קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
רצח נשים בידי בני-זוגן
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נעבור להצעות לסדר-היום, והפעם הצעות לסדר-היום בנושא: רצח נשים על-ידי בני-זוגן, שמספריהן 5190, 5199, 5209, 5215 ו-5225. על ההצעות האלה יענה השר לביטחון פנים, איציק אהרונוביץ, אבל ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב. לרשותך שלוש דקות.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, פשוט לא ברור מה קרה לעם ישראל, לעם היהודי אצלנו פה. כל שבוע אתה שומע רצח. אז פעם זה רצח נשים, פעם זה רצח של מאפיה, פעם זה רצח בין בני-נוער, כל יום אתה שומע סיפור חדש. איפה "לא תרצח", האמירה הראשונה של עשרת הדיברות, "לא תרצח", שעם ישראל מוזהר בו? איפה הצד המוסרי? איפה הצד החינוכי?
עלייה דרמטית באלימות כלפי נשים: ב-2007 נרצחו 33 נשים; ב-2008, ב-2009, אתה רואה את העלייה, כל פעם יותר נשים. זה לאו דווקא – כשאני מדבר על נשים – רק על-ידי בני-זוגן. יש באופן כללי. זה יכול להיות לא ממש בן-זוג, אבל רואים שגם ילדות, וגם נערות, וגם צעירות, בתוך המשפחה – פעם זה בגלל כבוד המשפחה, פעם זה חילול המשפחה, לא משנה מה הסיבה – ורוצחים. יש הרבה רצח, בעשרות מדובר כל שנה.
אז אני רוצה לומר שיש צווי הרחקה, וכולנו מודעים לזה, אבל אני אומר שהצווים האלה לא רלוונטיים, לא אפקטיביים, וגם אין שליטה על זה. נאמר שיש צו הרחקה. מה, עומד איזה שוטר מאחורי הבית ורואה אם הצו קוים או לא קוים? ובדרך כלל האשה כן מתפייסת – לבוא ולומר: כן, מה לעשות, בכל זאת, הוא מדבר אתי יפה, הוא מתחנן לבוא אלי. אני בעד קירוב, אני בעד שלום-בית, וההבחנה הזאת, בין צד האמת שבבעל, שרוצה באמת אולי לעשות שלום-בית עם אשתו, ולבנות את הבית מחדש – וצריכים לעזור לו, אם זה דבר אמיתי – לבין זה שלפעמים זה תרגיל, כזה או אחר, שהוא מנצל את התמימות של האשה, עד כדי כך שזה מגיע לידי רצח.
אני רוצה לומר שהשופט טימן אמר שאין בכוחם של צווי ההרחקה למנוע מקרי רצח שמקורם באובססיה של הבעל, כי ברגע שאדם אובססיבי, אפילו אם הוא יודע שייכנס לכלא והוא ישלם על זה מחיר, זה לא מעניין אותו באותו רגע, כי הדחף הפנימי שיש לו, אין לו שום מעצור.
עכשיו, מה קרה לאחרונה? אנחנו רואים דברים חדשים. ביום אחד, ביממה אחת, שני מקרי רצח בהפרש של כמה שעות, שהבעל רוצח את אשתו, משאיר את היתומים שלו, לא אכפת לו, ואחר כך הוא מתאבד, וזה לעיני הילדים שלו. איפה הגבולות? באיזה מין היסטריה אותם בעלים נמצאים? זה פשוט לא ייאמן.
אני לא אומר שהמשטרה יכולה לעשות – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נא לסיים.
נסים זאב (ש"ס):
– – את מה שהיא לא יכולה לעשות. לא את זה אני דורש, אבל אני יכול לבקש דבר אחד, שהוא כן משפיע – כל תוכניות הטלוויזיה וסרטי האלימות שקיימים בתקשורת, אולי קצת לבקר אותם, אולי הגיע הזמן שתהיה צנזורה על הסרטים שלנו, שהם גם החלק המניע, לפחות של בני-הנוער, ואנחנו רואים שאחד רוצח את השני לאחרונה, בתוך בתי-ספר, מה שקורה ברחובות. אולי את זה אפשר לצמצם, אולי בזעיר אנפין. תודה לך, אדוני.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לכבוד הרב נסים זאב. אחריו – חברת הכנסת ציפי חוטובלי. בבקשה, שלוש דקות לזכותך.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השבוע שוב הזדעזעה מדינה שלמה כשגילתה שרק החלה השנה הזאת, וכבר לסטטיסטיקה הנוראה של רצח נשים בידי בני-זוגן נוספו עוד שתי נשים ב-24 שעות. אני חושבת שהזעזוע העמוק מכולם היה כשגילינו שמירי קליין, אותה אשה שהיתה עובדת סוציאלית, שהגיעה מרקע שברור לגמרי ממנו שהיא היתה מודעת לכל הבעייתיות שבחיים תחת משטר של אלימות, דווקא היא נפלה קורבן לרצח בידי בן-זוגה לשעבר.
