קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום תפקודה של הכנסת בצל ממשלה מורחבת היו"ר אורי מקלב: אנחנו נעבור לנושא הבא בסדר-היום, הצעה לסדר-היום שמספרה 5010, שהיא של חבר הכנסת מוחמד ברכה: תפקודה של הכנסת בצל ממשלה מורחבת. ללא תשובת שר. בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): כן, לא אמורה להיות. היו"ר אורי מקלב: לא אמורה. בבקשה, אדוני, הצעה רגילה. לרשותך עשר דקות תמימות. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני הייתי מופתע מאוד אם היתה תשובה של השר, כי זה לא נושא שקשור לעבודת הממשלה, זה נושא שקשור לעבודת הכנסת ולתפקודה. לכן, אני מצפה שסגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת מקלב, יעביר את העניין ליושב-ראש הכנסת על מנת שיידון בנשיאות, ואם הכנסת תחשוב לנכון להעביר את זה לדיון ממצה יותר בוועדת הכנסת, אני חושב שזה גם יהיה טוב. כי אנחנו לא מדברים על יחסי כנסת–ממשלה, אלא על העבודה של הכנסת עצמה. לפני כמה ימים, ב-7 בפברואר, פרסם העיתונאי גדעון אלון ב"ישראל היום" מאמר תחת הכותרת "ועדות בלי ח"כים". היה אפשר לקבל את הרושם שחברי הכנסת אינם ממלאים את תפקידם ואינם מופיעים בוועדות, אבל בעצם הכשל הוא לא הכשל של הכנסת, אלא הוא כשל של הקואליציה. בזמננו התרענו כשהוקמה הממשלה, על גודלה – לא רק בגלל העלות הכספית של המשרדים השונים, אלא גם מפני שההרכב המנופח בעצם מרוקן את הכנסת מכל תוכן. אני רוצה, ברשותך, היושב-ראש, שתקשיב למספרים הבאים: היום הקואליציה היא של 66 חברי כנסת, והאופוזיציה – 54. בממשלה יש 29 שרים ועשרה סגני שרים, שזה 39. יש 12 ראשי ועדות מהקואליציה, שזה יוצא כמה? 41. אברהם מיכאלי (ש"ס): לא, 51. מוחמד ברכה (חד"ש): 51 חברי כנסת. היו"ר אורי מקלב: לא, 13. מוחמד ברכה (חד"ש): 51 חברי כנסת ממלאים תפקידים של שרים, סגני שרים וראשי ועדות. אברהם מיכאלי (ש"ס): יש גם ראשי ועדות מהאופוזיציה. מוחמד ברכה (חד"ש): כן, כן, של הקואליציה 12, השאר של האופוזיציה. זאת אומרת, יש גם ועדות שהן לא סטטוטוריות. לקואליציה – אתה שומע, חבר הכנסת מיכאלי? – לקואליציה יש 64 מקומות שהיא צריכה לאייש בוועדות הכנסת השונות ועוד 14 ממלאי-מקום, שזה בסך הכול 78 מקומות שצריכים לאייש. אם אנחנו ניקח את החישוב שהשרים – לא; סגני השרים – לא; וראשי הוועדות, מטבע הדברים עסוקים במה שהם עסוקים, שזה יוצא 51, והקואליציה היא של 66, בעצם נותרו 15 חברי כנסת בקואליציה כדי לאייש 74 מקומות בוועדות הכנסת. אז נכון שיש ראשי ועדות שהם גם חברים בוועדות אחרות, אבל עדיין התמונה מזעזעת. כאן זה לא כשל טכני, רבותי חברי הכנסת. זה לא כשל טכני. זה לדעתי פגיעה קשה באושיות הדמוקרטיה. היום באחד הדיונים דיברנו על המהפכה במצרים, המהפכה העממית. פה יש הפיכה על הכנסת ועל מעמדה. 54 חברי כנסת באופוזיציה מסתובבים כאן כצללים, הם נתונים לחסדיהם ולזמנם הפנוי של אותם אומללים מחברי הקואליציה שהתמזל מזלם והם נשארו רק חברי כנסת, לא שרים ולא סגני שרים. אתה מכיר את זה על בשרך, נכון? היו"ר אורי מקלב: מכיר את זה. אבל קודם כול, אני רוצה להוסיף לך, שיושב-ראש הכנסת – אתה יכול להוריד גם אותו, אז במקום 15 נשארו רק 14. מוחמד ברכה (חד"ש): עוד יותר גרוע, אתה אומר. היו"ר אורי מקלב: זה מצד אחד, אבל הכתבה של גדעון אלון לא מחמיאה גם לאופוזיציה. מילא הקואליציה, יש לה אולי תשובות, אבל גם האופוזיציה לא משתתפת. ועדת החוקה, באופן יחסי ל-54 חברי אופוזיציה – יש להם גם נציגים או ועדות אחרות – – – מוחמד ברכה (חד"ש): לא, תשמע מה שקרה. אני אתן לך דוגמה. בוועדת – – – היו"ר אורי מקלב: מדברים על ועדות שהן ריקות מחברי כנסת, שההחלטות מתקבלות בלי – – – מוחמד ברכה (חד"ש): זאת הנקודה השנייה. יש עוד דבר, עוד שניים. העניין הוא שסדר-היום של הוועדות כמעט התרוקן, למעט דברים קלים או דברים של הצגות שטובות לקואליציה. בעצם לא מתקיימים דיונים מעמיקים ורציניים בוועדות. סדר-היום של המליאה – אתמול למשל, אתמול, יום שלישי, זה סדר-יום בלי סדר ובלי יום, שום דבר. אנשים יושבים כאן כאילו הם עושים פוזה של פרלמנט ושל דמוקרטיה, אבל בעצם הכול מתקבל בממשלה, בלי לאפשר מינימום של חיים פרלמנטריים. חברי כנסת רוצים להיות חוקרים של עמותות, חברי כנסת רוצים להיות שופטים של גזלת פנסיה, חברי כנסת רוצים לעשות כל דבר חוץ מאשר לפעול כחברי כנסת במסגרת דמוקרטית. המצב הזה, שוב, הוא לא נושא טכני של – אפשר, אז היינו מוסיפים עוד אחד, עוד שניים; זה לרוקן את הדמוקרטיה מכל תוכן. אתמול ראינו בתקשורת ישיבה של הפרלמנט האירני. ראינו חברי פרלמנט עם מוח חמום שצועקים וקוראים להוציא להורג את ראשי האופוזיציה, ואומרים: איך דבר כזה יכול להיות? פרלמנט, איך? מה, האירנים הפרימיטיביים האלה, מה הם עושים? אבל אתה בא לכאן ושומע את אותם דברים, אולי במלים אחרות, שזה בוגד ואת זה – צריך לשפוט אותו, וזה נירנברג, ושר חוץ מציע לנו כל מיני הצעות מגונות. יש פה זילות של הפעילות הפרלמנטרית. יש פה פגיעה בכנסת כמוסד שמייצג את הריבון. זה פגיעה במוסד הפרלמנטרי שמייצג את הרצון הקולקטיבי של האזרחים. אני מכיר את יושב-ראש הכנסת זה שנים רבות; הוא אדם הגון. אתה יכול לחלוק עליו; הוא בקוטב הזה ואתה בקוטב השני, אבל הוא אדם הגון, וחלק מההגינות שלו, לשמור על מעמדה של הכנסת. אבל גם הוא – הוא יכול לפעמים לעכב, פה בחוק ההסדרים או משהו אחר, אבל בעצם אנחנו נמצאים במקום שגם יושב-ראש הכנסת לא יכול לעצור את המבול הזה של הזילות של הכנסת ושל העבודה הפרלמנטרית. המספרים הם לא מספרים. זה ניסיון של מיוריזציה, לתת לממשלה משהו לא לה, לשנות את שיטת המשטר ממשטר פרלמנטרי למשטר ריכוזי, של ממשלה שמצפצפת על הכנסת ומדירה אותה ודוחקת אותה לשוליים. הקואליציה כאן ביום רביעי מתפקדת בצורה של קומיסריות – יושב-ראש הקואליציה: בעד, נגד וזה. זאת אומרת, לא מתקיימים חיים פרלמנטריים פה. אם זו השאיפה של אנשי דמוקרטיה בישראל, שהכנסת, תהיה צורתה איך שהיא תהיה, אז אני אומר לכם: זה פשוט בזבוז כסף ובזבוז זמן. לכן לא פלא, לא פלא שהרושם שמתקבל אצל האזרחים על הכנסת ועל עבודתה, נוסף, כמובן, על דברים אחרים של כל מיני חברי כנסת שסורחים ואז זה משליך על כל חברי הכנסת – אלה פשוט נותנים תמונה מאוד מאוד עגומה בקרב האזרחים. ואז כמובן, אם הכנסת, צורתה היא כזאת, היא מקום של התלהמויות, מקום של אנשים ששאיפתם להיות שופטים, מקום שלא רוצים לעבוד בו כמו שצריך, שכולם רוצים להיות שרים וסגני שרים ויושבי-ראש ועדות, מקום שהפעילות הפרלמנטרית הבסיסית אינה מתקיימת, אז מי צריך כנסת כזאת? אז באמת, האזרחים יכולים להגיע למסקנה – בשביל מה דמוקרטיה? אני חושב שזה מסוכן מאוד, יותר מאשר לייחס לזה דברים טכניים. לכן, אדוני היושב-ראש, אני יודע שהכתובת העיקרית היא הממשלה, והממשלה הזאת אושרה במליאה הזאת, אבל בעבודתה של הכנסת צריכה היא לעמוד על סדר-יומה, על מנת לשפר לא רק את תדמיתה, אלא לשפר את התכנים של העבודה שלה ולשפר את התפקוד של חבריה, לאפשר להם מקום ומרווח ומשטח לפעול בו, ואני חושב שזה יהיה לטובת כולם. פה אני לא מדבר על דיון שהוא חצוי בין ימין לבין שמאל, בין יהודים לבין ערבים. אני לא פילנתרופ, זאת אומרת, יש לי דעות מאוד מוצקות בכל העניינים שעומדים על סדר-היום. אבל בעניין של הכנסת, אני חושב שצריך להיות אינטרס משותף שמביא אותנו לדיון רציני, אם בנשיאות הכנסת או בוועדת הכנסת, שהוא חוצה את המחלוקות, על מנת שהבית הזה יהיה ראוי לשמו שלו, כבית שבו מיוצגים הרצונות הקולקטיביים של העם ושמתקיים בו דיון פורה ורציני. תודה רבה, אדוני. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לך. באמת אין לנו תשובת שר. אנחנו מקווים שדבריך ייפלו על אוזניים קשובות, ואני חושב שיש באמת מה לשפר אצל כולנו. זה נכון שבקואליציה נופלת על מעט חברי כנסת יותר עבודה, אבל השיפור יכול להיות אצל כל חברי הכנסת בנוכחות, בהשתתפות בוועדות, ויש לנו לכולנו, לכולנו במה להשתפר, ואני מקווה באמת שכולנו נשתפר. אני, בכל אופן, כפי שאמרת, אני אעביר את מה שאמרת ליושב-ראש הכנסת, והלוואי שיצאו מזה שיפורים ותועלת. יש לך הצעה אחרת? בבקשה. כאחד שצוין בכתבה שהשתתף בהרבה ועדות, חבר הכנסת מיכאלי ודאי יכול להוכיח אותנו יותר מכולם. קיבלת ציון מצטיין. אברהם מיכאלי (ש"ס): מצטיין לא, אבל משתדלים. מוחמד ברכה (חד"ש): עליו נופל עומס רב. היו"ר אורי מקלב: כן, אבל הוא גם משתתף במליאה. ראשון הפותחים ואחרון העוזבים. אנחנו מאוד מעריכים. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש – – היו"ר אורי מקלב: אתה שומר על החותם. אברהם מיכאלי (ש"ס): – – מכיוון שהנושא שחברי חבר הכנסת ברכה העלה פה הוא באמת נושא עקרוני ושייך לכנסת, שייך לתפקודה של הכנסת, אני חושב שאנחנו צריכים לדון בינינו ולקיים דיון מיוחד בוועדת הכנסת בעניין הזה, כי הנושא הוא חשוב. היו"ר אורי מקלב: אם המציע מסכים – – – אברהם מיכאלי (ש"ס): ואני מציע שכן נעביר את זה לוועדת הכנסת ונזמן ישיבה מיוחדת בעניין הזה. לדעתי, הסיפור הזה לא התחיל היום, אדוני היושב-ראש. הבעיה בוועדות – אני שתי קדנציות בכנסת, אני בשתי קדנציות נתקל בה, וחברי חבר הכנסת ברכה, שהוא יותר ותיק ממני, וחברי נסים זאב, שיושב פה גם כן כמה וכמה כנסות – אנחנו יודעים שהבעיה היא בעיה אקוטית, וזה פוגע בעבודת הכנסת וזה פוגע בתדמית הכנסת. לכן אני חושב שהנושא, ראוי שנבקש להעביר אותו לוועדת הכנסת, ושם נדון בזה לעומק. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה. המציע גם כן מקבל את דבריך. אם כך, אנחנו נקיים הצבעה. מי שבעד – זה בעד דיון בוועדת הכנסת. מי שנגד – מבקש להוריד את זה ולהסיר את זה מסדר-היום. אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר אורי מקלב: בעד – 5, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שההצעה של חבר הכנסת מוחמד ברכה – תפקודה של הכנסת בצל ממשלה מורחבת – תידון בוועדת הכנסת.