קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
המדיניות הכלכלית הכושלת של ממשלת נתניהו
המגדילה את הפערים בחברה וגורמת לעליות מחירים במשק
היו"ר ראובן ריבלין:
נעבור להצעות לסדר-היום. הצעה לסדר-היום מס' 5811, בנושא: המדיניות הכלכלית הכושלת של ממשלת נתניהו המגדילה את הפערים בחברה וגורמת לעליות מחירים במשק.
אדוני השר, רבותי השרים, חברי הכנסת, בדרך כלל, אם מגישות סיעות הצעת אי-אמון, חובתה של הכנסת לדון בהצעת אי-אמון כנושא ראשון בסדר-היום של כל שבוע הדיונים. אני מוכרח לומר שנוצר נוהג שהפך למנהג בכנסת, שבזמן שבו ראש ממשלה נמצא בחוץ-לארץ, נמנעות סיעות האופוזיציה מלהגיש הצעות אי-אמון, או ממירות את הצעות האי-אמון שהן הגישו בהצעות לסדר-היום. אני שמח שגם ביום זה, כשראש הממשלה וכמה משריו נמצאים באיטליה, בחרו אנשי האופוזיציה שלא להגיש הצעות אי-אמון, אלא להסתפק בהצעות לסדר-היום.
יחד עם זאת, הייתי מבקש גם להפנות את תשומת לבה של הממשלה: פעמים ראש הממשלה נזעק ביום כזה או אחר לצורך האינטרסים של מדינת ישראל. אלה מפגשים מחויבים בחוץ-לארץ או מפגשים שתוכננו מראש תקופה ארוכה, ואנחנו יודעים את סדרה של הכנסת. אבל לא יכול להיות מצב שבו כל שבועיים הממשלה לא תהיה כאן. גם אם האינטרסים חשובים, אם יש מפגש עם ממשלה אחרת, אפשר לעשות זאת שלא בימי שני, או לתכנן את העניין כך עם הכנסת, שנוכל לקיים את סדר-יומה, כי למעשה, הכנסת בסופו של דבר מושבתת, כאשר אפשר היה לתכנן את הכול מבעוד מועד. לכן אני מציע שהממשלה גם תיקח לתשומת לבה את היותה חלק מבית-המחוקקים ואת הרצון של כולנו גם לקיים, כמובן, סדר טוב, בהבנה שהממשלה לא רק זכותה למשול, אלא חובתה למשול, אבל יחד עם זה, בהחלט אפשר לתאם עם הכנסת. אדוני השר.
השר זאב בנימין בגין:
אני מקבל את ההערה בדרך כלל, אבל אם יורשה לי לומר, שאם העניין קשור בכך שחברי כנסת או סיעות מתבקשים מדי פעם, על-פי הנוהג שהשתרש, להימנע מהגשת הצעות אי-אמון כאשר ראש הממשלה נמצא בחוץ-לארץ, אני לא רואה בכך שום פגם, מפני שאביע את דעתי – יש לפנינו בשנים האחרונות גודש של הצעות אי-אמון שאיננו מוסיף לכנסת, ואיננו מוסיף לסיעות האופוזיציה. היו דברים לפני שנים רבות, היה יותר מסודר, יותר הגיוני, יותר מאוזן, שבין הצעת אי-אמון אחת למשנהָ – אולי שלושה-ארבעה חודשים, והדבר הזה תרם להעלאת קרנן של ההצעות ולהעלאת קרנה של הכנסת.
היו"ר ראובן ריבלין:
בהחלט יכולה הכנסת לבוא ולקבוע שלא תוגשנה הצעות אי-אמון אלא אחת לחודש.
השר זאב בנימין בגין:
גם בלי לשנות. אם פעם בכמה שבועות מתבקשות סיעות לא להגיש הצעת אי-אמון, אני אומר שזה משרת את עניינן. לא התכוונתי לשנות את התקנון.
היו"ר ראובן ריבלין:
כמובן, נפנה את תשומת לבן של הסיעות באופוזיציה, שוודאי נמצאות ומאזינות כרגע למה שאמר השר בגין. יחד עם זה, הדברים הם פשוטים הרי – אנחנו יכולים לתאם, כי למשל, היום, השר בגין, לא תהיה חקיקה של הממשלה, והחקיקה היא חשובה ביותר. אבל אני מודיע לך שהיו חקיקות, כי פשוט, משביתים – יום שלישי, למשל, כמעט הפך לנוהל רגיל, שחברי הכנסת לא מגיעים; השרים ודאי שלא. זה יוצר מצב שבו אנחנו מצמצמים ליום שני ורביעי את עבודת הכנסת, לא רק עבודת הפגנה כזאת או אחרת – – –
השר זאב בנימין בגין:
דיברתי על האי-אמון.
היו"ר ראובן ריבלין:
לגבי האי-אמון, בהחלט אני חושב שכתוב: הוקר רגלך מבית רעך – אומר משלי – פן ישבעך ושנאך. כלומר, אם אתה משתמש בהצעות אי-אמון במשורה, מתייחסים גם לאי-אמון בצורה יותר – אם כי זו דרך של האופוזיציה להביע את עמדתה, אבל כמובן, הדברים האלה הם נכונים לכל ממשלה ולכל אופוזיציה, ואנחנו זכינו להיות גם בממשלות וגם באופוזיציות, ובדרך כלל עולם כמנהגו נוהג – כשאתה באופוזיציה, אתה דורש את הזכות שלך, וגם אתה מממש אותה כמעט בכל שבוע, כי אחרת רואים בזה חולשה במעשיה של האופוזיציה.
לשמחתי, השר בגין, האופוזיציה מאוד אחראית, והסכימה שכל ההצעות שהיא הגישה כאי-אמון תהיינה ותוגשנה ותישמענה כהצעות לסדר-היום, ועל חלקן ישיב השר כהן, ועל חלקן ישיב השר ליצמן, ועל שתיים מהן ישיב השר בגין.
חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ תבוא ותעלה את ההצעה לסדר-היום בנושא: המדיניות הכלכלית הכושלת של ממשלת נתניהו, המגדילה את הפערים בחברה וגורמת לעליות מחירים במשק. לרשותה עשר דקות, כהצעה לסדר-היום. ישיב על הצעה זו כבוד השר יצחק כהן, המשמש כסגן שר האוצר.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, בימים האחרונים התבשרנו כי ההכנסות ממיסוי מקרקעין זינקו ב-35% מתחילת השנה – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בלי עין הרע.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
תלוי למי אתה אומר בלי עין הרע. אם זה היה נכנס לכיס של הציבור, יכול להיות שאתה צודק. מסי הדלק צמחו ב-8.7% והם מסתכמים עד כה ב-6.3 מיליארד שקלים. הנתונים הרשמיים המתפרסמים לפרקים מספרים לנו על ירידה באבטלה וכלכלה איתנה. ואם כל כך טוב, למה בעצם כל כך רע?
כאשר שר האוצר והממשלה שופעים חיוכים, מדושנים עונג מעצמם, מעמד הביניים בוכה והמעמד החלש כבר לא מסוגל להוציא דמעה. זה המשפט שמסכם בעיני את המדיניות הכלכלית הכושלת שמנהיג שר האוצר יובל שטייניץ בתמיכתו של ראש הממשלה, בתמיכתם של השרים, שהבטיחו בבחירות הרים וגבעות: מדינה מתוקנת, מדינה שליהודים יהיה טוב לחיות בה. ואני שואלת את אותם השרים וחברי הכנסת בקואליציה, איך אתם מסוגלים לראות את כל מה שקורה היום במדינת ישראל, שהגיעה לשפל חסר תקדים מאי-פעם ב-60 שנות קיומה.
אדוני היושב-ראש, כאשר נתוני האבטלה הרשמיים מדברים על 6%–7%, ושר האוצר מתהדר וראש הממשלה מספר שהאבטלה קטנה, זו רק חצי האמת, כי יש מושג שנקרא אי-תעסוקה. זה אותם האנשים, אדוני היושב-ראש, שלא מחפשים עבודה, כי הם כבר התייאשו. ואנחנו מדברים על 18.9% בלתי מועסקים במדינת ישראל. לא 6% כפי שמתרברב האוצר, אלא 18.9%, הרבה מעבר למדינות ה-OECD, ששם מתקרבים ל-11.2% של בלתי מועסקים. אז אני חושבת שלפעמים כדאי להגיד גם את האמת ולא לסגור את העיניים.
חברי חברי הכנסת, מחירי המזון יקרים בישראל בעשרות ואף במאות אחוזים יותר מאשר במדינות האירופיות המפותחות, זאת כאשר השכר בישראל נמוך ב-40% מהשכר באותן מדינות. קשה מאוד היום למשפחה מרובת ילדים – משפחה שיש לה, נקרא לזה, ארבעה ילדים, נניח שזאת משפחה מרובת ילדים – להתקיים עם מחירי המזון הגבוהים ביותר במדינת ישראל מאז הקמת הממשלה הזאת.
היא הבטיחה לשנות את כל המצב ולשפר את מצבו הכלכלי של הציבור. כי ראש הממשלה שלנו הוא שר האוצר לשעבר, ויש לו הרבה מאוד תמיכה בעולם, כאחד האנשים הכי מוערכים בתחום הכלכלה. ואני שואלת, מה קרה, שכחת את אלה שחיים אתך? מה הציבור הזה עשה? מה הציבור במדינת ישראל עשה לממשלת ישראל, שצריך יום-יום לפגוע בו, להכניס את היד כמה שיותר עמוק לכיסים עם חורים – הכיסים כבר עם חורים, כי הציבור מכניס את היד פעם אחר פעם ולא מוציא משם כסף כי פשוט אין כסף, כי הכול מאוד מאוד יקר. ואני מדברת בשפה הכי פשוטה, לא מודלים כלכליים, לא הגעתי לפה על מנת לדבר גבוהה-גבוהה, אני מדברת בצורה פשוטה מאוד.
יוקר המחיה במדינת ישראל הוא בלתי אפשרי. האוצר מציג גבייה מוגברת של כמיליארד שקלים, ולעומת זאת, מערכת הבריאות קורסת. הרופאים והמתמחים נאלצים לצאת למאבק ארוך ומתיש על הזכות שלהם להתקיים בכבוד, ללא הצורך לעבוד במשמרות של 30 שעות. ואני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, האם שמעת על מושג שנקרא תיירות רפואית? מה זה תיירות רפואית, חברים יקרים? תיירות רפואית זה איזה תחום עסקי חדש שמדינת ישראל נהנית ממנו בתור מדינה שהרפואה בה ברמה גבוהה מאוד. בתי-חולים פרטיים או רופאים פרטיים – סליחה, אני צריכה תיירות רפואית.
היו"ר ראובן ריבלין:
את צריכה מים?
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
יש לי כאן מים, תודה.
יואל חסון (קדימה):
– – –
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
מדינת ישראל כל כך מתהדרת ברפואה שלה – יש מושג שנקרא תיירות רפואית. עד לפני זמן מסוים, תיירות רפואית היתה נחלתם של בתי-חולים פרטיים, "אסותא" למיניהם. וראה איזה פלא, היום במדינת ישראל – אדוני סגן שר הבריאות, אני שמחה שאתה נמצא כאן – בתי-חולים ממשלתיים, יש להם מחלקה שמתעסקת בתיירות רפואית. מה זה אומר? כשמגיע איזה תייר, נקרא לו, נניח, אוליגרך, והוא רוצה לעשות איזה ניתוח דחוף, ובן-אדם מוכן לניתוח, אומרים לו: סליחה, אדוני, יש איזה בעיה, הניתוח נדחה. במקומו מכניסים את אותו התייר שהגיע לרפא את עצמו, ואותו אדם, שבמשך 20, 30, 40, 50 שנה שילם לביטוח לאומי, לקופות-החולים, זז הצדה. זה קורה במדינת ישראל בשנת 2011, עם הכלכלה המפותחת מאוד של ממשלת ישראל.
זו בוודאי יוזמה מבורכת, אבל יש לי תחושה שאי-אפשר למכור גם את הערכים שלנו בכסף. התיירות הרפואית מבורכת, אבל לא בבתי-החולים הממשלתיים. ואם כן, אז הממשלה הזאת היתה צריכה לחשוב באיזו דרך היא מקצה חלק מהמיטות או מחדרי הניתוח עבור דבר כזה; אבל לא להפוך את אזרח מדינת ישראל למוקצה שיושב ומחכה מפני שהגיע איזה תייר עשיר למדינת ישראל, מדינת היהודים.
חברים יקרים, שנה אחר שנה אנו עדים לתופעה המבישה שחולים הזקוקים לתרופות ולטיפולים מצילי או מאריכי חיים צריכים להתחנן על נפשם בפני ועדת סל התרופות. זה נראה הגיוני במדינת היהודים, שאנחנו נתייחס כך לציבור, לאזרחים שחיים פה? ואני מדברת על כל אזרחי מדינת ישראל. אבל זה לא הכול.
