קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
אימוץ אנדרטאות וחלקות קברים לנופלים, ביקור בהן וטיפוחן על-ידי כיתות ז'–יב'
היו"ר מגלי והבה:
וזה מביא אותנו לנושא הבא: אימוץ אנדרטאות וחלקות קברים לנופלים, ביקור בהן וטיפוחן על-ידי כיתות ז'–י"ב, הצעות מס' 5599, 5612, 5617 ו-5646.
ראשון המתדיינים, חבר הכנסת דניאל בן-סימון – לא נמצא כאן. חבר הכנסת דב חנין נמצא כאן. ישיב לנו על ההצעה השר גדעון סער. בבקשה. אני גם מניח שהשר יוסי פלד יעביר מה שתאמר, עיקרי הדברים, לשר החינוך.
דב חנין (חד"ש):
אני בטוח, אדוני, שהשר יוסי פלד יעביר, והוא ירשום אותם בדקדקנות. אני רק מציע, אדוני היושב-ראש, שכנהוג, אתה לא תפעיל את השעון עד שיגיע השר – – –
היו"ר מגלי והבה:
זה במידה שאין שר. אבל יש שר לממשלה.
דב חנין (חד"ש):
אבל זה לא השר המשיב. זו סמכותך. אני פונה אליך, אדוני היושב-ראש, להפעיל את סמכותך לפי מיטב שיקול דעתך, כפי שתראה לנכון בנושא.
היו"ר מגלי והבה:
בוא תתחיל לדבר.
דב חנין (חד"ש):
אם כן, עמיתי חברי הכנסת, הנה מצטרף אלינו גם חבר הכנסת בן-סימון, והוא בוודאי גם כן מייד יציג את הנושא. עמיתי חברי הכנסת, רוחות מדאיגות מגיעות אלינו מכיוונו של משרד החינוך. קודם היום עלה נושא אחר, שגם הוא נוגע למשרד החינוך, והוא הפסקת כהונתו של יו"ר ועדת המקצוע באזרחות, פרופסור ידידיה שטרן. פרופסור ידידיה שטרן, אגב, איש בעל מעמד אקדמי, מאוד ידוע, איש הציבור הדתי-לאומי, חבר הכנסת אורבך, ודאי רחוק ממני פוליטית, אידיאולוגית וערכית כרחוק המזרח מהמערב.
אורי אורבך (הבית היהודי):
כנראה לא מספיק.
דב חנין (חד"ש):
וכנראה לא מספיק, לטעמם של אנשים במשרד החינוך והתרבות, או במשרד החינוך. פרופסור ידידיה שטרן, שהיה יו"ר ועדת המקצוע לאזרחות, בעצם הופסקה עבודתו, הופסקה כהונתו, והחשש הגדול הוא שזה נעשה במסגרת של מהלך של שינויים בהוראת מקצוע האזרחות. פרופסור שטרן, ששוב, הוא לא איש שמאל, הוא לא איש מחנה השלום, הוא איש הציבור הדתי-לאומי, מאשים במכתב את פרופסור צבי צמרת, שהוא יו"ר הוועדה האקדמית – – –
היו"ר מגלי והבה:
אני עוד לא הפעלתי את השעון, אבל אתה מתייחס לנושא אחר.
דב חנין (חד"ש):
לא, יש קשר, זאת מדיניות משרד החינוך ומערכת הערכים שמשרד החינוך ושר החינוך מקדמים.
היו"ר מגלי והבה:
באת לטפל בנושא הזה דרך – – –
דב חנין (חד"ש):
אני נותן את זה כדוגמה. וכותב פרופסור שטרן שמר צמרת בעצם מתערב התערבות פוליטית בתוכנית הלימודים, והוא כותב שהופעלו עליו ועל חברי הוועדה לחצים שתכליתם לשנות את תוכני המקצוע, הלימוד במקצוע, מהותו ומטרתו.
היו"ר מגלי והבה:
הגיע השר, מתחילים לספור לך את הזמן.
דב חנין (חד"ש):
יפה. הוא כותב את המכתב – אני מצטט את מכתבו של פרופסור שטרן – "את המכתב הזה מתוך תחושת דאגה עמוקה לעתיד לימודי האזרחות", ואנשי חינוך אחרים, אני קורא מתוך העיתונות, אומרים על מר צמרת שהוא "פועל מתוך אידיאולוגיה ברורה, הוא באמת מאמין שלימודי האזרחות מרעילים את האווירה בכיתות" – זה הכול ציטוט – "הוא לא רוצה חשיבה ביקורתית אלא רק הצגה של המציאות, שמבחינתו היא בסך הכול מצוינת". הוא לא רוצה שתלמידים ילמדו תפיסות שונות חוץ מהתפיסה האחידה של מדינה יהודית ודמוקרטית לפי תפיסתו, והוא "לא מעוניין בביקורת על המציאות וברעיונות אלטרנטיביים".
למה אני מביא את הדברים האלה? באמת מר צמרת נתפס בעיני, ואני חושב, בעיני אנשים רבים, גם מתוך מערכת החינוך, כמהדורה ימנית של אנשי מפא"י. אנשי מפא"י, כשהם שלטו, מבחינתם, לא היתה שום אמת אחרת חוץ מהאמת של מפא"י. היה משהו מרענן, אדוני שר החינוך, במהפך שהתרחש בשנת 1977 – – –
שר החינוך גדעון סער:
אני מסכים אתך.
דב חנין (חד"ש):
כן, אני בטוח שבנקודה הזאת אתה מסכים אתי. – – – כשהליכוד עלה לשלטון, ופתאום הסתבר שיש כל מיני דעות וכל מיני ורסיות וכל מיני דרכים להציג את ההיסטוריה. ואותה אמת של מפא"י פתאום נפתחה לכמה וריאנטים וכמה אפשרויות התייחסות. ונדמה שמר צמרת מחזיר את שלטון מפא"י, אבל הפעם במהדורה ימנית שלו, כלומר במהדורה שבאמת יש בה רק אמת אחת, מפא"יניקית, אבל יותר ימנית מהמפא"יניקיות הישנה. ואיך ידעתי להזכיר את מפא"י כשבדיוק מצטרפת אלינו חברת הכנסת עינת וילף, שמתגעגעת, אני חושב, לימי מפא"י.
אדוני היושב-ראש, אני הזכרתי את הדברים האלה, כי יש משהו מאוד מדאיג, והוא נתפס כמדאיג, ואדוני שר החינוך, אתה שר מאוד מאוד נמרץ, עושה הרבה שינויים במערכת, מקדם הרבה דברים חיוביים, ואני אומר עליהם גם מייד מלה אחת, אבל אני חייב לומר לך, ואני אומר לך את זה לא לצורכי פרוטוקול: ישנה אווירה של דאגה, שהולכת ומתגברת במערכת שאתה עומד בראשה, של רוח לא טובה שמנשבת במערכת הזאת, והרוח הלא-טובה שמנשבת, גם המהלך האחרון, של אותו רעיון של אימוץ אנדרטאות וחלקות קברים לנופלים – ואני אומר, גם במשפחה שלי יש חלל במערכות ישראל, במשפחות רבות יש, וכולנו רוצים שהאנדרטאות וחלקות הקבר יהיו מטופחות ומסודרות, וזה תפקידה של המדינה, לא תפקיד – – –
שר החינוך גדעון סער:
רק שלנוער לא יהיה קשר לזה.
דב חנין (חד"ש):
לא, זה לא תפקידם של תלמידים בבית-ספר לטפח את החלקות האלה. זה תפקידה של המדינה, ואנחנו לא צריכים לחנך את הנערים ואת הילדים שלנו על קברים. לא על קברים ולא על אנדרטאות. יש לנוער תפקיד אחר, לא למות ולא להתרפק על המתים, אלא לחיות ולקוות לטוב בחיים.
אדוני היושב-ראש, לכן אני אומר, אני מודאג מהמגמה הזאת, והדאגה הזאת היא לא רק דאגה שלי; אני שומע אותה מאנשים לא מעטים בתוך מערכת החינוך, וחובתי להביא את הדברים בפני הכנסת, בפני השר.
אבל לפני שאני יורד מהדוכן, אני חייב לומר גם דבר אחד בשבחו של השר, כי אני רוצה להיות אובייקטיבי.
היו"ר מגלי והבה:
אם זה היה אחרת הייתי אומר לך שנגמר הזמן.
