קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום גל השביתות במשק היו"ר גאלב מג'אדלה: אנחנו עוברים לנושא הבא: גל השביתות במשק –הצעות לסדר-היום מס' 5423, 5424, 5426, 5427, 5432, 5438, 5441, 5449, 5450 ו-5455. ראשון הדוברים אמור להיות חבר הכנסת אילן גילאון. אחריו – חבר הכנסת דניאל בן-סימון. בבקשה. עומדות לרשות כבודו שלוש דקות. דניאל בן-סימון (העבודה): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר – כבוד השר עונה? היו"ר גאלב מג'אדלה: מי שעונה לכבודו זה סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. דניאל בן-סימון (העבודה): רציתי לומר מלה או שתיים על השביתות האלה במשק. בעוד חברי ועדת הכספים יושבים לדון בששינסקי וכמה מאות מטרים מפה יש פיגוע, והארץ רוגשת, הנשיא הורשע אתמול – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: לשעבר. דניאל בן-סימון (העבודה): הנשיא לשעבר, בהחלט. ולאט לאט, כשאתה מגיע לנושא זה נראה כאילו הוא נתלש מהמציאות, כי מציאות חיינו רודפת בקצב מסחרר, ואין לך אחיזה בה. לכן – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: למרות כל הטכנולוגיה. דניאל בן-סימון (העבודה): למרות הכול. לכן מה שנתפס – – – לפני כמה ימים כנושא בוער – האירועים בדרום, השביתה הסדרתית הזו של כמה מגזרים – פתאום מקבל פרספקטיבה, ואתה עומד פה, ואתה לא תמיד מוצא את המלים. רק רציתי לומר, לגבי השביתה המסתמנת של הרופאים, כבוד סגן שר האוצר, והשביתה של העובדים הסוציאליים – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: שלא הסתיימה. דניאל בן-סימון (העבודה): מובן שלא הסתיימה. אבל אני חייב לומר, כבוד סגן השר, שהזחיחות שבה הבוס שלך מטייל ברחבי הארץ ומקרין איזה דימוי כזה שזו הכלכלה הכי חזקה בעולם – – היו"ר גאלב מג'אדלה: מי זה הבוס? דניאל בן-סימון (העבודה): – – שאנחנו בצמיחה של 5%–6% – אז אני כן מכיר את הצמיחה הזאת, אני קורא עליה, ואני מדפדף ב"דה מרקר" ורואה את משכורות העתק האלה. ומצד שני מגזרים כאלה שעוסקים בדיני נפשות, כמו עובדים סוציאליים, כמו מורים, כמו רופאים, אתה לא מאמין שהם משתכרים מה שהם משתכרים. וזה מעלה את השאלה, אדוני סגן השר, איך אפשר לקיים משק כלכלי שיושב על יתדות מוצקות, כשכל יתד מתנועעת על-פי הקצב שלה; ואתה יודע שחלק מהמגזרים העשירים מאוד מרוויחים פשוט הון שקשה לתאר אותו, בעוד מגזרים אחרים, שחיים במדינה שגודלה כראש סיכה, מקבלים 1 חלקי 20, 1 חלקי 40, 1 חלקי 50. לכן הפערים האלה יוצרים איזושהי קנאה, יוצרים ניכור, יוצרים איזו תחושה שמישהו נדפק פה. איך אתה רוצה שעובד סוציאלי, שעובד 12 שעות כדי לרפא את החוליים החברתיים; איך אתה רוצה שרופא שעובד במחלקה כירורגית ומנתח שמונה שעות, וככה כל יום, ובסוף החודש מקבל 12,000 שקל או 14,000 שקל – ואז הוא פותח את העיתון ורואה מגזרים אחרים, שבעצם לקחו לעצמם את כל הצמיחה. ואני מדבר אתך דוגרי: הצמיחה הזאת לא מתחלקת טוב. לא יודע, יש איזו יד נעלמה שמצליחה לתת למגזרים מסוימים – לא מהמגזרים שלנו, אגב, כבוד סגן השר – שנותנת יותר ממה שהיא צריכה לתת. טבע האדם הוא שבעצם הוא קרוב לעצמו, אז הוא שואל את עצמו למה הוא יקבל 200,000 שקל בחודש – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: אני מוסיף לאדוני עוד דקה. דניאל בן-סימון (העבודה): כבר עבר הזמן? ובעמודים הראשונים אתה קורא על שביתת העובדים הסוציאליים; מייד אחרי זה אתה רואה את החלוקה של כמה מנהלים ב"בזק", שהתחלקו בינם לבין עצמם בכמה עשרות מיליוני שקלים. אני בטוח שגם אתה קינאת או התקנאת או הרגשת איזו בחילה לנוכח הפערים האלה שמתפתחים בינינו. ולכן אני אומר, יכול להיות שיש לך תשובה פיננסית, כלכלית, לסוגיה הזאת של השביתות, אבל אני אומר לך: חברה או כלכלה לא יכולה להתקיים כשהאנשים שמעצבים אותה מאפשרים פתיחת רווחים כזו שיוצרת בנו את רגש הנקם הזה: אנחנו נשבות עד הסוף כדי להשיג קצת יותר. אז הטענה שלי היא פחות פיננסית וכלכלית, אלא יותר לראשי המשק, שלא יודעים לתת במידה כזו כדי שלא ייווצרו הפערים האלה בין המגזרים השונים. תודה רבה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה. כבוד סגן השר, מה שאומר חבר הכנסת בן-סימון, שהצמיחה בקרב העשירים – אין צמיחה בקרב העניים. לזה הוא התכוון. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. בבקשה, אדוני, עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני סגן האוצר, חברי חברי הכנסת, השביתה שהחלה כבר, זה שבועיים ויותר, איחדה כמעט את כל המגזרים במדינה, וכולנו ביחד יצאנו ותמכנו בעובדים הסוציאליים, וכולנו הזדהינו עם המאבק שלהם, כדי לבוא ולנסות לפחות לפתור את הסכסוך הזה ככל האפשר. לצערנו, ביומיים האחרונים אנחנו נכנסנו למבוכה, שכביכול מצד אחד ישנה התקדמות משמעותית במשא-ומתן אתם – ואני מבין שסגן שר האוצר היה מעורה אישית בכל הניסיון לפתור את הסכסוך הזה, והוא יעדכן אותנו פה בדיוק מה ההישגים, שלדעתי באמת אכן היו במשא ומתן הזה. באיזשהו מקום אנחנו מרגישים שלבנו אתם ואנחנו רוצים עדיין לעזור להם, אבל השאלה היא איפה אנחנו יכולים, בסכסוך של העובדים הסוציאליים, עדיין לבוא ולדרוש מהממשלה לבוא לקראתם עוד ועוד. הדילמה שלי היא כזאת, אדוני היושב-ראש: ישנם עוד מגזרים במשק שלצערנו הם כנראה בדרך לשבות ובדרך לעשות עיצומים. הרופאים כבר הכריזו על כך, ואני יודע שהאחיות כבר מדברות על עיצומים במשק, ונראה לי שזה מין כדור שלג כזה, שהסכסוכים האלה מתגלגלים ממגזר למגזר, ואני מבין כרגע את הדילמה של הממשלה, עד היכן אפשר להיות מהפכניים בבת אחת, במידה אחת לבוא לקראת כולם. כי כולנו הרי יודעים שדברים שהאוצר רואה מהזווית של האוצר לא תמיד מסתדרים עין בעין עם הראייה של העובדים, שאכן במגזרים שונים, אדוני היושב-ראש, הם סובלים והם מקופחים. כל מגזר בפני עצמו, אם ננתח את התנאים שלו, יכול להיות שנגיע למסקנה שמגיע לו. השאלה איך אנחנו יכולים לפתור בבת אחת קיפוח שלדעתי נמשך כבר מעל עשור ואפילו הרבה יותר במספר מגזרים. הם רוצים היום, כרגע, לתקן את זה אולי יותר ממה שעד עכשיו נתנו. המשפטנים, הפרקליטים שבתו, נתנו להם משהו וסגרו אתם את ההסכם בזמנו. עובדי משרד החוץ שבתו גם כן כמעט חודשיים, גם כן נתנו להם משהו, ובסוף כל אלה עכשיו מרגישים שהם אולי מקופחים כלפי אלה שהיום דורשים את מה שהם דורשים. לכן הדילמה היא לא קלה. אנחנו כאנשי ציבור רוצים בוודאי שהתנאים ישופרו ושלכולם יהיה מקסימום שכר; בוודאי בהשוואה למשכורות הגבוהות שיש למנהלים הבכירים, שאנחנו שומעים עליהן, במשק, המשכורות האלה נראות לעג לרש. אבל הפרופורציה היא תמיד איך עושים את זה, אם עושים את זה בבת אחת, או שעדיין צריכים לעשות את זה במדורג, לבוא לקראתם היום כמה שניתן לבוא לקראתם, לסיים את השביתה, אדוני היושב-ראש – כי בסוף מי שהכי סובל זה אותם אזרחים מסכנים, שהנזק שנגרם להם הוא בלתי הפיך. כל יום שהשביתה הזאת נמשכת, האזרחים האלה סובלים, ולכן צריך לקרוא להפעיל פה שיקול דעת. אם צריך אפילו לערב את ראש הממשלה – שראש הממשלה יכריע במחלוקת הזו גם. תודה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה, חבר הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני סגן השר, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו עומדים בפני תקופה קשה במשק הישראלי, כאשר הולך ומתקדם לעברנו האיום הזה של שביתה כללית של ציבור הרופאים, דבר שלא היה במשך שנים רבות. אני רוצה לומר לך, אדוני סגן השר, הרופאים – גם הרופאים יצדקו אם הם ישבתו. מערכת הרפואה בישראל סובלת מהרבה מאוד בעיות. אגב, לא כולן התחילו בקדנציה הנוכחית. היא קודם כול סובלת מבעיה של איזושהי דיאטה קיצונית של האידיאולוגיה הזאת של האיש הרזה והאיש השמן, שבה השירותים הציבוריים הם איש שמן, והם צריכים לעבור הרזיה קיצונית. התוצאה מאוד קשה, עומסים איומים בבתי-החולים, עומסי עבודה, עומסי אחריות. לא קל להיות רופא בישראל, עוד יותר קשה להיות מתמחה ברפואה בישראל. יש מעט מדי כאלה. היו"ר גאלב מג'אדלה: וגם חסרים – – – דב חנין (חד"ש): נכון, אדוני היושב-ראש, כפי שאתה אומר, חסרים רופאים בתחומים מסוימים, חסרים הרבה רופאים, והמצוקה הזאת קיימת ומורגשת מאוד מאוד, בצורה חריפה, בציבור הישראלי. ואין מה לעשות, כמו כל מערכת אחרת, המערכת בסופו של דבר תלויה באיכותו של כוח-האדם שעובד בה. אם המערכת הציבורית רוצה רופאים טובים, היא צריכה לתגמל אותם, היא צריכה לתגמל אותם בצורה נדיבה ואמיתית, כדי לתמרץ יותר אנשים לעבוד ברפואה בישראל. צריך להקל על הנטל של המתמחים ברפואה; הנטל הזה הוא בלתי נסבל. צריך לעודד יותר ויותר אנשים ללמוד רפואה בישראל, לפתוח עוד מקומות ללימוד רפואה בישראל, וכמובן לפתוח את הערוצים בפני אלה שכבר למדו רפואה בחוץ-לארץ אבל נתקלים בכל מיני חסמים מלאכותיים ומוגזמים בכניסה שלהם לשוק הרפואה הישראלי. אני רוצה לנצל את ההזדמנות לדבר פעם נוספת על שביתת העובדות הסוציאליות. אדוני סגן השר, אני יודע שאתה באופן אישי