קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום ההסתה של אזרחים בישראל נגד המדינה היו"ר אורי מקלב: אנחנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום, הצעה מס' 5068: ההסתה של אזרחים בישראל נגד המדינה, של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי; הצעה רגילה לסדר-היום. לאחר מכן בפנינו עוד הצעה, של חברת הכנסת חנין זועבי. לרשותך, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, עשר דקות. בבקשה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, מי זוכר את השם בכור ג'אן? כיוון שאני מעריך שבמליאה הזאת אין מי שזוכר – אתה זוכר, אדוני חבר הכנסת מיכאלי? גרוזיני, ובן העדה. אברהם מיכאלי (ש"ס): – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): מכיוון שהוא בן העדה, חבר הכנסת מיכאלי מכיר אותו. הוא היה איש מוכר ופעיל בקרב העדה הגרוזינית. אברהם מיכאלי (ש"ס): מכיר את משפחתו, משפחה מאוד יקרה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): משפחה יקרה, משפחה של נדבנים, משפחה פעילה בקרב הקהילה. בכור ג'אן חזר במוצאי-שבת, 9 באוקטובר 2000, עם אחיו ממצוות ביקור חולים בצפון. כשהם עברו מתחת לגשר ג'סר-א-זרקא הושלכו עליהם שתי אבנים. אחת האבנים פגעה בחזה של בכור ג'אן המנוח, שהובא לבית-החולים ונהרג. ועדת-אור, שחקרה את אירועי אוקטובר 2000, בקושי עסקה בו. זה היה משהו שולי לחלוטין. ועדת-אור, שלטעמי ועמדתי, במקום לעסוק בעניין עצמו, בתופעה עצמה של המרדה, של מרידה נגד מדינה, עסקה בדברים שהם סוג של מיתוס. איך אמר לי היום פה ד"ר מוטי קידר? לערביי ישראל קוראים ערביי העולם, "ערב אל-זבידה" – ערביי השמנת. יש להם פה כל טוב: חיים גם כביכול בארצם, גם בדמוקרטיה, גם יש להם כל טוב. אין כזה דבר לערבי הממוצע. היום אני רוצה לדבר על הכתובת, אדוני השר, על הכתובת על הקיר לוועדה הבאה, והכתובת הזאת, לצערי הרב, מהבהבת באורות שצריכים להעיר את כולנו, אבל אנחנו מעדיפים להירדם, אנחנו מעדיפים להתעלם. מי צריך להתעסק בבעיה? מי צריך לנגוע בתפוח האדמה הלוהט? והתופעה מחריפה מעת לעת, הן באמירות, הן במעשים. מדינה מתוקנת, ריבונית, דמוקרטית אני רוצה להזכיר, לא היתה יכולה להרשות לעצמה תופעות כמו שאני הולך לתאר. אני הולך להתמקד, אולי בלי להתייחס לתופעות לא שוליות כמו עסאם מח'ול, שאנשי בל"ד מסביבו מגינים עליו – מקיים מערכת ריגול בתוך המדינה. אני לא אדבר על עזמי בשארה, שהשבוע פה קואליציית האויבים שלנו בכנסת הגנה עליו בחירוף נפש, בלי בושה, בלי בושה. במקום להסתתר מתחת לשולחנות, הם באים ומגינים על אדם שישב פה וכיוון טילים לעבר אזרחי ישראל, ועוד מעזים להגיד שמגיע לו כסף; הם לא מתביישים. הם שמים את עצמם בשורה אחת, כי הם יודעים שהמערכת השלטונית בישראל לא תיגע בהם, לא תעיר להם, לא תאמר להם כלום. אנחנו דמוקרטיה – שנותנים להם לחסל אותנו, אגב, ואותם. כי ברגע שהם יחסלו אותנו, וזה היה לא תהיה, מה יישאר? מה שיש במצרים? דמוקרטיה? זה מה שיישאר. אני רוצה לשאול שאלה את השר: אם, נאמר, ניקח את האנשים הנחשבים קיצוניים ביותר, שעל כלום כל המערכת השלטונית יושבת להם על הראש; היו באים אנשי יצהר ואומרים: אנחנו מבצעים פה מהפכה נגד המדינה; "בדם וברוח נפדה את שכם". השב"כ, הצח"מ, מעצרים מינהליים, "עליהום" תקשורתי. יש כאן ביצה של המרדה נגד המדינה. תראו מה עשה ספר אחד, "תורת המלך" – ואני חייב להגיד, קיבלתי את הספר הזה ואפילו לא פתחתי אותו פעם אחת; אפילו כל ה"עליהום" התקשורתי לא פיתה אותי, לא מפני שאני – יש לי הרבה דברים לקרוא, אבל כזה "עליהום", כזאת התנפלות והתנכלות, בזמן שדברים שאני הולך לצייר כאן עכשיו היו צריכים טיפול הרבה יותר נוקב: מעצרים, חקירות, מעצרים מינהליים, כמו שמתנהגת מדינה מתוקנת נגד אויביה, שלא בהיחבא אומרים שהם רוצים לחסל אותה – בגלוי, ומניפים דגלים, דגלי אש"ף, שאני רוצה להזכיר לכולם שזה עדיין ארגון טרור, זה עדיין ארגון טרור. לא נדבר על הכרזות שבאות מדי פעם: להרוג את כצל'ה, להרוג את ברק, בשידור אומרים: להרוג את ברוך מרזל; לא נדבר על פרופסור שטרנהל, שאומר למחבלי ה"חמאס": תהרגו מתנחלים, לא מעבר ל"קו הירוק"; בואו נדבר על ירון לונדון, שאומר: לא מספיק פלוגה אחת שנותנים לה רשות לירות על מתנחלים. אני לא מדבר על ההסתות האלה, אותם לא מזמינים לחקירה. זה חופש הביטוי וחופש השיסוי. אני מדבר על התארגנות. ואני רוצה להביא שתי דוגמאות: הפגנה בנצרת והפגנה ביפו. אני רוצה לקרוא כמה דברים, ציטוטים מפי אנשים שהיו בהפגנות האלה. קריאה בהפגנה ביפו: "מיפו ועד תוניס את הממשלה נביס". אין ספק שמה שקורה במצרים מעודד אנשים לצאת אל הרחובות, כי היום צריך להגיד מה – – – ברחוב הוא מקום מושלם לכך. אבל אם זה היה מסתיים בדבר הזה, היינו יכולים להגיד שיש פה איזה סוג גם כן של חופש ביטוי. אבל אז באים חבר הכנסת זחאלקה ואנשי בל"ד ואומרים ככה – חבר הכנסת זחאלקה אומר: תנועתו תומכת במהפכה, במפגינים במצרים וכו'. הוא אומר: אנחנו לא יכולים להפוך את השלטון בישראל. יש פה קריאה למהפכה. בלי תמיכת אנשים במגזר היהודי, אני חושב שכל מה שקורה במצרים ישפיע על כולם, כולל ישראל. אגב, הערת ביניים, הם מדברים פה על דמוקרטיה. זה לא מעניין אותם דמוקרטיה. הם שונאים את מובארק לא מפני שהוא דיקטטור. אלה כולם התחבקו עם האיש עם השמלה. אחמד טיבי, יימח שמו, שקרא פה לחבר הכנסת הרב כהנא בכינויים; יימח שמו וזכרו – הוא אמר כך, לכן מותר גם לי, הוא פתח את הפרץ – הלך והתחבק עם מועמר קדאפי – טרוריסט, טרוריסט שהפיל מטוס, והוא בא לפה ומדבר על דמוקרטיה. אלא מה, תשמעו את הסוד: בוודאי תשחרר את המדינה – אומרים בבל"ד – מהגמוניית האינטרסים של ישראל וארצות-הברית ותחזיר לה את מעמדה ואת כבודה בעולם הערבי. המהפכה במצרים היא לא לדמוקרטיה, אלא אשמתו של מובארק, שהיה לא מספיק עוין כלפי מדינת ישראל. הוא קיבל מדי פעם את פואד, אכל אתו שיפודים או בקלאווה; הוא קיבל את נתניהו. נכון שרגלו לא דרכה פה מלבד פעם אחת, והוא נתן חופש פעולה שם לאיגוד הסופרים ולכל מיני ארגונים אנטישמיים, אבל זה לא הספיק להם. הם רצו מלחמה נגד מדינת ישראל, עוינות נגד מדינת ישראל, ואת זה הם לא קיבלו, לכן הם שונאים אותו. לא דמוקרטיה מעניינת אותם, שאף אחד לא ישלה את עצמו. חסידי בשאר אסד שיושבים פה בכנסת – הוא פחות דיקטטור מאשר מובארק? קדאפי הוא פחות דיקטטור? עבדאללה בירדן הוא פחות דיקטטור? אבל אנחנו לא שומעים שם את הדברים האלה. רבותי, בהפגנה ביפו – קריאות של גזענות, קריאות של הסתה ושקרים. יש פה איזה תיאור: מזכיר תנועת בל"ד ביפו סיפר על הסיבות להפגנות. לפני שבועיים הגיעה ההקצנה לשיאה כאשר בזמן תפילה במסגד חסן-בק הותקפו מתפללים על-ידי מאות מתנחלים מתפללים. מישהו רוצה לספר לי איפה יש איזה בית-כנסת ליד חסן-בק? אני מכיר את האזור שם. איפה יש מאות מתפללים? אתם חושבים שלידיעה הזאת יש שחר? מישהו, יש לו תמונה? הרי כל אחד מחזיק היום במצלמה תמונה. מאות מתנחלים זרקו אבנים. הותקפו. חצץ, הם אמרו, חצץ. וכל זה נותן הכשר לקריאות גזעניות מצדם של חברי כנסת נגד המתנחלים ביפו. יש פה איזה חבר כנסת, איש שמאל קיצוני, שגר ביפו. האיש הזה – עוד שניים-שלושה משפטים – האיש הזה, שאשתו גם פעילה בכל מיני ארגונים נגד מדינת ישראל, גם הוא יעד שלהם. אומרים: המתנחלים האלה, היהודים – הם קוראים לכולם מתנחלים – חלקם באו לבתי יוקרה, וחלקם באים פה לייהד את יפו. קריאות של גזענות: אנחנו לא ניתן, בדם וברוח' נפדה את יפו. מכתב הרבנים – חקירות, מצעד של נחקרים, אדוני השר. כאן אין נחקר אחד. אין מעצר אחד. אדוני השר, יש כתובת על הקיר. באוקטובר 2000 היה פה פיצוץ, אבל זה היה קצה הקרחון. ב"עופרת יצוקה" – יש פה חבר כנסת שמתגאה שהוא ארגן הפגנות נגד חיילי צה"ל. לשמחתנו זה לא העצים. אבל הם מכינים כאן את התשתית של ההסתה. ההסתה היא הכנה של תשתית, יותר מדויק, שבשעת מבחן – ועכשיו, כשנפתחת לנו חזית נוספת, ושאף אחד לא ישלה את עצמו, לצערי הרב, מכינים לנו כאן חזית פנימית. וכדאי שאנחנו נבהיר שאנחנו נתייחס בכבוד ועם מלוא הזכויות לאזרחי ישראל הנאמנים. אבל אם אנחנו ניתן למסיתים האלה להרים ראש, לא יישארו לנו מקרב האוכלוסייה הערבית אזרחים נאמנים. אנחנו דוחפים את האזרחים הנאמנים והטובים מקרב אוכלוסיית ישראל לידיהם של אותם מסיתים באוזלת היד ובשתיקה של מערכת אכיפת החוק. תודה רבה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. כבוד השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, בבקשה. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי ביקש לדון בהפגנות שאירעו ביפו ובנצרת, שבמהלכן הושמעו, לטענתו, קריאות בגנות המדינה והונפו דגלי אש"ף. ראשית אבקש להבהיר כי כיום דגל אש"ף זהה בצורתו לדגל הרשות הפלסטינית, שבה הכירה מדינת ישראל ועמה היא מקיימת יחסים מדיניים. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אבל זה אסור לפי – – – השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: דגל זה אף מונף לעתים באירועים רשמיים של מדינת ישראל. לאור זאת מובן כי אין לומר שבכל מקרה שבו מונף דגל זה מתקיימת עבירה פלילית של תמיכה בארגון טרור. אשר לאפשרות להורות על הסרת דגל אש"ף המונף במסגרת ההפגנה, הנחיית היועץ המשפטי לממשלה הינה כי כאשר מתעורר חשד ממשי שהנפת הדגל באה לבטא תמיכה בארגון טרור, או כאשר מתעורר חשד ברמת ההסתברות הגבוהה שהנפת הדגל תוביל לפגיעה קשה בשלום הציבור, רשאי שוטר להורות למפגין לחדול מהנפת הדגל במהלך ההפגנה. באשר לשתי ההפגנות בנצרת, מבירור הפרטים עולה כי בהפגנה הראשונה, שהתרחשה ב-5 בפברואר, השתתפו 50 איש. עניינה היה מחאה כנגד פעילות המשטרה. נטען כי המשטרה מבצעת חיפושים וגורמת נזק לרכוש במהלך ביצועם. ההפגנה אושרה על-ידי המשטרה ועברה ללא אירועים חריגים. ההפגנה השנייה התקיימה ב-12 בפברואר – תהלוכה של 1,000 איש, המזוהים עם תנועת בל"ד, שהביעו תמיכה בעם המצרי. ההפגנה אושרה על-ידי המשטרה בתנאים מסוימים ועברה ללא הפרות סדר. יחד עם זאת, מארגן ההפגנה המשיך את התהלוכה לרחוב המוסכים, ובכך הפר את תנאי ההפגנה. עקב כך הוא זומן לחקירה תחת אזהרה. אשר להפגנה ביפו, ב-29 בינואר התקיימה תהלוכה שעניינה העלאת מצוקת הדיור וכנגד גזענות המתנחלים. השתתפו בה 1,500 איש. במהלכה לא נרשמו אירועים חריגים או הפרות של התנאים שהציבה המשטרה למארגנים. במהלך ההפגנה אכן הונפו דגלי הרשות הפלסטינית, אולם לא התבצעה כל פעולת הסתה כנגד המדינה או מוסדותיה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): בדם ורוח' נפדה את יפו – זו לא הסתה? אני לא מצליח להבין, אדוני השר. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: אדוני היושב-ראש, זו תשובתי. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): לא, אבל כדאי שתענה גם על השאלה שלי. יש עובדות. למה אתה מתעלם מהעובדות? השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: אני עניתי. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני השר, יש כתובת על הקיר. למה אתם מתעלמים? היו"ר אורי מקלב: חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): בדם ורוח' – – – היו"ר אורי מקלב: – – תגובתו של השר ברורה. מה אתה מציע, אדוני? השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: מבחינתי, להסתפק בתשובה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): ועדת הפנים. היו"ר אורי מקלב: אתה יכול רק להישאר בהצעה שלך – דיון במליאה. השר הציע להוריד מסדר-היום, ואין הצעה אחרת. אתה מסתפק בדברי השר? מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אני לא. היו"ר אורי מקלב: אנחנו נעבור להצבעה. מי שבעד – הוא בעד דיון במליאה. מי שנגד – כהצעת השר, להוריד מסדר-היום. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 1 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 3 נמנעים – 1 ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר אורי מקלב: בעד – 1, נגד – 3, נמנעים – 1. לפיכך, אני קובע שהצעה זו הוסרה מסדר-היום.