קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ציון היום הבין-לאומי לביטול האפליה הגזעית
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אנחנו מציינים היום את היום הבין-לאומי לביטול האפליה הגזעית, במסגרת הצעות רגילות לסדר-היום מס' 5069, 5076, 5141, 5155, 5243, 5399 ו-5462. חבר הכנסת מוחמד ברכה ראשון, ואחריו – שלמה מולה, שצריך להימצא באולם. מייד לאחר מכן – גאלב מג'אדלה, טלב אלסאנע, אורי אריאל וזהבה גלאון. חברת הכנסת גלאון, נדמה לי שאת היחידה שנמצאת כרגע באולם. לכן, אם חבר הכנסת ברכה יסיים ועדיין לא יגיעו האחרים, את תהיי הבאה בתור. אה, חבר הכנסת מולה פה, אני רואה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנו מציינים היום את היום הבין-לאומי למען ביטול האפליה הגזעית. ראשית, אני רוצה להודות על ההזדמנות שהיושב-ראש העמיד בפנינו לציין את היום הזה.
המקור של היום הזה, היום הבין-לאומי למען ביטול האפליה הגזענית, היה קשור לאירוע שקרה ב-21 במרס 1960 בעיר שרפוויל בדרום-אפריקה, בעת שאזרחים שחורים קיימו מצעד מחאה כנגד חוקי המעבר שהגבילו את תנועתם שם תחת השלטון של האפרטהייד בדרום-אפריקה. השלטונות שם בחרו לדכא בכוח את ההפגנה ואת התהלוכה של האזרחים השחורים, ובעצם טבחו בהם. המושג של הטבח בשרפוויל הפך להיות מושג שקיים בתולדות האנושות ובתולדות המערכה כנגד הגזענות.
ב-1966 הועלה הנושא בעצרת הכללית של האומות המאוחדות, על מנת לאמץ את התאריך הזה, של ה-21 במרס, כיום הבין-לאומי למען ביטול האפליה הגזענית, ואכן היום הזה אושר בעצרת הכללית של האו"ם ומדינות רבות חתמו על ההכרה ועל אימוץ היום הזה, כולל מדינת ישראל.
אני מצר על העובדה שהחתימה הזו של ישראל על אימוץ היום הזה לא זכתה לשום שינוי בסדר-היום, לא הפוליטי ולא החברתי. זאת אומרת, מין חתימה כדי לצאת ידי חובה. השנה הכנסת עומדת בראש המחנה ומציינת את היום הזה.
דווקא היום, אחרי שבועיים, גם אתמול וגם בשבוע שעבר, שהכנסת היתה זירה לאימוץ חוקים שיש בהם גם אפליה ויש בהם גם ביטוי של גישה אנטי-דמוקרטית – ואני לא אחזור על דברים שכבר אמרנו אתמול, כולל בדיון על חוק שלילת האזרחות, ולפני כן בדיון על האי-אמון. אבל אני דווקא רוצה היום לדבר בהקשר הזה על התופעות המדאיגות שקיימות בקרב הנוער ועל העובדה שמגמות של שנאת האחר ושל שלילת הדעה האחרת רווחת בצורה מטרידה בקרב צעירים ובני-נוער.
והייתי רוצה, אדוני היושב-ראש, שמשרד החינוך ייקח את הערכים הטמונים בעצם החתימה על היום הבין-לאומי לביטול האפליה הגזענית ויהפוך את זה למעין תוכנית חינוכית לימודית שתהיה קיימת בכל בתי-הספר במדינת ישראל. הרי אנחנו יכולים כאן להטיף על הסכנות בגישות של אפליה ושל הדרה, אבל אם הדברים האלה יהיו מחוץ למערכת החינוך, כנראה מה שיתקבל בקרב הדור הצעיר הוא כל מיני איתותים ושידורים, שיוצאים גם מהבית הזה וגם ממקומות אחרים, בעניין הלגיטימיות של האפליה ושל הגישות האנטי-דמוקרטיות.
היום, בנאומים בני דקה, התייחסתי לאותו אירוע מזעזע של בחור שתופס קרש וחובט בעובד ניקיון ערבי בן 65, כאן בירושלים, תוך צעקות: הוא ערבי, הוא ערבי – ומתחיל לחבוט בו. ומצלמות האבטחה במקום שהם עמדו צילמו עוברים ושבים שעוברים ליד האירוע המבהיל והמזעזע הזה ולא עושים שום דבר.
אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהמאבק במגמות אנטי-דמוקרטיות וגזעניות, המאבק במגמות של אפליה, הוא לא אינטרס של הציבור המופלה, אם זה מיעוט לאומי או מיעוט חברתי או כל קבוצה אחרת. האינטרס צריך להיות של הרוב, אם הרוב רוצה באמת שהקיום שלו יושתת על ערכי הצדק והדמוקרטיה, מה גם שמה שמתחיל בקבוצת מיעוט מסוימת אינו מסתיים שם.
אתמול היה דיון בוועדת הכלכלה על הסלקציה הנהוגה בהכנסת אנשים למועדונים, ולדעתי ועדת הכלכלה הוציאה מתחת ידיה הצעת חוק טובה.
היו"ר ראובן ריבלין:
זו עבירה פלילית.
מוחמד ברכה (חד"ש):
כן, נכון. הוציאה הצעת חוק טובה, שתובא כנראה לכנסת להצבעה בקריאה שנייה ושלישית, והיא זכתה אכן לתמיכת כל חברי הכנסת שנכחו באותה ישיבה. אבל בדיונים שם התחוורה לנו העובדה שגזענות היא לא רק גזענות נגד ערבים. חברת הכנסת ברקוביץ מקדימה נתנה דוגמה לכך שהיא וחבר הכנסת יואל חסון הלכו לבקר באחד המועדונים, ולא נתנו ליואל חסון להיכנס בגלל צבע עורו, שלא מספיק לבן, בוא נגיד.
אורי אורבך (הבית היהודי):
יותר מדי שחור.
מוחמד ברכה (חד"ש):
יותר מדי שחור.
נחמן שי (קדימה):
שחור זה יפה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
נכון, בהחלט. מה, אני רואה את מי שיושב לידך.