במדיניות כלכלית יש תחושה תמיד שמדברים בעיקר על כלכלה, אבל יש תחום שהולך לפגוע בכלכלת ישראל לטווח הארוך וזה תחום החינוך. חינוך חינם במדינת ישראל שעולה ביוקר, עדיין רחוק מהממוצע העולמי, בקריאה, במתמטיקה ובמדעים בישראל. היום מדינת ישראל נמצאת – מתוך 25 המדינות המתועשות ב-OECD – במקום האחרון בהישגי התלמידים בחינוך. אני כרגע לא מדברת על המגזר החרדי, שלא לומד את מקצועות הליבה. אני מדברת על נתונים סטטיסטיים שמדברים אך ורק על בתי-ספר חילוניים או ממלכתיים. במקום האחרון. עם הספר, מדינת ישראל. עם הספר, מדינת ישראל הגיעה למצב שהחינוך שלנו הוא בשפל המדרגה. כל יום אנחנו קוראים בעיתונים עוד עמוד על שר החינוך, ועוד עמוד ועוד רפורמה ועוד רפורמה. לי יש תחושה לפעמים – חבל ששר החינוך לא שומע אותי – שהוא התבלבל בעצמו מרוב הרפורמות.
רוני בר-און (קדימה):
אני אענה לך במקומו. הוא בסדר גמור.
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לך עוד 40 שניות.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
לא, אל תגיד לי את זה. יש לי עוד הרבה מה להגיד.
שלמה מולה (קדימה):
הוא מזגזג כעת.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אני לא יודעת מה שר החינוך עושה, אבל לפני שהוא מחליט על "עוז לתמורה", כל מיני תוכניות מאוד מעניינות, אני חושבת שמה שמאוד חשוב, שהוא יחשוב מה האיכות של האנשים שהולכים להיות מורים במדינת ישראל, כי על כך אף אחד לא נותן את הדעת. מי שהולך להיות מורה זה מי שלא התקבל לאוניברסיטה. הוא לא התקבל להיות רופא, לא התקבל להיות עורך-דין, לא התקבל – –
עינת וילף (העצמאות):
ממש לא.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
– – אז עכשיו הוא הלך להיות מורה. ממש כן, גברתי.
עינת וילף (העצמאות):
ממש לא.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
ממש כן, ואת השקר הזה אי-אפשר להמשיך. צריך להגיד את הדברים כמו שהם.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת ברקוביץ.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אבל שמת לב שהפריעו לי לפחות שלוש דקות?
רוני בר-און (קדימה):
אני רציתי להיות מורה, ולא קיבלו אותי.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא מקבל הפרעות מהסיעה.
עינת וילף (העצמאות):
זו הוצאת דיבה.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אהה, אז תפסיקו להפריע לי, לא ידעתי.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת, הסיעה שלך צריכה להתנהג בהתאם לנוכחותך על הבמה, בעיקר אלה שמפריעים ושלא מסכימים שיוציאו מלה כשהם מדברים.
רוני בר-און (קדימה):
חמש דקות אחרונות.
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לך שלוש דקות. אני נותן לך בגלל ההפרעות של הליכוד.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
תודה רבה. האוצר מציג בגאון, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, 750 מיליון שקלים שנגבו ממסי נדל"ן, ומתעלם בהפגנתיות ממחירי הדירות שהרקיעו שחקים וזינקו משנת 2008 ב-30%. במציאות בישראל זוג צעיר אינו יכול לרכוש דירה. ויש דבר מאוד מצחיק – מחסור חריף בדיור ציבורי. ומי שזקוק מקבל 536 שקל לסיוע בשכר דירה. איפה הם צריכים לגור, בפחונים? ב-536 שקל צריכים לקנות אוהל? מה זה 536 שקל? מה אפשר לעשות אתם?
