קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום האלימות הגואה בחברה הערבית היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: האלימות הגואה בחברה הערבית, הצעות לסדר-היום מס' 5493, 5505, 5531 ו-5539. ישיב על כל ההצעות לסדר-היום, השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ. ראשון הדוברים – חבר הכנסת עפו אגבאריה. אתה מוזמן לעלות עד שחבר הכנסת גאלב מג'אדלה יגיע. עפו אגבאריה (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הנושא הכאוב הזה של האלימות המתגברת במגזר הערבי, לצערי הרב, אנחנו כבר דנים בזה, והצענו את העניין הזה כבר כמה פעמים, ואנחנו עדים שהאלימות לא פוחתת, אף-על-פי שאנחנו יודעים שהמשטרה אבטחה ועשתה כמה צעדים, אבל כנראה זה עדיין לא מספיק – אם האלימות במשפחה ואם האלימות ברחוב, ואם בבית-הספר, ואם האלימות שנגרמת על-ידי משפחות הפשע. לרוב אנחנו יודעים על ההישגים שהמשטרה יכולה להשיג, והיא עושה את העבודה בעניין האלימות במשפחה, שזה אולי קצת יותר מאורגן. למרות זאת, אנחנו רואים וראינו שבזמן האחרון, בשנה האחרונה, יש עדיין הרבה רציחות במשפחה, או מה שנקרא על כבוד המשפחה, דבר שאנחנו דוחים, את הכינוי הזה. רצח הוא רצח, רצח הוא מתועב, לא משנה מי עשה אותו. לכן אני אתמקד יותר אולי בענייני האלימות, הן במשפחות הפשע – ולצערי הרב באזור המשולש, בעיקר במשולש הדרומי, וגם בגליל, קיימות תופעות של האלימות הזו. אנחנו רואים שהאלימות הזו לא ממוגרת, וכל פעם אנחנו מתריעים על זה, משום מה שהאנשים האלה יכולים לגבות "פרוטקשן", לעשות את מה שהם רוצים, ולא לקבל את העונש שלהם. אנחנו מצרים על אוזלת ידה של המשטרה בעניין הזה. כל פעם אנחנו שומעים שאין מספיק שיתוף פעולה מצד האוכלוסייה עם המשטרה – את הדבר הזה אני מניח שאנחנו נשמע. אבל כשמדובר, למשל, באיזו אלימות בין יהודים וערבים, אז בו בזמן, ישר, משום מה, אנחנו מוצאים את האשמים. אבל בתוך האוכלוסייה הערבית, אין לזה שום פתרון ולא מגיעים לפושעים. כאשר לא מגיעים לפושע והפושע לא מקבל את העונש שלו, אז הבן-אדם שנגרם לו העוול או שהיה הקורבן של התקיפה, אין לו שום גיבוי לא מהמשטרה ולא מהמוסדות הרשמיים, לא מבית-המשפט. אז בהכרח הוא פונה למשפחה, ופה מתחיל להיות המעגל הסגור בין הכנופיות האלה, איך שמארגנים מצד זה או מצד זה. עצם העובדה שקיים נשק רב בתוך האוכלוסייה, שברובו הוא נשק בלתי חוקי, והזמינות של הנשק הזה, לדעתי זה אחד הדברים שיכולים לגרות את האנשים לעשות את הפשעים האלה. אז יש דבר אחד שהמשטרה באמת יכולה לעשות, וזה לא לתת לנגישות הזאת להתקיים, לאסוף את כל הנשק הזה. לדעתי המשטרה כן יכולה לעשות את זה, במאמץ שצריך יהיה לעשות אותו. כל מאמץ בעניין הזה, כל התקדמות בעניין הזה רק תהיה מבורכת ותוריד ממספר הפשעים שלצערי הרב אנחנו רואים אותם, וזה גואה וכל הזמן עולה. שיתוף הפעולה קיים וישנו, גם מהאנשים במקום וגם מהמתלוננים, אבל התוצאות מאחרות לבוא, וזה גורם ליותר ויותר נפגעים ויותר קורבנות, ואנחנו מצרים על זה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אני מודה לך, אדוני. יעלה ויבוא סגן יושב-ראש הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה. לאחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. לרשותך שלוש דקות. בבקשה. גאלב מג'אדלה (העבודה): גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, גברתי