קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ביקור נתניהו בארצות-הברית
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: ביקור נתניהו בארצות-הברית – הצעות לסדר-היום מס' 5510, 5518, 5543 ו-5566. מי השר שאמור להשיב על ההצעות לסדר-היום – ביקור נתניהו בארצות-הברית?
אורית זוארץ (קדימה):
הוא בחו"ל, כנראה.
קריאה:
שר החוץ.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אין תשובת שר? שר במליאה יהיה? השר אהרונוביץ, אתה לא יוצא, נכון?
אורית זוארץ (קדימה):
אחרת, אנחנו נדבר עד מחר.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
ראשון הדוברים, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה.
קריאה:
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
כבוד השר מרגי, האם כבודו משיב על נסיעתו של ראש הממשלה?
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
לא.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אין תשובת שר. לממשלה אין תשובה בעניין.
קריאה:
– – –
אורית זוארץ (קדימה):
– – – תשובת שר? – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
הם עוד לא יודעים את הנאום. – – – הם עוד לא יודעים את הנאום.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אין תשובת שר. לך, אדוני, שלוש דקות.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
גברתי, את ותיקה כל כך. את מתפלאת על זה? וכשיש תשובת שר, יש תשובת שר?
שלמה מולה (קדימה):
רגע. אני מציע להזעיק את בוגי יעלון, ואולי הוא יוכל לתת לנו תשובה, או בני בגין.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
יש הרבה מאוד שרים – – –
אורית זוארץ (קדימה):
אין להם תיקים.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
– – – שלוש נקודות.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אל תתחילי עם זה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בבקשה. זה על חשבון זמנו של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הוא תמיד נותן לי מזמנו כמה דקות, בידידות כמובן.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אה, אוקיי. הבעיה היא שאין לו זמן כעת – – –
אורית זוארץ (קדימה):
לא נגזול את כבשת הרש.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אין לו מאיפה לתת.
שלמה מולה (קדימה):
מהזמן שאין לו.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שוב מסתבר שנתניהו והליכוד שומרים על החוק. יש חוק בכביש שתמיד עוקפים משמאל ולא עוקפים מימין, והליכוד כדרכו עקף אתכם, חבר הכנסת מולה, משמאלה חזק. הוא הולך בדרך של מנחם בגין. מנחם בגין, איש ארץ-ישראל, נבחר להיות ראש ממשלה, החריב את כל חבל-ימית, מסר את כל סיני, את שדות התעופה, וקיבל פיסת נייר – טיארה אי-אפשר לעשות מפיסת הנייר הזאת היום. המשיך בדרכו ראש הממשלה הימני, אריאל שרון, יקירי – יקירי אתה, כן? – – –
שלמה מולה (קדימה):
למה אתה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אל תפריע לי. זמני קצר ומלאכתי מרובה.
שלמה מולה (קדימה):
רק רציתי להעיר לך – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת מולה, עמדה אחרת – תירשם.
שלמה מולה (קדימה):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא. לא. לא. זה לא דו-שיח.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
רבותי חברי הכנסת, הליכוד, כדרכו, גם אריאל שרון הבטיח הבטחות גדולות: דין נצרים כדין תל-אביב, ולא לקח זמן רב והוא החריב את נצרים ואת אלי-סיני וכמובן את כפר-דרום ואת כל יישובי חבל-קטיף, כדי לעשות הת-נת-קות. ואכן, קיבלנו התנתקות. הם מנתקים את הטילים ומעיפים אותם על באר-שבע ועל אשדוד, שהן בטווח הטילים, ואנחנו עכשיו מתווכחים על המיגון.
אנחנו שוכחים את אבי אבות החטא, איפה זה מתחיל. זה מתחיל מאותה אווילות, מאותו מקום שנתניהו הולך אליו עכשיו עם הליכוד, אותה מפלגה בוגדנית, אותה מפלגה, שכמו שאמר נתניהו בעיתון "הארץ" ערב הבחירות: תנו לי לקחת את קולות הימין, ואני עוד אפתיע אתכם. אותי הוא לא הפתיע. אני לא הופתעתי ממפלגה שאין לה דרך, שהיא מסמלת סוג של אובדן דרך פעם אחר פעם.
