קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ציון יובל ללשכת עורכי-הדין בישראל
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו נעבור לסעיף הבא בסדר-היום: ציון יובל ללשכת עורכי-הדין בישראל – הצעות לסדר-היום מס' 5143, 5144, 5145, 5147, 5148 ו-5149. אנחנו נפתח דיון זה.
אדוני שר המשפטים יעקב נאמן, היועץ המשפטי לכנסת איל ינון, אדוני ראש לשכת עורכי-הדין עורך-דין יורי גיא-רון, ראשי לשכות עורכי-הדין מרחבי הארץ ומרחבי העולם, אורחים יקרים, חברי הכנסת הנכבדים, אנחנו מציינים היום מלאות 50 שנה לפעילותה של לשכת עורכי-הדין בישראל.
בניגוד לדימויו הישן, המקצוע הזה, שגם אני נמניתי עם האוחזים בו, כבר מזמן איננו נחלתה של אליטה, והלשכה אינה מתפקדת כגילדה מקצועית סגורה, כפי שיש הנהנים לסנוט בה.
גם בין היושבים כאן, בתוך הכנסת, הולך ועולה בעקביות מספרם של בעלי ההשכלה המשפטית, ולא בכדי. בסיס הידע והניסיון שמקנה העיסוק המשפטי מצייד את הפרלמנטר בארגז כלים משמעותי בבואו לעסוק בסוגיות ציבוריות מרכזיות, הבאות לידי ביטוי, בחלקן הגדול, בדברי חקיקה ובשאלות חוקתיות.
אכן, ישנם חילוקי דעות בשאלה החשובה עד כמה נכון לבצר את גבולות הכניסה למקצוע או לאפשר את הרחבת גבולותיו. הגידול במספר עורכי-הדין הוא בעיני מגמה מבורכת כשלעצמה, שאיננה פוטרת איש מלדון ברצינות בדרכים להמשך שמירה על הרמה המקצועית, שלה ראויים כלל האזרחים, הלקוחות.
ביום הזה ראוי להדגיש את מקומה החשוב של הלשכה ושל רבבות חבריה בשיח הציבורי והדמוקרטי. דווקא נוכח הסדקים המאיימים לכרסם בזהותה היהודית והדמוקרטית של המדינה ונוכח הביקורת העקבית על מערכת המשפט, ובפרט על בית-המשפט העליון, ללשכה נודע תפקיד חשוב בהשמעת קול ברור בדבר חשיבות מעמדן של שלוש הרשויות במבנה הדמוקרטי שלנו, תוך איזון מלא ותוך שמירה על הגבולות שבין הרשויות.
על הלשכה להיות שותף מרכזי בדיון בסוגיות היסוד הבוערות שלנו כחברה יהודית ודמוקרטית. עליה לשמש מודל לאפשרות קיומה של שונות, תוך שמירה על גבולות גזרה ברורים ומוסכמים. אני משוכנע במקום החיוני של לשכת עורכי-הדין ושל חבריה בשמירה על יסודות הדמוקרטיה ובשותפות הבכירה שלה, של הלשכה, בניהול השיח הציבורי בישראל.
אנחנו מאחלים מכאן היום ללשכה וחבריה המשך עשייה פורייה ואיכותית לקידום עשיית הצדק והמשפט בישראל ולקידום חוקי מדינת ישראל, ובעתיד הקרוב, אם ירצה השם – לחוקה בישראל למען כל אזרחיה ולמען שלמות הדמוקרטיה שלה.
כבוד השר, האם אדוני רוצה לפתוח או רוצה לסיים, יענה לכולם? אם אתה משאיר לשיקול דעתי, אתה תסכם. ראשון הדוברים, חבר הכנסת רוני בר-און, בבקשה. אחריו – יריב לוין. אני לא מגביל מראש את חברי הכנסת בזמן, אבל כולם ייקחו בחשבון.
רוני בר-און (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, יושב-ראש הלשכה יורי גיא-רון, אנשי הוועדים, חברי המועצה הארצית, הוועד המרכזי, נבחרי הלשכה, בכירי הלשכה, סגל העובדים הנאמן של מינהלת הלשכה, ברוכים אתם ביום חגכם, ביובל 50 שנה ללשכת עורכי-הדין. לו רק מחצית מעורכי-הדין ו/או המשפטנים המכהנים בכנסת היו מכבדים את האירוע הזה ואת יום חגם שלהם, הכנסת היתה נראית קצת יותר מלאה, אבל גם בטובים שבאו די לנו.
הלשכה חוגגת יובל, והיובל במקורות הוא לא רק חג למתן הקלות, הוא גם זמן לחשבון נפש, וזמן שנועד לפתוח דף חדש.
מדינת ישראל מחזיקה בשיאי עולם – לא רבים, אבל כמה, נדמה לי שכולם בתחום המשפטים. בעורכי-דין פר-קפיטה – אלופי העולם; במספר המשפטים הנפתחים – אלופי עולם. זה לא רק הגן המתדיין שלנו אחראי למצב. אני חושב שבידינו, בידי הלשכה, הדרך, האפשרות, החובה לשנות את המצב. דווקא בגלל שהלשכה היא מהאיגודים המקצועיים הגדולים במשק – אולי היחיד ככזה שהוא בעל הכרה חוקית, ארגון מקצועי סטטוטורי, בעל מעמד עצמאי וחזק שכמעט אין דומה לו בארגונים האחרים; מחד גיסא מאגד את כל העוסקים במקצוע, ומאידך גיסא אוסר על אלה שאינם חברים בלשכה לעסוק במקצוע – דווקא בשל כך, מוטלת על הארגון הזה החובה לנהל את העוצמה המיוחדת הזאת, את העוצמה הברוכה הזאת, בתבונה ובזהירות רבה.
ודאי שהיא צריכה לעשות כן בתוך תחומי המקצוע, במקצועיות, באתיקה, אבל העוצמה הזאת מחייבת את הלשכה, את חבריה, את המינהלות ואת ההנהגה להסתכל לא רק פנימה אלא גם החוצה. גם החוצה משמע בתחום האחריות החברתית, ופה ראוי לציין שתי מפעלות גדולים של הלשכה: האחד – מפעל "שכר המצווה". ואתה, אדוני היושב-ראש, שחרד לאינטרס הירושלמי, יכול להיות גאה, כי בעניין הזה נכון הפסוק "מציון תצא תורה". את הפרו-בונו הראשון בלשכת עורכי-הדין התחלנו אנחנו, בוועד המחוזי, בעת כהונתו של עורך-דין יוסי תוסיה-כהן, חברי הטוב, כשפתחנו לשכה בבית-הספר "סליגסברג" והתחלנו שם את התהליך שהפך עכשיו לנהר שופע, מפואר, אדיר ממדים, באמת משהו שראוי להשתבח בו, ועל כך אנחנו, נבחרי הציבור, צריכים להסיר את הכובע בפניהם של קברניטי הלשכה ואלה שעושים במלאכת הקודש הזאת.
דבר שני, חשוב אולי לא פחות – צוות הפיקוח על מתקני הכליאה. היה לי הכבוד כחבר הוועד המרכזי להיות אחד משלושת הראשונים שקיבלו מה שקראנו אז "תעודת שופט מבקר בבתי-סוהר", שניתנה, דומני, על-ידי השר לביטחון פנים, כשבדקנו מה קורה עם האסירים. אז התחיל השיח הציבורי הגדול, שהביא אפילו את נשיא בית-המשפט העליון אז, פרופסור אהרן ברק, לומר על בית-המעצר בירושלים שזה מתקן שצריך להרוס אותו; הוא לא מתאים לא למגורי אדם, אפילו עצירים, ואפילו לא לבהמות. והיום הנושא הזה הוא נושא חשוב מאוד בפיקוח על זכויות – זכויות פרט, זכויות אדם – גם אם הם אנשים שניטל מהם החופש לתקופה כזאת או אחרת.
צריך לטפל בנושא הנגישות של בתי-המשפט – עניין שדנו בו לאחרונה בסמינר שהשתתפתי בו, שנוהל על-ידי לשכת עורכי-הדין. הוא מעלה עניינים חשובים ומציע פתרונות יפים.
התרומה שהלשכה צריכה לתת לחוסן של המערכת המשפטית, לעניינים של שלטון החוק, במיוחד – אולי במיוחד מה שהלשכה צריכה היום לעסוק בו הוא מצבה המדיני הרעוע של מדינת ישראל בעולם והתרומה של לשכת עורכי-הדין, על הפורומים הרבים שהיא משתתפת בהם, כאשר גם בתחומי היחסים הבין-לאומיים המשפטיזציה מתחילה להשתלט. אני חושב שהעובדה שיושבים פה אורחים מחוץ-לארץ, הלשכה אורחת ומתארחת – מערכת יחסי הגומלין הזאת חשובה, חשובה מאוד לישראל; הביקורים והאכסניות שבהן אנחנו מתארחים – דווקא בימים האלה אני חושב שהתרומה של הלשכה בעניין הזה יכולה להיות וצריכה להיות גדולה.
אני חושב שבפתח היובל השני שלה, הלשכה צריכה לעסוק בנחישות אבל גם באומץ, ולהסתכל בעצמה ולבחון בעצמה לא מעט טעויות שנעשו, והיום אנחנו ניצבים בפני מציאות לא פשוטה. שאלות מהסוג של הצפת המקצוע – כן, אני מכיר את הטענות על הפגיעה בזכויות יסוד של חופש עיסוק וחופש חינוך, אבל כולם יודעים שהמצב לא טוב, וזה מחייב דיון בנושא הלא-סגור של המכללות, של רמת עורכי-הדין היום, של תקופת ההתמחות ושל הפיקוח על ההתמחות. כל הדברים האלה, שמביאים לאותה "מלחמה" על הפרנסה, התחרות הקשה – הייתי אומר שהמלה "קשה" במובן הזה של התחרות בין עורכי-הדין היא מלה מאוד רכה. כל אלה, אני רואה בהם גורמים מרכזיים בירידת הרמה המקצועית, כן, גם לריבוי ההתדיינות ומה שמביא לסחבת בבתי-המשפט – אוהבים להגיד "התמשכות הליכים", אבל נדמה לי שזה כיבוס מובהק של המלה "סחבת"; מה שמביא לצדק מאוחר, וכבר נאמר לא פעם בבית-המשפט, שצדק מאוחר הוא צדק מעוות.
ולשאלה שעלתה פעם ופעמיים ושלוש, אני חושב שצריך לדון בה בכובד ראש – אם לא הגיעה העת לשאוב מעולם ההתעסקות ברפואה את הנושא של ההתמקצעות ושל המומחיות בתחומים שונים. לא כל עורך-דין צריך ו/או יכול, ו/או כדאי שהוא יעסוק גם בזה וגם בזה וגם בזה וגם בזה, וגם יופיע בבית-משפט וגם ייתן עצות וכל הדברים האחרים. אלה דברים שצריך לדון בהם.
לסיכום, אני מבקש, ודווקא ברוח הימים האלה – אולי לא רק רוח הימים האלה אבל רוח המושב האחרון של הכנסת – לקרוא לממשלה ולכנסת להדיר את רגליהן מהתערבות בענייניה הפנימיים של לשכת עורכי-הדין. הניסיון שנעשה השנה, דווקא בשנת בחירות למוסדות הלשכה, פעם אחת בהצעת חוק פרטית של חבר הכנסת כרמל שאמה, שזכתה לתמיכת הממשלה, אדוני השר, ואני שמח שהשכל גבר והיא נעצרה – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
היא לא נעצרה.
רוני בר-און (קדימה):
– – וגם בהצעת החוק הפרטית שלי, שביוזמת הממשלה כמובן נדחתה גם על-ידי הכנסת. פעמיים הצעת חוק, אחת נועדה לפגוע בפריפריה ואחת נועדה לעזור לפריפריה, אחת נועדה להביא לייצוג ראוי בלשכה, השנייה לעוות את המציאות הייצוגית בלשכה.
אני מציע לכנסת ולממשלה לתת ללשכה, בעניינים האלה, לנהל את ענייניה, כפי שהכנסת לא נוהגת או משתדלת לא לנהוג בעניינים פנימיים של הממשלה רגל גסה. כך לפחות היה מקובל, שהממשלה אינה נוהגת רגל גסה בענייניה הפנימיים של הכנסת. אני מציע לכולם להרגיע ולהירגע ולהשאיר לכל אחד לעשות בתחומו את שהוא יודע, ודאי יותר טוב מאשר – אני לא אומר מרביתנו, אני אומר כולנו. תודה רבה לך.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת יריב לוין – בבקשה, אדוני.
יריב לוין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת בר-און עשה כאן נאום על לשכת עורכי-הדין ולא הזכיר את המגאפון אפילו פעם אחת.
רוני בר-און (קדימה):
את מה?
יריב לוין (הליכוד):
את המגאפון, לא הזכרת אותו אפילו פעם אחת. אני אעשה את זה במקומך.
רוני בר-און (קדימה):
נדמה לי שאתה זה שלא השתמש בו. מי השתמש בו, אתה זוכר?
יריב לוין (הליכוד):
אני זוכר, לכן אני מתפלא שלא הזכרת. אל תדאג, אני אזכיר את מי שהשתמש בו, מבטיח לך.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, ראש לשכת עורכי-הדין, עורך-דין יורי גיא-רון, חברי הוועד המרכזי, המועצה הארצית, ראשי ועדי המחוזות וחברי הוועדים, נשיא לה"ב, עובדיה המסורים של הלשכה, אורחים נכבדים, חברות וחברי הכנסת, אנו מציינים היום מלאות יובל 50 ללשכת עורכי-הדין ומוקירים את תרומתה של לשכת עורכי-הדין לבניינה של מערכת המשפט הישראלית. אדוני היושב-ראש, זאת תרומה עצומה שאין לה תחליף והמשתרעת על תחומים רבים ומגוונים.
תרומתה של הלשכה מורגשת מדי יום ביומו כאן בכנסת, כאשר אנחנו שומעים את עמדותיהם המקצועיות של נציגיה בהתייחסם לחוקים ולתקנות המובאים לאישור הכנסת. העמדות שאנחנו שומעים מפרות את הליכי החקיקה ומאפשרות ליישם לקחים ותובנות שהם תוצאה ותולדה של הניסיון המעשי והייחודי שנרכש על-ידי אלפי עורכי-דין המתמודדים מדי יום עם היישום של החקיקה ועם המגבלות והצרכים שהיא מכתיבה, ומכאן גם יודעים אולי יותר טוב מכולם היכן נכון לשנות ולתקן.
ללשכה נציגים בוועדות הבחירה של שופטים, דיינים, קאדים מד'הב, קאדים ושופטים צבאיים – נציגים שמבטאים את קולם של עורכי-הדין, אשר אף בעניין זה יודעים, מכוח ניסיונם והופעותיהם בבתי-המשפט, לאמוד את הדרוש מאלה המבקשים להתמנות לכהונות רמות של שיפוט או כדיינים.
הלשכה עוסקת בהכשרתם של הבאים בשערי המקצוע ובהעמדת מערך רחב של השתלמויות, המעלות את רמתם המקצועית של עורכי-הדין. בד בבד היא מקיימת מערכת ענפה של כללי אתיקה ושל שיפוט משמעתי שיש בהם כדי להבטיח את טוהר המקצוע וכדי לספק לציבור הגנה ראויה מפני עורכי-דין שמעלו בשליחותם.
בצד תפקידיה הממלכתיים הרבים של הלשכה משמשת הלשכה גם כאיגוד מקצועי עבור חבריה וכגוף המקיים פעולות רווחה ואף סיוע לחברים הנקלעים למצב של מצוקה. כן, הלשכה היא איגוד מקצועי, גם עורכי-הדין זקוקים לאיגוד מקצועי, בוודאי במציאות הנוכחית של המקצוע.
כאשר הצטרפתי לפני כ-15 שנה לשורות לשכת עורכי-הדין, קיבלתי את מספר הרשיון 19128. היום, אדוני השר, רשיון מס' 57982 כבר ניתן.
היו"ר ראובן ריבלין:
המספר שלי הוא – – –
יריב לוין (הליכוד):
אני לא אנסה להתחרות, לא ברשיון של אדוני ולא של כבוד השר ולא של חבר הכנסת רותם, אבל אני יכול לומר, לפחות בהתייחס לנקודת הזמן שבה אני קיבלתי את הרשיון שלי, בשנת 1996, אז הצטרפתי לכ-20,000 עורכי-הדין שהתקבלו לשורות המקצוע ב-48 שנותיה הראשונות של המדינה, ואליהם נוספו כ-38,000 עורכי-דין בתוך 15 שנה. זהו מצב מסוכן, שלא תהיינה טעויות, הוא פוגע בראש ובראשונה בשירות הניתן לציבור. הוא מביא, בין היתר, גם להצפה של מערכת בתי-המשפט בהליכים משפטיים שראוי היה להימנע מהם.
אדוני השר, אני חושב ששנת היובל של לשכת עורכי-הדין חייבת להיות שנת מפנה בעניין הזה. זו העת להביא למליאת הכנסת הן את הצעת החוק הממשלתית והן את הצעת החוק הפרטית שגובשו על מנת להאריך את תקופת ההתמחות ולשדרג את מערך ההתמחות. עלינו לשקם את כבודו ומעמדו ואת איכותו של המקצוע, והדבר אינו סובל דיחוי נוסף.
אדוני היושב-ראש, מכובדי, הצעת החוק הראשונה שיזמתי כאשר נבחרתי כאן לכנסת, וזכתה לאישורה של הכנסת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת לוין, כמה זמן אתה עשית התמחות?
יריב לוין (הליכוד):
שנה.
היו"ר ראובן ריבלין:
יצאת עורך-דין מצוין.
יריב לוין (הליכוד):
לא בטוח. אתה יודע, על זה לא הייתי – – –
רוני בר-און (קדימה):
אדוני היושב-ראש, זה לא קנה מידה. אומרים על – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני יודע, אני יודע. אני לא שאלתי אותו שאלה שאני לא יודע את התשובה עליה. אני אף פעם לא שואל שאלות כשאני לא יודע את התשובה.
יריב לוין (הליכוד):
אדוני, אומר לך שיכול להיות שאם הייתי עושה שנתיים הייתי עדיין עורך-דין מצוין.
היו"ר ראובן ריבלין:
אין לי כל ספק. כל יום אנחנו לומדים, כל יום אנחנו לומדים.
יריב לוין (הליכוד):
אני מוכרח לומר שהבעיה היא בעיה אמיתית. היא בעיה קשה והיא מחייבת פתרון, בעיני – פתרון מיידי.
הצעת החוק הראשונה שיזמתי וזכתה לאישורה של הכנסת, נכנסה לספר החוקים, עיגנה בחקיקה את חובתה של לשכת עורכי-הדין להעניק סיוע משפטי למעוטי יכולת. אישורה של הצעת החוק, אשר הושג בזכות עבודה משותפת עם ראש הלשכה, עורך-דין יורי גיא-רון, היווה עבורי גם סגירת מעגל אישי: לפני כ-12 הקמנו, קבוצת עורכי-דין צעירים בראשית דרכם המקצועית, את סיעת מח"ץ, שפעלה במוסדות לשכת עורכי-הדין ופועלת בהם עד היום. התחלנו אז את פעילותנו וראינו כבר אז, בתחילת הדרך, ולמרות כל הקשיים שהיו לנו כעורכי-דין בראשית דרכם, את הצורך והחובה של הלשכה לגלות מעורבות חברתית כתנאי למעמדה וליכולתה להשפיע ולחזק גם את המקצוע ואת העוסקים בו.
כאשר כיהנתי כסגנו וכממלא-מקומו של ראש הלשכה לשעבר, ד"ר שלמה כהן – וכאן אני מקיים – אשר בהנהגתו הנחושה יצא אל הדרך פרויקט הסיוע המשפטי של הלשכה, פרויקט "שכר מצווה", זכיתי אף אני להיות שותף לבנייתו, ואני שמח על כך שהמלאכה הזאת הושלמה, כאשר הפרויקט עוגן במארג העשייה שבה חייבת – לא רשאית אלא חייבת – לשכת עורכי-הדין לעסוק על-פי חוק. זו הזדמנות גם להודות ולברך את כל אותם מתנדבים רבים, שבזכותם הפרויקט הזה צומח, ואני משוכנע, ימשיך לצמוח ולהציל אלפי אנשים מדי שנה.
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בדברי אלה הבאתי רק מקצת מעשייתה הענפה של לשכת עורכי-הדין ומתרומתו המיוחדת של ציבור עורכי-הדין לחברה בישראל. ראוי כי נזכור זאת כאשר מושמעים רעיונות המבקשים להביא לפירוקה של הלשכה, להחלשתה או להלאמת חלק מסמכויותיה. עצמאות הלשכה וחוסנה חיוניים לעצמאותו של המקצוע. אין אנו רוצים כי עורך-הדין המגן על לקוחו מפני המדינה יהא נתון למרותה ולשיפוטה בעניינים משמעתיים ומקצועיים כאחד. חוסנה של מערכת המשפט הישראלית, וכפועל יוצא חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית, תלויים גם, ובמידה חשובה ומכרעת, במידת עצמאותם של עורכי-הדין בעבודתם, במידת עצמאותו של המקצוע ובמעמדה העצמאי והחזק של לשכת עורכי-הדין. חובתנו, אם כן, לשמר עצמאות זו, לחזק את הלשכה ולקיים שיח ושיתוף פעולה הולם עם מוסדותיה ועם ראשיה.
מכובדי, אני מברך את כל העושים במלאכתה החשובה של לשכת עורכי-הדין ומאחל לכם המשך עשייה פורייה, למען עורכי-הדין, מערכת המשפט והציבור כולו.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה לחבר הכנסת יריב לוין, ואני מזמין את חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – את חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, יושב-ראש לשכת עורכי-הדין, עורך-הדין יורי גיא-רון, נציגי הלשכה, נבחריה, עובדיה, ברכות לכולכם, ברכות לכולנו ביום יובלה של לשכת עורכי-הדין.
לשכת עורכי-הדין בישראל היא מוסד ייחודי ומיוחד. זהו שילוב יוצא דופן בין התאגדות מקצועית לבין רשות ציבורית. מוסד שיש בו גם ממד חזק של אוטונומיה, אבל יש לו גם סמכויות על-פי דין. איזון מאוד עדין, שהצליח להישמר לאורך שנים ושחובה עלינו להמשיך לשמור עליו. בעניין הזה אמר דברים יפים ונכוחים חברי חבר הכנסת יריב לוין. אני לא אחזור על הדברים שאמר, אני רק אצטרף אליהם. אצטרף גם לדבריו של חברי חבר הכנסת רוני בר-און בעניין חובתנו בכנסת לשמור על לשכת עורכי-הדין מכל ניסיון לפגוע באוטונומיה שלה ולהתערב במנגנוניה הפנימיים בצורה מזיקה.
אבל, עמיתי חברי הכנסת, השאלות שלשכת עורכי-הדין צריכה לבחון ביום יובלה הן שאלות רחבות יותר. הן לא רק השאלות שנוגעות לעבודתה של הלשכה עצמה כמוסד, ואפילו לא רק השאלות שעומדות בפני עורכי-הדין כקבוצת בעלי מקצוע. חשבון הנפש, חשבון היובל, שהלשכה מחויבת לעשות היום ועורכי-הדין צריכים לעשות היום, הוא חשבון רחב יותר, שנוגע למצבה של החברה הישראלית, למקומה ולאתגרים שעומדים בפניה.
כולנו יודעים שהחברה הישראלית היא חברה שעברה משפטיזציה, והמשפטיזציה הזאת היא, בין היתר, ביטוי לחולשה מאוד גדולה של המערכת הפוליטית. לא אנשי המקצוע בתחום המשפט יכולים לתת תשובה לחולשה הזאת; זה אתגר גדול ורחב שעומד בפני החברה הישראלית בכללותה, אבל המצב הזה מציב בפני המשפט ובפני אנשי המשפט אתגרים רציניים וכבדים במיוחד.
אתחיל מאחריותו של המשפט. אחריותה של מערכת המשפט במצב שבו החברה הישראלית נמצאת היום היא אחריות כבדה מאוד. וזו אחריות מורכבת, נוכח הביקורות הרציניות על החולשות המבניות של מערכת המשפט: הביקורת הידועה על מידת שמרנותה של מערכת המשפט; הביקורת הידועה על מידת אי-השוויון שיש במערכת המשפט. כולנו רגילים לומר שכולם שווים בפני הדין. האומנם? האומנם דמותו של המשפט זהה כאשר מדובר בעשיר וכאשר מדובר בעני? נוכח אופיה זה של מערכת המשפט – ואני לא ארחיב בעניין הזה – האחריות שמוטלת על המשפטנים היא כבדה ורצינית במיוחד.
אחריות כבדה מונחת על בתי-המשפט, והאחריות הזו, גם היא נעשית מורכבת וקשה יותר כאשר בתי-המשפט עברו ועוברים עדיין דיאטה רצחנית, שהיא חלק ממדיניות כוללת של צמצום המערכות הציבוריות, צמצום השירותים הציבוריים. במערכת המשפט אנחנו רואים את התוצאות של המדיניות הפוגענית הזו בצורה קשה וחדה. נמצא אתנו יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת רותם, ובדיון האחרון שוועדת החוקה קיימה בעניין הזה, בהשתתפות נציגי השופטים, נאמרו דברים נוקבים, אני חושב שעל דעתם של רבים מאוד מחברי הבית – אני מניח רוב חברי הבית – בעניין הצורך, החיוניות, להפסיק את הדיאטה הרצחנית הזו ולתגבר את מערכת המשפט כדי שתעשה את התפקידים הרבים שמוטלים עליה.
ומבתי-המשפט ומאחריותם של בתי-המשפט אני מגיע לאחריותם של המשפטנים. למשפטנים בחברה שעברה משפטיזציה כזו ישנה אחריות גדולה במיוחד. יש להם כלי רב-עוצמה, ואת הכלי הזה הם צריכים לדעת לנצל. הם צריכים לדעת להשתמש בכלי הזה לתועלתה של החברה. כולנו למדנו בפקולטות למשפטים על עצמנו, עורכי-הדין – – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
לא כולנו.
דב חנין (חד"ש):
אני אומר לאורחים רק, רק לאורחים. חברת הכנסת יחימוביץ היא תוספת מעולה לדיון הזה, ואני שמח שלא כולנו פה עורכי-דין – אם כי, כמו שאמר חבר הכנסת יריב לוין, זה זמני. בקצב הנוכחי עוד מעט נהיה כולנו.
בכל מקרה, אנחנו למדנו, עורכי-הדין שבינינו, שעורכי-הדין אמורים להיות officers of the court. הייתי רוצה שהחינוך המשפטי שלנו יהיה כזה שנראה את עצמנו גם, במובנים רבים, כ-officers of society. כשאנחנו מסתכלים על התפקיד הזה שלנו במבט רחב, אנחנו חייבים לומר כמה מלים על המשבר של הדמוקרטיה הישראלית, על האיומים ההולכים ומתרחבים על המרחב הדמוקרטי שלנו – נושאים שנמצאים במרכז סדר-יומה של הכנסת, במרכזם של עימותים קשים שנעשים בכנסת, שקל מאוד לפתור אותם כעימותים פוליטיים, אבל הם לא עימותים פוליטיים רגילים, כי הם נוגעים לא בשאלות של איזו מדיניות אנחנו צריכים לנהל, אלא בשאלות של איך נראים כללי היסוד של העבודה שלנו.
האיומים על המרחב הדמוקרטי מציבים בפני המשפטנים שני אתגרים. אתגר אחד הוא האתגר של הגנת החירויות הליברליות. זה האתגר המוכר יותר לכולנו – זכויות דיבור, מחאה, הפגנה, פעילות, זכויות שמבחנן הוא, כמובן, לא במצבים המוסכמים, אלא דווקא במצבי המחלוקת הקיצוניים, כאלה שנמצאים בחברה הישראלית. כאשר הדיבור מקומם והמחאה מרגיזה, זה זמן המבחן של החירויות הליברליות והיכולת שלנו להגן עליהן. אבל דמוקרטיה איננה יכולה להסתכם רק בחירויות ליברליות; דמוקרטיה צריכה לתת מענה גם לזכויות חברתיות.
כתבתי לפני שנים רבות מאמר ביקורת על חיבורו הקלאסי של דה טוקוויל "הדמוקרטיה באמריקה", ונתתי לו את הכותרת: "אבל מהי דמוקרטיה בעולמה של פועלת טקסטיל?" אני מציע לכולנו לחשוב על השאלה הזאת מאוד ברצינות כשאנחנו מדברים על דמוקרטיה. כי אם הדמוקרטיה לא אומרת שום דבר לפועלת הטקסטיל בחייה, זו כנראה דמוקרטיה מאוד נכה, מאוד חלקית ומאוד חסרה.
דמוקרטיה – אנחנו למדנו מאריסטו – נבחנת לא רק מול דיקטטורה. הניגוד של דמוקרטיה אצל אריסטו הוא אוליגרכיה. האם אנחנו יודעים להגן על החברה הישראלית ועל הדמוקרטיה הישראלית מפני לחצים אוליגרכיים רבי-עוצמה שמופעלים בחברה הישראלית, וגם במערכת הפוליטית הישראלית, כולל אפילו בכנסת? זו שאלה גדולה.
אני מאוד מברך על פרויקט "שכר מצווה" של לשכת עורכי-הדין. אני מאוד מברך את חבר הכנסת לוין על החוק הראשון שהוא חוקק – שבינתיים התווספו לו חוקים רבים, שלא לכולם הסכמתי – אבל החוק הזה הוא חוק חשוב וראוי, ואני חושב שהעובדה – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
בהיותו משפטן דגול, הם כולם היו בתחום הדמוקרטי.
דב חנין (חד"ש):
אני מקווה כך. אני מאוד מברך את הלשכה, שידעה להוביל את היוזמה הזאת, ואני חושב שחשוב שהיוזמה הזאת תמשיך ותתפתח. עם כל החובות והמנגנונים שהחוק מייצר, בסופו של דבר ההצלחה של ביצוע הדבר הזה תלויה בהרבה רצון, בהרבה התגייסות ובהרבה שכנוע של הרבה מאוד עורכי-דין. הפרויקט הזה חשוב, כי הוא מסמן את אחריותה של הלשכה, את אחריותם של המשפטנים, לתקן במשהו את סוגי האי-שוויון הרבים שקיימים בחברה שלנו וקיימים גם במשפט שלנו.
אני רוצה לסכם ולומר, אורחים נכבדים, ציבור עורכי-הדין הגדול במדינת ישראל, שאני דווקא חושב שהעובדה שחינוך משפטי נעשה כל כך אוניברסלי היא ביטוי חיובי, היא נותנת עוצמה לחברה הישראלית. אני לא בטוח שכל מי שלומד משפטים צריך להפוך לעורך-דין. אני חושב שחינוך משפטי הוא כלי שיכול לסייע לאנשים במגוון של דרכים להתמודד עם הדרישות והצרכים של החברה המודרנית. אבל האתגרים, המשימות שעומדים בפנינו, המשפטנים בחברה הישראלית היום, כבדים, רציניים. יש לנו אחריות, יש לנו תפקיד. אני מאחל לכולנו, אני מאחל לכם, אני מאחל לחברה הישראלית, שלשכת עורכי-הדין ועורכי-הדין בישראל יוכלו לאתגרים הגדולים האלה. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אחריו ישיב השר.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יושב-ראש הלשכה יורי גיא-רון, נשיא לה"ב יהודה טלמון, היועץ המשפטי של הכנסת ידידי איל ינון, ועדים, ראשי הלשכה, אני מברכת אתכם במלאות יובל לייסודה של לשכת עורכי-הדין. נגזר עלי לייצג את המיעוט באולם הזה אשר לא למד משפטים ואינו נכלל באוכלוסיית עורכי-הדין.
בספר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" של דאגלס אדאמס, או באחד מהמשכיו, מוצגת תזה חלופית כיצד שגשגה ונולדה האוכלוסייה האנושית על פני כדור-הארץ. ובכן, מתברר שהתיאוריה שלפיה מוצאו של האדם מן הקוף אינה אלא שגויה, לפי "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". ביום מן הימים, בכוכבים האחרים, בחר המין האנושי להיפטר מכל המקצועות המיותרים על פני הכוכבים האלה, ועל ספינת חלל אחת גדולה העמיס עורכי-דין, עיתונאים, פוליטיקאים, אנשי יחסי ציבור, נפרד מהם לשלום והשאיר על פני הכוכבים האחרים אך ורק מקצועות יצרניים, ומאותה ספינת חלל קם המין האנושי בכדור-הארץ. זאת התיאוריה החלופית. אבל כמי שבימי חייה עסקה בשני עיסוקים ששייכים לאותה קבוצה המכונה לעתים בלתי יצרנית – עיתונאית בעבר וחברת כנסת בהווה – אני חייבת להודות שאם יש מקצוע אחד שחשבתי לעצמי שלו יכולתי לבחור בו כמשלח יד, ואיכשהו התגלגלו הדברים כך שלא הזדמן לי לבחור בו, הוא מקצוע עריכת-הדין והמשפטנות, שהוא בעיני אחד ממשלוחי היד – יותר ממשלח יד, מדובר בשליחות של ממש לעתים – שהייתי רוצה לעסוק בו.
אנחנו חיים במציאות מאוד מורכבת, מרובת רבדים, הן ברמה הפילוסופית, הן ברמה הפוליטית, הן ברמה הכלכלית, הן מבחינת מעמדו של אדם ומיהו בחברה שהוא חי בה. המציאות המורכבת הזאת יוצרת סיטואציה שבה לפרשני המציאות יש תפקיד מרחיק לכת, ואתם, במידה רבה מאוד, פרשנים של המציאות, מתווכים שלה וסוכנים שמייצגים גישות שונות בסיטואציות שונות. לגזור גזירה שווה על כל עורכי-הדין זה דבר בלתי אפשרי, מכיוון שיש סוגים כל כך רבים וכל כך מגוונים של מי שעוסקים במקצוע החשוב הזה. הם מייצגים אוכלוסיות כל כך שונות, תפיסות עולם כל כך שונות, של מהו הכוח בחברה, בידי מי נמצאת השליטה, למי שייכות הזכויות או למי מגיעות הזכויות – האם הן שייכות לציבור הרחב כולו או רק לקומץ שיכול להרשות לעצמו ליהנות משכירת שירותיהם הטובים של עורכי-הדין הטובים ביותר. ולכן, במציאות המורכבת הזאת, סוג הפרשנות שאתם נוטלים על עצמכם, ולפיה אתם בוחרים לחיות את חייכם המקצועיים, מעצב את דמותכם.
גם כמחוקקת בכנסת לא הייתי יכולה לחוקק בלי המשפטנים השותפים להצעות החוק, ממשרדי הממשלה, מהלשכה המשפטית בכנסת, מההסתדרות ומהעמותות החברתיות. אני חבה תודה גם לחברי עורכי-הדין במשכן הזה, שתמיד תמיד, גם אם דעותיהם שונות מאלה שלי, הפרשנות שלהם מוסיפה נדבך, מדויק, אחר, מאירה באור חדש את החקיקה ותורמת רבות לדיוני ועדות הכנסת ומליאתה.
הדוגמה הטובה ביותר נמצאת כאן לשמאלי בדמותו של יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין. נכנסתי לכהונתי כחברת הכנסת בשנת 2006, זה היה אחרי התבוסה המוחצת של הליכוד בבחירות; נותרו רק 12 חברי כנסת מסיעה גדולה ומפוארת, ומטבע הדברים חלק גדול ממי שהיו במפלגת השלטון והיו שרים התהלכו בבית הזה קצת אובדי עצות וחסרי דרך וחיפשו את מקומם; אחרי השררה שבשׂרות, מה כבר יעשו בוועדות הכנסת הרגילות. אבל נפלה לידי הזכות להיות בוועדת הכספים כאשר לשמאלי יושב אדם שהיה גם יושב-ראש הכנסת וגם שר, ולא היתה לו שום בעיה לבוא מדי בוקר לוועדת הכספים ולנעול אותה מדי ערב תוך שהוא משרת את הציבור באמונה ורותם את כישוריו – את כישוריך, אדוני היושב-ראש, סליחה שאני מדברת אליך בגוף שלישי.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא יכול להתערב, כי אני מנהל את הישיבה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
– – – ורותם את כישוריך המצוינים כעורך-דין להיות פרקליטו של הציבור, מייצגו של הציבור, סניגורו של הציבור. וראיתי את העבודה הזאת בפעולה, עד כמה הכלים המשפטיים, כשהם ניתנים בידיים של מחוקק חרוץ ומסור, עד כמה הם מועילים לציבור ועד כמה הם מועילים לחברה, וזאת בעיני באמת דוגמה ומופת.
עורכי-דין, יש להם תפקיד משמעותי ביותר בחברה. שומה עליהם להיות חוד החנית בחתירה לשוויון, להגינות, לשלטון החוק. עצם הרגישות לעוולות והכלים להתמודד עם עוולות ולתת מענה בכלים מודרניים ועדכניים, שבאים מהתחום של הכוח – לפעמים מהתחום של הכוח אל העולם של החולשה – עצם היכולת הזאת כבר נותנת בידיו של עורך-הדין כלים שאין בידיו של אדם שאין לו הכשרה משפטית. לכן, בעיני, עורכי-דין שנוטלים על עצמם שליחות ציבורית שחורגת מגדר עשיית הממון עושים מעשה חשוב ואפילו נאצל. בעיני, מעשה נאצל הוא לעורכי-דין לשרת בשירות המדינה, למשל.
לא מזמן הסתיימה שביתת הפרקליטים: 860 אנשים מוכשרים, חרוצים, שנותנים את חלבם ואת דמם בתנאים בלתי אפשריים לטובת הציבור, במשכורות זעומות ביותר או לכל היותר בינוניות, שנקטו צעדים ארגוניים כדי להשיב לעצמם את הכבוד התעסוקתי המינימלי. לשמחתי, השביתה הזאת הסתיימה בבוררות, שככל הנראה סופה יהיה טוב והיא עומדת להסתיים בימים אלה. אבל לקחת על עצמך להיות פרקליט בשירות המדינה – מדובר במשימה קדושה; בהגנה על שלטון החוק, על האינטרסים של המדינה, על חיזוק המדינה. יש כאן שליחות, ואני מכבדת את מי שבוחר לעבוד בשירות המדינה.
אני גם מכבדת מאוד את מי שבחרו בחיים משפטיים מקצועיים שאינם רק חתירה לממון אלא גם סיוע לחברה וניסיון לשנות את פני המציאות. אני רוצה לציין שלושה חברים שלי שמלווים את העבודה הפרלמנטרית שלי במסירות; אני מתייעצת אתם בעניינים אידיאולוגיים ומשפטיים כאחד שנוגעים לתחום החקיקה והם משפיעים עלי רבות. האחד הוא העורך-דין יובל אלבשן, שבחר בחיים של עורך-דין קהילתי, בדומה למה שעשה בשעתו נשיא ארצות-הברית היום ברק אובמה – עורך-דין קהילתי שבוחר לשרת יום-יום את החלשים ואת הנדכאים ביותר. עורך-דין נוסף שהוא יד ימיני בחקיקה לטובת זכויות עובדים הוא ערן גולן, אדם צעיר ומוכשר, שגם הוא יכול היה לעשות ממון רב אבל בחר להקדיש את עצמו לטובת עובדי קבלן והעובדים המנוצלים ביותר. ועורך-דין גלעד ברנע, שהוביל את העתירה בעניין הפרטת בתי-הכלא. שלושה אנשים שהם שותפים שלי לדרך, ואני מנצלת את ההזדמנות הזאת להודות להם באופן אישי. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. אין מוחאים כפיים בכנסת. בדרך כלל לא מוחאים כפיים כי חברי הכנסת יכולים לקבל ברצינות את מחיאות הכפיים. בבקשה, חבר הכנסת מיכאלי. כבוד השר ישיב.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני שר המשפטים, חברי חברי הכנסת, חברי עורכי-הדין, ברכות לרגל יובל ה-50 של לשכת עורכי-הדין. בכמה מלים, לשכת עורכי-הדין אכן הוקמה בשנת 1961, כגוף אוטונומי שמוסדותיו העיקריים נבחרים בבחירות דמוקרטיות על-ידי כלל עורכי-הדין, על-פי חוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א–1961, וזאת על מנת שתאגד את עורכי-הדין בישראל ותשקוד על רמתו וטוהרו של מקצוע עריכת-הדין.
הלשכה היא באמת תאגיד והיא עומדת לביקורת מבקר המדינה ולביקורת חבריה. הלשכה עברה, לפני הקמתה כלשכה סטטוטורית ב-1961, פנים שונות, ולבסוף, כאשר הוקמה כלשכה עצמאית כפי שהיא היום, כבר כמעט 50 שנה – אנחנו כרגע 50 שנה, אז זה שנת היובל – דואגת לחבריה לייצוג, לפעילות, למשמעת. אנחנו כחברים בלשכת עורכי-הדין יודעים, ומלווים את פעילותה של הלשכה ושל ראשיה, כל אחד לפי הוותק שהוא צבר שם, ורואים במקצוע של עריכת-הדין, כפי שהגדיר את זה בזמנו שר המשפטים דאז פנחס רוזן: הזרוע השלישית של עשיית הדין והצדק לצד הרשות המחוקקת והרשות השופטת.
אדוני היושב-ראש, כבוד לנו, מצד אחד, לציין את חג היובל של לשכת עורכי-הדין, אבל כפי שחברי קודם הזכירו, זאת באמת הזדמנות גם להסתכל לא רק על עשייתה המבורכת של הלשכה, אלא באמת היכן אנחנו צריכים לשים לב לדברים שקורים בשטח. והדברים, לצערנו, בשנים האחרונות, בולטים בצורה לא חיובית כל כך, ואני אעמוד על שני דברים שאני רוצה שנשים לב אליהם ביובל הבא.
נושא המתמחים הוזכר כאן על-ידי חברי, ואי-אפשר להתעלם מהעובדה שמצד אחד המכללות וגם האוניברסיטאות היום קולטות כמויות של סטודנטים למשפטים. השכלה משפטית היא ברוכה מאוד, אבל הציפייה שיש לכל סטודנט שהיום נכנס ללימודי משפטים היא שבשלב של גמר הלימודים הוא ייכנס להתמחות ולאחר גמר ההתמחות יתקבל כחבר לשכת עורכי-הדין. בואו נשים לב ונחדד את העובדה המתסכלת של אותו סטודנט שמגיע כבר לשלב של ההתמחות; כמה קשה לו, קודם כול, למצוא מקום להתמחות.
היו"ר ראובן ריבלין:
כמה מנוּעי התמחות יש בארץ? אתה יודע, חבר הכנסת מיכאלי?
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, כדי להתקבל היום להתמחות, ולא משנה באיזו מסגרת, אם מסגרת פרטית או מסגרת ממשלתית, סטודנט עובר תלאות של גיהינום, ואנשים נרשמים לפעמים שנתיים לפני להתמחות, ועושים כל מיני – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כמה מנועי, כמה אנשים יש בתור, שגמרו – – –
רוני בר-און (קדימה):
כל שנה מוסמכים 1,500, אפילו יותר – 2,500.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
מנועים אין, אדוני. למה? כי בסוף, לצערנו, הפתרונות שהמתמחים מוצאים כדי להיכנס להתמחות הם לא תקינים והם לא כשרים תמיד, ואני חושב שהרבה מאוד מתמחים היום נכנסים להתמחות בדרכים לא דרכים, העיקר כדי לסיים את ההתמחות.
ולכן צריכים אנחנו לחשוב על כך – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל ההתמחות היא בפיקוח של לשכת עורכי-הדין. הרי לא יכול אדם לבוא ולומר: עשיתי התמחות.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, זה על הנייר.
היו"ר ראובן ריבלין:
עורך-דין יכול להמחות, זאת אומרת לאמן, אחד או שניים.
רוני בר-און (קדימה):
– – – את הצעירים שם.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, על הנייר הלשכה מפקחת. הרי בפועל אי-אפשר לפקח על אלפי סטודנטים שנכנסים להתמחות, ולכן אני מציין את זה בכאב לב ביום החג הזה, כדי שנשים לב לאותם סטודנטים, שבאמת חלק גדול מהם משקיעים הרבה מאוד כסף והרבה מאוד זמן בשביל להשלות את עצמם שהם נכנסים להתמחות במשפטים, ובסוף, בדרך לא דרך, הם מתקבלים להתמחות, ומה קורה אחר כך? אנחנו רואים היום מה המצב בשוק העבודה כעורך-דין, ומגיעים לעורכי-הדין הצעירים שסובלים היום.
כדי להתקבל לעבודה סבירה במשרדים פרטיים או במשרדי ממשלה – אדוני היושב-ראש, אני העליתי זאת בכנסת כבר כמה פעמים: תנאי הקבלה במשרדי הממשלה, כמה בנציבות שירות המדינה היום מקפידים ומקשים על עורכי-דין צעירים להתקבל במערכות השונות של הממשלה. ובסוף אנחנו רוצים שיגדל לנו דור עתיד, דור המשך של משפטנים טובים.
אבל מה לעשות, אי-אפשר להחזיק אנשים באמת רק בתיאוריה כעורכי-דין, ובסוף הם מגיעים לתסכול ולתחרות מקצועית לא בריאה. כולנו שומעים היום, הן מפי השופטים והן מפי קולגות ותיקים, באיזו רמה אנשים, עורכי-הדין, מתנהלים היום, הן אחד כלפי השני והן כלפי המערכת המשפטית.
אדוני היושב-ראש, אין ספק שלשכה חזקה היא הכרח. אנחנו רואים את זה פה בכנסת, שאין דיון בחקיקה – במיוחד כחבר ועדת חוקה אני יכול להעיד על כך – אין דיון בחקיקה שלשכת עורכי-הדין לא באה, ולא מתייצבת, ולא מציגה את עמדתה בצורה נחרצת. ולפעמים אני אומר, אפילו האיפכא מסתברא של חקיקה הכי הגיונית שבכנסת מחוקקים, לשכת עורכי-הדין תורמת את חלקה, ולשכת עורכי-הדין היא שותפה פעילה ובכירה בחקיקת החוקים.
אני מאחל ללשכה, אדוני היושב-ראש, שאנחנו בכנסת ישראל קודם כול נחוקק חוקים טובים, ושיתוף הפעולה שבין כנסת ישראל כמחוקקת לבין לשכת עורכי-הדין כמסייעת לחקיקה תמיד יהיה לא רק ברוך, אלא גם לכיוונים חיוביים, הן חברתיים והן לשימורה של הדמוקרטיה במדינת ישראל.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. יש לי הכבוד להזמין את שר המשפטים לשאת את דבריו, וכמובן גם להתייחס לדברים שהעלו החברים.
בכנסת ישראל מכהנים 25 חברי כנסת בעלי השכלה משפטית. נדמה לי שכולם גם היו, או נמצאים, בלשכת עורכי-הדין.
רוני בר-און (קדימה):
כמה יש?
היו"ר ראובן ריבלין:
25.
קריאה:
20%.
רוני בר-און (קדימה):
אבל הם לא היו פה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אה.
רוני בר-און (קדימה):
אם הם היו פה האולם היה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
יש 40 תלמידי ז'בוטינסקי. באזכרה שלו באים 40 לאזכרתו. עשו חוק שאנחנו צריכים לעשות אזכרה.
רוני בר-און (קדימה):
אם לא היו מתקיפים אותם הם היו באים. אני מכיר אחד שאם לא היו מתקיפים אותו הוא היה בא.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא בא בטענות, אני רק באתי ואמרתי.
רוני בר-און (קדימה):
זה במקרה מי שעשה את החוק.
שר המשפטים יעקב נאמן:
חברים, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בכנסת כרגע נמצאים למעלה מ-40 חברי כנסת, והחברים היום – כן, בבקשה, אדוני.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת רובי ריבלין, ראובן ריבלין, גילוי נאות – חברי לספסל הלימודים בפקולטה למשפטים בירושלים – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מודה באשמה.
שר המשפטים יעקב נאמן:
– – חברי הכנסת הנכבדים, חבל שכל כך מעט חברי כנסת נוכחים עכשיו באולם, כי הדיון הזה, כפי שהדגישו חברי הכנסת שדיברו, יש לו חשיבות רבה לעבודתה של הכנסת, בסיוע של עורכי-דין בכל הוועדות.
היועץ המשפטי לכנסת עורך-דין איל ינון, ראש לשכת עורכי-הדין עורך-דין יורי גיא-רון, חברי הוועד המרכזי, חברי מועצת לשכת עורכי-הדין, עורכי-דין מן השורה שאני מכיר אותם פה – חלק גדול מהם. אני גם מודה באשמה – נשארתי חבר לשכת עורכי-הדין גם לאחר הצטרפותי לממשלה.
אני רוצה בראשית דברי לומר איזה דבר תורה שרלוונטי לדיון ולדברים שהושמעו פה היום. ביום הזה שבו הכנסת מציינת 50 שנה להקמת לשכת עורכי-הדין, ביום חגיגי זה אני רוצה לפנות לפרשת השבוע, לפרשת ויקהל, פרשה אשר בה מצווים בני ישראל לבצע את מלאכת המשכן במדבר. מילת המפתח המופיעה בפרשה הזאת הרבה פעמים היא המלה "לב": "חכמי לב", "חוכמת לב" וכיוצא בזה. המונח "לב" מופיע גם לגבי חושן המשפט. הכתוב מדגיש וחוזר ומדגיש שחושן המשפט – המשפט צריך להיות על הלב: "והיו על לב אהרן – – – ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד". מהו החיבור בין לב למשפט שהתורה מדגישה? לכאורה הדברים תמוהים, שהרי בדין אנחנו רגילים לשכל, לשיקול הדעת. אלא שבדין צריך גם רגש, בדין צריך שיהיה גם לב. יש לתת לכך חשיבות רבה.
הרמב"ם מדגיש את הצורך שמי שעוסק בדין יהיו בו תכונות חשובות כגון ענווה, אהבת הבריות, עין טובה ונפש שפלה. עלינו, בכנסת בכלל והעוסקים בעריכת-דין בפרט, לזכור תמיד את המעלות החשובות הללו, את הלב כיסוד להבנת המשפט וליישום המשפט.
אין מקום שבו הצורך בייעוץ משפטי בא לידי ביטוי יותר מבית-המחוקקים, וחברי הכנסת שהופיעו – כולל חברת הכנסת הנכבדה שאיננה משפטנית והדגישה את זה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ – הדגישו את הסיוע שהמשפטנים נותנים לכנסת בעבודתה. יושב-ראש הכנסת הזכיר שלמעלה מ-20% מחברי הכנסת הם משפטנים. כל הליך חקיקת החוקים מלווה באופן רצוף על-ידי הלשכה המשפטית של הכנסת ועל-ידי משפטנים מלשכת עורכי-הדין ומכל מיני גופים אחרים שמסייעים לכנסת בעבודתה.
היום אנחנו 50 שנה לאחר שהכנסת חוקקה את חוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א–1961, חוק שנתן ללשכה מטלות רבות מאוד. כפי שהדגיש חבר הכנסת יריב לוין, רק השנה הוספה מטלה שהלשכה מילאה בהתנדבות, של סיוע למעוטי היכולת. אני רוצה להדגיש שכאשר נחקק חוק לשכת עורכי-הדין בשנת 1961, אלה היו השנים הראשונות, כשמוסדות המדינה עדיין לא היו מגובשים דיים, וזה היה אחד החוקים שיצרו תשתית ציבורית ועקרונות לתפקוד של לשכת עורכי-הדין. טוב שהכנסת הסיקה באותם ימים שיש צורך לאחד את שני הגופים שעד אז עסקו בנושא: המועצה המשפטנית, שהיתה גוף סטטוטורי עוד מתקופת המנדט, ולשכת עורכי-הדין, שהיתה גוף וולונטרי.
אני כן רוצה להדגיש סעיף שעדיין הלשכה לא עומדת בו. מקום מושבה של הלשכה הוא בירושלים. אדוני יושב-ראש הלשכה, כאשר ביקשת ממני להופיע בלשכה אמרתי: אני אופיע רק איפה שכתוב בחוק – שמקום מושבה של הלשכה הוא בירושלים.
חקיקת חוק לשכת עורכי-הדין על-ידי הכנסת מעידה על כך שמדינת ישראל, גם באותם ימים שעסקנו בבניית המדינה ומוסדותיה, הבינה את הצורך החשוב בהגנה על האזרח ובייצוגו הבלתי-תלוי על-ידי עורכי-דין. חוק לשכת עורכי-הדין מכיל בתוכו את האיזון הראוי בין כלל הרשויות ואת היכולת להביא תחת קורת גג אחת את מקצוע המשפטנים במדינת ישראל.
פעילותה של הלשכה רבה: מתן סיוע משפטי לנזקקים ללא שכר בפרויקט החשוב "שכר מצווה", כפי שכבר הודגש כאן, החלק הנכבד של הלשכה בחקיקה, ייצוג ציבור עורכי-הדין בדיוני החקיקה בכנסת, יוזמות לשמירה על כבוד המקצוע, ומעל לכול – החברות החשובה של נציגי הלשכה בוועדות לבחירת שופטים ודיינים. רק ביום שישי האחרון היתה ישיבה של הוועדה לבחירת שופטים, ונציגי הלשכה לקחו בה חלק חשוב ומיוחד. לאחרונה גם, כפי שהודגש פה, הסיוע לנזקקים הוסף במפורש לחוק, אף-על-פי שהלשכה קיבלה על עצמה את הסיוע הזה בהתנדבות, וטוב שהדבר נכנס לחוק, כדי שנדע שזו אחת המטרות החשובות ביותר של הלשכה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לשכת עורכי-הדין צעדה כברת דרך מיום כינונה לפני 50 שנה, הביאה תמורות רבות למקצוע חשוב זה, אך עלינו לפעול רבות כדי שהיא תוכל להמשיך בפעילותה המבורכת, ולשם כך דיברו חברי הכנסת הנכבדים על כמה נושאים שחייבים לעסוק בהם.
חבר הכנסת רוני בר-און דיבר על תקופת ההתמחות וריבוי עורכי-הדין, על התמקצעות במקצוע. אחד התפקידים האחרונים שמילאתי בלשכת עורכי-הדין, לפני הצטרפותי לממשלה, כיהנתי כיושב-ראש ועדה שעסקה בנושא ההתמחות וחובת עורכי-הדין לעבור השתלמויות מקצועיות, והאפשרות שעורכי-דין, לאחר מילוי תנאים שייקבעו, יוכלו לקרוא את עצמם – דיברת על זה – מומחה לענף זה או למומחה ענף זה. אני לא רואה דרך שעורך-דין יוכל להיות מומחה לכול. מומחה לכול זה מומחה לכלום. אתה מראה לי: רק הקדוש-ברוך-הוא מומחה לכול. זה נכון. תודה רבה שהזכרת לי את זה, חבר הכנסת רוני בר-און.
היו"ר ראובן ריבלין:
אגב, הוא השופט העליון היחיד, כי אחרים הם שופטי בית-המשפט העליון.
רוני בר-און (קדימה):
על זה עוד יש ויכוח.
שר המשפטים יעקב נאמן:
חברי לשכת עורכי-הדין משמשים דוגמה ומופת לאזרחי מדינת ישראל כמי שמייצגים את מערכת המשפט. אני שמח שציבור עורכי-הדין במדינת ישראל, במקצועיות רבה, גם מנהל את השיפוט המשמעתי בתוך הלשכה ושומר על כבוד המקצוע ועל מערכת המשפט, שתקבל ייצוג של עורכי-דין ברמה גבוהה.
אין להתעלם מהבעיות שחברי הכנסת הנכבדים העלו. חבר הכנסת יריב לוין דיבר על הארכת תקופת ההתמחות. אני, בעוונותי הרבים, עשיתי שנתיים התמחות, ותראו מה קרה לי. איזה אסון... גם יושב-ראש הכנסת הנכבד עשה בזמנו שנתיים התמחות. התמחיתי אצל כבוד השופטת מרים בן-פורת, שתחיה ותאריך ימים. התמחיתי במשרד עורכי-דין, ולא קרה שום אסון כתוצאה מזה שעשיתי התמחות שנתיים, וגם שילבתי באמצע השנה לימודים לתואר מוסמך במשפטים, בתחום מקצועי.
חבר הכנסת דב חנין דיבר על הצורך לתגבר את מערכת המשפט, את מערכת השפיטה. אין ספק שזו אחת הבעיות המרכזיות שלנו, המצב של תיקים התלויים ועומדים, ואני בכוונה משתמש במלים "תלויים ועומדים", כי המשנה, בפרקי אבות, פרק ה', מדברת אלינו ואומרת שחרב באה לעולם בשל עינוי הדין, וחייבים בנושא הזה – ויושב-ראש ועדת חוקה, שכרגע לא נמצא פה, התחיל בדיון, ואני מקווה שיימשך.
חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אומנם את עדיין לא עורכת-דין – אני מדגיש את המלה "עורך-דין", כי לפי הקצב פה בכנסת יכול להיות שתצטרכי להמיר את דתך ולהיות עורך-דין – אבל אין ספק, וכאן אני בא לנקודה המרכזית: חינוך משפטי הוא חשוב ביותר, גם אם מישהו לא ממלא את התפקיד של עורך-דין שמופיע בבתי-המשפט או מייעץ ללקוחו, ולכן הריבוי הגדול של לומדי משפטים במדינת ישראל, בצורה שאין לה אח ורע בשום מדינה בעולם, הוא רצוי. מצד שני, אין זה רצוי ואין זה ראוי ואין זה מוסיף – מספר עורכי-הדין שרשומים כחברי הלשכה. משום שהמספר הזה, ואני אדבר על זה הערב גם באירוע המיוחד של לשכת עורכי-הדין בירושלים, הוא בלתי סביר לחלוטין וגורם לתקלות רבות ולהורדת רמת המקצוע. וכאן יש צורך לעשות שינויים, שלא אתעכב עליהם ברגע זה, אך יש לפעול בנושא הזה.
חבר הכנסת אברהם מיכאלי, הבעיה אינה מציאת מקום התמחות; הבעיה היא רמת ההתמחות והפיקוח על ההתמחות – – –
אברהם מיכאלי (ש"ס):
– – –
שר המשפטים יעקב נאמן:
אתה צודק, והא בהא תליא. אבל אני מדגיש: לא כל מי שגמר את הפקולטה למשפטים צריך להיות חבר בלשכה ולשמש כעורך-דין. זה אחד הדברים שבתפיסה צריך לשנות.
היו"ר ראובן ריבלין:
חוק חופש העיסוק מאפשר לו, כמובן. לא נעשה סלקציה.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אסיים, אדוני היושב-ראש, בדברי תודה לחברי הכנסת שהעלו את הנושא, ולך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תרשה לי, כבוד השר, לומר לך בקשר להערתך שמקום מושבה של לשכת עורכי-הדין הוא בירושלים, שהייתי לימים שר התקשורת בישראל, ואמרתי למנהל הדואר: אתה לא יודע שלפי חוק הדואר – גם למנהל הבזק, שלפי חוק הבזק, ההנהלה המרכזית צריכה להיות בירושלים. אמר: ראה, יש אמירה בתל-אביב האומרת כך: If you want to be holy, stay in Jerusalem, but if you want to become a human being, come to Tel-Aviv. לאמור: אם אתה רוצה להיות קדוש, תהיה בירושלים; אם אתה רוצה להיות בן-אדם – תהיה בתל-אביב. יש פה כל כך הרבה בני-אדם בירושלים, חברים. אפשר לבוא לירושלים. יש פה גם בני-אדם.
רוני בר-און (קדימה):
הממשלה מוכיחה ההיפך – יש היום משרדי ממשלה שיושבים בתל-אביב.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מוכרח לציין את שר המשפטים, שלא מקיים – אלא אם קוראים לו – אבל הוא לא מקיים ישיבות בלשכתו בתל-אביב.
רוני בר-און (קדימה):
לשבת בירושלים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
דור דור ודורשיו. נדמה לי שכל ממשלות ישראל חוטאות בעניין.
שר המשפטים יעקב נאמן:
הדבר הראשון שעשיתי בבואי למשרד המשפטים – ביטלתי את לשכת שר המשפטים בתל-אביב. אין מדינה בעולם שבמרחק שעה נסיעה מעיר הבירה שלה יש לשכות שרים. כשהייתי שר האוצר העברתי החלטה בכנסת, שחוץ משני משרדי ממשלה, שהמרכז שלהם הוא בתל-אביב, בעצם בתל-אביב ובבית-דגן – משרד הביטחון ומה שנקרא אז משרד החקלאות – אין לנהל לשכות שרים מחוץ לירושלים. אבל זה לא נושא שנוגע ללשכת עורכי-הדין. אני מקווה שלשכת עורכי-דין תמלא את החוק כפי שצריך.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לשר המשפטים.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אדוני, משפט אחד – בתודה לכל עורכי-דין במדינת ישראל שעושים שליחות נאמנה לשמירת מדינת ישראל כמדינת חוק ומשפט, כדי שהצדק ילין בה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לשר המשפטים. עד כאן בנושא ציון יובל, 50 שנה, ללשכת עורכי-הדין. אני עושה הפסקה לדקה, ונמשיך בסדר-היום. תודה רבה לכל חברי הלשכה בארץ ולכל האורחים.
Welcome to Jerusalem, welcome to our shrine of democracy, our parliament, the Knesset of Israel, and welcome to Israel.