קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
הורים משלמים כסף לתלמידים מבוגרים כדי שישמרו על ילדיהם בבתי-הספר
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בהצעות לסדר-היום. הנושא הבא הוא הצעות לסדר-היום מס' 5038, 5048, 5057, 5065 ו-5072: הורים משלמים כסף לתלמידים מבוגרים כדי שישמרו על ילדיהם בבתי-הספר. ישיב, כמובן, סגן השר מוזס. מבחינת המתדיינים, ראשונת המתדיינים היא חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואחריה – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. רשומים גם חברת הכנסת עינת וילף וחבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, גברתי.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לאורך השנים מאז הקמת המדינה שימרנו ושיננו לנו כאזרחים ולילדינו כהורים את אמירתו המפורסמת של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון: "תדע כל אם עברייה שמסרה את גורל בניה לידי המפקדים הראויים לכך". אמירה זו לא נוגעת רק לשדה הקרב אלא גם למסגרת שבה חי החייל יום-יום לאורך שירותו. אמירה זו היתה והינה הביטוי המובהק מצד המדינה להבנה לחרדת ההורים לביטחונם ולשלומם של ילדיהם המתגייסים לצה"ל. מחויבות זו חקוקה בתודעת כל דרגי הפיקוד בצבא. היא מתקיימת הודות לאמצעים ולכלים שנועדו להבטיח את שלומו וביטחונו האישי של החייל הבודד, גם מפני הצקות, הטרדות או ניצול מצד חיילים אחרים. כמו כן, נקבעו נורמות ברורות, מחייבות, ודרכי ענישה על העוברים עליהן.
אך, לצערנו הרב, אדוני כבוד היושב-ראש, לא כך המצב במסגרת ממלכתית שאליה אנחנו שולחים את ילדינו מהגיל הרך, שם המציאות היא אחרת ושם כל דאלים גבר. אין כתובת מפני פגיעות והצקות לילדים מצד חבריהם האלימים, אין מעקב אחר התופעה, אין כמעט טיפול ראוי לבעיה החמורה שבה נתונים ילדים רבים, חסרי הגנה, והורים חסרי אונים ואובדי עצות.
ברצוני לדבר היום על תופעה חדשה שפשתה בבתי-הספר – תשלום "פרוטקשן" מצד הורים לילד מבוגר יותר מתוך מטרה שזה האחרון יגן על ילדם הנמצא בבית-הספר וסובל לא אחת הצקות חוזרות ונשנות מצד חבריו לכיתה או לשכבה.
וזה מה שסיפרה אם המשלמת דמי חסות עבור בנה: הגעתי למצב שהילד לא מוכן לצאת מפתח הבית, לא מוכן להגיע לבית-הספר – – –
היו"ר מגלי והבה:
יש לך הגיל, גברתי? זה מעניין.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
זה בעיקר בחטיבה התחתונה; ביסודי, בחטיבה התחתונה וכדומה.
היו"ר מגלי והבה:
פשוט שנדע איפה הבעיה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
לחלוטין אני מסכימה אתך, אבל זה לא פוסח על שום שכבת גיל, מסתבר. אז אחת האמהות מדברת ככה: הגעתי למצב שהילד לא מוכן לצאת מפתח הבית, הוא לא מוכן להגיע לבית-הספר, ואנחנו עומדים חסרי אונים מול המערכת. ניסיתי לדבר עם הילדים המציקים, ניסיתי להגיע ללב שלהם דרך ההורים שלהם, אך שום דבר לא עזר. מאחר שאני נותנת שיעורים פרטיים בשעות אחר-הצהריים, הגיע אלי ילד מבית-הספר, ילד שידעתי שהוא מקובל חברתית ושיש לו אמירה בבית-הספר. פתאום מצאתי את עצמי – כך היא מספרת – נחמדה אליו באופן מוגזם. הורדתי לו במחיר ונתתי יותר זמן, ובין לבין השחלתי משפטים כמו: אני מצפה שתעזור לילד שלי במצב של מצוקה.
חברים, אני חייבת לשתף אתכם שעצם קריאת עדויותיהם של הורים לילדים הנזקקים לשירות דוב מעין זה העביר בי צמרמורת. על פניו נראה שזו אפילו סצנה שלקוחה מאיזו סדרה כמו "הסופרנוס". האם ישראל מודל 2011, מדינה מפותחת ונאורה, אמורה לשבת בחיבוק ידיים ולתת לתרחיש כזה ממש לקרות מתחת לאפה? האם ננהג כאחרוני המאפיונרים ונעשה שימוש במושגים עברייניים – בואו נודה בכך – מובהקים, כשהקשר, למרבה האירוניה והצער, הוא מובהק וישיר לתלמידי בית-הספר, עתידה של מדינת ישראל? איפה בתמונה הזו צוות החינוך המתבקש?
אה, סליחה, שכחתי להגיד. אחיות בית-ספר כבר לא בנמצא וגם יועצות חינוכיות בחצי מבתי-הספר היסודי פשוט לא בתקן. האם הורה יידרש להיות מוטרד חדשות לבקרים בשאלות ביטחונו האישי של ילדו בשעה שבית-הספר, שאמון על התכנים החינוכיים של ילדינו, ייעדר מלעשות זאת? ובכלל, מה הוא המסר הבלתי-דידקטי בעליל שאנו משגרים לילדינו? אל תדאגו, אבא או אמא ישלמו דמי חסות לבריון התורן, והוא יתפקד כ-bodyguard לכל דבר?
תופעה מכוערת זו בעצם חושפת אמת כעורה עוד יותר: נגע האלימות בבתי-הספר עובד שעות נוספות באין מפריע, מטיל את חתתו על אלו הפגיעים ביותר, החלשים, ועולם כמנהגו נוהג.
איך שאני רואה את זה, המצב חמור יותר מכפי שאוכל לתאר.
היו"ר מגלי והבה:
– – – כי צריך לסכם.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
כן. כשאמא מספרת בהשלמה ובצער שפנתה לכל הגורמים האפשריים האמונים על שלומו וביטחונו של ילדה ועדיין פתרונות אין, אזי – דורשני. אחת הבעיות הגדולות שלנו כחברה היא שאנו לא מסיקים מסקנות ולא מפיקים לקחים. רק לפני זמן לא רב קראה מדינה שלמה על ילד בן 13 ששלח יד בנפשו לאחר שסבל הטרדות חוזרות ונשנות מצד חבריו לספסל הלימודים. מה שילד זה חווה בחייו רק האל יודע, אך מה שאנו למדים ממותו הוא עד כמה נגע האלימות מושרש בבתי-הספר בקרב ילדינו על בסיס יומיומי.
מחובתנו להנחיל ערכים לילדינו, הם דור המחר של ישראל, ערכים חיוניים שעליהם מושתתת תורתנו כעם, ערכים השמים דגש על חמלה ומתן סיוע לחלש, לחסר הישע. אם נתעלם במופגן מתופעה זו אנו עתידים לשלם מחיר כבד ביותר, שיורגש על בשרנו מהר מכפי שנחשוב.
ושני משפטים לסיום, אדוני היושב-ראש. עלינו לדעת מה הם האמצעים שנוקט משרד החינוך לבלימת התופעה החמורה הזו, מה הוא היקפה בכלל ומי הכתובת המטפלת הלכה למעשה במניעה, בבלימה ובענישה, אם בכלל. אנחנו לא יכולים לעבור לסדר-היום, ואני יודעת שיאמרו שזה עניין של זמן, של תהליך. אבל, חברים, אין הדבר סובל רוטינה, לא שנה, לא חומש ולא עשור. ואם לא ננקוט צעדים דחופים המתחייבים מן המצב, אנו במו-ידינו נגרום להרס גם של תלמידים רבים וגם של הוריהם.
מפאת חומרת המצב הכנסת חייבת לדון בכך דיון מעמיק. תודה, כבוד היושב-ראש, גם על תוספת הזמן.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היה לי חבר – ואני חייב לומר היה חבר, כי הוא נרצח לפני קצת למעלה משמונה שנים, בגבעה 26 בקריית-ארבע – שכל פעם שהיינו עוברים ליד רחוב דבורה הנביאה, רחוב הנביאים, הוא היה אומר: הנה משרד החומר. הוא היה קורא למשרד החינוך משרד החומר. אומר: ניפגש ליד משרד החומר.
אדוני היושב-ראש, שנים רבות עסקתי בחינוך ובהוראה. אני יכול לומר שבעיקר עסקתי בחינוך וגם בהוראה, בבחינת דרך ארץ קדמה להוראה. מערכת החינוך שלנו בשנים האחרונות עוברת תהליך מואץ של הלעטה של תלמידים ולא של חינוך. נקודה. אני שומע אנשים שמטיפים איך לחנך ומעולם לא ראו כיתה מבפנים, לא היו בבית-הספר, לא ראו את ההתנהלות שלו והם לא מבינים על מה מדברים. לפני כמה זמן דיברו פה על תקשוב, לחזק את התקשוב בבתי-הספר, כאילו אם אני אתן לו עוד איזה שכלול במחשב ועוד איזה קישור ב"פייסבוק", או עוד איזה מידע שינחת עליו מאיזה מקום בעולם, אני אמלא את משימתי החינוכית.
האלימות שנחשפנו אליה השבוע היא עוד קצה בקרחון הזה. אני לא בטוח שהגענו לסוף, אבל אולי מישהו פה יתעורר – ולצערי שר החינוך לא פה – – –
היו"ר מגלי והבה:
נמצא פה סגן שר החינוך – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
סגן שר החינוך יקירי, הרב מוזס.
היו"ר מגלי והבה:
אני גם מכיר אותו כאחד שגם רושם, גם יעביר לך תגובה וגם יעביר לשר החינוך.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני מאוד מקווה שהדברים יעברו לשר.
אני רוצה להתייחס למשהו אחד נקודתי. יש המון המון מה לומר, זה לא נושא לשלוש דקות, זה נושא ליום עיון בכנסת, לימי עיון בכנסת. הנושא הוא כאוב, הוא בנפשנו.
אני רוצה לדבר על מושג שנקרא אחוזי בגרות. ישנו אסון כזה שרובץ לפתחם של מנהלי בתי-הספר ושל מורים. אשתי, שצריכה לחזור עכשיו מחופשת לידה והיא מגישה תלמידות לבגרות, אומרת: אני שומעת שהתלמידה הזאת ככה – היא כבר בלחץ אם התלמידה הזאת תעבור את הבגרות, כי אז הם לא יקבלו מכסה לשנה הבאה לכיתה המיוחדת. ואז בית-הספר הופך להיות לא מחנך לתלמידים אלא משועבד להם, וזה אסון של חינוך. אם אין לך הצבת גבולות – הוא זה שמציב לך את האולטימטום: הוא לא יבוא, הוא לא ילמד.
המורים והמחנכים כבר מזמן לא מורים ולא מחנכים. הם צריכים לספק את אחוזי הבגרות. וכמו שאמר אותו חבר, נתנאל עוזרי, השם ייקום דמו: הפכנו להיות ממערכת חינוך למערכת של חומר. האלימות כלפי תלמידים, האלימות כלפי מורים, היחס המזלזל, שעת הוראה היא לא שעת הוראה – הכול מתחיל מהסתכלות לא נכונה מה תפקידו של בית-הספר, שצריך לשנות את שמו לבית-חינוך, קודם כול.
משפט אחרון, ברשותך: אני מציע שלמשרד החינוך יהיה סולם, מדד נוסף שבו ימדוד את בית-הספר: האם בית-הספר עושה פעולה חינוכית עם תלמידיו – אם הוא לוקח תלמיד במצב x ומעביר אותו למצב אחר במשך השנים שהוא נמצא אצלו, ולא רק ציונים במתמטיקה ובאנגלית. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. הייתי מייעץ לך, יש לך אפשרות להגיש הצעה לסדר-היום על חשבון הסיעה, עשר דקות, וגם לפנות בהצעה רגילה בוועדת החינוך.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יום אחד מימי שלישי, דיון מלא, רציני, עם שר החינוך.
היו"ר מגלי והבה:
אני אומר ונותן לך את הכלים, כי הכנסת מעולם לא חסמה בפני אף אחד את האפשרות לדון בכל נושא שהוא רוצה. בבקשה, גברתי, חברת הכנסת עינת וילף, שגם היא תתייחס לנושא, ויהיו עוד אחרים.
עינת וילף (העצמאות):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, השר, חברי חברי הכנסת, מתי פונים אנשים לדמי חסות – כמובן, אלה שיטות שאנחנו מכירים מהמאפיה, מהסרטים, בתקווה שאך ורק מהסרטים. מתי פונים לשיטה הזאת? פונים בסיטואציה שהתחושה היא שאין דין ואין דיין, שמערכת החוק לא פועלת, ולכן כל אחד בעצם נדרש לדאוג לעצמו, למצוא את הדרך שלו להגן על עצמו, ואז התופעות האלה פורחות.
קשה לדעת מה ההיקף של התופעה הזאת, אבל אין ספק שהיום הורים בהרבה מקרים מרגישים שהילדים שלהם אינם מוגנים בבית-הספר – דרך אגב, הרבה הורים אפילו לא יודעים מה הילדים שלהם עוברים בבתי-הספר, הרבה מהילדים לא רוצים לספר; הם מרגישים שהם צריכים להגן עליהם, כי כבר אין להם על מי לסמוך. כתוצאה מזה יש תופעות לא פחות חמורות, לפעמים הורים שנוהגים בצורה לא ראויה כלפי בית-הספר, מתוך תחושה שהם חייבים להגן על הילד. ואז יש גם התופעה הזאת של דמי חסות.
הפתרון הוא בסופו של דבר הפתרון הפשוט, אך המאוד לא קל, והוא של החזרת החוק והסדר לבתי-הספר. זה הדבר היחיד שמוביל לזה שתופעות כאלה הולכות ונעלמות. ילדים לא צריכים לשמור על ילדים אחרים. לתת פרס לבריון שהוא ישמור עלי מפני הבריון האחר, רק מחריף את התופעה. בסופו של דבר אין דבר שמגן על ילדים טוב יותר ממורים שיש להם סמכות, ממערכת שיש לה כללים, מבית-ספר שיש בו חוק וסדר, כמו בכל מערכת מתפקדת, שאז התופעות האלה נעלמות ממנה.
ולכן, הפתרון בדברים האלה הוא פתרון שגם מתאים להרבה דברים אחרים: להשיב למורים סמכויות שנלקחו מהם – חלק מהעבודה הזאת נעשתה – שהכללים בבית-הספר יהיו כללים ברורים, שיהיה ברור מה מותר ומה אסור. דיברנו על אלימות, לא רק פיזית, אלא גם אלימות נפשית, התעללות, חרם. אלה דברים חמורים. שיהיה ברור מה הסנקציות במקרה שהדברים האלה קורים. ובעיקר, יש תלמידים שההתנהגות שלהם, האלימות, הבריונות – אין מקום להבנה ואין לה מקום בבית-הספר.
ולכן, במקום לתת פרס לבריונים, במקום לאפשר להם להרוויח מהבריונות שלהם בצורה של דמי חסות, צריך להבהיר להם שההתנהגות שלהם לא תהיה מקובלת בבית-הספר, ואם הם לא יתנהגו בהתאם, מקומם גם לא יהיה בבית-ספר; לא זה, במקום אחר. כי בסופו של דבר אנחנו צריכים להגן על הרוב המכריע של התלמידים, אלה שרוצים ללמוד, אלה שהוריהם שולחים אותם בידיעה שהם הולכים למקום שצריך להיות מוגן. הזכות הגדולה ביותר של כל תלמיד היא הזכות ללמוד בביטחון בבית-הספר. זו הזכות הכי חשובה, ועל הזכות הזאת צריך להגן באמצעות כללים, חוק, סמכויות, והרחקה מהמערכת של מי שאינו מתאים. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחברת הכנסת עינת וילף. חבר הכנסת אורי מקלב – לא נמצא כאן. אני מזמין סגן השר אליעזר מוזס. עד שיגיע למקומו אני אברך אותו על כך שזו פעם ראשונה שלי, כיושב-ראש, ואני מניח להרבה חברים, שהוא משיב לנו כסגן שר. ראינו את הפעילות שלך – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
פעם שנייה היום.
היו"ר מגלי והבה:
פעם ראשונה מבחינתי. אני רוצה להגיד לך שהכרתי אותך כשהיית בצד שלנו, עכשיו נראה אותך כשאתה בצד השני, ואני סומך על מה שאתה עושה. בבקשה.
סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:
אדוני היושב-ראש, תודה על ברכותיך, אדוני השר, ידידי אהרונוביץ, שעכשיו מייצג את הממשלה בשולחן, גברת אורלי לוי אבקסיס, עינת וילף, מר מיכאל בן-ארי, שמעתי את דבריכם והנה דברי תשובתי: אחרי בדיקה שנערכה על-ידי מנהלת מחוז תל-אביב במשרדנו, גברת דלית שטאובר, ודיברתי אתה אישית, עולה כי המקרים שתוארו בכתבה בעיתון "חולון בת-ים" לא הובאו מעולם בפני גורמי המקצוע במשרד החינוך.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
כי הם לא רושמים אותם, המנהלת לא מעבירה אותם הלאה. תאמין לי, מניסיון.
סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:
לעומת זאת, המקרה הפרטני של אותה אם שרואיינה ב"גלי צה"ל" נבדק, ונמצא כי הטענה על תשלומי חסות, קרי "פרוטקשן", אינה נכונה מיסודה. את זה קיבלתי מגברת דלית שטאובר, מנהלת מחוז תל-אביב.
משרד החינוך רואה במקרה שבו הורה משלם לילד בוגר כדי שיגן על ילדו מקרה שאסור שיקרה. על-פי תפיסת העולם של אנשי המקצוע במשרדי, האנשים הבוגרים בבית-הספר הם האחראים לשלומם ולביטחונם של התלמידים. תפקיד זה אסור שיוטל על כתפי תלמידים אחרים, גם אם הם אחים בוגרים.
משרד החינוך מבצע עבודה מערכתית ומקיפה בחולון בתחום מניעת אלימות. במערכת החינוך בעיר חולון ישנה ערנות גדולה, ומתבצעות פעולות רבות להגברת המוגנות של התלמידים. צוות המורים ואנשי המקצוע לוקחים אחריות לשמירה על מוגנות התלמידים.
ברצוני להדגיש ולפנות מעל במה זו להורים אשר נתקלים או נתקלו במקרים חמורים מסוג זה: לפנות למשרד החינוך. אנשי המקצוע במשרד יטפלו בנושא במלוא החומרה ולאלתר. זוהי תשובת משרד החינוך.
בנימה האישית, זו תשובתי למה שדיברו כאן על משרד החינוך ועל כל הנושא הזה, אז אני באמת הייתי מציע, צריכים להקדיש לזה לא רק שעה אלא ימים או אפילו שבוע חינוך בכנסת. אבל, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם, הייתי חבר בוועדת החינוך, והיו דיונים, ואני התפלאתי לראות שבדיון על משק הגז בוועדת הכלכלה – גם שם הייתי חבר – היו פי שלושה וארבעה חברי כנסת מאשר בנושא החינוך. וזה גם מקרין לילדים ולתלמידים כשהם רואים מה יותר חשוב אצל ההורים – הכסף, הגז, או החינוך; וזה מקרין גם בכל התחומים. כאשר אתה מעלה, מציף את הבעיה על סדר-היום ורואים שזה בוער בעצמותינו, אז ההתייחסות אחרת לגמרי מאשר המצב שהוא כפי שתיארתי לכם. אבל את זה אני אומר בנימה האישית, ואני באמת תומך בכך שצריך להתקיים איזה דיון מעמיק – – –
היו"ר מגלי והבה:
אני מציע לוועדת החינוך.
סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:
לוועדת החינוך, אבל שיבואו באמת, שישתתפו בוועדת החינוך.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
למה לא דיון במליאה? למה לא דיון במליאה?
היו"ר מגלי והבה:
איך שאתם רוצים, אבל אם רוצים – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
במליאה. במליאה.
היו"ר מגלי והבה:
במליאה. תיכף אני אשאל. סגן השר מציע מליאה או ועדה?
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
– – –
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
– – –
סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:
במקרה הזה אין מקום לדיון, במקרה הספציפי הזה, כי המקרה הזה לא היה ולא נברא. דיברתי היום עם גברת שטאובר.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
לא. היא לא נרשמה. זה לא אומר שהיא לא התרחשה.
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת אבקסיס.
סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:
מה זאת אומרת לא נרשמה? למה לא נרשמת? צריך להביא את זה לגורמי המקצוע.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
כי המנהלות רואות פגיעה במערכת כשהורים מתלוננים.
היו"ר מגלי והבה:
הנקודה ברורה. אדוני מציע ועדה ונראה מה האחרים חושבים.
סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:
אני מציע ועדה, בהחלט. אני מציע ועדה ומשם זה יכול להגיע הלאה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה, אדוני סגן השר. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס דורשת מליאה, אני מניח. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מליאה.
היו"ר מגלי והבה:
מליאה. חברת הכנסת עינת וילף.
עינת וילף (העצמאות):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
מליאה. אוקיי. אם כך, עמדה אחרת של חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – –
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת שאם בית-הספר שאמור להיות בית בטוח של כל תלמיד, שולטות בו הבריונות והאלימות – לא יהיו לא הישגים ולא בטיח בסוף. קודם כול ביטחון בבית-הספר. אם אין ביטחון לתלמיד, אם הוא איבד את תחושת הביטחון, לא יהיו לא הישגים, לא ציונים, לא כלום.
שנית, מה המסר, מה המסר מה"פרוטקשן", מה המסר מההפרטה? שכסף משתלם. בכסף אתה מהגן על עצמך ועל הבן שלך. בכסף אתה קונה – – –
היו"ר מגלי והבה:
מגן. מגן. מגן על עצמך.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
מגן. שוּ קֻלְתְ אַנַא?
היו"ר מגלי והבה:
מהגן.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
מגן. בסדר גמור. מגן.
היו"ר מגלי והבה:
אני לא מורה לעברית, אבל חובתי – – –
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
יופי. לא, אני שמח שתיקנת אותי.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אני לומד. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שכל המצב הזה – אני מכיר כמורה, כאשר הייתי בבית-הספר, מורי בית-ספר אחר שילמו למישהו כדי שהוא יהיה שומר בפתח בית-הספר. משום שעד עכשיו – למי שלא יודע – אין שמירה בבתי-הספר הערביים. אין שמירה. אז הם שילמו מכספם כדי שמישהו ישמור עליהם, גם מהתלמידים או מההורים, אני לא יודע.
אז בסוף, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאת המציאות העקומה צריכים לשנות, ובית-הספר, צריכה להיות בו אווירה בטוחה לכל תלמיד.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. יש לנו הצעה למליאה או ועדה, או הסרה – אחר כך נראה. אם נעבור במליאה אז אין צורך בהצבעה שנייה.
קריאה:
– – – השר לוועדה, כן?
היו"ר מגלי והבה:
אני מניח שסגן השר, אין לו ברירה אלא ללכת על מליאה. בואו נעבור להצבעה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
– – –
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
– – – מליאה – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
שנייה, למה אתה אומר שלא יהיה – – –
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
לא יהיה, אורלי, כי מליאה זה שלוש שנים עד שזה – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אף-על-פי שבפרוטוקול שלושה חודשים – – –
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת לוי אבקסיס, השר מנסה לתרום לך מניסיונו.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
לכן אני מקבלת את ניסיונו – – –
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
אני אצביע אתך – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אני יודעת שהוא רוצה את טובת העניין.
היו"ר מגלי והבה:
רק בשביל להבהיר לאלה שלא הבינו על מה אנחנו מדברים. ישנן הצעות לסדר-היום בתור, שיכולות לחכות שנה ושנתיים, אפילו אני בטוח שיש נושאים עוד מהכנסות הקודמות.
ממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:
נכון.
היו"ר מגלי והבה:
כי אין זמן להספיק את כולם.
אנחנו מצביעים. מי שבעד – יהיה בעד ועדה, ומי שנגד – הסרה.
סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:
– – – כמו עכשיו, מליאה ריקה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
לא – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מה את אומרת, אורלי?
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
ועדה. ועדה.
היו"ר מגלי והבה:
בסדר, כולם סיכמו, חבר הכנסת – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
יש פה שר וסגן שר, ושניהם אומרים ועדה, אז אנחנו – – – את בעלי הניסיון.
קריאות:
– – –
הצבעה מס' 13
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 8, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שההצעות לסדר-היום תעבורנה לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה לכם.