ממשלת ישראל, ממשלה חברתית. תשתיות ותחבורה במדינת ישראל קורסות. אנחנו מעלים את מחירי הדלק כל יום, אבל יש פה תחבורה ציבורית? יש פה מענה? היום כלי רכב הוא דבר בסיסי. אם אתם רוצים שאנשים יגיעו מהפריפריה למרכז, אתם צריכים לדעת איך להביא אותם לשם, ולא להעלות את המסים ולהיות שרי מסים, עוד מסים ועוד מסים ועוד מסים. אני לא מבינה, הגיע הזמן שבמקום שתעשו גיבושונים, שזה מאוד מחמם את הלב, אולי כדאי שתסתובבו קצת ברחובות, אולי תשימו על עצמכם מסכות שלא יזהו אתכם חס וחלילה, כי תקבלו הרבה ביקורת, ותסתכלו מה קורה באמת ברחוב, מה קורה עם הציבור. זה קצת שונה ממה שאתם מדברים – על "הכלכלה המזהירה של מדינת ישראל".
שלמה מולה (קדימה):
האמת היא שבקריית-שמונה סגרו אפילו – – –
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אחד מכל ארבעה תושבים בישראל חי בעוני. זה פי-שניים ממדינות המערב. שר האוצר כל כך התרברב כשנכנסנו ל-OECD. אני חושבת שאולי עדיף היה שלא היינו שם. זו בושה להיות שם כרגע, כי בכל פרמטר של פערים חברתיים אנחנו נמצאים במקום האחרון. אז מה כל כך רצינו להיות שם? כדי להראות את הבושה שלנו בפני כל העולם?
שירותי הרווחה בישראל צומצמו וחלק מהשירותים הופרטו. אנחנו יודעים היום שיש הרבה מאוד כתבות, הרבה מאוד פרסומים, אדוני היושב-ראש, של חברות פרטיות שכותבות: רוצה לדעת מה מגיע לך מהביטוח הלאומי? צלצל למספר כזה וכזה. מה זו הבושה הזאת? למה הביטוח הלאומי לא צריך ליידע את הציבור מה מגיע לו? למה בן-אדם צריך לשלם כסף על מה שמגיע לו מהמדינה, כשהוא שילם את המסים שלו בצורה ישירה במשך עשרות שנים? המוסד לביטוח לאומי מהווה משענת קנה רצוץ לאלה הזקוקים לו לשם קיומם, בהתייחסו אליהם כאילו הם באים לבזוז את אוצר המדינה. כולם גנבים פה. הביטוח הלאומי חושב שכל המדינה זה גנבים ורמאים.
זאב בילסקי (קדימה):
הוא יכול לשלם כסף לעורכי-דין כדי לקבל מניצול שואה את מה שמגיע לו.
היו"ר ראובן ריבלין:
ולסיכום?
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אני מסכימה אתך, אדוני חבר הכנסת זאב בילסקי.
חברים, נדמה לי ששר האוצר שלנו, יובל, הוא קצת מבולבל – יובל המבולבל – שכן הוא המציא פטנט חדש: אזרחי המדינה ישלמו מסים כמו במדינה סוציאליסטית, אולם כשיזדקקו לקבל שירותים הם ירגישו שהם במדינה קפיטליסטית.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. משפט אחרון – בבקשה, גברתי.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אכן, כלכלתו של שר האוצר היא קלקלה במיטבה. האזרחים במדינה מתעוררים בבוקר ומגלים שבחצות העלו את מחיר הדלק, את הטלוויזיה, את החלב – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אני מבקש לסיים. ביקשת עוד שלוש דקות, קיבלת. אי-אפשר, את חייבת לסיים.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
יש לי כל כך הרבה דברים להגיד, אדוני היושב-ראש, חיכיתי לזה הרבה זמן.
היו"ר ראובן ריבלין:
סדר-היום היום קצר מאוד.
רוני בר-און (קדימה):
עוד חמש דקות.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אזמין אותך בסוף הישיבה לדבר.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תן לי בבקשה רק לסיים את הדקה אחרונה, ברשותך. אני יודעת שזה לא נעים לשמוע שיש לנו שר אוצר כזה, אבל תן לי עוד דקה להגיד את מה שיש על לבי ולבם של כל אזרחי מדינת ישראל.