כשאנחנו רואים את המקרים האלה חוזרים על עצמם פעם אחר פעם, ויש כאן באמת מציאות שבה ב-2010 נרצחו פי-שניים נשים – 18 נשים לעומת עשר נשים שנה קודם לכן, כמעט פי-שניים, הסטטיסטיקה שפועלת לרעת כל המקרים האלה מלמדת אותנו דבר אחד: שהבעיה לא נגמרת בעידוד נשים להתלונן.
מירי קליין חשבה שבזה שהיא פנתה למשטרה היא עשתה את שלה. אבל הבעיה מתחילה ברגע שבו כל הרשויות שמנסות לפעול כדי למנוע אלימות במשפחה, לא פועלות בתיאום. מקרים שמגיעים לרווחה לא מדווחים למשטרה; מקרים שהמשטרה מטפלת בהם – תיקים נסגרים. אדוני השר לביטחון פנים, אני הפניתי אליך שאילתא לפני כחודש: לצערי הרב, יותר מדי תיקים נסגרים מחוסר ראיות, יותר מדי תיקים של אותם גברים שהם פצצות מתקתקות לא מקבלים טיפול ומענה.
הוועדה לקידום מעמד האשה כינסה היום דיון חירום בנושא הזה, והחלטנו שיש ללמוד מהעולם. בעולם נהוגה רשות למאבק באלימות במשפחה, רשות שעניינה מעקב אחרי כל אותם מקרים שמדווחים כתלונות במשטרה. אם אנחנו נסתפק בזה שאשה הגישה תלונה וחודש-חודשיים אחר כך התלונה הזאת, בסופו של דבר, נסגרת כי אף אחד לא מטפל בזה – כי אין ראיות, כי האשה חזרה בה מהתלונה – אנחנו נמצא את עצמנו פעם אחר פעם עומדים כאן על הדוכן ומזדעזעים מעוד רצח במשפחה. אנחנו חייבים להקים רשות לאומית למאבק באלימות, שתעקוב באופן רציף אחרי כל תלונה ותלונה, וכשיש סכנת חיים הרשות הזאת צריכה לדעת שאי-אפשר להסתפק באמירה כללית שאומרת לנשים: לכו תתלוננו, אנחנו כבר נטפל בכן. כי אין טיפול. הגברים שנמצאים במצב הזה לא מקבלים טיפול למאבק באלימות, לא מקבלים טיפול פסיכולוגי מתאים שימנע מהם לחזור על המעשים שלהם, כך שהאשה נשארת בחיים של משטר של טרור לאורך כל השנים.