השרה, מכובדי חברי הכנסת, אדוני השר, אני אומר לך בפתיחת הדברים: גם אנחנו נושאים בחלק מהאחריות, אבל חלק הארי באחריות נופל עליך ועל משטרת ישראל. מה שצריך גם להדאיג אותך, נוסף על הדאגה המתמשכת שלנו בשנים האחרונות לגבי האלימות והפשיעה, זה שאתה צריך להנחות את המפקדים שזה גם יכול לעבור מטירה לכפר-סבא. כי אני שמעתי, ככה בחצי אוזן, כאילו זה בטריטוריה אחרת; עשיתי את עצמי גם שלא שמעתי. זה לא בטריטוריה אחרת, זה יכול לעבור לפרדס-חנה ולחדרה ולנתניה ולכפר-סבא, ומה שאני רוצה לומר, שזה יכול להפוך מהר מאוד לבעיה של החברה הישראלית כולה. לכן אנחנו לא משוחררים מהאחריות; כולנו, גם מורים, גם מערכת החינוך בתחילת הדרך. אבל אני אומר לך את זה ביושר, אני לא משלה את עצמי; אני גם לא מתיימר, אומר לך את זה ביושר: אם המדינה לא תטפל בפשיעה בחברה הערבית כפי שטיפלה בפשיעה בחברה היהודית – ראית איך כמעט חיסלתם בדרך חוקית ורק על-פי חוק בצורה הכי מהירה ואינטנסיבית, ואני לא רוצה להזכיר לך, אתה מכיר את זה יותר טוב ממני – אז אנחנו יום אחד נמצא את עצמנו במצב, לא רק בלתי נסבל; במצב שאנחנו כולנו מאוימים. זה תפקידה של המשטרה. אבל אנחנו, יש לנו חלק, אנחנו מוכנים להירתם לחלק שלנו, אנחנו מוכנים לשיתוף פעולה כדי להציל את החברה שלנו; לא משת"פים של המשטרה, שיתוף פעולה על בסיס של ערכים דמוקרטיים תרבותיים בחברה שרוצים לחיות בה בכבוד, גם אנחנו וגם הדורות הבאים שלנו. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: תודה רבה לך, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. יעלה ויבוא חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, סוגיית האלימות מזמן הפסיקה להיות סוגיה של אלימות. יש כאן תופעה קשה, שלדעתי אפשר להגדיר אותה כאובדן הביטחון האישי לאזרחים הערבים. צריך להתייחס לזה כאל טרור של ממש. השאלה הנשאלת, רבותי: תפקידו של מי ואחריות של מי להתמודד עם התופעה הזו? האם אנחנו יכולים לקחת את החוק לידיים, ושאנחנו נקים כוחות, אנחנו ניאבק ואנחנו נתמודד? האם אנחנו יכולים לעצור, לחקור, להעמיד לדין ולהכניס לבתי-סוהר? קל מאוד לגלגל את האחריות לפתחם של האזרחים או התושבים. האם אתם יכולים לבוא לתושב נתניה ולהגיד לו: זה התפקיד שלך, אתה תתמודד עם הפשע הזה? הוא יכול לקחת את החוק לידיים? הרי למחרת עוצרים אותו, ובצדק. זה תפקיד של המשטרה, זה לא תפקיד של שום גוף אחר במדינת ישראל. אני מצפה שכבוד השר לביטחון פנים, שאני מעריך מאוד את המאמצים שהוא משקיע, יציב לנו יעדים: במצב האלימות כפי שאנחנו רואים, בעוד שנה-שנתיים מה הולכים להשיג, מה הכלים, מה האמצעים, איך ניתן להשיג את היעדים האלה. אי-אפשר שכל יום שני ושלישי הרוגים בטירה, בטייבה, בקלנסואה, וכל הרוג, יודעים שלא תופסים את הרוצח וזה נותן אור ירוק לעוד אחד להגיד: נחסל, או שההוא שכבר חיסל אחד וראה שלא עוצרים אותו ולא מעמידים אותו לדין, זה אור ירוק בשבילו להמשיך. אתם מעלים על דעתכם שמשטרת ישראל ואמצעי הביטחון וכוח-האדם הם לא כל כך מוכשרים ולא מסוגלים לתפוס ולדעת מי עומד מאחורי מעשי הפשע האלה? אני לא מאמין. מדינת ישראל, שמסוגלת לדעת מה הולך לקרות בשכם או מי נוסע ברחוב הזה, ברכב הזה והזה בעזה, הם יכולים לדעת מי עומד מאחורי הרצח בקלנסואה, מי עומד מאחורי הרצח בטירה. אני אומר דברים חמורים: יש כנראה מישהו, גורם כלשהו מעוניין בהמשך המציאות הקשה הזו. אין הסבר אחר לתופעה הזו. כאשר ילד זורק אבן על ניידת משטרה, דבר שהוא פסול, הוא עושה את המעשה, נניח, בשעה 23:00, בשעה 05:00, כבר המשטרה מגיעה אליו הביתה. כאשר היה מקרה אחד של יהודי שנפגע במעשה אלימות בטייבה, באותו יום עצרו את מבצע הפיגוע. משטרת ישראל, שיכולה לגייס, כבוד השר, כוחות אדירים, מאות, כדי לבצע הרס של כמה אוהלים באל-עראקיב 20 פעמים, עם כוח ותקציבים אדירים, מדוע לא לגייס את הכוחות האלה להציל חיי אדם, שזה דבר חשוב ביותר? אני אומר לך מכאן: כל החברה, כל האוכלוסייה נרתמת ותומכת בפעילות הזו של המשטרה לבצע תפיסה מעמיקה ורחבה ככל האפשר של כלי-הנשק האלה. אם יודעים שהנשק הזה מכוון למטרות נגד ביטחון המדינה, הרי היו מייד מבצעים מבצעים רחבי היקף, תופסים כל תרמיל של כלי נשק. אבל רואים שיש יריות בצהרי היום ועוצמים עיניים. מה קורה? האם יש מדיניות כזו, לתת יד להשתוללות חסרת האחריות? ואני לא פוטר את עצמנו מאחריות. כל התופעות של רצח על רקע כבוד המשפחה, אין בזה שום כבוד ואין בזה שום משפחה. זה פשוט מאוד אלימות וזה פשוט מאוד פשע. אנחנו מנסים להתמודד עם הדבר הזה, אבל זה נשאר באחריות מוחלטת של המשטרה, ובתחום הזה המשטרה תמצא גיבוי מלא של האוכלוסייה הערבית. תודה רבה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אני מודה לך, חבר הכנסת טלב אלסאנע. תעלה ותבוא חברת הכנסת חנין זועבי. בבקשה. לרשותך שלוש דקות. בבקשה. חנין זועבי (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, אדוני השר, אם תבדוק מזכירות הכנסת את כמות ההצעות הדחופות והרגילות, כמות ההצעות לדיון מהיר, השאילתות, מכתבים לשר שהגשנו אנו, חברי הכנסת הערבים, הנוגעים למקרי האלימות בחברה הערבית, בוודאי היית מונה עשרות מהם רק בשנה האחרונה. אין מה לעשות, אנחנו מנסים לעמוד בקצב המטורף של האלימות המשתוללת בחוץ. אם כבוד השר היה עוקב אחר הפעילות התרבותית שלנו, דיונים וכנסים לנוער הערבי, הפגנות נגד אלימות ברחוב הערבי, מאמרים והודעות לעיתונות בערבית בנושא האלימות, אולי היה מבין עד כמה אנחנו עסוקים בנושא, וגם אולי היה מבין את כמות הזעם, גם נגד התופעה אבל גם כלפי האופן שבו המשטרה מטפלת בנושא, ואני רוצה להמשיך את הקו של חברי הכנסת. אי-אפשר עוד להפריד בין סוגיית האלימות בחברה הערבית לבין הסוגיה של טיפול המשטרה בעניין הזה. אנחנו מדברים מזה שלוש שנים על עלייה במקרי הירי, במקרי הרצח. אחוז מקרי הרצח הוא פי שלושה מאשר אחוז האוכלוסייה הערבית בישראל. אנחנו איננו מתעסקים בבעיות של אלכוהול ולא בבעיות של סכסוכי נוער. אנחנו מדברים על אלימות קשה: על רצח, על ירי. ובחודשיים האחרונים היינו עדים לעוד הסלמה באחוז מקרי הפשע והרצח. למרות כל התקציבים, ויש תקציבים, ויש טקסים ויש פגישות כמעט חגיגיות עם ראשי המועצות הערביות, אנחנו יודעים, אדוני השר, וזה הניתוח שלנו, שהתוכנית של "עיר ללא אלימות" לא נועדה לטפל באלימות קשה. היא לא נועדה לטפל בירי, היא לא נועדה לטפל ברצח, בפושעים במאפיות, אלא באלימות קלה. אני קראתי את הדוחות על התכנון של "עיר ללא אלימות", היא יותר מתמקדת בבעיות של אלכוהול ונוער. טירה היתה שותפה לתוכנית "עיר ללא אלימות". טירה היתה עדה לעשרה מקרי רצח בתקופה האחרונה, כאשר האחרון שבהם היה רצח כפול בתוך שעה; במשולש הדרומי לבדו היו עשרה מקרי רצח בחודש האחרון; שמונה אנשים נרצחו בלוד בתוך חודשיים. מאוקטובר 2010 עד היום נרצחו חמש נשים. כלומר, זה ממוצע של אשה אחת לחודש. אי-אפשר להבליג נוכח נתונים אלה. ויש לנו טענות כלפי המשטרה: 1. אחוזי הפשע ואחוזי הפענוח של תיקי ירי ורצח שונים הם בפערים גדולים, בצורה שלא יכולה להיות מוצדקת סטטיסטית, בין המגזר הערבי לבין המגזר היהודי; 2. אחוז הפשע ואחוזי פענוח תיקי רצח משתנים בפערים גדולים באותה עיר מעורבת בין החלק הערבי של העיר לבין החלק היהודי של העיר, למשל בלוד וברמלה; 3. אין תופעת נשק בלי רשיון במגזר היהודי, תופעה שבחברה הערבית מהווה אולי 80% מהבעיה. המשטרה לא אמורה להבליג על תופעה שבה שוכרים אקדח ב-1,500 שקל לשעה, כמו ששוכרים רכב. האם ייתכן שהמשטרה – אדוני השר, אני רוצה שתחקור אולי את המקרה הזה – תגיד לאזרח המתקשר להתלונן על אלימות: קיבלנו הוראה מהמפקד לא להיכנס לכפר עילוט, למשל? ככה אמרו לאזרח מעילוט לפני חודש. האם ייתכן שהמשטרה תשתוק ותישאר בחוסר מעש אחרי שני מקרי ירי על בתים ומכוניות בעילוט? אחרי יומיים, מהשתיקה הזאת של המשטרה, נרצח אדם מעילוט. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: תסיימי. חנין זועבי (בל"ד): מחלקת הממ"מ בכנסת – ואני מסיימת – ביקשה מהמשטרה דיווח על אחוזי פענוח תיקים לפי יישוב. במשטרה צעקו על החוקר של הכנסת ולא ענו לו, אמרו לו: אין לנו דיווחים כאלה, אין לנו אינפורמציה כזאת. אנחנו צריכים אינפורמציה כזאת, אז יש גם כן בעיה של שקיפות. תודה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: תודה. יעלה ויבוא כבוד השר לביטחון פנים. בבקשה. לאחריו – עמדות אחרות, שלא, לפנים משורת הדין יש לנו ארבעה חברי כנסת: חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת מסעוד גנאים, חבר הכנסת השר לשעבר גדעון עזרא וחבר הכנסת בן-ארי. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח ולומר בצורה ברורה וחדה, חברת הכנסת חנין, המשטרה לא רוצחת, לא הורגת, לא מפוצצת. המשטרה לא גורמת לפשע ולא גורמת למקרי ההרג. מתפקידי המשטרה או לנסות למנוע אירוע או לנסות לפענח את האירוע שקרה. ופה באמת הכתובת היא המשטרה, ומבחינתכם זה נכון. אבל אני בהחלט מקבל גם את דברי חברי הכנסת שאמרו: האחריות של אישי ציבור, גם ראשי הערים, המוכתרים, אנשי הדת, חברי הכנסת – כולם צריכים לתת יד. יש מקרים קשים מאוד לפענוח, ואין מצב, ואני מבהיר את זה, אין מצב שמדלגים על מגזר כזה או אחר כי נוח. אני שומע בין השורות: זה נוח לא להיכנס ולא לחקור ולא לפענח. אני מבקש להוריד את זה. זה לא קיים במשטרת ישראל. המשטרה תקצה את כל המשאבים. נכון, יש מקרים קשים מאוד לפענוח. חנין זועבי (בל"ד): יש מקרים – – – היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: כבוד השר, תרשה לי לעשות הפסקה. חברת הכנסת חנין זועבי. מכבדים אותנו כאן ביציע תלמידי כיתות ה' מאבו-סנאן. שלום לכם, ברוכים הבאים. דווקא כאשר אנחנו מדברים על האלימות הגואה בחברה הערבית, חשוב שתקשיבו, נעשה כאן דיון שהוא מאוד מאוד חשוב. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: יש תופעות חמורות מאוד של אלימות בחברה הישראלית בכלל ובחברה הערבית בפרט, וצריך להילחם. זה לא הוקוס-פוקוס, וזה לא משום שמעלים כל יום וכל שבוע, ומחקר כזה ומחקר אחר. אתם לא צריכים להציג לי מחקרים, אני מכיר את הנתונים האלה הרבה יותר טוב. אני מבקר לא פחות מכם במגזר. באותו משולש רק לפני שבועיים, שלושה שבועות הייתי, בתחילת השבוע הבא אני נמצא שם. יש שם בעיות לא פשוטות. אני אנסה לתת את התשובה בהמשך המענה. הדברים הם לא פשוטים. מלחמות של כנופיות פשע, חמורות מאוד, שפועלות גם במגזר הערבי וגם במגזר היהודי, שברובן באות מהמגזר הערבי. אז התופעות הן לא פשוטות. היו הצלחות, גם, למשטרת ישראל עם ארגוני פשיעה. לא בכול יש הצלחות. היו רק לאחרונה שני מקרים של פענוח רצח על רקע כבוד המשפחה בלוד. אני מזכיר לכם פה שדיברתם ואמרתם: אי-אפשר לעבור לסדר-היום בעיר לוד. שני מקרים מפוענחים בחודש האחרון, דווקא של רצח על כבוד המשפחה. אז יש דברים שצריך להגיד. במשולש יש לנו בעיות לא פשוטות, ואני מלווה אותן. אני בכל זאת רוצה – ואנחנו מדברים על זה לא פעם ולא פעמיים, גם במליאה וגם בוועדות. אולי חלק מהנתונים מוכרים לכם, אני רוצה רק לחדד אותם. האוכלוסייה הערבית בישראל היא מעל 20% מכלל אזרחי ישראל. קיימת בולטות מובהקת באוכלוסייה במעורבות בפלילים: 80% מאירועי הירי, 51% ממקרי הרצח, 48% ממקרי ההצתות, 52% ממקרי השוד בנסיבות מחמירות; חלק גדול מראשי הערים במגזר הערבי מאוימים. כדי להתמודד עם האלימות במגזר הערבי בוצעו כמה פעולות, שהמשרד מלווה אותן, ואני מדבר על השנתיים האחרונות. קודם כול, לגבי גיוסים. מהמגזר גייסתי מתחילת שנת 2009 ועד היום – עברנו כבר את ה-340–350 שוטרים, לטובת פעילות במשטרה הכחולה והירוקה. במסגרת "עיר ללא אלימות" נתתי העדפה. נכון, את צודקת, חברת הכנסת חנין, "עיר ללא אלימות" לא מטפלת בפשע ולא ברצח, אולי באונס. רק לפני יומיים באמצעות "עיר ללא אלימות" בנתיבות מנעו אונס על-ידי מצלמות שהתקנו שם. זו דוגמה בולטת. אבל זה לא נותן מענה לפשיעה החמורה, כך שישנן היום 21 רשויות לא-יהודיות ושלוש ערים מעורבות. במסגרת אגף "מצילה" – 75 רשויות, מתוכן 49 רשויות חדשות. במקביל לפעילות המשרד עורכת המשטרה כמה מבצעים יזומים למאבק בתופעות הנשק הלא-חוקי שהוזכר פה, בדגש בצפון, אבל גם במרכז. במהלך הפעילות שאנחנו כרגע מדברים עליה, בשנה וחצי, שנתיים, מעל 600 חשודים נעצרו לחקירה, מעל 500 אקדחים, מעל 200 רובי סער, קלצ'ניקובים, מעל 80,000 כדורים ועשרות רימונים ו-150 מטעני חבלה. להגיד לכם שזה מספרים גדולים – גדולים מאוד. אבל כמו שעצרנו ותפסנו, יש עוד הרבה מאוד מה לעשות שם. המגזר רווי בחומרי חבלה, בנשק לא-חוקי ועד. בשנת 2011 נפתחו 25 תיקי רצח במגזר הערבי, מתוך 50 בכלל הארץ. הטיפול במקרי הרצח מורכב ונגזר ממשתנים רבים. משטרת ישראל עובדת בכל המגזרים. יש פענוחים גם במגזר. צריך להמשיך לעבוד, אני מסכים עם הדוברים. עם כניסתו לתפקיד של המפכ"ל החדש דיברתי אתו על הנושא הזה. אנחנו כבר מקצים בימים אלו כוחות משימה. היום פועלים באזור המשולש – טייבה, טירה, קלנסואה, כפר-קאסם. בכל האזור הזה הכנסנו תוספת של 200 שוטרים על חשבון מקומות אחרים, ללוות, ויש שם עוד 80 שוטרים שנמצאים באופן קבוע. קרוב ל-300 שוטרים פועלים היום במבצע רחב היקף במשולש. זה בנוסף לימ"ר המחוזי שמתעסק בתיקי הפשע והרצח. אנחנו נקצה גם כוחות משימה נוספים. בצפון שמנו עוד 50 תקנים, במרכז עוד 50 ובדרום עוד 100 איש, כדי לחזק את השליטה ואת האכיפה. אני מסכים שהבעיה בסוף בסוף מגיעה למשרדי, למשטרה, וכשאני יושב עם ראשי השלטון הם אומרים לי: בסוף הכול מתנקז אליך. צריך לדבר גם על מערכת החינוך, צריך לדבר גם על מערכת התחבורה, על התשתיות, על משרד הפנים, לתת פתרונות לנוער, לתת אפשרויות מה לעשות עם אותם אנשים שמתבטלים ובסוף לוקחים את החוק לידיים. כל משרדי הממשלה צריכים להירתם, ולא המשרד לביטחון פנים, שאני מופקד עליו. בסוף הכול מתנקז אלי, גם למשטרה וגם לשירות בתי-הסוהר, וזה חבל. את הדברים האלה אמרתי אישית לראש הממשלה. אני אומר לכם את זה בצער רב. יש הרבה מה לעשות לממשלה שאני חבר בה, אבל לא לכול אני אחראי. אני אחראי לתחום של אכיפת החוק, ואני אמשיך ללוות ולתת את הטיפול. תודה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: ולפיכך מה אדוני מציע? השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: מה שרוצים. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: דיון – – – חנין זועבי (בל"ד): ועדת הפנים. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: ועדת הפנים. אוקיי. עמדות אחרות לחברי הכנסת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, עמדה אחרת. דב חנין (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אין ספק, מצב האלימות בקרב הציבור הערבי בישראל הגיע לרמה בלתי נסבלת. חברי הכנסת הציגו את התמונה הקשה, הבלתי-אפשרית, שצריך להפסיק ולסיים אותה. מה צריך לעשות? ראשית, חייבת להתחיל תוכנית חירום של איסוף נשק בלתי חוקי, יחד עם ראשי הציבור הערבי, יחד עם ראשי האוכלוסייה הערבית. תוכנית חירום כוללת, היערכות ארגונית, הסברתית, גיוס הציבור, העברת המסר לציבור שאדם שיש לו כבוד לא מחזיק נשק בלתי חוקי, ובדרך הזאת להתחיל להתמודד עם התופעה הנוראה והבלתי-אפשרית הזו של נשק בלתי חוקי שמסתובב ברחובות. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: תודה. דב חנין (חד"ש): תוכנית חירום שנייה – במשפט – התמודדות עם האלימות הנוראה כנגד נשים במשפחה. רצח נשים על-ידי בני-זוגן, על-ידי בני משפחתן, הפך להיות למכה נוראה. רשימת הנרצחות השנה היא עצומה. רבות מהן בקרב האוכלוסייה הערבית, וגם כאן יש מקום לפעולה – – – היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: זה לא הצעה לסדר-היום, סליחה. אתה אומר דברים – – – דב חנין (חד"ש): – – – לפעולה קשה הרבה יותר של המשטרה ושל רשויות אכיפת החוק. תודה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: תודה רבה, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת גנאים, דקה; בבקשה. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): אולי פחות. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני חושב שלאור האלימות הגואה ועולה בחברה הערבית, הגיע הזמן לשנות את כל הראייה של כל העניין. אני דמיינתי את מה שקורה כאילו זה מלחמת אזרחים, כאילו זה טרור, משום שכל סוגי הנשק – משתמשים בהם. ולמשטרה – נכון, זו משימה של כולנו; אני, יש לי תפקיד, לכל אחד יש תפקיד. אבל כאשר מדובר, למשל, במשפחות פשע מסוכנות מאוד, אני חושב שזה תפקידה של המשטרה. אני מקווה באמת שהמשטרה תעשה את שלה, וידוע שהעניין הוא עניין מערכתי שלא רק תלוי בעונש ולא רק תלוי בתפיסת הפושעים אלא גם בייבוש הביצה או בחינוך או בתודעה ובכל הדברים האלה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: תודה רבה, חבר הכנסת גנאים. חבר הכנסת השר לשעבר גדעון עזרא, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת בן-ארי. אחרון המציעים יהיה חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. גדעון עזרא (קדימה): כאן דיברו על התופעה של הנשק הבלתי-חוקי. אנחנו מכירים את החתונות במגזר הערבי ששם יורים, ואיש לא מגיע למשטרה לדווח מי האנשים שירו. אז, על מה מדברים? עפו אגבאריה (חד"ש): הבעיה – – – המשטרה – – – גדעון עזרא (קדימה): סליחה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אל תפריע לו. עפו אגבאריה (חד"ש): – – – היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: לא, לא, סליחה. אל תפריע לו. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): – – – על הבית שלו – – – גדעון עזרא (קדימה): תסלח לי, תסלח לי – – היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: חבר הכנסת אלסאנע. גדעון עזרא (קדימה): – – וכאן אני מגיע לנקודה שאני לא מבין עד הרגע הזה: חברי הכנסת שנמצאים פה צריכים לעזור למדינת ישראל ולא – – – חנין זועבי (בל"ד): – – – גדעון עזרא (קדימה): סליחה. את נסעת על ה"מרמרה". זו דוגמה אישית מצוינת – – – חנין זועבי (בל"ד): – – – היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: חברת הכנסת זועבי, תאפשרי לו לסיים את דברו, בבקשה. גדעון עזרא (קדימה): אני מוכרח להגיד שחברי הכנסת, כמו שאר הציבור השפוי במדינת ישראל, צריכים לעזור למשטרת ישראל. כשמדברים אתם על שיתוף פעולה, שיתוף פעולה אצלם זה לא למסור שם של רוצח. אצלם שיתוף פעולה זה משהו שהמשטרה צריכה לעשות והם לא עושים שום דבר. לכן, מאחר שישנו מפכ"ל חדש, עכשיו, לפי דעתי, כדאי לעשות בהקדם ישיבה, שתבוא המשטרה ותגיד מה היא רוצה שהציבור הערבי ייתן והם יגידו מה שהם רוצים שהמשטרה תיתן. אבל אי-אפשר בלי מודיעין לעשות שום דבר. תודה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: תודה רבה, חבר הכנסת גדעון עזרא. חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, שמעתי בזעזוע את הנתונים שנתן פה השר על כמויות הנשק, ואנחנו מדברים לא רק על כלי ירייה אלא על רימונים ועל מטעני חומר נפץ ועל מרעין בישין מסוג כזה ואחר. אני הייתי מציע למשטרה – – – עפו אגבאריה (חד"ש): – – – היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אל תגיב לו. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): לא הגבתי. לפני פעולת האיסוף, לבדוק מהם המניעים של איסוף נשק כזה. למה משפחה מוציאה המון כסף? להערכתי, כל כלי-נשק כזה במסחר מגלגל סכומי כסף עתק, ויש מישהו שמנהל את זה ויש מישהו שחושב שזו התרבות. שמעתי פה קודם את אחד מחברי הכנסת מעיר על כך שראשי החברה צריכים להודיע שזה דבר לא רצוי וכו'. העניין הוא כנראה – כן רצוי. זו כנראה כן נורמה חברתית. אחרת, לא היינו שומעים על כמויות כאלה של נשק. לכן, לפני שאוספים, לעשות את המחקר, לבדוק מהם המניעים, מי אלה שיוזמים ומדרבנים את הפעולה הזאת, ורק לאחר מכן לעבור לפעולה. תודה רבה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. קריאה: לא מוכנים לאסוף. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): גברתי, תודה. חבר הכנסת גדעון עזרא, אפרופו חתונות, לי יש הצעת חוק כבר שתי קדנציות, לקריאה שנייה ושלישית, לכפל קנס על מי שיורה באירועים כאלה, כי אנשים נהרגו. אדוני השר, המשטרה לא מיישמת את החוק הזה על כפל, ענישה וסנקציות נגד מי שיורה בחתונות. עכשיו, מי יורה בחתונות? מי שיש לו נשק. הנשק הלא-חוקי הזה, אתם שומעים אותנו במקהלה, פעם אחר פעם, מבקשים מכם: תיקחו את הנשק הזה. תרוקנו את היישובים הערביים מהנשק הזה, שהוא נשק קטלני. התוצאות הן בשטח, לא רק בחתונות. גם ברחובות, בבתי-קפה, כנופיות. אני אומר לך שיש יישובים שיש בהם טילי "לאו". אתה יודע את זה, אדוני. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: כבוד השר, למה לא אוספים את הנשק? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): טילי "לאו" – – – עפו אגבאריה (חד"ש): מה עם – – – הנשק החוקי – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): טילי "לאו". גם בנתניה, אבל גם בטייבה. מה, כל ילד שיושב בבית-קפה יודע את זה. לכן, ועדת המעקב, חברי הכנסת הערבים – אני לא יודע למה חבר הכנסת עזרא התנפל על כל מה שאמרו. נאמרו פה דברים שהם קריאה, שהם מתוך כאב על הצורך לטפל במגפה, בנגע. אגב, אם תשאלי את הציבור הערבי מה הדבר שהכי מפריע לו כיום, מכל מיני נושאים גלובליים, מקומיים לאומיים, זה האלימות – גל האלימות הגואה, שקוצר נפשות ופוגע באנשים חפים מפשע. לכן, זה תפקידה של המשטרה – אגב, גם למנוע וגם לאסור ולטפל לאחר שהפשע מתקיים. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אני מודה לך, חבר הכנסת טיבי. כבוד השר, מדוע לא אוספים את הנשקים? השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: – – – מספרים שאוספים – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): מה, אתה רוצה – – –? השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת טיבי אומר שהולכים לבתים ואוספים נשקים. איפה זה קיים, בבתים? הוא יודע בעצמו שהם לא שמים את זה בבית. הם שמים את זה בכל מיני מקומות ומסתירים את זה. לתת את המידע הכי פשוט הם לא מוכנים. דוד רותם (ישראל ביתנו): מה, אתה רוצה – – – המסורת הערבית? השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: – – – אבל אספנו מספיק. צריך להמשיך לאסוף. יש – – – היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אספנו ולא מספיק. הדיון יימשך בוועדת הפנים של הכנסת. חברי חברי הכנסת, אנחנו, כמובן, נעבור להצבעה. בבקשה. דוד רותם (ישראל ביתנו): על מה מצביעים? היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אם להעביר את ההצעות הללו לסדר-היום לוועדת הפנים של הכנסת. דוד רותם (ישראל ביתנו): מה הציע השר? היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: מה שהציע השר היושבת-ראש הציעה. קריאה: – – – היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: רק הוא יכול להציע ועדה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. גאלב מג'אדלה (העבודה): רותם, פעם אחת תצביע בעד. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – מה אתה רוצה? גאלב מג'אדלה (העבודה): כן. מה אתה כל הזמן נגד? דוד רותם (ישראל ביתנו): אני מצביע בעד. גאלב מג'אדלה (העבודה): מצוין. טוב מאוד. דוד רותם (ישראל ביתנו): אני נגד זה שיאספו את הנשק – – – היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: חבר הכנסת רותם, אנחנו בהצבעה. 12 חברי כנסת הצביעו בעד, ולא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך, אני קובעת שההצעות לסדר-היום יועברו לדיון בוועדת הפנים של הכנסת.