קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום הטבח בעם הארמני היו"ר ראובן ריבלין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום ועוברים להצעות לסדר-היום, שהראשונה שבהן היא הצעה לסדר-היום של חברת הכנסת זהבה גלאון, בנושא: הטבח בעם הארמני, שמספרה 5463. נושא שהיה מקפיד חבר הכנסת חיים אורון להעלות כל שנה, ואני היום אני מזמין את חברת הכנסת גלאון. כאשר הייתי חבר כנסת מן המניין גם אני הייתי מגיש הצעה דומה וגם אני אתייחס לדברייך לפני דברי השר. רק צריך סגן שר החוץ להיות כאן באולם. אני מבקש ממנו להיכנס. זהבה גלאון (מרצ): השר מרגי מחליף אותו, אדוני היושב-ראש. היו"ר ראובן ריבלין: כבוד השר מרגי מחליף. בסדר גמור. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך את נציגי העדה הארמנית, שנוכחים כאן, ביציע האורחים. אנחנו יודעים עד כמה הדיון הזה חשוב עבורם ורגיש עבורם. כל שנה הם חוזרים לכנסת ישראל בתקווה שהכנסת הזאת, שאנחנו נכיר ברצח העם הארמני, ברצח של 1.5 מיליון בני-אדם שבוצע לפני 96 שנה. בארבע השנים האחרונות, סביב ה-24 באפריל, שהוא יום הזיכרון של העם הארמני לטבח שבוצע בו, העלה חבר הכנסת חיים אורון – הזכרת אותו, אדוני – את הנושא לדיון במליאת הכנסת. קדמו לו חברי לסיעת מרצ יאיר צבן ויוסי שריד. אני מודה לך, אדוני, על שאפשרת לי להתכבד ולהעלות את הנושא הזה שוב השנה. אני מאמינה, חברי חברי הכנסת, שזו חובתה של כנסת ישראל להביע עמדה ברורה בנושא הזה, בפרט על רקע השתיקה הרועמת של ממשלות ישראל לאורך שנים רבות כל כך. חשוב לי להדגיש, אדוני היושב-ראש – אתה אמרת את זה בפתח דבריך: החובה המוסרית להכיר ברצח העם הארמני אינה נושא של ימין ושמאל. למאמצים להעלות את הנושא לסדר-היום הציבורי בישראל היו שותפים לאורך השנים אנשים מכל קצות הקשת הפוליטית. בראש ובראשונה אתה, אדוני היושב-ראש, השר בני בגין, השר עוזי לנדאו ואחרים. ואני מודה לך שוב, אדוני היושב-ראש, על שאתה מאפשר לי להעלות את ההצעה הזו לדיון היום במליאה, בקרבת יום הזיכרון לטבח. אני מזכירה את העובדה שהנושא הזה חוצה מחנות פוליטיים מכיוון שבמשך יותר מדי שנים הוא משמש כלי משחק בידי מדיניות החוץ של מדינת ישראל, שבחרה להקריב את ערכי הזיכרון, ההכרה וההנצחה של רצח העם הארמני על מזבח אינטרסים צרים. ישראל בחרה לאמץ את העמדה הטורקית, שמסרבת להכיר ברצח העם הארמני. אני מודה, אדוני היושב-ראש, שאחרי כל כך הרבה שנים – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: זה לא נכון, ואל תשמיצי את המדינה. היו"ר ראובן ריבלין: כבוד השר. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: חבל שאת אומרת את זה. זהבה גלאון (מרצ): אני מתפלאת, אדוני היושב-ראש, שאחרי כל כך הרבה שנים עדיין ממשלת טורקיה – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אני – – – למה להשמיץ את המדינה בכל הזדמנות סתם? היו"ר ראובן ריבלין: כבוד השר, שמעתי. אני אעיר לה. נדמה לי שמדינת ישראל, על-ידי ממשלתה, פעם על-ידי השר גלעד ארדן, פעם על-ידי סגן השר דני אילון, ביקשו לא להסיר את הנושא מסדר-היום והעבירו אותו לוועדה. ועדות הכנסת, אחר כך, עם כל בקשתי – – – שלמה מולה (קדימה): העבירו את זה לוועדת החוץ והביטחון ושם זה נקבר. היו"ר ראובן ריבלין: סליחה? שלמה מולה (קדימה): העבירו את זה לוועדת החוץ והביטחון במקום לוועדת החינוך, ולא קרה שום דבר. היו"ר ראובן ריבלין: אני ביקשתי מיושבי-ראש ועדת החוץ והביטחון, ואני לא יודע מאיזו מפלגה הם אבל נדמה לי – ההצעה לסדר-היום מדברת על אסון העם הארמני. הפניתי את תשומת לבה של המציעה שבשנתיים האחרונות אנחנו הצלחנו לשכנע את הממשלה לא להסיר מסדר-היום, והשר רק רצה להעמיד דברים על דיוקם. זהבה גלאון (מרצ): אדוני, אני מודה לך מאוד על ההבהרה ואני מעריכה מאוד את העובדה, אני לא יכולה לזלזל בה, שבשנתיים האחרונות הכנסת לא הסירה את ההצעה מסדר-היום, כפי שזה היה נהוג בשנים קודמות. אבל אני מודה שעדיין לא יצאתי וכל תאוותי בידי. אני מעריכה, אני מוקירה את ההחלטה הזו ואני יודעת כמה אתה פעלת עבורה. אני יודעת את זה, אני אומרת את זה כאן בנוכחותם של האורחים ביציע. אני יודעת איזה מאמץ השקעת כדי שהממשלה לא תסיר את ההצעה מסדר-היום. עדיין, אדוני היושב-ראש, אמרתי בפתח דברי ואני אומרת גם עכשיו: אני מודה שקשה לי להבין את ההתנגדות של הטורקים לקבלת האחריות. אני מודעת גם לחשיבות של היחסים של מדינת ישראל עם טורקיה, אבל תמיד שמענו את התירוצים האלה, אתה יודע: התנאים הפוליטיים אינם מתאימים; ובכלל, מה יהיה גורל היחסים עם טורקיה; ובכלל, היה מי שהגדיל לעשות ואמר: זה נושא להיסטוריונים, וכל מיני תירוצים מתירוצים שונים כדי לגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה. היו"ר ראובן ריבלין: דרך אגב, זו היתה גישה אמריקנית גם כן, והסנאט היום דחה את הגישה הזאת. שלמה מולה (קדימה): הסנאט, נכון, נכון. זהבה גלאון (מרצ): נכון, אדוני. גם מטריד אותי, אני חייבת לומר שעדיין ממשלת ישראל מתייחסת לרצח העם הארמני כאילו מדובר בטרגדיה, כאילו מדובר בפוגרום. אני רוצה לומר משהו חמור יותר: מדינת ישראל משתפת פעולה עם ארגונים יהודיים-אמריקניים כדי לטרפד את ההכרה ברצח העם הארמני. אני מצטטת את דבריו של פרופסור יאיר אורון, שכתב על כך בספרו: "הכחשה: ישראל ורצח העם הארמני". וזה קשה, אדוני היושב-ראש, זה קשה כי אל מול הציניות הזאת – ואני אומרת את זה כבת לניצולי שואה ואני יודעת שאני מדברת בשם אנשים רבים כאן במשכן הזה, וכשאני אומרת את זה אני אומרת את הדברים הבאים דווקא כבת לעם היהודי, שידע שואה שאין כמוה בזיכרון האנושי, כחלק מעם שיודע מה משמעותה של הכחשת שואה ונלחם נגדה גם בימינו: מוטלת עלינו חובה מוסרית ראשונה במעלה לגלות רגישות גם לאסונם של עמים אחרים, ובעיקר להבין את ההשלכות של ההתעלמות ממנו. יש לנו אחריות לומר בקול ברור: אנחנו מסרבים להשלים עם ההתעלמות מרצח העם הארמני, ואנחנו לא נהיה שותפים יותר להכחשת הג'נוסייד שנעשה בהם. אנחנו, כנסת ישראל, מחויבים להכיר בסבלם ובטרגדיה הנוראית שהם עברו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להבהיר, לא