קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום שיעורי הזכאות לתעודת בגרות בפריפריה בהשוואה למרכז הארץ היו"ר גאלב מג'אדלה: ממשיכים בסדר-היום. שיעורי הזכאות לתעודת בגרות בפריפריה בהשוואה למרכז הארץ, הצעות לסדר-היום מס' 5575, 5614, 5618, 5620, 5633, 5635 ו-5648. ראשון המציעים, חבר הכנסת, השר לשעבר, אלי אפללו, בבקשה. ישיב על ההצעות לסדר-היום שר החינוך, חבר הכנסת גדעון סער. בבקשה, כבוד חבר הכנסת אפללו. אלי אפללו (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי כנסת נכבדים, אורחים נכבדים שנמצאים פה, בהמשך לפרסום לפני עשרה ימים על הצלחה – כמו שנאמר – בבגרויות שהיתה בפריפריה, משרד החינוך הדגיש שהיתה עלייה בין 2% ל-3% במבחני הבגרות; אני רוצה קודם כול בהזדמנות הזאת להודות לשר החינוך על המאמצים הגדולים שאתה עושה, ואני רואה באמת את כל המאמצים שאתה עושה ואת המלחמה שלך מול האוצר, מול הממשלה, לגייס תקציבים. יחד עם זאת, אני צריך להגיד את האמת ואת הכאב, שצר לי שזה עוד רחוק מהמציאות. אני בא עם ביקורת בונה לומר לך, אדוני השר: בואו תראו את האמת, אנחנו במצב קטסטרופלי. עם כל מה שאתה אומר שהיתה עלייה של 2% או 3%, צריך לראות באופן פרופורציונלי לאן וממה זה קורה. אז אני רוצה לנסות לתמצת, כי יש לי זמן קצר ויש לי כל כך הרבה חומר להגיד. אני רוצה לקחת את ההבדלים בין מרכז הארץ לפריפריה. למשל, כפר-סבא – 75% זכאים לבגרות; קריית-אונו – 77%; מודיעין – 76%; הוד-השרון – 79%; רעננה – 80%; רמת-גן – 74%; הרצלייה – 75%; רמת-השרון – 76%; כוכב-יאיר – 85%; גבעתיים – 75%, ואני לא רוצה להאריך בשורות ולהגיד לך עוד שורה ארוכה של יישובים במרכז הארץ. לעומת זאת, אדוני היושב-ראש, כרמיאל – 53%; ערד – 53%; מעלות – 56%; אופקים – 45%; עפולה – 53%; בית-שאן – 53%. אני לא רוצה לדבר גם על המגזר הלא-יהודי, שאם נדבר עליו – חרדי ולא-יהודי – שם האחוזים הם קטסטרופה הרבה יותר גדולה. אני רוצה, ברשותך, גם להעיר את תשומת לבך, כמה אנשים ניגשים לבגרויות באמת, כמה אנשים נושרים מהאפשרות להגיע בסופו של דבר לבגרויות, והזכות הזאת לא ניתנת להם כדי להעלות את אחוז ההצלחה ולומר: פה הצלחנו. אני רוצה להגיד לך – זה תיאורטי, 2% או 3% האלה שאתה אומר לנו שהם הצליחו. הנתונים שבידך, אדוני השר – אני מבקש ממך שתבדוק אותם קצת יותר לעומק. לפני כשנה ביקשנו בישיבת ועדה לקבל נתונים כמה תלמידים לא ניגשו בכלל לבגרויות, לא הגיעו לבגרויות. ומה שיותר חשוב לומר לך, אדוני השר, שכשלוקחים עיר – ואני לא רוצה לנקוב בשמות פה, באיזו עיר – אנחנו בודקים את התוצאות של הבגרויות, והפלא ופלא, בעיר הזאת נגיד עלו ב-3% או ב-5%. אתה יודע למה, אדוני השר? הסיבה העיקרית היא שרוב הילדים בערים בפריפריה עוברים ללמוד בקיבוצים ובמושבים ובמקומות אחרים. שם האחוזים גדולים. לצערנו, בפריפריה הם קטנים, אבל האחוז הממוצע נחשב באותה העיר בפריפריה. בעיר עצמה זה לא גדל. אני רוצה שתעשו בדיקה לגופו של עניין איפה באמת יש הצלחה. אז ההצלחה היא פיקטיבית, היא לא נכונה. אני בטוח, אם אתה תעשה עבודה – ואני מעיר את תשומת לבך, אדוני השר – אני בטוח שאתה תעלה ותגלה את האמת. אני מצטער ומבקש מהיושב-ראש, אם תרשה לי טיפונת לחרוג מהרגלי, אבל אני רוצה להגיד לך. רם בלינקוב, שהיה הממונה על התקציבים במדינת ישראל, באוצר, אמר בישיבה בוועדת הכספים: הסיבה העיקרית היא שבפריפריה ילד מתוקצב ב-3,000 שקלים, לעומת 9,000 שקלים במרכז הארץ. את זה הוא אמר. אם