קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
תוכנית שר החינוך לסיורי תלמידים בחברון
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, תוכנית שר החינוך לסיורי תלמידים בחברון – הצעות לסדר-היום מס' 5077, 5078, 5080, 5083, 5084, 5120, 5126 ו-5129. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. בבקשה. דב, בבקשה. חבר הכנסת חנין, בבקשה לעלות על הדוכן.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני שר החינוך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, השבוע, או יותר נכון בשבוע שעבר, למדנו ששר החינוך מוביל יוזמה חדשה, שעניינה הוספת ביקור בחברון לתוכנית הלימודים של תלמידי ישראל. במידה רבה המהלך הזה איננו מהלך מפתיע, ואפילו לא מהלך חדש. זה כמובן מהלך פוליטי. המהלך הוא מהלך פוליטי, כי הוא מכוון למחוק את "הקו הירוק", וכבר בגיל צעיר להסביר לתלמידי ישראל ברגליים שדין חברון כדין תל-אביב, וגם חברון היא חלק מהמדינה, ולכן ראוי שתלמידי ישראל יבקרו שם. זו התפיסה.
המהלך הזה של מחיקת "הקו הירוק", לא השר סער התחיל אותו. זה מהלך שמתבצע שנים רבות, ואני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, למרות כל המאמצים, המהלך הזה הוא מהלך שעד עכשיו נכשל. בתודעה הציבורית "הקו הירוק" לחלוטין קיים. הציבור מצביע ברגליו. ילדי ישראל לא יגיעו לחברון אם שר החינוך לא ייקח אותם לשם, או לפחות חלק גדול מילדי ישראל לא יגיעו לחברון אם שר החינוך לא ייקח אותם לשם. לכן המאמץ נמשך, וילדים הם היעד המועדף. מה נוח יותר מאשר להשפיע על תודעתם של ילדים?
אבל, עמיתי חברי הכנסת, מחיקת "הקו הירוק" היא מחיקת השלום והסיכוי לשלום. כי הסיכוי היחיד לשלום – – –
רונית תירוש (קדימה):
דב חנין, אתה חולק על זה שיש לנו זכות קניין במערת המכפלה? מה הבעיה?
דב חנין (חד"ש):
גברתי, אל תטיפי לי.
היו"ר אחמד טיבי:
חברת הכנסת רונית תירוש.
דב חנין (חד"ש):
אל תטיפי לי, במקרה ענף במשפחתי השתייך ליישוב הישן בחברון.
רונית תירוש (קדימה):
אתה חולק על זה?
היו"ר אחמד טיבי:
נא לאפשר לחבר הכנסת חנין להמשיך.
רונית תירוש (קדימה):
אתה חולק שיש לנו זכות קניין במקום?
דב חנין (חד"ש):
אל תטיפי לי.
רונית תירוש (קדימה):
אני לא מטיפה, אני שואלת.
דב חנין (חד"ש):
יפה, אז אני מייד אתייחס.
היו"ר אחמד טיבי:
אין לו זמן. אין לו זמן. יום ארוך היום.
דב חנין (חד"ש):
יום ארוך היום, אכן. מחיקת "הקו הירוק" היא מחיקת השלום, מחיקת הסיכוי לשלום, שהוא אפשרי רק בהסדר של שתי מדינות לשני העמים.
כמובן, יאמר פה שר החינוך, יש נימוקים דתיים, מקום קדוש, מערת המכפלה. כאשר יהיה שלום, אדוני השר – ואני מאחל לנו שיהיה שלום בין ישראל ופלסטין – אני משוכנע שבשלום כזה ישראלים ויהודים יוכלו לבקר ולהגיע למערת המכפלה, כפי שיוכלו להגיע למקומות קדושים אחרים. אני משוכנע שזה יהיה חלק מתנאים של הסדר שלום אמיתי.
אבל אתם יודעים מה, אדוני היושב-ראש, יש משהו חיובי בעצם בתוכנית של שר החינוך, כי כאשר יגיעו תלמידי ישראל לחברון הם יראו, כמו שאומר השיר המפורסם, את "כיכר השוק ריקה" ואת רחוב השוק ריק – –
דני דנון (הליכוד):
מערת המכפלה – – –
דב חנין (חד"ש):
– – כי האנשים שעבדו שם, שהיו להם חנויות שם, שהיו להם עסקים שם, גורשו משם. החנויות אטומות וסגורות, הרחובות אסורים לערבים. חשוב שתלמידי ישראל יראו את המציאות הזאת.
אני ועמיתי, חברי הכנסת מסיעת חד"ש, ביקרנו בחברון וראינו את המציאות הנוראה, הקשה הזאת. חשוב שתלמידי ישראל יראו איך נראה כיבוש בחיי היום-יום. חשוב שתלמידי ישראל יראו כמה כיבוש כזה הוא לא אנושי, לא סביר, לא אפשרי, מייצר שנאה, מייצר כעס, כמה הוא מחבל בעתיד שלהם, של כולנו בארץ הזאת. הם יראו את קבוצת המתנחלים הקיצונים, שאני מבין, אדוני השר, שאתה התארחת אצלם, או נפגשת אתם בזמן ביקורך בחברון.
היו"ר אחמד טיבי:
נא לסיים.
דב חנין (חד"ש):
גם אני ראיתי אותם ושמעתי אותם. שמעתי את הצעקות ושמעתי את הקללות וראיתי את השנאה. ראיתי שזו קבוצה שאין בינה לבין קידום הסדר באזור שלנו ולא כלום.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
דב חנין (חד"ש):
קבוצה של אנשים שפרובוקציה היא משלח ידם.
דני דנון (הליכוד):
גם בירושלים תתנגדו?
דב חנין (חד"ש):
אני מאחל לתלמידי ישראל שלא יצטרכו לראות את התמונות הקשות של הכיבוש, ולא יצטרכו להגיע לראות את המציאות הזאת, כי הכיבוש ילך לעולמו, ואנחנו נחיה בהסדר שלום של שתי מדינות לשני עמים, צדק ועתיד ואפשרות התפתחות ואושר לילדי ישראל ולילדי פלסטין כאחד. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת אברהים צרצור – לא נמצא; חבר הכנסת אופיר אקוניס – לא נמצא; חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הסכם זה הסכם וחוזה זה חוזה. והחוזה שעשה אברהם אבינו עם עפרון, שילם לו 400 שקל כסף עובר לסוחר; אז לא היה דולר אמריקני, אבל היו מטבעות זהב, וזה היה מוכר בכל העולם. בכל מקום השקל הזה, היה אפשר לסחור בו, כמו הדינר הירדני, שהיה מוכר כשהוא היה דינר זהב. אז לא הבנתי, מה קרה מאז? עם ישראל לא היה בעיר האבות, אבותינו ואבות-אבותינו? אנחנו צריכים את השר גדעון סער, שיהיה בריא, שהוא יצטרך להכריז שיש זכות לתלמידים להגיע לחברון? מה, אין זכות עצמית לכל אחד ואחד להגיע למקום, חבל האבות? אנחנו צריכים להילחם, על מה? לשכנע את מי? את דב חנין, את אחמד טיבי, שיש לנו זכות? אתכם לא צריך לשכנע בכלל.
יצחק כהן (ש"ס):
– – –
נסים זאב (ש"ס):
לפני הסכם אוסלו, לפני האינתיפאדה כמעט לא היה יהודי שלא היה מגיע לעיר האבות, לא היה מצב כזה. היום צריכים בחגים או בראשי חודשים, באירועים מיוחדים, כאשר הציבור מתארגן, וברוך השם, באים באלפים וברבבות – אם בפרשת חיי שרה, בשבת חיי שרה, שכולם באים להזדהות, באים למעלה מ-20,000, 30,000 איש. איזה עונג, איזה תענוג לראות את הציבור היהודי, את השושלת היהודית, את הערכים, את המסורת שלנו, את הזיקה שלנו. אז בא פה מישהו, מדבר אתנו על שלום, כאילו נסיעה לחברון – זה ישפיע על השלום עם הפלסטינים.
אני חוזר ואומר: מי ששומר על העם הפלסטיני זה אנחנו. בזכותנו יש עם פלסטיני, רק בגללנו. אחרת זו היתה ישות טרוריסטית. ואני אומר לך, מה שקורה בתימן ומה שקורה בתוניסיה ובלוב, זה יכול להתרחש גם ברמאללה. אם היום הצבא של מדינת ישראל לא היה באותם שטחים ובאותם אזורים, כל הערים האלה היו נהפכות להיות ערים של – כמו שיש "חיזבאללה" בלבנון, כמו שיש ה"חמאס" בעזה.
ולכן, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו מדברים על החייאת היישוב היהודי בארץ-ישראל, וחשבון הנפש של כל מה שנעשה על-ידי אונסק"ו, שמנסים להכחיש את ההיסטוריה היהודית, ומנסים לעוות את ההיסטוריה, שאנחנו כובשים, שאין לנו זכות האבות שלנו, הזכות ההיסטורית שלנו על ארץ-ישראל – –
היו"ר אחמד טיבי:
נא לסיים.
נסים זאב (ש"ס):
– – זה רק מפני שאנחנו לא יוזמים; אנחנו כל הזמן מובלים. לכן הגיע הזמן, ואני מברך את שר החינוך – –
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
נסים זאב (ש"ס):
– – שיזם את המהלך הזה כדי לחדש ולרענן את זיכרונם של כל ילדי ישראל, מי היו אבותינו ואיפה היו האבות אברהם, יצחק ויעקב.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת אורי אורבך.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, אדוני שר החינוך, אני רוצה לומר לך תודה בשם האבות ובעיקר בשם ההורים; בשם האבות והאמהות הטמונים שם במערת חברון, במערת המכפלה, ישני חברון, אבל בשם ההורים החיים היום, כי יש הורים ותלמידים – כשאומרים להם מערת המכפלה, הם חושבים על זכויות, ויש אחרים, כשאומרים להם מערת המכפלה, הם חושבים על כיבוש. כשלי אומרים קבר רחל, אני זוכר את התמונה שהיתה תלויה בכל בית, עוד לפני שחזרנו לשלוט בבית-לחם; ואחרים רואים פלסטינים. כשאני חושב על שילה, אז אני חושב על משכן, ואחרים חושבים על שטח C, שטח A, שטח B.
ויש הורים רבים בישראל – פחות במגזר הדתי ויותר במגזרים האחרים, אבל גם בציבור הדתי, שהם לא יגיעו לחברון, כי אומרים להם שחברון זה מקום מסוכן. אבל חברון היא לא מקום מסוכן; יש שם ערבים, חלק מהם מסוכנים. והעובדה שבמשרד החינוך – בתחילה בתור פיילוט, בתור ניסוי, ואחר כך אני מקווה שבכל המחוזות והמקומות – העובדה שניתנת אפשרות לתלמידי ישראל להגיע למערת המכפלה, ובהמשך, אני מקווה, לקבר רחל ולמקומות אחרים – –
היו"ר אחמד טיבי:
נא לסיים.
אורי אורבך (הבית היהודי):
– – היא דבר נפלא ומצוין, כי הורים רבים, באופן פרטי לא ייקחו את הילדים שלהם לשם, כי חוששים, כי הם לא יודעים איך להגיע, ואנחנו וילדינו – לא אלו שרגילים, כמו חלק מהמגזרים, שיש להם האפשרות, הם יודעים איך מגיעים למקום כמו חברון, אבל רוב ההורים בישראל לא יודעים או חוששים, או אומרים: זה רחוק.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
אורי אורבך (הבית היהודי):
העובדה שחברון, אדוני שר החינוך, תהיה קרובה להורים ולתלמידים, זוהי בשורה חשובה מאוד למערכת החינוך, להורים, לילדים ולתושבי חברון, ודאי היהודים.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כבוד שר החינוך, חברי חברי הכנסת, לפני כמה חודשים עמדנו כאן בכנסת ודנו בהחלטת אונסק"ו, שהחליט על קבר רחל, על מערת המכפלה, שהם מסגד; לא קברי אבות ולא מקומות קדושים, אלא מסגד. זאת היתה ההחלטה שלהם. ואז דיברנו שהמחאה על הדבר הזה – זה לא היה בכלל בשיח של סדר-היום הציבורי כאן בארץ; זה עבר בקול ענות חלושה, וגם כאן בכנסת היתה איזו הצעה לסדר-היום, לא הורחבה מעבר לכך. אף שאנחנו אמרנו שגם מיניה וביה, גם מי שטוען שזה מסגד – למה זה מסגד? זה מסגד כי זה קברי אבות, ואברהם אבינו, ואב גם של ישמעאל, קבור שם, אז איך אפשר לומר שזה מסגד וזה לא קשור וגם לא קדוש לעם היהודי? הרי גם אם זה מסגד בגלל קברי אבות, קברי אבות מפני שאברהם ויצחק קבורים שם, אבל ודאי גם לשיטת אלה שאומרים שזה מסגד זה צריך להיות גם קדוש לנו, כי זה קברי אבות שלנו, ועל זה אין חולק, גם לאלה שאומרים. אבל על זה לא היה דיון. וזה אולי באמת עונשנו, שגם כשבאים היום, ושר החינוך יוזם ביקור מרצון של ילדי ישראל בקברי אבות, גם על זה קם קול צעקה.
וכשאז לא ידענו לתת את המחאה ואת המלה הנכונה ואת הגיבוי הנכון להחלטה הזאת – ואנחנו צריכים לדעת, כמו שאמר חכם אחד: עם בלי עבר הוא עם בלי עתיד, ועם עם עבר גדול יש לו גם עתיד גדול. וכפי שגם נאמר, שעץ בלי שורשים באדמה הוא עץ ששרוע על האדמה; עץ שהוא בלי שורשים הוא לא נמצא באדמה, הוא שרוע על האדמה. השורשים של עם ישראל ושל ארץ-ישראל הם האבות והאמהות שקבורים בחברון. זה הדבר הראשון שנקנה על-ידי אבותינו בכסף מלא. הפרשה בחומש בראשית, בחיי שרה, מאריכה, עשרה פסוקים, בכל המשא-ומתן של אברהם אבינו, בקניין, ובסוף הוא אמר: אני לא רוצה את זה בחדרי-חדרים – לעיני כל עם ישראל, אני רוצה לקנות את זה בכסף מלא, שאף אחד לא יגיד, גם אחרי אלפי שנים, שזה לא שלנו.
למה קוראים לזה חברון? המלה חברון, כפי שמופיע במקורותינו – היא באה במקום שעם ישראל וארץ-ישראל חברו יחדיו. חברון – חברו יחדיו. זו המלה חברון. ככה שבאמת חברון זה המקום הראשון שלא ניתן בכלל לוויכוח על הקניין שלנו.
חז"ל גם אומרים שכלב בן יפונה, שהיה בין מרגלי הארץ, שהוא הראשון שנכנס לארץ כמרגל מטעם משה רבנו, כדי שאחר כך נכבוש את הארץ, דבר ראשון כשהוא הגיע לארץ-ישראל הוא מייד בא לקברי אבותיו בחברון, מפני שעמידה ליד הקבר זה לנגוע רגשית בשורשים. תלמידים שלא מודעים ולא מחונכים על שורשים אלו, שלא לומדים ולא מרגישים את התוויית ההיסטוריה של עם ישראל – משפט אחרון – הם גדלים רק על היסטוריה קצרצרה, שמתחילה במדינה שבדרך. אין להם כל אחיזה אמיתית בארץ וזה לא נקרא עץ מושרש. אנחנו חייבים, גם בוויכוח שיש לנו היום, חייבים רק להיתלות בעבר שלנו. תפיסה של 100 שנה או של מדינה בדרך, על זה יש כאלה שיבואו ויגידו: אנחנו נמצאים הרבה הרבה שנים קודם. אנחנו נמצאים מאות שנים.
לכן אנחנו אומרים, כמשפט אחרון, שאנחנו צריכים לדעת את זה; שהטיעון האחד והיחיד שיכול להתבסס ולהגיד לנו את הזכות הלגיטימית באמת זה לא רק על ההתבססות עכשיו, מייד, זה רק על ההיסטוריה, על השורשים שלנו. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך, חבר הכנסת מקלב. מכובדי השר, השר גדעון סער, שר החינוך – בבקשה, אדוני.
שר החינוך גדעון סער:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היה לפחות מצער מבחינתי לשמוע את חבר הכנסת דב חנין, שאני רגיל שיש נושאים שאנחנו לא מסכימים בהם ויש נושאים שאנחנו כן מסכימים, ויש הרבה נושאים שאנחנו לא מסכימים, אבל מדבר על חברון, מדבר הרבה על הנושא שנוגע לסכסוך, שזה בסדר, אבל לא אומר מלה אחת מה זה מערת המכפלה לעם היהודי. מלה אחת.
דב חנין (חד"ש):
לחלק האחרון של הנאום לא הקשבתם.
שר החינוך גדעון סער:
שגית גם בדברים אחרים. אמרת – הציבור מצביע ברגליו. אתה יודע מה הוא מצביע ברגליו? בכל שנה יש יותר מחצי מיליון יהודים שמבקרים במערת המכפלה.
דב חנין (חד"ש):
אתה יודע, זה תלוי בספירה.
שר החינוך גדעון סער:
בספירה של צה"ל, בספירה של צה"ל. עם כל הקושי ועם כל ההפחדות שאתם מפחידים אותם.
דב חנין (חד"ש):
אבל אלה אותם האנשים.
שר החינוך גדעון סער:
יותר מחצי מיליון בשנה. אז עם ישראל מצביע ברגליים. הוא מצביע ברגליים הפוך ממך וגם כשהוא מגיע לקלפי פעם בארבע שנים או שלוש שנים הוא גם מצביע הפוך ממך.
דב חנין (חד"ש):
את זה יהיה לו הזדמנות לתקן.
שר החינוך גדעון סער:
אתם הרי כל פעם מנסים וכל פעם לא מצליחים ולא תצליחו עד שלא תיתן את הדעת בדיוק לדבר הזה, של מה הקשר שלנו הרגשי, ההיסטורי, הדתי, הלאומי לחברון ולמערת המכפלה. ועדיין אפשר שאחרי זה אנחנו נחשוב בצורה שונה על פתרונות מדיניים. אבל נקודת המוצא היא כל כך משובשת, וכל הבהלה הזאת של – מה יקרה אם ילכו, יבקרו שם תלמידים, היא בעיני ניסיון למחוק היסטוריה, ניסיון לטשטש, ניסיון לעקור אותנו מההיסטוריה שלנו בארץ הזאת.
דב חנין (חד"ש):
אתם לא מוחקים אקטואליה?
שר החינוך גדעון סער:
אני מצטער שהיום לא הבאתי, אבל אני אביא את זה לג'ומס, ידידי, תכתובת שהיתה בין אלישע שפירא לבין בחור מ"השומר הצעיר" לפני 28 שנים על ביקורים של "השומר הצעיר" מעבר ל"קו הירוק" ומה נאמר על-ידי אלישע שפירא, עם העמדה המדינית. כי הרי אתה לא היית מעלה על דעתך אם היו מבקרים במקום קדוש למוסלמים, שיש בו רוב יהודי, להסתייג אפילו את ההסתייגות הכי קטנה.
ואי-אפשר לתאר את ההיסטוריה של העם היהודי בלי לתאר את חברון. אי-אפשר, גם אם מאוד מאוד רוצים. מקום שמלך בו דוד המלך לפני יותר מ-3,000 שנה, לפני שמלך בירושלים, ושם נמשח למלכות. דיבר חבר הכנסת מקלב גם בהזדמנות קודמת, קראתי עכשיו בפרוטוקול, וגם עכשיו על רכישת אחוזת הקבר במערת המכפלה על-ידי אברהם אבינו מעפרון החתי. באמת, הסיפור מסופר באריכות כל כך גדולה עם הצעה אחרת – בוא תקבור את שרה אמנו בינינו. והסיפור חוזר במהלך ספר בראשית, למשל, אצל יעקב אבינו. ומה הוא מבקש? "ועשית עמדי חסד ואמת, אל נא תקברני במצרים". ואחר כך, פעם נוספת בפרק מ"ט, בצוואה אל השבטים, הוא חוזר ומזכיר גם את בקשתו וגם את רכישת מערת המכפלה: "ויצב אותם ויאמר אליהם אני נאסף אל עמי, קברו אותי אל אבותי, אל המערה אשר בשדה עפרון החתי, במערה אשר בשדה המכפלה אשר על פני ממרא בארץ כנען אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרון החתי לאחֻזת קבר".
כשהייתי שם עם ידידי, סגן שר החינוך הרב מוזס, פגשנו בכניסה קבוצה של סטודנטים יהודים, אגב חילונים, כמעט כולם מאנגליה, שהגיעו לביקור במקום. הם הגיעו מאנגליה. יהודים מכל העולם במשך דורות נכספו למערת המכפלה. עכשיו אנחנו כאן – אנחנו לא נבקר במערת המכפלה.
לאיזה עם בכלל יש היסטוריה כזאת, שהוא יכול לגעת ממש בהיסטוריה שלו, באותם מקורות שבהם נוצר, והוא יגיד: אנחנו מוותרים על זה, אנחנו מוחלים על זה, כי יש ערבים שיש לנו אתם סכסוך על הארץ. והסכסוך הוא רק על חברון? הוא גם על ירושלים. הוא גם על העיר העתיקה.
אני חושב שהגישה הזאת, בדרך כלל, שמענו אותה מהפלסטינים והיה אותו ויכוח – אדוני היושב-ראש בוודאי מכיר – בקמפ-דייוויד בשנת 2000, עם יאסר ערפאת, שגם הכחיש את הזיקה של העם היהודי להר-הבית. הרי זה מאבק על הנרטיב שהעם שהיה פה והיה ריבון פה והוא העם היחידי בהיסטוריה של הארץ הזאת שהיה כאן ריבון, חוץ מאימפריות זרות. הרי גם אלה שמשתייכים לתנועה הלאומית הפלסטינית לא יכולים להצביע על פרק זמן אחר בהיסטוריה שהיתה כאן מדינה פלסטינית, כי פשוט לא היתה. פלסטין, זה היה השם שנתן בזמנו אדריאנוס לארץ-ישראל כדי לנסות למחוק את הקשר של עם ישראל לארץ-ישראל; למחוק את מה שמאפיין אותה, שאפילו כל מי שיקרא בקוראן יוכל להיווכח.
היו"ר אחמד טיבי:
במה להיווכח?
שר החינוך גדעון סער:
בהרבה מאוד סורות. אני אראה לך.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מקווה שלא תגיד על הקוראן, למשל, מה שאומרים בטעות הרבה אנשים, שאין אזכור של ירושלים.
שר החינוך גדעון סער:
זה לא אמרתי, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
לא, יש רבים שאומרים.
שר החינוך גדעון סער:
זה לא אמרתי.
יצחק כהן (ש"ס):
כתוב שארץ-ישראל לעם ישראל.
שר החינוך גדעון סער:
אבל הזיקה, הזיקה הזאת מוכרת אפילו בקוראן.
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו מכירים בכם, אתם לא.
שר החינוך גדעון סער:
לא שאנחנו מסתמכים על הקוראן, לנו יש התנ"ך.
יצחק כהן (ש"ס):
לא, לא, אבל שם כתוב שארץ-ישראל לעם ישראל.
שר החינוך גדעון סער:
נכון. בפעם הבאה שאני אופיע אני אאסוף סורות ואני אקרא את זה.
יצחק כהן (ש"ס):
הסורה החמישית.
שר החינוך גדעון סער:
כי אולי אז אני אוכל לשכנע יותר.
חיים אורון (מרצ):
בוא נסכם שזה יהיה בשעה יותר מוקדמת ביום רביעי.
שר החינוך גדעון סער:
אם פחות תעשו את דיון 40 החתימות, אז נוכל לעשות את זה בשעה יותר מוקדמת.
דני דנון (הליכוד):
תן לנו התראה, שלא נחמיץ.
מוחמד ברכה (חד"ש):
בלאו הכי הכנסת מתבטלת לשבוע שלם פעם בחודש.
שר החינוך גדעון סער:
על כל פנים, היהודים, חבר הכנסת חנין, במשך כל הדורות חיו בחברון כאחת מארבע ערים קדושות, גם בשנים שעם ישראל היה בגלות, למעט תקופה קצרה של פחות מארבעה עשורים, אחרי הטבח בתרפ"ט עד מלחמת ששת הימים, במשך כל הדורות. לא עלה בדעתם, גם כשהם הוגבלו על-ידי שלטון זר 700 שנה, מהמאה ה-13 עד אחרי מלחמת ששת הימים, והיו יכולים להגיע אך ורק עד המדרגה השביעית, לוותר על הזיקה הזאת, כי זה יסוד היסודות. ויסוד היסודות, מי שמוותר על כל הסמלים ועל כל הדברים הקדושים ועל ההיסטוריה שלו ועל העבר שלו ועל האבות שלו ועל המקורות שלו, אין לו שום סיכוי להחזיק בשום קו. זה בכלל לא עניין של קו או הסכם כי זה המאבק על הנרטיב.
ולכן, ההחלטה הזאת שלי שתאפשר, אני מאמין, לנוער להכיר את העבר שלנו יותר טוב, גם מבטיחה את העתיד, ולכן היא תבוצע בדיוק בדרך שזה נאמר, בתחילה במחוז ירושלים. כאמור, אנחנו לא נעסוק בכפייה על אף אחד. אני משוכנע ויודע שהביקוש יהיה הרבה יותר ממה שנוכל לבצע בשלב הראשון.
דב חנין (חד"ש):
– – –
שר החינוך גדעון סער:
אבל זה יקרה. ואתה צריך, חבר הכנסת חנין, לסמוך על כל בוגר של מערכת החינוך במדינה כמו מדינת ישראל – שהיא מדינה דמוקרטית ויש בה ויכוח על כל דבר, כולל על המהלך הזה – שידע לעצב את השקפת עולמו באופן דמוקרטי. הוא לא מגיע לקבוצה פוליטית. בכלל, זה לא שייך. מערת המכפלה זה מקום ששייך לכל עם ישראל, הוא לא שייך אך ורק למי שגר בחברון או גר בקריית-ארבע. זה דבר ששייך לכל עם ישראל, וכל אחד יוכל באופן חופשי לעצב את השקפת עולמו ולגבש את עמדתו, רצוי אחרי שידע את העובדות ההיסטוריות ומה הזהות שלו. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
מה אדוני מציע?
שר החינוך גדעון סער:
אני מציע להסתפק בדברי.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לאדוני. המציעים, דב חנין.
דב חנין (חד"ש):
מליאה.
היו"ר אחמד טיבי:
מליאה. נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
מסתפק.
היו"ר אחמד טיבי:
מסתפק. אורי אורבך.
אורי אורבך (הבית היהודי):
מסתפק.
היו"ר אחמד טיבי:
מסתפק. אורי מקלב.
אורי מקלב (יהדות התורה):
מסתפק.
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים להצבעה כי חבר הכנסת דב חנין – הצבעה. מי שבעד הוא בעד מליאה, מי שנגד הוא בעד הסרה והסתפקות.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 6
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 8
נמנעים – אין
ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
שישה בעד, שמונה נגד. ההצעה הוסרה מעל סדר-היום.