נחמן שי (קדימה):
נכון.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אחד המשתתפים בישיבה, בחור צעיר, בא לתת עדות אישית, לא על עצמו אלא על כך שהוא הלך למועדון עם חבר ממוצא אתיופי. קוראים לו מוטי, אם זיכרוני אינו מטעני. ואז אלה שעמדו בכניסה למועדון הכניסו את הבחור שישב אתמול בישיבה של ועדת הכלכלה, אבל את חברו הם לא נתנו להכניס, וכל ניסיונותיו לדבר על לבם – לא, הוא לא עבר את הסלקטור. יש סלקטור ויש מאבטח. הוא לא עבר את הסלקטור. זאת אומרת, לא שהמאבטח העריך משהו או שמצא על גופו משהו, אלא הסלקטור או הסלקטורית, מה שלא יהיה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא היה ראוי לבדיקה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא היה ראוי בכלל לבדיקה. אלה דברים מאוד מאוד מסוכנים לכלל החברה, אדוני היושב-ראש, ולכן אנחנו היום עושים צעד חשוב בכיוון של העלאת הנושא על סדר-היום. מה שנדרש – וזה לפתחם של שר החינוך ושל הממשלה כולה – לפחות להנחיל ערכים אוניברסליים, ערכים של דמוקרטיה, ערכים של קבלת האחר. האחר – אם זה צבע העור, ואם זה דעה אחרת, ואם זה לאום אחר. לא חייבים להסכים אתו, לא חייבים להיות מאוהבים בו, אבל לפחות שנתייחס אחד לשני כבני-אדם, שנהיה בני-אדם. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – את חבר הכנסת מולה, ואחריו – את חבר הכנסת מג'אדלה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
כל כך גבוה, מוחמד ברכה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברכה גבוה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לא, מדובר בשיעור קומה, לא בגובה, אדוני.
אורי אורבך (הבית היהודי):
משכמו ומעלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
משכמו ומעלה – היה מי שהיה משכמו ומעלה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אם בזה עסקינן, אז אני לפני שבוע, חבר הכנסת ברכה ואדוני היושב-ראש, כיניתי אנשים כאן "פאשיסטים גמדים". התקשרו אלי כמה אנשים ואמרו: מילא פאשיסטים וגזענים – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל למה גמדים?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – אבל למה גמדים? אני התכוונתי לשיעור הקומה, ולא לגובה הפיזי של הדוברים, עם כל הכבוד לכלל האנשים והאמפתיה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אחד האנשים הסימפתיים ביותר, באיזו תוכנית טלוויזיה שאני לא יודע איך קוראים לה, היה דווקא אדם שהוא גמד. אני לא חושב שגמד זה מילת גנאי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
כן. כאשר מדברים על אנשים ללא שיעור קומה ערכי, לזו היתה הכוונה "גמד". במובן הזה, ולא במובן הפיזי. אדוני מתכוון לתוכנית "האח הגדול".
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא ידעתי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, אם ביום המאבק בגזענות הבין-לאומי עסקינן, הרי שבדיוק זו התקופה כדי להעלות קול זעקה וצעקה ולהתריע על מה שהכנסת הזאת מעוללת לערכים של שוויון, של דמוקרטיה. אין ספק שמדובר בכנסת בלתי סובלנית, קיצונית, קנאית, עם חוקים גזעניים שבוע אחר שבוע. חוק ועדות הקבלה, שלמעשה מכוּון לפגוע באפשרות שערבי כלשהו יתקבל ליישוב קהילתי כלשהו – למרות שערבים לא נוהרים – גם פוגע באתיופים, בנשים חד-הוריות ואולי באנשים עם מוגבלויות, ואולי בחרדים, תחת הביטוי המפוקפק "אי-התאמה למרקם החברתי", או "אי-התאמה תרבותית". אם זו לא גזענות, אני לא יודע גזענות מהי.
חוקים כאלה מסוכנים יותר כאשר היוזמים באים ממה שקרוי מרכז הבמה המפלגתית, או מאנשים שבדרך כלל לא ידועים כאנשים גזענים. לכן, זה מסוכן יותר, כי זה יכול להוסיף כוחות לתומכים בחוגים האלה. אם היה מדובר רק בדוד רותם – ניחא, אבל זה התפשט ליוזמים אחרים מסיעת קדימה, וצר לי על כך.
אדוני היושב-ראש, מלבד החוק הזה, התקבלו חוקים אחרים, כמו החוק למנוע מאנשים לזכור היסטוריה, לזכור נרטיב, לזכור אסון אישי שהתרחש. חבר הכנסת הזכיר לפני כמה ימים שהוא תוצר של ה"נכבה" הזאת ושל האסון הזה. סאפורי היתה מקום הולדת משפחתו. היא לא קיימת יותר בגלל ה"נכבה". כך גם אני – משפחת אבי נולדה ביפו ומשפחת אמי נולדה ברמלה. כשאתם עוברים בחוף היפה של יפו, מנשייה, תחנת הרכבת – שם היה בית משפחת סבי. לכן, מישהו רוצה לאסור עליך, חבר הכנסת ברכה, או עלי, או עלינו באופן כללי, את האפשרות להיזכר במה שהיה לנו, בזיכרונות, במה שאבי היה מספר לי, במה שאמי היתה מספרת לי, במה שאבי-אביו של ברכה, ייבדל לחיים ארוכים, עדיין מספר לו. זו תהיה עבירה על החוק, עצם הניסיון לקיים אולי טקס. זה נשמע כמו משטרת מחשבות. וכי מישהו מעלה על דעתו שחוק יכול למנוע ממישהו להיזכר או לציין אירוע חשוב בחייו, עצוב או משמח?
אדוני היושב-ראש, במחשבה שנייה, עצם קבלת החוק הוא ניצחון לנרטיב הפלסטיני, כי מישהו מפחד מהנרטיב הזה, שקם לתחייה. אני חושב דווקא שאני רוצה ללמוד את הנרטיב שלך, אתה צריך ללמוד את הנרטיב שלי, וזה נקרא מחשבה וסיעור מוחות אינטלקטואלי. כל אחד יישאר עם הנרטיב שלו, אבל הכרת האחר חשובה. ויכוח הוא דבר חשוב ואלמנטרי, ויכוח תרבותי. ממה הם חוששים, מההיסטוריה שרודפת מישהו?
אדוני היושב-ראש, תופעות נוספות הן בחיי היום-יום שלנו, למשל איסור על עובדים ומועסקים לדבר בשפת אמם, איסור על ערבים, למשל ב"ארומה" תל-אביב, לדבר בערבית, למרות שערבית היא שפה רשמית. "ארומה" תל-אביב – הבעלים או הזכיין מודה בזה. נראה לי שזו עבירה על החוק. מלבד העובדה שזה משהו גזעני, מדובר בעבירה על החוק. הרי רוב העובדים שם, או חלק גדול מהעובדים שם, הם ערבים.
תקיפות על רקע לאומי – התקיפה שהיתה באיצטדיון "טדי", אדוני יושב-ראש הכנסת ריבלין, כאשר כמה פרחחים אוהדי "בית"ר" תקפו שני פועלי ניקיון ערבים בשל העובדה שהם ערבים פלסטינים. פגעו בהם פיזית. פצעו אותם. כך גם במקרה שסופר על "הוט". והצתת מכונית בצפת, שהפכה להיות, העיר הזאת, ההיסטורית, שניסו לשווק אותה בתכונות אחרות, שם נרדף לגזענות ורדיפת ערבים. זה נורא. נגד תופעות כאלה בדרך כלל הציבור צריך לקום. במקום שהציבור יקום, הוא קם כדי לתמוך – בבת-ים, בשווקים למיניהם. הרי איך נבחנת חברת רוב חזקה? ביחסה אל האחר שנתפס כחלש, אל המיעוט. היחס הזה הוא יחס דורסני, פטרנליסטי, אדנותי, מתנשא ופוגעני.
אני דווקא חושב שצריך לחייב את לימודי ה"נכבה" בכל בתי-הספר, לא רק בבתי-ספר ערביים – בבתי-ספר יהודיים. מי שמתכחש לסיפור הזה מתכחש להרגשת השייכות, השוויוניות, ה-well being של האדם הערבי במקום הולדתו, במולדתו. המאבק נגד גזענות חייב להיות מאבק משותף יהודי–ערבי. חייב להיות.
היו"ר מגלי והבה:
עוד הרבה?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני, אני מסיים. מה שמתחיל בפגיעה בערבים עובר לפגיעה בעמותות זכויות אדם ושמאל, ולאחר מכן עובר לשלב השלישי, של פגיעה באנשי ימין שלא מסכימים עם הפאשיסטים. כך נהג ליברמן, סגן ראש הממשלה של ממשלת ישראל, ביושב-ראש הכנסת ריבלין, בשר דן מרידור, בשר מיכאל איתן ובשר בני בגין, שלא הסכימו להצעה להקים ועדות קבלה, וכינה אותם "פיינשמקרים".
שלמה מולה (קדימה):
ועדות חקירה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ועדות חקירה.
שלמה מולה (קדימה):
אתה אמרת: קבלה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
חקירה. קבלה – אליו. ועדות קבלה לקונספט שלו.
נחמן שי (קדימה):
בין חקירה לקבלה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לכן, זה צריך להדאיג אתכם, ולא רק אותנו כקורבן ראשון. אתם צריכים להיות מודאגים.
הגזענות הפכה להיות "מיינסטרים" בחברה הישראלית. גזענים עברו מהרחוב לממשלה. יש שר חוץ, יש שר פנים, שר תשתיות ואחרים, בלי להזכיר שמות, בלי לתת ציונים, כי חלק מהאנשים האלה יאהבו את התארים האלה, וזה מביך וזה מביש.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני שב ואומר: דמוקרטיה זה לא רק הזכות של הרוב למשול ולשלוט. היא בעיקר זכותו של המיעוט להיות שונה אבל שווה. וזה כל ההבדל. תמיד על הרוב לזכור היטב כי הוא לא עושה טובה לאף אחד כאשר הוא נוהג בשוויון בין כלל האזרחים. מי שחושב שדמוקרטיה היא נחלת סוג מסוים של אזרחים, הוא לא דמוקרטי. מי שחושב שהדרה של קולקטיב מסוים היא צורך הגנתי, הוא פחדן. אין לו ביטחון בעצמו ובנרטיב שלו. שוויון בין כלל האזרחים הוא תנאי בל-יעבור לדמוקרטיה שיש לה מרחב שלם של תנועה חופשית, של חילופי שלטון בדרכים דמוקרטיות, של בחירות, של שוויון לכול, של תקציבים שווים, של חלוקת משאבים שווה בין כלל האזרחים. התנאים האלה, לצערי הרב, לא רק שאינם קיימים כיום במדינת ישראל – הם נמצאים בחממה של היעדר סובלנות, הדרת האחר, גזענות ושנאה לשמה לערבים באשר הם ולאחר. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אמורים היו להשתתף עוד חברים בהצעה לסדר-היום, והם נקראו לוועדת הכספים. לכן, אנחנו ממשיכים.
קריאה:
אורי אריאל.
היו"ר מגלי והבה:
אה, אורי אריאל, בסדר. גם הוא חבר ועדת הכספים, אבל כנראה – אוקיי, בסדר. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. חשבתי שתלך לשם, אבל בסדר.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי יושב-ראש הכנסת, אכן יש בעיה, הייתי בדרכי לוועדת הכספים, אבל אפילו אני לא מצליח להיות בו-זמנית בשני מקומות.
היו"ר ראובן ריבלין:
צודק. אם יש דבר שהוא חשוב לקראת הסיום, אז אמרתי – אני הייתי – לפי דעתי יושב-ראש הישיבה ייתן להם אפשרות לדבר אחרי כן.
היו"ר מגלי והבה:
כן, אבל שר המשפטים צריך לענות, אז ידברו אחרי.
היו"ר ראובן ריבלין:
ידברו אחרי שהשר – – – כן, מאה אחוז.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
היות שסדר-היום הוא קצר, ועדת הכספים היתה יכולה, לעניות דעתי, להתכנס אחר כך, אבל בסדר, זה לא דבר – כנראה יש הסכמה כוללת, כך הבנתי, אז אני החלטתי להיות פה.
מכיוון שהנושא חשוב, והוא צריך ללוות אותנו, ולפי דעתי הוא מלווה אותנו יום-יום, הייתי אומר אפילו שעה-שעה, כולנו – כל אחד מזווית העין שלו, בנקודות שהוא רגיש אליהן יותר – עוסקים בזה. אני יודע שהציבור שאני משתייך אליו, יש לו בעיות גדולות. אני שומע שיש בעיות אצל ציבורים אחרים, ואני לא אוהב במיוחד את היום שהוא יום מיוחד, כאילו בשאר הימים לא צריך לעסוק בזה, או לא עוסקים בזה. כן, זה חשוב כל יום וחשוב כל שעה, ודאי למי שנפגע, אבל זה חשוב לכל המדינה ולכל העם ולכל האזרחים, כי בסוף באמת אנחנו נמדדים גם בדמוקרטיה שלנו, גם בזכויות האזרח שלנו.
אפשר ללמוד רבות מתורתנו הקדושה, שלפני אלפי שנים, לא היום, לא אתמול, לא 20 שנה, לא 100 שנה – יש אומות שמתהדרות שכבר לפני 250 שנה הן הלכו בדרך הדמוקרטית – התורה שלנו דואגת לכולם, לכל האזרחים, בעיקר לחלשים. היא דואגת לאלמנה, לגר, ליתום. קודם כול היא דואגת לכל החלשים, ואחרי זה היא דואגת גם לשאר. ואני אומר את זה לכולם, לכולנו, כי אני חושב שאפשר ללמוד מהתורה את הדברים הטובים.
עם זאת, צריך לזכור שאין זכויות ללא חובות, והמציאות שבה חלק מהציבורים בישראל לא נוטל את כל עול החובות מטעמים שונים, ואפשר אולי אפילו לעתים להבין אותם, זה יותר מבעייתי. כשאומרים למשל: מי שלא יכול ללכת לצבא מסיבות שונות – שהחוק פטר אותו; הוא לא ברח, הוא לא עריק, החוק פטר אותו – אבל הוא נלחם בשירות הלאומי בתוך קהילה שלו – יש פה כבר בעיני לפחות, לעניות דעתי, הגזמה, הגזמה פראית. ואז, באותו משפט גם דורשים את כל הזכויות ושום אפליה והכול. זה לא דבר סביר, זה לא דבר נורמלי. אנחנו חיים עם זה, אנחנו מתגברים על זה, אנחנו נמשיך להתקדם למרות זאת, אבל זה לא נורמלי, זה לא צודק, זה לא הגון, זה מאוד בעייתי, נגיד את זה בלשון הכי נקייה.
לעתים, לא זאת אף זאת, מנצלים את הדמוקרטיה ואת זכויות האזרח לרעה, ותחת המלים הללו עושים את המעשים הכי נפשעים נגד המדינה וצועקים: יש לי זכויות אזרח. אין לכל אחד זכויות אזרח שהוא יכול לנצל אותן לרעה. יש לכל אחד זכויות אזרח, מגיעות לו זכויות אזרחיות. זו הדמוקרטיה שלנו. המציאות פה, שיכול לעמוד כל אחד על הבמה ולהגיד מה שהוא רוצה, כולל לחרף ולגדף את המדינה, את חייליה, את ראשיה, את מנהיגיה, רק מעידה עד כמה זכויות האזרח והדמוקרטיה פה הן יוצאות דופן, שלא לדבר על המרחב שאופף אותנו. אני לא ארחיב בזה עכשיו. ברוך השם, אלף פעמים ברוך השם, שאנחנו פה ולא במקומות אחרים.
אני מסיים בדבר אחד קצר. אני פונה למכובדי שר המשפטים ולממשלה כולה. כידוע, לא צריך הוכחה, שיום-יום, שעה-שעה, כל השנה וכל השנים זכויות האזרחים ביהודה ושומרון, בעבר גם בחבל-עזה, נפגעות באופן מהותי; באופן מוצהר, דרך אגב. זה לא שמתלוננים שמישהו, איזה פקיד ממשלתי לא נהג כשורה, לא. הממשלה היא זו שמובילה את זה, והדבר הזה ראוי לתיקון. זה לא נורמלי שעושים חוק, אבל הוא כן חל או לא חל עלי, על משפחתי ועל 370,000 התושבים ביהודה ושומרון, ואם הוא לא חל, אז אלוף הפיקוד יחוקק אותו בצורה של צו צבאי כזה. זה זכויות האזרח שבהן מדברים.
אני לא מרגיש מסכן, ברוך השם, ואנחנו ממלאים את כל חובותינו בלי הנחה, אפילו לא של פרומיל אחד. הייתי אומר שאנחנו ממלאים אפילו לעתים קצת יותר מהאחוז – בהתנדבות לצבא, לכוחות הביטחון, לאלף ואחת משימות שאדוני מכיר אותן היטב. אני חושב שראוי שהממשלה הזאת, בראשותך, לא הממשלה בראשותך, אלא בהובלתך כשר המשפטים, תעשו עבודה, תראו איפה יש פגיעה בזכויות אזרחיות של אזרחי מדינת ישראל, ולא אחת או שתיים אלא בצורה שיטתית, ותתקנו את זה. ויפה שעה אחת קודם. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. כפי שאמרנו, חלק מהמסתייגים לא נמצאים, אבל שר המשפטים ישיב. אני מזמין את שר המשפטים, השר יעקב נאמן, ונשמור את הזכות לאלה שלא נמצאים כאן לנמק או להתייחס להצעה לאחר מכן, בלי שום קשר למה שהשר – כמובן, הוא לא יהיה מחויב להשיב.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי הכנסת הנכבדים העלו לסדר-היום את נושא האמנה הבין-לאומית בדבר ביעור כל צורות האפליה על רקע גזעי. אני חושב שמגיעה לכנסת סקירה מה קורה בנושא הזה ומה מדינת ישראל עושה בנושא.
האמנה הבין-לאומית בדבר ביעור כל צורות האפליה על רקע גזעי נחתמה בסוף שנת 1965 ואושררה על-ידי ישראל ונכנסה לתוקף לגבי ישראל ב-2 בפברואר 1979. במסגרת האמנה, הכוללת הגדרה רחבה של אפליה על רקע גזעי, מתחייבות המדינות החברות לנקוט את כל האמצעים הנאותים על מנת לבער את האפליה הגזעית, לאסור פעילות המעודדת אפליה גזעית ולערוב לזכותו של כל אדם, בלא הבחנה באשר לגזע, צבע או מוצא לאומי או אתני, לשוויון בפני החוק, לרבות בהנאה מזכויות אזרחיות, פוליטיות, תרבותיות, חברתיות וכלכליות – הכול כפי שמפורט בהרחבה באמנה.
בשל חשיבות הנושא אני רואה מקום להתייחס לסעיפים המרכזיים באמנה. סעיף 1 לאמנה הבין-לאומית בדבר ביעור כל צורות האפליה על רקע גזעי מגדיר את המונח "אפליה גזעית" ואת היקף תחולתה של האמנה. סעיף 1(1) קובע: "המשמעות של המונח 'אפליה גזעית' לצורך קיום האמנה מתייחס להבחנה, הוצאה מן הכלל, הגבלה או העדפה המבוססות על גזע, צבע, ייחוס משפחתי, מוצא לאומי או אתני, שמגמתן או תוצאתן יש בהן כדי לסכל או לפגוע בהכרה, בהנאה ובשימוש על בסיס שווה של זכויות האדם וחירויות היסוד בחיים המדיניים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים או בכל תחום אחר בחיי הציבור".
סעיף 2(1) לאמנה קובע כי המדינות החברות באמנה מגנות אפליה גזעית ומתחייבות לנקוט את כל הצעדים הנאותים וללא דיחוי, מדיניות של ביעור אפליה גזעית בכל צורותיה ולקדם הבנה בין כל הגזעים. סעיף 2(1)(a) לאמנה קובע כי המדינות החברות מתחייבות שלא לנקוט כל צעד או פעולה של אפליה גזעית כנגד אנשים, קבוצה של אנשים או מוסדות, ולהבטיח כי כל רשויות ומוסדות המדינה, לאומיים ומקומיים, יפעלו בהתאם למחויבות זו. סעיף 2(1)(b) לאמנה קובע כי כל המדינות החברות באמנה מתחייבות שלא לתת חסות לאפליה גזעית בידי בני-אדם או ארגונים, להגן על אפליה או לתמוך בה. סעיף 2(1)(c) קובע כי מדינה שהיא חברה באמנה תנקוט צעדים יעילים לבחינת מדיניות ממשלתית, לאומית ומקומית, ולתקן ולבטל כל חוק או תקנות שיש להן השפעה היוצרת או מנציחה אפליה גזעית בכל מקום שבו היא קיימת. סעיף 2(1)(d) לאמנה קובע כי כל מדינה חברה תאסור ותביא לכלל סיום, בכל האמצעים הנאותים, לרבות חקיקה, בהתאם לנסיבות, אפליה גזעית בידי בני-אדם, קבוצה או ארגון.
סעיף 3 לאמנה קובע כי המדינות החברות מגנות הפרדה גזעית ואפרטהייד ומתחייבות למנוע, לאסור ולחסל כל מנהג שכזה בשטח שנמצא תחת סמכות שיפוטן.
סעיף 4 לאמנה קובע כי המדינות החברות מגנות כל תעמולה וכל ארגון המבוסס על רעיונות או תיאוריות שבעליונותם של גזע מסוים או קבוצת אנשים בעלי צבע מסוים או מוצא אתני מסוים, או המנסים להצדיק או לקדם שנאה גזעית ואפליה גזעית בכל צורה שהיא, והמדינות מתחייבות לאמץ אמצעים מיידיים וחיוביים המיועדים לעקור מן השורש כל הסתה לאפליה כאמור, או מעשי הסתה כאמור בהתאם לפירוט המופיע בסעיף זה.
סעיף 5 לאמנה קובע כי במילוי חובותיהן היסודיות שנקבעו בסעיף 2 לאמנה, מתחייבות המדינות החברות לאסור ולבער אפליה גזעית בכל צורותיה, ולערוב לזכותו של כל אדם, ללא הבחנה באשר לגזע, צבע או מוצא לאומי או אתני, לשוויון בפני החוק, בעיקר בהנאה מן הזכויות כדלקמן: א. הזכות ליחס שווה בפני בית-המשפט וכל שאר הגופים שלהם סמכויות שיפוט; ב. הזכות לביטחון האדם ולהגנה על-ידי המדינה נגד אלימות או נזק גופני, בין בידי פקידי ממשלה או בידי כל יחיד, קבוצה או ממסד; ג. זכויות מדיניות, במיוחד הזכות להשתתף בבחירות, להצביע ולעמוד לבחירה, על בסיס של הצבעה אוניברסלית ושווה, ליטול חלק בממשל וכן בהנהלת ענייני הציבור בכל דרג שהוא, ולהתקבל בתנאי שוויון אל השירות הציבורי; ד. זכויות אזרחיות אחרות, ובמיוחד הזכות לחופש תנועה והמגורים בתוך גבול המדינה, הזכות לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו שלו, ולחזור אליה, הזכות לאזרחות, הזכות לנישואין ובחירת בת-זוג, הזכות לרכוש, לירושה, לחופש המחשבה והמצפון, לחופש הדעה והביטוי, לחופש ההתכנסות וההתאגדות, וכן זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות נוספות.
סעיף 8 לאמנה מקים את ועדת האמנה. ועדה זו היא ועדת מומחים האחראית על בחינת יישום הוראות האמנה במדינות החברות. חברי הוועדה הם מומחים בין-לאומיים בתחומם, ותפקידם כולל, בין היתר, בחינת דוחות תקופתיים של המדינות החברות, בחינת מענים של המדינות החברות לשאלונים של הוועדה, פרסום מסקנות בעקבות הדוחות התקופתיים, פרסום הערות כלליות באשר ליישום הוראות האמנה ועוד.
חברי הכנסת הנכבדים, בהתאם למתחייב מן האמנה, הגישה מדינת ישראל בשנת 1980 לידי הוועדה לביעור האפליה על רקע גזעי של האו"ם דין-וחשבון מקיף בדבר מימושן בישראל של כל אחת מזכויות האדם המוגנות באמנה. מאז הוגשו לוועדה דוחות תקופתיים הסוקרים את ההתפתחויות והחידושים שחלו בתחום זה. הדוח התקופתי האחרון בדבר מימושן בישראל של כל אחת מזכויות האדם המוגנות באמנה והחובות המוטלות על כל מדינה חברה הוגש בשנת 2010. יצוין כי הדוחות התקופתיים מוכנים על-ידי היחידה להסכמים בין-לאומיים במשרד המשפטים, בשיתוף עם משרד החוץ, ותוך עבודה בין-משרדית ענפה המקיפה את כל משרדי הממשלה הרלוונטיים וגופים ממשלתיים נוספים, וכן את ארגוני החברה האזרחית.
כיום אנו בהמתנה לקביעת מועד להופעה בפני הוועדה לשם הצגת הדוח התקופתי האחרון משנת 2010 ומתן מענה על שאלות חברי הוועדה.
אשר להערות של חבר הכנסת הנכבד, שביקש לדון באפליה באזורים במדינת ישראל, אזורים שתושבי מדינת ישראל גרים בהם, אני מוכן לבדוק את הנושא, אבל אני רוצה להדגיש: על הנושא הזה ממונה בעיקר – על הנושאים שהעלה חבר הכנסת אורי אריאל – לא משרד המשפטים אלא שר הביטחון, כי הוא האחראי לאזורים הללו. אני בהחלט מוכן, אם יובאו אלי פרטים, לבדוק עם משרד הביטחון ולהעביר את דבריו היום לשר הביטחון, אם הוא ירשה, כדי שיראה את הדברים. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני השר, יהיו לנו עוד שלושה דוברים שהבטחנו את זכותם לדבר, אבל אשאל אותך אחרי שיסיימו או עכשיו, מה אתה מציע בעקבות הדיון הזה – דיון במליאה או בוועדה?
שר המשפטים יעקב נאמן:
לו תישמע דעתי, דיון בוועדה הוא הרבה יותר ענייני. אני מקווה שיהיו בו יותר חברים מאשר נמצאים כרגע באולם הכנסת.
היו"ר מגלי והבה:
לפני שאנחנו מצביעים, אני רוצה לתת את הזכות – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא, היושב-ראש, זה נושא של ציון היום הבין-לאומי – – –
היו"ר מגלי והבה:
אם מסתפקים בתשובת השר, זה מצוין. תודה, חבר הכנסת ברכה, חשבתי שזאת הצעה לסדר-היום, כי לא הייתי בדיון. אם כך, ניתן את זכות הדיבור לחבר הכנסת שלמה מולה. אחריו – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. חברת הכנסת זהבה גלאון נמצאת פה גם היא. בבקשה, אדוני.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי השרים – אני רואה גם את השר משולם נהרי – אני קודם כול רוצה לברך את יושב-ראש הכנסת על הסכמתו לקיים את הדיון הזה. אני יודע, כמו בהרבה מאוד נושאים הקשורים לקשר הבין-לאומי שלנו, כמו ציון היום הבין-לאומי, יושב-ראש הכנסת מגלה נדיבות ומקיים דיון כזה, ואני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת ולנשיאות הכנסת.
אני רוצה דווקא להקריא את מה שכתוב במגילת העצמאות – עם קום המדינה: "מדינת ישראל – – – תקיים שוויון זכויות מדיני חברתי גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
האמת היא שאילו מדינת ישראל היתה מכוננת חוקה – ואני מקווה שתכונן חוקה – המשפטים האלה היו פרק ראשון בקיום שלנו כחברה וכמדינה. על רקע זה בעצם, כשקמה מדינת ישראל – יש כאלה שיחלקו על נסיבות הקמתה, אבל מדינת ישראל קמה אחרי שהעם היהודי עבר אולי את המעשה הזוועתי, הקשה ביותר בחיי האנושות, השואה. בעצם, המדינה קמה בגלל שנאה שהעם היהודי זכה לה באירופה, אחרי ששרפו את בני העם היהודי. העם היהודי שקם וחזר לביתו, הוא, אני משוכנע ובטוח, יסלוד מכל מעשה גזעני ואפליה על רקע דת, לאום, גזע ומין.
לכן הדמוקרטיה שלנו היא דמוקרטיה שיש בה פס רחב, מאוד משמעותי, מהשמאל עד לימין, מהמרכז, וקבוצות רבות של אנשים שחיים בה, מכל הדתות, מכל הגזעים ומכל המינים. לכן קדושת הדמוקרטיה שלנו, שמירת הפס הרחב הזה לקיום המשותף שלנו, זה דבר חשוב שאין כמותו.
דווקא ביום הזה, אדוני השר, חשוב מאוד שהחברה הישראלית, כנסת ישראל, ממשלות ישראל, המוסדות האזרחיים, יעשו חשבון נפש: האם אנחנו מקיימים במסגרת הפס הרחב של הקיום שלנו את קדושת הדמוקרטיה שלנו? האם באמת עדיין יש קבוצות אוכלוסייה בישראל שסובלות מאפליה או ממעשה גזעני? האם יש כאלה שמפרשים את החוקים שלנו, שמנכסים לעצמם, כדי לייצר אפליה שלא היתה אמורה להיות, אפליה פסולה? האם מה שבית-המשפט העליון פוסק כפסיקה משמעותית מאוד, בפסיקות שהוא באמת מציין את כבוד האדם ואת חירותו ועל רקע גזע ומין וכן הלאה – האם אנחנו לא חותרים תחת אותן פסיקות, כדי שאוכלוסיות, קבוצות מסוימות של אנשים, באמצעות נכס, אלקטורט פוליטי – שרוצים בעצם לפגוע גם כן בפסיקות בית-המשפט העליון, ובית-המשפט העליון בהחלט עומד בפרץ, כשלפעמים הכנסת לא עומדת, בגלל המבנה הפוליטי הקואליציוני שלה?
דווקא ביום הזה חשוב מאוד שאנחנו נדבר אחד עם רעהו, כדי שנוכל לייצר חברה יותר שוויונית, יותר בריאה, חברה שבה האפליה והגזענות אינן מקור חיים שלנו.
אני גם לא רוצה להכניס את הוויכוח הזה לוויכוח הלאומי, הסכסוך הערבי–ישראלי, שיש בעצם שאלת הטריטוריה, שהיא שאלה, בעיני היא נדבך נוסף – החברה הישראלית חייבת להגיע להיפרדות בין שני עמים כאשר הפלסטינים יחיו את חייהם, אנחנו נחיה את חיינו, יקימו את המדינה שלהם, יקבלו את החירות שלהם; חלק מזה הוא גם הזהות שלנו כמדינה יהודית-דמוקרטית.
אדוני השר, דווקא אתה, גם משפטן דגול, גם חבר בוועדת השרים לענייני חקיקה, אני מוכרח לומר לך שיש הרבה מאוד אנשים בבית הזה שמאוד מודאגים מהשיטפון העצום בחקיקה האנטי-דמוקרטית, שעולה ממנה ריח גזעני מאוד חריף. אני יודע שיש כאלה שמנסים לעשות כל מאמץ כדי לנסות לבלום, אבל כנראה הפוליטיקה, המפלגה שמקדשת ולא שמה לב אפילו לעקרונות הדמוקרטיה בשם ההתגוננות של הדמוקרטיה – הם פוגעים בנו ומחוקקים שיטפון של חוקים אנטי-דמוקרטיים שעולה מהם ריח גזעני מאוד ברור, מאוד חריף אפילו, הייתי אומר.
לכן, בדמוקרטיה, בסופו של דבר, כדי לא להגיע למעשה גזעני או לאפליה, אני לא צריך להסכים עם חבר שלי, לא חייב להסכים אתו, אבל אני צריך לאפשר לו לבטא את החוויה שלו. אני צריך לקבל אותו כפי שהוא, כאדם קודם כול.
לכן, אדוני השר, אני חושב, אנחנו מצפים במיוחד ממך ומשרים אחרים לעמוד חזק מאוד, כשיש רצון של מיעוט מסוים, שבאמצעות מבנה קואליציוני רוצה לייצר חקיקה גזענית. יש 24 חוקים כאלה, אדוני השר. יש כאלה 24, אני ספרתי אותם. חלקם, כשמונה, כבר עברו.
יכול להיות, אולי אי-אפשר לקטלג את כל השמונה כחקיקה גזענית, אבל עולה מהם ריח גזעני, ואני יודע שכמו ועדות חקירה, יש כאלה שאפילו רצו לפגוע בארגונים חברתיים, בארגוני השמאל, כמו הקרן החדשה וכו'.
לכן, אני חושב דווקא מאחר שהדמוקרטיה היא קודש הקודשים של החברה הישראלית, שממנו אנחנו בונים את החיים המשותפים שלנו, את הפס הרחב הזה – אסור להצר את הפס הרחב הזה. לכן, דווקא ביום הזה, אני שמח שאנחנו מדברים על זה.
הוזכרה כאן הצעת החוק שאנחנו העברנו, הצעת החוק של שלי יחימוביץ ושלי, אתמול בוועדת הכלכלה הצבענו עליה, שבעצם באה בתמיכה של משרד המשפטים, בתמיכה שלך, בעצם כדי למנוע סלקציה בכניסת אנשים למועדונים. הרי החוק הזה, מעצם קיומו, שנזקקנו לו – זו שאלה גדולה. לא היינו צריכים להזדקק לחוק שכזה.
לכן אני חושב שבפס הרחב הזה חשוב שנדבר, נימנע ככל שניתן מחקיקה גזענית שמפילה את החברה הישראלית ומפילה אותנו למחוזות רעים ולא טובים, וכדאי שאנחנו נדבר ונחשוב טוב-טוב אם זה תורם לנו או לא תורם לנו. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת שלמה מולה, אני מזמין את חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אדוני היושב-ראש, מכובדי, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אם היינו עושים את המאמץ הגדול ביותר למצוא ימים טובים מהימים האלה לציון יום הביטול של האפליה הגזעית, בימים כאלה, לא היינו מצליחים למצוא; אתמול, בשבוע שעבר, בחודשים האחרונים.
ואני ממש מתפלא: גם אם נלך למקורות, מבחינתי כל אחד והמקורות שלו, נחפש ונמצא שם שהאבות המייסדים אמרו לכם – חבר הכנסת יריב לוין, אתה מכבד אותנו באגף השמאלי-הימני הזה, שאתמול היה בהרכב מלא, וזה לא מקרה שהיום הוא ריק, חוץ מחברי הכנסת אורבך וחוטובלי שמכבדים אותנו בנוכחותם. לא במקרה הוא ריק היום. אתמול היה הרכב מלא, עם דריכות להצבעה.
אני לא רוצה לענות לכם, אני יכול לענות לכם מה שאמר חוזה המדינה ומה שאמרו לכם האבות המייסדים, לא מה שכתוב אצלנו. אמרו לכם: חוזרים להקים את המולדת ביודענו – יש כאן עם אחר, והעולם ישפוט אותנו על יחסנו למיעוט שבתוכנו. גם רוויזיוניסטים שכמוך, גם אלה שגדלו על תורת המפד"ל וגם אלה שגדלו על תורת השמאל ומפא"י והפלמ"ח והאצ"ל והלח"י, כולם מקבלים את זה כמייסדים. למה הסתאבתם? מה קרה לכם? מה קרה לכם?
זה לא משרת אתכם, לא כבני-אדם, לא כחברה, לא כמדינה. עכשיו בעולם כולו יגידו לכם: כך נוהגים עם המיעוט שיש לכם? אתם פה מיעוט, אנחנו ננהג אותו דבר. אבל עזוב אותך מהמישור הבין-לאומי. לעצמנו. אתה יודע למה אני כל יום גאה לחזור הביתה? לא יצא לנו לדבר בינינו, חבר הכנסת יריב לוין, מדברים הרבה בינינו אבל לא יצא לנו לדבר על הדברים האלה. אני, מאז שהגעתי לכנסת, כולל התקופה שהייתי שר, אולי לנתי מחוץ לבית איזה ארבעה, חמישה, שישה לילות. ולמה אני גאה לחזור הביתה כל לילה? כי אני יכול, גם אם אני חוזר מאוחר, להסתכל למשפחתי בעיניים. אבל מה יגידו האנשים האלה כאן? מה, יגדלו את הילדים שלהם על תורה פאשיסטית, גזענית? מה יגידו לילדים שלהם? איפה יצמחו הילדים שלהם? איך יגדלו הילדים שלהם, המשפחה? תעזוב עכשיו את החברה הישראלית. בשביל הילדים שלנו, הרי כל מה שאנחנו עושים זה בשביל הילדים שלנו והדורות הבאים. מה תגידו להם? זו התורה, שאחרי אלפיים שנה חזרתם להקים את המולדת כדי לגדל את הדורות הבאים על התורה הזאת? על חוקים גזעניים?
יריב לוין (הליכוד):
איזה חוק גזעני?
גאלב מג'אדלה (העבודה):
כל אלה שחוקקתם לאחרונה הם חוקים גזעניים.
יריב לוין (הליכוד):
החוק של אתמול לא היה גזעני – – – מי שפועל נגד המדינה, מסייע לטרור, בין אם הוא ערבי, יהודי או כל אחד אחר, יאבד את אזרחותו.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אתה יכול להסביר לי איך חיינו 60 שנה בלי החוק המסכן הזה, האומלל הזה? איך חיינו בלי זה?
יריב לוין (הליכוד):
אני אסביר לך בדיוק. כי מה שהולך פה – ואנחנו רואים את זה גם מחלק מחברי הכנסת שיושבים שם מצד שמאל, לא ממך, אבל מהם – מביא למצב של הקצנה, של התנהגות שבה אנשים לא נאמנים למדינה שהם חיים בה ומקבלים ממנה אזרחות, ולכן צריך לטפל בעניין הזה. אתה יודע, היה פה פעם חבר הכנסת סיף א-דין א-זועבי, היום יש לנו חנין זועבי. זה בדיוק ההבדל. בדיוק ההבדל.
היו"ר מגלי והבה:
טוב, תודה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
חבר הכנסת יריב לוין, זה לא משכנע. אני לא מוציא לך שתי עיניים כדי להוציא לעצמי עין, או להיפך. זה לא משכנע. הרוב צריך לדעת להתמודד עם המיעוט בכלים דמוקרטיים, לא בחקיקה. מחר, בשביל להרים את העט הזה, נצטרך חקיקה. לא בחקיקה. בהבנה, בהידברות, בדיאלוג, בשכנוע, בוויכוח. ואני אומר לך, החברים שאתה מתכוון אליהם, חברי הכנסת הערבים, הם לא אויבי המדינה.
יריב לוין (הליכוד):
ברור.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
הם לא אויבי המדינה. אני אומר לכם, הם לא אויבי המדינה.
יריב לוין (הליכוד):
מי שעלה – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אבל מדינה שמתנערת מאזרחיה ומסירה את אחריותה מהם, מביאה אותם למצב להיות עניים, מתחת לקו העוני – מה אתה רוצה שיעשו? שיצדיעו לה כל בוקר על זה שהם עניים? שיצדיעו לה כל בוקר על זה שהיא מסירה את אחריותה מהם?
אורי אורבך (הבית היהודי):
אולי ניתן להם להדליק משואה.
יריב לוין (הליכוד):
שיתרמו למדינה ואז יקבלו – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
שחנין זועבי תדליק משואה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אה, עכשיו מי קודם – הביצה או התרנגולת. זה בסדר. אותי חינכו שהמדינה צריכה לדאוג לי ואני צריך לכבד אותה ואני צריך לראות בה מדינה שלי. כך חינכו אותי. לא אמרו לי על-תנאי: קודם כול תהיה אזרח נאמן ואחר כך תבקש. זה לא ככה, חבר הכנסת יריב לוין.
לכן, ובזה אני רוצה לסיים – – –
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אתה יודע מה, אני אתן לך עוד סיפור: יצחק רבין, עליו השלום, אחרי אמירתו "תשברו להם את הידיים והרגליים", אף אחד במפלגתנו, מהציבור שלנו, לא היה מוכן להתקרב אליו. לא לתמוך בו, להתקרב אליו. ואני אחד מהם. אותו יצחק רבין, אותו יצחק רבין, כאשר אמר "אני הולך לממש את השוויון" – באמת מימש אותו, לא דיבורים. וכאשר הוא הלך לשלום ונרצח על-ידי יהודי, הכי הרבה בכו עליו הציבור הערבי. לא תמצא אחד שיזכיר את השם שלו ולא יגיד לך "זיכרונו לברכה" או "המנוח רבין". באופן טבעי. אותו יצחק רבין. לכן אני אומר לכם שאתם לא יודעים להכיר את הציבור הערבי בארץ. אתם לא יודעים.
אתה יודע מה? אני אתן לך עוד סיפור: דרעי. זה ירגיז מישהו, אני יודע. דרעי קיבל מהציבור הערבי מנדט פלוס – 13,478 קולות בזמנו. למה? כי ראה בהם ציבור מקופח כמו הציבור שלו והיטיב עמם. אלה עובדות. המפלגה לשעבר של אורלב, המפד"ל שלכם – מנדט פלוס. בזמנו זבולון המר, עליו השלום, נכנס לכנסת בזכות קולות של ערבים. למה? כי היה להם משרד הפנים, משרד הסעד, והיטיבו עם הציבור הזה ותמכו בציבור הזה, והיתה להם מדיניות עם הפנים לציבור הזה.
ואנחנו כמדינה לא יודעים לשים את הציבור הזה בסדר-יומנו ולתת לו לחיות בכבוד. שמים אותו בפינה, ואז הוא מגיב, כמו יום האדמה וכמו אוקטובר 2000. מה עשה הציבור הזה לאהוד ברק, נתן לו 96.4% בהתמודדות שלו לראשות הממשלה? ציבור שנותן לך 96.4%, אחרי שנה וחודשיים אתה נותן לו מתנה רצח 13 אזרחים מפגינים?
היו"ר מגלי והבה:
לא רוצה לקלקל לך. לא נגלה להם את השיטה שלכם.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
לכן אני אומר לך, אתם לא מכירים את הציבור הזה, אתם לא יודעים איך לחבק אותו, אתם לא יודעים איך לשים אותו בסדר-היום ואיך להיטיב – – –
יריב לוין (הליכוד):
את מי נחבק, את ג'מאל זחאלקה? את חנין זועבי?
היו"ר מגלי והבה:
טוב, בואו לא ניכנס לוויכוח, אדוני.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אני רוצה לסיים בזה ולומר שאני מאוד מקווה שימים כאלה ייתנו לנו לקח ומחשבה נוספת, כדי שנוכל לחיות יחד, ואין דרך אחרת. אני אומר לך, אין דרך אחרת. אחרי 36 שנים בחיים הפוליטיים, אני לא מוצא דרך אחרת מאשר דיאלוג, כבוד לאחר וחיים משותפים. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת גאלב מג'אדלה. אחרונת הדוברים, חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס בדברי ביום הזה, בציון היום לביטול הגזענות, לקבוצה של רבנים קיצונים שהפכו את הדת שלהם לאידיאולוגיה גזענית. אני מדברת בעיקר – אני אנקוב בשמותיהם של שני רבנים – אני מתכוונת לרב דב ליאור ולרב שלמה אליהו.
ועם כל הטענות שיש לי אליהם, ותיכף אני אפרט כמה מהן, הטענה המרכזית שלי, אדוני השר, היא אל מערכת אכיפת החוק, אל רשויות אכיפת החוק, שבאוזלת היד שלהם, ברפיסות שהם מפגינים כנגד אותם רבנים, בעצם נותנים לגיטימציה להסתה פרועה נגד אזרחי ישראל הערבים, נגד פלסטינים, הסתה שבעצם ראינו שהיא באה לידי ביטוי רק לאחרונה בשרפת מכוניות במכללת צפת, באלימות נגד סטודנטים ערבים בצפת. אני חושבת שזה פשוט לא מתקבל על הדעת שלפני כחודשיים, אני חושבת, הודיעו משרד המשפטים או המשטרה שהם יזמנו את הרב אליהו לחקירה, וכולנו מחכים ושום דבר לא קרה.
בחרתי להתייחס ביום הזה לדברים האלה כי אנחנו רואים שזה דבר מתמשך, שזה לא החל היום -שמערכת אכיפת החוק מתכופפת בפני רבנים מסיתים. אני זוכרת את ההסתה שקדמה – הזכיר קודם חברי חבר הכנסת גאלב מג'אדלה את ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. אני זוכרת את ההסתה שקדמה לרצח ראש הממשלה, פסקי דין רודף. הרב דב ליאור ורבנים אחרים, שהיו שותפים להסתה, מעולם לא הועמדו לדין. מעולם לא הועמדו לדין. רשויות אכיפה, במשך שנים, זה לא חשוב מיהם היועצים המשפטיים לממשלה, התרפסו בפני רבנים מסיתים. אני רוצה להזכיר שיגאל עמיר אמר בחקירה שלו בשב"כ שלולא פסק דין רודף של רבנים הוא לא היה רוצח. אז יגאל עמיר כמובן צריך להיות בכלא, אבל אותם רבנים לא הועמדו לדין ולא נחקרו עד היום.
היו"ר מגלי והבה:
חברי כאן, תודה לכם.
אורי אורבך (הבית היהודי):
יש לך השמות של הרבנים שפסקו דין רודף?
זהבה גלאון (מרצ):
מי שהיה צריך מסר את השמות.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אני אומר לך שלא.
זהבה גלאון (מרצ):
אני אומרת לך שהשמות – –
היו"ר מגלי והבה:
אל תפריע לשר.
זהבה גלאון (מרצ):
– – של רבנים מסיתים נמצאים בידי רשויות האכיפה. אני אומרת לך את זה.
אורי אורבך (הבית היהודי):
– – – שלא.
היו"ר מגלי והבה:
מיכאלי, חבר הכנסת.
זהבה גלאון (מרצ):
אני אומרת לך שאותם רבנים חשבו שלממשלה ריבונית ולכנסת נבחרת אין מנדט לוויתור על שטחי ארץ-ישראל, הם הסיתו נגד ראש הממשלה. אני חוזרת, הם הוציאו פסק דין רודף. אני רוצה להזכיר עוד משהו: פרופסור שמעון שטרית, שהיה בזמנו שר משפטים, כתב בספרו, הספר שנקרא – – –
היו"ר מגלי והבה:
תודה. חבר הכנסת מיכאלי, לא עומדים כאן ומדברים.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
במיוחד כשזהבה מדברת.
היו"ר מגלי והבה:
היא מכירה את הכנסת היטב, אבל לא צריך להעיר יותר מדי. תודה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני, פרופסור שמעון שטרית כתב בספרו "הארץ הטובה – בין כוח לדת", ואני מצטטת מתוך הדברים שהוא כתב – כי בגלל שיקולים פוליטיים מנעו ממנו להעמיד לדין משמעתי את הרבנים המסיתים. ואני אומרת – מי שמנע ממנו אז להעמיד אותם לדין, אפשר בעצם לאותם רבנים מסיתים להסית אז, ולהמשיך להסית גם היום.
אתם יודעים, אנחנו רואים את כל מקרי הגזענות, את כל מקרי האלימות, אנחנו רואים את ההפגנות בבת-ים, קבוצה של אנשים שמסיתה. אנחנו ראינו את השלטים של שיאו של מסע שיסוי, באמת תוך ניצול איזו מצוקה קשה. אמרו בשלטים האלה: מה היית עושה לו ערבי היה מתחתן עם אחותך? מנצלים את היצרים הכי קמאיים ורוקדים על אותם יצרים. ואף אחד לא עושה שום דבר, ולא מעמידים אף אחד לדין.
זה קצת מזכיר לי שבזמנו היתה ביקורת ברוסיה הצארית, התלוננו – מי שהיה אז התלונן – על כך שהמשטרה עומדת מנגד בזמן שהרשעים עושים פוגרומים. וכאן במדינת ישראל, רשויות האכיפה עומדות מנגד, ומי שעומד מנגד בעצם נותן לגיטימציה לזה שאנשים שנמצאים בתפקיד ציבורי, עובדי ציבור, מנצלים את המעמד שלהם לקידום הסתה.
אדוני השר, אני חושבת שהדבר הזה חייב להתברר. חודשיים עברו מאז דובר על הרב אליהו, כבר אז לא העמידו אותו לדין, ושום דבר לא קורה. אז למה שלא ימשיכו להסית? תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חברי חברי הכנסת, אנחנו סיימנו את ההצעה לסדר-היום לציון היום הבין-לאומי לביטול האפליה הגזעית. כמובן, תודה לכל חברי הכנסת המשתתפים ולשר המשפטים.