אתה רוצה, הפרוטוקול פה מונח לפני, אני אתן לך לראות אותו. זו הסיבה – תקציב וסדרי עדיפויות. ואני אומר לך, במקומות האחרים, ביישובים הלא-יהודיים וביישובים החרדיים, זה עוד יותר גרוע. אז יש לנו פריפריה חברתית, פריפריה גיאוגרפית, פריפריה של מגזרים. את כל זה, אדוני השר, אתם, משרד החינוך מנסה לטשטש כשהוא בודק ורואה את אחוז ההצלחה. לוקחים את זה יחסית. ירידה. כמה ילדים ניגשו השנה לבגרויות בכלל? בשנה שעברה היו 95%, השנה 90% – ב-5% פחות – וזה מה שנרשם לפי המרשם. אני לא מדבר מעבר, מה שלא נאמר. אבל מה שחשוב, אדוני השר, אני רוצה להגיד לך – השאלה המרכזית היא מה קורה כשלפי הנתונים שלכם, של משרד החינוך, יש בעיר נגיד 53% הצלחה. תגיד לי, מה קורה עם ה-10% שלא ניגשים? זה דבר אחד. ואז, מה קורה עם הילדים האלה – שזה 47 פלוס 10 – 57% ילדים שלא ניגשים לבגרויות ועתידם נהרס? אין להם עתיד. אתה יודע את זה. אתה באופן אישי אמרת שהחינוך ראשון בסדר העדיפויות הלאומי. אני שמעתי את הנאומים שלך והצדקתי אותך. ואני אומר לך, אדוני השר: אני מחזק את ידיך על המאמצים. אין לי מה להגיד לך. אני אומר לך: יישר כוח. אבל אני אומר לך: הממשלה הזאת לא עושה סדר עדיפויות לאומי נכון. אם היא היתה משקיעה תקציב מספיק שתוכל לעשות בו את השינויים המהותיים והרצויים – אני שמעתי את הנאומים שלך. אמרתי: הנה מגיע גדעון סער, שאני מכיר אותו באופן אישי, אני מאמין בו. אבל בין להאמין ובין לעשות, אדוני השר, בלי שיהיו לך התקציבים הנכונים – לצערי הרב, מי שימשיך להיפגע זה הפריפריה, ושוב הפריפריה ושוב הפריפריה, כי במרכז הארץ יש אפשרויות כספיות, יש להם כל התנאים. אנחנו שוב הופכים להיות אזרחים סוג ב'. היו"ר גאלב מג’אדלה: תודה רבה לחבר הכנסת אפללו. נתנו לך כמעט בלי הגבלה, כמו השר. אלי אפללו (קדימה): אני מודה לך, ואני ממש – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: בגלל חשיבות הנושא. שר החינוך גדעון סער: זה חבר הכנסת היחיד שאני מסכים לסידור הזה. זה בניגוד לתקנון, רק שהתקנון – צריך שיהיו לו גם חריגים, וזה מקרה ראוי לחריגה. היו"ר גאלב מג’אדלה: כי הנושא הוא ראוי. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אנחנו לוקחים את הזמן של חברי הכנסת שלא נמצאים פה והציעו. היו"ר גאלב מג’אדלה: חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, שני חברי הכנסת שהם מהמציעים, אני אגיד לך את האמת: כתבתי נאום וכואב לי הלב. כואב לי הלב, כי כמו שהפריפריה – כי זו כנראה תמונת המצב, כמה שהפריפריה מעניינת את הבית הזה, כמה שעתיד ילדינו מעניין את הבית הזה. היינו מספר לא מבוטל של מציעים. כולם נשרו בדרך. נשארנו שלושה מציעים: חבר הכנסת אורי מקלב, אנוכי, וכמובן ראשון המציעים, אלי אפללו, שגם מביא נתונים וגם ביקש נתונים טובים יותר. אבל אנחנו נפגשים פה שנה אחר שנה כאילו לא השתנה דבר, וכמדי שנה בשנה מתחיל פסטיבל אחוז הזכאים לבגרויות, ששוטף את כלי התקשורת ומשתלט לרגע על סדר-היום הציבורי שלנו. וממש כמו בפיוט היהודי המפורסם "ונתנה תוקף" הנאמר בימים הנוראים: מי ייעני ומי ייעשר, מי יישפל ומי ירום, עומדים למשפט הציבור ראשי ערים, מורים, אנשי חינוך ולמעלה ממיליון וחצי תלמידים במערכת החינוך במדינת ישראל. והכותרות, חברים, לא היו מביישות תחרות ריאליטי, "כוכב נולד" למשל. כן, חברים יקרים: והיישוב הזוכה הוא, היא; והיישוב המושפל והחלש הוא – כל כך שטחי, חסר ולא שלם, ולצערי כל כך משפיע ועושה רושם, קובע סדר-יום ומתייג ציבורים שלמים בגוונים מסוימים, חלקם מעוותים. אבל בל נטעה. מדובר באחד הנושאים החשובים, המשפיעים והאסטרטגיים ביותר שעליהם מושתתות חברה ומדינה: חינוך – הצביון החברתי של השנים והדורות הבאים; היכן נרצה להיות ואילו פנים יהיו לחברה הישראלית. כך, שנה אחר שנה, דוח אחרי דוח, ועדה אחרי ועדה, ונדמה שלא למדנו כלום, צועדים אנו במקומנו ונוטים לאשליה שכאילו דברים קורים. אני באמת יודעת, כבוד השר, שאתה מנסה לשנות דברים. כבר הבוקר התעוררנו לידיעה שתעלו את משכורות המורים, ואני כולי באמת תקווה שזה יצא לפועל, ומאמינה שאתה כן בכוונותיך ותילחם על כך, ואולי זה ימשוך כוח חשוב לעיסוק שכל כך חשוב לעתיד ילדינו. אבל הנאומים הם אותם נאומים, והאחוזים, אגב, דומים להפליא, רק בהבדל קטן כזה או אחר. הנוסחה מאוד פשוטה, חברים: חפשו את הכסף, בפרפראזה לפתגם הצרפתי הידוע. היכן שנמצא הכסף, שם נמצאות תעודות הבגרות. ממש ככה. גורלם ועתידם של נערות ונערים כאילו מוכתב מראש. תאמר לי מהיכן אתה ואומר לך מהם סיכוייך להצליח בעתיד. לצערנו, כיום הסיכויים של ילד עני להחזיק בתעודת בגרות רחוקים מאוד מהרשימות של משרד החינוך על שיעור הניגשים והזכאים לתעודות בגרות. בתחתית הטבלה נמצאות ערי הפיתוח בפריפריה, ובהקשר זה אצטט את מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר קדמן: כיום ניתן לנבא הצלחה של תינוקות לפי מקום מגוריהם. כמה זה עצוב, כמה אין חדש תחת השמש, מה שהיה הוא שיהיה. ולמה זה? תקנו אותי: האם ילדי הפריפריה הם פחות חכמים? הם פחות טובים? הם פחות מוכשרים? לא. ברור שלא. אבל דוח אחרי דוח לא נעשה דבר, והפערים החברתיים בחינוך ילדינו משקפים את הפערים בחברה שלנו. הגענו למצב שהתוכן שמלמדים בבתי-הספר אינו משנה. בדיוק כמו בנדל"ן – כך בחינוך. מה שקובע זה "לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן". איפה שהנדל"ן יקר, החינוך הוא גם טוב. הנתונים פורסים בפנינו את האמת העירומה. גבעת-שמואל, אבן-יהודה, רעננה, הרצלייה, רמת-השרון, כוכב-יאיר ושוהם הן יחידות הסגולה של הערים שנמצאות בראש הרשימה עם אחוז הזכאות לבגרות הגבוה בשנה הנוכחית – מ-77% ל-85%. ואני רוצה להעלות כמה נקודות שאולי לא מופיעות בדוח הזה, אבל מכתימות לא מעט אנשים ולא מעט מקומות: כמה עולים חדשים הערים האלה קלטו? כמה משפחות רווחה הן קלטו מפני שמשרד השיכון שולח אותן לשם, כי אומרים ששם יש אולי דיור ציבורי בנמצא? כמה אנשים נשלחו לשם בשליחות או בחסות הממשלה – היום, היום, לא בעלייה הגדולה, ממרוקו ובכלל, אלא היום? ואני שואלת: מה קורה? עכשיו, בל נטעה. אם אומר – ונכון, ואני באמת נוטה להאמין, כי אף פעם לא יצאו מאלי אפללו, לפחות ממה שאני הכרתי, נתונים שאינם אמיתיים, אבל אם נכון מה שרם בלינקוב אומר – 9,000 שקל פר-תלמיד במרכז, לעומת 3,000 בפריפריה. אבל תוסיפו לזה את ההשקעה האישית של משפחה במרכז, שיכולה להשלים את החינוך הפורמלי בחינוך בלתי פורמלי, כי הם יודעים שאם הילד חסר לו ידע במתמטיקה, הם יכולים לקחת את המורה הפרטי שייתן לו את הידע במתמטיקה. אם חסר לו ידע באנגלית, הם ייקחו את המורה הפרטי שייתן לו את הידע באנגלית. אם רוצים לעשות לו איזה תעודת בגרות שיש שם איזה נושאים – אתם יודעים? אפילו הנושאים בבגרויות הם כל כך כאלה מעניינים במרכז. אתה יכול לעשות בתקשורת, אתה יכול לעשות בסוציולוגיה, בפסיכולוגיה, אתה יכול לעשות בכל כך הרבה נושאים מעניינים – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: תשאירי חלק לדיון בוועדה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו) אדוני, אדוני, באמת. כבוד השר, אני יודעת את המאמצים שלך. אני רק רוצה לשאול שאלה פשוטה: אם נכון הדבר, מה שהוא אומר, שההשקעה בפריפריה היא פחותה – – שר החינוך גדעון סער: – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו) – – אז צריך לתקן אותה. אבל האם הבאתם בחשבון – – – שר החינוך גדעון סער: השקעה של המדינה – הנתון לא נכון. יכול להיות שאם משקללים – – – של ההורים – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו) אז מה שמחזק את הטענה שבפריפריה צריך להשלים את הפער הזה, את מה שההורים לא יכולים לתת שם. כי אין להם מספיק הכנסה, ואין להם הכנסה גם לשכר דירה, גם להכניס את הילדים למעונות וגם לתת את השיעורים הפרטיים. אנחנו צריכים להשלים את הפער הזה – מה שלא מסוגל האזרח הפשוט, מעוט היכולת, לעשות, תעשה המדינה בשבילו. מה שניתן בחינוך הבלתי-פורמלי על-ידי מי שיש בידו כסף – שהמדינה תשלים את הפער הזה. תודה רבה לך על תוספת הזמן. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה. לפני שישיב השר – חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. אתם שואלים את השר – הוא עולה להשיב לכם, אני לא הבנתי. אתם רוצים לעשות פסק זמן גם בזה? זה רק בכדורסל. בבקשה, אדוני. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, ראשית, באמת צריך לברך על רבע הכוס המלאה או על מה שבכל אופן – העלייה במספר הניגשים לבגרות ובזכאים לבגרות שהיא בשנתיים האחרונות, ובמשמרת שלך. הם עולים ב-2% לשנה, וגם זה בסך הכול נתון חשוב. מסתמנת עלייה, ואחוז אלה שעברו ואלה שזכאים לבגרות הוא הגבוה ביותר משנת 2004, וזה חשוב מאוד. אבל השאלה באמת – הנתונים האלה כפי שהם משתקפים בציבור, ההבדל בין פריפריה ללא-פריפריה, השאלה אם זו האמת, אם זה כל ההבדל. היו"ר גאלב מג'אדלה: איזה, חברתית או גיאוגרפית? אורי מקלב (יהדות התורה): מדברים על גיאוגרפית, גם גיאוגרפית וגם כלכלית. היו"ר גאלב מג'אדלה: חבר הכנסת אפללו אמר – – – אלי אפללו (קדימה): גם וגם. אורי מקלב (יהדות התורה): הוא אמר גם וגם וטען שגיאוגרפית הולכים לקיבוצים. שם זה לא נכון גיאוגרפית, מפני שהאנשים שבפריפריה הולכים לקיבוצים ולמושבים, כי שם הם מקבלים חינוך טוב יותר, זו הסיבה. אנחנו צריכים לדעת לנתח, ולא רק להגיד פריפריה ולא-פריפריה – מה הסיבות? מישהו מעלה בדעתו שהילדים בפריפריה הם פחות מוכשרים ופחות כשרוניים? אנחנו יודעים שוודאי שלא, אלא הפוך – יש להם אפשרות ללמוד, מבחינות מסוימות, הרבה יותר מאשר במרכז. הפיתויים ללכת לרחוב, הפיתויים של הבילויים, של החברה הם פחותים בפריפריה, ולילד ולנער הרבה יותר קל, ויש לו היכולות ללמוד. למה באמת זה לא קורה? עכשיו, אנחנו שואלים קודם כול אם יש לו ארגז הכלים ללמוד. קודם כול – ההוראה; אם יש שם צוות המורים ואת צוות ההוראה שיש במרכז. אדוני השר, מאוד חימם את הלב – קראתי ידיעה בעיתון, שמורים נשארו בגלל המבחן במתמטיקה. השנה ביטלו את המיקוד, היה לחץ של תלמידים ללמוד הרבה חומר והם לא ידעו למקד את עצמם, ומורים נשארו ללמוד עם הילדים בגלל הלחץ אחרי שעות הלימודים ובימים החופשיים שלהם. אני בטוח שזה לא קורה בפריפריה. המורה לא בא גם אם הוא מגיע מרחוק. זה לא קורה בפריפריה. והשאלה היא באמת המשאבים – התוכניות, השעות – האם הרשויות החלשות לא יודעות לעמוד מול משרד החינוך, והם מקבלים פחות או שזה באמת שאלה של השתתפות הרשות, שההשתתפות יותר קלה. אין ספק, שכפי שאמרה חברת הכנסת אורלי לוי, האפשרויות של ההורים בפריפריה הן יותר מצומצמות. אין להם היכולת לקחת מורה שיכול לקדם אותו לקראת המבחנים. כאן בדיוק המקום שמשרד החינוך צריך להיכנס ולחזק. אבל מכיוון שלא נשאר לי הרבה זמן, אז אני רוצה לדבר אתך, אדוני השר, על חלק מהנתונים שפורסמו, שאני חושב שהם מזיקים – – – שר החינוך גדעון סער: אבל לא נשאר לך זמן. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה לאדוני. בבקשה. אורי מקלב (יהדות התורה): הנתונים שמפורסמים על-ידי משרד החינוך, והם נכללים בתוך כל הכלל, ורואים מי נמצא בתחתית הרשימה. מי נמצא בתחתית הרשימה? בני-ברק, ביתר-עילית, מודיעין-עילית. וכולנו יודעים שהנתונים האלה הם לא נתונים נכונים. שם הסיבה היא לא מפני שהם לא מצליחים לעבור. במקומות האלה הם מוסיפים לסטטיסטיקה ואולי נוח להגיד שהמקומות האלה הם המקומות הכי חלשים. שם עוברים מבחנים, לא מבחני בגרות, אבל מבחנים שהם באמת מבחנים שמודדים את ההשקעה בלימודים, הצלחה בלימודים. ואנחנו יודעים שזה לא בכדי. להשאיר את זה בלי הסבר – אני חושב שכשמפרסמים נתונים כאלה באמת צריך לציין מה הסיבות שהאחוז נמוך בערים האלה. תודה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה לאדוני. ישיב למציעים חבר הכנסת גדעון סער, שר החינוך. בבקשה. שר החינוך גדעון סער: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מודה למציעים שהעלו נושא חשוב על סדר-יומה של הכנסת. הנושא מגלם שלושה ממדים: א. הקשר בין רקע סוציו-אקונומי לבין הישגים לימודיים. זה קשר שקיים, למרבה הצער, בכל העולם, מוכר בכל המחקרים, והמדינה, או כל מדינה, צריכה לפעול במדיניות מכוונת לצמצום הפערים, כי הקשר קיים. זאת אומרת, ברגע שאדם הוא יותר מבוסס, הוא יכול יותר להשקיע, והוא יכול גם להשקיע יותר בחינוך. ב. מה סיבות ההבדלים שלא קשורות לסיבות סוציו-אקונומיות, ולכך התייחס גם חבר הכנסת מקלב. בכל שנה, כשאומרים שיפור בזכאות לבגרות, צריך להביא בחשבון שזה הופך ליותר ויותר קשה. מדוע? הפלח בציבור של האוכלוסייה החרדית הופך ליותר ויותר גדול מבחינה דמוגרפית, והוא לא ניגש ברובו לבגרות, כפי שאמר חבר הכנסת מקלב. הבנות ניגשות למבחני סאלד, רובן לפחות. בכל מקרה לא זכאים לבגרות. ואז המשמעות היא שכדי לעשות שיפור, אתה צריך לעשות שיפור מאוד גדול. זאת אומרת, שיפור קטן – אתה תרד, כי הנתח של הקבוצה החרדית ושל הקבוצה הערבית, שההישגים שלהן הם פחות מהממוצע, הוא נתח גדל בכל שנתון של גיל. אורי מקלב (יהדות התורה): יותר – – – שר החינוך גדעון סער: תקשיב, חבר הכנסת מקלב, אני רק מסביר. תאמין לי, אני אסביר את הדברים, לא תהיה לאף אחד טענה. נקודה שלישית – מה השיפור היחסי, וזה הדבר החשוב ביותר. אני מצטער מאוד שכלי התקשורת מפרסמים נתונים, כמו שאמרה חברת הכנסת אורלי לוי, שהם אבסולוטיים. כי למשל שוהם, שהיתה ראשונה, היתה בירידה – ירדה השנה בזכאות לבגרות. רוב היישובים שהשתפרו, רוב המקומות שהיה בהם שיפור, הם דווקא הרשויות החלשות יותר. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): שם יש צרות של עשירים. שר החינוך גדעון סער: חברת הכנסת לוי, תקשיבי, זה מאוד חשוב, כי לרשויות האלה צריך לטפוח על השכם. אם אני לוקח את שמונה הרשויות שעשו את השיפור הכי גדול בזכאות לבגרות, הן כולם במדרג טיפוח, בינוני או נמוך – שש רשויות נמוך, שתיים בינוניות. הראשונה בעלייה בזכאות, בשיפור, שהיא מרקע גבוה, זה אבן-יהודה. אני נותן דוגמאות: אכסאל, לא רחוק מעפולה – עלתה העלייה השנייה בגודלה, 22%. היא במקום סוציו-אקונומי נמוך. אני לוקח מקומות לדוגמה. נהרייה עלתה ב-9%. זו עלייה מדהימה. עלייה של 9% זו עלייה מדהימה. בוודאי ליישוב קטן, כי זה לא יכול להיות איזה משהו סטטיסטי. ערד עלתה בלמעלה מ-8%. מעלות–תרשיחא עלתה כמעט ב-7%. אני מדבר על שנה, זה משמעותי מאוד, לשים לב מה השיפור. השיפור לא מחק את הפער, הוא צמצם את הפער, אבל חשוב מאוד לשים לב. אני הולך לדבר על מחוזות, כי יכול להיות שמעלות–תרשיחא למשל, או מקום כזה או אחר לא מייצג, אז אני רוצה לדבר על מחוזות, כדי להראות לבית שהשיפור הוא רוחבי. אז המחוז שעשה, בשנתיים שאני שר חינוך, את השיפור הכי גדול זה מחוז הצפון, שהוא בוודאי פריפריה גיאוגרפית, אבל גם אם היינו בודקים לפי מצב סוציו-אקונומי היינו מגיעים לאותה תוצאה. הוא עלה במצטבר בשנתיים ב-5.2%. אלי אפללו (קדימה): אבל באיזה פער לעומת מרכז הארץ? שר החינוך גדעון סער: נכון, אין ספק, נקודת המוצא של המחוז הזה, חבר הכנסת אפללו, היתה הכי נמוכה מלכתחילה, אבל הוא עלה בשיעור הכי גבוה. אלי אפללו (קדימה): יישר כוח. שר החינוך גדעון סער: יישר כוח קודם כול למחוז צפון. עשו עבודה יפה. אחריו, שני המחוזות שעלו הכי הרבה, ב-4.5%, זה מחוז דרום – גם פריפריה, ואגב, כל הקפיצה היתה בשנה הקודמת, לא השנה – ומחוז תל-אביב. אלה שני המחוזות. ואחר כך, שאר המחוזות גם עלו: מחוז מרכז ב-4.45%; מחוז ירושלים ב-4%; מחוז חיפה ב-3.45%; המחוז ההתיישבותי, מינהל החינוך ההתיישבותי, ב-3%. אלה הנתונים. אם ניקח מגזרים – המגזר הערבי זה בוודאי פריפריה סוציו-אקונומית וגיאוגרפית, כי הוא מרוכז ברובו – אומנם יש במחוז מרכז, רובו בצפון, ובדרום בדואי. אם היתה עלייה בשנתיים במצטבר של 3.9%, המגזר הערבי עלה בלמעלה מ-5%. השנה היתה עלייה ממוצעת של 2.2%, והמגזר הערבי עלה בלמעלה מ-3%. אז עוד הפעם, זה לא מחק את הפער, אבל זה צמצם את הפער. עכשיו, יש בהחלט עוול ליישובים, כמו שאמר חבר הכנסת מקלב. מה זאת אומרת עוול ליישובים? אם ביישוב מסוים יש ציבור גדול שלא ניגש מלכתחילה לבגרות, כי הוא למשל ציבור חרדי, אז האחוז יטעה, כי הוא לא ישקף אפילו את אוכלוסיית הלומדים, כי יכול להיות שלומדים שם בישיבות, ולא לומדים שם לבגרות. הנתון הוא תמיד נתון של שכבת גיל, כמה אחוזים משכבת גיל. למשל כשאנחנו אומרים – אני רואה שבעיתונים כתוב: לרוב אין זכאות לבגרות. זה גם לא מדויק, ואגיד לכם למה זה לא מדויק. כי אם עברנו את ה-48% השנה, מתוך קבוצת גיל יש לנו למשל את התלמידים במזרח-ירושלים, שלא לומדים בכלל לבגרות הישראלית, אבל הם נחשבים בשכבת הגיל, ויש לנו למשל ציבור חרדי גדול שגם הוא לא ניגש לבגרות. ולכן אני אתייחס גם לנושרים, חברת הכנסת לוי, אבל אני קודם כול אומר שאחוז הזכאים האמיתי הוא הרבה יותר גדול מהאחוז שנראה ביחס לקבוצת גיל. עכשיו הנושרים, כי אנחנו לא יכולים רק להעלות את מספר הזכאים ולא להעלות את מספר הניגשים ואת מספר הלומדים. אז אני אומר: השנה היתה עלייה בכל הפרמטרים, לא רק עלייה בזכאים. היתה עלייה בלומדים של 2.5%, מ-79.8% ל-82.3% משכבת גיל. זה אומר שבתוך שכבת גיל למעלה מארבע-חמישיות למדו במסלול עיוני לבגרות, עלו בלומדים יותר מכפי שעלו בזכאים, שזה 2.2%, וניגשו יותר. לא כל מי שלומד גם ניגש בסופו של דבר. הניגשים – זה דבר שנקרא נשירה סמויה, שגם בו צריך להיאבק. הניגשים עלו מ-71.8% ל-73.7%, עלייה של 1.9%. מה זה אומר לנו? קודם כול, זה לא סיבה לנוח על זרי דפנה, זה בסך הכול אינדיקציה שהמערכת היתה במגמת שיפור בשלושת הפרמטרים לעניין זה, כמו שיש פרמטרים במיצ"ב, כמו שיש פרמטרים במבחן בין-לאומי, ויש עוד פרמטרים שאנחנו עובדים עליהם, למשל בגרות איכותית. זה מאוד חשוב שהקבוצה של אלה שניגשים לחמש יחידות במתמטיקה או במדעים גם תגדל, לא רק שתהיה בגרות. בגרות זה חשוב, כי בגרות – אדם שסיים את הלימודים ויש לו בגרות הוא בנקודת התחלה יותר טובה בחיים מאשר אדם שאין לו בגרות. אבל ודאי אדם שיש לו תעודת בגרות איכותית – גם זה פרמטר שהמערכת צריכה לשים לב אליו. אז בסך הכול, אני אומר, היה שיפור שהוחל לרוחב כל המערכת, שהוחל בכל הפרמטרים. אנחנו משתדלים להשקיע תקציבים באופן דיפרנציאלי. אני רוצה לתת דוגמה: אני הצלחתי לגייס לאחד היעדים החשובים שהצגתי – התאמת מערכת החינוך למאה ה-21, תקשוב – 440 מיליון שקל בתקציב הדו-שנתי. החלטתי – וזה בדרך כלל לא החלטה ששרים מקבלים – רק ללכת לדרום-צפון, להכניס את כל בתי-הספר היסודיים בדרום ובצפון, השנה ובשנה הבאה. השנה נכנסו 200, בשנה הבאה ייכנסו 670 בתי-ספר יסודיים, וכל בתי-ספר בדרום ובצפון ייכנסו לתוכנית הלאומית. אגב, כתוצאה מזה, ערים מבוססות כמו תל-אביב והרצלייה מפתחות תוכניות תקשוב עצמאיות, ומבקשות עזרה ממשרד החינוך, אבל לא באותו היקף. אלי אפללו (קדימה): אין להם בעיה כספית שם. שר החינוך גדעון סער: אמת. התוצאה טובה. עכשיו הכנסנו גם את מחוז ירושלים לשנה הבאה, לתשע"ב, אבל אני נותן דוגמה של משאב תוספתי שחילקנו אותו באופן דיפרנציאלי, ובאותו אופן אני יכול ללכת על כל דבר ודבר. כל גני-הילדים, למשל, שהשנה נכנסו ל"אופק חדש", הם רק במחוזות דרום וצפון. היו"ר גאלב מג'אדלה: מה עם הפריפריה החברתית, אדוני השר? יש במרכז הארץ – – – שר החינוך גדעון סער: נכון, יש במרכז. אז יש עיר אחת במרכז הארץ שהוחרגה ונכנסה – לוד. נכון, את לוד הכנסתי בתוכנית התקשוב במסגרת הטיפול הנקודתי, כי יש לי גם כלי של טיפול נקודתי, והיא נכנסה. היו"ר גאלב מג'אדלה: אתה תגדיל ביישובים אחרים? שר החינוך גדעון סער: אבל אני חייב, אדוני היושב-ראש – יש לך משאב. המשאב לא מכסה את כל מה שאתה רוצה. אמרתי, אני חייב לעשות מהלך מערכתי. כל המחוז ייכנס, כל המורים יקבלו הכשרה להעביר שיעורים תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת, כל המנהלים יקבלו את ההכשרה, נגמור מחוז מסוים, נתחיל מהפריפריה, אחר כך נתקרב למרכז, וכמובן, אם נתקרב למרכז, יהיה לנו שיקול כפול: איך אנחנו ממשיכים בגיל – למשל, הכשרנו את כל בתי-הספר היסודיים, אנחנו רוצים לעלות לחטיבת ביניים, כדי שכל המיומנות שהם צברו לא תלך לאיבוד בחטיבת הביניים, מצד אחד, ומצד שני, איך אנחנו מתרחבים גיאוגרפית. ואז, אם יהיה לי משאב מוגדל ואני אצטרך להחליט במחוז מרכז, אני גם אסתכל על העניין הסוציו-אקונומי כשיקול מי ייכנס קודם. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אולי גם לתת למורים – – – להגיע לפריפריה. שר החינוך גדעון סער: אנחנו גם עושים תמרוץ למורים להגיע לפריפריה, עושים תמרוץ, ואני יושב הרבה על הנושא הזה. אני יכול לתת כל כך הרבה דוגמאות – כמו שנתתי עכשיו את התקשוב – לעמוד ולתת אלף ואחת דוגמאות. יש גם "מדד שטראוס", מה שנקרא, שמדדי הטיפוח היותר גדולים יקבלו יותר תקציב. גם בצמצום תלמידים בכיתות אנחנו הולכים על-פי מדד טיפוח. להגיד לכם שזה מספיק? אני אומר שלא. ולמה לא? כי היום חינוך מורכב בעצם משלושה דברים: מה המדינה משקיעה, מה הרשות המקומית משקיעה ומה ההורים משקיעים. אתה כמדינה בוודאי לא תקפח – להיפך – את הסוציו-האקונומי החלש, אבל רשות חזקה היום משקיעה הרבה, אנחנו לא נהיה נגד זה. אגב, גם ברשות חזקה יש שכונות שהן פחות חזקות והן שכונות חלשות, אבל הם יכולים להשקיע. תל-אביב–יפו יכולה להשקיע בשכונות שהן פחות חזקות סוציו-אקונומית בדרום העיר יותר מרשות שהיא חלשה. וכמובן הורים – שיעורים פרטיים, אם ניקח שיעורים פרטיים, ניקח אנגלית, המקצוע שיש בו הכי הרבה שיעורים פרטיים – מי יכול להרשות לעצמו את זה? כמובן, הורים שיש להם. אז מה אנחנו עושים? אם אנחנו – והזכירה את זה חברת הכנסת אורלי לוי, שדיברה על הרפורמה. אנחנו בשלב האחרון-אחרון של השיחות, ונגיע לרפורמה שמעלה את שכר המורים בעשרות אחוזים; לא בשברירי אחוזים, בעשרות אחוזים. אז פחות ילך לשיעורים פרטיים, ויהיו יותר שעות פרטניות שיוכלו לשמש כמשאב לאותם ילדים שההישגים הלימודיים שלהם פחות טובים וצריך לחזק אותם בשיעורים בקבוצות קטנות, כמו שקיים היום בבתי-ספר היסודיים. במסגרת בתי-הספר התיכוניים, אגב, יש כאלה שאומרים שאחת הסיבות לכך שלא הגענו עד היום לשם היא גם שיש מורים שמכינים לבגרות שעדיף להם יותר שעות בשיעורים פרטיים מאשר בשיעורים בבית-ספר. גם את זה צריך לדעת ולהבין. לכן כל המאמצים שלנו, המטרה שלהם היא להביא מורים יותר טובים למערכת, לחזק את מעמד המורה. כמה שנחזק את החינוך הציבורי – נצמצם את הפערים. המשימה הזאת מאוד קשה, כי הפערים במדינת ישראל הם הגדולים בעולם המערבי. מה, פערים נולדים במערכת החינוך? מערכת החינוך מתמודדת עם הפער הכלכלי. הפערים הם תוצאה שגם עליה אנחנו צריכים לחשוב, כי בסופו של דבר אם לא נשנה, למשל, מדיניות של מסים ונגבה יותר מסים ישירים ופחות מסים עקיפים, כי זה צדק חברתי, אז בסופו של דבר התהליכים של הגדלת הפערים או יימשכו או לא ישתנו, ואז המצב הוא קשה ביותר. לכן אני רוצה לומר לבית, א. אני רוצה להודות לחברי הכנסת שהעלו את הנושא. אנחנו מוכנים להציג בצורה השקופה ביותר את הנתונים בכל יישוב. אני רוצה להגיד שיש רשויות בפריפריה שעושות עבודה מדהימה בחינוך, ואני רואה נתונים יפים מאוד. צריך להבין שביישוב שיש בו למשל ריכוז פחות גדול של לומדים לבגרות – למשל עיר פיתוח שיש בה אחוז גדול של תלמידים חרדים – אז גם האחוז משכבת גיל משקר, הוא לא אחוז אמיתי, כי למעשה באופן אפקטיבי האחוז שלה יותר גדול משל רשות מקבילה שהציבור החרדי בה הוא ציבור יותר קטן מבחינה דמוגרפית. אנחנו נציג בשקיפות את הדברים. אנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים. אני מאוד מאמין בצמצום פערים באמצעות חינוך, ואחד הדברים שבוודאי יכולים רק להועיל זה שהנושא הזה לא ירד מסדר-היום. היו"ר גאלב מג'אדלה: מה מציע אדוני השר? שר החינוך גדעון סער: כל הצעה שמקובלת על המציעים – מליאה, ועדה – מקובלת גם עלי. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה לאדוני השר. מה מציעים חבר הכנסת אפללו וחברת הכנסת לוי אבקסיס? אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אם הייתי מאמינה שיהיה פה דיון במליאה בזמן הקרוב או בקדנציה הזאת, אז הייתי מבקשת דיון מעמיק במליאה, כדי להכריח את כל באי הבית לשמוע. אבל מאחר שאני לא מאמינה שזה יקרה בזמן הקרוב, אז ועדה. היו"ר גאלב מג'אדלה: הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר גאלב מג'אדלה: שמונה בעד, נגד ונמנעים אין. הנושא עובר להמשך דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט.