קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
שביתת העובדים הסוציאליים
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: שביתת העובדים הסוציאליים – הצעות לסדר-היום שמספריהן 5271, 5290, 5297, 5298, 5299, 5310, 5312, 5315, 5327 ו-5331. ראשונת המציעים – חברת הכנסת חנין זועבי. שלוש דקות. בבקשה.
חנין זועבי (בל"ד):
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, המאבק על שכרו של כל עובד במדינה הוא גם מאבק על מעמדו של המקצוע בחברה. המאבק על שכרם של העובדים הסוציאליים הוא גם כן מאבק, כמו שאמרו – כבר נאמר אבל חשוב להגיד ולחזור – הוא גם מאבק על המעמד, או על מושג הרווחה בכל מדינה שהיא.
נכון שהמאבק על שכרם של העובדים הסוציאליים הוא גם כן מאבק על פני החברה. כל חברה בריאה צריכה לשדר רגישות מיוחדת כלפי מאבקם של שני סקטורים: העובדים הסוציאליים והמורים. רוב המועסקים בשני הסקטורים האלה הם נשים. המאבק על שכרם של העובדים הסוציאליים הוא מאבק שאולי לא נוגע בצורה ישירה לכל אחד מאתנו, אבל כמעט שאין משפחה שאין בה עובדת או עובד סוציאלי, או ליתר דיוק – אין משפחה שאין אצלה קרוב או ידיד או שכן שמטופל על-ידי העובדים הסוציאליים.
הלקוחות העיקריים של העובדים הסוציאליים הם הנזקקים ומעוטי האמצעים. קשה לא להבין שיש קשר ישיר בין מעמדם הנחות של העובדים הסוציאליים לבין המעמד הנחות של המטופלים שלהם. לא רק בעיני הממשלה מעמדם נחות, כנראה גם בעיני ההסתדרות מעמדם נחות. ההסתדרות נטשה אותם במאבקם הצודק, המאוד-צודק שלהם, כמו שהיא לא יכולה לנטוש חברה חזקה כלשהי.
שכר זעום. מקבלים השלמת שכר, השלמת הכנסה, גם כשיש משרה מלאה. מדובר באקדמאים, שכל כך מסורים לעבודתם, שעובדים עם השכבות הכי חלשות בחברה.
חוסר הרגישות של הממשלה לשכרם ולתנאי עבודתם של העובדים הסוציאליים הוא גם כן סוג של אטימות וטיפשות, כי זו המדיניות של הממשלה שדוחקת אנשים לבקש את שירותיהם של העובדים הסוציאליים. האוכלוסייה שמזדקקת לעובדים הסוציאליים הולכת ומתרחבת. ואדרבה, זו עילה להגדלת התקנים, לשיפור התנאים, להעלאת השכר, גם אם לא היה עלוב מלכתחילה.
אכן, התנאים המעליבים של העובדים הסוציאליים הם אינדיקציה לקיומה העלוב של מדינת רווחה. חייבים להצטרף אליהם, אולם על העובדים הסוציאליים עצמם מונחת המשימה הכי קשה, שהיא לא להיכנע.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת אורי אורבך, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ברכה. כבוד השר, אתה צריך להקשיב לדברים – –
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
הוא עוד לא מתחיל, חבר הכנסת טיבי ואני ממתינים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
– – כדי לענות. לא מה שכתבו לך, תעלה – – –
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
הגעתי לפה כדי – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, החסידים הראשונים, לפני שהם היו מתפללים הם היו שוהים שעה שלמה כדי להתכונן לתפילה. אז לקראת נאום שלי – לא מצפה ממך לבוא שעה קודם אבל דקה, להתכונן נפשית לדברי הקילוסין והשבח, ואולי גם הביקורת פה ושם שנמסוך בעדינות, ודאי זה יכול להועיל.
אני רוצה, ראשית, לשבח רבנים מהציונות הדתית, שבזמן האחרון מרבים לכתוב מכתבים מסוגים שונים. הפעם, גם רבני "צהר" וגם רבנים הקשורים לגרעינים התורניים והמשימתיים שיגרו מכתב לראש הממשלה, אולי גם לאדוני, שבו הם מביעים את תמיכתם במאבקם של העובדים הסוציאליים, שהם החיילים של רשת הביטחון הסוציאלית של מדינת ישראל. הם האנשים במלחמה על צמצום הפערים, בעצם, שהרי הם עוזרים לחלשים ביותר כדי להעלות אותם קצת. והנה, הרשת הזאת – רשת הביטחון, שגם עוזרת להעלות אנשים אבל גם למנוע את התרסקותם ונפילתם – רואים כי הרשת הזו חלילה הולכת וכורעת תחת הנטל, עד שהיא עצמה כבר מגיעה לקרקע, והנה העובדים הסוציאליים מוצאים את עצמם לא פעם כמקרים סוציאליים.
ואני יודע שזה ייגמר טוב, אדוני שר הרווחה. לכן אני מבקש ממך, בשבוע הבא תפנה לעצמך ערב אחד, באזור 19:30, 20:00. היום יום רביעי – אז ביום שני, שלישי, מקסימום חמישי, כשהזעקה של העובדים הסוציאליים תעלה השמימה, תתכנס בירושלים כנראה מסיבת עיתונאים. ראש הממשלה יהיה שם, אתה תוזמן כשר הרווחה, גם שר האוצר, אולי עופר עיני, ישבו שם כל החבורה הזאת. תהיה מסיבת עיתונאים שבה יוכרז גם על סיום השביתה וגם על ההסכמה וההסכמים שהגיעה אליהם הממשלה בטובה ובחסדה עם העובדים הסוציאליים ונציגיהם.
וראש הממשלה, כמו שראש הממשלה יודע, אחרי שיקבל את ההחלטות הנכונות, באיחור, הוא יכריז על שינוי מגמה, על איזה "סופר-טנקר" של עולם הרווחה, תהיה איזו אמירה – חשובה – על ערכם של העובדים, ובעיקר העובדות הסוציאליות, במאבק לצמצום הפערים. ויהיו שם דיבורים, גם אתה בוודאי תדבר, על רגישותה של הממשלה, וגם: לנו לא צריכים להטיף.
יהיה כל האירוע היפה הזה. זה יהיה ב-19:30, 20:00. אומנם, גם מהדורות החדשות משודרות בשעה 20:00, אבל אני לא חושב שיש קשר. פשוט אחרי יום העבודה אתם תשבו שם, חגיגיים כמו חתני בר-מצווה, זורחים מאושר על כך שהגעתם לפתרון. גם נציג העובדים הסוציאליים ודאי ישב שם וישבח את ראש הממשלה וקצת יצר על כך שזה לקח כל כך הרבה זמן, וחבל שאת מה שאתם עושים בשבוע הבא לא עשיתם לפני שבועיים, לפני שלושה שבועות, לפני שנתיים או לפני חמש שנים.
זה יהיה בשבוע הבא. אולי אני מפספס ביומיים-שלושה, אולי צריך עוד קצת לחץ ועוד קצת זעקה ועוד כמה כתבות בעיתונים, וזה יהיה במוצאי-שבת הבאה, בתחילת שבוע שאחרי, אחרי שבועיים-שלושה, של שביתה כואבת, חשובה, מיותרת; לא מיותרת, כי בלעדיה הדברים לא זזים.
ולכן, אני פונה אליך, אדוני שר הרווחה. השבוע הזה כבר נגמר – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
אורי אורבך (הבית היהודי):
– – למה לחכות לשבוע הבא? תעשו את זה היום, תעשו את זה מחר. תשבו, תגמרו, תסכמו. מדובר ב-150, ב-200, ב-250 מיליון שקלים, אתם תיתנו את הכסף הזה בסוף. פשוט, תנו אותו בהתחלה, והמסיבה החגיגית עם דברי הברכה והשבח של ראש הממשלה, שאנחנו כבר לא יכולים לחכות להם, נשמע אותם בימים הקרובים ולא רק בשבועות הקרובים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת טיבי. בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, ביום שני בשבוע שעבר אני הגשתי הצעה דחופה לדיון בשביתת העובדים הסוציאליים שהיתה אמורה להיפתח – עוד לפני שהתחילה. משום מה, נשיאות הכנסת – ואני מפנה את הדברים אליך, כבוד היושב-ראש, כדי שתעביר את זה לנשיאות – משום מה, נשיאות הכנסת לא ראתה בעניין הזה עניין דחוף. אחרי שהשביתה פרצה, כשאנחנו בעיצומו של מאבק ושל השבתת השירותים הסוציאליים, ראו שזה דחוף.
כנ"ל הממשלה. הממשלה ידעה שיש מצוקה ויש זעקה של העובדים הסוציאליים, ויש מצב שהוא בלתי הגיוני לחלוטין ואינו מתיישב עם עקרונות הצדק הבסיסיים – שמזה 17 שנים לא היה הסכם קיבוצי; שאין צו הרחבה שיכול לכלול את העובדים הסוציאליים שמשרתים בעמותות; שהמשכורות שמקבלים, ומקבלות בעיקר, הן מתחת לשכר המינימום; שעובדים ועובדות סוציאליים נאלצים לעבוד משרה ושתיים, וגם מי שעובד חצי משרה הוא בעצם עובד משרה כי משלימים את המשרה בבית, על מנת להתקיים בכבוד.
עוד לפני שיש דיון בכלל על הדרישות ועל השביתה, היה צריך להתכנס קודם ולהביא את הנושא לדיון רציני, גם בכנסת וגם בממשלה, אבל כאן יש המסורת הזו שאחרי שהשרפה בוערת והלהבות בשמים, מתחילים לטפל בעניין הזה.
ועכשיו מה קורה? עכשיו, אחרי שהשביתה פרצה, אחרי שהיתה הפגנה ביום שני בשבוע שעבר, וביום שני, אתמול – ואני, היה לי הכבוד להשתתף בשתיהן ולתמוך בעובדים הסוציאליים – אחרי משא-ומתן שמתקיים עם משרד האוצר, אני לא יודע אם שר הרווחה חבר הכנסת כחלון יעלה על הדוכן כאן ויגיד לנו כמה הוא מזדהה אתם – הוא יגיד את זה, אני בטוח – עם העובדים הסוציאליים, ויגיד שמשרד האוצר מתכחש או לא נענה.
אנחנו מתייחסים אליך, אדוני, כאל הממשלה כולה – גם משרד האוצר וגם משרד הרווחה וגם משרד התקשורת. לא ייתכן לבוא בפני הכנסת, נציג הממשלה כאילו הוא נציג של גוף מחאה. והיה אמור – כפי שהתייצב שר האוצר בעניינים אחרים כאן, היה צריך כאן להתייצב ולפתור את הבעיה.
המשא-ומתן עכשיו עומד בין הדרישה של ההסתדרות לתוספת של 30%, כשמשרד האוצר מסכים ל-24%. בחייכם, על מה מדברים כאן? מדברים על אחד השירותים החיוניים, מדברים על אחת המשכורות הכי שחוקות במשק בישראל. ומתמקחים אתם על פרוטות ועל דרישות צודקות, ומתמקחים אתם על איך לכלול וכמה לכלול את העובדים הסוציאליים שעוסקים בעמותות, שעובדים בעמותות. מה, אלה בנים חורגים של המערכת, שאינם מגישים שירות, שאין להם שליחות מוסרית, חברתית, לכלל החברה?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני פונה, אדוני היושב-ראש, לבסוף – משפט אחרון, ברשותך.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני פונה לממשלה: לא לחכות שגם היום יעבור, ואף יום חמישי יעבור, ואז יגידו: שישי-שבת זה סוף-שבוע. אפשר לסיים את זה היום, תוך עמידה על שתי דרישות עיקריות. הדרישה הראשונה: לקבל את העמדה של העלאת שכר של 30%; וכן לכלול את כל העובדים הסוציאליים שעובדים בעמותות בתוך ההסכם הקיבוצי. תודה רבה, אדוני.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, יש כמה מקצועות, עם כל הכבוד לכולם, שבהם יש אמירה ערכית, מצפונית, של נתינה. רפואה, למשל, רופאים, עובדים סוציאליים, סיעוד ומקצועות אחרים. עובדות ועובדים סוציאליים נשחקים, והיחס של המדינה אליהם הוא יחס של כפיות טובה. משכורות דחק שבשום פנים ואופן לא תואמות את הנתינה ואת המאמץ ואת ההשקעה שהאנשים המצוינים האלה נותנים לחברה.
מצב העובדים הסוציאליים בישראל, היהודים, הוא קשה, גרוע. מצב העובדים הסוציאליים הערבים, אדוני היושב-ראש, הוא קשה עוד יותר. סטטיסטיקה: בשנת 2007, כל עובד סוציאלי ערבי טיפל בממוצע ב-677 תיקים. ב-2008 הממוצע הוא 502 תיקים, לעומת 375 תיקים של העובד הסוציאלי היהודי, וכולם מקבלים משכורת גרועה, בלתי הגיונית, בלתי סבירה. יתירה מזו, ברשויות הערביות הם אפילו לא מקבלים את המשכורות בזמן, העובדים הסוציאליים ועובדי לשכות הרווחה. וההוצאה ביישובים האלה, בכל מה שקשור לענייני רווחה, היא הוצאה נמוכה בהשוואה ליישובים אחרים, אף-על-פי שמדובר באוכלוסיית מצוקה.
העובדים הסוציאליים, אדוני היושב-ראש, בשביתתם, לא מבקשים צדקה אלא מבקשים צדק חברתי.
עמיר פרץ (העבודה):
יפה. אני תמיד שמח שיש אנשים שחוזרים על משפטים חשובים שהטבענו פה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
בנושא הזה, חבר הכנסת פרץ, לא רק שאני חולק לך תשבחות – אתה תמיד חלוץ בראש המחנה.
עמיר פרץ (העבודה):
תודה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
יש חברי כנסת שיודעים לפרגן. מה, אני מפרגן לך. מגיע לך.
יתירה מזו, חבר הכנסת פרץ, את זה לא אמרת: במשרד האוצר מתעניינים הרבה בגז ונפט; רווחה חשובה יותר. רווחה חשובה יותר מבארות גז, מבארות נפט. אלה דברים חשובים, אבל רווחה קשורה בכבוד האנושי, בשרידות, בקיום וחיים בכבוד, כדי שלא לפגוע באפשרות של אנשים שמקיימים את חובתם. עובדים, נותנים – הנתינה היא האלמנט החשוב בעבודה של העובדים הסוציאליים.
הרי בסופו של דבר הממשלה תיכנע. היא תיתן להם את זה. אבל למה אחרי כל כך הרבה הפגנות, שביתות? תראה איזה מקרים מצטברים עכשיו ללא טיפול: ילדים במצוקה, משפחות במצוקה, ילדים מאוימים, ברצח, בהתעללות, במעשי אונס.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. נא לסיים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
הדברים האלה לא מטופלים, ולכן הגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, שהממשלה תתעשת ותיכנע, היום, לא מחר. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, החזית החברתית נמצאת במליאה. כולל היושב-ראש.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. תודה רבה על החיזוק.
נסים זאב (ש"ס):
כבוד השר כחלון, אני רוצה לומר בנימה אישית אליך, מפרשת השבוע – אני אפתח בדבר תורה. כתוב "ויקרא אל משה" – אל"ף זעירה, ומשה רבנו, כאשר הקב"ה דיבר אליו, כתוב שהוא לבד שמע וכל ישראל לא היו שומעים. לכן כתוב "ויקרא אל משה". אני אומר לכם: השר כחלון, אל תשאלו שאלות. הוא שומע ומקשיב ומטפל, אפילו שכל ישראל לא שומעים, הוא שומע. ומה לעשות? הכול חיוני. רופאים זה לא חיוני? שביתת אחיות זה לא חיוני? מורים זה לא חיוני? זה חינוך.
עמיר פרץ (העבודה):
אתה אתנו או נגדנו?
נסים זאב (ש"ס):
רגע, תשמע אותי.
קריאות:
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
לא להפריע לחבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
תגידו לי מה אתם רוצים בעצם. מה בעצם הטרוניה והתרעומת כנגד הממשלה? אני אומר לך מה רוצים: ששר האוצר יפתח את האוצר, את הקופה, ושכל אחד יחליט לעצמו כמה לכתוב בתלוש המשכורת שלו.
אורית זוארץ (קדימה):
די, אל תגזים, אל תגזים.
נסים זאב (ש"ס):
אני רוצה לומר לכם – – –
קריאה:
נסים, שלא תצטרך עובד סוציאלי.
נסים זאב (ש"ס):
אני אומר לכם, עוד לא היתה ממשלה שטיפלה כל כך טוב, כל כך מהר, כמו שעכשיו האוצר טיפל בנושא של העובדים הסוציאליים.
אורית זוארץ (קדימה):
בשביל זה העובדות הסוציאליות מנקות רצפות להשלמת הכנסה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
סליחה, את הרי רשומה אצלי לעמדה אחרת.
נסים זאב (ש"ס):
למה אתם מתעלמים ממה שהאוצר עד עכשיו עשה, בשלושה-ארבעה ימים? להיות קצת פייר מול שביתות אחרות, שראינו שלקח הרבה יותר זמן. אפילו שביתת הנכים – לקח חודשים. פה הממשלה באה ואמרה, האוצר בא ואמר: אני מוכן לתת את התוספת של 20% לכל אלה שנמצאים בקטגוריה של העמותות. ואני חושב שכל נושא העמותות נבע מההיסטוריה ארוכת השנים, ואני הייתי בעיריית ירושלים כאשר באו ודרשו מהרשויות המקומיות לצמצם עובדים. אתה יודע, מר פרץ, אתה בקי בזה, איך נוצרו כל העמותות האלה. הרי באה הממשלה, בפרט משרד הפנים, שאומר: אני מוכן לתקצב אתכם, לתת את האשראי, את התקציב, את התוספת, בתנאי שתצמצמו את מספר העובדים. אז באו, צמצמו את מספר העובדים שהם עובדים של הרשות המקומית ואז הרשות המקומית פתחה עמותה והוסיפה את אותם תקנים דרך העמותות. זאת אומרת, יוצא שבסופו של דבר, אפילו יש היום יותר עובדים שהם דרך העמותות מאשר עובדי רשויות מקומיות, כדי להראות שפחות או יותר העירייה נמצאת באיזונים נכונים, היא חייבת את הדיווחים לממשלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני. נא לסיים.
נסים זאב (ש"ס):
אני כבר מסיים. לכן אני אומר, עם כל הכבוד לתרעומת, אנחנו גם צריכים להכיר בעניין הזה שהאוצר עושה מעל ומעבר ומנסה לפתור את הבעיה. ואני מאמין שהפתרון יבוא בתוך כמה ימים, כמו ששמענו את זה הבוקר מסגן שר האוצר וגם משר האוצר עצמו.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עמיר פרץ. חברת הכנסת זוארץ, את מפריעה לשר להתרכז בנאומים. הוא צריך לבנות את התשובה לפי הדוברים.
אורית זוארץ (קדימה):
בסדר. אני סומכת על השר – – –
אילן גילאון (מרצ):
אני סומך עליו שהוא ייתן את אותה תשובה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הבנתי. זה שילוב קואליציה–אופוזיציה מעניין. יישר כוח, אני מחזק את זה. בבקשה, חבר הכנסת אילן גילאון.
אילן גילאון (מרצ):
אני אגיד לך מה אני רוצה מהממשלה. אני רוצה מהממשלה 200 גרם של הגינות, זה הכול, לא יותר מזה. כי יש גבול לפער הענק, באותו שבוע אתה מסתכל על מאבק של האנשים שהם הדבר הכי טוב שיש בחברה הזאת – מה שנקרא: ארץ-ישראל שבאה כדי לתת ולא לקחת – מול המסקנות של ועדת-נאמן בנושא של שכר הבכירים. מדינה שבתוכה עובד סוציאלי, עובדת סוציאלית, צריכה לעבוד 25 שנים כדי לקבל שכר של בכיר אחד, נניח מנהל בנק – הכול מוכח כאן. המאבק הוא לא מאבק של העובדים הסוציאליים – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
25 שנה?
אילן גילאון (מרצ):
25 שנה, בהנחה שהם היו מקבלים 6,000 שקל בחודש, אבל הם לא מקבלים את זה. ואני שומע את הרמייה הזו של האוצר, שמדברת על שכר מינימום לעובדי עמותות, של 5,500 שקל.
הם מתכוונים, אדוני, למשרה מלאה. אבל רוב העובדים הסוציאליים בעמותות האלה לא עובדים משרה מלאה. ואז בשיטה הידועה של הממשלה, של הפרד ומשול, של "יא, ברעכן", כמו שז'בוטינסקי אומר. בוא תפצל אותם, בוא תיקח את העובדים של הרשויות לחוד ואת העובדים של העמותות ואת העשירים לחוד ואת העניים לחוד, כאילו, כאילו יש עובדים סוציאליים שהם עשירים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
אילן גילאון (מרצ):
מה, סיימתי? אז תן לי עוד דקה בשם הציונות.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
עוד דקה בשם הציונות השפויה.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני, אני הייתי אתמול בהפגנה, כמו כמה מחברי, אדוני השר. אני רוצה להגיד לך, באמת ראיתי את מדינת ישראל של נעמי שמר. לא היתה לי הרבה הסכמה עם נעמי שמר אבל בדבר אחד תמיד היתה לי הסכמה אתה – שבאנו לתת ולא כדי לקחת. לרמות אנשים כאלה זאת לא רק איוולת, זהו פשע. זה לא צריך להיות עד מחר בבוקר, היה צריך להילחם וזה היה להיגמר אתמול. למה בכל דבר צריך מאבק, במקום שתהיינה סוף-סוף החלטות הגונות?
הציבור הזה הוא השאור של מעמד הביניים, שהופך למעמד חלש של הפרולטריון, אבל הוא גם כיכר ת'חריר, אני מקווה, של מדינת ישראל שמפסיקה להיות מדינה במכרז ומפסיקה להיות עסק לכל מיני טייקונים ומשקיעים שמנצלים אותה, את בארותיה, ולאחר מכן מוכרים לה מים שהם בעצמם מתפילים אותם.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
אילן גילאון (מרצ):
אלה הם האנשים. אל תנצלו אנשים שרואים את אורח חייהם כשליחותם. זוהי תורתם אומנותם. כי אתם יודעים שזה ציבור תמים. אל תרעו אתם, אל תרעו להם.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה, חבר הכנסת אילן גילאון. אחריו – חבר הכנסת עמיר פרץ. אחריו – יושב-ראש ועדת הכספים, הרב משה גפני; נא להתכונן. בבקשה, שלוש דקות לזכותו של כבודו.
עמיר פרץ (העבודה):
שומעים טוב? כי את אילן בקושי שמעתי.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, קודם כול אני מאוד מברך על כך שלמזלנו שר הרווחה היום הוא חברנו כחלון. לא שחלילה אני מלין על שר הרווחה הקודם, אבל יכול היה ביבי לבחור תחליף אחר. טוב שאתה נמצא היום. אתה איש ליכוד ואתה מביע עמדות חד-משמעיות באשר לצדקת המאבק. אני חושב שגם חבר הכנסת אחמד טיבי היטיב לתאר את ההבדל בין התעסקות עם גז לבין ההתעסקות בנושאים אנושיים.
המאבק של העובדים הסוציאליים בעצם לא יישאר בחצר שלהם. זה נכון, חשש האוצר שהדגל הזה שהניפו העובדים הסוציאליים יגלוש למגרשים אחרים הוא חשש נכון, אבל למה המדינה כל כך חוששת מזה שמישהו קובע נייר לקמוס חדש לצדק? למה המדינה כל כך חוששת מזה שיש קבוצה שהולכת לקבוע קווים חדשים של מה זה הזכות להתפרנס בכבוד? מדוע?
אני חושב שמדינת ישראל – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אסור לשבת ליד השר. על-פי תקנון, אסור. השר יכול לשבת לידך.
כרמל שאמה (הליכוד):
זה כתוב בתקנון?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת שאמה, תראה מה עשית, רק הגעת. עכשיו הוא מאבד את הזמן, חבר הכנסת עמיר פרץ.
עמיר פרץ (העבודה):
אני מבקש להתחיל את שלוש הדקות מחדש.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני אתן לך דקה.
עמיר פרץ (העבודה):
לא דקה, הוא בזבז לי שתי דקות לפחות. על מה אתה מדבר, אדוני, תתחיל מחדש הכול.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני ציפיתי מיושב-ראש ראש ועדת הכלכלה שהוא מכיר את התקנון.
כרמל שאמה (הליכוד):
יושב-ראש ועדת הכלכלה היה גם סגן יושב ראש הכנסת.
אורית זוארץ (קדימה):
זה לא מוסיף לך כבוד שאתה לא יודע את התקנון.
כרמל שאמה (הליכוד):
אם על הסעיף הזה כבוד הכנסת, אז אוי ואבוי לנו.
עמיר פרץ (העבודה):
חברים, אל תריבו על הכיסאות כשאנחנו דנים בנושא כה חשוב.
כרמל שאמה (הליכוד):
אם על הסעיף הזה תפארתו של תקנון הכנסת, אוי לנו ואבוי לנו.
עמיר פרץ (העבודה):
אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, זה דבר מקדמת דנא. אנחנו נמצאים פה הרבה מאוד שנים בכנסת, וכך ראוי שיהיה, חבר הכנסת כרמל שאמה.
כרמל שאמה (הליכוד):
חופש התנועה.
עמיר פרץ (העבודה):
סלח, לי. עם כל הכבוד לך, העובדים הסוציאליים על הפרק.
כרמל שאמה (הליכוד):
זה באמת הרבה יותר חשוב.
עמיר פרץ (העבודה):
המאבק על הכיסאות הוא חשוב, אבל לא עד כדי כך, תעזוב את זה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בבקשה, אדוני.
עמיר פרץ (העבודה):
אני חושב שהיום המאבק הזה אולי מפיל סכר של אטימות שמלווה אותנו הרבה מאוד שנים בכל התחומים. אני פונה לעובדים הסוציאליים: הבינו שכל עוד לא יצאתם לשביתה המאבק היה רק שלכם; מרגע שיצאתם לשביתה, המאבק שייך לכל עם ישראל בהדדיות. עם ישראל אחראי היום לכך שהשביתה הזאת תצליח. חלילה לנו למדינה, חלילה לנו לחברה הישראלית, חלילה לנו לעתיד ילדינו, אם העובדים הסוציאליים יחזרו לביתם מושפלים, ללא הישגים, ומבלי שפתרו את בעיות היסוד שמלוות אותם. כי אז זה ילווה אותנו בכל מאבק, בכל ויכוח חברתי שיהיה בעתיד. העובדים הסוציאליים צריכים להבין מה מוטל כאן על כף המאזניים. אל תוותרו.
אין לי ספק שאם מחר העובדים הסוציאליים יאמרו לכל הציבור בישראל שהם רוצים שביום מסוים, בשעה מסוימת, כולם יעמדו דום לכבוד המאבק, תראו שתהיה הזדהות מהקצה האחד לקצה השני. אם הם יאמרו: אנחנו קוראים לכל מדינת ישראל לסגור לשעה אחת של הזדהות – לא תאמינו כמה שהציבור יקום ויעשה זאת.
לכן אני פונה לממשלה: אם אומרים, היזהרו בבני עניים, לא מדובר פה בבני עניים. מדובר פה באנשים גאים, שרוצים שכשהם מטפלים באותם אזרחים – שעד שהם מחליטים ללכת לעובדת הסוציאלית, כמה לוקח להם כדי לאזור את האומץ, את הכוחות הנפשיים לחשוף את מה שהם רוצים לחשוף? כשהם מגיעים לשם הם מבינים שהם מצאו משענת. אנחנו הפכנו את העובדים הסוציאליים לכאלה שמחפשים משענת לעצמם. הייתכן?
לכן, אדוני שר הרווחה, עליך מוטלת האחריות, לא משענת של קנה רצוץ יהיו העובדים הסוציאליים אלא היום מתפקידך לחזק את אותה קבוצה. לא רק לתת לה את הגיבוי אלא לעשות מלאכה כפי שאתה יודע לעשות, בנועם הליכות, בדרכך, אין בעיה. אבל בסוף, גם אם הם יסכימו להתפשר, כי יגיע רגע שהם כבר יתעייפו מהמאבק, דע לך, תוצאות המאבק הזה יקבעו את אופיה, את דמותה של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית להרבה מאוד שנים. תודה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת הרב משה גפני.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני מבקש לדבר על היבט אחר של העניין שדיברו עליו כל הדוברים לפני, ואני מזדהה עם הדברים. בכלל, יש שביתות שלא כולנו מזדהים אתן. זה מקשה את החיים. יש דברים שאנחנו אומרים: בלאו הכי יש להם משכורת גבוהה. זאת באמת שביתה, כמו שאמר חבר הכנסת עמיר פרץ, זאת באמת שביתה שכולנו מזדהים אתה. היה לגבי זה דיון. היה גם שר האוצר היום בוועדת הכספים. הוא אמר בעצמו: זה סקטור שכולנו מזדהים עם המאבק שלו.
אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לדבר על התהליך הזה של השביתה וללמוד ממנו מה קורה או מה התהליך שקורה במדינה.
הוויכוח התחיל קודם כול על גובה השכר, והיה צריך לעשות על זה שביתה. השביתה היתה מוצדקת והממשלה באה לקראתם, אני לא נכנס לפרטים האלה. אז התחיל ויכוח. אמר את זה אתמול ניסנקורן מההסתדרות. אתמול הוא היה בוועדת הכספים והוא אמר שהוויכוח הוא על הארגונים, על העמותות, אם גם הן חלק מהעניין.
עכשיו תראו מה קורה מבחינת העניין הזה. המדינה יוצאת משירותים רבים שהיא צריכה לתת, היא פשוט יוצאת מזה, היא מעבירה את זה לארגונים חיצוניים, לעמותות, כמו שהיה עם בריאות התלמיד. המדינה יצאה, אין אחיות של בריאות התלמיד מטעם המדינה, זה עבר לארגון, לעמותה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
זו ההצעה הבאה לסדר-היום.
משה גפני (יהדות התורה):
בסדר, היא יצאה מהעניין, ואז היא באה ואומרת – הרי זאת היתה הטענה, זה היה הוויכוח לפני יומיים – היא באה ואומרת: מה אתם רוצים? אתם רוצים שאני, המדינה, אני אטפל בארגונים? אני לא יודע, אם הייתי לא מנומס אז הייתי אומר שזה "רצחת וגם ירשת". קודם כול המדינה לא בעניין. אותם אנשים שנזקקים לטיפול של העובדים הסוציאליים, דרך אגב, זה לא אלה, באמת, ששייכים לדוח-ששינסקי על הנפט והגז, אלה שמגיעים לעובדים הסוציאליים, הם לא יודעים מה זה, זה לא במושגים שלהם בכלל. אלה אנשים שבאמת, מבחינה כלכלית, מבחינה חברתית, מבחינה מעשית, הם נמצאים בתחתית המדרג של החברה מהבחינות הללו שהמדינה צריכה לסייע להם.
באה המדינה ואומרת: בסדר, אבל היא לא מטפלת בכולם, היא לא מטפלת בכול, היא מעבירה את זה לארגונים, היא מעבירה את זה לעמותות. אז הם באים ואומרים: אבל המשכורת אצלנו היא גם משכורת נמוכה, היא גם ברמות כאלה שלכל הדעות זה לא בסדר. אז אומרים להם: אבל אנחנו לא יכולים להיכנס לזה.
שנדע, אדוני היושב-ראש, כשבאה המדינה, וזה לא קורה תמיד אבל זה קורה, ואומרת: לא נורא, נפריט את השירות, רמת השירות לא תרד, לא צריך שזה יהיה על-ידי המדינה עצמה אלא ניתן את זה לארגון חיצוני, לעמותה, לארגון, לבעלות; שנדע שכשתגיע השביתה המדינה תגיד, ועל זה יהיה דיון – הרי היה אפשר לסיים את השביתה באיזה שלב לו היה הדיון דיון משולב על הכול יחד. לא, המדינה באה ואומרת: אנחנו מדברים על העובדים הסוציאליים שהם עובדי המדינה ואחרי זה נדבר על הארגונים. בהתחלה הדיבור היה – אחרי זה הוא באמת השתנה, אדוני השר, אבל היה דיון שלם, שנמשך זמן רב, אם הארגונים גם בתוך העניין.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה לאדוני היושב-ראש.
משה גפני (יהדות התורה):
מכיוון שאני מנומס, אז אני לא אומר שזה "רצחת וגם ירשת", אבל זאת האמת.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
ולא אמרת כלום.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה.
נחמן שי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הלכתי אתמול לראות את העובדים הסוציאליים, בעיקר את העובדות הסוציאליות, מפגינים, מפגינות – כי 90% מהעובדים הסוציאליים במדינת ישראל הן עובדות. פגשתי שם אנשים מכל שדרות הציבור: יהודים וערבים, דתיים וחילונים, תושבי המרכז, תושבי הפריפריה, מכל האוניברסיטאות, בתי-הספר לעבודה סוציאלית. אנשים שברק בעיניהם, אנשים שעדיין מאמינים באנשים.
הם באו למחות, אחדים מחברי הכנסת שנוכחים פה היו שם והם באו גם כן לעודד אותם. פגשתי שם גם את בני משפחתי, שבחרו לעסוק בתחום הזה של עבודה סוציאלית, כולם. ואני אומר לכם מכלי ראשון, מהיכרות אישית, שאלה הם המקצועות השוחקים ביותר, מקצועות שאדם בוחר לעסוק בהם מתוך רצון לתרום, מתוך אמונה, מתוך מחשבה שיש לו ייעוד, ושהייעוד שלו הוא לעזור לאחרים. אנשים מכל שדרות הציבור בוחרים בכך מפני שהם מאמינים שהחברה זקוקה להם והם רוצים לתת; הם לא רוצים רק לקחת, הם רוצים לתת. כמה נדיר במדינת ישראל, 2011, שיש אלפי אנשים שרוצים לתת ולא רק לקחת.
אבל מדינת ישראל לא יודעת לכבד אותם. מדינת ישראל לא יודעת לתת להם את הכלים כדי שהם יוכלו לעשות את הנדרש מהם, את מה שהם מבקשים לעשות. היא לא יודעת לתת להם את האמצעים כדי להקל על עצמה – הם לא עוזרים לעצמם, הם עוזרים לשכבות המוחלשות במדינת ישראל. כשאנחנו אומרים "השכבות המוחלשות", אנחנו לא באמת יודעים במה מדובר; אנחנו מסתירים את הסוד הזה, את הסוד ששליש מתושבי מדינת ישראל ואזרחיה מצויים מתחת לקו העוני, שליש.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
חלקם עובדים.
נחמן שי (קדימה):
עובדים מתחת למשכורת, מתחת לשכר הראוי. הם עובדים ועדיין הם נמצאים מתחת לקו העוני, וילדיהם נמצאים מתחת לקו העוני, ואת יודעת את זה היטב כי את עוסקת בכך הרבה. 800,000 ילדים שגדלים מתחת לקו העוני לעולם לא יהיו ילדים שלמים, תמיד יהיה חסר להם משהו כי הם לא מקבלים, בשנים שהם צריכים כל כך, לא את המזון הפיזי שהם זקוקים לו ולא את המזון הרוחני שהם זקוקים לו, וכך אנחנו מגדלים את דור העתיד שלנו. אנחנו כבר לא נהיה פה כשהם ייקחו אחריות, מי ייקח אחריות?
ולכן אני אומר שיש עלינו היום החובה – אני מסתכל עליך, השר כחלון, ואני שמח שאתה היום שר הרווחה במדינת ישראל; לא שחלילה קודמך לא עשה את עבודתו, אלא מפני שאתה באת משם, ואתה מכיר את זה; גם לא כל מי שבא משם יודע, וגם אחרים יכולים, אבל באמת מי שחווה את הדרך הזאת ויודע מה זה לחיות כשאין וכמה זה חסר וכמה הכאב גדול.
לכן אני מצפה ממך, אדוני, שתטיל את כל כובד משקלך – ואת שר האוצר, שקודם דיברתי אתו מעט והוא ניסה לשכנע אותי, ועדיין אני אומר: לא שכנע אותי. אנחנו לא עוזרים להם, אנחנו עוזרים לעצמנו כאשר אנחנו לוקחים את האנשים האלה, לא רק אותם, את אלה שימשיכו בדרכם, מפני שאנחנו רוצים שיבואו אחריהם גם כן אנשים שיוכלו לשאת בעול הזה ובאחריות הזאת. זה התפקיד של הכנסת הזאת, זה התפקיד שלך, אדוני שר העבודה, השר לשירותים חברתיים. תודה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה לאדוני. בטרם ישיב כבוד השר, הודעה בשם יושב-ראש ועדת הכנסת, הודעה דחופה, חשובה, דרמטית? שלא תפחיד אותנו. בבקשה.
הצעות לסדר-היום
שביתת העובדים הסוציאליים
היו"ר גאלב מג'אדלה:
כבוד השר כחלון ישיב למציעים. בבקשה, כבוד השר.
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, באמת תודה רבה למציעים. אני חושב שהנושא הזה הוא נושא חשוב, דחוף ובוער. אין לי ספק שזה סוג של שביתה, או סוג של מחאה-לוקסוס כזאת, שכולם מסכימים אתה וכולם תומכים בה. חלקם תומכים במאבק – חלקנו תומכים במאבק, חלקנו תומכים בשביתה. אבל חשוב לי לציין כמה עובדות שבאמת חשוב שחברי הכנסת – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נא להקשיב לשר. בבקשה, אדוני.
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
אדוני היושב-ראש, קודם כול, תודה רבה. לי יש חובה לדבר, להם אין חובה להקשיב, אבל בסדר.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אבל לא להפריע.
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
על כל פנים, אני מבקש לציין כמה עובדות, היות שאני חלק מהמשא-ומתן ויש עלי אחריות. אלפי עובדים סוציאליים נמצאים במשרדי, אלפים נוספים נותנים שירות למשרד שלנו. משרד הרווחה, יש לו בערך 3,000 חוזים עם עמותות ועם נותני שירותים למדינה למעשה.
השביתה התחילה ממקום לא טוב, עם פערים אדירים, פערים מאוד גדולים. כשראינו את המשכורות, בעיקר של עובדי עמותות – אני אחלק את זה לשניים, כפי שחילקו לפני: הנושא של העובדים במגזר הציבורי בשירות המדינה אני יכול לומר שנפתר, נשאר הנושא היותר קשה ויותר כבד של עובדי העמותות, העמותות אלה, הגופים שמספקים את השירות למדינה. שם יש קושי גדול, או היה קושי גדול, לפקח על רמת השכר או להתערב בשכר שהעמותות האלה משלמות לעובדים הסוציאליים אצלן, ובאמת, כשראינו את המשכורות הלב נחמץ. אין צורך לחזור על זה, אני חושב שכולנו כבר הבענו תמיכה במאבק הזה, והגענו לכלל הסכמה שאנשים עם רמת שכר כזאת לא יכולים להמשיך. ותיקון מתחייב. תיקון מתחייב. ואת זה אמר שר האוצר לא פעם, אמרו אפילו אנשי האוצר, והראיה, שבהסכם השכר הכללי במשק החריגו את הקבוצה הזאת; החריגו את העובדים הסוציאליים. זאת אומרת, שמישהו שם למעלה – –
נחמן שי (קדימה):
חשב עליהם.
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
– – עד כמה שמשמיצים אותו, ועד כמה שאומרים שהוא לא בסדר, חשב עליהם – –
נחמן שי (קדימה):
נכון.
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
– – חשב שהקבוצה הזאת צריכה להיות חריגה. זאת אומרת, אדוני היושב-ראש: הכירו בחשיבות של הקבוצה הזאת. לא היינו צריכים את כל ההצגה הזאת כדי להכיר בחשיבות של הקבוצה, הכירו בה לפנינו.
כעת, כשהגענו לנושא העמותות, שהוא נושא באמת קשה וכבד, קיימנו כמה דיונים, והדיון האחרון היה אתמול בלילה, בהשתתפות סגן שר האוצר – שמוביל את זה מטעם האוצר – איציק כהן; איציק פרי, כמובן, יושב-ראש איגוד העובדים הסוציאליים; אבי ניסנקורן, יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, שמנהל את המשא-ומתן מטעם ההסתדרות; אילן לוין ועבדכם הנאמן. ישבנו כמה שעות בהסתדרות, וכדי לא להלאות אתכם יותר מדי, אני אספר לכם להיכן הגענו.
עכשיו, להגיד לכם אם זה טוב או לא טוב, אני לא יכול. עצם זה שהשביתה עדיין לא נגמרת – כנראה משהו לא התחבר עד הסוף. אבל, לגבי עובדי העמותות הגענו להסכמה עם האוצר – לא להסכמה, אחרי ריב גדול מאוד – שעובדי העמותות יהיה להם סוג של רף תחתון. מה זה רף תחתון? שמ-day one, מה שנקרא, מהיום הראשון שהבן-אדם עובד סוציאלי, רמת השכר שלו לא תפחת מ-6,000 שקל ברוטו – שזה יוצא 5,500 או 5,400, לא יודע בדיוק כמה. מ-day one, מה שנקרא.
ואני, לבי אתם, ואני חושב שהם חשובים. אבל גם מ"פ ביהודה ושומרון, שמסכן את החיים שלו, מתחיל עם המספרים האלה. אני לא מדבר על שוטרים וסוהרים. יש 80% בעם הזה שלא מגיעים לרמת השכר הזאת ב-day one. אבל אני אומר עוד פעם: היות שהקבוצה מיוחדת, אני אתם. אני אתם. ואתמול הודעתי ליושב-ראש האיגוד שאני עדיין אתו. שימו לב: עדיין אתם. אבל תסכימו אתי, חברים, שהפערים כבר לא גדולים. הרי הלב נחמץ לראות 3,800 ש"ח, באמת הלב נחמץ, אבל 6,000? לחלשים – עם החזקים כבר גמרנו, ברוך השם, הם מספיק חזקים וסידרו את עצמם לבד. לבריאות.
אני, מצדי, שכל אחד יתחיל ב-25,000 שקל בחודש. אני אוהב אנשים שיוצאים מהבית לעבודה, משתכרים יפה, לא שכר מינימום – "שכר מינימום" זאת מלה איומה – צריכים להשתכר 12,000, 14,000 שקל. לבוא הביתה מחייכים, יכולים לתת לילדים מה שרוצים, רמת חיים סבירה – זה החלום שלי. זה החלום שלי, שכל אדם שיוצא מהבית בבוקר לעבודה – מי שלא עובד, לא עובד; אם הוא נכה, חלילה, או משהו, צריך לסייע לו, כמובן, אם הוא לא יכול. אבל בן-אדם שיוצא לעבודה, גם אם הוא עובד סוציאלי, עובד במפעל "עשת" אשקלון, או מלמד במכללת "תל-חי" בתל-חי – שיצא מהבית עם חיוך, יחזור עם חיוך, יסתכל לעיניים של הילדים שלו ושל המשפחה שלו, עם הכבוד שלו, וידע גם לספק את הצרכים.
להגיד לכם שאני מאושר מרמת שכר של 6,000 או 6,500 – או לא יודע בכמה זה יסתיים בסוף – עדיין לא. עדיין לא. אני חושב שברמת המחיה של היום אנשים זקוקים ליותר. אבל לבוא ולומר שהאוצר, או ממשלת ישראל, לא באה לקראתם – וגם חשוב לציין, חבר הכנסת עמיר פרץ, שה-6,000 זה נדיר; הם צמודים למגזר הציבורי. זאת אומרת: כשיעלו לנו את המשכורות יעלו גם להם את המשכורות. דבר שלא היה. הם – ודיברו על זה הרבה פה, לפני – הם בעבר נזרקו לשם ושכחו מהם. היום הם צמודים, לפחות לפי ההצעה. דרך אגב, אני לא מתחייב, כי אולי האוצר עוד יחזור בו, אבל זה מה שהיה אתמול בלילה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
– – – אלו של העמותות?
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
אני מדבר כרגע על העמותות. האחרים – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
לא, ההצמדה שלהם, שתהיה לשכר, כל עלייה תחול על כל עובד – – –?
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
כן, כן. ודאי, כן. כן. זה סוג של הצמדה שלא היתה בעבר.
דבר נוסף, חברי הכנסת, לקחתי על עצמי כשר הרווחה, יחד עם מנכ"ל משרדי, לאכוף את זה. ואני אומר לכם בעצב שגם את שכר המינימום היום לא אוכפים. לקחתי על עצמי לאכוף את זה; לאכוף את זה באמצעות חוזים, באמצעות הסכמים. זאת אומרת, אדם שבא להתקשר עם משרד הרווחה צריך להראות לנו כמה הוא משלם לעובד הסוציאלי, כמו שהוא מראה לנו אם יש לו רופא, אם הוא עומד בתנאי רשיון – מה השכר שהוא משלם. ואם הוא משלם 5,000, למשל, וזהו, ואין לנו מישהו אחר – כי יש לזה משקולות – אם הוא ישלם 7,000 או 9,000, יש לו יתרון בקבלת העבודה. אבל אם הוא ישלם 5,000, הוא מקבל מאתנו את ה-1,000. אנחנו, אוטומטית, מוסיפים לו 1,000 שקל – או 10,000, אם הוא מחזיק עשרה עובדים – והאוצר משפה אותנו בזה.
עמיר פרץ (העבודה):
אפשר שאלה?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אתה מסכים, כבוד השר, לשאלה?
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
זאת אומרת שאני סיימתי. בבקשה.
עמיר פרץ (העבודה):
אפשר?
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
בטח.
עמיר פרץ (העבודה):
לא, באותו נושא.
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
נו, מה חשבתי? שתשאל אותי על הכדורגל? בטח באותו נושא. נו?
עמיר פרץ (העבודה):
לא יודע. היה משחק טוב אתמול.
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
היה באסה. 3:1. כן.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אם השר מסכים, בבקשה.
עמיר פרץ (העבודה):
אדוני השר, לגבי העניין של ה-6,000, האם קבעתם גם איזה סולם דרגות עתידי? כי אם לא, בתוך שנתיים, המינימום בעמותות יהיה גם המקסימום בעמותות. אני שואל. בתוך שנתיים כולם יהיו 6,000.
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
לא, סליחה, זה לא נכון. אנחנו אמרנו שה-6,000 זה רף תחתון. יהיה עניין גדול לאנשים גם לשלם 7,000 ו-8,000. ומי שמקבל – הרי השכר שלו יתעדכן. אנחנו לא משאירים, לא מקפיאים, השכר שלו יתעדכן. להגיד לך שהיינו קובעים המשך של זה – זה באמת דבר אופטימלי. זה כמו לתת לכל אחד עוד 10,000. זה נכון. מה שאתה אומר זה דבר נכון, אם היה אפשר. אבל לדעתי זה לא מעשי.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
מה מציע אדוני השר?
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
מה שאני מציע זה דבר כזה: להמשיך לגבות את העובדים הסוציאליים – לפני ההצעה האופרטיבית שלך, שאתה מתכוון מבחינת הפרלמנט. להמשיך. אבל לדעת שזה נכון שזה מודרני וזה אופנתי, וכולנו ישבנו פה, ועכשיו ברוך השם יושבים פה, ומן הסתם גם נחזור לפה – הכול יהיה בסדר; גם באופוזיציה צריך להקשיב למוזיקה שיוצאת מהממשלה. היא מוזיקה נעימה, היא מסבירת פנים, ואני אומר לכם את זה. ואני יכול לספר לכם שאתמול, תוך כדי המשא-ומתן, כשעלתה הצעה מסוימת מהאוצר, אני, חבר הכנסת ברכה, אמרתי לנציג האוצר: גם אם הם יסכימו, אני לא מסכים. יצא סוג של הצעה מפלה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
רצית יותר. לא פחות מזה.
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
משאיר לך את זה לדמיון. לא הסכמתי. אני לא יודע אם העובדים הסוציאליים – אמרתי: גם אם יסכימו, אני לא מוכן. כי פה היה סוג של אפליה.
שוב, אני אשמח אם יהיה עוד צעד או חצי צעד. אנחנו במקום טוב. הערב, בעוד שעתיים, אנחנו ממשיכים את הדיונים, ממשיכים את הישיבות. אני חושב שבאמת התקדמנו יפה, ומקווה מאוד שנסיים ונוכל לבוא עם בשורה, גם לעובדים הסוציאליים וגם לאנשים שדיברנו עליהם, הנזקקים, שהם כרגע, בשעות האלה, הסובלים ביותר. תודה רבה, אדוני.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
מה אדוני השר מציע?
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
מה שרוצים החברים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
מליאה?
קריאה:
מליאה, מליאה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
מליאה. אנחנו מצביעים. לפני שאנחנו מצביעים, יש לנו – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – – לעקוב אחרי הנושא בוועדה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
רגע, רגע. חברים, רגע. יש עמדה אחרת.
נחמן שי (קדימה):
מתי יהיה הדיון?
קריאות:
– – –
קריאה:
למה, למה? יש דיון – – – שבוע שעבר.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
שתי חברות ביקשו עמדה אחרת, זוארץ ולוי אבקסיס.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
ועדה.
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת אבקסיס, את ביקשת עמדה אחרת, לא?
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
נכון.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בבקשה. אנחנו מסבירים על ההצבעה עד שאת מגיעה למיקרופון. בבקשה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, נכבדי השרים, הנציגים של העובדים הסוציאליים שנמצאים אתנו כאן ביציע, אני חושבת שבאמת השביתה הזאת היא שביתה שיצרה איזה סוג של אחדות בעם. אני באמת ובתמים מאמינה שהשר כחלון עושה את כל שביכולתו על מנת להביא לסיומה המוקדם וההוגן של השביתה הזו. לבי על אותן משפחות, שהיום באמת גם הן תומכות במאבקם של העובדים הסוציאליים.
שמענו פה, אני חושבת, איזו טיוטת הסכם או הבנות בסיסיות כלשהן, ואני מפחדת מבחינה אחת – בגלל החולי, שחלק מאתנו התאהב בו, של ההפרטה הגורפת; להפריט הכול, הכול, הכול. מתברר שקמו כמה גופים שיש להם גם הכשרון והיכולת לעשות תמרונים כאלו ואחרים. לצערי הרב, אני קצת חוששת שהם, גם בהצעה הזו, יוכלו לעשות סוג של ג'אגלינג כזה ולדעת איך להוציא מאותו עובד סוציאלי שיעבוד משרה מלאה בפועל אבל במשכורת לא יגיע לאותה דרגה, לאותו תשלום בעבור משרה מלאה. אז יגידו חצאי משרה, אבל יטילו עוד הטלות, יטילו עוד התחייבויות או דברים שקשה לעמוד בהם, בדיוק כמו שעושים עם אחיות בית-ספר: נותנים מין רשימה להספיק, ומי שלא, גם חוטף ואחרת גם מפוטר – מי שלא עומד באותן מטלות.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
חובה עליך, ואני מאמינה שככה תעשה, לנסות ולדאוג לסתום את אותם חורים, לסתום את אותן פרצות, את אותן אפשרויות שאותם מפעילים או זכיינים או קבלנים, או איך שלא נקרא להם, ינסו לעשות על מנת למקסם את הרווחים שלהם ובאמת לצמצם את ההוצאות שלהם.
אני מציעה להעביר את הדיון לוועדה. אני מאמינה שאם השביתה תסתיים אז לא יהיה צורך גם בכך, אבל יש לנו דיון מהיר שהוקפא מהשבוע שעבר, מה שאומר שבכל רגע נתון אפשר להפעיל אותו. תודה. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה. חברת הכנסת זוארץ, בבקשה.
אורית זוארץ (קדימה):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, כבוד השר – אני יכולה להכתיר אותך כרובין הוד של השכבות החלשות, גם בעבודה שלך במשרד התקשורת, ואני מברכת אותך על ההתגייסות כאן.
אבל לפני שבוע קיימנו דיון בוועדה למאבק בסחר בנשים מתוך רצון להגן על עובדות שמגיעות לארץ ולבדוק את החוזים שלהן, החוזים הלא-חוקיים. ופתאום מסתבר שמתחת לאף שלנו, כאן, בתוך מדינת ישראל, יש עובדים ועובדות שמוחתמים על חוזים ונאלצים לעבוד בתת-תנאים, מבלי שיש איזה פיקוח. ואמרת יפה, כרגולטור, כמי שאמור לפקח על אותם ארגונים, אולי הגיע הזמן באמת לפקח על השכר ועל החוזים שמחתימים אותם ועל שעות העבודה שלהם ועל תנאי העבודה שלהם ועל זכויות האדם שלהם. בואו נחזור לזכויות האדם הבסיסיות. במקרה הזה יש סחר מודרני בבני-אדם בחסות המדינה – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
אורית זוארץ (קדימה):
– – שמתנערת מאחריותה, מעבירה את זה לארגונים.
ועוד משפט אחד: הדבר החמור ביותר שהמדינה עושה זה שהיא מעבירה את הכספים שהיא מחויבת להעביר לעמותות באיחור של חודשים. אז במקרים רבים אותם מפעילים גם מעכבים שכר של עובדים או מלינים שכר של עובדים ופוגעים גם בשירותים שהם נותנים. אז זה שני צירים: האחד זה השכר של העובדים בעמותות ובארגונים; והציר השני – להעביר להם את הכסף בזמן. הרבה ארגונים מתלוננים על כך שהם מממנים את המדינה, לפעמים יותר מחצי שנה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
אורית זוארץ (קדימה):
תודה רבה. ועדת העבודה והרווחה, כמובן.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
מי שבעד ועדה – – –
דב חנין (חד"ש):
יש לי הערה להצבעה, אדוני.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
להצבעה? בבקשה. מה ההערה?
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, לפני שלושה שבועות התקיים פה דיון בהצעה לסדר-היום, שלי ושל חברי כנסת אחרים, בנושא שביתת העובדות הסוציאליות. הנושא הועבר לוועדה, ועד היום הדיון הזה בוועדה לא התקיים. השביתה כבר מתקיימת. אם היה הדיון נערך לפני שבועיים – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
העובדים הסוציאליים ביקשו לדחות את זה, כי נכנסו למשא-ומתן.
דב חנין (חד"ש):
אני חושב שזה חבל שהדיון לא התקיים. אני חושב שדיון יכול להתקיים גם במקביל למשא-ומתן.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה לאדוני. מי שבעד – בעד ועדת העבודה והרווחה, מי שנגד – בעד הסרה.
אנחנו מצביעים.
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 19
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בעד – 19, נגד ונמנעים – אין. הנושא של שביתת העובדים הסוציאליים עובר לדיון – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
יש פה, מהבוקר, לסגן שר הבריאות – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אבל אנחנו באמצע. אי-אפשר באמצע.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
בסדר. חשבתי שעברנו לנושא הבא.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
19 בעד העברת הדיון בנושא שביתת העובדים הסוציאליים לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה.