קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
"ארור מכה רעהו בסתר" – מגיב באינטרנט יהיה חייב להזדהות ב-IP שלו
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נעבור להצעה לסדר-היום מס' 5219, בנושא: "ארור מכה רעהו בסתר" – מגיב באינטרנט יהיה חייב להזדהות ב-IP שלו, של חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה. ישיב לו – כתוב אצלי שר המשפטים, יעקב נאמן. בבקשה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קראתי להצעתי: "ארור מכה רעהו בסתר", וההמשך של הפסוק הוא: "ואמר כל העם אמן".
אני חושב שבהצעה הזאת כל העם יכול להגיד אמן, כי האנונימיות באתרי האינטרנט והסרת האחריות ממה שאנשים כותבים פוגעות בכל מגזרי האוכלוסייה. זה לא רק האוכלוסייה החרדית, שכמובן, היא הראשונה שנפגעת מהטוקבקים ההרסניים, שכמה מהם אציג בפניכם, אלא כל הציבור. פנתה אלי היום חברת כנסת מקדימה וסיפרה לי שקיבלה תגובות ארסיות ונוראיות על איזו הצעה שלה. היא ניסתה לברר, היא לא יודעת מי זה, אבל היא הגיעה לכך שזה יצא ממשרד ממשלתי – שמישהי או מישהו שעובד בתוך משרד ממשלתי משתמש במחשב הממשלתי להסית נגד חברת כנסת שאינה דתית בתוך האתרים האלה.
קודם כול אני רוצה לציין שזה לא משהו תקדימי. יש אתר של יואב יצחק, כך נדמה לי, שמחייב שבכל טוקבק יהיה כתוב ה-IP שלו. זה אומר שלא השם שלו, אבל לפחות שמישהו יישא באחריות וידע, כי אדם שיודע שהוא נושא באחריות על מה שהוא כותב, הוא קצת יותר מאופק.
אני יודע שיגידו: יש עולם של קידמה ואינטרנט. אני רוצה שנזכור, וזה מאוד אקטואלי היום, כשיש מהפכות גדולות במדינות ערב, וכולם ששים ורוקדים על האינטרנט וה"פייסבוק" שהצליחו להפיל את מובארק, את קדאפי ואת בן-עלי – צריך לזכור שמאז המהפכה התעשייתית, שהרעיבה מיליוני בני-אדם אבל קידמה את האנושות אל אמצעי הטכנולוגיה המפותחת, העולם מתנהל במעגלים של טוב ורע המשמשים בערבוביה. אפשר להרחיק אחורה עד הדמוקרטיה היוונית ומלחמות רומי, אבל אני רוצה להתמקד בתקופה האחרונה שמאז המהפכה התעשייתית לפני כ-250 שנה והמהפכה הצרפתית לפני כ-200 שנה והעלייה על הבסטיליה בססמאות של חירות ושוויון, שכבר היו בשנת 1789 למספרם, תקמ"ט למספרנו. מאז התפתחה הטכנולוגיה העולמית – והשיא הגיע בשנת ת"ר, 1840, שעליה כבר כתוב בזוהר הקדוש, שנכתב לפני אלפיים שנה, שבשנת 600, ת"ר לאלף החמישי לבריאת העולם, ייפתחו שערי החוכמה. אז התחילו המנועים ומנועי הקיטור, והתפתחו לרכבות ומטוסים, דברים מאוד טובים.
יש לזכור, חברי הכנסת, שכל ההמצאות שהומצאו בעולם הטכנולוגי, יש בהן ברכה גדולה מאוד לאנושות, אבל באותה מידה הן חוללו אסונות ושפיכות דמים. עלינו לזכור שאפילו המהפכה הצרפתית עצמה, ששכללה את הדמוקרטיה, והעלייה על הבסטיליה, שבישרה חופש וחירות לעולם כולו, בתקופה הראשונה היא עלתה בדמם של מיליוני אנשים חפים מפשע שראשיהם נכרתו בגיליוטינות ברחובות. זו היתה היד האכזרית של רובספייר, שדגל בשלטון אכזר לא פחות משלטונם של לואי ה-16 ולואי ה-14, שנגדם התחוללה המהפכה הצרפתית, כך שהדברים האלה הם לא שישו ושמחו, כמו שאנחנו רואים עכשיו, שחושבים שהנה יש מהפכות וזה טוב. אנחנו עוד לא יודעים – עד שתתייצב הדמוקרטיה במדינות ערב אנחנו עוד לא יודעים בכמה דם זה יעלה שם.
למה אנחנו צריכים ללכת רחוק? המהפכה הקומוניסטית בישרה את ביטול המעמדות, ביטול הלאומים, שוויון בין עני ובין בעל הון. מי יכול להתנגד לרעיונות כל כך נשגבים של צדק? אבל זה עלה ב-20 מיליון בני-אדם, לפי עדותו של סטלין. כאשר שאלו אותו כמה עלתה המהפכה – מספרים שהיו שלושה ראשי מדינות ששאלו אותו, אז השני שואל: בדולרים או ברובלים? אז הוא אומר: זה עלה 20 מיליון. מה 20 מיליון? 20 מיליון בני-אדם.
אפילו המצאת חומרי הנפץ, הדינמיט – נובל, והיום נותנים פרס נובל לשלום – כמה דם נשפך על ההמצאה הזאת, מהמצאת חומרי הנפץ ועד שסחרוב המציא את פצצת האטום, וכבר מאות-אלפי בני אדם שילמו בחייהם על ההישג הזה.
למה הקדמתי את זה? כי אנחנו היום רואים שהעולם חוגג את הקידמה, את המצאת האינטרנט וחשיפות ה"ויקיליקס", והן חוללו מהפכות טכנולוגיות וחברתיות בעולם, והעולם הערבי מתמוטט, ויש אנשים ששמחים במפלתם של מובארק, של קדאפי, של בן-עלי, אבל איש עדיין לא יודע מה יהיה במקומם וכמה דם זה יעלה עד שהבשורה של הדמוקרטיה תגיע אליהם.
כך העניין עם האינטרנט. האינטרנט הוא דבר חשוב מאוד. אפשר להשתמש בו לענייני בריאות וקידמה וטכנולוגיה לא פחות מאשר ברכבת ובמטוס, אבל בינתיים זה מערכת כבישים בלי חוקים, בלי תמרורים ובלי מסלולים, וזאת הסכנה.
מכאן אני מגיע לאיסור לשון הרע. על-פי ההלכה, איסור לשון הרע ורכילות – ידוע לכולם, גם בדברי אמת יש עניין של לשון הרע. חז"ל כבר קבעו שרוב האנשים נכשלים בלשון הרע וכולם – באבק לשון הרע, אבל זה לא עושה את זה לדבר מותר. גם אלה שדוגלים בדמוקרטיה אנרכיסטית יודעים שיש גבול לחופש השיסוי ויש חוקי לשון הרע כלפי היחיד. אם מישהו כותב בעיתון נגד אדם מסוים בשמו דבר השמצה או רכילות שקרית, הוא יכול להגיש תביעה אזרחית, ויש לו גם אפשרות להגיש קובלנה פלילית, אבל כשהוא חלק מקולקטיב ומשמיצים אותו, רק היועץ המשפטי לממשלה יוכל להגיש תביעה פלילית.
נדמה לי, אדוני שר המשפטים, שביובל האחרון לא הוגש כתב אישום פלילי על לשון הרע בידי היועץ המשפטי אף לא פעם אחת – מאז משפט קסטנר. אז, כאשר חיים כהן הגיש תביעה פלילית נגד מלכיאל גרינוולד, ומזה יצאה פרשת קסטנר, שעלתה בחייו של ד"ר ישראל קסטנר עצמו, נדמה לי שמאז ועד היום עוד לא הוגשה תביעה פלילית של יועץ משפטי על מישהו שכתב משהו.
הבעיה היא שכאשר כותבים על ציבור כמו הציבור החרדי, אם אני רוצה להגיש תביעה כנפגע, אין לי אפשרות. אני בא ליועץ המשפטי והוא אומר לי: חרדים זה בכלל לא הגדרה. יש חוקים שמגינים על הציבור הערבי לפי חוק הגזענות, יש הסתה על רקע עדתי, שתתקבל בציבור בתגובה מכאיבה מאוד. אף מסית לא יעז היום להשתמש בהסתה עדתית נגד עדה כלשהי. ציבור הנשים מוגן על-ידי ארגוני הנשים האסרטיביות, והיום אף עיתונאי לא יעז לכתוב כפי שהעזו לכתוב לפני 20 שנה על ציבור הנשים. הציבור היחיד שדמו וכבודו נרמסים בתקשורת בריש גלי ובלי פחד וקוראים להם סרטן בגוף המדינה, בגוף האומה, זה הציבור החרדי.
אני רוצה להגיד לכם שבאתרי האינטרנט אומנם יש צנזורה. כשאני רוצה להגיד משהו שלא מוצא חן בעיני המערכת, הם לא מכניסים את זה, והעורכים אומרים בעצמם שהם מונעים הרבה דברים אסורים, ואילולא הצנזורה שהם עושים היתה כבר מלחמת אזרחים ברחובות. אבל על החרדים הם מתירים להגיד כל מה שרוצים, והעורכים, גם הם אנונימיים, מאפשרים דברים שלא היו מעזים לפרסם על שום אוכלוסייה אחרת.
אני יודע שלא כל הטוקבקים זה אזרחים פרטיים. ישנן חברות שמארגנות טוקבקים וישנן קרנות שמממנות את ההסתה נגד החרדים, ששוכרות חברות שיכניסו טוקבקים נגד החרדים. אגב, אלה אותן קרנות שמוציאות את דיבת קציני הצבא לרעה בעולם, להפוך אותם לפושעי מלחמה.
אני רוצה לציין דווקא עיתון שאיננו אנונימי, אבל הוא נושא באחריות למה שהוא כותב – עיתון שפוסל את יעקב עמידרור מלכהן כראש המועצה לביטחון לאומי, ואני חושב שזה בגלל הכיפה שעל ראשו, אבל הוא כותב שזה בגלל הדעות הימניות שלו. הוא השווה השבוע את הציבור החרדי ל"אחים המוסלמים" – שהם סכנה בחיפה וצריך לטפל בהם וצריך להיאבק בהם. והשאלה היא, מה הם מציעים לעשות? להרוג אותם? מה זה עושה לקורא כשכותבים כך? הרי עצם הדבר להציג את הציבור החרדי כ"אחים המוסלמים", כבעיה שצריך לטפל בה, הבעיה החרדית, זאת אותה השאלה שנשאלה באירופה על ה-Judenfrage, הבעיה היהודית.
אבל כל זמן שהם עושים את זה בשמם ובכתובתם הם נושאים באחריות לדבריהם, ואם הם מוכנים לשלם את המחיר על ההסתה שלהם, הם זכאים על-פי החוק, כי אני לא רוצה שלא יהיה חופש ביטוי במדינה הזאת, דווקא כבן המיעוט החרדי. אבל כשאתרי האינטרנט מסירים את האחריות מן הדברים שנכתבים בהם ומסתירים את הזהות של הכותבים, זאת לא דמוקרטיה, זה לא חופש ביטוי; זאת אנרכיה וחופש שיסוי. כי אנחנו יודעים כולנו שמותר האדם מן החיה הרעה נובע מן הבושה, כבר דיברתי על זה. אדם, כשהוא מזוהה בשמו ובזהותו, הוא נזהר בדיבורו, הוא נזהר בהתנהגותו; אבל ברגע שהוא בזהות בדויה, הוא יכול להשתולל ואין שום מגבלה אנושית.
צריך אדם להיות מאמין גדול שהעין רואה והאוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים שיגביל את עצמו בלי פחד, גם כשהוא יושב בסתר וגם כשהוא כותב במסתרים, כי הוא יודע ורואה שיש מי שרואה. אבל כשאנשים אינם חרדים מפני דין-וחשבון בבית-דין של מעלה, אז זה ממש הופך לסכנה.
אני רוצה להביא לכם, אם אפשר, ממש כמה דוגמאות מקריות, והן לא הכי חמורות – תגובות על כתבות, שאגב, עוסקות רובן ככולן בחרדים. שימו לב שכל ידיעה ותגובה שמדברת על חרדים, יש תגובה של גורם כלשהו שממומן על-ידי קרנות בארצות-הברית שזו שליחותן. למשל: "הפרזיטים החיים על חשבון האחרים, אוכלים את הלב ומעצבנים". זה אחד הדברים הקלים שיש כמעט בכל ידיעה שעוסקת בציבור החרדי.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
כבוד הרב, אנחנו – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
עברנו את הזמן?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
– – עברנו את הזמן.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אז אני ממש אסכם ואומר שהמשפטים האלה, שהחרדים הם סרטן בגוף המדינה, זה דבר הסתה שעלול לגרום לשפיכות דמים, ואנחנו בעידן ששפיכות דמים זה דבר לא כל כך רחוק כמו שאנחנו חשבנו בעבר, כשמדינות היו יציבות. כשכותבים: "החרדים פשוט אונסים ציבור שלם לתת להם מה שהם רוצים כדי לחיות על חשבוננו", זה גורם לצעירים איבה כזאת, שאני לא יודע מתי זה עלול להתפרץ ברחובות.
לכן אני מציע – אי-אפשר להגיד שכל אחד יכתוב בשמו המלא, אבל לפחות שיהיה IP, שהכותב ידע שעלולים להגיע אליו אם וכאשר הוא יגזים. עשה את זה כבר יואב יצחק, ואני רוצה שהכנסת תדון בזה, לחייב כל אתר אינטרנט וכל עורך אינטרנט קודם כול לשאת באחריות לתגובה, כמו שעורך עיתון אחראי למכתב למערכת. וחוץ מזה, שהוא יפרסם את ה-IP שלו כדי שנוכל להגיע אליו ולתבוע את עלבונו של הציבור כאשר הוא כותב – ושוב אני חוזר, אני מצטער שאני חוזר, אבל כדי להיות מדויק: "החרדים הם סרטן בשלב מתקדם בגוף החולה בלאו הכי של מדינת ישראל, וכולנו משלמים מסים הגבוהים בעולם כדי לסבסד את הפרזיטים האלה" – מי שכותב דבר כזה מכין רקע, רחמנא ליצלן, למלחמה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
לא, אני לא רוצה לסיים במלחמה. אני רוצה לברך בשלום. אני מקווה מאוד שאם עורכי האתרים יקבלו את ההצעה שקיבל יואב יצחק ויהיה IP, וגם העורכים ייזהרו יותר, נוכל לקוות שיהיה שלום בין כל האזרחים. ואיך אומרים? עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה לאדוני. כבוד שר המשפטים, נא להשיב על ההצעה לסדר-היום. בבקשה, אדוני השר.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת ישראל אייכלר מבקשת לקבוע כי מגיב באינטרנט יהיה חייב להזדהות בכתובת IP שלו על מנת להיאבק בתופעה ההולכת וגוברת, כפי שטוען המציע, של השמצות והסתה באינטרנט נגד גורמים ציבוריים ונגד יחידים, ובמיוחד הוא הביא את ההסתה נגד הציבור החרדי.
חברי הכנסת הנכבדים, בשנים האחרונות, כחלק מההתפתחות הטכנולוגית, רשת האינטרנט הפכה לאמצעי נגיש ויעיל לתקשורת, לאיסוף מידע והעלאתו לרשת, ומהווה פלטפורמה להבעת דעות וחופש ביטוי בשיח הציבורי. אחד מיתרונותיה של רשת האינטרנט הוא האפשרות להתבטא באופן אנונימי, ללא מורא או חשש. האינטרס של הציבור בכללותו הוא שככלל יישמרו יתרונות אלו של רשת האינטרנט, המהווה פלטפורמה חיונית.
יחד עם זאת, אין לראות ברשת האינטרנט "עיר מקלט" המאפשרת הסתתרות מאחורי מעשי עוולה והפרת זכויות בלי לתת את הדין על כך. במקרים החריגים, כאשר רשת האינטרנט מנוצלת לרעה ומתבצעת עוולה או מופרת זכות באופן אנונימי, יש לאפשר למי שנפגע למצות את זכויותיו.
על כן, בימים אלה מתגבש במשרד המשפטים תזכיר חוק אשר יתמודד עם האיזון הראוי בין זכויותיו של מפיץ המידע האנונימי ברשת האינטרנט לבין זכויותיו של מי שנפגע ממידע זה. על-פי המוצע, מי שטוען שנפגע ממידע אנונימי שהופץ ברשת האינטרנט, יהיה זכאי לפנות לערכאה שיפוטית, וזו תורה במקרים המתאימים על חשיפת פרטי הגולש האנונימי. בכך יסתייע הניזוק ויכול למצות את הדין. תזכיר החוק יופץ להערות הציבור בשבועות הקרובים.
אין לנו התנגדות שהנושא יובא כהצעה לסדר-היום לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לך, אדוני השר. האם חבר הכנסת ישראל אייכלר מסכים שנושא יידון בוועדת החוקה?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – – אחרת.
היו"ר אורי מקלב:
כהצעת השר?
אופיר אקוניס (הליכוד):
זה טוב, אייכלר, זה טוב מאוד.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
חברת הכנסת יחימוביץ רוצה הצעה אחרת.
שלי יחימוביץ (העבודה):
הצעה אחרת, אפשר?
היו"ר אורי מקלב:
עמדה אחרת, בבקשה.
קריאה:
מה זה, יש לך שאלות קיטבג – – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
הוא עוזר לי.
אופיר אקוניס (הליכוד):
אני יודע, בסדר גמור. אולי הוא לא יודע מה זה שאלת קיטבג – – –
היו"ר אורי מקלב:
זה עוד עלול להיות השמצה עליו. הוא דיבר על כך שמשמיצים את הציבור החרדי. אתה עלול להיכנס לקטגוריה הזאת.
אופיר אקוניס (הליכוד):
בשל מה?
היו"ר אורי מקלב:
שהוא לא יודע מה זה שאלות קיטבג.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אני בטוחה שהוא יודע מה זאת שאלת קיטבג. אין לי ספק.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
שאלת קיטבג?
אופיר אקוניס (הליכוד):
כן.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
תנסה לשאול – – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, הצעה אחרת. חבר הכנסת אייכלר, אני מבינה מאיפה מגיעה הצעתך, ואני מתנגדת לה. יש כאן פגיעה – – –
היו"ר אורי מקלב:
חברת הכנסת שלי יחימוביץ, לפי התקנון החדש שאושר לפני שבועיים-שלושה, לא חייבת להיות הצעה אחרת, אלא יש אפשרות להביע עמדה. זכותו של חבר הכנסת להביע עמדה בנושא.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
שינוי בתקנון לאחרונה.
היו"ר אורי מקלב:
נכון.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. לא הייתי ערה לשינוי הזה בתקנון. אז זו לא הצעה אחרת, זאת עמדתי.
חבר הכנסת אייכלר, אני מבינה את המניעים להצעה שלך. אני יודעת שטוקבקים עשויים להיות מרושעים, לפעמים יש בהם אלמנט של הוצאת דיבה. יחד עם זה, מדובר בדבר שחייבים לשקול אותו במאזניים מאוד מאוד רגישים ומדויקים, כיוון שהרשת היא גם מקום של אנשים שלא שייכים לאליטה, למשל עובדים בחברה שרוצים לומר את עמדתם אך חוששים לעשות זאת, ולפעמים עמדתם היא בניגוד למערכת יחסי ציבור משומנת של אותה חברה. האנונימיות מאפשרת להם לומר את דעתם ולפעמים גם לחשוף את האמת.
ולכן, עם כל הכאב והצער שבדבר, ועם כל היותנו נבחרי ציבור וחשופים במיוחד להערות כאלה, שלפעמים הן פוגעות, ומעליבות ומערערות על מעמדנו, אני חושבת שחובתנו היא לגונן על אותם טוקבקיסטים במסגרת חופש הביטוי. וחופש הביטוי שלהם והעובדה שהם יכולים בלא מורא לומר את עמדתם – אגב, לרוב זאת באמת עמדה שהיא לגיטימית. לרוב לא מדובר בגידופים. אבל גם כשהיא לגיטימית והיא פוגעת בבעל שררה שיש לו כסף להתחיל לתבוע אותם לפי כתובת IP, כי אז הפגיעה היא מאוד מאוד קשה ולא מידתית. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. אם אתה מסכים להצעת השר, לוועדת חוקה, וזה לא סותר את מה שאמרה חברת הכנסת שלי יחימוביץ – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
חשבתי שאולי ועדת הכלכלה, אדוני. אינטרנט ותקשורת – – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
אינטרנט – – –
היו"ר אורי מקלב:
כן, אבל יש שאלה של החוקיות בעניין הזה, תקנה וחוק.
שר המשפטים יעקב נאמן:
הצעת החוק תידון בוועדת חוקה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – – זה ועדת חוקה?
אופיר אקוניס (הליכוד):
הצעת החוק של משרד המשפטים היא בוועדת חוקה.
היו"ר אורי מקלב:
כן, נכון, אז רק שם.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
יש לנו נציג טוב בוועדת חוקה.
היו"ר אורי מקלב:
בהצעה לסדר-היום בוודאי יש לך זכות להגיע לשם כל פעם, בוודאי כמציע בנושא. אין לי ספק שתקבל שם את המקום לביטוי נכון של כל הדברים שאמרת פה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
הוא אמר שיש לו נציג טוב – – –
היו"ר אורי מקלב:
הוא התכוון למי שנמצא עכשיו לימינו. זה מה שהוא אמר. לימינו עכשיו ולימינו גם בוועדה. תודה רבה לך. תודה רבה, אדוני השר.
אם כך, אנחנו מצביעים. מי שבעד – בעד הצעתו של השר שההצעה הזאת תידון בוועדת חוקה. מי שנגד – מבקש להסירה מסדר-היום. בבקשה. אייכלר, אתה לא במקומך. שחס וחלילה לא תצא תקלה מתחת אצבעותיך. ראוי לציין את הערנות של מזכירת הכנסת בנושא. אפילו ממרחק היא ראתה את זה. בבקשה, הצבעה.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
בעד – 6, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא: "ארור מכה רעהו בסתר", של חבר הכנסת ישראל אייכלר, תועבר לדיון בוועדת החוקה. תודה לך, אדוני השר.