שמענו השבוע את נאומו הזוועתי של ראש הממשלה. אני שומע את החבר'ה מהליכוד אומרים: לוחצים עלינו. יש לחץ. הוא הולך לוושינגטון. הוא הולך לוושינגטון. רבותי, אני רוצה לספר לכם שמי שלוחצים עליו והוא נלחץ, אז לוחצים עליו עוד פעם.
אורית זוארץ (קדימה):
רואים בזה קטשופ.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אנחנו צריכים יוזמה מדינית. היה פה השבוע איזה פרופסור שנתן עצות. הוא אומר: צריך. לא נתָנו אף פעם יוזמה מדינית. לא הבאנו לפה 40,000 רוצחים ונתָנו להם נשק, שרצחו את מיטב חברַי – לא. מה שקרוי הסכם אוסלו. לא ברחנו מגוש-קטיף – לא. לא עשינו שום דבר. פעם נתנו רגל, פעם נתנו יד, פעם נתנו את היד השנייה. אבל מה לא עושים בשביל שלום? מה לא עושים בשביל שלום? צריך לתת, צריך לשים משהו על השולחן.
הרי בסופו של דבר, תסתכל מה רוצים שתשים על השולחן. מי שהיה השבוע במדינת ישראל וראה מה רוצים שנשים על השולחן, מבין. ערבי, בן החינוך שלנו, תלמיד שלנו, מכפר-קאסם, עשה תאונת דרכים 2 קילומטר, התבלבלה לו הרגל בין הקלאץ' לבין הגז לבין המעצור, עד שנכנס בבית-ספר "גולומב" ודרס באמצע את הבחור אביב מורג. איפה אנחנו נמצאים? האם לא נשכיל? האם לא נבין לאן אנחנו הולכים?
לו הייתי במקומו – שואלים אותו, רבותי – הייתי אומר דברים מאוד פשוטים. הייתי הולך לוושינגטון ואומר בצורה מאוד מאוד ברורה: הארץ הזאת היא שלנו. עם ישראל הוא עם עתיק. מי אתם האמריקנים בדיוק? כמה שנים אתם קיימים? איזה תרבות יש לכם חוץ מ"מקדונלד'ס" וכמה צ'יפס וקטשופ? איזו תרומה נתתם לעולם? תספרו לנו, אמריקה הגדולה. תספרו לנו, ארצות-הברית. פה רועדים מפחד. מיהי בכלל? מי בכלל עם הנצח במקום עם ישראל?
והדברים מאוד פשוטים. היו אומרים לי, מה התוכנית המדינית שלי? התוכנית המדינית שלי מאוד פשוטה: ארץ-ישראל על-פי גבולות ההבטחה וגם על-פי הצהרת בלפור. אין מדינה כזאת שנקראת "ירדן". אני, אגב, חולק על ידידי חבר הכנסת אלדד שירדן היא פלסטין. ירדן היא ארץ-ישראל. מי שבורח מירדן – בורח מבית-לחם, מי שבורח מבית-לחם – בורח מבקעת-הירדן, מי שבורח מבקעת-הירדן – את יכולה להמשיך לחייך – יקבל את זכות השיבה של סאיב עריקאת, שמדבר על 7 מיליון פליטים. 7 מיליון פליטים. יחד עם יוזמת ז'נבה של ידידייך הטובים.
אורית זוארץ (קדימה):
בזכותך.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
זה מה שאתם מובילים אותנו.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לסיום.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
ולסיום אני רוצה לומר, שאנחנו חייבים להתעשת ולומר לעם בישראל – אמרו לי – פגשתי השבוע את מנהל הוועדה, הוא אומר לי: מה יהיה פה בספטמבר מבחינה כלכלית? מה יהיה? מה יהיה? לא יהיה מה לאכול? יהיה יותר גרוע מאשר תקופת הצנע?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יהיה יותר גרוע? לא יהיה יותר גרוע מתקופת הצנע, אבל אם אנחנו נמשיך להתמסר – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה, חבר הכנסת בן-ארי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
משפט אחרון. ואם אנחנו נמשיך להתמסר כך, פעם יד, פעם רגל, פעם אוזן – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – בסופו של דבר ראש הממשלה שלנו השבוע בישר לנו שהוא הולך לתת את הראש. שוב, ליכוד בוגדני, לוקח את קולות הלאומיים ומוסר אותם לציפי לבני. אני במקום ציפי לבני – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – הייתי תובע אותו – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת בן-ארי, תודה רבה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – הייתי תובע אותו על גנבת המצע של קדימה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה, חבר הכנסת בן-ארי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני מזמין אתכם להתלונן עליו במשטרה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
איזה מזל שלא נותנים לך לנסוע לארצות-הברית. איזה מזל שלא נותנים לך לנסוע לארצות-הברית.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת אורית זוארץ, בבקשה.
שלמה מולה (קדימה):
למה לא, כי לא תהיה לו ויזה?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא, הוא יכול לנסוע.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
הוא לא יכול לנסוע, לא נותנים לו לנסוע, אנחנו צריכים אותו פה בארץ, אחרת הוא ידבר בארצות-הברית.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לרשותך, גברתי, שלוש דקות.
אורית זוארץ (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, כבוד השר שנשאר על משמרתו, חבר הכנסת בן-ארי, בוא לא נשמיץ ונירק לבאר שאנחנו שותים ממנה בשקיקה. ועומד השר לביטחון פנים, הוא יכול לשתף אותך בכמה כספים אנחנו מקבלים מארצות-הברית על מנת להגן על עצמנו, גם במערכת הביטחון וגם במערכות החברתיות.
אבל באנו לדבר היום על נתניהו יוצא לארצות-הברית. עתידם המדיני, הביטחוני, של 7 מיליון אזרחי מדינת ישראל יוצג על-ידי ראש הממשלה נתניהו דווקא בחוץ-לארץ, בארצות-הברית, מאחורי סינר הפסים והכוכבים של אובמה.
הרפיסות, חוסר היכולת לעמוד זקוף מול הבית הזה וההתנהלות של נתניהו פוגעים באופן אנוש בלגיטימציה של מדינת ישראל, בממשלת ישראל ובריבונותה של כנסת ישראל. ולא, הנאום שנאם נתניהו בציון יום הולדתו של הרצל לא היה נאום מדיני, אלא כמה אזכורי אגב אמורפיים, לא חד-משמעיים, המיקוד שלו היה בעיקר בדרישות ובביקורת על הצד הפלסטיני.
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אזרחי מדינת ישראל, נתניהו מעדיף לנאום מול התקשורת הזרה – "אל ג'זירה", CNN, Fox, על פני התקשורת הישראלית והכתבים בישראל ואזרחי מדינת ישראל.
לאור השינויים המשמעותיים במרחב המזרח-תיכוני – במצרים, בסוריה, בלוב, בתוניסיה, נתניהו – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אז אולי נתעורר, אולי נתעורר.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אל תפריע לה.
אורית זוארץ (קדימה):
– – חייב ללבן את הסוגיות המרכזיות ביותר בחיינו בדרך הברורה ביותר ובדיון מקצועי אסטרטגי מעמיק בבית הזה, בכנסת ישראל. אסור שההתנהלות הזאת תהיה בשום זירה אחרת.
מר נתניהו, מנהיג אמיתי בוחן את הנושאים המרכזיים במדינתו; מנהיג אמיתי מתכנן תוכניות ומדיניות לאחר ניתוח אירועים ותרחישים; מנהיג אמיתי משתף את נבחריו בתוכניות ובהצעות; מנהיג אמיתי מציג את תוכניותיו לעמו בארצו. בנושא הזה אשמח לסייע ולהעביר את פרוטוקול ועדת החוץ והביטחון וניתוח המומחים שהתקיים השבוע; מנהיג אמיתי לא נוסע אלפי קילומטרים ומסתתר מאחורי סינר מפוספס עם כוכבים; מנהיג אמיתי מתמודד עם המציאות הקשה ובוחן כל דרך אפשרית להגיע לפשרות כואבות, גם בתוך הליכוד, גם בתוך הבית שלו. מנהיג אמיתי סוחף אחריו את נבחרי העם; מנהיג אמיתי מפיח תקווה בעם, באזרחים ובאזרחיות; מנהיג אמיתי מציע אופק של שלום, ביטחון, חוסן כלכלי וחברתי.
נתניהו, אתה לא מנהיג אמיתי, אתה הססן, אתה חרדתי, אתה מפחד לעמוד בפני הציבור בישראל, מפחד לעמוד בפני המפלגה שלך, בפני השותפים הקואליציוניים שלך, בפני האופוזיציה, ולומר בצורה ברורה מהו האופק שאתה מציע לנו, לאזרחי מדינת ישראל. נתניהו, אתה לא מציע לנו שום אופק, כי אתה לא מנהיג.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה, חברת הכנסת זוארץ. תעלה ותבוא חברת הכנסת ציפי חוטובלי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
בזה אנחנו מסכימים, חברת הכנסת זוארץ. "עקוב אחריכם" הוא עושה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, מי ששמע את ראש הממשלה לפני כמה ימים חייב להגיע למסקנה שמדובר בראש ממשלה שהולך לעימות מדיני, וכך גם ינאם וינהג בנאומו הקרוב, כשאין ממנו שום ציפייה. אין שום תקווה. אני לא תולה שום תקווה בנאום של ראש הממשלה. אולי התקשורת מתעניינת, אני בספק אם חברי הקונגרס מתעניינים בתוכן המדיני של ראש הממשלה. אני מניח שהוא כהרגלו ידבר על הסרבנות הערבית, על זה שהפלסטינים מתאחדים, על טרור וכדומה. אותם סלוגנים מוכרים, מטבע לשון שחוקה פעם אחר פעם אחר פעם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
שחוקה שחוקה, אבל אמיתית.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
הוא מנהיג, הוא נבחר.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אמרתי: שחוקה שחוקה, אבל אמיתית. טרור זה טרור, לא יעזור לכם.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת רותם, אתה רוצה עמדה אחרת?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לכן אנחנו צריכים להתכונן להסלמה. מה עוד, שאני בהחלט אומר שהפלסטינים הגיעו למסקנה, אולי מאוחרת מבחינתי, שהמשא-ומתן עם הממשלה הזאת הוא בלתי מוצדק, אין לו תוחלת, מה שקרוי "פול גז בניוטרל", ולכן האפיק החדש צריך להיות מאבק דיפלומטי באו"ם. זה לא מאבק אלים, זה מאבק ללא נשק, זה חלק ממה שקרוי "התנגדות עממית", אבל עם פן דיפלומטי.
שמעתי את סגן שר החוץ מקל ראש, סגן שר החוץ דני אילון מקל ראש אצל אריה גולן, ביומן לפני כמה ימים, בהצבעה בעצרת הכללית על קבלת פלסטין כחברה באו"ם, ואחדים גם טועים ואומרים: טוב, כבר היתה הכרזה על פלסטין. אגב, זה שני דברים שונים. ב-1988 היתה הכרזה של היושב-ראש המנוח יאסר ערפאת על פלסטין. פה מדברים על קבלה באו"ם כמדינה על בסיס 1967. זה דבר שעוד לא קרה.
עכשיו, יגישו את זה למועצת הביטחון. סביר להניח שהמוסר הכפול של הממשל והנשיא ברק אובמה, האיש שמציג מוסר כפול מאז נבחר, כלפי הפלסטינים – ישתמשו בזכות הווטו. היא תיכשל, אבל אוטומטית יעבירו אותה הפלסטינים לעצרת הכללית, תחת הסעיף: Uniting for Peace, מאוחדים למען השלום. שם כמעט 130 מדינות יצביעו בעד, חוץ מכמה חריגים – חריגים לרעה, אני רוצה לומר – שלא יתמכו.
מעמדה של ההחלטה הזאת מבחינת המשפט הבין-לאומי הוא כאילו התקבלה על-ידי מועצת הביטחון. את זה סגן שר החוץ לא ידע, או לא רוצה לדעת, ולכן מייד לאחר מכן המצב ישתנה. נכון, הכיבוש לא יסתיים, אבל דיפלומטית ומשפטית המצב משתנה: לא עוד כיבוש של מה שקרוי, מה שישראל נוהגת לקרוא שטחים, disputed lands, אלא מדינה פולשת למדינה אחרת, כובשת מדינה אחרת. יש לזה משמעות גם משפטית, גם כלכלית. זה מחייב את האיחוד האירופי לבטל הסכמים עם מדינה כובשת של מדינה שכנה. את זה אתם אולי עדיין לא יודעים. זה גם מחייב פעולות משפטיות כנגד התנחלויות שנמצאות בתוך מדינה שהוכרזה כחברה באו"ם. יש לזה השלכות.
שלמה מולה (קדימה):
והם יהיו אזרחי מדינת פלסטין.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מי שרוצה, שיגיש בקשה, אבל אין מעמד מיוחד של מתנחלים במדינה הפלסטינית. אין בעיה שיהודי יגיש בקשה להיות אזרח במדינה פלסטינית. אבל מתנחלים לא.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אין יהודים במדינה פלסטינית.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
מתנחלים זה לא יהודים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מתנחלים זה entity פולשת, זה אדם שלא מכיר במדינה, הרוצה להיות במדינה כישות אחרת, אבל אם יהודי – כי מייד, כשאמרתי פעם: אף מתנחל במדינה, אפילו לא מתנחל אחד במדינה הפלסטינית, אמרו: אה, אתה נגד יהודים. מה לעשות – כל המתנחלים הם יהודים. כל המתנחלים הם יהודים. אבל יהודי שרוצה להיות אזרח – אגב, יש יהודים שהם חברים באש"ף, יש. נו, מה? אורי דייוויס הוא חבר המועצה המהפכנית של ה"פתח". הוא יהיה שר במדינה הפלסטינית. כבר יש לו דרכון. מה, זה נגד יהודים? מה, יהודים זה רק מתנחלים? יהודים זה רק אנשי ימין?
לכן, גברתי היושבת-ראש, האסטרטגיה השתנתה, המשא-ומתן, האפיק הזה ככלי להשגת הסדר עם מדיניות ישראלית כזאת, עם ממשלה כזאת, כשל כישלון טוטלי, ולכן המאבק המדיני והעימות המדיני בדרך, ונאומו של ראש הממשלה גם פה וגם בארצות-הברית יהיה כשל מי ששופך שמן על המדורה. תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך, חבר הכנסת טיבי. תעלה ותבוא חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה. כמובן, אני מדגישה שוב שזה ללא תשובת ממשלה. אחריה נציג את העמדות השונות של חבר הכנסת מולה, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה וחבר הכנסת דודו רותם.
שלמה מולה (קדימה):
– – –
אורית זוארץ (קדימה):
גם כשביקשתי שנציין את יום הגאווה לא היתה תשובת שר.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לקראת נסיעתו של ראש הממשלה לוושינגטון אני רוצה לצייד אותו בשיר שכתבה נעמי שמר. השיר הזה מבטא בצורה טובה מאוד את המצב שבו אנחנו נמצאים כאן, ואני חושבת שיש משהו בשיר הזה שיכול לשפוך קצת אור על המציאות במזרח התיכון:
בחוף אילת או אל-עריש / סרדין קטן פגש כריש./ פוגשים כריש כחום היום / אז מה אומרים? אומרים 'שלום'.// סרדין קטן אומר 'שלום' / והכריש מביט בו דום./ 'תגיד שלום', קורא סרדין / והכריש אינו מבין.// אז הסרדין מרים קולו: / 'אני מוכן תמורת שלום / לתת לך סנפיר שלם' / והכריש – חירש-אילם.// אבל אותו סרדין צעיר / היה גם דיפלומט מזהיר./ אשר על כן הוא לא ויתר / מיום ליום נתן יותר.// נתן זנב תמורת שלום – – –/ תמורת שלום יפה, רחב / את כל הבטן והגב.// פוגשים כריש כחום היום / אז מה אומרים? אומרים 'שלום'./ שלום שלום – והכריש / רק מחייך ומחריש.// אז הסרדין במר לבו / הריע באוזני אויבו:/ 'תמורת שלום גדול גדול / אני מוכן לתת הכול'.// זאת הכריש סוף-סוף שמע – – –/ ענה 'שלום', חשף שיניו / והסרדין טרוף טורף". וכך מסתיים השיר: "בחוף אילת או אל-עריש / באין מפריע שט כריש".
כן, אדוני ראש הממשלה, אתה עומד לנסוע לארצות-הברית. כן, היחסים שלנו עם השכנים-אויבים שלנו די ברורים: הם רוצים הכול. הם מדברים על נכבה. אמרת יפה בנאום שלך, שהסכסוך הוא לא על 1967 אלא על 1948. אז למה, אדוני ראש הממשלה, אתה מוכן להיכנע לטרמינולוגיה של השמאל ולדבר פתאום על גושי ההתיישבות? גושי ההתיישבות מעולם לא היו במצע הליכוד; גושי ההתיישבות זה מינוח שטבע אותו אי-שם במצע השמאל עמרם מצנע, זה מינוח שהתחיל אתו חיים רמון, זה מינוח שהשתמש בו בעבר אהוד ברק. זה מינוח שזר למצע הליכוד, כי כל הרעיון שעומד מאחורי גושי ההתיישבות זה לומר: אוקיי, בוא נוותר קצת כאן או קצת שם, ואולי הכריש סוף-סוף יתרצה.
ולפעמים הכריש הוא לא האויב הפלסטיני; לפעמים הכריש הוא הקהילה הבין-לאומית, אבל זה לא משנה, כי בסופו של דבר את אחמד טיבי לא ירַצה לא הרעיון שלך על גושי ההתיישבות, לא הרעיון שלך על שלמות ירושלים, הוא לא מסתפק בזה. עד שירושלים לא תהיה בירת פלסטין, הוא לא יהיה מוכן להכיר בזכותו של העם היהודי להתקיים עם ירושלים כבירת ישראל.
שלמה מולה (קדימה):
אני לא דובר של אחמד טיבי, אבל – – –
ציפי חוטובלי (הליכוד):
ולכן אני אומרת, ערב צאתך לוושינגטון, תזכור: אם באמת אתה מאמין שהסכסוך הוא על 1948 ולא על 1967, אם באמת אתה מאמין, כפי שקבעת, ששלום לא עושים עם אויב שפניו אינם לשלום אלא פניו למלחמה, זו הזדמנות היסטורית עבורך; הזדמנות היסטורית לבטל לא רק את נאום בר-אילן הראשון אלא גם את כל רעיון האיוולת שעמדה מאחורי 20 השנים האחרונות, שכל-כולן יוזמה מדינית כושלת אחרי יוזמה מדינית כושלת, ממש כמו אותו סרדין מסכן, ששט וניסה פעם אחר פעם לרצות את הכריש.
אדוני ראש הממשלה, הגיע הזמן להפסיק להיות סרדינים, להתחיל להסתכל למציאות במזרח התיכון כאן בעיניים, לומר באופן ברור לנשיא ארצות-הברית, לקונגרס האמריקני ובעיקר לעם בישראל: זו ארצו של העם היהודי – תמיד האמנת שכך הוא – זו ארצו של העם היהודי, היא בלתי ניתנת לחלוקה. אויבינו אינם בני-שיח לשלום, אמרת, אז הם ודאי אינם בני-שיח לקבל מתנות של ויתורים. אתה יודע, אבו מאזן יכול לקבל פרס נובל, לא לשלום; פרס נובל למשא-ומתן. במשך שנתיים האיש יושב בחיבוק ידיים, לא מוכן לשבת לשולחן המשא-ומתן הישראלי, ומה אנחנו נותנים לו בתמורה – כל פעם נסיגה נוספת בעמדה הישראלית.
אנחנו לא מוכנים יותר לשחק את המשחק הזה. אנחנו הראינו לעולם, במשך כמעט 20 שנה, שיש לנו נכונות אמיתית ללכת לשלום, אלא שהאויב שלנו לא מוכן לקבל את זה, ולכן הגיע הזמן להפסיק במשחק, להפסיק את ההצגה. בנאום הגדול שלך שאתה עומד לשאת יש לך הזדמנות לומר דברי אמת, יש לך הזדמנות לקרוא בקול מפוכח לקהילה הבין-לאומית כולה להכיר בכך שהפלסטינים אינם ראויים למדינה, מעולם לא היתה להם מדינה, ובוודאי, בכך שהם חברו ל"חמאס" הם אינם ראויים לקבל מדינה.
אדוני ראש הממשלה, אני מאחלת לך הצלחה גדולה, אבל בעיקר תזכור שאתה במפלגת הליכוד – לא בקדימה, לא בעבודה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך, חברת הכנסת חוטובלי, והלוואי שהוא ישמע אותך.
שלמה מולה (קדימה):
בישיבת סיעה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בישיבת סיעה, אין ספק. עמדות אחרות. חבר הכנסת מולה.
שלמה מולה (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, האמת היא, אני קורא לראש הממשלה להישאר בבית, לשבת על כיסאו, להמשיך לשרוד. אין לו מה לחפש בארצות-הברית. הוא מביא אותנו לעימות עם ידידתנו הטובה, עם ארצות-הברית, עם אובמה. ראש הממשלה הזה מחשק את מדינת ישראל, מביא אותנו לעימות מדיני-ביטחוני-כלכלי קשה. ראש הממשלה הזה כשל. ראש הממשלה מפחד מחברת הכנסת ציפי חוטובלי, מפחד מבוגי יעלון, מפחד מבן-ארי, בוודאי מפחד משר החוץ אביגדור ליברמן, ולכן ראש הממשלה, כל מה שהוא צריך לעשות, צריך להזמין את חבריו לטנגו או למנגל בבית. אין לו מה לחפש בוושינגטון.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה, חבר הכנסת מולה. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, העם בישראל ראוי לו ראש ממשלה אחר. בהמשך לראש הממשלה, שהוא דיפלומט במקור – חבר הכנסת טיבי, לגבי סגן שר החוץ: הוא יודע בדיוק, הוא היה שם, הוא מכיר את האו"ם – הוא וראש הממשלה מסלפים את העובדות, לא אומרים את האמת לציבור. ולכן, הם מדברים כאילו לא יודעים. הם יודעים.
גברתי היושבת-ראש, העם בישראל ראוי לו ראש ממשלה אחר, שידבר אמת לציבור, שיתמודד באופן פרגמטי עם הבעיה של הסכסוך הישראלי-ערבי-פלסטיני.
שלמה מולה (קדימה):
– – – ממשלה אחרת.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לא, הוא מתכוון לעמיר פרץ.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אני מתכוון למי שהיום מתכנן להיות ראש ממשלה. לכן אני אומר לך, גברתי היושבת-ראש.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
הוא כבר פתח את המשקפת?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תן לו לסיים, אתה הבא בתור.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
הוא כבר פתח את המשקפת?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תן לו לסיים. כן, בבקשה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
מצפים מיושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט למשהו אחר. לכן אני אומר בסיום דברי – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – – את המשקפת לפני שאני מסתכל בה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת רותם, יושב-ראש ועדת חוק, חוקה ומשפט, אנא ממך.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חוקה, חוק ומשפט.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חוקה, חוק ומשפט. אנא אפשר לו לסיים. משפט לסיום.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
חבר הכנסת רותם, אתה גורר אותי, מושך אותי בלשון לסטות ממנהגי, לדבר דברים שאני לא רוצה לדבר. האיש עם המשקפת שאתה מדבר עליו, חבר הכנסת עמיר פרץ, לפחות לא מושחת, לא מאפיונר, לא נמצא בחקירות 15 שנה. אז אתה אל תדבר על מנהיגים. אל תדבר על מנהיגים.
לסיום דברי, גברתי היושבת-ראש.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
למה הוא שתק קודם? למה הוא שתק? מה קרה? מה הוא אמר?
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אני אומר לך, לבי עם העם בישראל, עם ראש ממשלה כזה, שכל מה שמעסיק אותו יום ולילה – איך לשרוד, להיות ראש ממשלה. תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה. חבר הכנסת רותם, בבקשה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לחבר הכנסת אחמד טיבי על הדברים האמיתיים, לשם שינוי, שהוא אמר מעל הדוכן.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
כמנהגי – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
כמנהגך, אמרתי. אמרתי רק "לשם שינוי".
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לשם שינוי אתה מודה, אבל כמנהגי.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לשם שינוי אני מודה, אבל אמרת דברי אמת. על מה אנחנו מדברים? הפלסטינים הבינו שבמלחמות הם לא ינצחו אותנו, בטרור הם לא ינצחו אותנו, אז הם אמרו: בואו נלך למהלך דיפלומטי וננצל את הרוב שיש לו מוסר כפול באו"ם, שבטח יתמוך בנו. ולכן, הם כבר תוקפים את נשיא ארצות-הברית שהוא בעל מוסר כפול. אבל אתם בעלי מוסר ישיר ואחיד. המדינות החברות באו"ם – הן לא בעלות מוסר כפול; הם, לכן, מסוגלים לבחור את לוב ואת עירק ואת סוריה להיות חברים במועצת זכויות האדם, ועם זה אין לכם בעיה.
אבל זה בדיוק העניין. הפלסטינים רוצים שישראל תושמד. הם לא מדברים יותר על מדינה בגבולות 1967. הם רוצים את ירושלים, הם רוצים את שיח'-מוניס, הם רוצים את יפו. עם המפתחות האלה הם הלכו בהפגנות שלהם.
רבותי, כדאי שתזכרו, כבר ניסו להשמיד אותנו המון פעמים. גם אתם לא תצליחו.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה. תודה רבה, חברי חברי הכנסת.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
ולכן אני מבקש להסיר את ההצעה מסדר-היום.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אתה לא יכול לבקש.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
למה לא?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
רק שר יכול לבקש על-פי התקנון.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
זאת הצעה אחרת.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
זאת לא הצעה אחרת, זה עמדה נוספת, זה שונה על-פי התקנון. ואני אומר לך, מכיוון שאין תשובת ממשלה לעניין הזה ושר לא הציע מה לעשות, אז זה נשאר ככה. אני מניחה – – – אין מה להציע. מה בעד ונגד?
אורית זוארץ (קדימה):
אנחנו רוצים במליאה, דיון במליאה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אבל אין שר.
אורית זוארץ (קדימה):
כבוד השר, אולי תשיב, אתה יודע, אולי אתה תושיע אותנו.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
טוב, הבנתי את העניין. אנחנו נחליט את הדבר הבא, אני מחליטה את הדבר הבא, שאנחנו נצביע בעד ונגד דיון במליאה.
בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה בעד ונגד דיון במליאה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני רוצה להסיר.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אז תצביע נגד. אנחנו באמצע ההצבעה. מה קורה לכם?
הצבעה מס' 13
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 8
נגד – 2
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בעד הצביעו שמונה, שני מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהנושא יועבר לדיון במליאה.