קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ציון מאה שנים להתיישבות בעמק יזרעאל
היו"ר ראובן ריבלין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להמשך סדר-היום. הנושא: ציון 100 שנים להתיישבות בעמק יזרעאל, הצעות לסדר-היום מס' 5676, 5608, 5645, 5664 ו-5728.
שרים וחברי הכנסת, גברתי השרה, יוזמת הישיבה לציון 100 שנה להתיישבות בעמק יזרעאל חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, ראש מועצת עמק יזרעאל אייל בצר, אנשי העמק, עמק יזרעאל, הוותיקים והחדשים שמקרוב באו, גבירותי מורותי, מורי ורבותי, קהל נכבד, אנחנו פותחים כעת דיון חגיגי במסגרת הצעות לסדר לציון 100 שנים להתיישבות בעמק יזרעאל. אני מקדם אתכם בברכה, אורחינו אנשי ההתיישבות בעמק, ברוכים הבאים לירושלים ביום חגה, יום ירושלים, ולכנסת.
אין צורך להכביר מלים על חשיבותה של ההתיישבות הוותיקה בעמק יזרעאל ועל תפקידה המכונן באותם ימים קריטיים שבין העלייה השנייה לשלישית. גאולת האדמות, שהיום הפכה למושג מעורר מחלוקת גם בתוכנו, היתה אז, כמובן מאליו, מהלך שבלעדיו איִן להנעת התהליך הציוני ולמתן משמעות מעשית לחזון שיבת ציון. מי לנו, למשל, כמאיר יערי, מהמנהיגים הבולטים של מפ"ם ו"השומר הצעיר" והאידיאולוג הבולט שבהם, שבנו ונכדו שירתו כאלופים בצה"ל, שהיה בין מקימי קיבוץ מרחביה שבעמק, ובו התגורר עד יומו האחרון. חברי ה"גדוד" שיערי חבר אליו, אף הקימו לימים את בית-אלפא.
העבודה העברית היתה נדבך מרכזי בהקמת יישובי העמק ובפיתוחו, וכך הקים "גדוד העבודה" על שם טרומפלדור את עין-חרוד ותל-יוסף.
סיפורו של העמק, אחד האזורים המרהיבים בארץ, שהיווה עוגן מרכזי ודרך חשובה עוד מתקופת השופטים המקראית, הוא, רבותי, הסיפור של כולנו כאן, של 100 שנות הציונות האחרונות. עמק יזרעאל, ונהלל בראשו, הוציא מתוכו לאורך השנים כמה מטובי בנינו ומנהיגינו, ובהם נבחרי ציבור שכיהנו בבית הזה. מכפר-יחזקאל עד כפר-יהושע, מבית-אלפא ושדה-יעקב עד נהלל ותל-עדשים, היה ונותר העמק עוגן של השראה, של התיישבות חקלאית וכפרית, תעודת כבוד למעשה הציוני לדורותיו.
אני מאחל לכם, נציגי העמק ותושביו, לפחות עוד 100 שנים של יצירה ושגשוג, לתפארת מדינת ישראל והמפעל הציוני. ברוכים אתם בבואכם.
אני מזמין את חברת הכנסת רוחמה אברהם לשאת דברים, כיוזמת האירוע וכראשונה בין חברי הכנסת המבקשים לציין 100 שנים להתיישבות בעמק. בבקשה.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, ידידי ראש המועצה אייל בצר, תושבי עמק יזרעאל המכובדים, ברוכים הבאים. "באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל", כך כתב נתן אלתרמן על עמק שתמיד השתוממו מיופיו ומפירותיו, שבו יש מראה של פסיפס עם מרבדים ירוקים, פרחים בשלל צבעים. פסיפס מדהים של השדות המעובדים, שמתחדש ומתהדר כל עונות השנה. פסיפס מרהיב שעטוף בהרי הגלבוע והרי הגליל התחתון.
חברי חברי הכנסת, בימים הללו אנחנו חוגגים ומציינים 100 שנים להתיישבות מדהימה בעמק; 100 שנים של הגשמת החלום הציוני; 100 שנים של עשייה ושירה אמנותית, שהולכת ומתגברת משנה לשנה; 100 שנים של חלוציות פורצת דרך בחקלאות, בהתיישבות, בתרבות, בחינוך.
אדוני היושב-ראש, עמק יזרעאל, כפי שאמרת, מגלם בתוכו את רעיון החלום הציוני בארץ-ישראל. בניית העמק התבססה על ערכי אהבת הארץ הזאת: ערכים של חזון, ערכים של חלום, ערכים של הגשמת החלום, שהוא המהות הישראלית, והיא היא שמאפיינת את תושבי הארץ הנהדרת הזאת.
בשנות ה-20 של המאה הקודמת הוקמו בעמק באופן אינטנסיבי ומרוכז נקודות התיישבות שיתופיות מסוגים שונים. במרחב קטן צמח לו פולקלור מקומי, שביסס מורשת תרבותית ואידיאולוגית מגוונת, מורשת שבמרכזה עמד המאבק להיאחזות באדמת הארץ והפיכת המתיישב היהודי, הגלותי, לחקלאי המתפרנס מיגע כפיו, עם שאיפה גדולה ליצירת חיי שיתוף וחיי חברה ייחודיים.
היום אנחנו מציינים בגאווה ובסיפוק את החלום שהפך למציאות. עמק יזרעאל הוא הפורה והגדול ביותר במדינת ישראל, עם 350,000 דונם, 39 יישובים משגשגים, 15 קיבוצים, 14 מושבים ו-33,000 תושבים נפלאים ונהדרים.
עמק יזרעאל הוא מועצה חקלאית שרואה חשיבות רבה בשמירה על השטחים הפתוחים ועל איכות הסביבה. העמק הוא חלום, והוא מצוי בקצב פיתוח אדיר, עם תנופת בנייה במרבית יישובי המועצה. במיוחד בעשר השנים האחרונות אנחנו עדים ליותר פיתוח תשתיות ביישובים; להתרחבות ולקליטת משפחות חדשות; למערכת חינוך שהיא הנושא המרכזי שעומד בראש סדר העדיפויות.
מכאן, מכנסת ישראל, מירושלים ביום חגה, אני משבחת ומברכת את עמק יזרעאל כולו, את התושבים, את התלמידים, ובמיוחד אותך, ידידי אייל בצר ראש המועצה, על זכייתכם בפרס יחידת נוער מצטיינת. יישר כוח ותבורכו על כך. אתם מקור לגאווה גדולה לארץ הנפלאה שלנו. אני מעריכה ומוקירה את עצם העובדה שבתי-הספר שלכם מובילים מדי שנה בגיוס לצה"ל, שהשירות בו הוא נר לרגלי הנוער המדהים שגדל בעמק, נוער שמתחנך על ערכים של רעות, ערכים של נתינה וערכים של אהבת המולדת, אותם ערכים שהובילו את האבות המייסדים בתחילת ההתיישבות בעמק ובימים הראשונים של הקמת ארץ-ישראל.
היום כולנו זוכים לטעום מפירותיו של עמק יזרעאל, שהוא היהלום שבכתר של המפעל הציוני. היום עיני כולנו נשואות אליכם, תושבי העמק הנפלאים, שמכבדים אותנו כאן ביציע. היום כנסת ישראל אומרת לכם תודה. תודה על מפעל התיישבותי מדהים. תודה על השכנות הטובה בין האוכלוסיות השונות. תודה על הגשמת חלום עם אמונה גדולה בלב, שהיא הדרך לקיום משותף באזור ובארץ כולה.
ביום חגה של כנסת ישראל, ביום חגה של ירושלים, אני מאחלת לכם עוד שנים רבות של פסטיבלי חלב ודבש בשבועות ושל הגשמת החלום שמלווה אותנו ועוד ילווה אותנו שנים רבות. חלום שבו באה מנוחה ליגע, ומרגוע לעמל. לילה חיוור משתרע, ים הדגן מתנועע, שיר העדר מצלצל, זוהי ארצי ושדותיה, זהו עמק יזרעאל. תבורך ארצי ותהולל, מבית-אלפא עד נהלל.
תודה רבה לכם על הכול.
(מחיאות כפיים)
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. לא נהוג למחוא מחיאות כפיים, אפילו לחברת הכנסת רוחמה אברהם. חבר הכנסת דני בן-סימון.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אתחיל בבקשה אחת, ברשותך, העוזרת הפרלמנטרית שלי נולדה בנהלל וביקשה שאני אזכיר את פרס ההצטיינות של מחלקת הנוער, אחרת אני לא חוזר ללשכה, לכן אני עושה את זה באהבה ושמחה.
ווידוי נוסף הוא שמכל האזורים בארץ שבהם שוטטתי בשנים האחרונות, דווקא עמק יזרעאל לא נתן לי הרבה פרנסה עיתונאית, כי מכל האזורים הבעייתיים בארץ, עמק יזרעאל נראה מושבה ירוקה, מוריקה, של קיבוצים, מושבים, מקום יפה. אני לא עשיתי קריירה על מקומות יפים, ולכן הגעתי לאזור רק כדי לבדוק מה שלום הקיבוצים, מה שלום ההפרטה, באיזה קיבוץ, זה או אחר, מה שלום – זיכרונות מהפילוג של שנות ה-50. כלומר, יותר נוסטלגיה מאשר בעיות. מכל האזורים שעסקתי בהם בארץ, יחסית, עמק יזרעאל הוא אזור יפה שהולך לו. ולכן אני רק משתתף בהצלחה שלכם, ורוצה לומר שיש בי איזושהי – אני לא רוצה להגיד שקיקה – אבל איזו התאהבות ברעיון שמתגשם.
ואתם מציינים 100 שנים. דיברתי כאן כש"אליאנס" ציינה 150 שנה, ולפני שבוע באו אלי מנהלי בית-הספר, הפנימייה שבה למדתי, שנקראת "כפר הנוער הדתי", בכפר-חסידים, בפאתי עמק יזרעאל, ליד קיבוץ יגור, ואמרו לי: בן-סימון, אתה בא לדבר אצלנו, כי אנחנו מציינים 75 שנה. אתה בסוף מוקסם מ-100 שנה, 200 שנה, 300 שנה, ואתה חלק מהדברים שמתהווים. אז עמק יזרעאל הוא אחד המקומות הראשונים, ולכן אני מוקיר ואני עושה את זה בצניעות יוצאת דופן, כמי שגם חווה חוויה ראשונית.
ואני רוצה לומר מלה, כי יש בי גם כמעט יחס של קדושה לכל מה שחלוצי. כל מי שמתחיל מפעל בפעם הראשונה הוא חלוץ, ויש משהו שאתה, אפילו כערבי ישראלי, חייב לאהוב, אלה שעושים מעשים ראשונים. אל תיקח את זה באופן אישי.
לכן אני אומר, יש איזה משהו יוצא דופן בחלוצים, ואחד הדברים שיש בהם, זה שהם מתחילים – – –
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת דני בן-סימון, סתם עלה לי בראש – חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי היא הראשונה שביקשה להפסיק את המואזין. היא החלוצה בתחום הזה. אני צריך להעריך את זה?
דניאל בן-סימון (העבודה):
לא נערבב קודש בחול.
היו"ר אחמד טיבי:
לא כל חלוץ הוא חלוץ מרכזי שמבקיע, אדוני.
דניאל בן-סימון (העבודה):
נכון. דיברתי אתמול עם אריק נחמקין – כדי לדייק, מוותיקי העמק, איש תנועת העבודה – ואמרתי לו: תגיד, אני עומד לדבר היום, מה לומר? הוא נולד בנהלל, והוא אמר לי: שחיינו היו גן-עדן באותה תקופה. אמרתי: איך יכול להיות? לא היה כלום. הוא אמר: בגלל שלא היה כלום, בגלל החוויה הזאת של לקנות זוג סנדלים אחת לשלוש שנים, ושזוג סנדלים עובר מאח לאח, ושמקבלים אוכל טוב אחת לכמה שבועות – היתה בזה חוויה ששום חוויה אחרת לא משתווה אליה.
לכן אני אומר, זה משהו שאנחנו לא יכולים להבין אותו – מקום שיש בו שפע אבל אין בו אושר כפי שהיה למי שלא היה לו כלום. זה משהו שכנראה צריך לחיות במקומות האלה כדי להבין את תחושת השליחות, תחושת החלוציות. ולכן הוא אמר לי: כשתעמוד פה תציין שהיו לנו חיים מצוינים עוד לפני שקמה המדינה, ושהיחסים עם הכפרים הערביים היו מצוינים. נכנסתי ובאתי אליהם, לא יודע מי חי באותה תקופה, וכאילו הרגשנו כמו אחים, עד שהתחילו הבעיות ופירקו בינינו.
לכן אני אומר, זה הומאז', זו מילת תודה למשהו שהתחיל מחדש ועיצב את החברה הישראלית.
אני רוצה לומר מלה על שני אירועים שמעניינים אותי באופן אישי, וזה מה שקרה בקיבוץ בשנות ה-50. התקופה האידיאולוגית הזאת, שאותי באופן אישי ריתקה – כי באתי כמה פעמים לקיבוץ עין-חרוד, וכשאני רואה את עין-חרוד איחוד ועין-חרוד מאוחד אני נזכר שפעם היתה אידיאולוגיה, ואפילו אידיאולוגיה פנאטית, שבה בני משפחה התפלגו זה מזה – אני מבין שאני נוגע בנושא כואב – כי זה אהב את סטלין וזה שנא את סטלין. יש משהו כמעט ראשוני בפילוג על רקע אידיאולוגי, חוץ מהפילוג שהיה בעבודה עכשיו, שהוא גם כן אידיאולוגי מאוד – – –
שלמה מולה (קדימה):
זה ממש לא אידיאולוגי.
דניאל בן-סימון (העבודה):
ולכן אני אומר, מאז הפילוג ההוא לא היה פילוג כזה. אני אומר, זו תחושה שהיא מדהימה בעוצמה שלה.
דבר נוסף – מה שבא אחרי הקיבוצים והמושבים, ערי הפיתוח. אני ביקרתי במגדל-העמק, ביקרתי ביוקנעם – אותם אנשים שהגיעו בשנות ה-50 והלכו בעקבות החלוצים, רק שהם לא קיבלו את ההילה של החלוציות, וחבל. כי גם מי שבא בשנות ה-50 והתחיל משהו חדש, אפילו שהוא עלה מאיפה שהוא עלה, בלי הרקע הנכון, הוא צריך להיחשב חלוץ. לצערי, דליה, במגדל-העמק לא תשמעי אנשים שיש להם תחושת חלוציות. הם עולים ותמיד נשארים עולים. מי שמיישב קיבוץ או מושב נחשב אחרת.
אני זוכר את יוקנעם כמעברה, בשנות ה-70 וה-80, והיום, לראות את ההתפתחות של היישובים שם, לראות את יוקנעם היום – קריית ההיי-טק של מדינת ישראל, אחד המקומות המדהימים ביותר. ואני זוכרים את הכלבים שנשלחו כדי לזרוק את הפועלים. אנחנו זוכרים את "סולתם", אנחנו זוכרים את המאבקים, ואני חייב לומר, זה סיפור הצלחה יוצא דופן. להיכנס היום ליוקנעם ולראות את ההתיישבות המודרנית הזאת ולראות את היישובים הקהילתיים שבניתם, למרות שגנבו תושבים טובים – במירכאות – זה סיפור הצלחה יוצא דופן.
הסיפור, ההתיישבות בעמק יזרעאל, לא רק שהיא יפה ואסתטית, והצבעים האלה, הירוק והרעפים האדומים, שנותנים לך תחושה שאתה במקום אחר, כמעט בטייבה, זה משהו יוצא מן הכלל, משהו יפה.
ולכן, אני אומר שזה יום של עמק יזרעאל, 100 שנים – תמשיכו בשליחות החלוצית, אפילו שאין חלוצים היום; אנחנו דור שלישי, רביעי, חמישי כבר אחרי החלוצים – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
יש, יש, יש.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אל תשווה את ההתיישבות ההיא לחלוצים האלה. אני עדיין חושב שהם בנו את הארץ – לא אכנס לוויכוח פוליטי – ואני מרכין ראש בפני המעשה היוצא דופן הזה. אם יש מקום – למצוא מקום לגור בו לעת זיקנה, זו ההזדמנות לבקש, בשבילי כמובן. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך, חבר הכנסת דני בן-סימון. תמיד תענוג לשמוע אותך. חבר הכנסת אריה אלדד.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אנשי העמק, סיפור ההתיישבות בעמק הוא הסיפור של הציונות. ב-1891 מבקרים מזא"ה ואוסישקין בעמק ונשבעים לגאול את אדמותיו. ומסתבר שאין די בשבועות. חנקין, כנציג "חובבי ציון", מתחיל משא-ומתן עם משפחת סורסוק מביירות, האפנדים של העמק, אפילו חותמים. "חובבי ציון" מרוסיה שולחים מקדמה אבל לא שולחים את שאר התשלום, והעסקה נתקעת. המקדמה עם החוזה נשארים אצל משפחת סורסוק בביירות.
כשהרצל מתייאש מהתקווה שלו לקבל צ'רטר מדיני על ארץ-ישראל, הוא משלים, חלקית לפחות, עם הטקטיקה של "חובבי ציון". הוא יוצר איזושהי סינתזה בין הציונות המדינית ל"חובבי ציון". שליחיו של הרצל מקיימים משא-ומתן לרכישת אדמות העמק, אבל במקביל יק"א מנהלת משא-ומתן לרכוש, והמחירים עולים, כי יש שניים שמתחרים זה בזה. מ-25 פרנק לדונם הגענו ל-43 פרנק לדונם, הרצל מת ולא קנינו.
ב-1911, סוף-סוף, רופין וחנקין חותמים על העסקה הראשונה עם אותה משפחת סורסוק, קונים שטח אדמה ראשון מאדמת פולה. אבל האריסים הערבים שיושבים על האדמה לא מפנים אותה, וצריך לשלם להם עוד פעם, וזה גם לא עוזר. בסוף שולחים קבוצת כיבוש של "השומר" – בתקופה ההיא כיבוש היה שבח ולא גנאי – ורק אז מקימים את היישוב היהודי הראשון, מרחביה. ואת 100 השנים האלה אנחנו מציינים היום.
צריך לקנות, צריך לשלם שוב פיצויים לאריסים, צריך גם לפנות אותם, בסוף צריך לקבוע עובדות בשטח. דוגמה מובהקת לסיפור ההתיישבות בעמק זה משמר-העמק. האדמות נרכשות אחרי מלחמת העולם הראשונה על-ידי קרן הקיימת. הגרעין, "השומר הצעיר" מפולין וגליציה, נוסד ב-1922. שלוש שנים הכשרה – עולה לקרקע ב-1926. 1929 – פרעות תרפ"ט, שחיטות בכל הארץ, התקפות על משמר-העמק, חברי הקיבוץ נוטשים את המשק בחסות המשטרה הבריטית. יש פולמוס ציבורי אדיר. אורי צבי גרינברג קורא לזה "הפקר העמק", לא משמר העמק. בסוף הם חוזרים, כמובן, ומותקפים שוב ושוב ושוב, עד שב-1948 קאוקג'י עולה על משמר-העמק. הקרב המכריע על עמק יזרעאל מתרחש שם, במשמר-העמק – קאוקג'י מול יצחק שדה ודן לנר ואחרים. בהכרעת הקרב במשמר-העמק, בסופו נמלטים קאוקג'י ואנשיו, וכפריים רבים מאוד עוזבים את הכפרים הערביים מסביב. אז מוכרע גורל העמק.
אחרי מאורעות תרצ"ו, כתב אורי צבי: "רבותיכם לימדו: ארץ בכסף נקנית./ קונים את הניר ותוקעים בו מעדר./ ואנוכי אומר: אין ארץ בכסף נקנית/ ובמעדר גם חופרים וקוברים את המת. – – – ורק ההולך אחרי התותח בשדה,/ זוכה כן ללכת אחרי מחרשתו הטובה/ על זה השדה שנכבש".
בוויכוח ההיסטורי, איך מיישבים את ארץ-ישראל, באבולוציה או ברבולוציה, במחרשה או בחרב, קבעה ההיסטוריה: אין זה בלי זה. כמו סמל הפלמ"ח, שיבולים וחרב. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אלי אפללו, חבר סיעת קדימה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרה המכובדת, בראש ובראשונה אני רוצה לברך את רוחמה אברהם-בלילא על היוזמה הראויה, הציונית, הטובה, לקיים את היום כאן בכנסת ואת האירוע כאן במליאה לציון 100 שנות התיישבות בעמק יזרעאל; גם מכובדי ראש המועצה אייל בצר.
ההתיישבות החקלאית היהודית בעמק יזרעאל היא המעשה הציוני החשוב ביותר, עוד לפני החרב, שהביא לתקומת המדינה. אי-אפשר לתאר את עצמאות ישראל בלי ההתיישבות. עמק יזרעאל היה, הווה ויהיה מאזורי ההתיישבות החשובים ביותר, ומהווה דוגמה ומופת לאחיזתנו בקרקע, לזיקתנו לארץ-ישראל, לפיתוח חקלאות מודרנית, לשורשיותנו בארץ ולהישגים חברתיים סוציאליים.
מושב שדה-יעקב שבעמק הוא המושב הראשון בארץ של הציונות הדתית, מושב של "הפועל המזרחי", שנוסד בשנת תרפ"ז, 1927 – 16 שנים לאחר היישוב הראשון בעמק יזרעאל. המושב שדה-יעקב הוא ראשון לעוד 104 מושבים ויישובים של "הפועל המזרחי" שהוקמו מאז, זאת בנוסף לכ-20 קיבוצים של הקיבוץ הדתי.
מושב שדה-יעקב נקרא על שם מייסד "המזרחי", הרב יעקב ריינס, זכר צדיק לברכה, שייסד בשנת תרס"ב, 1902, את "המזרחי", הלוא היא תנועת הציונות הדתית, שיש לי כאן הזכות והכבוד לעמוד ולדבר בשם – מבין מייצגיה של התנועה המפוארת הזאת. מול שדה-יעקב גם נמצא יער לנדאו, על שמו של מייסד "הפועל המזרחי" בתרפ"ב, 1922, הרב שמואל חיים לנדאו, שייסד את "הפועל המזרחי". לאמור, כן, בעמק יזרעאל מצויים גם השורשים העמוקים שלנו, של הציונות הדתית, יחד עם הציונות הכללית, בהקמת החיים ההתיישבותיים והחקלאיים במדינת ישראל.
צריך לומר שההתיישבות, אולי יותר מכול, סימלה את קץ הגולה. כיוון שהעיסוק בחקלאות, כמקצוע ראשוני היה מקצוע אסור ליהודים, לעבד את אדמתם הפרטית – כיוון שלא היו יכולים להיות להם חלק ונחלה במדינות אחרות. לכן, עם חידוש ההתיישבות הציונית בישראל, הקמת ההתיישבות היא הסמל המובהק של הרצון של העם לשוב לארצו ולחדש את עצמאותו.
בשנה האחרונה הזדמן לי להיות פעמיים אורח של אייל בצר, של המועצה האזורית, פעם אחת לפתוח את שנת הלימודים, גם בשדה-יעקב וגם בנהלל, ופעם אחרת לפתוח את חודש המורשת היהודית של משרד החינוך באמפיתיאטרון היפה, גם ליד נהלל. אני מוכרח לומר שחזרתי באותו ערב עם התפעלות בראותי את השילוב המרשים של אנשי ההתיישבות: עם אחד, שהבסיס האידיאולוגי, החברתי, ההתיישבותי, הציוני הוא כל כך עמוק, שהוא מחבר אנשים אף שמשנתם הציונית יכולה להיות שונה, משנתם המדינית יכולה להיות שונה, אורח חייהם במידה כזו או אחרת יכול להיות שונה, אבל אתה רואה את העם היהודי בתפארתו בשני האירועים האלה.
לכן אני חושב שיש מצווה מן המובחר, בהחלט לדבר בשבח של מפעלים חשובים, שיש להם תרומה מאוד משמעותית לאיכות החיים. על דרך ההפלגה הייתי אומר להרבה אנשים: אתם רוצים לראות איך צריכים לחיות יהודים בארץ-ישראל, סעו לעמק יזרעאל ותראו איך ניתן לחיות באיכות חיים טובה, באיכות חיים שגם משקפת אחריות חברתית, דאגה סוציאלית, ערך של עבודה, ערך של קשר לאדמה, נאמנות למולדת, הנכונות לתרום, וכל אותם ערכים יפים, גם של קליטת עלייה.
אז ליום חגכם קבלו נא את מיטב ברכותי, ולא אומר עד מאה-ועשרים אלא עד אולי עוד מאות רבות ואלפי שנים רבות. שיהיה לכם בהצלחה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה לחבר הכנסת זבולון אורלב, ועד שיעלה סגן השר לשעבר חבר הכנסת אלי אפללו, אני רוצה לברך – – –
קריאה:
השר לשעבר.
היו"ר אחמד טיבי:
השר לשעבר וסגן השר, הוא תמיד במעמד של שר.
אני אברך את תלמידי בית-הספר – חטיבת הביניים "אלפראבי" מתמרה, אהלן וסהלן פיכום. בבקשה, אדוני השר לשעבר.
אלי אפללו (קדימה):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, תושבי העמק היקרים, אני גאה לראות אתכם. אפילו שאני רואה אתכם יום יום, אני מתגאה לראות אתכם פה, בבית הזה, וברוכים הבאים.
אייל ידידי, אני שמח שחברת הכנסת רוחמה יזמה את היום הזה, ואני מברך אותך ואת החברים שדיברו לפני. יש עוד המון מה לומר, אני אנסה לא לומר רק את התשבחות שמגיעות לתושבי העמק, את העשייה הנהדרת שנעשית והיא לתפארת מדינת ישראל, כי היא קמה לפני קום מדינת ישראל – 100 שנים להתיישבות, אף אחד פה לא ציין, וזה חשוב שנבין, שהעמק פה לפני קום המדינה, כדי להסיר ספק מכל הדברים.
אנחנו מדברים על עשייה ציונית יוצאת מן הכלל, על הפיתוח, אבל עם זאת, אנחנו, המדינה, לא עושה מספיק להגיד תודה למתיישבים הוותיקים. כשאנחנו רואים לדוגמה את הבעיות שיש בהתיישבות – אני אתן דוגמה או שתיים, כבן-אדם שחי הרבה שנים שם, דוגמה קלאסית: יש הרחבה בהתיישבות, וכשאתה הולך להרחבה אתה רואה איך נראית ההרחבה, עם פיתוח, עם תשתיות ועם כל מה שצריך, אבל כשאתה נכנס ליישוב הוותיק, לצערי הרב, הנושא לא מטופל כראוי. אני יודע שראש המועצה עושה כמיטב יכולתו. תאמינו לי, עם כל המאמצים שהוא עושה, אין לו האפשרות.
אני לוקח את זה כדוגמה: כפר-תבור, יישוב לתפארת מדינת ישראל, כשהוא עושה הרחבה או כשהוא מוסיף יחידות דיור, היטל ההשבחה חוזר למועצה, ועם הכסף הזה המועצה יכולה לפתח את ההתיישבות הוותיקה. אבל מה, פה בדיוק ההיפך – מינהל מקרקעי ישראל משווק ומפתח את המקומות היפים והנהדרים האלה, אבל לא מחזיר את היטל ההשבחה למועצה, ואחר כך אנחנו מתפלאים. כשאני עובר יום-יום ורואה את ההבדל בין מקום למקום, אני אומר שזו הזנחה פושעת של מינהל מקרקעי ישראל. זה בעצם להגיד שזה סוג אחר של תושבים. אלה התושבים שהקימו את מדינת ישראל. הם יושבים פה, ואני רואה אותם, ואני גאה בהם. אני חייב לציין פה את רוחה, שלא תהיה לי בעיה אחר כך, משפחת רצין שנמצאת פה לידי, עוד חברים שאני רואה פה.
רבותי, זו דוגמה אחת לבעיות. מכת הגנבות היא קטסטרופה שלמה. רוחה צוחקת, אני מבין למה את צוחקת. מכת הגנבות, רבותי, היא מכה שביטחון הפנים שלנו – וזה אחד הדברים שחשובים לנו, למדינת ישראל, שלכל אחד יהיה ביטחון פנים, שקט ובטוח. לצערי הרב, בהתיישבות בעמק יש גנבות ללא סוף, בתחום הברזל, בתחום הכלים החקלאיים, אבל היום כבר נכנסים לבתים. לי זה קרה. לא מזמן נכנסו אלי הביתה, לקחו את התיק, גנבו את האוטו, וכל השורה של הבתים שלידנו, אחד-אחד.
רבותי, פה יש לי פנייה אל השר לביטחון פנים ולמייצגת את הממשלה היום, שרת החקלאות: תעשו משהו. תחזירו את ביטחון הפנים שאתם מדברים עליו למתיישבים הנהדרים האלה. לא רק לתת להם מחמאות ולומר להם שהם עשו את המפעל הציוני הכי טוב שקיים במדינה. אומרים שהעמק הוא הכי יפה – ואמרה את זה בישיבת הסיעה יושבת-ראש הסיעה שלנו. שכשהיא באה לבקר אותי היא אמרה שזה המקום הכי יפה שיכול להיות. זה נכון שזה המקום הכי יפה, אבל האם מטפלים במקום הזה כמו שצריך? לצערי הרב לא מטפלים.
אני רוצה להוסיף ולומר שמהמקום הזה, מהעמק, יצאו הבנים הכי טובים שיכלו להיות, בכל התחומים – בחינוך, בביטחון, בפיתוח. אני גאה לומר שהיתה לי זכות, מגיל ילדות, להיות גם בעמק וגם במושב תל-עדשים. הזכות הגדולה היא לומר שאני גר במושב תל-עדשים. אני שמח, אני גאה בכך, באנשים הנהדרים האלה. תאמינו לי, כשאני רואה את מה שעושים ואת מה שהמדינה צריכה לעשות – ואייל ידידי, כמה אתה עושה, ואתה עושה המון, אבל לצערי הרב אין לך היכולת, באופן פרופורציונלי, לעומת מקומות אחרים שמקבלים חזרה את התקציבים. לך אין את זה, ולכן אתה לא יכול. אי-אפשר לצפות ממך לעשות את הבלתי-אפשרי. מי שצריך לעשות את זה הוא מינהל מקרקעי ישראל, שצריך להחזיר את התקציבים האלה ליישובים, ושביטחון הפנים יחזור בחזרה לתושבי העמק.
אני מברך אתכם שאתם פה. אני גאה בכך שאתם כאן. תמשיכו לתת גאווה למדינת ישראל. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך, חבר הכנסת אלי אפללו. בלי מחיאות כפיים בבקשה. תשיב שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד. בבקשה, גברתי.
בינתיים, ברשותך, גברתי השרה, אני רוצה לברך את תלמידי ותלמידות בית-ספר "א-זהרא" באום-אל-פחם. אהלן וסהלן.
שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:
גם אני מצטרפת לברכה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. בתי-הספר בתמרה ובאום-אל-פחם. תודה רבה. בבקשה, גברתי.
שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך אותך, ראש המועצה, אייל בצר, חברי המליאה וכמובן תושבי המועצה, בדיון שיזמה חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא. באמת יום שראוי לציון, במיוחד שהוא גם נופל על יום ירושלים. זה רגע שמאפשר לכולנו לעצור קצת ולחשוב.
100 שנות התיישבות מתחילות בתקופת עליית קבוצת הכיבוש של אנשי "השומר" והקמת היישוב הראשון בעמק, מרחביה, בשנת 1911.
היו"ר אחמד טיבי:
קבוצת מה, גברתי השרה?
שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:
מרחביה.
היו"ר אחמד טיבי:
קבוצת מה אמרת?
שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:
קבוצת הכיבוש.
היו"ר אחמד טיבי:
קבוצת הכיבוש.
שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:
אה, הבנתי למה אתה שואל.
היו"ר אחמד טיבי:
לא, רק שאלתי.
שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:
פרק מפואר זה, שנמשך עד עצם היום הזה, מתווסף להיסטוריה התיישבותית בת אלפי שנים. שמעת?
היו"ר אחמד טיבי:
אני מקשיב לכל מלה, גברתי השרה.
שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:
לאורך ההיסטוריה חצו את העמק דרכים ראשיות קדומות, צבאות רבים נלחמו עליו, והתנ"ך משופע בסיפורים שהתרחשו בו: מלחמות דבורה הנביאה וברק בן אבינעם בכנענים, מלחמת שאול בפלישתים ועוד.
פרק ההתיישבות העברית, אשר אתם, החברים מהעמק שיושבים פה אתנו היום ביציע, ממשיכים בכתיבתו, הינו פרק מסעיר ומרתק לא פחות. החשיבות והיופי, לצד הקושי שבחידוש ההתיישבות בעמק, הפכו אותו לסמל ואבן שואבת כבר מסוף המאה ה-19. הנועזים והלהוטים ביותר ממחוללי המהפכה הציונית שמו יהבם וריכזו מאמציהם ביישוב העמק. חנקין, רופין, הרצל והברון רוטשילד ניסו שוב ושוב לרכוש אדמות באזור, עד שלבסוף הצליחה חברת "הכשרת היישוב" במשימה, אלא שאז רק התחילה המשימה האמיתית.
ההתיישבות לוותה בקשיים רבים מאוד; ייבוש הביצות, מלריה והתנכלויות מצד השלטון היו רק חלק קטן מהאתגרים שבהם נאלצו לעמוד. דווקא קשיים אלה חישלו את היישובים והפכו אותם למודל חיקוי, ולא פחות מכך – הפכו את חבריהם לסמל לעמידה איתנה, למנהיגות, לפיתוחן והגשמתן של המסגרות החברתיות הנועזות והיפות ביותר ולפיתוחה של תרבות עברית מתחדשת ותוססת.
בנייתו של עמק יזרעאל ממשיכה גם היום. פיתוחו של העמק, שמירה על המרחב הכפרי בו ופיתוח החקלאות אינם פעולות חד-פעמיות של דור אחד. עמידה ביעדים אלה הינה תהליך מתמשך בעל משימות משתנות.
הממשלה, ובתוכה משרד החקלאות ופיתוח הכפר, מקדישה מאמצים ומשקיעה מאמצים רבים לביסוס ופיתוח העמק ותושביו. במסגרת מאמצים אלה התחלנו בכמה פרויקטים מרכזיים בתחומי התחבורה, התעשייה, התעסוקה, החינוך, התיירות, וכמובן בתחומי החקלאות ופיתוח הכפר. משרד החקלאות ופיתוח הכפר רואה בעמק אזור בעל חשיבות רבה להתיישבות הכפרית, לחקלאות ולשטחים הירוקים. בחמש השנים האחרונות המשרד הכין שורה של תוכניות-אב ותוכניות מיתאר, סלילת שבילי גישה חקלאיים, תוכניות לפיתוח ולשיקום תשתיות, מיזמי פיתוח בר-קיימא, תוכניות אסטרטגיות לפיתוח היישובים ועוד. בנוסף, כמובן שהשתתפנו במימון אירועי תרבות ומיזמים תיירותיים, שהמועצה שלכם כל כך התברכה בהם.
בשם הממשלה ובשמי אני מבקשת לברך את תושבי עמק יזרעאל. עברכם המפואר מאחוריכם. עתה, חמושים במורשת של עמידה באתגרים, ביופיו של העמק ובדור המשך כשרוני ומבטיח, אתם ביחד אתנו צופים אל הבאות. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך, גברתי השרה. ובכן, תם הנושא הזה.