היית מאוד מעורב, ואני גם משוכנע שמאוד רצית להוביל את השביתה הזו לסיום. אני יודע שאתה ער ומכיר את המצוקות הקשות, ואני בטוח שתחושותיך אינן קלות ביום הזה, כאשר המשא-ומתן שאתה הובלת לא הצליח להבשיל להסכם. ובכל זאת, אדוני סגן השר, אני מנצל את ההזדמנות הזאת וגם מעל במת הכנסת אני פונה אליך ואל משרד האוצר ואומר: לכו את הצעד הנוסף לכיוון העובדות הסוציאליות. חשוב מאוד לייצר את המנגנון האמיתי של צו ההרחבה, שירחיב את ההגנות ואת הזכויות שניתנות בשירות הציבורי באופן אמיתי לאלה שעובדות גם בעמותות המופרטות. חשוב לייצר מסלולי קידום אמיתיים לעובדים ולעובדות סוציאליות, וחשוב, את אותה תוספת שכבר הוסכם שצריך לתת, לא לפרוס אותה על פני כל כך הרבה שנים. יש כבר סכום כסף, כבר מוכנים לתת אותו, תנו אותו ברמה המיידית כתוספת מיידית, וזה כבר ישפר, לדעתי, את האווירה במשא-ומתן. קרה, אדוני היושב-ראש, דבר מאוד מאוד חריג. הרי הגיעו להסכם, לפחות בראשי תיבות, גם עם ההסתדרות וגם עם ארגון העובדים והעובדות הסוציאליים, אבל ארגוני עובדים הם ארגונים דמוקרטיים, וטוב שהם ארגונים דמוקרטיים. הובא ההסכם הזה למוסדות הארגון, היו מחאות של עובדים ועובדות סוציאליים, ובסופו של דבר הרוב החליט שההסכם לא מספק. זה מצב מתסכל, אני מניח. למי שהיה מעורב בהסכם הזה והשקיע בו הרבה שעות, זה מצב מתסכל, אבל אסור להשלים עם הנקודה הזו. הממשלה ביקשה צווי מניעה, לא קיבלה צווי מניעה. המציאות בשטח היא הרבה מאוד סבל, הרבה מאוד מצוקה של האנשים המוחלשים ביותר בחברה הישראלית. המציאות בשטח היא המשך אי-צדק מתמשך לעובדות ולעובדים הסוציאליים. היו"ר גאלב מג'אדלה: אנחנו מוסיפים לאדוני עוד דקה. דב חנין (חד"ש): תודה רבה לך, אדוני. היו"ר גאלב מג'אדלה: היות שהנושא חשוב ומורכב. דב חנין (חד"ש): תודה, תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. ולכן, אדוני סגן השר, אני מנצל את ההזדמנות, כשאני יודע שאתה מופקד על הנושא הזה, לפנות אליך באופן אישי ולבקש ממך: אל תרים ידיים, אל תרים ידיים ואל תיוואש, תתייאש, מן האפשרות להגיע פה לסיכום. העובדות הסוציאליות צברו הרבה מאוד מצוקה, הרבה מאוד כעסים, הרבה מאוד מרירות, יש להן דרישות מוצדקות. כולנו הסכמנו על העיקרון הזה כאשר התחילה השביתה. יש עוד כברת דרך שצריכה להיעשות כדי שיושג הסכם מכובד, שמכבד את העובדות הסוציאליות. המשק הישראלי בסופו של דבר יצטרך לשלם, אבל המחיר הזה הוא מחיר קטן מאוד יחסית לתמורה העצומה שאנחנו מקבלים מהעבודה הכל-כך מסורה של עובדות ועובדים סוציאליים בחזית הקשה ביותר, בחזית החברתית שאנחנו שולחים אותם ואותן להתמודד בה יום יום. תודה רבה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, חברי חברי הכנסת, אם המערכת של בריאות הגוף, שאלה הרופאים, היא סכנה וחלשה ומאיימת בשביתה, ואם מערכת בריאות הנפש והחברה, שאלה העובדים הסוציאליים – זה מראה על המצב של כל המדינה ושל הממשלה הזאת, שהיא מדינה ושהיא ממשלה וחברה חולה. שני המגזרים האלה, אדוני היושב-ראש, עושים עבודת קודש. צריך לכבד את שליחותם ואת עבודתם ואת תפקידם האנושי החשוב. הרופא הוא בעל שליחות משום שהוא מציל חיי אדם. בקשר לרופאים, אדוני היושב-ראש, אני חושב שמענישים אותם שלוש פעמים: פעם בתנאי הקבלה הקשים באוניברסיטאות כדי להתקבל וללמוד, פעם שנייה במבחנים הקשים מאוד, שמעטים הם שמצליחים בהם, ופעם שלישית בשכר שהוא לא הולם את שליחותם המקודשת ואת התפקיד שלהם. אדוני היושב-ראש, אני חושב שאם הרופאים דורשים 50% תוספת שכר לשנה והאוצר משיב שרק 5% – נדמה לי, כך לפחות קראתי, לפי הסתדרות הרופאים – אז לפי דעתי זאת תשובה עלובה ולא הולמת. אי-אפשר היום לדרוש מהרופאים להיות בחזית, להציל חיי אדם, להיות אמונים על בריאותו של כל הציבור, ובנוסף על זה כל מה שאנחנו שומעים כל יום על אלימות כלפי הרופאים, ובסוף לתת להם את המועט ולא לתמוך בהם. בשנת 2000 היתה שביתה גדולה וכואבת של הרופאים. אני חושב שכדאי לאוצר ולבריאותנו ולבריאות הרופאים, הכלכלית והחברתית, שיענה האוצר ויתייחס לפחות ברצינות לדרישות הרופאים. עכשיו בערבית, סגן השר, יסחק – איציק זה יסחק. יש שירה, יש שני בתי שיר בערבית על מורים ועל רופאים. בערבית אומר כך: אִנַּ אל-מֻעַלִם וַאל-טַבִּיבַּ כִּלַאהֻמַא לַא יַנְצַחַאן אִדַ'א הֻמַּא לַם יֻכְּרַמַא. פַאצְבִּר לִדַאאִכַּ אִן אָהַנְתַ טַבִּיבַּהֻ וַאצְבִּר לִגַ'הְלִכַּ אִן גַ'פַוְותַ מֻעַלִמַן. בסדר? הגיע המסר? בעברית, בעברית מעורבנת: המורה והרופא עובדים טוב כאשר מכבדים אותם. תסבול מהמחלה אם העלבת רופא ותסבול מהבורות אם העלבת מורה. תודה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה לחבר הכנסת גנאים. חבר הכנסת אורי אורבך. אני מניח שחבר הכנסת גפני, אחריך, עסוק בוועדת הכספים, אז אחריך – חברת הכנסת אורית זוארץ. בבקשה, אדוני. אורי אורבך (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בוועדת הכספים עוסקים ברגעים אלה בדוח-ששינסקי ובחלוקת רווחי הגז העתידיים. תחשבו שהיינו מוצאים עכשיו עוד מאגר – בסדר הגודל הזה, בסדר גודל יותר קטן; מאגר שיביא לחברה בישראל ביטחון כלכלי, רווחה, עזרה לנזקקים. האם המדינה היתה רוצה להשקיע בכזה מאגר עתידי? כן. האם אנשים פרטיים היו רוצים להשקיע בכזה מאגר? היו רוצים. האם, אם מישהו אחר היה משקיע, המדינה היתה רוצה שהחלק שלה יהיה גדול? היתה רוצה. יש מאגר כזה. המאגר הזה אלו העובדים הסוציאליים, אלו הרופאים. זה מאגר שקיים, משאב אנושי מעולה שמצמצם פערים, שמביא רווחה, שעוזר לאנשים קצת בשיפור ביטחונם הכלכלי, החברתי והנפשי. אלה העובדים והעובדות הסוציאליים, אלו רופאים. היו"ר גאלב מג'אדלה: ומרפאים אותם. אורי אורבך (הבית היהודי): וגם מורים. האם אנחנו משקיעים מספיק במאגר הזה, שיביא לנו כל כך הרבה דברים טובים וכבר מביא לנו תוצאות טובות? לא. אנחנו לא משקיעים בהם את האנרגיות שאנחנו משקיעים במרבצי גז, במרבצי דלק וברווחים עתידיים, כשיש לנו פה מאגר אנושי, מאגר טבעי, שכבר מביא הצלחות והוא דורש השקעה כדי להביא תוצאות לחברה. לכן אני מבקש מעצמנו ומהממשלה להתייחס לעובדים הסוציאליים כאל אנשים שנותנים שירות שהתועלת הכלכלית והחברתית שלו היא אדירה לא פחות ממאגרי טבע שאנחנו מחפשים בים. אלא ששם מוקד תשומת הלב, כי שם אנחנו עומדים מול טייקונים וברונים, ואילי הון ואנשים מקושרים עם יחצנים ולוביסטים, שנאבקים על כל שקל. והם השקיעו, והם עמלו, והם לקחו סיכונים. ופה, אנחנו מתקוטטים. אני לא מזלזל באף שקל ובאף פרוטה של כספי הציבור אבל באמת, אם הפריסה תהיה בארבע פעימות, ה-1,100 שקלים האלה, או בשלוש פעימות? כמה תהיה ההעלאה, האם רק התוספת, עליה יחולו השינויים, או על כל השכר? זהו המאגר הטבעי החשוב ביותר, כוח-האדם הישראלי, העובדים הסוציאליים. בואו נתייחס אליהם כחשובים לפחות כמו מאגר גז ומאגר דלק, כי הרווחים הכלכליים והחברתיים והאחרים לחברה הם גדולים לא פחות מכסף שנרוויח מהמסים שיושתו על ברוני גז ודלק. אם אנחנו נתייחס לבני-אדם, לעובדים סוציאליים, לרופאים, לכל אלה שנותנים את השירותים החברתיים הכי בסיסיים, כאל השקעה שלנו יש חלק בה, שותפות ורצון להרוויח, התוצאות של המשא-ומתן, שאני מבין שהוא קשה ותמיד יש ניגודי ושילובי אינטרסים – אני בטוח שהתוצאות יהיו טובות גם לעובדים הסוציאליים ולרופאים וגם לחברה הישראלית כולה. בהצלחה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה לאדוני. חברת הכנסת אורית זוארץ, בבקשה. אורית זוארץ (קדימה): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, סגן השר, חברי חברי הכנסת, ידידי אורי אורבך, זה מאוד פשוט. אפשר להמשיג את התופעה שדיברת עליה. קוראים לתופעה הזאת קריסת מערכות, קוראים לתופעה הזאת כשל, כשל מתמשך, ומי שמשלם את המחיר על הכשלים האלה זה הציבור. הציבור זה העובדות הסוציאליות. בוא נקרא להן בשמן, כי מרבית העובדים הסוציאליים הם עובדות. מרבית עובדי החינוך הם עובדות. גם בתחום הרפואה חלק לא מבוטל מהעובדים הם עובדות. הן רק לא מגיעות לדרגות הכי בכירות והכי גבוהות, ושם לדעתי לא שובתים; שובתים העובדים שעובדים עם הפנים לקהילה, לקהל, שנותנים מענה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. כן, קוראים לזה גם קואליציית המוסר הכפול. למה מוסר כפול? מכיוון שאתה יושב כאן ונותן יד לחלוקת התקציב שאותו ביקרת לפני רגע. לצדך יושבים חברי כנסת נוספים מהקואליציה ששמותיהם מרוחים על גבי העיתונים כמי שנאבקים למען הציבור. אבל הציבור לא מטומטם. למחרת הם מגיעים למליאה ומצביעים בעד כל אותן גזירות, בעד קביעת סדר העדיפויות המעוות, החולני, הדורסני; התקציב שהצבעתם, שבכל שני וחמישי מנסים לשנות אותו בוועדת כספים כדי להתאים אותו. מלכתחילה, כל הסיפור של תקציב דו-שנתי היה כשל אחד גדול, כי גם בשנים הקודמות ראינו שבכל כמה שבועות הביאו לוועדת כספים בקשות לתיקון. בשום מדינה נורמלית ומתוקנת בעולם לא סוגרים תקציב לשנתיים. רק במדינת ישראל הראש היהודי ממציא לנו פטנטים. הפטנט הוא לשמור על הכיסא, חבר הכנסת אורבך. זה הפטנט, וצריך לקרוא לילד בשמו – הישרדות. אורי אורבך (הבית היהודי): את מציעה שהקואליציה תצביע כל הזמן נגד הממשלה. אורית זוארץ (קדימה): אני מציעה שבקואליציה ישבו שותפים כמוך – שאני מעריכה אותם מאוד וגם את עמדותיהם החברתיות – ושוחחנו לא מעט על הסוגיות האלה. תהיה לכם השפעה במקומות האלה. אתם מייצגים ציבור רחב של בוחרים. יושב כאן סגן השר, שמייצג ציבור רחב של בוחרים, יש לכם משקל משמעותי בתוך הקואליציה ואתם יכולים להשתמש בכוח שלכם, בעוצמה שלכם ובהשפעה שלכם כדי לשנות את סדר העדיפויות המעוות הזה. מאוד פשוט. לא צריך להסתבך, לא צריך להתפלסף. יושב פה גם שר, אני באתי משם – ממפלגת האבוּדה – ולכן אני אומרת – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: גם אני באתי משם. היו"ר גאלב מג'אדלה: חברת הכנסת זוארץ במקור היתה במפלגת העבודה. אורית זוארץ (קדימה): מפלגת אבודה, אבודה. דניאל בן-סימון (העבודה): – – – אורית זוארץ (קדימה): האמת, כשאהוד חזר, אני הלכתי. אורי אורבך (הבית היהודי): כולם באו ממפלגת העבודה – – אורית זוארץ (קדימה): הבנתי שאין – – – אורי אורבך (הבית היהודי): – – פלא שאף אחד לא בא אליה. אורית זוארץ (קדימה): נכון. לכן אני הולכת קדימה. אנחנו הולכות קדימה. ולכן אני אומרת, זה מאוד מאוד פשוט, חבר הכנסת אורי אורבך – – היו"ר גאלב מג'אדלה: לשם כך אנחנו נוסיף לך גם דקה. אורית זוארץ (קדימה): – – וזה מאוד מאוד פשוט, כבוד השר יצחק כהן; וזה מאוד מאוד פשוט, השר שמחון: יש לכם כוח, עוצמה והשפעה. וכשעומד כאן שר האוצר או ראש הממשלה או שר אחר ומדבר על כך שיש נושאים שהם לא בסדר העדיפויות שלו, אנחנו – כאזרחים ואזרחיות, מעבר לעובדה שאנחנו באופוזיציה, אזרחים ואזרחיות במדינת ישראל – מסתכלים עליכם, והם רואים בדיוק איפה אתם משתפים פעולה עם סדר העדיפויות המעוות הזה. הם לא נמצאים שם, הם לא ברשימות, לא בתי-החולים והמיטות – וראש הממשלה התפאר כל כך על פריסה, בעוד 200 שנה; רוב האנשים כבר לא יהיו שם – ולא העובדים הסוציאליים. הוא פשוט הפקיר את כולם, ואתם משתפים עם זה פעולה. ולכן אני אומרת, יש חברים בקואליציה שיש להם רגישות חברתית ויש להם הבנה פוליטית מאוד מאוד ברורה לגבי השימוש בכוח, עוצמה והשפעה – לשנות את סדר העדיפויות המעוות הזה, לתת מענה לכל אותן קבוצות שלא נמצאות בסדר העדיפויות של נתניהו. ואולי אתם תוכלו לשקף לו מבפנים שהגיע הזמן לשנות את סדר העדיפויות. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה. סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן, יבוא ויעלה וישיב להצעות לסדר-היום של המציעים. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תרשו לי, לפני שאני אתייחס לנושא, לאחל רפואה שלמה לפצועים. לפני שעה התפוצץ מטען חבלה במרכז ירושלים ויש עשרות פצועים. זה בא לאחר ירי אכזרי של טילי "גראד" – לא "קסאם", "גראד" – בשכונות מיושבות בתוך באר-שבע, בשכונות באשקלון, בשכונות באשדוד, במטרה אחת: לפגוע בחפים מפשע בתוך שכונות מאוכלסות. ועכשיו הפיגוע של האוטובוס ליד "בנייני האומה". תרשו לי מהמקום הזה לאחל רפואה שלמה לפצועים, ולומר שזה פשוט מחזיר אותנו באחת לקרקע המציאות שאנחנו חיים בה, וכשאנחנו דנים בסעיפים על סדר-היום, כדאי מדי פעם להבין שהסביבה שאנחנו חיים בה היא סביבה של רוצחים שפלים שאחת מחשבתם: כיצד לפגוע באוכלוסייה תמימה, בירי אכזרי של טילים, בפיצוצים בתוך אוטובוסים וליד אוטובוסים. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, שביתת העובדים הסוציאליים היתה אמורה להסתיים מזמן. ולו רק בגלל הרגישות שאנחנו חשים כלפי האוכלוסייה שבה הם מטפלים, באמת נרתמנו, לא חסכנו, לא מאמץ ולא זמן, כדי להביא את השביתה הזו לסיומה. האוצר פתח ידיים רחבות וניהלנו משא-ומתן עם הארגונים היציגים, שאתם מנהלים משא-ומתן, חבר הכנסת חנין. לא מנהלים משא-ומתן עם כל עובד בנפרד, לא מנהלים משא-ומתן עם כל קבוצה. דב חנין (חד"ש): – – – יש דמוקרטיה גם בארגונים. סגן שר האוצר יצחק כהן: נכון, ויש חוקים בדמוקרטיה. והדמוקרטיה הזו בחרה את עופר עיני כיושב-ראש ההסתדרות. דב חנין (חד"ש): לא קיבלו – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: זו הדמוקרטיה שבחרה בו, וארגון העובדים בחרו ביושב-ראש, מר פרי, הם בחרו בו כיושב-ראש. ובניהול משא-ומתן – – – דב חנין (חד"ש): לא קיבלו את ההסכם, גם זו דמוקרטיה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אני מניח שכל הסכם שעושים, יש איזה עובד – – דב חנין (חד"ש): זה לא עובד – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – בדרום, בצפון או במרכז – – – אורי אורבך (הבית היהודי): זה לא איזה עובד. זה רוב העובדים. סגן שר האוצר יצחק כהן: זה לא יכול להיות. אין דבר כזה. זה אנרכיה. מה שאורי אורבך ואתה מציעים זה אנרכיה. דב חנין (חד"ש): למה אנרכיה? סגן שר האוצר יצחק כהן: כי זה אנרכיה. דב חנין (חד"ש): בהצבעה דמוקרטית – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: יושבים למשא-ומתן מול ההסתדרות – שהיא המוסמכת, היא הארגון היציג – יושבים למשא-ומתן מול הארגון והיושב-ראש שלו, מנהלים, מסכמים, מגיעים לסיכומים. משא-ומתן ארוך, קשה, המדינה פה נתנה המון, ואני תיכף אקריא, דבר שלא חלמו עליו. מה שאמר יושב-ראש ההסתדרות, מר עופר עיני: אין הסכם טוב מזה, לא יכול להיות הסכם טוב מזה. מיצינו את המקסימום. אותו דבר אמר יצחק פרי. מה אתה מציע? אתה מציע – בוא נשבור את הכלים ונתחיל לנהל משא-ומתן מול כל עובד בנפרד, כל קבוצה בנפרד. דב חנין (חד"ש): יש רוב. סגן שר האוצר יצחק כהן: אין דבר כזה. אתה לא מבין, זה אנרכיה מה שאתה מציע. דב חנין (חד"ש): למה אנרכיה? הרוב – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: יכול להיות שמי שעומד מאחורי זה – אנרכיסטים, יכול להיות. דב חנין (חד"ש): למה? סגן שר האוצר יצחק כהן: למה – ככה, כובע, צ'ופצ'יק. למה? ככה. למה? דב חנין (חד"ש): הרוב בארגון – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אין דבר כזה. אי-אפשר לנהל – – – דב חנין (חד"ש): למה אין דבר כזה? אורי אורבך (הבית היהודי): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: תתאר לך עכשיו הרופאים. היו"ר גאלב מג'אדלה: חבר הכנסת חנין, נא לתת לסגן השר להשיב. סגן שר האוצר יצחק כהן: נתאר שעושים משא-ומתן עם הרופאים, יבוא רופא מ"סורוקה" עם קבוצת רופאים שלא ימצא חן בעיניה הסיכום, ויגידו: לא מסכימים. דב חנין (חד"ש): אבל זה לא קבוצת רופאים. סגן שר האוצר יצחק כהן: זה בדיוק. זה בדיוק. דב חנין (חד"ש): לא. זה רוב. סגן שר האוצר יצחק כהן: הם בחרו את – – – דב חנין (חד"ש): – – – הדמוקרטי של הרוב. היו"ר גאלב מג'אדלה: אבל זה לא הנושא. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני חושב שגם ברוסיה היום זה לא כפי שאתה אומר. היו"ר גאלב מג'אדלה: כבוד סגן השר. חבר הכנסת חנין, זה לא הנושא. אם הם היו מביאים הסכם טוב, הם היו מקבלים אותו. סגן שר האוצר יצחק כהן: הביאו הסכם מצוין. לא, לא, הביאו הסכם מצוין. היו"ר גאלב מג'אדלה: לדעתם. לדעתם. אורי אורבך (הבית היהודי): אז למה הם לא חתמו עליו? סגן שר האוצר יצחק כהן: איך מנהלים משא-ומתן לדעתך? אורי אורבך (הבית היהודי): אז למה הם לא חתמו עליו? סגן שר האוצר יצחק כהן: לא יודע, תשאל אותם. איך מנהלים משא-ומתן? נו, אל תיתמם. איך מנהלים משא-ומתן? עם מי? אורי אורבך (הבית היהודי): עם הנציג. עם הנציגים. סגן שר האוצר יצחק כהן: יפה. נו? אורי אורבך (הבית היהודי): הנציגים לא קיבלו את החותמת – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: הנציגים באו וניהלו וקיבלו ולחצו ידיים – – אורי אורבך (הבית היהודי): תגיד לי, ואם – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – ובירכו והצדיעו. מה אתה מדבר. אורי אורבך (הבית היהודי): ואם אני אגיד – – – דב חנין (חד"ש): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אתם מדברים מחוסר ידיעה, רבותי. אתם מדברים מחוסר ידיעה. דב חנין (חד"ש): לא מקבל את זה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: דבר כזה לא קרה בהיסטוריה של יחסי עבודה, ואסור שיקרה, ולא ניתן שזה יקרה. אסור שדבר כזה יקרה. אם יושב-ראש ההסתדרות, שהיא הגוף הנבחר, וארגון העובדים והיושב-ראש שלו, מנהלים משא-ומתן כחוק, כשליחים לגיטימיים לניהול משא-ומתן, לא יכול להיות דבר כזה שיקומו כמה אנרכיסטים ויפוצצו את ההסכם. דב חנין (חד"ש): אבל, אדוני, אדוני סגן השר – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אבל זה לא עניין שלי, זה עניין שלהם. אנחנו את שלנו גמרנו. דב חנין (חד"ש): אדוני סגן השר, אני מלא הערכה ליושב-ראש ההסתדרות, אבל הוא לא דיקטטור, הוא לא יכול לקבוע לבד. יש מוסדות וארגונים – – – יושב-ראש ההסתדרות הביא את הצעתו, הרוב לא קיבל את זה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אז למה להשחית זמן ולעבוד? אולי נשאל עם מי מנהלים משא-ומתן, מי הפרטנר, ואתו ננהל משא-ומתן, מה דעתך? אורי אורבך (הבית היהודי): אם ראש הממשלה עושה הסכם, הוא לא צריך אישור של הכנסת? סגן שר האוצר יצחק כהן: סליחה. לא לא לא, סליחה. ראש הממשלה מוסמך לעשות הסכמים, צריך את אישור הכנסת, זה דברים שבאים לאחר – – – פה הוא נבחר לעשות הסכמים, הוא נבחר לנהל משא-ומתן – – אורי אורבך (הבית היהודי): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – הוא נבחר לייצג. תפסיק להיתמם, אורי. ההיתממות שלך קצת – – – אורי אורבך (הבית היהודי): זו לא היתממות. זו היתממות שלך. סגן שר האוצר יצחק כהן: תפסיק להיתמם. אין דבר כזה – – אורי אורבך (הבית היהודי): הם לא רוצים את ההסכם הזה. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – לא היה ולא יהיה. אורי אורבך (הבית היהודי): הנה לך. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא יהיה, ולא ניתן שזה יהיה. זה לרסק את יחסי העבודה במגזר הציבורי. דב חנין (חד"ש): למה? כי אתם רוצים להגן על כבודו של יושב-ראש – – –? סגן שר האוצר יצחק כהן: לא. אתה לא רוצה? אתה לא רוצה? היו"ר גאלב מג'אדלה: כבוד חבר הכנסת חנין, נא לא להפריע לסגן השר. תנו לו בבקשה להשלים. סגן שר האוצר יצחק כהן: א. אני מאוד מכבד את יושב-ראש ההסתדרות. היו"ר גאלב מג'אדלה: בבקשה, אדוני סגן השר, תן את התשובה שלך בבקשה. יש לנו סדר-יום, אנחנו צריכים להתקדם. אורי אורבך (הבית היהודי): הם לא אנרכיסטים, הם עובדים סוציאליים. סגן שר האוצר יצחק כהן: נכון. זו הסיבה שאנחנו גם התייחסנו אליהם כעובדים סוציאליים, ועשינו הכול בשביל לגמור את זה. אני לא אמרתי שהם אנרכיסטים, אמרתי: זה נראה אנרכיה. לא יכול להיות לשבור את הכלים כל פעם מחדש. לא, אין דבר כזה. לא היה דבר כזה וכנראה גם לא יהיה. על כל פנים, שתדעו אתם את עיקרי הסיכום הטוב, עיקרי הסיכום הטוב שעשינו אתם, בין איגוד העובדים הסוציאליים לבין משרדי האוצר והרווחה, עם הממשלה – הסכם מסגרת. תקופת ההסכם: שש שנים, מינואר 2009 עד דצמבר 2014, כולל מיצוי תביעות ושקט תעשייתי. שבוע העבודה של העובדים הסוציאליים יעלה מ-39 שעות ל-40.5 שעות – תוספת זאת שווה בערכה לכ-5% תוספת לשכר – אני מקריא במהירות. אתה רוצה לכתוב? אני אתן לך את זה אחרי זה. תוספת שכר אחידה של 7.25% לכלל העובדים הסוציאליים בשירות המדינה לפי הפריסה של כלל העובדים במגזר הציבורי. תוספת של 1% ביגוד והבראה, תוספת של 1% לפתרון בעיות. תוספת שכר שקלית אחידה של 1,100 שקל לכלל העובדים. זו פריצת דרך שאני חושב, אורי אורבך, שהיית מברך עליה; גם אתה, דב חנין. היא חסרת תקדים, ועליה התעקשו משרד האוצר ושר האוצר. המהלך יביא לכך שבעלי השכר הנמוך יקבלו באופן יחסי תוספת שכר גבוהה יותר מבעלי השכר הגבוה. הגדלת ההפרשות לפנסיה ב-0.5% בינואר 2011 ועוד 0.5% בינואר 2012. תוספת לילדים במעונות-יום: ילד ראשון עד גיל חמש – 300 שקל, ילד שני – עוד 200 שקל, מענק חד-פעמי של 2,000 שקל. היו"ר גאלב מג'אדלה: מה לגבי צו ההרחבה, אדוני סגן השר? סגן שר האוצר יצחק כהן: חלקיות משרה – תוספת של 50 תקנים ברשויות המקומיות. עמותות שעמן מתקשר משרד הרווחה – דב. דב חנין (חד"ש): אנחנו מקשיבים בקשב רב ומנסים להבין איך מתקדמים. לא – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אנחנו התקדמנו עד לקצה. הנחנו הסכם וגמרנו הסכם. עכשיו נשאר רק שיכבדו אותו. אורי אורבך (הבית היהודי): אפשר לקפוץ לבור. היו"ר גאלב מג'אדלה: בבקשה, אדוני, סגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: עמותות שעמן מתקשר משרד הרווחה: בהתקשרות עם נותני השירותים, שכר עובד לא יפחת – דבר חדש לגמרי – מ-6,000 שקל ואפילו יותר מזה. אכיפה כלפי עמותות המתקשרות עם משרד הרווחה – התחייבות חוזית כמקובל בכלל ההתקשרויות של הממשלה. אי-קיום החוזה יאפשר סנקציות שייקבעו, ובכללן ביטול ההתקשרות. המשא-ומתן עם העובדים הסוציאליים הסתיים ויש הסכמה לגבי ההסכם עם יושב-ראש ההסתדרות ועם יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי. לפיכך, אנו קוראים לעובדים הסוציאליים לשוב לעבודה תקינה במקביל לחתימת ההסכם שגובש וביצוע התשלום על-פיו. הממשלה תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי לסיים את הפגיעה בנזקקים לשירותים האלה – והיום, לצערי, עם הפיצוץ, פיצוץ החבלה בירושלים, לצערי הרב נוספו עוד נזקקים לשירותים של העובדים הסוציאליים. נחמן שי (קדימה): אבל הם יפסיקו את השביתה בגלל הדברים האלה. הם יחזרו – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה שמעת את ההסכם? לא שמעת, חבל. אולי תיתן את זה לבראנז'ה – – – נחמן שי (קדימה): אני אומר לך שהם מודעים היטב לצרכים החברתיים. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לא לצרכים החברתיים. להסכם, הם מודעים? אולי הם לא מודעים להסכם. יכול להיות שהם לא אמרו להם מה ההסכם. נחמן שי (קדימה): זו בעיה שלכם. סגן שר האוצר יצחק כהן: אז אני אעביר לך, שתעביר להם. נחמן שי (קדימה): תעביר לי. היו"ר גאלב מג'אדלה: בבקשה. סגן שר האוצר יצחק כהן: לגבי השאלה השנייה, על הכרזת סכסוך עבודה על-ידי הסתדרות הרופאים. רק לפני כחודשיים קיבלו הרופאים תוספת שכר שהביאה להעלאה כוללת של למעלה מ-24% משכרם – אורי, תקשיב, אתה לא מקשיב. אורי אורבך (הבית היהודי): כולי מרוכז, תאמין לי. אני מרוכז. סגן שר האוצר יצחק כהן: על אף התוספת שניתנה לרופאים הסכימה המדינה להעלאה נוספת בשכרם, במטרה לחזק את מערכת הבריאות הציבורית, באמצעות מתן תוספת דיפרנציאלית לרופאים הצעירים, לרופאים בפריפריה ולרופאים במקצועות שבהם קיים מחסור, כל זאת במסגרת התוספות שניתנו לכלל הסקטור הציבורי. מעבר לכך הסכימה המדינה להגדיל את תוספת השכר לרופאים בכפוף להחתמת שעון נוכחות, כמקובל לגבי יתר העובדים בסקטור הציבורי, וזאת כדי להבטיח כי תינתן לחולים תמורה בעד העלאת השכר. הממונה על השכר יזם פגישה דחופה של ראשי מערכת הבריאות כדי להיערך מול הכרזת הסכסוך האמורה ולגבש דרך פעולה משותפת. כמו כן, נמשכים המגעים עם ההסתדרות הרפואית במטרה לקדם את המשא-ומתן ולמנוע את השביתה. זהו. אז אני פה, אדוני היושב-ראש, ברשותך, אנצל את ההזדמנות ואקרא לעובדים הסוציאליים: קבלו את ההסכם, ההסכם הוא טוב, טרחנו עליו באמת קשות, עמלנו עליו בנפש חפצה, בלב רחב, כדי שתוכלו לקבל הסכם טוב. דבר חסר תקדים, פעם ראשונה בהיסטוריה, אדוני השר, נקבע שכר מינימום מפעלי לעובדים הסוציאליים, כדי שלא לראות את החרפה של התלושים – 2,000 שקל ו-3,000 שקל. פה לא יפחת שכר מינימום של עובד סוציאלי מתחיל מ-6,000 שקל, צפונה. שוב אני אומר לך: זה יהיה אפילו יותר מ-6,000 שקל, וזה יהיה יפה מאוד, ותודה רבה לכם שאתם מצטרפים לקריאה. היו"ר גאלב מג'אדלה: מה מציע סגן השר? אורית זוארץ (קדימה): מזכירה מתחילה לא אקדמאית, 6,000 שקלים. סגן שר האוצר יצחק כהן: שכר התחלתי. שכר התחלתי. אורית זוארץ (קדימה): עובד סוציאלי עם תואר ראשון ועם שנה סטאז' – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אבל זה לא נכון. את יודעת שזה לא נכון. את יודעת – סליחה, עם כל הכבוד. יש לי הרבה כבוד והערכה אלייך ואת יודעת את זה. את לא בקיאה בנתונים. נו. היו"ר גאלב מג'אדלה: מה מציע סגן השר? אורית זוארץ (קדימה): זה לעג לרש. סגן שר האוצר יצחק כהן: א. שיחזרו לעבודה. א. שיחזרו לעבודה. היו"ר גאלב מג'אדלה: הצעה לסדר. סגן שר האוצר יצחק כהן: זה גם יותר מזה, אני אגיד לך כמה זה. היו"ר גאלב מג'אדלה: הצעה לסדר. סגן שר האוצר יצחק כהן: קודם כול, שיחזרו לעבודה, אני מציע. דבר שני – מה שתחליטו. מה שהחברים המציעים יחליטו. זה דווקא רעיון שפה – פעם ראשונה בהיסטוריה שקורה פה מהלך שאסור להסכים לו, שאחרי שההסתדרות וארגון העובדים מסיימים משא-ומתן, מפרקים את הכול מחדש – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אפילו הייתי רוצה שזה יידון במליאה. מה שהחברים רוצים. היו"ר גאלב מג'אדלה: מה מציע חבר הכנסת מיכאלי? מה אתה מציע? אברהם מיכאלי (ש"ס): מליאה. היו"ר גאלב מג'אדלה: מליאה. חבר הכנסת בן-סימון נמצא? חבר הכנסת מסעוד גנאים? מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): מליאה. היו"ר גאלב מג'אדלה: מליאה. חבר הכנסת אורבך? אורי אורבך (הבית היהודי): מליאה. היו"ר גאלב מג'אדלה: מליאה. חברת הכנסת זוארץ? אורית זוארץ (קדימה): מליאה. היו"ר גאלב מג'אדלה: מליאה. מי שבעד – בעד מליאה – – – דב חנין (חד"ש): אדוני, הבעיה – אם המליאה תהיה אחרי הפגרה, זה יהיה סבל עצום לכולם. אורי אורבך (הבית היהודי): אז נבקש להמשיך את השביתה. דב חנין (חד"ש): אז השאלה – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: אנחנו מצביעים, חבר הכנסת חנין. אנחנו מצביעים. אורי אורבך (הבית היהודי): בוועדה זה לא יידון. היו"ר גאלב מג'אדלה: מי שבעד מליאה – בעד, מי שנגד – נגד. בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר גאלב מג'אדלה: בעד – 7. נגד, נמנעים – אין. הנושא יבוא לדיון במליאה. תודה רבה.