קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
הפעלת אלימות על מפגינים על-ידי שוטרים רעולי פנים
היו"ר אורי מקלב:
אנחנו, אם כך, נעבור להצעה הבאה לסדר-היום, שהיא: הפעלת אלימות על מפגינים על-ידי שוטרים רעולי פנים – מס' 5442, של חברת הכנסת חנין זועבי. גם להצעה לסדר זו ישיב השר לביטחון פנים, מר יצחק אהרונוביץ. בבקשה, גברתי. לרשותך עשר דקות. לאחר מכן יהיו לנו שאילתות לשר לביטחון הפנים.
חנין זועבי (בל"ד):
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר אורי מקלב:
בבקשה, גברתי.
חנין זועבי (בל"ד):
תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, הסוגיה של אלימות השוטרים היא סוגיה שעולה ואפילו מחריפה בחודשים האחרונים. וכמעט כל מלה שאני אומרת פה, כל מאורע שאני מתארת פה, הייתי כמעט עדה ראשונה לו.
אני אציג טענה שאני חושבת שהשר לא יסכים לה, אולם לטענה הזאת יש תמיכה במחקרים, יש תמיכה במחקרי הכנסת, יש דוח ועדת-אור ויש מציאות של מספר האנשים שנהרגו על-ידי כוחות המשטרה בעשר השנים האחרונות – לא במהלך הפגנות, אלא במהלך רדיפת רכב, במאורעות פשוטים של יום-יום – מספר מקרי הפציעות, מספר מקרי הכניסה לבתי-חולים. הטענה הזאת, שאם השר לא שם לב אליה, אני אומרת שאני יודעת שהוא לא יסכים לה, אבל חובתי להציג אותה, כי היא טענת בסיס, ואנחנו צריכים את הטענה הזאת בשביל לייעל את הטיפול בתופעה הזאת, אומרת שאין תימוכין – ואני מצטטת מדוח של הכנסת, דוח הממ"מ: אין תימוכין לטענה שמספר מצומצם של שוטרים שיש להם נטייה אישית לאלימות הם האחראים לרבים מאירועי האלימות. מספר השוטרים שכל אחד מהם צבר תלונות רבות הוא נמוך. תופעת השימוש בכוח שלא כדין היא בחלקה תוצאה של למידה ושל אימוץ דפוסי התנהגות במהלך השירות במשטרה.
אני חושבת שזאת טענה מאוד רצינית, זאת גם טענה מאוד מסוכנת. אני יכולה גם לצטט את דוח-אור, שהצביע על תרבות עוינת דווקא כלפי החברה הערבית, אבל אני אסתפק בזה.
כבוד השר, כבוד היושב-ראש, אני אתמקד במקרה של אלימות השוטרים בירושלים נגד מפגיני השמאל, לא נגד הערבים דווקא. ביום שישי, 4 במרס, התקיימה ההפגנה השבועית בשיח'-ג'ראח בירושלים. באותו יום שישי הפעילה המשטרה שוטרים רעולי פנים ללא תגי זיהוי – אנחנו דיברנו על זה גם בוועדה היום ובמהלך הפגישה עם כבוד השר. השוטרים האלה תקפו באלימות את המפגינים. השוטרים עצרו שלושה מהמפגינים תוך הפעלת אלימות קשה נגדם. העצורים נותרו במעצר במהלך השבת – אני לא יודעת אם לשר יש האינפורמציה הזאת, אבל זה חשוב. העצורים נותרו במעצר במהלך השבת, למרות שהוצע למשטרה לשחררם בתנאים, כדי לאפשר גם להם לבחון את חומרי הצילום. אחרי יותר מ-30 שעות במעצר ביקשה המשטרה לשחרר שניים מהעצורים, תוך הרחקתם משיח'-ג'ראח למשך 90 ימים, והיא האריכה את מעצרו של העצור השלישי. לכולם ייחסה המשטרה עבירות של התפרעות ותקיפת שוטרים.
מה אמר בית-המשפט? כלומר, זה לא אני. מה אמר בית-המשפט? מה אמרה כבוד השופטת גרטל? היא דחתה את בקשת המשטרה, היא שחררה את העצורים; היא מתחה, אדוני השר, ביקורת על התנהלות המשטרה בשטח ובהגשת הבקשות והתנאים לשחרור. זה בית-המשפט. בהחלטתה היא אף קבעה כי המשטרה היא שהסלימה את האירוע ותקפה מפגינים באלימות.
משטרת ירושלים, כפי שעולה מכתב האישום, או מפסק-הדין, ממשיכה להתנהל כאילו פסיקות בתי-המשפט בעיר אינן חלות עליה, אף שבתי-המשפט דחו שוב ושוב, ולא רק במקרה אחד, את בקשות המשטרה להטיל הגבלות על המפגינים, ומתחו ביקורת, בתי-המשפט, ואף ביקורת חריפה, על פיזור המשמרות. למרות זאת משטרת ירושלים מסרבת להתנהל בהתאם לפסיקה או לחוק.
אני רוצה לשאול: האם משטרת ירושלים מרגישה, או יש אווירה כזאת שגורמת לה להרגיש, שהיא אינה כפופה להחלטות שיפוטיות?
מקרה אחר – ב-9 בפברואר התקיימה משמרת מחאה, גם היא של פעילי שמאל, לא של פעילים ערבים; הרוב היו פעילי סולידריות, והיו גם מפגינים ערבים. התקיימה משמרת סמוך לעיריית ירושלים. במהלך המשמרת פיזרו שוטרים את המוחים בכוח ללא כל עילה ותוך הפרה מודעת ובוטה של החוק ופסיקות בית-המשפט, ותוך ביצוע מעצרים של ארבעה פעילים שלא כדין. עוד פעם, בדיון בפני בית-המשפט קבע בית-המשפט, לאחר שצפה בצילום המשטרה עצמה – הצילום שהוגש בדיון – כי לא היתה עילה שהצדיקה את מעצרם. עוד קבע השופט – זה שופט אחר, לא אותו שופט, שופט אחר קבע: לא נראית כל הפרת סדר או כל תנועה לעבר הפרת סדר. בנוסף לזה, אחרי השחרור המשטרה דרשה את הרחקת העצורים מכל הפגנה באזור ירושלים למשך 180 ימים. בית-המשפט עוד פעם מצא כי אין כל מקום להטלת תנאי ושחרר את כל הארבעה ללא כל תנאי.
המשטרה טענה בהתחלה כי התהלוכה היתה טעונה רשיון ועל כן הוחלט לעצור את הפעילים. אולם לאחר שהיה כל כך קל להראות שלא היה מדובר אלא ב-20–30 איש מקסימום, ומכאן שהתהלוכה לא היתה טעונה רשיון, החליפה המשטרה את גרסתה וטענה שהמשמרת עלולה היתה לעורר עימותים עם עוברי אורח אחרים, דבר שגם הוא נשלל על-ידי בית-המשפט.
אדוני השר, אדוני היושב-ראש, האמת היא שכאשר אני עוקבת אחרי כמה מקרים – ואני כן עוקבת, מקרים בודדים, אבל הם יכולים להראות – אני מוצאת פה שיש קושי גם איך לעקוב אחרי המקרים האלה. ואני אציין, קודם כול – אנשים לא מתלוננים. מפחדים. שלושה אנשים בלוד שהמשטרה הכתה אותם ואני ביקרתי אותם בבית-חולים, אחד מהם היד שלו שבורה, אמרו לי: אנחנו מפחדים. לא רוצים להגיש תלונה למשטרה, לא רוצים להגיש תלונה למח"ש. גם אנשים באל-עראקיב, שניים שנכנסו לבתי-חולים, אני אמרתי להם: תתלוננו. הם אמרו לי: אנחנו לא נתלונן, את תדברי בשמנו. ויש לי דוחות רפואיים שאני יכולה להגיש. יש לי את הצילומים.
במח"ש – איך החקירה מתנהלת במח"ש? אדוני השר יודע יותר טוב ממני שאחוז התיקים שמסתיימים בהעמדה לדין, בין אם פלילי – מח"ש, ובין אם משמעתי – המשטרה, הוא 10%, כלומר הרוב מסתיים בסגירת התיק מחוסר אשמה או מחוסר ראיות.
יש גם מחסום אחר – בהרבה מקרים יש לשוטר דרך כאילו לחפות על אלימות שהוא נוקט. הוא יכול לטעון שהאזרח תקף אותו, והרבה פעם זה קרה, עם הרבה אנשים. בחלק מהם אני הייתי עדת ראייה, באל-עראקיב. לא היה שום מקרה של תקיפת אזרחים. השוטרים מייד הולכים ומגישים תלונה נגד האזרח. אז זה מוסיף על הפחד, זה מוסיף על החשש, ואז האנשים לא רוצים להתלונן. לא רוצים.
80% מהתיקים שנסגרים בגלל חוסר ראיה או בגלל חוסר אשמה הם בעצם נסגרים – ואת זה צריכים לבדוק, כי אני לא רוצה לזרוק האשמות – בגלל היעדר רצון של מח"ש להגיע לאמת.
אני אתן לך דוגמה, אדוני השר. ב-25 בפברואר 2004 אבטחו שוטרים הריסת בית ביישוב בענה. שוטרים השליכו רימוני גז מדמיע, תקפו תושבים, ניפצו חלונות, הטילו אימה ביישוב. בתלונה למח"ש – במקרה הזה האזרחים, האנשים כן פנו למח"ש – המתלוננים פירטו את נסיבות תקיפתם, נקבו אפילו בשמותיהם של תושבים שהיו עדים לתקיפתם, והציגו מסמכים רפואיים ותמונות שמתעדות את החבלות שנגרמו להם. נטען כי באחת התמונות שצירפו לתלונה מתועד הרגע שבו הותקף אזרח – שאין לי את השם שלו – כשהוא מוטל על הרצפה, מוקף בכמה שוטרים, שהכו אותו באמצעות אלות. בפברואר בשנה שלאחריה הודיעה מח"ש, למרות התמונות, למרות הקלטות, כי הוחלט לסגור את התיק בעילה של "עבריין לא נודע". כל הראיות היו. הכול היה, נמצא אצל מח"ש.
במהלך השנה שלאחריה הגיש מר בכרי, שזה האזרח, תביעה אזרחית לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מאלימות השוטרים כלפיו. תביעתו נדחתה. הוא ערער לבית-המשפט המחוזי. במהלך ניהול התביעה האזרחית הוזמנו להעיד מטעם המשטרה שלושה שוטרים שהסתבר שנכחו בזירה שבה התרחשה האלימות כלפי מר בכרי. לפי דוח של "עדאלה", השוטרים שהעידו במשפט הם הראיה לכך שהיו שוטרים, שאפשר היה לאתרם בשעת חקירת האירוע ולהזמין אותם להעיד ולבדוק את אמינות עדויותיהם ולחייבם להעיד.
היו"ר אורי מקלב:
נא לסיים.
חנין זועבי (בל"ד):
אני מסיימת. אוקיי, אני אסתפק בזה, אדוני השר. אני גם הגשתי תלונה, שאני חושבת שאתה עכשיו בודק. הגשתי אותה עוד פעם לפני שבועיים. גם מטעם עצמי הגשתי תלונה למח"ש על תקיפה במהלך ההפגנה. אני חושבת שצריכים – ואני מסיימת – –
היו"ר אורי מקלב:
על תקיפה שלך?
חנין זועבי (בל"ד):
על תקיפה שלי בהפגנה באום-אל-פחם – התקפה גם בצוואר, ואני הגשתי תמונות, אני הגשתי דוח רפואי. אני רוצה לעקוב אחרי מח"ש, מה היא עושה. תוקפים גם חברי כנסת. אני הייתי במרחק של 4 מטרים והם הכירו אותי. חמישה גברים ככה הגנו עלי. אני הייתי מוקפת בחמישה גברים, הרבה יותר גבוהים ממני, הרבה יותר חזקים ממני, ובכל זאת הם הצליחו להגיע אלי. אם אתה רואה את התמונה, אם כבוד השר יראה את התמונה – יש תמונה ב"הארץ" – הוא לא יכול להבין איך הגיעו אלי, איך פגעו בגב שלי, איך פגעו אחרי חמש שניות בצוואר שלי. רק צלפים יכולים לעשות את זה, רק צלפים. הייתי מוקפת. התמונה מראה ממש איך קטע קטן מהחולצה שלי – היו רואים אותה.
אז אולי לשקול מחדש גם, אדוני השר, את עבודתה של מח"ש. היתה הצעת חוק להפוך את מח"ש לגוף עצמאי. תודה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. כבוד השר לביטחון פנים, מר אהרונוביץ, בבקשה, בדברי תשובה, או לדברי תשובה.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אבקש לומר כי זכות ההפגנה היא מזכויות היסוד של האזרח. זכות זו, לצד הזכות לחופש הביטוי, נמנית עם הזכויות המעצבות את המשטר הדמוקרטי בישראל. עם זאת, יש לדעת כי זכות זו איננה מוחלטת אלא יחסית, ויש לשקול אותה לעומת הפגיעה האפשרית בזכויות אחרות של אזרחי המדינה.
מבירור הפרטים עולה – ההפגנה האמורה התקיימה ב-4 במרס. במהלך האירוע המפגינים החלו בתהלוכה בלתי חוקית, ובמהלכה נהגו השוטרים בסבלנות והודיעו למפגינים כמה פעמים כי מדובר בתהלוכה בלתי חוקית. רק לאחר שהמפגינים החלו בפעילויות אלימות, ובהן כניסה לחצר פרטית של אחד מבתי הרחוב המאוכלס על-ידי יהודים, החלה המשטרה בפיזור האירוע.
באשר לחובת ההזדהות, הרי שענידת תגי שם הינה חובה המעוגנת בפקודות המשטרה ומתייחסת לכלל השוטרים השותפים לפעילות המבצעית, למעט כוחות סמויים שייעודם מודיעיני או ביצוע מעצרים. היום עברה בקריאה טרומית הצעת חוק של חבר הכנסת אורי אריאל, שעיקרה העלאת הדרג שמאשר את המצבים שבהם יהיה ניתן להסיר את תגי הזיהוי. גם על זה שוחחנו היום באריכות בפגישה שהיתה בינינו.
באשר לטענה על שלושת העצורים ותנאי שחרורם, הרי שהם נעצרו בחשד לביצוע עבירות שונות במהלך האירוע, וביניהן השתתפות בהתקהלות אסורה, התפרעות לאחר הוראת פיזור על-ידי קצין משטרה, הסגת גבול, מטרד לציבור ותקיפת שוטרים. פרק הזמן שבו היו העצורים במעצר נגזר מהעובדה שהם נעצרו סמוך לכניסת השבת. תנאי השחרור שביקשה המשטרה להטיל עליהם חייבו את הבאתם בפני שופט. הבאת העצורים בפני שופט התאפשרה רק עם צאת השבת. יש להעיר כי בית-המשפט קבע כי יש לשחרר את העצורים רק לאחר חתימה על ערבות של צד ג'.
באשר לטענה על תקיפת המפגינים, הרי שבדיון בבית-המשפט הוצג הסרט – סרט מטעם העצורים, אך הסרט המשטרתי לא הוצג מסיבות טכניות. צפייה בסרט היתה מראה כי המשטרה נהגה באיפוק, בסובלנות ובמידתיות.
באשר לטענת האפליה, הרי שמאז החלו העימותים בשכונה אסרה המשטרה על קיום אירועי מחאה בתוך הרחוב, הן לגורמי ימין והן לגורמי שמאל. ההגבלה היחידה הקיימת על ההפגנה היא על כניסה לרחוב, אשר אושרה בעיקרה על-ידי בג"ץ.
לסיכום, בשנתיים האחרונות משקיעה המשטרה משאבים רבים כדי לקיים אירועי מחאה לגיטימיים ובכפוף לכללי הדין.
לסוגיה שהעלית בהצעה לסדר לגבי החקירות וחוסר שביעות הרצון מחקירות שוטרים – גם על זה שוחחנו לא פעם ולא פעמיים. דיברת על מספרים נמוכים של השוטרים שבסוף מואשמים. זה נכון. לגבי הנושא מי חוקר – את זה את יודעת, שזו מח"ש. מח"ש נמצא באחריות משרד המשפטים, ולא באחריות המשרד לביטחון פנים. טוב שזה כך. טוב שהם יחקרו. אני לא יכול להשפיע ואין לי גם אפשרות – לא לנו ולא לשוטרים – להשפיע על טיב החקירה. אם יש טענות, ביקורת כזאת או אחרת על טיב החקירה של מח"ש כלפי השוטרים, זכותך לפעול בכל הכלים. תודה.
היו"ר אורי מקלב:
מה אדוני מציע?
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
להוריד מסדר-היום.
היו"ר אורי מקלב:
את מסתפקת בדברי השר?
חנין זועבי (בל"ד):
– – – אפשר לדון בוועדה.
היו"ר אורי מקלב:
אם כך, בוועדה את לא יכולה להציע, ואין מישהו אחר. נהיה חייבים להצביע בהצעה זו – –
חנין זועבי (בל"ד):
– – – לדון בוועדה – – –
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
על מה?
חנין זועבי (בל"ד):
– – –
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
על חקירות שוטרים? זה משרד המשפטים, זה לא אני.
חנין זועבי (בל"ד):
– – – מח"ש. כי הנתונים שלי מהפסיקה של בג"ץ – – – משטרת ירושלים, שונים מהנתונים שאתה הצגת. יש לי ביד – – –
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
בבקשה. נלך לקראת חברת הכנסת חנין, שלא תאשים אותי שאני לא מוכן. אני מוכן ללכת לקראתה.
היו"ר אורי מקלב:
לוועדת הפנים?
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
כן.
היו"ר אורי מקלב:
לא לכולם, לא לכולם נותנים את הג'סטות האלה. אם כך, על אף יחסי הכוחות פה בעניין הזה, השר מציע שההצעה לסדר-היום תידון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. את גם מסכימה.
אנחנו נקיים הצבעה. מי שבעד – זה בעד דיון בוועדת הפנים; מי שנגד – זה הסרה.
השר הסכים לדיון בוועדת הפנים, חבר הכנסת מיכאלי.
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
ארבעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא: הפעלת אלימות על מפגינים על-ידי שוטרים רעולי פנים, תועבר לדיון בוועדת הפנים.