קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
המתקפה המשולבת של המערב על לוב
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת, נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: המתקפה המשולבת של המערב על לוב, הצעות שמספרן 5422, 5443, 5452 ו-5454. ישיב על ההצעות השר שלום שמחון. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אריה אלדד.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מועצת הביטחון קיבלה החלטה מס' 1973, בהסכמת כל חבריה ובהימנעות של סין ורוסיה, להטיל סגר אווירי על לוב בעקבות התעצמות הפשעים של המשטר של קדאפי נגד בני עמו.
אין ספק שכשאני עומד כאן ועוקב אחרי תנועות ההמונים במדינות ערב, לבי, תמיכתי והזדהותי נתונים לעמים ולרצונם להשתחרר מהרודנות, מאי-הצדק ומהתלות. ההזדהות הזו היא הזדהות בלתי מסויגת וחד-משמעית. זה מביא אותי, כמובן, להוקעה חד-משמעית של הפשעים של המשטרים כנגד האזרחים ונגד המפגינים. המשטר בלוב עבר את כולם במידת הפראיות של הדיכוי של בני עמו.
הזעקה הבין-לאומית, היה לה מקום. אבל מדינות המערב הפכו את החלטת מועצת הביטחון למסע תוקפני, מלחמתי, חדש באזור. והתוצאה היא לא שהעם הלובי מוגן יותר מפני פשעיו של קדאפי, אלא הוא משלם את המחיר על המשך המתקפות של קדאפי ומשלם את המחיר על ההפצצות של ארצות-הברית ומדינות המערב.
ארצות-הברית ומדינות המערב אינן שוחרות הדמוקרטיה באזור, אינן. לא כך באפגניסטן, לא כך בעירק ולא כך בכל מה שקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני. לא כך באפגניסטן: הם עושים פשעים כנגד העמים למען האינטרסים של המערב ושל ארצות-הברית, וזו המהות של התוקפנות החדשה של מדינות המערב וארצות-הברית, בשיתוף כמה מדינות ערביות שגרורות להן, על העם הלובי. זה לא לתמוך במהפכה, זה בעצם לתמוך באינטרסים של המערב בכל מה שקשור לנפט.
אבל בנוסף לזה הם משתמשים בעם הלובי כבשר תותחים לצורך אינטרסים פוליטיים בשלוש המדינות המובילות את התוקפנות שם. אובמה הולך לבחירות ורוצה לקדם את מעמדו המידרדר, במיוחד אחרי הבחירות לקונגרס; סרקוזי רוצה לשפר את מעמדו לקראת הבחירות לנשיאות, היות שהוא בשפל התמיכה במדינתו, ובבחירות האחרונות לשלטון המקומי מפלגתו קיבלה 18%; ברלוסקוני באיטליה, שעומד למשפט על תקיפת נערות – שהן מתחת לגיל החוקי – ומצבו מידרדר בתוך העם ובתוך מערכת המשפט, רוצה לשפר את מעמדו על חשבון העם הלובי. זאת אומרת, זה לא רק נפט, זה גם כן ניסיון להשתמש בעם הלובי כבשר תותחים לקידום אג'נדות פוליטיות במדינות התוקפניות.
על כן, לצד ההוקעה החד-משמעית של הפשעים של משטר קדאפי כנגד עמו, אנחנו מוקיעים את הפשעים של מדינות המערב וארצות-הברית נגד העם הלובי, שמוסיפים סבל על סבל וחטא על חטא. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת ברכה. אני מזמין את חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, אדוני.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חבר הכנסת פלסנר – יש פה יחס אישי במליאה בשעות כאלה. כשפורצת מלחמה מסוג מה שקורה בלוב, זה מייד גורם לתגובת נגד של שחרור כמות בלתי מבוקרת של קלישאות לחלל האוויר. אנחנו לומדים שאין מלחמות יפות ושגם במלחמות צודקות נהרגים ילדים; אנחנו לומדים שוב שיעור על צביעות המערב, שבוחר, מתוך המגוון הגדול שיש לו – הוא יכול לתקוף בתימן, הוא יכול לתקוף בסעודיה, הוא יכול לתקוף באירן, הוא יכול לתקוף בסוריה, בכל במקומות האלה ההמונים מתקוממים ורוצים חופש – הוא בוחר בלוב, באמת מטעמים, אינטרסים שונים, וגם מה שנקרא: חכם על משוגעים וחלשים.
אבל אנחנו לומדים עוד שיעור בצביעות אחת, וזו הצביעות של העולם הערבי. הליגה הערבית, שקמה וצעקה: תצילו אותם, תצילו אותם, כשהתחילו ההפצצות התחילו לצעוק: מה זאת אומרת, אנחנו לא חשבנו שגם ייהרגו אנשים כשאתם מצילים אותם. שמענו את השיעור הזה מחבר הכנסת ברכה ממש כאן מהדוכן. הוא בעד שחרורם של העמים המדוכאים, ומגנה את ארצות-הברית. האם הוא חשב, אדוני היושב-ראש, שאפשר יהיה לשכנע את קדאפי להפסיק לטבוח באחיו על-ידי משלוח של גלדיולות ותותים? זה לא הולך בלי טילי שיוט. זה לא הולך בלי הפצצות. אי-אפשר לעצור את קדאפי, שעולה עם טנקים על בנגאזי. זה לא יעזור לדבר אליו יפה, אז זאת צביעות מהסוג הנמוך והגרוע, והיינו עדים לה ממש כאן, מהדוכן הזה.
אבל הלקח הוא חשוב מאוד. הלקח הוא לקח שמדינות ערב, שתהליכים כאלה מסוג מה שראינו בתוניס, בקהיר ובלוב מתחוללים בהן, צריכות להבין: שליטי דמשק וערב-הסעודית וירדן – ירדן, אם זה יקרה בה – צריכים לדעת שאי-אפשר לעלות בטנקים על האזרחים שלך בלי שהעולם אולי יתערב; העולם אולי לא ישלח גלדיולות – ישלח טילי שיוט, יתערב בכוח כדי למנוע טבח בבני העם.
אדוני היושב-ראש, אם תהליך כזה קורה בירדן, ו-80% מאזרחי ירדן הפלסטינים דורשים להיות אדונים לגורלם ואדונים למדינתם, באחת ירדן היא פלסטין, ופתח חדש נפתח לכל הסכסוך המזרח-תיכוני. הפלסטינים יאבדו באותו יום את המעמד של העם היתום שהוא עם בלא מדינה. פתאום תהיה להם מדינה, ואפשר יהיה להסתכל אחרת על כל הסכסוך. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה לחבר הכנסת אריה אלדד.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אתה חולם.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת יוחנן פלסנר – בבקשה, אדוני. ישיב, כמובן, השר שמחון.
יוחנן פלסנר (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, רבותי חברי חברי הכנסת – –
היו"ר ראובן ריבלין:
ארבע דקות מראש אני נותן לך.
יוחנן פלסנר (קדימה):
תודה רבה. – – אני מבין שייתכן שהיה פיגוע עכשיו באוטובוס בירושלים. נקווה שיתברר שלא כצעקתה ושלא יהיו נפגעים רבים. אבל נתפלל.
אדוני היושב-ראש, הסיבה שחשבתי שנכון להעלות את הנושא של המתקפה של מעצמות המערב על לוב על סדר-יומה של הכנסת, היא שאין שום ספק שאנחנו צריכים להתבונן מקרוב, להבין את הדינמיקות שמתרחשות גם בעולם הערבי וגם בעולם המערבי, משום שתהיינה להן ויש להן השלכות ישירות על מה שקורה אצלנו במדינת ישראל.
צריך להבין מדוע המערב בחר להתערב דווקא בלוב. לפני כ-30 שנה, כשהיו בעיות פנימיות, מה שנקרא, או איומים על השלטון של אסד בסוריה, אסד בחר להתמודד עם האתגר הפנימי הזה על-ידי רצח של עשרות אלפי אזרחים סורים, והמערב לא פצה פה, אפשר להגיד, או לא נקט שום פעולה. המדינות הערביות והליגה הערבית גם לא נקטו פעולה. היתה איזושהי נורמה של המשפט הבין-לאומי שאמרה שעניינים פנימיים בתוך מדינות, למעט אם מדובר ברצח עם או משהו כזה, נפתרים על-ידי המדינות ואין לגיטימיות בין-לאומית.
מאז נעשו פעולות במישור של המשפט הבין-לאומי במוסדות הבין-לאומיים. אני חושב שבין המובילות של המהלכים המשפטיים הללו היתה דווקא קנדה, בעקבות מה שהיה ברואנדה בשנות ה-90, ובאמת יצרו דוקטרינה, או לגיטימציה חדשה להפעלת כוח במקרים של פגיעה בזכויות אזרח, פגיעה בזכויות אדם, גם כשלא מדובר ברצח עם. לכן אנחנו רואים עכשיו תגובה אחרת לחלוטין.
קדאפי נוהג בברבריות, פוגע בבני עמו, אבל זה לא אלימות שהיא בכלל דומה לאלימות שהפעיל אסד, ועדיין הוא הצליח לאחד גם את המדינות הערביות, לפחות בדיבור – אני מסכים עם חבר הכנסת אלדד, לא מעבר לזה, כי הן מייד הסתייגו – וגם את מדינות המערב.
מה זה אומר עלינו? אנחנו נהגנו להגיד, וכמובן ברוב המקרים גם בצדק, שנוהגים כלפי השימוש בכוח שאנחנו נוקטים בצביעות. הנה, תראו מה עושים השליטים הערבים וכמה הם מפירים זכויות אדם, וברגע שאנחנו באמת יוצאים לפעולות שהן מוצדקות מול מחבלים, מייד מגנים אותנו, וכן הלאה.
אני חושב שאחד הדברים ואחד הלקחים – ובגלל זה היה לי חשוב גם להעלות את הנושא וגם ללבן או לגרום להניע תהליך של חשיבה ודיון בו – אחד הלקחים מהפעולה הזאת של המערב הוא שגם הפעלות הכוח העתידיות שלנו, גם אל מול "חמאס" – אני מקווה שלא נזדקק לכך, אבל המציאות מלמדת אותנו שסביר להניח שיהיו לנו עוד עימותים ועוד סבבים אלימים מול ה"חמאס" – גם מול ה"חמאס" וגם מול ה"חיזבאללה" בכל הנוגע – ואני מקווה שלא תהיה פעילות גם במקומות שבהם הרשות פועלת, אבל זה ייתכן – בכל המקומות הללו, אם יהיו עימותים עתידיים, דרגות החופש שלנו להפעלת הכוח תהיינה הרבה יותר מצומצמות; הרבה יותר מצומצמות, מכיוון שהנורמות הבין-לאומיות הן יותר מצומצמות, המשפט הבין-לאומי יותר מצמצם.
לכן האתגר שלנו הוא לפתח שיטות לחימה, דוקטרינה שהיא הרבה יותר מדויקת, הרבה יותר מכאיבה אבל פוגעת במחבלים עצמם, בשולחיהם; ולעשות את ההבחנה בין אוכלוסייה אזרחית ובין כוחות של מחבלים, בין פעולה שהיא צבאית לבין פעולת ענישה מול אוכלוסייה אזרחית. אם אנחנו לא נבין שאנחנו צריכים רק לחדד את הכלים האלה, אנחנו נמצא קהילה בין-לאומית שהיא הרבה יותר נחושה לבלום ולעצור מצבים של עימות צבאי, וזה יכול להיות ההבדל בין היכולת שלנו לנצח ולהכריע מערכות ובין מציאות שבה יכפו עלינו הפסקת אש בניגוד לרצוננו, גם כאשר יכפו עלינו עימות. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת יוחנן פלסנר. עוד רגע, כבוד השר. חבר הכנסת ישראל אייכלר, שביקש להתחלף עם פלסנר.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שוב אנחנו עדים, ברגעים אלה, לפיגוע בירושלים, ב"בנייני האומה". אנחנו עדיין מתפללים למען הצלחתם של ארגוני ההצלה – מד"א, ארגוני המתנדבים, המשטרה – שיצליחו להציל כמה שניתן להציל. אני מקווה שבעזרת השם בסופו של דבר יתברר שזה לא כל כך נורא כפי שזה נשמע, אבל זה ממש מדהים איך הנושא שאמרנו וחשבנו לדון עליו, על האירועים בלוב, על המערב, על הדברים שקורים במדינות ערב מסביבנו; חשבנו גם לדבר על מה שקורה לתושבי אשדוד, על כך שראש עיריית אשדוד הורה להפסיק את הלימודים בבתי-הספר ועל ה"קטיושות" וה"גראדים" שבאים מן הדרום – שנים רבות היינו רגילים לשמוע על הצפון, על קריית-שמונה, וחשבנו שאנחנו עוסקים באשדוד, והנה אנחנו עוסקים בכל רחבי הארץ.
הנמען של כל הפיגועים האלה הוא תמיד יהודי; המען של השולח – זה לא משנה אם זה מה"חיזבאללה", מלבנון, מהצפון, מהשיעים, או מן ה"חמאס" מן הדרום, מן הסונים, או באיזשהו מקום אחר. לכן בשעה קשה זאת לא נותר לנו אלא להגיד פרק תהילים קצר לשלומם של הפצועים ולביטחונם של כל תושבי ישראל: "שיר המעלות, ממעמקים קראתיך ה'; ה' שִמעה בקולי, תהיינה אזניך קשֻבות לקול תחנוני; אם עונות תשמר-קה, ה' מי יעמד; כי עמך הסליחה למען תִוָרא; קויתי ה', קִותה נפשי ולדברו הוחלתי; – – – יחל ישראל, אל ה', כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות; והוא יפדה את ישראל מכל עונֹתיו".
אנחנו, בשם כל עם ישראל, מאחלים ברכת החלמה לפצועים וברכת השלום על כל עם ישראל, ואני חושב שלהאריך עכשיו בדברים – מיותר. כולנו עם האנשים שנמצאים עכשיו בזירה או בשטח, בירושלים, בדרום, בצפון, בכל העולם. עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן.
היו"ר ראובן ריבלין:
אמן. תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. כבוד השר.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת המציעים, אני עונה בשם סגן שר החוץ דני אילון.
1. יש להדגיש כי ישראל אינה צד לתקיפות בלוב, המבוצעות על-ידי כוחות הקואליציה הבין-לאומית, הנמצאים בים התיכון ובבסיסים בדרום אירופה.
2. ישראל תומכת בהתערבות הצבאית בלוב בעיקר מטעמים הומניטריים, כדי למנוע קטל חסר הבחנה של אזרחים חפים מפשע על-ידי כוחות התומכים בקדאפי. דברים ברוח זו אמר גם נשיא ארצות-הברית אובמה, שהעריך כי פעילות כוחות הקואליציה תגן בהצלחה על חייהם של לובים רבים.
3. הפעילות הנ"ל מגובה על-ידי החלטה של מועצת הביטחון, שהחליטה על אכיפת סגר אווירי על לוב.
יחד עם זאת, אני בהחלט הייתי מקבל את ההצעה של הרב אייכלר, מציע להסתפק בתשובה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הרב אייכלר, הצעת להסתפק בתשובת השר? פרופסור אלדד, מה אתה מציע – להסתפק בתשובת השר? חבר הכנסת פלסנר? תודה רבה.
עוברים לנושא הבא. נעבור לנושא הבא – הצעה לסדר: תוכנית הלימודים במקצוע האזרחות בתיכונים הממלכתיים, של חבר הכנסת בן-ארי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
השר נמצא פה?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נביא אותו. תבוא ותעלה. נא לדאוג ששר החינוך יגיע. בבקשה. עד אז – חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה. אם שר החינוך לא נמצא, אז מי שמחליף אותו. אם השר שמחון יכול לסייע בעניין הזה, נא לבדוק את האפשרות.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
הוא נמצא פה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
שר החינוך בדרך. אתה ממליץ שנעבור להצעה הבאה?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני מוכן לדחות את זה בשבוע, אם הוא לא יכול עכשיו.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הוא בדרך. אין קיצורי דרך. הוא רוצה שיקשיב לו, לא רוצה לדבר סתם דברים.