קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
המצב המדיני לקראת ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו בארצות-הברית
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני מזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון להביא את דבר סיעת מרצ בנושא שבו אנחנו המרנו את הצעת האי-אמון, שנושאה הוא: המצב המדיני לקראת ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו בארצות-הברית, או בעצם ביקור ראש הממשלה – של חברת הכנסת שתנמק, חברת הכנסת זהבה גלאון, זו הצעה לסדר-היום שמספרה 5628. בבקשה, גברתי.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אולי נדחה את הדיון הזה בשבוע – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת רותם, בכנסת יכולים להגיש אי-אמון כל יום שני באיזה נושא שרוצים לבחור. המסורת היא שכאשר ראש הממשלה נמצא בשליחות, מוותרים. הם ניאותו. הם יכולים לדבר בלשון עבר, בלשון הווה, בלשון עתיד, בכל עניין שהם רוצים בו. אם נדחה את זה לשבוע הבא, מה יאמרו בשבוע הבא?
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ערב צאתו של ראש הממשלה לחו"ל הוא אישר לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים 1,500 יחידות דיור לבנייה בהר-חומה ובפסגת-זאב, נושק לפאתי בית-לחם. מי ששמע את ההחלטה הזאת יום לפני צאתו של ראש הממשלה לפגישה עם הנשיא אובמה יכול היה לשער מה יהיה המסר של ראש הממשלה לנשיא אובמה.
ערב ל"ג בעומר ראש הממשלה בתחפושת בר-כוכבא בחר להעלות באש את יחסי ישראל–ארצות-הברית. אף שקודם חבר הכנסת צרצור ניסה להסביר לנו שבעצם הנשיא אובמה אולי קצת נסוג בו מנאומו מיום חמישי, וניסה לרצות את באי ועידת איפא"ק, דבר אחד ברור: הנשיא אובמה הציג את המתווה שלו. זה לא מתווה חדש; הציג אותו קלינטון בזמנו, יוזמת ז'נבה. כמעט כל מי שמדבר על פתרון לסכסוך כאן באזור מציג את אותו מתווה. מי שיש לו אינטרס אחד ברור, שיהיו כאן שתי מדינות לשני עמים, יודע שהמתווה שהנשיא אובמה הציב, מדינה בגבולות 67', בתיקונים כאלה או אחרים, מתווה שמותיר אפשרות לחילופי שטחים, מדבר על חלוקת ריבונות בירושלים, על פינוי התנחלויות, פינוי מאחזים בלתי חוקיים, ומדבר, לפחות לטעמנו, לתפיסתה של מרצ, על פתרון סוגיית הפליטים בתחומי המדינה הפלסטינית שתקום לעתיד לבוא.
כשראש הממשלה נוסע לנשיא אובמה ומאשר בנייה של יחידות דיור במזרח-ירושלים, המשמעות היא חד וחלק, ואין בלתה – מי שמבקש למנוע רצף טריטוריאלי, מי שמבקש לחתוך אפשרות להקמת מדינה פלסטינית, עוד בערב ל"ג בעומר, מבקש לעשות את מה שעשו לפני 3,000 שנה, לספק לנו שוב איזה חזון תעתועים, חזון שמשמעו להמשיך את הסכסוך, חזון או היעדר חזון שאומר, ואני רוצה לומר מה בעצם ראש הממשלה אמר לאובמה; ראש הממשלה אמר לאובמה: אני מעדיף את הקואליציה שלי כאן במדינת ישראל, קואליציה עם ליברמן וישראל ביתנו והימין הקיצוני. אני בעצם חרד מהתחזקותו של ליברמן, ואני החלטתי שאני, ראש הממשלה, בוחר בקואליציה הימנית המתנחלת, הייתי אומרת גם בקואליציה הגזענית, שמחוקקת חוקים גזעניים, ואני, ראש ממשלת ישראל, מוכן להיכנס לקונפרונטציה עם מי שנחשבת הגדולה בידידות ישראל, ממשלת ארצות-הברית. אני, ראש ממשלת ישראל, ליברמן והקואליציה שלי ודני דנון וציפי חוטובלי חשובים לי יותר מהביטחון האסטרטגי של מדינת ישראל.
כדאי לקרוא לילד בשמו. זה בעצם מה שראש הממשלה אמר, ולא יעזרו שום נימוקים ושום פלפולים ושום ניסיונות למתן ולהסביר שבעצם בחדר הסגלגל – שמעתי את הדוברים של ראש הממשלה, איך בחדר הסגלגל היחסים היו ביניהם טובים, ואיך הם לחצו ידיים. בחדר הסגלגל אני לא יודעת מה נאמר; אני יודעת מה אמר ראש הממשלה בנאום פומבי. אני חוזרת ואומרת, ראש הממשלה אמר: אני מעדיף את הקואליציה הימנית על פני הסדר. אני מציב – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לכן, הוא ראש הממשלה ואת שלישית – – –
זהבה גלאון (מרצ):
נכון, חבר הכנסת רותם. ראש הממשלה הוא ראש הממשלה. אני לא מזלזלת בזה, אבל אני מבקרת את זה. ראש הממשלה החליט שהוא מעדיף את ליברמן ואותך, אני אומרת את זה בצער, אבל למה זה מגיע לאזרחי מדינת ישראל?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
המדינה לא מעניינת אותך.
זהבה גלאון (מרצ):
אל תענה לי. אתה תדבר בזמנך.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת, מאז נכנסתי לאולם אתה מפריע, ואתה נרשמת פה לדבר. שמענו את ההערות שלך. בזמנך תגיד מה שאתה רוצה. היא עכשיו ברשות דיבור, והיא תגיד מה שהיא חושבת.
זהבה גלאון (מרצ):
חבר הכנסת רותם, האוזן סובלת הכול, אבל בכל זאת, כדאי שתשמע מה אני חושבת.
שורת הדרישות שהציב ראש הממשלה נתניהו גם כאן בנאום בכנסת וגם כשהוא חזר עליהן בפגישה עם נשיא ארצות-הברית, שורת הדרישות האלה מעלה שאין לו שום כוונה לעשות שום מעשה שמשמעו הסדר מדיני. הוא יכול היה לדבר בנאום בר-אילן – הרטוריקה היא נשגבה והפרקטיקה היא אפס. אין לו שום נכונות ללכת לוויתורים, ולוויתורים האלה יש מחיר.
ומי שחרד לביטחונה של מדינת ישראל, מי שחרד מכך שנמצא את עצמנו במצב של מדינה דו-לאומית עם רוב יהודי, מי שחושב בכלל שעוד אפשר לדבר על מדינת ישראל בעוד כמה זמן – דיבר כאן קודם יושב-ראש הכנסת: אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית. כן, אדוני, אנחנו מדינתו של העם היהודי; יש כאן גם אזרחים ערבים שצריך להביא אותם בחשבון. יש כאן מפלגות שמתעלמות מזה שיש כאן אזרחים ערבים, ומחוקקות חוקים, כולל החוק אתמול בוועדת החוקה של הכנסת, שמבקש לפגוע, להצר את צעדיהם – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
גם בבתי-הקברות הצבאיים יש אבטלה.
זהבה גלאון (מרצ):
בסדר.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת רותם, מספיק.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אני דואגת מכך שאתה בוועדה שלך מחוקק חוקים גזעניים, חוקים מפלים. אתה זה שמחוקק ונותן לגיטימציה לחוקים מפלים.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת רותם, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
את לא באת – – –
זהבה גלאון (מרצ):
אני אבוא, אני אבוא.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת רותם, אני מדבר אליך.
זהבה גלאון (מרצ):
חבר הכנסת רותם, יושב-ראש ועדת חוקה, אני מתכוונת לבוא לישיבות שלך. אומנם אני לא בוועדה שלך, ואני אבוא ותצטרך לשמוע גם בוועדה שלך מה אני חושבת על החוקים שאתה מקדם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
את חושבת.
זהבה גלאון (מרצ):
זה מה שאני חושבת, כן, כן. ואם אתה חושב שאתה תוכל להיות דיקטטור כאן בכנסת ובכוח עריצות הרוב להעביר כאן חוקים שהם גזעניים, מפלים ופוגעניים, במקרה הזה לא רק נגד ערבים, גם נגד חרדים וגם נגד נשים – – –
עינת וילף (העצמאות):
– – – באופן כולל חוקים גזעניים.
זהבה גלאון (מרצ):
אני לא שומעת מה את אומרת.
היו"ר מגלי והבה:
גברתי, את לא בזכות דיבור עכשיו, והמליאה לא צריכה לדעת מה את חושבת על החוקים או בעדם או נגדם. היא עכשיו בזכות דיבור. את רוצה, אז תירשמי.
עינת וילף (העצמאות):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
לא, אבל זה לא מקובל.
זהבה גלאון (מרצ):
אני חושבת שהחוק שחוקק אתמול, אדוני היושב-ראש, הוא חוק שמפלה במקרה הזה גם נגד חרדים, גם נגד נשים וגם נגד ערבים, וזה חלק מהרוח הרעה שמנשבת כאן בכנסת הזאת, שמשפיעה על הקואליציה הזו של ראש הממשלה,
ואנחנו, אזרחי ישראל, משלמים את המחיר שזה ראש הממשלה וזו הקואליציה שלו. אנחנו הראשונים שנשלם את המחיר של הבידוד הבין-לאומי, המחיר של המדיניות הזו שבספטמבר מדינות באו"ם, על-פי ההערכה 120–150 מדינות באו"ם יכירו במדינה פלסטינית באופן חד-צדדי. במקום שראש הממשלה נתניהו ייכנס למשא-ומתן על סוגיות הליבה, אנחנו נמצא את עצמנו עם הכרזה על מדינה פלסטינית.
אז תגידו: בסדר, הכריזו באו"ם, איזה נפקות יש לזה? אנחנו נמשיך להיות פה והם ימשיכו להיות שם. ואני מציעה לנו, חברי חברי הכנסת, להתעורר. להכרזות כאלה באו"ם יש השלכות מדיניות, משפטיות ובין-לאומיות. אנחנו אפילו לא קולטים את זה, מה המשמעות של זה. אנחנו ממשיכים לשבת כאן בשאננות ולחוקק חוקים ולהתווכח. אנחנו מכניסים את עצמנו למצב של בידוד מדיני בגלל המדיניות הזו.
ב-5 ביוני, בעוד כשבועיים, נציין 44 שנות כיבוש, 44 שנים שמדינת ישראל שולטת על מיליוני אנשים בשטחים. שם, מעבר לגדר – – –
עינת וילף (העצמאות):
ב-5 ביוני מציינים את תחילת המלחמה.
זהבה גלאון (מרצ):
חברת הכנסת עינת וילף, תצייני את את מה שאת בוחרת לציין.
עינת וילף (העצמאות):
– – – לדייק.
זהבה גלאון (מרצ):
אני מודיעה לך שאפשר להמשיך ולטמון את הראש בחול ולחיות בתל-אביב או בירושלים והחיים הם נפלאים, ומעבר לגדר אנחנו ממשיכים בשלטון כיבוש של מיליוני בני-אדם ואחר כך אנחנו מתפלאים למה יש כזה מסע של דה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל, נגדנו.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
– – – על מה שאת אומרת. את עוזרת לדה-לגיטימציה.
היו"ר מגלי והבה:
בלי קריאות ביניים. תודה.
זהבה גלאון (מרצ):
לא, חברת הכנסת שמאלוב, בגלל חברי כנסת כמוך שנמצאים בקדימה ומגבים הצעות חקיקה גזעניות של האיחוד הלאומי וישראל ביתנו ככה אנחנו נראים. כדאי שתביאי את זה בחשבון.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
בגלל אנשים כמוך עושים דה-לגיטימציה למדינה שלנו.
קריאה:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, נא לא להפריע. חבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת בן-ארי, יש מקום לדבר עם חברי הכנסת – לא כאן.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אני מודה שנהיה מעניין במליאה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – כיבוש, כיבוש.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש – –
היו"ר מגלי והבה:
כן, בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
– – נהיה מעניין. זה לא כל כך נעים לשמוע. אנחנו נוהגים לייחס לעצמנו את היותנו מדינה מתקדמת, דמוקרטית, נאורה, רק אנחנו לא שמים לב – – –
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
מה עם "יהודית"?
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ.
זהבה גלאון (מרצ):
אנחנו לא שמים לב – אדוני היושב-ראש, אנחנו לא שמים לב שבשם אותם ערכים דמוקרטיים אנחנו מרשים לעצמנו לכופף את הערכים האלה כשזה לא נוגע ליהודים, או כשזה נוגע לקבוצות מסוימות בחברה הישראלית.
אחד הדברים שחשבתי – אדוני היושב-ראש, שמעתי את ראש הממשלה מדבר על גבולות בני-הגנה. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שגבולות בני-הגנה מעניקים ביטחון, הם אמורים להעניק ביטחון, אבל גבולות בני-הגנה שהקהילה הבין-לאומית תומכת בהם ומגבה אותם הם גבולות חזקים מהכול, וכשאנחנו נקבל לגיטימציה בין-לאומית – – –
השר מיכאל איתן:
כמו הגבולות של צ'כיה.
זהבה גלאון (מרצ):
לא, לא, לא, אבל אני הייתי מציעה לך, לא כמו הגבולות של צ'כיה, אדוני – – –
השר מיכאל איתן:
הניסיון ההיסטורי – – –
זהבה גלאון (מרצ):
אבל הייתי מציעה לך לאמץ – – –
היו"ר מגלי והבה:
אדוני השר, אתה ממילא צריך לענות על כל ההצעות.
זהבה גלאון (מרצ):
הייתי מציעה לנו לאמץ את מהפכת הקטיפה, אדוני היושב-ראש, שהיתה בצ'כוסלובקיה ושהביאה לצ'כיה וסלובקיה. אם אנחנו היינו מאמצים בכלל סוג של מהפכות לא אלימות ומנסים להגיע למצב שאנחנו דואגים לביטחוננו מתוך גבולות בני-הגנה, שהם בגבולות 67' בתיקונים קלים – אני חייבת לומר לך, אדוני השר איתן, כולנו נחרדנו, ראינו את התמונות של סורים או פליטים פלסטינים שהגיעו מסוריה וכולנו חרדים כאן מה יהיה כשמאות אלפי או כשאלפי פלסטינים יגיעו מהגדה או מהשטחים, מה נעשה. ואני רוצה לומר לך, אנחנו מדברים על המטוסים שיש לנו ועל ה"חמקנים" ועל ה-F-16 ועל הצבא הכי חזק שיש לנו, ויש לנו כזה, אבל שום עליונות צבאית, אדוני השר, שום עליונות צבאית לא תעמוד לנו כשמאות אלפי אנשים יתחילו להגיע אלינו בגלל מדיניות סרבנית של ראש הממשלה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון.