קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
מצוקותיהם של התושבים הערבים בלוד
היו"ר אורי מקלב:
אנחנו נעבור להצעה הבאה שעל סדר-היום, הצעה לסדר-היום מס' 5066, של חברת הכנסת חנין זועבי: מצוקותיהם של התושבים הערבים בלוד. בבקשה, הצעה רגילה. אף על ההצעה הזאת לסדר-היום – כבוד השר לביטחון פנים? עוד לא בטוח. טוב. אנחנו נותנים לךְ להציע ולהציג את ההצעה, אבל אחרי זה נראה מי יענה.
חנין זועבי (בל"ד):
מי יענה?
היו"ר אורי מקלב:
יכול להיות שהשר לביטחון פנים.
חנין זועבי (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, עניינה של ההצעה הזאת הוא מצבה של העיר לוד לנוכח התוכנית הממשלתית שראש הממשלה הכריז עליה לפני כמה חודשים. אני אתמקד בתוכנית, שבאה להציג פתרונות לכלל המצוקות של העיר, ואני חושבת שלא מדובר רק במצב בעייתי של העיר, אלא מדובר גם בהתייחסות בעייתית של משרד ראש הממשלה לעיר בכלל. אני חושבת שחלקים מהתוכנית שמשרד ראש הממשלה הציג מנציחים חלק מהבעיות שניצבות מול העיר, וניצבות במיוחד מול התושבים הערבים.
אם הבעיה היתה מסתיימת במצב הכלכלי של העיר או בתשתית בעייתית של העיר, היינו יכולים להגיד שמה שחסר הוא תשומת לב מצד הממשלה. אבל לפעמים עצם תשומת הלב הוא גם בעייתי. כאשר הממשלה מחליטה לטפל בעניין, והיא אולי פותרת – ואנחנו חייבים להגיד שהיא כן פותרת חלק מהבעיות, אבל מנציחה חלקים עיקריים מהבעיה של העיר לוד. כלומר, יש בעיה גם בגישה, בגישה לחלק מהתושבים שחיים בעיר – בעיה בגישה לאזרחים שזקוקים לתשתיות , והבעיה אינה רק בהיעדר תשתיות. הבעיה היא בגישה לאנשים שזקוקים לחינוך, ולא רק במוסדות החינוך.
הבעיה היא גם כן בהתייחסות הממשלה לתפקידה. תפקידה של הממשלה הוא לפתור בעיות של אזרחים. לפתח תשתיות, נכון, לפתח מוסדות, אבל למען האזרחים, ולא לפתח תשתיות על גבם ועל חשבונם של האזרחים, או חלק מהאזרחים.
כולנו יכולים להסכים שאין כל עילה או היגיון לתהליכי פיתוח ולתוכניות שיקום חוץ מאשר רווחתם של התושבים, כלל התושבים. ואין שר שיכול להגיד, אם הוא ישיב – שיתחיל לסקור ולספור את מגוון הפרויקטים ואת מיליוני השקלים – הוא חייב גם כן להזכיר את האדם. חייבים לא לשכוח את האזרחים.
כולנו יודעים שדוח הוועדה לבדיקת תפקוד העיר לוד, שפורסם בינואר 2007, תיאר עשור של משברים והמליץ כמה המלצות, וביניהן החלפת ראש העיר. באוקטובר 2010 החליטה הממשלה על תוכנית להעצמת העיר לוד. קראו לה: תוכנית לאומית להעצמת העיר לוד. הכרה בצורך בתוכנית כוללת היא דבר מבורך, וגם חלקים מן התוכנית הם מבורכים, אולם חלקים אחרים הם בעייתיים ומנציחים את האומללות של חלק מתושביה של העיר לוד.
משקיעים 160 מיליון שקל – שזה גם כן דבר מבורך – במגוון תחומים – שזה גם כן דבר מבורך. צריך להגיד את החיובי בשביל לקחת ברצינות גם את הביקורת שאנחנו מעלים פה. אבל לפני שניכנס לפרטים, ברור לכל מי שמעיין בתוכנית שאף אחד מהפקידים הממשלתיים לא דאג לשתף את התושבים, תושבי העיר, ואני חושבת שזה אבן יסוד בהצלחתה של כל תוכנית ממשלתית. הרי מה הטעם של תוכנית שלא משתפת את האזרחים, שלא משתפת את התושבים, במיוחד כאשר התוכנית או חלקים מהתוכנית כל כך רחוקים מהמצוקה של האזרחים?
עכשיו אני רוצה להעלות כמה שאלות, ואני אשמח אם כבוד השר יתייחס אליהן. רוצים להביא קדמה ופיתוח לעיר לוד, אז למה לא מזמינים נציגים של האזרחים הכי מקופחים בעיר? רוצים להשקיע בתשתיות, אז מדוע משרד ראש הממשלה לא שיתף את התושבים, דווקא את התושבים שהורסים את הבתים שלהם? לפחות את הקבוצה הזאת של התושבים, שיש להם מצוקה מאוד קונקרטית, אנחנו חייבים לשתף, משרד ראש הממשלה חייב לשתף.
עכשיו, למה מאמצים בחלקים מהתוכנית וחוזרים ומתעקשים לאמץ את התפיסה שבה נדמה לקורא התוכנית כאילו התושבים הערבים בתוך העיר לוד הם מכשול בפני פיתוח העיר, ולא מטרה של פיתוח? אני אזכיר לכבוד השר ששישה ארגונים ועמותות מהעיר לוד פנו אל ראש הממשלה ואמרו לו: "דווקא בשעה שבה שולטת בעיר ועדה ממונה ובהיעדר מועצה עירונית נבחרת, ראוי היה לעצב תהליך של שינוי שבסיסו דיאלוג מקיף בין הקבוצות והקהילות בעיר ולאפשר לכולם זכות ביטוי והשפעה באשר לעיצוב דמותה של העיר".
אני חושבת שנעדרת מהתוכנית התפיסה האזרחית, ויש בחלקים ממנה ריח של טיהור העיר מקבוצות של התושבים הערבים וייבוא תושבים אחרים במקומם ועל אדמותיהם. וזו אינה רק מסקנה – אלה סעיפים שנמצאים בתוכנית עצמה. צריך רק לקרוא את הסעיפים האלה. ככה מחזקים עיר? ככה מביעים כבוד לאזרחים? ככה משכנעים את התושבים שהממשלה, שראש הממשלה דואג להם? ככה בונים מערך חברתי בריא בעיר? ככה בונים אמון בין העירייה לבין התושבים? ככה לא מצילים עיר.
הרי בעיית היסוד של העיר לוד, אדוני היושב-ראש, אחת מבעיות היסוד שגורמות מתח בתוך העיר היא ההתעלמות מצורכיהם של התושבים הערבים, ובעיית היסוד של העיר היא התדמית הבעייתית של העיר לוד כעיר אלימה, ענייה – לא מפני שהתושבים עניים, אלא גם בגלל ההתייחסות לתושבים, וההתייחסות האלימה במיוחד לתושבים הערבים, וההתייחסות הרשלנית לכלל התושבים של העיר. אני חוזרת ואומרת שהבעיה אינה התושבים אלא התייחסות העירייה זה עשור והתייחסות הממשלה לעיר עצמה ולכלל התושבים שנמצאים בעיר.
התוכנית, למשל, מתעלמת מצביונה של העיר כעיר משותפת, עיר ערבית-יהודית, וגם מתעלמת מהזכויות ההיסטוריות של תושביה הערבים. מישהו פה או בממשלה חושב שהבעיה של לוד – אולי שהעיר, עוד קיימים בה ערבים? מישהו פה חושב שהפתרון לעיר לוד הוא רוב יהודי מוחץ? האם זה פתרון? האם זו גישה?
עכשיו, אני רוצה לסקור כמה סעיפים בתוכנית עצמה. מה מציעה התוכנית? במקום הכרה בחלקה המיוחד של הקהילה הערבית בלוד, במקום להעצים את העיר על-ידי העצמת אותם תושבים מוחלשים, על-ידי שילוב הערבים במגזרים שונים, בחיים הציבוריים, במוסדות העיר השונים; במקום להדגיש, למשל, את העושר התרבותי, במקום לדבר על אזרחות בעיר, הבטחת שוויון אזרחי בכל תחומי הפעילות, ובכלל זה בתחום התכנון והבנייה; במקום חיזוק הביטחון האישי והפחתת הפשיעה – העיר מציגה את הסעיפים האלה, את החלקים האלה: קודם כול, מביאים אוכלוסייה מבחוץ, חלקם מכוחות הביטחון וחלקם אוכלוסייה חרדית וחלקם האחר משת"פים ערבים, כאשר יודעים שאוכלוסיות אלה מייצגות את ההיפך המוחלט מזכויותיהם של התושבים הערבים, ואף מגבירות את האלימות ואת המתח בתוך העיר לוד. מביאים ומגבירים את כוחות מג"ב ויס"מ, כאשר יודעים ובטוחים שזה מהלך שיוצר אנטגוניזם בקרב האוכלוסייה הערבית, וזה יקשה על שיתוף הפעולה עם המשטרה.
אנחנו אומרים כאן שהתושבים הערבים כן רוצים לבנות אמון עם המשטרה, אבל משטרה שדואגת לזכויותיהם. כבוד השר יודע שיש אכזבה מתמשכת מרמת הטיפול של המשטרה בענייני האזרחים הערבים, ויש תחושה עמוקה ונכונה בקרב התושבים הערבים שהם נתפסים כמטרידים סדרתיים, שהם נתפסים כאיום. ואז מתחילים לתאר אותם בכל מיני תארים של פולשים, של עוברים על החוק. ואני לא מתארת לעצמי שיש מדינה שבצורה סיסטמטית מתייחסת לאזרחים שלה בתארים כאלה, והתארים האלה לא יכולים לבנות אמון בין האזרחים לבין המשטרה.
עכשיו, מה התוכנית גם כן מציעה? איך היא מציעה לטפל בבעיה של הריסת הבתים? והיא בעיה – אני מסיימת – היא מחליטה על אכיפה כוחנית של צווי הריסת הבתים. אז במקום השקעה בתוכניות מיתאר, במקום לתת מענה על השאלה מדוע אנשים בונים ללא היתר עוד פעם – ואנחנו לא מתייאשים ולא נמאס לנו מלחזור על אותה בעיה של הריסת בתים, כי זו בעיה כל כך מהותית בחיי האזרחים הערבים. זו אולי בעיה מספר שתיים, אחרי הפקעת אדמות – הפקעת אדמות והריסת בתים, ויחד עם זה האלימות.
היו"ר אורי מקלב:
נא לסיים.
חנין זועבי (בל"ד):
אפשר היה להציע סיום הליכי תכנון, מתן אפשרות לקבל רשיונות בנייה, השקעה בתשתיות, מתן שירותים שווי ערך לכל האזרחים. במקום זה אומרים: אכיפה בכוח.
היו"ר אורי מקלב:
תודה.
חנין זועבי (בל"ד):
תודה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחברת הכנסת חנין זועבי. כבוד השר לביטחון פנים, במקום שר הפנים, בדברי תשובה. אנחנו מודים לך.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אשיב בשם שר הפנים על ההצעה לסדר-היום בנושא מצוקותיהם של התושבים הערבים בלוד. בניגוד לטענה העולה בהצעה לסדר-היום, התוכנית מתמקדת בסיוע ובחיזוק האוכלוסייה הערבית, כך שלא ברורות הטענות בעניין, ובכלל זה השקעה בשיקום מרכז העיר – 70% ערבים; הסדרת פרדס-שניר – 100% התושבים שם ערבים; מינוי אנשי רווחה דוברי ערבית; הקצאה 3 מיליון ש"ח ייעודיים לקידום האוכלוסייה הערבית; מתקני ספורט, הפעלת מתנ"סים, ועוד ועוד.
לאחרונה מונה ראש ועדה ממונה חדש, מר מאיר ניצן, שהוא בעל ניסיון מוניציפלי עשיר, והוא בעל הוכחות בשטח, ואנו מאמינים שהוא יפעל ויקדם את העיר ללא הבדלים של דת, גזע ומין. תודה.
היו"ר אורי מקלב:
מה אתה מציע, כבוד השר?
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
תשאל את המציעים.
היו"ר אורי מקלב:
זו מציעה אחת – היא מציעה לדון במליאה.
חנין זועבי (בל"ד):
בוועדה.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
להוריד.
היו"ר אורי מקלב:
הורדה מסדר-היום. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. את בוודאי לא מסכימה.
חנין זועבי (בל"ד):
לא, אני רוצה דיון בוועדה.
היו"ר אורי מקלב:
אז בהצבעה, מי שבעד – בעד דיון במליאה; מי שנגד – זה הורדה מסדר-היום.
מוחמד ברכה (חד"ש):
יש לי הצעה אחרת.
היו"ר אורי מקלב:
בבקשה. זה כבר היה בתהליך ההצבעה, אבל אנחנו ניתן לך.
מוחמד ברכה (חד"ש):
כן, אדוני. אני מציע, מפאת חשיבות הנושא, להעביר אותו לוועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה.
היו"ר אורי מקלב:
את מסכימה?
חנין זועבי (בל"ד):
כן.
היו"ר אורי מקלב:
ההצבעה היא: מי שבעד – זה בעד דיון בוועדת הפנים; מי שנגד – הוא בעד הסרה מסדר-היום, כפי שהציע השר. מי שבעד – בעד דיון בוועדה; מי שנגד – כמו הצעת השר, הורדה מסדר-היום.
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 2
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 4
נמנעים – אין
ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
בעד – 2, נגד – 4, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא מצוקותיהם של התושבים הערבים בלוד, של חברת הכנסת חנין זועבי, ירדה מסדר-היום.