שטייניץ מציג כלכלה שכל פועלה הוא לחלוב את מעמד הביניים, המעמד היצרני, עד שטיפת דמו האחרונה תישאב מגופו, כמו חקלאי המקצץ בכל יום מהאוכל של החמור שלו, עד שבסוף החמור נופל ומת. שטייניץ, אני כאן – אבל הוא שם איפשהו – כדי להגיד לך, לפקידיך, שאף-על-פי שאתם משוכנעים כך, העם בישראל הוא לא חמור, וכנראה לא ממש פירשתם נכון את הדברים של טרומפלדור ש"טוב למות בעד ארצנו". לאט-לאט אתם מביאים את מדינת ישראל, שהציבור ימות בעד ארצו, אבל בגלל רעב ולא בגלל משהו אחר. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. השר כהן, בבקשה. סגן שר האוצר ישיב על ההצעה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חייב להודות שאני קצת מובך.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אני ככה, תמיד מביכה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני מכיר אותך, את אשה רצינית, חברת כנסת מאוד רצינית, איך את לא נותנת לעובדות לבלבל אותך.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
כי אני רצינית, אז הן לא מבלבלות אותי – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא, ממש לא התבלבלת. איפה את ואיפה העובדות. אבל מכיוון שאני מכבד אותך, אז אני אעצור כאן.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
– – – אני רוצה לשמוע.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בבקשה. תרשמי או שאני אתן לך את הצילום של העובדות.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת ברקוביץ, ברצינות.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אדוני היושב-ראש, בשנת 2010 – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
את רוצה שנפתח כנסת חדשה?
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
כן, צריך לעשות מהפכות.
היו"ר ראובן ריבלין:
אז תהיי את 61 חברי כנסת ותשני את כל ההסדרים פה, ואז תהיה כנסת כפי שאת רוצה. את עלית, עכשיו הוא עונה לך.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אני מקבלת את דבריך, אדוני היושב-ראש.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
להלן העובדות: בשנת 2010, כמו גם ברבעון הראשון של 2011, נמשכה הצמיחה המהירה שאפיינה את ישראל ביציאה מהמשבר שהחל במחצית השנייה של 2009.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
שהתחיל – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בשנה זו צמח המשק הישראלי, גברת ברקוביץ, בשיעור משמעותי של 4.7%. אני לא יודע מה זה אומר לך, אבל זה מדהים. זה פנומנלי.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
רק שהציבור לא מרגיש את זה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת ברקוביץ.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אבל הוא מדבר אלי.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא לא מדבר אלייך, הוא משיב לך. הוא לא מדבר אלייך.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני לא יודע מה עושה לך הנתון הזה, אבל זה מרגש הרבה מומחים והרבה כלכלנים בארץ ובעולם: שיעור משמעותי של צמיחה של 4.7%, כאשר הצמיחה הובלה על-ידי הסקטור העסקי, ובתוך כך נרשמה התאוששות מרשימה בהשקעות, ביצוא, וכן נרשם גידול ניכר בצריכה הפרטית. רק לסבר לך את האוזן, נוספו יותר מ-120,000 מקומות עבודה. אני לא יודע אם זה עושה לך משהו, יכול להיות שכן.
הצמיחה המהירה, גברת ברקוביץ, של ישראל בשנת 2010 השתקפה גם בשיפור ניכר בשוק העבודה, כפי שאמרתי. ובתוך כך נרשמו גידול מהיר במספר המועסקים וירידה ניכרת ותלולה בשיעור האבטלה לרמה של 6.6%, לעומת שיעור של 7.6% בשנת 2009. ברבעון הראשון של שנת 2011 שיעור האבטלה המשיך לרדת לרמה נמוכה של 6%. לשם השוואה, שיעור האבטלה בארצות-הברית ובגוש היורו גבוה מ-9% בסוף 2010, כך שאת יכולה רק להשתבח, גם את, כחברת אופוזיציה, בכלכלה הישראלית.
על כל פנים, במסגרת מאמצי הממשלה לסייע לעובדים המשתכרים שכר נמוך, מופעלת היום גם תוכנית מס הכנסה שלילי בפריסה ארצית. מענק מס הכנסה שלילי משמש כאמצעי לצמצום העוני בקרב משפחות עובדות ולעידוד כניסה לשוק העבודה באמצעות הגדלת התמורה לעבודה לבעלי משכורות נמוכות.
כמו כן, במטרה לעודד תעסוקה הורחב בתקציב 2011–2012 סבסוד שהיית הילדים במסגרות חינוכיות – צהרונים, מעונות.
הממשלה, בעזרת השם, מתכננת להגדיל את הוצאותיה התקציביות ל-2011–2012 בשיעור תקרת ההוצאה של 2.6%. במסגרת הכלל הפיסקלי – לא מתאים לך, אבל את השמצת את שר האוצר, אבל זה כלל שהוא פטנט עולמי. הוא הביא את פירות הצמיחה להגדלת ההוצאה הציבורית. לא מגיע, לא מגיע לשר האוצר מה שאמרת עליו – – –
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
שיסתובב קצת בציבור. שיסתובב קצת בציבור. כל המספרים האלה לא אומרים לציבור שום דבר. וכל המלים הגדולות – פיסקלי, שמיסקלי – זה גם לא אומר – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
יכול להיות, אבל בינתיים אנחנו רואים את הציבור ממלא את אולם בית-הנתיבות בנמל התעופה, רואים אותו בקניות, רואים שאין מקום חנייה בשום מקום, ברוך השם. בינתיים, הציבור, ברוך השם, הולך ופורח.
יש בעיות? צריך לטפל בהן. לשם כך הגדלנו את תקרת ההוצאה התקציבית ל-2011–2012 בשיעור של 2.6% במסגרת הכלל הפיסקלי שעל-פיו עובדת הממשלה. השיעור הזה גבוה מהגידול שהיה נהוג בשנים שבהן נלקח הכלל הזה רק מקצב גידול האוכלוסייה. במסגרת התקציב לשנים אלה ובראייה ארוכת-טווח מתוכננים, בין היתר, הגדלת ההשקעה בחינוך, הכוללת הגדלת תקציב משרד החינוך, וביצוע רפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה. כמו כן – תוספת בתחום הבריאות וכן תוספות לביטוח הלאומי מתוקף החוק להעלאת הבטחת ההכנסה שניתנת לקשישים וניצולי שואה.
התאוששות בכלכלה העולמית ושל המשק הישראלי יוצרת לחצים לעליית מחירים, כאשר ב-12 החודשים האחרונים עלה מדד המחירים לצרכן ב-4% – נתון שצריך להדאיג – מעל לגבול העליון של יעד האינפלציה של בנק ישראל. בנק ישראל הוא האמון על שמירה על יציבות המחירים באמצעות קביעת שער הריבית. הגורמים המרכזיים לעליית המחירים ב-12 החודשים האחרונים הם עליית מחירי הסחורות בעולם, כפי שאמרת, וכן מחירי הדיור והשכירות.
בתקופה האחרונה ננקטו כמה צעדים להורדת מחירי הדיור והקלה על זוגות צעירים. צעדים אלה כוללים מתן סל הטבות לרוכשי דירה ראשונה בפריפריה, לפחות ב-30 ערים בפריפריה, וכן הקלות במס שבח למשקיעים שימכרו את דירותיהם בשנים הקרובות.
מה שצריך להתפלל – קודם כול, צריך להודות לקדוש-ברוך-הוא על ההצלחה המדהימה בכלכלה הישראלית. צריך להתפלל שההצלחה תימשך. תודה, אדוני היושב-ראש. אני מבין שזו לא הצעת אי-אמון; זו הצעה לסדר-היום.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
האם גברתי מבקשת להצביע על ההצעה לסדר-היום או מסתפקת בתשובת השר, כי בלאו הכי אנחנו מלאים – – –
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
כן, אנחנו רוצים להצביע, להעביר לוועדה.
היו"ר ראובן ריבלין:
להצביע? הוא יכול להציע לוועדה.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אה, אוקיי. לא, לא אמרתי איזה ועדה. אמרתי: ועדה.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא מסכים להעביר את זה לוועדת הכלכלה, ועדת הכספים, למה שאתם רוצים.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
כלכלה, כלכלה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
ועדת הכספים.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אפשר להשיב, אדוני?
היו"ר ראובן ריבלין:
עד שלא נשנה את התקנון אי-אפשר להשיב.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לוועדת הכספים. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אוקיי.
ובכן, רבותי, אנחנו נצביע. מי שבעד – בעד העברה לוועדת הכספים. מי שנגד – בעד להסיר מסדר-היום. תודה רבה. רבותי, נא להצביע. מי בעד הצעת הממשלה להעביר לוועדה? נא להצביע.
אני אוסיף את הצבעתך, השר. אני אוסיף את הצבעתך.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
בעד – 10, כולל הצבעתו של השר יצחק כהן, סגן שר האוצר, ונגד – 1. אני קובע שההצעה תועבר לדיון בוועדת הכספים של הכנסת. הכספים, כן? תודה רבה.