לכן, אין מנוס משילוב כל הכוחות – של משרד הרווחה, של המשרד לביטחון פנים, של מערכת המשפט – שכולם ביחד יחברו להקמת רשות לאומית שתעסוק בהסברה, שתעסוק בחינוך, שתעסוק בחינוך לזוגיות בריאה, שתעסוק בחינוך למשפחה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
לסיים בבקשה.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
והחשוב מכול, שהרשות הזאת תדאג לכך שיהיה מאגר של שמות, שבאותו מאגר כל גבר שנכנס לסטטיסטיקה של פגיעה בנשים ופגע באשה, ולא משנה אם זו סטירת לחי ולא משנה אם מדובר בדברים חמורים יותר, יהיה מועד למעקב, שאותה אשה תהיה מועדת למעקב, כדי שלא נעמוד ונחזור ונאמר: התרענו, אמרנו, השכנים ידעו. אנחנו כאן כדי להיאבק בעניין הזה דרך הקמת רשות לאומית למאבק באלימות במשפחה. תודה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אין כמו – – – כל הזמן אתה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בבקשה. לרשותך עומדות שלוש דקות.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, באמת באמת, כמו שציינו הקודמים לפני, כמו בריטואל מצמרר, מצמית ובלתי מתקבל, שוב התעוררנו השבוע לעוד שני מקרים, לימים שחורים שכנראה יחזרו על עצמם עבור אותם יתומים – שבעה רק השבוע הזה – בעקבות רציחתן של שתי אמהות על-ידי בני-זוגן. החלק הזה זהה להחריד, לצערי הרב, למקרים קודמים, וזה הפך להיות תופעה בלתי נתפסת, כמו גזירת גורל, דבר שגדול מכפי יכולתנו ומידותינו לטפל בו. רק הפנים והשמות מתחלפים להם במסגרות השחורות משחור. הסיפורים הם בבחינת ידיעה שהעניין בה יחלוף, יימוג בקצב המטורף של החיים שלנו במדינת ישראל. הכאב האין-סופי של אובדן מיותר, של רצח חסרות אונים, של נשים שבחלקן, אתם יודעים מה, אולי כל חטאן היה שלא הסכימו עם אותו אדם או שפשוט עשו פעולה או משהו שיכול היה להעלות את חמתו של אותו רוצח מתועב.
אדוני היושב-ראש, פרץ האי-שפיות שפוקד אותנו בשלושת החודשים האחרונים, וניתן לומר – בכל השנים האחרונות, לא יכול לעבור כך בסדר-היום הציבורי. חודשיים בלבד נספרו מאז תחילת השנה וכבר אנו זוקפים ראשינו לראות עוד שלוש רציחות בתוך המשפחה. שלא נטעה: לא מדובר במגזר כזה או אחר. מדובר בנשים יהודיות, חילוניות, דתיות, עולות, ערביות, ואפילו עובדת זרה אחת נרצחה בידי בן-זוגה.
אני חייבת לחדד, כדי שאנחנו נבין את ממדי התופעה. אני רוצה להביא פה כמה נתונים שדי קשה להסביר אותם: ב-2008, 11 נשים נרצחו בידי בני-זוגן; ב-2009, תשע נשים נרצחו בידי בני-זוגן; ב-2010, 18 נשים נרצחו בידי בני-זוגן, וב-2011, שבאמת רק החלה, אנחנו רק עכשיו נכנסים לחודש השלישי, שלוש נשים נרצחו בידי בני-זוגן.
אבל תחזיקו חזק, זה הולך ונהיה מעניין, הנתונים האלה ממש הולכים וגורמים להצטמרר בשנית. בשנה יש בממוצע, כך מבשרים לנו, בדרך כלל, כעשרה מקרים של רצח בתוך המשפחה. הרשו לי להעיר שלפי הנתונים הקיימים עד כה, כנראה לשנת 2011 יש עוד מה לבשר לנו והבשורות האלה לא יהיו טובות.
מכובדי, עלינו להקיץ, ובמהרה, מהתרדמת האופפת אותנו. בל נשכח שכל אמא שנרצחת מותירה אחרי לכתה ילדים יתומים, שלרוב ננטשים לגורל המר דיו. מצב שכזה יוצר בעקבותיו מעגל אכזרי של ילדים חסרי אם ואב, שרגע קודם עוד חיו במחיצתה של אמא שדאגה לכל מחסורם, גם אם אביהם לא מילא את תפקידו. מה יהיה על אותם יתומים עכשיו, החל מאותו רגע נוראי שבו הם מתבשרים בבשורת איוב על יתמותם? כאשר אנחנו יושבים היום ורואים מה קורה: מערך התמיכה הסוציאלית במדינה הזאת הולך וקורס, כאשר באמת, כמו שצוין פה קודם, אחת הנרצחות היא בעצמה עובדת סוציאלית, וכאשר אנחנו יודעים שהעובדות הסוציאליות בעצמן נמצאות בתחתית הסולם, גם מבחינת השכר ויכול להיות שמבחינת היכולת שלהן, של העמידה הכלכלית, להחזיק בית לבד. יכול להיות שכאשר הן רואות מה התשובה שיש לממסד לתת, הן נמנעות מלגשת ולהוציא.
כבוד היושב-ראש, ברשותך, אני אסיים בעוד משפט אחד או שניים. אנחנו צריכים להיכנס ולראות מה אפשר לעשות, כי כמו שנאמר כאן, צווי הרחקה – אני לא יודעת אם יש בהם טעם. נכון, אולי זה יכול להוות איזה איום בפני כזה או אחר, אבל לא בפני רוצח ששם לו למטרה את אשתו, את הקורבנות שלו, ודי בהפרה אחת של צו הרחקה, בהפרה אחת, כדי לממש את זממו.
לכן, אני לא בטוחה שהשר אהרונוביץ הוא זה שצריך לבוא ולתת את הדברים. כמובן, יש קשר. אבל אני חושבת שאחת הלקונות הגדולות ביותר של מדינת ישראל – ואני מסתמכת פה על מחקר של ד"ר מומי דהן ושל ד"ר משה חזן, שמדברים על כך – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נא לסיים.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
– – שאוי לבושה במדינה שלנו בעשור האחרון, ואולי אפשר לומר משנת 2002. הורדנו את התקציבים של הרווחה ב-10%, את ההשתתפות של הממשלה, מתוך איזו מחשבה או מתוך איזה קו שככל שניתן פחות תקציבים יהיו פחות קצבאות ובאיזה אופן אותם פרזיטים יצאו לעבוד ואולי יוציאו את עצמם ממעגל הנחשלות, אולי יוציאו את עצמם ממעגל העוני. לא כך הדבר. הדרישה לאותם שירותי רווחה הולכת וגוברת.
נותני שירותי הרווחה הולכים וקורסים, וגרוע מכך – גם אם נעבור את המשבר הזה וכולם יקבלו שכר הוגן וכולם יוכלו לעמוד על הרגליים ובזקיפות קומה ולהגיד: אני משתכר, ואני למדתי לימודים אקדמיים ויש לי תשובות – לאותם אנשים אין כלים לתת לאותם נפגעים או לאותם אנשים שמבקשים את הסעד, שמבקשים מאותו פקיד, סליחה, מאותו עובד סוציאלי לבוא ולתת להם תשובות. אין להם כלים – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
– – – אין להם כלים, וכך מה שקרה עם הנרצחת האחרונה. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
מובן. הרעיון ברור. חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני, נא לעלות לדוכן לומר את דברך. אף שאיחרת, אנחנו נכבד אותך, כי יש לך מסר חשוב.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על רוחב לבך, שאף-על-פי שאיחרתי בדקה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
דקה ועשר דקות זה אותו דבר.
משה גפני (יהדות התורה):
אותו דבר. לכן אמרתי שאני מודה לך על רוחב לבך, שאפשרת לי בכל זאת לעלות. אני אעשה את זה קצר.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
יש לך שלוש דקות.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני השר, חברי הכנסת, אני שמעתי את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואני מסכים עם כל הדברים. הנתונים, כמובן, הם העובדות. פשוט מזעזע שאנחנו נמצאים במדינה שזה מה שקורה בה. פשוט אתה לא יכול לעמוד ולשמוע את הדברים האלה על רצח נשים בידי בני-זוגן.
אני רוצה, אדוני השר, לדבר על כמה דברים, ואני מקווה שאני אדחס את כולם בשלוש הדקות הללו. קודם כול, יש מקרים שבהם זה נוגע אליך במישרין, מקרים שבהם משהו התפרסם בתקשורת; אנחנו לא יודעים מעבר לעניין הזה, אנחנו אולי נשמע אותך, אתה תדע. מקרים שבהם המשטרה היתה מודעת לתלונות, ונדחקו הצדה. יש מקרים, מקרים שאני לא יודע למנות אותם, אבל אם הנתון הזה הוא נכון, הוא דבר חמור מכל בחינה אפשרית, ואני חושב שצריך לבדוק במשטרה אם אכן מספר המקרים הזה הוא מספר מקרים אקראי, מצומצם, או שמדובר על מספר מקרים רב, והמשטרה, פשוט, במקרים כאלה מטפלת בזה פחות ממה שצריך. אני לא קובע עובדה, אני שואל אותך. אני חושב שזה דבר מאוד מאוד חשוב.
כמובן, כל הדברים מסביב. הנושא הוא לא רק המשטרה. הרי זה לא מתחיל במשטרה. המשטרה היא הגורם האחרון שמגיע לעניין הזה. זה שירותי הרווחה, זה הדיווח לשירותי הרווחה, זה העובדים הסוציאליים, זה כל מי שצריך ללוות זוג כזה בתחילת הדרך, לא כשזה מגיע למשטרת ישראל. וכשאנחנו רואים את מצבם של העובדים הסוציאליים, כשאנחנו רואים כיצד הם עובדים, באיזה תנאים, אנחנו אומרים: המדינה מזניחה את אחד הדברים המאוד-קריטיים, אלימות בתוך המשפחה, שזה דבר חמור, ועל זה אין ויכוח. פה אני לא שואל אם זה נכון או לא נכון. זה נכון. העובדים הסוציאליים נמצאים במצב שהוא בלתי מתקבל על הדעת בחברה מתורבתת ומתוקנת.
אני יכול לעבור עוד כמה משרדים. אני לא הולך לעשות את זה. אני הולך לדבר על החלק הערכי של העניין. אני חי בתחושה – ולפי דעתי זה פועל יוצא ובלתי נמנע מהמצב הזה של התפרקות חיי המשפחה. המציאות הזאת, שבה מה שהיה פעם ערך, בעיקר ביהדות – אדוני היושב-ראש, אני חושב שגם בדתות אחרות, אבל אני יודע ביהדות: הערך של חיי המשפחה היה אחד הדברים המרכזיים בחברה היהודית.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
התא המשפחתי.
משה גפני (יהדות התורה):
התא המשפחתי; בעל ואשה, ילדים. הערך הזה – גם אתם יכולים לראות פה חוקים שמגיעים למליאת הכנסת, עם ניסיונות למסמס את כל העניין הזה, שהתא המשפחתי, שבעל ואשה, שהורים וילדים, זה ערך מקודש על כל המשתמע מכך. יושבים פה חברי כנסת מאוד נכבדים, מאוד חשובים, שבנושאים רבים אנחנו מעריכים אותם ומשתפים אתם פעולה, ומביאים לפה חוקים שהורסים את חיי המשפחה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נא לסיים.
משה גפני (יהדות התורה):
מה, עברו שלוש דקות?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
כן, הנה.
משה גפני (יהדות התורה):
אה, הבטחתי שאני אסיים – – –
יעקב אדרי (קדימה):
תן לו את הזמן שלי גם.
משה גפני (יהדות התורה):
אני מסיים, אדוני היושב-ראש. אני מסיים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אחרי שתגמור את ההתייעצות עם אבקסיס, אני אתן לו את הזמן שלך.
משה גפני (יהדות התורה):
הערך הזה, אדוני היושב-ראש – אני מסיים – כאשר מביאים גם הצעות, גם שהממשלה דנה בהן, וגם שחברי הכנסת מביאים, הצעות שעניינן הרווח הרגעי, המתירנות המיידית; האם אותם חברי כנסת או שרים בממשלה מביאים בחשבון מה הם גורמים, לטווח ארוך, לדבר המקודש הזה, של תא משפחתי, של חיי משפחה? האם הם מביאים גם את זה בחשבון?
אני מסכם. המשרד לביטחון פנים – אדוני השר, אני מחכה לתשובה שלך, כי פה זו באמת התחנה הסופית אבל הקריטית. משרדי הממשלה האחרים, אני לא צריך תשובה, אני יכול להגיד לך בוודאות, כיושב-ראש ועדת הכספים או כחבר כנסת, שיש הזנחה גדולה של תקציבים, עובדים סוציאליים וכל מה שנלווה לזה. בערכים של חיי המשפחה הטענות שלי הן נגד חברי כנסת שמביאים הצעות חוק שהתוצאה הסופית שלהן זה הרס התא המשפחתי המקודש.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. בבקשה, אדוני השר. אחרי השר, עמדה אחרת – חבר הכנסת חנין וחבר הכנסת טלב אלסאנע. בבקשה, אדוני השר.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אבקש להביע את תנחומי הכנים למשפחות האבלות.
ביום ראשון, 27 בפברואר, בשעה 18:45, התקבל דיווח על אירוע רצח והתאבדות ביישוב מסד. מדובר בבני-זוג, משה ומרים קליין, אשר להם ארבעה ילדים בוגרים. מבירור הפרטים עולה כי בתאריך 10 באוקטובר 2008 התלוננה המנוחה בתחנת באר-שבע על כך שבעלה איים עליה, תקף אותה, וזאת על רקע רצונה להיפרד ממנו. עוד באותו היום נעצר החשוד, ובתאריך 15 באוקטובר 2008 הוגש כנגדו כתב-אישום בגין תקיפת בת-זוגו, איומים ושיבוש הליכי משפט. כמו כן, הופסקה ההתנדבות שלו, של המנוח – ממצבת המתנדבים של משטרת טבריה. ב-5 בנובמבר אותה שנה שוחרר החשוד על-ידי בית-משפט לחלופת מעצר שכללה מעצר-בית בפיקוח אזיק אלקטרוני. לאחר שנתיים של דיונים, ב-31 באוקטובר 2010, הורה בית-המשפט על ביטול ההרשעה, וזאת לאור תסקיר חיובי שהוגש לבית-המשפט על-ידי גורמי הרווחה. בדיון נקבע כי הנאשם יהיה נתון תחת קצין מבחן לתקופה של 18 חודשים. זה הסיפור הטרגי, לצערי.
לגבי האירוע בקריית-אתא. בתאריך 27 בפברואר, 09:15, דווח על אירוע של רצח והתאבדות של בני-הזוג יבגני ואולגה מזור. מבדיקה עולה כי המנוחה הגישה בחודש מאי 2010 שתי תלונות בתחנת זבולון כנגד בעלה, בגין תקיפה והפרת צו הגנה שהוצא. רשויות הרווחה עודכנו בנושא, כאשר לאחר חקירת החשוד ביקשה המנוחה לסגור את התיקים.
באשר לתופעה בכללותה, הרי שאכן יש עלייה משמעותית. מתחילת השנה, שנת 2011, נרצחו שש נשים, כאשר בשנת 2010 נרצחו 18 נשים בידי בני-זוגן, לעומת שמונה בשנת 2008.
אלימות בין בני-הזוג מהווה תופעה חברתית הדורשת טיפול מערכתי והיערכות מיוחדת של כלל המערכת, הן במישור הפלילי והן במישור הרווחתי. אתייחס לטיפול של משטרת ישראל, שנערכה למקרים ולטיפול: 1. פותחו דרכי שיתוף פעולה עם גורמי הרווחה והטיפול בקהילה; 2. ניתנו הכשרות ייחודיות לשוטרים בנושא אלימות במשפחה, וכן ניתנו הרצאות מקצועיות על-ידי עובדים סוציאליים; 3. מדור נפגעי עבירה במשטרה שותף ב"שולחן עגול", שכולל את משרדי הקליטה, החינוך והרווחה; 4. בשנת 1999 החל לפעול מערך ייחודי של 200 חוקרים, גם במגזר הערבי, לטיפול בנושא אלימות במשפחה. בשנת 2002 מונו שישה קציני נפגעי עבירות מחוזיים לטיפול באלימות בין בני-זוג ועבירות מין. כן ניתן טיפול מיוחד בתיקים רצידיביסטיים – בני-זוג שחוזרים על מעשיהם – ביחידת החקירות והתביעות. מופעל מוקד משותף לצה"ל ולמשטרה לזיהוי מקרים שבהם בן-זוג אלים הוא נושא נשק צה"לי. והדבר האחרון, פרויקט הכולל 16 תחנות משטרה, שבמהותו מתן מענה מיידי של עובד סוציאלי, שיחה עם הקורבן והתוקף בעקבות הגשת תלונה, לשם התערבות אפקטיבית.
לסיכום אני יכול להגיד, רבותי, הנושא הוא מאוד מורכב, רציני, מעציב מאוד. כלל המערכות צריכות כל אחת לבדוק את עצמה. לא תמיד המערכות פועלות בשיתוף פעולה מלא. אנחנו דואגים, עד כמה שזה ניתן, שהכול יעבוד בתיאום, אבל, לצערי, חורגים, או יש מקרים שיש חריגה מעבר לטיפול, ולצערנו ראינו את שני המקרים האחרונים. תודה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה, אדוני השר. מה מציע אדוני השר?
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
ועדה.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
היתה ועדה היום?
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
ועדה.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
ועדה. בבקשה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה. עמדה אחרת – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אנחנו שמענו את תשובת השר לביטחון פנים, אבל האמת היא שהנושא הזה לא נוגע רק למשטרה ולביטחון פנים, כי אותם מקרי רצח נוראיים, שלצערי הגדול הולכים ומתרבים, הם לא רק עניין משטרתי. משהו במערכת שלנו קרס. אני שמעתי את הדיון של חברת הכנסת לוי אבקסיס ושל חברי כנסת נוספים, והדגש שלהם היה על מבט רחב של משבר חברתי.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תרשה לי, חבר הכנסת חנין, תיקון – משהו בחברה שלנו קרס.
דב חנין (חד"ש):
משהו בחברה שלנו קרס. ומה שקרס בחברה שלנו הוא לא גזירה מלמעלה. מה שקרס בחברה שלנו הוא תוצאה של מדיניות, הוא תוצאה של העובדה שלמשל עובדת סוציאלית משתכרת שכר יסוד 2,400 שקל, וצריכה, חוץ מלעשות עבודה סוציאלית גם לנקות מדרגות בבתי-מגורים או לעסוק – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
או לקבל השלמת הכנסה.
דב חנין (חד"ש):
או לקבל השלמת הכנסה או לעבוד אפילו בשתיים או שלוש או ארבע עבודות נוספות. כשככה נראית העבודה הסוציאלית, איך אנחנו יכולים לצפות שעובדות סוציאליות תוכלנה, תתפנינה להיפגש עם נשים, לעשות reaching out.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
וגם אם הן נפגשות, אין להן כלים להציע. אין מספיק כלים בגלל – – –
דב חנין (חד"ש):
ולכן, אדוני היושב-ראש, בנושא הזה, מעבר לטיפול המשטרתי, שאני מקווה ומשוכנע שהוא יהיה נחרץ ונמרץ, אנחנו חייבים מבט וגישה אחרים לחלוטין.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
דב חנין (חד"ש):
האמת היא, אדוני היושב-ראש, שאני הייתי מצפה שמי שיענה בנושא הזה הוא ראש הממשלה, כי הוא הנושא באחריות למדיניות הכלכלית והחברתית שאנחנו רואים היום חלק מהפירות הקשים שלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, אין ספק שיש לנו תופעה של אלימות קשה ויש תרבות של אלימות, מדיניות של אלימות, מציאות של אלימות בכל תחום ותחום, אבל בהקשר הזה אינני סבור שהאחריות היא נופלת לפתחו של השר לביטחון פנים. כולם רוצים שהמשטרה תתמודד עם כל הבעיות, כבוד היושב-ראש. כאשר אדם יורה באשתו ויורה בעצמו, מתאבד, ומשאיר את ילדיו ללא שום תומך ומפרנס, זה מציאות קשה, שהגיעה למצב – גם להרוג וגם להתאבד זה מצוקה אמיתית. ומי שאמור לתת את המענה למשפחות במצוקה אלה שירותי הרווחה. שירותי הרווחה הפכו להיות כמו הכותל: אנשים הולכים, בוכים, מתלוננים, אבל אין לשירותי הרווחה האפשרויות, הכלים, כדי לתת את המענה למשפחות. מי שנושא באחריות זה לא השר לביטחון פנים, זה משרד האוצר, שצריך לתת להם את הכלים כדי לעזור לאותן משפחות. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. אנחנו מצביעים. מי שבעד, בעד ועדה, וכמובן, ועדת הפנים והגנת הסביבה, ומי שנגד, בעד הסרה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
ועדת העבודה והרווחה כמובן.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
סליחה?
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
ועדת העבודה והרווחה כמובן.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
למה? משטרה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
מפני שמדובר פה – לא, אבל יש פה כשל מערכתי, מאחר שלשירותי הרווחה אין – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
כשל מערכתי, אבל מי שהשיב – – –
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
ועדת הכנסת תחליט.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חברת הכנסת אבקסיס טוענת שזה ועדת העבודה והרווחה. כולם חושבים ועדת העבודה והרווחה?
משה גפני (יהדות התורה):
אני, מה שאורלי אומרת, מקובל עלי.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
מה שאורלי אומרת מקובל.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אנחנו מצביעים: בעד – בעד ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצבעה.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בעד העברת הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות – 6, נגד ונמנעים – אין. הנושא: רצח נשים על-ידי בני-זוגן עובר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה.