס וחלילה וחס.
בהחלט, אני מסכים עם כל מלה שאמר פה גם חברי אורי אורבך וגם חברי חבר הכנסת אלי אפללו גם לגבי הפתרון. ובכלל, אם יורשה לי, זה נובע בדיוק מתוך אותו מקור של שאלה: מהן האחריויות של המדינה? עבודה – כמו שאבא שלי היה אומר: עבדה – את זה המדינה צריכה לספק? אני, מה אני אעשה, אני מיושן, כבוד השר. אני חי בתקופה שאני חשבתי שכן. פעם מדינת ישראל לפחות התכוונה. לא היתה עבודה מצוינת, לפעמים היתה אפילו עבודה יזומה, אבל נתנה לאנשים את הכבוד, את ה-dignity לקום בבוקר וללכת. אני הכי מפחד מסוג כזה של מפעל, שיש בו כל המרכיבים הכי חלשים שיכולים להיות: עיירת פיתוח, 100 עובדים, ולפעמים הדברים האלה אפילו לא מגיעים לתקשורת, סדר-גודל כזה של מפעל, לא ברמה של היי-טק יותר מדי. נשים, בגיל המוות הקליני מבחינת שוק העבודה, זה גיל 40 ומעלה. אנשים שמרוויחים על-פי רוב שכר מינימום וקצת יותר, ואלה יוצאים ממעגל העבודה.
אני זוכר, כבוד השר – ואתה באמת עזרת הרבה בזמנך כשהיית שר החקלאות – את המאבקים לגבי "פרי הגליל". רצינו להציל שם מקומות עבודה של שכר מינימום, אבל אלה היו מקומות עבודה של אנשים שחיו בכבוד וקמו בבוקר והלכו לעבודה. ומי שלא היה אף פעם מובטל אולי לא יבין את הדבר הזה, מה זה לקום בבוקר – אני אומר לך מניסיון אישי – ולתת עיניים עם ילדיך כשאתה צריך לארוז להם את הסנדוויצ'ים כשאתה לא הולך לשום מקום. וכאשר מדובר בחד-הורית שמפרנסת משפחה, אותו הדבר.
ולכן, מה לעשות, אני תמיד חשבתי שמדינה זה לא עסק, ואני גם לא חושב שהיעילות היא הערך העליון ביותר בחיים. אני קובע כאן, מבלי שאני כלכלן, שקנייתו של מקום עבודה היא זולה ברמה הלאומית, ברמה של החשבון הלאומי, מקנייתו של מקום אבטלה, אם אנחנו חושבים בצורה של אחריות לאומית.
אלי אפללו (קדימה):
צודק במאה אחוז.
אילן גילאון (מרצ):
ולכן לא יעזור כלום. אדוני השר, אתה צריך – דווקא כן יש לך תפקיד. אני מסכים לפתרון שאתה אומר אותו פה, שמשרד הבריאות יעשה פה דבר חסר תקדים. אצלנו לא קרה, כי אצלנו מפריטים כל דבר שזז. לעשות הפוך: מדינת ישראל באחריותה גם צריכה ללכת להפוך מזה. לעתים – – –
אלי אפללו (קדימה):
תחליטו לקנות בארץ את המוצרים הללו, נמנע סגירת מפעלים.
אילן גילאון (מרצ):
אני לא אכנס לעניין של הקמפיין, באיזה עלות של הקמפיין אפשר יהיה אולי לתת עוד מקום לזה. אבל הסכנה הגדולה ביותר, אדוני: המתפרות הקטנות האלה, אותם מקומות שאנחנו מארגנים להם עבודה כדי שאנשים יצאו לעבודה, צריך להתחיל לראות את הדבר הזה כערך. מדינת ישראל, בגדול – אתמול הקראתי כאן, עשיתי הדלקת משואות לגבי רווחי הבנקים. כל בנק, ציינו כמה, הגדיל מכולם ברבעון האחרון בנק הפועלים, שזכה לרווח ברבעון אחד, מינואר עד מרס – 904 מיליוני שקלים, אני מדבר כאילו על האוברדרפט – – –
חנא סוייד (חד"ש):
כמעט מיליארד.
אילן גילאון (מרצ):
הבעיה המרכזית זה תחום האחריות שלנו. כן, צריך להחזיר את ערך המלאכה, אני תמיד מתווכח עם חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי, כי הוא דיבר על מרפא, מלבוש, מעון, מזון, מורה, ואני אומר: מלאכה. מלאכה זה בסדר-יומה של מדינה אחראית, חייב לעמוד על השולחן.
נחמן שי (קדימה):
מה עם מוזיקה?
אילן גילאון (מרצ):
מוזיקה, המוזיקה בסופו של דבר עושה – – – מלאכה היא באחריות. חבר הכנסת אפללו, אבל זה לא הם המציאו, אתה יודע. גם בתקופה של הממשלה הקודמת, והקודמת של הקודמת, והקודמת של הקודמת של הקודמת, והקודמת של הקודמת – חוסר אחריות, ככל שנקף הזמן, ירד. אנחנו לצערי הרב, היום, מדינה במכרז, מה שלא מרוויח ומה שלא יורה, לא מתקיים.
אלי אפללו (קדימה):
אבל פה זה מרוויח, זה מפעל כלכלי, הוא רווחי.
אילן גילאון (מרצ):
ככה אני אומר לך שאנשים נמוגים; א. אני מסכים לפתרון שמוצע כאן על-ידך: משרד הבריאות, קופת-החולים, אותה חברה שציינת, תיקח – – –
אלי אפללו (קדימה):
בתי-החולים הממשלתיים.
אילן גילאון (מרצ):
כי זה מוצר שהוא חיוני ואין משנה לו. זה מוצר ביטחוני. דבר שני, תקפידו טוב דווקא על הקטנים האלה, כי הגדולים עוד איכשהו מסתדרים. המקומות של 50 מקומות, של 100 מקומות, אלה הכי מסוכנים. האנשים האלה נמוגים, ואנחנו לא שומעים עליהם אחר כך. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון, ולכל אלה שהביעו ממש מה שהעם מרגיש במצבים כאלה. שלום שמחון הוא שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, הוא חלק מהעם. אנחנו מקווים שיהיו לנו תשובות שירגיעו את העובדים. בבקשה, אדוני.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אף-על-פי שנתת את התשובה, אני צריך לענות לפרוטוקול את אותה תשובה שאתה נתת כבר.
אלי אפללו (קדימה):
אבל אתה צריך אולי גם להגיד את דעתך, אתה שר.
היו"ר מגלי והבה:
זה חשוב, ההערה שלך, אבל אם בעבר עשו טעויות, לא נמשיך אנחנו לעשות טעויות.
אלי אפללו (קדימה):
לא, ברוך השם.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אדוני היושב-ראש, מדובר במפעל שמוחזק באמצעות חברת "ניסן תעשיות בע"מ", אשר לה ארבעה מפעלים בארץ, כולם נמצאים באזורי הפריפריה בדרום ובצפון. המפעל בשדרות פועל מזה 25 שנה, מעסיק כ-100 עובדים, מתוכם 80 נשים.
המפעל הוא ספק ראשי וכמעט בלעדי בתחום מוצרי חבישה מתכלים, הוא עומד בדרישות ותקנים אירופיים, אמריקניים וישראליים. הוא מייצר עבור השוק המקומי כ-80% מהתפוקה, ובין לקוחותיו העיקריים חברת "שראל", שהיא איגוד משותף של כלל בתי-החולים הממשלתיים, מוסדיים ופרטיים בארץ, המקיימת חוזה רכישה עם המפעל "ניסן תעשיות" בשדרות, והיא ספק הבית של כל בתי-החולים בארץ, קופות-החולים, רשתות בתי-המרקחת ומשרד הביטחון. המפעל מוגדר כמפעל חיוני עבור הרשות הייעודית של משרד הבריאות, יחידי מסוגו בארץ, ומכאן חשיבותו הרבה עבור מערך החירום במדינה ועבור משרד הביטחון.
המפעל הודיע באוגוסט 2010 על כוונתו לסגור את המפעל בסוף 2010. הסיבות שהועלו על-ידי בעלי המפעל לפגיעה בהיקף הפעילות של המפעל: תחרות חריפה עם יבוא זול מסין; התייקרות בכל סעיפי עלויות הייצור; צמצום המכירות בשוק העולמי בשל המשבר הכלכלי, החל מ-2008 ואילך; שער החליפין שקל מול דולר; השפעת המצב הביטחוני באזור מאז 2006 והיעדרות עובדים ממקום העבודה – כמובן, בסעיף זה חל שינוי משמעותי בשנתיים האחרונות ויש יותר שקט ויותר רגיעה; אי-השתתפות המדינה במיגון שביצע המפעל על חשבונו. אני מזכיר שהמפעל הוא בשדרות.
למה היה חשוב להזכיר את ההקדמה הזאת? כיוון שבסופו של דבר כל אזרחי מדינת ישראל הם חברים בקופות-החולים השונות. כדי שנוכל לעשות משהו עם מבצע כחול-לבן יש גם לנו, כאזרחים, מה להגיד. אני חושב שאם היום ירימו טלפונים כמה מאות חברים בקופות-החולים השונות לקופת-החולים ויסבירו ששדרות זה דבר חשוב, אין לי שום ספק שזה ייפול על אוזניים קשובות.
יחד עם זאת, אני צריך לענות על ההצעה לסדר-היום באופן מסודר ולא רק להסביר הסברים. מיום ההודעה על הכוונה לסגירת המפעל נפגשו אנשי משרדי במחוז ובמטה ונציגי שירות התעסוקה עם בעל המפעל מספר רב של פעמים, על מנת למנוע את סגירת המפעל ואת פיטורי העובדים. ידוע כי חלק מהפגישות נעשו בשיתוף ראש עיריית שדרות ועם יחפ"כ שדרות – שהיא היחידה לפיתוח כלכלי – ומאז הם מקיימים עם בעל המפעל קשר רציף.
על מנת לסייע בידי בעל המפעל למנוע את סגירתו ואת פיטורי העובדים, הציע המשרד מספר רב של כלי סיוע לטובת המשך התקיימותו של המפעל, והפתרונות שהוצעו כללו, בין היתר, סיוע בסבסוד שכר העובדים על-ידי מסלול תעסוקה של מרכז ההשקעות. ידידי אלי אפללו, סגן שר התמ"ת לשעבר, ואולי גם בהווה – אולי שר, אי-אפשר לדעת – אתה מכיר היטב את מסלול התעסוקה. הצענו להם את מסלול התעסוקה. הצענו להם הכשרת עובדים במפעל, במסלול "כיתה במפעל" של הכשרה מקצועית; הצענו להם חונכות עסקית, קרנות מימון לעסקים בינוניים, ליווי מט"י ועוד, באמצעות הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים; הצענו להם לאתר משקיע אסטרטגי מחו"ל על-ידי המטה לקידום השקעות ומערך הנספחויות של התמ"ת ברחבי העולם; הצענו להם תוכנית חמ"ת של שירות התעסוקה – חופשה מוסכמת ובתשלום – של עובדים מהמפעל, על מנת למנוע פיטורי עובדים בעת משבר.
אני רוצה לציין, גם בפניך וגם בפני חבר הכנסת גילאון, שבעל המפעל סירב להצעות ולפתרונות שהוצעו על-ידי המשרד. הוא טען בפני המשרד כמה פעמים כי הוא לא מעוניין בפתרונות התמ"ת וכל מבוקשו תלוי ועומד מול משרד הבריאות. אמרתי: אני בסוף חוזר להתחלה.
אלי אפללו (קדימה):
הוא מדבר מציאותי, הוא אומר את האמת.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אני אומר את האמת, אין לי מה להתחמק.
אלי אפללו (קדימה):
הכתובת היא שר הבריאות, שר הבריאות זה ראש הממשלה. הוא צריך – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אנחנו העמדנו את כל ארגז הכלים שעומד לרשותנו לטובת – הוא אומר, בעל המפעל – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
מה עם הקרן להצלת מפעלים?
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אני עונה, נתתי את הרשימה. פשוט דיברת פה עם שני חברי הטובים, מימין ומשמאל. דיברת אתם אז לא הקשבת. את רוצה שאני אחזור על כל הפתרונות?
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אנחנו שוברים את הראש מה אנחנו יכולים לעשות כחברי כנסת.
היו"ר מגלי והבה:
היא מעלה שאלה טובה, חברת הכנסת אורלי לוי.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
את רוצה שאני אחזור על כל הפתרונות עוד הפעם? אני אחזור עליהם.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
מה עם הקרן למצוקה וסיוע?
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
הצעתי, גם אותה הצענו לו. אני אומר לך מה בעל המפעל אומר. בעל המפעל סירב להצעות ולפתרונות – תקשיבו רגע: בעל המפעל סירב, ובצדק, להצעות ולפתרונות אשר הוצעו על-ידי המשרד. הוא טען בפני המשרד כמה פעמים כי הוא לא מעוניין בפתרונות של התמ"ת. כל מה שהוא מבקש תלוי ועומד מול משרד הבריאות. בעל המפעל מבקש ממשרד הבריאות וחברת "שראל" לקבל חוזה התקשרות ארוך-טווח לאספקת מוצרים, כחול-לבן כמובן, וגם זה בצדק. לטענתו, רק פעולה שכזו תמנע את סגירת המפעל.
לפיכך, מנכ"ל המשרד שלי עומד בקשר עם מנכ"ל משרד הבריאות על מנת לסייע, במידת האפשר, ולייצר פתרונות סיוע. אנחנו מוכנים לכל פתרון, אבל אני לא יכול להיות במקום שר הבריאות, לחתום על להפוך את החברה הזאת למשהו שהיא לא. בסופו של דבר, אם משרד הבריאות וקופות-החולים יזמינו – אני מציע לכם לפנות לכל אזרחי מדינת ישראל, שירימו טלפון לקופת-החולים שלהם, זה נורא פשוט, עושים את זה באינטרנט, ויסבירו להם שהם רוצים את התחבושות שלהם כחול-לבן. הם משלמים מס אחיד כמו כולם. אין סיבה שלא יהיה גם קצת לחץ מסביב.
מפעל "ניסן" בשדרות הינו מפעל אסטרטגי וקריטי לפעילות הכלכלית של שדרות. אין על זה ויכוח. וככל שהדבר נתון בידי משרד התמ"ת ובהיענות הבעלים לרצות ולמצוא פתרון אופטימלי, נמשיך לבחון דרכים שימנעו את סגירת המפעל ופיטורי העובדים.
אני שב ואומר, הכול בסוף תלוי אם משרד הביטחון יזמין ואם משרד הבריאות יזמין ואם קופות-החולים יזמינו. כולם נמצאים באותו מקום. זה אנחנו משלמים מסים, כמו כולם.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אין החלטה של הממשלה על העדפה של כחול-לבן?
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
יש הכול. בכל מקרה, כחול-לבן זה לא ססמה. כחול-לבן, בסופו של יום, תלוי גם בנו, כאזרחים.
היו"ר מגלי והבה:
מה אתה מציע לדיון?
אלי אפללו (קדימה):
ועדת כלכלה.
היו"ר מגלי והבה:
להסתפק בדבריך או – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אני מציע שהדיון יתקיים בוועדת הכספים. אני חושב שצריך לקיים דיון בוועדת הכספים ולהזמין את כל הנוגעים בדבר.
היו"ר מגלי והבה:
כספים. הוא צודק, השר, במקרה זה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
ועדת העבודה והרווחה.
אלי אפללו (קדימה):
– – – גם לכלכלה.
היו"ר מגלי והבה:
לכספים, חבר הכנסת אפללו. אתה רוצה לחבר.
אלי אפללו (קדימה):
כלכלה.
היו"ר מגלי והבה:
היא רוצה ועדת העבודה והרווחה ואתה ועדת הכספים, אז, אני מציע, אבל לא – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
לא, לא – – –
אלי אפללו (קדימה):
– – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
– – – תאמין לי.
היו"ר מגלי והבה:
אם ככה, ועדת הכנסת תחליט, אם ימשיכו – – –
יעקב אדרי (קדימה):
לא, לא.
אילן גילאון (מרצ):
תשמע, ועדת הכספים אם יש כספים.
היו"ר מגלי והבה:
אוקיי. אז באיזו ועדה? השר הציע ועדת הכספים, על זה נצביע.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
הצעה אחרת, אני רוצה להגיד משהו.
היו"ר מגלי והבה:
יש שני חברי כנסת שביקשו הבעת עמדה אחרת. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
ראשית, אני חושבת שדבר כזה צריך להיות נדון גם בוועדת העבודה והרווחה וגם בוועדת הכספים. אתם רוצים כספים? אני בעד כספים, רק ישנו תאריך לדיון בוועדה ביום שני. אפשר יהיה לעשות ועדה משותפת, אני מאמינה.
בנוגע למפעל "ניסן" שבשדרות, אני חושבת שזה קצת היתממות וקצת חוצפה שבאים ומחפשים לאנשים מה יעשו, כאשר יש החלטת ממשלה וצריך רק לאכוף אותה. הרי לא ייתכן שאזרחי המדינה לא יאכפו את החוק.
אבל בנושא הזה ישנה חוצפה כפולה ומכופלת, כי אנחנו מדברים על אזרחים שנמצאים שם וסופגים מבחינה ביטחונית את הסכנות הכרוכות בלהיות בגדר הביטחונית של מדינת ישראל. אנחנו יודעים שבימים קשים ביותר האנשים האלו גם שולחים את ילדיהם לשגרה של בתי-ספר, עבודה וכדומה. וכאשר הם באים, באמת נדמה לי כמו איזה קבצן בפתח, ומבקשים: תצילו אותנו – מה הם מבקשים בעצם? שיקנו את התוצרת שלהם, של אותם אנשים שמחזיקים את הגבול שלנו, אותם אנשים שחוטפים "קסאמים" על הראש, ושגם כן בוחנים אם תהיה שם "כיפת ברזל", לא תהיה שם "כיפת ברזל". עכשיו בכלל לא בטוח שתהיה שם עבודה. שר התמ"ת הציג עמדה שלו, ומבחינתו הוא בסדר ועשה את המקסימום.
אני יכולה להגיד לך משהו אחד שידוע לי. אותם מובטלים שהיו בתוכניות האלה, חזרו ללשכות התעסוקה. לשכות התעסוקה, בניגוד למצופה, הצליחו כל כך על-ידי כך שהיום אנחנו בשיא אבטלה נמוך של 6% ממוצע בארצי. זה עדיין לא מספיק, אבל מה עושה התמ"ת? מוריד להם 50 מיליון מהשוטף. לא רק שלא הוסיפו להם כאשר הוסיפו להם את האנשים, הורידו להם 50 מיליון. לי יש תחושה שמישהו מנסה להכשיל את לשכות התעסוקה. זה נושא אחר, ואני אשמור את זה. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
כן. תודה, גברתי. חבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר. אני חייב לומר לכם שאני הקשבתי בצער גדול לכל הדיון הזה, ויש לי תחושה שזה לא הדיון האחרון מסוגו, שבכל פעם אנחנו ניתקל בעוד מפעל בעוד עיירה קטנה שעומד בפני סכנת סגירה, עם משמעויות קטלניות לגבי היישוב הזה. ושמעתי את תשובתו העניינית של שר התמ"ת, ואני משוכנע שהוא מנסה לעשות ככל שהוא יכול כדי לעזור בפתרון הבעיה.
נדמה לי שאנחנו חייבים פה גישה יותר רחבה, זה לא רק עניינו של משרד התמ"ת. אני חושב שהגיע הזמן שממשלת ישראל, לגבי כל אותם יישובים קטנים, אפשר לקבוע רשימה של יישובים כאלה, תגבש תוכנית כוללת של תמיכה בתעסוקה ובהתפתחות היישובים האלה. זה נכון לשדרות, זה נכון לקריית-שמונה, שלפני שבועיים אנחנו קיימנו עליה דיון, זה נכון לגבי אופקים, זה נכון לגבי נתיבות, זה נכון לגבי מצפה-רמון. יש פה בעיה רחבה. את הבעיה הזאת צריך לפתור בהתייחסות מערכתית אחרת. המדינה צריכה לייצר תוכנית כוללת ולנהל התנהלות כוללת מול אותם יישובים קטנים. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אם כך, חברי חברי הכנסת, אנחנו נצביע על הדיון כדלקמן: מי שיהיה בעד זה בעד דיון בוועדת הכספים, מי שנגד זה להסיר מסדר-היום. חברת הכנסת אורלי, אם את רוצה להצביע אז לכי להצביע.
אנחנו עוברים להצבעה. אני אתן להגיע, אל תיפלי. לאט לאט. נא לשבת במקומות – מי שרוצה להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.
אלי אפללו (קדימה):
סגן שר האוצר נמצא פה והוא לא מצביע בעד? בעד הממשלה? לא מבין, מה קרה פה? זה נושא חברתי.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא מפעל "ניסן" בשדרות תידון בוועדת הכספים, כפי שקבענו כאן בהצבעה.