דב חנין (חד"ש):
כן, בדיוק. אז אני רוצה לומר דבר דווקא בנושא שאני שומע שעל השר יש ביקורת לא מעטה, וזה מהלך ששנים דיברו עליו, של שינויים בלוח החופשות. אגב, קוראים לזה "קיצור החופש הגדול", אבל מול הקיצור הזה יש גם הארכה של חופשים אחרים. וזה מהלך שנעשה, לטעמי, עם הרבה מחשבה רצינית ומקצועית מאחוריו. אז אפשר להתווכח, אולי היה צריך להודיע על זה קודם כדי שאנשים יתארגנו מבחינת תוכניות חופשה וכדומה, אבל המהלך עצמו הוא מהלך נכון, הוא מהלך שדובר בו הרבה, הרבה זמן, ונכון לקדם אותו תוך הידברות עם ציבור התלמידים, עם ציבור ההורים ועם ציבור המורים, כי בסופו של דבר אפשר לבנות את לוח החופשות שלנו בצורה יותר הגיונית. וראוי להגיד לזכותו של השר שהוא ניגש גם לנושאים מורכבים כאלה, ששנים לא טיפלו בהם.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת דניאל בן-סימון. אנחנו נקפיד על הזמנים, ואם אתה רוצה להחמיא לשר, תחמיא לו בתוך הזמן שלך.
אורי אורבך (הבית היהודי):
ולא להגזים בעניין – – –
היו"ר מגלי והבה:
טוב, חבר הכנסת אורבך, יש לי מחשבות שאני לא אגיד אותן עכשיו. בבקשה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, דב כבר חילק את מנת המחמאות. אני, ברשותך – – –
שר החינוך גדעון סער:
אני לא אתנגד שאתה תחזור על הדברים.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אבל זה על חשבון הזמן שלי. זה על חשבון הזמן.
שר החינוך גדעון סער:
אני חושב שהזמן עוד לא הופעל.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אז אל תפעיל את השעון, תן לי להחמיא ותתחיל להפעיל אחרי המחמאות.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אל תגביל אותו בזמן.
היו"ר מגלי והבה:
השאלה היא אם זה קצר או ארוך.
השר יוסי פלד:
מה מסתתר מאחורי כל המחמאות האלה?
דניאל בן-סימון (העבודה):
זה מה שנותר לנו באופוזיציה, להחמיא אחד לשני ולקוות לטוב.
אורי אורבך (הבית היהודי):
מה רצית, שיחמיא – – –
דניאל בן-סימון (העבודה):
ולקוות לטוב, זה מה שנשאר לנו. אבל, אדוני השר, כל הכבוד. אנחנו קוראים מדי יום על הפעילות הזו, השינוי במשרד החינוך, וכמו שאמר פרופסור אומן אתמול, הוא התבקש על-ידי נשיא מקסיקו: תוציא אותנו מהעולם השלישי לעולם הראשון, מה אתה מציע? והפרופסור אומן, חתן פרס נובל, אמר – שלושה דברים: Education, Education ו-Education. מצא חן בעיני. זה היה פשוט, זכרתי את זה. לכן אני אומר, זה מאוד מומלץ כי זה הבסיס, אבל זה לא נושא הדיון וזה קשור למה שאמרת בחלק הראשון. ובאמת אמרת משהו, או שנפלט לך או שהתכוונת לזה – אנחנו היום בשלטון, אנחנו בעצם קובעים איך תיראה מערכת החינוך ואת התכנים שלה. ולא כך, לדעתי.
לכן אני אומר, אני לוקח את מה שקרה בשיעורי אזרחות או השינויים יחד עם הפולחן שמפחיד אותי. אני אומר לך בכנות, הדגש הזה על הזהות היהודית – תגיד, מה אתה עושה עם אדם כמוני, שעלה, אדוני השר, לא נולד כאן, עלה לכאן כיהודי כדי ללבוש זהות חדשה? זה טוב גם לגביך, השר פלד, להיות ישראלי. ועכשיו – בכוח.
היו"ר מגלי והבה:
גם השר פלד הלך כמוך. חשוב שתדע, הוא לא נולד בישראל.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אני יודע, לכן אמרתי. בנסיבות שלו – הן נסיבות יוצאות דופן. אנחנו כאילו באנו לפה עם זהות יהודית כדי ללבוש זהות חדשה, כדי להיות חלק מהאומה החדשה שנקראת ישראל. ולכן, בכל מקום, לאן שאני הולך אני אומר – – –
שר החינוך גדעון סער:
לוחמי צה"ל וחללי צה"ל זה לא עניין ישראלי?
דניאל בן-סימון (העבודה):
תיכף. תיכף, כבוד השר.
שר החינוך גדעון סער:
הם גם מעדתו של חבר הכנסת והבה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אבל גם הוא ישראלי. כולנו.
שר החינוך גדעון סער:
במקרה הזה אתה תוקף את נושא הזהות היהודית, שעליו הייתי עונה לך כמו שצריך גם כן, אבל הנושא של ההצעה לסדר-היום הוא נושא ישראלי.
דניאל בן-סימון (העבודה):
הוא נושא ישראלי לחלוטין, אבל להישען על רצף של אירועים היסטוריים ביהדות, אלפי שנים של טרגדיות, שהגיעו עד לשואה, ולקחת את התלמידים ולהחדיר בתוכם את הטרגדיה היהודית כזרקור כדי לראות את העולם – כבוד השר, יש לי מחלוקת אתך. וטוב שראשי המדינה הראשונים לא הלכו בנתיב הזה אלא הלכו קדימה, הסתכלו אל העתיד ושמו את הטרגדיות מאחור. אתם עכשיו לוקחים את כולם, מטיטוס, מיום הבריאה הראשון ועד למחנות, ולוקחים את התלמידים האלה וממלאים אותם. ושוב, אין לי שום דבר נגד ההיסטוריה היהודית, היא כזאת, היא רובה טרגית. אבל אני אומר, זה עניין של מינון, כבוד השר, זה עניין של מינון. אי-אפשר להשעין מערכת חינוך שלמה על זיכרונות ועל שואה ועל טרגדיות ועל אנדרטאות ועל מצדה ועל כל הדברים הרעים שהיו. היו גם דברים טובים ויהיו גם דברים טובים.
לכן אני אומר, הוויכוח שלי אתך הוא באמת קשור. אמרת: אתה צריך לחזק את הפן היהודי יותר מאשר הזהות הישראלית או לא על חשבון הזהות הישראלית, אבל יש לי רושם שהממשלה הזאת יותר מהממשלות הקודמות – אתם פשוט משקיעים יותר מדי זמן כדי לטפח את המורשת הזאת. לא שיש לי משהו נגדה, אני יהודי וישראלי או ישראלי ויהודי, אבל אני אומר לך, יש בזה סכנה. אני לא יודע לאן זה מוביל, ההישענות כל כולה דווקא על הפן הטרגי, הנקרולוגי ולא על הפן של החיים. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת בן-סימון.
השר יוסי פלד:
אני חייב להגיד לך – – – שהשתמשת בי כדוגמה, חלק – – – לעולה חדש בארץ הזאת, חלק מהפיכתי לישראלי והקשר שלי לארץ הזאת היה דווקא העובדה שהארץ הזאת נקנית בדמים רבים וזה חלק מההיסטוריה. ואני חושב שטוב עושה שר החינוך – אני לא חייב לחלק לו מחמאות – טוב עושה שר החינוך כדי שיזכרו שאין לנו עתיד בלי עבר, וזה חלק מהעבר שלנו.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשר יוסי פלד. אני רואה כמה אתה אומר את זה בהתרגשות ומאמין במה שאתה אומר. אנחנו ממשיכים. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני משבח אותך, אדוני שר החינוך, על היוזמה שלך. אני באמת חולק על חברי הקודמים, על הנימה שכביכול משתמעת מהיוזמה שלך, שהיא מצטרפת לפי אותה דעה של המתנגדים שאומרים שכביכול אתה מקדש את פולחן המתים, שכול וקורבן, ביוזמה שלך.
אדוני השר, אני אולי כיוונתי לדעת גדולים. לפני שנה כתבתי מכתב ליושב-ראש הכנסת בעקבות ההשתתפות שלי בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל בכפר-ורבורג. לכפר-ורבורג באתי כנציג המדינה, נציג הכנסת, והשתתפתי שם בטקס יום הזיכרון. מדובר שם בבית-עלמין צבאי, שמכיל 213 חללים, ובולטת שם מאוד, אדוני השר, שורה שלמה של חיילים שהשתתפו במלחמת תש"ח. אותם קורבנות היום אין להם מבקרים, אין להם אנשים שיבואו להניח שם אפילו את הזר ואת הדגל, ההשתתפות המינימלית של משפחות, שנוהגות בדרך כלל לבוא לבתי-עלמין. ואז פניתי ליושב-ראש הכנסת, לחבר הכנסת רובי ריבלין, וביקשתי ממנו אם אפשר ליזום, אנחנו ככנסת – זה היה לפני שנה וחודש – שנתגייס כולנו לעודד את תנועות הנוער, את תלמידי התיכון, לבקר בבתי-העלמין הצבאיים, בתיאום עם הגורמים שעוסקים בהנצחה, ולפקוד את קברם של החללים הקדושים שאין מי שיפקוד את קברם, כדי להדליק נר זיכרון לנשמתם. ובכך יהיה צעד קטן מצדנו להוקיר את זכרם של החללים הקדושים שמסרו נפשם במלחמה להקמת המדינה.
ואני שמח מאוד – אני לא שמח שאנחנו מבקרים בבתי-עלמין, אבל, אדוני השר, שיזמת את זה כיוזמה של המדינה, של הממשלה, ולעודד באמת בני-נוער לבוא ולכבד את זכרם של אותם יקירים שמסרו את נפשם כדי שאנחנו נגיע פה למדינה הזאת.
ואני אומר לחברי דני ודב, אני כן התחנכתי, בגלות אפילו, שאנחנו באים פה למדינה עם זהות יהודית, ובשביל הזהות היהודית במדינה הזאת אנשים לפני, מי שהגיע לפה הקריב את עצמו, ואותם צריך להוקיר. אפילו בממשלות שהן לא יהודיות – טוב, אני גדלתי במדינה, מה לעשות, מדינה קומוניסטית, ובמדינה קומוניסטית הם ידעו ויודעים עד עכשיו להוקיר את מי שנלחם במלחמות העולם, הראשונה והשנייה, ועד עכשיו הם כל כך מנציחים את זכר הקורבנות. היום, כאיש רשמי שמבקר אצלם במדינה, אתה צריך להניח את הזר לזכר החייל האלמוני – שם בקיר של הקרמלין.
דב חנין (חד"ש):
זה בסדר גמור, אבל לא תלמידי בית-ספר צריכים לטפל – – –
אברהם מיכאלי (ש"ס):
סליחה, את החינוך הזה צריך להחדיר מגיל בית-ספר, אפילו יסודי, לאו דווקא תלמידי תיכון. כי אם לא תחנך אותם בגיל יסודי, אני ממש אתפלא מאוד אם תלמידי תיכון יהיו מוכנים – לצערנו, עדיין אנחנו במצב לחימה – להקריב את עצמם למען המדינה. אותם גיבורים שנפלו – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
עובדה שהולכים לצבא. אתה יודע, לא צריך – – –
אברהם מיכאלי (ש"ס):
ניצן, אני מעריץ אותם על זה, שלמרות החינוך – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
ההתגייסות ליחידות קרביות רק הולכת ועולה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
למרות החינוך, שאני קורא לו הלא-מוצלח, שלצערנו בדור האחרון אנחנו נותנים להם, אני מעריץ אותם על זה שהם עדיין מוכנים להתגייס ולשרת את המדינה בצורה שהם משרתים. זכרם של אותם קדושים – אני חושב שיש להם ערך גדול מאוד בחינוך הזה. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. חבר הכנסת דני דנון לא נמצא כאן. אני מזמין את שר החינוך להשיב על ההצעות לסדר-היום.
אני גם אנצל את ההזדמנות, אדוני שר החינוך, יוצא לנו כך – הייתי פה לפני כמה חודשים כשהיו תוצאות הבגרות והתבשרנו על עלייה באחוזים מבורכים במגזר הדרוזי. זה היה הישג אדיר מבחינתנו שקפצנו ב-8.5%. הפעם יוצא לי לברך אותך על ההישג הנפלא של היישוב שאני גר בו, בית-ג'ן, שהיה במקום הראשון בהישגי הבגרות במגזר הלא-יהודי. אני רק רוצה להגיד לך שאתה כל הזמן מסייע ודוחף, ולפעמים מסתכל עלי – כמה אנחנו לפעמים בוכים, בצדק, כדי לקבל יותר תקציבים ויותר סיוע. שמחתי ששמרת על התקציבים האלה ונתת את הסיוע הזה.
שר החינוך גדעון סער:
הייתי בירכא בשבוע שעבר.
ניצן הורוביץ (מרצ):
הוא מקבל יותר מדי מחמאות היום.
היו"ר מגלי והבה:
לא, אני אומר לך, יש דברים – – –
שר החינוך גדעון סער:
כי אלה חברי אופוזיציה, חבר הכנסת הורוביץ. על זה אמר ד"ר בדר, בטח מזכירת הכנסת יודעת: יש לי ידידים במפלגתי; חברים יש לי במפלגות אחרות.
היו"ר מגלי והבה:
אז תבורך. אני מקווה שנשמע רק הישגים טובים ונשמור על הרמה הזאת.
שר החינוך גדעון סער:
תודה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חייב להגיד, אני לא רוצה להיכנס לכל מכלול הדברים שנאמרו, כי למרות מה שאמרתי אני רואה שחבר הכנסת בן-סימון ממשיך לדבר על שינויים בלימודי האזרחות שלא היו ולא נבראו. אבל בסדר, אני יודע שלפעמים צריך לפתח נרטיב שאין לו קשר למציאות. לא כל הנרטיבים קשורים למציאות.
אני רוצה לדבר על הנושא עצמו. אני חייב לומר שהסערה הציבורית, אני לא יודע אם אני יכול להשתמש בסלנג מעל הדוכן הזה, אז אני אוותר על זה, אבל המהומה הזאת קרתה במקרה הזה על תוכנית שאפילו לא אושרה עדיין, אבל אני אתווכח על זה אתכם כאילו היא כן אושרה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
– – –
שר החינוך גדעון סער:
אני אתווכח אתכם, אתם נתתם פה את כל הנימוקים בעד אישורה.
דב חנין (חד"ש):
אז טוב שהעלינו את הנימוקים האלה.
שר החינוך גדעון סער:
כל עוד אתם תתקפו אותי על הנושאים האלה, הנושאים היהודיים והציוניים, אני אודה לכם, כי אני חושב שאתם מדברים באופן שהוא מנותק לחלוטין מהקונסנזוס הציבורי במדינת ישראל. הרי מה אתם רוצים, אתם רוצים למחוק את העבר? מה בדיוק אתם רוצים למחוק?
דב חנין (חד"ש):
חס וחלילה.
שר החינוך גדעון סער:
אני המצאתי את המסעות לפולין, חבר הכנסת בן-סימון? הרי זה היה בתקופת כל שרי החינוך. אני מוכן להתווכח על זה כמה זה חשוב לפי דעתי. אבל אתם יודעים שיש בורות אדירה, אדירה, בקרב הנוער בנושא של מלחמות ישראל, בנושא של המורשת שלנו. מה אתם רוצים, להעצים את הבורות? להפוך את זה לאידיאל?
דב חנין (חד"ש):
חס וחלילה.
שר החינוך גדעון סער:
להפוך לאידיאל את הניתוק מהסיפורים שעליהם נולדה הארץ הזאת ובזכותה הם מתקיימים?
דב חנין (חד"ש):
אז מלמדים אותם בקברים?
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת דב חנין, תודה.
שר החינוך גדעון סער:
חבר הכנסת דב חנין, את כל הנושא הזה פיתחה ועדה מתוך תוכנית מערכתית, שהיו שותפים בה גם משרד החינוך וגם ארגון "יד לבנים", שרצתה להעמיק את הידע בקשר למורשת ישראל, תקומת המדינה והנצחה, מקומות ואירועים. אחד הממדים זה הממד הזה של מורשת קרב. כן, של אותם סיפורי גבורה, ודרכם גם סיפורי הקרבות ומערכות ישראל. זה גם לא בסדר? הרי זה חלק מההיסטוריה הישראלית, זה חלק מתקומת ישראל, זה לא סיפורי השמדה. להיפך. נכון, אנחנו יודעים שתקומת ישראל וקיום ישראל קשורים גם בנכונות למסור את הנפש. למרבה הצער זה גם לא השתנה. אנחנו מקווים שיבוא יום שזה ישתנה. אבל אני באמת לא מבין.
אני אספר לכם, הייתי ביום הזיכרון, כמו כולנו, כל אחד מגיע לבית-עלמין צבאי. הפעם הייתי בצפת. ראיתי פרויקט שיזמו שם בצפת, שלפני הטקסים של 11:00, בצהריים, בבוקרו של יום מגיעים תלמידים מבתי-הספר – פרויקט של הרשות המקומית – הם למדו על בוגרי בית-הספר שנפלו במערכות ישראל והם פוקדים את הקברים שלהם. אני אספר לכם עוד משהו, חלקם כבר אין מי שיפקוד אותם. אז מה קרה? מה נורא? איזה עוול אנחנו עושים לילדים האלה? שמה, שהם זוכרים שיש אנשים שבזכותם אנחנו נמצאים פה ואנחנו חיים פה? בזה אנחנו מטפחים את המוות? אנחנו מלמדים אותם – איך אמרתם, פולחן המוות, פולחן הקברים? הרי זה ממש הבל. ממש הבל.
אם לא נדע לחנך את בני-הנוער שלנו על כל הרצף ההיסטורי – הרצף ההיסטורי שלנו הוא כמובן רצף ישראלי, וקיום ישראל היה קשור גם במערכות; וגם הרצף היהודי – וברצף היו פרקי זמן ארוכים של גלות ופרקי זמן קצרים של ריבונות מדינית, וגם מהם צריך ללמוד לקחים. על כל זה צריך ללמד. קודם כול שידעו. הרי בסך הכול כולנו חיים בחברה מערבית, עם ערכים מערביים, אנחנו חברה דמוקרטית, חברה מאוד חיה, חברה מאוד ליברלית. אין סכנה שאנשים יתאהבו במוות אם הם ידעו סיפור – אני לא חושב שיש סכנה כזאת, חוץ מכמה מוחות מעוותים. לא שלכם, חלילה, אני מראש אומר.
אני חושב שאנחנו צריכים לזכור את הנופלים שהקריבו את החיים למען המדינה ולמען הקיום שלנו. לא בכדי, וזה לא קל לכולנו, הצמידות הזאת בין יום הזיכרון לחללי צה"ל לבין יום העצמאות, אבל זה מלווה אותנו, כי שילמנו מחיר. דווקא מתוך המקום של אהבת החיים אנחנו מדגישים את המחיר הזה ששילמנו.
זה בוודאי דבר שקושר למקום. אז שם בצפת ראיתי את אותם קברים של חיילים שנפלו במערכה על צפת, והמשפחות שלהם הן בכלל לא מצפת. אין מי שפוקד את הקברים האלה. גם אין מי שמנקה אותם. אז בסדר, זה לא התפקיד של בני-הנוער, אז יש פה איזה ביטוי שאמרו, מה זה האנדרטאות או מה זה – זה חלק מאותה תוכנית שנוגע למורשת הקרב ונוגע למערכות ישראל.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
יש גם חיילים אלמונים שלא יודעים מיהם.
שר החינוך גדעון סער:
נכון, נכון. לכן אני אומר – קודם כול אני מזכיר שיש ועדה שעבדה, שהיו בה אנשי משרד החינוך והיו בה גם אנשי "יד לבנים", והיא פיתחה תוכנית והגישה טיוטה של התוכנית. התוכנית הזאת אפילו לא אושרה עדיין וממילא לא יצאה לפועל. אבל אם אתם שואלים אותי אם הבאתם טעם אחד שבגינו צריך להסתייג מאימוץ התוכנית הזאת, התשובה היא לא, ולכן מן הסתם, כשזה יגיע לשולחני, אני גם אאמץ אותה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
זו היתה הכוונה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. תודה לשר החינוך, השר גדעון סער. מה אדוני מציע? אתם מסתפקים בדברי השר?
שר החינוך גדעון סער:
אגב, אני גם מוכן ללכת לדיון בוועדת החינוך, להביא את נציגי "יד לבנים" ולהביא נציגים ממשפחות שכולות, ונתמודד שם.
היו"ר מגלי והבה:
אני רק אשאל. השר, אתה אומר שאתה מוכן לוועדה, אבל אני אשאל גם את המתדיינים.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
דיון במליאה.
קריאה:
ועדה.
היו"ר מגלי והבה:
ועדה. חבר הכנסת מיכאלי? ועדה.
דב חנין (חד"ש):
מליאה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
ועדה.
היו"ר מגלי והבה:
אם כך, אנחנו נצביע. בעד – זה בעד ועדה. נגד – זה הורדה. לאחר מכן נצטרך להצביע על ההצעה השנייה. כך מחייב התקנון.
דב חנין (חד"ש):
אז אני מצטרף לוועדה.
קריאה:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
ועדה? אז הצבעה אחת, בבקשה. מי שבעד – זה בעד ועדה. מי שנגד – זה להוריד את זה.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שההצעה לסדר-היום: אימוץ אנדרטאות וחלקות קברים של נופלים, ביקור בהן וטיפוחן על-ידי תלמידי כיתות ז'–י"ב, תידון בוועדת החינוך, התרבות והספורט.