צריך להסיק מכך שאני גוזרת גזירה שווה בין שואת העם היהודי לרצח העם הארמני. אני לא מאמינה שיש בהיסטוריה האנושית מאורע כלשהו שדומה למה שעבר העם היהודי בידי הנאצים. אבל אנחנו לא יכולים להתכחש לכך שתופעות של רצח עם התרחשו בעבר, ולצערי, חברי חברי הכנסת, ממשיכות להתרחש גם היום. ודווקא מתוך הניסיון האיום שאנחנו עברנו, אנחנו אלו שצריכים להוביל את אומות העולם בעמידה על המשמר ולהתריע נגד ההתעלמות מהן. זה מבחן מוסרי שאנחנו מוכרחים לעמוד בו. אדוני היושב-ראש, אני יודעת שדברים לא קורים ביום אחד, וכמו שציינת קודם לכן, בשנתיים האחרונות כנסת ישראל לא הסירה את הנושא מסדר-היום והוא עבר לדיון בוועדה. חברי חבר הכנסת אורון ביקש בשנים הקודמות להעביר את הנושא לדיון בוועדת החינוך; הנושא עבר לוועדת החוץ והביטחון, ולא נדון שם. אני חושבת שהגיע הזמן שיתקיים דיון שבו יועלה סוף-סוף רצח העם הארמני ותישמע ההיסטוריה שלו כאן, בבית-המחוקקים בירושלים. אני מאמינה שאם דיון כזה יתקיים, הכנסת תדע לומר אמירה נחרצת ביותר. אבל לעת עתה, אדוני, אני מבקשת שנצביע על העברת הנושא לדיון בוועדה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה. זהבה גלאון (מרצ): לא סיימתי, אדוני, תאפשר לי עוד שתי דקות. היו"ר ראובן ריבלין: ועדת החינוך, את מתכוונת. זהבה גלאון (מרצ): אני אבקש חינוך, אוקיי. לוועדת החינוך של הכנסת. בשנה האחרונה, אדוני היושב-ראש, הורעו יחסי ישראל–טורקיה. אני חושבת שזה אינטרס אסטרטגי של מדינת ישראל שלא לדחוק את הטורקים למה שנקרא זרועות הרעים. היחסים עם טורקיה חשובים לישראל, ועד כמה שקשה לי להבין, ולמרות הביקורת שלי, וקשה לי להבין את ההתנגדות של הטורקים להכרה ברצח העם הארמני, חייבים להבהיר שאין בהכרה זו ברצח העם הארמני משום התרסה נגד הטורקים. העמדה המוסרית שלנו בנושא הזה יציבה. היא אינה משתנה לפי השבשבת של יחסי החוץ של ישראל ואינה משמשת כלי מדיני פוליטי. אני יודעת שהשר מרגי עונה כאן במקומו של סגן שר החוץ דני אילון. אני מקווה שהממשלה תחליט הפעם לתמוך בהצעתי. אני מקווה שזה לא יהיה מתוך שיקולים צרים וקצרי טווח שהנחו את הממשלות הקודמות כשהן הביעו התנגדות להצעה. אני מקווה שהתמיכה הפעם תהיה מתוך הפנמה של העוול שעושה העולם לבני העם הארמני בכך שהוא מתעלם מהטבח שנעשה בהם. אדוני היושב-ראש, אני מקווה שהדיון יעבור לוועדת החינוך ותצא סוף-סוף אמירה מוסרית ברורה מכנסת ישראל, ונוכל להסתכל במראה מבלי להתבייש בעצמנו. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. לפני שאני מזמין את השר, הייתי רוצה לומר כמה מלים לאדוני השר, חברי הכנסת הנכבדים. אני, כבן לעם היהודי וכאזרח במדינת ישראל, חושב שאנחנו לא יכולים להתעלם בשום פנים ואופן מכל טרגדיה שקרתה לעם, וכאשר מדובר בדבר שהוא היה מעשה איום ונורא אנחנו לא יכולים להתכחש לו, שכן לאחר מכן, ולא רק בגלל הסיבה הזאת, מה נאמר אנחנו כאשר מתכחשים גם לאותה שואה שפקדה את עמנו? אין להתעלם מכל צרה ומצוקה של עם אחר ומכל אירוע היסטורי אשר מחייב את העולם כולו לתת את דעתו. מוטלת עלינו חובה מוסרית לזכור ולהזכיר את הטרגדיה שפקדה את העם הארמני, שהוא איבד בה למעלה ממיליון מבניו בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ואסור, כפי שאמרה זאת חברת הכנסת גלאון, בשום פנים ואופן להופכה לנושא פוליטי. אני מודע לרגישות המוזכרת מעת לעת בכל פעם שעולה נושא זה בשיח הציבורי שלנו, אבל חשוב להבהיר חד-משמעית: אין מדובר כאן בהאשמה שאנו מפנים כלפי טורקיה של היום, ובוודאי לא כלפי ממשלת טורקיה הנוכחית, שאתה אנחנו גם שואפים לקיים יחסי ידידות ומקווים כי בהקדם הם יחזרו לתיקונם כבעבר. אינני רואה ואינני יכול לראות באזכורה של הטרגדיה הארמנית, השואה הארמנית, שהיתה רצח עם שיטתי והמוני, משום התרסה כלשהי שעלולה לערער את היחסים הדיפלומטיים והפוליטיים עם טורקיה של היום. כיהודים במדינת ישראל, ואני מוסיף: כאזרחים במדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית, ואשר יש בה גם אזרחים לא יהודים אשר נהנים משוויון זכויות ומחופש ביטוי, אנחנו איננו רשאים שלא לגלות רגישות לכך. דווקא כאזרחי מדינת ישראל, שבמידה מסוימת גם היא תולדה של אסונות שפקדו אותנו – אם כי הקמת מדינת ישראל אינה תוצאה, ואין השואה סיבה להקמתה – כמי ששמעו לא אחת טענות המכחישות ללא כחל ושרק את הזוועה שפקדה אותנו, אני סבור שלא יעלה על הדעת שהכנסת תתעלם מטרגדיה זו, שהעובדות ההיסטוריות לגביה כה מוצקות וכה מבוססות. אכן יש עדיין ויכוח בין העם הטורקי לעם הארמני, אך ויכוח זה איננו יכול להצדיק שמץ של התכחשות לאסונו של העם הארמני. אנו מתקשים לסלוח על התעלמותם של עמים אחרים מאסוננו, ואסור לנו, אסור לנו להתעלם מאסונו של עם אחר. זוהי חובתנו המוסרית כבני-אדם וכיהודים. הואיל ואינני יכול לומר זאת מהדוכן, בחרתי לומר זאת ממקום מושבי כיושב-ראש הכנסת. אני מזמין את כבוד השר מרגי על מנת להביע את עמדת הממשלה בהצעה לסדר-יום, כפי שהוגשה על-ידי חברת הכנסת זהבה גלאון. שניים ביקשו להביע עמדה אחרת. אני ארשה לכל מי שנמצא כאן להביע עמדה נוספת, ובלבד שלא יאריכו מעבר לדקה. נא להירשם. השר לשירותי דת יעקב מרגי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי ביציע, שלשום התקיימה במשרד החוץ ישיבה בנושא, בראשותו של ממלא-מקום המנכ"ל, והוחלט לדבוק בעמדה של השנה שעברה. העמדה, כפי שידוע, בשנה שעברה היתה לא להסיר את הנושא מסדר-היום של הכנסת, ובמידת הצורך לקיים דיון בוועדת חוץ וביטחון. כיהודים וכישראלים יש לנו רגישות מיוחדת ואף חובה מוסרית להזכיר את השואה הארמנית, את הטרגדיות האנושיות, ביניהן את מעשי הטבח באוכלוסייה הארמנית שאירעו במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשנים 1915–1916, שנותיה האחרונות של האימפריה העות'מאנית. מדינת ישראל מעולם לא הכחישה אירועים נוראים אלו. אדרבה, אנו מבינים את עוצמת הרגשות הקשורים בנושא בהתחשב במספר הקורבנות הגבוה ובסבל הקשה שעבר העם הארמני. עם זאת, במהלך השנים הפך הנושא, שלא בטובתו של העם הארמני, לנושא פוליטי טעון בין הארמנים לטורקים, וכל צד מנסה להוכיח את צדקת טיעוניו באשר לאירועים ההיסטוריים שהתרחשו באותה עת. אל חקר האירועים בסוגיה רגישה זו יש להגיע תוך דיון פתוח, המבוסס על נתונים ועובדות. מדינת ישראל מבקשת, לפיכך, שלא לקבוע מוסכמות לאשר אירע, שכן אלו הינן בחזקת צידוד בעמדות פוליטיות של אחד הצדדים. אנו מקווים ששתי המדינות, המצויות כרגע בעיצומו של דיאלוג ביניהן במאמץ להגיע לפיוס היסטורי, ואף הגיעו להסכם בנושא שעדיין לא אושרר על-ידי בתי-הפרלמנט בשתי המדינות, תקיימנה דיאלוג פתוח ומעמיק, אשר יאפשר להן להבריא פצעים שנותרו פתוחים עשרות שנים. עד כאן זו היתה העמדה של משרד החוץ. ואני רוצה לומר בנימה אישית: נכון, המדינה לא מתכחשת לשואה הארמנית ולרצח העם שבוצע בעם הארמני. ואני מדייק ואומר: מדינת ישראל רואה חובה מוסרית, כפי שאמרתי, להזכיר את רצח העם הארמני. הוויכוח בין הטורקים לעם הארמני יישאר ויכוח גם אם ישראל תחליט כך או אחרת. עצם העובדה שכל שנה כנסת ישראל, גברתי היושבת-ראש, מקיימת דיון בנושא הכאוב הזה – וכאן המקום לציין את סיעת מרצ ואת חבר הכנסת לשעבר חיים אורון, שהקפיד בתדירות, בעקביות, להעלות את הנושא הזה על דוכן הכנסת, ואני שמח שאנחנו מעלים זאת. ואני שמח עוד יותר, מכובדי – אצלנו אומרים "מגלגלים זכות על-ידי זכאי" – חברת הכנסת זהבה גלאון, אני שמח שנפלה בחלקי הזכות לומר לך שאנחנו נסכים לקיים דיון בוועדת החינוך של הכנסת. תודה רבה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אני מודה לך, כבוד השר. עמדה אחרת, חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. דקה מן הצד לכולם. הבא בתור הוא חבר הכנסת מולה, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, דקה מן הצד. זאב אלקין (הליכוד): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. תודה רבה, אדוני השר. אני מודה לממשלה ולך כנציג הממשלה על כך שלאחר שנים רבות הממשלה הסכימה לקיים את הדיון בנושא הזה בוועדת החינוך, התרבות והספורט. אני חושב שהבמה הפתוחה של ועדת החינוך היא הבמה הנכונה. אנחנו נאבקנו למען זה שנים רבות. הגיע הזמן שבאמת מדינת ישראל, אולי כמעט האחרונה במדינות במערב, תעשה על פניו את הברור מאליו ותכיר ברצח העם הארמני. אנחנו, כמדינה שכל הזמן טוענת לטיעון מוסרי במסגרת מדיניות החוץ שלנו, כמובן לא יכולים להיות המדינה שמשום טיעון תועלתי כזה או אחר למעשה תתעלם מעניין מוסרי ברור מאליו. גברתי היושבת-ראש, עוד דבר אחד, אני חושב שביום הזה – ואני מקווה שכולנו נתאחד סביב ההצבעה הזאת וההעברה של הדיון לוועדת החינוך – כדאי להזכיר גם עוד אדם שהעלה באמת, עוד לפני חיים אורון, שנה אחרי שנה, את הנושא הזה על סדר-יומה של הכנסת, חבר הכנסת יורי שטרן, זיכרונו לברכה. בוודאי, אם כולנו נתאחד כאן ונצליח להעביר – – היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: מאה אחוז. זאב אלקין (הליכוד): – – את זה לוועדת החינוך, יהיה בזה לא מעט מציון זכרו והישג גדול במאבק שהוא הוביל שנים רבות. תודה רבה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: חבר הכנסת אלקין, אני מודה לך. יישר כוח גם על אזכורו של חבר הכנסת יורי שטרן, הידוע בפעילויותיו הרבות. הדובר הבא, חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. שלמה מולה (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לברך את חברת הכנסת זהבה גלאון על העלאת הנושא פעם נוספת. אני חושב שכשאנחנו מסתכלים, מסביב בעיקר, העולם כולו, העולם מלא בצביעות. מלא בצביעות. יש הרבה מאוד מקרים של רצח עם, ובוחרים על איזה רצח עם לדבר ועל איזה רצח עם לא לדבר. אני יודע שהיה רצח עם ברואנדה ובסודן ובהרבה מאוד מקומות. אנחנו, בני העם היהודי, צאצאים של יוצאי השואה, צריכים לקחת את הנושא של רצח העם כנושא מרכזי בחוויה, בערכים שלנו, כדי להילחם, להזכיר ולהגיד: זה לא יכול להיות שהעולם יכול לשתוק. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: תודה. שלמה מולה (קדימה): על כן, אני חושב שהמקום הנכון לקיים על זה דיון הוא בכנסת. אני חושב שהבעיה הפוליטית בין ישראל לטורקיה כהוא-זה לא צריכה לשנות את תפיסת העולם הערכית שלנו כדי להכיר ברצח עם של עמים אחרים. תודה רבה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: חבר הכנסת מולה, אני מודה לך. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): גברתי היושבת-ראש, נדמה לי שאין חילוקי דעות בבית הזה שראוי שמדינת ישראל תכיר בשואת העם הארמני ותציין את הדבר. מתוך תסכול גובר והולך בשנים האחרונות מכך שהנושא, אף-על-פי שהסכימו להעלות אותו כאן, קברו אותו תמיד בוועדת חוץ וביטחון ואף פעם לא דנו בו ברצינות, הגשתי הצעת חוק שאומרת שמדינת ישראל מציינת בתאריך ידוע את שואת העם הארמני. אם – ההסכמה של הממשלה להעביר את זה לדיון פתוח בבית יכול להיות שתייתר את החוק. יכול להיות שתהיה הסכמה בלי צורך בחקיקה כדי שיתקיים בבית הזה מדי שנה דיון שיציין את מה שקרה לעם הארמני. ועוד חצי הערה: אם כל השנים אמרו בשקט, במסדרון, מאחורי המליאה: תראו, אתם צודקים, אבל אנחנו לא רוצים לקלקל את היחסים עם טורקיה – נדמה לי שאפילו התירוץ הלא-מוסרי הזה לא קיים יותר היום. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: חבר הכנסת אלדד, אני מודה לך. חבר הכנסת הורוביץ, בבקשה. ניצן הורוביץ (מרצ): אני רוצה להודות לחברתי זהבה גלאון שהעלתה את הנושא והמשיכה את המסורת של ג'ומס וחברי כנסת אחרים. אני רוצה לומר שאני צידדתי באזכור ובהכרה בשואת העם הארמני גם כשהיחסים בין ישראל לטורקיה היו יחסים מעולים, ואני כמובן בעמדתי זו גם כשהיחסים פחות טובים. לפני שלוש שנים ביקר נשיא טורקיה בכבודו ובעצמו בארמניה, ושתי המדינות, באופן ישיר, טורקיה וארמניה, מקיימות יחסים, והנושא הזה גם בטורקיה עצמה הוא בדיון ציבורי. לכן לא ייתכן שאנחנו, כצד שלישי לעניין הזה, ננקוט מין עמדה מתחמקת. אין לזה כבר מקום. אנחנו בפירוש לא צריכים להיות האחרונים ברשימה, ובטח לא אנחנו, כמדינה יהודית שקמה על חורבות השואה, נימנע מאזכור השואה הארמנית. אני מברך על איחוד הדעות בבית הזה, ואני מקווה שסוף-סוף גם יתקיים דיון מהותי ומעמיק בוועדה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: חבר הכנסת הורוביץ, תודה רבה. חברת הכנסת נינו אבסדזה, בבקשה. נינו אבסדזה (קדימה): גברתי היושבת-ראש, תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. זו באמת מסורת שאנחנו יכולים רק לברך עליה. אני מאוד שמחה לראות את האחדות, שלצערנו הרב אנחנו לא רואים אותה הרבה בכנסת. בהחלט כן. אני חייבת לציין כאן, כיושבת-ראש קבוצת הידידות הפרלמנטרית ארמניה-ישראל, שבהחלט הגיע הזמן שבלי שום קשר ליחסים הפוליטיים בין ארמניה לטורקיה, בינינו לטורקיה, אנחנו נכיר במה שהוא בהחלט הכאב הגדול של העם הארמני. גברתי היושבת-ראש, איפה שאני גדלתי – אני גדלתי בין אנשים שהיו גם סבים וסבתות ארמנים. אני למדתי להבין ארמנית כשהם דיברו ובכו על המעשים שאנחנו עד היום עוד לא הצלחנו להכיר בהם. אני חושבת שבלי שום קשר לסיטואציה פוליטית, פה או מחוץ לישראל, אנחנו פשוט חייבים, כעם היהודי, להכיר בכאב הגדול של העם הארמני. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: חברת הכנסת אבסדזה, תודה רבה. רונית תירוש (קדימה): אפשר להצביע? מצביעים? היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: לא. לא לפני שחבר הכנסת דב חנין יאמר את דברו. רונית תירוש (קדימה): אני צריכה לצאת. הוא האחרון? היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: הוא האחרון, ומייד אחריו אנחנו נעבור להצבעה. דב חנין (חד"ש): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. תודה והערכה לחברת הכנסת גלאון, שממשיכה מסורת חשובה כאן בכנסת. לא חשבונות של תועלת פוליטית אלא רק חשבון מוסרי. החשבון המוסרי הוא היחיד שצריך להנחות אותנו בשאלות כאלה. שואת העם הארמני היתה מבוא נורא למאה ה-20, שהיתה מאה של רציחות עמים, ואנחנו, שעמנו היה קורבן לשואה זוועתית ואיומה, צריכים להיות הראשונים, ולא האחרונים, בהתרעה, באזעקה, בזיכרון ובהבהרת החובה: אסור לשכוח וגם אסור לסלוח. צריך להפיק לקחים, צריך ללמוד, צריך להזכיר, צריך לזכור. הכנסת עושה היום צעד נוסף בכיוון נכון. אני מברך על הדיון שיהיה בוועדת החינוך של הכנסת. אני קורא לכל חברי הכנסת להשתתף בדיון החשוב הזה. אני מקווה ובטוח שבשנים הקרובות זה יהיה נושא שיידון במליאה כנושא מן המניין. תודה רבה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: חברי חברי הכנסת, אם כך, אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה על העברת הנושא לדיון בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת. בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. רונית תירוש (קדימה): ג'ומס לא הצליח. את הצלחת. שלמה מולה (קדימה): – – – זהבה גלאון (מרצ): תודה לכולם. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: ובכן, 20 הצביעו בעד, לא היו מתנגדים. לפיכך, אני קובעת שההצעה לסדר-היום שלך, חברת הכנסת גלאון, תועבר לדיון בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת. אני מאחלת לך הצלחה, ויישר כוח על העלאת הנושא לסדר-היום.